הספינה „אושיאניק“ שהגיעה לעירנו אתמול הודיעה כי בדרך עברה קרוב למקום האסון של ה„טיטניק“, מצאה סירה שטה בין גלי המים. מפקד ה„אושיאניק“ נתן מיד צו להוריד סירה עם מלחים אחדים וגם רופא הספינה נלוה אתם. בתוך הסירה מצאו שלשה נוסעים מתים. אחרי הבדיקה והחקירה הכירו כי השנים הם ממלחי ה„טיטניק“ והשלישי הוא אחד מעשירי שיקגו, מר טומפסון ביטי, שהיה מהנוסעים במחלקה הראשונה.
הרופא הסביר למפקד ה„אושיאניק“ כי הגויות הן במצב כזה שאי-אפשר להעלותן על הספינה וצריך להורידן תהומה בהקדם האפשרי. אז התקרבה ה„אושיאניק“ אל הסירה, ואחרי תפלה קצרה שהרופא ד"ר פרינטש ערך לעיני הנוסעים של ה„אושיאניק“, תלה על צוארי המתים ברזל ואבנים כבדות, וככה היתה קבורת האומללים בלב ים.
[…]
"החרות", שנה רביעית, מס' 133, 7 ביוני 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הקרחון בו התנגשה "טיטניק", צולם ע"י קפטן ווּד מהאונייה Etonian, יומיים לפני האסון. מקור: ויקישיתוף
הטיטניק במצולות ים.
השאלות האלו מענינות בודאי את כל איש ואיש: מה עם הטיטניק במצולות ים, מה נעשה עמה כעת, ואם יש אפשרות להוציאה ממעמקים?
כדי לענות על השאלות האלו צריכים לדבר מעט על טיבו וטבעו של האטלנטיק האוקיוני, שבמעמקיו מצאה לה הטיטניק את קברה, ומזה יצא לנו גם ברור להספקות האמורות.
האוקינוס האטלנתי נבדל הוא מיתר הימים בזה שקרקעיתו אינה אדמת מישור, איננה בקעה רחבה ההולכת ומתעמקת באמצעיתה כטבע כל הימים, אלא היא שטח של הרים ובקעות, ממש כמראה הזה שאנו רואים על האדמה ממעל. וכמו שאנו רואים בארץ הררית, שפה מתנשא הר ענקי ששיאו לעב יגיע, ולרגליו יתעמק עמק נורא בעומק של כמה אלפים מטר, כך הוא גם בתוך האטלנטיק; הרים ובקעות, הרים ובקעות. ומובן שזה נותן אשר בתוך האטלנטיק יהיו מקומות עמוקים מאד, אלו הם מקומות העמקים לאחרי ההרים. ואמנם בתוך הים הזה ישנם מקומות כאלה שהעומק שלהם הוא ממש מבהיל; הוא עולה ליותר משבעת אלפים מטר.
בהתאמה להעומק הזה קבל גם הים בכללו שנוים כבירים לעומת יתר הימים. ושני גורמים היה להשנוים הללו: א) אי-האפשרות לקרני אור השמש לחדור אל תוך מעמקיו ואשר לרגלי זה שורר שמה חושך מוחלט, חושך שאין אנחנו יכולים לתאר לנו, יען כי זה הוא חושך בתכלית, בשלילת האור לגמרי, לגמרי. ב) השכבה העבה והענקית של מים הרובצת ומכבידה על כל הנמצא בתחתית הים.
על ידי הגורם הראשון אי אפשר שיהיו בקרקעית האטלנטיק שום צמחים כאלו שישנם לרוב בקרקעית שאר הימים, יען כי הצמיחה היא תולדת קרני השמש, ואלו חסרים שמה לגמרי. כן אין מקום שמה כל כך לבעלי חיים רגילים, האמונים עלי אור שמש; אכן, ישנם גם שמה בעלי חיים, וגם דגים בתוכם, אבל טבעם של אלה מתאימה גם כן להטבע של האטלנטיק. מבנה גופם מתאים להכובד הבלתי משוער המכביד על גביהם, ומה שנפלא יותר: היצורים החיים בקרקעית האטלנטיק מחוננים בטבע כזו שאין ליצורים אחרים בהיות להם כלי-הארה. במקום שחושך גמור מסביב חננה הטבע את היצורים בהארה עצמית, והם מפיצים ושולחים אור לסביבם להאיר לפניהם את דרכם, ולדעת גם איך להשמר מהיצורים השואפים לבלעם.
