מתברר שבשעת הסערה שהתחוללה בתחלת השבוע שעבר בקרבת חוף לודקיה, בצפון סוריה, טבעו שלש ספינות ארצישראליות.
אחת מהן היא „התקוה“, שעליה הודיע סופרנו בבירות: אניה זו אינה של חברת „עתיד“, כפי שהודענו, כי אם של החברה האי"ת להובלה ולספנות בע"מ, שמרכזה בחיפה. „התקוה“ היתה קודם אנית מעפילים „פאסיפיק“ שבאה לחיפה בנובמבר 1940.
השניה „חאפז אל רח,מ,ן“, אף היא שייכת לאותה חברה והשלישית – „אמאתוס“ של חברת „עתיד“.
„התקווה“ אבדה בסביבות לודקיה ביום 22 ליאנואר. בשעת האסון נמצאו בה 20 מלחים ונוסע אחד (יוני) מבין 20 המלחים היו 18 יהודים, ושני יונים. מהמלחים אבדו 5 אנשים: 1) הקצין הראשי פאול קריאֶרגאֶל, שהוא אחד מטובי הקצינים של החברה, (דר בנוה שאנן בחיפה). הפליג קודם באניה „ענתר“ של חברת „עתיד“ וניצל לאחר שהאניה נוקשה על ידי צוללת איטלקית בספטמבר. 2) יעקב סאלם מתל אביב. (שעליו הודענו אתמול כי הוא בעל לאשה הרה ואב לשני ילדים). 3) אהרן חיבובסקי, זילברמן ואיזיק ריטנר, שלשתם מחיפה.
כפי שכבר הודענו הצטיינו בפעולות ההצלה המלח עמנואל כהנוביץ, שהציל חמשה אנשים, והמלח משה רגודוצקי. עד עתה נמשו גויותיהם של סאלם זילברמן וחיבובסקי והובאו לקבורה בבירות.
מר סעדיה דיב, מוכתר העדה היהודית בבירות, ראוי לשבח על טפולו המסור בקבורת שלשת הקרבנות בבית העלמין היהודי בבירות (בלודקיה אין בית קברות יהודי) ובסיוע לניצולים.
שלשה ימים אחרי האסון הנזכר אבדה בסביבות לודקיה אנית המפרש המצוידת במנוע „חפז אל חרמן“ בת 150 טונות שבה היו 9 מלחים, כמחציתם יהודים. תחלה עלתה על שרטון בחשבה להנצל אולם לאחר יומים נופצה אל הסלעים, אך כל אנשיה ניצלו.
שתי האניות היו מבוטחות.
האניה „אמאתוס“ (כ־400 טונות) טבעה ביום 20 לינואר, בקרבת חוף לודקיה. כל אנשיה, 15 במספר, ניצלו ונמצאים כבר בארץ ישראל.
יש לציין כי חודש יאנואר הוא בכלל חודש קשה לספנות החופית במזרחו של הים התיכון מפני רוחות הסערה המנשבות באזור זה (נטית הרוחות 9–10 מעלות). כפי שמוסרים ניזקו עוד כמה אניות איי"ות אחרות מהסוג הנזכר במשך חודש יאנואר, אך מקוים כי הדבר לא ישפיע לרעה על התפתחות הספנות החופית.
האובדים באניות שטבעו
יעקב סאלם מתל אביב; הניח אשה ושני ילדים; חיבובסקי; הניח הורים. האניה „תקוה“ שטבעה היא אנית המעפילים „פאסיפיק“ לשעבר.
לשעבר.
„התקוה“ הלכה מטורקיה לארץ־ישראל ובה מטען של פירות וטאבאק.
"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6817, 2 בפברואר 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנשים שניצלו מהאניה הארצישראלית „ענתר“ ושבאו עתה לחיפה סיפרו, איך שילחה בהם צוללת איטלקית 5 טורפידות שלא פגעו בהם כלל, אך אחר כך צפה על פני המים וטיבעה את האניה באש תותחיה.
„ענתר“ הפליגה מחיפה כשעל סיפונה היו 13 מלחים יהודים ו-2 כבאים* מצרים. באניה באניה היה מטען מיועד לנמל הטורקי מרסינה. זמן מה לפני חצות, השגיח המשמר בטורפידו שעבר סמוך לאניה – ונתן אות אזעקה. עוד 4 טורפידות עברו ליד האניה בלי לגרום כל נזק. הצוללת שילחה את הטורפידות ללא כל אות אזהרה. לאחר כשלון התקפת הטורפידות עלתה על פני המים צוללת גדולה בת 800 טון לערך, במרחק כמה מאות יארדים מהאניה. מפקד הצוללת פקד (בשפה האיטלקית) על אנשי האניה לרדת לסירות הצלה, ומיד לאחר כך פתחה הצוללת באש תותחים וטיבעה את האניה. אחרי תשע שעות של תעייה בים נאספו האנשים על ידי אניית מיפרש גדולה.
