3 אבידות של הספנות הארצישראלית

מתברר שבשעת הסערה שהתחוללה בתחלת השבוע שעבר בקרבת חוף לודקיה, בצפון סוריה, טבעו שלש ספינות ארצישראליות.

אחת מהן היא „התקוה“, שעליה הודיע סופרנו בבירות: אניה זו אינה של חברת „עתיד“, כפי שהודענו, כי אם של החברה האי"ת להובלה ולספנות בע"מ, שמרכזה בחיפה. „התקוה“ היתה קודם אנית מעפילים „פאסיפיק“ שבאה לחיפה בנובמבר 1940.

השניה „חאפז אל רח,מ,ן“, אף היא שייכת לאותה חברה והשלישית – „אמאתוס“ של חברת „עתיד“.

„התקווה“ אבדה בסביבות לודקיה ביום 22 ליאנואר. בשעת האסון נמצאו בה 20 מלחים ונוסע אחד (יוני) מבין 20 המלחים היו 18 יהודים, ושני יונים. מהמלחים אבדו 5 אנשים: 1) הקצין הראשי פאול קריאֶרגאֶל, שהוא אחד מטובי הקצינים של החברה, (דר בנוה שאנן בחיפה). הפליג קודם באניה „ענתר“ של חברת „עתיד“ וניצל לאחר שהאניה נוקשה על ידי צוללת איטלקית בספטמבר. 2) יעקב סאלם מתל אביב. (שעליו הודענו אתמול כי הוא בעל לאשה הרה ואב לשני ילדים). 3) אהרן חיבובסקי, זילברמן ואיזיק ריטנר, שלשתם מחיפה.

כפי שכבר הודענו הצטיינו בפעולות ההצלה המלח עמנואל כהנוביץ, שהציל חמשה אנשים, והמלח משה רגודוצקי. עד עתה נמשו גויותיהם של סאלם זילברמן וחיבובסקי והובאו לקבורה בבירות.

מר סעדיה דיב, מוכתר העדה היהודית בבירות, ראוי לשבח על טפולו המסור בקבורת שלשת הקרבנות בבית העלמין היהודי בבירות (בלודקיה אין בית קברות יהודי) ובסיוע לניצולים.

שלשה ימים אחרי האסון הנזכר אבדה בסביבות לודקיה אנית המפרש המצוידת במנוע „חפז אל חרמן“ בת 150 טונות שבה היו 9 מלחים, כמחציתם יהודים. תחלה עלתה על שרטון בחשבה להנצל אולם לאחר יומים נופצה אל הסלעים, אך כל אנשיה ניצלו.

שתי האניות היו מבוטחות.

האניה „אמאתוס“ (כ־400 טונות) טבעה ביום 20 לינואר, בקרבת חוף לודקיה. כל אנשיה, 15 במספר, ניצלו ונמצאים כבר בארץ ישראל.

יש לציין כי חודש יאנואר הוא בכלל חודש קשה לספנות החופית במזרחו של הים התיכון מפני רוחות הסערה המנשבות באזור זה (נטית הרוחות 9–10 מעלות). כפי שמוסרים ניזקו עוד כמה אניות איי"ות אחרות מהסוג הנזכר במשך חודש יאנואר, אך מקוים כי הדבר לא ישפיע לרעה על התפתחות הספנות החופית.

האובדים באניות שטבעו

יעקב סאלם מתל אביב; הניח אשה ושני ילדים; חיבובסקי; הניח הורים. האניה „תקוה“ שטבעה היא אנית המעפילים „פאסיפיק“ לשעבר.

 לשעבר.

„התקוה“ הלכה מטורקיה לארץ־ישראל ובה מטען של פירות וטאבאק.

"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6817, 2 בפברואר 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה ארצישראלית קטנה טובעה ע"י צוללת איטלקית

אנשים שניצלו מהאניה הארצישראלית „ענתר“ ושבאו עתה לחיפה סיפרו, איך שילחה בהם צוללת איטלקית 5 טורפידות שלא פגעו בהם כלל, אך אחר כך צפה על פני המים וטיבעה את האניה באש תותחיה.

