ידיעות שונות.

[…]

אמעריקני אחד המציא מכונה חדשה „רעזאָנאָפֿאָן“, אשר בכחו להשמיע קול מספינה ההולכת בים למרחקים, גם בעת אשר עלטה תכסה את הים ואת היבשה, ועל פיה יוכלו אנשי האניה לדבר עם יושבי החוף במרחק 7 ווערסט, ורק האויר לבדו יוליך את הקול. צלצל קל כצלצל מורה שעות, נשמע בעזר הרעזאָנאָפֿאָן עד למרחק 120 מעטר. לבחינותיו ישב הממציא ארבעה חדשים באנית קיטור ברחבי ים. להפיץ המכונה הזאת להשתמש בה ולמצוא שכר נוסדה בנויאָרק חברה אשר הניחה בעסק ההוא שני מילליאָן דאָללאר.

---

"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 49, 11 במרץ 1889, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות  יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידיעות  העולם והטבע

אור העלעקטרי

רבות הנה ההמצאות והתחבולות אשר המציאו בימים האחרונים האלה ע"י פעולת העלעקטריציטעט, בכל ענפי המדעים העבודות והמלאכות הנודעות בזמננו, התחדשו ענינים הרבה ונתקנו מכונות וכלים מכלים שונים, אשר הביאו תועליות רבות אין חקר בכל מעשה האדם ותחבולותיו בארץ. פעולת העלעקטריציטעט הביאה לנו את מלאכת הטעלעגראפיא, אשר נתנה לכל העמים והלשונות שפה אחת ודברים אחדים מקצה הארץ ועד קצהו; היא נתנה יד לבעלי מלאכת הכעמיא, להרכיב ולהפריד את כל החמרים והגופים ליסודותיהם, לעשות בזהב בכסף ובנחושת ע"י מלאכת הגאלוואנאפלאסטיקא; כח העלעקטרי הוא שם פה לאדם לדבר למרחוק עד כמה פרסאות ע"י הטעלעפאן, וכרה אוזן לחרש לשמוע קולות נסתרות בטבע ע"י המיקראפאן, ואין קץ לכל הכלים הרבים אשר עשו להם בעלי הטבע לדרוש ולתור בסתרי פלאות היצירה ע"י פעולת העלעקטריציטעט, – אפס כי עוד סגולה אחת יקרה ונכבדה בפעולת העלעקטר' נשארה בידינו, אשר עד היום קצרו ידי החוקרים להביא ממנה פרי תועלת כללי לבני האדם בעולם המעשה, והוא האור.

האור נולד מכח העלעקטרי הוא גדול וחזק למאד, הרבה יותר מכל מיני המאורות הנעשים בידי אדם על פני האדמה *), ובכל זאת לא יכלו להכינו כראוי להשתמש באור הזה, כאשר ישתמשו באור הגאזע אשר התפשטה תועלתו בכל ארצות תבל, אף כי יתרון רב לאור העלעקטרי על אור הגאזע, לא לבד בטבע אורו הגדול, אבל מפאת היותו נקל ונוח להשתמש בו הרבה יותר ממנו. אויר הגאזע אין לעשותו רק ע"י מכונות גדולות הבנוים ומחוברים אל מקום אחד, וכמה בתי מלאכה גדולים בנויים לו בעיירות הגדולות, כמה תנורי ברזל צריכים לו אשר אש תמיד תוקד בקרבם, וכמה אלפים ככרי אבני הפחם ליום יאכלו התנורים ההם, כלים שונים המזקקים אותו, וגאזאמעטרען גדולים למאד האוצרים אותו בקרבם, ואחרי כל אלה, יצטרכו להוליך את אויר הגאזע ההוא דרך קני ברזל חלולים רבים וארוכים, לכל המקומות הרחוקים אשר שמה יוציאו את אורם, כנודע, אשר כל זה אין מן הצורך כלל לאור העלעקטרי, כי הוא נולד ויוצא ממכונה קטנה המטלטלת ממקום למקום, ואורו הולך ומתפשט לכל צד במרחק גדול מאד בלי שום אמצעי, וע"כ תועלתו רב למאד ליושבי עיירות קטנות כמו גדולות, לנסיעות על מסלת הברזל בלילה, וביותר לההולכים בספינה על פני הנהרות הגדולים, אשר כפי הנודע ישבתו ממהלכם בלילה, לבל יטו ימין ושמאל מן אמצע השטף העמוק, ויבואו לידי סכנה לעמוד על הקרקע מבלי למוש עוד, כנודע, וע"כ יבקשו תחבולות שונות ע"פ אופנים ידועים להוליך את הספינות בלילה, במקומות אשר המה נחוצים למאד, בין העיר פעטערסבורג ועיר קראנשטאט היושבת בים במרחק ז' פרסאות, ושמה שיירות ספינות מצויות לרוב, הנה בכדי שתוכלנה ללכת גם בלילה, עשו זה מקרוב תיקון גדול באופן כזה: באורך כל הדרך אשר בו תלכנה הספינות, העמידו חביות ריקות גדולות הצפות על פני המים, ונאחזות בשלשלאות של ברזל ע"י עוגנים (אנקער) השקועים בקרקע הים, לבל ימושו ממקומם, החביות האלה  ימלאו באויר הגאזע בכל חודש, והן מאירות בתוך עששיות הדולקות בלילה, ולאורן תלכנה הספינות ותשמורנה את הדרך בין החביות ההן, אבל תחבולה רחוקה כזאת אין לעשות בכל הנהרות ובכל המדינות, אם לא ע"י אור העלעקטרי הנטוע על הספינה עצמה ומפיץ אורו החזק לכל צד במרחק גדול, כמו שאמרנו.

