אסון השריפה באניה „ג'ורג' פיליפאר“ – לקט ידיעות מ-18 במאי עד 6 באוקטובר 1932

אוניית הנוסעים הצרפתית Georges Philippar, 1931. מקור: ויקישיתוף.

מה קרה באניה „ג'ורג' פיליפאר“

עדן, 16 (ר). באניה „ג'ורג' פיליפאר“ בת 21000 טונות, השייכת ל„מאסג'רי מאריטים“, החוזרת מסין למארסיל ובה שש מאות נוסעים – פרצה שריפה. הנוסעים והמלחים עזבו את האניה סמוך לכף גווארדאפוא. האניות „סובייטסקאיה נפט“, „קונטראקטור“ ו„מאסוד“ הגיעו למקום האסון ומאספים את אלה שנשארו בחיים. שלשה נוסעים נכוו קשה.

האניות „קיזר אי-הינד“ ו„אוטראנטו“ נחפזות למקום האסון. האניה „האקונה מארו“ פגשה סירת-הצלה ריקה בדרך. עד עכשיו לא ידוע מספר הקרבנות.

עדן, 16 (ר). האניות הבריטיות „קונטראקטור“ ו„מאסוד“ מובילות לעדן, הראשונה – 129 איש, והשניה – 134 איש. רב החובל נמצא באניה „סובייטסקאיה נפט“. חסרה רפסודה עם שני מלחים. גם באניות אחרות יש מוצלים, אבל פרטים חסרים עדיין.


"הארץ", שנה ט"ו, מס' 3896, 18 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הבערה באניה „ג'ורג' פיליפאר“

מחזות קורעי־לב. – מספר הקרבנות אינו ידוע

עדן, 17 מאי (סטא"ר).

כפי שמספרים פליטי האניה „ג'ורג' פיליפאר“ שהגיעו הנה באניה הבריטית „קונטראקטור“, פרצה השריפה באניה בשעה שתים אחרי חצות לילה באחד מתאי המחלקה הראשונה. הלהבות פרצו והתפשטו במהירות. חושבים שכמאה איש, ביחוד מנוסעי המחלקה הראשונה, נסגרו בתאיהם מאין להם יכולת לצאת מהם. רבים מן הנוסעים שלא יכלו להגיע אל סירות ההצלה קפצו לתוך הים. היו מחזות קורעי לב אבל לא היתה בהלה רצינית.

עדן, 17 (ר). – האניה הצרפתית „אנדרה ליבון“ הפליגה מכאן בחצות לילה כדי להפגש עם האניה הרוסית „סובייטסקה נפט“, להעביר אליה את 420 הפליטים ולהביאם לג'יבוטי.

האניה „קונטראקטור“ שהגיעה הנה, הביאה אתה פליטים אלה של האניה „ג'ורג' פיליפאר“ שטבעה: 66 נוסעים; 15 חיילים; 22 מלחים צבאיים ו25 מאנשי האניה הטבועה. האניה „מאסוד“ הביאה לעדן 39 נוסעים צרפתים, 16 ילדים, חמשה ילידי המקום, 11 מלחים, 3 קצינים ימיים ו51 סינים מעובדי האניה השרופה.

לונדון, 17 (ר). – השלטונות הצרפתים מנסים להשפיע על כל האניות אשר בהן פליטים מנוסעי האניה „ג'ורג' פיליפאר“, כי תסענה לג'יבוטי, מפני ששם יש יותר נוחיות לסידור הפליטים.

אין במשרדי חברת „מאסאג'רי מאריטים“ רשימת נוסעי האניה „ג'ורג' פיליפאר“, אבל כפי הנשמע נמצאים בין הנוסעים כמה אנשים נכבדים ופקידים קולוניאליים מסין ההודית. מספר המלחים ועובדי האניה עולה לכדי חמש מאות איש.

סוברים שהאניה הזאת, המוסקה בנפט, היא הראשונה במינה הסובלת משריפה. ערכה עולה למיליון לי"ש. היא חזרה זה עתה מנסיעתה הראשונה למזרח הרחוק.

האניה „פול ליקה“, שבמקומה נבנתה האניה הזאת „ג'ורג' פיליפאר“, עלתה גם היא באש בהמצאה בשנת 1928 בנמל מארסיל.


"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 212, 19 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מה מספרים נצולי האניה שטבעה

עדן 19. חוששים כי כל הנעדרים מבין אנשי האניה „ג'ורג' פיליפאר“ נספו. ידוע בבירור, כי אף אחד מהם לא נאסף אל אניה גדולה שהגיעה אל המקום. יש תקוה קלושה, שאנשים מספר הגיעו אל החוף בסירות ורפסודות קטנות או נאספו ע"י סירות מפרש ערביות. (ר-סטא).

עדן 19. מחזות שמחה נראו בהיפגש יחד בני משפחות שנפרדו בלב ים. הבאים הם 34 ניצולי „פיליפאר“ שנאספו ע"י האניה אנדרה לה-בון. (ר-סטא)

עדן 17. ספוריהם של ניצולי „ג'ורג' פיליפאר“ מראים, כי האניה היתה כבר אחוזה להבות בטרם נודע דבר השרפה. כל אמצעי הכיבוי החימיים לא הספיקו. האש אכלה בכל פה בצבע, בעץ הממורט, בקישוטי התקרה. עוד טרם הספיקו לשלוח קריאה „הצילו“ היה כבר חדר האלחוט בשלהבות.

אין לתאר את המהומה, כי הנוסעים הוקמו ממטותיהם. הרוח השיב עשן וגצים אל החלק האחורי של האניה. עד מהרה נשרפו סירות הצלה אחדות ואי אפשר היה לחלק את הנוסעים לעמדות הקבועות לשעת חירום. חגורות ורפסודות נמצאו למכביר והודות להם נשארו המוצלים מאש בחיים. (ר)

עדן 17. יש מקרים מזעזעים של קריעת משפחות, בעלים מעם נשותיהם וילדים מהוריהם. באניה „קונטראקטור“ יש עולל אחד בזרועות אוספיו וכן ילד בן שתים וחצי שנה. (ר)


"דבר", שנה שביעית, מס' 2126, 20 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

ספורים מפליצים על אסון השרפה באניה „פיליפאר“

האש הפרידה בין בעלים לנשותיהם. – ילדים קטנים ניצלו ואין איש מכיר את אבותיהם. – אנשים קפצו לתוך הים היו מאכל לשיני הדגים

עדן, 19 מאי (סטא"ר). – חוששים שכל נוסעי „ג'ורג' פיליפאר“ שנעלמו, טבעו. כמעט בטוח הדבר שאיש מן הנעלמים האלה לא ניצול ע"י אניות גדולות שעברו בסביבה, וכמו כן יש רק תקוה מעטה שאחדות מסירות ההצלה או הרפסדות שבהן ניסו רבים מנוסעי האניה הבוערת להנצל, הצליחו להגיע לחוף או שהנוסעים ניצלו ע"י סירות של ערבים.

עדן, 19 (סטא"ר). – היו מחזות משמחי לב בשעה שהגיעה הנה האניה „אנדרה ליבון“ ובה 34 מפליטי ה„ג'ורג' פיליפאר“ שנפגשו על ידי קרוביהם.

עדן, 17 מאי (ר). – כפי שמספרים פליטי האניה „ג'ורג' פיליפאר“, התפשטו הלהבות בטרם נודע דבר השריפה, ולא הועילו כבר אח"כ מכשירי מכבי האש הכימיים. האש פשטה במהירות כזאת, שהרסה את חדר האלחוט בטרם שאפשר היה לשלח בקשת „הצילו“.

אי אפשר לתאר את הבהלה והמבוכה ששררו בין נוסעי האניה הבוערת, כי השריפה פרצה בהיותם ישנים, והקיצום באפן פתאמי. חזית האניה היתה נגד הרוח, והעשן, הניצוצות והלהבות פשטו אל החלק האחורי של האניה. כמה מסירות ההצלה עלו גם הן באש. במהומה נפרדו בעלים מנשותיהם, וילדים מהוריהם. אבל הודות למספר הרב של רפסודות וחגורות הצלה, אפשר היה להעביר פליטים רבים אל האניות המצילות שמהרו למקום, או למשותם מן המים, שהיו שקטים אבל מלאים דגים גדולים.

האניה „מאסוד“ הגיעה לנמל עדן שלש שעות אחרי האניה „קונטראקטור“, והיו מחזות מעודדים בנמל כאשר הפליטים שבאו באניה „מאסוד“ מצאו קרובים שחשבו שהם נספו במים או באש ה„ג'ורג' פיליפאר“. אשה אח כמעט שהשתגעה משמחה כאשר הגיעה לנמל עדן ומצאה את שתי בנותיה בחיים, לאחר שהאמינו כי כבר מתו.

מר לואיס אלפרד, ראש השופטים באינדו־סין, ואשתו, ניצלו בנס. שניהם נסגרו ע"י הלהבות בתוך תאם, ומר אלפרד עבר באומץ רוח דרך האש אל מכסת האניה, ואחרי זה הוריד מעילו דרך חלון התא והעלה גם את אשתו. בתם וחתנם נעלמו.

רק שנים מן הנוסעים הנמצאים בבית החולים, מצבם אנוש. שבעה פצועים אחרים מצבם איננו רציני.

כל הפליטים לבושים רק תלבושת לילה, וכל רכושם אבד להם.

ישנם מקרים מעציבים של הפרדת בעלים מנשים, וילדים מהוריהם. ב„קונטראקטור“ הובא תינוק אחד שאין יודעים מי הם הוריו וכן גם ילד בן שנתים וחצי, שהוריו נעלמו.


