עוד לפני שנים מועטות, בעת אשר האדם ברב תבונתו כבר העפיל לעלות על פסגת החכמה והדעת, ויגל חדשות ונצורות בכל ענפי מדעים שונים, בעת ההיא עוד לא עלה אף ביד אחד החכמים אשר בארץ, למצא עצה איך ובמה למדוד את המקומות העמוקים אשר בים, ולדעת אל נכון את מדת עמקם, כי עד העת ההיא השתמשו המודדים באנך (זענקלאָטה) פשוט, עשוי ככדור ברזל וקשור בקצה חבל עב מאד, ובאופן זה מדדו את עומק הימים והנחלים, אך אח"כ נוכחו החכמים לדעת כי משגה אתם, יען כי החבל העב הזה התנשא כפעם בפעם ע"י זרם ושבולת המים, בעת הורידוהו הימה, לכן התהפכו החכמים והחוקרים בתחבלותיהם, ויחליטו להמיר את החבל העב בתקות משי דקה ממנו, ולתלות את האנך עליו, וידמו בזה להשיג מאוים ולהגיע למטרתם, אך הם שגו ברואה, כי אף אם האנך הגיע באין כל מפריע אל קרקע הים, כי זרם המים לא עצר עוד כח לשאת את החבל הדק ממעל להמים אל כל אשר היה רוחו, בכ"ז אחרי אשר החלו לשוב להוציאו ולהעלותו מעומק הים, והנה הה, תקותם מפח נפש, בתקלה דקה נתקה, והאנך יחד עם חלק גדול מהחבל מצאו בחיק הים קברם, ואך מחלק החבל הנשאר תלוי בירכתי הספינה, יכלו המודדים לדעת את מדת אורך החבל הנפסק, ושערו לפי זה את עומק המים אשר במקום ההוא. אך על דרך זו לא ידעו אל נכון ובצמצום את מדת העומק, כי אחרי אשר כבר הגיע האנך אל קרקע הים, נדחפה ונסחפה תקות המשי הלאה תחת המים ע"י השבולת והזרם. לכן למען דעת בצמצום את עומק הימים לא ע"פ השערה בלבד, המציא החכם האמעריקאני Brooke אנך אחר טוב ממנו.
מד העומק שהמציא John Mercer Brooke, שנה: 1886. המקור: ויקישיתוף
המכונה הזאת היא כדור ברזל גדול שנים שלשים ליטרא משקלו, ובו חור מפולש, ודרך החור הזה תחוב מטיל ברזל אשר קצהו התחתון יעבור גם דרך דף קטן הנקוב באמצעו והמכוון נגד חור הכדור, משני עברי הדף הזה יוצאים שני פתילי ברזל ועליו חונה הכדור. בקצה העליון אשר במטיל נמצאים שני ווים מתנועעים אשר שני קצות פתילי הברזל מחושקים בהם. שני ווים אלה נמשכים למעלה ע"י שני פתילי ברזל קצרים אשר ראשם האחד קשור בהווים וראשם השני קשור בתקות חוט המשי אשר ממעל להם. החלל אשר בקצה התחתון במטיל משוח בחלב ובשומן, למען אשר בהגיע המטיל על קרקע הים, ידובק החמר והטיט אשר על פני התהום בהחלב לדעת ע"י זה מראה קרקע הים במקום ההוא.
בהגיע המכונה על קרקע הים, או יתמוטט הכדור הכבד מן המטיל וימשוך את הווים אחריו למטה, וראשי פתיל הברזל יזיחו מן הווים המחושקים בהם, והכדור הזה יחד עם הדף המנוקב ישארו בחיק הים, כי לוא חפצנו להעלות גם אותם שוב מן המים, כי אז ינתק החבל הדק מהמשא הכבד הזה, ואולם המטיל אשר משקלו מצער יעלה לבדו מעומק הים, ובקצהו התחתון יתלכדו החמר והטיט אשר על פני קרקע הים.
על דרך זו מדדו המודדים את עומק המים והנחלים, אולם בכל אלה היו החכמים מסופקים, כבראשונה אם לא תסחף גם עתה תקות חוט המשי הלאה ע"י זרם המים, גם אחרי אשר ינוח כבר הכדור על קרקע הים, לכן בגלל הדבר הזה מצאו החכמים אשר בימינו אלה לטוב לפניהם, לשנות את האנך הזה, ולהסיר את כל המכשולים הרבים אשר יעמדו לשטן על דרכם מבלי יכולת לדעת ע"י בצמצום את עומק המים אשר בימים, וישימו אל לבם לתקן גם את המעות אשר בהאנך הזה, ויחליטו להמיר את תקות המשי בפתיל ברזל, למען לא יסחפנו עוד הזרם סחוף והשלך אל כל רוח. ותחת המטיל האטום (מאססיף) התקינו קנה חלול עשוי מרקוע פחים, ובעת אשר יגיע הקנה אל קרקע הים נסתם פיו למעלה ע"י כסוי היורד עליו באמצעות כדור עופרת, והחמר והטיט יתלכדו ויתכנסו תוך החלל פנימה במדה מרובה, ולא יכלו עוד לצאת ממנו אחרי אשר הכסוי ממעל לו לא יתן את האויר לבא שמה, ובאופן זה מצאנו ראינו כי קרקע הים מכוסה במקומות רבים בסיד ובקליפות יצורים מיקראשקאפים קטנים מאד, אשר מצאו שם קברם, וקליפתם חזקה מצור.
האנך הזה מצא מסלות בכל אפסי תבל, ובו השתמשו אח"כ למדידת עומק הים אשר בין אירלאנד ונייפינדלאנד, והוא המקום הנבחר למקום תחנות הטעלעגראף אשר מאירופא לאמעריקא מתחת לקרקע הים. עומק הים על הקו הזה הוא בערך אחד עשר אלף רגל, והמקום היותר עמוק שם הוא ארבעה עשר אלף רגל.
ומלבד האנך הזה, אשר על ידו נכיר ונדע בצמצום את עומק הימים והנחלים, עוד הורה אותנו הטבע הנדיבה להכיר ולדעת את עומק הימים בלי כל יגיעה ועמל, גם בלי כל מכונה ואנך, כי המשברים והגלים, בלי כל אמר ודברים, יגידו לנו את עומק המים אשר בימים בכל מקום ומקום, כי ברבות עומק המים, כן ימהרו הגלים לרוץ אורח, תחת אשר בהמקומות שאינם עמוקים יתנהלו הגלים לאט. בים האקינוס ימהרו הגלים רוץ שש מאות קילאמעטער בכל שעה ושעה, ולפי זה נדע כי עומק הים הזה כפי חשבון אמצעי הוא תשע עשר אלף רגל, ועומק ים האטלאנטי הוא ארבע עשר אלף רגל, והמדה הזאת מכוונת למדידת האנך ולשאר אופני המדידה. המקום היותר עמוק בים האקינוס הוא, לפי מדידת Riugos, ע"י האנך אשר לבראָאָקע, ארבעים ושמונה אלף רגל, והוא בעומק שתי פרסאות.
כל המים והימים אשר בארץ אינם עמוקים כעומק ים האקינוס. עומק ים הקדם הוא שתי מאות וארבעים רגל בחשבון האמצעי, אולם בין איי ווינדויא וגאהטלאנד ימצא מקום עמוק בתבנית סיר (קעססעלפֿאָרמיגע באדענפֲערטיעפֿונג) אשר מדת עמקו תעלה לשמונה מאות וארבעים רגל. עומק ים התיכון וים השחור הוא שלשת אלפים רגל בחשבון האמצעי.
מדת עומק ים הכנרת (Genesareth) בתוך היא 165 רגל, מהלך שבע שעות ארכו ושתי שעות רחבו. עומק ים המלח או ים הערבה אשר בעמק הירדן, שארכו מהלך עשרים שעות ורחבו מהלך 1/2 4 שעה, הוא אלף ושלש מאות רגל.
פני המים (וואססערשפיעגעל) אשר בים המלח יתעמק לערך 1231 רגל יותר מעומק פני המים אשר בים התיכוני. אבני ברזל גם אבני סיד יסובבנו ויעטרנו במספר רב מאד, מדת גבהן הוא עד כדי 2500 רגל.
מרדכי טייטעלבוים.
"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 59, 29 ביוני 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מי מקהל הקוראים הנבונים לא שמע בימי חלדו את שמע „גלגלי-המים“? מי לא ידע את עזוז נוראות חזיון הטבע האיום והנפלא הזה? מי לא יתפלץ ממקומו בשומו על לב את תוקף גבורתם וסכנת המות המרחפת על ראשי הנוסעים העוברים ארחות ימים? את מי לא יאחז שמה ושער בזכרו את נפשות החכמים והנוסעים הרבים אשר אבדו חיתם בדרך מסעם בין נבכי ים, ואשר היו טרף לשני גלגלי-המים האלה? – גלגלי-המים יתנו חתיתם על כל הנוסעים, וכל שומעי שמעם וזכרם ישערו שער, כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, הם יכו את האניות חרם על כל נוסעיהם, ועד ארגיע ישברום ויפוצצום לרסיסים קטנים! .
