– כן מודיע משרד העתונים כי הצולב הגרמני עמדן מהתחנה החינאית בא פתאום למפרץ בנגל בי' לח"ז ויכבוש שש אניות בריטיות, שחמש מהן נטבעו והששית נשלחה לקלקוטה עם הנוסעים. מספרים כי העמדן היא כעת ברנגאון.
* * *
מתוצאות מלחמות הים.
[…]
העתונים התורכים מודיעים כי שתי סירות-תותחים אנגליות שנמצאו במפרץ הים הפרסי בקשו מפלט להן אצל „שט איל ערב“ בפחדן מפני הצולבת הגרמנית „עמדן“ השטה בהאוקינוס ההודי ומטילה פחד בכל הים ההוא. שתי הסירות כבר עוגנת זה חמשה ועשרים יום לפני מוחמירה.
* * *
מפלאותיה של האניה עמדן.
(תלגרמי הצירות הגרמנית)
קושטא, 1 נובמבר.
המחנה הכללית הראשי מודיעה מיום 30 אוקטובר. לפי הודעת הסוכנות הטלגרפית הפטרבורגית מטוקיו ירתה הצולבת הגרמנית עמדן פצצות-טורפידים על הצולבת הרוסית שמטשיץ (?) ועל המשוטט הצרפתי ותטביעם על-יד בית מבנה האניות שבפולה פננג. הצולבת עמדן שתה עליה ארובה רביעית מדומה כדי שלא יכירוה ובזה יכלה להתקרב להאניות המחריבות מבלי שישימו עליה לב.
וגנהים.
נ"ב. לפי הנראה הצולבת הרוסית הזאת היא האניה ימטשוג, שירדה הימה בשנת 1903, שתכיל 3180 טון ושנשאה 653 מלחים.
* * *
„העמדין“ צללה עם כל מלחיה
תלגרמי הצירות הגרמנית
קושטא, 12 נובמבר.
לפי הודעת האמירליות האנגלית תקפה האניה האוסטרלית סיטשיי ביום 9 לחדש בבוקר את אנית הוד מלכותו „עמדין“ על-יד איי-קורוז (?) בשעה שחלק מחיליה ירדו אל החופים להחריב את תחנות הכבל והתלגרף אחרי מלחמה מרה שהיתה באבדות רבות נאחזה אש בהעמדין על-ידי הארטילריה המכרעת של האויב ומלחי העמדן עצמם צללו את האניה בים.
לונדון. העתונים מפרסמים פרטי התגרה, שהיתה עוד בימים הראשונים של המלחמה, בין אנית המלחמה האנגלית „גלוסטער“ ובין האניות הגרמניות „געבען“ ו„ברסלוי“ במפרץ מסינה. „גלוסטער“ קבל פקודה להתחקות על האניות הגרמניות ולרדוף אחריהן. במהרה אח"ז בלילה נראו האניות הגרמניות במפרץ מסינה. האניה האנגלית שטה אחריהן בחכותה לאניות-עזר. פתאום עצרה האניה „ברסלוי“ בלכתה וירתה מוקשים אחדים. האניה האנגלית שנתה את מהלכה ונעלמה. בבוקר נמצאה פתאום האניה „גלוסטער“ בין אניות גרמניות, וכחות-עזרה לא הגיעו עוד. המפקד החליט להתחיל מלחמה עם „ברסלוי“, וירה שש פעמים. כדורים אחדים פגעו באניה זו. האניה „ברסלוי“ השיבה על היריות אבל הזיקה רק את אחת הסירות אשר ליד האניה הבריטית. האניה „געבען“, בהתקרבה אל מקום המלחמה, התחילה גם היא לירות, אבל כדוריה לא הגיעו אל המטרה. „גלוסטער“, בראותה את אי-האפשרות להמשיך את המלחמה עם שתי האניות, התחילה לסגת במהירות השלמה שלה, בעזבה את האויב.
"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 268, 9 בדצמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פאריז. הודעה רשמית של מיניסטריון הצי: „ביום 30 מאֶרץ ראתה אניה של האסקדרה הצרפתית הקלה השניה על מרומי דיעפפא סירה תת-מימית גרמנית ששטה על פני המים. האניה הצרפתית רדפה אחריה והכריחה אותה להשקע במים, ירתה על ה„פריסקופ“ והתחילה לסובב, בכדי לנקב את הסירה, ועברה על המקום, שבו שקעה הסירה, בעצם הרגע שבו נעלם ה„פריסקופ“ הוברר, שבאותו המקום נראה כתם גדול של שמן“.
לונדון. אנית-הקיטור האנגלית „פלאמיניאן“, שהלכה מגלאזגוי לקאפשטאדט, הטבעה ביום ג' במרחק חמשים מיל מאיי סיללי ע"י הסירה התת-מימי הגרמנית Y 28. מלחי האניה במספר 41 איש נלקטו ע"י אנית-הקיטור הדנית „פינלנדיה“ והועלו על החוף בחוליכד.
לונדון. מזכירה של אגודת שיט-הים המסחרי מודיע, כי מפאת אבדן אנית-הקיטור הענקית „פאלאבה“, שהכילה 48,000 טונות, החליטו הקפיטנים של אניות המסחר לנקום את נקמת מותו של הקפיטן של „פאלאבה“ והם דורשים לזיין את אניותיהם בתותחים, למען יוכלו להגן על עצמם.
