האם גם על „עמל“ תעבור כוס „עתיד“

קריאת עזרה להנהלת הסוכנות

„עתיד“ יצאה ואומרים שגם „עמל“ תעזוב אותנו בקרוב. אנו, החתומים מטה, קבוצת פועלים סלוניקאים המפרנסים 30 משפחות מטופלות בילדים, פונים אליכם בבקשה ובדרישה נמרצת: עשו־נא את הכל כדי להציל את המקור העיקרי לפרנסתנו“.

„עתיד“ עבדה כאן עם 4 אניותיה, היתה העבודה אצלה למקור פרנסה עיקרי בשבילנו. במשך הזמן אמנם פחתה העבודה, אבל שתי האניות שהיו באות בחילופין פעם בשבוע, נשארו יסוד לכלכלתנו. על המכתב חתומים 30 פועלים.

– – –

מכתב שני אל מחלקת הים כותבת קבוצת פקידים, בת 4 אנשים, שמלאכתם היא לפקח על הורדת הסחורות מהאניות („טיילמן“ קוראים לתפקיד זה). אף הם מבקשים על „עתיד“ וכותבים: על מה נוכל לבנות את קיומנו אם לא על אניות עבריות בשורה הראשונה? באין אניות עבריות יהיה קשה להחזיק פועלים יהודים בהתחרות הקשה עם לא־יהודים בנמל.

המכתבים הומצאו לנו ע"י חברת „עתיד“ הדורשת מאת הנהלת הסוכנות עזרה בהתאבקותה הקשה נוכח ההתחרות מצד חברות האניות המצריות והאחרות.

---

"אֹמֶר", תוספת ל"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3802, 26 בנובמבר 1937, עמ' 23. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברת האניות „עתיד“ פונה לעזרת העתונות

חברת אניות־המשא „עתיד“ פנתה שלשום לעזרת העתונות. במסיבת עתונאים בבית מרת דיימונד, נשיאת „זבולון“, סיפרו ד"ר מאינץ ומר פרנקל, ממנהלי „עתיד“, שבאם לא תקבל החברה את מבוקשה מהנהלת הסוכנות, תפסיק אולי לגמרי את שירותה בהובלת משא בין חופי ארץ ישראל ומצרים, לאחר שהשאירה בשירות זה רק אחת מאניותיה, „עמל“ שמה.

נתקבל מדברי הנואמים, כי החברה עומדת במו"מ עם מחלקת הים של הסוכנות על שיתוף בינה, בין חברה מחוץ לארץ ובין הנה"ס ומוסדות צבוריים אחרים. אין „עתיד“ תובעת תנאים כלכליים יותר טובים מאשר הוצע לה, אלא שהיא תובעת דבר מה אחר שעדיין אין לפרש אותו במסיבת עתונאים, כי המו"מ עודנו נמשך. בינתיים הם מבקשים כי העתונים ידגישו את חשיבותו של שירות ימי עברי כ„עתיד“ בהובלת המשאות בין ארץ ישראל לחופי הארצות הסמוכות.

העתונאים הבטיחו תמיכה כללית, צבורית, ברעיון הספנות העברית וב„עתיד“ כמפעל חלוצי נאמן לרעיון זה.

---

"דבר", שנה שלוש־עשרה, מס' 3806, 1 בדצמבר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מה קרה לחברת-האניות „עתיד“?

מדוע השאירה חברת אניות־המשא „עתיד“ רק אניה אחת, „עמל“ שמה, בקו ארץ־ישראל–מצרים? מדוע מכרה את „עליזה“? מדוע החזירה את „ריכארד בורכארד“ לאירופה? מדוע הוציאה את „עתיד“ מהקו החופי של ארץ־ישראל–הארצות השכנות?

ומדוע מרבים לדבר עתה על חברה זו, ועל פעולותיה ועל החשש שמא תפסיק לגמרי את הקו של ארץ־ישראל–מצרים? מה הענינים בינה לבין הנהלת הסוכנות?

על רוב השאלות האלה כבר ענו אנשי „עתיד“ בעצמם בדברי פירסום שונים שהמציאו בזמן האחרון לעתונים.

