ראפורט ימי של מפקד הספינה „שרה א'“ מיום 26.1.37 עד היום
יום ד', 26 בינואר:
אחר חצות אנו פוסחים ע"פ בוניפציוס, כשאנו משאירים אותו משמאל. סער חזק (9 באלים). בבוקר יורדת הרוח ונעשית קלה ונוחה (מערב-דרום-מערב). עוברים את קצהו הדרומי-מזרחי של האי קורסיקה במרחק שלשה מילים מן החוף. בשעה 14.05 לפי זמן טוניס נמצאים במרחק 1.1/4 מיל בערך מפי הנהר גולו ושני מילים מן החוף. התקפת-רוח פתאומית מן המזרח (הצד ההפוך) משלכת אותנו לצד החוף בתוך איזור של זרם חזק. בשעה 14.12 ההגה אינו נשמע. ניתנת פקודה להוריד מיד את המפרשים, למכונות – בכל הכח חזרה. קובעים היתקלות בשרטון, שנוצר בהשפעת הנהר גולו והזרם הימי הגנואי. התקפת־הרוח פסקה, הים שקט, בריז קל בכיוון הקודם. במשך כל עודף היום והלילה אנו מנסים לרדת מן השרטון באמצעים שלנו ובעזרת עוגן נוסף, המנועים והמפרשים. בזמן התמרונים הללו נפצע באופן קשה ע"י מנוע המכונאי הראשי שטיינברגר ונותח מיד ע"י רופא הספינה, הד"ר הבנשטרייט. כשראיתי את אי-התועלת בנסיונות האלו שלחתי אור ליום 27 בינואר בסירה אל החוף את הקצין בלס ואת הקומיסר קרתגי, כדי לבקש בבאסטיה, הנמל הקרוב ביותר של קורסיקה, הנמצאת במרחק 13 מיל ימי צפונה, עזרה ולהודיע לב"כ חברת-הביטוח. בשעה 15 הגיעה סירת-מנוע „ליז'ו“, שהציעה את שרותיה. כשראיתי שאמצעיה אינם מספיקים שלחתי מיד להודיע למפקד הנמל. בשעה 21 מגיעה ספינת-משמר מונועית „סוקו“. אנו משליכים בעזרתה קדימה את עוגננו הימני וה„סוקו“ מנסה למשוך אותנו קדימה וימינה. פקעת העוגן אינה פועלת בשל הלחץ הגדול.
יום 28 בינואר:
בשעה 2 בלילה, עוזבת ה„סוקו“ את שרה א', כדי לחזור למחרת בבוקר, אולם היא חוזרת רק ב-29 בינואר בבוקר. מודדים את העומק של תנודת החולות וה„סוקו“ מנסה למשוך אותנו לאחור בעזרת העוגן השמאלי, שהושלך אחורנית. הרוח עולה לשעת הצהרים עד 7 באלים ועוברת לסער. הים סוער. בעקב דפיקות חזקות בקרקע מורגשת בבוקר עליה ניכרת של המים; משאבות המנוע והיד העובדת בלא הרף אינן יכולות למלא את תפקידן. קרוב לשעה 14 עולים המים באולם המכונות ובמעונות התלמידים. בשעה 15 נותן המפקד פקודה לכולם להתכונן לעזוב את הספינה. בשעה 16.30 עולים המים מעל לבסיסי-המכונות. נאום קצר של המפקד, „התקוה“. 17.30: הים סוער באיבה נמרצת, ה„סוקו“ נאחזת בקשי ע"י ה„שרה א'“. בהשגחתו האישית של המפקד נעשית הורדת כל האקיפז' ל„סוקו“. הקצין הראשון, א. בויבסקי, הבוצמן, האיטלקי דואיליו ביוני והמלח הצרפתי איומארי לי מוין מסרבים לעזוב את הספינה קודם שיעזבנה המפקד (אחר כך נתברר, שנשאר על הספינה גם תלמיד אחד, מפקד השמורה פרנקל). אחר שחזרתי פעמים אחדות על הפקודה למסרבים וראיתי את מצבה המסוכן של ה„סוקו“, צוויתי על המפקדה לצאת לדרך. הסערה מתחזקת קרוב לחצות לילה עד לעשרה באלים, הספינה מקבלת דפיקות מטרידות, המים מציפים את המכונות לגמרי וכ-3/4 של המעונות. בעזרת האקיפז' שנשאר מצילים מפרש שהותר. שתי סירות-הצלה (מס' 3 ו-5), שהורדו לפני-כן נשברות על צד הספינה. לפנות בוקר הוקלה הרוח במקצת.
יום 30 בינואר:
בשלש שעות בבוקר באה סירת-מנוע איטלקית „מאריה לואיזה“ עם הקצינים דליון ובלס, שעלו עליה בבאסטיה מיד אחר שבאו התלמידים שמה. בשעה 9 בא לספינה ב"כ חברה ליבורנאיית, מהנדס ג'יאקו, שנשלח ע"י סוחר חברת־הביטוח האיטלקית בבאסטיה, והודיע, ש-3 ספינות מושכות נמצאות בדרכן מליבורנו למקום-השרטון. בצהרים מגיע הסער עד 8 באלים. אני מסיים את המשא-ומתן בלוית הסערה ההולכת וגדלה. בשעה 16 עובר הסער לציקלון ומגיע עד 11 באל! בחוף נעקרים עם שרשיהם עצים בני חמשים שנה, נופלים עמודי טלגרף, נישאים גגות. בשעה 17.16 נכרת חוזה „נו קיור – נו פיי“ לשם הצלת הספינה מן השרטון. הרוח מתישבת קצת. „מאריה לואיז“ יוצאת לבאסטיה על אף הסערה. הקצין דליון נשלח עליה לשם סידור סופי של החוזה.
יום 31 בינואר:
לפנות ערב שוקטים הסערה והים. מתברר, שגם סירת-הצלה שלישית (קטנה) יצאה לים. בשעה 18 אני שולח לבאסטיה (על סירה המעבירה מן הים עד החוף) לשם קבלת ידיעות על הספינות העומדות לבוא, את הקצין בלאס ואת התלמיד פרנקל, שמגיעים לעיר ברגל בשעה 23.
1 בפברואר:
בשעה 10 באה הספינה המושכת „טיטו“ בעלת 800 כח סוס ו„נטונו“ בעלת 400 כ"ס עם משאבות ועם כל האמצעים הדרושים. הם נתעכבו לרגל הסערה על-יד האי אלבה. עליהן באו באי-כח החברות נורי וקייזה מליבורנו, שדרשו כריתת חוזה חדש מתוך איום לעזוב מיד את הספינה למשחק הגורל. כעבור חצי שעה בא המהנדס ג'יאקאי עם ב"כ חברת-הבטוח. בהסכמתו של זה האחרון ועל פי הוראה מברקית של חברת-הביטוח נחתם החוזה של „ללויד“ „נוקיור נו פיי“ (אין הצלה, אין תשלום). בשעה 11 ניגשת „טיטו“ לעבודה ומתחלת לשאוב את המים. לפנות ערב מיובשת הספינה עד רמת 25 ס"מ והן מתחילות למשוך אותה קדימה וימינה. בשעה 24 פוסקת העבודה עד שעה 8.30 ליום 2 בפברואר. הספינה התקדמה כ-10–15 מטר.
3 בפברואר:
בבוקר מביאה ה„מאריה לואיזה“ משאבה מנועית קטנה, שמוצצת את המים החודרים ומחזקת את הספינה במצב יבש לגמרי. הולכת וגדלה רוח צפונית-מזרחית העוברת לסער. בשעה 18 מתבקע כבל של „טיטו“, כש„שרה א'“ כבר שטה מעל פני הים. ה„טיטו“ מפלגת לבאסטיה ומשארת את המשיכה ל„נטונו“ החלשה יותר. קרוב לשעה 20 מתחולל סער איום, המגיע בלילה עד עשרה באלים. במשך הלילה הושלכה „שרה א'“ למרחק 1 מיל דרומה, קרוב לשרטון חדש. ה„נטונו“ עומדת בקשי במערכה ומסכנת את עצמה. התזועות מגיעות עד למכסימום בהמשך הלילה. המים המתגברים על המשאבה ממלאים שוב את המכונות ואת רחם הספינה.
4 בפברואר:
בשעה 4 בבוקר נשמע קול נפץ חזק והספינה כורעת ב-30 מעלות לצדה הימני. בשעה 7.30 נותן המפקד פקודה קטיגורית לכל הנשארים לרדת והוא דורש מן הקצין הראשון לשמש דוגמה. מלחי ה„מאריה לואיזה“ מעבירים את האקיפז' של „שרה א'“ ל„נטונו“, כשהם מסכנים את נפשם. „נטונו“ נעקרת מעגנה ומפלגת לבאסטיה. המפקד נשאר יחידי על „שרה א'“. קרוב לשעה 13 מתמלאת הספינה מים עד הספון. המשברים עוברים על הספון משני עבריו. הדחיפות נעשות קלות יותר והספינה עולה. בשעה 16 באה, לפי פקודת המנהל הראשי לעניני-ים, סירת-הצלה של נמל באסטיה, „דוקטור ואטילה“, עם הקצין דיליון. אני מסרב לעזוב את הספינה. הסירה, מתוך סכנה להישבר על עברי-הספינה, מסרבת לחזור. איני רוצה לסכן חיי אנשים רבים, אני עוזב את הספינה. בשעה 18.30 מגיעים לבאסטיה.
5 בפברואר:
ביום 5 בפברואר העידותי בפני המנהל הראשי לעניני-הים וביום 7 בפברואר – בפני בית-הדין המסחרי (טריבונל די קומרס).
7 בפברואר:
בשעה 16.15 הביאו ה„טיטו“ וה„נטונו“ את „שרה א'“ לבאסטיה והיא השתקעה בים-החוף.
י. הלפרן,
מפקד הספינה „שרה א'“.
"הדגל", הוצאה חד פעמית, 25 בפברואר 1938, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„שרה א'“ היא ספינת־למוד, המשמשת בית ספר ימי לחנוך קציני־ים עבריים. בי"ס זה פתוח לכל יהודי בכל ארצות פזוריו. ובאמת יש ב„שרה א'“ קבוץ גלויות בזעיר אנפין. היא מכילה את באי־כוחה של היהדות משלושת חלקי היבשת.
