„ולדורה“, ספינת האימונים של החבל הימי לישראל, תפליג החודש – הפלגת אימונים לרודוס עם תלמידי בית הספר הימי. בוגרי בית הספר סודרו רובם בעבודה באניות חברת „עתיד“ ו„קדמה“.
תלמידי בית הספר הימי עמדו במבחן
בוגרי ביה"ס הצליחו בבחינות הגמר שלהם; בדו"ח של קפטן קרני, אחד הבוחנים מטעם שלטונות הנמל, אל מנהל נמל חיפה, צוין, כי תוצאות הבחינות חיוביות ומראות על רמה גבוהה בידיעות הנבחנים. מספר הנקודות אשר הנבחנים קיבלו עולה בהרבה על המינימום הדרוש לפי דרישות המיניסטריון לתחבורה ימית, בבחינות לקצין שני.
ההרשמה לשנת הלימודים החדשה נמשכת. נוסף על מספר ניכר של סטיפנדיות לתלמידים מוכשרים ונזקקים, הניתנות מטעם החי"ל, תגיש השנה הנהלת ביה"ס עזרה בשכר לימוד, בשיכון וכלכלה בשביל תלמידים הבאים מחוץ לחיפה.
"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6708, 8 באוגוסט 1947, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקומנדר ג'ון ס. יונג, לשעבר צי הימיה של ארצות-הברית במוסקבה ועכשיו עוזרו ושליחו של האדמינסטרטור ליאו ט. קרובליי, ציין לשבח את מאמציהם של היהודים להקמת צי מסחרי עברי.
קומנדר יונג ביקר בביה"ס הימי בחיפה, המכשיר את תלמידיו לתפקידיהם בעתיד, כרבי-חובל, שייטים, מהנדסים וקצינים.
"רבים מהתלמידים של בית-ספר זה, משרתים עתה בצי הבריטי והאמריקאי וגם בצי המסחרי של בנות-הברית. לאחר שבקרתי באזורים רבים של ארץ-ישראל החדשה וניתנה לי ההזדמנות לראות מקרוב את התפתחותה המיוחדת במינה בשטחים שונים, סבורני שהמפעל הימי הנהו אוצרה הגנוז של ארץ זו בתחיתה, – אמר קומנדר יונג. התרשמתי מאד מהטפוס היפה של התלמידים הארצישראליים ובמיוחד מתרומתם החשובה של תלמידי ביה"ס הימי למאמץ המלחמתי של בנות-הברית. סבורני, שהצבור באמריקה אינו יודע את פרטי התקדמותה של ארץ זו בשטח הים. מפעל זה הוא אחד המפעלים המעודדים ביותר שראיתי כאן".
קומנדר יונג ביקר בביה"ס הימי בלוית האמבסדור של ארצות-הברית, מר לונרץ שטינהרדט וציר הקונגרס איורט דירקסן.
"ים – גליונות החבל הימי לישראל", חוברת א', יוני 1945.
הפתעה נעימה היתה לי בימי שהותי בגולת קפריסין, בהגיע לנמל פאמאגוסטה ספינת האימונים העברית החדשה „וואלדורה“. ברחובותיה הצרים של פאמאגוסטה שעד כה לא שמעתי אלא מלים יווניות וזרות, הדהדו עתה צלילי השפה העברית אשר יקרו לי עתה שבעתיים, מפיהם של 12 תלמידי בית הספר הימי בחיפה, שבאו עם מפקדם האנגלי הקומאנדור רוברט סטיבנסון מילר בספינתם החדשה.
בשמחה הובילוני לספינה הדו־תורנית שארכה 80 רגל. הציגוני בפני הקומאנדור: „עתונאי עברי מארץ ישראל“. בפשטות מלאת חן הביע שביעת רצונו מתפקידו כראש מחלקת השיט של בית הספר הימי מטעם „החבל ימי לישראל“. סגנו, צעיר תל אביבי עליז ושמח, יעקב אגייב וחברו שידלו הראוני את הספינה ההדורה לכל חלקיה.
„וואלדורה“ נבנתה בסקוטלאנד בשנת 1903 לאנגלי עשיר, ריס, לטיולי משפחתו. וכספינת „לוקס“ תמצא בה חדר אוכל מרווח ומצוחצח, סלון לגברות שעתה דרים בו הסגנים, ארון ספרים מלא ספרות מקצועית של יורדי־ים מופלגים, מטבח ובו מקרר, דבר יקר מציאות בספינה, סירת מוטור על סיפונה ולה שני מכונות לקידום ולמים, בקיצור: הספינה ההדורה ביותר במזרח הקרוב. נקנתה ב־7 אלפים לא"י לפני כחדשיים.
הצעירים הורידו את המפרשים. בשקט, בקצב ובזריזות עשו מלאכתם לשביעת רצונו הגמורה של המפקד. אין הקומאנדור מילר מרבה דברים על עצמו. זאת יספרו לך מכיריו אשר שמעו את שמעו בימי המלחמה האחרונה בהיותו לויטנאנט־קומאנדור באניית משחית בריטית ונפצע פעמיים. השתתף בפלישה לאפריקה ובהגנה על מאלטה. לפניו נכנעו הפלוגות הראשונות של יאפאן בבורמה בשנת 1945 ובאותה שנה הועלה לדרגה של קומאנדור.
הוא אשר ידע היטב תפקידו של הצי הבריטי עד 1946 ונטל בהם חלק פעיל, העמיק ראות עתה בצילומים שהראיתי לו: מלחי הצי הבריטי מרחיקים צמאי מולדת, פליטי־חרב ממולדתם. עננה שכנה על פניו והקדירה לרגע מאור פניו שעליהם חיוך של חן. בחביבות רבה נפרדנו. אני לביקור במחנה המעפילים והוא להדרכת צעירי ישראל לפלס נתיבות בימים סוערים.