כמה גורמים הצטרפו בשנתיים האחרונות לרעת „עתיד“.

א) היחסים הלאומיים בינינו לבין הערבים שללו מ„עתיד“ חלק ניכר של לקוחותיהם. גם הסוחרים הערבים בארץ ישראל, גם סוחרים ערבים בסוריה ובמצרים היו משתמשים בשירות „עתיד“ שאניותיה ביקרו בכל נמלי מזרח ים התיכון מטריפולי ועד אלכסנדריתה.

ב) ההתחרות מצד חברת האניות המצריות כבדה מאוד. הורדו מחירי ההובלה למטה מקו הקרן, מי שבכוחו לשאת בהפסדים גדולים זמן רב מאוד יכול לעמוד בהתחרות כזאת. חברת „פרעה'ניק מייל ליין“ (שמה הקודם קאֶדיויאל מייל ליין) היא חברה עשירה, בת 40 שנה, נשענת על מדינה וממשלה עשירה, וקשה מאוד לחברה כ„עתיד“ לעמוד בהתאבקות נגדה זמן רב. נמנה בזה רק פרטים אחדים:

1) שכר העבודה באניות המצריות נמוך מבאניות העבריות. מעריכים את הפרש השכר בשתי האניות של „עתיד“ בין עבודה עברית לערבית ב־75 לא"י לחודש, בערך, לפי דוגמת טבלה זו.

2) האניות המצריות יש להן מאז ומתמיד זכויות של אניות־דואר, ולפי תקנות הנמלים הבינלאומיות מקבלות אניות אלה זכויות־בכורה בפריקה ובטעינה בכל נמל. נמצא שאפילו בנמל תל־אביב, ולא רק בנמלים אחרים בארץ־ישראל או בארצות הסמוכות, צריכות האניות המצריות האמורות להתפרק יותר מהר, כלומר להוציא פחות הוצאות. אניה המחכה בנמל יום נוסף מוציאה סכומים נוספים. היא נעשית גם פחות נוחה בשביל הסוחר המביא בה והשולח בה.

3) הממשלה המצרית עזרה לחברה המצרית בתקנה חדשה, והיא שאסור לאניות שקיבולן הוא למטה מאלף טון להוביל סחורות מנמל מצרי אחד לנמל מצרי שני. הרי שאי־אפשר היה לאחת מאניות „עתיד“, „עליזה“ שמה, להמשיך בעבודתה בקו זה. (אניה זו נמכרה לחברה מצרית אחרת ומיד נכנסה לשייט בין מצרים לחג'אז בהובלת עולי רגל. רב־החובל היהודי וחלק מהמלחים היהודים נשארו בזמן הראשון בעבודה).

ג) בעלי „עתיד“, משפחת בורכארד, שיש לה הרבה אניות בגרמניה, לא יכלה להוסיף על הצי של „עתיד“ עוד אניות מגרמניה, משום שאין הממשלה מרשה עתה להוציא משם אניות. האניה „ריכארד בורכארד“ בעלת קיבול של 2400 טון, לא יכלה עוד לשנות את דגלה, את עובדיה, את חוקת־העבודה ואת בעלות־המאזן שלה.

ד) בינתיים, בעת שבחופי ארץ־ישראל והארצות השכנות ירדו המחירים בעקב ההתחרות, עלו מחירי ההובלה הימית בכל מקום אחר הלוך ועלה, ומשפחת בורכארד הנהנית באניותיה האירופיות מהגאות במקומות אחרים, הפסידה בשתי האניות הנותרות בחופינו.

