הקבוצה הוקמה ב-1940. חבריה עוסקים בדיג ובחקלאות ומתנהלים במקום קורסים לימאות מטעם „החבל הימי לישראל“. קיימת תכנית להקים שם בית ספר ימי על שם כ"ג הימאים שניספו במערכת סוריה. קבוץ זה נתן בין שאר מתנדבים לצי ולצבא הבריטי, את חנה סנש. במשך כל תקופת המלחמה בנה בשביל הצי הבריטי את סירות הפלישה ושאר כלי-שייט.
"הארץ", שנה כ"ח, מס' 8204, 27 באוגוסט 1946, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעמד גדול היה ביום ו' על חוף ימה של קיסריה. „נחשון“ עשה שוב „קפיצה גדולה הימה“. בשבועות האחרונים הושלמו שלוש ספינות־מנוע־ומפרשים, נועדות לדוג בעומק הים. שתים מהן, „נקדימון“ ו„נאמן“, כבר עושות עבודתן במים רבים. השלישית נגמרה ביום ו' ונקבע המסמר האחרון בשלט הספינה – „נצחון“. מפאת הסערה הגדולה לא באו למקום כלי השייט של „נחשון“ ושל ישובי דייגים ואיגודי ספנים.
לקיבוץ שדות־ים באו אנשי הים, מן הנמלים וכפרי־החופים, נציגי הועד הפועל של ההסתדרות, המרכז החקלאי, מזכירות הקיבוץ המאוחד, החבל הימי לישראל ומחלקת הים של הסוכנות היהודית. הבאים התאספו במספנת הקיבוץ שהוקמה בה במה וקושטה דגלים, ביניהם דגל „נחשון“: שבעה כוכבי תכלת על פס לבן על רקע אדום.
גוסטה שטרומפף מסרה בשם „נחשון“ את יומני העבודה של הספינות לחבר הדייגים ממשמר־הים („נקדימון“) ועין־הים („נצחון“). ציינה כי הגענו להישגים גדולים. עלינו על מורינו האיטלקיים, סיפרה על הלבטים הגדולים שעברו על כל אחת מן הספינות: „נקדימון“ – תכניותיה נעשו בהולאנד וכמעט שנפלו בידי הנאצים, אך ניצלו, הועברו לארצות הברית ומשם לארץ־ישראל, וגם כאן התנכלו לה רוחשי רע, ולבסוף נבנתה הספינה כולה פלדה ב„וולקן“. „נאמן“ ו„נצחון“ נבנו במספנות „עוגן“ ושדות־ים, ותכניותיהן מקוריות־ארצישראליות ונעשו על ידי הח' בּאַ'אֶראַנו.
יהודה המבורגר משדות־ים מסר מעברו של הקיבוץ, שמלאו לו חמש שנים ללא קרקע, ללא מים לשתיה ולמשק, ללא תחבורה וללא שיכון וחשמל. לקיבוץ עתה ניצני גן־ירק, פלחה ומטעם על אדמה חכורה, וכבר יש משק ימי מפו־ [חסרה שורה] מספנתו. הביע תקוה כי „פיק"א“ תגיש את עזרתה בביסוס המשק. פנה בקריאה להיחלץ לעזרת הפלוגה הימית של „הפועל“, ת"א, בית היוצר לספן ולדייג העברי.
דיברו עוד בר-כוכבא מאירוביץ („עוד לא כבשנו את הים אבל כרתנו אתו ברית“), י. טבנקין („נדרנו נדר שקיסריה זו, שנבנתה מחורבנה של ירושלים, תיבנה בימיה של ירושלים ותהיה עברית“). מ. ריבלין (מחבל הימי לישראל). ב. רפטור ערך אזכרה לחלוץ כובש-הים זיאמה חייקין.
סיים ד. רמז, שמסר מקצת מה שנעשה על ידי ההסתדרות כדי להניח „נתיב במים עזים“. לא הקבוצים בלבד – התנועה כולה נכנסה לים ונפתחה לעינינו דרך המרחיבה את אפקי הארץ.
לועד הפועל של ההסתדרות יד בהקמת מחלקת הים של הסוכנות היהודית. אחת משתי מניות היסוד של נמל תל-אביב היתה הסתדרותית. „נחשון“ הוקם עוד לפני שקמו קיבוצי הדייגים שלנו. השליחות הימית הראשונה לחו"ל קיים חבר הועד הפועל גולדה מאירסון. גם החבל הימי נוצר וקיים בשיתופה הפעיל של ההסתדרות. השם „נחשון“ הונח ע"י ברל כצנלסון והוא מביע נאמנה את התפקיד. קרה לנו נס על הים, ויש לנו התחלה של ממש, הקוראת להמשך רחב-ממד.
המסיבה נפתחה ונסתיימה בשירת המקהלה של קיבוץ שדות-ים. מן המספנה עבר הקהל לחוף הים ושם נחנכה הספינה „נצחון“. הטקס הוסרט על ידי „כרמל-פילם“. בשעת סעודת-דגים, ערוכה בטוב-טעם בחדר-האוכל של הקיבוץ, דיבר י. שפרינצאק („דגל הנחשונים יתנוסס בחופנו, יראה לתועים דרך, יספר על מה שהזנחנו, ויעודד מה שהקמנו“).