יכין
"הצֹפה", שנה תשיעית, מס' 2649, 18 בספטמבר 1946, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ספינת האימונים „וואלדורה“ של בית הספר הימי בחיפה באה אתמול לביקור קצר לנמל תל־אביב. האניה בת 106 טונות נבנתה לפני כ־40 שנה. היא ספינת האימונים הראשונה שנרכשה על ידי בית הספר הימי והגיעה ביולי אחרי שנקנתה על ידי ה„חבל הימי לישראל“ לחופי הארץ. מתאמנים ומשתלמים בה כיום 15 תלמידים.
לרגל ביקורה בנמל נערך אתמול אחרי הצהרים מטעם ה„חבל הימי לישראל“ סיור עתונאים בספינה. לאחר שסיירו וראו בסדרי האניה נשא מר י. טולקובסקי ראש החי"ל ברכה לתלמידי הספינה ולמפקדה הקומאנדר מילר (אנגלי). מר טולקובסקי ציין את הקשיים ברכישת הספינה והודיע כי השנה מקווה החי"ל לרכוש ספינת אימונים שניה.
בעוד שלושה חדשים, אמר עוד מר ט. תופיע בנמל תל־אביב האניה הראשונה של חברת „צי"ם“, שתפתח בשירות בים התיכון. באניה זו יהיה צורך ב־90 עובדים ומעלה.
ד"ר מ. סולובייטשיק שבירך בשם חבר הנאמנים שלח ברכה למר דוד רמז „שחסרונו מורגש כאן ביותר“.
תלמידי ספינה זו יוכלו לשרת בגמרם את שירותם בספינות משא ונוסעים גדולות, מסר ד"ר אהרוני, מנהל בית הספר הימי בחיפה. בירך עוד המפקד, הקומנדר מילר. הסיור נסתיים בשירת „התקווה“.
"הצֹפה", שנה תשיעית, מס' 2660, 3 באוקטובר 1946, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תיערך מטעם הוועדה להדרכה ולהכשרה ימית שליד מחלקת הים של הסוכנות היהודית ביום א' (15 לספטמבר) בשעה 4 אחה"צ, על הירקון. החגיגה תהיה בחסותו של הקפיטאן ג. לידקר, הקצין הימי, המפקח על נמלי ארץ ישראל. בחגיגה ישתתפו: בית הספר הימי – חיפה; דגל ציון – ת"א; „הפועל“, „זבולון“, חבל ימי לישראל; „כרמל“ קלוב – חיפה; „מכבי“ – ת"א; קלוב השייטים – ת"א; שבט צופי הים ת"א. המספר הכללי של המשתתפים יהיה כמה מאות איש. תכנית החגיגה כוללת חתירת ילדים, חתירה מקצועית, חתירה בסירות הצלה, הרמת מפרשים, הפלגת סירות מפרש, חתירה ספורטיבית, התחרות חתירה (1200 מ'), התחרות למשיכת חבל ותמרוני סירות הצלה.
בגמר התכנית ייערך טיול בסירות על פני הירקון. אף דמי הטיול יוקדשו על ידי משכירי הסירות לטובת קרן המטוסים.
כרטיסים להשיג: חבל ימי לישראל, שדרות רוטשילד 20, טלפון 2437; שלזינגר שפרינגר, נחל בנימין 2, טל. 3574; אחים אליהו, רחוב הרצל 15, טלפון 5124; „ארמון“ משרד תיאטרוני, רחוב הס 4, פנת אלנבי, טל. 3987; קפה „דיצה“, רחוב פרישמאן פנת דיזנגוף.
"הצֺפה", שנה רביעית, מס' 808, 11 בספטמבר 1940, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מטעם מחלקת הים של הסוכנות היהודית לארץ ישראל והועדה להדרכה ולהכשרה ימית נערכה אתמול אחה"צ על שפת הירקון בתל אביב חגיגה ימית, שהכנסותיה נועדו לקרן המטוסים.
ש. טולקובסקי, נשיא החבל הימי לישראל, פתח בדברי ברכה לאורחים ואמר כי חשיבות מיוחדת לחגיגה זו, הנערכת מספר ימים לאחר מעשה הזועה שעשה בעיר הפרזות האויב וזמן קצר לאחר אבדן אחת האניות העבריות בים הגדול. זה עתה הוכרז גיוס נוסף לצבא, לאחר שרבים מצעירינו כבר התנדבו בגיוסים הקודמים ומשרתים בצבא היבשה והאויר. עתה אנו מחכים שתנתן לנו האפשרות לבוא גם לעזרת הצי. ובקשתנו היא, כי אורחנו הקפיטן לידקר ימסור את משאלתנו זו לשלטונות הצבאיים.
לאחר נגינת ההמנון העברי והבריטי עברו בסך 4 סירות חתירה של ילדי „הפועל“ ת"א, „שבט צופי ים זבולון“, בית ספר „זבולון“ ו„דגל ציון“. אחריהן הופיעו בזו אחר זו קבוצות של הקלובים הספורטיביים התל־אביביים, „הפועל“ חיפה ותלמידי בית הספר הימי בחיפה. תמונה מרהיבת עין היתה כשהורמו המפרשים הכפולים של 5 סירות מפרשים והסירות הפליגו לאורך הירקון לקול מחיאות־הכפים של הקהל, שבא לחזות בחגיגה.
ראשון למברכים היה קפיטן לידקר, שאמר: אני שמח להיות נוכח פה היום ולראות בהפגנת הכוח הימי שלכם, ואמנם דרגת התרגילים שראיתי בהפלגה והחתירה משביעה רצון מאד. החינוך שאתם נותנים לצעירים אלה הוא החינוך הטוב ביותר למלחים צעירים. כל ארץ אשר לה חוף ים ארוך צריכה להתבונן גם לים ולא רק ליבשה.