„ענתר“ ידועה בשמה הקודם „לא פרלאס“ – אניית פליטים שהובאה לנמל חיפה על ידי אניית המלחמה הבריטית. האניה נמכרה אחר כך במכירה פומבית לחברת „עתיד“.
"הצֹפה", שנה רביעית, מס' 1150, 10 באוקטובר 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
באסון הימי של הספינות הארצישראליות, שטבעו ביום 22 בינואר על חוף לודוקיה, ניספו „תקוה“, ספינת קיטור; „חאפז א־רחמן“, ספינת־מפרשים־ומנוע; ו„אמאטוס“, ספינת קיטור בת 407 טון. שני כלי־השיט הראשונים שייכים ל„חברה הארצישראלית להובלה וספנות“ שבחיפה, והשלישית – לחברת „עתיד“. ב„תקוה“ היו 20 עובדים. הם הספיקו לרדת לסירות הצלה, אך סירה אחת נתהפכה, ובה טבעו 5 יושביה.
בין השנים שגויותיהם עדיין לא נמצאו – הקצין הראשון של האניה פאול קריגל, שניצל מהאניה „ענתר“, שטובעה במוקש של צוללת איטלקית בספטמבר 1941, אף זה באותה סביבה. לא נמצאה גם גויתו של המלח יצחק ריטנאר.
משתי הספינות האחרות לא נעדר איש.
„תקוה“ היתה אנית־מעפילים, והגיעה לחיפה בנובמבר 1940 בשם „פאסיפיק“.
"המשקיף", שנה שלישית, מס' 801, 2 בפברואר 1942, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון, 26 (סטא"ר). חוששים לאסון ימי בקשר את הודעת האדמיראליות, שלא נתקבלו ידיעות מן הצוללת „מ2“ מזמן שצללה על יד פורטלנד בשעה עשר וחצי. כל הצי של מחפשי המוקשים החל בחפושים. הצוללות „מ2“ היא אחות של הצוללת „מ1“, אשר טבעה בראשית הפלגתה בשנת 1925, ובה ששים ושמונה נפש.
לונדון, 27 (סטא"ר). לאור פרוז'קטורים חזקים צוללים אמודאים מאניות־המלחמה השונות ומחפשים את הצוללת בשטח שלשה מיל למערבה של פורטלנד, ששם נתגלה דבר־מה הדומה לצוללת בעומק של 17 פאנטום. בצוללת יש גם אוירון קטן. עד עכשיו לא ידוע גורלם של ששת האופיצרים וארבעים ושמונה המלחים אשר בפנים.
ידוע רק, שהצוללת יכולה להשאר תחת המים בלי סכנה לאנשים במשך ארבעים ושמונה שעות.
החשד הראשון כי לא הכל כשורה בצוללת נתעורר, לאחר שלא נתקבלה תשובה על שאלות הטלגרפיסטון האלחוטי מצוללת אחרת.
בפורטלנד היתה התרגשות רבה בבתי־הראינוע, בשעה של הבד הופיעו פקודות האדמירליות לכל אנשי הימיה, שכל אחד ישוב מיד למשמרתו כדי להשתתף בעבודת ההצלה של האניות, שנשלחו למקום האסון.
לונדון, 27 (סטא"ר). האדמירליות מודיעה, כי עד עכשיו לא נתקבלה שום ידיעה מן הצוללת „מ2“, לכן דואגים מאד לשלום אנשיה. עד עכשיו לא גילו את מקום הצוללת.
"הארץ", שנה ט"ו, מס' 3803, 28 בינואר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
אין מזל לצוללות אנגליה
הצוללת „מ-2“ צללה ואבדה
לונדון, 26 ינואר (סטא"ר). – חוששים לאסון שקרה בים. הנהלת הימיה מודיעה הלילה כי לא נתקבלה כל ידיעה מהצוללת „מ-2“, מאז צללה בקרבת פורטלאנד אמש בשעה 10.30. צי שלם של מחפשי פצצות-ים מחפש אחרי הצוללת האבודה.
הצוללת „מ-2“ היא אחות לצוללת „מ-1“, שבשנת 1925 טבעה עם ששים ושמונה המלחים שבה.
לונדון, 27 (סטא"ר). – באורות חזקים ומבריקים עבדו בשעה 0.200 אחרי חצות לילה מצילים ואמודאים מאניות משחית, צוללות ואניות מחפשות פצצות-ים, במרחק שלשה מילין מערבית לפורטלאנד. חושבים שמחפשים את הצוללת „מ-2“ שבה נמצא גם אוירון קטן. לפי שעה אין יודעים עוד מהו גורלם של ששת הקצינים ו48 המלחים שב„מ-2“, אבל הצוללת יכולה להשאר בתוך המים משך 48 שעה בלי כל חשש.