הספינה „נצחון“ היא החמישית של חברת „נחשוןׅ“. נבנתה במשך ארבעה חדשים (לפי התכנית היתה צריכה להיבנות בחמישה חדשים). 70 אחוזים מחמריה – תוצרת הארץ. העץ – איקליפטוס מחדרה. בספינה מערכת מיפרשים ומנוע קאטרפילר. אורך הספינה – 16 מטרים. חבר מלחיה – ששה, חברי הקיבוץ עין-הים (עתלית). לפי התכנית יהיו בקיבוץ, עם ביסוסו, 80 משפחות בחקלאות ו-40 משפחות החיות על הדייג.
"דבר", שנה עשרים, מס' 5923, 7 בינואר 1945, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בקראי את רשימותיו החשובות של הח' בויאֶבסקי „בנהרות ובימים“ הוצאתי מגנזי רשימות כמה פרקים הקשורים עם הנסיונות הראשונים במקצוע זה.
עם כניסת האנגלים וההתעוררות הרבה לקראת מפעלים ויצירות, נמצאו כמה משוגעים גם לעניני הים. בקבלי ב-1919 על עצמי לנהל את מרכז העליה והעבודה שע"י „הפועל הצעיר“, התעוררה גם בי החולשה לפתח את עבודות הים ובעיקר בענף הדיוג. משולל כל ידיעות אלמנטריות בשטח הזה גיששתי זמן-רב באפלה ושמחתי מאד בהיוודע לי שקדמני כבר איש אחד בחולשה זו, ואשר הספיק לאגור כמה ידיעות חשובות בשטח זה.
האיש הזה הוא ד"ר מ. גורביץ. בחדרו היה ארון מיוחד עם צנצנות רבות ובהן חומר מענין מאד מדגי הים. וכן נמצאו תמיד על שולחנו כמה ספרים וחוברות על הדיוג בעולם בכלל ובים התיכון בפרט. ד"ר גורביץ זה הורני כמה דברים שהביאו לי אח"כ תועלת רבה בעבודתי. הוא לא ראה אז לעצמו תפקיד אחר בחייו אלא עניני הים. זה היה ראש שיחתו. נלהב היה האיש, מסור, ממש רומנטי בשטח זה. אבל באשר למעשים – היה פחות מעשי מאשר חולם וחוקר. ייתכן שלו נמסרו לידו האמצעים הדרושים היה מספיק לעשות כמה מעשים חשובים.
מתוך כל החקירות והברורים התברר שהקשיים הם עצומים, ולא בנקל נוכל להתגבר על המכשולים. חסרה ידיעה יסודית של מפת הדיוג בחופי ארץ ישראל, חוסר כל הכשרה והכנה מדעית.
חסרים דייגים יהודים. בים הכנרת עסקו בענף זה לפני המלחמה כשלושים דייגים יהודים, אבל עם עזיבת הארץ בראשית פרוץ המלחמה, נשארו מהם בודדים. ועם שחרור הארץ מהתורכים התלקטו הבודדים והיה מספרם – תשעה איש. אבל גם אלה ידעו את מלאכתם רק בים כנרת ולא הסתגלו בשום אופן לדיוג בים התיכון.
הגרים הבודדים שעבדו במקצוע זה בחוף ים התיכון לפני המלחמה – גם הם לא היו המומחים בה' הידיעה. אופן עבודתם היה פרימיטיבי, כדרך הדיוג הערבי, וגם הם עברו בינתיים למקצועות אחרים.
והנה עוד מכשול:
בימי שלטון התורכים היתה הממשלה מטילה מס החומש על הדיוג, כלומר קיבלה לעצמה מס 20 אחוז מהשלל. את גביית המס היתה מחכירה בצורת זכיון, ואלה החוכרים היו גונבים את המס מאת הדייגים בקפדנות רבה. החוכרים, כאנשים עשירים ובעלי הזכות היחידה על הדיוג הנהיגו שגם מכשירי הדיוג – הסירות וכו', יהיו בעיקר משלהם, ובעד השימוש בהם משלמים הדייגים שליש. החוכר היה, איפוא, מקבל מכל יבול הדגה 20 אחוז מס ממשלתי, 33 אחוז בעד השימוש במכשיריו, ז"א יחד, 53 אחוז. אבל בזה עוד לא נאמר די. בין הדייג והחוכר היו עוד חשבונות של „אַואַנסים“ תמידיים. והדייגים הבודדים היו מוכרחים למכור את שאר הדגה לחוכר במחירים מוזלים ע"ח החובות שלהם לחוכר.
מה נשאר, איפוא, לדייג העלוב מכל עבודתו המאומצת? כמעט מאומה.
בתנאים אלה היה מאד קשה להתחלה כל שהיא. הכל הבטיח אי-הצלחה ומפח-נפש. אבל מתוך שגעון הטבוע בנו בכל נסיונותינו בארץ, ואמונה בנצחון הסופי, התחלנו בטבריה בנסיון ראשון.