מר טולקובסקי הזכיר את העזרה שהגשתם לכוחות המזויינים ביבשה ובאויר, ואמר כי עדיין לא דרשנו את עזרתכם בים. אבל מה שראיתי היום מכריח אותי להביא זאת לתשומת־לבם של השלטונות. כבר הרגשתם בסבל שבמלחמת הים בהטבע אחת מאניותיכם ע"י האויב. המלחים הגבורים שנספו נתנו את חלקם במלחמת הים למטרתנו המשותפת, להחזיר לעולם את החופש בעתיד.
כנשיא קלוב השייט בחיפה הנני מברך את הקלובים התל־אביביים ומודה לועדה המסדרת על ההזמנה להשתתף בחגיגה נאה זו.
מר נדיבי הביא את ברכת י. רוקח ואת התנצלותו, כי לרגל מחלה אינו יכול להשתתף בחגיגה, וקרא מכתב ממנו.
לבסוף נאם מ. שרתוק, שהביא את ברכת הסוכנות היהודית. בהעלותו את זכרה של האניה „הר־ציון“ פנה לקהל לעמוד דום לזכר המלחים הגבורים. בתום הדומיה המשיך מ. שרתוק ואמר: הסוכנות שמחה שהצליחה לכנס במסגרת לאומית אחת את כל ההסתדרויות העוסקות באימון ימי. התאספנו בפינה של נהר קטן זה הירקון שמעברו משתרע הים הגדול. אנו עוסקים היום בקטנות, אולם נושאים את נפשנו לגדולות. עכשיו אנחנו שטים בסירות קטנות בנהר ובעתיד באניות גדולות בים.
נתנו מתגייסים לצבא וגם נוסיף לתת. נתנו לחיל התעופה ועוד ניתן. עדיין לא נתנו לימיה, כי לכך טרם נדרשנו ולכשנידרש ניתן. הצי הבריטי נחשב לותיק בין שלשת הכוחות הלוחמים, וכנראה לא קלה הכניסה לתוכו. ואתם יורדי הים התאזרו בסבלנות עד שתיקראו להצטרף לכוח הזה, ולעת עתה חזקו ונתחזק.
תלמידי בית הספר הימי בחיפה, והקבוצות של בית ספר זבולון הפגינו את יכלתם.
החגיגה נסתיימה בשירת שני ההימנונים. הקהל ליווה את הקפיטן שעבר בין שורות אנשי הים במחיאות כפים. רב החובל זאב־הים פקד על ההופעות.
"דבר", שנה שש-עשרה, מס' 4618, 16 בספטמבר 1940, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ב-2 ליולי ש.ז., בשעה 6 אחה"צ, עזבנו את נמל חיפה – לאחר שהשלמנו את כל הסידורים – ויצאנו לים, בכיוון צפון. מגמתי – הפלגה לאורך החוף הסורי ואחר כך – לעבר פאמאגוסטה.
מפליגים אתי 10 מתלמידי כתה ב' במחלקה השיט ושני מדריכים. הם מחולקים ל-3 קבוצות; כל אחת מהן תהיה 4 שעות בשרות. אחד התלמידים – "נער הספון" יקרא לו – יהיה בשרות-יום.
ב-3 ביולי, בבוקר, עברנו את ראש-אל-נקורה וחוף הארץ מאחורינו. רוח קלה, דרומית-מערבית. מצב רוחם של הבחורים – טוב מאוד. בלילה עברנו את בירות והתקדמנו ברוח נוחה. ב-4 ביולי אחה"צ עברנו את טריפולי ולמחרת היום, בבוקר השכם, הגנו ללאטאקיה. לפאמאגוסטה הפלגנו ברוח דרומית-מערבית ועם ערב ראינו את כף אנדריאס, הנקודה הצפונית-מזרחית האחרונה של קפריסין.
ב-6 ביולי אחה"צ נראתה פאמאגוסטה. אנו רחוקים ממנה למדי וספק אם נגיע לשם, לפני בוא הלילה, בכוח מפרשים בלבד. הפעלנו על כן גם את המנוע הקטן שלנו, והודות לכך הגענו למקום ב-7 בערב.
לאחר שקבלנו את הרשות לרדת לחוף יצאנו (פרט לאלה שהיו בשרות) לבקור בעיר. ביזמתו ובטפולו של ה' פומרוק מחיפה, ששהה בימים אלה בקפריסין, יצאנו לבקור בהרים. מראות נפלאים: הרים, מעינות מים ויערות. משהו חדש לנערים שלנו, שכולם – ילידי הארץ הם או חניכיה. אפתעה נעימה היתה לנו שיחתה רבת הענין של ד"ר דבורה סירני על החיים במעמקי האוקינוס. בניקוסיאה לא הספקנו לבקר. נעשה זאת בהזדמנות הקרובה.
הפלגנו מהאי לרוח חזקה מצד דרום-מערב. מזג האוויר מתחלף. לאחר 900 שעות חזרנו לנמל חיפה בשעה מאוחרת בערב, ורק עם בוקר ירדנו לחוף.
אני מרוצה מהתנהגותם של הבחורים ובטוח שהיה זה מאורע חשוב בשבילם. מעתה נתכונן להפלגות ארוכות יותר.
"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, שנה א', חוברת ב', יולי 1945.