עתון ימי אנגלי מוסמך רושם את עליתם של מחרי ההובלה הימית כלדהלן:

1929 – 100.00
ינואר 1937        – 131.24
יוני 1937           – 136.51
יולי 1937           – 137.76
אבגוסט 1937    – 153.56
ספטמבר 1937   – 172.22

ה) חברת „עתיד“ לא ראתה כל מאמץ מיוחד וכל קרבן־כספים או קרבן־נוחיות מצד בעלי האימפורט והאכספורט העברים בארץ, כדי להעדיף את אניותיה על פני אניות־נכר. הופעה זו ריפתה, כמובן, את ידי בעלי־החברה מהחזיק מעמד בתקופה שיש בה רפיון כאן ופיתוי רב לשוב אל שדה ההובלה הכללית מחוץ לארץ ישראל. „עתיד“ נהנתה מרשימות אוהדות בעתונים, מתעמולה כללית בעדה מצד „חבל ימי לישראל“, מהשפעה מוסרית אוהדת של מחלקת הים של הסוכנות, מתמיכה מוסרית של לשכות המסחר העבריות, ובכל זאת היה לה להתאונן – אמנם לא בכל מקרה ומקרה בצדק מלא – לא רק על סוחרים פרטים אלא גם על בתי עסק חשובים ומוסדות, כגון, כרמל־מזרחי, נמל תל־אביב על כל מחלקותיו, ביהח"ר „יצהר“ וכדומה.

משנוסדה חברת הים של ההסתדרות „נחשון“, שבתמיכתה לעתיד יש גם רכישת אניות, לבדה או בשיתוף עם חברות אחרות, הציעה „עתיד“ למכור לה אחת מאניותיה, את „עמל“. לאחר בדיקת־מומחים בטיב האניה ובמחירה בטל הענין. לעומת זאת צץ רעיון של שיתוף, שהתפתח עד כדי תכנית של חברה גדולה שבה תשתתף בחלק מסויים גם הנה"ס ואפ"ב. וגם חברת־אניות הולנדית גדולה.

במשך חצי שנה התפתח המוה"מ עד שהגיע לשלב האחרון של קביעת תנאים מפורטים. כאן השיגה חברת „עתיד“ תנאים כלכליים מצויינים. החברה החדשה, שהשם „עתיד“ נשמר עליה, לכבוד המיסדים־החלוצים, היתה קונה מ„עתיד“ הקיימת את אניותיה במחיר גבוה, בעלי „עתיד“ הנוכחיים היו מובטחים במשכורת הגונה (שאינה תלויה במצב העסקים) למשך תקופת שנים ארוכה, אף היו מובטחים בריוחי־בכורה (בטרם יישאר ריוח כלשהו לבעלי המניות, המוסדות הציבוריים). ב"כ הצד הציבורי נאותו לספק את דרישותיהם החמריות של בעלי „עתיד“, אך לא הסכימו לוותר על זכות ההשפעה המספיקה בהנהלה.

כאן נתקלקלו יחסי הצדדים, ובעלי „עתיד“ פתחו בארגון דעת קהל שתתלה בהנה"ס את האשמה, אם יפסיקו בעלי „עתיד“ את שירותם הקבוע בחופי ארץ־ישראל ומצרים, כלומר אם לא יינתן להם כל מה שהם דורשים באיגוד החברה החדשה, תנאים כספיים והשפעתיים גם יחד.

מובן הדבר שאין עסק שותפות נקשר יפה תחת לחץ איום: או שתמלא את דרישותי ותקבל את תנאי, או שאקים עליך דעת קהל ואתן למתנגדיך חומר לתקוף אותך. על מין ידידות־שותפות כזאת אין לדבר.

נשארת, איפוא, על ההנה"ס, שאסור לה ולמוסדותיה ללכת לשום שותפות תחת לחץ איומים, חובתה בתור שכזו, להיענות לבקשת־עזרה מצד חברת „עתיד“, והחברה ראויה לעזרה, בנהלה עסק חלוצי בעל ערך לאומי חשוב. העזרה יכולה להיות מדינית וגם חמרית, במידת יכולתה של הנה"ס, המוגבלת בשני השטחים כאחד. יכולה „עתיד“ לטעון אל הציבור העברי, כי שכר העבודה העברית הוא גבוה משכר העבודה המצרית, אם כי אינה גבוהה מהאירופית בשאר אניותיה של המשפחה, וכן יכולה „עתיד“ להראות על הנזק שהיא סובלת מחמת היחסים בין היהודים לערבים. הציבוריות העברית תתמוך פה אחד בדרישת סיוע ציבורי וחמרי לחברה בקו שבו היא נפגעת בהתחרות של עבודה זולה. לא כן, הדרישה הסתמית של בעלי „עתיד“ ל„פרוטאֶקציה“ של הנה"ס, כלומר לחייב אותה ומוסדות צבוריים אחרים להיכנס לעסק משותף בתנאים כפויים מצד אחד.

