„חבל ימי לישראל“
תמצית הדיון בכנוס ה-1 של הליגה הימית
(נתכנס בימים 8–10 ביוני 1937, תוך נסיעה באניה „הר־ציון“ בים התיכון)
[…]
דברי סיום
ד"ר סולוביציק: ברכתי למר ברקוביצי ולרב החובל שהעמידו לרשותנו את הספינה הזאת. מר ברקוביצי עוסק בדבר מתוך יזמה פרטית. אף איננו רב חובל, אך יש לו התכונה המצוינת של אנשי הים היודעים לראות למרחוק. וזה הכינוס הקטן גדול יהיה. וכשיגיע לגדולתו יזכר, שאבן היסוד הונחה על קרקע משוטטת זו המהוה חלק מקרקע המולדת. תודה לבבית לרב החובל על נכונותו לעזור לנו על שהסכים לשבור את חוקי הברזל של הים ונתן אפשרות לעובדיו ועוזריו להיות בקונטקט אתנו. תודתנו לקצינים ולעובדים מעמנו ושלא מתוך עמנו.
תודה לפרופ. נ. סלושץ, שדברי המחקר שלו נותנים בלב אמונה שעם כל היותנו חלוצים אנחנו ממשיכים את המסורת ורוצים לבנות דבר שכבר היה בהיסטוריה שלנו. אנו מודים גם לחנה קיפניס בעד שירתה ולמר צליוק בעד נגינתו ולכל אלה שבאו והוסיפו כבוד וצורה לכינוס.
תודה מיוחדת לשר־הים. היו שעות שבהן חשבנו שהים יפריע לנו אבל המים שקטו ואנחנו יכולים לגמור את הכינוס שלנו מבלי שייעדר לנו א אחד המשתתפים. חויה שאין בכוחי לתאר אותה – היא הפגישה המזעזעת עם הקהל והעובדים ליד נמל תל־אביב.
אני מצרף עוד ברכה שהיא ברכת הברכות לאלה אשר הקימו את המפעל הגדול – נמל תל־אביב המסמל בשבילנו את העבודה הימית.
היום מביא בא כח המחלקה הפוליטית של הסוכנות לפני הנציב העליון את דרישתנו לתת אפשרות להוריד נוסעים ועולים גם בנמל תל־אביב, לצרף את הזכות הטבעית לזכויות שכבר רכשנו ואשר לא יתכן שישללוה מאתנו. ראינו חובה לעצמנו לשלוח למר שרתוק טלגרמה זו: „מן הים, מאצל נמל תל־אביב, באנו לחזק אותך במאמציך לפתיחת הנמל לעולים ולנוסעים. התרגשנו עד עומק־הלב בפגישת אחים – חלוצי עבודת הנמל שיצאו לקראתנו בסירות. נפרדנו מהם מאונס ומפליגים לחיפה. כינוס החבל הימי לישראל.
ד. רמז: הערות אחדות לסיום: לא המאורעות הם שגרמו להופעת החבל הימי ולהתעוררות הזאת. עוד לפני שנתים בנסיעה לקונגרס באניה „תל־אביב“ התכנסנו על ספון האניה והחלטנו להקים חברה לפעולה ימית וגם רשמנו חברים והכנסנו תשלום ראשון. אבל המאורעות היו גורם דוחף ולפני 9 חדשים ב־28 באוגוסט 1936, נתכנסנו בחיפה למסיבה ראשונה ליסוד הליגה הימית. ובכן, המאורעות אינם אבות המפעל אלא רק גורם דוחף, הם ונמל תל־אביב פתחו שער ממשי לים ואורו עינינו.