[…]

על מסלה אחת „נארדבאהן“ עשו לאקאמאטיווא הנושאת עליה מכונה מאגנעטית-עלעקטרית, והיא סובבת בכח הקיטור עצמו  ומוציאה אור עלעקטרי חזק מאד המעיר על פני כל המסלה במרחק גדול, בעיר לאנדאן וליפֿערפאל כבר התחילו להשתמש באור העלעקטרי להאיר מן החוף על פני המים במרחק רב מאד, לכל האניות ההולכות ובאות שמה, וגם בעיר האמבורג יבקשו כיום לעשות תיקון כזה. אצל עיר ברעמען אשר שמה אניות יהלכון בכח הקיטור ומושכות אחריהן ספינות רבות טעונות משא, והן הנקראות בשם „אניות מושכות“ (שלעפפ שיפֿפֿע), תקנו זה מקרוב אניה אחת המאירה באור העלעקטרי, והנסיון הראה לדעת, כי ע"י האור הזה תלכנה בטח כל האניות הנמשכות גם בלילה בלי שום פגע, כי האניה תפיץ אורה לאורך זרם המים במרחק גדול, עד שגם להשוכנים לאורך החוף מסביב תאיר מרחוק כמו אור היום.

על פי כל הנסיונות החדשים האלה, יחליטו רבים ממביני דבר, כי בזמן קצר יהיו מאורי הגאזע הולכים ובטלים, ואור העלעקטרי יירש את מקומם ויתפשט לרוב תועלתו בכל הארצות והמדינות, בים וביבשה. […]

–––––

*) אור היותר חזק הנודע לנו עד היום, הוא האור הנקרא על שם ממציאו „אור דרומאנד“, היוצא משריפת אבן סיד קטנה שנשרף ע"י ב' מיני גאזען שונים, יסוד המימי ויסוד החומצי, אורו לבן ומבהיק עד שאין העין יכולה לסבלו, כי בתוך חלק שמינית באצבע מגודל הסיד מתקנן אור רב כשעור האור מן 350 נרות סטערין, ואולם אור העלעקטרי יגדול עוד יותר ממנו עד כדי 40 פעמים.