ביום השבת בבוקר הופיעה באופק ואח"כ נכנסה לנמל טוניס. מה נהדרת היתה „שרה א'“ בהופעתה: ארבעת תרניה הזקופים נושאי־המפרשים נראו מרחוק ועל תרנה הקדמי מתנוסס לתפארת דגלה הלאומי של הספינה.
הסדר הנפלא, ששרר ברגע זה בנמל טוניס והמראה הנאה של אנשי האקיפאז' בתלבשתם הרשמית המסודרת והצבאית, השאיר רושם עז וכביר על כל הנוכחים בשעת הופעתה וברגעי עגינתה של הספינה.
מי זאת הספינה היפה ההיא, המניפה את דגלה של צרפת והמתפארת בדגלה הלאומי התכול־לבן? – מרחוק כבר הבחנו: זוהי „שרה א'“! כתובת זו נראתה מרחוק וראה זה פלא, באותיות עבריות!
„ספינת־הלמודים „שרה א'“ שייכת לברית ידידי הספנות העברית. בה מתחנכים קציני הימיה העברית, מלחים, דייגים ויורדי־ים. בעזרת ידידים מכל קצוי תבל עלה בידי הברית לפתור לע"ע את הנקודות העקריות הללו בשאלת החנוך והלמוד הימי המקצועי: ביה"ס בלאטביה עם ספינת־הלמוד שלו בעלת שלושת התורנים, „תאודור הרצל“, מכין חוג מומחים בשאלות טכניות של נביגציה, מכונאות וכו', ובית הספר בצ'יביטווקיה מכין סוג מומחים לדיוג ולספנות ומתפקידו להוציא בשנים הקרובות קצינים מומחים בכל השאלות הנזכרות, וביחוד כדאי לציין את השתלמותו של חוג מיוחד של תלמידים במקצועות המסחר והאדמיניסטרציה הימית, בעבודות נמל וכו'.
„שרה א'“ מצוידת בכל המכשירים הדרושים לעבודות־הים ונמצאת בחסותה של הממשלה הצרפתית. בגמר הלמודים נבחנים התלמידים ע"י קצינים איטלקים מומחים, שליחי האקדמיה הימית האיטלקית, ומקבלים דיפלומים חתומים ומאושרים. דיפלומה זו שווה בזכויותיה לדיפלומה של ממשלת צרפת, הניתנת לרבי־חובלים צרפתיים והמאפשרת להם את ההפלגה בים והנהלת ספינות. דיפלומה זו נותנת את הזכויות להוציא לפועל כל מיני פונקציות ועבודות מסוג שני על ספון האניה, ואחת היא באיזו אניה ובאיזה ים. בספינה „שרה א'“ מפליגים עכשיו 60 תלמיחדים, המתעתדים להיות קציני־ים עברים. בראש הספינה עומדת מיפקדה עם מפקדה העליון מר הלפרין, שהוא גם רב חובלה של הספינה. בספינה שוררת משמעת־ברזל וסדרים למופת. תלמידי „שרה א'“ עלו על ספונה לאחר הכשרתם התיאורטית בביה"ס בצ'יביטווקיה לשם השייט המעשי ולימוד הנאביגציה באופן מעשי. התלמידים הסתגלו למשמעת החמורה ולחיי הים הקשים ובגמר למודיהם יהיו שווים בידיעותיהם לכל קציני הים הגומרים בתי־ספר ימיים של כל אומה אחרת.
יש לציין את החינוך היפה ואת ההדר של אנשי „שרה“, ואנו מאחלים לאקיפאז' נאה זה ולקצינים של הספינה, קודם שהיא עוזבת את נמל טוניס, הצלחה רבה, כפי שמאחלים לאחים ולקרובים.
אנו מתגאים במפעל הלאומי והסוציאלי הקונסטרוקטיבי הזה, שהם הקימו לא רק בשבילם אלא גם בשביל הדורות הבאים של עמנו.
הרבה צעירים עבריים, שמוכרחים לרגלי הגזירות של ממשלות שונות להגר, מוצאים מקלט בספינה „שרה א'“, ש„ברית ידידי הספנות העברית“ מאפשר להם לרכוש בה בכבוד מקצוע חדש, המכבד את בעליו ומכשירו לעבודה ולפרנסה.
ועל הכל, הרי אין ספק, שעתידה של ארץ־ישראל הוא על הים התיכון בהתאם למצבה הגיאוגרפי. הפרספקטיבה בשביל העתיד הימי הא"י היא כבירה, כי ארץ ישראל שוכנת על יד דרכי הים והאויר, המקשרות את מדינות־המערב עם אסיה הרחוקה והודו.
אנו שמחים, ש„ברית ידידי הספנות העברית“ שמה לה למטרה לארגן, לנהל ולהכשיר את דור יורדי־הים העבריים, לגייס את הנוער ולהפנות את תשומת לבו לים!
אנו מאחלים לברית הצלחה אין קץ בתפקידה הקשה, שנטלה על עצמה, וצעדיה הראשונים מבטיחים העפלה מרצית לגישום מטרתה. עלו והצליחו!
קבלת פנים ל„שרה א'“ במלון „טוניסה פלס“ בטוניס
תושבי טוניס לא ראו מעולם קבלת פנים נהדרת כל כך, כמו זו שנערכה אמש ע"י העדה היהודית בכל אולמיה הנהדרים של „טוניסה פלס“ לכבוד קציני האקיפאז' והתלמידים של ספינת הלמוד העברית הראשונה „שרה א'“, העוגנת עתה בנמל טוניס.
ע"י שולחן הכבוד באולם הענקי המלא וגדוש יושבים: יו"ר העדה היהודית מר אלי נתף, רב החובל מר י. אלפרין, הקצין הראשון הקפיטן בויבסקי וקצינים אחרים, מר טגרי מנהל ביה"ס של ה„אליאנס“, ה' רימונד־ולנסי, בגני בסיס, פאול גז, אהרן גופלן, גב' רוססי, אהרון ברוך ועוד אישים חשובים.
מר נתף פתח את המסיבה ואיחל כל טוב לאורחי העדה הטוניסית היהודית. הוא שמח לקבל את אחיו מרחוק בצורה משפחתית חגיגית כזו. הוא מסר לאורחים את רשמיו שקבל אחר שעלה בפעם הראשונה על ספונה של „שרה“. ברור הדבר, שא"א שלא להרגיש, שבספינה נמצאים יהודים יוצאי 16 ארצות שונות; זוהי הוכחה לפיזורנו הגדול בעולם וגם מניפסטציה לאיחוד שבטי ישראל הנדחים. אין ספק, שעכשיו קמה לעמנו תקופה חדשה של גאולה וקבוץ נדחי ישראל במולדת העברית.
מר רוססי בירך בהתלהבות גדולה את האורחים בשם הנוער הטוניסי והדגיש, בין שאר דבריו שספינה זו מסמלת את חידושה של המסורת הימית בתוך העם העברי, והיא מחנכת לנו דור של קצינים ויורדי ים עבריים, שיחדש את רוחו של עמנו.
מר פאולי גס, חבר העיריה ויו"ר של ברית החיילים המשוחררים, תיאר במלים יפות את בקורו בספינה ואת המראה הנהדר שלה. הוא שמח לראות על תרנה את הדגל בעל שלושת הצבעים ביחד עם הדגל הימי העברי. עצם יצירה זו מכנסת בלבו אמונה עמוקה. התלמידים הצעירים, שנתחנכו עד עכשיו בגיטו, פתחו ע"י ספינת למוד זו שדה חדש לפעולה וליצירה. הדור הבא לא ירכין עוד את ראשו ולא יתאונן. הוא יהיה חדור גאון וגאווה.
רב החובל, מר י'. הלפרין, השיב בעברית והודה לכולם במלים פשוטות הנוגעות עד הלב על הכנסת־האורחים היפה שסודרה להם, דבר קצרות על מצבו העגום של עמנו, מצוקתו וסבלותיו מפני שהוא מחוסר קרקע ומולדת, והדגיש את הצורך בהקמת המנוף הגדול לשם בנין המדינה שלנו, והוא כבוש הים! הספינות העבריות תשוטטנה שוב בימנו כקדם, תשמשנה קו של הגנה ותענקנה עצמה מדינית, מסחרית ואסטרטגית למדינה העברית ההולכת ונבנית.
בשירת „התקוה“ נגמרה מסיבה יפה זו.
„לה־דפש“, טוניס מיום 28.12.37
"המדינה", הוצאה חד פעמית, תל־אביב, 18 בפברואר 1938, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בשם ברית ידידי הספנות העברית ונשיאה, ה' אפרים קירשנר, ובשם הקצינים, המלחים והתלמידים של „שרה א'“ בקשר לבקורה הראשון בחופי המולדת, הנני מביע בזה את תודתי לכל הגושים והיחידים אשר הושיטו את עזרתם והביעו את אהדתם למפעל הימי העברי שיש לי הכבוד לעמוד בראשו.
חזיון של בית ספר ימי עברי איננו מן הרגילים. הנסיון הזה מחוסר הוא כל תקדים וכל דוגמה. לא בבת אחת תימצא הדרך הנכונה ביותר לחנוך צעירי ישראל לקראת תורת הים, כי רבה עדיין ירושת הדורות הקודמים. גם קשי אחר עומד לנו לשטן: אצל כל אומה נורמאלית מהווה החנוך הימי של הנוער חלק לא־נפרד של התכנית הממשלתית להוראה מקצועית ומוסדות לימוד מסוג זה נתמכים רובם ככולם באמצעיהן של הממשלות. אצלנו, עם מחוסר מדינה, גם הרעיון הימי הולך ומתגשם אחרת: הצבור הרחב נתבע למלא מתוך התנדבות את הפונקציה הממלכתית הזאת.
קבלת הפנים ממנה נהנינו בארץ־ישראל הראתה בעליל, מה גדלה בחוגים השונים של הישוב ההבנה של ערך המפעלים הימיים וביחוד חנוך הנוער לים. העזרה שניתנה לנו (אמנם לא במדה הדרושה, מה שיש לזקוף בעיקר על חשבון המשבר הקשה השורר בארץ) נבעה מחוגים שונים ורחבים של הישוב הארצישראלי.