עוד הסופרים הקדמונים ובראשם המשורר הנשגב האָממער היוני, ידברו דברים נכבדים ומבהילים על אדות גלגלי המים בכלל ואדות עזוז נוראותם בפרט. האָממער ידבר מעוצם תקפם לאמר: „מי מנה ומי ספר חללי חרב גלגלי המים? ומספר רבבות הרוגיהם אשר יצעידו למלך בלהות, שבט עברת אל זועם“ ! – שטראַבע, החוקר הטבעי המצוין בימי קדם, יתארם בזה הלשון: „אין דבר בתבל, יאמר שטראַבע עם הספר – אשר יתן חתיתו על נוסעי-הים, יותר מהחזיונות הקשים האלה, אשר אין נסתר למו מחמתם ועזוז נוראותם“. וזולתם נמצא עוד חכמים רבים מחכמי קדם אשר דבריהם אדות גלגלי-המים יבראו לנו מושג נכון וציור אמתי, מסכנת המות אשר יסבו להנוסעים עוברי ארחות ימים.
סקילה וכאריבדיס. תחריט מאת A.H.Payne, שנה 1840. מקור: ויקישיתוף
הנסבה האמתית להוית גלגלי-המים היא: כי מימי הים במקום אשר ישתלמו ויתהוו גלגלי-המים, יסובו שמה במעגלה נחוצים ודחופים מאד וסבת הדבר הזה הוא: כי במקום הזה נסתרים שמה על יסודם וקרקעיתם, פיות מן בורות עמוקות, או שני סלעים וצורים גדולים השוכנים שמה. רבים מחוקרי תכונת המים וטבעם והידראָלאגען יחליטו, כי כאשר נסבת התעוררות הרוחות הסערות (ווירבעלווינדען) על היבשה, הוא משני רוחות-מתנגדות (געגענווינדען), ככה יתעוררו גלגלי-המים ע"י נסבת שני זרמי-מים מתנגדים איש אל אחיו.
אנחנו אין מגמת חפצנו במאמרנו הנוכחי להכביר במלים אדות תכונת גלגלי-המים ואיכות היותם בכלל, כי אם מטרתנו להטיף דברים אחדים לפני קוראי הצפירה המשכילים אדות שני גלגלי-המים היותר גדולים והיותר מפורסמים בעזוז נוראותיהם ועוצם תקפם, הלא המה סצילה וחאַריבדעס המשתרעים בים-התיכון לא רחוק מן העיר העליזה מעססינא, ותקותנו חזקה כי הדברים האלה לא יהיו למעמסה על הקוראים היקרים, וברב עונג ונעימות יקראו, והיה זה שכרי.
„כאשר חתרה אניתנו במצר-הים (מעערענגע) אצל מעססינא – יספר החוקר הטבעי הנודע בשערים ה' לאַצצאַראַ שפאַלאַנאַצא בחלק הרביעי מספר מסעותיו – נכספה וגם כלתה נפשי לשחר את שני גלגלי-המים סציללא וחאַריבדעס, חרדת כל נוסעי-המים באניות עוד מימי קדם קדמתה, ולבוא עד תכליתם וחקר טבעם על נכון, לכן גמרתי אומר למלא את חשק לבבי זאת ולבקרם למחרת. גלגלי-המים האלה ישתרעו במעבר הצפוני ממעססינא איש נוכח רעהו; סציללא ישתרע לא רחוק מחוף הים האיטאליעני, וחאריבדעס – לא רחוק מחוף ים-הסיציליעני. האני-שיט הוליכני בראשונה אל הסציללא.
„הסציללא, הוא שן סלע מוצק וגבוה למאד, המתנוסס לא רחוק מלשון-הים (מעער בוזען) לאַבריענס, במרחק שנים עשר פרסאות איטאליעניות מן העיר ההוללה מעססינא. בפאת המערבי מן הסלע הזה תשתרע העיר המצערה סציללא, אשר ישא את שמו על שם העיר הזאת. הסלע הזה יתנוסס בגאון עוזו וחוסן תפארתו מלב הים, ברום ארבעים או חמשים רגל ממעל לשטח פני המים. – כאשר אך התעורר רוח צפוני קטן, והנה קול רעש וקול המולה וסאון נורא הגיע לאזני, בהיותי עוד במרחק שתי פרסאות איטאליעניות מן הסלע הזה. הסאון והרעש הנורא הזה, אשר מדי רגע ברגע התחזק משנה, היה כהמית נביחת כלבים הרבה. בראשונה השתוממתי על ההמולה המוזרה הזאת, ולא יכלתי לדעת על נכון הנסבה האמתית להשאון העצום הזה, כי לפי מצב הרוח הקטן דבר בלתי אפשרי היה להסב המולה עצומה כזאת; לכן נוכחתי לדעת כי לא הרוח הסב את הרעש הזה, כ"א נסבה אחרת אשר לא ידעתי שחרה. אכן כאשר אך התקרבתי אל הסלע אחרי שבעי נדודים וסכנות מות מרבה מהכיל, הצליח חפצי בידי לבוא ע"ד חקירות ודרשות הרבות עד תכלית וחקר המית ושטף העז והנמהר של המים המסבב להסלע הזה; וראו זה מצאתי.
בחלק התחתון מן הסלע הזה ימצאו הרבה פיות, מערות ובורות נסתרים העמוקים למאד, אשר המערה היותר גדולה והיותר עמוקה מכלם, היא המערה הנקראת בשם דראַגעראָ בפי ההמון, וכאשר יתעורר על הים רוח סופה וסערה, אז יחלו המים לזרום ולשטוף במעגלה מסביב להסלע, ויתלחצו ויתרחפו בתוך הפיות והבורות העמוקים בלחיצה ודחיפה נוראה באין מעצור, ועד מהרה יעלה קצף נורא על שטח הים מרתיחתם והמית גליהם הנוראים, אשר קול שאונם והמונם יחרישו אזני האדם בהיותו במרחק איזה פרסאות על הים, ומדי רגע ברגע יתנשאו גלים כהררים רבים ברעם וברעש בכח משנה מבתחלה, וכל השטח הרחב בהקף איזה פרסאות מסביב להסלע ירתיח במצולה באין מעצור. – בהיות הסציללא במצב נורא כזה, יש לאל ידו להמשיך אליו אנית תורן היותר גדולה ולהסב אותה כדור במעגלה מסביב לו בעים רוח ושצף קצף הזרם העז והנמהר הזה עד אשר יהפכנה על פניה, או אז יצללו אנשי האניה האומללים כעופרת במים אדירים, והאניה פוץ תתפוצץ לרסיסים קטנים באין מציל! –
מדברי הסופרים הקדמונים ובראשם המשורר הנשגב האממער היוני, בשיר השנים עשר משיריו אשר שר אדות הים-ומלואו (אריזעע), נוכל לברוא לנפשנו מושג נכון וציור אמתי, כי גם בימיהם היה תואר הסציללא ותבניתו, כתוארו ותמונתו בימינו אלה, ולא נשתנה מאומה, גם גובה קומתו היה לפי דברי האָמער כגבהו בימינו אלה. אפס זאת נוכל להוכיח מדבריו, כי בימיו השתרע הסלע הזה במרחק יותר גדול מן החוף מאשר בימינו היום, ותחת אשר יעמוד כעת בעומק עשרים קומות (קלאַפטער) בתוך המים, עמד לפנים בעומק שלשים קומות בתוך המים**). האממער יתארהו בשפת מתק מליצתו, כי גבהו פלח לב שחקים ובכל עבריו מסביב היה זקוף (שטייל) וחלק מאד, עד כי היה דבר בלתי אפשרי בכח האנושי להעפיל עלות על תועפת שיא ראשו.