על ידי הגורם השני, זאת אומרת על ידי המשא הכבד של שכבת-מים הרובץ על היצורים האלה מתחלת בריאתם, נעשו כמובן מסוגלים רק לאטמוספירה כזו, כלומר שאותה ההכבדה של מים תכביד עליהם, וזה הוא יסוד חייהם. ויתאר לו הקורא מחזה כזה, שאם נקח למשל את אחד היצורים שבקרקעית האטלנטיק ונרימהו למעלה גם כן בתוך המים – ימות תיכף, יען כי יסוד חייו לוקח ממנו הכבדת המים הנותנת לו חיים, „אוויר לנשימה“, ממש כמו שהדג הרגיל ימות בהלקחו מתוך המים לתוך אויר עולמנו, וכמו שהאדם ימות בהלקחו מתוך האויר הקליל שהוא אמון בו לתוך הכבדת המים.
זוהי טבע העומק של האטלנטיק, והנה הטיטניק אינה מונחת עדיין בהמקום היותר עמוק של הים הזה, אבל גם הוא עמוק מאד. עומק המקום הזה, מגיע לשלשת אלפים ושלש מאות מתר – זהו קברה של הטיטניק עם כל אשר בתוכה; וחוקרי הטבע חקרו ומצאו שבמקום הזה, בעומק כזה, מכבידים המים על כל שטח של 10 צנטימטר במרובע כמשקל של עשרים אלף קילוגרם! ועתה לך וצרף את כל הרוחב הענקי של הים, והוצא בחשבון עד כמה עולה משקל ההכבדה את זה גם כן שערו החכמים שגם מדת ההכבדה של 10 צנטימטר בנפלה בפעם אחת על גופו של איש תהדיקהו כל כך עד שיעשה דק כניר. כן יודעים אנו כי התנועה בתוך עומק כזה היא ממש בלתי אפשרית. ה„צוללים“ יכולים לצלול בתוך המים רק בעומק של ששים מטר, ואולי עוד יותר מעט, אבל גם בתוך עומק כזה קשה להם התנועה מפני כובד המים שעל גביהם, ומטעם זה אי אפשר להם לצלול יותר. שערו שגם בכחות טכניים לא הורכב עדין אותו הכט שיוכל להניע איזה דבר בעומק כזה מלמעלה למטה; – הסך-הכל יוצא לנו אפוא מאליו כי אין כל תקוה להוציא שוב את הטיטניק ממעמקי הים, יען כי ראשית כל שורר שמה חושך גמור, ושנית והעיקר – הכבדת המים הנוראה שאין לעשות כנגדה כלום.
האנשים הנמצאים באניה, וכל כל הכלים של עץ, והאניה עצמה כבר התכוצו על ידי כובד המים ועמדו על חצי מדתם. הגופים והכלים שבתוך האניה נעשו גלמים מאוחדים ומוצקים יחד.
התקוה האחת שיש היא האפשרות לראות את קבר האניה על ידי הערת היצירים האטלנטיקים שיתקבצו מסביב לאניה, או אולי יבחרו לקנן בתוכה, והם יאירו ויראו את מקום קברה. אולי גם יצליח להוציא אי אלו חלקים ממנה, אבל האניה בכללה היא כמו מתה לעולמים.
י־י־ן.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 188, 17 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בימים האלה נגמרו בלונדון החקירות של הקומיסיה שנמנתה לזה בדבר ברור האשמה הנכונה באסון הטיטניק.
הקומיסה באה לידי החלט שברור הדבר בלי כל ספק כי רב החובל קבל ידיעות אלחוטיות בדבר קרבת הרי הקרח. האניה עשתה אז את דרכה 22 קשרים לשעה, ועל רב החובל היה להמעיט את המהירות הזאת עד לשמונה וגם לששה קשרים, והוא לא עשה זאת.
