ידיעות שונות.

[…]

שתי אניות איבה בריטניות „אָריאָן“ עם „עספואר“ בחנו וינסו המצאה חדשה נפלאה, כי ידברו העומדים על האניה האחת עם רעיהם בהשנית במרחקים, בלי אמצעית חוטי ברזל. „עספואר“ הפליג בים מסינגאפור ללכת להאָנקאָנג, ואָריאָן נשאר בחוף. בהיות „עספואר“ במרחק ששים מיל מהחוף השיג טלגרמה עלעקטרית מאָריאָן. ואָריאָן שלח את קרן האור העלעקטערי אל מול העבים ועל אנית „עספואר“ נראו בהיר קוים באמרים ארוכים וקצרים. ואף אם לא בכל עת יכסו עבים פני הרקיע לדבר על ידיהם, בכל זאת די אם אפשר לשלוח טלגרמות בלילה מענין למרחוק. עתה יבוקשו עצות להשתמש בהקוים המאירים לעשות מהם אותיות.

"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 54, 17 במרץ 1889, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידיעות העולם והטבע

תחבולה חדשה להשביח גאון גלי הים ברוח סער וסופה בעת תעברנה האניות ארחות ימים.

עד כמה גדלו מעשי ידי האדם ומחשבותיו בדור האחרון הזה, גדולות ונפלאות הביאו לנו חוקרי הטבע בימינו אלה.

[…]

אבל בוא וראה גדולות מאלה, כי הכח אשר בו יעמוד האדם היום לעצור בעד רעש הים ושאון גליו, בעת יהמו יחמרו מימיו, ויורדי הים באניות יעלו שמים ירדו תהומות וכל חכמתם תתבלע, הוא לא בחיל ולא בכח יעמוד נגד רעש גלי הים, אבל בתחבולות יעשה עמהם מלחמה, כי יזרוק למולם איזה „פכי שמן“ והם יתפוצצו כרגע, והשמן יצף על פני המים, ואז ינוח ים מזעפו! כמו שאבאר הדבר הזה לפנינו פה.

הענין הזה מסגולת פכי השמן על גלי הים, כבר היה ידוע לחכמי יון הראשונים, אשר ראו בעיניהם בנסיון ע"פ מקרה, ונמצא בזכרון סופרי היונים הקדמונים, אכן סופרי הדורות חשבוהו עד כה לספור אגדיי שאין כדאי לשים לב עליו, ורק זה כעשר שנים לערך נוכחו לדעת כי יש ממש בדבר הנפלא הזה. בספרי היונים יספרו מקרה נפלא אשר קרה לאחד מחובלי הים, כי בעת מסעו על  פני הים התעורר רוח חזק הלוך וסעור עד כי האניה חשבה להשבר, המלחים ועבדי הים בראותם כי הסכנה קרובה לבא עליהם, החלו לשאת משא האניה, ויטילו אותו לתוך הים, והנה היו אז באניה פכי שמן וכדים וחביות מלאים שמן, ויהי כאשר השליכום לתוך הים, כרגע נתפוצצו והשמן יצא ויצף על  פני מי הים מסביב, ויתמהו איש אל אחיו לראות כי פתאם נחו שקטו גלי המים וינח הים מזעפו! והאניה צלח לדרכה בלי כל פגע עד הגיעה למחוז חפצה. המלחים ורב החובל לא ידעו מה הוא, וכתבו בספר זכרון ליורדי הים את המקרה הנפלא ההוא אשר הצילם מרדת שחת על דרך חוץ לטבע, אבל הסופרים הבאים אחריהם לא נתנו אמון לשמועה הזרה ההיא, וכן נשתקעה ונשתכחה בין הספורים האגדיים של סופרי היונים הקדמונים.

והנה קרה מקרה אחד כזה בימינו אלה גם לאחר מחובלי הים באמעריקא אשר בהשליכם איזה חביות מלאות שמן מעל האניה לתוך הים, בכדי להקל משאה מפני סכנת גלי הים אשר התרוממו ברעש על האניה, והנה התפלאו לראות כי שקטו נחו שאון גלי המים, והאניה הלכה לדרכה בלי תנועות מרעישות אותה, כמו שספרנו כבר מענין הזה בהצפירה משנים שעברו. חוקרי הטבע שמו את לבבם לחקור על סבת החזיון  הזה, ומצאו כי פעולת השמן היא מפאת היותו בטבע חלק מאד, ע"כ חלקי האויר הנדחפים בכח הרוח לתוך מי הים, בפגשם את השמן הצף מלמעלה הם נחלקים ונדחים מפני השמן החלק, ולעבור להלאה מעל פני המים בעצמם, – מאז והלאה התחילו ספני הים לשים לב להיות מוכן בספינתם תמיד פכי שמן וכדים מלאים שמן הנוחים להשבר לעת מצוא כשתבוא עליהם רעה פתאום בהיותם בלב ים, וכבר באו בספריהם כמה ספורים נפלאים ממקרים כאלה, איך נצולו מבין שאון גלי הים ע"י פכי שמן שעמדו להם בעת צרתם.