"דאר היום", 20 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*    *    *

פרטי האסון באניה „ג'ורג' פיליפאר“

עדן, 17 (ר). המוצלים מספרים, כי השריפה התפשטה לפני שהרגישו בה וכל מכשירי הכבוי הכימיים והצנורות לא הצליחו עוד.

צבע האניה, העץ והקשוטים נאחזו מיד באש שהתפשטה באופן מבהיל, וחדר האלחוט לא יכול כבר לשלוח אפילו טלגרמה אחת. הטלגרמות „ס. או. ס.“ נשלחו על ידי שתי האניות הבריטיות והאניה הרוסית, שראו מרחוק את השריפה באניה.

הבהלה והמבוכה באניה הבוערת היתה איומה, בשעה שהעירו את הנוסעים משנתם ואמרו להם שיצילו את עצמם. כמה מן הסיורת נשרפו ונוסעים לא יכלו כבר לתפוס להם מקומות בסירות. נשים נפרדו מבעליהם, ילדים מהוריהם.

רפסודות וסירות נשארו בכל זאת במספר רב, ודבר זה נתן אפשרות להציל את רוב הנוסעים ולמשותם מן המים השקטים, אבל כמה מאלה שקפצו לתוך הים היו מוקפים כרישים.

לואיס אלפרד, זקן השופטים של הודו־סין ואשתו ניצלו בנס. השלהבת הקיפה את התא שלהם, אבל הוא הצליח להגיע עד הספון ואחרי זה הוריד את מעילו לתוך הפתח והוציא את אשתו.

בתו ובעלה הם בין הנעדרים.

בבית החולים יש רק שנים שנכוו באופן מסוכן. שבעת המקרים האחרים אינם קשים.

עדן, 19 (סטא"ר). בואה של האניה „אנדרה ליבו“ עם שלשים ושבעת האנשים המוצלים גרמה למחזות שמחה כאשר נפגשו בני משפחות שנשארו בחיים.

עדן, 19 (סטא"ר). חוששים מאד, כי כל הנעדרים מן האניה ג'ורג' פיליפאר מתו, הואיל והאניות הגדולות שנמצאו בקרבת מקום לא הצילו יותר אנשים. יש עוד תקוה חלשה, כי סירות ורפסודות אחדות הגיעו לחוף בכמה מקומות נידחים או ניצלו על ידי סירות הערבים.


"הארץ", 20 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

84 איש נספו ב„ג'ורג' פיליפאר“

עדן, 18 (ר). נוסעים אחדים מן המחלקה הראשונה מספרים, כיצד ארבע מאות איש מן הנוסעים לא יכלו לגשת לסירות. רבים היו כלואים מחמת האש המתפשטת במשך שעתים, עד אשר הגיעו אניות ההצלה.

כל הנוסעים מפליגים בשבחם של המלחים ומהללים ביחוד את אנשי האניה הסובייטית.

עדן, 19 (א). אשת מהנדס מטיאן-טסין, מרת וואלינטין, היתה הראשונה שהרגישה בשריפה. כשירדה בלילה מן הספון לתא שלה הרגישה, כי אור החשמל שקע מאד ואמרה לקרוא למלצר, אבל כפתור הפעמון נשאר בידה, כי החוטים נמסו מחמת החום.

מר וואלינטין הודיעה מיד לאופיצר המפקח, ורגעים מספר לאחר זה ראתה, כי התא שלה נתמלא עשן ומתוכו מתפרצת שלהבת. כל המאמצים לכבות מיד את האש עלו בתוהו, ורב החובל נתן פקודה לנוסעים להתאסף בספון, אבל רבים לא יכלו כבר לצאת, מתוך האש, שהתפשטה באופן מבהיל.

עדן, 20 (סטא"ר). המספרים האחרונים של חברת „מאסאג'ירי מאריטים“ מראים, כי מן האניה ניצלו 683 איש וחסרות ידיעות על 84 איש, שהיו ב„ג'ורג' פיליפאר“ ששרידיה טבעו אמש.


"הארץ", שנה חמש עשרה, מס' 3899, 22 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

50 איש אבדו באניה הצרפתית

עדן 18. מבין 767 נוסעים ועובדים באניה „ג'ורג' פיליפאר“ נעדרים עתה 70.   (ר)

לונדון 10. המשרד של חברת „מיסאג'ירי מאריטים“ בלונדון מודיע, כי ידוע כבר על 717 ניצולים, וכי חסרים 50 נוסעים ועובדים, שאין תקוה עוד לחייהם.    (רדיו)

עדן 18. הניצולים משבחים מאוד את התנהגותם של עובדי האניה ג'ורג' פיליפאר וכן את עובדי האניה הסוביטית שבאה לעזרה.   (ר)

עדן 20. האניה השרופה מלאה אמש מים.   (ר)


"דבר", שנה שביעית, מס' 2127, 22 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד על פרטי השרפה באניה

עדן, 20 מאי (ר). – חברת האניות הצרפתית „מיסאג'רי מאריטים“ מודיעה כי המספר הסופי של פליטי האניה „ג'ורג' פיליפאר“ עולה לכדי 683 איש. 84 אנשים נעלמו.

האניה השרופה טבעה אמש, לאחר שהורחקה ע"י הגלים 160 מיל ממקום האסון. היא היתה הרוסה כולה.

ספינת ההצלה „פריסבר“ שמהרה למקום, לא הצליחה להביא את האניה השרופה לחוף.

ג'יבוטי, 20 (ר). – אחדים מפליטי „ג'ורג' פיליפאר“ מספרים שהמחיצות שבשני צדדי המסדרון נסגרו כמעט מיד אחרי פרוץ השריפה ורבים מן הנוסעים נשארו בפנים. אחדים מהם נמלטו דרך החלונות העולים אל מכסה האניה, אבל רבים נשרפו באש.

לונדון, 20 (ר). – העתונים הכותבים בדבר האסון של ה„ג'ורג' פיליפאר“ אומרים שבראש וראשונה יש לחקור עתה כיצד פרצה השריפה באניה ומה היתה מהירות הנסיעה.

ה„ניוס כרוניקל“ אומר במאמר הראשי, שהמלחים עצמם מהרו יותר מדי בכיבוי האש ולא העירו את הנוסעים הישנים. אבל במקרה כזה יש לדרוש שיהיו סידורים אוטומאטיים לבל יסגר איש מאחורי הדלתות עוצרות המים, אם יש צורך לסגרן.

פאריז, 19 מאי (ר). – מר ויק, רב החובלים של האניה „ג'ורג' פיליפאר“ הודיע בדו"ח המברקי הראשון שלו אל וזיר העבודות הצבוריות בצרפת והימיה המסחרית, כי אילולא הקרבנות הראשונים שנגרמו ע"י האש אשר התפשטה במהירות בלתי שכיחה, אפשר היה להציל את כל הנוסעים.

רב החובל הודיע כי כמעט כל הנוסעים של המכסה „ד“ לא הספיקו לעזוב את תאיהם ונספו באש. אחדים שקפצו הימה, ניצלו. הוא משבח את „השקט המוחלט“ של הנוסעים ואת התמסרותם הנערצה של הקצינים והמלחים. לדעתו ניצלו 689.


"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 211, 22 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

משפט פלילי לרב החובלים וויק

אשר נמלט מייד גם מהאש וגם מספינתו

פריז. 31 מאי (נ.). – לפי הידיעות האחרונות שהגיעו בדבר האסון באניה „ג'ורג' פיליפאר“, נשרפו כל המסיקים והמהנדסים שעבדו בחדר המניעים.

בין הנוסעים הנעלמים, שאין יודעים עוד מה היה בגורלם, הם ד"ר אלפרד סצה, צירה של סין במועצת חבר-הלאומים, וכן וזיר הכספים באנאם.

מודיעים כי תסודר חקירה בדבר התנהגותו של רב-החובל ויק, היות ומספרים כי הוא נמלט מיד על גבי האניה הרוסית שמהרה למקום, בשעה שרבים מן הנוסעים עוד היו באניה הבוערת. אפס, הנוסעים שנצלו מהאש משבחים את התנהגותם של שאר קציני האניה והמלחים.

לונדון, 20 מאי (ר). – לפי ידיעות מפאריז בדבר האסון באניה „ג'ורג' פיליפאר“ נמצאה האניה הבוערת רק במרחק חמשה מילין מן היבשת; רב החובל ויק השתדל לחתור עד החוף, אבל כאשר התחזקה הרוח הנגדית, הוכרח לצוות על הנוסעים והמלחים להכנס לסירות. בראשונה עזבו נשים וילדים את האניה הבוערת. האניה דלקה משך שלשה ימים וחצי על פני הים עד שטבעה במרחק 150 מטר צפונית לכף גארדאפוי (בסומליה האיטלקית).

ליד גארדאפו התהפכה סירת הצלה ובה 75 איש. אין יודעים מה גורלם של הנמצאים בסירה זו. מספר הנעלמים איננו ידוע עוד בבירור, אבל עוד מקוים שסירות ערביות הצילום או שמקצתם הגיעו לשפה.

באניה היו מטילי זהב בסך שלשה מיליון פראנק, שהועלו על האניה בקולומבו.

בשעת חקירת האסון יבדקו ביחוד את הסידורים החשמליים וכן את המכשירים והצבעים שנשרפו על נקלה.