יכול אמנם להיות שאפילו אם היה עושה ככה היתה האניה גם אז אולי מתנגשת עם הקרח, אבל לא היתה, לפי ההשערה, טובעת, ועל כל פנים, אם ההתנגשות היתה באה מכח קטן של 6 או 8 קשרים היתה האניה הנזוקה יכולה להחזיק מעמד עד בוא ה„קרפטיה“.
את הגלוי-דעת הזה נשא בא-כחו של המיניסטריון למסחר האנגלי, סיר רופוס איזק, ועל זה הוסיף היושב-ראש בבית המשפט הלורד מירסי: גם אני מאמין כי את כל האסון יכולים להאשים רק בנסיעה מהירה יותר מהמדה.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 206, 19 ביולי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאי-אלו מקומות נתקבלו מכתבים בהמערכת בהתעוררות שירושלם צריכה לעשות הזכרה לחללי היהודים בהטיטניק, שכפי הידיעות הנכונות נמצאו בה הרבה הרבה יהודים מגולי רוסיה ולחללי אחינו בפיס בירת מרוקו שאבדו את חייהם בהפרעות האחרונות שהיו שם.
אתמול היה מספד בבית הכנסת הגדול בית-יעקב להגאון רבנו אליהו חיים מייזל מלודז, ובאותו מעמד עשו גם הזכרה לנשמות החללים.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 188, 17 במאי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כל יום ויום מביא לנו פרטים חדשים מהאסון הנורא של הטיטניק, פרטים שונים שיש מהם אמנם שמגלים רק את הנטיה הרגילה של האדם בעמדו על נפשו, אבל ברובם הם מפליאים, והוד-נורא מרחף עליהם:
– אופיציר אחד מהנצולים מספר, שהוא הפליג מעל האניה בסירת-הצלה שבה נמצאו ארבעים איש מהנוסעים, בשעה שהיה בה מקום לששים. בהרחיקו מעל האניה התחילה שם הטביעה המהירה שארכה רק כשעה ושועת הנטבעים הגיעה אליו ופלחה כליות ולב. אז הציע לפני הנמצאים בסירה שישובו למקום האסון כדי שיוכל להציל מהמתאבקים עם גלי הים עד כמה שסירה עוד יכולה לשאת, אבל אלה ענו לו ששגעון הוא להעמיד בסכנה את חייהם של ארבעים בשביל עשרים. אף אחת, מספר האופיציר, אף אחת מהנשים המוצלות שהיו בסירה לא נתעוררה להציע לפני שוב להציל.
– לעמת זה הופיעו פה גבורי-רוח אמתים שזכרם לא יסוף מתולדות פעולת האנושית בנסיעה על הים.
פקיד התלגרף האלחוטי של הטיטניק, פיליפס, איש צעיר לימים, כמעט בחור, הראה גבורת-רוח עדינה שהיא למעלה מכחות אנוש. הוא לא מש מעל מכונתו עד הרגע האחרונה. ובכל ראותו את המים בוקעים לתוך התאים, ובכל מה שבקש ממנו רב-החובל שיעלה על המכסה לא היה יכול להסכים לזה לשלול מאת האניה הטובעת אף רגע אחת של אפשרות הצלה, כי אמראולי תביא עבודתו ברגע נוספת זו הצלה ממות לאחד או ליותר מהנוסעים, ולא פסק לפיכך מלעבוד את עבודת התלגרף ולפנות לעזרה בכל מקום שאפשר.
– הקלוב של האופיצירים מהצי המסחרי האנגלי החליט באחת מאספותיו האחרונות להקים לפיליפס מצבת-זכרון באחת מערי החוף היותר גדולות.
המצבת הזאת תהיה ביחד עם היותה מצבת-זכרון לפיליפס גם מצבת-זכרון ראשונה להמצאת התלגרפיה האלחוטית. היא תצין מכונה של תלגרפיה אלחוטית, ועליה יושב הגבור פיליפס ועובד את עבודתו, באותה התמונה שישב בהטיטניק ותלגרם לעזרה.
