"רחף", מפרשית המשא הממונעת הראשונה של חברת "נחשון". מקור: זאב הים, ספינות מספרות, 1968.
ד. רמז
פרקי „נחשון“
מעשי „נחשון“ קדמו ל„נחשון“. ההשקעות, עליהן יסופר בפרקים הבאים, נעשו ע"י מוסדות ההסתדרות בשנתיים-שלוש השנים האחרונות מתוך הכרת חשיבותן של ההתחלות הראשונות בעבודת הנמלים ובעבודת הים העברית. הן מצטרפות יחד לסך קרוב ל-20 אלף לירות. רובן רוכז לאחר מעשה ברשות „נחשון“. ההסתדרות, הן כגורם עיקרי, יוזם ומבצע, הן כשותף בעל-ערך, נתנה מכוחה למערכת מפעלים רחבה, המסתעפת לכמה ראשים.
א.
בנין נמל תל אביב
כיום, לאחר שנה ורבע של קיום נמל תל-אביב, כבר קשה לתאר לעצמנו את כל עומק החידוש שהיה בשעתו, לפני שנה ורבע, בפריקת סחורות בחוף תל-אביב. משל למה הדבר דומה? לאדם שהיה דר בביתו במשך חמשים שנה וידע, כי הקיר לצד מערב שבביתו הוא קיר אטום – והנה הוא קם בבוקר אחד ומוצא לפניו פירצה בקיר, בצורת אשנב, ומתוך הפרצה נשקף לעיניו, כשהוא יושב בתוך ביתו ממש, הים הכחול. אין כל פלא, אם בטרם יושג הרשיון לפירוק סחורות בחוף תל-אביב – והוא ניתן להנהלת הסוכנות ביום 5 למאי 1936 – רבו הפקפוקים ועצמו הספקות. מי ילך להשקיע כספים ראשונים בחוף זה, אשר ספק יהיה נמל, ספק לא? היתה נחוצה קפיצה נחשונית. ועד תל-אביב לעניני נמל ותחבורה הציע להסתדרות להיות שותף להנהלת הסוכנות בקפיצה זו – וההסתדרות נענתה לדבר. הסכום הראשון של 5000 לירות להוצאות ראשונות להתקנת חוף תל-אביב לפריקה הוקצב על ידי הנהלת הסוכנות ועל ידי מוסדות ההסתדרות.
לכשנוסד „נחשון“, נמסרו לו ההשקעות הללו, אשר תעמודנה כעדות כבוד להתנדבותם החלוצית של מוסדות ההסתדרות לנמל תל אביב. הננו להעתיק כאן את שני המכתבים דלקמן המטפלים בענין זה:
(1.)
ועד תל אביב לעניני נמל ותחבורה
הועד הפועל רחוב הגדוד העברית 2
תל-אביב, 11.5.36
„כבוד הועד הפועל, הסתדרות העובדים, תל אביב. בהמשך לשיחתו של מר פ. ריקליס עם חברכם מר דוד רמז, בדבר השתתפותכם בהון המניות של חברת הזכיין שתוצר אחרי שנקבל את רשיון הממשלה להקמת המזח בת"א הננו מצרפים בזה, בהתאם להבטחתנו, העתק התזכיר של ועדת המזח בענין זה.
הועד הפועל סבור, כי את חמשת אלפים הלירות א"י שהוקצו למוסדות הלאומיים יקבלו עליהם הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים.
אני רוצה לקוות כי תכירו כמונו בחשיבותו של המפעל מכל הבחינות ותודיעונו בחוזר על מדת השתתפותכם בו.
בכבוד רב (–) א. ז. הופין
(2.)
17 ליוני 1936.
לכבוד הסתדרות העובדים בארץ ישראל
תל-אביב,
א. נ.,
בשם ועד הנאמנים של אוצר מפעלי ים באנו בזה להודיע לכם את הדברים האלה.
ידוע לכם כי הנאמנים מקבלים כספים מהצבור על מנת לייסד חברה וחלף הכספים הללו הם ימסרו למשתתפים מניות בחברה שתוסד.
אתם קבלתם עליכם להשתתף בסכום של 2.500 לא"י.
