שטח של עשרה דונאם ועליו מחנה גדול של 15 צריפים (בתוכם 8 צריפי מגורים) שמשתרע על 300 מטרים מרובעים בשפת ימה של בת גלים ליד מפרץ טבעי קטן, שהיה קודם מחנה צבא בריטי ובית כלא לחיילים עבריינים – נמסר לרשות ביה"ס הימי בחיפה המתעתד להקים שם לראשית שנת הלימודים החדשה פנימיה לתלמידים שם יחיו בקרבה לים אשר לקראתו הם מתחנכים, ובמשך הזמן יועברו לשם אף ביה"ס עצמו הנמצא מאז היווסדו זה עשר שנים בבנייני הטכניון. ביה"ס המקיים שתי מחלקות לשייט ולמכונאות סבל כל הזמן מהניתוק שכפו עליו הבריטים מעל הים וכבל את התפתחותו. בסיור עתונאים בהדרכתו של המורה מר אברהם דוד וחבר המועצה מר מ. הינדס עמדו על האפשרויות הנרחבות הגלומות במקום הזה לגבי קידומו והתפתחותו של המוסד, שהקים דור של ימאים וספנים מוכשרים התופסים את מקומם הראוי בכל ענפי הימאות העברית, ושכעת בכניסתו לעשור השני עם קום המדינה והצי נועד לו למוסד הזה תפקיד ממלכתי-חינוכי בשאיפתנו אל הים.
"הצֹפה", שנה אחת-עשרה, מס' 3.217, 26 ביולי 1948, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בשנת קיומו השמינית זכה בית הספר הימי בספינת אימונים משלו. החבל הימי לישראל רכש בשבילו את הספינה „ולדורה“, שהגיעה החודש לחופי הארץ והיא עוגנת עתה בנמלה של חיפה.
בשנים שעברו נאלץ בית הספר להדריך את תלמידיו בסירות אימונים בלבד; להפלגות ארוכות היו החניכים יוצאים בכלים שאולים, ובעיקר – בספינת המפרשים של „הפועל“ ע"ש ארלוזורוב. הספינה „כף פילר“ שהועד הבריטי של החבל הימי לישראל קבל במתנה ערב פרוץ המלחמה, ממשפחת זליגמן בלונדון – לא יכלה להגיע לחופינו עקב תנאי המלחמה המיוחדים. עתה היא טעונה תקונים יסודיים, על מנת שתוכל שוב להפליג למרחבי הימים. בהמלצת מומחים נרכשה על כן הספינה „ולדורה“, בה ימשיכו התלמידים את אימוניהם בשיט.
יום גדול היה זה לבית הספר הימי, כשתלמידיו השיטו את „ולדורה“ לחיפה. כלי נאה היא הספינה, מצוידת במלוא הציוד הדרוש ומותאמת לעבודת ההדרכה. הספינה הופקדה מעתה בידיהם הזריזות והנאמנות של תלמידי בית הספר ומדריכיו – לתועלת ולברכה לצעירינו, העושים את מלאכתם על פני מים רבים.
החבל הימי לישראל רואה ב„ולדורה“ נכס רב ערך לחנוכו הימי של הנוער שלנו ומכשיר ראשון במעלה לאימוניו. ואין זה אלא שלב נוסף בעבודתנו.
פרטים על „ולדורה“
(מיומנו של רב החובל ס. שינמן)
„ולדורה“ נבנתה ב-1903 ב-Fairlie. הספינה עשויה עץ ותחתיתה מצופה פחי נחושת. ארכה – 79 רגל (כ-27 מטר), רחבה – 18 רגל ועמקה – 12 רגל. הטונז' – 106 טון. מהירותה 6–7 קשרים. מערכת המפרשים שלה – מסוג "Ketch". מנוע הדיזל שלה – בן 50 כ"ס. יש לה גם דיזל נוסף להנעת הגנרטור החשמלי, למילוי הסוללות. על ספונה של „ולדורה“ – סירת מוטור מונע בבנזין, סירת הצלה וכל הציוד הדרוש.
