הופעת האניות העבריות של „חברת הספנות הא"י“ ו„הלויד הימי הא"י“ עוררו תגובה חריפה ובלתי לויאלית מצד חברות אניות אחרות המעונינות בקו של חיפה־טריאסט. העתון „אקדם“ מפרסם דברי שטנה ולעג על אנית „תל אביב“ המצולמת אצלו עם דגל הנאצי (הדגל שלה לפני שנמסרה ליהודים). המאמר פותח במלים: „היהודים לועגים ומרמים איש את רעהו“.
כמה מהעתונים וסוכני אניות בחו"ל נמנעים מלקבל מודעות או לפרסם רפורטים או פלקטים של שירות האניות היהודי. כפי שמוסרים לנו נעשה הדבר פי דרישת חברות אניות זרות. בעתון „פיקולו“ המופיע בטריאסט, ו„קורייר מרכנתיל“ המופיע בגינוא נדפסו מאמרי שמצה בשם „עסק זה עסק“. העתונים מכריזים, כי כל השירות היהודי הוא מעשה היטלר המסתתר מאחורי אי אלה יהודים.
בן 130 העובדים באניה יש כבר כיום 30 יהודים. השבוע נתקבלו עוד 5 מלחים צעירים מחיפה. הוסכם בין בעל האניה ברנשטיין ומ. פ. חיפה על קבלת נערים לחינוך ימי. 4 ילדים יישלחו ע"י מר ברנשטיין ללימוד בבית ספר ימי בחו"ל. כל עבודות האניה, הפריקה וההטענה נעשות ע"י פועלים עברים. האניה קונה את כל אספקתה בחיפה מ„תנובה“ ומסוחרים יהודים אחרים. האניה יכולה להוביל בכל נסיעה 400 נוסעים ו-2000 טון משא.
"דבר", שנה עשירית, מס' 2992, 14 במרץ 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מסיבת עתונאים נאה נערכה אתמול אחה"צ באולם פלטין מטעם חברת לויד טרייסטינו. למסיבה שבראשה ישבו מנהלי החברה בחיפה ה' קזאטי ובת"א ה' א. הוכדורף, ד"ר וינטרניץ ב"כ חברת „איטליה“, הקונסול האיטלקי ביפו הקולארי מיקוליטו וה"ה י. גרינבויס וברלס בשם מחלקת העליה של הסוכנות היהודית, באו עשרות עתונאים מהארץ ומחוץ־לארץ, ב"כ העתונאות המקומית העברית, הערבית והאנגלית.
ה' קזאטי פתח את המסיבה בנאום בשפה האיטלקית מתורגם לעברית ולערבית.
(הנאום יבוא)
ה' י. גרינבוים אשר ברך בשם הסוכנות היהודית ציין בין יתר דבריו את עשר שנות פעולותיה של חברת לויד טרייסטינו. „הסוכנות היהודית – אמר הנואם – יודעת להעריך מאד את החברה שאת העבדה במשך כל הזמן מתוך הרמוניה שלימה. הוא הדגיש שבמשך כל התקופה הנ"ל, לא היה בין הסוכנות והחברה הנ"ל אף רגע אחד של חכוכים או של אי־הבנה איזו שהיא. ה' גרינבוים איחל מקרב לבו לחברה לויד טרייסטינו שתמשיך לפתח את פעולותיה „שהתפתחותן קשורה בהתפתחותנו בארץ“. אח"כ ציין הנואם, שהקו של לויד טרייסטינו היה הקו הראשון שחיבר את הארץ עם אירופה. הוא הרים על נס את פעולות החברה לטובת בנין הארץ. הנואם סיים את דבריו בהבעת תקותו שפעולותיה החשובות של חברת לויד טרייסטינו תלכנה ותגדלנה לטובת הארץ וכל תושביה.
בשם חבר העתונאים הודה במלים חמות מר אורי קיסרי על המסיבה הנאה. הוא הצטרף לדברי השבח שהשמיע מר י. גרינבוים על חברת לויד טרייסטינו והעיר שאמנם מן ההגיון היה שמסבה של חברת ספנות תערך לא על היבשה אלא על גלי הים, על גבי אחת מספינותיו של הלויד טריסטינו…
מר ברלס ציין אף הוא את השרות הגדול והחשוב שעשתה חברת לויד טרייסטינו במשך עשר השנים האחרונות לטובת העליה העברית והעלה בעיקר על נס את השכלולים שהוכנסו באניות להקלת העליה וכו'.