למלחי האניה „פלאמאניון“ ניתן זמן קצר מאד ורק בדוחק גדול הספיקו לשבת בסירות ההצלה קודם שנתפוצצה האניה במוקש.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 65, 2 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון. אנית-הדואר האנגלית „ארמיניאן“ נטבעה ע"י תת-מימית ביום השני לשבוע ליד חופי קורנועל. אבדו אחדים מן המלחים.
לונדון. האניה „ארמיניאן“ שטה מניופורט-ניוס. הניצולים מבין המלחים באו לקאַרדיף, הם מודיעים שראו את התת-מימית בגובה איי סילי ונסו להמלט, אבל היא הדביקה אותם וירתה באניה כדורים אחדים. המלחים הורידו סירות-הצלה. התת-מימית זרקה אז מוקשים והטביעה את האניה. מספר המלחים הגיע לחמשים איש, וביניהם י"א אמריקנים.
וואשינגטון. הודעת הקונסול האמריקני בבריסטול ע"ד אבדת אמריקנים בשעת טביעת ה„ארמיניאן“ עוררה סנסציה בחוגים הרשמיים, שהאמינו בשמועות ע"ד תשובתה הרצויה של גרמניה על הנוטה האמריקנית. החוגים הרשמיים אינם סוברים, שנעשתה בקורת באניה ושהנוסעים ניצולו לפני הטבעת האניה. פערזש-ג'יראד קבל פקודה לדרוש בלונדון ובברלין פרטים ע"ד ההטבעה הזאת.
לונדון. האניה „מעדי“ העלתה היום על החוף בדינמור למזרח החוף דבוטערפורדי עשרים איש ממלחי האניה השוטלנדית, בת 7500 טון, שנטבעה ע"י תת-מימית בבוקר במרחק ששים מיל מקווינסטאַון משערים שגם יתר המלחים ניצולו.
לונדון. התת-מימיות הגרמניות הטביעו במוקשים במשך הימים האחרונים את האניה הנורביגית להעברת עשת „קאנבויסקענעט“, ששטה מפורטלנד לליוורפול, את האניות הנורביגיות „געזע“, ששטה מחריסטיאניה לרעקא ו„טאין-מאדנה“, ששטה עם משאי לליט, במרחק של עשר מילין מאולעזונד, ולבסוף הטביעו בכדורים אניה נורביגית „חוטקא“ במרחק שלשים מיל מן החוף הדרומי של אנגליה. המלחים ניצולו.
קופנהאגן. מטרונטהיים מודיעים, כי באניה נחקרו הנצלים מאנית הנורווגית „סויניארל“ שנטבעה. לפי דבריהם נטבעה האניה על-ידי מוקש. לפני ההטבעה ראו אחדים סמוך לאניה תת-מימית. המפץ היה תיכף אחרי שנעלמה תת-המימית. האופיצר השני של האניה ראה אחרי המפץ שתי לשונות אש אדומות.
לונדון. ע"י תת-מימית נטבעו ליד ליזארד אניות הקיטור האנגליות „קוקאזיען“ ו„אינגלמור“. המלחים עלו על החוף בפאלמוט.
אנית המפרש „וולביורי“, בת 4,000 טון, עם משאוי של צוקר מקובא, אשר שטה לקווינסטאון, נטבעה על ידי תת-מימית ליד חופי אירלנדיה. המלחים ניצולו.
לונדון. ספינה אנגלית, ששטה מפארטבורו לניו-פורט, נטבעה ע"י תתמימית ליד ברויחר. תשעה מן המלחים ניצולו ע"י מחבלת-מוקשים.
לונדון. הללויד מודיע מבאלטימורה שבאירלנדיה, כי הספינה הנורווגית „טיסטליבאנק“, שהיתה טעונה חטים וששטה לבאחטיאבלאנקו, נטבעה בלילה שעבר ליד פאסטנעט. חלק מהמלחים ניצולו.
רומי. ראש השטאב של הים מודיע: „אתמול בחלק העליון של הים האדריאטי השליך מעופף צרפתי מגובה של ט"ו מטר שתי בומבות על התת-מימית האוסטרית U 11. הבומבות התפוצצו מתחת למים קרוב למגדל הפריסקופ, וכפי הנראה, התוצאות מוצלחות.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 140, 4 ביולי 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון. לשכת העתונות מודיעה, שהצי הבריטי התנפל על הצי הגרמני ליד האי הלגולנד. שתי אניות-מרוץ גרמניות נטבעו, האניה השלישית נעלמה בערפל ואח"כ טבעה, בהיותה כולה אחוזה להבות. מן האניות האנגליות לא אבדה אף אחת.
לונדון. לשכת העתונות פרסמה את ההודעה הזאת: בבוקר השכם אחז הצי האנגלי בפעולות מוצלחות נגד הצי הגרמני ליד אמת־הים בהלגולנד. גדוד חזק של אניות-מוקש, בהשענו על אניות-מרוץ קלות וגם על אניות גדולות, יחד עם סירות תת-מימיות, התנפל על גדוד אניות-מוקש גרמניות ואניות-מרוץ, שהגינו על המבואות אל החוף הגרמני. אניות-המוקש האנגליות נהלו מלחמה עצומה עם אניות האויב. אניות האנגלים שבו בסדר נכון מבלי נזקים. שתי אניות-מוקש גרמניות נטבעו, מן הנותרות ניזוקו הרבה. אניות-המרוץ האנגליות התנפלו על אניות-המרוץ הגרמניות. אנית-מרוץ קלה של [הכתוב משובש] הגרמנית „מאינץ“ בקבלה רק נזק קטן. האסקדרה של אניות-המרוץ הטביעה את אנית-המרוץ הגרמנית מטפוס „קעלן“. אנית-מרוץ שלישית גרמנית, אחוזת להבות, צללה תהומות. באופן כזה השמידה האסקדרה האנגלית את כל אניות-המרוץ הגרמניות שנלחמו כנגדה. האסקדרה של אניות המרוץ הגדולות, שעליה התנפלו הסירות התת מימיות, לא סבלה נזקים. אף אניה בריטית אחת לא קבלה נזקים קשים. אבדות האנגלים בהרוגים הן מועטות מאד.