שנתיים, לערך, אחרי מאורעות תרצ"ו והנחת היסוד לנמל תל־אביב; אחרי ארגון החבל הימי לישראל ומחלקת הים של הסוכנות היהודית – נוספה חולית־יסוד חדשה ונכבדה במעשנו הימי בארץ: ביה"ס העברי הראשון והיחידי בארץ וביהדות. יוזמיו ומקימיו הם: הסוכנות היהודית, החבל הימי לישראל והתכניון העברי בחיפה; האחריות להחזקתו ולהנהלתו – בידי ועד נאמנים מורכב מבאי כוח שלשת המוסדות האלה. מטרת היסוד שלו: חינוכם והכשרתם של קציני־ים עבריים – חלוצים לימאות העברית.
ביה"ס קם באוירה ישובית, שגברה בה הכרת ההכרח החיוני בחיזוק מעמדנו בים. באוקטובר 1938 נפתחה הכתה הראשונה. תכנית הלמודים וההכשרה המעשית עובדה לפי הצעותיהם של בעלי־מקצוע יהודים ואנגלים בארץ ובחו"ל ובהתיעצות עם המומחים של המיניסטריון למסחר בלונדון. תקופת הלמודים נקבעה ל־4 שנים. הוחלט לקבל תלמידים בעלי השכלה עממית מלאה בגיל 14–15, לאחר בדיקה רפואית. יום הלמודים כולל: 4–5 שעות לפני הצהרים – ללמודים כלליים ומקצועיים; 3–4 שעות אחרי הצהרים – לעבודה מעשית: לשייטים – בנמל ובים, לחניכי המחלקה למכונאות – בבתי המלאכה המתאימים שליד בית הספר. התכניון העברי בחיפה הסכים לשכן את המוסד בבנין בית־הספר המקצועי התיכוני שלו, והעמיד לרשותו את בתי־המלאכה על ציודם הרב ואת מעבדותיו. מראשית צעדיו יכול היה איפוא המוסד ליהנות מנסיון חבר המורים והמדריכים המרוכז מסביב לתכניון וביה"ס המקצועי שלידו.
בארץ ובחוץ לארץ נמצאו לו, לבית הספר, תודות לפעולתו של החבל הימי, ידידים ותומכים. במיוחד ראוי לציון הועד הבריטי למען בית הספר, שנוסד בלונדון ובראשו – אישים ידועי שם. עזרתו נתנה תנופה רבה לעבודתנו מראשיתה. באמצעותו – הוזמן כראש מחלקת־השיט של בית הספר הלויטננט מילר , קצין הצי המלכותי; קבלנו במתנה מאת הד"ר ר. זליגמן את הספינה "כף פילר", ברקנטינה בת 290 טון, כספינת־אימונים לביה"ס; כן קבלנו ציוד נאה לחדר־השיט וגם ספריה ימית הראויה לשמה.
כך התחיל בית הספר הימי את פעולתו. ואמנם השנה הראשונה לקיומו עודדה ובשרה התפתחות רצויה. והנה פרצה המלחמה והעמידה אותנו בפני בעיות קשות. ראש מחלקת השיט, מילר, שהפליג לאנגליה בקיץ 1939 כדי להכין את "כף פילר" להפלגה, גויס לצי המלכותי ושוב לא היתה אפשרות, מחמת סכנת הצוללות בימים, להביאה לארץ־ישראל. אולם המוסדות האחראיים לבית הספר המשיכו מאמציהם לשכלולו – על אף כל הקשיים. עם כניסת איטליה למלחמה ואיסור היציאה לים הפתוח, הקימונו מחנות ימיים על שפת הכנרת, בהם המשיכו תלמידינו באימוני־השיט. תלמידי המחלקות האחרות המשיכו בעבודתם ללא הפרעות. עם הקלת מצב המלחמה חדשנו את תרגילי־השיט בים. שלטונות הנמל והצי שראו בבית הספר מכשיר לחנוך כחות צעירים העתידים לקחת חלק במאמץ המלחמתי, תמכו בנו במדה ניכרת. תלמידינו השתתפו בתרגילים ובתמרונים של שולות־המוקשים של הצי, שהיו מפליגות הרחק מן החוף למשך שעות רבות.
עם התרחקות סכנת המלחמה מהים הגברנו את השתלמותנו הימית. בסירת המפרשים של "הפועל" – "ארלוזורוב" ערכנו הפלגות לנמלי מצרים וקפריסין שנמשכו מ־14–10 יום. הפלגות אלו שימשו לתלמידינו הזדמנות לאימוני־שיט ולביסוס ידיעותיהם העיוניות שרכשו בכתה.
עם ראשית שנת הלמודים תש"ו נכנס בית־הספר לשנה השמינית לקיומו. מספר התלמידים מגיע ל־90: במחלקת השיט (40) ובמחלקה למכונאות ימית (50).
מאז הוסדו ועד היום נרשמו לבית הספר 250 תלמידים, כלומר למעלה מ־30 תלמידים בממוצע לשנה, משהו פחות מהמקסימום שבית הספר יכול היה לקלוט, מאחר שהוא פותח מדי שנה רק כתה אחת. החניכים שגמרו את בית־הספר הימי, או עזבוהו לפני הגמר, פנו רובם אל הים ונקלטו: בצי המלכותי, באניות־מסחר, בסירות־דיג ועוד.
בשבע שנות פעולתו קיים בית הספר בהשתתפות מחלקת החנוך של הממשלה, שלטונות הנמל והצי – שלש בחינות־גמר. דעתם של הבוחנים מן החוץ היא, שרמת בית־הספר, הן בלמודים המקצועיים והן בשדה ההשכלה הכללית, ראויה לשבח. ביחוד ראויה להדגשה ההתקדמות הניכרת בתוצאות הבחינות של המחזור השלישי בקיץ 1945, לעומת אלו מהמחזור הראשון. רב החובל אברמסקי, שנתמנה כבוחן למקצועות־השיט מטעם שלטונות הנמל, כותב: "אני שמח לציין שהתרשמתי יפה מרמת הידיעות הגבוהה של הנבחנים בימאות"; בוחן־החוץ למתימטיקה, פרופ' זכאי מחיפה, מציין: "תוצאות מצוינות שבית הספר יכול להתגאות בהן"; ובוחן־החוץ לעברית ד"ר ניגר מחיפה, כותב: "בשמחה רבה מציין אני, שההישגים הם הפעם יפים מאד, הן מבחינת ידיעת החומר הספרותי והן מבחינת הלשון".