---

"הצפירה", שנה חמישית, מס' 42, 5 בנובמבר 1878, עמ' 4-6. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

זה כבר הודענו כי נוסדה בענגלאנד חברה אחרת להכין חבל טעלעגראפי להניחו בים הגדול מענגלאנד עד אמעריקא. עתה באנו להודיע כי החבל הגדול והנורא כבר נגמר כלו ועתה מונח הוא טעון על האניה הגדולה אשר אין על עפר משלה, היא האניה אשר בראשית הבנותה קראוה בשם: „לויתן“ ועתה נתנו לה שם אחר: „גרייט איסטערן“. האניה עם החבל עומדת עתה במרחק איזה פרסאות מאשדות נהר טהעמז, ובקרב הימים תשים לדרך פעמיה להשקיע את החבל  בעמקי תהום הים הגדול לארכו מענגלאנד לאמעריקא. משקל החבל הוא: 480000 צענטנער (ככרים). האניה משוקעת במים ל"ב רגל. ב' מאות מלחים מאטראזען יובילו האניה, ומאה אנשים נועדו להשקיע החבל בים בדרך הלוכה במים עזים. כאשר תושלם מלאכת השקעת החבל הטעלעגראפי בים הגדול ויונח על מכונתו בקרקע הים ובקצה תבל מליו, אז ידברו אנשי ענגלאנד ליושבי אמעריקא כדבר איש לרעהו במשך רגעים אחדים בלי נשמע קולם. מחיר כל ידיעה ע"י הטעלעגראף הגדל והנורא הזה, הפלא היותר גדול ועצום בכל הפלאות וההמצאות של בני האדם תחת השמש מימי עולם עד היום הזה, אשר תכיל עשרים תבות המכילות לא יותר ממאה אותיות, יהי אז עשרים ליטרא שטרלינג (הוא לערך מאה ועשרים טהאלער) ובעד כל תבה עודפת על מספר העשרים ישולם ליטרא שטערלינג (לערך שש ר"ט ועשרים ז"ג).

---

"המגיד", שנה תשיעית, מס' 27, 12 ביולי 1865, עמ' 3. העתק באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סתרי הטבע וכחותיו: המאור לממשלת בלילה.

"רבות רעות ותלאות אפפו את יורדי הים באניות והסולים במים עזים נתיבה עת החשך יכסה על ימים רחוקים באין אור לנתיבתם ונוגה לארחותם, יגששו כעור באפלה ישטו ולא ידעו אנה, כי לא יספיקו הנרות והעששיות להאיר למו חשכת הליל, ומה גם בעת ינשב הרוח ברוב עוזו וסער מצפון יתחולל בלב ימים ונרותיהם יכבו. הלא אז כפשע בינם ובין המות, חרדתם איומה ופחד נורא יחרידם לרגעים ורע ומר גורל האניה אשר עברו עליה גלי הים ויכסוה, כי תצלול כעופרת במים אדירים באין לאל יד האניה השנית אשר חשה לעזרתה, להצילה מתהום רבה, יען העלטה שוררת ולא תגלנה לעין העוורים, וכה יאבד צי אדיר עם המון אנשים בבטן הים מבלי עזרה! אי לזאת המציא הח' האָלם הצרפתי עששית חדשה העולה על חברותיה באורה הרב והחזק, והיקר מאוד לנוסעי הים ועושי מלאכה במים רבים. אורה הגדול הזה לא יולד מפאת חמימות או מכל דברים החמים המולידים אור-אשיי, ונהפוך הוא, כי לא תתלהב כלל אם נחממה באש, וגם אם נשליכנה בתוך גחלים להטים לא תדלוק, אולם אם ננסה להשליכה למים אז, לתמהון נפשינו, תוציא אור כשמש בצהרים, וברבות הגשם והרוח – גם אורה ירבה.

המכונה הזאת תצלח להציל על ידה איש אשר נפל מהאניה אל תוך הים, כי חיש מהר אחרי נפלו ישליכו את העששית ההיא אל תוך המים, וממנה יאיר אור חזק המאיר על קו-עגול גדול סביבתה, ואחריה ירדו לחפש אחר הנטבע להעלהו ממצולות ים. גם תצלח, להאיר הדרך לפני האניה בלילי ערפל ורוח סועה וסער ומטרות עוז, אשר אז תאיר העששית הזאת ביתר שאת וביתר עוז עד שאם תהיה מונחת על ראש תרן גבוה אז נוכל לראותה ממרחק 24 קילאמעטר (לערך 22 ווערסט ברוסיא).