לאחר שב"כ החברה הודו לצבור העתונאים על שנענה להזמנתם, נפרדו בלבביות מכל הנוכחים מתוך תקוה להתראות שנית בנשף חנוכת האניה החדשה „פלשתינה“ שתערך בנמל חיפה ביום ה־14 לח.ז., לרגל הכנסה לקו הקבוע טרייסט–ארץ־ישראל.
"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 146, 4 במרץ 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאמציה של ההנה"צ בא"י, לסדר שרות מיוחדת של אניות־משא להעברת עולים וחלוצים מטריאסט עד חוף יפו בתנאים נוחים ומתאימים, הביאו לכלל תוצאות רצויות. הראשונה לאניות של השרות המיוחדת הישרה טריאסט–יפו היתה „ג'יאניקולו“, אניה של חברת „לויד טריאסטינו“, שהגיעה ליפו ב25 ביוני.
"דבר", שנה ראשונה, מס' 35, 10 ביולי 1925, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„שטאטס ציוניסט“ המופיע בברלין מודיע ש„ללויד טרייסטינו“ פתחו במלחמה חריפה נגד שרות הספינות העברי החדש בעלת הספינה תל אביב.
לדברי ה„שטאטס ציוניסט“ דרש „ללויד טרייסטינו“ מן הסוכנויות שלו בברלין החברות „אטלאנטיס“ ו„עבריה“ שלא למכור את כרטיסי נסיעה לספינה תל-אביב, ובמקרה של סירוב איים להפסיק את כל קשריו עם סוכנויות אלה.
חברת „אטלאנטיס“ הנמצאת בידים נוצריות נכנעה לדרישה, אולם המוסד היהודי „עבריה“ השיב בסירוב.
נשמח מאד לקבל מחברת „ללויד טרייסטינו“ הסברים על האשמות אלה של ה„שטאטס ציוניסט“.
"הירדן", שנה ראשונה, מס' 235, 15 בפברואר 1935, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* * *
בתל-אביב וביפו
[…]
לכבוד מערכת „הארץ“, תל־אביב.
א. נ.
אסירי תודה נהיה לכב' אם תואילו בטובכם לפרסם בגליון עתונכם הנכבד את מכתבנו הבא:
בעתון „הירדן“ מיום 20.2.35 בעמ' א' נתפרסמה שורה שלימה של האשמות מחוסרות כל יסוד נגד חברת „לויד טרייסטינו“ תחת הכותרת:
„לויד טרייסטינו נלחם בספנות היהודית הצעירה“, הכרזת חרם על החברות המוכרות כרטיסים ל„תל-אביב“, „חרם כלכלי על יהודים בתל אביב“.
אין ברצוננו להכנס בפולמוס עם מערכת „הירדן“, כפי שכבר אמרנו לעיל כל ההאשמות הנ"ל רחוקות מן האמת כרחוק מזרח ממערב. אך כדי לא להשאיר רושם מוטעה אפילו בלב קוראי העתון הנ"ל, – הננו מוצאים לנחוץ להעיר את ההערות הבאות:
א. כידוע היטב מתכנית הנסיעות הרי האניה „תל אביב“ עומדת להגיע לחיפה ב22 בפברואר והאניה הגדולה „רומא“ בנסיעתה המיוחדת תפליג מטרייסט לחיפה ביום ה28 במרץ ומכאן שאין כל קשר ויסוד לידיעה שחברת לויד טרייסטינו מהרה להעמיד את הספינה הגדולה „רומא“ בת 33000 טון בקו טרייסט–חיפה וקבעה את תאריך הפלגתה באותו יום שנועד להפלגתה של הספינה „תל אביב“ בתור ספינה מתחרה וכו' וכו', שהנה בדותא מתחילתה ועד סופה.
בהזדמנות זו מן הראוי להעיר בקשר עם הנסיעה האחת והיחידה של „רומא“ מטרייסט לחיפה, כי חברת „לויד טרייסטינו“ הקריבה קרבן גדול וגרמה הפסדים גדולים ע"י ביטול נסיעתה הרגילה של „רומא“ לניו-יורק בגלל נסיעתה היחידה לחיפה בשביל המכביה השניה, – מאורע שעשה רושם חזק בעולם היהודי.