מקרה אחד נפלא כזה קרה לספינה אחת אנגלית בחודש יוני שנת 1885, אשר תבערה גדולה יצאה מתוכה ונשרפה בלב ים במרחק 800 פרסאות מן האיים הנקראים „זענישע אינזעלן“, מעט מאנשי האניה נצולו מתוכה לתוך אניי שיט קטנות התלויות מאחוריה למלאכת הים, וכן הלכו בכח ידם לאחוז במשוט על הים ג' ימים, ויהי ביום השלישי להתרחקם מן האניה פגעו בגלגלי רעש הים (ציקלאָן) המסוכן למאד כנודע. ראש המלחים שהיו עמו  פכי שמן לקח פוזמקאות וימלאם צמר פשתים ויצוק לתוכם שמן ויתלום בקצה אניי השיט לפניהם, ועי"ז נטף השמן מעט מעט מתוכם על פני הים לפניהם, וכן הלכו ויגיעו כולם אל מחוז חפצם אל האיים ההם.

ואולם זה מקרוב המציא חכם צרפתי אחד Silas כלי מתוקן שלם ונכון יותר לתכלית זו, לא לבד להטיף שמן בקרוב לפני האניה, אבל לסולל לפניה דרך בטוחה למרחוק ללכת לדרכה בעת הרעש ע"י נטפי שמן היוצאים רק כפי הצורך בסדר ישר, וזה ענינו: ע"י כלי היריה הוא זורק למרחוק עץ עגולי כמו קנה חלול, אמה ארכו ורחבו ג' אצבעות, המחזיק בקרבו כדי חצי ליטרא שמן, מתחתיו הוא כבד ע"י פחי ברזל, בכדי שבכל אשר יפול שם יבא לעמוד ביושר, שוליו למטה וראשו למעלה. בראשו העליון הוא מכוסה, ורק למטה מראשו מעט יש לו מסביב נקבים קטנים והם מתוקנים באופן שדרך איזה מהם יכנסו המים לתוכו ובכובדם ירדו למטה, ותחתיהם יצאו למעלה דרך נקבים אחדים נטפי השמן הקלים לחוץ על פני הים, ולמעלה בראש הקנה נמצא תחת כסויו מעט גפרית הסידיי (פאספאר קאלציום), וכאשר מתחתיו יבא דרך נקב קטן מעט מים הנה יולד מזה הרכבה חעמיית „פאספאר וואסערשטאף“ אשר בטבעו להתלהב באויר בלילה ומאיר לפני הספינה לראות מרחוק מקום הקנה אשר תשים דרכה שמה. זה הוא תורף כל מעשה הכלי הזה, אשר לדברי הטבעיים הוא מביא תועלת רבה ליורדי הים בימים האלה.

חז"ס.

"הצפירה", שנה תשע עשרה, מס' 45, 4 במרץ 1892, עמ' 4; מס' 46, 6 במרץ 1892, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נ. ה. ביסהאפ המעריקאני המציא ועשה אניה מנייר ועליה שחה ביום כ"א אקטאבער מעיר „טראי“ עד מעקסיקא דרך ירווינגטאן נויארק פהילאדעלפי, ויאמר כי אניתו זאת אשר המציא רב תועלת בה כי קלה היא על פני המים, והראתה כחה נגד גלי הים חזק מאד.

"עברי אנכי", שנה אחת עשרה, מס' 13, 18 בדצמבר 1874, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

Bishop, N.H., Voyage of the paper canoe. Boston, 1882. Digitized copy in Internet Archive.

ידיעות גבולות הארץ בדורות הראשונים וקורותיה

(המשך מגליון 2)

[…]