אולם לא רק בשדה הלמודים וההכשרה המעשית זכו חניכינו לדברי־שבח, אלא גם בעבודתם המעשית באניות.
מנסיוננו למדנו, שהנוער שלנו הוגה שאיפה לים. שאיפה זו גוברת בחניכי בית הספר בתקופת למודיהם. על אף קשיי שנות המלחמה, הצליח בית הספר לעצב תכנית למודים והכשרה מעשית שבעלי־מקצוע סומכים עליה ידם.
כל זה הושג, כאמור, בתנאים קשים: ללא כלי־שיט מתאימים; ללא אמצעים מספיקים; ללא פנימיה לחניכי בית־הספר, ובמיוחד לבאים מהחוץ; ללא אניות יהודיות לקליטת החניכים ולהמשך הכשרה מעשית. נסיון זה נוטע בנו את הודאות, שבית ספרנו, שהוא מפעל חלוצי מובהק בתחית הימאות העברית, עתיד למלא בהצלחה את שליחותו הלאומית: חנוך קציני־ים עבריים, בעלי רמה מקצועית גבוהה והשכלה יהודית וכללית מקיפה, דרוכי־רצון ולהט חלוצי להקדיש יכלתם ועמלם למען תחית הימאות העברית, קידומה וביסוסה.
"ים" – גליונות החבל הימי לישראל, שנה א', ספטמבר 1945, עמ' 4-3.
ימים אחדים לפני ראש השנה תש"ח חזרה "ולדורה", ספינת האמונים של בית־הספר הימי בחיפה, מהפלגתה, לאחר שעשתה בים 12 יום ועברה 1300 קילומטר. בהפלגה השתתפו 11 תלמידים – שייטים ומכונאים מהכתות ג' וד' של בית־הספר, בפקודם של מדריכי בית־הספר ה"ה י. אגייב וש. טנקוס. מטרת ההפלגה היתה האי רודוס, אולם עקב הסערה הגדולה אשר התחוללה בים נאלצה הספינה לחזור, כשהמרחק בינה ובין המטרה 70 ק"מ בלבד. לאחדים מהתלמידים היתה זו ההפלגה הארוכה הראשונה והם רכשו בה נסיון מעשי רב. גם הספינה, אשר נרכשה בשנה שעברה על־ידי החבל הימי לישראל והעמדה על ידו לרשות בית־הספר, עמדה בנסיון.
הרגעה מוחלטת רבצה על הים, ומזג האוויר לא היה נוח למדי בצאתנו מחיפה. התקדמנו בעזרת המנוע בלבד. לא היה טעם להרים מפרשים ב"שטיל" כזה. למשוטטים הצעירים על החוף גרם הדבר אכזבה לא מעטה. הם האמינו, כי מזג אוויר כזה לא ישתנה, ולא תהיה להם ההזדמנות ליהנות מהפלגה במפרשים מתוחים כראוי. אלה טרם הכירו את חליפותיה ותמורותיה של הרגעה מעולפת זו.
מיד עם צאתנו מחיפה חולקה העבודה למשמרות. כל קבוצה נמצאת על משמרתה בחילופים פנימיים, 4 שעות במשך היום ו־4 שעות במשך הלילה. על כל משמרת אחראי קצין. תפקיד אנשי המשמרת: לעמוד ליד ההגה, לדאוג למצב המפרשים, להכין את האוכל, לשטוף את הכלים, לערוך תצפיות מסביב ולהוציא לפועל את כל שאר העבודות בספינה. יתר האנשים שאינם במשמרת התורנית, עסוקים בעבודות שיגרתיות, כגון: נקוי הסיפון והספינה, צביעת חלקי ברזל, תיקונים. בשעת הצורך עומדים הם לעזרת אנשי המשמרת התורנית.
במשך כל הלילה נמשכה ההרגעה, והספינה התקדמה בעזרת המנוע בלבד. עם בוקר נתנשבה רוח דרומית־מערבית. הרימונו את המפרשים, הפסקנו את המנוע, ו"ולדורה" החלה לחרוש את נתיבה במים הירוקים בשקט ובמהירות. הים היה מרעיד גלים חלקים ונמוכים. שום דבר ראוי לציון לא קרה במשך היום. הרוח הלכה וגברה ובשעות הצהרים עברה מערבה יותר. ומאחר שהיתה זו רוח נגדית נאלצנו לסטות מן הדרך על מנת לחזור אליה עם שנוי כוון הרוח לטובתנו.
בלילה השני להפלגתנו התגברה הרוח עד כדי להרעים את פני הים. הסיפון הוצף מים, והנמצאים על גבו נרטבו יותר ויותר עם כל התזת גל. חרטום הספינה היה שוקע מדי פעם לתוך הגלים ועולה שוב אל מול השמיים המכוכבים, כשהוא נושא על סיפונו נחשולי מים קצפיים.
