יצאו להציל וטבעו

לונדון, 15. הים געש איומות הבוקר בשש, כשסירת-הצלה יצאה מראיי לעזרת אנית משא לאטבית, שהיתה במצוקה. כעבור חמש דקות נתקבלה ידיעה, כי אנשי האניה הועברו בשלום לאניה גרמנית. אולם היוצאים להצלה לא ידעו זאת ואחזו את דרכם הלאה, עד שפגעה הסירה בשרטון והתהפכה במרחק חצי מיל מן החוף, לעיני קרוביהם ושאר תושבי המקום שעמדו על החוף והיו קצרי-יד לעמוד בפני רוח שמהירותה הגיעה עד 70 מיל לשעה. האנשים שאבדו הם כל דייגי העיירה ראיי. הסערה בלא-מאנש היתה כזו, עד שסירת ההצלה של הייסטינגס לא  יכלה להפליג.  (ר)

"דבר", שנה רביעית, מס' 1057, 18 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פרטי טביעתה של האניה „וסטריס“

ניו-יורק, 14, (ר). קומינגס, רב החובל של האניה „אמריקן שיפר“ מסר על ידי הראדיו את הפרטים דלהלן: אניתו הגיעה אל המקום אשר משם נשלחה בקשה אלחוטית לעזרה על ידי „ווסטריס“ ביום השני בשעה 22.30 ומיד החלו בחפושים. לאחר כמה שעות ראו את הסירה הראשונה ואחר כך עוד חמש סירות והצילו את היושבים בהן. בבוקר הצילו אנשי האניה איש ואשה שנמצאו על פני המים שמונה עשרה שעות.

ניו-יורק, 4, (ר). מן הידיעות האלחוטיות נתברר שכל שמונה הסירות של וויסטריס ניצלו. עד עכשיו חסרה הרפסודת שעליה נמצאו כמה אנשים ויש לחשוש שהיא נטרפה הים. אנית המלחמה „ווייאומינג“ הצילה חמש נשים ושלשה מלחים ששחו על  פני המים בחגורות ההצלה ואיש אחד שנאחז בשרידי סירה. על פני המים צפו גופות אנשים חגורים בחגורות הצלה.

ניו-יורק, 14 (ר). בעלי האניה „ווסטריס“ מודיעים, שמבין שלש מאות עשרים ושמונה האנשים שהיו באניה ניצלו 206 איש ומאה ועשרים ושנים חסרים, ביניהם רב החובל קארי והטלגרפיסטון לאנגלין.

ניו-יורק, 13 (ר). רב החובל של „ווסטריס“ הודיע, שהאסון בא מחמת שהמטען זנח לצד אחד.

ניו-יורק, 13, (ר). מאורעות האסון של האניה „ווסטריס“ נשמעו על ידי שומעי הראדיו על היבשה החל מן הקריאה הראשונה לעזרה שנתנה ווסטריס ועד ההודעה שהנוסעים והמלחים עוזבים את האניה וברכת הפרידה של הטלגרפיסטון האלחוטי. בין הנוסעים היו הרבה סוחרים ידועים ואנשי מעמד בחברה באמריקה.

ה„ווסטריס“ נאבקה עם סופה ביום ראשון. תחילה שלחה טלגרמה שמצבה קשה אבל אין היא זקוקה לעזרה. ביום השני בשעה 10.45 בבוקר שלחה בקשה לעזרה וחזרה על בקשה זו במשך שלש שעות. הטלגרפיסטון של האניה הודיע את פרטי הטביעה.

ניו-יורק, 13, (ר). האניה „ברלין“ שמצאה 23 איש מ„וויסטריס“, הולכת לניו-יורק. אנית המלחמה ווייאומינג ותשע אניות של שומרי החוף ממשיכות את החפושים.

לפי שהתברר עזבו הנוסעים והמלחים את האניה בשמונה סירות וברפסודת שנבנתה באניה. איש אחד שנמשה מן המים ספר שהוא ראה אשה ושני ילדים שישבו בין שרידי הרפסדיה השבורה שגלי הים היו מציפים אותה פעם בפעם. נוסע אחד ניצל על ידי האניה „ברלין“ לאחר שצף על  פני הים בחגורת הצלה 22 שעות רצופות.