לונדון. לפי ידיעותיה של לשכת העתונות מודיעה אנית-המרוץ „ליוורפול“, שהיא שבה עם תשעה אופיצרים גרמנים ופ"א מלחים שנשבו. ביניהם יש פצועים רבים. יש יסוד לשער, שניצולו עוד הרבה מלחים גרמנים.
לונדון. משערים, כי אחרי המפלה שנחל הצי הגרמני, לא תהיה לו עוד היכולת לטמון מוקשים בים הצפוני ולהשפיע באופן כזה על מסחר הים של הממלכות הנייטרליות. מאנטוורפן מודיעים ע"י הטלגרף, שהעיר מאלין, שעליה הרעישו הגרמנים, נעזבה ע"י התושבים. בעיר אין גם גרמנים.
"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 189, 30 באוגוסט 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(עזרתם של יהודי אמריקה). הועד הציוני הזמני שבנויורק, שבראשו עומדים ה' בראנדייס, הד"ר ש. לווין, אסף עד יום הי' בפברואר לעזרת פלשתינה והמוסדות הציוניים כמאה ושבעים אלף דולר. חלק מסוים של הסכום הזה כבר נשלח לאלכסנדריה וליפו לרשותם של הועדים המקומיים.
כידוע, החליטו יהודי אמריקה עוד לפני שלשה חדשים לשלוח לפלשתינה אנית-קיטור עם צרכי אוכל בשביל התושבים היהודים הנצרכים. בין הנדבות שנתקבלו לצורך זה יש הנדבות ההגונות האלה: 50,000 דולר מאת מר נתן שטרויס; 25,000 דולר מאת יעקב שיף; 25,000 דולר מאת הועד האמריקני-יהודי ועשרת אלפים דולר מאת ה„צלב האדום“ האמריקני.
אז התחילו להשתדל לפני ממלכות אירופה בדבר העברה חפשית של המשאות האלה לפלשתינה, וע"י שתקבל במהרה רשיון, ואולם תיכף אח"כ הוברר, שמפאת תנאי העת הנה משלוח אניה מנויורק ליפו עולה ביוקר מאד, וסכום גדול של כסף הנדבות צריך להתבזבז ע"ז. המעבר הרגיל של האניות בין אמריקה וחופי סוריה נפסק עתה. אחרי שהוברר, כי קשה מאד למצוא אניה מתאימה למטרה הנזכרה לעיל, חשבו כבר לעזוב את הרעיון ע"ד משלוח האניה.
ואולם עורכו של העתון „דהי דיי“, מר הרמאַן ברנשטיין, השתדל בנידון זה לפני הממשלה (כפי שהבאנו כבר ב„הצפירה“ זה לא כבר“. אחרי שיחה שהיתה למר ברנשטיין עם הנשיא רוזוולט פקדה הממשלה הוואשינגטונית, כי אנית-הצי הראשונה שתצא לים התיכון תוביל גם צרכי-אוכל בשביל יהודי פלשתינה. כעבור ימים אחדים קבל הועד היהודי הודעה מאת מיניסטריון הים, כי אנית-המלחמה „וואולקאן“, שתפליג לים התיכון בד' מארץ עם משאוי של פחמים בשביל אניות-המרוץ האמריקניות בים התיכון תוביל גם משאוי של 55 אלף פוד צרכי-אוכל בשביל היהודים בפלשתינה.
הידיעה ע"ד השתתפותה זו של ממשלת אמריקה בגורלם של יהודי פלשתינה נתקבלה בהתלהבות ובשמחה בכל חוגי הצבור היהודי באמריקה. נגשו תיכף ומיד להכנת הצרכים ולחבישתם. ביחוד נשלחו קמח, צוקר, אורז, גריסין וגם מצות.
האניה תבוא ליפו כעשרת ימים לפני חג הפסח; פריקת המשאות וחלוקת המזונות תתנהל תחת השגחתם של הקונסול האמריקני והמורשים המקומיים של הועד האמריקני-היהודי.
* * *
אנית הפחם של הצי האמריקאי USS Vulcan. מקור: ויקישיתוף.
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
כמו שכבר הודעתי לכם, צריכה היתה האניה האמריקנית „וואולקאן“ להגיעה בימים הללו הנה, עם צרכי האוכל, שאחינו בני אמריקה נדבו בשביל היהודים בארץ ישראל. בכליון עינים חכו פה, וביותר בארץ ישראל, לבוא האניה, בתקוה, שהיא תקל הרבה את המצב הכלכלי הרע במקומות שונים בארץ ישראל, וביחוד בירושלים. והנה ביום 10 אפריל הגיע האניה סוף סוף הנה, והביאה 850 טון צרכי אוכל שונים (הטון הוא 61 פוד), בהם: קמח, תבואה, צוקר, גפרוריות, מלח, צרכי רפואה שונים וכיוצא באלו. נפט וגחלים, שיושבי הארץ זקוקים להם ביותר – לא הביאה האניה, מפני הקושי של העברה מאמריקה להכא, ומפני שממשלת אנגליה לא הרשתה להכניס לארץ האויב את שני החמרים הללו.