יללת הרוח בין יתרי הספינה וחבליה גברה עם התזות הגלים שהציפו את הסיפון. סגרנו את ששת הפתחים לבל יחדרו המים פנימה. מובן מאליו, כי מתוך כך גבר החום בתאים, ולא פשוט היה להירדם בטלטולים ובמחנק הזה. ההגאי עמד בחדר ההגה והשיט את ידיות הגלגל בין ידיו כשעיניו קבועות במצפן. הגלים הגבירו את הלחץ על לוח ההגה, וכדי לשמור על הקורס הנכון, צריך היה להשקיע מאמצים לא קטנים. מבעת לחלונות התא המכוסים נתזי מים מלוחים אפשר היה לראות את הסיפון המתנדנד לצדדים, את המפרשים המתוחים עד קצה גבול יכולתם ואת החרטום החותך נתיבו בתוך משא המים האפלים.
בשעה שתיים לאחר חצות, בהגיע הרוח לשיאה, נקרע אחד מיתרי המפרש הראשי. מיד הוזעקו האנשים לסיפון כדי להוריד את המפרש לבל ייקרע. הבחורים נחלצו מתוך משכביהם וזינקו לסיפון מבעד לפתחים. הורדת המפרש, שהיא בדרך כלל עבודה לא קלה, נעשתה עתה למרות התנאים הקשים במהירות ובזריזות רבה. המשכנו להפליג בעזרת שני מפרשים בלבד: האחורי והקדמי ביותר (השלוח).
השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. לפי החישובים שלנו היה עלינו להבחין כבר בנצנוצי המגדלור שבכף כיטי (צפונה ללימסול). ואכן כך היה. כעבור זמן מה הבחנו בין הגלים בנצנוציו של המגדלור. התקרבנו יותר לחוף, והגדרנו את מקומנו על המפה. הרוח שככה במקצת. סימנו את הקורס החדש ופנינו לעבר לימסול.
בבוקר הבחנו מבעד משקפות בדמותה הלבנה של "קדמה", שעגנה בלימסול. בין עובדיה נמצאים חברינו, בוגרי בית הספר הימי ממחזורים מוקדמים ומאוחרים יותר. עם היכנסנו למפרץ, החלפנו את הברכות בדרך המקובלת על ידי הורדת הדגלים והרמתם. לאחר שהשלכנו עוגן בקרבתה, הגיעו ב"כ השלטונות ובדקו את הניירות שלנו. בתחילה לא הרשו לנו לעלות אל החוף, מאחר שלא היו בידינו תעודות על זריקות נגד דבר, אולם אחרי משא ומתן והשתדלות נתנו לנו לרדת. חלקנו את אנשינו לשתי קבוצות: האחת נשארה בספינה, כי הרוח היתה חזקה וצריך היה להיות מוכנים לכל מקרה, והשניה התכוננה לרדת לחוף בסירת־המנוע, אשר "ולדורה" נושאת על סיפונה. ברגע שעמדה הקבוצה לרדת לסירת המוטור החלו העוגנים של שתי ספינות מפרש גדולות, שעגנו בקרבת מקום, להגרר על פני קרקע הים והספינות התקרבו אלינו במהירות רבה. היתה סכנה, כי הן תתנגשנה בנו. כדי למנוע את הסכנה הנענו את המנוע והיינו מוכנים לכל תמרון שיידרש. אחת הספינות עברה קרוב מאד לידינו והמשיכה להגרר. השניה זרקה את עוגנה השני ונעצרה במרחק קטן מאתנו. כאשר מחינו בפני האחראי על המפרשים על אי זהירותו, אמר לנו: "אין זו אשמתנו, אשמת אלהים היא". לא היתה לנו כל דרך אחרת, אלא להרים את העוגן שלנו, להתרחק מהמקום ולעגון שנית. אך בשעת הרמת העוגן התברר, כי המפרשיה זרקה את העוגן שלה על העוגן שלנו, כך שהעוגן שלנו הרים אתו את שרשרת העוגן של המפרשיה. השתחררנו ממנה בזהירות של בקיאים.
…למחרת (יום א') שקטה הרוח. מזג האוויר השתפר, והבחורים נסעו לטיול בהרים. כל משרדי הנמל והחנויות היו סגורים כל אותו היום, ולא יכולנו להצטייד במזון ודלק ולסדר את התעודות הדרושות להמשך ההפלגה. נאלצנו לחכות. אולם גם למחרת היום (יום ב') לא יכולנו לצאת לדרך, מאחר שהרוח נתגברה שוב ונשבה מנגד לכיוון נסיעתנו. ניצלנו את הזמן הפנוי לקניית מזון ודלק ולתיקונים שונים במפרשים ובספינה. אחרי סידור התעודות הדרושות בנמל יצאנו לדרך ביום ג'. במשך ימי שהותנו בלימסול וגם בטיולים שערכנו נהנינו מיחס אדיב של השלטונות ותושבי המקום.
יצאנו בשעה שתיים אחר הצהרים. הרוח הייתה נגדית, ונאלצנו להתקדם בעזרת המנוע. בתוך המפרץ היה הים שקט והרוח נשבה ברכות, אך בים הפתוח התגברה הרוח והגלים נזדעפו, התקדמנו לאט מול הרוח המערבית־צפון מערבית שנתחזקה והלכה בהדרגה. ללכת מול הרוח פירושו ללכת גם מול הגלים, לכן היה החרטום נתקע בגלים לאחר ירידה חזקה, והמים השוצפים הציפו את הסיפון לכל אורכו.
כך עבר עלינו כל אותו יום. בלילה עמדו אנשי המשמרת ערים במקומם, וקרעו את עיניהם מול האפלה. מדי פעם בפעם היה צריך להזמין את כל האנשים, כדי להוריד מפרש שאירעה לו תקלה ולהעלותו חזרה ולקשור את כל הדברים הניתנים לטלטול על הסיפון, לבל יישטפו וייטרפו על ידי הגלים. המשמרות הוגברו, והאחראים לספינה נמצאו משך כל הזמן על הסיפון. סדר החיים בספינה הופרע.