מחוג מסוים נשמעה כלפינו האשמה שמפעלנו הוא במהותו מפעל חד־צדדי ומפלגתי צר. בהזדמנות זו עלי להודיע כי בית ספרנו פתוח לכל צעיר יהודי החושב להתמכר ברצינות לחיי הים והמתאים לכל התנאים בשורה אחת עם המועמדים הבית"רים. בתור דוגמה: קבלנו עתה בארץ ישראל מספר צעירים שאינם בית"רים. מנהלי המפעל שמו למטרה תכלית יחידה זו והיא: חנוך ימי מקצועי, שהוא לפי עצם מהותו אפוליטי ואל־מפלגתי. אולם לשום גוש או זרם בישוב אין הזכות להאשים ארגון נוער מסויים שלקח על עצמו את היזמה החלוצית והגשימה בכחותיו הוא. חובתו של כל יהודי בעל השקפה ציונית לתת עזרה לכל ארגון נוער כזה מבלי שים לב מהי אמונתו הפוליטית.
בתוך קהל הידידים הפעילים של מפעלנו בארץ־ישראל, שמספרם מגיע למאות הרשוני לציין במיוחד את השתתפותם של העומדים בראש המוסדות העירוניים והצבוריים של הישוב העברי, של כבוד הרבנים הראשיים, של אנשי המדע והאמנות. ברכתי שלוחה גם לכל אותם הידידים שאין כל יכולת להגיע אליהם מפאת מספרם הרב. בשם קציני ותלמידי ובשמי אני הריני מבקש לקבל את רגשי הוקרתנו על הכנסת האורחים לה זכינו.
י. הלפרין
מפקד הספינה „שרה א'“.
"הירדן", שנה ד', מס' 755, 26 בנובמבר 1937, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הספינה „שרה א'“ הפליגה מחיפה ב־25 באוקטובר, והיתה צריכה להגיע לסלוניקי בראשון לנובמבר, אבל הסערות הפסיקו את דרכה ב„דודקנס“, והיא הגיעה רק ב־5 בחודש.
הנמל שלנו ראה הופעות מכל המינים, החל מן הנכבדים ביותר ועד לצנועים ביותר. אבל שום הופעה לא השאירה על היהדות הסלוניקאית רושם כביר כל כך כמו הופעתה של הספינה „שרה א'“ שהגיעה לכאן אתמול בצהרים. ההתרגשות היתה גדולה, „שרה א'“ אינה ספינה רגילה לבד, זוהי הספינה שצריכה לחנך את השורות הראשונות של הצי הימי היהודי. זהו הקשר החי והמקשר בין הישוב והגולה, קשר שאפשר להשיגו אך ורק בדרך הים.
מה קשה ליהודים ליצור בית ספר למלחים. אין לנו מדינה שספינה תוכל לחסות בצלה. הספינה „שרה א'“ היא אנית למוד תחת דגל צרפתי, אבל בית הספר הימי נמצא באיטליה, בציטאוויקיה. כעת נמצאים בספינה 55 איש, שבתוכם: קצינים, מלחים ומתלמדים, וביניהם המתמחים להיות רבי־חובל. מי שמקבל תעודת גמר מבית הספר, זכאי לשמש רב־חובל בספינות השטות בים התיכון, ורב־חובל משנה, בשאר הימים.
באי כוח העתונות המקומים בקרו בספינה. מר י. הלפרין, הראה והסביר לכולם את מהות הספינה. הוא עצמו חניך בית הספר הימי בציטאוויקיה, סיימו שם את חוק למודיהם חמישים קצינים יהודים. שבעים עומדים בתקופת הלמוד.
תשומת לב מיוחדת בשעת הלמודים, ניתנת למקצוע הדיוג, מיוחד בשביל ארץ ישראל.
קבלת-פנים
רב־החובל מר י. הלפרין, בלוית כמה קצינים מ„שרה א'“, בקר אצל הקונסול הצרפתי ואצל מפקד הנל. למחרת בשעה עשר בקרו אצל מושלה המחוז, אצל מפקד הצבא, ראש העיר, ובועד הקהלה. בחמש בערב בקרו בבית הכנסת „בית שאול“. בשביעי בנובמבר, בקרו אצל הקונסול הבריטי, ובערב נערכה אצל ד"ר קולין, קבלת פנים לקצינים. סניף „המכבי“ המקומי, ערך קבלת פנים מיוחדת. בשביעי בנובמבר הניחו קציני הספינה זר פרחים על קברו של „החיל האלמוני“. בטקס השתתפה פלוגת צבא, ונתנו כבוד לדגל התכלת לבן. בשמיני לנובמבר התקיימה בקלוב הציוני קבלת פנים חגיגית לעובדי הספינה. המלחים והקצינים של „שרה א'“ עברו בסך ברחובות סלוניקי, והשאירו רושם טוב על תושביה, הן היהודים והן הלא־יהודים. ההתענינות היתה מרובה כל כך, שמאתונה הגיעו צלמים מיוחדים מטעם חברת הפילם „פוק נוס“, לצלם את שרה ואת כניסתה לנמל.
(„אקסיון“, סלוניקי)
טקס קבלת פנים של שרה א' בסלוניקי.
יום א' 14 בנובמבר ישאר בזכרון אצל היהדות הסלוניקאית, בגלל ההפגנות הפרו־יהודיות שנעשו לרגל בואה של הספינה היהודית „שרה א'“. אי אפשר לתאר את כל הפרטים של הרושם הפלאי שהשאירו המלחים היהודים על הקהל הרחב שצבא כל הבקר עם המלחים של „שרה א'“ בתהלוכתם בטקס להנחת זר פרחים על קברו של „החיל האלמוני“. הזר היפה יחד עם מגן דוד, עורר התלהבות והקהל לא פסק מקריאות עדוד מרושם דמותם והליכתם של המלחים היהודים במדיהם. בזמן שהקפיטן הלפרין הניח את זר הפרחים עם הדגל הלאומי, נגנה תזמורת צבאית את "התקוה" ואת ההמנון הלאומי היוני. הרבה עינים נתמלאו דמעות. אי אפשר למסור על דפי העתון את ההתרגשות של כל המשתתפים. בערב היתה קבלת פנים אצל הרב הראשי ובקלוב המזרחי.
עלינו להזכיר את הבקור שעשו מלחי וקציני „שרה א'“ בקלוב של הרביזיוניסטים „מנורה“ ובמועדון ביתר. שם נאם הקצין י. הלפרין על מצב היהדות בעולם ועל תפקידה הנעלה של ביתר. ביתר – אמר הלפרין – היא אותה התנועה המכינה את הנוער בכל החזיתות, היא מכינה ערכי תמיד בשביל היהדות כולה. היא נותנת אפשרות לנוער להתפתח, הן באופן רוחני והן לצורך ההגנה העצמית. בשעה הנוראה שבה נמצאת היהדות העולמית כעת, מתכוונת הביתר, אחרי הכשרה על היבשת גם להכשרה ימית, והיא מתכוונת גם להכרה אוירית.
אחריו דבר ה' יצחק אל־שיך. במלים נלהבות ברך את המלחים והקצינים וספר על הקשיים לקבלת פנים של הספינה היהודית הראשונה. הוא קרא להצטרפות לשורות ביתר בסלוניקי. רק באופן כזה יוכלו לציין את אהדתם לספינה „שרה א'“. אחרי זה הודיע הנואם הודעה שהלהיבה את כל קהל המשתתפים. העיר סלוניקי נותנת למתנה לספינה „שרה א'“ מכונת שידור רדיו טלגרף. בסוף נאומו קרא את הנוער להכנס לשרות הימיה, כדי ליצור את האפשרויות של צי יהודי מסחרי. הספינה הקטנה „שרה א'“ היא החלוץ שלו ועליה ידברו הרבה והרבה שנים. היא המתחילה בפעולה הכי חשובה בהיסטוריה הנוכחית של היהודים, ולא ישכחו את היוזמים של כל המפעל, את זאב ז'בוטינסקי ואת הקפיטן י. הלפרין.
פרטים מקבלת הפנים אצל הרב הראשי
בקבלת הפנים שנערכה לקצינים ולמלחים של „שרה א'“ אצל הרב הראשי היו נוכחים מפקד הנמל, בא כוח של הקורפוס השלישי של הצבא, ובא כוח השלטונות האזרחיים. כבוד הרב הראשי ד"ר לואי קוליש, נשא נאום ביונית ובעברית. המפקד של נמל סלוניקי השיב בנאום חם ונלהב, וציין את האהדה של הצי היוני לצי היהודי המתעורר. אחר כך נאם מר ליאון גטניו, סקירה היסטורית, על התפתחות העם היהודי והיוני. מר י. הלפרין ענה לכל הנואמים והודה על קבלת הפנים הבלתי נשכחת. אחרי זה השתתפו הקצינים והמלחים של הספינה במסבת תה שנערכה לכבודם אצל הקונסול האיטלקי. בערב נערכה קבלת פנים חגיגית בקלוב המזרחי. למחרת בקרו בספינה הרב הראשי בלוית חברי ועד הקהלה, והמיור מרקוריור עם שני מזכיריו. באותו הערב בקלוב היהודי הגדול, נערכה קבלת פנים חגיגית לכבודם.
בקור הספינה „שרה א'“ בנמל שלנו עורר התלהבות בלתי משוערת. ההתלהבות הזאת התבלטה בזה שבשעות מספר נאספו המגבית של שמונים אלף דרכמנים לקנית מכשיר שדור רדיו טלגרף.
(מוסאריזו .11 .16)
ההכנות לקבלת פנים ל„שרה א'“ בסלוניקי נעשו ע"י השליח המיוחד של הדירקטוריון הארצי של קרן תל־חי בארץ ישראל מר מ. המלפרב.
"הירדן", שנה ד', מס' 755, 26 בנובמר 1937, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על רציף מל חיפה צבאו עם רב וחיכה בסבלנות לרגע ההיסטורי בו תעגון אנית הלימוד העברית הראשונה בפעם הראשונה בנמל חיפה. רטט עבר בקהל. על תרנה הקדמי בגובה גלית התנפנף בגאוה הדגל הלאומי.
כולנו נשארנו רתוקים לרציף בלי אומר בפינו. השתוממנו למראה הנאה של „שרה 1“, אף איש מאתנו לא פלל לספינה כזו, כולנו תארנו אותה לעצמנו קטנה, עלובה, ומה גדלה שמחתנו לראותה במו עינינו בדמות גאה זו.
ברוך בואך למולדת.