המצאת האניות העירה את רוח הקדמונים להרחיב את גבול ידיעת מחקרי ארץ, לעבור ארחות ימים ולחפש אחרי איים חדשים בלב ימים, אשר לא שזפתם עוד עין אנוש מעולם. גזע עץ צף על פני המים, היה נסיבה להעיר מחשבת חרוץ לחרף נפשו במים על עצים כאלה. הרפסודות היו כלי השיט הראשונים מעשה ידי אדם, אשר נשלמו אחרי המון שנים לדוברות קטנות מחופות עור, ותחת המשוטים והקרש היה להם הזרם למנהל אל המקום אשר יהי שם הרוח ללכת, וגם אחרי אשר השכילו להמציא את המשוטים ויהיו מוטות עץ פשוטים אשר חתרו בהם להניע את הרפסודה ממקום למקום, דבר לא היה להם עם המפרשים, אשר באמת לא הרגישו בחסרונן, אחרי אשר כל דרכם היה על יד החוף סמוך ליבשה, ותחת עוגני ברזל הסתפקו באבנים צרורות בחבלים שהשליכו מהדוברה אל היבשה לעצור את מרוצתה, וגם אחרי אשר המציאו את המפרשים ויתנו דרך בלב ים על פי רשימות הכוכבים, היה מעבר האניות בלתי כלול בשלמותו, כי גם המפרשים גם רשימות הכוכבים לא מלאו ספק די ידיעה ראויה לעוברי ימים.

דעת לנבון נקל כי במעבר אניות באופן כזה לא הסבו פעולות רבות לידיעת מחקרי ארץ, ונוסעי הים בימים ההם לא עצרו כח לגלות ארצות ואיים חדשים בדרך מסעם. העמים אשר התבודדו להם בימים ההם לשכון על חוף ימים, ראו והתבוננו עד מהרה כי חבלים נפלו להם בנעימים ושפע ימים יינקו, על פי שפעת עמים שונים העוברים ארחות ימים וינהרו אליהם מכל עברים, על כן שכלו את ידיהם לבנות אניות סוחר ולאחוז במסחר לנסוע לארצות אחרות ולעשות מסחר וקנין עם העמים האחרים, כלו ימיהם בהשליך בים חכה ובפרוש מכמרות על פני מים רבים, ובראותם כי מיום ליום ינוב חילם, ועשרם ילך מחיל אל חיל ע"י מסעותיהם אלה, העיר אותם רוחם השואף לחדשות ונצורות, להרחיק נדוד בימים רחוקים ולחפש אחרי איים חדשים אשר לא שזפתם עין אנוש מעולם, וחפצם הצליח בידם לגלות איים וחופים חדשים אשר התישבו שם, ויבנו להם בתי מושב ויכוננו ערים וכפרים, בחרו להם את עבודת האדמה למקור חייהם, וכל ישעם וכל חפצם לשבת אך במנוחות שאננות ומשכנות מבטחים נאות השלום ושלות השקט.

הצורים (פֿעניציער) יוצאי ירך כנען הם, עם קדומים במשא ומתן ואנשי סחורה מעולם, אנשים חרוצים עד מאד ובעלי תחבולה להמציא חדשות מועילות*), אנשי בצע גבוהי רוח וקשי לב, בעלי מרמה וערמה ונוטים אחרי התשוקות, אבות הכתיבה והחשבון, בונים נבונים ומחוכמים, בעלי חכמה ומחקר, יודעי העתים וכותבי דברי הימים, הם היו הראשונים אשר המציאו את בנין האניות והנהגתם ע"פ הליכות הכוכבים. הם היו הראשונים אשר חרפו נפשם לעבור ימים רחוקים וימצאו ארצות חדשות ואיים חדשים. הם עשו בראשונה מסחר וקנין עם עמים רבים בכל קצוי תבל, וימכרו להם את זהב ארץ הקדם ומבחר פניניה (פערלען), את הארגמן הצורי, את קרנות השן ועורות האריות מארץ אפריקא הפנימית, את הלבונה ואת ראשי הבשמים תוצאות ארץ ערב, את גלומי שש ובד תוצאות ארץ מצרים, את כלי החומר ואת היין הטוב אשר בארץ בני יון, את הנחושת אשר באי כפתור (ציפערן) את הכסף הטהור אשר בארץ ספרד, את הבדיל הבריטאני ואת הברזל הטוב אשר באי עלבא. הם מצאו לראשונה את איי-קאנאריען בים האטלאנטי, והם באו בתחלה ארצה בריטניא; הם היו הראשונים אשר עברו באניות לאורך חופי ים הצפוני וים הקדמוני, הם שטו בצי אדיר במימי הודו, ובלי תפונה הגיעו גם עד אדמת אמעריקא, והם כוננו מוצאות (קאלאניען) בארצות רבות, על אי כרתי (קרעטא) וכפתור (ציפערן), על איי ים אגאאי, בארץ ספרד הדרומית, תרשיש (טאַרטעסיס), היזפאַליס וגאדוס העשירה, הנקראת היום בשם קאדיקס, וגם באפריקה הצפונית. ועל מסעותיהם והמצאותיהם ירו את אבן הפנה בידיעת מחקרי ארץ בדורות קדומים ההם.