"הארץ", שנה עשירית, מס' 2819, 15 בנובמבר 1928, עמ' 1, העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

איך טבעה „וסטריס“

ניו-יורק, 15 (ר). את הבאורים הרשמיים הראשונים על סבת טביעתה של „ווסטריס“ נתנה סוכנות ה"ה לאמפורט והולט בעלי האניה:

מחמת סערת ים נטה מטען גדול של אבטומובילים לצד אחד וגרם להטית האניה. כפי שנתברר נמצאה האניה „מונטוזה“ במרחק של 25 מיל ממקום האסון, אבל באניה זו לא היה ראדיו והיא לא ידעה דבר על האסון המתרחש.

פול דאנה, בא כח „הראדיו קופרשיין“ באמריקה הדרומית, שנמשה מן המים יחד עם המשרתת קלארה בול לאחר שצפו על פני המים 22 שעות רצופות, ספר את הדברים הבאים על האסון: במוצאי יום שבת, אור לי"א בנובמבר התחוללה סערה גדולה על  פני הים. גם בראשון בשבת לא שככה הסערה ורוב הנוסעים חלו במחלת הים. האניה נטתה לצד אחד, וכשהשכים לקום ביום השני כבר הגיעו המים עד חלונות התא שלו והרצפה נתכסתה במים; נכנס המשרת וספר לו, שכל הלילה שאבו מים מהספינה, והמטען נטה לצד אחד. דאנה יצאו אל המכסה: המלחים הטילו את המטען אל הים ואנשים אחדים כבר חגרו חגורות הצלה. האופיצרים היו במצב רוח מעודד. ועד הרגע האחרון לא ידע דאנה שנשלחו באלחוט קריאות לעזרה. בשעה העשירית בבקר פקדו על הנשים והילדים לחגור חגורות הצלה. הנשים היו שקטות ורק אחדות מהן התיפחו. בשעה 11.30 שלשלו את הסירות, העבודה נמשכה שעתים. בשעת הירידה נסדקה הסירה שבה ישב דאנה. את הסדק תקנו בפח, אבל הפח לא החזיק זמן רב. בסירה ישבו עשר נשים, שני ילדים  וארבעה כושים. הסירה הפליגה, ולאחר שלשה רגעים צללה האניה. ארבעים איש אשר נשארו בספינה הטילו את עצמם אל המים וסירה אחת שלא הספיקו להורידה טבעה ביחד עם הספינה. הסירה שבה ישב דאנה נתמלאה מים על פיה ונתהפכה ואשה אחת טבעה. שאר האנשים הצליחו להתקין שוב את הסירה ולקפוץ לתוכה, אבל הגלים שברוה לרסיסים. הנשים והילדים צללו במים מלבד הגבר בול. היא ודאנה החזיקו בשריד הסירה וניצלו. המים היו חמים אבל הנחשולים החזקים חבטו אותם בשצף עד יציאת הנשמה ממש וכסו אותם בקצף. הגברת בול הוכיחה שיש לה עצבים של ברזל. הם קראו לעזרה, אבל הגלים כסו אותם מיושבי שאר הסירות. כמה פעמים נתקל בגופו בדגים  והוא צעק מפחד התנינים.

בבוקר בשעה אחת-עשרה ראו פתאום את האניה „וויאומינג“ מהלך עשרים מיל מהם ונסו לשוט אליה. פתאום ראה דאנה אניה אחרת, היא „אמריקן שיפר“. הוא פשט את מעילו והתחיל מנפנף באויר. מן האניה ראו את הסימנים ומשו אותם מן המים.

ניו-יורק, 15 (ר). נוסעי ה„ווסטריס“ שניצלו מספרים: ראשית כל דאגו לנשים ולילדים, אבל שתי הסירות הראשונות, שבהן נמצאו 37 נשים ושלשה-עשר ילדים, נשברו בשעת ההורדה כהשבר גפרורים בדופני האניה וכולן נפלו למים. רק עשר נשים נצלו. חקירה רשמית בענין הטביעה תתחיל מחר.