אנחנו נפנה אליכם בתקופות שונות במשך השבועות הבאים בבקשות להכניס כספים, וכל סכום השתתפותכם צריך להיות בידי הנאמנים עד 15 ליולי ש. ז.
הובן היה בינינו בעת שהתחלנו בעבודתנו כי בחלק ידוע מכספי השתתפותכם נוכל להשתמש בשביל פעולותינו הנוכחיות על חוף תל-אביב. והיה אם תוסד החברה אזי יחשבו הכספים הללו כחלק מסכום השתתפותכם ואתם תקבלו כנגדם מניות בחברה, ואם לא תוסד החברה אזי הכסף אבוד ואין טענות אלינו.
עכשיו הוברר כי בכל אופן תוסד החברה. אנו נמצאים כבר באמצע פעולות היסוד ואנו מאשרים לכם איפוא בזה כי כל הכספים שנקבל מכם יכנסו אלינו על חשבון השתתפותכם בהון החברה ועלינו למסור לידיכם כנגדם מניות בחברה.
בכבוד רב,
בשם הנאמנים ליסוד החברה „אוצר מפעלי ים בע"מ“
(–) נשיא – א. ז. הופין; (–) גזבר – מ. גריידינגר.
* * *
עם התקדמות מלאכת נמל ת"א הוזמן הישוב ומוסדותיו להגדיל את הון המניות של אוצר מפעלי ים לשם הרחבת המעגן. הרצון להיענות לתביעה זו בעין יפה היה אחד המניעים להחשת הקמת חברת הים של ההסתדרות. שלשה מוסדות הסתדרותיים חתמו על 8.000 מניות של „אוצר מפעלי ים“. מהם רוכזו כבר 4.000 בידי „נחשון“. למותר הוא להגיד, כי השקעות אלה של מוסדות ההסתדרות בנמל תל אביב, הן מחוץ לחתימת חברי ההסתדרות על רבבות מניות של „אוצר מפעלי ים“.
ב.
פריקה וטעינה בנמל תל אביב
שלשה הם הסוגים העיקריים בעבודת הפריקה והטעינה: סבלות, ספנות, סוורות. בנמל תל-אביב – להבדיל מנמלי יפו וחיפה – אין משק העבודה עשוי רשויות-רשויות, כי אם רשות צבורית אחת – חב' „פריקה“. בח' זו משתתפים: „אוצר מפעלי ים (40%), ההסתדרות (20%), „פרדס“ (20%) ו„סמל“ (20%). שאלות המשק של נמל תל אביב אינן שאלות קלות. התחרות נמל יפו קובעת לנמל תל-אביב את התחום לגבי שכר הפריקה והטעינה הנדרש מהסוחר והסוכן. בתחום תעריף יפו על „פריקה“ לנהל את משקה בעבודה עברית מלאה, בעת אשר נמל יפו כולו ערבי, וזאת אומרת כולו בזול. נוסף על כך, נדרש משק „פריקה“ לתת רוַח מסוים לנמל תל אביב, באשר לפי שעה נוטלת ממשלת ארץ ישראל את כל ההכנסות ממסי הנמל לעצמה ואינה מעניקה מהן כלום לנמל תל-אביב. עמדה זו מצד הממשלה, כפי שמאמינים כולם, אינה בת קיימא ומן ההכרח הוא שתשתנה. אפס לפי שעה כך הוא המצב. התחרות יפו מצד אחד ומציאות נמל מבלי מס אניות, אלה הם תנאים חיצוניים חמורים למדי. על תנאים אלה יש להוסיף את הקושי המיוחד של השנה הראשונה, כשנעשו בכרך אחד גם עבודת הפריקה והטעינה, גם מלאכת חפירת המעגן ובנין קירותיו ורציפיו. וגם בסוף השנה הראשונה עדיין המעגן מצומצם במדותיו. כל אלה הגדילו במידה יוצאת מהכלל את הקשיים בהנהלת המשק הצעיר.