*) בתבונות כפיהם ובחריצות ידיהם ושקידתם הנפלאה על כל מלאכת חרש וחושב, המציאו הצורים המצאות חדשות, כמו מעשה הזכוכית, צבע הארגמן, אותיות הכתב ומלאכת החשבון; גם ידיהם רב להם לצקת כלים מכלים שונים מכל מיני מתכות, לטוות ולארוג ולבנות בתי מדות והיכלי כבוד וטירות נשגבות, ובמלאכת חפירת ההרים ויציקת כל כלי מתכות היה להם יתר שאת על כל גויי הארצות. עריהם הנכבדות היו צידון, צור (טיר) העשירה והאדירה, והעיר העתיקה אשר התנוססה על חוף ים התיכון, גם אי צור, אי סלע ועליו מבנה עיר מפוארה הנקראת ג"כ בשם צור, (ויתר הדברים על אדות צור ופרשת גדולות יושביה הקדמונים, הלא הם כתובים בספר דברי הימים להח' וועבער).

"הצפירה", שנה שמינית, מס' 3, 25 בינואר 1881, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

על ארץ רבה.

(חזות-הים). בין הנפלאות הרבות העתידות להראות לעיני באי שערי המערכה הגדולה בפאריז בשנה הבאה תמנה אחת ההמצאות החדשות אשר המציאו לעונג ושעשועים לבני אדם בשם „חזות-הים“ (מארעאראמא), הנותנת לאדם לראות את עצמו כאלו הוא נוסע באניה ועובר ארחות ימים רחוקים. אל בית יפה בעל ארבע יציעות נכנסים בשלבים אל רחבים אשר תבניתם בתבנית השלבים שעולים בהם אל האניה על חוף הים. תבנית הבית פנימה כתבנית מכסה האניה „פראגרעס“. כבואך אל הבית יגש אליך עוזר רב החובל ומודיע, כי בעוד חמשת רגעים תצא האניה לדרכה. אח"כ יגש אליך נער משרת ומציע לפניך משקאות שונים. עפ"י הפרוגרמה תצא האניה מחוף מרסייל, וגם אמנם אתה רואה, כי האניה עומדת על עגנה על יד הנמל המרסיילי. משמאל יראו לעיניך מעל לעיר מרסייל ראשי מגדלות בתי התפלה, מימין על פני הים הרחוק נראים איים יפים וביניהם מתנוסס שאטאד'יף…

כבוא הרגע הנועד להפלגת הספינה ישמע קול רעש החליל אשר יהמה באזניך כקול חליל מכונת הקיטור באניה בטרם יורם העוגן. האניה אשר אתה עומד עליה תנוד מעט מפני הדחיפה הראשונה של מכונת הקיטור. רב החובל מטפס ועולה אל המעקה ומביט בקנה הצופים ממולו על פני הים המשתרע לפניו ונותן אות בידו אל שני המלחים העומדים על יד האופן המטה את האניה ימין ושמאל והם מניעים את האופן על פי חפצו. האניה תנוד ממקומה ומפליגה לה נתיב בים.

פתאם יחלו הגלים להכות והאניה תחוג, תנוע רגעי מספר ואולם עד מהרה ישקוט הים והאניה תשוט על פני המישור. מסביב להנוסעים משתרע ים גדול לאין קץ. מדי פעם בפעם יקפוץ דג הדלפין מתוך המים ותאר בדרכו כעין קשת ושב ונפל המימה. מרחוק נראה אניה אחת גדולה ונסי תרניה פרושים, היא אניה הולכת לקראתך מגענוא. מאחריך יגיע לאזניך קול להקת נוגנים בכלי זמרה בלשכת המשתה אשר לאניתך, הנוסעים ישיחו ידברו איש עם אחיו, ורבים מהם משוחחים על אדות מחלת הים. הגבירות מביעות רגשי פחד מפני המחלה לבל תתקפן, והגברים מנחמים אותן ואומרים כי לא תשלוט המחלה בנסיעה כזאת.

לא עברו עוד חמשה עשר רגעים והנה מעל חוטם האניה נשמע קול קורא „יבשה!“ האניה הלכה כפי הנראה בקפיצת הדרך ועתה היא קרובה לגענוא. אחרי עמדה רגעי מספר על חוף גענוא תלך למסעה לניאפול, משם לאלכסנדריא של מצרים, לפורט-סעיד, לבומביי, כלכותא, סינגאפור, הונגקונג, שאנחיי, משם לנאגאסקא ועברה לוולאדיוואסטאק, ובעת גשת האניה אל החוף ההוא ינגנו המנגנים מנגינת הלאום הרוסית „אל מלך נצור“ והמלחים קוראים בקול Vive la Russie!. מוולאדיוואסטאק תלך האניה לסאן פראנציסקו, ובדרך תסור לוואלפארעזא, לבוענאס-אייעס, לנויארק ואחרי כלותה את מסעה בים אוקינוס תבוא לונדונה ומשם תשוב צרפתה.