„שרה“ שרתנו ברוכים מלחיה העתידים לפלס את דרכם בימנו ולהחזיר לנו את עטרתנו – עטרת עוזנו בשלטון הים.
„שרה“ קרבה לרציף והשליכה עוגן – מרחוק נראו תנועותיהם הזריזות של המלחים וכעבור כמה רגעים הבחנו בדגלה הצרפתי והא"י שהועלה זה עתה על תרנה.
אין קץ לשמחתנו. אנו קרבים בסירת מוטור אל „שרה“ שלנו, תוחלתנו מימים, והנה בקורת השוטר הארצישראלי. ואנו על ספון האניה על ידי תאי הקצינים קבלינו בשמחה הקפיטן ירמיהו הלפרין, מפקד הנסיעה ומנהל המחלקה הימית של בית"ר, לאחר ברכות קצרות של ב"כ המוסדות התנהלו שיחות ידידותיות בינינו לבין הקצינים והמלחים הבית"רים. האחרונים הרבה מהם לא ראו מימיהם את מולדתם, ומה עלץ לבם, לראות את הכרמל מזדקף למולם וקורא להם שלום. רבים בכו משמחה וברכו „שהחיינו“. התחלנו לבקר את „שרה“ ולמולנו הסתדרו משמרות המלחים בבגדי העבודה הלבנים, וברכונו לשלום תל־חי.
דבר בלתי רגיל אירע: – הקפיטן קבל את המסדר והחל לתת הוראות ופקודות בשפה העברית. זוהי הפעם הראשונה לאחר אלפי שנים שכל עניני אניה סודרו בשפתנו העברית. כל המבקרים שברובם נסעו באניות זרות ואף אלו שנסעו השתוממו לשמע הפקודות העבריות.
כולם מלאו את תפקידיהם בזריזות, חיש הורדו סירות ההצלה ובמהירות הבזק החליק מישהו למטה הימה, הכרתיו, זהו אנגל! הבית"רי הארצישראלי שלפני זמן קצר עזב אותנו, וכבר מיטיב לדעת את תורת הספנות, ואף קבל הצטינות ומשמש סמל (קורפירל).
התנהגותם ומהלכם האדיבה של התלמידים הפליאתנו. איזו משמעת מפליאה כאן, פקודה, רמז – הכל הוצא בפועל חיש מהר, כאן אין מתווכחים, כאן ממלאים את הפקודה באהבה. כאן הספינה הבית"רית „שרה 1“.
לאחר שכבדנו בארוחת צהרים כיד המלך, ומי קרח, בחדר האכל המיוחד לקצינים, התחיל בקורנו באניה.
ה' אקסלרוד בעל „הכרמל פילם“ לא יגע אף הוא לטפס בזריזות על הסולמות, ועל התרנים, על גגות הקבינות וצלם וצלם בלי הרף. מימיו לא ראה ספינה נהדרה כזו, בי"ס עברי לכל פרטיו ודקדוקיו, וכאן הכל ראוי לצלום, והמכונה מצלמת והולכת. אין זאת שבעל־הכרמל פילם נדבק בזריזותם של המלחים הצעירים והתחיל אף הוא מטפס, מטפס עולה ומצלם…
בחרטומה של „שרה“ נמצאים 5 תאים, 4 תאים לקצינים, ומשרד, וכן חדר אוכל. חדר האוכל הוא החדר המרכזי ומרוהט בטעם כמו שאר חדרי הקצינים. ממוּלוֹ נמצאת תמונתו של מנהיגנו, יוצרה של בית"ר ואביה של הספנות העברית החדשה – ז'בוטינסקי ולצדיו תמונותיהם של קירשנר ורעיתו שרה יו"ר של ברית ידידי הספנות העברית האש שנתן ממיטב כספו לרכישת „שרה“ באמצעות קרן תל־חי.
ליד תאי הקצינים פרוזדור רחב, המשמש לסדור המשמרות. ממעל לו חדר הנויגציה. אל גלגל ההגה עומד בית"רי צעיר בלי מעיל הוא מפנה את „שרה“ ומעמידה כשחרטומה פונה הכרמל. על העוגן קבועות המלים „שלטון בית"ר“ וצורת מנורה. ספון האניה רחב וגדול ואפשר לסדר עליו בנקט ענקי ל־800 איש לפחות.
על הספון עולה באפנו ריח המטבח. טבח בעל מצנפת מקצועית מחייך ושואל מיד: עוגה? ומגיש לך כחפצך ממיטב מעשה ידיו.
סגן הטבח מכריז: אוכל. וכולם אצים. כל אחד צלחתו בידיו, מזלג וכף וכל הכלים הנחוצים, מסתדרים בתור ומקבלים אוכל.
ליד המטבח אפתעה. הנני מציץ למטה לבטן האניה והנני רואה את חדר המכונות הענקי. המכונן הזריז וסגנו המטפלים בהדלקת מוטורי הדיזל ומשוחחים אתך עברית צחה.
ארובות מזדקרות על ספון הקצינים, העשן מיתמר וקול תקתוק המכונות נשמע. שרה „עובדת“! חדר המכונות מצויד ב־2 מוטורים גדולים של 200 כח סוס ובו כל כלחי המלאכה הדרושים. הקפיטן מסתובב ומחייך, זוהי „שרה“… סוף סוף הגענו למולדת. בטבור האניה סולם היורד אל אולם השינה, אולם ענקי. לכל איש מטה תלויה ועל ידם חגורת הצלה, לכל תלמיד תא מיוחד לבגדיו, ולמזודותיו. מהאולם הגדול נכנסים לחדר מלחים עם תאים, ולבית־הכנסת הנאה.
הנך נבוך: – לא פללתי לראותך בכך „שרה“ ומה רבה הערצתי אליך אל יוצריך ותלמידיך. האולם נקי, אין שארית סיגריות, אף לא אבק.
בירכתי האניה הננו מוצאים כתובת „בית חולים“ וסמל מגן־דוד אדום, הצצתי פנימה לראות חולים. אולם מה גדלה השתוממותי: כל המטות מסודרות. על „שרה“ אין חולים! כולם בריאים ועליזים. כולם הורגלו לתנאי הים הקשים, נהפכו לזאבי־ים ממש. מי שלא ראה אותם במלאכתם ובעבודתם, ברוצם ובטפסם על החבלים לא ראה אקרובטים מימיו, לא ראה ימאים מימיו.
ולבסוף התרנים, 4 תרנים לה ל„שרה“ גובה התורן 30 מטר!
והגדול בהם מניף בגאוה את דגלנו הגאה עם תכלת לבנו המבהיקים בשמש היום.
על „שרה“ ישנן 5 סירות הצלה של תמרונים, מהן 2 עשויות פלדה. הקפיטן מחייך אלי, אולם איני מבין צרפתית. חיש נמצא אחד התלמידים המשמש לנו מתורגמן.
הוא נפנה ובהתלהבות רבה מסר לי את שביעת־רצונו ושמחתו לשמש חובלה של „שרה“. הוא הקפיטן Bianchiעבד באניותיה הענקיות של מסג'רי מריטים, ועתה עלה לשמש את „שרה“ ומה רבה עליצותו על כך.
הבאתי לכם למולדתכם את ספניכם הראשונים – אמר הקפיטן – את ספינת בית הספר העברי הראשון והריני תקוה שלא תתאכזבו ממלחים אלה.
ב„שרה“ כבר שרתו וגמרו את חוק למודיהם 70 תלמיד, בני 2 המחזורים הקודמים, עתה משמשים 40 תלמידי המחזור השלישי. רוב הקצינים הם בוגרי המחזורים הקודמים, עתה מוכנה „שרה“ לקבל בארץ־ישראל את המחזור הרביעי.
המוכנים אתם הנוער של ארצנו לכבוש את ימכם?
„שרה“ מחכה לכולכם!
ש. רוזנבוים
"הירדן", שנה ד', גליון 648, 3 בספטמבר 1937, עמ' 19. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ספינת המוטור המפרשית "שרה 1" הפליגה בתחלת חודש ספטמבר לגנובה, בלי התלמידים, ונכנסה שם לבריכה לשם נקוי חלקה שמתחת למים. שלשת בוגרי המחזור הראשון, המפקד א. בלס והמכונאים אייזנברג ושמינברגר, נכללו בתוך אקיפאז' הספינה. הראשון בתור תלמיד קצין והאחרונים בתור סגני המכונאי הראשי. עבודות הכנת הספינה נעשו בפקוח מורה בית־הספר הימי הקפיטן זאבוטא.
בעת שהית הספינה בגנובה נוכחו שם גם נציב בית"ר דאיטליה הקצין ג'. רויפר ובוגר המחזור הראשון של בית הספר ל. בלע, אשר שהה באיטליה לרגל עניניו הפרטיים.
הקצין בלע בקר גם בצ'יוויטאווקיה בה ניתנה לו הזדמנות להתבונן מקרוב לפעילות בית הספר הימי ובפיזה, עפ"י הזמנת הנציב רויפר לשם התיעצות על כמה ענינים הקשורים בהפלגתה הקרובה של הספינה ועתיד בית הספר הימי.
הקפיטן נ. פוסקו מנהל בית הספר הימי בצ'יוויטאווקיה, חזר בהתחלת ספטמבר בחופשתו, וימשיך בהכנות לקראת המחזור השלישי של בית הספר.
סגן מפקד בית הספר הסמל י. גרינברגר קבל חופשה לחודש ימים, אותה יבלה בביתו. בתור ממלא מקומו נתמנה הסמל אלטשולר.
מפקד בית הספר הקצין בלט המציא לשלטון את רשימת כל התלמידים שעמדו בבחינות עם עיוניהם, לשתי מחלקותיהם – ספנים ומכונאים.
העתון האיטלקי בליבורנו „איל טלגרפו“ מסר במדור הכרוניקה הלאציאלית שלו הודעה על סיום הקורס התיאורי של בית הספר הבית"רי כגון:
„בבית הספר הימי בצ'יוויטאווקיה נגמר המחזור השני המיוחד לתלמידים ציונים מארצות שונות. אחר סיימם את הקורס התיאורי הם יעשו את הקורס המעשי בספינת מוטור מפרשית גדולה בעלת ארבע תורנים „שרה 1“, ספינת־אשכולה ראשונה של הצי המתהווה של ציון החדשה. הספינה הפליגה לגנובה כדי לנקות את חלקה התחתון. בשובה לצ'יוויטאווקיה יעלו עליה הבוגרים החדשים להפלגתם המעשית הראשונה.“
ברכת ה„תיאודור הרצל“ לראש בית"ר והשלטון
ראש בית"ר והשלטון קבלו ברכה לרגל ראש השנה, מהספינה המפרשית „תיאודור הרצל“ העוגנת כעת בקופנהאגן.