באניה זו באו גם שני חברי הועד האמריקני לסדור העזרה, שהם עסקנים ציוניים באמריקה לסדר את חלוקת הצרכים בארץ ישראל, וכדי לתת דין וחשבון לפני הצבור היהודי באמריקה על אדות פעולת הועד האמריקני, בשביל אחינו היהודים הסובלים מתגרת המלחמה בארץ ישראל. שני העסקנים הם האדונים לווין מנויורק, הידוע באמריקה בתור עסקן פוליטי חשוב, והשני מר לווין-עפשטיין, בנו של מנהל ה„כרמל“ האמריקני.
האדונים הללו בירידתם באלכסנדריה נתקבלו מאת עסקני הצבור בכבוד גדול. מזה נסעו לקאירה לבקש רשיון מהממשלה הצבאית האנגלית, להוביל מכאן את החמרים לחופי יפו וחיפה. הרשיון ניתן – והאניה תפליג מזה בלוית האניה האמריקנית „טענעסע“, שמשעת התחלת המלחמה היא נמצאת במימי ארץ ישראל.
מקוים, שהחמרים אלו יקלו במדה מרובה את חומר המצב והמשבר הכלכלי בארץ ישראל. כפי שנודע לי ימסר גם חלק מהצרכים הללו להקאימקם היפואי ולהקאימקם החיפואי, בשביל הערביים הזקוקים לתמיכה, אף כי הערבים האמריקנים לא השתתפו במדה מרובה במשלוח זה.
האניה „וואולקאן“ תבקר רק את החופים יפו וחיפה.
* * *
הסיירת המשוריינת האמריקאית USS North Carolina. מקור: ויקישיתוף.
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
הפרטים שהגיעו הנה בדבר החמרים, שהביאה האניה „וואוּלקאן“ האמריקאנית, ופריקתם בחופי א"י, מוכיחים שהידיעות הראשונות בדבר הפריקה ביפו היתה מוקדמת. לפי הידיעות האחרונות לא פרקו כלל ביפו את החמרים מן האניה. הקומנדנט הצבאי ביפו, חסן-בצרי-ביי, דרש מאת האדונים לווין ולווין-עפשטיין במחיר הרשיון להוריד את החמר ליפו 75 אחוז בשביל הצבא. העסקנים האמריקנים הציעו לפניו עשרים וחמשה אחוז – ולא הסכים. הצירים הנזכרים הודיעו לציר אמריקה בקושטא, מר מורגנטוי, בטלגרמה את דבר דרישת הקומנדנט, והוא השתדל בשער העליון, וכנראה, לא הביאה השתדלותו לידי התוצאות המקוות, כי אחרי קבלם את תשובתו היו מוכרחים להוסיף עוד 8 אחוזים, כלומר: התייבו למסור לקומנדנט 33 אחוז מהחומר המובא והודיע לו, שמדה זו היא המדה המקסימית ועליה לא יוסיפו בשום אופן. אולם הוא עמד על דעתו הקודמת. הקונסול האמריקני השתדל והתערב בדבר ומחא נגד דרישת הקומנדנט בכל עוז, אך ללא הועיל. האניה היתה מוכרחת להפליג לחוף ביירוט, מבלי שתפרק ביפו את החמרים.
בחוף ביירוט נמצאת, כידוע, האניה האמריקנית „נורט קארולינה“, אשר חכתה לגחלים שהאניה „וואוּלקאן“ הביאה בשבילה מאמריקה, ואחרי שפרקו את הגחלים מה„וואולקאן“ על פי פקודת מיניסטר הצי האמריקני, מר דאניעלס, שפקד על האניה „נורט קארולינה“, לאחר שקבל את הידיעה ע"ד דרישת הקומנדנט היפואי, שתלווה את ה„וואולקאן“ עד יפו ואת המו"מ ינהל רב החובל של צי המלחמה, וזמן הוקבע, שאם לא יסכים הקומנדנט היפואי להתנאים של רב החובל עד כ"ב אייר, תפליג האניה לאלכסנדריה, אפילו אם תהיה מוכרחה שלא לפרק את החמר הנחוץ כל כך בא"י.
כדאי להעיר, שהממשלה העליונה בקושטא, נתנה להאניה תעודה מיוחדת (Saut Conduit) המרשה לה להכנס לחוף יפו בכלי כל מעצור ולהוריד את משאה על החוף והפקידים המקומיים אינם רשאים להפריע. אבל עכשו שוררת אנרכיה שלמה בטורקיה וכל פקיד עושה את שלו. בעת כתבי את מכתבי לא נודעו עדיין תוצאות המו"מ.
[…]
י. בן-ני"ב.
אלכסנדריה. כ"ב אייר.
* * *
מכתב מאלכסנדריה של מצרים.
(מאת סופרנו המיוחד).
המשא ומתן של האניה „וואוּלקאן“ האמריקנית, שהובילה בשביל היהודים שבארץ ישראל צרכי-אוכל, עם הקומנדנט הצבאי ביפו, בצרי-ביי, נגמר בזה, שהעסקנים היו מוכרחים למסור לרשותו 37 וחצי אחוזים, והשאר הורד אל החוף ביפו, והחלוקה החלה.
לרגלי המלחמה שהוכרזה בין יפן וגרמניה במזרח הרחוק חושבים אנו לנחוץ למסור כאן לקוראינו ידיעות על דבר ציי ארופה בחופי כינה, באשר כמעט ברור הוא כי המלחמה במזרח הרחוק תתרכז רק על הים.