רב החובל ויק הודיע כי ב-16 למאי, בשעה 2 אחר חצות, קיבל את הידיעה על פרוץ התבערה, בשעת היותו בתאו. הוא בדק את מקום התפרצות האש, ומצא כי הלהבות מתפשטות במהירות עצומה למרות ההשתמשות במכשירי הכיבוי. הוא אמר עוד, כי האלחוט, הסידורים החשמליים והגשר נשרפו מיד.

נשרפו גם שש סירות הצלה.

יקהת [?] המלחים מוכחה מהעובדה שניצלו כשבע מאות מן הנוסעים.

פאריז, 21 מאי (ר). – סגן מנהל בית המלאכה לבנית אניות בסט-נזר, אמר לבא כח ה„מאטין“, כי בשעת בנית האניה „ג'ורג' פיליפאר“ סידרו אמצעי זהירות מיוחדים כדי למנע אפשרות של תבערה בה, ובוני האניה אינם יכולים לבאר לעצמם את סיבת התפרצות השריפה.

סוברים כי בהיקף קטן אי אפשר לה לאש להתפתח, כי כל חוטי החשמל והנחושת היו מובדלים, ורשת עבה עשויה פלדה הבדילה בין חלקי העופרת כדי למנוע בעד כל אפשרות של קשר ביניהם. לכל היקף היו צנורות בטחון, וכל חלק מהאניה הובדל על נקלה. ויתר על כן, הסיפון אשר בו פרצה האש, לא היו בו תאים פנימיים, וכל הנוסעים יכלו לקפוץ אל הים.


"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 212, 23 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

ב„ג'ורג' פיליפאר אבדו שלשה מיליון פראנק

לונדון, 20 (ר). מתברר, כי ב„ג'ורג' פיליפאר“ נמצאו מכרות זהב בסכום שלשה מיליון פראנק שהוטענו בקולומבו. רב החובל של האניה וויקס אומר, כי השקט והמשמעת של המלחים נתנו אפשרות להציל את רוב הנוסעים.


"הארץ", שנה ט"ו, מס' 3900, 23 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

53 קרבנות האסון ב„ג'ורג' פיליפאר“

פאריז, 24 מאי (ר). – חברת „מסג'רי מאריטים“ פרסמה רשימה של חמשים ושלשה אנשים ש„נעלמו“ אחרי האסון באניה „ג'ורג' פיליפאר“ בקרבת עדן. בין הנעלמים גם מר אלברט לונדר, העתונאי הצרפתי הידוע.

בתשובה להאשמות כמה מהפליטים שלא ניתנו אזהרות מתאימות בפרוץ השריפה ושעבודת העזרה היתה לקויה, מודיע רב החובל ויק, מפקד ה„פיליפאר“, לעתון „מאטין“ שאי אפשר לו להבין את ההאשמות הללו המתנגדות לעובדות. רב החובלים מוסיף שסיבת התבערה איננה ידועה.


"דאר היום", שנה י"ד, מס' 216, 27 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד ידיעה מרעישה בענין הספינה הצרפתית

לונדון 28 (מ). – „ניוז כרוניקל“ מודיע כי מר קולאס, מהמפקחים על תעלת סואץ, הגיע בימים אלה למרסיל ושם נתן פרטים על המזמה שנתגלתה לסתימת תעלת סואץ על-ידי הטבעת האניה הצרפתית „ג'ורג' פיליפאר“ בתעלה.

דבר זה מחזק את ההשערה, כי האש שפרצה באניה פיליפאר היתה מעשה פושעים בכונה מחושבת מראש.

חיפושי פליטים מהאניה „ג'ורג' פיליפאר“ עלו בתהו

פאריז, 27 מאי (ר). – הממשלה האיטלקית הודיעה לחברת „מיסאג'ר מאריטים“ כי החיפושים לאורך סומליה האיטלקית היו ללא תוצאות, ויש לחשוש שנשארה עוד תקוה מעטה מאד שפליטים מן האניה „ג'ורג' פיליפאר“ נצלו ע"י סירות ילידי המקום.


"דאר היום", שנה י"ד, מס' 217, 29 במאי 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הרוסים מתרגזים על האשמות נגדם

מוסקבה, 5 יוני (נ). – ה„איזבסטיה“ תוקף במאמר ראשי את העתונות הצרפתית באופן קשה על שזו האשימה את הסובייטים כי יש להם יד בתבערה שפרצה באניה „ג'ורג' פיליפאר“.


"דאר היום", שנה י"ד, מס' 229, 13 ביוני 1932, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

מתנגדים לעובדי-אניות אסיאתיים

מארסיל, 13 (ר). – כתוצאה מהאסון ב„ג'ורג' פיליפאר“ נמסרה ע"י אגודת המלחים במארסיל לוזיר הימיה המסחרית שורה של דרישות מיוחדות, וביניהן הדרישה לבלי להעסיק עובדים זרים, ובעיקר בני אסיה באניות הצרפתיות.

אומרים כי שני מהנדסים אסיאתיים העבידו את מניעי האניה במהירות גדולה יותר מדי, גרמו לקלקול בזרם החשמל ועל ידי כך התלקחה התבערה.


"דאר היום", שנה י"ד, מס' 235, 20 ביוני 1932, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

סבת הדליקה ב„גורג' פיליפאר“ לא נתבררה

מארסיליה, 24 (ר). החקירה בדבר אבדנו של ג'ורג' פיליפאר לא נתנה תוצאות מוחלטות. הועדה סבורה כי יתכן שהיה כאן קצר בחשמל או דליקה מקרית ואולי גם הבער, אבל אין הוכחות מספיקות לקבוע את הסיבה האמתית.


"הארץ", שנה ט"ו, 27 ביולי 1932, מס' 3955, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

סיבת האסון באניה „ג'ורג' פיליפאר“

מארסיל, 3 אוקטובר (ר). – ועדת החקירה המיוחדת, החוקרת את סיבת השריפה שפרצה לפני חדשים אחדים באניה „ג'ורג' פיליפאר“ בקרבת עדן, מצאה שהאסון נגרם ע"י קלקול בזרם החשמל.

ועדת החקירה מהללת את התנהגותו של המפקד ויק ואת רב החובלים של האניה הבריטית „מאסור“, שמהרה למקום והצילה 134 נוסעים ומלחים.


"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 4, 6 באוקטובר 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד „כשרון“ של סטאביסקי

„דיילי מייל“ מביא ידיעה מרעישה, כי באנגליה נמצא מרכז של חבורת־מציתים בין־לאומית. בראש החבורה עמד סטאביסקי (גבור שערורית־הזיופים הצרפתית). חבורה זו העלתה באש את האניות הגדולות „אטלאנטיק“ ו„ג'ורג' פיליפאר“, והיא גם רצחה את השופט פרינס, שאליו הגיעו ידיעות על „המדליקים“ היושבים בצרפת.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2691, 22 במרץ 1934, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה עלתה על שרטון בחוף סידני עלי – 8 בפברואר 1932

בתל אביב וביפו

הגשמים השוטפים שהחלו במוצאי שבת נמשכו עד שעה 11. במשך כל יום אתמול נשבו רוחות חזקים וגשמים ירדו לסירוגין. היה מזג אויר חרפי לגמרי. העבודה בבנינים וביתר עבודות החוץ – תקון כבישים וכו' – הופסקה. צריפים, גדרות עץ, עצים רכים זועזעו ונשברו מעוצם הרוחות.

[…]

אתמול עגנה בחוף יפו האניה „אוסקר גורטון“, השייכת ל„פלשתין שיפינג“, שהטעינו עליה תפוחי זהב. באמצע הטעינה התחוללה סערה חזקה והאניה הוכרחה לעזוב את החוף בדרכה למקום יותר בטוח. אולם הגלים החזקים טלטלו שוב את האניה לחוף והיא עלתה על השרטון בחוף „סידנה עלי“ ליד המושבה „הרצליה“. באניה נמצאים 4000 תיבות תפוחי זהב (ש).


"הארץ", שנה חמש עשרה, מס' 3812, 8 בפברואר 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

האניה „פסקר גוטורן“ – קרבן הסערות ביפו

האניה עלתה על שרטון. – מלח אחד נהרג

הסערה הבלתי פוסקת והמשברים העצומים דחפו אתמול בבוקר את אנית המשא „פסקר גוטורן“ של סוכנות בנין לחוף הים, צפונה לפרדס ליטווינסקי. המזל שחק לאניה זו, כי הגלים הדפוה למפרץ החול הנקי מסלעים, של ואדי סלת; היא נתקעה בחול במרחק של 15 צעד מהחוף. מלחי האניה הורידו סירה בכדי לנסע בה ליבשה ולהודיע על מצב האניה.

שני מלחים קפצו לסירה, וכשרצה גם מלח שלישי לקפוץ, הדף הגל את הסירה, והמלח נפצע בראשו ונהרג בו במקום. שני המלחים הגיעו עד רעננה ומשם הודיעו את דבר האסון לסוכן החברה ולמשטרה. מיד יצא למקום הסוכן מר שמעאל וביחד עם מנהל החוף ביפו וקצינים ושוטרים בריטים. הם הצטיידו בחבלים, בחגורות פקק ומכשירי הצלה אחרים. בבואם מצאו את האניה תקועה בחול ובטוחה מכל סכנה. שום נזק לא נגרם לה והמים אינם חודרים לתוכה.

גם 4000 תיבות הזהביות הנמצאות בה, נשארו במצב טוב.

שני ספנים נשלחו מיד בסירה קטנה והורידו מהאניה את אשת רב החובלים ועוד אשה אחת. 12 המלחים ורב החובל נשארו באניה.

כשתשקוט הסערה, יביאו אניה מיוחדת למשוך את האניה התקועה בחול.