על דבר סכנת המות המרחפת על האניות לרגלי הצור מכשול הזה, התבוננתי כן: אם היה נראה עלית ונפילת המים (עבבע אונד פלוטה) על שטח פני הים, אז הלא דעת לנבון נקל כי בתעלה צרה במצר הים אצל מעססינא, נתבונן אז על עלית ונפילת המים באופן יותר איום ויותר נורא מאשר בשאר חלקי הים, אז אין שום פחד וסכנה למעבר האניות דרך מעבר הסציללא, ויכולים לעשות אז את דרכם דרך התעלה הזאת במרוצה נמהרה למאד ולא יאונה להם שם נזק והפסד, ונהפוך הוא אם יתחולל רוח צפוני לעומת מעבר האניה בעת אשר נפילת-המים יזרום מפאת דרום לפאת צפון, אז תשבות האניה ממרוצתה ותעצר ממהלכה אשר חשבה לסול לה מסלה דרך התעלה; ואם המלחים וחובלי האניה ירהיבו עוז לכונן דרכם הלאה, אז איד נכון לצלעם, ולעתים רחקות יקרה כי יעצרו כח להמלט משצף קצף הסציללא בחיים חייתם. ועל ידי שתי הנסבות האלה תושלך האניה בחמת הגלים העזים ובשצף קצף זרם נפילת־המים – אל הסלע סציללא או על תל־החול (זאנדבאנק) הגדול המשתרע לא רחוק מן הסלע, ואז אין תוחלת ותקוה להאניה ולאנשיה האומללים להמלט על נפשם וירדו מצולה באין מציל.
בכדי להציל את האניות והנוסעים מסכנת המות הנורא הזה, יעמדו תמיד על החוף אצל מעססינא 24 אנשים מטעם הממשלה, אנשים גבורים וחרוצים מאד במלאכתם, היודעים היטב את הליכות הסציללא, וכלים ואמצעים שונים בידיהם, ובראותם מרחוק אניה בסכנה, ישליכו נפשם מנגד וישחו במהרה כעל כנפי נשרים באני-שיט שלהם, להחיש ישע להאומללים, ועל פי רוב יצליח חפצם בידם להצילם ממשלחת מלאכי זעם הים האלה בעזרת חריצתם ואמצעיהם הנפלאים.
כל עבודת חכמי הנוסעים וכל השתדלותם לבוא עד חקר התהום מסביב להסציללא, ולדעת את עומק המים בדיוק נכון, עלו בתוהו ואבדו, כל חבלי-האנך ועופרת-הצולל (זענק בלייא) אשר השקיעו חכמי הנוסעים המימה, לא הגיעו עד חקר התהום ולא קלעו אל מטרתם, יען כי זרם המים העז והנמהר הזורם בסאון ורעש, הרים את העופרת מעל שטחו התחתון ולא נתנוה לרדת מצולה. וגם כל העגנים (אנקער) אינם יכולים לעגן שם את האניה, מפני הסלעים המוצקים הרובצים שם על הקרקע, ואינם יכולים למצוא שם מנוח לעצור האניה משטפה העז והנורא. (המשך יבוא)
*) תוכן המאמר הזה נעתק ממ"ע בשפת רוסיא.
**) ממוצא הדבר הזה נוכל לראות ברור כי עוד בימי המשורר האממער אשר חי בשנת 950 לפני ס"ה ידעו חכמי הטבע מן הגבהת והשפלת מי הים, ורבים מחכמי דורו השתוממו והתפלאו על חזיון הטבע הנפלא הזה, אבל אין אתם יודע עד מה להגיד נסבה אמתית לזה. הכותב
* * *
(המשך מגליון 41)
הרבה ספורים נפלאים ומבהילים יספרו חכמי הנוסעים בספרי מסעותם ע"ד תכונת טבע הסציללא בכלל ושברי-האניות בפרט, אפס אנחנו לא נלאה את הקוראים הנכבדים בהכברת ספורים הרבה, ונציב פה רק לדוגמא ספור קטן אחד משבר-אניה (שיפסברוך) אחת אצל הסציללא, אשר הנוסע לאצצארא שפאלאצאני הנזכר ראה זאת בעיניו. הלא כה דבריו: ויהי היום בהיות הבקר בקר לא עבות, ואנכי יצאתי מחדרי לשאוף רוח צח, והתיצבתי על גבעה גבוהה אחת להשקיף דרך הפערנראהר על שטח פני הים לעומת גלגל המים סציללא, בהביטי כה מרחוק התבוננתי כי הזרם העז והרוח הצפוני אשר אתא אז מחדרי תימן, יוליך מרחוק על שטח הים אנית תורן אחת גדול הלמאד במהירות גדולה באין שום מגור ומכשול מנגד, מדגל האניה הזאת הכרתי כי הנה אנית-סוחר ממארזאלע. ויהי כאשר היתה כבר בעצם מצר-הים ממעססינא, והנה התבוננתי כי עבים שחורים כסו בעבי גבי מגניהם את פני רקיע השמים וערפל חתולתם, הרעמים השמיעו קולם בגלגל, והחזיזים האירו מרגע לרגע את חשכת העלטה אשר על פני שטח המים, רוח סופה וסערה קם והתחולל בתעצומות עוז, רגע הים ויהמו גליו, וזרם מי התעלה החליף את כחו משנה ויעשה כמרקחה, האניה היתה למשחק למו ותנוע אנה והנה כנוד הקנה במים אדירים, אז הכירו אנשי האניה כי איד גדול נכון לצלעם, וחשבו כי במעט רגע יהיו לברות לשיני הסציללא האיום והנורא, המלחים והנוסעים התאמצו בכל כחם להסיר מהרה את תרני ומפרשי האניה ולהוציא את המים מתוכה אשר השליכו הגלים בחמת קצפם. עוד לא השפיקו לגמור את המלאכה הזאת, והנה הגלי הנשאים וזרמי המים העזים התחילו להתפרץ בתוך האניה בכח משנה מבתחלה, אז נפל על כל הנוסעים אשר באניה פחד וחרדה גדולה, כל פנים קבצו פארור וכל לב תמס יהלוך, וכבר אמרו בלענו! ויורו המלחים משני כלי תותח לאות עזר וישע, וכאשר הגיעה הבשורה הזאת לאזני האנשים העומדים על החוף להגן בעד האניות החושבות להשבר, שמו נפשם בכפם, וימהרו לשוט באני שיט שלהם אל האניה ולהחיש ישע להנוסעים, ואחרי תלאות רבות וכבדות אשר יעברו גבול נפש האדם, הצליח חפצם בידם להציל שלשים אנשים ממות ולהביאם על החוף, והאניה עם יתר אנשיה במספר מאה ושמונים, נהדפה בתוך הסציללא וגלגלי המים הסבו אותה והניעוה במעגלה מסביב להסלע באין מעצור, עד כי לאחרונה הפכוה על פניה וכל הנוסעים האומללים ירדו בתהום רבה, והאניה נשברה ונתפוצצה לרסיסים קטנים! נחומי נכמרו על החזיון הנורא והמבהיל הזה ובלב רגש קראתי: אהה! נוראים מעשי הטבע ועצומים הרוגיה!
ועתה אחרי אשר תארתי לפניכם קוראים משכילים את תכונת טבע הסציללא בדברים קצרים – יוסיף הנוסע הנזכר לספר – קומו ולכו אחרי, אנהגכם ואביאכם בקרבת גלגל-המים השני חאריבדעס שמו, החאריבדעס ישתרע בלשון הים (מעערבוזען) לא רחוק מן החוף הנקרא בשם Punta Secca, ובפאת המערבי יתנוסס המגדל המאיר (לייכטטהורעם) המאיר ניב למהלך האניות בליל אישון ואפלה, כדי שלא יטו מדרך הישר ולהשתמר מאבני הנגף וצורי-המכשול.
כל חכמי הטבע וכל נוסעי הים הגדולים יחליטו בפה אחד כי החאריבדעס הוא גלגל מים (שטרודעל) היותר איום והיות נורא בתבל ארצה, ואין בכל הימים משלו, כל הנוסעים יבהילו ויפחדו מעזוז נוראותיו, ורק למשמע אזנים ישערו שער ויתפלצו ממקומם, בשומ על לב את סכנת הות ופלצות נצחת המרחפת על פני הנוסיעם אשר על פי המקרה וההזדמנות יעברו דרך לשון הים הנורא הזה.
המשורר האממער היה הראשון אשר הודיע ליושבי תבל ושוכני ארץ בשיר השני עשר משיריו אשר שר על אודות הים ומלואו (אדיזעע) את פרשת גדולת החאריבדעס ותוקף עזוז נוראותיו, בדברים נמרצים וברום מתק מליצתו. בחץ שחוט לשונו ישפוך בוז וקלון על אלה החכמים אשר החליטו בספריהם כי החאריבדעס איננו גלגל מים (שטרודעל) כ"א זרם עוז ונמהר למאד ולא יותר, ויוכיח בושתם ואולתם על פניהם בראיות ברורות ונכוחות הלקוחות מידיעות העולם והטבע, גם שגו מאד בהשערתיהם הכוזבות האלה ועותו הישרה. גם החוקר הטבעי בופפאָן יתן אוזן קשבת לדברי האממער, ויחליט ג"כ בחלק שני מספרו הנחמד „תולדות הטבע הכללית“ כי החאריבדעס הנהו גלגל מים איום ונורא אשר אין השתוות ודמיון לו בכל העולם כלו.