במשך התקופה הראשונה נאלצה „פריקה“ לערוב לפועליה על מינימום מסוים לחודש, כי עדיין חסרה הקביעות בביקורי האניות ובכמות הסחורות הנפרקות והנטענות. לדעת כל המצויים בנמל תל אביב עשו פועלי הנמל חיל רב בהתמחותם. על עבודת הספנים בנמל תל אביב יש עדות רשמית, כי הם התקדמו במקצועם עד כדי להיות אחראים להובלת נוסעים. מאות עובדי נמל תל אביב הולכים ונעשים חטיבה של נמלנים עבריים. ובמדה שהם משתלמים במלאכתם, הם מעפילים לדרגת חיים אנושית. בעובדה זו של התמחות העובדים והשבחת תנאי עבודתם, יכולה חברת „פריקה“ לראות את עיקר הריוח שלה בתקופה זו. אך אין „פריקה“ יכולה לוַתר גם על קבלת ריוח בפועל – והיא צריכה להביא את סידורי העבודה למדרגת שכלול, אשר תרשה לה את זאת. אם ב-15 החדשים הראשונים לקיומה שכרה יצא בהפסדה, הרי יש מקום להניח, כי עם שכלול העבודה והשלמת מלאכת המעגן, יוכל המשק שלה להביא גם פרי מסוים לכספים המושקעים בו. לפי החוזה עם אוצר מפעלי ים יוקדשו 80% מן הריוַח הנקי ל„אוצר“ ורק 20% יחולקו לבעלי המניות של „פריקה“.
הון המניות של „פריקה“ היה מלכתחילה עשרת אלפים לירות. עכשיו החליטו להכפילו. מזה יהיה ברשות „נחשון“ סך ארבעת אלפים לירות.
פועלים סלוניקאים ופועלים אשכנזים, ובכלל פלוגה של הקבוץ המאוחד, חברו יחד בעבודת „פריקה“.
ההכנסה שהביא משק נמל תל אביב לעיר בשמונה עשרה חדשי קיומו הראשונים נערכה לסך ארבעים אלף לירות, סכום זה נכנס, רובו ככולו, דרך „פריקה“.
ג.
המספנה בנמל תל אביב
כל המבקר בנמל תל-אביב – אַל נא יסיים את ביקורו מבלי שייכנס לצריף המספנה, הנטוע על שפת המעגן. כאן – נבנות בידי פועלים עברים סירות ודוברות לעבודת הים. צריף זה אף הוא מנכסי „פריקה“, אולם לנכס זה לא פללו כלל בשנה הראשונה. המספנה לא היתה כלולה מראש בתכנית, היא הופיעה מתוך המציאות כאפתעה. נתגלו בחורים היודעים פרק במלאכת בנין סירות, בצלאליים ימיים אשר מלאם אלהים רוח חכמה. הנה האחד, עלם רך מקהל עדת ישראל בבולגריה, חניך בית ספר „חברת כל ישראל חברים“, עושה במלאכה ומנצח עליה. הנה בחורות עוסקות בקנבוס, המשמש סתימה בין לוח ללוח. אתה מתבונן בשלדה הסירה. יש מצלעותיה עשויות מעצי אקליפטוס מחדרה. הצלעות האדומות – הן-הן מהאקליפטוס. חללי הקדחת מביצות חדרה, הלא תדובבנה עצמותיכם בקבר.
וכבר הורדו הימה כעשר סירות עשויות במספנה של „פריקה“ וחמש דוברות. בונים בקצב מוגבר – לקראת הציוד החרפי.
הסירה האחת – לפי המידות המקובלות בתנאים הנוכחים של המעגן – עולה לערך 150 לא"י, והדוברה האחת – לערך 250 לא"י.
אף זו התחלה.
ד.
כיבושי הסבּלוּת בנמל חיפה
מראשית העליה השלישית נעשו על ידי ההסתדרות מאמצים לחדור לעבודות נמל חיפה. בשנת 1920 הלכה קבוצת חלוצים לחדור לעבודות נמל חיפה. בשנת 1920 הלכה קבוצת חלוצים בת 30 איש לעבוד בסבּלוּת הנמל. הם לא הצליחו לכבוש להם מקום ראוי. עבודתם צומצמה בפריקת סוג אחד של סחורה: חמרי בנין. עלה הדבר להשפיע על סוחרי חמרי בנין, כי יעסיקו סבלים עברים, מה שאין כן בכל יתר הסחורות. בסבלות הרשמית, הנעשית על חשבון בית המכס, לא ניתנה לסבלים העברים כל דריסת רגל אפילו בחמרי בנין.