ניו-יורק, 14 (ר). האניה „ברלין“ הביאה לכאן 23 איש שנצלו מ„ווסטריס“. בחוף נמצאו כמה קרובים מאלה שנסעו באניה. אלפרד דונקאן, מלצר הספינה, מספר, שהוא היה יחד עם הקאפיטאן קאריי על המכסה ובראות הקפיטן שהגלים מכסים את האניה נתן פקודה: ראשית כל להציל את הנשים והטף, ואמר למלצר שיקח חגורת הצלה ולא ישים לב אליו, לרב-החובל. הקפיאטן עמד על יד הגדר של הגשר שלו והמלצר הודיע לו שכל הסירות כבר הפליגו מהאניה. רב החובל צוה למלצר לקפוץ המימה. המלצר סרב והציע לרב החובל שיקפוץ, אבל הקפיטן גער בו, והכריחו לקפוץ. בהיותו על פני המים ראה את רב החובל עומד על גשרו בשקט ועם שקיעת האניה צלל בים ולא לקח את חגורת ההצלה שנמצאה קרוב לו. דונקאן שחה מסביב לסירות ההצלה ועודד את רוח היושבים בהם, משה מן המים כמה אנשים והכניסם לתוך הסירות.

רב החובל קאריי היה בן 55 שנה ושלשים שנה עבד אצל ה"ה לאמפרט והולט. הוא חזר מחופשתו שבלה באנגליה לפני שיצא באניה „ווסטריס“. ההפלגה ב„ווסטריס“ צריכה היתה להיות הפלגתו האחרונה: בבואנס איירס הוא התעתד לעבוד כרב חובל של „וולטייר“, הגדולה באניותיה של חברת האמפרט והולט. באניה נמצאו 328 איש. מהם ניצלו רק 218. התברר, שרב החובל קאריי טבע.

נוסעים אחרים מספרים: המכונאי הראשי כבה את כל האש במכונות ביום שני בבוקר ועל ידי כך הקדים את הסכנה של התפוצצות הדודים. הנוסעים התנהגו באומץ רוח גדול ורבים לא הבינו את אימת המצב עד שירדו למים.

"הארץ", שנה עשירית, מס' 2819, מס' 2820, 16 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

122 אבדו בים

ניו-יורק, 14. מבין 328 נפש שנמצאו באניה ויסטריס ניצולו 206. נעדרים 122, ביניהם הקפיטן ויליאם קאריי והאלחוטאי נל לאפלין.

האניה „אמריקן שיפר“ אשר על ידה ניצלו רוב הנוסעים מודיעה: הגענו לנקודה, שממנה נשלחה קריאת „הצילו“, ביום ב' ב־10.30. סבבנו אנה ואנה עד 3:40 אחרי חצות, עד שנראה האור הקורא הראשון. ב־4:05 הגענו אל סירת ההצלה הראשונה. מצאנו 5 סירות והצלנו את כל יושביהן. ב־7:30 הגענו למקום האסון. מצאנו איש ואישה נאבקים עם הגלים זה 18 שעות. הורדנו סירה והעלינום. הוספנו לחפש עד הצהרים. עזבנו את המקום לאחר שהגיעו אליו כמה אניות אחרות.

הרפסודה שהותקנה ברגע האחרון בוסטריס ושבה הורדו אחרוני הנוסעים אבדה ואיננה. אחד הניצולים מעיד, כי ראה חלק שניתק מן הרפסודה, ועליו אשה ושני ילדים והנחשולים מכים עליהם. האניה „ברלין“ הצילה איש שצף 22 שעות על פני המים בעזרת חגורת־יֶשַׁע.

מתברר, כי ויסטריס נפגעה קשה בסופה עוד ביום הראשון. רק ביום שני ב־10 בבוקר מצאה לנחוץ לשלוח קריאות „הצילו“. האלחוטאי הצעיר עבר עד שמכונתו כוסתה מים.     (ר)

"דבר", 15 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

נוראות אסון הים

ים סוער לבלי הוריד סירה. – „נשים וילדים תחילה“, ובכל זאת 13 ילדים טבעו. – רב החובל טובע לרצונו.

ניו־יורק, 14. הספור הראשון מפי אדם שניצל מהאניה „וסטריס“ הגיע באלחוט מהאניה „ברלין“. פרטים נוספים נודעו מפי 125 הניצולים שהועלו ע"י „אמריקן שיפר“.

האניה הפליגה מניו־יורק בשבת, ומיד נכנסה לתוך ים סוער, אשר הלך וחזק. ביום ב' בבוקר הודיעו לנוסעים, כי באניה נבעו פרצות ועליהם לחגור חגורות ישע. הסערה הלכה וגברה ומהירות הרוח הגיעה עד 50 מיל לשעה. משבָרים שגבהם 40 רגל נבקעו מעל לאניה ומלאוה מים. הים היה כה זועף, עד כי הקברניט קארי היה נתון בדילֶמה נוראה – אם להוריד את סירות ההצלה, על אף הסכנה שתתהפכנה. הוא דחה, איפוא, את פקודתו עד הרגע האחרון, כשהאניה החלה צוללת לגמרי.