ההשערה הראשונה כי משהו קרה, עלתה מיד כאשר ה„מ-2“ לא ענתה על השאלות האלחוטיות שנשלחו אליה מהאניה אשר אליה שייכת צוללת זו.
היו מחזות דראמתיים בבתי הראינוע בפורטלאנד, כאשר על פי פקודת הנהלת הימיה הופיעו על הבד הפקודות המזמינות את כל המלחים לחזור מיד איש ואיש למקומו כדי שיעזרו בהצלת הצוללת.
לונדון, 27 ינואר; אחה"צ (סטא"ר). – הנהלת הימיה מודיעה כי עד כה לא נתקבלה כל ידיעה מהצוללת מ-2. חוששים עתה מאד לחייהם של המלחים באניה זו.
עד עתה טרם גילו היכן נמצאת הצוללת.
"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 117, 28 בינואר 1932, עמ' 1.
שתי ספינות מפרשים, ארצישראלית (של ערבים) ומצרית, נטרפו אתמול בבוקר בין טאנטורה (דאר) ועתלית. כל אנשיהן ניצלו. בספינה המצרית, אדיא, היו 4 ובארצישראלית, יפו שמה, היו 7. הם שחו והגיעו אל החוף. שנים מעובדי „יפו“ נעלמו לזמן מה וקבוצות שוטרים יצאו לחפש אחריהם, אולם אחה"צ הגיעו ברגל לחיפה. שנים מהניצולים שנפצעו נלקחו אל בית־החולים במושבה חדרה.
הספינה המצרית היתה בת 40 טון, הובילה אורז לחיפה. היא צללה תהומה ללא זכר. הספינה „יפו“, בת 15 טון, טבעה בקרבת החוף, והפלחים של הכפרים הסמוכים משו את מטענה, בהסכמתו של רב החובל. זוהי הספינה שהודענו עליה אתמול, שנאבדה.
"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 581, 24 בנובמבר 1939, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ששת הניצולים מוסרים פרטים על האסון. – השנים נחנקו תחת שקים שנפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון
אתמול בשעה 4 אחה"צ הגיעה לנמל חיפה, באיחור זמן לרגל סערת הים, האניה „עתיד“ עם גופותיהם של גיאורג ארליך בן 24 וגדעון רוזנטל בן 16, קרבנות הספינה „רחף“ של חברת „נחשון“ שנופצה בליל ה' שעבר אל סלעי קפריסין, כפי שהודענו בזמנו.
שני הארונות הועברו מאנית „עתיד“ לתוך משרדי חברת „נחשון“ שבבנין „פרדס“. הארונות הועמדו על אנדרטה באמצע החדר שקושט סרטים שחורים ועל אחת הקירות – תמונת הספינה „רחף“ שנופצה בגלי הים.
משני צדי הארונות שכוסו בבד שחור ודגל תכלת לבן ועליהם זרי פרחים – ניצב משמר כבוד ממלחי הפלוגות הימיות.
הלויתם של הקרבנות תצא הבוקר בשעה 9 מבנין „פרדס“.
באניה „עתיד“ הגיעו גם חמשה עובדי הספינה „רחף“ והקברניט ישראל לסקוב, מחיפה, שניצלו מן האסון. בסה"כ היו בספינה בשעת האסון 9 עובדים, מהם נספו שלשה. המכונאי היוני הנוצרי שנהרג – נקבר בלרנקה.
ששת אנשי הספינה, העייפים מטלטולי הדרך ומזועזעים מגודל האסון, מהרו עם רדתם מעל האניה לבתיהם. הם הספיקו רק למסור לחבריהם הקרובים את הפרטים המעטים הבאים:
סופת הציקלון השיגה את ספינתם כחטף בנסעה על פני הים, לא רחוק מחופי לרנקה ביום ד' בערב. הגלים דחפוה לחוף בטרם הספיקו המלחים לאסוף את המפרשים והיא נופצה אל סלעי החוף. באותו הרגע הציף גל ענקי את הספינה כולה ואנשיה נסחפו ונפלו הימה.
שלשת הקרבנות נחנקו מתחת לכובד משאם של השקים (שהיוו את מטען הספינה), אשר נפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון על קרקע הספינה. גופותיהם נסחפו ע"י הזרם.
שאר אנשי הספינה שהיו על הסיפון – קפצו המימה ונאחזו בקרשים ובתרני הספינה וכך ניצלו מטביעה.