אל המקום הגיעו גם סוכני אניות, קונסולים והרבה מבני המושבה בסביבה, שחשו לעזרה בשמעם את צפירות האניה.

המלח שנהרג הובא ליפו והיום יובל לקבורה.


"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 126, 8 בפברואר 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

לגורל האניה שהושלכה לחוף

רב החובלים של האניה „פסקר-גוטורן“, שהושלכה ע"י הסערה לחוף מפרץ וואדי פאלק, הסביר כי האסון לאניה קרה לרגלי הערפל החזק ששרר באותו בוקר. במשך כל יום אתמול ובלילה לא חל כל שנוי במצב מעמד האניה. סערת הים הולכת וקטנה, הגלים לא הזיקו לאניה, ואם ירגע הים עוד היום כפי שמקווים, תגיע ממצרים אניה מיוחדת שתמשך את „פסקר גוטורן“ לים.

המלח שנהרג הוא ספרדי צעיר כבן 26 שנה בשם ג'אנס ארק. אתמול אחה"צ הובל לקבורה ביפו.


"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 127, 9 בפברואר 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

PRAISE FOR POLICMEN Stood By Wrecked Ship

In the latest orders of the Police, Sergeant T.A. Nichols, Constables A. Packer, M. Binsley, M. Staples, and J.G. King of the British Police and Constables Levinson and Finkel of the Palestine Police are specially commended for the praiseworthy conduct and action in endeavouring to effect the rescue of the personnel of the ship "Oscar Gorton" on February 7, and standing by this ship, when she grounded, in spite of most severe weather conditions and lack of food.


The Palestine Bulletin, Vol. XII, No. 2078, March 13, 1932, p. 3.

אסון ספינת הנהר „ס"ט פיליבר“ – 17 ביוני 1931

ספינת הנהר הצרפתית „ס"ט פיליבר“, 1931. מקור: ויקישיתוף.

טלגרמות.

אבל כבד לצרפת

חמש מאות טבועים – באסון אשמה חברת-השיט

סט. נאזער, 16 ביוני. אניות אחדות הביאו גופות שנמצאו במקום שקרה האסון לאניה „סט. פילברט“ עד עכשיו נמצאו 60 גופות, ברובן של נשים.

האנשים האחרים שנצלו, מספרים על מחזות מעוררי זוועה שנתגלו לעיניהם בשעת האסון. משפחות שלמות ירדו מצולות מבלי מצוא עזרה. בין הטבועים נמצא איש אחד, דוד שמו, שהוא ואשתו וששת ילדיו מצאו את המות בגלי הים. רשימת קרבנות האסון, המונה מאתים ששים ושמונה שמות, יש לשפוט שבין הטבועים לא נמצאו בני חוץ-לארץ. רוב הקרבנות הם מעיר נאנט וסביבותיה.

האסון הנורא הזה עשה רושם מדכא בכל ערי צרפת והאבל כבד שם מאד.

פאריז, 16 ביוני. הערים נאזער ונאנט נמצאות עוד תחת הרושם של האסון האיום שקרה לאניה „סאן פילברט“. הדגלים שעל הבנינים הצבוריים הורדו לאות אבל עד כדי חצי המוט. בנמל של נאזר חכו המוני אנשים לאניות, שהפליגו בבוקר למקום המאורע. בערב עברו דרך האולם, ששם הניחו 69 גופות של טבועים, המוני אנשים, שחפצו להכיר, אם אין בין הטבועים האלה קרובים. הגלים סחפו מעל הטבועים את בגדיהם. אפשר היה להכיר רק פני אנשים אחדים, מכיון שפני הטבועים נשתנו במדה כזו, עד שאין להכירם.

צער גדול שורה על נאזער. בטיול השתתפו 35 חברים של קואפרטיב אחד מהעיר הזאת. אתמול בבוקר באו לעבודה רק שנים. יתר העובדים אבדו.

היום בבוקר יעבירו את הגופות לארמון בנאנט. לקריאת ראש העיר בנאנט באו 43 אנשים, שנסעו מהעיר נוארמוטיע ביבשה. אניות אחדות מוסיפות  לחפש אחר גופות הטבועים. אי אפשר היה עוד למצוא את המקום, ששם נטבעה האניה. הידיעות בדבר מספר הטבועים שונות הן זו מזו. לפנים שיערו, כי מספר המתים מגיע עד לכדי 850, אולם לפי הידיעות שנתקבלו מחברת-השיט, טבעו למעלה מחמש מאות איש.

החברה מודיעה, כי באניה נמצאו 440 איש, ששלמו בעד כרטיסים, וחוץ מזה היו כמאה ילדים בני 4–7 שנים, 50 ילדים שלא מלא להם עוד ארבע שנים וגם 7 אנשים מהנהלת האניה. אם ננכה מהמספרים האלה את מספר האנשים שנצלו, הרי אז יצא כי מספר הטבועים מגיע עד לכדי 500 בערך.

עתוני פאריז מפרסמים רשימה המכילה 368 שמות של אנשים שנטבעו.

כפי שמוסרים העתונים, אשמה באסון חברת השיט, שהרשתה להפליג לאניה, שהיתה טעונה משא כבד מכפי יכלתה.

„סאן פילברט“ היה מתאים רק להפלגה בנהר, ולא באוקינוס והיה בו מקום רק לחמש מאות נוסעים.

רב החובל של האניה עבד לפנים באניות של החברה המפליגות בתעלה. את הדרך לנוארמוטיע עבר בפעם הראשונה.


"הצפירה", שנה ששים ותשע, מס' 76, 17 ביוני 1931, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

St Philibert

Saint-Philibert disaster בוויקיפדיה

לפרשת הספינה „עמנואל“ – 30 במאי 1935

יוסף בלומנפלד (חיפה)

אריה גרבנוב וצוות "עמנואל" בנמל סאות'המפטון, 1934. מקור: ויקישיתוף.

לפרשת הספינה „עמנואל“

בראשית 1933 ואני אז במרחביה קראתי ב„הארץ“ כמה  מאמרים בחתימת יורד-ים אודות קשר ימי. התענינתי בדבר, כי מצאתי שלא נכון מצדנו להזניח את הענף החשוב הזה, ובקשתי מאת מערכת „הארץ“ למסור לבעל המאמרים את מכתבי שבו בקשתי להודיעני אם אפשר להתחיל בסכום קטן שישנו ברשותי. קבלתי תשובה שעליה חתום קפיטן אריה גרבנוב. במכתבו הודיעני שהוא גמר בית ספר ימי באנטוורפן, שהוא רשאי לנהל ספינות, ויש לו גם חבר עובדים מוכן מבחורי תל אביב. הוא בא גם במשא ומתן עם סוחרים ידועים שהבטיחו לו מטען מפורט סעיד ואלכסנדריה ליפו. מאז המטיר עלי תכניות מתכניות שונות. נסעתי כמה פעמים לתל אביב עד שבאתי לידי הסכם אתו ועם סגנו, הקצין בנימין לוין, שגם הוא גמר בית ספר ימי. התקשרתי עם אריה גרבנוב בחוזה שותפות בשם „חופיה“ שאשרנו אצל הממשלה ביפו. לפי התנאים התחייבתי לתת את הכסף הדרוש מ800 עד 1000 לירות וגם לעבוד באופן אקטיבי על האניה ועליו היה לנהל את הספינה, להיות אחראי לה וגם לנסוע לחו"ל לרכוש אותה. מכיון שהוא וסגנו למדו באנטוורפן רצה לקנות רק בסביבה ההיא. ב2 באפריל 1933 נתתי לו שני שיקים למרכנתיל בנק חיפה על סך 200 לירות, להוצאת הדרך ולדמי קדימה לקנית האניה וכעבור איזה ימים נסע לחו"ל. אני וסגנו לוין שנטל חלק אקטיבי מאד בכל המו"מ נשארנו לחכות עד שיודיע לנו מתי לבוא על מנת להביא את הספינה הנה. מחו"ל כתב לנו הרבה מכתבים: היה באיטליה, בלגיה, אנגליה, הולנד ואפילו בגרמניה (המבורג) אבל לא מצא דבר מתאים לפי הסכום. פעמים רבות הציע לי לקנות ספינה גדולה יותר אבל אני מאנתי לבוא בחובות. עברו כמה חדשים בחיפושים. ב28 יוני 1933 העברתי לו, לפי דרישתו, ע"י אפ"ק חיפה, סך 850 לירות לאמסטרדם וגם נתתי לסגנו לוין 53 לירות להוצאות ההכנה כדי שיהיו נכונים הוא והאנשים לצאת לדרך לפי דרישת גרבנוב. ב3 ספטמבר משנתקבלה הטלגרמה מאת גרבנוב נסעו מפה בנימין לוין והמכונאי רוזין. הוחלט, שאת המלחים יקבלו שם וגם אני אשאר כאן לעת עתה. לאחר זמן מה הודיע לי גרבנוב בברכת מזל טוב כי אני בעל ספינה (מוטור) בת 200 טונות, שקנה אותה בהזדמנות בזונדרבורג (דניה) ושמה „עמנואל“. הקניה סודרה אצל הקונסול הבריטי בקופנהאגן, אבל חסרות לו עוד 100 לירות. מהרתי להעביר לו את הסכום ביום 18 ספטמבר ע"י אפ"ק חיפה טלגרפית. הקונסול הבריטי נתן לו רשות להוביל את הספינה ליפו אבל לא הרשה לו לשנות את שמה (חפצתי לקראה בשם בתי היחידה) ולהניף עליה דגל בריטי. גם את הדגל הדני הוכרח להוריד מאחר שהספינה נמכרה ולפי עצת הפקידים המקומיים הניף דגל ציוני. בכדי לכסות את הוצאות הדרך קבל באארהוז (דניה) מטען שעורה בן 150 טונות להובילו לאנטוורפן. יצא מאארהוז אחרי ראש השנה ב29 ספטמבר 1933 ודרך תעלת קיל עבר לים הצפוני. הכל היה כשורה אך כעבור 3 ימים פגש בסערה איומה ואחרי שהמכונה חדלה לעבוד הצליח להסתתר בנמל רילפזייל (הולנד)  בעזרת אניה הולנדית. למחרת דרש רב-החובל שעזר לו מחיר רב (מחיר חצי ספינה והמטען) בעד העזרה. הענין צריך היה להתברר במשפט. כששה שבועות עמד בחוף רילפזייל עד שהתפשר עם רב החובל ורק אז המשיך דרכו לאנטוורפן. את הכסף שצריך היה לשלם בענין רע זה לוה מר גרבנוב בלי עזרתי אצל האדון ד"ר רפאל פולק, אמסטרדם. אז בטח את הספינה באחריות בלויד ואת הפוליסה מסר למר פולק כערובה להלואה. דרישתי היתה לבטחה מן היום הראשון, אבל מר גרבנוב עשה הכל על דעת עצמו. באמצע נובמבר בא בשלום לאנטוורפן, מסר את המטען וקבל 180 טונות לבנים ללונדון. בלונדון קבל 180 טונות תירס לסאוטאמפטון וכל זה בדרך ארצה. ב8 בדצמבר כתב לי מסאוטהמפטון שמסר את המטען והוא מתכונן למסע ארוך. „מבטיחים לו מטען לאיטליה או ליון, אבל יש לבדוק את האניה וגם לקנות עוד סירת הצלה אחת לפי דרישת השלטונות. כתב לי גם שבכל מקום קבלו אותו בהתלהבות. ואמנם רודפי סנסציות בעתונות חו"ל כתבו יותר מדי אודות ספינה קטנטונת זו, בת 200 טונות עם מנוע בן 75 כחות סוס. החדש שבדבר היה הדגל התכול-לבן, והעובדים שכולם יהודים. גם מר גרבנוב עצמו אשם לא מעט ודאי בריקלמה בלתי בריאה זו. הגיע הדבר לידי כך שגנבים בסאוטהמפטון גנבו (ביום שבת בזמן שעובדי הספינה בקרו בבית הכנסת) את דגל המשי היפה שנתקבל במתנה מיהודי אארהוז. ותחת לחץ איומים אנונימיים מוכרח היה מר גרבנוב להודיע למשטרה, כי הוא מותר על החיפושים. הוא רכש לו שונאים שלא באשמתו ואולי זאת היא סבת האסון. בסאוטהמפטון שהה יותר מחודש ימים עד שגמר את כל התקונים וקבל מ„בורד אוף טרייד“ רשיון לצאת לדרך רחוקה ולטעון 185 טונות בחורף בים האטלנטי ו205 טונות בקיץ במים שקטים. לשם כיסוי הוצאות התיקונים וסירת ההצלה החדשה לוה מאת מר ברנט מלונדון 150 לירות. באמצע ינואר 1934 יצא מסאוטהמפטון לפול מרחק 30 ק"מ, וקבל שם מטען של 185 טונות כלי פרצלון לפיראוס יון). ביום 30 ינואר 1934, בשעה 8.30 בבוקר, יצא מפול ומכאן והלאה אין שום ידיעות. הכל נעלם. בספינה נמצאו: הקפיטן אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין (כולם מתל אביב) ועוד שלשה מלחים יהודים מגרמניה, שקבל אותם בחו"ל.