ניצולי „וסטריס“ מודים, כי הדאגה הראשונה היתה לנשים ולילדים, אולם בשעה שעסקו בהורדת הסירות הראשונות, עם 37 נשים ו־13 ילדים, נטתה האניה על צדה, וסירות נתרסקו כקיסמים והיושבים בהן נפלו הימה. רק עשר נשים ניצלו.

רק שתי סירות הורדו בהצלחה, בעוד האניה על פני המים. הורדת סירות אחרות עלתה בקושי רב ונתעכבה. רבים מהנוסעים והמלחים קפצו הימה להנצל בשחייה מהאניה הטובעת במהירות. רבים הצליחו להאחז בסירות שניתקו מהאניה לאחר שצללה.

הקצין השני דונקאן מספר, כי הוא והקברניט קארי עמדו על ה„גשר“. הקברניט פקד: „נשים וילדים תחילה!“ ואמר לדונקאן – „תפוש לך חגורה. אל תשים לב אלי“.

„אנחנו עמדנו אז ליד המעקה. ראיתי את הקברניט עומד שם עוד רגעים אחדים, שקט ושליט ברוחו, ואח"כ ראיתיו יורד בשקט הימה, מבלי שטרח אפילו לחגור חגורה, אעפ"י שרבות היו מסביב.

דונקאן גילה גבורה רבה, בשחותו בים בין הסירות ובעודדו את הנוסעים. מצא סירה אחת מלאה מדי ודרש מאחדים מהיושבים בה לשחות אל סירה אחרת, מלאה פחות, פן יטבעו כולם. הוסיף לשחות סביב להציל בני אדם ולהעלותם לסירות – עד שהעלו גם אותו.

הקברניט קארי היה בן 55. שלשים שנה עבד אצל בעלי „וסטריס“. הוא חזר מחופשתו באנגליה בערב הפלגת „וסטריס“, וזה היה צריך להיות מסעו האחרון עליה. בבואנוס איירס הוא עמד לעבור לאניה אחרת של אותם הבעלים.

נוסעים רבים מתו לאחר שניצלו, באשר לא יכלו לעמוד בפני הים והרוח, כאשר הסכינו המלחים. הניצולים מספרים רבות על הסכנות והנסיונות האיומים שנתנסו בהם בסירות בטרם הועלו. מכל הזוגות הנשואים שהיו באניה ניצל רק זוג אחד. (ר)

ניו־יורק, 15. הבאור הרשמי של סבת טביעת האניה „וסטריס“ ניתן ע"י סוכני הבעלים (לאמפורט והולט) והוא – כי מספר אבטומובילים שהיו בתחתית האניה זזו ממקומם על ה„כלובים“ שהיו בהם, הבקיעו את מחיצת הפלדה, הגיעו עד ה„חוטם“ והכריעו את החלק הקדמי של האניה למטה. (ר)

הערה: ספור מזעזע של אדם שניצול לאחר שהגלים טלטלוהו 22 שעות – יבוא.

"דבר", 16 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

עוד מספורי הנוראות על האסון בים

ניו-יורק, 15. תיאור מפורט של טביעת „וסטריס“ ניתן בבית-החולים ע"י פאול דאנה, בא-כוח חברת הרדיו באמריקה, שנמשה יחד עם השמשית קלרה ביל, לאחר שצפו 22 שעות על פני המים.

[…]

ניו-יורק, 15. ששה נוסעים שנחקרו ע"י התובע הכלל, הודיעו, כי עד כמה שכוח משפטם מגיע – פתאומיות צלילתה של האניה „וסטריס“ מצאה את הקצינים והמלחים בלתי מוכנים. הם הדגישו, כי המשמעת היתה לקויה במדה ניכרת. לא ניתנו שום פקודות והנוסעים שלטו ברוחם יותר מהמלחים. סירות ההצלה היו סדוקות והמים חדרו לתוכן. היו חסרים מים לשתיה, צידה, לפידים ומשוטים. עד אחד, אשר אשתו וילדיו טבעו אמר, כי המלחים היו מתרוצצים מסירה לסירה והרושם שלו היה, כי הם אספו את מיטב המכשירים בשביל סירותיהם הם. אנשים נצטוו לצאת מהסירות שנשיהם וילדיהם היו בתוכם, ובמקרה אחד הורשה מלח לשבת במקומו של אחד מבעלי המשפחה.