בחלק הקדמי של הספינה (Forecastle) – 7 מטות לעובדים. מטות נוספות נמצאות ב-3 התאים שבספינה. במרכז הספינה – חדר אורחים וארון ספרים גדול בו. לצדו – מטבח (עם תנור פחם) וחדר מיוחד להכנת הארוחות. באמבטיה – גם מים חמים.
יצאנו עם „ארלוזורוב“ לקבל את „ולדורה“ ב-18 ליוני 1946, ב-6 בערב. 3 מדריכים היינו (רב החובל ס. שינמן, ש. טנקוס וי. אגייב) ו-10 תלמידים מהמחלקה השלישית. ב-23 ביוני עם ערב ראינו את אורות אלכסנדריה ולמחרת הבקר נכנסנו לנמל. נעצרנו שם ע"י משמר החוף והוכרחנו לעגון בכניסה אל הנמל. רק אחה"צ נכנסו לנמל פנימה. המשטרה אסרה עלינו את הירידה לחוף ובמשך כל ימי היותנו באלכסנדריה נשארנו על הספון תחת משמר של שוטרים.
הייתי היחידי, שנתנה לו הרשות לרדת לחוף. סיימתי את המו"מ עם בעל הספינה, ה' F. N. C. Rees והשלמתי את הקניה. עד ה-6.7 נשארו אנשינו ב„ארלוזורוב“. באותו יום נרכשה הספינה ונחתם חוזה הקניה במשרדו של הקונסול הבריטי. מחצית האנשים עברו אז ל„ולדורה“.
ב-9.7 יצאה „ארלוזורוב“ חזרה לחיפה ולמחרת היום ב-10.7.1946, בשעה 18.00 – עזבה „ולדורה“ את נמל אלכסנדריה. ברוח נוחה הגענו לחיפה ב-13.7.46 בשעה 16.00, לאחר 70 שעות הפלגה.
[…]
"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, חוברת ב' (י"ד), יולי 1946, עמ' 2–3. העתק דיגיטלי של החוברת כולה.
תל-אביב, יום ד'. – קבוצת עתונאים ומוזמנים ביקרה היום על סיפונה של „וולדורה“, ספינת האימונים החדשה של בית-הספר הימי, שעגנה בימה של תל-אביב, לאחר שחזרה ממסע „הבתולים“ שלה חיפה–קפריסין–בירות עם חניכי בית-הספר.
הספינה „וולדורה“, שנרכשה על-ידי החבל הימי לישראל נבנתה באנגליה ולמרות ש„גילה“ הוא למעלה מ-40, מצבה טוב מאוד ואפשר להפליג אתה להפלגות ממושכות. היא נקנתה מאנגלי הגר באלכסנדריה והובאה ארצה בקייץ זה. בקרוב תפליג מחדש לבירות עם תלמידי-בית הספר הימי.
הספינה שטה תחת פיקודו של קומנדר מילר, שחזר לא-מכבר מאנגליה כדי לנהל את מחלקת השיט של בית-הספר הימי בחיפה. חבר העובדים מונה 15 מלחים-תלמידים, אך בקרוב אפשר יהיה להגדיל את מיספרם. הספינה היא בת 106 טונות אורכה 27 מטר ורוחבה 6 מטר. מצויידת במנוע דיזל ויש לה גם מנוע נוסף להנעה ומילוי סוללות החשמל. על סיפונה יש סירת מוטור המשמשת כסירת הצלה וגם כל הציוד הנדרש. במרכז הספינה חדר-אורחים גדול, יש בה תאי שינה, מחלקה מיוחדת לנשים, אמבטיה עם מים חמים, מטבח עם תנור פחם וסידורים רבים אחרים.
במסיבת עתונאים, שנערכה על סיפון הספינה, מסר ש. טולקובסקי, כי בעוד 3 חודשים תגיע לנמל הזה האניה הראשונה של חברת „צים“, שתזדקק ל-90 עובדים. בדעתה של „צים“ לרכוש עוד השנה אניה נוספת.