מי מבני הארצות הסמוכות לארץ ישראל לא עבד בנמל חיפה במשך השנים הללו? סודנים, מצרים, סורים, חורנים – רק לא יהודים!
בשנת 1933 נעשה שוב על ידי ההסתדרות מאמץ מיוחד להכנסת פועלים עברים לעבודות נמל חיפה. שליח ההסתדרות הלך לסלוניקי והעלה משם מאתים משפחות של פועלי נמל מובהקים. סלוניקי היתה ידועה בזמנה כנמל יהודי והפועלים היהודים שלטו בנמל זה עד סוף מלחמת העולם שליטה מלאה. נמל סלוניקי היה שובת ממלאכה בשבת כנמל תל אביב היום. הפועלים הסלוניקאים חדרו, בכוח יכלתם ומומחיותם, לכל פינות הנמל: לא היתה עבודה אשר כבדה מהם. טיב עבודתם עלה לאין ערוך על זה של הפועלים הערבים. הופעת הסלוניקאים בנמל חיפה גזלה מפקידי הנמל את הנימוק כי הפועל העברי אינו מסוגל לשאת משאות כבדים על גבו. טענה זו נפלה ובטלה. וסוף סוף עלה בידי המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית להשפיע על הממשלה לקבל 20 פועלים יהודים (בין 600–800 ערבים) לעבודה בבית המכס. אפס, גם נסיון זה נכשל, שכן כל העבודה היתה מרוכזת בידי קבלן ערבי מנצל והשכר המינימלי שהובטח חגיגית על ידי מנהל המכס לפועלים העברים לא קוּים על ידי הקבלן. הפועלים העברים נאלצו לעזוב את העבודה, כי לא יכלו להתקיים בשכר שנתן הקבלן הערבי – ½5 לא"י לחודש. אבל בינתיים נתחנכו בעזרתם והדרכתם של המומחים הסלוניקאים פועלים רבים במלאכת הנמל. מספר מסוים מהם חדר למלאכת הסוורות וכבש לו מקום בעמדת מפתח זו. כן נתבצר מקום לפועלים סלוניקאים ואשכנזים בסבלות של משאות כבדים ומספר פועלי הנמל היהודים עלה מעשרות אחדות בשנת 1933 עד 250 בקיץ שנת 1935. בשנת המאורעות 1936 הגיע מספר פועלי הנמל היהודים בחיפה בקיץ עד 500–600 ובחורף 1200. אך העבודה הממשלתית בנמל עדיין נשארה סגורה בפניהם. לסבלוּת בית המכס לא חדר אף פועל יהודי אחד.
לא השלמנו. המשכנו בתביעתנו והגברנוּה. המחלקה המדינית של הסוכנות תמכה בנו בתוקף, אולם רק מאורעות 1926 הם הם שאילצוּ את הממשלה למסור לנו חלק מסוּיים בעבודת בית המכס.
„סולל בונה“ קיבל עליו את סידורי העבודה. דרושה היתה השקעת אלפים אחדים לא"י ברכישת כלים והתקנתם. נרכשו שני טרקטורים וחמשים קרוניות. בזמנים הראשונים היתה העבודה קשה ביותר ושׂכרה זעום עד מאד. הנהלת הסוכנות וקרן חוסר עבודה השתתפו עם „סולל בונה“ בהפסדים הראשונים. כעת התוצאות הוטבו. בסבלוּת הממשלתית הזאת עובדים כעת 150–200 פועלים עברים מתוך מספר כללי של 600–700 בקיץ ובעונת החורף עד 1200.
ה.
