ס. או. ס. ברדיו
ב-3 למארס 1899 נשלחה הטלגרמה האלחוטית הראשונה, קריאה לעזרה מאניה אנגלית שהתנגשה ליד חופי בריטניה באניה אחרת. קריאה זו, ס. או. ס. הראשונה, נקלטה ע"י התחנה בפורלנד. העזרה נשלחה והאניה ניצלה. עובדה זו הניחה יסוד לשימוש ברדיו באניות, כי הוכח ברור שאפשר למנוע אסונות בים ע"י הרדיו.
מי הוא המזמין את העזרה, השולח במרחבי האויר למרחקים את הקריאה להצלת נפשות? – זהו ה„אופרטור האלחוטי“, כפי שקוראים לו. תפקידו לפעמים אחראי וגדול יותר מתפקיד רב-החובל עצמו, כי במקרה אסון – בהתנגשות שתי אניות, בסערת ים, כשהאש אוחזת באניה – הכל תלוי בזריזותו ופעילותו של „המנתח“, שאם ישגה, או יפגר – חייהם של עשרות או מאות נוסעים תלויים בשערה. גבורתו איננה פחותה מזו של רב-החובל, כי כמוהו גם הוא נדרש להשאר האחרון באניה העומדת לשקוע. וגם לידיו, כמו לרב-החובל, נמסרו חיי רבים לפקדון.
מעת המצאת הרדיו לא נרשם אף מקרה אחד, שמכונן הרדיו יעזוב את מקומו בעת סכנה, ומעשי גבורתם של אלה רבים ומרובים. ברם, באותן השנים הראשונות היה תפקידו של „המנתח“ קשה ומסוכן הרבה יותר, כי המכשירים לא היו מתוקנים די צרכם, ועלולים היו להתקלקל בנקל, מלבד זאת שהיקף פעולתם היה מוגבל וסימניהם חלשים. נוסף על כך היו מעסיקים אז את האנשים האלה 16 או 18 שעות ליום.
מעשה גבורה וזריזות, שהראו שני „מנתחים“ פרגוסון וברמפורד לפני המלחמה, ראוי לציון. הדבר קרה באניה הגדולה „מלכת אירלאנד“. האניה עזבה את הנמל קוואֶבאֶק בקנדה ב-27 במאי 1914 בדרכה לאנגליה. 1,057 נוסעים היו בה, ואחדים מהם אנשים נכבדים מאוד. מספר עובדיה – 240. והכל היה טוב: האויר נקי, הים שקט, מחוץ לסימני ערפל קלים. נדמה היה, כי שום דבר לא יפריע לנסיעה מהירה בים האטלנטי. אבל סימני ערפל אלה הם שגרמו לאסון הנורא.
העומדים על המשמר הרגישו באניה הבאה לקראתם. לא היתהת כל שאלה של התנגשות, כי חוקי-הים נשמרו, כרגיל. לפתע ירד ערפל כבד שהסתיר את הכל מן העין. מה שקרה איש לא ידע לעולם, כי מן החקירות שהתנהלו אח"כ לא הוברר מאומה, אלא רק ששתי האניות גם יחד אשמות באסון. אולם תהא הסבה אשר תהא – ידוע כי האניה הנורבגית, שבאה לקראת האניה הגדולה התנגשה בה בכל כוח, ועשתה בה סדק גדול – 200 רגל באורך. מיד החלו המים לזרום לתוך האניה, בכמות של מאות טונות לדקה. הכל קרה במהירות כזו שלא היתה שהות לבהלה או מהומה. סירות הוצאו בין רגע והפקודה הידועה „נשים וילדים ראשונה“ נשמעה.
רונלד פרגוסון, מכונן-הרדיו הראשון שכב במטתו בעת שקרה האסון, ועל חדר-הרדיו השגיח עוזרו, אדוארד ברמפורד. מיד קפץ פרגוסון ונכנס לחדר, בשלחו את ברמפורד להביא לו את בגדיו. בעצמו שלח את הטלגרמה: „פגענו בדבר-מה ואפשר כי נצטרך לעזרה“. תחנת הרדיו הקרובה קבלה מיד את הטלגרמה, והתחנות האחרות בסביבתה פינו את כל הקווים וחיכו לפקודות הבאות.
אין די מלים לשבח את מעשיהם של שני גבורי-הרדיו האלה. אף על פי שלא ידעו על האסון המתקרב, ולא קבלו כל פקודות שהן – הם הצליחו בפחות משלושה רגעים להכין את המכשיר, לפנות את כל הקוים בסביבה, להזמין תחנת רדיו בחוף שתעמוד לרשותם, יחד עם שתי אניות שהתכוננו לצאת לעזרה. פרגוסון עצמו הועבר לסירת הצלה, שהיה בה מכשיר רדיו אולם בלי מכונן. למרות עייפותו הרבה ישב והתחיל מיד לשלוח טלגרמות של הניצולים לקרוביהם. אך על העבודה הכבירה הזאת ניצלו מהאניה רק 465 איש…
ש. ל.
"דבר", שנה שתים עשרה, מס' 3604, 18 במרץ 1937, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 