בכל עת הנסיעה השמים על ראשך בהירים ולא יורגש שנוי האקלימים וגם בעת עברך בים האדום אינך צריך לפשוט את בגדך העליון, כי לא יחם לך מאד. בכל משך עת הנסיעה לא התחל איש ממחלת הים ולמרבה העונג בשוב האניה צרפתה לא במרסייל עומדות רגליך כי אם בהאוור, כשני צעדים מפאריז…

"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 60, 24 במרץ 1899, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התערוכה בניזני-נאווגאראד. (ד)

(סוף מגליון 180)

[…]

עתה נבוא אל בנין מסה"ב האוראלית. גזרת הבניה – על פי טעם הרוסים. באמצע הבנין תכירנה מקומן תבניות אנית הקיטור המפלסת לה נתיב בין גלדי הקרח הסאמארית ומעבר מרכבות המסע בארחות מים הסאמארי. המעבר הזה יצא לפעולה על פני אנית קיטור גדולה, אשר נבנתה לדבר הזה ביחוד באנגליא, שעל המכסה אשר לה נערכו ארבע מסלות מטילי ברזל. על ראש האניה תתנשא על עבי גבי עמודים סוללה מתנועעת, המתאחדת והמתחברת עם הסוללה אשר בחוף, בה בשעה אשר תגיע האניה וקרבה ובאה אל החוף, מכונת הקיטור ומרכבות המסע תרדנה חליפות אשה אחר רעותה, בעזרת אופנים צינוריים וגלגלי תנופה, מגובה הסוללה אשר לאנית הקיטור, וירדו והתיצבו ועמדו על אחת ממסלות מטילי הברזל, הערוכות על מכסה האניה, אשר יש לאל ידיו להכיל עשרים וארבע מרכבות מסע עם כל הכבודה אשר ברגליהן. כל המעבר הזה יצא אל הפועל במשך שעה אחת.

"הצפירה", שנה עשרים ושלוש, מס' 181, 24 באוגוסט 1896, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חדשות שונות.

כבר הודענו כי נוסדה חברה חדשה בלאנדאן לתכלית הנחת חבל-טעלעגראפהי על קרקע הים מענגלאנד לאמעריקא. לפני שנים אחדות נסו בעלי חברה אחת להוציא דבר גדול זה לפעולת אדם אך לא עלתה בידם; אבל תכונת איש בריטניא הוא עשוי לבלי חת, ולא יסוג אחור מדבר אשר גמר בדעתו לעשותו, וע"כ עשו בעלי החברה החדשה הכנות גדולות מאד דרושות אל החפץ לתקן את חסרונות ההולכים לפניהם, ועשו חבל נורא לאורך הים הגדול ומשקלו היה 280000 צענטנער, ובקיץ הזה הניחוהו על האניה היותר גדולה תחת השמש הנודעת בשם: „גרייט-איסטערן“, ובראשית ירח יולי שמו לדרך פעמיהם להשקיע החבל בקרקע התהום.

בראשונה היה האויר צח והכל היה דרוש לחפצם, וכאשר השקיעו חלק השלישי מהחבל על קרקע הים והחבל עשה מעשהו על אופן היותר טוב וסימני ורושמי הטעלעגראף נראו ממקום השקוע עד החוף כראוי, אז קרה מקרה ונתקלקל החבל באחד המקומות, אך המשגיחים והאומנים חיש התחקו על שרשי החסרון ויתקנוהו כראוי והתחילו לעשות מעשיהם עד שהשקיעו החבל באורך שלש מאות פרסאות אשכנזיות; והנה קרה מקרה אחד אל חלק החבל המשוקע במים וחדל לעשות אותותיו הטעלעגראפים. לשוא היה כל עמלם והשתדלותם למצוא סיבת הקלקול; אח"כ נפסק החבל מכל וכל, וכל עמלם וההון העצום שהוציאו על הדבר הזה, הכל לשוא ולבהלה, ואין להם עוד כל תקוה לתקן החסרון הזה, ותקות כל באי עולם לראות המלאכה הגדולה והנפלאה הזו יוצאות לאור עולם עלתה עתה בתהו ונאבדה.

עתה משתדלים להוציא מקרקע הים את חלק החבל שכבר נשקע במים ולשוב בפחי נפש לביתם. מה יועילו תחבולות ובינת אנוש לעומת זה הים הגדול והנורא אשר אלפי סיבות עומדות הכן להפריע עצת בני האדם המתאמצים להטותו לחפצם! – הן אמנם בעלי החברה עוד לא אבדו תקותם, ובאסיפתם בימים האלה נמנו וגמרו להחל הדבר מחדש אבל מי יודע כמה שנים יחלופו טרם יעשו חבל חדש וגם אז מי יודע אם יצליח חפצם בידם.

