רומי. לפי הידיעות הרשמיות הנה תוצאותיהן של פעולות המלחמה במשך הימים האחרונים הן כאלו:
על גבולות טירול מתנהל קרב ארטילרי בהצלחה בשביל האיטלקים. מצודות האויב ניזוקו במדה גדולה, האיטלקים כבשו את אלא אחרי קרב נמרץ. אבדות האיטלקים – מצערות.
הדיריז'בלים האיטלקים עשו מעופים מוצלחים על פני הטריטוריה של האויב והסבו הריסות גדולות. האירופלנים האיטלקים פעלו גם הם בהצלחה, בהכריחם את המעופפים של האויב לרדת ארצה.
האניה האיטלקית מוקשנית-הנגד „צפירה“, בהכנסה לפתע פתאם לחוף בוזאָ, ירתה על הקסרקטין, הרסה את הנמלים והטביעה את הסירות שעמדו שם. הפורוטשיק האונגרי, שנמצא באותו החוף, הרים דגל לבן ונכנע להאיטלקים, במסרו להם את חרבו. שתי מוקשניות איטלקיות נלחמו עם שתי מוקשניות אוסטריות ושתי תת-מימיות, שאחת מהן נטבעה.
הידרופלן איטלקי השליך בומבות ממעל לסעבעניקו. הבומבות פגעו במוקשניות אחדות שעמדו באשד הנהר. על המעוף ירו, ואולם בכ"ז שב שלם ובריא.
המוקשנית האוסטרית „S. 80“, בקרבה אל תעלת פורטו-קארסינו, ניזוקה קשה מפני שירו בה מסוללות סמויות. נגד-המוקשנית, שפעלה יחד עם S. 80, סבלה גם היא קשה ובקשה לה מפלט אצל אנית-התיור „נאבארו“, אשר גם עליה ירו והיא אבדה הרבה מאנשיה.
נגד-מוקשנית איטלקית של 330 טון גלתה נגד-מוקשנית אוסטרית בשעת תיורה על הים. היא רדפה אחריה ועם זה התרחקה מפלוגת האניות, שאליה היתה שייכת. פתאם הופיעו ארבע אניות של האויב ששטו בלויתן של נגד-מוקשניות ואנית-המרוץ הקלה „הלגולאנד“. נגד-המוקשנית האיטלקית נסוגה, בנסותה להקים את החבור בינה ובין פלוגת האניות שלה, ואולם מפאת זה שניזוקו היורות שלה ע"י כדורי האויב, לא היתה לה היכולת לשוט ואחרי מלחמת-אומץ פקד מפקד האניה לפתוח את צהרי האניה למען הטביעה, כדי שלא תפול בידי האויב. אניות האויב, בראותן כי נגד-המוקשניות צוללה במים, לא חדלו בכ"ז לירות עליה. לפני רדתם הימה פקד המפקד לאנשי האניה להתנפל אל הים. אז הורידו האניות האוסטריות סירות למען הציל את האובדים. ואולם באותו הרגע הופיעה האסקדרה האיטלקית, והאויב באספו מהר את הסירות התרחק אל חופיו. האניות האיטלקיות דלקו אחריהן, הסבו נזקים קשים לנגד-המוקשנית האוסטרית מטיפוס „טאטרא“ ולאניות-המרוץ „הלגולאנד“.
ע"ד מספר הניצולים והטובעים יודיעו אחרי כן.
"הצפירה", שנה ארבעים ואחת, מס' 112, 1 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
במשך עשרים החדשים של המלחמה היו אבדות הצי האנגלי כאלו: 9 אניות-מערכה, 9 אנית-מרוץ מחופות שריון, 9 אניות-מרוץ קטנות, 16 תותחניות ומחפשות מוקשים, 30 מחבלות-מוקשים, מוקשניות ומוניטורים, 17 תת-מימיות, 13 אניות-מרוץ עוזרות. בס"ה 103 אניות מלחמה.
לגרמנים, לאוסטרים ולטורקים לא אבדה במשך המ[ל]חמה אף אנית-מערכה אחת, בה בשעה שהאנגלים אבדו תשע אניות כאלו. מובן מאליו, שהאנגלים בנו במשך עשרים חדשי המלחמה אניות-מערכה, אבל הגרמנים ובעלי-בריתם עשו גם הם כזאת.
בתי-החרושת לבנין אניות בגרמניה עסוקים יומם ולילה, ואם גם אי אפשר לגלות את מספר האניות שנבנו בינתים, הנה בכל אופן צריך לומר, כי בתי-החרושת האלה עובדים במרץ גדול.