„ענתר“ הפליגה מחיפה כשעל סיפונה היו 13 מלחים יהודים ו-2 כבאים* מצרים. באניה באניה היה מטען מיועד לנמל הטורקי מרסינה. זמן מה לפני חצות, השגיח המשמר בטורפידו שעבר סמוך לאניה – ונתן אות אזעקה. עוד 4 טורפידות עברו ליד האניה בלי לגרום כל נזק. הצוללת שילחה את הטורפידות ללא כל אות אזהרה. לאחר כשלון התקפת הטורפידות עלתה על פני המים צוללת גדולה בת 800 טון לערך, במרחק כמה מאות יארדים מהאניה. מפקד הצוללת פקד (בשפה האיטלקית) על אנשי האניה לרדת לסירות הצלה, ומיד לאחר כך פתחה הצוללת באש תותחים וטיבעה את האניה. אחרי תשע שעות של תעייה בים נאספו האנשים על ידי אניית מיפרש גדולה.

„ענתר“ ידועה בשמה הקודם „לא פרלאס“ – אניית פליטים שהובאה לנמל חיפה על ידי אניית המלחמה הבריטית. האניה נמכרה אחר כך במכירה פומבית לחברת „עתיד“.

"הצֹפה", שנה רביעית, מס' 1150, 10 באוקטובר 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* מסיקים (firemen).

טבעו שלוש ספינות ארצישראליות

באסון הימי של הספינות הארצישראליות, שטבעו ביום 22 בינואר על חוף לודוקיה, ניספו „תקוה“, ספינת קיטור; „חאפז א־רחמן“, ספינת־מפרשים־ומנוע; ו„אמאטוס“, ספינת קיטור בת 407 טון. שני כלי־השיט הראשונים שייכים ל„חברה הארצישראלית להובלה וספנות“ שבחיפה, והשלישית – לחברת „עתיד“. ב„תקוה“ היו 20 עובדים. הם הספיקו לרדת לסירות הצלה, אך סירה אחת נתהפכה, ובה טבעו 5 יושביה.

בין השנים שגויותיהם עדיין לא נמצאו – הקצין הראשון של האניה פאול קריגל, שניצל מהאניה „ענתר“, שטובעה במוקש של צוללת איטלקית בספטמבר 1941, אף זה באותה סביבה. לא נמצאה גם גויתו של המלח יצחק ריטנאר.

משתי הספינות האחרות לא נעדר איש.

„תקוה“ היתה אנית־מעפילים, והגיעה לחיפה בנובמבר 1940 בשם „פאסיפיק“.

"המשקיף", שנה שלישית, מס' 801, 2 בפברואר 1942, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

גופות קרבנות „רחף“ הובאו לחיפה

ששת הניצולים מוסרים פרטים על האסון. – השנים נחנקו תחת שקים שנפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון

אתמול בשעה 4 אחה"צ הגיעה לנמל חיפה, באיחור זמן לרגל סערת הים, האניה „עתיד“ עם גופותיהם של גיאורג ארליך בן 24 וגדעון רוזנטל בן 16, קרבנות הספינה „רחף“ של חברת „נחשון“ שנופצה בליל ה' שעבר אל סלעי קפריסין, כפי שהודענו בזמנו.

שני הארונות הועברו מאנית „עתיד“ לתוך משרדי חברת „נחשון“ שבבנין „פרדס“. הארונות הועמדו על אנדרטה באמצע החדר שקושט סרטים שחורים ועל אחת הקירות – תמונת הספינה „רחף“ שנופצה בגלי הים.

משני צדי הארונות שכוסו בבד שחור ודגל תכלת לבן ועליהם זרי פרחים – ניצב משמר כבוד ממלחי הפלוגות הימיות.

הלויתם של הקרבנות תצא הבוקר בשעה 9 מבנין „פרדס“.

באניה „עתיד“ הגיעו גם חמשה עובדי הספינה „רחף“ והקברניט ישראל לסקוב, מחיפה, שניצלו מן האסון. בסה"כ היו בספינה בשעת האסון 9 עובדים, מהם נספו שלשה. המכונאי היוני הנוצרי שנהרג – נקבר בלרנקה.

ששת אנשי הספינה, העייפים מטלטולי הדרך ומזועזעים מגודל האסון, מהרו עם רדתם מעל האניה לבתיהם. הם הספיקו רק למסור לחבריהם הקרובים את הפרטים המעטים הבאים:

סופת הציקלון השיגה את ספינתם כחטף בנסעה על פני הים, לא רחוק מחופי לרנקה ביום ד' בערב. הגלים דחפוה לחוף בטרם הספיקו המלחים לאסוף את המפרשים והיא נופצה אל סלעי החוף. באותו הרגע הציף גל ענקי את הספינה כולה ואנשיה נסחפו ונפלו הימה.

שלשת הקרבנות נחנקו מתחת לכובד משאם של השקים (שהיוו את מטען הספינה), אשר נפלו עליהם בשעת שנתם בליל האסון על קרקע הספינה. גופותיהם נסחפו ע"י הזרם.