ע"י לשכת העבודה המקומית של „הפועל הצעיר“ במאמציו המרובים של הח' לבני (ציגל) נתאגדו תשעה הדייגים הספרדים המקומיים לעבודה קואופרטיבית, קבוצת דייגים ראשונה בארץ-ישראל. לאחר מו"מ רב הושגה הלואה מאת ועד הצירים בסכום 150 לירות לרכישת האינואֶנטאר. הדייגים הללו, אם כי לא היו חניכי חיים קיבוציים, אבל מתוך שעבודם בעבר לחוכר, לאינואֶנטאר, להלואות – ראו בחופש הפעולה והעבודה „גן-עדן“ ממש והתנהגו ביניהם לבין עצמם ביחסים טובים והיו מסורים לעבודה בהתלהבות. שנה שלימה התקיימה הקבוצה. הקשיים היו גם כאן מרובים מאד. חורף של סערות בלתי פוסקות הפריע לדיוג. גם מס החכירה בגבול 20 אחוז הכביד לא מעט, ועל כולם השפיע לרע יחסו של חוכר הכנרת שלא הרשה להם לדוג במקומות עשירים בדגים. את המקומות האלה היה מנצל בעצמו. להמשיך בתנאים אלה שנה שניה היה קשה מאד. נוכחנו שכל זמן שזכות החכירה תהיה בידי אחר – אין כל תקוה לדיוג היהודי בתנאים קבוצתיים עצמיים. נחוץ, איפוא, לתפוס את השור בקרניו, לחכור את הזכות היחידה לדיוג בים זה, ורק אז נוכל להרחיב באופן משוכלל וחפשי את הענף הזה.
התחלנו לטפל במרץ בחכירת הים. שיתפנו אלינו יהודי ספרדי צעיר מטבריה, בן למשפחה מיוחסת, בעלת קשרים גדולים. לו היו נהירין כל הדרכים לחכירה וכל החוקים התורכיים הקשורים בדבר. הוסכם למפרע שישמש אח"כ כפקיד אחראי בהנהלת החכירה. במשך שנים, שלושה חדשים התנהלה פעולה חרוצה, מרוכזת סודית. הושג חומר עשיר על החוכרים השונים במשך עשרות השנים האחרונות, התנאים השונים, הפרוצאֶדורות המקובלות בענינים אלה. הצלחנו סוף סוף והגענו לאותה הנקודה שמכאן ואילך ילך הכל לטובתנו.
אבל היינו זקוקים לכמה אלפים לירות במזומנים. לא מעט עסקנו גם בשטח זה ובאחרונה הצלחנו לגמור את המו"מ בכי טוב, אף הובטחה לנו הלואה על כל הסכום הדרוש.
בינתיים עובדה התכנית לכל פרטיה לקבוצת דייגים גדולה, בת כמה עשרות חברים. ביניהם תשעת הותיקים כיסוד והשאר – מתלמדים, חלוצים בעליה, חלוצים במקצוע.
התכנית כללה גם שכלולים טכניים רבים, קשרים מהירים עם הערים ע"י אבטומובילים מיוחדים, מכירה מסודרת בקיוסקים מיוחדים.
נעשתה עבודה מאומצת ורבת-מעוף במשך כמה חדשים. בטוחים שהחכירה נמסרת לידינו. ופתאום – הפתעה! ממשלת המנדט ברצותה להנהיג הקלות ושכלולים בענף הזה, ביטלה לחלוטין את המס הזה, וכל דייג חפשי, איפוא, לדוג כרצונו.
המעשה הזה מצד הממשלה כשהוא לעצמו, היה חשוב מאד לגבי הדייגים, ולו היתה כבר קבוצה קיימת ומשוכללת, היתה בלי ספק מתבססת במצב החדש, אבל הדייגים הבודדים מתוך צפיה לסידור קבוע, נכנסו בינתיים למקצועות אחרים. יחידים גם עזבו את טבריה. חלוצים שיתלהבו לרעיון זה לא הופיעו. הקמת הקבוצה מחדש נתקלה בקשיים מרובים והענין נדחה…
ממצרים בא ליפו יהודי אחד שהיה עוסק בכבישת דגים ומליחתם. רצונו היה לפתח את המקצוע גם כאן. הביא אתו סירות, מכשירים טובים וגם כשעשרים דייגים מצריים והתחילו לדוג בחוף יפו.
במפעל פרטי זה המעסיק מצריים, רצינו להוציא מתוק מעז. החל מו"מ רב בינינו ובינו בדבר קבלת כמה צעירים שיתמחו בענף זה. לאחר שבקושי הביע את הסכמתו לקבל לנסיון שנים, שלושה צעירים בהתחלה. לא מצאנו אף צעיר מתנדב שירצה להיכנס במקצוע זה. העליה השלישית היתה בראשית צמיחתה, ואלה הבודדים שכבר הגיעו, היו אמנם חלוצים אמיתיים, אבל – לחקלאות ורק לחקלאות.
ועוד אנו מטפלים ומבקשים את הבחורים הנחשונים הללו – בא החיסול למפעל פרטי זה.
יש מבארים את הסיבה בחוסר כספים ויש – סכסוכים בינו ובין המצריים. על כל פנים – היהודי הזה מיהר וחיסל את העסק וירד חזרה מצרימה.
אחרי אי-אלה נסיונות – נוכחנו שבלי בעלי מקצוע מומחים מדרגה ראשונה, לא נחדור בשום אופן למקצוע החשוב הזה. ביחוד בגדות ים התיכון.
החלטנו, איפוא, לדרוש במיוחד מסלוניקי דייג אחד או שנים – מומחים מהטובים ביותר.
