מסיבה לבוחני מחזור א' בבית הספר הימי – 12 באוגוסט 1942

מסיבה לבוחני מחזור א' בבית־הספר הימי

לרגל סיום בחינות הגמר של המחזור הראשון של בית הספר הימי על־יד הטכניון, מיסודם של הסוכנות היהודית וחי"ל, נערכה בבית ד"ר סולובייטשיק קבלת־פנים למפקח על הבחינות מטעם מחלקת החינוך של הממשלה ובוחני החוץ שנתמנו על ידה. השתתפו ב.ש. ישעיהו ובוחני החוץ למקצועות הטכניים, בארבעת המקצועות של ביה"ס (שייט, מכונאות ימית, הפעלת רדיו ובנין סירות), וכן: מנהל התכניון ש. קפלנסקי ורעיתו, מנהל ביה"ס הימי, ד"ר ג. אהרוני ורב החובל ז. הים ורעיתו.


"דבר", שנה שמונה עשרה, מס' 5201, 12 באוגוסט 1942, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מבית הספר בחיפה אל מים אדירים – 3 ביוני 1942

מבית הספר בחיפה אל מים אדירים

תנאי המלחמה אינם מאפשרים לפי שעה לפרוש את מלוא היריעה של השתתפות היהודים בשדות המערכה ובמאמץ המלחמה. אולם כפעם בפעם יש אפשרות לגלות מקצת מהמקצת.

והנה משהו מחלקנו במערכה בים.

10 מתלמידי בית־הספר הימי שלנו עלו לפני חדשיים לעבודה מעשית באניות שונות, מהם גם לאניות זרות (נורואגיות, של צרפת החפשית ואחרות). הבחורים עובדים וממלאים את תפקידם לשביעות רצונם המלאה של הממונים עליהם. בזמן האחרון נתקבלו מאחדים מהם מכתבים. בנימין קריגר ואפרים לרמן עלו בסוף 1941 על אניה נורואגית – הראשון כמכונאי והשני כמלח. במכתב האחרון שלהם הם כותבים, כי בנמל סידניי (אוסטראליה) נפגשו בדרך מקרה עם חברם, שאף הוא תלמיד בית־הספר הימי יוסף אדם, שאניתו הגיעה גם היא באותו הזמן לסידניי. שמחת הפגישה היתה גדולה.

בנימין קריגר ואפרים לרמן נקלעו בדרך מסעיהם לפורט דארוין. במכתבם משם לרב־החובל זאב הים, מורם ומדריכם בבית־הספר הימי, הם כותבים בין היתר: "אנו עונדים בגאווה את סמל החבל הימי לישראל בדשי בגדנו".

תלמיד אחר של בית־הספר אפרים צוקר, שאף הוא עלה לאניה, כותב מלונדון להוריו בחיפה:

"מלאה שנה מהלילה שבאתי הביתה להפרד מכם… השנה המענינת ביותר בחיי. עברתי ארבעה חלקי עולם, למדתי דברים רבים במקצועי, הכרתי אנשים ועמים שונים. הלילה, כבהרבה מהמשמרות הארוכות בים, מחשבותי הן בארץ… בדבר אחד אני בטוח בגמר השנה הראשונה להפלגתי לים: אהבתי אליו לא הופחתה, לא הופחתה על-ידי סערות, עבודה קשה וסכנות רבות וכו'. לא טעיתי כששמתי לי את המקצוע הזה למטרה לחיים ואני מקוה שתבינו לי ותסכימו לבחירתי זו".

מלאכי אפרת, תלמיד בית־הספר הימי, עבד בתור מלח באניה ארצישראלית, אשר טבעה לפני כמה חדשים בחופי לבנון. הוא ניצל וכעבור שבועות מעטים עלה לאניה אחרת.

חניכי בית־הספר הימי ליד התכניון בחיפה (נוסד ע"י החבל הימי לישראל ומוחזק על-ידיו וע"י הסוכנות) הפליגו אפוא אל מרחבי ימים ואוקינוסים, ומקדשים את שם ישראל וארץ־ישראל ברבים.