גבורת-רוח עדינה הראה גם המיליוניר אסתור. הוא הושיב את אשתו הצעירה בסירה, ורצה לשבת גם הוא אצלה אבל אחד האופיצירים אמר אליו: גברים, חזרה אל האניה! אסתור לא הראה שום אות על חפצו להשאר בסירה, אף שהאופיציר לא היה מתנגד לו בודאי, אלא קרא אף הוא: טוב, אני שב! ובסירה היה באמת, לפי עדותה של הגברת אסתור, מקום גם לאשה. היא נתבלבלה כל כך עד שלא הרגישה שאין אישה עמה עד בואה אל הקרפטיה, ואז נזכרה כמו מחלום את דברי האופיציר, ואת תשובת אישה.
– גברת אחת צעירה, שמלאו לה רק תשע-עשרה שנה, שנסעה היא ואישה את נסיעת-נשואיהם מניויורק לאירפה, ועתה שבו חזרה, וגם היא נודעה רק על הקרפטיה שאישה נשאר באניה – ותצא מדעתה.
– עוד זוג אחד היה באניה ששעה קודם עלותם אל האניה טרם הפליגה סדרו נשואיהם, ועכשו היא נצולה והוא נטבע.
– בכך הכל נצולו שבע ועשרים נשים שבעליהן נשארו על הטיטניק, ועשרים מהן לא הגיעו עדין לחמש ועשרים שנה.
– הנוסעים של הסירה האחרונה מספרים כי אחרי הפליגם כרעו כל הנוסעים הנשארים על ברכיהם על מכסה האניה ובדמעות-שליש בלוית מנגינת המקהלה שנגנה את השיר: אליך אתקרב אלקי, הכינו את עצמם לקראת המות.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 187, 13 במאי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"טיטניק" יוצאת מנמל סאות'המפטון, 12 באפריל 1912. המקור: ויקישיתוף
– שלשה צרפתים שנשארו בחיים מנוסעי האניה מספרים כי תיכף אחרי פגיעת האניה בשדה-הקרח לא האמינו אמנם אפילו האופיצירים שאסון גדול קרוב לבוא. בשעת הפגיעה ישבו הם בהתא שלהם וצחקו בצחוק הקלפים, והתנועה אמנם הרעישתם מאד. הם הביטו אל הים דרך אשנבי האניה, וראו כי גושי קרח הרבה מאד נערמו מסביב לדופני האניה ובאותה שעה פרצה המהומה בכל גדלה, ומכל קומות האניה התפרצו נשים ואנשים מבוהלים, אבל המהומה נשקטה תיכף על ידי קרירות רוחם של פקידי האניה.
גברת אחת הביעה את פחדה לפני אחד האופיצירים, והלז צחק עליה ואמר: לא יש מה לפחוד, אניתנו עברה על אחד מתניני הים ותבתר אותו לשנים!
המקור האחד לפחד היה רב-החובל שצוה תיכף לחלק בין הנוסעים את אמצעי ההצלה. ולאחרי עבור איזו שעה צוה גם להוריד את סירות ההצלה; נכר היה שהוא יודע מאסון, אבל גם הוא הבליג ולא דבר כלום, ולזה גם התזמורת השמיעה אז את מבחר נגינותיה המשמחות, ופשוט שום אחד לא רצה לעזוב את האניה החמה ולרדת אל הסירות שהקור והים הפתוח היה בלי לשאת. זה גרם שהסירות הראשונות כמעט שהפליגו ריקניות.
אלו שלשת הצרפתים נכנסו אל הסירה בחשבם כי זה רק לשעה מועטת, וראו כי היו סירות כאלו שהפליגו רק בחמשה עשר נוסעים.
לא ארכה השעה להפליגם, וחלקה הקדום של האניה התחיל לצלול, ומהומה שאין לתארה באומר ודברים הגיעה לאזנם על האניה. אלפי קולות מיואשים התלכדו יחד ויהיו לקול אימה מחריד לב. לאזנם הגיעו רק קריאות מרוסקות של עזרה! זה ארך כשעה, ונפסק, והתחיל שוב ועוד יותר נורא, וחדל לגמרי. על המקום שעליו עמדה הטיטניק שררה אז דומית קבר, והנמלטים הרגישו כי הים כבר כלה מעשהו…
ארבע שעות תעו הסירות ברחבי הים. מצב נפשם של הנצולים היה מדוכה מאד מקולות ההתאבקות עם המות שהגיעו לאזנם במשך שעה, ובכל זאת עוד גברה אצלם השאיפה לחיים, ובכל מאמצי כחם קראו בקול גדול אולי תשמע אחת האניות; ברון גרמני שנמצא בסירה ירה מאקדחו עד כמה שהיו לו כדורים אבל לשוא. מחמת דמיונם ששאף להגיע למקום מקלט נדמה להם לראות מדי פעם בפעם מאורות מרחוק, אבל זה היה חזון שוא ומקסם הדמיון. לאחר עבור 4 שעות נראתה להם הקרפטיה, וקריאת הורה! הורה! פרצה מפי כל הנצולים שהרגישו כי רק זה עכשו הם נצולים ממות.