הסופר הקדמון שטראבאָ יביא בס' הששי מסספריו המחוכמים ויחזק את השערת האממער בדברים האלה: „זרם העז ושטף הנורא של החאריבדעס – יאמר שטראבא – בלע אל קרבו פעם אחת אנית תורן גדולה בשוטה כשלשים פרסאות איטאליעניות הרחק משם, בהיותה לא רחוק מן החוף הנקרא טאראמעניוס או טאאראמינא, וכח המושך של גלגל-המים האיום הזה משכה אל קרבו ויהרסה עד היסוד בה“. רבים יספרו כי בתוך החאריבדעס מצאו הדיגים את גוית הצולל (טויכער) המפורסם קאָלאָס פעסקאַ שמו, בהראותו פעם אחת להמלך פרידריך מסיציליען את חריצותיו הנפלאות בהדבר הזה, אשר ירד שלש פעמים רצופים לתוך החאריבדעס פעם אחר פעם, ועד מהרה עלה מן התהום הנורא בלי שום אסון ונזק, אפס בירדו פעם רביעית במצולה, עזבוהו כחותיו ויצלול כעופרת ולא נראה עוד.
בכל דברי חכמי קדם אלה וראיותיהם הנכוחות, לא השתפקתי עוד, ועוד לא נמלא חשק לבבי על דבר תכונת טבע הדבר הנפלא הזה, ולהתחקות בעצמי על שרשו מאד יאבתי, חתרתי בכל עוז לבוא עד חקר החאַריבדעס על נכון, ולדעת בברור אם אמת דברי חכמי קדם הנזכרים, המחליטים כלם בפה אחד כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים. וראו זה מצאתי: החאריבדעס ישתרע במרחק 750 רגל מחוף הים אשר אצל מעססינא, יושבי המחוזות האלה יכנוהו בשם „קאַלאַפארא“ (הוראתו מגדל המאיר הנחמד) יען כי ישתרע לעומת מגדל-המאיר המתנוסס על החוף לשם ולתפארת, ויש לאל ידי האדם לראותו בברור בהיותו עוד במרחק איזה פרסאות איטאליני ממנו. מדי יום ביומו בעת עלית או שקיעת הירח, יתחיל הזרם הדרומי או הצפוני להתנוסס בשטפו הנורא, ולעשות את מעשהו בעזוז נוראותיו והמית סאונו שש שעות רצופות באין מעצור, ובעת התחלפות שני זרמי-המים האיומים האלה, ישתרר על שטח הים דומיה איומה למאד, משך זמן רבע שעה ובעתים רחוקות שעה שלמה, ואחרי כן יתחיל בעת שקיעת הירח הזרם הצפוני לזרום בתעצומות עוזו מסביב להחאריבדעס, עד אשר יעשה את כל שטח הים כמרקחה.
אנכי ירדתי בתוך אני-שיט, ובלוית ארבע מלחים עצומים וגבורי כח שחתי אל החאריבדעס. פחד לבבי התגבר עלי מאד ודמיתי בלבבי כי בעמקי מצולה יובילוני המלחים, בראותם את פחדתי וחתת לבבי נחמוני והבטיחוני כי לא יקרה אותי שום אסון ונזק לרגלי החאריבדעס, וכי לשוא כל החרדה והפחד הזה, כי אין פחד, ואחרי אשר שטנו שעה שלמה באין מעצור, הגענו למחוז חפצנו.
כאשר התרחקנו מן החוף אך מאה צעדים, היה כבר לאל ידי לראות מרחוק את החאריבדעס ולהתבונן עליו בברור בתבנית סיר נפוח, וכל עוד אשר האני-שיט שטה הלאה, הגיע לאזני סאון ורעש המים הכבירים והמית שטפם מסביב להחאריבדעס עוד יותר ויותר, פקדתי על המלחים לעגן את האני שיט, בכדי שאוכל להתבונן עליו היטב מכל עבריו מסביב ולבוא עד תכונת טבעו על נכון באין מפר דבר; ולשמחת לבבי אחרי ההתבוננות והחקירות הרבות והשונות, הצליח חפצי בידי לבוא עד תכונתו ולדעת על נכון, כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים נורא ולא דבר אחר.
* * *
(סוף מגליון 42)
חוקרי-טבע-המים (הידראלאגען) אשר חפצם הצליח בידם לבוא עד תכות החאריבדעס על נכון, יורו לדעת כי זרם המים הזורם במעגלה מסביב להחאריבדעס, יזרום וישטוף ממעל לשטח המיםם עד עומק רב בחומר המים, ולפעמים – עד קרקע הים, הקף שטח זרם החאריבדעס יגיע עד מאה רגל, והגלים הרבים המתנוססים בזעף סופה וסערה מדי רגע ברגע, יתראו כמגדלים גבוהים אשר שיא ראשימו עד שחקים יגיעו. האני-שיט אשר ישבתי בתוכה התנודדה משצף קצף הגלים האיומים ויטלטלוה טלטלה גבר באין מעצור, פעם הרימוה למעלה על, ופעם השפילוה מטה, ולוא לא קם הסער הנורא לדממה, אשר התחולל בסופה וסערה לפני זמן לא כביר, כי עתה הייני בלי ספק לברות למלתעות גלגלי-המים באין מציל. אנכי נסיתי להשליך איזה גופים בתוך המים, אשר משקלם היה יותר מחומר המים עצמו, וכל הגופים האלה לא נשקעו במצולה כ"א נשארו צפים על שטח המים בקש ותבן. מן הדבר הזה נוכחתי עוד יותר לדעת, כי החריבדעס הנהו גלגל-מים, יען כי ע"י הרתחותיו העזים וזרמו הנורא לא נתן את הגופים לרדת מצולה כ"א הדפם כה וכה באין מעצור.
אחרי כן נסיתי למדוד את עומק החאריבדעס באנך-עופרת-הצולל (זענקבלייא), ואחרי יגיעות בשר ועמל רב מרבה להכיל, הצליח לי למצוא בעזרת החבל, כי עמקו הוא חמש מאות רגל, ובפאתו המזרחית יגיע עמקו עד אלף רגל, המלחים אשר היו אתי בתוך האני-שיט, ספרו לי אודות החאריבדעס בכלל, כדברים האלה: „בעת אשר הזרם והרוח התמידי יתנגדו איש את אחיו בעים רוחם ותעצומות עוזם, וזולת זאת בעת אשר הסציללאקא או הרוח הדרומי יתעורר בשצף קצפו, אז יתעוררו מי הים מסביב להחאריבדעס, ויתחילו לזרום במעגלה בסאון והמולה נוראה באין מעצור, עוד יותר איום ונורא כמו בהתעוררם התמידי, ואז יוכל כל אדם לראות משלשה עד ששה גלגלי מים איומים אשר ירתיחו מסביב להחאריבדעס, ולפעמים עוד יותר במספרם; אניה היותר חזקה והיותר גדולה בשוטה אז לא רחוק מן החאריבדעס, לא תעצור כח להמלט מתגרת ידי גלגלי-המים, כי בתוקף עוזם ובעים רוחם ימשכוה אליה החאריבדעס במרוצה נמהרה למאד, ויתחילו להסבה ולהניעה במעגלה מסביב, עד כי לאחרונה יהפכוה על פניה ותרד במצולת תהום רבה עם המונה ושאונה יחד. כל השתדלות ותחבולות רב החובל והמלחים האמיצים והחרוצים במלאכתם יעלו בתוהו ויאבדו, וכלם יצללו כעופרת במים אדירים באין מפלט ומנוס ממות, ועד ארגיע יושלכו כחרס נבל יוצרים על החוף לאנטערנא והאניה פור תתפורר לרסיסים קטנים.