"דבר", שנה שמונה עשרה, מס' 5141, 3 ביוני 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בבית הספר הימי – 20 במאי 1942

התכניון העברי והחנוך המקצועי

בחוגי התעשיה, במוסדות המעונינים ומעל דפי העתונות מתוכחים זה חדשים על בעיות החנוך המקצועי והתכני. נחיצותו ברורה ביתר שאת בימי מלחמה אלה, כאשר מורגש מחסור בכוחות עבודה מקצועיים. מדגישים בצדק את העובדה המעציבה, כי מבין 50 אלף הצעירים בגיל החנוך התיכוני רק 800 בערך מקבלים חנוך מקצועי שיטתי ב־6 בתי הספר המקצועיים הקיימים בארץ. רצוי, לכן, להביא כמה פרטים על חלקו של התכניון בשטח החנוך הזה.

 מספר התלמידים בשני בתי הספר שעל ידו, בביה"ס המקצועי התיכוני ובביה"ס הימי, הגיע השנה ל־299, ז"א כמעט 40% מכל התלמידים בבתי הספר המקצועיים בארץ ישראל. 214 מהם מבקרים השנה את ביה"ס המקצועי ו־85 את ביה"ס הימי, בביה"ס המקצועי קורס רגיל של 4 כתות ושל 3 כתת לנערים בגיל מ־14 ומעלה, וקורס דו־שנתי לנערים בני 17 ו-18 ומעלה. את המקום העיקרי בהכשרה תופסת עבודת המתכת. לומדים מסגרות, (ז"א מסגרות כללית, חרטות, נפחות, רתוך אוטוגני וחשמלי) 25 – חשמלאות, 11 – אבטו-מכונאות (מכונאות אבטומובילים וטרקטורים), ו-9 נגרות (רהיטים ובנין).

 ב־10 השנים תרצ"א—תש"א הוציא התכניון על ידי ביה"ס המקצועי התיכוני וע"י בה"ס למלאכה אשר קדם לו כ־330 פועלים מקצועיים.

 השנים הכי־פוריות במובן הספקת פועלים מקצועיים לתעשיה היו שנות המלחמה. ב־3 השנים האלה סיימו את חוק למודיהם בבה"ס המקצועי קרוב ל־200 תלמידים. פירוש הדבר, כי ביה"ס סיפק לתעשיה בתקופת המלחמה 200 פועלים במקצועות הכי חשובים למאמץ המלחמה.

85 התלמידים בבית הספר הימי מתחלקים לפי הסקציות כדלקמן: 36 לומדים מכונאות ימית, 23 שיט, 19 הפעלת רדיו ו־7 בנית סירות. השנה יסיים המחזור הראשון את בית הספר הימי. כ־10 תלמידים, שיטים ומכונאים, עזבו את ביה"ס לפני הגמר ונכנסו לעבודה בספנות. לפני חדשים אחדים נפגשו בחוצות סידניי, באוסטראליה, 3 תלמידים של בית הספר הימי, העובדים בספינות נורואגיות, בריטיות, ושל צרפת החפשית. הפגישה הבלתי צפויה של יורדי־הים הארצישראליים גרמה ספוק רב לא רק לצעירים עצמם, כי אם לכל חבריהם בבית הספר הימי העברי בחיפה.


"דבר", שנה שבע עשרה, מס' 5130, 20 במאי 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ביקור של ידיד הספנות העברית בחיפה – 2 במרץ 1942

ביקור של ידיד הספנות העברית

אדריאן זליגמן, סופר ויורד-ים ידוע מאנגליה, המשרת כקצין בצי הבריטי, ביקר בשבוע שעבר לשעות אחדות בחיפה. בהדרכת מר ש. פרידלנד, חבר החבל הימי לישראל, סייר בכמה מקומות. ראה את מגרש בית-הספר הימי ואת בנינו. האורח התענין במשך שנים בפעולת החבל הימי לישראל ובבית-הספר הימי. הוא תרם לו את ספינת-המפרש שלו "מרקנטינה",* בת 300 טון, אשר בגלל המלחמה לא יכלה להגיע לארץ. בספינה זו עבר מר זליגמן חלק ניכר של כדור הארץ. בבואו לחיפה לשעות אחדות התקשר מיד עם ב"כ החבל הימי לישראל.


"דבר", שנה שבע עשרה, מס' 5065, 2 במרץ 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* ברקנטינה, שם הספינה Cap Pillar.