"הארץ", שנה י"ח, מס' 4822, 30 במאי 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

היכן האניה „עמנואל“? – 29 במאי 1934

אריה גרבנוב וצוות "עמנואל" בנמל סאות'המפטון, 1934. מקור: ויקישיתוף.

לפני חצי שנה בערך כתבו הרבה בעתונות חו"ל על הספינה „עמנואל“ של חברה „חופיה“, שהפליגה בדגל ציוני בים הצפוני ולא-מנש. היא נקנתה בזונדרבורג (דנמרק), יצאה בסוף ספטמבר 1933 מנמל אארהוז (דנמארק) עם מטען לאנטוורפן , סבלה בדרך מסערה ועמדה חדשיים בדיילפזיל (הולאנד) ואחר כך המשיכה דרכה  ופרקה את המטען במקום המיועד באנטוורפן. קבלה שם מטען חדש ללונדון: באה בזמנה, התפרקה והובילה מטען חדש לסאוטהמפטון. אחרי תקון יסודי בסאוטהמפטון קבלה רשיון להמשיך דרכה באוקינוס, קבלה מטען 185 טון לפיריאוס (יון) ויצאה ביום 30 יאנואר 1934 ומאז נעלמה ואין שום ידיעות ממנה ומאנשיה.

בספינה היו: רב החובל אריה גורבנוב, סגנו בנימין לוין, מכונאי רוזין, כולם צעירים מתל-אביב ועוד מלחים יהודים מחו"ל.

כל מי שיודע דבר מה על הספינה „עמנואל“ הנ"ל ועל גורל האנשים מתבקש להודיע למערכת „הארץ“, או לבעל המפעל יוסף בלומנפלד, תל-אביב, רחוב לילינבלום מספר 36. עתוני חו"ל מתבקשים להדפיס אף הם את הדברים הללו.


"הארץ", שנה י"ז, מס' 4517, 29 במאי 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

גורל „עמנואל“

מר יוסף בלומנפלד מבעלי הספינה „עמנואל“ מבקש מעתוני חו"ל או מכל היודע משהו על גורל הספינה הנ"ל ואנשיה, להודיע למערכת „דבר“ או לי. בלומנפלד, ת"א, רח' לילינבלום 36.

הספינה „עמנואל“ הפליגה בפעם האחרונה ב־30 בינואר 1934 מנמל סאוטהמפטון ומאז אין ממנה כל ידיעה. אנשי האניה הם: רב החובל אריה גרבנוב, סגנו בנימין לוין, המכונאי רוזין, כולם מת"א ועוד מספר מלחים יהודים מגרמניה.


"דבר", שנה תשיעית, מס' 2748, 31 במאי 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית החילוץ האיטלקית „ארטיליו“ התפוצצה וטבעה – 9 בדצמבר 1930

באה למשות וצללה

לוריאן, 8. אנית ההצלה האיטלקית „אורטיגליו“, שמשתה מן המים לפני זמן מה את הספינה „איג'יפט“, נתפוצצה. חושבים ש-14 מעובדיה נספו. האסון קרה ב-4 אחה"צ ליד אי הוסט. 7 מעובדי האניה ניצלו והוכנסו לבית החולים בביליל. הדייגים שאספו את הניצולים מספרים שראו שנים מאנשי האניה לבושים בגדי אמודאים. (ר-סטא)

לוריאן, 8. אורטיגליו היתה עוסקת בימים האחרונים בפיצוץ שתי ספינות שטבעו בימי המלחמה וחסמו את תעלת קיבירון. באחת הספינה האלה נמצאו מאות אחדות טונים של חומר מפוצץ. האמודאים, כנראה, לא ידעו על כך והדליקו את המטען. אורטיגליו עגנה במרחק 200 יארד מהמקום. כל עובדיה איטלקים.


"דבר", שנה שישית, מסס' 681, 9 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

salvage ship Artiglio

אסון אנית הנוסעים „אוברון“ – 21 בדצמבר 1930

האניה „אובירון“ טבעה

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). כשלשים ארבעים נוסעים, ובהם משחק הקרוקיט הידוע דוגלאס ואביו, חסרים לאחר שהאניה הפינית „אובירון“ טבעה במשך שלשה רגעים, בהתנגשה בקאטיגאט באניה הפינית „ארקטורוס“.

אניות אחדות שנמצאו בקירוב המקום, התחילו בפעולות הצלה. עד עכשיו ניצלו שלשים וששה אנשים.

לונדון, 20 (סטא"ר). משחק הקריקיט הבריטי הידוע דוגלאס, שנמצא באניה הפינית „אובירון“ שהה יחד את אביו בפינלאנד, בעניני מסחר בעצים.

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). עשרים ואחד נוסעים מן האניה „אובירון“, בהם שלשה אנגלים ואנגליה אחת – ניצלו. באניה היו ששים ושלשה מלחים וגם נשים. שלשים ושנים ניצלו, בהם רב החובל והאופיצרים.

ב„ארקטורוס“ היו עשרים וארבעה נוסעים. ביניהם לא היו אנגלים.

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). האניה הסקוטית „הינגסיט“ הגיעה לכאן, והביאה עוד ארבעה אנשים שניצלו מן האניה „אובירון“. אלה הם מלחים שקפצו לתוך הים לאחר ההתנגשות והצליחו למצוא סירת-הצלה ריקה. הם נלקחו אחרי כן ב„הינגסיט“. המספר הכללי של אנשי האניה שנשארו בחיים, הוא ארבעים.


"הארץ", שנה י"ב, מס' 3461, 21 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

איך טבעה „אובירון“

קופינהאגן, 20 (סטא"ר). בשעה שהאניה „אובירון“ טבעה, קפץ רב-החובל, אריק יילט, לים יחד את אשתו וילדו הקטן. אשתו טבעה, יילט הצליח לשחות כשהילד בידו, עד אשר אנשי האניה „ארקטורוס“ משוהו מתוך הים, אבל הילד כבר מת מקור.