בכדי לתת להקוראים הנבונים מושג נכון וציור אמתי ממקרה מעציבה ומבהילה כזאת, הננו להעתיק בזה ספור קטן אחד מספר המסעות של הנוסע המפורסם ה' גערביליאַן, אשר הוא בעצמו ראה חזיון כזה בהתגוררו לרגלי מסעותיו במעססינא, הלא כה דבריו: ויהי היום, והנה אנית סוחר גדולה למאד התראה מרחוק על שטח פני הים, בעזרת הפערנראהר יכולתי להתבונן על האניה הזאת מרחוק, כי הנה אנית נעאפאל אשר היתה עמוסה בכל מיני בר ומזון להובילם עירה מעססינא, ותכונן דרכה ישר דרך התעלה בפאת המזרחית מן החאריבדעס, רוח דרומי מזרחי (זוד-אסטווינד) התעורר אז בעצם תקפו ויהי לסער מתחולל. החאריבדעס התחיל להראות ליושבי האניה החדשים במה כחו גדול, גליו ומשבריו האיומים התנשאו בגאון עוזם כהררי עד, לשחקים הגיעו, גלגלי המים התחילו מדי רגע ברגע להגדיל את שאונם והמית רוחם באופן נורא מאד. רב החובל והמלחים בראותם לחרדת נפשם כי איד גדול נכון לצלעם, הסירו עד מהרה את תרני ומפרשי האניה, ובכל מאמצי כחם ואונם התחילו לחתור על החוף המשתרע בפאת הצפוני מן החאריבדעס; אפס עוד לא הגיעה בתוך החצי מן התעלה קאלאפארא, והנה זרם מי החאריבדעס התחיל למשכה בתעצומות עוזו ושטפו הנורא אל מרכז החאריבדעס, אשר לשוא היו כל תחבולות ועבודת אנשי האניה האומללים להמלט משני גלגל המים האיום והנורא, ואחרי אשר גליו האיומים והנוראים טלטלוה טלטלה גבר והשתעשעו עמה כמו בכדור בנים שוחקים, הפכוה על פניה, שברוה, הרסוה וערוה עד היסוד בה, אנשיה וכל קניניה ורכושה ירדו למצולה, ורק אנשים מעטים נצלו ממות, בעזרת המלחים אשר החשו ישע באני שיט שלהם“.
ממוצא כל הדברים והאמת האלה, יוכל הקורא המשכיל לברוא לנפשו מושג נכון, ולהוכח לדעת על נכון כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים בלי שום תפונה וספק, וכל מי אשר יאבה להחליט כי לא כן הדבר, אינו אלא טועה. בעת אשר זרם המים יקום לדממה ויעצור את שטפו העז והנמהר, אז אין שום סכנה להאניות ולהנוסעים, ויכולים אז לכונן דרכם דרך התעלה בהשקט ובבטחה ואין שום מגור ופחד למו מסביב.
גם המשורר הנעלה שיללער יתאר את שני גלגלי-המים האלה בשירו הנודע „הצולל“ (Der Taucher) בציור איום ונורא מאד, בהחליטו כי המה משלחת מלאכי זעם הים, היותר איומים והיותר נוראים, אשר אין על עפר משלם.
נפלאות שני גלגלי המים האלה ועזוז נוראותם אשר יופיעו על פני שטח המים, ימשכו אליהם בחזקת היד את עיני איש ואיש, כחכם כסכל, כנבון כבער, מן אביר החכמים אשר בידו כל מחקרי ארץ ותועפות הרים לו, ועד צעיר הפראים הקוטף מלוח עלי שיח, בערבות ציה, ועד היושב על ראש תרזה ואלון ביערי עד; החוקר הטבעי אשר כמעט כל מרחבי הבריאה לא אנים לו, ישים אליהם לב כעל כל מראות הטבע, ובעין חכמתו יחשוף תעלומות ונצורות רבות בחכמת ההידראאגראפהיע בכלל וגלגלי המים בפרט, אשר תשיתנה לעיניו נוספות מראות הוד והדר במקדש התולדה אשר כלו אומר כבוד, והבלתי נאורים יושבי חשך וצלמות ושוכני יער לבדד ההם, אשר יתהוללו באימים ואשר נוגה ההשכלה וזוהר הציוויליזאציאן לא האיר עליהם, יחרדו ויפחדו ויעורו לקראת גלגלי המים בלב מלא רעד הבל, ובעינים פראות יראום כראות פני שר בלהות, הרצים לפני מרכבת מלאכי זעם הים לחבל את האניות.
חוקרי הטבע הקדמונים באטאלמעאוס והיפארכוס, חשבו את שני גלגלי המים האלה, לזרמים מים עזים ואיומים אשר ירעשו ויהמו באין מעצור, אשר כמוהם יבראו ויולדו חדשים לבקרים במקומות שונות על שטח המים אשר לים אוקינוס ולים התיכון, לרגלי הרוחות השונים אשר יתעוררו על הים. וגם כאשר פתחה החכמה את פיה בימי החכמים ההם ובתי מדרשם, ותדבר על כל מקצעות החכמות וחזיונות הטבע השונים, גם אז אטמה את שפתיה לדבר דברים נכוחים ואמתים על אודות חזיון הטבע הנפלא הזה. – שני החכמים האלה, לא מצאו נחת לדבר בספריהם ע"ד הענין הנכבד הזה, לא מהם ולא מעזוז נוראותיהם ולא מאיכות הויתם, ואין זאת רק יען לא נשאו את ראשם להתבונן על חזיונות הים הנפלאים, אשר אך על פקודי צבא השמים ביחוסם לחכמת התכונה שמו כל מגמת פני מחקרם; וגם חוקרי אלכסנדריא של מצרים אשר חיו יחד עם החכמים האלה, חשבו את גלגלי המים האלה לשטף זרם מים עוז ונמהר אשר דבר אין להם עם גלגלי-המים אשר היו נודעים בימים, אחרים בימיהם ובקהלם לא יחדו.
הסופר הלאטיני פלוניוס הקדמון אשר מצא חפץ לדבר דברים נכבדים אודות חכמת ההידראלאגיע בכלל, ידבר ג"כ גבוהה גבוהה על אודות גלגלי המים סציללא וחאריבדעס בפרט. הוא יערך לנו צלם דמות תבנית שני גלגלי המים האלה בתואר איום ומוזר למאד, הוא ירחיב פה ויאריך לשון בדבר הזה, לצייר את עזוז נוראותם ותוקף עוזם בעת אשר יתחוללו שני רוחות מתנגדים על הים, ויספר לנו הרבה ספורים מבהילים למאד מנוסעים שונים אשר היו טרף לשניהם, בירדם המה והמונם וכל קניניהם במצולות תהום רבה באין עזר ומושיע; גם בספרים משנות הבינים, מן שנת המאה האחת עשרה ועד שנת המאה החמש עשרה, ימצאו דברים זרים ונפתלים בדבר הזה. כן למשל החליטו כי גלגלי המים סציללא וחאריבדעס, הן המה שני משלחת מלאכי זעם הים, לכלות מעל פני האדמה את אלה הנוסעים אשר כשאול יחטאו ואין אלהים כל מזמותם, ויציגו למשל הרבה אניות אשר היו מלאות עם אנשים רעים וחטאים מאד, אשר מצאו קברם במצולות הים לרגלי שני גלגלי המים האלה; אף כי לא זכר למו לא בספרי חכמי ההידראאלאגיע, אף לא בספרי הנוסעים וקורות הימים.
כאשר אך ישים על לב החוקר הטבעי או הקורא המשכיל את כל הדברים הנוראים והאיומים אשר הטפנו בזה, ע"ד חזיון הטבע הנשגב והנורא הזה, אז יקרא מנהמת לבו ובחרדת קודש: האח! מה איומים מעשיך צור נורא עלילה! ומה נשגבו.
נחמיה דוב האפפמאנן, בעהמ"ח ס' „אוצר נחמד“ יליד טויראגען
– (אנית קטור עשויה מאלומיניום). בשערי המערכה למכונות איליקטריות בפראנקפורט הוצגה לראוה אנית קטור חדשה עשויה כלה ממתכת אלומיניום שצבעו דומה לצבע כסף סיגים. ארך האניה הוא 5 וחצי מעטר ורחבה 1,3 מעטר והיא מצטינת במשקלה הקל מאד והמכונה אשר לה תתנועע בעזרת הסקה בנפט. והיה אם תיטב האניה בעיני חכמי בנין אניות תבוא תקופה חדשה במלאכת האניות בכלל, כי יחלו לבנות אניות גדולות מן המתכות הזאת.
"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 155, 24 ביולי 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האנגלי בראנדהאוו היושב במאנשעסטער, המציא עתה המצאה חדשה מועלת עד מאוד והיא מכונה אשר בעזרתה נוכל למשוך את האניות אשר נטבעו בלב ימים, ולהביאן על היבשה.
פעולת המכונה הזאת היא כעמית ואופן בנינה כזה: המכונה יש לה שני חלקים, תחתיים ושניים, והמה שני כלים זה על גב זה. הכלי העליון נתמלא בחומץ־הגפריתי (שוועפעלזיירע) והכלי התחתון נמלא במים ובמתכות הצינק. שני הכלים האלה חוברו יחדיו על ידי פתח פתוח אחד (ווענטיל) באופן שאם נפתח את הפתח ההוא יבא חמוץ־הגפריתי להתחבר עצמו עם הצינק, ומחבור שני אלה יולד חומר אוירי חדש הנקרא „וואססערשטאפגאז“. הכלי הזה מחובר גם הוא עם האניה אשר חפצנו להעלות אותה ע"י נבלים אחדים (שלייכע) אשר הם יביאו את הוואססערשטאפגאז אל תוך האניה. וכאשר ידוע הוא כי בטבע הוואססערשטאפגאז הוא לגרש את המים, יצאו ע"י ביאתו אל האניה כל המים הנמצאים בתוכה ולכן תעלה האניה על פני המים עד לדבר קלותה כי אפסו מים.