הכחות הימיים של ממלכות ארופה במימי האוקינוס השקט הופחתו הרבה בשנים האחרונות, כי כל ממלכה וממלכה השתדלה להגדיל ולרכז את ציה במימיה היא. אולם בכ"ז עוד גדול הוא בערך מספר אניות המלחמה במימי כינה אשר בלי ספק תשתתפנה עכשיו במלחמת יפן גרמניה, בעד וכנגד יפן.
לממשלה האנגלית יש במזרח הרחוק 5 אניות מלחמה: אנית־שריון אחת: „טריומף“; שתי אניות־מרוץ גדולות: „מונטאורום“ ו„המפשיר“; שני צלבנים קטנים: „ניוכסטל“, ו„ירמות“; 12 סירות מהרסות מוקשים ושלש אניות השטות מתחת למים. כל האסכדרה הזאת עומדת תחת ראשות סגן-האמירל האנגלי שנמצא באנית השריון „טריומף“. לאסכדרה זו צריך עוד להוסיף את אניות-המלחמה העוגנות במימי אוסטרליה והודו, שברגע של סכנה תוכלנה להוסיף לאסכדרה של סגן-האמירל האנגלי.
לגרמניה יש במזרח הרחוק אסכדרה של 5 אניות מלחמה בראשות סגן-אמירל; שתי אניות צלבניות מכוסות שריון: „שרנהורסט“ ו„גניזנא“ ועל כל אחת מהן 8 תותחים, ושלשה צלבנים יותר קטנים: „אמדן“, „ליפציג“ ו„נירנברג“. לזה יש להוסיף 2 אניות מוקשים.
לרוסיה יש במזרח שתי אניות צולבות קטנות: „אסקולד“ ו„זמציג“, 15 סירות מהרסות מוקשים ואניות מוקשים, שלש סירות שטות מתחת למים.
לאיטליה יש במימי כינה אנית-מלחמה אחת גדולה: „מרקו־פולו“ ואנית-מקלע אחת.
גם לאוסתריה יש במימי האוקינוס השקט אנית-שריון אחת: „הקיסרית אליזבט“, שכמו שכבר הודיע התלגרף כבר התחברה אל האסכדרה הגרמנית בים השקט.
גם לצרפת יש בים השקט אסכדרה של אניות אחדות בראשות „קונטר-אמירל“: „מונט־קלם“ עם 12 תותחים וה„דופלקס“ עם 8 תותחים. חוץ מזה יש לה עוד צלבן אחד „יונדויל“ ושלש אניות מקלעים. לאסכדרה זו צריך עוד להוסיף את אניות המלחמה הקטנות הנוגעות תמיד בחופי הודו וכינה ומספר גדול של סירות מוקשים ומהרסות מוקשים.
אם נוסיף לזה גם את הכחות הימיים של ממלכת יפן נבוא לידי מסקנא כי אין כל ספק שעבודה קשה עד מאד תהיה לצי הגרמני העוגן בים השקט להלחם נגד כל האסכדרות הארופיות. אולם כפי שמודיעים העתונים מקיאו־טשאו חסמו כבר סירות המוקשים הגרמניות את חופי „קיאו־טשאו“ וביחוד את נמל „טסין־טאו“ במוקשים ושום אניה זרה יכולה לגשת עכשיו אל החופים האלה. האסכדרה הגרמנית בעצמה שעומדת תחת הנהלת סגן-אמירל הפליגה כבר אל הים ועכשיו מחכים להתנגשות שתהיה בין האסכדרה היפנית שעזבה את חופי יפן בראשות האמירל היפני „בוה“ וצרה על קיאו-טשו.
"החרות", שנה שישית, מס' 271, 2 בספטמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.
שר הצי הבריטי אדוארד קרסון. ציור מאת John Lavery, שנה: 1916. המקור: ויקישיתוף
האנגלים ומלחמת הצוללות
האורגן של בעלי־האניות האנגלים „פיר פלי“ אומר כי האבדות באניות בחדש פברואר היו „כמעט כבדות“ ("fairly heavy").
עורך העתון אומר כי ממשלות ההסכמה צריכות לאחז במדות הכי קשות בכדי להנצל מסכנת הצוללות. „אנו, האנגלים, כותב בעל הממר, סובלים עתה מאד. האניות הנאוטרליות המוכנות לשרתנו אינן מספיקות למדי את צרכינו ואין לנו, איפוא, להתנחם בהן. מלחמת הצוללות משמידה את צי המסחר שלנו, מגרשת את האניות הנאוטרליות מחופינו, מכריחה אותנו להשתמש רק באמצעינו אנו, אשר הגנתם היתה צריכה להיות למעננו חובה קדושה. אניות אנגליות רבות וגדולות ירדו לתהומות הימים, משאות חשובים שאין תמורתם אבדו לנו. מענין הדבר כי כמעט כל פעם טובעות שתי אניות בבת אחת ע"י התרפיד הערום. למה נוסעות האניות שתים שתים? לאיזו מטרה אנו מתקרבים בפעולות המסוכנות האלו? בעלי-האניות מתמרמרים בעיקר על טביעת אניות הנוסעים שמשקלן הוא גדול מאד. אסונות כאלה משאירים רושם נורא על הקהל האנגלי והמוניטין שיצאו לנו בעולם מה יהיה עליהם? מה יאמר העולם אם יראה שאין בכח צינו הגדול להבטיח את מסע האניות נגד אויבים קטנים כאלה? אבדותינו באניות נוסעים מביאות, אם כי באופן בלתי ישר, תועלת רבה לנאוטרלים. הנוסעים לא ירצו עוד לסכן את עצמם באניות אנגליות ויבכרו על פניהן את האניות הנאוטרליות המגינות עליהן בדגלן הנאוטרלי. דוגמה מעציבה לזה היא טביעת האניה „ורצסטר“ בעלת 7000 טון בהמצאה על הקו בומבי-ליברפול שהשאירה רושם חזק על דעת הקהל הכללית“.
