המשתה לפני האסון „בטיטאניק“.

אשתו של המיליונר אסטור, שטבע בשעת האסון, מספרת את פרטי הצלתה. היא נפרדה מבעלה במנוחה, כי הבטיח אותה להתראות עמה בקרוב. היא ונשים אחרות עזרו לנהל את סירות ההצלה, שנתמלאו מים עד הברכים. כל הנשים העשירות שנצלו והועלו על „קארפאטיה“ אכלו שם את ארוחתן באולם המחלקה השלישי. מלח אחד בשם קליין מספר, כי רבים מהנוסעים היו שכורים מיין בשעת האסון. באותו הערב ערכו בהאניה משתה גדול, ואחרי הסעודה חלקו יין שאמפאניה לכל המלחים. בהמשתה השתתפו גם רב-החובל וכמה אופיצרים שתו לשכרה. המלח קליין עסק בעבודתו על ספון האניה, ופתאם נגש אליו נוסע אחד והראה לו באצבע את תל-הקרח הקרוב. ואחרי שנוכח, כי התל הביא שואה על האניה, ובראותו כי השומרים העומדים על המשמר נרדמו – נתן את האות הראשון להצלה. כן מספרת מרת אסטור, כי בעת שנהגה עם אשת המיליונר ווירניר את סירת-ההצלה, ראו עשרה מלחים שכורים הצפים על פני המים, וכשנסו להצילם מתו מיד.

האניה „מאק קיי ביניט“ מצאה בים ס"ד גויות של מתים במקום האסון, ואפשר להכירם על פי סמניהם. כן מצאו מנהלי אניה זו כמה טבועים אחרים והשליכום שוב המימה, מחמת שאיי אפשר עוד להכירם. כן ראו הנוסעים באניות אחרות שברי „טיטאניק“ וגופות מתים צפים על פני המים. בכל בתי-התפלה של הכנסיות השונות בניו-יורק נערכות בכ"ב לח"ז אזכרה לנשמות המתים בשעת האסון.

הקומיסיה המיוחדת של הסינאט בניו-יורק מוסיפה לדרוש ולחקור את העדים ע"ד הנהגת פקידי „טיטאניק“ בשעת האסון. נוסע אחד מאירלנד מספר, כי קפץ המימה ונסה להכנס לאיזו סירות-הצלה, אולם המלחים דחו אותו כמה פעמים המימה עד שמשוהו שתי נערות אירלאנדיות מן המים והעלוהו להסירה שלהן. כן נתברר, כי הצלת הנוסעים של המחלקה השלישית החלה רק אחרי שנתמלאו כבר כמה סירות-הצלה מוצלים מבני שתי המחלקות הראשונות. בעת שהסירות האחרונות הורדו כבר המימה, עמדו עוד כמה נשים וילדים מהמחלקה השלישית וצעקו בבכי בקול גדול, ואיש לא השגיח בהם. גם באזורי-הצלה הורגש מחסור גדול, ורבים נשארו בלי אזורים. מלח אחד מספר, כי ראה עשרה נוסעים מהמחלקה השלישית, שהתאמצו לחדור לסירה מלאה נשים, ואופיציר אחד המית מהם ששה ביריה. ובצד אחד השליכו איזו נוסעים המימה אופיצירים אחרים שבקשו למנוע אותם מרדת לסירה אחת.

גם הבית-התחתון בלונדון עסק בחקירת האסון. נשיא לשכת-המסחר בוקסטון השיב על האינטירפילאציה בדבר האסון בדברים קרים שעוררו התרגזות, ובתוך כך אספה לשכת-המסחר ועידה כדי למצוא את הסבות העיקריות של האסון ולחקור אם נעשתה ההצלה כהוגן. כן הוחלט לקרוא ועידה אינטירנאציונאלית כדי להיטב את אמצעי-ההגנה של האניות. ביחוד מורגש הצורך לתקן את סירות-ההצלה, שלא נשתנו זה כ"ה שנים, למרות אמצעי המיחניקה שהוטבו הרבה במשך הזמן הזה. במקרה אסון מתהפכות רוב הסירות ע"י הגלים, בטרם שתבא איזה אניה להכניס אליה את המוצלים. ועל כן מציעים להנהיג בהסירות מכונות-תנועה של בינזין, כדי שתוכלנו להמשיך את דרכן בים עד פגען באיזו אניה או עד החוף הקרוב. החקירה הוכיחה, כי סירות-ההצלה של „טיטאניק“ נמצאו במצב מעציב מאד בשעת האסון. לא רק מספרן לא היה מספיק כלל, אלא גם לא הצליחו כלל לתעודתן.

---

"הזמן", שנה שניה, מס' 81, 25 באפריל 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שונות.

עוד קרבן מאסון הטיטניק.

בנויורק נפל באלה הימים עוד קרבן חדש מאסון האניה „טיטניק“ שטבעה לפני זמן מה. הקרבן החדש הוא המפקד הצבאי ארכיבלד גרציי. הוא היה אחד מנוסעי הטיטניק, ובליל האסון הציל את נפשו על ידי אחת מסירות האניות שהובילה אותו להקרפטיה. אבל הרשמים הנוראים מהאסון הגדול נשארו חרותים בזכרונו, ובכל בתי נפשו, ולא חדל מהגות בהם אף לאחר שבא לניורק.