*
גיאורג ארליך היה חבר פלוגת הים במפרץ חיפה וגדעון רוזנטל היה חניך ביה"ס „חוגים“ בחיפה, קודם למד בביה"ס העממי בחיפה.
*
בשם הועד הפועל של ה„הסתדרות“ הגיע לחיפה להשתתף בלויה ה' דב הוז.
"הבֹּקר", שנה ה', מס' 960, 3 בינואר 1939, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„רחף“ הפליגה ביום ה' בערב מנמל פאמאגוסטה בקפריסין ללרנקה לאחר שנעשו בה תקונים ע"י המכונאי התורכי שריף ריזה. לשמונת אנשי „רחף“ הצטרף גם המכונאי התורכי שרצה לנסוע רק ללרנקה. בדרך היבשה אפשר להגיע מפאמאגוסטה ללרנקה במשך שעה וחצי, אולם בים צריכים לעבור את ה„קאפּ גריקו“ ולזאת דרושות 10–12 שעות. כאשר יצאה „רחף“ מפאמאגוסטה היה הים סוער, אולם לא היה יסוד לחששות מיוחדים. על יורדי הים להיות מוכנים לנסוע בים כזה וגם אנשי „רחף“ לא נרתעו. רב החובל ישראל לסקוב, אדם שאינו יודע להחניף ולהפריז, מהלל את עבודת אנשיו והתנהגותם. בחצות, בהגיע הספינה אל ה„קאפ גריקו“, גברה הסערה מאוד. רב החובל אחז בכל אמצעי הזהירות הדרושים, אולם הספינה נכנסה לתוך ציקלון שהרים אותה, סובבה וזרקה לתוך הסלעים. רב החובל הרגיש מיד בסכנה ופקד חיש מהר על כל אנשיו להתרכז סביבו במקום שנראה לו כבטוח ביותר. העובדים נשמעו לפקודתו. גלי הים בגובה בלתי רגיל הסתערו על הספינה וטלטלו אותה כוח איום והעובדים מיהרו אל מפקדם. המכונאי התורכי שריף ריזה וגיאורג (גרשון) ארליך, שהיו רחוקים מהמקום שבו עמד רב החובל לא הצליחו להגיע אליו והם נפלו ראשונה לקרבן לגלי הים הסוערים. אחד העובדים שלא יכול בעצמו להגיע עד למקום המסומן, לקח אותו רב החובל על כתפיו והביאו לשם. גדעון רוזנטל עמד יחד עם שאר חבריו ליד רב החובל, אולם אליו הגיע גל שנתן לו מכה איומה וגרף אותו לתוך הים, מבלי שחבריו ירגישו בזאת באותו רגע. כל זה קרה בין דקות אחדות ובמהירות שאין לתארה במלים. הגלים לא חדלו להסתער על „רחף“, גם לאחר שנזרקה אל החוף. כל פעם נשבר ונופץ חלק אחר של הספינה וכאשר עזבו אותה העובדים נשבר גם התורן וחייהם היו בסכנה. בצאתם מהספינה השבורה פקד רב החובל מיד את אנשיו וכאשר נוכח כי חסרים שלושה מהם, חזר לבדו אל שרידי האניה לחפשם, אולם לא מצאם.
על תוקף הציקלון מעידות עוד שלש אניות־משא שנפלו לו קרבן. שתים טבעו והשלישית נזרקה אל החוף. כן מספר חבר שהיה שם במקום, כי מכונה במשקל של 20 טון בערך שעמדה על החוף נזרקה ע"י הגלים והסערה לתוך הים ומכונה של „סולל בונה“, בעלת משקל של 90 טון, שהיתה בעומק של 9 מטר בתוך הים, נזרקה ע"י הגלים אל החוף. מנהל הנמל בלרנקה, הנמצא במקום זה עשר שנים, אמר, כי בימיו עוד לא היתה סערה כזו במקום זה.
על אף הסערה האיומה שהתחוללה גם אחר כך, חיפשו אנשי „רחף“ כל הלילה את חבריהם, אולם לשוא. למחרת בבוקר נמצאו הגויות ע"י דייגים ליד החוף של לרנקה. גם שרידי „רחף“ נזרקו אל החוף בקרבת המקום.