נסיוננו בעסקים אחרים וגם בשטחי הספנות העברית כבר לימד אותנו, שמתן שם וכספים בלי השפעה מספיקה בהנהלה אינו מביא תועלת לעסקים אלה. הסתדרות העובדים ניסתה לתמוך מאמצעיה הדלים תמיכת כסף באניה „תל־אביב“ ובסכומים ששום כוח צבורי אחר בארץ לא נתן אותם. נתנה, וכמובן שלא יכלה להציל את שהיה חולה מיסודו. אין להשוות את מצב חברת „עתיד“ למצב האניה „תל־אביב“. „עתיד“ בריאה בכספיה ואינה עומדת אלא להחליף את קו השירות שלה בסוג שירות אחר, אבל משבאו לתבוע משהו מאת מוסדות צבור אל עליה לשכוח, כי המוסדות למדו משהו במשך השנים והם יודעים לקיים לא רק בנקים, כי אם מפעלים כלכליים מצליחים וממלאים יפה את מטרתם, וכן למדו שאפילו מי שיש לו זכות־חלוציות במקצוע, אין מוסרים לו כפרס את כל העתיד בכספים ובהשקעה ובהנהלה גם יחד. הרוצה בשיתוף כלכלי עם מוסדות־ציבור צריך להתרגל לרעיון זה. או תמיכה במידת הדרוש או שותפות של ממש.

י. בן־דוד

---

"דבר", שנה שלוש־עשרה, מס' 3806, 1 בדצמבר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בספנות החופית

דגל מצרי במקום דגל בריטי

בחודש אבגוסט החליף שירות־האניות המצרי „קאֶדיויאל מייל ליין“ את דגלו הבריטי בדגל מצרי. מהידיעות שבעתוני מצרים אנו למדים, שהמאורע הוחג בפומבי רב. מלך מצרים הואיל להניף בנמל אלכסנדריה את הדגל על תורן האניה „מוחמד עלי אל כביר“. נוכחו כל המיניסטרים, החבר הדיפלומטי, ראשי המסחר והכלכלה וכו'. אניות החברה ערכו תמרונים, להנאת קהל המסתכלים שעל הרציף. נגנו תזמרות. בערב הוזרקו זיקוקים. נערכה גם תפילה מיוחדת. וכך הפך „קאֶדיויאל מייל ליין“ ל„פרעוניק מייל ליין“. גם שמו של סניף החברה בארץ ישראל ישונה, לפי חוקי רישום החברות.

יתרונות הדגל החדש

עוד ב־1934 חדלה החברה להיות בריטית למעשה. עבוד־פחה רכש את מניותיה, בעזרת „בנק מצרי“ מידי לורד אנגלי. בכל זאת עוד המשיכה לשאת את הדגל הבריטי, שאמנם נתן לה במצרים הקלות מסוימות, אך לא במידה שהיא יכולה לקבל עכשיו כחברה לאומית במצרים הלאומית. עתה תהא פטורה, קודם כל, ממס הכנסה בריטי, אך חוץ מזה ודאי שתקבל תמיכה כספית הגונה מאת ממשלת מצרים. מעתה לא תשלם במצרים שום מסי נמל, שהנם גבוהים מאוד בארץ זאת. הממשלה תעזור לחברה לכבוש את שוקי המטען, ודעת הקהל המצרית תתמוך בחברה. ממשלת מצרים מכינה עתה תחוקה שתקבע הנחות נוספות לאניות הנושאות את דגל מצרים.

עוד דגלים מועילים

אבל עבוד־פחה אינו מוותר גם על דגלים אחרים. אניה אחת שלו „פואדיה“ תוסיף לשאת את הדגל הבריטי, כדי לקיים גם להלן את הובלת הדואר לקפריסין. זהו עסק של 6000 לי"ש לשנה. האניה „ויל־דאֶ־בירות“ תוסיף לשאת את הדגל הצרפתי, למען העסקים עם סוריה.