"עברי אנכי", שנה שתים עשרה, מס' כ"ט, 5 במאי 1876, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אין עוד חולת הים, כן יעידו ויספרו נוסעי הים באניה המכונה „קאסטאליא“ Castalia אשר הוכנה ועשויה על אופן כזה, כי יהיו הנוסעים עליה נשמרים מכל מחלה ופגע בכל עת נסיעתם. האניה ההיא עברה בימים האלה בין המצרים (מעער ענגען) ולמרות סער מתחולל על ראשה באה אל חוף Calais בטח מבלי אשר ידעו הנוסעים כל דבר רע, ויהללו בשערים את האניה ותהי לנס.
המצאה חדשה ומועילה ליורדי הים באניות בשם סאָלאַראָמעטער (מודד קרני השמש והאור)
נעתק מלשון אשכנז
ע"י זאב וואָלף האבערמאַנן.
מסע האניות בלב ימים ונהרות אחוז תמיד בסבך סבות ומקרים שונים ורעים, יקרה לפעמים כי האניות המלאכותיות חזקות יותר מיסודי הטבע „המים והרוח“, ובאות למחוז חפצן במועדן. אבל יקרה לא לעתים רחוקות כי גם הציים האדירים והאניות איבה (קריגסשיפן) החזקות ומוצקות מברזל ונחשת לא תעצרנה כח לעמוד בעד קיומן ונצחן. ולשוא עמל רבי־החובלים והמלחים ללחום נגד משלחת מלאכי הים: הרוחות והסערות (ווירבעלווינדען) והרוחות המתנגדות (געגענווינדען) אשר יתחוללו תמיד ברעם וברעש ויכו בים גלים ומשברים בהררי עד וישימו חתיתם על כל יורדי הים באניות; סלעי המגור וצורי מכשול, איים והררי חול המשתרעים על קרקע הים ובלתי נראים, הררים וגזרי קרח הצפים על במתי הים ושואה ממרחק יבא על ידי הערפל ומעוף צוקה אשר לפעמים יפרשו מטות כנפיהם עם מרחבי הים ונוסעיו, ויכו את האניות חרם על כל נוסעיהן ועד ארגיעה ישברון ויפוצצון לרסיסים קטנים ותצללנה כעופרת במים אדירים!
כל עוד השמש ביום והירח או הככבים המזהירים בלילה יהלו על ראשי החובלים – אז ע"י עזר ה[???]ים למדת הזמן (כראָנאָמעטערס) וע"י כלים אחרים המיוחדים למדידת המעלות ומרחק הככבים במסלותם – ידעו להחליט איה מקום מעמד האניה על פני המים או על הארץ, וכאשר ידעו על נכון מקום מעמדה נקל למו ע"י האבן־השואבת (קאָמפאס) לדעת אחר כן ע"י מצב הככבים של מפת השמים, לאן לחתור את האניה, ובלעדי המוכנות האלה לא יוכלו רבי־החובלים שעל אניות הקיטור וכל יורדי הים באניות תרן ומשוט למצוא את חוף־הים אדיר חפצם, ועל כן העריץ והקדיש התייר והספן הגדול „קאָלומבוס“ את חכמת התכונה (אַסטראָנאָמיע) הנחוצה למאד ליורדי הים באניות, כי ע"י ידיעתה יודעים מקום מציאתם ברחבי הים, וגם באיזו מקום ישתרעו סלעי מגור ותלי חול וירחקו מהם, ולאיזה רוח עליהם לחתור את אניותיהם, כי תבאנה בטח לחוף הים, מחוז חפצן.
במאת השנים אשר בה אנו חיים, אשר המסע באניות קטור היה מאד נכבד ונחוץ לכל ארצות וממלכות תבל, ולמאות ולאלפים תרבינה מדי שנה בשנה, ויען כי נחוץ לכל ממלכה, אגודה או חברה (קאָמפּאַניע) השולחת אניות־קטור בימים ובנהרות להחליט ולשים לאניותיה דרכים או נתיבות מיוחדות לפי מעלות השמש, הירח והככבים בשפריר השמים, בל תפגשנה על דרכן יחד עם אניות ממלכה או אגודה שניה ובל תכשלנה גם על ידי משלחת מלאכי הים הרעים; על כן נחוצות המכונות וכלי מלאכה (אינסטרומענטען) לדעת על ידם את מצב ומספר מאורות השמים, וידעו רבי־החובלים באיזה זמן ומקום לעגן את האניה בלב ימים, ולאָן לחתור את האניה כי תבוא למחוז חפצה.
והמכונה היותר נחוצה ומועילה לתכלית וידיעה פרטית הזאת נקראת בשם „סעקסטאנט“ המכילה חלק הששי מחוג אשר במעלות, קשתות הרגעים והדקים נחלק, אשר במשך העת כבר נתקנה בתקוני השלימות.
לפי חשבון ומשפט ראש המפקחים על סדרי מסע האניות בארצות הברית אשר בארצנו אמעריקא, נראה בעליל כי כמעט עשר למאה אניות תצלולנה בתהום רבה ע"י אי־סדר הישר של רבי החובלים, והמספר הזה יכלול כל שנה עד שתי מאות ציים אדירים ואניות גדולות עם אלפי אנשים אשר ירדו חיים במצולות ים.
הסבה לאבדון האניות עם חיי האמללים האלה היא: לא מאשמת ואי־יכולת רבי־החובלים והמלחים, כי אם כאשר תחסרנה מכונות פרטיות היותר בדוקות ומתוקנות הנדרשות לתכלית הזאת למאד!
הסעקסטאנט היא מכונה המודדת אשר די עצמה ויכולת בהכנתה כאשר יצרכוה ביום צח ובהיר והשמש זרוח, אבל עת השמים יתקדרו עבים והשמש יאסף נגהו, אז החלטת מקום מעמד האניה בלתי נודעה, וכל יתר חבלי מלאכה והאמצעים לאפס ותהו נחשבים, ועדים נאמנים לדבר הזה, הנה הסבות והמקרים הרעים הרבים אשר יקרו ויאתיו לעתים לא רחוקות.
ולדעת מצב הככבים בלילה מאד יכבד לשמש את הסעקסטאנט בעת מהלך האניה המתנועעת תמיד מפני משברי וגלי הים ומאד קשה עליו לציין את המקומות בדיוק כאשר מוכרחים המה לרבי החובלים לדעתם, ואך ביכולתו למדוד את מצב ומרחק של הככבי לכת (פלאנעטען) אשר למרות רוחים בלתי נראים תמיד בשמי מרום; ולבד זה דורשת שמוש הככבים חשבונות רבים הדרושה אך לדבר נכבד ונחוץ למאד!
על כן בשורת המצאת המכונה החדשה אשר תפליא לעשות בפעולתה ועזרתה במסע האניות בלב ימים – יקרה ומאד נשגבה לכל הממלכות ויושבי ארצות התבל וכלם יקדמוה בתרועת נצחון ובעליצות נפש אין קץ!
הממציא של המכונה החדשה „סאָלאַראָמעטער“ הוא ראש החובלים ומפקח של חברת מסע האניות בארצות הברית בשם „וו. ה. בעעהלער“ אשר ישמש בכהונתו וחכם הנסיון הוא הוא זה שלשים שנה, מכונתו בנויה על אַדני חכמת המעכאַניק, אשר לפי הנחתו ועדותו היא היותר מצוינה ומפליאה לעשות מהקודמות לה, הוא המציאה אזנה ותקנה בתכלית השלימות וביכולתה לפעול פעולתה אמת ביום צח ובהיר גם ביום המעונן ובליל חשך ואפלה. אף כי אך אחד מרבי רבבות הככבים יבריקו אורו הכהה, וע"י אור הככב המיוחד בכל מקום מציאותו ברקיע השמים יוכל רב החובל להחליט ולדעת על נכון את מקום מצב האניה במרחבי־הים!
המשך יבא.
* * *
אחת המכונות הנ"ל הוקמה על האניה „נסיך ביסמאַרק“ ושניה תוצג על האניה „סאַן פראַנציסקא“ בטרם תחל לעשות דרכה בימים, ועוד מוכנות רבות בתכנית (מאָדעל) אחת כנ"ל, נעשות כעת בעד אניות אחרות. עוד יתר שאת ויתר עוז למכונת „בעעהלער“ כי בכל עתות השנה ומצצב מי־היים לפי האויר והרוח לא תשנה את תפקידה, ובנקל להבין את תוצאת (רעזולטאַט) פעולתה, וגם היא מוצקה וחזקה בבנינה, כי תוכל לעמוד לאורך ימים. וגם בעת סגריר, עת השמש, הירח והככבים יאספו נגהם, בכל זאת תראה נפלאות אשר להסעקסטאנט בלתי יכולת לעשות לעולם, וגם זה יקרה לעתים רחוקות כי במשך 24 שעות לא יתראה אף ככב אחד, ואם יתראה אף אחד באיזה עת קצרה בכל שפריר השמים, אז יכירו וידעו רבי החובלים באיזהו מקום ומעלה נמצאות אניותיהם ברגע ההוא.