"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1938, 4 בינואר 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על האסון הנורא שקרה את הספינה העברית „רחף“ ליד חופי קפריסין נודעו הפרטים הבאים:
ביום ד' ב־4 אחרי הצהרים יצאה הספינה מנמל קפריסין בדרכה לבירות. כשנמצאה במרחק כמה מילין מן החוף בא כחתף ציקלון שנשב בכוח עצום ובמהירות רה מצד מזרח. הספנים הורידו את המפרשים והסתפקו במנוע של הספינה. אולם הסערה טלטלה את הספינה שנופצה אל קירות הסלעים. המלחים נלחמו בשארית כוחותיהם נגד המות ושלושה מהם, שני המלחים היהודים הצעירים, גדעון רוזנטאל בן 16, וגיאורג אהרליך בן 24 וגם המכונן היוני שנשכר לספינה לפני זמן קצר, קפחו את חייהם. השאר הצליחו בעזרת סירה להגיע שלמים לחוף. ביום ו' יצאה ספינה מחברת „נחשון“ לקפריסין כדי להעביר את שתי הגופות לחיפה.
„רחף“ היא האניה העברית השניה שאבדה לספנותנו הצעירה. הראשונה „הר כרמל“, שנשרפה כידוע בחופי רומניה.
הספינה „רחף“ שייכת משנת 1937 לחברת „נחשון“. היא נרכשה בעזרת המחלקה הימית של הסוכנות היהודית ועלתה בכמה אלפים לא"י. בית קיבולה 200 טונות והיתה מצוידת במנוע של 120 כוחות סוס וגם במפרשים. כשנרכשה עבדה בשירות חופי סוריה וארץ ישראל. בקיץ 1938 עברה לקו מצרים־קפריסין. עשה נסיעה אחת גם לאי כריתים והובילה מטען גפרית ממחצבי עזה. בזמן האחרון עבדה בקו סוריה–קפריסין בהעברת משאות.
כרב חובל וכמדריך של ספנים עברים עבד בה רב החובל רוזנטאל מאנית „תל אביב“. הוא גם חנך את בנו גדעון חנוך ימי, ובנו עבר לעבוד בספינה „רחף“ לפני כמה חדשים. אחרי רב החובל רוזנטאל עבר הפיקוד של האניה לעוזרו הראשי ה' י. לאסקוב. באניה עבדו 8 אנשם. היא שמשה להכשרת ספנים עברים. גיאורג אהרליך היה עולה מגרמניה.
"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 307, 1 בינואר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המפרשים „רחף“ של חברת „נחשון“, שהיתה מהלכת בין ארץ־ישראל והארצות השכנות נופצה בליל ה' (אתמול בלילה) על יד חופי קפריסין בשעת סערה. בתוצאת האסון טבעו שלשה מעובדי האניה: גדעון רוזנטאל בן 16, בנו של רב החובל, וגיאורג האֶרליך, בן 24 – שניהם מחיפה, ומלח יוני מקפריסין שנמצא באניה. שאר עובדי האניה ניצלו. גויות הנטבעים נמצאו והועברו ללארנאקה ויובאו לקבורה לחיפה.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5908, 30 בדצמבר 1938, עמ'. 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
*
„רחף“ נשברהאל הסלעים ליד קפריסין
גדעון רוזנטל גיאורג ארליך טבעו
האניה „רחף“ נתקלה אור ליום ה' ליד קפריסין בסלעים כתוצאה מסופת ציקלון והאניה נשברה. גדעון רוזנטל, בן 16, בנו של רב החובלים באניה „תל־אביב“ לשעבר, וגיאורג ארליך כבן 24, שניהם מחיפה ויוני נוצרי מקפריסין טבעו וגופותיהם הוצאו מתוך הגלים הזועפים.
גופות שני הצעירים היהודים הובאו ללרנקה ומשם יובאו לחיפה לקבורה. שמו של היוני שטבע טרם נודע.
האניה „רחף“ היתה שייכת לחברת „נחשון“ שע"י הסתדרות העובדים הכללית.
האניה „רחף“ כבר פעם הדאיגה את הישוב בהפליגה לאי כריתים לפני כ־¾ שנה ובמשך שבועות לא נתקבל ממנה שום ידיעה.
"הבֹקר", שנה ד', מס' 956, 30 בדצמבר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים האיטלקית ss Ausonia, מילנו, 1934. מקור: ויקישיתוף.
אניה איטלקית עלתה באש
הנוסעים הא"יים מודיעים שכלם בריאים ושלמים
אלכסנדריה (טלפונית ל„דבר“). באניה האיטלקית „אוזוניה“ שהפליגה מחיפה לאירופה התפוצץ דוד ברגע שנכנסה לנמל אלכסנדריה הבוקר ב־8.40. ההתפוצצות גרמה לפאניקה בין הנוסעים. בעזרת אניות המלחמה העוגנות בקרבת המקום, סודרה תיכף פעולת הצלה. הצליחו להוריד את כל הנוסעים והדואר. עד עכשיו הודיעו על 6 הרוגים ועשרות פצועים, כולם מחבר עובדי האניה. אנית בית החולים האנגלי קיבלה את הפצועים.