"המגיד", שנה תשיעית, מס' 33, 23 באוגוסט 1865, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

„נוסעים“ בעלי כנף.

עוד היום יחשבו מסעי העופות לחידה סתומה אשר חכמי הטבע יבקשו לה פתרונים. למען הבין את פשר הדבר איזה הדרך יעברו העופות יַמִים רחוקים ולא יטו מנתיבותיהם ומגמת פניהם במרחבי האויר, נחוץ לנו להניח יסוד מוסד כי העופות חוננו מאת הטבע בכח הראות חזק מאד ומגבהי האויר ששם ירחפו ישימו תמיד לנוכח פניהם חוף היבשת אשר אליו ישאו את נפשם. […] אולם מהדבר הזה לא נוכל עוד להביא ראיה על מרחקים גדולים יותר ממאה מיל אשר העופות מוכרחים לשום נכח פניהם, לו גם נניח שהמה עוברים את הים במקומות אשר חלקי היבשה אינם רחוקים כל כך זה מזה.

[…]

אבל בימים האחרונים הפיצו השקפותיו של אחד הפקידים לחיל הים אור בהיר על פני השאלה הזאת אשר ערפל חתולתה. רב החובל של אחת האניות המלחמה האשכנזיות זעבעלין ספר להפרופיסור מאֶביוס את התחבולה אשר על פיה יאחזו דרכם בנבכי ים יושבי חבל האיים המארשאללים וימצאו בו נתיבותיהם ויאמר, כי לפי השערתו ימצאו גם עופות המסע את דרכם במסעיהם הרחוקים. יושבי האיים הנזכרים המה עוברי אורחות ימים מהירים ואמיצי לב, ובצינותיהם הקטנות יעברו מרחקים גדולים מן 500 עד 1000 וויערסט. אולם בדרך רחוקה כזאת לא  יעברו יחידים, אך לפחות יתאספו 15 צינות ולעתים גם עד חמשים, ובראשם יעמוד איש אחד אשר יבחרו מקרבם וישימוהו להם לראש ועל ידו יפקידו תופשי משוט מהירים במלאכתם והיה להם למורה דרך ויעבור בראשם. בין תופשי המשוט אשר באיים האלה ימצאו אנשי חיל הרוצים במלאכתם הראויים לשם ולתהלה, כי בלי כלי הקאָמפאס וחבל המודד את עומק הים, בלי כל מפה וידיעה קלה במצב הכוכבים ומשטריהם יעברו בטח בים הגדול מרחקים גדולים של איזו מאות מיל. גם הטבע יעזור לא מעט ליושבי האיים האלה לפלס להם נתיב במים אדירים, כי במקומות האלה נושב רוח הפאססאט מפאת צפונית מזרחית ויך בים גלים אשר ידודון ידודון עד המעלה השתים עשרה או ארבע העשרה ברוחב הדרומי, והרוחות הנושבות לפרקים על פני הים לא יעצרו אותם בלכתם ולא ימחו רישומם מעל פני הים. את זרם דכיי המים האלה ישימו תופשי המשוט אשר באיים האלה להם לקו והזווית הסגורה בין הצינה ודכיי הים למשקלת, ועל פיהם ידעו את הדרך ילכו בה ואת הפנה אשר אליה יפנו, ובידעם היטב את זרמי מי הים ומגמת פניהם ידעו להשתמש בהם לעת מצוא ולהוביל על פיהם צינותיהם. עפ"י רוב יעשו דרכם לאור היום והצינות תלכנה רחוקות זו מזו בקו ישר אל המקום אשר שמה פניהם מועדות. אולם הצינות לא תרחקנה אשה מרעותה מרחק רב ויושבי האחת יוכלו להראות ליושבי השניה אותות שונים, ואם יושבי האחת יראו אִי או דבר אחר הראוי לשום אליו לב, אז כעבור רגעי מספר יודע הדבר הזה ליושבי יתר הצינות, ויען כי מדת הקו אשר עליו תעבורנה הצינות ארוכה מאד, לכן מן הנמנע הוא אשר כל האורחה תעבור על פני אחד האיים ולא יראה לעיניה, ואף כי האיים אשר במקומות האלה נמוכים הם עד מאד ולא יתנשאו על פני מי הים. בלילה תקרבנה הצינות אשה לרעותה ולא תתפרדנה מיראה פן תתע האחת מהן מדרכה באשון הלילה ותאבד דרך.