ניו-יורק, 15. ההאשמות המרות של אחדים מניצולי „וסטריס“ נגד הקברניט והמלחים לא נשמעו מפי 64 ניצולים שהגיעו באניה הצרפתית „מרים“. להיפך, הם תמהו על שמישהו יכול לראות בטביעה משהו חוץ מאסון טראגי בים. הקברניט קארי – הם אומרים – מילא את חובתו ועשה כל מה שיכול.

התאחדות בעלי האניות מוחה נגד הספורים האכזריים המתפרסמים בעתונות האמריקאית ומודיעה, כי עד שתערך חקירה רשמית אין לדעת את פרטי האסון לאמתם.

ניו-יורק, 15. עשרים ושתים גופות מטובעי האניה „וסטריס“ נמשו מן הים והובאו ע"י שלש אניות משחית אמריקאיות.

"דבר", שנה רביעית, מס' 1057, 18 בנובמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מברקי רדיו

(נמסרו מתחנת הא' צ. הוכברג)

[…]

אניה שצללה במיצר גיברלטר

גיברלטר, 24 למרץ. – האניה השוידית „ציטוס“, שבאה מניו-אורליאנס לאלכסנדריה של מצרים, טבעה אתמול בערב במפרץ טריפה בשעת סערה גדולה שהתחוללה שם.

האניה שלחה קריאות הצלה בעזרת האלחוט והורדו הימה שתי סירות הצלה מלאות נוסעים. אנית המשחית הבריטית „וולקר“ וספינת הצלה אחת יצאו לחפש אחרי הנוסעים, אולם לא הצליחו למצוא אותם. לבסוף גלתה האניה „דומלה“ מה„בריטיש אינדיה קומפני“ סירת הצלה אחת שבה נמצאו שנים עשר איש. הסירה השניה שבה נמלטו משמשי האניה אחד עשר איש במספר לא נמצאה.

גיברלטר, 24 למרץ. – סירת ההצלה השניה, שהכילה אחד עשר איש מעובדי האניה „ציטוס“, הגיעה לטריפה.

הסירה התהפכה בים ורב-החובל ועוזרו נעלמו בתוך הגלים.

"דאר היום", שנה עשירית, מס' 148, 26 במרץ 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה אוקיאנית שצללה

ריאו-די-ז'נירו, 25. מודיעים, שהאניה האיטלקית „פרינציפסה מפלדה“ צללה אמש במימי באהייא. מ-1300 הנוסעים ניצלו 400 איש. (ר)

ריאו-די-ז'נירו, 26. ידיעות נוספות על האסון באניה „פריניציפסה מפלדה“ מוסרות שבאניה היו 1600 נוסעים, מאלה ניצלו 720. האניה היתה בת 9000 טון. משערים, שהאניה נתקלה בסלעים בים וזה היה מקור האסון. ארבע אניות ענו לקריאת ההצלה של האניה הטובעת. הן מהרו לעזרתה והיו כ"כ שקועות בעבודת ההצלה, שהמעיטו בשליחת ידיעות על מהלך עבודתן. ממשלת ברזיליה ציותה מיד על אנית מרוץ להפליג למקום האסון. הרבה נוסעים מהרו לרדת לסירות ומשם לדוברות, ואחרים קפצו הימה לבושי חגורות הצלה, אך משערים, שרבים מנוסעי המחלקה הרביעית צללו לתהומות יחד עם האניה.

בקשר עם האסון ב„פרינציפסה מפלדה“, מוסרים, שלפני שבע שנים, כשאניה זו היתה בדרכה מאיטליה לבואנוס איירס, הודיעו, שהיא נתקלה במוקש-ים, צללה לתהומות והטביעה 700 איש שנמצאו בה. אח"כ נתברר, שכל הידיעה בטעות יסודה. (ר)

בואונוס אייריס, 26. אחת האניות, שבאו להצלת ה„פריניציפסה מפלדה“ הודיעה בהחלט, כי סבת האסון היתה התפוצצות בדוד המים באניה בשעת ארוחת הצהרים. (ר)

ריאו דה-ז'נירו, 26. נתברר שמכל הנוסעים באניה „פריניציפסה מפלדה“ נצלו אלף ומאתים איש, מספר הנטבעים כ-60. (ר)

"דבר", שנה שלישית, מס' 733, 28 באוקטובר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

בעולם הגדול

ענין ה„פרינסיפסה מפאלדה“

האסון של האניה האיטלקית הגדולה „פרינסיפסה מאפאלדה“, שטבעה בקרבת יבשת אמריקה הדרומית ואתה כמה מאות מנוסעיה, עודנו משמש נושא לוכוחים בארופה.