דרושים היו כמה עשרות לירות כדי להביאם הנה. הכסף הושג. החל מו"מ עם ההסתדרות הציונית בסלוניקי שתעביר אלינו את הדייגים המומחים. המו"מ הזה נמשך כמה חדשים. ביאורים ושאלות נמשכו לאין סוף. באחרונה הגיע הנה משיח-הדגה, שלום אשכנזי, שכה צפינו אליו.
זה היה גבר גבוה, ענק, חסון, פנים אמיצים וטובים, כבן 50. הרושם היה מצויין. ונראה שהיה באמת מומחה ממדרגה ראשונה בענף הזה, אולם לאסוננו ולאסונו – לא יכולנו בשום אופן להבין איש את רעהו. שפתו – איספניולית ואינו מבין אף מלה בשפות המקומיות. כל המו"מ עתו היה באמצעות כמה ציונים סלוניקאים טובים ובעיקר באמצעות עלם ספרדי אחד שהיה המתרגם בינינו. לא תמיד היינו מוצאים את העלם הזה ולא תמיד הבין הוא את תוכן הצעותינו לאישורן.
בשביל שיתחיל בעבודה חיכה לשני בניו הדייגים הגבוהים והחסונים כמוהו שצריכים היו להגיע יחד עם המכשירים שלהם.
הבנים התעכבו בסלוניקי לרגל חובת-הצבא, והוא התבטל בינתיים כאן ללא מעשה וללא פרנסה.
באנו לידי אמצאה זו: נעביר ליפו שני דייגים מספרדי טבריה ושלשתם יתחילו בעבודה. ספרדי טבריה יתמחו בינתיים בים התיכון ואולי יעלה אח"כ לסדר יחד אתו קבוצה שלימה.
אולם גם בזאת לא הצלחנו. הספרדים הללו שחשבנו שמבינים הם איספניולית, היו כורדים. גם הם לא הבינו את שפתו. בדרכי ים התיכון לא היו בקיאים והתייחסו בפחד לדיוג רחוק משפת הים, ועל כולם: היות שהובטח להם משכורת לחדשים הראשונים – לא היו מעונינים יותר בעבודה. ככה עברו שנים, שלושה חדשים. הספרדים שבו לטבריה. אנו הפסדנו כמה עשרות לירות, ושלום אשכנזי התהלך מדוכא, זועף, מתבטל, וגם אינו יודע את התכנית למחר.
באחרונה באה הצעה מקבוצת הדייגים בעתלית שהסתדרה בינתיים, לקבלו אליהם. מאד שמחנו להצעה הזאת. לשניהם תועלת. הוא יעסוק במקצועו, יתקיים, והם ילמדו ממנו, אולם לא עברו הרבה ימים לעבודתו שם, הובא במצב מסוכן לביה"ח „הדסה“. חלה במלריה קשה, והרופאים אסרו עליו לשוב לעתלית. מחלתו נמשכה זמן רב ובקומו אי-אפשר היה להכירו: חיוור, חלש, מדוכא ומיואש.
באין מוצא, ובאין אמונה שישתנה המצב, החליט לעזוב את הארץ ולשוב לסלוניקי.
שובו אל הגולה השפיע לרע מאד עלחיו, עצמו, עלינו ועל ההסתדרות הציונית בסלוניקי. ועל הכל: שוב נשארנו בלי בעל מקצוע חשוב שעל ידו אפשר היה לדחוף את העגלה קדימה.
הח' בויאֶבסקי הקדיש אמנם את אחד הפרקים לעבודה זאת, אבל ברצוני להוסיף כמה שורות עליה.
בינינו ובין הקבוצה באוצאקוב היה מו"מ רב באמצעות „החלוץ“ הבלתי-לגלי ברוסיה הסוֹואֶטית.
התכנית, כדרך רוב התכניות, היתה יפה ונועזה. חלמנו על כפר-דייגים חקלאי גדול על שפת ים התיכון. בעלות הקבוצה ארצה, ניתנה לה תשומת לב מרובה. כותב הטורים האלה, יחד עם מר תשבי, גם הוא אחד מחסידי הענף הזה, עברו ובדקו כמה נקודות על שפת הים. התעכבנו בחפצי-בה, קיסריה. קביעת המקום לא רק לדיוג, אלא גם להתיישבות חקלאית, היה ענין תלוי במוסדות מיישבים כגון הקרן הקיימת, פיק"א. לא ביום ולא בשבוע אפשר היה להביאם לידי הסכמה לכך. נוסף לכך, היה צורך בחקירה יותר יסודית על טיב הדיוג בחוף זה או אחר. היתה גם הצעה על רכישת שטח בקרבת עזה, וכדי שלא לדחות את העבודה, החלטנו, איפוא, לסדרם באופן זמני בעכו, ובינתיים לדאוג לנקודה חקלאית קבועה שתתאים מכל הבחינות למפעל מורכב זה. ועוד דבר: כדי ליישב ולהקים כפר גדול נחוצים היו עוד מועמדים מתאימים, ואת אלה עמדנו ללקט כאן ושם ולצרפם לארגון זה.