הסופר דוגלאס דאף על המסורת הימית בישראל – 17 בפברואר 1942

„אם יגידו לכם שאין מסורת ימית ליהודים – אל תאמינו“

הסופר דוגלאס דאף על המסורת הימית בישראל

בשעת בקורו של הקומנדור דוגלאס וו. דאף, הידוע לתושבי הארץ מזמן שרותו במשטרת א"י, בביה"ס הימי של התכניון בחיפה, קבלוהו חניכי ביה"ס הימי העברי בראשותו של הקפיטן זאב הים בקריאה „אנחנו בטוחים בנצחוננו“. מר דאף, שבא יחד עם 2 קצינים אחרים מהימיה הבריטית, פנה אל החניכים בדברים הבאים: „אם יגידו לכם שאין מסורת ימית ליהודים – אל תאמינו! הצי היהודי ומלחיו נלחמו באומץ ובתקיפות ברומאים לפני 1900 שנה. הצי היהודי סיכן את התחבורה הימית של הרומאים והעברת מזונם ממצרים לחופי איטליה. שמרו בלבבכם את זכר אבותיכם הגבורים“. מנהל התכניון, מר ש. קפלנסקי, קבל את האורחים במעמד ב"כ מחלקת הים של הסוכנות ד"ר אהרוני, ב"כ מאירוביץ ואברונין. האורחים התרשמו ממראה עיניהם ומן החומר האנושי המשובח שבביה"ס הימי העברי.


"הבֹקר", שנה שמינית, מס' 1919, 17 בפברואר 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שלושה ספנים ארצישראליים ניצלו ואחד נהרג – 9 ביוני 1942

3 ספנים ארצישראליים ניצלו ואחד נהרג

ניו-יורק, 7 (סט"א). שני ספנים ארץ-ישראליים בשם אפרים צוקר ויוסף שפירא, שהאניה שלהם נוקשה באטלאנטיק הדרומי בקרבת בראזיל בחודש שעבר ניצלו ע"י הספינה האמריקאית אטאקיר והועלו ליבשה בניו-יורק אחרי 7 ימי נדודים על פני הימים. עוד אחד בשם גאדהילב (?) ניצל אף הוא והגיע לנמל באהאנס בסירת הצלה. ספן ארץ-ישראלי אחר בשם יעקב רוזנקראנץ נהרג בתאונה אחרת כשאנית-נפט הולנדית נוקשה במימי טרינידאד.


"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6922, 9 ביוני 1942, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

יעקב רוזנקראנץ

היה תלמיד בבית הספר הימי ליד הטכניון וחבר מסור לסקציה הימית של "הפועל". עלה לארץ בגיל 13 ובשנת 1938, עם פתיחת בית הספר הימי, נתקבל כתלמיד במחלקת השיט. בבית הספר שקד ביחוד על המקצועות הטכניים וגילה כשרונות מעשיים מובהקים. חיבתו אל הים קרבה אל לבו גם את הלימודים העיוניים. בעל רצון מוסרי חזק היה והרגישות לצדק היתה אחת מתכונותיו הבולטות ביותר.

המלאכה על הים משכה את לבו, ולאחר שלמד שנתיים במחלקת השיט של בית הספר עלה לעבודה מעשית באחת האניות של אומות-הברית. התקדם יפה בעבודתו, והמכתבים, אשר שלח לבני משפחתו בארץ, היו חדורים אמונה ובטחון.

במכתב מינואר השנה, מהאליפאקס, כתב: "אני עובד כעת על אניה הולנדית. מזמן עזבי את אנגליה הייתי בניו-יורק, בטכסאס ובמקומות רבים. אני מרגיש טוב והנני שבע רצון. אולם אני מתגעגע מאד לארץ".

במכתב אחר כתב: "אני נמצא במצב קשה. עלי לבחור באחת משתי הדרכים: לחכות עד שאמצא אניה ההולכת בכיוון לארץ-ישראל – הדבר יכול לקחת הרבה זמן ואני מפסיד זמן הפלגה הדרוש לי כדי לעמוד בבחינות – או לעלות על איזו אניה שהיא – הדבר אינו קשה – אולם אז אין לי סיכויים רבים כי אוכל להגיע לארץ לפני גמר המלחמה".

יעקב רוזנקרנץ היה אמיץ לב. מקומות סכנה יותר משהפחידוהו – משכוהו. היה ידוע כי במקום סכנה עבד, ובכל זאת הפתיעה הידיעה שנקפד פתיל חייו של ספן אמיץ זה, והוא רק בן ½19 …


"דבר", שנה שמונה עשרה, מס' 5162, 28 ביוני 1942, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תלמידי בית הספר הימי לעבודה באניות – 16 בנובמבר 1941

חיפה

[…]

תלמידי בית הספר הימי לעבודה באניות

 שנים מתלמידי בית הספר הימי בחיפה מהכיתות העליונות הפסיקו את למודיהם ונתקבלו לעבודה באניות. עד עתה נתקבלו לעבודה באניות 8 תלמידים מבית הספר הימי.