קושי מיוחד גרם האוכל. בדרך כלל מצויד תא המטבח המיוחד שבספינתנו בתנור משוכלל המוסק בפחם, שאפשר לבשל בו וגם לאפות. לא השתמשנו בו, כי עליו להיות מוסק במשך 24 שעות ביממה, והחום הרב השופע ממנו רק הגביר את הלהט והמחנק בספינה. במקום תנור השתמשנו אפוא בפרימוסים.
בימים הראשונים, כשמזג האוויר היה נוח, בישלנו מרק ובשר שהיו שמורים במקרר, והארוחות היו ממש כיד המלך. אך בגבור הסערה קשה היה לבשל בצורה כזאת, מאחר שהסירים וכל יתר הכלים שעל גבי הפרימוסים החליקו עם הטלטולים ונפלו. התחכמנו וקשרנו את הסירים בסידורי פטנטים מקוריים עד שהים נואש והניח לנו להשלים את הארוחה.
אולם המצב הלך ו"נזדפת", כאשר באחת מחבטות הרוח נקרע החלוץ (מפרש קדמי) והיה הכרח להורידו. כיוון שהורדנו אותו, הופרע איזון יתר המפרשים, דבר שהקשה מאוד על השליטה בהגה. במשך כל אותו יום (יום ד') ובלילה שלאחריו הפלגנו בים הפתוח ולא ראינו לא חוף ולא כלי שיט כל שהוא. ים ושמים ואנחנו.
ביום ה' היה מזג האוויר קשה. מדי פעם בפעם היה נקרע אחד החבלים, וכל האנשים היו מוזעקים לסיפון כדי לתקנו ולהחליפו. אוצר החבלים שנמצא ברזרבה הלך ואזל. ההתאמצות המתמדת התישה את כוחות הבחורים, ומה גם שלא לכולם היה תיאבון לאכול… הגלים לא פסקו לטלטל את הספינה לגברים, לעומקים ולצדדים.
בשעות אחר הצהרים הבחנו מבעד לערפל בשרטוטי יבשה. זיהינו את המקום כקטע מכף קלדוניה שבחוף התורכי. הרוח התגברה בינתיים, והגלים הלכו וגבהו. התקרבנו במהירות רבה לעבר החוף, ולפנות ערב כבר היינו בקרבתו. החוף במקום זה היה תלול מאוד, ומתוך שצף גלי החוף הזדקפו צוקים גבוהים וחדים שהטילו אימה. כל הסביבה נראתה חשופה ושוממה. סימן החיים היחיד היו השחפים המרובים, אשר קיננו בין הצוקים. על רקע הצוקים השחורים בלט מאוד בניינו הלבן של המגדלור, שנזדקר כאצבע מול השמיים.
עם חשכה, כשהתקרבנו לחוף, החל להתרופף אחד החבלים של המפרש הראשי. בדאגה רבה עקבנו אחריו עד שנקרע, והמפרש נשמט על הסיפון. כל האנשים עלו מיד על המפרש, קיפלו אותו וקשרו אותו כהוגן לבל ייסחף מהסיפון על ידי הגלים. במצב זה אי אפשר היה להמשיך בהפלגה. החלטנו לחפש מקלט בחיקו של החוף או מאחורי אחד הצוקים. התנענו את המנוע ומיהרנו להגיע למקום המקלט, כששני מגדלי־אור משמשים לנו כנקודות אחיזה לכיוון דרכנו. התרחקנו מעט מהחוף לבל נעלה על שרטון או נתרסק על אחד הצוקים.
עם התקרבנו למקום שבו בחרנו למסתור פסקה הרוח המערבית, ומיד החלה נושבת רוח מזרחית חזקה. נאלצנו לחזור ולצאת לים הפתוח ולפנות מערבה לעבר המטרה. אך יצאנו לים הפתוח, נתקענו למערבולת גלים. מצד החרטום תקפו אותנו גלי הרוח המערבית החזקה, שנשבה לפני כן, ומצד הירכתיים התדפקו בנו גלי הרוח המזרחית שהלכה הלוך וגבור.
בשעה שהחרטום התרומם על גל שבא ממערב, נחבטו הירכתיים חבטה חזקה מאוד מגל שני שבא מאחור. החבטות זעזעו את הספינה כולה, ורק כאן נוכחנו לדעת עד כמה יציבה הספינה ועד כמה היא יכולה לעמוד בפני הגלים והסערות.
המשכנו את דרכנו לעבר רודוס. בשעה מאוחרת בלילה נקרע המפרש הקדמי השני (השלוח), הקשור בקצה כלונס החרטום. היה הכרח להסירו. אחד הבחורים נשלח לפתוח את חיבור המפרש שבקצה השלוח, כשהוא חגור חגורת הצלה וקשור במותניו לחבל. גלי הים היו חזקים כל כך, שמדי פעם היה החרטום ויחד אתו הבחור הצמוד לקצה השלוחה שוקעים מתחת לפני המים ועולים שוב לגובה רב. למרות הסכנה שבדבר מילא הבחור את תפקידו באומץ רב ובהצלחה רבה. המפרש הותר, הוכנס לספינה וקופל כראוי. לאחר שהורדנו גם את המפרש הזה, המשיכה הספינה להפליג ברוח המזרחית רק עם המפרש האחורי היחיד, שצומצם וקופל עד מחציתו.
בצורה זו התקדמנו במשך כל הלילה, ולפנות בוקר הגענו לכף טוגבורן, מרחק שבעים מיל מזרחה מרודוס.