ב. כשם שאין כל יסוד לידיעה הנ"ל כך אין כל שחר לידיעה ע"ד דרישת ה„לויד טרייסטינו“ כביכול ממשרדי הנסיעות בתל אביב, „שלא ימכרו כרטיס נסיעה לשום ספינה של חברת הספנות הא"י“. אנו סבורים, שמשרדי הנסיעות שקבלו „אולטימטום“ „איום“ וכו' נמצאים בתל אביב ולא מעבר להרי חושך, ומחובתו הראשונה של עתון יש שאין ברצונו להכשל במסירת ידיעות מחוסרות כל יסוד, לברר את אמתות הידיעה עם המשרדים הנ"ל טרם פרסומה.
ג. ואשר ליתר הציטטות שבאו עוד בגליון „הירדן“ הנ"ל – אין אנו מוצאים כל צורך להשיב. העובדה שהצבור העברי בכלל, המוסדות הלאומיים המוסמכים וכמה ממנהיגי התנועה הציונית ידעו בהזדמנויות שונות להעריך בחיוב את השרות הגדול והחשוב שעשתה ועושה גם כיום חברתנו על שדה העליה לארץ – דיה לבטל בהחלט את כל הבדויות של מערכת „הירדן“.
אנו חושבים כ"כ למותר לציין, שאלו באמת רצו לשים מכשולים על דרך חברת הספנות הא"י הצעירה לא היתה החברה הנ"ל בוחרת לה את תחנתה הראשית דוקא בנמל האיטלקי – טרייסט.
ולבסוף מלים אחדות למערכת „הירדן“: אין אנו מתנגדים שעתון יעשה תעמולה לחברת אניות זו או אחרת, אבל תנאי אחד עליו להעמיד לנגד עיניו, אם כוונתו האמתית מכוונת רק לתעמולה בלבד, אזי אל נא יבנה אותה על תעמולה נגד חברות איטלקיות אשר הן ראויות, לכל הדעות, לתודה ולהוקרה בעד הרבה משרויותיהן לטובת העליה לא"י במשך עשרים השנים האחרונות, אשר לא כאן, במכתב קצר אל המערכת, המקום לעמוד עליהם.
בכבוד רב
חברת לויד טרייסטינו
(מ.) 2.1935
"הארץ", שנה שמונה עשרה, מס' 4748, 28 בפברואר 1935, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.
אתמול ב-1 אחה"צ נתכנס על האניה „תל-אביב“ העוגנת בנמל חיפה קהל רב של מוזמנים מכל קצות הארץ לחנוכת האניה והקו הימי העברי חיפה-טרייסט מיסודם של מר ארנולד ברנשטיין ושותפיו (בעל חברת אניות בגרמניה). בין הנוכחים – מושל מחוז הצפון מר קיתרוטש, באי כוח הסוכנות י. גרינבוים ומ. שרתוק, ראש עירית חיפה חסן שוקרי, באי כוח העתנות בא"י ובחו"ל, קונסולים, ב"כ לשכות המסחר, חברות אניות ואחרים.
„תל-אביב“ – בת עשרת אלפים טון – מצוידת להובלת 400 נוסעים. בה רק מחלקה אחת מסודרת בהידור רב. חדר האוכל גדול עם מציע, ריהוט מהודר, חדרי קריאה וגם בית כנסת. על האניה הונף הדגל הא"י (דגל ה„יוניון ג'ק“ ובאמצעו עיגול לבן ומסביבו המלה „פלשתין“) ודגל תכלת-לבן של החברה.
ממנהלי החברה היו נוכחים ארנולד ברנשטיין ואשתו, ד"ר גינצבורג וברנארד הרשקוביץ.