אבל לא רצה הגורל. גם הקבוצה הזאת נכשלה ונפלה. עד כמה שידוע לי כאיש המטפל בקבוצה זו מראשיתה ועד סופה – היתה הקדחת הממאירה בעוכריה. לשם פרישת הרשתות ותיקונן שכרו דירה וחצר מרווחת מחוץ לעיר, בקרבת הביצות. היו ימים שכל אנשי הקבוצה היו שוכבים במיטותיהם ורועדים מקור וחום חליפות. ובינתיים, מרוב מחלות ובטלה, נכנסו לגרעונות, נחלשו, נפלו ברוחם. סעד חשוב לא בא. הם נלחמו כחלוצים אמיתיים נגד כל המכשולים, אבל באחרונה ידם היתה על התחתונה…
גם אני כה' בויאֶבסקי סבור „לאט לאט מתוך גישושים נרכש הים“…
מה שמוטל היה לנו לשלם בעד בערותנו במקצוע זה – שילמנו. הים פתוח. הדגה בשפע. הנסיונות שלנו מספיקים. לאחר פרוזדור הנסיונות, עלינו להיכנס לטרקלין ההצלחה, למפעלים קבועים ובעלי משקל ישובי-רב. והנני שוב בהצעה שלי: כפר-דייגים חקלאי על שפת-הים. כפר גדול על יסודות קואופרטיביים, מזויין בכל המכשירים החדישים. את הקרקע אפשר להשיג מפיק"א או מהקה"ק. הדייג בכפר זה עומד גם בשתי רגליו על הקרקע המוצק. משק עזר שהדייג יטפל בו בשעות הפנאי, הוא ובני ביתו. יהיה בית-חרושת קואופרטיבי למליחה וכבישה, תהא מכירה מסודרת ע"י „תנובה“. אחרי הכפר הראשון, יבואו כפר שני ושלישי. האחד מחזק את השני. דגי הים יספיקו מחיה גם בשביל כמה כפרים.
ואם נעיז לדבר על מפעל גדול ומשוכלל – ישובו ויופיעו רוב הדייגים בעבר, שעברו את כור הנסיונות המרובים שהח' בויאֶבסקי ואני מזכירים אותם, ויצטרפו למפעל.
רק מפעל רחב ובעל היקף גדול עלול למשוך אליו את החברים המתאימים, ולענין את המוסדות שברשותם קרקע וכספים.
התהיה ההעזה לקצור את יבול הנסיונות בצורת מפעל גדול?
זוהי השאלה.
נהלל. צבי ליברמן
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3507, 25 בנובמבר 1936, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
צבי ליברמן בוויקיפדיה העברית.
מפעלי הדייג היהודים בחיפה, שנוסדו בהשתתפות הסוכנות היהודית, מתקדמים בזמן האחרון יפה. כידוע, נעשתה התחלה לפיתוח ענף הדייג באניה „סנפיר“, השייכת לסוכנות וח' „נחשון“. אניה זו, שבה עובדים ששה אנשים בהדרכת מומחים איטלקים, שולה יום יום במי הים (ע"י דיוג מיכאני) בסביבות חיפה משבעים עד מאה קילו דגים, הנמכרים בשוק הערבי בעיר. בקרוב עומדים לרכוש ספינת דיג נוספת, שתהיה קצת יותר גדולה מ„סנפיר“ ותצויד במניע יותר חזק. מקווים, כי על ידי כך תגדל גם כמות הדגים ואפשר יהיה לארגן גם את המכירה בשוק היהודי. האניה „עליזה“, השייכת לחברה הארצישראלית לדיג, תגש לעבוד רק בימים הקרובים.
בקשר עם פיתוח מפעלי הדיג יש לציין, כי ליד פלוגת הים של הקבוץ המאוחד בחיפה אורגנה קבוצה של חמשה חברים (ארבע פועלות ופועל אחד) לתעשיות רשתות לדיוג. הם הוכשרו למלאכה זו על ידי מומחה גרמני. קבוצה זו קבלה על עצמה להכין את הרשתות הנחוצות לחברות הדיג הארצישראליות. רשתות אלו יהיו הראשונות לדיג מיכאני שיוכנו בארץ.
בפקוח מחלקת הים שע"י הסוכנות הוחל גם בפתוח מפעלי ים על חופי כנרת. הקבוץ „בתלם“, שהתישב על יד עין-גב, על החוף המזרחי של הים קבל מהנהלת הסוכנות, תקציב לרכישת סירת מניע דוברה (פונטון) וסירת משא ולאחר שהנסיונות הצליחו נגש להספקת זיפזיף עברי בסירות מגדות ים כנרת לטבריה וסביבותיה, ענף שהיה עד עתה בידים זרות. בעבודה זו יהיו עסוקים כעשרים איש. הקבוצה הנזכרת החלה גם בעבודת דיג בים כנרת בהדרכת מומחה יהודי מאנשי טבריה. תוצאות העבודה של החודש הראשון הן מעודדות מיד ובזמן ה קרוב יוכנסו לשרות זה שתי סירות נוספות.
התחלה חשובה לפתוח הדיג בנחלי הארץ תיעשה בקרוב בפקוח מחלקת הים שע"י הסוכנות ומחלקת ההתישבות שלה בגידול דגי שבוטא בנחל עסו הסמוך לניר דוד (תל עמל) ואשר אליו שוטפים מי המעיינות של ה„סכנה“. העבודה תתנהל ע"י מומחה מעולי גרמניה. מקווים, כי בשנה הראשונה יוכלו המתישבים למכור לא פחות מעשר טונות דגי שבוטא מתוצרת המקום.