אחרי הדברים האלה קרוב מאד הדבר, כי עופות השמים אחזו בתחבולות אשר החזיקו בהן תופשי המשוט באיי המארשאללים וגם המה יפלסו מעגליהם עפ"י תנועת גלי הים. לעיני העופות עת ימריאו במרום יגלה מרחב גדול על הים, והגלים המתנועעים על עבר פניו יראו להם כקוים מקבילים ישרים ההולכים ונעים אל פנה ידועה ועל פיהם יאחזו דרכם ויסעו למחוז חפצם. ולראיה נאמנה לההשערה הזאת יהיה לנו לפי הערת מאֶביוס החזון הזה.

[…]

"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 115, 10 ביוני 1887, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מנעלים ללכת במו על פני המים (העתקה)

עוד בשנים קדמוניות החליטו חכמי איראפא כי ללכת ברגלים על המים הוא דבר אפשר ואיננו מן הנמנעות. אך זה לא כביר מצאו ציור משנת 1641 ועליו מצוירה תמונת איש הולך במנעלי עץ גדולים וחלוקים המקושרים לרגליו ברצועות עור, ואבנט גדול מעשי מעגילה (צילינדער) סביב למתניו. – הכתובת אשר מתחת תשמיענו לאמר: „איש ההולך על המים“. אבל לדאבון נפש החוקרים, האוהבים להתחקות על שורש כל דבר ולהגיע אל תכליתן, לא נלוה אל הציור ההוא, אשר כפי הנראה לקוח הוא מאיזה ספר, שום הערה, אשר על ידה תתבאר לנו מלאכת המנעלים מהצד השקוע במים, ולכן בלתי אפשרי לדעת האמצעיים אשר יסבבו להמנעלים את שווי המשקל והיכולת להשאר על המים. – אבל בהמוזעאום אשר לבריטאניא נמצא ציור כזה ומצויר בצבע-מימי (אקווערעל) ועליו הערה אחת קטנה. ואם כי לא נרשם עליה עת כתיבתה, בכל זאת נוכל לשפוט כי נכתבה בסוף המאה העברה. ההערה ההיא תבנינו לדעת את ההמצאה הנפלאה הזאת ואת האופנים הדרושים להוציאה לפעולת אדם. הממציא – איש ספרד – האדון פרץ “Perec„ יתראה לנו לאיש קר-רוח ונבון דעת אשר לא יסוג אחור מכל שטן ומפריע ומכל הקשיות הבאים לרגלי כל התחלה. וגם לעניו הבלתי חפץ להתגאות בשבחו ולהתפאר בהתועלת אשר תביא לנו המצאתו. –

בדברו מאנשים שונים אשר יגעו להוציא לאור את הרעיון הנפלא הלז: „ללכת על המים“, יאמר כדברים האלה: „איש אחד מעיר ליאן – בפֿראנקרייך – הודיע בשנת 1783 כי עלתה בידו ומצא התחבולה הדרושה לעשות מנעלים אשר בהם ילך האיש על המים כעל היבשה. הממשלה האצילה לו מכספה סכום כסף על ההוצאות הנדרשות לחפץ הזה וגם יעדה לו עת ומקום לעשות הנסיון. הממציא בא אל מקום המעשה ביום המיועד, וכגבור מלחמה לבש בגאון את מנעליו, ויהי הוא אך ניסה להציג כפות רגליו על המים, והנה הה! בזו הרגע התהפך לאחור, ראשו צלל במים ורגליו עלו מעלה… ולולא חשו אז לעזרתו כי עתה עזב חייתו בתהום רבה. – אחרי הדברים האלה, בראותם כי הנסיון הראשון לא עלה בידו, החליטו פה אחד כי ללכת על המים גם הוא אחד מהדברים הנמנעים. וכלן הודיעו בכתב גלוי ומפורש. – הדברים האלו ירדו חדרי בני והטיב חרה לי על הדבר הזה, ולכן התאמצתי בכל עוז, לא אך להתפאר, כי אם גם להראות לכל, את אפֿשריית ההמצאה הזאת. –

ראשית כל נחוץ היה למצוא איזה תחבולה נגד ההתהפכות שקרה להממציא הנזכר, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי, שבתי וראיתי שבלעדי איזה דבר משא או משקל מתנגד (קאָנטרא-וועגע) לא תצלח לי לעשות מאומה. ולכן עשיתי לי תבות שתים ומדת גדלם צמצמתי כל כך, עד אשר משקל המים הנדחקים על ידיהם ישוה עם משקל גופי והמשא אשר עליו. אמנם גם אז פגשתי שטן אחר בדרך והוא: איך תעמודנה שתי תיבות האלו במרחק שוה זה מזה ולא תפרדנה? לתכלית הזאת עשיתי בין התיבות שלושה משולשים ומסמרות קבועים על קצותיהם. המשולשים קשרתי במתג ורסן ולא נתנו את התיבות להתנועע הנה והנה, כי אם לעמוד בשוה זה מול זה. ולמען תהיינה התיבות בלתי נראים, וכן למען יהיו תמיד מתחת למים, עשיתי עוד שתי תיבות קטנות או מנעלים אשר יעמדו על המים, הדבקתים עם אותן הגדולות אשר מתחת למים, ביתדות ברזל. התיבות העליונות לא נתתי ללכת ולצלול במים, כי נגעו אך בכפות רגלי. –