בהחלטת מקום האניה ע"י הסעקסטאנט נחוץ להשמש להראות לכל הפחות שתי פעמים בכל יום, בבקר ובערב, ופעם אחת בשעת הצהרים, עת השמש עומד סמוך לקו האָרוךְ (מערידיאַן) להחליט את המעלה הארוכה אל קו המשוה עקוואטאָר, ועוד פעם רביעית עת השמש עומד בצד מערב או בצד מזרח של המערידיאן למען החליט אח"כ את העת, וביום סגריר או ערפל (נעבעל) יקרה כי בחוג השמים (אופק, גאָרזיאָנט) יתקדרו עבים ואז הסעקסטאַנט מונח כאבן שאין לה הופכין, ובלתי שמושי כלל!
אבל לא כן הוא הסאָלאראָמעטער (כן מבטיח הממציא) כי לא ישנה את תפקידו ופועל תמיד בלי כל מעצור, גם אמת וישר עצהיו"ט. ויראה גם כן כל חזיוני ומראה המקומות מכל הנסיעה בפרטיות כמו במסלת הברזל. ולבד השלום והבטחה (געפאַהרלאזיגקייט) עוד ימעטו ימי הנסיעה, פחמים ויתר הוצאות כסף, כי האניה תוכל ללכת דרכה ישר ובטח בדרך היותר קצרה, מחוף הראשון עד החוף השני מחוז חפצה!
המוכנה הזאת בנה הממציא על פי שטת וכללי חכמת התכונה של התוכן הקדמון נעווטאָן, ומצא לנכון לתקן בה בקעה כדורית (האָריזאָנטאַלע פלאכע) המחזקת בקרבה אַגן (שאַלע) מלא מעבה כסף חי משקל ערך 400 לטרא, ופועל פעולתו גם בעת טלטלת האניה בלב ימים בין המון גלי הים השואגים ברעם וברעש.
המוכנה הזאת עומדת ומתוקנה על בית ספון האניה, כמו מצפה הככבים עם גלת גג (קופּּפּעל) ובמצבה זה שמורה נצח מכל פגעי הרוחות, הגשמים והשלגים, ובכל עת יוכל רב החובל לראות בה ולהתבונן אל פעולתה והוראתה הנכונה והתמידית!
אם ההמצאה הזאת תראה את פעלתה בנסיון היומי, אז יצעדו וימעטו קרבנות אדם, חילם, עמלם ויגיעם לצלול בתהום רבה, וכל איש אשר ישאהו לבו לעבור ארחות ימים, יסע בטח ולא יירע רע. ולפני שמש החיים והשלום ינון שמו של הממציא „בעהלער“ אשר בחכמה ובחריצות נפלאה עשתה להצליח מין האנושי בדור דעה הזה ודורות שיבואו וחכמתו תעמוד לעד!
(לקרב המרוחקים). אדרכל אחד אמיריקאני הציע לאחד את ארצות צרפת ואנגליא בזרוע ים „לאַמאַנש“, ע"י בנין מעברות גדולות על שני החופים, באניות חזקות וגדולות אשר כל מכונת הקיטור עם העגלות, הנוסעים והמשאות יבואו בדרך הלוכם מעל היבשה אל תוך המעברות ההן, והן תעבירנה את כל הכבודה להחוף השני, ושם תפתחנה חרצובות מוטות ברזל את המעברה, ומסה"ב תרוץ דרכה הלאה במסלולה על היבשה, באין כל צורך להריק ולטעון את המשאות פה ושם העולה בדמים יקרים. מעברות כמו אלו כבר ישנן בשפך מימי „קארקינעצקי“ במסלת „Central Pacific“ גם במסלה הפילאדעלפית המאחדת את נויארק עם נאַרפאַלק, אשר המכונה עם עשרים עגלות ויותר תבאנה בהמעברה הגדולה, ותעבירם בערך חמש שעות 57 וויארסט. הבנאי הזה יוציא משפט, כי אין עצה טובה ומתוקנה מאשר לכונן מעברות כאלו בשני עברי החוף.
"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 131, 25 ביוני 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
את מעשי ה' ונפלאותיו במצולה ספרו לנו החוקרים האחרונים אשר לא שערום הראשונים. זה כשנתים אשר החלו חוקרי הטבע בצרפת לעבור באניות על פני הים במקומות שונים לדרוש ולחקור על כל הצפון ונעלם במצולות תהום רבה. החוקר הנודע אלפהי כבר הלך למסעיו עוד בשנות 1880 עד 1882 לתור באניות הקיטור על הים התיכון ועד איי אצארען וקאנאריען אשר בים האוקיינוס, ובכל מקום בואו הוריד חבל האנך אשר בקצהו קשורה מכמורת המתוקנה בתחבולה להעלות מקרקע הים את הנמצא שמה, והנה עלתה בידו להעלות במכמרתו מיני חיים שונים ונפלאים אשר לא ידעום חכמי הטבע עד היום!
על ידו נתעוררה ממשלת צרפת למלא את ידי חברת חכמים שונים ובראשם החכם הנ"ל להספיק להם את כל צרכיהם ללכת לתור על פני הימים הקרובים לממשלת צרפת ולחקור אחר ענינים הדרושים לשלימות החכמה. לתכלית זו הכינה להם אניות הקיטור גדולה עם כל המכונות והכלים הרבים הנחוצים ומועילים לנסיונות ההם, כולם מתוקנים לפי התחבולות והמצאות היותר חדשות ונכונות למטרת חפצם.
חבל האנך אשר הוא העיקר והיסוד בנסיונות האלה, הכינו להם חבל כזה שזור מחוטי ברזל מוצק (שטאהל דראטה) אשר ארכו עד 6000 מעטר ומשקלו עולה 4500 קילאגראם, ואף כי המשא אשר תעלה המכמורת שבקצהו א"א שיהיה גדול כ"כ עד שיצטרך לחבל ברזל כזה, ודי והותר היה חבל עב של פשתן, אבל בהיות ארכו כדי 6000 מעטר ינתק כפתיל נעורת מפאת כובד עצמו ומשקלו בעת היותו תלוי רק בקצהו האחד. לא כן הוא בחבל ברזל, אף שמשקל אף שמשקל כבדו גדול הרבה יותר, אבל הוא חזק מאד לשאת את כובד עצמו גם בהיותו תלוי על קצהו.
כן הכינו להם על האניה מכונת קיטור מיוחדה להוריד ולהעלות את החבל הזה על גלגלים סובבים, ולזה נחוץ כח מכונה חזקה מאד, לפי שהחבל בהיותו תלוי בעומק המים הוא נלחץ מכל צד ע"י גובה כובד המים אשר מסביב לו, ולהוציאו מתוך הלחץ ודוחק הזה איננו כמשחל ביניתא מחלכא, כי כפי הנודע גם בעומק רק כדי 1000 מעטער כבר עלה שעור דחיקת המים על שטח כל אצבע מרובעת מהחבל קרוב לכדי 150 ליטרות!
כן הכינו להם מנורה עלעקטרית הסגורה בכלי זכוכית סתומה מכל צד, להורידה בחבל בעומק הים, בכדי לראות את כל הנמצא שמה סביב, אפס כי בכלי זה אין להשתמש רק במקומות בלתי עמוקים, לא יותר מן 50 מעטער, כי משם והלאה קרני האור הולכים ונחלשים בתוך מי הים עד שבעומק כדי 100 מעטער כבר אין האור נראה לעין, קרני אור השמש לא יגיעו שם לעולם וכל תהום הים הוא אופל וצלמות מקום הדומיה והחושך, וכנודע גם רעש הים ושאון גליו לא יגיעו רק עד כדי עומק 150 מעטער לא יותר, ומשם והלאה הוא מנוחת מות ושאול תחתית.