בימים אלה נעשים גם נסיונות על ידי מחלקת הדייג הממשלתית ומחלקת הים שעל יד הסוכנות בסביבות נתניה בדיג בסביבה זו. מטרת הנסיון היא לראות, אם יש תנאים נוחים לדייג ולעגינת סירת על יד חופי הארץ. בנסיונות אלה, הנעשים בפקוח פקידים ממחלקת הדייג והחקלאות הממשלתית, משתתפים דייגים יהודים מעמק חפר יחד עם דייגים ערבים. סבורים, שאם נסיונות אלו יעלו יפה, יתחילו עוד החורף בעבודת דייג שיטתית ובקנה מדה יותר רחב בסביבות נתניה, כדי שאפשר יהיה לספק דגים בשפע לכל עמק חפר והשרון הצפוני.
ספינת המפרש „רחף“ של חברת „נחשון“, שבית קיבולה מגיע למאה ושבעים טונות. ממשיכה את עבודתה בהובלת משאות בין נמלי ארץ-ישראל (בעיקר חיפה) ונמלי הארצות השכנות, סוריה, קפריסין ומצרים גם בימי החורף, על אף סערות הים המצויות בעונה זו. תודות למניע בן 110 כ"ס, שבו היא מצויידת. ממחצית יוני ש. ז. הועברו על ידה כארבעת אלפים טונות משא. עובדים בה תשעה אנשים, בהם חמשה מתלמדים בהנהלת רב החובל רוזנטל. יש לקוות שלאחר הצלחת הנסיון באניה „רחף“ יגשו לרכישת ספינות מפרש נוספות ויותר גדולות לשרות ההובלה שבו הוחל באנית „רחף“ כדי לאפשר שרות קבוע של הובלת משאות בין א" ונמלי הארצות הסמוכות.
י. ב.
"הארץ", שנה כ"א, מס' 5612, 16 בינואר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
תקנות אלו קובעות את התנאים, שבהם ינתנו רשיונות לדוג ספוגים במימי ארץ ישראל. הרשיונות ינתנו לשלש שנים לכל היותר, על יסוד הצעת-מחירים, לדייגי ספוגים מומחים. הספינות העוסקות בדיוג זה צריכות להיות ראויות להפלגה בים ומצוידות במכשירי צלילה נאותים. אסור ליותר משתי ספינות צלילה מוטוריות לעבוד בזמן אחד במימי הארץ. המס השנתי בעד רשיון לדוג ספוגים במקום מיוחד הוא 5 לא"י ו-15% משוים של כל הספוגים שנידוגו. תקופת הדיוג היא מ-1 לנובמבר עד 31 מרץ.
"הארץ", שנה כ', מס' 5451, 6 ביולי 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המטייל לחוף הים של ארצנו ימצא תכופות ספוגים שנזרקו על-ידי הגלים על פני החול: מהם בדמות רשת סבוכה של מחטים זהובים, מהם בצורת כדורים, כיפות זעירות או אצבעות בגוון חום, אפור, סגול או ורדרד. האלה הם הספוגים המשמשים לרחצה? – לא. אלפי מינים של ספוגים שונים חיים על קרקע הים, או דבוקים אל מתחת לסלעים, אולם רק מינים אחדים מהם משמשים לרחצה. ספוג הרחצה נמצא לרוב במימי הים התיכון, ביחוד בסביבות הים האגאי וליד חופי קפריסין. הוא גדל גם בחופים הצפוניים של ארצנו.
ספוגי-רחצה מעולים נשלים לרוב בחופי קפריסין. בבתי-המסחר באי זה ראיתי ערמות של ספוגים הדורים. דומים הם לכיפות עגולות, כדורים או קעריות, צבע זהוב או לבנבן להם ורבבות נקבים זעירים וגדולים בהם. מהם קטנים, שקוטרם סנטימטרים אחדים, מהם ענקיים שקוטר כיפתם חצי מטר. מה הם בעצם הספוגים הללו? למראה ראשון ידמו לפטריות. ואכן, עד המאה הי"ח סברו אנשי-המדע, כי הספוגים צמחי-ים המה. עתה ידוע, כי אינם אלא מעין מושבות של בעלי-חיים זעירים. בספוג – מספר עצום של נקבים קטנים וגדולים, מהם נמשכות תעלות אל תוכו של הספוג, מעין לאבירינט מסועף בגוף החי. דרך הנקבים הזעירים כעין הנפה שעל פני הספוג חודרים מי הים, המביאים עמהם שפע של יצורים זעירים וחמצן: התאים החיים שבספוג משביעים את רעבונם במזון ונושמים את החמצן שבמים. דרך הנקבים הגדולים יוצאים המים עם הפסולת ודו-תחמוצת הפחמן. הספוג הקבוע אל הקרקע לא ידע מחסור. אין לו צורך לנוע, לנדוד ולחפש אחר מזון. המים הזורמים בתעלות גופו מספקים לו את כל מחסורו. אך הספוג הוא רך, וכדי שלא ימעך על ידי זרמי המים ובעלי החיים, הוא יוצר לו שלד פנימי ממחטים דקיקים של חומר קרני, סידני או צורני. מחטים אלו מקנים לו יציבות ומשמשים לו מגן. בספוג הרחצה עשוי השלד רשת של גידים קרניים וגמישים, המכשירים אותו לשמוש בשעת רחצה.