ב„ליגה הימית“
אחד העסקנים הריגאים החשובים, ה' רודולף קפלן, העוסק באופן פעיל בעניני הספינה „תיאודור הרצל“, שוהה כעת בפאריס. המחלקה הימית בשלטון בית"ר התקשרה עם ועד „אגוד ידידי הספנות העברית“ בפאריס והציעה לה לבוא בדברים עם ה' קפלן לשם יצירת סניף ה„ליגה“ בלאטוויה.
בולטין ותזכיר אנגלי
הבולטין של המחלקה הימית ע"י שלטון בית"ר, „הים העברי“ יופיע מעתה גם בשפה האנגלית ויישלח לכל האישים והמוסדות הנמצאים בחוג התענינותה של ה„ליגה הימית“. אליו יצורף תזכיר מיוחד של בעיות כיבוש הים.
"הירדן", שנה שלישית, מס' 604, 7 באוקטובר 1936, עמ' 11. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
את הפרק הזה הייתי צריך לקרוא בשם „גינואה“, כי את תלמידי בית הספר הימי הבית"רי ואת ספינת המפרש שלהם „שרה“ ביקרתי בג'ינואה. הדבר היה בשבוע שעבר; הם חזרו אז מאלג'יר, עם 550 טון משא בשביל אי איזו פירמה גינואית, ומצאתי לי סוף סוף את האפשרות להכיר אותם ואת ספינתם.
גם בצ'יוויטוויקיה הייתי, מיד אחרי הקונגרס הוינאי, אבל „שרה“ והתלמידים שהו באותו זמן בסיביליה. לא נשאר לי אלא לבקר את הבניינים. בית הספר של האיגוד הימי האיטלקי המקצועי נמצא ממש על החוף, בבית ישן נושן, שמראהו כמראה מבצר מן המאה השש עשרה; במשהו הזכיר לי אפילו את מבצר עכו בשנת תרפ' (להבדיל). על חוף סלע שני עומדים שלשת הבניינים, שבהם היו הבית"רים ישנים וסועדים בעונת ירחי הלימודים: בניני סלע רמים עתיקים. כל העיירה הציורית הזו אומרת עתיקות – ואעפי"כ לא שמעה מעולם את השמע היהודי: אפילו באינציקלופדיה הישנה של עפרון אין זכר לשמה. אבל בהוצאות הבאות בודאי שייזכר.
העיירה ראויה לכך. שומע אני, שמתהלכות אגדות על אי אלו פריביליגיות מיוחדות, שזכו להן תלמידינו: עלי להזהיר מפני גוזמות ממין זה. באיטליה של היום, – כמו בזו של זמנים עברו, בהם בליתי את שנות לימודי – מתקבל הזר בבתי הספר בסבר פנים יפות: במכללה כבגימנסיה כבמוסד מקצועי מיוחד. תלמידים בני חוץ לארץ כי יבואו בחברייה וישתקעו בחברייה – הרי שיעזרו להם בחייהם המשותפים ובלימודיהם המשותפים. במקרה שלנו בא בחשבון משהו מיוחד: התלמידים הבית"רים משתייכים לטיפוס אנושי שונה מזה של התלמידים האיטלקיים הרגילים שבאותו בית ספר ימי – האיטלקים מתקבלים בו, בעודם בגיל הילדות, ולומדים כאן את לימודי בית ספר עממי בכללם, גיאוגרפיה, היסטוריה ומתימטיקה; ואילו שלנו באים ברובם ותעודת הבגרות אתם, רק לשם הלימודים הימיים; הם איפוא, בגיל מבוגר יותר ורשאים ע"כ לסיים בהקדם את החלק התיאורטי של הקורס. בית הספר מביא בחשבון את כל המומנטים הללו, כשם שהיה נוהג גם לגבי כל כת אחרת. ולא עוד אלא שהכתוב מדבר באיטלקים, לאמור – בעם המקפיד במצוות הכנסת־אורחים, בעל נטייה לכל תנועה לאומית, וביחוד לתנועה, שיש בה מן הטעם הליגיוניסטי הגאריבלדאי.
וכל אלה לא היה בהם כדי נימוק מספיק, לולא מר ניקולה פוסקה, שהוא מנהל בית הספר הימי. עודנו אדם צעיר, אבל בקי ומומחה בספנות, במדה גדולה עוד יותר – בדיג, המחבר של מפות גיאוגרפיות אחדות, המציינות את דגי הים למיניהם ועד חופיהם האפריקניים של האוקינוס האטלנטי. במשך חצי שעה סיפר לי על מיני הדגים החיים במימי ארץ־ישראל וגם בים סוף ובמפרץ עקבה. „במשך דור אחד הייתם צריכים ליהפך לעם הדיג“, היא המסקנה מדבריו; אם כי אין הוא מביע זאת בצורת עצה ישרה נועזת. מתון הוא, וממעיט, בכלל, בדיבור; אבל בעל מעשים. בשעה שבאו התלמידים הראשונים, שטרם הכירו דבר, לא רק בהלכת הספנות, הדיוג, הלשון האיטלקית, – אלא לא ידעו איש את אחיו, – הפשיל הקאפיטן פוסקה את שרווליו, חיפש ומצא בשבילם את שלושת הבניינים הנזכרים – למעון, השיג אשראי אצל בעלי המלאכה, וסוחרי עץ וברזל לריהוט־הבניינים וכו' וכו'. מקובל לכתוב את ה„וכולי“ רק שתי פעמים, אבל הפעם היה מן הראוי להכפיל את מספרה עשרת מונים. אל נא יתרעם תלמיד מן התלמידים: איש נוצרי המטיל על עצמו את תפקיד הדרכת־גדוד של צעירים מישראל בדרך לא סלולה, כפטרסון בשעתו, – נוצרי כזה צריך שיצטיין גם במידת הסבלנות אשר לפטרסון. פוסקה הוא בעל מידת הסבלנות אשר לפטרסון…
בצ'יוויטוויקיה לא מצאתים, כאמור; היתה לי רק ההזדמנות לבקר את ראש העיריה ולחוות לו את תודתי על רוב הטוב, שהעיר העניקה לתלמידינו; ועוד ביקור עשיתי, מלא תוגה – על קברו של הבית"רי הצעיר מדאנציג, אברהם שטרויסברג, שטבע בים בחודש מאי. „קרבן לכיבוש הים העברי,“ – כה כתוב על המצבה הבודדת. בודדת היא המצבה, כי אגף מיוחד ליהודים אין, כמובן, בבית הקברות הנזכר; אבל הקבר נשמר בנקיונו ובטהרתו, גם בשעה שחברי שטרויסברג שוהים בסיביליה, מעבר למיצר הגיבראלטר. בעמדי כה לפני הקבר הבודד אפפוני הרהורים על המושג „הים העברי“. דבר מיוחד במינו: עד עתה סבור הייתי, שבמשך 40 שנות התעמולה הציונית, שעלו בחלקו של דורי, כבר הובעו כל הסיסמות והנוסחות האפשריות, המליצות, הכרוזים והמונחים הלאומיים: כולם, כולם כבר מצאו להם את ביטויים המלא, המוגמר, ושוב אין עוד מקום לחידושים. ואילו לעיני כאן מעין נוסח חדש, שטרם שמעתי את שמעו: חקוק הוא לעיני בשחם־המצבה, אולי בפעם הראשונה בדברי ימי ישראל. ומי יודע: אולי, בעתיד הרחוק, יגידו הבריות, שכדאי היה קרבן רך ורענן זה, כדי שישמש כרוז ואות ומופת לנוער היהודי.
בנמל גינואה, ממרחק, הכרתי את הספינה: ספינת־מפרשים בעלת ארבעה תרנים אינה הופעה רגילה – ספק הוא, אומרים, אם קיימות עוד בכלל שלש „ענקיות“ נוספות ממין זה בין צי המפרש שבים התיכון כולו. אלא שהתלמידים עצמם מודים, שבנמל אלג'יר ראו עיניהם ספינת מפרש גדולה מזו: ב־15 מטר יותר בארכה, ו־5 תרנים במקום 4: היתה זו ספינת הלימודים הפולנית מגדיניה. – „שרה“ היא בת אמריקה לפי מוצאה, שם נבנתה, ספינת לוקסוס של אדמיראל, ושמה היה אז „פור־וינדס“: ארבע רוחות השמים. אחר כך נרכשה לאיטלקים ושמה תורגם: „קוואטרו ווינטי“. חושש אני שבינתים הורדה בת־הנגידים מגדולתה: השתמשו בה לצרכי משאות שונים, בכלל גם בהמות ועזים. אולם עתה היא בדרך לשיא גדולתה: ספינת לימוד, פתיחה לאקדימיה ימית עתידה – „לכיבוש הים העברי“.
במקרה נזדמנתי באנייה עם שני אנשים, שלהם חייבים בית הספר וקרן תל־חי תודה על הספינה היפה. איני יודע אם כבר נזכר השם הזה בעתונות; איני יודע גם אם רשאי אני לקרוא אם השם הזה, וחושש אני שמא יאשימו אותי במידת האל־סודיות.
יהא מה שיהא – מר קירשנר הוא ורעיתו, ו„שרה“ היא תרומתם. הגאוה „המקומית“ מאלצת אותי להדגיש בזה, ששני בני ארצי הם בני־ארץ כפולים: ראשית – אודיסאיים, שנית – פאריסאיים. בהזדמנות כזאת מתעורר בו הרצון להיפגש בפונדק אחד עם כל הנוגעים בדבר, אבל הם אינם כאן. ה„מבעיר“ הראשון היה ירמיהו הלפרן, ראש מחלקת ספורט־ההגנה בבית"ר. מחנך אלפים אחדים של „מדריכים“: סוד בי"ס כזה. לפני שנה נתקשר, לתכלית זו, עם בית"רי איטלקי, הוא הרופא הצעיר מאוריציו מנדס: הוא הוא ש„גילה“ אז לפנינו את צ'יוויטאוויקיה ואת המפקד פוסקה. אבל הלפרן ופוסקה אינם; ועוד מישהו חסר לי – על אודותיו כבר כתבתי פעם מאמר ארוך: „אל־רייד“ היה כינויו, הוא הוא שהופיע הראשון בתיאוריה שלו על אימפיריאליסמוס ימי יהודי, אגב טענה שאפילו קאטאנו היתה עיר ואם בישראל, ושהעבר היהודי והעתיד היהודי („רודי־גל“) קשורים בים־התיכון.