מה יהא על האניות העבריות?

במה כל הענין נוגע לנו? בגורלה של חברת האניות העברית „עתיד“, בגורל הספנות העברית.

את החוף המזרחי של הים התיכון משרתות שלוש חברות: פרעוניק מייל ליין; האֶלאֶניק קוסט ליין (יוונית), בעלת שתי אניות; „עתיד“ וגם אניה חכורה ע"י ה"ה מרכוס־פדרמן מתל־אביב (האחרונה עובדת רק בין נמל תל־אביב לפורט סעיד).

ל„עתיד“ שלוש אניות ובזמן האחרון קבלה עליה גם את הטפול הטכני בספינת „רחף“ של חברת „נחשון“. רוב עובדי אניות „עתיד“ – יהודים.

החברה המצרית תקפה את „עתיד“ ע"י הורדת מחירים גדולה מאוד. „עתיד“ נענתה למלחמת המחירים. והנה יש עתה חשש כי החלפת הדגל הבריטי בדגל המצרי תאפשר ל„פרעוניק מייל ליין“ להמשיך בדרך ההתחרות ולהגבירה. גדול כוחה של תמיכה ממשלתית.

נעדיף את החברה העברית

לנו אין ממשלה שתתמוך ב„עתיד“ בסכומי כסף, ואין לנו עדיין קרנות למטרה זו. הנתן ל„עתיד“ לכרוע תחת כובד ההתחרות? והרי זו מלחמת הספנות היהודית. בלי „עתיד“ הננו נשארים בקו זה בלי עבודה עברית לגמרי.

אין לנו אלא לפנות אל האחריות הציבורית של הצרכנים, שימריצו את הסוחרים להעדיף את החברה העברית על פני אחרות. חובה עלינו להשיג גם מאת ממשלת ארץ ישראל כל זכות־עדיפות שיש בכוח לתת לאניות ארצישראליות. אך קודם כל חייב הצבור לעשות את שלו במובן מתן עבודה. אם נתמוך ב„עתיד“ למען תחזיק מעמד, סופן של החברות המתחרות בה לבוא לידי הסכם אתה ולחלק ביניהן את העבודה ולקבוע יחד תנאי הובלה אפשריים. גם מאת הנה"ס, המגלה ערנות רבה בעניני הים, נדרוש לעשות משהו למען חברת האניות העבריות, כדי שתכיר גם ממשלת מצרים בצורך של השפעה על החברה המצרית להסדר התנאים בהובלה על חופי המזרח של הים התיכון.

ברוך הר-ורד

---

"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3745, 1 בספטמבר 1937, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

איך הקימה לה שוייץ צי מסחרי ימי בשנות המלחמה

אין זו בדיחה אלא אמת. ארץ שאינה יושבת לחוף הים ואין לה כל נמל ימי משלה, הקימה לה צי סוחר ימי.

בשנות מלחמת העולם השניה סבלה שוייץ, שלא היתה ארץ לוחמת, ממחסור וההסגר החריף הימי על גרמניה וגרוריה איים להרעיבה ולמנוע ממנה את חמרי הגלם הנחוצים לתעשיתה. אין בשוייץ חמרי גלם משלה והיא תלויה ביבוּאה וביצוּאה בארצות אחרות. תמיד היתה שוייץ ארץ יבוא ובימי המלחמה לא נמצא עבורה, כל נפח אניות אצל הצדדים הלוחמים.

בסף 1930 התקשר משרד האספקה הפאֶדראלי עם 15 אניות יוניות שנפחן הכללי 115 אלף טון להסעת גרעינים, מזון ומספוא מארצות אמריקה. האניות נוהלו על ידי קצינים יונים, והמלחים היו יונים או הולנדים. את המטען פרקו בגנואה או במארסייל ומשם הובלה הסחורה ברכבת או בכביש לשוייץ.