ואחר זה עובר בעל המאמר אל השטה הפוליטית של לורד כרסון ומבקר אותה באפן חריף: „מה עשה עד עתה יורש כסאו ותיקו של בלפור? אין אנו רוצים להמצא עוד במצב של אי-ידיעה כמו עד עתה. ידבר אלינו מר כרסון בדברים ברורים ואל יסתיר מעינינו את החשוב לנו לדעת לטובתנו. הפרלמנט והעם האנגלי רוצים לדעת את האמת לאמתה, את המצב כמו שהוא. עול גדול עושה כרסון בהשאירו אותנו במצב כזה. אין אנו יודעים ואין אנו מכירים את המדות שבהן אחז, לפי דבריו, הצי האנגלי נגד הצוללות. היינו שמחים מאד לו בשר לנו לורד כרסון לפחות פעם אחת ע"ד טביעת צוללת גרמנית. לדאבוננו עוד לא שמענו זאת מפיו והוא מנחם אותנו בהבל, עונה לנו בדברים של מה-בכך. מעציב מאד יהיה הדבר אם גם בוזרה של לויד ז'ורז' מצאנה שגיאות שבהן האשימוו את הוזרה הקודמת של אסקוית. עת עתה עוד לא למדנו מן הנסיון…“.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 136, 21 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קרב איי פוקלנד. ציור מאת W.L. Wyllie, שנה: 1918. המקור: ויקישיתוף
מערכה ימית חשובה
(מהסוכנות הגרמנית הרשמית „וולף“)
בגליון יום אתמול כתבנו, כי לא הגיעו מברקים חדשים מאת הציר הגרמני. ואולם, בשעה אחת אחרי הצהרים הדביקו הגרמנים, באולם הקריאה שלהם אשר סדרו במקום שהיה קודם הדאר הגרמני, מברק שהגיע להם מהסוכנות העותמנית הכללית (הגרמנית) שבקושטא, וזו לשונו:
סוכנות „וולף“ (שהיא הסוכנות הגרמנית הרשמית) מודיעה שלפי מברקי הסוכנות רויטר היתה פגישה ימית בין צי גרמני וצי אנגלי ליד איי פלקלנד (איים השייכים לאנגליה, באוקינוס האטלנטי, בדרום אמריקה). אניות-המלחמה הגרמניות „שרנהורסט“, „גנייזנוי“, „לייפציג“, „נירנברג“ נטבעו. האניה „דרזדן“ הצליחה להמלט. שתי אניות-פחם, אשר לוו את האניות האלו, נלקחו בשבי.
האניות הגרמניות שנטבעו הן הן אותן האניות, אשר הטביעו לפני חדש ימים את אניות-המלחמה האנגליות „מונמוט“ ו„גוד-הופ“, במימי שילי.
כנראה, שהאניות הגרמניות נמצאו מכתחילה במעמד לא-טוב לקליעה ולכן לא היה אפשר להחל במערכה נגד שמנה ושלשים האניות של הצי האנגלי.
הקוראים זוכרים את הרשם האדיר שעשה בעולם כלו מעשה הצי הגרמני הזה לפני חדש, ע"י החרבת חצי הצי האנגלי של האמיר ברדוק. זה היה בחמשי לחדש העבר, וחמש האניות הגרמניות, (ששתים מהן „שרנהורסט“ ו„גנייזנוי“ הן מהגדולות ומהטובות באניות גרמניה ושנשתמטו מנמל צינג-טאו עוד בתחילת המצור היפני) נתחברו בדרכן לשילי לאניות-המרוץ הקטנות „לייפציג“, „נירנברג“ ו„דרזדן“.
בהגיען לאיי טהיטי באוקינוס השוקט, השייכים לצרפת מצאו שם אנית מקלעים קטנה, זל שמה, ויחריבוה. משם התמידו דרכם הלאה, ותטביעינה אניות-מסחר שונות, עד הגיען לקרבת קורונל, בשילי המרכזית, לא רחוק מנמל ולפריזו. שם נפגשו בצי אנגלי קטן, בן ארבע אניות, תחת פקודתו של האמיר ברדוק, ולפני שהספיק האמיר האנגלי אף להסתדר למערכה כבר קלעו הגרמנים, לפי הודאת ה„טיימס“ עצמו, בדיוק מצוין אל האניות האנגליות.
האניה „מונמוט“ צללה אחרי חצי שעה. האניה „גוד-הופ“ נזוקה עד מאד, ותשתדל להמלט לקורונל, אך שם צללה גם היא. שתי האניות „גלזגו“ ו„אוטרנטו“ נמלטו יחד, בנזקים קלים. אניה חמשית, שהיתה שייכת גם היא להצי האנגלי, „קנופוס“, לא השתתפה כלל במערכה, כי הגיעה באיחור למקום המלחמה.
בגרמניה לא היה הגבול להשמחה ולהגאון, ובאמת מיום שהחלה המלחמה הכללית היה המעשה הימי הזה היותר חשוב כמעט, מפני שבמערכה הימית ליד הלגולנד הטביעו האנגלים חמש אניות גרמניות קטנות בערך וליד הולנדיה הטביעו רק ארבעה מפוצצים גדולים (חמשת אלפים תון על היותר להגדולה שבהן). לא כן במערכה הימית ליד שילי. שם, לא בלבד שלאחת משתי האניות האנגליות אשר נטבעו היו חמשה עשר אלף תון, אלא שכאן עמד מצד הגרמנים צי-מרחקים, בלי בסיס ימי, ואשר היה צריך להצטיד על חשבון אניות האויב, שהיה עליו לתפוס או להטביע תחילה.