קבוצת ספנים בנמל חיפה
בשנת 1935 – עצם שנת הגיאוּת בארץ – החליטה קבוצה קטנה של חברים להתמסר לספנות בנמל חיפה. היתה לפניהם הזדמנות לרכוש להם סירות מספר – על רשיונותיהם – בתוך נמל חיפה, על יסוד חוזה עם שותף ערבי, אחד מבעלי-הסירות הותיקים בנמל חיפה. מוסדות ההסתדרות עזרו לקבוצת החברים להאָחז בהזדמנות זו. ברשות השותפות היהודית-הערבית נמצאות 9 סירות מניע. לפי החוזה, רשאית קבוצת הספנים שלנו – „עוגן“ – לרכוש לה עד מחצית הסירות והרשיונות של החברה המשותפת. כיום ישנו ברשות ספני „עוגן“ רק שליש אחד מהרכוש המשותף, היינו 3 סירות מניע. ספני „עוגן“ עובדים בקבלת פני האניות – אלו שאינן עוגנות אל הרציף – לשם הובלת הנוסעים ומטענם וכן בשירות אניות הנפט של חברת „של“, בשירות אוירוני הים של חברת „אלא ליטוריה“ ועוד. הון הקבוצה 1625 לא"י, מזה השקעת החברים עצמם 500 לא"י, הלואַת מוסדות אחדים של ההסתדרות 875 לא"י ושל הסוכנות היהודית 250 לא"י. המאזן של חברת „עוגן“ הוא לסוף 1936: הכנסות 2041, הוצאות 1883, ריוח 188 לא"י. הספנים משׂתכּרים לחודש 13 לא"י, וּמסלקים מזה בשיעוּרים קטנים את ההלואות שניתנו מצד המוסדות.
ו.
ספינה להובלה חופית ולהכשרת מלחים
„נחשון“ רכש ספינת מפרשים, בת 2 תרנים, מצוּידת במניע – „רחף“. בית קיבוּלה של הספינה הוא 170 טון משׂא. המניע – 120 כוח סוּס. אחרי רכישתה הותקנו בה שני תאים – אחד לרב החובל ואחד למלחים. כן הוּתקן בה גם אור חשמל ומניע קטן למדלה.
„רחף“ נושאת את הדגל הימי הארצישראלי ודגל חברת „נחשון“. זה האחרון הוא דגל אדום ובאמצעיתו פּס לבן ושבעה כוכבים זרוּעים בפס הלבן. הרצל כתב במדינת היהודים ביחס לדגל העברי הלאומי: „היריעה הלבנה היא סמל החיים החדשים הטהורים, הכוכבים הם שבע השעות של יום עבודתנו. בסימן העבודה הולכים היהודים לארץ החדשה“.
„רחף“ נועדה לנסיעות לאורך החופים הקרובים. היא עשתה עד היום תשע עשרה נסיעות בין ארץ-ישראל, סוּריה, מצרים וקפריסין.
הספינה עומדת תחת פיקוּחו של רב חובל עברי, אשר רכש לו את זכוּתו ותארו כרב חובל בגרמניה. הוא עצמו עובד כבר בים ובאניות גדולות וקטנות יותר מ-20 שנה. הספינה היא בית לימוד יפה למלחים צעירים. בספינה לומדים כל יסודות עבודת הים, גם סוורות, גם טעינה ופריקה וגם ראשית ידיעה עיוּנית הכרחית לכל מלח. ספינות של מפרשׂים ומניע, מעין „רחף“, הן בבחינת „כלים ישנים“, אבל ערכן בתור ספינות הכשרה הולך ועולה. יש ארצות המכניסות עכשיו מחדש ספינות מסוּג זה לשיטת ההכשרה הימית הממלכתית.
ז.
דיג
חוף ארץ-ישראל משתרע באורך של 190 ק"מ בערך ונוסף לו ים כנרת שהתפרסם בימי קדם כאחד ממקורות הדיג העשירים. שני אלה – ואין צריך לאמר: ים חולה – עודם מחכים לדייגים מומחים.
הדיג הוא אחד המקצועות הותיקים של יהודי ארץ-ישראל. לא רק מתאורי יוספוס פלויוס למדים אנו על מציאות כפים פורחים של דייגים יהודים על חוּפי ים הכנרת וחופי ים-התיכון. השרשרת כמעט שלא נקרעה מדורי דורות.
תצרוכת הדגים השנתית של תושבי ארץ-ישראל נאמדת בערכה הכספי ב-250.000 לא"י המתחלק כדלקמן: 70.000 לא"י דגים חיים ממקורות הארץ; 170.000 לא"י אימפורט מארצות חוץ, הכוללים אף הם כ-70.000 לא"י דגים חיים והשאר דגים כבושים.