יום אחד בלתי בחברת התלמידים: שבעה־עשר הוא מספרם כעת בספינה, והשמונה־עשר מהם נשאר באלג'יר בבית־החולים, (טיפוס; בהתאם לידיעות האחרונות הרי יצא משם בקרוב לחיים בריאים). רציתי „לחקור“ בעצמי, כיצד מגיב צעיר יהודי על נסיון בלתי־רגיל ממין זה. את שלושת החדשים האחרונים בילו על פני הים, שמהם 18 שעברו עליהם בסערות, בתוך ספינה זו בת 750 הטונות, בעוד שהעני בחלוצים או בתיירים הנוסעים לא"י מקונסטאנצה, או מטרייסט, או ממארסייל, גם לא שמע מעודו שמע אנייה בעלת פחות מ־9 – 8 אלף טונות. כי על כן, – כבר הנסיון הפיסי כשהוא לעצמו אינו מן הקטנים. הוסף לכך את הנסיון הפסיכולוגי: גם זה אינו מן הקלים. והגם שכל אחד מן השמונה־עשר עמד בהצלחה בבחינת התעודה התיאוריטית (קודם שהרשו לו להפליג ב„שרה“ לסיביליה) „פאדרונה מאריטימה“, – הרי אין התעודה לע"ע אלא פסת נייר בלבד: עדיין חסר להם הוותק הימי, ופה, ב„שרה“ אינם לפי שעה אלא תלמידים. להימנות בין תלמידי ספינת־מפרש קל, בהרבה מובנים, מאשר להימנות בין המלחים שלה, אבל במובנים אחרים הרי, אולי, יותר קשה. מהי, ובכן, המסקנה „שלהם“? „שלהם“ דוקה: כי את מסקנת המשגיחים עליהם, את מפקדיהם האיטלקיים כבר חקרתי, כמובן, עוד קודם שהלכתי לשוחח עם הצעירים.
לעתים רחוקות ביותר נופל בחלקי, בשנים האחרונות, יום תמים של נחת: עלי להעיד שהפעם הזאת הגעתי לידי כך. ברכבת, בדרכי לגינואה, חרדתי במקצת, שה„נסיון“ היה קשר – עובדה זאת הן ידעתי כבר, מתוך התזכירים האיטלקיים והביתריי"ם – כמו גם מתוך מכתבי תלמידינו. לא פעם נזכרתי בשנים שעברו, עת ציוו עלי לשמש „צינזור“ למכתבים של חיילי הגדוד העברי – ונוכחתי והרגשתי פתאום מה קשים הם החיים הצבאיים לסתם חייל מן השורה, מה עזים געגועיו לבית אבא, מה כבד עול המשמעת בקסרקטין או במחנה שבשדה. בקרב תלמידי ביה"ס הימי שרר מצב אחר לגמרי, כמובן, – ואין לדמותו למצב ההוא: ואעפי"כ, מטבע האדם הוא, בודאי, ואולי במיוחד מטבעו של אדם מישראל, ששולטת בו, בשעת כתיבת מכתב לאמא או לכלה, רוח סנטימנטלית, והריהו נוטה לעגמומית ולבכיינות; ואמא, או הכלה, מסדרת העתק־המכתב ושולחת אותו לפאריז.
שאלה אחת היא, שעניינה אותי במיוחד – ואותה הצגתי לכל אחד מהם: „ובכן, מסקנה – מסכים אתה, או אין אתה מסכים, להמשיך את חייך אלה, חיי מלח, הלומד לכהן בכהונת קאפיטאן?“ – שאלה זו היא שעניינה אותי במיוחד. את חוות דעותיהם של המפקדים האיטלקיים על כל אחד מהם, על היותו מוכשר, או לא, לחיים כאלה ולמלאכה כזאת – כבר היו אתי, שחור על גבי לבן, חתומות בכיסי בגדי; אלא שמנקודת־השקפה יהודית הרי חשוב יותר לדעת, מה דעתם הם עצמם – הנבהלו או לא?
מופלא מאד: משבעה־עשר אלה – רק אחד ויחיד הוא שהודיעני על החלטתו ש„לא להמשיך“; ודוקה צעיר הגון למדי, משכיל שבמשכילים (גמר את לימודיו במכללת צרפת), ופועל חרוץ בבית־הספר כבספינה. הוא מוצא, שלא יעמדו לו כוחותיו הפיסיים, ויש ברצונו לשוב אל המקצוע שהוא זכה לו לפי תעודתו האוניברסיטאית. אבל אחד ויחיד, כאמור. ששה־עשר הנותרים (והם מבטיחים שזוהי גם דעתו של החבר החולה שבביה"ח באלג'יר) מצהירים פה אחד: מנוי וגמור – הריני נשאר על הים! – והיות ואני מדבר עם כל אחד ביחידות, הם אינם מתביישים כלל בפני (הוכחה לכך תשמש לי העובדה שמפי רבים מהם, מפיות כולם כמעט, הרי אני שומע גם הערות־בקורת מרות וצודקות על פרט זה ועל פרט אחר; ביקורת עפי"ר צודקת בהחלט) – הריני מקשיב בדברים נעימה של גלוי־לב, וביחוד שאין זו הלא סתם שיחה אידיאולגית, אלא שיחה בשאלת הקאריירה או המקצוע; ו„פה אחד“ זה עשה עלי רושם אדיר. היה זה נסיון קשה, אבל מוצלח.
אין זאת אומרת כלל, שאני מסכים לדעתם של כל ששה־עשר „אומרי־ההן“ הללו. ישנם ביניהם, לדאבוני, שלושה־ארבעה שאיני רשאי להסכים להם: אין ביכולת הבית"ר לקחת על עצמה את האחריות לתמיכה שהם זקוקים לה להמשכת השכלתם הימית – אי־אלה מהם אינם מתאימים לכך בסגולותיהם הפיסיות, ואחרים אינם מתאימים מבחינה פסיכולוגית. אבל 75 למאה ממספר התלמידים הם בלא ספק „חומר“ טוב, אחדים מהם אפילו „מצויין“. עוד רחוקים הם מגמר חוקם בספנות. עוד עליהם לסבול דוחק ועמל רב עד שיגיעו למטרתם, והריני מסופק מאד, אם תוכל הבית"ר, בענייה, לתמוך בהם בדרכם הקשה. אבל הנסיון הצליח, ועל הסיפון של ספינת־מפרשים זו בעלת ארבעת התרנים ושני המוטורים – ועליה עוברים קוים תכולים־לבנים – על מעקה ספינה זו נפתח באמת פרק חדש בספר התחיה העברית.
אגב, נסיון צ'יוויטאוויקיה אינו היחידי: שם הספינה הביתר"ית השניה הוא „תיאודור הרצל“ ומקומו בים הבלטי, ותלמידיו הם מבני בית"ר בלטביה. איני יודע, לדאבוני, מתי אוכל להיפגש אתם, אבל, עד כמה שידוע לי – עלה הדבר בקושי וגם שם יצליח.
עד עתה הוכתר הנסיון בשם המתון והארעי: מחלקה ימית – מחלקה ימית של השלטון. עתה רשאים אנו לצעוד עוד צעד נוסף קדימה בדרך להגשמת החלום שאותו חלמה בית"ר בשני כינוסיה העולמיים: הראשון, בדאנציג ב־1930, והשני – בקראקוב בחוף העבר. שם עברי לחלום הנ"ל: „רודי גל“: השגה עקשנית, כמו „כיבוש הים העברי“, כמו „הדיבור העברי“, כמו „המדינה העברית“ – דמיון ומציאות בערבוביה: כמו כל עיקר מעיקרי הציונות. בבית"ר החדשה (על הפרק עומדת שאלת שינוי המבנה שלה) תהיה „רודי גל“ אחת ממחלקותיה.
ג.
ספנות ודיוג הם שני מקצועות חשובים, ביהודים אינם תופסים בהם לפי שעה כל מקום. ברור כשמש, שיש לשנות את המצב הזה. צעירים, שנטייתם לכך, צריכים להרהר היטב על קו־כיוון חדש זה בחייהם. ואין „היטב“ כאן פירושו אלא הירהורים מתוך העמקה וזהירות. אי־אלו אזהרות עלי להביא מיד ולמפרע, והריני מייעץ את קוראי הצעירים ואת הוריהם, לקרוא את ה„סוף“ בכל תשומת הלב הראויה, ובכל ישכחוהו לעולם.
ראשית: אין זו קאריירה בשביל בני עניים בלבד. הגם שההשכלה התיאוריטית היא בת 6 חדשים בלבד (כך קבעו, לפחות, באיטליה), אבל כבר אמרתי, שהתעודה התיאוריטית אינה מספיקה כלל וכלל. העיקר ב„וותק“, נסיון פעיל בספנות הנקנה בלא פחות משלש שנים.
ואין לשכוח, עם זאת, שצי יהודי עדיין אינו קיים, או „כמעט“ שאינו קיים; ובאניות של עמי־הים קשה כיום, לבן חוצ"ל, להשיג עבודה. לא בית־הספר בצ'יוויטאוויקיה, וכנראה שאף לא כל בי"ס אחר, לא יהיה עוד רשאי, זמן רב, להבטיח לתלמידיו היהודים שיוכלו למצוא בנקל את ההזדמנות לשלש שנות הספנות, ואח"כ – את משרת הקברניט או כהונת קצין „שני“ או „שלישי“. כצעיר זה, ההולך ללמוד משפטים או רפואה בצרפת או בלגיה, היודע בבירור שעם תום הלימודים תעמוד לפניו השאלה האיומה – „במה עלי להתחיל באמצעות התעודה שלי?!“ – כן יקרה גם להולך ל„כיבוש הים“: וכלגבי כל הכיבושים למיניהם – גם כאן: אין זו „קאריירה“, אין זו דרך־מלך בעלת ספסלים למנוחה משני עבריה ובעלת שלט של „ברוך הבא“ בסופה: העפלה חלוצית ההרה היא, נועזת, לא בטוחה, בלא תמיכה ובלא רחמים. דרך היא לאנשים חזקים בעלי כתפים רחבות, גוף ונפש בריאים. „ברזל“.