עם התחלת מלחמת איטליה ביון בסתיו 1940 לא יכלו אניות אלו להכנס עוד בבטחון לים התיכון והן פרקו את מטענן בליסאבון, בפורטוגל, ומשם הובילו את הסחורה לשוייץ ביבשה. טונג' ניטראלי ובטוח במידה ידועה היה קשה מאוד להשיג אז. שוייץ הרחיקה לכת עד פאנאמה כדי להשיג אניות להובלת מצרכיה. עם כניסת ארצות הברית למלחמה והצטרפות יוגוסלביה לחוג הלוחמים, פחתו הסיכויים לשכור אניות הובלה בשוק ההובלה העולמי. היה הכרח למצוא פתרון לשאלות היבוּא לשוייץ בצורה חדשה.

בראשית 1941 החליטה ממשלת שוייץ לרכוש לה צי מסחרי משלה. בהתאם לחוזה בארצלונה מ־1921 היו מדינות קונטיננטליות רשאיות להניף את דגלן הלאומי על הים. ההכנות לחנוך דור ימאים שוייציים החלו מיד עם קניית האניות. בשיתוף עם פירמות פרטיות שוייציות הצליח משרד ההובלה הפדראלי לרכוש בזמן קצר בערך צי מסחרי של 10 אניות עם נפח כללי של 120 אלף טון. שתיים מהאניות שמשו את הצלב האדום הבריטי והאמריקאי לשם הובלת חבילות לשבויי המלחמה במחנות השבויים. שני הצדדים הלוחמים הכירו גם באניות הסוחר השוייציות שהיו מסומנות באותיות גדולות על הדפנות והן הפליגו באור מלא בלילות. רק אחת מאניות אלו עלתה על פצצה ימית וטבעה.

שאלת הקמת דור צעיר של עובדי ים שוייציים היתה יותר קשה. בעזרת עובדי ים שוייציים ששרתו בציי מדינות שונות הוקם חבר מורים בבתי ספר ימיים בבאזל בנמל הריין. האניות המודרניות והסדורים החדשים שבנמל פנימי זה נמצאו מתאימים למטרה. אם תוכל שוייץ להתמודד בסדור זה גם בימי שלום, יראה הזמן.

(תרגם ד.א.)

„ג'יאוגראפיק מאגאזין“

---

"דבר", שנה עשרים ושתיים, מס' 6477, 8 בנובמבר 1946. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קו אניות בודאפשט–א"י

בוּדאַפּאֶשט, 13 (פּאַלקור). „חברת אניות הדאנובה“ החלה בשירות־אניות ישר בין בוּדאַפּאֶשט לארץ־ישראל, בספינה „קאֶלאֶטי“. רב־החובל יהודי – אימראֶ פריגאֶר.

---

"דבר", שנה שתים־עשרה, מס' 3401, 14 ביולי 1936, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברות אניות א"י

לפני כמה חדשים נוסדו בארץ־ישראל שתי חברות אניות יהודיות: 1) ללויד־ימי ארצישראלי; 2) חברת ארץ־ישראל לספנות. לחברת „ללויד ימי“ ישנן שתי אניות – „הר ציון“ ו„הר כרמל“. אניות אלו מפליגות  מקונסטנצה לחיפה דרך קושטא. זמן הנשיאה 5 ימים. לשתי האניות ישנן שתי מחלקות: ראשונה ושניה. מחירי הנסיעה זולים, למרות הנוחיות המרובות.

לחברת א"י לספנות ישנה כרגע רק אניה אחת „תל־אביב“. האניה הזאת בעלת מחלקה יחידה. זו מפליגה אחת לשבועיים מטריעסט לחיפה, הנסיעה נמשכת חמשה ימים. הנוסעים על „תל אביב“ היו מרוצים מאד ושבחו את האניה וסדריה. הסוכנים של „הללויד ימי א"י“ בהרבה מארצות אירופה הם ה„ללויד א"י ומזרחי“ (Palestine & Orient Lloyd).

---

"העולם", שנה עשרים ושלוש, גליון מ"ו, 28 בנובמבר 1935, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

.

---

"דאר היום", שנה שביעית, מס' 283, 10 בספטמבר 1925, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.