אניותיו של אדמירל שפיי עוזבות את ולפריסו, נובמבר 1914. המקור: ויקישיתוף
באנגליה, כמובן, היה הרשם עגום, אף על פי שאת כל דבר המערכה הזאת ואת כל פרטיה פרסמו האנגלים בגלוי-לב שאין כמותו, והגרמנים ידעום מהאנגלים. רק ארבעה ימים אחרי-כן נתנחמו קצת האנגלים על ידי נפילת צינג-טאו בשביעי לחדש העבר, הטבעת ה„אמדן“ בשמיני והחרבת ה„קרלסרוהה“ בתשעי.
אך בעיקר – נשאר הנצחון הימי הגרמני של מימי שילי למעשה ימי חשוב מאד.
מובן הדבר מאליו, שהשאלה היתה – מה לעשות עכשיו? הצי הגרמני נכנס לנמלי שילי להצטיד בהם, ולפי חקי העמים הוכרח לצאת מהם במשך ארבע ועשרים שעה. כבר פרסמנו ב„האור“ עצמו מברקים מברלין, לאמר שצי גרמניה הפליג לקראת הצי היפני, בן שמנה אניות, שהיה משוטט מרחק שני ימים ממקום המערכה ורדף אחרי הגרמנים לשוא. אך יש לשער, כי הודעה זו היתה „ערמה תכסיסית“ מצד הגרמנים, בשביל להוליך שולל את האנגלים.
כי אמנם, הצי היפני נמצא בצפון שילי, ולפי ידיעת הסוכנות „וולף“ עבר הצי הגרמני לדרום שילי, ומשם, דרך מעבר מגלאן, נכנס להאוקינוס האטלנטי. מטרותיו היו כנראה שתים: האחת – להתנפל על איי פלקלנד השייכים להאנגלים ולהחריב שם אוצרות, אניות, תחנות המברקה האלחוטית וכדומה (כאשר עשה כבר באיי טהיטי של הצרפתים) והשנית – להחל בהחרבת אניות-הנוסעים ואניות-המסחר הצרפתיות והאנגליות שבאוקינוס האטלנטי, זה האוקינוס היותר חשוב למסחרה של אנגליה בפרט.
ואולם, הפעם לא עלה הדבר בידי הגרמנים, מפני שכנראה כוונו האנגלים אל הערמה התכסיסית של האמיר הגרמני האלוף ספיי, (כי באופן אחר אי-אפשר כלל לבאר מהיכן באו פתאם שמנה ושלשים אניות לאיי פלקלנד, הרחוקים כל-כך מכל תנועה מסחרית). והרי, מתחילת הפגישה היה הדבר ברור, שחמש האניות הגרמניות, למרות היותן מצוינות ומהירות, לא תוכלנה לעמד בפני האנגלים, וכמו שנאמר במברק הגרמני – „עוד לא הספיקו הגרמנים לקלע, וכבר נטבעו.
עכשיו נשארה לגרמניה באוקינוס האטלנטי רק ה„דרזדן“ (היות וה„ברלין“, שהיתה בדרכה לאוקינוס זה, נתקלקלה מכונתה ופרקה את נשקה בנמל נורגי). אך גם אניה אחת יכולה עוד להזיק הרבה, לפעמים הרבה יותר מפלוגת אניות: (זכרו את ה„אמדן“!) ואין ספק שהאנגלים ישאפו לרדף אחריה ויהי מה!
הצי הגרמני של האמיר ספיי מת מות גבורים, אחרי שמלא כל חובתו לארצו ולהגרמנים יש רק להצטער – כדברי ה„דויטשה תגסצייטונג“ לאחרי הטבעת ה„אמדן“ – על העובדה המרה, שלרגלי מחיקת צי זה מעל פני הים נשאר הים כמעט חפשי לפעולותיה המסחריות של צרפת, וביחוד של אנגליה.
"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים וחמש, מס' 62, 15 בדצמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ה„נארדד. אַלג. צט"ג“ מפרסם ממורנדום של הממשלה הקיסרית הגרמנית מיום הח' פֿברואַר בנוגע להתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות. הממורנדום נחלק לארבעה חלקים.
בחלק הראשון מוכח, שעוד לפני התפרצות המלחמה הנוכחית נתנה הממשלה האנגלית לבעלי האניות האנגלים את ההזדמנות לזיין את אניותיהם בתותחים. בכ"ו מאֶרץ 1913 נתן הלורד הראשון של האדמירליציה אז, ווינסטון טשרטשיל, בפרלמנט האנגלי ביאורים ע"ד זה והוסיף, שהממשלה תתן לחברות האניות את התותחים, את הכדורים ואבק השריפה וגם את האנשים הנחוצים ללמד את אנשי האניה לירות מן התותחים. חברות האניות האנגליות קבלו ברצון את הצעת הממשלה. תיכף אחרי שפרצה המלחמה עלה להן לאניות-מרוץ גרמניות לגלות, שאניות הקיטור האנגליות הן מזוינות.