ועתה, קורא נעים, נחזור נא להתחקות על שרשה מדוע תבער בלא אש? מה זה הכוח אשר לא יסבול אש וחמימות ורק בהתחברו אל המים אז יבער כמו אש? – דע לך, כי המכונה הזאת מחוברת מאלה הדברים קטני הערך: מארגז קטן העשוי בתמונת מראה-הקנה (צילינדער) גבהו 12/100 מעטר, ורחבו 8/100 מעטר, מדרך גגו יצא קנה נחושת הוא קנה-המאיר ונקבו אטום במגבעת העשויה ממתכות רך. בתוך קנה-המאיר הזה עומדת שפופרת ארוכה מראש קנה-המאיר עד קרקעיתו של הארגז ובה שלשה פתחים פתוחים לתוך הארגז. והארגז ימלאו אם איזה דבר כעמיי אשר יצלח להוליד אור, ואז יסירו המגבעת מעל ראש קנה-המאיר ואת הארגז ישליכו אל תוך המים, ואחרי אשר המים יבקיעו מבעד השפופרת אל הארגז וירככו את הדבר-הכעמיי, אז פתאום תתלהב בלהבה גדולה ותראה מבעת ה קנה-המאיר. וכן תאיר העששית משך שתי שעות, אך אור בהיר לא תאיר רק במשך ארבעים וחמשה מינוטען.

אמנם המכונה הזאת תשתנה לפעמים על אופנים שונים וכל זה לפי צורך העת ורק למען הציל נפש אדם, אשר לזה צרוכה זמן הרבה, תעשה המכונה כפי מה שאמרנו, אולם בעתים אחרות יקרה, כי המשך האור איננו נצרך כלל רק הגדלת האור, למשל: אם איזה אניה בחזקת סכנה או למען האיר אותה וגם ליתן אות להאניה האחרת, להחיש לה עזרה, מורים מכלי תותח כדורים המלאים בדברים-כעמיים המאירים האלו וכו'.

החלקים אשר מהם יחובר מין הכעמיי-המאיר נודעים המה להחובלים ונמצאים תחת ידם תמיד לעת הצורך. ואלה המה חלקיו: אם נקח פהאספאר עם נֶתֶר הנשחק הדק ונחממו במעבה-האדמה (אשר מציקים בהכל הכלים) עד אשר ישרף היטב יעיף הפהאספאר ויבולע בחיק הנתר, ומהחבור הזה יולד מין כעמיי הנקרא „קאלציא מחבור הפאספאריי“. טבע הכעמיי הזה הוא, לחלק ולפרד המים ואשר מזה יולד „המלח-הפאספאריי“ „ויסוד-המימי הפהאספאריי“ המתלהבים מעצמם. ועתה הלא דעת לנבון נקל, מדוע תאיר העששית רק אם נשליכנה במים ולא ע"י האש.

המצאת המכונה הזאת הנקראת טאטאפאר נתגלה עוד בשנת 1857 ובהשנה השניה נבחנה על האניה „ברעטאן“ אשר היתה תחת פקודת רב החובל פאטיוא, אולם ברבות הימים נשכחה ונאבד זכרה ואח"כ בשנת 1868 נתחדשה עוד הפעם בארץ צרפת ומסיבת מלחמת האשכנזים והצרפתים בשנת 1870 חדלו הצרפתים, להרים העששית הזאת על תרן אניתם ורק בחופים אחדים ובארץ בריטניה עוד לא יסוף שמה וזכרה."

שלמה בערמאן, איש קאזעלעץ.

---

"עברי אנכי", שנה ארבע עשרה, גליון יט, 18 בינואר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ידיעות העולם והטבע.

צי אדיר

בימים הקדמונים אצל הפרסיים והרומיים הראשונים היו ידועים מיני ספינות גדולות אשר חז"ל קראו אותן בשם בורני גדולה, „וצי אדיר לא יעברנו“ אמרו חז"ל שזהו בורני גדולה *). מין מעשה הספינות ההן והמלאכה הגדולה אשר תקנו בהן, הפליגו חז"ל לספר כי התעסקו בהן שיתא אלפי גברי בתריסר ירחי שתא או תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא וכו', ועיקר המלאכה הזאת ותכליתה היה לשרש עצי אלמוגים (קאראללן) מקרקע הים הגדלים במקומות בלתי עמוקים סמוך לשפת הים, והיו טוענים הספינות הגדולות ההן במשאות כבדות מאוד עד ששקעו לעמוד על הקרקע, ואז קשרו האלמוגים ע"י חבלים אל הספינה, וכאשר הפריקו אחרי כן המשאות מן הספינה, חזרה הספינה לעלות למעלה, ועי"ז הוציאה בכח את עצי האלמוגים מן הים.