ד"ר סולובייצ'יק סגן-יושב-ראש החי"ל הביע את צערו על היעדרו של ד. רמז, שודאי היה מקנה לספינה שם מתאים והיה שמח למראה הכלי החדש.
בשירת „התיקווה“ שהתנשאה מעל לסיפון הספינה נסתיימה המסיבה.
"על המשמר", שנה ה', מס' 964, 3 באוקטובר 1946, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לבית הספר הימי ליד הטכניון העברי בחיפה, הקיים זה 10 שנים ושבו סיימו את לימודיהם 83 בוגרים, יצורף בקרוב מחנה אימונים ליד מפרץ קטן, שמשם אפשר להפליג בסירות. מרכז ביה"ס ישאר גם להבא בטכניון, שבתי מלאכה שלו מהווים מקום לימודים, והם: שיט – במשך שלוש שנים ומכונאות ימית במשך ארבע שנים.
שנות המלחמה והכיבוש הבריטי הכבידו על פעולות בית הספר הימי, שלא היו לו גם מספר מספיק של אניות ללימודים מלבד ספינת הלימוד „ולדורה“, אולם עתה עם הקמת המדינה שופר המצב ומחנה האימונים החדש יסייע מאד להתפתחות בית-הספר.
"הארץ", שנה ל', מס' 8783, 19 ביולי 1948, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום ג', 16/6, התקימה בבית הספר הימי אזכרה ליעקב רוזנקרנץ, קדט בית הספר הימי, אשר טבע יחד עם האניה אשר שרת בה אי שם בים האטלנטי.
באזכרה השתתפו ועד הנאמנים, ההנהלה, חבר המורים, תלמידי בית הספר, קרובים של המנוח ומספר מוזמנים. ואלה הם דברי ההספד אשר נאמרו באספת אבל זו:
ה' קפלנסקי: "זוהי אספת האבל הראשונה לבית הספר הימי. במשך המלחמה הזו התאספנו כבר לא פעם להספיד את חללי הספנות העברית. אבל זו הפעם הראשונה מספידים אחד ממשפחת בית הספר הימי. יעקב רוזנקרנץ הוא אחד מהתלמידים שעזבו אחרי שנתים את למודיהם והלכו לנתיבות הים. הסיסמה "הים קורא!" לא היתה בשבילו סיסמה ריקה, אלא צו חיים. "הים נותן בשפע ונוטל בשפע" אמרו חכמינו חז"ל. הים נותן סיפוק ומרחיב את האופק; הוא מעשיר את חיי העובד בו, אבל גם דורש הרבה קרבנות. מבכים אנו את יעקב שמצא את מותו במצולות ים, אי שם רחוק באוקינוס האטלנטי, הרחק מכל בני משפחתו ומחופי מולדתו. אבל אנו מתגאים בו, בנאמנותו למלוי התפקיד אשר יעקב מלא בחייו ובמותו, אשר מצא על אחת מספינות הנפט…
העלינו את דמותו של יעקב רוזנקרנץ והתיחדנו את זכרו. התמונה ברורה: נער השואף למרחבי ים, הנכנס בגיל צעיר לפלוגות "הפועל". בגמרו קורס למדריכים, נכנס לבית הספר הימי. שנתים למד, ובן שבע-עשרה בראותו כי אפסה התקוה לבוא ספינת הלמודים "כף פילר" (מסבת המלחמה), הסיק את המסקנה ויצא לים. כעלם בן 19 טבע על משמרתו ומת כמלח הראוי לשמו. זכרו לא יצלול לתהום הנשיה. השכחה לא תשלוט בו במוסד הזה."