הא"יים הנוסעים באניה מבקשים להודיע כי כולם בריאים. העבירום לאניה „פילונה“, המפליגה היום לניאפול.
„אוזוניה“ עודנה בוערת. האש אחזה בכל אגפיה. למרות התאמצותם של מכבי האש, שנזעקו כולם, ועזרת האניות האנגליות, חושבים את האניה לאבודה. בשעה 12 הורידו כל אניות המלחמה העוגנות בנמל את דגליהן לאות השתתפות באבל ותקעו בחצוצרות לכבוד המתים.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' קי"ז (תוספת ערב), 18 בינואר 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
אחרי עלות אוזוניה באש
הידיעה על הדליקה באניה „אוזוניה“ של „לויד טריסטינו“ (שנמסרה בתוספת־הערב מיום ו') – המצורפת לגליון זה – ממודיענו המיוחד באלכסנדריה) עוררה ענין רב בארץ, כי באניה נסעו כמה יהודים מא"י שיש להם כאן הורים וקרובים. אחדים מהם קיבלו אתמול טלגרמות, המאשרות את ידיעת סופרנו, כי איש מהנוסעים האיי"ם לא ניזוק. רובם הפלגו ב„פילזנה“. קרוביהם של הנוסעים היו שרויים בדאגה, כיון שהטלגרמות שלהם נמסרו באיחור מפני השבת.
אמש הודיע לנו סופרנו בקאהיר ידיעה זו:
חק מהמלחים של האניה האיטלקית „אוזוניה“ ו־23 נוסעים הפליגו לאיטליה באניה „פילזנה“. במקום „אוזוניה“ נוסעת היום „קארנארו“. סכומי הביטח של „אוזוניה“ עולים לחצי מיליון לא"י. המבטחם הם בעיקר אנגלים.
"דבר", שנה אחת עשרה, מס' קי"ח, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האניה האיטלקית הגדולה „אוזוניה“, שהגיעה שלשום בשעה 7 בבוקר מחיפה לנמל אלכסנדריה פנתה למזח של לויד טרייסטינו לשם בקורת סאניטארית ומשטרתית, כשפתאום אירעו בה שתי התפוצצויות איומות, שהחרידו ברעמן האדיר את כל תושבי אלכסנדריה, והטילו בהלת־מות בקרב נוסעי האניה.
נראה הדבר, שההתפוצצות אירעה בתאי ההסקה של האניה, כי מיד עלו עמודי עשן מחדרי המכונות ועטפו את כל האניה וסביבותיה.
נסיונות הכבוי כל הנסיונות של מלחים לכבות את הדלקה בעזרת משאבות־האניה – עלו בתוהו. אניות המלחמה הבריטיות העוגנות במימי אלכסנדריה ומשאבות הכבוי של הנמל הציפו גם הם את האניה בסילוני מים אדירים, אך האשר הוסיפה בכל זאת להתפשט, והקיפה גם את גשרת האניה העליונה, שבערה כלפיד. כל סביבות הנמל מלאו עשן רב.
הצלת הנוסעים והמלחים כשנתברר, שאין להציל את האניה, נעשו צעדים להצלת הנוסעים והמלחים. אניות המלחמה האנגליות הורידו כ50 סירות, שאליהן נמלטו כל נוסעי האניה – 31 במספר וכל מלחיה, שמספרם היה 250.
היו גם קרבנות. איש אחד נתפחם לגמרי ואי אפשר להכירו. אחדים נפצעו קשה והועברו לטפול לאנית החולים „מיין“.
לפי ידיעות יותר מאוחרות מתו בהתפוצצות ובדלקה של האניה „אוזוניה“ מלחים אחדים ועשרות ומלחים ונוסעים נפצעו.
הנוסעים הארצישראלים הודיעו טלפונית שאף אחד מהם לא נפגע באסון.
האניה „אוזוניה“ היתה אחת האניות היותר גדולות ומהודרות של צי־המסחר האיטלקי, וקבלתה היתה 15.000 טונות. כל האניות העוגנות בנמל אלכסנדריה הורידו את דגליהן עד לחצי התורן לאות השתתפותן באבלו של הצי האיטלקי על אבדן „אוזוניה“.
"דאר היום", שנה י"ח, גליון י"ז, 20 באוקטובר 1935, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
האניה האיטלקית „אזוניה“ עלתה באש באלכסנדריה
כל הנוסעים ניצלו. – 7 פועלים נהרגו, 7 נפצעו. – הצי הבריטי עזר בהצלה.