בחלק השני נאמר, שהממשלה האנגלית החזיקה בנוגע לאניתיה היא בנקודת ההשקפה, שאניות מזוינות כאלו נושאות אופי של אניות-שלום כל זמן שהן משתמשות בנשקן רק לשם הגנה על עצמן. לעומת זה בנוגע לאניות מזוינות של ציים אחרים קבעה הממשלה האנגלית ליסוד, שהן נחשבות כאניות-מלחמה. הממשלה הגרמנית אינה מפקפקת בזה, שאנית-מסחר מקבלת אופי של צבא, אם רק מזוינת היא, בלי שום נפקא-מינה, אם הנשק שלה משמש רק לצרכי הגנה או אם לשם התנפלות. הממשלות הנייטרליות יש מהן שאחזו בהשקפת הממשלה האנגלית ויש מהן שנטו לנקודת-ההשקפה שכנגד והיו מתנהגות עם אניות-מסחר מזוינות של הצד הלוחם כמו עם אניות-המלחמה שלו.
החלק השלישי אומר:
1) במשך המלחמה הוסיפו באנגליה לזיין את אניות המסחר. מן הדו"חח של כחות-הים הגרמנים נודע ע"ד מקרים רבים, שבהם לא רק התקוממו אניות המסחר האנגליות בנשק נגד אניות המלחמה הגרמניות, אלא גם היו מתחילות להתגרות מלחמה ראשונה, ועם זה עפ"י רוב היו משתמשות בדגלים זרים. אל הממורנדום הזה מצורפת רשימה של מקרים, שאינה מקיפה בכ"ז את כל המקרים שהיו באמת, שבהם התנפלו ראשונה אניות-מסחר אנגליות על אניות-מלחמה גרמניות, אבל מן המקרים הנקובים ברשימה אפשר להוכח, כי לא רק אניות המסחר האנגליות אחזו בשיטה זו, אלא גם האניות של ארצות-בריתה של אנגליה.
2) בתור יסוד להתנהגותן של אניות המסחר האנגליות במקרים שנפרטו צריכים לראות את ההוראות החשאיות, שניתנו להן מאת האדמירליציה האנגלית (הרבה הוראות כאלו נמסרו כאן באופן פֿוטוגרפֿי). ההוראות האלו נמצאו באניות שנתפסו ע"י כחות הים הגרמנים. בהן נאמר בפרוטרוט ע"ד האופן והתכנית של התנפלות אניות המסחר האנגליות על התת-מימיות הגרמניות. בהן יש כללים מדויקים ע"ד פעולתם של החיילים האנגלים הנמצאים על אניות-המסחר האלו ליד התותחים, ואשר בחופים הנייטרליים, למשל, אינם צריכים להיות לבושים בגדי-השרד שלהם. מן ההוראות האלו נראה ראשית-כל, כי האניות המזוינות האלו אינן מחכות לפעולות התת-מימיות הגרמניות, אלא הן נכונות להתנפל עליהן תיכף בראותן אותן. בנידון זה חשובים הם ביחוד הכללים האלה:
א) „התקנות להשתמשות בנשק המשמש למטרת הגנה על אניות המסחר“ אומרות בסעיף הד': „אין צריך להתחיל לירות ממרחק גדול יותר משמונה מאות יארד. כך יכולים לעשות רק במקרה, אם האויב התחיל כבר קודם להריק אש“. מזה נראה, כי בעיקר הדבר צריכה האניה לירות מבלי שים לב להתנהגותה של התת-מימית.
ב) „התקנות בנוגע לתת-מימיות שהותקנו בשביל האניות המזוינות למטרת הגנה“ אומרות בסעיף הג': „אם ביום רודפת תת-מימית אחרי אניה, ואם הקפיטן רואה, שהתת-מימית חפצה להתנפל על האניה, צריך הוא להתחיל לירות, אפילו אם לא התחילה עוד התת-מימית בפעולות-מלחמה, כגון בזריקת כדור או טורפידה“.
לפי זה נראה, כי הופעתה גרידא של תת-מימיצת משמשת כבר יסוד לאנית-מסחר להתנפל עליה.
בכל הפקודות האלו, שאינן נוגעות רק לתחום המלחמה מסביב לאנגליה, אלא בכל רחבי הים, הוטעם ביחוד, שצריך להחזיק אותן בסוד. זה נעשה, כמובן, במטרה להעלים מעיני העולם את העובדה, עד כמה מפירה אנגליה את חוקי העמים.
3) היוצא מכל זה הוא, שלאניות המסחר האנגליות יש פקודה רשמית להתנפל בכל מקום על התת-מימיות הגרמניות, כלומר, לנהל אתן מלחמה. אחרי שבעלות-בריתה של אנגליה מחקות את מעשיה של זו האחרונה, אפשר להוכיח, כי אניות המסחר של יתר הארצות הנמצאות בברית את אנגליה מתנהגות גם הן באופן כזה.
החלק הד' אומר:
1) כל התנאים האלה מבררים, שלאניות המסחר של האויב המזוינות בתותחים אין שום זכות להתחשב באניות-שלום. כחות הים הגרמנים יחשבו אותן אפוא, – אחרי עבור זמן קצר למן התפרסם זה, בכדי שלא להזיק לעניני הארצות הנייטרליות – לאניות-מלחמה ויתנהגו אתן כמו עם אניות המלחמה האחרות של האויב.
2) הממשלה הגרמנית מודיעה ע"ד זה להארצות הנייטרליות, למען שיזהירו בנתיניהן לבל לנסוע בעצמם ולבלי לשלוח סחורות ומשאות באניות-מסחר מזוינות של הארצות הנלחמות עם גרמניה.
הממורנדום הזה נמסר ביום החמשי, י' פברואר, לצירי הארצות הנייטרליות שבברלין.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 37, 13 בפברואר 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 