באניה כמאה עובדים, ביניהם כ-30 יהודים, מלחים וקצינים. אחרי כיבוד בסעודת צהרים, החלה שורת הנאומים. מר פליכס רוזנבליט פתח בשם חבר המנהלים והציג לפני הקהל את מייסד המפעל מר ברנשטיין. הוא אמר, כי תענוג גדול עבורו לראות את הקהל כאן בחנוכת הקו החדש של ארץ-ישראל–טרייסט. האניה „תל-אביב“ תשא את הדגל הלאומי הא"יי (מר קיתרוטש מוחא כף). א"י ידעה עד עכשיו את החלוציות על היבשה. ידעו כאן להפוך מדבריות לגנים, אולם אמרו, כי היהודים אינם יכולים לתת מלח טוב והנה אנו כאן להראות את המלח היהודי, הרגיל למשמעת. יש לנו כבר אחוז גדול של מלחים יהודים ואנו נעסיק מלחים א"יים בלי הבדל דת. נשלח נוער לבתי ספר למלחים וזאת תהיה אניה א"יית במאה אחוז. אני מודה לכל ההסתדרויות היהודיות שהראו התענינות רבה במפעלנו.
המושל מר קיתרוטש נאם ואמר:
מר וגברת ברנשטיין, אדוני הקפיטן „אדוני וגבירותי הנכבדים“ (מלים אלה אמר עברית). אפשר שעוד לפני אלפיים שנה היה נציב מחוז יותר בעל צורה ממני, מחנך אניות במקום הזה. אינני יודע אם היתה לו אז מסיבה יותר נעימה מזו שלנו. הצידונים היו ידועים בתורת יורדי ים והם הביאו את סחורות הארץ עד בריטניה. במאה השניה היו יהודים בונים אניות בחסות הכרמל. אין לראות איפוא, במפעלנו כיום רקורד היסטורי. עלינו להיות צנועים ולדעת, כי פעולתנו זו היא רק התחלה. זהו תענוג לראות את האניה הזו תחת הדגל הבריטי ותחת הדגל של תכלת-לבן של החברה. אני מקוה, שהאניה הזאת תביא לא רק נוסעים לארץ, אלא תוביל את סחורת הארץ הזאת לכל העולם, שעליה מתנוסס הדגל תכלת-לבן. ואני מקוה, כי כשתשוב אלינו מרת ברנשטיין שנית, תשא גם קישוט תכלת-לבן על ראשה. לרב החובל אני מאחל שיהיה לו חבר עובדים א"יים. השאלה השניה העומדת בפני חברתכם היא – המסחר ותוצאותיו אשר יבטיחו את הצלחתכם. והנני רוצה לגלות לכם סוד, כי בשנת 1921 עגנו בחוף חיפה בס"ה 421 אניות ובשנה הזאת עוגן החלק העשירי מזה בחוף חיפה ביום אחד בלבד. אניתכם מפליאה בסידורה, והייתי רוצה לערוך בה טיול. אני מברך אתכם בהצלחה. תלכו תמיד במים שקטים ותעגנו בחופי מבטחים. „תל אביב, לחיים“ (עברית).
מרת ברנשטיין מסרה למושל לזכר חנוכת האניה קופסת כסף והודתה לו על ברכתו.
מר חסן שוקרי, ראש עירית חיפה, בירך את האניה בהצלחה והביע את משאלתו, כי האניה השניה של החברה תיקרא בשם „חיפה“.
י. גרינבוים אמר: בתוך יסורי גלות אין קץ ומתוך חרות יצירה אין סוף אנו מקבלים התחלה קטנה זו. במשך השנים האחרונות היינו עדים לכמה התחלות קטנות שהיו למפעלים כבירים. היסטוריון ידע פעם לספר, כי היה איש אחד ושמו ארנולד ברנשטיין שקם ועשה דבר גדול והניח את אבן הפינה לצי היהודי שיירש פעם את מקומו של הצי הכנעני והיהודי שמימים מקדם.
את ברכת עירית ת"א החתומה ע"י מר מ. דיזנגוף קרא מן הכתב ד. כהן, ב"כ „דבר“. הברכה פותחת בדברים „מי אלה כעב תעופינה וכיונים בארובותיהן“ – אלה הם נדחי ישראל השבים למולדתם מכל ארבע כנפות העולם נישאים על כנפי נשרים באניות יהודיות ודגל ציון על ראשם – – וגומרת במלים אלה: „לאות הקשר שלא יינתק בין העיר ת"א ובין הספינה „תל אביב“ הננו שולחים לכם במתנה את סמל עירנו: שער במבוא הים ומגדל מאור לגולה. ויהי נא הסמל הזה גם סמלכם אתם תמיד“. מר דיזנגוף מברך את האניה שתזכה להעביר גולים מרובים לארץ.