שום תודה וברכה לא יוכלו להביע את המעשה הגדול אשר נעשה בתל־אביב במשך 10 החדשים הללו ע"י העובדים בים. כשהתקרבנו למקום הזה וראיתי את מאות העובדים אשר יצאו לקראתנו היתה לי הרגשה, כי האניה האלמת הזאת אשר כבדה את נמל תל־אביב בביקורה היתה החג הראשון לעובדי נמל תל־אביב, ראשית גמול לפעולה החלוצית הרבה שנעשתה על ידם. אין כוח להביע את הדבר הזה אבל כולנו עמדנו על האניה תוך הרגשה, כי רק המחיצה הרשמית הזאת מפריעה לשמחה האמתית, לפתיחת שער לבנים השבים לגבולם.
חבל ימי. יש לי אמונה, כי החבל הימי הזה יהיה לו ערך רב. אלה השבים מהכינוס למקומותיהם ידעו להפוך את שני הימים האלה למעשה אשר יקדם את הימאות העברית. ואני רוצה להביע את תקותי שהימאות העברית תהיה גם ימאות אנושית, ועובדי הים העברים יהיו עובדים בני תרבות, עם צרכי תרבות, עם קיום תרבותי, ויעלו את המקצוע הזה, כמו שמעלים את המקצועות האחרים, לדרגה של מקצוע אנושי.
ש. קפלנסקי: צריך לאמר דברי הוקרה לועד המכין אשר סדר את הכינוס. התחלנו במפעל גדול. אני נזכר בדברי הרצל שאמר, הדבר שאנחנו מדברים עליו הוא כל כך גדול שצריך להשתמש במלים הפשוטות ביותר. גם איני מוכשר לחפש אחרי מלים גבוהות ומליצות. עשינו את הצעד הראשון בתפקיד הגדול ליצור מנטליות ימית חדשה בישראל. כשרון להסתגל לתפקידי ים. עד כמה שהסידור הזה היה מוצלח הרגשנו לפני שעות אחדות בעברנו על יד נמל תל־אביב. לו בא כינוס זה רק כדי שכולנו נשתתף בתוך ההתרגשות הלבבית של פגישה זו – הייתי אומר דיינו. מעט הוא לומר שהתרגשנו, כי לא רק הלבבות היו מלאים כי גם העינים מלאו דמע, דמעות גיל וגאוה.
ביחס לשם „חבל ימי לישראל“, יש אנשים שאינם מבינים את הקשר. חבל פירושו גם חבר (חית ובית – בסגול). זה גם מסמן מדה, שמשתמשים בה בים, מזה גם רב החובל. למלה גם פירושים אחרים – יסורים („חבלי לידה“), חלק („נפל חבל בנעימים“), יש גם חבלי משיח וזה מסמל את מלחמתנו על חלקנו בים.
ש. טולקובסקי: כשעלה בזכותי לפני 10 שנים לגלות בכתבי יוספוס פלביוס אותו פרק המתאר את חורבן הצי היהודי נתמלא לבי גאוה על כוח גדולתנו וצער על כל מה שאבד לנו מאז. היום אני יודע שיבוא זמן ומי שהוא יכתב על תולדות הצי היהודי החדש. בלינו יחד שני ימים, הים לא שחק לנו, היו שעות קשות, אולם הביטו באיזה מזג אויר אנחנו חוזרים ולאורך איזה חוף אנחנו שטים! אני תקוה שכך תהיה דרכו של החבל הימי. ושסופו יהיה יפה וגדול וכולנו נזכור את השעה היפה הזאת. כשעמדתי הבוקר על הספון בעברנו על יד תל־אביב נתמלא לבי גאוה כשראיתי את בני עומד בסירתו וקורא לי שלום ונתמלא לבי צער על כל אלה שלא ידעו או לא רצו להשתתף בכינוס שלנו. אני מבטיח לכם שיבוא יום ובניהם ישאלו אום האם זכו גם הם להשתתף בכינוס הזה.
אני מסיים בשעה טובה את הכינוס הראשון של החבל הימי לישראל.
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3682, 20 ביוני 1937, עמ' 3–4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 