ד"ר סולוביטשיק: "לאלפים ולרבבות מונים אנחנו את קרבנות המלחמה ואין מבכים את הקרבנות בזמן המלחמה, ומי יכול למנות את מספרם האיום שאף חלק קטן ממנו אין מפרסמים. אך לעומת זאת כל משפחה ומשפחה מבכה ביחידות את קרבנה. יעקב רוזנקרנץ עזב את בית הספר בהיותו כמעט ילד. ברצונו לעמוד במבחן באה לידי בטוי נאמנותו לצו אשר כלנו שמענוהו ורק מעטים צייתו לו. ומתוך האופי המיוחד של קרבן זה התאספנו כאן במסגרת משפחתית כדי להעלות את זכרו של צעיר זה ולהעמיד לו ציון, להזכירו בהאבקותו עם מר המות אשר שמשה גולת כותרת לחייו הקצרים. הוא ידע לקראת איזה סכנות הוא הולך. מפי מוריו וחבריו שמעתי שעם כל היותו צעיר, רך בשנים היה, בן-אדם שלא נרתע בפני סכנות ומצא את ספוקו הנפשי בזקיפת קומה גם בחיי יום-יום וגם בעמדו לפני הגורל. זאת היא הפעם הראשונה שבית הספר הצעיר שלנו מתיתם. שכלנו את ראשון תלמידינו עוד בטרם הגיע לפרקו; עוד בטרם הוצאנו אותו מחוסן נגד אותו האיתן אשר לכבושו אתם כלכם מתכוננים. הוא נפל על משמרתו, על המשמרת אשר בחר לו מרצונו הטוב. לא רק אנחנו נשמור את זכרו: הוא יזכר בכתלי בית הספר גם לדורות הבאים: בחדר ההנהלה יותקן לוח אשר בו נרשום את שמות בוגרי בית הספר אשר הגורל המר יקפח את חייהם בים. מי יתן ויהיה הלוח הזה דל בשמות. אבל שמו של יעקב יתנוסס בשורה וזה יזכיר גם לאלה שיבאו אחרינו כי בזמן המלחמה הגדולה נטלו חייו של אחד מאתנו במצולות ים הרחק מחופי מולדתו. נצרור את זכרו בצרור חיי בית הספר."
הקדט רפופורט: "אותם «המים הרבים» שהוצרכו ועתידים לשמש לנו "שדה-מחיה" ופעולה שטפו מאתנו את קרבננו הראשון במערכתנו הימית. יעקב רוזנקרנץ חברנו, מי שהיה קדט בית ספרנו, נפל על משמרתו. "משמרת" – תרתי משמע, ללא כל אבק של מליצה. אין לשוננו למודת-הספדים. חברנו המנוח שנא את התשבחות והחנופה. אף אנו לא נרבה לקשור לו כתרים ברגע זה. ידענו: לא אונטיוריזם או מרוץ אחר רוחים קלים משכוהו מאתנו לפני שנתים. ידענו תמיד: רוחו הסוערת לא מצאה ספוקה בין כתלי הבנין. זו היתה הנסבה הראשית לרדתו הימה. אנו, שהמשכנו את למודינו במוסד, הבטנו אחריו בקנאה מסתרת ובגאוה עצורה. הרגשנו כי בלכתו לממש את יעודו הימי, התעלה למדרגת אדם מושלם היודע את דרכו וצועד בה, למרות מכשולים נפשיים וימיים טרופים. נעלה את זכרונו, תמיד, כחבר אשר למרות הבדלי-חנוך, ארח-חיים והשקפה – ידע לתפוס בינינו מקום נכר. בין בים ובין ביבשה, בכל מקומות שהותנו, יזכר לנו תמיד כראשון להגשמה ומלוי חובה. ת.נ.צ.ב.ה."
ביום ששי שעבר התקיים טכס מסירת הדגל לבית הספר הימי, במעמד ה' פ. א. רוג'רס, מנהל נמל חיפה; אינג' ש. קפלנסקי, מנהל הטכניון; ד"ר מ' סולוביטשיק, יו"ר ועד הנאמנים, וחברי הועד ה"ה ב. מאירוביץ, ד"ר נ. וידרא וד"ר ג. אהרוני; ה' י. רוקח, מ„פרדס-סינדיקאט“, ת"א; וחבר המורים של המוסד.