– מושינגטון מודיעים אודות מהלך החקירה בברור האשמים באסון האניה. סגן חברת-האניות הזאת הודיע כי אין כל יסוד לשמועה אודות התחרות וקביעת פרס להצטינות בריצה שקבעה האניה כפי מה שהודיעו מקודם. החברה לא סדרה שום התחרות ולא קבעה שום פרס.
– אחד האופיצירים הגבוהים העיד, שהאניה קבלה אמנם ידיעות על ידי התלגרף האלחוטי ממציאות הרי קרח, אבל לא אחזה בכל זאת באמצעי זהירות כראוי.
– הצופה שעמד על המצפה באותה שעה, ושגם הוא נצול, העיד כי הוא ראה את הר הקרח בשעה עשר בלילה והודיע אודותיו, ואלמלי היה לו קנה-ראות היה רואה בשעה הדרושה.
– גם בלונון סדרו חקירה ודרישה באשמת האסון. ולפי שמודיעים נתברר כי בכל אלו שנשארו בחיים אין מי שיהיה אשם בזה, ואלו שהיו יכולים להאשימם כבר אבדו את חייהם בטביעת האניה.
– קומיסיה גדלה של רבנים נסדרה באמיריקה שיצאה למקום שהביאו שם את המתים, בנוגע להמתים היהודים להציל את נשותיהם מעגון.
– מודיעים כי מספר היהודים על הטיטניק עלה עד לערך 400.
סודות ממאורע הטיטניק.
החקירה בדבר מאורע האסון באנית הטיטניק ההולכת ונמשכת מגלה יותר ויותר דברים שלא היו ידועים עד עכשו: כן נתגלה שעוד תיכף אחרי הפלגת האניה פרצה תבערה בדיר הפחמים והתבערה נמשכה משך ימים אחדים והנוסעים לא ידעו כלל במשך הזה העבירו את הפחמים למקומות אחרים וחסרון המשקל במקום שהיו הפחמים גרם שיכנסו שם המים בשעת הפגיעה יותר בנקל. נתגלה שהאניה פרנקפורט נמצאה בשעת האסון יותר קרוב להטיטניק מהקרפטיה אלא שלא היה זה לפי כבודו של פקיד התלגרף האנגלי לפנות בבקשת עזרה לאניה גרמנית, ולפיכך פנה להקרפטיה, ועל שאלת פקיד התלגרף של הפרנקפורט מה קרה? ענה הפקיד מהטיטניק: שוטה אל תאבד זמני!
העובדה הזאת שהעתונים מודיעים קשה אמנם להתקבל באמת כי אדרבה האניה פרנקפורט הן התנצלה שבשעה שקבלה את הקריאה היתה רחוקה והגיעה למקום האסון בבקר.
כן נתגלה שבשעת מהומת האסון עצמה, בשעה שמאות מאות נפשות התאבקו עם מר המות – נעשו מסחרים, והכסף משל את ממשלתו. מיליונר אחד שכר שבעה מהמסיקים שיצילוהו בסירה, אותו ואת כל משפחתו וגם משרתיו, ולסוף עשק גם את שכרם ולא נתן להם בשכרם כי אם מאה מרק לכל אחד.