 "דבר", שנה שבע עשרה, מס' 4975, 16 בנובמבר 1941, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עם תלמידי בית הספר הימי בחיפה – 19 באוקטובר 1941

עם יורדי-ים עבריים

נזדמנתי לשיחה חטופה במסיבת צעירים אחדים, יורדי-ים, תלמידי בית הספר הימי ליד התכניון העברי בחיפה ונהניתי מאד הן ממראם החיצוני – פניהם רעננים, לבושיהם לבוש צנוע ויפה – והן מהשפעת עבודתם האחראית, המורגשת באופן דבורם, החדור התאפקות פנימית ונטול התרברבות. כולם צעירים, רק אחדים מהם למעלה מעשרים. מארבע המחלקות בבית הספר הימי הספיקו לגמר רק שתים. בגלל שעת החירום ראו להפסיק את הלמודים ולהקדיש את יכלתם למאמץ המלחמתי. אף על פי שלא הספיקו לסים את למודיהם בבית הספר הימי, נתקבלו לעבודה באניות לאחר שנבחנו ע"י שלטונות הצי ונמצאו מוכשרים לתפקידיהם כשייטים וכמכונאים.

והצעירים האלה רווים חויות יפות וספוק רב בעבודתם. אחד מהם, צעיר נחמד, מספר בשקט, ללא כל שמץ של התרברבות, צוללת איטלקית השיגה אניתם – "ענתר", כבת 230 טון של חברת "עתיד" – בים התיכון וטיבעה אותה לאחר שכל העובדים הורדו בסירות הצלה. הוא ספר את פרטי המקרה, כאילו אין בו שום דבר מיוחד. גורל של יורדי ים. הם מוכנים לכך כל רגע.

אחד סיפר איך הגיע באניתו עד לאי מאוריציוס, שם הצליח לראות את המעפילים שהיו בארץ והועברו לאי המרוחק וגם הספיק להביא מהם דרישות שלום לבני משפחותיהם ולידידיהם בארץ. הנסיעה היתה לפי דבריו מענינת מאד. גם השליחות ספקה אותו.

אחד סיפר על חויה מיוחדת במינה שעוררה בהם שמחה רבה. בלב ים נפגשו באניה ועל דגלה היה הסמל של "מגן-דוד" בצבעים הלאומיים. נודע להם, כי זו אניה של חברה יהודית בדרום-אפריקה. מה רחב לבם על הפגישה הזאת בלב ים עם ה"אחות" הרחוקה והבלתי ידועה!

ה' זאב הים, שישב עם הצעירים ושוחח אתם באופן חברי, נהנה אף הוא הנאה רבה מתלמידיו, מהדור הצעיר של יורדי-הים ולפי עצתו סרתי לבית הספר הימי, כדי להיודע מה נעשה שם. בהיותנו מטופלים בדאגות ובענינים מרובים הסחנו את הדעת ממוסד חשוב זה, אולם שם ממשיכים בעבודה. למעלה משמונים תלמידים לומדים בבית הספר, הנכנס כבר לשנת הלמודים הרביעית. עובדים בכל ארבע המחלקות: שיט, מכונאות ימית, רדיו ובנין-סירות. גם המנהל, ד"ר אהרוני מתגאה מאד בתלמידיו הצעירים המצליחים בעבודה באניות. במחלקת בנין הסירות, הנמצאת בהדרכת נחום טיכר, נתקבלו הזמנות מחברות שונות והסירות נמסרו לשביעות רצון המזמינים.

אין בית הספר נתקל בקשיים רציניים לגבי האימונים בנמל. שלטונות הנמל מתיחסים לפעולת בית הספר בהבנה רבה. ראיתי את תלמידי בית הספר בעבודתם והיתה לי קורת רוח רבה.

מאות יהודים, רובם מבין אלה שעבדו בחיפה ובתל-אביב, עובדים באניות שונות. עשרות צעירים יוכשרו בבית הספר הימי וכאשר יעבור זעם המלחמה והרשע ינוצח בעולם כולו, יהיה לנו גרעין טוב של יורדי-ים עברים לשם הגברת פעולתנו בימים.

שעות של עידוד ושל תקוה לימים הבאים היו השעות שעשיתי במחיצת יורדי-הים ומדריכיהם.