האניה הדאנית „נידם“ הצילה שתים מנשי המלחים.

הלסינגפורס, 20 (סטא"ר). בעלי האניות „אובירון“ ו„ארקטורוס“ קבלו טלגרמה מאת רב-החובל של „אראקטורוס“ שאובירון טבעה במשך שלשה רגעים. ההתנגשות היתה בשעה שרוב הנוסעים ישנו כבר, ולא היתה להם שום אפשרות להנצל, מכיון שהאניה נטתה לצד ימין עד שמונים מעלות. כל המנורות כבו מיד לאחר ההתנגשות. רב-החובל סתם מיד את המחיצות העומדות בפני המים, אבל אינו בטוח שהמיכאניזם היה כשורה.


"הארץ", שנה י"ב, מס' 3462, 22 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

כיצד ניצול רב החובל של האניה אובירון

קופנהאגן, 20 (סטא"ר). – כשטבעה האניה „אובירון“, קפץ רב-החובל הימה יחד עם אשתו ובנו. האשה טבעה. היילט הצליח לשחות יחד עם הבן עד שהאניה הפינית „ארקטרוס“ אספה אותם. אולם הילד מת מקור.

האניה הדנית „גרם“ אספה שתי נשים שאבדו בטביעת האניה. עובדי האניה העבירו אותן לארקטרוס.

הלסינגפורס, 20 (סטא"ר). – בעלי „אובירון“ ו„ארקטרוס“ קבלו ידיעה מאת רב החובל של „ארקטרוס“ שהאניה אוברון טבעה במשך שלוש דקות אחרי ההתנגשות.

רוב הנוסעים היו ישנים בתאים, ולא היה סיפק בידם להמלט.


"דאר היום", שנה שלוש עשרה, מס' 64, 22 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של ספרייה הלאומית.

*   *   *

מחזות אימה מ„אובירון“ הטבועה

קופנהאגן 21. אין קול ואין עונה לקריאות האלחוט המחפשות אחרי ניצולים מהאניה אובירון. אין שומעים כלום גם על אודות משחק הקריקט האנגלי המפורסם דוגלאס, שהקהל האנגלי התענין בגורלו הרבה. תיאורים מזעזעים ממחזות האימים בשעת טביעת האניה ניתנו ע"י הניצול מרטין. הוא מספר על האנגלי דאמפורד שמת מות גבורים בהצילו אנשים אחדים וביניהם מנהלת המשק של האניה. כשירד בפעם האחרונה להציל עוד אנשים ידע, כי הוא הולך לקראת מות בטוח. העלמה האנגליה טיפינג ניצלה בדרך נס, בשחותה במים נתקלה בסירה ריקה ונכנסה אליה. אך גם הסירה טבעה, והנה על סף המות נזדמנה לה לעלמה סירה שניה ובה אבוקה. טיפינג נופפה ביד אחת, וביד השניה תמכה באשה פינית שהיתה בסירה, עד שהגיעו אליהן מצילים מאניה אחרת.

אובירון היתה מצויידת במכשירי הצלה חדישים ביותר, אולם האסון בא פתאום. הספיקו להתיר מקשריהן רק שתי סירות הצלה. אף איש לא הצליח להכנס לסירות ישר מהאניה.

דמי הביטוח של האניה עולים ל-80,000 לי"ש.


"דבר", שנה ששית, מס' 693, 23 בדצמבר 1930, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Oberon, Arkturus

סודי הספינות „מרי סלסט“ ו„קובנהבן“ – 15 בספטמבר 1930

הבריגנטינה Amazon, לימים Mary Celeste. הצייר אינו ידוע, אולי  Honore Pellegrin, שנה: 1861. מקור: ויקישיתוף.

לקוטאי

סודי ספינות

בד' בדצמבר 1872 מצאה סירת המפרשים האנגלית „דילה גרציה“ סמוך לגיברלטאר באוקינוס האטלנטי את אנית המפרשים האמריקנית „מרי ציליסטה“ עזובה מחובליה. באניה היה הכל כשורה: המפרשים שטוחים ונפוחים קמעא במשב רוח קלילה, הסירות במקומותיהן, הספון נקי, בתא רב החובלים על השולחן עמדו שיירי פת-שחרית שלא נאכלה עד תומה, על הפסנתר – תוים. אין זכר ואין סימן למלחמה כלשהיא. על פי כל הסימנים אפשר היה להכיר, כי החובלים עזבו את האניה במהומה ובחפזון ולא הספיקו לקחת עמהם דבר. אולם – איך עזבו? הרי כל הסירות במקומותיהן. ועוד שאלה: מדוע עזבו? אין כל סימן שיעיד כי פגעה סערה ב„מרי ציליסטה“, ובימים ההם לא היתה כלל סערה באטלנטיקה. שריפה? אין סימן לכך. הר קרח? ואולם הרי האנשים לא קפצו הימה. מרד? והיכן ההרוגים, הפצועים, היכן שלוליות הדם, סימני הקרב וההתאבקות?

במשך 50 שנה העסיק סוד „ציליסטה“ את המוחות. יורדי ימים, סופרים, בלשים מכל אומה, מדינה ולשון השתדלו למצוא הסבר למאורע לא-יאומן זה – ולשוא. הובעו עשרות השערות, נכתבו עשרות ספרים ומאות מאמרים. הובעו השערות: על ספן שנטרפה עליו דעתו ובטירופו הטיל הימה את חבריו לספינה ואחר כך קפץ גם הוא המימה; על ילידי המקום שהתנפלו על האניה ושבו את כל החובלים; על הטירוף הכללי של החובלים שקפצו הימה או מחמת טירוף דעת או מפחד איזו מפלצת ים, שאינה ידועה למדע, שהתקרבה אל הספינה. רמזו על הסתדרויות חשאיות, על מטען סודי שהיה חבוי, כביכול, בספינה, הסתייעו בכוחות אוקולטיים. בין כל ההסברים הללו לא היה גם אחד שיסביר את סוד הספינה האמריקנית.

שרלוק הולמס, אבי הבלשות המדעית, אמר באחד הימים, כי אם מישהו מספר לך איזה ספור-מעשה, שאי אפשר להסבירו, הרי קודם כל צריך לבדוק את המספר שמא בדאי הוא. חבל, כי לא החזיקו בשיטה הזאת בענין דנן. כל ההשערות באו מתוך אמונה בעדויותיהם של ספני „דילה גרציה“. ואולם לאמתו של דבר היתה זו עדות של בדותא.

פמברטון ספר לקיטון, כי „מרי צלסטה“ ו„דילה גרציה“ עמדו בנמל ניו-יורק זו בצד זו. הספינה האמריקאית הפליגה ראשונה לצד גיבראלטאר, וכיון שחסרו לה ספנים, „השאיל“ קברניטה של „דילה גרציה“ מורחוז, שלשה ספנים משלו לקברניטה של „מרי ציליסטה“ בריגס. מרי ציליסטה הפליגה בקרוב, ובה – עשרה אנשים. לא ארכו השעות והספינה נטלטלה בסערה, הפסנתר שלא היה מדובק היטב התהפך והרג את אשת רב החובלים. רב החובל בריגס, הרתחן על פי טבעו ושהיה חולה-לב משכבר, נשתגע למראה האסון והאשים את ה„שטורמן“ שהוא רצח את אשתו. כמה פעמים נאבק השטורמאן עם רב החובלים המטורף, עד שלבסוף קפץ המטורף הימה. השטורמאן, ה' חילוק, קבל על עצמו את הנהגת הספינה. אך הדבר לא נשא חן בעיני הספנים ובאניה פרץ מרד, שבראשו עמד הספן ונחולד. השטורמאן הצליח להטיל הימה את ראש המורדים, והמרד נפסק. ובכן: במקום עשרה אנשים נשארו בספינה רק שבעה. כשהגיעה „מרי ציליסטה“ לאיי אזור ברחו ארבעה ספנים מפחד שימסרום לדין בעוון המרד בים. בספינה „מרי ציליסטה“ נשארו רק שלשה ספנים ה„שאולים מ„דילה גראציה“.

ליד גיבראלטאר נזדמנה „גראציה“ עם „ציליסטה“ וה' חילוק סיפר למורחוז, קברניטה של „גראציה“ על המאורע. הם תיכנו תכנית לטשטש את הענין הבלתי נעים. חילוק חשש שמא יתבעוהו לדין על רצח רב החובלים המטורף – ויתכן כי באמת הרג אותו. גם שאר הספנים חששו מפני הדין בעוון המרד. שלשת הספנים שנותרו ב„ציליסטה“ היו רשומים עדיין בדפתר של „גראציה“ ואיש לא  ידע על לכתם ושובם לספינתם – והענין יצא חלק ומתקבל על הדעת. רב החובלים מורחוז הסכים ברצון לספר את הבדותא בענין „ציליסטה“ ובשכר זה קבל פרס מחברת הספינות שלו. חילוק וחבריו סברו כי גם הם יקבלו חלק מן המלקוח, אך מורחוז רימה אותם, כנראה.

זהו ספורו של הטבח פימברטון, אחד משלשת הספנים ה„שאולים“. קיטון בדק את עדותו ומצא, כי חילוק מת כעבור 5 שנים באי קיראסאו.

הבוצמאן דוסיל, אף הוא אחד מן השלישיה ה„שאולה“, דר עד 1917 בעיר האנגלית טריסברי. ב-1917 מת.

פמברטון היה היחידי שנשאר בחיים, ואחרי סירובים רבים הסכים לגלות את האמת. אכן „סודה“ של „ציליסטה“ נתגלה. לחנם אמדו אומדנות ושערו השערות ודמינו דמיונות. הסוד היה פשוט מאד.