כפי שמודיעים מבואינוס איירס אין כבר כעת כל ספק שקטסטרופה נוראה זו על האוקינוס האתלנטי, נגרמה מחמת אי זהירותה של הנהלת חברת האניות „קומפניה נוויגאסיוני-גנירלה איטליאנה“. כי האניה הזאת שעל שם הנסיכה מפאלדה, היתה זה מכבר לא ראויה להפליג בים, אבל איש לא התחשב עם זה ויוסיפו להסיעה. מיד בצאת האניה בנסיעתה האחרונה מחוף ג'נואה, הורגשו קושיים רציניים בזה שהמכונות התקלקלו מאד ולא יכלו איפוא לעבוד כיאות. בברסילונה נשבר איזה חלק חשוב של מכונה, אבל הנסיעה לא הופסקה מאחרי שרב החובלים קוה להעביר עוד את המהגרים שבאניתו עד בואינוס אייריס בלי כל פגיעה. עשרים וארבע שעות לפני שטבעה הורגש בעליל שהיא לא תוכל להגיע עד יבשת אמריקה, ולמרות זאת לא אבה הקפיטן לקרוא לעזרת אניות אחרות שעברו על פניו, – כדי שלא להזיק לשמה הטוב של חברתו בעלת האניה. עד הרגע האחרון לא ידעו הנוסעים על המצב האמתי. לא חלקו להם חגורות הצלה, ואף לא מהרו להכין בזמן את סירות ההצלה של ה„פרינסיפסה“. העובדה שבשעת האסון פרצה פאניקה שאפשר היה לשערה מראש, – באה רק מחמת זה שקציני האניה לא דאגו לכתחילה להכל.

האסון קרה בשעה 7 בערב, בדיוק בזמן שהשמש החלה לשקע. הנוסעים של המחלקות הראשונה והשניה ישבו באותה שעה ליד השולחנות הערוכים ואכלו את ארוחת הערב, כשנשמע פתאם קול רעש גדול שהרעיד את כולם. כעבור רגעים מועטים התחילה האניה לנטות הצדה על צדה האחד. קהל הנוסעים מהר במאותיו החוצה כדי לקפוץ במהירות אל סירות ההצלה: המהומה היתה רבה. איש הפיל את אחיו, את חברו היותר טוב שזה לפני רגעים מספר שוחחו יחד בנעימים, דרך עליו ורץ לקראת הסירות: היו הכאות, צעקות יאוש.

גם במות אין עבור חברת אניות האנשים שוים ודומים במעלה. כפי שמודיע ה„אכט אוֹהר אבענדבלאט“ מברלין, נסו הנוסעים של המחלקה השלישית ושל ה„מכסה“ להתפרץ החוצה ולהציל את עצמם כשאר הנוסעים, – אבל קציני האניה הוציאו מיד את אקדחיהם, ויאיימו על המסכנים האלה במות אם יעיזו לצאת ממקומותיהם ולתפוש מקום בסירות ההצלה לפני שבני המחלקות הראשונות – כלומר העשירים – יוכלו להנצל! בחלק אחד סגרו פקידי האניה האלה את המהגרים העניים בתאם הגדול המשותף, וכולם – כמאתים במספרם, – טבעו, מאחר שאחרי שנצלו העשירים, אי אפשר היה כבר להציל את המסכנים האלה!

ה„וולט אם אבנד“ הברליני מכנה את זה בשם „רצח מהגרים המוני“, ואומר ש„הפרינסיפסה מפאלדה“ לא היתה אלא „ארון מתים שט“.

[…]

מכתבים ממצרים

מאת כתבנו המיוחד

יהודים טבעו באניה „ מפלדה“

באניה „מפלדה“ שטבעה מקרוב, היו 31 יהודים מארץ-ישראל.