והמלאכה קשה. מחלת־הים אינה בדיחה; האוכל לא ינעם אף פעם לחככם. אלה הם הדברים שאנו „ערבים“ להם. ומשמעת הקסרקטין (במקום שם אתה „עובד“ שנה ויוצא פטור) היא כמשחק בהשוואה למשמעת השוררת בספינה: ולה הן תסור במשך כל ימי חייך.
חשבו היטב את דרככם. על „רודי גל“ להיות כחצר בעלת מבוא צר־צר ובעלת מוצא רחב ופתוח תמיד לרווחה.
"הירדן", שנה ב', מס' 562, 10 בדצמבר 1935, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נודע לנו ממקור מוסמך, שהסוכנות היהודית עומדת לייסד בעזרת החברה „ללויד טריסטינו“ בית ספר ימי (לספנות) באיטליה, כדי לחנך שם נוער יהודי לספנות בים התיכון.
באמצע ינואר ש.ז. הודיעה חברת „ללויד טריסטינו“ לסוכנות ע"ש ז. בן־גוריון, כי היא שמחה לשמוע מפי הד"ר לאטש, שהוא והסוכנות מתענינים מאוד בבית ספר הימי שחברת „ללויד טריסטינו“ עומדת להקים יחד עם הסוכנות. חברת „ללויד טריסטינו“ מודיעה, שהיא מקווה לקבל רשיון מאת הממשלה האיטלקית, והיא תוכל להעמיד לרשות בית הספר ספינת־לימוד ל־30 איש. החברה מבטיחה, שאחרי גמר הלימודים, תקבל את הגומרים כמלחים באניות „ללויד טריסטינו“. התלמידים המצטיינים ביותר יישלחו לבית ספר לקצינים. התלמידים יצטרכו לשם סכום קטן ביותר, כי את התקציב הרובי תכסה חברת „ללויד טריסטינו“.
עד כאן האינפורמציה והנה המוסר: שמחים אנחנו שרעיון כיבוש הים, שהטפנו לו זה שנים, חדר סוף סוף גם למוחותיהם של אנשי הסוכנות, וגם הם מוכנים ללכת בעקבות בית"ר בצ'יויטבקיה – וליסד בית ספר ימי באיטליה.
אולם ידעו־נא עכשיו אנשי הסוכנות כי בזה הם מאבדים בעצם ידיהם את האפשרות לחידוש עלילתם הידועה על מדיניות פרואיטלקית ואנטי אנגלית של הצה"ר והצ"ח: הלא זכור עלינו הנימוק הראשי של המעלילים בענין זה: לבית"ר יש בית ספר ימי באיטליה!
זוהי דרך הסנבלטים מתמול שלשום… מעלילים עלילות, ואת עצם נושא העליה מחקים, בלא עין רעה…
"הירדן", שנה ג', מס' 573, 6 במרץ 1936, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
במקום הקדמה רוצה אנכי להעיר לקוראי הנכבדים שבכותרת של הרשימה הזאת לא נפלה שום טעות.
המשולש הזה ייראה קצת מוזר בעיניכם – אולם – קצת סבלנות!
* * *
ויהי בשכבי על משכבי באחד מן הימים, הופיע לפני חברי ועתון בידו – ובקול נצחון קרא אלי:
„הא לך, ראה! רמאים שכמותכם!
הפכתם עולמות, הרעשתם שמים וארץ, בגלל בית־הספר הימי שלכם בציויטבקיה והרי לך קרא:
„אינטרוויו עם בית"רי שעזב את בית הספר“.
ובאינטרוויו נאמר בפירוש שאמנם ביה"ס הוא בית ספר ממש והלמודים וההוראה – למודים והוראה ממש, והקצינים והקאפיטאנים והתלמידים – קצינים וקאפיטאנים ממש, אבל…
אוי לאזנים שכך שומעות!
בית הספר הוא כלל לא של בית"ר, אלא בית ספר של ממשלת איטליה ולבית"ר – אין בו לא חלק ולא נחלה.
לא נעים היה לי לשמוע את הדברים הללו מפי חברי, שבכל עת ובכל שעה היה מחפש לו הזדמנות של עקיצה – אולם הלא ה„אינטרוויו“ היה כתוב שחור על גבי לבן בעתון ששמו „עתון חדש“ – בשם עתון הונגרי.
מילא, הבלגתי על צערי: „טוב כלב חי מארי מת“.
יהא זה בית־ספר איטלקי – אולם התלמידים והקצינים עבריים הם.
* * *
והנה עדיין לא הספקתי להנחם וכבר הביאו לי את „דבר הערב“ ובו „אינטרוויו“ שני עם „כבשה תמה שהותעתה ע"י בית"ר“.
לא כדאי להאריך כאן בפרשה של צעיר ששמו מ. מזרחי, ושיש לו נטיה לספנות“ (ול…כזבנות).
העיקר: הוא היה בבית"ר (מספר הקבלה על התעודה 550) ובפירוש הוצא מבית"ר משום שהתנהגותו בציביטבקיה היתה בלתי ציונית (אפילו לפי קנה המדה של „דבר“) אולם זה לא חשוב – כשם שלא כדאי לספר שאותו הצעיר רצה מרוב „נטיות לספנות“ לעמוד בציוויטבקיה ישר לבחינת קפיטאן ומיד דוקה… אולם מה שכדאי לציין – היא – התגלית החדשה של „דבר“.
מה שקיים בציוויטבקיה – אינו כלל בית ספר ימי, אלא „קן בית"ר“. קן ממש על „גוזליו ונשריו“.
והעיקר: „לממשלה האיטלקית אין כל שייכות לביה"ס זה“.
וכאן… נסביר לקוראינו, כיצד נזדקר וקפץ שלום־עליכם לכותרת זו הרשומה למעלה.
ודאי זוכרים אתם, ששלום־עליכם כתב בין שאר המונולוגים שלו – מונולוג אחד בשם „הקדרה“.
טוענת לה יהודיה כשרה:
„ראשית כל לא שאלתי אצלך שום קדרה. שנית היתה הקדרה שבורה מלכתחילה, ושלישית הרי החזרתי לך כבר את הקדרה…“
והנמשל?
הצעירים שיש להם „נטיות לספנות“, יחד עם עתונים שונים, שיש להם נטיה להמעטת דמות משימים עצמם כאותה זקנה של שלום עליכם:
„ראשית כל לא קיים בית ספר ימי בציוויטבקיה.
שנית זה שקיים – הרי זה „קן של בית"ר על גוזליו ונשריו“.
ושלישית בית הספר הימי בציוויטבקיה הוא של הממשלה האיטלקית ואין יד לבית"ר לכל זה“ – – –
שלום
עיקר שכחתי:
„שרה“ האניה הבית"רית של בית הספר הימי הבית"רי בציוויטבקיה, – ששייך לקונסרציום הממשלתי האיטלקי – הפליגה למסעה הראשון על מימי ים־התיכון ובקרוב תגיע לארץ־ישראל.
"הירדן", שנה שניה, מס' 493, 18 בספטמבר 1935, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בית הספר הימי בצ'יביטבקיא. – הפלוגה הבית"רית שבבית הספר בו נמצאים עשרים וחמשה בית"רים מתשע ארצות. – קפיטן פוסקא. – ג'ון הנרי פטרסון האיטלקי. – ההתענינות הקהל האיטלקי בגדוד הימי לבית"ר בצ'יביטבקיא. – ממשלת איטליה מביעה את שבעת רצונה מן התלמידים הבית"רים. – חנוכת הבית המפואר של קסרקטין הגדוד. – הרב הראשי לאיטליה מדביק את המזוזה הראשונה על דלת הקסרקטין של הגדוד הימי. – „דז'זיאורנלו ד'איטליא“ מלא התפעלות מקבוצת הבית"רים שבציביטבקיא. – תכנית לעתיד של הגדוד הימי לבית"ר. – מה אומר הקפיטן פוסקא?
צ'יביטבקיא – שם שעד לפני זמן מה לא ידעו אותו ואפילו לא שמעו אודותיו. רק מתי מעט זוכרים, שז'בוטינסקי ב„מגלת הגדוד“ שלו מזכיר את שם צ'יביטבקי… מעיר זו נסע ז'בוטינסקי בשנת 1915 למצרים, כדי להכין את הקרקע לפעולה הפוליטית למען יסוד הגדוד העברי. הבית"רים ה„צ'יביטבקיאים“ החדשים, רואים בעובדה זו איזו סמל מסויים: מצ'יביטבקיא יצא המארגן הגדול, ראש המדברים ואחד הלוחמים האמיצים לכבושה של ארץ ישראל בימי המלחמה העולמית; ומציביטבקיא זו, יצאו ביום מן הימים הכובשים הראשונים של הים הארץ ישראלי.
בשקט, לאט לאט, בלי תרועות דרמתיות ובלי קריאות מזל טוב לפני הולדת הולד, נוסד בצ'יביטבקיא הגדוד הימי הראשון לבית"ר. כבר לפני שלשת רבעי שנה, פנה שלטון בית"ר לכל נציבויות בית"ר שארצותיהם גובלות עם הים, לחפש דרכים ואמצעים ליסוד פלוגות ימיות בערי החוף שבארצותיהם. נעשו נסיונות בליטא, באונגריה, בלטביה ובבלגיה – ואף אחד מהם לא עלה יפה. הטעם לאי הצלחה זו – הוא פשוט מאוד: פלוגות ימיות המתארגנות באופן מקרי על חוף איזה ים, והמוצצות את יניקתן המקצועית והלמודית בכוח המאמץ העצמי בלבד, בלי איזו מידה של פקוח מצד מוסד ימי גבוה, שיכול לתת להן את ההוראות הדרושות ואת הכוון להתקדמות בלתי פוסקת ורכישת ידיעות מספיקות בהלכות הים, – פלוגות כאלו מלבד זה שאינן שוות פרוטה, תלוי כולו בהכנה תיאוריטית. הפלגות־סתם בים, לשם דיוג או לשם התמחות בנסיעות ימיות – אין להן שום ערך אם אינן באות לאחר שקידה מתמדת בלמוד התיאורטי של שבילי הים. עבודת הים המעשית בלי הכנה מדעית קודמת, משפיעה לרעה גם על מצב הרוח של „עובדי ים“ אלו, וסופם שהם מתחרטים בשאט נפש על הצעד שעשו, ומתאכזבים מן הרעיון הרומנטי מעוטר נזר התפארת האבנטיוריסטית הנקרא בשם – כבוש הים.