ביום ששי היה מועד בואה של האניה האיטלקית „אוזוניה“ מנמל בירות דרך נמל חיפה לאלכסנדריה בדרכה לאיטליה. היא היתה צריכה לעגון לד הרציף המיוחד של „לויד טריסטינו“ בשעה שמונה וחצי בבוקר. היא הגיעה לקרבת הנמל בשבע בבוקר ועגנה במקום המחלקה לבקורת רפואית. הד"ר מטעם משרד הבריאות עלה אליה לשם בקורת רפואית. בו בזמן נגש אליה בסירה קצין המשטרה וחכה על ידה עד שתגמר הבקורת הרפואית, כדי לעלות ולבקר את הפספורטים. אך התחיל הרופא בעבודתו נשמעה התפוצצות חזקה, שזעזעה את האניה קשה ועוררה בהלה בין הנוסעים. ממקום ההתפוצצות עלה עשן. הרופא ופקידיו ירדו ממנה מיד וקראו לעזרה להציל את הנוסעים. רגעים אחר כך יצאו הנוסעים מתאיהם ונתאספו על ספון האניה. במקרה עגנו אניות אחדות של הצי הבריטי בקרבת „אוזוניה“ בזמן המקרה, מפקדי הצי נתנו הוראות מהירות לשלוח סירות הצלה אליה ולהעביר את הנוסעים לנמל. כן הובהלה פלוגת מכבי האש של העיריה, הנהלת הנמל, חברת „לויד טריסטינו“, הקונסוליה האיטלקית והמשטרה. 15 רגעים אחר כך נתאספו מסביב לאניה הבוערת סירות הצי, מכבי אש ועוד.
מתברר שההתפוצצות היתה בצנורות הגאז, והאש אחזה בדוד ובמחסן המאזוט. האש פרצה ראשית כל ממרכזה ואחר כך נתפשטה לחלק האחורי. תימרות עשן עבות שעלו ממנה נראו ממרחקים.
בנוגע לנוסעים מתברר שהיו בה 53, מהם 31 לאלכסנדריה, 22 לאירופה. כל הנוסעים ירדו לסירות הצי הבריטי והועברו לחוף. האש והחמרים הנשרפים לכלכו את בגדי רוב הנוסעים. הנוסעים לאירופה הועברו באניה „פילזנה“ האיטלקית שעגנה בנמל ונסיעתם לא נתעכבה. ספני האניה ופועליה נפגעו יותר. 14 ממסיקי הדודים והמכונאים נפגעו קשה. שבעה מהם מתו. הפצועים הועברו לאנית הצי המשמשת בית חולים. למקום המקרה באו מפקדי הצי, חוקרים, הקונסול האיטלקי ועוד. מכבי האש נלחמו באש ללא הועיל. האניה הורחקה מן הנמל בעזרת אנשי הצי הבריטי. כבוי האש נמשך עד שעה מאוחרת וספק הוא אם יוכלו להצילה. הועמדו שוטרים מסביבה לשמור עליה ולאחוז באמצעים הנחוצים להציל מה שאפשר יהיה. עד עכשיו אין ידוע על ידי מה נגרמה ההתפוצצות בצנורות הגאז. השופט החוקר של הקונסוליה האיטלקית החל בחקירה.
ידיעה יותר מאוחרת אומרת, שארבעה מן הפועלים ב„אוזוניה“ שנפצעו והועברו לבית החולים מתו. מלחי האניה ורב החובל ירדו ממנה בשעה אחת בצהרים לאחר שמציאותם בה נעשתה למסוכנת. חמש מכונות כבוי עסקו בכבוי מרחוק ולא יכלו להתקרב אליה. החלק הקדמי של האניה התחיל לצלול והחלק האחורי מבצבץ. הכבאים עבדו כל הלילה.
הקונסוליה האיטלקית הזמינה את רב החובל של האניה ושמונה קצינים שלה וחוקרת אותם.
האניה „אוזוניה“ מובטחה בלונדון בחברות רבות, מהן חברת „לויד“. אומרים שהיא מובטחה בסך של מיליון לירות. באניה לא היה מטען ולא דואר. היא עגנה בנמל חיפה רק שלשת רבעי שעה וקבלה פקודה לצאת מיד לאלכסנדריה.
האניה „אוזוניה“ היא אחת האניות הגדולות והמפוארות של ים התיכון. היא ואחותה „אספיריה“ נוסעות בקו איטליה–אלכסנדריה–בירות. רב החובלים הנוכחי של „אוזוניה“ הוא ה' באליני. עובדים בה 240 איש. היא נבנתה בבתי המלאכה של אכסאלדו באיטליה בשנת 1928. ארכה 54 רגל ורחבה 66 רגל וגבהה 31 רגל. החלק הנמצא בים הוא 18 רגל. היא בעלת 12.995 טונות. כוח מניעיה 3280 סוס. מכונותיה מונעים במאזוט. „אוזוניה“ היא בעלת חמש קומות ובה אולמים מפוארים והיא מרוהטת בהדור רב.