בבואו לניורק עלה רעיון בלבבו לחבר ספר בשם "האמת על דבר טביעתה של הטיטניק". אל הרעיון הזה נמסר תיכף בכל לבו, ובכל חושיו. זו היתה מטרתו היחידית בחיים להוציא את הספר שלם בכל הפרטים ובכל האפשר.

לשם זה העלה ראשונה את זכרונותיו על הספר, ובא גם בחליפת-מכתבים עם כל אחד מנוסעי האניה המוצלים, וקבל מכל אחד ואחד את ידיעותיו וזכרונותיו. הוא המציא לו גם את כל האדריסים מכל מלחי ופקידי האניה המוצלים, ובא גם עמהם בחליפת מכתבים, ואף גם להשופטים אשר בניורק ואשר בלונדון שלפניהם בא בשעתו דבר משפט טביעת האניה, גם אליהם הגיע, וגם מהם קבל ידיעות, ומכל החומר הרב הזה ערך את ספרו ומסרו תיכף לדפוס, והשקיע בו את כחותיו וחושיו.

באלה הימים מסר להמו"ל את הכתבים האחרונים שעמהם נגמר הספר כולו, ואז חזר הביתה ומרוב התרגשותו – יצא מדעתו, והתחיל לדבר זרות ולקרות את כל אותן הקריאות האיומות שקראו האומללים בעת טביעת האניה.

לאחר שלשה ימים מת.

מודיעים כי הספר שנגמר בין כך מכיל בו הרבה חומר וידיעות חשובות בדבר אסון הטיטניק ופרטיו.

---

"מוריה", שנה רביעית, מס' 289, 24 בינואר 1913, 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון הטיטניק.

פרטים מהחקירה והדרישה ע"י השופטים בנויורק.

התברר כי גאותו של האנגלי גרמה לאבדון אלף ושש מאות נפשות.

הספינה הגרמנית פרנקפורט היתה קרובה מאד אל הטיטניק בעת שקרה האסון, ובהודע לרב החובל עפ"י האלחוטית שאל את הממונה על האלחוטי בהטיטניק „מה קרה?“ ותהי תשובתו של האנגלי: „שוטה! אל תפריעני מעבודתי!“ כי בחר האנגלי ללכת לעזאזל ולבלתי קבל עזרה מספינה גרמנית, אבל בכ"ז החלה הפרנקפורט להתקרב אל מקום האסון, והנה בצבצה עוד הפעם הגאוה המסוכנה הזאת, כי מהקרפטיה ספינת הקונרד האנגלית באה ידיעה אליה כי אין צורך בעזרתה, יען כי הקרפטיה הולכת אל עזרת הטיטניק.

גם זה התברר כי ביום הראשון לעזיבת הטיטניק את היבשה נפלה תבערה בחדרי הפחמים, והכבוי ארך ימים אחדים, אולם הנוסעים לא ידעו אודות זה מאומה, את הפחמים הוציאו מהחדרים, ובזה יכלו המים לחדור בנקל אל החדרים שחסר להם כובד המשא. גם מנהיגי הטיטניק לא עשו כל הנחוץ להצלת הנפשות. המפקד אורדוף ידע כרבע שעה לפני האסון כי הר הקרח שוטט כנגד האניה, אבל תחת לעמוד, ולחפש עצה איך להמלט מהאויב הנורא הזה, הוסיף לנסוע במהירות גדולה. המפקד הזה הורה לפני המלחים שנשארו בחיים את אשמתו ויור על עצמו באקדח ומת.

אופן ההצלה נעשתה ג"כ לא על פי היושר. אחד המיליונרים האמריקאים שחד מכספו שבעה משיקי התנורים למען שיצילו אותו ואת בני ביתו את רופאיו ואת שני משרתיו, וכן עשו כי כלם נמצאו בסירת הצלה אחת.

מספר הסירות שנמצאו על הטיטניק היו 16 ויכלו להכיל רק כתשע מאות איש, ואין כל ספק כי לו היה עוד סירות היה אפשר להציל כל האמללים.

מכת ההתנקשות היתה כה גדולה וחזקה כל כך עד שספון האניה נתמעך וצלעותיה נשברו ונפתחו היציעות, אחדות מספינות ההצלה נשברו ונפלו אל הספון, כל החלק הקדום של הטיטניק היה לתל של שברי ברזל, ובעלות האניה על רגבי הקרח נשברה גם רצפתה האמצעית והמים החלו לחדור לתוכה במהירות נוראה. הזרם פרץ בחזקה, ולא יכלה המשאבת לעשות מאומה להריק את המים.

תילי קרח גדולים נערמו במספר רב על גבי הספון העליון, כל המטלטלים אשר על הספינה נשברו ונשחתו, כח החשמל נפסק, וכל המאורות נכבו ברגע אחד ויהי חשך ואפלה, ואיש את אחיו לא הכירו, ותהי מהומה ומבוכה.

המלחים נסו בראשונה להסתיר את האסון מהנוסעים, אבל המה הבינו זאת מיד כאשר החלו להוריד את הנשים ואת הילדים אל סירות ההצלה.

הנצולים תעו על פני המים בסירות ההצלה במשך שמנה שעות וכלם הובאו אל האניה קרפטיה ויתר האניות שחשו אל מקום האסון לא מצאו מאומה כי אם שברים ורגבי קרח ומשערים כי יתרם מתו מגודל הקור.

משערים את הנזק הכספי לחמשה ועשרים מיליון לי"ש.

---

"החרות", שנה רביעית, מס' 113, 10 במאי 1912, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.