אם מתבוננים על אבדותיו של הצי המסחרי האנגלי רואים, כי לפי המספרים של האנגלים עצמם עלו עד הכ"ג מארץ ש"ז:
אניות-קיטור: 379 עם 1,320,171 טון; אניות-תורן 31 עם 19,119 טון; ספינות דייגים: 237. בס"ה הן 616 ספינות-קיטור ו-31 אניות-תורן.
צריך לשים אל לב, כי המספרים האנגלים חוטאים למציאות והרבה אבדות הם מבליעים, כמו, למשל, על אבדן ה„טיגער“ (אנית-מרוץ מצופה שריון), שאינם מודים בו עד היום, – אז אפשר להניח בבטחה, כי מספר הספינות המסחריות האנגליות שהטבעו מגיע מ-700 עד 800, ואחרי שכל הצי המסחרי האנגלי מונה כארבעת אלפים אניות, נמצאת כבר אפוא חמשיה של הצי הזה על קרקעית הים.
את התפקיד הראשי מלאו בזה התת-מימיות האמיצות, אבל הרבה אניות הטבעו גם ע"י מוקשים שנטמנו על-ידי הגרמנים וע"י – האנגלים עצמם.
הנה באופן כזה שלח דז'ון-בול בעצמו את „מגפת התת-מימיות“, כפי שהוא קורא למלחמה התת-מימית והוא צריך לנקוט בבשרו בשל תכנית-ההרעבה שלו, אשר המציא נגד גרמניה.
"הצפירה", שנה ארבעים ושתים, מס' 90, 17 באפריל 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעת הטבעת האניה „לוזיטניה“ התעורר, כידוע, משא-ומתן דפלומטי בין גרמניה ובין ממשלת אמריקה, בדבר מלחמת הצוללות. לעתים קבל המשא והמתן הזה צורה חמורה, ומנהלי ההסכמה כבר התכוננו לקבל בסבר פנים יפות את בעלת בריתם החדשה – אמריקה. אך גרמניה לא נבהלה מפני איומיה של ממשלת ושינגטון ולא רצתה לותר אף במקצת על פעולתן החפשית של הצוללות. בראשונה הבטיחה אמנם לאמריקה שצוללותיה תחקרנה ותדרשנה את אניות-המסחר – אם נושאות עליהן סחורות אסורות אם לאו – אך עד מהרה נוכחה הממשלה הגרמנית כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה. דבר כזה קרה עם האניה האנגלית „ברלונג“ אשר לא הסתפקה בהטביעה את הצוללת והרגה גם את מלחיה.
אחר המקרה הזה הגישה גרמניה תזכיר לממשלת ארצות-הברית והודיעה להן כי הצוללות הגרמניות אינן יכולות לחקור את האניות והן מקבלות רשות וחפש גמר להטביע כל אניה מזוינת שתהיה ואיזה דגל שתהא עליה. ואז קבל הוכוח צורה חמורה: היחסים בין אמריקה וגרמניה התחדדו וממשלות ההסכמה השתדלו לסכסך עד כמה שאפשר בין שתי הממשלות; העתונים הנוטים לצד ההסכמה החלו לבטא דברים כלפי גרמניה וממשלת ארצות-הברית דרשה ממנה שתחדל להשתמש בצוללות בתור אמצעי מלחמה תוקף.
מובן שגרמניה הודיעה תיכף ומיד כי דבר כזה הוא בלתי אפשרי; היא מוכנה לכל וגם להפסקת היחוסים בינה ובין אמריקה, אך על הצוללות לא תותר, יען כי זהו אחד האמצעים היותר מצוינים שישנו בידיה לתקוף את הצי האנגלי. ומצדה דרשה גרמניה שלא תרשה לנתיניה לנסע באניות המזוינות; כל אנית מסחר מזוינת נחשבת לאנית מלחמה עוזרת והנוסע בה אחראי בעד חייו.
זו היתה התשובה העיונית על התזכיר האמריקני ותיכף אחריה באה התשובה המעשית. הנהלת הצי הגרמני החלה לשכלל את הצוללות יותר ויותר ותודיע באפן רשמי כי הצוללות החדשות (שכבר שמענו אודותן) מתחילות לפעל בכל תקף מיום 29 בפברואר; שום אניה לא תבדק מקודם ורשות נתנה למפקדי הצוללות להטביע, בלי שום חקירה ודרישה, כל אניה מזוינת שתפגשנה בדרכן.