חושבים שיצטרכו להטביע אותה.
*
סופרנו מחיפה מודיע:
נודע לנו, כי במקום האניה „אוזוניה“ השרופה תוכנס לשרות המהיר שבין טריאסט, מצרים וארץ־ישראל האניה „קונטה־וורדה“ בת שמונה עשר אלף טון. עשרים ושלשת הנוסעים שעלו לאניה בחיפה הועברו מיד עם התחלת השרפה לאניה „פילזנה“ של אותה החברה, שעגנה באותו יום בנמל אלכסנדריה.
"הארץ", שנה י"ח, מס' 4942, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
„אוזוניה“ עלתה באש
קאהיר. „אוזוניה“, האניה הנהדרה של הצי־המסחרי האיטלקי עלתה אתמול באש בדרכה לאלכסנדריה.
בבוקר יום השישי הגיעה האניה מחיפה למיכס, לשם סידור הענינים הפורמליים וטרם שהיא הספיקה לעגן ע"י גשר לויד טריסטינו באלכסנדריה נשמעו לפתע פתאום שתי התפוצצויות רועמות שטילטלו את האניה הנה והנה והעלו מהומה בין הנוסעים.
עמוד של אש ועשן עלה עד לגשר הגבוה של האניה הבוערת.
המלחים – לעבודה המלחים נתבלבלו ונגשו מיד לעבודת ההצלה וכיבוי השריפה האיומה, שהרסה את הכל לעיניהם.
ספינות המלחמה האנגליות חשות לעזרה בספינות המלחמה האנגליות, העוגנות באלכסנדריה ראו המלחים את האסון המתרחש על פני הים וחיש מהר הפליגו לעזרה. אולם בינתים הפכה האניה ללפיד בוער, וכל העזרה של הכבאים בספינות האנגליות לא הצליחה להציל את האניה. כל סביבות הנמל היו מלאות עשן.
הרושם באלכסנדריה הרושם באלכסנדריה היה כביר. רבים חשבו, שהעיר הורעשה ע"י האיטלקים, והשקטים יותר ראו בכך תרגילים של האניות העוגנות.
אולם לא עלה על דעת מישהו שקול ההתפוצצות באה בעקב השריפה באניה, שהיא המפוארת ביותר בקו חיפה־אלכסנדריה טריסט.
הידיעה הנכונה פשטה בן רגע בעיר. כולם מהרו להתלבש ורצו לנמל. עשרות אלפים התקהלו בקרבת הנמל.
הצלת הנוסעים לנוכח המצב המסוכן שלחו קברניטי־האניות „שרופשייר“, ו„אליאנט“, „קין אליזבט“, ו„רבנג'“ כ־50 סירות הצלה, כדי לקבל את 31 הנוסעים ו־250 אנשי חבר העובדים.
בעזרת העובדים הורדו הנוסעים והמלחים לסירות ההצלה והבהלה נשתתקה מעט מעט.
הקרבנות עד עכשיו נמנו: מת אחד, ושני פצעים קשים מבין חבר העובדים. הפצועים הועברו לאנית־בית החולים האנגלית „מאין“.
כ"כ נפצע קשה ונמצא בסכנת מות הד"ר פולו רוקו, שעלה לאניה לסדר את עניני הקרנטינה.
רב החובל של „האוזוניה„ אי אפשר שלא לציין את התנהגותם הנפלאה של רב החובל בלני וקציניו. במצב הבהלה הם עברו בין הנוסעים וניחמו אותם בדברי נחמה, שאירעה רק הפרעה קטנה במכונות, ובזה מנעו בעד פניקה באניה.
היטביעו את האניה כעת נראית האניה כאי בוער בין גלי הים. השלטונות המקומיים והקונסולט האיטלקי חוקרים את סיבות השריפה.
עדיין לא הוחלט אם יטביעו את האניה הדבר הזה תלוי בדעת המומחים שנגשו לעבודתם.
„אוזוניה“ – ארמון שט „אוזוניה“ היה ארמון שט, במלואו מובן המלה, והאניה הנהדרה ביותר בים־התיכון.
היא נבנתה ב־1918 בג'יניבה, כאחות ל„אספריה“.
היא היתה בת 13.900 טונות.
ב„אוזוניה“ היה מקום ל־220 נוסעים במחלקה הראשונה 112 במחלקה שניה, במחלקה טוריסטית ו־60 במחלקה שלישית.
הריהוט והסידורים הפנימיים בסגנון מזרחי שמו את האניה לארמון של יופי ופאר.
כעת נשארו רק אדים עשנים בין גלי הים.
"הירדן", שנה ב', מס' 518, 20 באוקטובר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