שאר אנשי הספינה שהיו על הסיפון – קפצו המימה ונאחזו בקרשים ובתרני הספינה וכך ניצלו מטביעה.

*

גיאורג ארליך היה חבר פלוגת הים במפרץ חיפה וגדעון רוזנטל היה חניך ביה"ס „חוגים“ בחיפה, קודם למד בביה"ס העממי בחיפה.

*

בשם הועד הפועל של ה„הסתדרות“ הגיע לחיפה להשתתף בלויה ה' דב הוז.

"הבֹּקר", שנה ה', מס' 960, 3 בינואר 1939, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך נטרפה „רחף“

„רחף“ הפליגה ביום ה' בערב מנמל פאמאגוסטה בקפריסין ללרנקה לאחר שנעשו בה תקונים ע"י המכונאי התורכי שריף ריזה. לשמונת אנשי „רחף“ הצטרף גם המכונאי התורכי שרצה לנסוע רק ללרנקה. בדרך היבשה אפשר להגיע מפאמאגוסטה ללרנקה במשך שעה וחצי, אולם בים צריכים לעבור את ה„קאפּ גריקו“ ולזאת דרושות 10–12 שעות. כאשר יצאה „רחף“ מפאמאגוסטה היה הים סוער, אולם לא היה יסוד לחששות מיוחדים. על יורדי הים להיות מוכנים לנסוע בים כזה וגם אנשי „רחף“ לא נרתעו. רב החובל ישראל לסקוב, אדם שאינו יודע להחניף ולהפריז, מהלל את עבודת אנשיו והתנהגותם. בחצות, בהגיע הספינה אל ה„קאפ גריקו“, גברה הסערה מאוד. רב החובל אחז בכל אמצעי הזהירות הדרושים, אולם הספינה נכנסה לתוך ציקלון שהרים אותה, סובבה וזרקה לתוך הסלעים. רב החובל הרגיש מיד בסכנה ופקד חיש מהר על כל אנשיו להתרכז סביבו במקום שנראה לו כבטוח ביותר. העובדים נשמעו לפקודתו. גלי הים בגובה בלתי רגיל הסתערו על הספינה וטלטלו אותה כוח איום והעובדים מיהרו אל מפקדם. המכונאי התורכי שריף ריזה וגיאורג (גרשון) ארליך, שהיו רחוקים מהמקום שבו עמד רב החובל לא הצליחו להגיע אליו והם נפלו ראשונה לקרבן לגלי הים הסוערים. אחד העובדים שלא יכול בעצמו להגיע עד למקום המסומן, לקח אותו רב החובל על כתפיו והביאו לשם. גדעון רוזנטל עמד יחד עם שאר חבריו ליד רב החובל, אולם אליו הגיע גל שנתן לו מכה איומה וגרף אותו לתוך הים, מבלי שחבריו ירגישו בזאת באותו רגע. כל זה קרה בין דקות אחדות ובמהירות שאין לתארה במלים. הגלים לא חדלו להסתער על „רחף“, גם לאחר שנזרקה אל החוף. כל פעם נשבר ונופץ חלק אחר של הספינה וכאשר עזבו אותה העובדים נשבר גם התורן וחייהם היו בסכנה. בצאתם מהספינה השבורה פקד רב החובל מיד את אנשיו וכאשר נוכח כי חסרים שלושה מהם, חזר לבדו אל שרידי האניה לחפשם, אולם לא מצאם.

על תוקף הציקלון מעידות עוד שלש אניות־משא שנפלו לו קרבן. שתים טבעו והשלישית נזרקה אל החוף. כן מספר חבר שהיה שם במקום, כי מכונה במשקל של 20 טון בערך שעמדה על החוף נזרקה ע"י הגלים והסערה לתוך הים ומכונה של „סולל בונה“, בעלת משקל של 90 טון, שהיתה בעומק של 9 מטר בתוך הים, נזרקה ע"י הגלים אל החוף. מנהל הנמל בלרנקה, הנמצא במקום זה עשר שנים, אמר, כי בימיו עוד לא היתה סערה כזו במקום זה.

על אף הסערה האיומה שהתחוללה גם אחר כך, חיפשו אנשי „רחף“ כל הלילה את חבריהם, אולם לשוא. למחרת בבוקר נמצאו הגויות ע"י דייגים ליד החוף של לרנקה. גם שרידי „רחף“ נזרקו אל החוף בקרבת המקום.

"דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4127, 4 בינואר 1938, 4 בינואר 1938, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך קרה האסון עם „רחף“

על האסון הנורא שקרה את הספינה העברית „רחף“ ליד חופי קפריסין נודעו הפרטים הבאים:

ביום ד' ב־4 אחרי הצהרים יצאה הספינה מנמל קפריסין בדרכה לבירות. כשנמצאה במרחק כמה מילין מן החוף בא כחתף ציקלון שנשב בכוח עצום ובמהירות רה מצד מזרח. הספנים הורידו את המפרשים והסתפקו במנוע של הספינה. אולם הסערה טלטלה את הספינה שנופצה אל קירות הסלעים. המלחים נלחמו בשארית כוחותיהם נגד המות ושלושה מהם, שני המלחים היהודים הצעירים, גדעון רוזנטאל בן 16, וגיאורג אהרליך בן 24 וגם המכונן היוני שנשכר לספינה לפני זמן קצר, קפחו את חייהם. השאר הצליחו בעזרת סירה להגיע שלמים לחוף. ביום ו' יצאה ספינה מחברת „נחשון“ לקפריסין כדי להעביר את שתי הגופות לחיפה.

„רחף“ היא האניה העברית השניה שאבדה לספנותנו הצעירה. הראשונה „הר כרמל“, שנשרפה כידוע בחופי רומניה.

הספינה „רחף“ שייכת משנת 1937 לחברת „נחשון“. היא נרכשה בעזרת המחלקה הימית של הסוכנות היהודית ועלתה בכמה אלפים לא"י. בית קיבולה 200 טונות והיתה מצוידת במנוע של 120 כוחות סוס וגם במפרשים. כשנרכשה עבדה בשירות חופי סוריה וארץ ישראל. בקיץ 1938 עברה לקו מצרים־קפריסין. עשה נסיעה אחת גם לאי כריתים והובילה מטען גפרית ממחצבי עזה. בזמן האחרון עבדה בקו סוריה–קפריסין בהעברת משאות.

כרב חובל וכמדריך של ספנים עברים עבד בה רב החובל רוזנטאל מאנית „תל אביב“. הוא גם חנך את בנו גדעון חנוך ימי, ובנו עבר לעבוד בספינה „רחף“ לפני כמה חדשים. אחרי רב החובל רוזנטאל עבר הפיקוד של האניה לעוזרו הראשי ה' י. לאסקוב. באניה עבדו 8 אנשם. היא שמשה להכשרת ספנים עברים. גיאורג אהרליך היה עולה מגרמניה.

"הצֹפה", שנה שלישית, מס' 307, 1 בינואר 1939, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ראו גם: "בשלושים לחללי „רחף“ – "דבר", שנה ארבע עשרה, מס' 4152, 2 בפברואר 1939 עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון לאניה „רחף“

אנית המפרשים „רחף“ של חברת „נחשון“, שהיתה מהלכת בין ארץ־ישראל והארצות השכנות נופצה בליל ה' (אתמול בלילה) על יד חופי קפריסין בשעת סערה. בתוצאת האסון טבעו שלשה מעובדי האניה: גדעון רוזנטאל בן 16, בנו של רב החובל, וגיאורג האֶרליך, בן 24 – שניהם מחיפה, ומלח יוני מקפריסין שנמצא באניה. שאר עובדי האניה ניצלו. גויות הנטבעים נמצאו והועברו ללארנאקה ויובאו לקבורה לחיפה.

"הארץ", שנה כ"א, מס' 5908, 30 בדצמבר 1938, עמ'. 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*

„רחף“ נשברה אל הסלעים ליד קפריסין

גדעון רוזנטל גיאורג ארליך טבעו

האניה „רחף“ נתקלה אור ליום ה' ליד קפריסין בסלעים כתוצאה מסופת ציקלון והאניה נשברה. גדעון רוזנטל, בן 16, בנו של רב החובלים באניה „תל־אביב“ לשעבר, וגיאורג ארליך כבן 24, שניהם מחיפה ויוני נוצרי מקפריסין טבעו וגופותיהם הוצאו מתוך הגלים הזועפים.

גופות שני הצעירים היהודים הובאו ללרנקה ומשם יובאו לחיפה לקבורה. שמו של היוני שטבע טרם נודע.

האניה „רחף“ היתה שייכת לחברת „נחשון“ שע"י הסתדרות העובדים הכללית.

האניה „רחף“ כבר פעם הדאיגה את הישוב בהפליגה לאי כריתים לפני כ־¾ שנה ובמשך שבועות לא נתקבל ממנה שום ידיעה.

"הבֹקר", שנה ד', מס' 956, 30 בדצמבר 1938, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.