"דאר היום", שנה עשירית, מס' 34, 13 בנובמבר 1927, עמ' 2, 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

על האסון של ה„פרינציפסה מפלדה“. תנינים טרפו את הנוסעים

הידיעות האחרונות המדויקות מריאו-דה-ז'ניירו ומבהאיה מודיעים: שמספר הנוסעים שטבעו אחרי אסון האניה האיטלקית „פרינציפסה מפאלדה“, מגיע לכדי יותר משלש מאות נפש.

אחד המלחים של האניה מספר את התאור הבא על  טביעת האניה: ארבע שעות רצופות לחמנו עבור חיינו בגיהנום הבוער, עד שטבעה ה„פרינציפסה“. בין הנוסעים קמה בהלה, פאניקה נוראה, ואי-אפשר היה לסדר את סירות ההצלה. האסון נגרם על ידי-כך שהמניעה (ה„פרופלר“) שהיתה כבר מקולקלת מכבר, נשברה לגמרי ותחור חור בגוף האניה; דרך החור הזה חדרו המים אל חדר-המכונות ויגרמו להתפוצצות הדודים.

בשעת הפאניקה קפצו ונפלו הרבה נוסעים הימה; כשהתקרבו פתאם תנינים, ויתחילו טורפים את האומללים האלה ששחו על פני הים ויצעקו עזרה.

כשטבעה האניה נשמעה התפוצצות חזקה שניה, שקרעה את גוף האניה לחתיכות חתיכות; השברים הושלכו בכח על האנשים שהיו בתוך המים.

המלח אומר: כל הים רעד מצעקות הפצועים והאנשים שנתפשו בשיני התנינים!

האניה „מוזילה“ שהגיעה למקום שעות אחדות אחרי האסון, ואחרי שנצלו כבר רוב הנוסעים, – מספרת שבבואה למקום האסון, מצאה חרבן ושממה. גויות-אדם קרועות ומכורסמות שטו על פני המים והיו משחק לגלי הים, בעוד שסירות של אניות אחרות אשר הגיעו כבר קודם למקום, חפשו אנשים חיים שאפשר היה להצילם.

אלולי הפאניקה בין הנוסעים, ואלו היו כל הסירות וחגורות-ההצלה מסודרות וטובות לשמש, יכולים היו כל הנוסעים להנצל, כי הים היה שקט מאד.

טרגי ביחוד הוא המברק האל-חוטי ששלח הטלגרפיסט של ה„פרינציפסה מפאלדה“ ברגעים האחרונים: „סגרוני בחדר הרדיו ואיני יודע מה קורה סביבי. הקפיטן צוני רק למהר ולקרוא לעזרה מבלי להפסיק“.

"דאר היום", שנה עשירית, מס' 37, 16 בנובמבר 1927, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על ארץ רבה

[…]

רב החובל טאווא אבד

לפני ארבעה חדשים יצא רב החובל טאווא בספינת משוט קטנה מניאפול בכדי לנסוע לנויורק. הנסיעה הזאת עוררה סנסציה גדולה בעולם והעתונים היו מלאים תהלות לרב החובל  אמיץ הלב. הוא עבר את הגיבראלטעאר ובפעם האחרונה ראו אותו הנוסעים באנית קיטור שנפגשו בטאווא במרחק של ארבעת אלפים מיל מנויורק. מיום ההוא לא נראה יותר ועקבותיו לא נודעו עד היום. משערים כי הסערות האחרונות על האטלנטיק הציפו את ספינת המשוט שלו.

"הצפירה", שנה ששים וחמש, מס' 47, 24 בנובמבר 1926, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בערה על במתי ים

מהומה נוראה בקרב הנוסעים. – אומץ-לב רב החובל

פאריז, 4 לדצמבר. בקרבת וינו פרצה בערה בספינה ההולנדית „מאסטאן“. המהומה שקמה בקרב הנוסעים הפריעה בעד עבודת המלחים שהתאמצו לכבות את האש ולהציל את האניה. מקצת הנוסעים נסו להוריד אל הים את סירות-ההצלה ומקצתם קפצו אל תוך המים. רב-החובל הוציא צו לכלוא את הנוסעים במכסה התחתון. בעמל רב הצליחו המלחים לכבות את הבערה. הספינה הגיעה בשלום אל החוף בויגי והורידה את הנוסעים על היבשה.

רוב המטען והמשאות נשרף, מלחים אחדים בהתאמצם לכבות את הבערה ולהציל את הנוסעים קפצו אל תוך המים וירדו תהומה.