אחרי כן נחוץ היה עוד למצוא במים את נקודת-המשען (שטיטצפונקט) כי בלעדי זאת לא תצלח המצאתי למאומה, כי במדה אשר הרגל האחת תלך לפנים, בו במדה תשיב לה השניה ללכת אחור, להיות שדחיקת-המים שוה מכל צד. – רבות עמלתי בזה הענין, ואחרי כל הנסיונות שעשיתי ללא הואיל, צלחה לי למצוא האופן הנאות לחפצי. עשיתי ארבעה משענות דקות להתיבות הללו, שנים מפנים ושנים מאחור ועל קצותיהם מזלגות ברזל משוקעים במים, והמה לא נתנו להתיבות לשוב אחור. כעשותי כל זאת בחנתי את המצאתי, ויהי כאשר הלכו המים לאט לאט ולא ברעש, עשו הכלים את מלאכתם באמונה, ובלא יגיעות רבות עברתי את הנהר סעני“ עכ"ל.

בשנת 1836 הודיעו מה"ע מבריסעל מאיש פלוני טעסיע (Teisssier) ההולך ברגליו על פני המים, מלובש במלבושי נעפטון (אליל המים) וכמו אליל המיטאָלאגיע הזה יאחז קלשון בידו ויהי כאשר הגיע עד חצי הנהר, עמד על עמדו כעשרים רגעים מבלי להתנועע. – אבל מה"ע הנ"ל לא הגידו מאומה על דבר הכלים אשר בהם נעזר טעסיע בעשותו את נפלאותיו. –

גם בארצנו – רוסיה – ראו, כמה שנים אחרי כן נפלאות כאלו על הנהר נעווא. גם שם הלך איש לשוח על פני מי הנעווא בעזרת „מנעלי מים“. גם בדרעזדען ובמאגדענבורג נעשו נסיונות כאלה כמעט בעת אחת. המורים המלמדים שמה את מלאכת תופשי משוט בחנו את מנעלי-השוחים (שווימשוהע) אשר המציאו מחדש. – המורה ממאגדענבורג ירה פעמים אחדים מקנה הרובים אשר היה בידו, מדי לכתו על המים. והמורה מדרעזדען העלה את עשן הציגארע עד תומה במנוחה והשקט. אבל, מאומה לא נודע ממעשי מלאכת הכלים אשר המציאו המורים הנ"ל וכן מאותם אשר המציא המפליא לעשות על הנעווא. אכן קרוב הדבר שכליהם נעשו על תכנית הכלי אשר המציאו שני אנשים צעירים בשנת 1841. הצעירים האלו כאשר שמעו כי תושבי ארצות המזרח יעברו מרחקים עצומים המכוסים בשלג רב, בעזר מנעלים מלאכותיים ולא יצללו כעופרת בתהומות שלג, יגעו גם המה ומצאו תחבולה להכין מנעלים מלאכותיים ללכת על המים, ובחנו את כליהם על פני הנהר מהנאָווער, ומדי לכתם הלכו במרוצה ובמהירות נפלאה. וגם זה כארבעה שנים הלך האדון האחאנער על הנהר „רהיין“ מראָטערדאם עד קעלן. אכן הוא לא הלך ברגליו כדרך ההולכים שעל בשעל, כי אם עמד ישר על מנעליו. מדת ארכם היה 15 פֿוט, ועבים 9 דיום – והתנועע לפנים בעזר משוט ארוך ורחב בסופו אשר אחז בידו לקרוע את המים. ולכן המצאתו לא תוכל להמנות בין שאר ההמצאות הנזכרות, כי באמצעות הראשונות יוכל האיש „ללכת“ על המים כעל היבשה, וזאת האחרונה תעזור אך לעמוד על המים, וגם להחפץ הזה דרוש עוד משוט המלחים לעשות עמו נתיבה במים, אשר למותר הוא ע"פ בנין הכלים אשר המציאו „פרץ“ והאחרים. –

פליסקאוו בחדש טבת שנת תרכ"ה. שלום יצחק ראפאפארט

"המליץ", שנה חמישית, מס' 2, 19 בינואר 1865, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.