גם האניה המצלת קרפטיה קבלה כסף מאת חברת „הכוכב הלבן“ שלא תודיע שום דבר מפרטי האוסן, כדי שתוכל החברה לעשות מזה עסקים טובים, ואמנם כך היה וכל המקור של הידיעות והחדשות נשאר אצל החברה הזאת, ואלפי איש פרטיים ובאי-כח עתונים צרו יום יום על לשכת החברה בניויורק לקבל את הידיעות שמכרה בכסף מלא.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 186, 10 במאי 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– ששה חינאים מנוסעי הספינה נצולו ממות על ידי שעלה בידם להתגנב ולהדחק אל תחת המושבות שבסירות ההצלה, ולא נתגלו עד שהועלו הסירות על האניה המצלת קרפטיה.
עוד שני חינאים שרצו להנצל באופן כזה נמצאו נרמסים ומעוכים תחת המושבות.
הנוסעים הנצולים מספרים שתיכף בהודע הדבר להנוסעים שהאניה יכולה להחשב כאבודה נתמלאה תיכף הסירה הראשונה באנשים, מאלה שנמצאו קרובים אליה. הזעקה הקיפה את האניה כולה, והנשים והטף הרימו יללה, ואז הופיע רב החובל ונתן את הפקודה: נשים וטף בראש! ומה שראוי להחשב להצטינות הוא שכל הנמצאים בתוך הסירה שמעו תיכף לקול הפקודה, ובלי סרוב יצאו מהסירה לפנות את מקומם להחלושים מהם. באותה שעה לא הצטרכו כלל האופיצירים לאים באקדחיהם על הנוסעים.
– כל הנוסעים הנצולים שהגיעו לנוי-יורק קבלו הזמנות מאת הקומיסיה הסינטית שנבחרה לחקור בפרטי האסון, להגיד לפניה את מה שראו בליל העברות.
ביניהם נתבקש גם הגברת אסטור, אשתו של המילירדי אסטור שאבד את חייו באניה, להמציא את עדותה בענין הזה.
– אי-אלו מהנוסעים מאשרים את הדבר שרב החובל השליך את עצמו מעל מכסה האניה המימה. האופיצירים ירו על עצמם מאקדחיהם.
– חברת-האניות „נורד דויטשר לויד“ מבררת את אי-אמתותה של השמועה שנפוצה כי אנית החברה האמורה „פרנקפורט“ קבלה את אות הקריאה להצלה מהאניה הטובעת ולא הלכה אחרי קול הקריאה. האניה הזאת מבררת כי תיכף בקבלה את האות שמה את פניה צפונה, ותגיע למחרת למקום האסון בשעה עשר וחמשים דק, ואז כבר פגשה שם את האניות „דינה“ „וירגיניה“, ו„קרפטיה“.
הבאת המתים.
האניה „מקיאי ביניט“ הביאה עמה לחוף הליפקס 190 מתים מחללי הטיטניק. רק שבעים מהם הובאו העירה לבית-המתים, וביניהם נמצא גם ארונו של אסטור. יתר הגופות נקברו בקרוב להחוף.
מלבד אלו הוכרחו להשליך מאה וששה עשר גופות המימה מאין מקום על האניה לקחתם, וגם לרגלי מזמוז צורתם.
קרבנות יהודים על הטיטניק.
בה„וילט“ כתוב כי מלשכת האמגרציה של יק"א במוהליב מודיעים כי בהטיטניק היו הרבה יהודים וכולם מפלך מוהליב מאלה שהגרו לאמיריקה.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 185, 7 במאי 1912, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בהעתונים שקבלנו עם הדואר האחרון מוצאים אנו לבד הפרטים שנתפרסמו בשם סוכנות ריטר ע"א הטיטניק גם את הדברים האלה המענינים:
הטיטניק נחשבה להספינה היותר גדולה בתבל, ומסעה זה היה הראשון. מכונותיה הענקיות היו מסוגלות לעמוד בפני כל הרוחות שבעולם הבלתי מצויות וראש חברת ככב הלבן התפאר כי יותר נקל לפקק לצלול מאשר להטיטניק.
להמכונות של הטיטניק, היה כח של 45000 סוסים, הכילה בקרבה אולמים ותאים נהדרים ומפליאים, חדרי מרחץ, בתי משחק, מסעדות, חנויות לממכר, בקצור הטיטניק היתה כעין עיר קטנה הצפה על פני הים.