עוד בימים קדומים השתמש האדם בשלד הספוג לרחצה, להכנת מברשות ועוד. הומרוס מזכיר בשיריו את שולי-הספוגים ביון. עד היום שליית ספוגים הוא מקור פרנסה חשוב לתושבי האיים האיגאיים ולבני קפריסין.
בעיר הקטנה קירניה השוכנת על החוף הצפוני של קפריסין לרגלי שלשלת הרי קירניה המוריקים, נמצא המרכז לסחר הספוגים באי. מעירה יפה זו, מפליגות סירות שולי-הספוגים לים, והדיגים יביאו את שלל הים לבית-המכס, הנמצא ליד המעגן, במבצר העתיק ששרד מימי הבינים.
הממשלה מפקחת על שליית הספוגים ואין היא מרשה לשלותם במקום אחד אלא אחת לשלש שנים. היא שומרת על אוצר ספוגי הרחצה לבל ידלדל, כי גידולם של יצורים מוזרים אלה הוא אטי מאד.
בחדשי הקיץ, לאחר שהתחממו המים, מפליגות סירות השולים אל מרחבי הים. הצופה הממונה על קביעת מקום הספוגים מסתיע בראי מיוחד במינו; פח רגיל שקרקעיתו עשויה זכוכית. כשממלאים פח זה במים ומסתכלים מבעד לזכוכית, הוא משמש ראי ומשקף בבהירות את הנעשה במצולות. כשנקבע מקום הספוגים, חובש הצולל מסכה על פניו, עונד לגופו חגורה ממולאה עופרת, כדי להקל על הצלילה, מצטיד ברשת לאיסוף הספוגים – ויורד המימה.
מהמסכה נמשך צנור צר עד לסירה ולתוכו שואבים העובדים בסירה את האויר הדרוש לנשימת הצולל. בידו האחת מחזיק הצולל בחבל המקשרו לסירה, ועל-ידי משיכת החבל הוא מודיע למפקחים עליו אם סכנה אורבת לו ובידו השניה הוא מנתק מקרקע הים ומהסלעים את הספוגים הרצויים ואוגרם ברשת הקשורה לגופו.
סכנה רבה אורבת לצולל; יש שיתפקע צנור האויר והוא צפוי למות מחוסר אויר, ויש שלחץ המים ישפיע עליו לרעה, ולרוב יעלה ממעמקי הים כשדם זב מאזניו ומאפו. אך הצולל, בן-קפריסין, בן-חיל הוא ועושה מלאכתו בשמחה.
הספוגים שנשלו אינם ראוים לשמוש. הם מכוסים בחומר רירי, ריחם בלתי-נעים וצבעם צהבהב, חום או שחור. כדי להרחיק מהם את החלקים הריריים משפשפים אותם בחול, סוחטים בידים, או שוטפים פעמים רבות במי ים. לאחר שנוקו משטחים אותם בשמש על מנת ליבשת, ולבסוף מלבינים אותם באמצעות חמרים חימיים שונים.
שלדי הספוגים נמכרים לצבא או נשלחים אל מעבר לים לשוקי אנגליה. את הרוח מחלקים ביניהם עובדי הסירה חלק כחלק. בעונה טובה יכול שולה-ספוגים להשתכר עד כדי 400 לירות. אכן, עבודה מפרכת היא שליית הספוגים, אך ברכה בצד.
קפריסין, יולי 1945.
ים – גליונות החבל הימי לישראל. חוברת ב', יולי 1945, עמ' 13-14.
בכינוס הדייגים העבריים שהתקיים בחיפה בשבת שעברה, לא הזכירו את יוזמיו הראשונים של מפעל זה – את בית"ר, אשר הקימה עוד לפני שנים את בית הספר הראשון לדייגים עבריים בציוויטבקיה שבאיטליה. אין פלא, משום שאפילו בחגיגות הגדודים אין מזכירים את זאב ז'בוטינסקי יוצרם. הרי כינוס הדייגים הזה נערך על ידי „ההסתדרות“ בחסותה של הסוכנות.
אבל אנו גאים שההתחלה להכנסת מקצוע הדייגות בארץ ישראל נעשתה על ידי תלמידיו של ז'בוטינסקי. הנוער הבית"רי היה הראשון שהביא לרחוב את רעיון כיבוש הים העברי, ורודי-הגל הראשונים במולדת המחודשת היו צעירים לאומיים. עוד לפני שנים ארוכות נשמעו מעל במה של תנועת ז'בוטינסקי הרעיונות על חידוש המסורת הימית של הגזע העברי העתיק. שם דובר על האפשרויות הכלכליות הענקיות הגלומות בניצול הים, שעם ישראל ישכון על חופיו. הודגשה התכיפות באימונם של מלחים עבריים וביצירת חברות לאניות עבריות, כדי שבני ישראל עצמם יזכו להעלות את אחיהם מן הגולה למולדת, המחכה להם. באותות ובמספרים צויין בכינוסי בית"ר העולמיים, כי חברות זרות, ואף עוינות את מפעל התחיה שלנו, צוברות מיליונים מהעברת מהגרים לארץ-ישראל, ושם עמדו על הצורך שאמצעי-תחבורה חשוב זה יימצא בידינו עצמנו.