נציב בית"ר איטליה, מאיור ליאון קרפי, שהתחיל תכף להתענין בשאלה זו, הבין היטב, שהכתובת המתאימה לפנות אליה בנוגע לפלוגה ימית, אינה הים בלבד אלא דוקה ובעיקר – בית ספר ימי. באוגוסט 1935 פנה משנה־הנציב של בית"ר באיטליה, מר מאוריציו מנדס, למנהל בית הספר הימי בציביטבקיא, קפיטן קבליר ניקולא פוסקיי, בשאלה, אם הוא מסכים לקבל לבית ספרו תלמידים עברים מחוץ לארץ. הקפיטן הבטיח לתת תשובה במהירות האפשרית, ולאחר זמן מה באה התשובה: כן!
אבל „כן“ זה, היה רק דעתו והסכמתו הפרטית של הקפיטן פוסקא שהתיעץ בנידון זה רק עם ראש העיריה של צ'יביטבקיא ועם הקומנדט של החוץ. בלי לשאול תחילה את המוסדות הראשיים ברומי, היה פוסקיו בטוח, שגם הם יסכימו לכך, והוא הודיע תיכף שבסוף אוקטובר 1934 הוא מוכן להתחיל בקורס חדש של בית הספר עם התלמידים הבית"רים. באותו זמן נשלח כותב הטורים האלה מטעם נציב איטליה לרומי כדי לארגן ביחד עם משנה הנציב מנדס את קבלת התלמידים לבית הספר ולהקל עליהם את הכניסה לאיטליה.
חוזר השלטון מס' 52 על בית הספר הימי באיטליה, מצא הד גדול בכל תפוצות הגולה ובארץ ישראל. בית"רים מאחד עשר ארצות, ביניהם – ארץ ישראל, סוריה, טריפוליס ורודוס, פנו בבקשות להתקבל בבית הספר. מסיבות שונות, עפ"י רוב, טכניות, לא באו הרבה מאלו שנתקבלו ולא נתקבלו הרבה מאלו שרצו לבוא. באמצע נובמבר הגיעה לציביטבקיא קבוצת הבית"רים הראשונה לבית הספר הימי. בקבוצה זו נמצא גם כן נציב בית"ר ליטא – יחזקאל ציליון, שנתמנה למפקד הגדוד הימי, וכותב הטורים האלה שנתמנה לסגן מפקד.
עכשיו נמצאים בגדוד הימי לבית"ר בציביטבקיא 25 בית"רים מתשע ארצות (פולניה, ליטא, בלגיה, דנציג, אוסטריה, צ'יכוסלובאקיה, לטביה, טריפוליס ורודוס). בגדוד מדברים בשמונה עשר שפות, הלשון השלטת היא, כמובן, עברית, ואלו שלא ידעו אותה עד עכשיו – לומדים אותה שם.
קפטן ניקולא פוסקא, מנהל בית הספר הימי בציביטבקיא – כבר קנה לו מקום בהיסטוריה הלאומית של העם העברי. אדם זה, שלא הכיר מימיו יהודים מחוץ לארץ, והיהודים האיטלקים היחידים שהכיר, הם רק – המיניסטר היהודי לוי מורנוס ז"ל – אדם זה, נעשה לאוהב ישראל בלב ונפש ולחולם גאולה לעם הנרדף, כאחד מחולמי הגיטו המרגישים על גום את שבט הגלות המכה וכואב. בכנוס בית"ר בקרקוי כנו אותו בשם ג'ון פטרסון האיטלקי ושם זה באמת מתאים לכל מהלך הרוח ולכל הסטרוקטורה האידיאית של איטלקי זה. בלי כסף (קפיטן פוסקא אינו לוקח פרוטה בעד הוראתו בבית הספר!) בלי איזו מטרה כספית כל שהיא, הוא שקוע תמיד בראשו ורובו בעבודת השכלול של הגדוד הימי לבית"ר. הודות לו הסכים ראש עירית ציביטבקיא למסור לגדוד בית"ר מבצר עתיק העומד כמעט במי הים, ולכסות גם את חלק מן ההוצאות הדרושות לתקונו ולסדורו.
לפני כחודש ימים חגגו את חנוכת הבית של קסרקטין הגדוד הימי לבית"ר בציביטבקיא. לחגיגה זו הגיעו מרומי יהודים רבים, ביניהם – המנהיגים הרוחניים של היהדות האיטלקית; הרב הכולל לאיטליה פרופ. אנג'לו סטשרדוטי המנוח, יושב ראש ההסתדרות הציונית באיטליה, ראש הקהלות היהודית באיטליה; ראש הקרן הקיימת באיטליה; ראש המחלקה היהודית של המיליציה הפשיסטית ברומי וכו' וכו'. הרב סטשרדוטי הדביק את המזוזה על דלת קסרקטין הגדוד הימי, והודיע שהוא מספח את ציביטבקיא לאגוד הקהלות היהודיות באיטליה.
חגיגה זו השאירה רושם כביר בכל חוגי היהדות האיטלקית. גם העתונות הרשמית באיטליה כתבה ע"ז בהתפעלות מיוחדת. דז'יאורנלו ד'איטליא“, העתון הרשמי למחצה של הממשלה האיטלקית, הדפיס תמונה גדולה של הגדוד הימי לבית"ר בציביטבקיא והדגיש, שהתלמידים החוץ לארצים בציביטבקיא הכניסו זרם חיים חדש בעיר זו ושהם כולם חדורים ברעיון הגדול להמשיך בעתיד את עבודת הים המעשית על חופי ארץ ישראל.
ממשלת איטליה, וגם מוסוליני בעצמו נתנו את הסכמתם והם שבעים רצון מגדוד בית"ר שבצ'יביטבקיא. הרב הראשי לאיטליה פרופ. אנג'לו סצרדוטי, שנתקבל לפני זמן מה מאת מוסוליני כדי לבקש ממנו את הרשיון לכנס את הקונגרס העולמי של היהודים הספרדים ברומי הודיע לאחר הביקור אצל ראש ממשלת איטליה, שמוסוליני נענה לו, שיתן רשיון לכך וישמח מאד לראות קונגרס זה בבירת איטליה, כמו שנתן את הרשיון הזה שהוא שמחה „לראות בציביטבקיא את בית הספר הימי הראשון של בני עבר“.
את הסכמתם ושביעת רצונם בגדוד הימי לבית"ר בציביטבקיא הביעו גם המיניסטריונים לתחבורת למלחמה, לימיה, לעניני פנים, לעניני חוץ, ולתעמולה ועתונות. היחס של החוגים הרשמיים באיטליה לתלמידים הבית"רים הוא לבבי וידידותי ביותר. הבית"רים והצ'יביטבקאים“ מלאים התפעלות והערצה לאיטליה ולרגש של הכנסת אורחים הפועם כל כך בלב כל איטלקי.
התכניות לעתיד של הגדוד הימי לבית"ר – נשגבות וגדולות. הסוכנות הטלגרפית היהודית וביולטין העתונות של מרכז הצה"ר העולמית, כבר הודיעו על זה שבאמצע קיץ תפליג אחת הספינות הקטנות של בית הספר עם התלמידים הבית"רים ובראשותו של הקפיטן פוסקא על פני הים הטירני, האדריאטי, האגיאי והים התיכון. הספינה תבקר בכל ערי החוף בדרך למזרח הקרוב, ובסוף – בארץ ישראל. הנסיעה תארך שני חדשים ותהא הנסיעה המעשית הראשונה של בית"רי הים. בנסיעה זו תשמש הקבוצה הבית"רית כפרסונל המלחים המוטוריסטים וקציני הספינה וכל העולם היהודי יעקוב אחריה בקוצר נשימה. הקפיטן פוסקא מקוה שגם בארץ ישראל ידעו להעריך את נסיעה זו, שאין לה דוגמה בתולדות ישראל ושתניח את אבן הפנה להגשמה של הרעיון הנשגב – כבוש ים המולדת.
הקפיטן פוסקא מעבד עכשיו גם הרבה תכניות אחרות: יש לו תכנית ליסד בארץ ישראל בית ספר ימי לאחר שהמחזור הראשון של התלמידים הבית"רים בבית הספר הימי בציביטבקיא יגמר את חוק למודיו. וכן חושב הוא לעבד בעת בקורו בארץ ישראל מפת ים הארץ לצרכי הדיוג בחוף. קפיטן פיסקא אמר לי לא פעם שאנשים בעלי יוזמה והבנה בהלכות ים, יכולים להראות נפלאות על שדה הדיוג בחוף. קפיטן פוסקא אמר לא בכל מיני דגים יקרי ערך, ורק אלו שידעו לנצל עושר ימי זה – יפתחו מקורות חיונה חדשים לאלפי משפחות עבריות ויפתחו ענף חדש ובריא של תעשיה בארץ ישראל.
בשעת בקורו בארץ, אומר הקפיטן פיסקא לכתוב ספר על מיני הדגים והדיוג בים ארץ ישראל. הוא רוצה לנצל את בקורו בא"י לשם מחקר ים ועשרו הטבעי ואחר כך לכתוב את הספר המקצועי הראשון לישראל על ים ארץ מולדתו.
בציביטבקיא הולך ונעשה דבר, שאם אפילו כבר מכירים עכשו בערכו (הקפיטן פיסקא) מקבל המון מכתבי בקשה מהסתדרויות ציוניות בארצות שונות), שיקבלו את חבריהם לבית הספר. בבקשות כאלו פנו: הסתדרות הנוער הכלל-ציוני בפולניה „עקיבא“; משרד ארץ ישראל בלבוב; קבוצה של ציוני כללים בצ'כוסלובקיה ועוד ועוד). הנה רק לאחר זמן מה יעמדו על פעולותיו ומעשיו במלוא היקפו מאיטליה, שאבות אבותיה היו לפני אלפי שנה מחריבי ארצנו, יצאו ביום מן הימים הקדרים הראשונים ונס ציון יתנוסס על פני הים התיכון.
צ'יביטבקיא, 19 בפברואר 1935.
"הירדן", שנה ראשונה, מס' 248, 3 במרץ 1935, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