*

הַבָּרְק København, ציור מאת Peder Christian Pedersen משנות העשרים. מקור: ויקישיתוף.

אך הנה עוד סוד של ספינה. לא מימים רחוקים אלא מימינו. וספק גדול הוא אם יגלוהו בזמן מן הזמנים. הכוונה היא לספינת „קופינהאגן“ – אנית-למודים של הצי הדני.

„קופנהאגן“ – ספינת-פלדה מחומשת-תרנים, שיש בה מניע-דיזל – הפליגה ב1928 לשם שיוט מסביב לכדור העולם, ובה 45 קדיטי-ים. בי"ד בדצמבר הפליגה הספינה מבואניס איירוס בדרכה לאוסטראליה. התכנית היתה להקיף את כף התוחלת. כעבור 8 ימים פגשה ספינה נורבגית באמצע האטלנטיקה מסע 800מיל מטריסטאן ד'אקוניה מערבה. ומאז נעלם מחומש התרנים מעל פני הארץ.

בימינו אין הספינות, וביחוד האניות הגדולות, הולכות לאבוד בלי שידעו עקבותיהן. ה„לויד“ המפורסם, שאצלו מבוטחות כמעט כל ספינות העולם, עורך דפתור מדויק לביבאותיהן והפלגותיהן של כל הספינות בכל האוקינוסים והימים. כמו כן נרשמות כל הפגישות בים, והבקיאים בדבר יכולים לקבוע על נקלה את מקומה של כל ספינה ברגע זה או אחר. לבד זאת: בספינות הגדולות, ובכלל זה גם קופינהאגן, יש מכשיר ראדיו.

חפושי „קופנהאגן“ עלו בתוהו. חפשו הדנים, הנורבגים והאנגלים. הספינות חרשו את כל האטלנטיקה שתי וערב, עד האיים הבודדים והרחוקים הגיעו – פויליס הקדוש, אמסטרדם החדשה, קרגואלן, – הפליגו הרחק לצד דרום אל מי האוקינוס האנטרקטי הרחיקו עד חופי אפריקה ולא מצאו כלום.

דרומית לכף התוחלת יש כברת אוקינוס הידועה בשם „ארבעים המנהמים“. כאן מזדמנים זרמי האוקינוסים האטלנטי וההודי, כאן אין הים שובת לעולם, מרקחה תמידית, כאן מתפרצים פתאום נחשולים-זידונים וחשרת הערפלים אינה נמוגה לעולם. בחרדה רבה נכנסים כל קברניטי  הספינות, הגדולות והקטנות, לתחום התופת הזאת. הספינה „קופינהאגן“ התעתדה לעבור פה. הספינות שעברו על פני „ארבעים המנהמים“ בדצמבר 1928 ספרו שהם ראו המון הררי קרח צפים. „מרובעי התרנים“ – „הדוכסית ציציליה“ ו„גריס הארוואר“ – חשבו להטרף במקום הזה מפגיעת ההרים הללו. „ארציבלד רסל“ שהפליגה מריגה לאוסטרליה ראתה במשך היום 200 מפלצות קרח צפות על פני המים. נתעוררה השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה – בלילה או בשעת ערפל, – באחד מהררי הקרח הללו וירדה תהומה, היא וכל הנוסעים בה, ולא הספיקו כלל להודיע בראדיו.

ופתאום נמצא אדם, שראה, לפי דבריו, את אבדן „קופינהאגן“ לא במקום „ארבעים המנהמים“, אלא ליד שוניות האי טריסטון ד'אקוניה. בשעה שחפשו את „קופינהאגן“ שכחו על דבר האי הזה כי זה גורלה של כברת ארץ מקוללת זו שבה יושב קומץ אנשים מופרשים ומובדלים מעולם ומלואו. הספינות באות לשם פעם או פעמים בשנה. ורק כשחזר המטיף לינדסיי לאנגליה, לאחר שעשה באי הזה שלש שנים, וקרא על אבדן „קופינהאגן“ נתבשר העולם על אופן האבדן.

לינדסיי מספר, כי ב21 בינואר 1929 ראו אנשי המקום ספינה מחומשת תרנים, שאחד מתרניה שבור וקרעי מפרשה מתנפנפים ברוח, וחרטומו שקוע עמוק במים. האניה קרבה אל האי כדי רביעית המיל מן החוף ואחר כך פנתה מערבה. הזרם המזרחי סחפה אל מחוז-השוניות האיום. הספינה נעלמה מאחורי הסלעים ומאז לא ראוה בני המקום.

לינדסיי אומר, כי הספינה הזאת היא בלי ספק „קופינהאגן“, מפני שהיא היחידה הגדולה בין „מחומשי התרנים“ בעולם. שאר מחומשי התרנים הם ספינות מפרש עשויות עץ וקטנות לאין ערוך מ„קופינהאגן“ ולבד זאת, הרי כולם מלבד „קופינהאגן“ שלמות וקיימות. אילו היו אנשים ב„קופינהאגן“ אין ספק, שהיו מאותתים משם או מורידים סירת הצלה. מכאן אנו למדים, אומר לינדסיי, כי הספינה נעזבה.

ואם נכון הדבר – מדוע איפוא נעזבה „קופינהאגן“?

המומחה הימי באנגליה מביע השערה, כי „קופינהאגן“ נגפה בהר-קרח, והספנים הורידו את הסירה בחפזון ולא הספיקו לאותת בראדיו. בלילה נעלמה הספינה מעיני הנוסעים בסירות ובוודאי טבעו בסערה. ו„קופינהאגן“ הוסיפה לשוט וטבעה בהנגפה באניות סמוך לטריסטאן ד'אקוניה.

יש משיגים על השערה זו, ונימוקיהם:

ראשית בין בואנוס איירוס לטריסטאן ד'אקוניה אין הררי-קרח. האוקינוס בשטח הזה הוא חם. אין להבין, מדוע באה הספינה אל האי מצד דרום – והרי במקום הזה אין זרם דרומי.

ועוד: אילו היתה הספינה „קופינהאגן“ רחוקה מן החוף כדי רביעית המיל, הרי יכלו המטיף לינדסליי ואנשי המקום להביט במשקפת ולראות את שמה, את פסל הבישוף המפאר את הספינה ואת שאר הפרטים הבולטים. את כל אלה לא ראה לינדסליי. אמנם הוא מספר, כי ראה פס לבן על גבי הדפן החיצוני – פס כזה היה ל„קופינהאגן“.

לבד זאת, אין להניח, כי ספנים מנוסים ומובהקים כספני „קופינהאגן“ (הרי זו היתה ספינת למודים!) תעזוב את הספינה השטה על פני המים בסדרה ובתקונה, ובלי כל מתן אות בראדיו.

ועוד: אם הספינה נטרפה ונשברה בשוניות טריסטאן ד'אקוניה הרי צריכים היו שבריה להטלטל אל החוף ואלו לינדסיי מספר רק על סירה שטוחת-תחתית שהגלים טלטלוה אל החוף – והרי סירות כאלה לא היו ללא היו ל„קופינהאגן“ כלל.

ובכן: סוד. אבל קרוב יותר לשער שנחשול גדול קם על „קופינהאגן“ והספינה נהפכה על פיה כהרף עין, וכהרף עין טבעה, – וממילא לא היה סיפק להוריד סירות ולאותת את האותות האיומים „הצילו!“.

אם נשער את ההשערה הזאת הרי עלינו לומר, כי אנשי טריסטאן ד'אקוניה לא יכלו לראות את „קופינהאגן“.

וממילא נשאלת השאלה: מה היא, איפוא, הספינה, שראו האנשים הללו?

תיקו.

אגב: הספנים הותיקים ודאי יספרו לכם, כי סמוך ל„כף התוחלת“ משוטטת זה כבר „ספינת הרפאים“ הסודית. והפגישה עמה – סימן לפגעים.


"הארץ", שנה שתים־עשרה, מס' 3383, 15 בספטמבר 1930, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צוללת איטלקית טבעה על אנשיה – 8 באוגוסט 1928

31 נחנקו בצוללת ששקעה

רומא, 6. הצוללת האיטלקית פ 14, בעלותה ממעמקים בשעת תרגילים על יד אי בריאוני, פגעה בקרקעיתה של אנית משחית שנזדמנה על גבה. הצוללת צללה מיד וכשהועלתה לאחר מאמצים ממושכים על פני המים – נמצאו כל 31 הספנים שהיו בה – חנוקים.    (סטא)


"דבר", שנה רביעית, מס' 972, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

טביעת צוללת איטלקית

רומא, 6 אוגוסט, – (סט"א)

הצוללת האטלקית א. 114 טבעה בים לרגלי התנגשות עם האניה „בריוני“. מזג האויר הוא מעורפל, ואינו נוח כלל לפעולות ההצלה.

לטביעת הצוללת האיטלקית

רומא, 7 אוגוסט, – (סט"א)

34 איש טבעו במצולות יחד עם הצוללת האטלקית פ. 114. הצוללים האדריאטים של ברוני יצאו לחפש את הצוללת הטבועה.


"דאר היום", שנה עשירית, מס' 260, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

צוללת שאבדה

רומא, 6 (ר). בשעת התמרונים הימיים, מהלך 7 מילים מהאי בריוני מערבה, התנגשה הצוללת האיטלקית פ 14 באנית המוקש מיסוריס וטבעה בעומק של עשרים רגל. מחמת מזג האויר הרע אי אפשר לעשות דבר להצלתה.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2736, 8 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

משית הצוללת שטבעה

רומא, 7 אוגוסט. – (סט"א)

הצוללת האטלקית פ.14 (בטעות מסר המברק אתמול את המספר 114) הוצאה מתהומות. 31 הנוסעים בצוללת נמצאו כולם מתים מחנק.