אניה „תל אביב“ בקו טרייסט–חיפה. – השתלמות יהודים בספנות. – הפלגה ראשונה מחיפה במארס.
אתמול התקיימה מסבת עתונאים שנערכה ע"י מנהלי „חברת ארץ-ישראל לספנות בע"מ“ ה' ד"ר ש. גינזבורג וה' ב. הירשקוביץ.
ה' ד"ר גינזבורג מסר על יסוד „חברת א"י לספנות בע"מ“ שמקומה הקבוע בחיפה. חברה זו נוסדה ע"י קבוצת יהודים מגרמניה בהנהלת ה' ארנולד ברנשטיין, ספן יהודי ידוע מהאמבורג. בחברה זו הושקעו 60.000 לא"י ומטרתה להעביר אנשים ומשא מאירופה לא"י וחזרה באניות יהודיות ובדגל הארצישראלי. כבר נרכשה אנית הקיטור הראשונה שתהלך בקו חיפה-טרייסט. בית קיבולה של האניה 10.000 טונות. שמה יקרא „תל אביב“.
חברה זו מבטיחה לקבל צעירים עברים לשם השתלמות במקצוע הספנות ותשלח אותם על חשבונה היא לבתי-ספר לספנות כדי להניח באופן כזה יסוד של ספנות עברית בא"י.
ה' ב. הירשקוביץ תיאר את פני האניה החדשה „תל-אביב“, שתהיה האניה העברית הראשונה בעולם. ב-22 בפברואר תגיע האניה לחיפה כדי להרשם רשמית אצל שלטונות א"י. וב-13 במארס תפליג בפעם ראשונה מחיפה לטרייסט. היא תקשר את א"י עם אירופה פעם אחת לשבועים.
האניה תהיה רק בת מחלקה אחת, כולה מחולקת תאים, תאים. הסדורים הפנימיים יהיו המודרניים והנוחיים ביותר. „כעין מחלקה ראשונה לכל דבר“. צרכי היהודי הדתי מובאים בחשבון. האוכל כשר למהדרין. בית תפלה דוגמת בית-הכנסת העתיק בהאמבורג, כמובן בזעיר אנפין, יעמוד לשירות המתפללים. ההפלגה מחיפה תחול ביום שש בצהרים ובאניה יהיה הכל מוכן כדי לקבל את השבת כדת.
ה' הירשקוביץ גמר את דבריו בהבטחה שקו חדש זה הנפתח ע"י „חברת א"י לספנות“ ישמש את העליה ארצה במובן הטוב ביותר. העולה יהיה נמצא תחת פיקוח בלתי פוסק עם הפלגתו בטרייסט ועד עלותו ארצה.
"הארץ", שנה שמונה עשרה, 4 בינואר 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על פי יזמת הפירמה ש. ה. קוק ושות' סדרה חברת האניות „הולנד אוסט אזיה ליין“ קשר תמידי וישר בין חפי המזרח הרחוק וחפי א"י.
כידוע היו האניות הבאות מן המזרח הרחוק מפרקות את הסחורות המיועדות לא"י, בנמל פורט־סעיד ומשם היו הסחורות מובאות לארץ באניות משנה, סדור אשר גרם לסוחרי א"י הוצאות מיותרות, קלקול ושבר הסחורה והפסד זמן.
עם הסדור החדש יתוקן המצב הזה לטובת הסוחרים המביאים את סחורותיהם מארצות המזרח הרחוק (יפן, סין, הפליפינים, סנגפור והודו) וכמו כן לטובת יצרני א"י השולחים את סחורותיהם לארצות אלו.
השרות הוא לעת עתה חדשי. האניה הראשונה „גרוטקרק“ תגיע ליפו בערך ב־9 לחדש ספטמבר ש.ז.
"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 290, 2 בספטמבר 1934, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לאורך חופיה של ארץ ישראל שטה ספינה אחת, עמוסה תיבות, חביות, וחבילות. בזמנים קבועי ומדויקים שטה ספינה זו מצפון אלי דרום ומדרום אלי צפון, מפרקת בנמלים את מטענה ומקבלת מטען חדש. זוהי ספינת החוף „עתיד“, שכל השוכנים לחוף הם כבר מכירים אותה יפה יפה.