 מ.ז.


"אמר", 19 באוקטובר 1941, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תרומת „הדסה“ באמריקה לבית הספר הימי – 13 במרץ 1940

תרומת „הדסה“ באמריקה לבית-הספר הימי בחיפה

ד"ר ש. ברדין, מנהל בית־הספר הימי בחיפה ומעסקני „חבל ימי לישראל“ וה' גריסון פטלי, מזכיר־כבוד של ה„חי"ל“ לארצות דוברות אנגלית, שוהים עכשיו בארצות הברית ומטפלים בארגון התנועה למען הימאות העברית באמריקה וברכוז אמצעים לביסוסו של בית־הספר הימי ליד התכניון בחיפה ולהרחבתו.

בועידה השנתית ה־25 של „הדסה“ אשר התקיימה בניו־יורק בסוף אוקטובר 1939, הרצה ד"ר ברדין על הנושא: „השיבה אל הים“. בעתונות האמריקאית, הכללית והיהודית, הופיעה בזמן האחרון שורה של סקירות המוקדשות לפעולות ה„חי"ל“, לבית־הספר הימי בחיפה ולבעיות הימאות העברית בארץ בכלל. בית־הספר הימי קבל בתור תרומה ראשונה מארצות הברית 500 לא"י מ„הדסה“.

כן החלה פעולה למען הימאות העברית בדניה. מטעם הלשכה הראשית של בני־ברית בקופנהגן, נוסד ועד מיוחד המטפל בהקנית המקצועות הימיים למספר צעירים יהודיים מפליטי גרמניה. לעת עתה מתמחים מספר צעירים בדייג באחד מנמלי דניה. עם תום הכשרתם בדייג, שתמשך שנתיים, ימשיכו את הכשרתם הימית באחד מבתי־הספר הימיים בדנמרק. חברי הועד הם: סופוס אופנהיים, יוליוס מרגולינסקי, מכס רוטנבורג וב. סלור.


"הבֹקר", שנה ו', מס' 1327, 13 במרץ 1940, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מחנה הקיץ של תלמידי ביה"ס הימי בכנרת – 20 באוגוסט 1940

מחנה-הקיץ של תלמידי ביה"ס הימי

28 קדטים של בית הספר הימי ע"י התכניון העברי בחיפה, בפיקוחו של הקפיטן זאב הים, יצאו מחיפה למחנה קיץ של שבועיים בחוף ים הכנרת. בעזרת מחלקת הים של הסוכנות התכנס המחנה בקבוצת בתלם, על חוף הכנרת. תכנית המחנה כללה הפלגות בים, טיולים בסביבה, אמון בסירות, במפרשים, בדיג, הרצאות, ספורט ומשחקים. לשם כך הועברה למקום אחת מסירות בית הספר עם ציודה, מכשירים ימיים שונים, וספרים מספרית בית הספר. נוסף לזה השאיל הקבוץ למחנה שלוש סירות מפרשים ואת הציוד הדרוש לדיג. הקדטים חולקו לפי מחלקותיהם: שיט, מכונאים ימיים ומפעילי רדיו. השתתפו תלמידים משתי הכתות של בית הספר. ההפלגות בכנרת נערכו ביום ובלילה, והמחנה ביקר בטבריה, גינוסר, דגניה, מגדל ונקודות אחרות על החוף. בעזרת הדייגים המנוסים במקום השתתפו בפעולות הדיג והתאמנו יפה בעבודת הרשתות. בזמן הפלגותיהם הצליחו התלמידים להכיר היטב את מהלך הרוחות בסביבה ואת התנאים המיוחדים בים הכנרת. טיולים ברגל ובאוטובוסים נערכו לדגניה, אפיקים, כפר גלעדי, תל חי, דפנה, דן. בזמן הביקורים שמעו הרצאות מפי יוסף ברץ, מולר זרהרי, גלעדי ואחרים. ביקרו במחנה בר כוכבא מאירוביץ, ד"ר נ. וידרא ממחלקת הים של הסוכנות וחברי ועד הנאמנים של בית הספר ד"ר מ. סולוביצ'יק, ש. קפלנסקי, באי כוח חבל הימי לישראל זיליסט, פומרוק וד"ר נ. אהרוני, מ"מ מנהל בית הספר. המחנה נסתיים ב־31 ביולי.


"דבר", שנה שש עשרה, מס' 4595, 20 באוגוסט 1940, ע' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.