עם האר היום (יום ו'), שוב החלה נושבת רוח נגדית חזקה שהלכה וגברה מרגע לרגע. ברוח כזו לא יכולנו להפליג רק עם מפרש אחורי. לא הייתה דרך אחרת, אלא להוציא מהמחסן את שלוח הסערה, להרימו בחרטום ולהפליג נגד הרוח. בגלל הגלים והרוח החזקה לא הצלחנו להתקדם, והספינה רק סטתה הצדה. והרוח, כלהכעיס, גברה והלכה, הגלים החלו להציף את הספינה, ולאט לאט התחלנו לאבד את השליטה עליה.
למרות המצב הקשה חשבנו בכל זאת להמשיך ולחכות עד שהסערה תיחלש. הסיפון היה במשך כל הזמן מוצף מים, הגלים באו עלינו בדחיפות רבה, והמים שהיו על הסיפון לא הספיקו לצאת מהחורים שבדפנות. גם הדלק והמזון שהיו איתנו אזלו והלכו. התנענו את המנוע וניסינו להתקדם בעזרתו, אולם גם דבר זה לא עלה בידינו. ראינו שבצורה כזו אין כל אפשרות להמשיך בהפלגה. הברירה שהייתה לפנינו: לחזור כמאה מילין ולהסתתר במקום שנקבע בערב הקודם, או להפנות את הספינה ולחזור ארצה, כשאנו נדחפים מאחור על ידי הגלים והרוח. קראתי להתייעצות את הקצינים והאחראים על המשמרות. ידענו, שאם ייקרע לנו עוד מפרש אחד או חבל חיוני, נמצא במצב קשה. החלטנו לחזור. החלטה זו, אם כי גרמה לבחורינו אכזבה, נתקבלה על ידי כולם מתוך הבנת המצב. כולם היו עייפים מאוד מהעבודה המאומצת ומחוסר שינה.
סובבנו את הספינה, הורדנו את שלוח הסערה, והתחלנו להפליג עם הרוח. הגלים היו חזקים מאוד. הים היה לבן מקצף, וסיפון הספינה נשטף מדי פעם בגלים שרדפו אחרינו מאחור ומהצדדים. נהיגת הספינה במצב זה קשה מאוד ודורשת אימון רב, ולכן נבחרו כהגאים רק הבחורים המנוסים ביותר, שהתחלפו ביניהם במשך כל הזמן. שאר הבחורים מילאו תפקידי תצפית ועזרה. הסערה נמשכה במשך כל היום (יום ו') וכל הלילה. התקדמנו במהירות של 8 קשרים.
בשבת בבוקר הבחנו בחופי קפריסין. הרוח נחלשה במקצת, והמשכנו בדרכנו. במוצאי שבת נחלשה הרוח מאוד. תיקנו את המפרשים, הרימונו את המערך כולו, והספינה החליקה בשקט ובנחת על פני המים. היה זה הלילה הראשון שבו יכולנו לעצום עין ולנוח מנוחה שלמה. ביום ראשון בבוקר פסקה הרוח לגמרי והים שקט. שוב התנענו את המנוע והתקדמנו בעזרתו. ביום שני לפנות ערב (ב־8 באוגוסט) נכנסנו לנמל חיפה.
אם כי לא הצלחנו להגיע למטרתנו – האי רודוס – היתה להפלגה זו חשיבות רבה. הבחורים עמדו בניסיון של הפלגה במזג אוויר קשה, ניסיון שאינו מזדמן בכל הפלגה אחרת.
"ים", גליונות החבל הימי לישראל, חוברת כ"ט, אוקטובר 1947, עמ' 14-12. העתק דיגיטלי באתר "שפת הים".
„וואלדורה“, ספינת האימונים של בית הספר הימי בחיפה, תפליג ביום ג' לבירות, לשם ניקוי כללי. לאחר שובה לחיפה תפליג דרך קפריסין לסיור לימוד לרודוס שיימשך כ-3 שבועות.
"הארץ", שנה כ"ט, מס' 8495, 11 באוגוסט 1947, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
„וולדורה“ חזרה מהפלגתה
ימים אחדים לפני החג חזרה מהפלגתה ספינת־האמונים של בית הספר הימי בחיפה לאחר שעשתה בים 12 ימים ועברה 1300 קילומטר. בהפלגה השתתפו 11 תלמידים – שייטים ומכונאים מכיתות ב' וג' של בית הספר – בפיקודם של מדריכי בית הספר ה"ה ש. טנקוס וי. אגייב. מטרת ההפלגה היתה האי רודוס, אולם עקב הסערה הגדולה אשר התחוללה בים נאלצה הספינה לחזור כשהמרחק בינה ובין המטרה רק 70 קילומטר. לתלמידי בית הספר אשר יצאו ב„וולדורה“ להפלגת אמונים היתה זאת חוויה גדולה כאשר בנמל לימסול שבקפריסין פגשו ב„קדמה“. על חבר העובדים של „קדמה“ נמנים בוגרי בית הספר הימי אף הם, ובוגרי המחזור האחרון עובדים בה בתור קדטים. שתי האניות החליפו ביניהן את הברכות המקובלות.
אחדים מהתלמידים אשר הפליגו ב„וולדורה“ היתה זו בשבילם הפלגתם הארוכה הראשונה והם רכשו בה נסיון מעשי רב. גם הספינה – אשר נרכשה בשנה שעברה על ידי החבל הימי לישראל והעמדה על ידו לרשות בית הספר – עמדה בנסיון.
„וולדורה“ היא ספינת מפרשים ומנוע. ארכה 80 רגל, רחבה – 78 ועמקה 14 רגל. מהירותה ברוח מצויה – 14 קשר ובעבודת המנוע – 6. מאז נכנסה לשירות בית הספר נערכו בה כמה הפלגות לקפריסין ולסוריה.
"הצֹפה", שנה עשירית, מס' 2957, 22 בספטמבר 1947, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 