ואע"פ כן יודעים רק מתי מספר על מוצאה של אותה ספינה, שנבנתה במיוחד למען הספנות הא"י ע"י אשה יהודיה אחת מהאמבורג, ולוצי בורכהרט שמה. אשה זו הנה הנמלאית היחידה בתבל.
לפני המלחמה העולמית היתה הגברת בורכהארט רק עזר כנגד בעלה, אולם בימי המלחמה הוכרחה למלא את מקומו ולנהל בעצמה את ה„נמליה פיירפליי“ ומאז עמדה לצדו של בעלה ועבדה אתו יחד בנמליה עד לשנת מותו, שנת 1930. בשנה זו עוברת הנהלת הנמליה לידיה של הגברת בורכהארט. אולם הנהלתו של עסק מסחרי ממין זה, המונה כיום 19 ספינות דורשת גם בשנים כתקונן הרבה אומץ לב וכשרון מעשה – על אחת כמה וכמה בשנות משבר ומועקה. בשנים קשות אלה דרושים לשם החזקת מעמד גם רצון כביר וגם יד בטוחה ומהירה.
ואכן אף שני אלה הם מסגולותיה של הגברת בורכהארט.
תפקידם של ה„סוחבים“ של ה„נמליה פיירפליי“ הוא לא רק להביא עד המקום הדרוש את הספינות הגדולות, שאינן יכולות לצאת בעצמן מתוך המיצר בהמצאן בנמלים או בתעלות צרות, אלא גם להציל ספינות שנטרפו ליבשה, עלו על שרטון, או התנגשו זו בזו. בכל מקרי אסון כאלה נדרשים „סוחבים“ שיצילו את הספינות מן המצוקה. ביום ובלילה נשלחות על גלי הראדיו קריאות „הצילו את נפשותינו“ מהספינות הנתונות בצרה ותחנות-ההצלה, שיש להן חיבור טלפוני עם הנמליות מטלפנות למשרדיהן ומוסרות את הידיעות, שנתקבלו ע"י הראדיו. החלטה מהירה ופעולה מידית נדרשות תמיד במקרה כזה. הגברת בורכהארט הוכיחה, ששתי אלו הן סגולותיה ואין כל פלא, שבין בעלי המקצוע הזה המתחרים בה, ובין כל חבר פקידיה מעריכים מאד את כשרונותיה המצוינים בשטח זה.
אולם אשה זו מצטיינת לא רק בכשרונותיה המקצועיים בלבד. משבאה שעת משבר לספנות בעולם כולו, הכריזה הגברת בורכהארט, שאין זה מתפקידם של ראשי החברות המסחריות ומפעלי התעשיה – לפטר את עובדיהם בשעת צרה: „לכשנכרית פת לחם מפיהם של בני האדם, אז לא יהיו גם לנו לקוחות, שיוכלו לקנות מאתנו את סחורותינו ולספינות לא יהיה כל מטען להובלה. במפעלי אני – אומרת הגברת בורכהארט – אשתדל עד קצה גבול האפשרות, שלא לפטר אף אחד מן העובדים“. מאז שנת 1930 לא הוקטן מספר העובדים ב„נמליה פיירפליי“ וזה היה לא רק לטובתם של העובדים, אלא גם לטובתה של הפירמה עצמה. לפירמה זו יש כיום חבר עובדים נאמנים, שהתמחו במקצועם מזה עשרות בשנים ויודעים יפה, שעבודתם נכונה בידם – כל זמן שיעשו את חובתם.
עם כל עבודתה המקצועית הענקית והמתיחות התמידית, הכרוכה בעבודה מקצועית זו, מצאה לה הגברת בורכהארט זמן להיות אם ומחנכת מצוינת לחמשת ילדיה. ולא רק לחמשת ילדיה בלבד דאגה הגברת בורכהארט. ביתה היה פתוח לרווחה לכל חבריהם וידידיהם של ילדיה. כל צעיר או צעירה, שהיו זקוקים לעצה טובה היו פונים אל אשה פקחת וחרוצה זו, שהיתה תומכת בהם ככל יכלתה וכיד נסיונה הרב בחיים. כאם רחמניה היתה לכולם וכל אדם צעיר, השואף קדימה ורוצה ליצור משהו היה נהנה מתמיכתה המלאה. מובן, איפוא, מאליו שגם בנין א"י היה קרוב ללבה.