הדגל נמסר לקדט-קפיטן (ראש התלמידים) של בית הספר ע"י מר רוג'רס, והונף בחגיגיות רבה, תוך עמידת דום של כל הכתות.
על בית הספר להמשיך – לפי המסורת הטובה שבידו
בפנותו לתלמידים, אמר ה' רוג'רס, כי הוא מכיר מקרוב את כל הבעיות הקשות העומדות בפני בית הספר מיום הוסדו, לפני פרוץ המלחמה, ועד היום. בית-ספר מסוג זה הוא תמיד אחד המוסדות הראשונים הנפגעים ע"י המלחמה, והוא שמח להוכח שועד הנאמנים בעזרת ההנהלה, חבר המורים והתלמידים, החליטו להמשיך במפעל זה עד גבול היכולת, בהתחשב בתנאי הזמן. כן הביע מר ר. את קורת רוחו למסור את הדגל לבית הספר, ואת תקותו שהמוסד ימשיך לפעול לפי המסורת הטובה הקימת בו זה שנתים וחצי.
שבעת הכוכבים הלבנים של הרצל על רקע תכלת הים
מר קפלנסקי ברך את התלמידים בשם ועד הנאמנים והטכניון וציין, כי בשביל הדגל נבחר צבע תכלת הים, שהיה גם צבעו של דגל יהודה, ועליו סמלי בית הספר הימי: העוגן, המסמל את הקשר עם הים, ושבעת הכוכבים הלבנים, שתיאודור הרצל רצה לראות על דגלו של העם היהודי הקם לתחיה בארצו. „שמרו על טהרו וכבודו של דגלכם זה, ויהיה בית הספר הימי העברי הזה, הראשון והיחיד לעם ישראל ולארץ ישראל, לכבוד ולתפארת לכולנו“.
אחרי זה בקרו המוזמנים בחדר השיט, וחתמו בספר הבקורים.
הטכס נסתיים בביקור במספנת בית-הספר, שהוקמה לפני כחדשיים, שבה עובדת פלוגת בוני הסירות, המתקדמת יפה לפי התכנית.
בית הספר הימי
ששם לו למטרה לחנך אנשי ים מנוסים, בעלי השכלה כללית מקיפה ובעלי אימון טכני שיש בו כדי לספק את דרישות מקצועם, רכש השנה את שרותיו של קצין ימי יהודי רב החובל זאב הים, המנהל במקומו של לט.-קומנדר ר.ס. מילר את מחלקת השיט והעבודות המעשיות על הים. מספר התלמידים כיום הוא 50. לכתה א' נתקבל השנה מספר תלמידים מצומצם ורק לסקציה למכונאות ימית. מהתלמידים לומדים במכונאות ימית 43%, בהפעלת ראדיו 34%, במחלקת השיט 14% ובבנין סירות 9%.
32% של התלמידים באו מפולין, 25% מא"י, 25% מגרמניה וארצות הכבוש, 10% מרומניה ו8%- מארצות אחרות. 12 תלמידים מקבלים סטיפנדיות בסך 180 לא"י. על אף כל הקשיים של שעת החירום, ממשיך ביה"ס בפעולותיו על הים, בנמל חיפה.
יש לציין מתוך הוקרה, ששלטונות הנמל בחיפה האזרחיים והצבאיים מוכנים תמיד להגיש למוסד את עזרתם. אחד מקציני הנמל, הקברניט ה' ארדלי, נותן עכשיו שעורים בביה"ס במקצוע "בנית אניות ויציבותן".
"הארץ", שנה כ"ד, מס' 6561, 1 באפריל 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תכנית בית הספר עובדה על יסוד הצעותיה של הועדה להכשרה והדרכה ימית ובהתיעצות עם מומחים בריטיים בארץ ובמיניסטריון למסחר בלונדון.