"הצפירה", שנה ששים וחמש, מס' 56, 5 בדצמבר 1926, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ענינים שונים

[…]

ניו-יורק, 16. צוללת אמריקנית נתקלה באניה. הצוללת טבעה מיד. 37 איש טבעו.

ניו-יורק, 26. שלשת המלחים, שנצלו מן הצוללת, שבאו לכאן באניה „סיטי אוף רומא“ מספרים, שהם נמצאו בפנים האניה בשעת ההתנגשות אלא שהם הספיקו להשליך את עצמם המימה דרך המגדל של הצוללת הנמצא על פני המים. לדברי המלחים, נחנקו חבריהם באדים של חלורין אחרי ההתנגשות עם האניה „סיטי אוף רומא“. רב החובל של האניה טוען, שהוא התחיל לצפצף מיד כשהרגיש בצוללת, אך זו הילכה במהירות כזו לקראתו, שאי אפשר היה למנוע את ההתנגשות. רב החובל הוריד מיד סירה והשליך המימה מכשירי הצלה מוארים בחשמל.

"הארץ", שנה שמינית, מס' 1861, 29 בספטמבר 1925, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

USS S-51, City of Rome

כשיתפרסם המכתב הזה ב„הארץ“ ודאי יהיה ענין האסון נודע בקהל ע"י טלגרמות מסוכנות שונות. רצוני אפוא, לספר פרטי הדברים ע"ד הקטסטרופה הנוראה, שארעה על חוף הים השחור ב29 לחדש אפריל, שעל ידה מצאו להם 16 איש קברם בין גלי הים הקודרים.

האניה „סופיה“, המפליגה בין חפי בולגריה, עגנה הרחק בים כשני ק"מ מהחוף, מול הכפר בילו, כדי לקבל נוסעים לווארנה. מן הכפר הפליגה סירה מלאה משא – עד 6 טון – ובה 35 נוסעים, 5 ספנים ושוטר אחד. הואיל והסירה היתה קטנה מהכיל את כל המשא הכבד הזה, התחילו הנוסעים מפחדים ורצו לשוב. אולם איש אחד ושמו פופוב הרגיע אותם באמרו שהמרחק אל האניה אינו גדול, והספנים יעצרו כח לעבור בשלום. עד מהרה התחילה הסירה להתמלא מים ולבסוף נהפכה עם כל הנוסעים. הנוסעים מסופיה ורב החובל של האניה לא השגיחו לכתחילה בקול צעקתם של נוסעי הסירה, בהאמינם כי זה הוא „קול ענות גבורה“ של בני חיל, המטיילים להנאתם בים. אך לאחר שהכירו באסון, מהר רב החובל לשלוח שתי סירות הצלה, שהספיקו להציל כעשרים טובעים. 16 איש טבעו בים, ביניהם אשה ושני ילדיה.

האנשים שנמלטו ממות מוסרים פרטים על מחזה האסון. בני אדם נהפכו לחיות טורפות. הראשון שטבע היה האיש פופוב, שהרגיע את הנוסעים. הטובעים החזיקו בקרשי הסירה, אולם יצר הקיום גבר עליהם והתחילו לריב על מקום להחזיק בו, התחילו דוחפים, בועטים ונושכים זה את זה, עד שנפלו כולם וירדו מצולה. מזעזע ביותר הוא הספור על אם אחת שחבקה את תינוקה ונאבקה עם גלי הים. לעזרתה חש ספן אחד שהחזיק בה בידו האחת ובידו השניה חתר עד שהגיע ליבשה. האם יצאה מדעתה. עוד מעשה בבחור צעיר שהחזיק בתבת עץ, אולם פגע בו זקן טובע ונאבקו שניהם וירדו תהומה, ורק הבחור ניצל בדרך נס.

המדינה כלה נזדעזעה למקרה האסון הזה, וגם לחצר בית המלכות הגיע השמועה. נשלחה משלחת של חוקרי-דין לחקור את הענין במקום המעשה. נאסר בעל הסירה, הספן הראשי, ונאסר בעון פלילי, שידע כי סירתו שבורה והעמיד בסכנה חייהם של ארבעים נפש, בסמכו על הנס. בין הטובעים היו פקידים, מורות שנסעו לחג-הפסחא, ועלמה אחת, שנסעה לחוג את חג כלולותיה. הממשלה שלחה יורדי-ים, שהעלו את הגופות מהתהום.

ווארנה, מאי 1926.

"הארץ", שנה ט', מס' 2066, 1 ביוני 1926, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.