כשנגשו ז'בוטינסקי ותלמידיו לממש את הרעיון הזה ונפתח בית ספר ימי ונרכשה אנית לימודים, הובנה באותה שעה חשיבותו של מקצוע הדיוג העברי והמחלקה הימית של בית"ר רכשה עוד בשנת 1936 סירות-דיוג ובבית הספר הימי שלה נפתחה סקציה לדייגות. כי המורה שראה בחזונו את עתיד המולדת וקבע את דרכי התפתחותה – הדגיש את ערכם של רודים בגלים, אשר יוציאו דגים מן הים, יספקו מצרך חיוני של מזון לאוכלוסין ויקיימו מקור פרנסה למשפחות רבות. בדברו על האפשרויות לקליטת אוכלוסיה גדולה בארץ ישראל, הדגיש ז'בוטינסקי תמיד את הסיכויים הבלתי מוגבלים אשר יפתחו להמוני נוער עברי מניצול מרחבי הים ואוצרותיו, והוא היפנה את תלמידיו להתאמן במקצוע זה, ובו היו הבית"רים חלוצים.
אנו שמחים, שעוד אחד מחזונותיו של זאב ז'בוטינסקי נתגשם וכבר זכינו למעמד של דייגים עבריים במולדת. ולבנו סמוך ובטוח, שכשם שהמציאות חייבה את חלוצי האומה להגשים הרבה מתורות ז'בוטינסקי מרצון או מאונס הפכו לנכסי צאן ברזל של העם העברי כולו – אם כי במאוחר – כן תיעשה דרכו לדרך הנוער והאומה על כל זרמיהם ומפלגותיהם.
מזכיר נשכחות
"המשקיף", שנה חמישית, מס' 1411, 2 בינואר 1944, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
חיפה, יום ב'. – זכיון לשליית ספוג בחופי ארץ־ישראל ניתן ע"י הממשלה ל„עוגן“, חברה העוסקת בעבודות־ים.
בעזרת מחלקת־הים שליד הסוכנות היהודית נעשו ע"י „עוגן“ עוד בשנת 1935 נסיונות לשליית ספוג. למטרה זו הוזמנו צוללים מומחים מיוגוסלאביה ומהם למדו חברי „עוגן“ את מלאכת האמודאים. עוד לפני פרוץ המלחמה הספיק „עוגן“ גם לחקור חלק מחופי הארץ, שבהם נמצא הספוג. החברה מכינה כעת את המכשירים הנחוצים ומגדילה את חבר העובדים במקצוע הצלילה.
„עוגן“, שנוסד ב־1935 כקבוצה בת 10 חברים, הנהו כעת חברה בת להסתדרות העובדים ורוב מניותיה הן בידי „סולל בונה“. עבודותיה הן: הסעת נוסעים מהאניות אל החוף, שירותים שונים בסירות־מנוע בשביל סוכנויות שונות. כן פותחה מספנה, שבה נבנו סירות־דייג. החברה שואפת לעסוק גם בדייג בים.
"על המשמר", שנה ג', מס' 481, 6 במרץ 1945, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על שתי ספינות הדייג שבנמל תל־אביב („נצחון“ לקיבוץ הבחרות ו„בכורה“ לקפיטן פיטש) נוספה שלישית, „מעוז“, שנכנסה לעבודה בחודש מאי, לאחר שלושת חדשי הכנה, וב־18 ימי הדיוג שהיו לה אותו חודש, הצליחה במלאכה הצלחה מעודדת. עובדים בה שבעה חברים, ומהם בעלי ניסיון ניכר.
הספינה ומכשיריה שייכים לחברת „הדייג“ שמניותיה הם לעובדים ולהסתדרות. החברים השקיעו במפעל מאמצעיהם, אולם לרכוש את הספינה ולהתקינה ולציידה יכלו רק הודות לעזרתם של מרכז הקואופרציה, חברת „נחשון“, מחלקת הים של הנה"ס ואפ"ב. חברת „הדייג“ מקוה להשיג את עזרתם של המוסדות ושל הממשלה להעמדת עוד ספינות דייג, כדי להרבות מזון לישוב בכוחות עצמיים.
"דבר", שנה שמונה עשרה, מס' 5149, 12 ביוני 1942, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום ב' נחנכה רשמית ספינת־הדייג „תל־אביב“ על ידי קצין הדייג הראשי של הממשלה, ד"ר ברטרם, בנוכחות באי־כוח מחלקת הים של הסוכנות היהודית ה"ה בר־כוכבא מאירוביץ וד"ר נ. וידרה והנהלת אוצר מפעלי־ים ה"ה א. ז. הופיין וא. איזקסון.
הספינה „תל־אביב“ הותקנה לדייג לפי הצעת מחלקת הים של הסוכנות היהודית בנמל תל־אביב והתאמתה לדייג לא פגעה בכשרה למלא בשעת הצורך את תפקידיה הקודמים.
חבר עובדי הספינה הם 6 דייגים: 3 שקיבלו הכשרה בספינות אחרות בארץ, 2 מעובדי נמל תל־אביב ומתלמד צעיר. הנסיונות הראשונים שנעשו בדייג בספינה זו במשך השבוע האחרון העלו תוצאות משביעות רצון מאד.
"הארץ", שנה כ"ה, מס' 6748, 13 בנובמבר 1941, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 