בשנת 1933, כשחל בגרמניה השינוי הגדול בחיי היהודים נגשה הגברת בורכהארט מיד להשתתף בפעולות למען הנוער היהודי בגרמניה בשטח חילופי המקצועות. הגברת בורכהארט נגשה, שכם אחד עם אגודת „החלוץ“ להגשמת ההכשרה בספנות. עשרה צעירים, שנתקבלו לעבודה בספינותיה השונות התמחו במקצוע הספנות. אחריהם באו עשרות של צעירים אחרים ורבים מהם עובדים כבר כיום בספנות הא"י והם הם בניה הראשונים של הספנות היהודית.
לאחר שה„נמליה פיירפליי“ העמידה בשירות החופים הא"י את הספינה „עתיד“ בקיץ שעבר, שקברניטה הוא בנה הבכור של הגברת בורכהארט – תגיע בימים אלה לחופי א"י ספינת מטען בשם „עליזה“.
החברה החדשה, בשם „החברה לספנות עתיד“, שנוצרה הודות ליזמתם של הגברת בורכהארט ובניה תסייע באופן פעיל להתפתחותה של הספנות הא"י.
תקוותנו נאמנה, שהספנות היהודית הצעירה תלך ותתפתח ותהיה לגורם חשוב עד מאד בבנין הארץ.
ולעולם לא נשכח את פעולתה ופעילותה של אשה מצוינה זו, אשר הגדילה לעשות במקצועה, מקצוע הספנות, למען בנין ארצנו.
ג. אסט
"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 172, 3 באפריל 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית הנוסעים והמשא SS Risveglio, לימים א/ק „הר ציון“. מקור: ויקיפדיה.
הממשלה נדרשת לבלי לגרום נזקים למפעל ארץ-ישראלי חשוב
כפי שהודענו כבר בזמנו נוסד בארץ לפני כמה חדשים מפעל חשוב: חברת אניות ארץ-ישראלית בשם „ללויד ימי ארץ-ישראלי בע"מ“. החברה החדשה רכשה לעצמה שתי אניות „ריסווגליו“ ו„פרוגרסו“ מידי בעל-אניות איטלקי. במשך הזמן הראשון המשיכו האניות את שרותן תחת הדגל האיטלקי, ובאותו הזמן פנה „ללויד ימי ארץ-ישראלי בע"מ“ לממשלת ארץ ישראל בבקשה לאשר לה דגל ארץ-ישראלי אשר תחתיו תוכלנה להפליג האניות בתור ארניות ארץ-ישראליות. הללויד החליט גם להחליף את שמות האניות ל„הר ציון“ ו„הר כרמל“.
אבל למרות שעבר כבר זמן רב מאז פנתה החברה לממשלה בענין הדגל אין עד עכשיו שום תוצאות. בינתיים נטלה ממשלת איטליה את הדגל מהאניה „ריסווגליו“ ומיום 12 לדצמבר עוגנת האניה „ריסווגליו“ בנמל חיפה מבלי יכולת לצאת לדרכה, כי דגל איטליה אין להם כבר ודגל ארץ-ישראלי אין לה עוד.
מובן מאליו שעל ידי כך נגרמים נזקים קשים לחברה. מחובת הממשלה לפתור מיד את שאלת הדגל ולא להביא נזקים למפעל ארץ-ישראלי חשוב.
"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 89, 27 בדצמבר 1934, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ברלין, 21 (שרות ד"ה). חברת האניות היהודית ההאמבורגית „ברנשטיין“ שהתקשרה עם קבוצה של יהודים בחיפה, ויסדה חברת אניות חדשה להובלת נוסעים וסחורות מאירופה לארץ ישראל, מודיעה, כי בראשונה יצומצם השרות רק בקו האמבורג-חיפה אולם אחר כך יורחב ויקיף גם נמלים אחרים.
האניה הראשונה, שנרכשה ע"י החברה החדשה, נקראת בשם „תל אביב“, והוכשרה להובלת 400 נוסעים. זו תהיה אניה בעלת מחלקה אחת, וכל הנוחיות של האניה תהיינה פתוחות לשימוש כל הנוסעים במדה שוה.
"דאר היום", שנה שבע עשרה, מס' 63, 27 בנובמבר 1934, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 