בראשית חורף תרצ"ח נתמנתה מטעם מחלקת הים של הסוכנות היהודית ועדה להכשרה ולהדרכה ימית שחבריה הם ה"ה: אינג' ש. קפלנסקי (יו"ר), ד"ר ברדין, ת. בן-נחום, ד"ר וידרא, רב החובל זאב הים, מ. ז'יליסט, א. חושי, אינג' טובים, י' מיוחס (מ"מ אינג' כרוך) וה' ב.כ. מאירוביץ. הועדה הנ"ל בחרה בועדת-משנה לשם עבוד הצעת תכנית בית-הספר הימי בהרכב ה"ה: ד"ר ברדין, רב החובל זאב הים ואינג' טובים. לאחר התיעצות עם מומחים ימיים של ממשלת ארץ-ישראל ובעלי מקצוע אחרים בארץ עבדה הועדה הצעת תכנית של בית-הספר הימי. הצעת התכנית הועברה לחות דעתה של מחלקת הצי המסחרי שליד המיניסטריון למסחר באנגליה (בורד אוף טרייד) באמצעות שליחו של "חבל ימי לישראל", מר ו. אהרן, ונתקבלה על ידה בקויה הכלליים. אחר זה נשלח ד"ר ברדין, מנהל בית-הספר הימי, ללונדון לשם ברור פרטי התכנית ולשם חקירת דרכי החנוך הימי בבתי-הספר הימיים באנגליה ובסקוטלנד. בהתיעצויות שהיו בינו ובין המומחים של מחלקת הצי המסחרי של המיניסטריון למסחר נתקבלה תכנית הלמודים והעבודה המעשית, לאחר שהותאמה לדרישות הבחינות הממשלתיות לשם קבלת תעודה של קצין ימי שני Second mate לתלמידי מחלקת השיט, ושל מכונאי שני Second eng. לתלמידי המחלקה למכונאות ימית, ולאחר שבהתאם להצעת המומחים של המיניסטריון למסחר הוכנסו בה כמה שנויים. התכנית המתוקנת הזאת הונחה ביסוד בית-הספר.
בית הספר שואף לתת לחניכיו הכשרה מקצועית ימית יחד עם השכלה עברית וכללית. הוא יהיה בן 4 מחלקות: 1) מחלקת השיט, 15 תלמידים. 2) מחלקה למכונאות ימית, 15 תלמידים. 3) מחלקה לבנין סירות, 5 תלמידים. מחלקה להפעלת רדיו, 5 תלמידים.
בראש מחלקת השיט יעמוד רב-חובל אנגלי, בעל נסיון בהדרכה ימית, אשר הוזמן במיוחד לכך בעזרתו של "חבל ימי לישראל" כמבואר לעיל, ויכנס לתפקידו בחורף תרצ"ט. בית-הספר יהיה בן 4 שנות למוד. תקופת 4 שנים כוללת גם את הזמן (3 עד 6 חדשים) אשר חניכי מחלקת השיט יצטרכו לבלות בבית-הספר לאחר שובם מהכשרה באניה, כדי להתכונן לבחינות הממשלתיות.
כדי לעמוד בבחינות הממשלתיות יצטרכו תלמידי מחלקת השיט ככלות ½3 שנים של תקופת הלמודים לעבוד 3 שנים על האניה, ותלמידי המחלקה למכונאות ימית יצטרכו לעבוד 2 שנים באחד מבתי-המלאכה הגדולים בארץ ו-18 חדשים על האניה. אף חניכי המחלקה להפעלת רדיו יצטרכו לעבוד כתום תקופת הלמודים עבודה מעשית במשך תקופה מסוימת, כדי שיוכלו להבחן בחינות ממשלתיות. תלמידי המחלקה לבנית סירות יוכלו להכנס למקצוע עם גמר תקופת הלמודים בבית-הספר.