התחבולה הפשוטה הזאת לפי עיקר יסודתה, היא נהוגה עד היום אצל חכמי החרשים במלאכת בנין הספינות, אפס כי ישתמשו בה לא להעלות משאות מן קרקע הים, אשר לזה ימצאו ידם ע"י מכונות אחרות יותר נכונות ונקלות, אבל לענין אחר יותר נכבד ונעלה במלאכת הים, והוא להרים אניות גם היותר גדולות מעל פני המים, ולהעמידן בתוך אניה אחרת תלויה באויר מכל צד, למען יוכלו לתקן אותה ולחזק בדקיה בכל מקום אשר ימצאו בה חסרון, ואחרי כן ישובו להורידה על פני הים ללכת באשר תלך. אניה גדולה כזאת המקבלת בחיקה אניות אחרות לרפא את שבריהן ולתקן אותן למען יוכלו ללכת בדרכן, היא נקראת כיום בשם Dock או דאק המשוטט, ובכדי להראות אל הקורא יתרון הדורות האחרונים על הראשונים בכל מלאכת מעשה חרש וחושב, וכי מה שהשיגו בימים הראשונים רק ע"י ידי אלפי בני אדם במשך זמן ירחים, יעשו כיום אנשים מתי מספר בזמן איזו שעות, ויוציאו פעולות גדולות ונפלאות אשר לא שערון הראשונים, הננו לבאר פה לפניו תכונת הדאעק ההוא ואופן  פעולתו, להיותו באמת בנין נפלא המעורר פלא ותמהון בעין כל הרואה אותו על פני הים.

עיקר בנין הדאק הוא תיבה ארוכה וגדולה מאוד עשויה מן פחי ברזל עב ומוצק. אורך התיבה הוא 240 רגל, רחבה 80, וקומתה 8 רגל, והיא סגורה וסתומה מכל צד מהודקת היטב לבל יכנסו לתוכה המים מבחוץ, ועי"ז היא צפה כולה על פני המים מלמעלה. משני צדי התיבה עומדים שני דפנות מחוברים לאורכה אשר גם המה רק תיבות חלולות וסגורות, אורך הדפנות האלו כאורך התבה וגבהם 36 רגל ועבים 10 רגל, באופן שכל הבנין הזה נראה כמו אניה ישרה ארוכה ורחבה, המפולשת ופתוחה מלפניה ומלאחריה, כי אין לה רק שני דפנות על צדיה ושולים למטה אשר עליהם עומדים הדפנות, וכולם חלולים ופתוחים מבפנים מזל"ו. ספינה כזאת בהיותה על המים היא צפה כולה למעלה ודפנותיה עומדים נצבים עליה, ורק מעט מן עובי השולים הוא שקוע בתוך המים. ואולם בשולים ודפנות נמצאו במקומות מיוחדים מגופות, אשר בתחבולות מתוקנות לזה תוכלנה להפתח לחוץ בעת הצורך ולהסגר כאשר ירצו. כאשר יפתחו המגופות למטה יכנסו המים מבחוץ לתוך חלל השולים והדאק ישקע למטה כל אשר ירבו ויגברו המים בתוכו, וכאשר יפתחו גם המגופות שבדפנות ישקע עוד יותר, באופן שע"י פתיחת וסגירת המגופות נוכל להשקיע את הדאק עד איזה עומק שנרצה, וכאשר נרצה להביא בתוכו איזה אניה, יפתחו המגופות בשולים ודפנות בכדי שישקע הדאק בעומק המים עד כדי חציו ויותר, באופן שהמים יעמדו בתוכו עד כדי 25 או 30 רגל בגובה הדפנות, ואז תוכל גם אניה היותר גדולה לבוא מן הים ולעבור בין דפנות הדאק באין מעצור, ובהיותה צפה על פני המים בתוכו יעמידו מתחת האניה עמודים חזקים מכל צד עד אשר תוכל להשען ולעמוד עליהם, ואחרי כן יריקו כל המים מתוך חלל השולים והדפנות ע"י כח מכונות הקיטור הנכונות ומתוקנות לזה, ועי"ז ישוב הדאק להתנשא ויעלה למעלה מתוך המים, והאניה שבתוכו תשאר עומדת למעלה על העמודים אשר היא נשענת עליהם בתוך הדאק כעל מקום יבשה.