כיצד קרה האסון?

רומא, 7 אוגוסט. – (בוטיו)

הבקר. בשעת התמרונים שנעשו על פני הים, עלתה פתאום הצוללת פ.14 על שטח המים והתנגשה בקרקעית אנית המשחית „מיסורי“. מתוך התנגשות זו נזוקה הצוללת קשה, וטבעה בעומק של 40 מטר במים. בקושי רב אפשר היה לבוא בקשרים עם הטבועים על ידי לחץ אויר בצנורות של גומי.

הצוללת נבנתה בשנת 1927. מספר המלחים עלה בה ל-29. רב־החובל הוא המפקד קורביטו וויל.


"דאר היום", שנה עשירית, מס' 261, 9 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

F-14

הצוללת האמריקאית S-4 טבעה, אנשיה אבדו – 19 בדצמבר 1927

הצוללת האמריקאית USS S-4 אחרי שנמשתה מן הקרקעית, 1928. מקור: ויקישיתוף.

טלגרמות מיוחדות ל„דבר“

(מאת סופרינו המיוחדים וסוכנות סט"א)

צוללים להצלת נטבעי צוללת

ואשינגטון, 18. מיניסטריון הצבא הודיע באופן רשמי, כי הצוללת S-4 טבעה. 65 האנשים שהיו בה אבדו.

ידיעות נוספות מספרות, כי צוללים ירדו הימה בפרובינסטון ועלה בידם להתקשר עם האניה שטבעה. הם החדירו אויר לאניה ויש תקוה, שיצליחו להציל את הנטבעים.


"דבר", שנה שלישית, מס' 777, 19 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

טלגרמות מיוחדות ל„דבר“

(מאת סופרינו המיוחדים וסוכנות סט"א)

[…]

הצוללת S-4 לא נצולה

ואשינגטון, 20. כל התקוות להציל את הצוללת S-4, שירדה תהומות לפני ימים אחדים, עלו בתוהו. (סט"א)

[…]

כיצד נסו להציל את הצוללת S-4

פרובינסטאון, 18. צוללים חוקרים את המקום שבו טבעה הצוללת S-4. אחד הצוללים מודיע, כי הוא שמע דפיקות בפנים הצוללות, כאילו מי שהוא שולח סיגנלים משם. (ר)

פרובינסטאון, 18. אחד הצוללים הכה בפטיש בצד הצוללת שטבעה ושמע דפיקות של תשובה.

הצוללת S-8, הנמצאת בקרבת מקום לצוללת שטבעה, מאמינה, כי היא קבלה תשובות ממנה על סיגנלים שלה.

ואשינגטון, 18. מחלקת הצי של הממשלה מודיעה, כי ששה אנשים נמצאו חיים בחדר המוקש של הצוללת S-4, שהוחדר לתוכה אויר. (ר)

פרובינסטאון, 18. שם הצולל שעלה בידו לבוא בדברים עם אלה שנשארו בצוללת S-4, הוא אידי. הוא ירד המימה תמול ב-2 אחר הצהרים ומצא את הצוללת כעבור 20 דקה. במשך שעה חקר את הצוללת ומצא בה חור. על דפיקותיו של אידי ענו מחדר המוקש. שיחה זו היתה בין הצולל והצוללת על ידי דפיקות פטיש:

– האם הגאז רע?

– לא, אך האויר רע. כמה זמן יארך הדבר אצלכם?

– כמה אנשים יש שם?

–כאן ששה. אנה, מהרו. התתמהמהו עוד הרבה?

– אנו עושים כל אשר ביכלתנו.

עוד צולל ירד והחדיר זרם אויר לתוך החור שבצוללת. אניות הצלה מחדירים עתה אויר לתוך הצוללת. (ר)


"דבר", שנה שלישית, מס' 778, 20 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

שישה אנשים חיים בתהום

וואשינגטון, 19 לדצמבר. מפאת האסון של התנגשות הסירה התת-מימית „4.0“ באנית-מוקש וירידתה תהומה על שלשים ותשעת מלחיה וחובליה, פקדה הממשלה האמריקאית לשלוח מיד למקום האסון פלוגת אמדאים ואניות-עזרה. האמדאים, שצללו וירדו עד מקום הסירה הטובעת, הצליחו לקבוע, כי ששה אנשים נשארו עוד בחיים בתוך הסירה ובאו עמם ב„דברים“ ע"י נקישות בדופן הסירה.

האמדאים מהרו להודיע את הדבר לאניות העזרה ומיד חובר צנור אל הסירה אשר על קרקע התהום ודרכו הוכנס אויר למשך 40 שעה. באופן כזה מקוים להחזיק את ששת האנשים בחיים, עד שיצליחו למשות את הסירה מבטן הים… .


"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 289, 20 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

מדוע לא עלה להציל את הצוללת

פרובינסטאון, 19. הפעולה להצלת מלחי הצוללת S-4, שירדה תהומות, נפסקה לרגלי סערה שהתחוללה על הים. (ר)


"דבר", שנה שלישית, מס' 779, 21 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

להצלת אנשי הצוללת

פרובינסטאון, 19 (ר).על הסכנה של המלחים הנמצאים עדיין בחיים בצוללת ס-4, שטבעה, מראה הידיעה, שמסרו באמצעות דפיקות בפטיש. המלחים הודיעו, שיש להם חמצן שיספיק להם עד שש שעות בערב ודרשו שימציאו להם חמצן וצרכי אוכל דרך צנורות המוקשים.

מזג האויר והסערה בים אין נותנים שום אפשרות להמשיך את עבודת ההצלה והיא נפסקה לפי שעה.

לדעת המומחים בענין צוללות אן שום אפשרות, כי מי שהוא מאלו שנקברוחיים ישארו בחיים מחר בלילה.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2541, 21 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

האסון בצוללת

פרובינסטאון, 20 (ר). „הגיעה כבר השעה האחרונה שלנו; השתמשנו בבקבוק האחרון של חמצן“ – זו היתה הידיעה האחרונה שהושמעה על ידי דפיקות מתוך הצוללת ס-4 שטבעה. מפני סערת הים אין המצילים יכולים להכניס אוכל ואויר דרך הצנורות, משם נשמעים רק דפיקות קלות המוכיחות שהאומללים כמעט שהם גוססים. המצילים הצליחו באמצעות הדפיקות להודע את שמות האנשים. על ידי הראדיו פנו לכל האומה שיתפללו לה' להצלת הנפשות בצוללת, הואיל להשאר בחיים אחרי הערב.

ניו-יורק, (ר). בשעה 11.20 בבוקר נשמעו עוד דפיקות קלות, שאפשר היה עוד להבינן, אבל עד שעה ארבע אחרי הצהרים נשמעו דפיקות קלות בלתי ברורות ומאז השתררה דממה בצוללת. סערת הים אינה נותנת להמשיך את עבודת ההצלה.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2542, 22 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

נשתתקו הטובעים

נויורק, 22 לדצמבר. כבר עברו 70 שעה מעת שטבעה הסירה התת־מימית 4.0. עוד אתמול באחת עשרה קלטו המנגנונים, שהועמדום למדות כל תנועה וכל רחש בסירה הטובעת, את דפיקות הלב האחרונותואת תנועותיהם הרפויות של ששת המלחים החיים עוד בסירה. בשש בערב נדמה שוב לשמוע כעין רחש תנועה בסירה. מאז נשתתק הכל. למלחי אניות העזרה יש הרושם, כאילו עומדים הם על גבי ארון־מתים המשתרע עד אפסים.


"הצפירה", שנה שישים ושש, מס' 292, 23 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

אין תקוה להצלת הצוללת

ניו־יורק, 24. כמעט שאין תקוה להציל את מישהו ממלחי הצוללת ס-4. אניות ההצלה משתדלותעכשיו להציל את הצוללת, אולם אין לקוות למשות אותה מלב הים לפני בוא האביב הבא.


"הארץ", שנה עשירית, מס' 2544, 25 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

בעולם הגדול

[…]

מותם הקשה של אנשי הצוללת ס-4

מחרידה היא הטרגדיה של צוללת המלחמה האמריקנית ס-4, שטבעה בעומק של 25 מטר אצל קייפ־קוד.

עבודת ההצלה נתעכבה על ידי סערה שהתחוללה פתאום ובני האמודאי באו ביחסים עם אנשי הצוללת הטבועה על ידי סימני דפיקות. המלחים האומללים הודיעו שבצוללת נמצאים עשרים איש, וכי פתחו כבר את בקבוק החמצן האחרון שיש להם לנשימה ובקשו לתת להם אויר.

השאלה האחרונה שלהם היתה, „הישנה עוד תקוה להצלה? ובני־האמודאי דפקו וענו להם תשובה מרגיעה.

נסו להכניס ע"י צנור הפצצות של הצוללת אויר ומזון נוזל, אבל לא הצליחו.

הסערה עכבה גם הפעם את עבודות ההצלה, וכל מלחי הצוללת מתו כבר מחוסר אויר לנשימה.

סירה של מצילים נהפכה בשעת ההצלה, אבל כל נוסעיה נצלו מיד.


"דאר היום", שנה עשירית, מס' 74, 29 בדצמבר 1927, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* – * – *

ראו גם: מלחמת ההצלה בלב-ים של התת-מימית הנטבעת – 11 בינואר 1928