גם מדת הקור הוא תמיד על מצב אחד בלי שנוי, וע"כ בעומק 250 מעטער כבר יחדל כוח הצומח בקרקע הים, מסבה הזאת שפטו החוקרים עד היו שבעומק רב בתוך הים נפסק גם ממשלת כח החיים שמה, מפאת כובד הלחץ המכביד מאד על גוף החי עד כדי רסוק אברים. ובאמת לא כן הוא, החוקרים האלה מצאו בנסיון כי גם בעומק ד' עד ה' אלפים מעטר עוד נמצאים חיים הנזונים ומתפרנסים זה מזה והגדול שבהם בולע את הקטן ממנו, ומהם העלו במכמרתם מיני יצורים משונים בתכונתם ובנין אבריהם אשר לא שערום מעולם, כי לא ראו ולא ידעו דוגמתם עד היום, וכאשר בשנה העברה העמידו אותם בשער המצבה בפאריז לעין כל, התפלאו והשתוממו עליהם כל חכמי לב מבעלי הצאאלאגיא, והנפלא בזה כי מצאו שמה גם מיני חיים הספוגיים, (כנודע הספוג שרוחצים בו הוא מין חי הגדל בקרקע הים, אשר בהיותו חי גופו ממלא כל הנקבים החלולים שבו, ואחרי כן נשאר הספוג לבדו כעין עצמות לבשר הגוף) וגם הוא יחיה בעומק הים כדי ה' אלפים מעטר, ולא ירגיש כובד לחץ המים עליו להיותו נבוב וחלול בכולו, ולחיצתו מבחוץ שוה ללחיצתו מבפנים.
ע"י תחבולות חדשות כאלה שהמציאו בימים האחרונים במלאכת הים, השיגה ידי הציידים ההולכים באניותיהם כל שנה על ים הצפוני לצידת התנינים הגדולים (וואלפישע), להביא אחד מהם אל היבשה להראות לעיני יושבי ארץ את הענק היותר גדול בכל יצורי תבל, לא בכל גופו ובשרו, דבר שהוא מן הנמנעות, אבל עכ"פ בנין גופו השלם לפי עצמות אבריו תכונתם גדלם וחבורם זה עם זה, דבר אשר לא עלתה בידם עד היום, וכאשר הציגו אותו לעין הרואים בשער המצבה בעיר האמבורג בקיץ העבר, התאספו המונים המונים לראות הפלא הגדול הזה (עיין בצורה שלפנינו), השתוממו לראות בעיניהם מה שלא שמעו רק באזניהם מאז, כי אינו דומה שמיעה לראיה.
עד היום לא הצליחה ידי הציידים להביא ממנו לפעמים רק איזה עצמות לדוגמא על גדלו ומשקל כבדו הרב, עתה הנה ראו לפניהם את כל תוקף גדלו ובנין גופו הנורא, אשר כל צלע מצלעותיו הוא כקורת בית הבד, לא יוכלו להתקשר זה עם זה במקום חבורם רק ע"י מטילי ברזל חזקים, וזה יורה על עוצם גבורת העצבים העורקים והגידים המחזיקים אותם בגוף החי, גם מפאת כובדם הגדול למאד הם נשענים על עמודי ברזל מוצקים ועבים, כנראה בצורה ואשר מצד מספר קהל האנשים העומדים תתתיו יוכל הקורא לשפוט על גדלו האמתי.
מה גדלו מעשיך ה'! שם אנו רואים את הארז אשר בלבנון נתגדל בגופו הרם ע"י יניקת עפר מן האדמה, ופה אנו רואים ענק גדול ונורא אשר גרמיו כמטילי ברזל, והוא נתגדל רק ע"י מזון דגים קטנים המתעכלים בכח החיים בתוך מעיו.
"הצפירה", שנה שתים עשרה, מס' 12, 29 במרץ 1885, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאת געאָרג קארטער בבריטאניה להניע האניות באמצעות האויר
איש בריטאניה חכם אחד הציע המצאתו, להניע האניות ע"י האויר, לפני עדת־החכמים, וינסו את הדבר וימצאו כי טוב. לכן אמרתי אחוה גם לקוראי דבר ההמצאה הזאת למען יבינוה גם המה. והנני עוד להזכיר, כי לא למען חכמים גדולים ורמים אשר ידם רב להם בחכמת המכונות (מעכאניק) ובחכמות למוד המדע כתבתי עד כה, אך למען האנשים האחרים התאבים לדעת ולהבין כל־דבר חדש ונפלא מבלי דרוש אותם מעל ספרים רחבים ועבים, כספרי החכמות האלו –
(המשך יבא)
* * *
המצאה חדשה
מאת געאָרג קארטער בבריטאניה להניע האניות באמצעות האויר
בשתים תתנועע האניה: או יפרשו שמלה על עצים והרוח ינשב בהם ויעביר את האניה על פני המים; או ברחת (שויפעל) יסמכו במים וככה ינהגו את האניה הלאה* – אולם האניה אשר בשמלה עוברת רבים המה המכשולים אשר יתיצבו לשטן לה: כי אם יעמוד הרוח וישתוק האויר, יקשה מאד להנהיג את האניה ובמקומה תעמוד עד יחל הרוח לנשב בשמלה; לכן בא האיש „קארטער“ ועשה אניה אשר מתחת לאניתו יש קרשים נטוים ועל האניה כלי-שואב-רוח (לופטפומפע) ובו ישאב רוח וישב על הקרשים הנטוים אשר מתחת לאניה; והאויר ברצותו להציף מעל פני המים ידחוק את הקרשים המעכבים אותו הלאה, והקרשים ימשכו אחריהם את האניה אשר בה נאחזים המה.
* חלקי המים יעכבו את הרחת לאשר ברחבו ישען במים והאניה תעצור בנקל באשר ראשה צרה ויקל לה לחלק את חלקי המים ולעצור בתוכם. (עיין הציר נומ' 4)
(מרחצאות הים). „מתחילין בשבח האכסניא“, וגם אני הפעם, לו גם מרגשי תודתי להמקום אשר נתן לי – ליעף כח, הנני רואה לנכון להתחיל את פרקי אחרי דומיתי הארוכה – בשבח מרחצאות הים. כאשר ישמור האיש הירא את ה' ללכת פעם בשנה ל„תשליך“, כן ראוי ונכון לכל האנשים הנהלאים והעיפים מרוב עבודה ונפשם שוקקה לנוח ולהחליף כח, ללכת פעם בשנה אל הים לרחוץ בו את בשרם ולהשליך במצולת ים כל חטאתם אשר חטאו במשך השנה כנגד תורת הבריאות וחוקי החיים. (לנער את שולי צלחת הבגדים כנהוג בתשליך אין צרך, כי התושבים הטובים מכניסי האורחים יעשו זאת מעצמם…). ואם הרחיצה בים טובה היא לבריאים, עאכו"כ היא נחוצה לחולים, והם: מעוטי דם, חולי השקרופל, דלי בשר ואון ע"י התמכרם יתר מדי לתאות וחמדות בשרים או ע"י מחלות או ע"י דאגות ויגונים, חולים במחלת חסרון התאוה לאכילה וכו'.
כי כפלים לתועלת הרחיצה בים: א) האויר איננו משחת שם כאשר אצלנו פה ע"י האבק והאדים הנודפים מרבבות אדם ובהמה וחמרי בתי החרשת וכו', ובהיותו זך וטהור הנהו לרוח חיים באף כל שואפו, ישובבהו ויחלימהו; ב) מי הים המלוחים וגליהם השוטפים מכים את גוף האיש הרוחץ במו, יגרו את העור, יגבירו את תקופת הדם ואת הנשימה, ובכלל יוסיפו עצמה לכל פעולות הגו, ובהגדילם עם זה גם את תאות האכילה, הן בהכרח יעשו ויצליחו לאמץ את הגוף ולהבריאו.
הרחיצה במי הים איננה נאותה רק: לילדים, לזקנים, לחולי השחפת ולחולי מחלות הלב. אכן אַשרי גם הילדים אשר לחוף ימים ישכנו, כי הישיבה שם תטיב למו מאד, אף אם גם לא ירחצו את בשרם הרך במימיו.
אמנם כי באליה זו נמצאים גם קוצים קטנים, אבל לא הטבע הנקי אשם בזה ואך בני האדם בעצמם ובכבודם. המגרעת הכי גדול ההיא – כי תלבשנה הנשים תלבשת פאר אשר לא תתן להן ליהנות כ"כ מן האויר הנפלא ולשאפו לרויה, ובפרט דפוס בית החזה (קארסעט) הארור, אשר לא יזח מעליהן תמיד וכמזח יחגרן ויעיק עליהן גם בלכתן לשוח וגם בשבתן לאכול בסעודת-חבר, ובכן לא תוכלנה לאכול כדבעי ולא לשאוף רוח כנכון. ואולם המגרעות האלה הלא תמצאנה גם בנאות הקיץ שלנו, אשר כקוף בפני אדם הנן בפני מרחצאות-הים לאמץ ולשובב ולהבריא.
ובכן מי האיש החפץ חים אוהב ימים של בריות גופא, ילך מדי שנה בשנה אל הים – ל„תשליך“.
[…]
ד"ר י. פרענקעל
"הצפירה", שנה עשרים ושתיים, מס' 176 , 16 באוגוסט 1895, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 