בתמונה שלפנינו הצגנו תמונת הדאק הגדול אשר לממשלת ארצות אשכנז העומד אצל החוף שווינע-מינדא אשר על ים הבאלטי. – הבנין הגדול הזה הוא כמו מבצר חזק כולו ברזל מוצק הצף על פני המים, שני דפנותיו העומדים מזה ומזה הם בלתי שוים בעבים מלמטה כמלמעלה רק מתחתם הם הולכים ומתרחבים בשפוע לצד פנים, באופן שמדת הרוחב באמצע למטה הוא רק 10 רגל, לפי שכל האניות הן רחבות למעלה וצרות למטה, וע"כ תוכל גם אניה היותר גדולה לעמוד בתוך הדאק למטה ולהשען על העמודים התומכים אותו מכל צד, ועוד ישאר מקום פנוי ורחב ידים מכל צד עבור העושים במלאכה עם כליהם הנחוצים להם, והשפוע הנמצא למטה בדפנות גם הוא עשוי על תבנית מעלות ומדרגות  אשר עליהם ילכו לאורך מן הקצה אל הקצה, גם יעלו וירדו עליהם מן גובה הדפנות למעלה. על פני רוחב הדפנות למעלה נמצאו עליות מרווחים וסורג מסביב להם אשר עליהם ילכו ויסובבו העושים במלאכה לכל ארכם, בתוך הדפנות מבפנים עומדות מכונות הקיטור, אשר בצורה שלפנינו נראו רק ארובות העשן היוצא מהן, ובכח המכונות ההן יעשו כל המלאכות הכבדות בתקון האניות, ועל ידיהן יריקו את כל המים מן חלל הדאק, יפתחו ויסגרו המגופות, ולזה נמצא תחבולות נכונות אשר כל המגופות יפתחו ויסגרו בבת אחת, בכדי שהמים הבאים לתוך החלל בפנים יהיו במדה אחת שוה, כי זולת זה אם  יקרה שבצד דופן אחד יתמלאו המים קודם לדופן השני, הלא יכביד הצד ההוא על שכנגדו והדאק יטה לנפול. וכן החלל שבתוך הדפנות והשולים אינם רקים ומפולשים בכל אורכם, רק עשוים חדרים ותאים קטנים נפרדים זה מזה ע"י קירות ודפנות, שכאשר תקרה לפעמים איזה סבה שיולד חור או נקב באיזה מקום מן הדאק, אז לא יכנסו המים רק בתא הקטן ההוא אשר שם החור לא יותר, וזולת זה יוכל כל הדאק לשקוע בתהום הים באין מציל, מבלי יוכלו לדעת באיזה מקום נעשה החור ואיך לתקנו. ובכלל כל פרטי המלאכות הנחוצות למעשה הדאק ופעולותיו הם עשוים ומתוקנים ע"י תחבולות חרוצות  ומדויקות, עד כי בכדי להשקיעו בתוך המים ולהכניס איזה אניה גדולה מן הים, לא יצטרכו רק לזמן שעה אחת לא יותר, וכן להוריק שוב כל המים מקרבו ולהגביה כל האניה ההיא שתהיה תלויה ועומדת בתוכו כעל היבשה כל זה נגמר ונעשה במשך ד' שעות לערך! –– נפלאים מעשה אנוש ותחבולותיו בימינו היום!"

*) והוא ענין מבאר מן ויבן ביהודה ברניות

[חיים זעליג סלאנימסקי]

---

"הצפירה", שנה שניה, מס' 12, 24 במרץ 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.