באמצעות הועד הבריטי של חבל ימי לישראל התנהל משא-ומתן עם מחלקת הצי המסחרי שליד המיניסטריון למסחר באנגליה בדבר הבטחת מקומות הכשרה ואמון לחניכי בית-הספר הימי באניות בריטיות. מטעם מחלקת הצי המסחרי של המיניסטריון למסחר נתקבלה הודעה, כי אין מצדה כל התנגדות פרינציפיונית לסדור הנ"ל והמשא-והמתן נמשך עכשיו עם חברות האניות הבריטיות.
גיל הכניסה לבית הספר הוא מ-14 עד 16 שנה. במחלקות לשיט ולמכונאות ימית תנתן זכות הבכורה לתלמידים בני 14 או 15 שנה. ההשכלה הדרושה לכניסה לבית-הספר היא של בית-ספר עממי בן 8 שנות לימוד, או של 4 כתות של בית- ספר תיכוני. תכנית הלמודים כוללת שעורים בעברית, אנגלית, גיאוגרפיה, היסטוריה, אלגברה, גיאומטריה, טריגונומטריה, פיסיקה, חימיה ולמודים מקצועיים כגון: שיט, ימאות, אסטרונומיה, מיטיאורולוגיה, רשום מפות, מגנטיות וחשמל וכו' לתלמידי מחלקת השיט; ומכניקה, טכנולוגיה, חוזק חמרים, פרקי מכונות, שרטוט טכני, מכונות חום ומוטורים, מגנטיות וחשמל לתלמידי שאר המחלקות. בתכנית הלמודים כלול גם ספורט. תכנית העבודה המעשית כוללת מ-15 עד 20 שעות לשבוע עבודה בבתי המלאכה ובמעבדות, בסירות ובספינת הלמוד, לפי תכנית מיוחדת המותאמת למחלקות הראשונות. בוגרי בית-הספר יוכלו להבחן בבחינות הנדרשות מטעם מיניסטריון המסחר, אם באנגליה ואם בארץ.
בהתאם לתכנית בית-הספר הימי נקבע, כאמור, גיל הכניסה לצעירים לגיל 14 עד 16 שנה מתוך הנחה, כי את ההכשרה לעבודות ים יש להתחיל בגיל צעיר ביותר ושנית מתוך רצון להקנות לחניך בית-הספר הימי – אשר עם כניסתו לעבודתו המקצועית ניתק הוא מהסביבה העברית ומאפשרויות של קבלת השכלה כללית – לא רק ידיעות מקצועיות, כי אם גם יסודות השכלה כללית שהיא בבחינת יסוד להשתלמותו המקצועית. יוצא אפוא, כי גומר בית-הספר יוכל לעמוד בבחינות ולהכנס לעבודה מקצועית בהגיעו לגיל של 22-21 שנה (הגיל המינימלי הנדרש לפי החוק כדי לעמוד בבחינות לקבלת תואר של קצין שני הוא 20 שנה, ומכונאי ימי 21 שנה). המוסדות המקיימים את בית הספר הימי מאמינים, כי המוסד החנוכי החדש ידע להכשיר עובדי ים מוסמכים, אשר ימצאו אפשרויות עבודה עם התפתחותם של המפעלים הימיים בארץ ויהוו את חבר המדריכים המקצועיים לעובד הימי היהודי בארץ-ישראל.
ים – גליונות החבל הימי לישראל, מס' 8, 13 בספטמבר 1938.
„ולדורה“, ספינת האמונים של החבל הימי לישראל, תפליג החודש להפלגת-אימונים לרודוס עם תלמידי בית הספר הימי.
רובם של בוגרי בית הספר הימי הסתדרו השנה בעבודה באניותיהן של חברות „עתיד“ ו„קדם“.
ההרשמה לשנת הלימודים החדשה בבית הספר הימי נמשכת. נוסף על מספר ניכר של סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים ונזקקים מטעם החי"ל תנתן השנה על ידי הנהלת בית הספר עזרה בשכר לימוד, בשיכון וכלכלה לתלמידים הבאים מחוץ לחיפה.
"הבֹקר", שנה י"ג, מס' 3585, 12 באוגוסט 1947, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 