הערבים עושים את מלאכת הדיג בשיטות פשוטות ביותר ועוסקים אך ורק בדיג חופי. בשנים האחרונות באו לימה של ארץ-ישראל לדייגים איטלקים והם היו כמעט הדייגים היחידים שעבדו במים עמוקים. הדיג העברי כמעט שחדל בתור גורם בר-ערך, לאחר שנכשלו בשנים האחרונות כמה נסיונות ארעיים. בשנה האחרונה נעשו על ידי הסוכנות היהודית וההסתדרות התחלות לחידוש הדיג העברי במפרץ חיפה ובכנרת.
ספינת הדיג „סנפיר“, שנרכשה ע"י „נחשון“ בהשתתפות הסוכנות היהודית, הוכיחה במשך חדשי עבודתה הראשונים, כי חלוצים יהודים יכולים להתקיים בעבודת הדיג.
פיתוח הדיג מחייב – מלבד הציוד לעצם הדיג – הקמת כפי דייגים. בכפרים אלה בני-הבית עוסקים – מחוץ למשק החקלאי – גם בסריגת רשתות, תיקון מפרשים, כבישת דגים וכו'. בארצות השוכנות לחוף הים חיים הדייגים בדרך כלל בכפרים – והדיג משולב בחקלאות. שילוב זה על אחת כמה וכמה שהוא חשוב לנו. בעזרת מחלקת העבודה של הנהלת הסוכנות היהודית וקרן חוסר עבודה עלו פלוגות הים ראשונות על אדמת קרן הקיימת במפרץ חיפה.
ח.
אלו הן ההתחלות
דלות, דלות מאד הן ההתחלות. אבל הן התחלות פועליות – ועקשנותן בתוכן.
לא זו הפעם הראשונה הולך הפועל בארץ לכבוש לו שטחי יגיעה לא ידעם מקודם. לפני דור אחד היתה לנו החקלאות בכלל – וזו הארצישראלית בפרט – כספר החתום. והנה נכבשה החקלאות לפנינו וקם האדם העברי עובד אדמתו, זה הפלח הנאור ביותר בכל המזרח, והמצליח ביותר במקצועות הרפת, הלול והירק. הכיבוש הגדול השני היה הבנין. אף מקצוע נרחב זה היה זר לעולה העברי. במשך 15 שנים הצלחנו להקים לגיון של בנאים מומחים, אשר לא נבצר מהם לבצע כל מלאכת בנין ברום ובעומק והם משמשים מופת גם לעם השכן בסוגי הבניה החדשים, כמו בטון מזוין ועוד. עתה אנו שולחים מבטנו אל הים ורצוננו לקנות לנו עמדה ראויה בתנועה הימית אל הארץ וממנה.
בתורת ארץ נבנית ומתישבת, המביאה אליה מן החוץ גם את המתישב, גם את אמצעי התוצרת לצרכי הבנין, קיימים בארץ ישראל גורמים מיוחדים, העלולים לפרנס משק ימי עברי רב-פנים. אך עדיין לא הושם לב כראוי לצרף גורמים אלה צירוף נאות, תכליתי, כדי להחזיר לנו חלק מן הברכה המתבזבזת.
ככה עומדת לפנינו גם בעית הובלת תפוחי הזהב ועדיין לא נוסה אליה כל פתרון עצמאי. כמויות פרי הדר המיועדות למרחקים הולכות וגדלות משנה לשנה. הדוחק באניות להובלת ההדר עלול לשעבד את פרי המונופולין שלנו למחירי הובלה מופקעים. ויש סימנים ממשיים לחשש הזה. כאן שמורה לימאות העברית בעיה מקורית לפתרה. ויש הרגשה כי ההכרה בהכרח פתרון עצמאי – לו גם במידה חלקית – מעמיקה והולכת.
ימאות עברית פירושה לגבי הפועל העברי לא דגל עברי בלבד, לא שם עברי בלבד, כי אם – מעל לכל – עובד עברי, מגורף הפחמים בירכתי האניה ועד רב החובל.
היש להאמין, כי ימאות עברית כזו, הנאמנה לעבודה עברית, תחזיק מעמד ותביא פרי למשקיעים בה את כספם? „נחשון“ מאמין בתשובה חיובית לשאלה זו. אמנם, אין כאן דרך לרוָחים קלים. הקמת משק ימי עברי לא תבוא בלי נפתולים משקיים רבים. דרושים מאמצים חלוציים וחתירה עקשנית – וסוף הכבוד לבוא.
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3805, 30 בנובמבר 1937, עמ' 31. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 