בין הנטבעים נמנו כאשר כבר הודיעו לנו קוי התלגרף עפ"י סוכנות רייטר, המיליונר הגדול אסטור, העתונאי האנגלי סטיד, הבנקיר היהודי האמריקאי גוגינהיים, ואיזידור שטרוס אחיו של אורחנו מר נתן שטרוס שזה לא כבר ראינוהו בירושלם תורם נדבותיו הנפלאות להישוב הישן והחדש ביחד, גם הוא היה נכון לנסוע בהטיטניק אבל פעולותיו החסדיות האחרונות בארצנו עכבוהו, וכל עכבה לטובה וזכות המצוה הגינה עליו.
מכל המספר הגדול 2200 איש ואשה נצלו בערך 700 רובם נשים וילדים וכמאתים מלחים.
ידיעות תלגרפיות אלחוטית יצאו מיד מהטיטניק וכחמישים אניות במקומות שונים על הים קבלו את הידיעות האלו, אבל גם הספינות היותר קרובות כהקרפטיה הקליפורניה והוירגניה אחרו לבוא. מלבד נזק הנפשות בערך 1500 איש, שביניהם יש גם נפשות רבות מישראל, היו נזקיה הכספיים עצומים, האניה נשאה 50000 שקים קפה גם 5000 שקים תה, ואבנים יקרות בסך חמשה מיליון לי"ש, גם חפצי הנוסעים עלו לרבבות מיליונים לי"ש, לנוסעת אחת היו תכשיטין שמסרה לפקדון לשומר האוצר שעלו בערך 150000 לירה שטערלינג.
האניה היתה בטוחה במיליון אחד לי"ש, והחפצים בשני מיליון וחצי.
פרופיסור אחד בשין פרסם את השקפתו על מקרי אסון מגושי קרח שעלולים הספינות להנזק על ידם.
רגב הקרח אינם מצויים בכל המקומות בים, אלא בקרבת חופי אמריקה הצפונית דרומית מזרחית לניופינלנד. תלי הקרח האלה באים מאיי גרנלנד, ושמה מתקבצים המה כחומות ענקיות שאינן נמסים לעולם ויורדים מעט מעט לחופי הארץ ושם מתדבקים לחומות קרח המתפוצצות ונופלות לים, שטח החומות הללו דומות הן בגדלם לשטח אדמת הארצות גרמניה, אוסטריה, צרפת ואיטליה יחד, ע"י הסערות שבים נקרעות מהן רגבי קרח ונשאים ע"י הגלים דרומה, אבל כמעט רובם ככלם אינם צפים על פני המים כי אם מתחת להגלים, ולכן קשה מאד להזהר מהם, ובזה תלויה הסכנה.
אחד המלחים מספר כי בעת הסכנה ישן את שנתו החזקה ולא ידע מאומה. פתאום שמע קול רעהו מעוררו לאמר: קום מה לך נרדם, יש עוד שעה אחת לחיות, חיה כפי שתוכל.
בוושינגטון החלה החקירה והדרישה להתעסק ולמצוא במי תלוי האשם של אבדות הנפשות הרבות ההן.
"החרות", שנה רביעית, מס' 109, 1 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הטיטניק היתה אחת האניות היותר גדולות והכילה משא של ששה וארבעים אלף טון.
בכל מקום מאשימים באסון זה את רב־חובלה של האניה שאחז במדת-מרוץ גדולה ביותר, בכדי לזכות בהפרס שקצבה לזה חברת האניות שלה היתה שיכת גם הטיטניק.
גם את חברת-האניות מאשימים בשביל זה שלא הכינה באניה סירות הצלה כי אם בעד שמונה מאות איש. ונמצא אפוא כי הנשארים הוכרחו לטבוע.
איזידור שטרויס בין הנטבעים.
לונדון, 19 אפריל (ס.ע.) בין הקרבנות של האניה הנטבעת „טיטניק“ נמצא גם המיליוניר היהודי איזידור שטרויס מהמשפחה המיליונירית שטרויס האמיריקנית, אחיו של נתן שטרויס שהיה מקרוב בירושלם ופזר שמה סכומים גדולים למוסדות של צדקה.
"מוריה", שנה שלישית, מס' 181, 22 באפריל 1912, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