עתה מודיעות לנו הידיעות האחרונות כי הסנט האמריקני קבל ברב קולות את הצעת גרמניה והכיר בצדקת דרישותיה, רק וילסון לא הסכים לזה מפני שהוא נוטה בחבה מיוחדת לההסכמה. השתדלותו של וילסון למשוך את אמריקה לתוך אש המלחמה לא הצליחה עד עתה. מובן, שאין אנו יודעים מה ילד יום ואפשר מאד שגם אמריקה תספח אל אויבי גרמניה; אך גם אז לא יהיה האסון כל כך גדול מפני שאמריקה לא יכולה להזיק לגרמניה באפן ישר. וחוץ מזה עומדת גם יפן מאחורי גבה… השנוי היחידי יהיה זה, ששליחת הנשק מארצות הברית להסכמה תהיה יותר צודקת מאשר עד עכשיו; אמריקה נלחמת גם כעת בגרמניה היות וממציאה היא נשק לאויביה, אבל לא „באפן רשמי“…
איך שיהיה ובימים האחרונים הלכה שאלת הצוללות וקבלה צורה יותר רצויה, לטובתה של גרמניה.
מובן, שתוצאה כזו אינה משמחת ביותר את ההסכמה. העתונות ההסכמתית מדברת בדאגה אמתית על אדות הצוללות. ואפילו העתונים האנגלים המצטיינים באדישות וקר-רוח אינם יכולים להסתיר את דאגתם. הם פוחדים מפני איזו התקפה פתאמית מצד הצי הגרמני כנגד חופי אנגליה. והתקפה זו היא אפשרית מאד. נראה הדבר כי יחד עם מלחמות היבשה הגדולות שתהיינה בקרוב תפרצנה גם מלחמות-ים נוראות. הצי הגרמני הוא, אמנם, הרבה יותר קטן בכמותו מן הצי האנגלי, אבל גרמניה יכלה לכסות את החסרון הזה באיכות ציה ובצוללותיה. בעזרתן יוכלו כחות הים של גרמניה לשבור את אזור ההסגר של האויב ולתקוף את אניות המלחמה השומרות על החופים האנגלים. אמנם קשה לתאר כי הצי האנגלי שרכש לו שם עולם יתקף בהצלחה ע"י הצי הגרמני הצעיר, אך אם נזכור את האניות הגרמניות כמו ה„אמדן“ ה„קרלסרוהה“ ה„מובה“ [?] ועוד, נוכל להאמין כי דבר זה איננו בגדר הנמנע.
אם הצוללות הגרמניות יכלו לעבור את גיברלטר ולהכנס אל ים התיכון, אם הן הצליחו להגיע עד הדרדנלים והים השחור, אז בודאי תוכלנה לתקף את חופי-אנגליה, בפרט בהיותן נעזרות ע"י הצי הגרמני, המרוכז כלו במקום אחד, וע"י תותחי החופים של בלגיה. אך קדם כל דרוש לגרמנים חוף מלחמה בצרפת שישמש להם בתור בסיס ימי נגד אנגליה ובתור מרכז לפעולות הצי בים הצפוני. היתקפו הגרמנים את כלה?
[…]
"החרות", שנה שמינית, מס' 170, 4 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית הנוסעים ההולנדית Tubantia ב-1914 לערך. המקור: ויקיפדיה
אבדן ה„טובאנטיה“.
האניה הכי-גדולה והכי-יפה של הללויד ההולנדי, „טובאנטיה“, נטבעה ביום החמישי שעבר בים הצפוני. זו היתה אנית-נוסעים חדשה. בנינה נגמר בשנת 1914 והוצאות הבנין הזה עלו לי"ב מיליון מרק. היא הכילה כי"ד אלפים טון בקירוב. מספר אנשיה הגיע ל-330, ומלבד זאת היתה מעבירה אלף וחמש מאות נוסעים. מהם 250 במחלקה הראשונה, 230 – בשניה, ואלף בשלישית.
הסוכנות הטלגרפית ההולנדית אשר הודיעה ראשונה על אדות הקטסטרופה אמרה, כי ב„טורבאנטיה“ נזרקה טורפידה, ואולם דבר זה לא נתברר. יש לשער, כי היא נתקלה במוקש.
כאשר הגיעה הידיעה לאמשטרדם, אשר משם הפליגה האניה הזאת לשוט לבוענוס-אירוס, גדלה מאד ההתרגשות של הקהל. בכל הרחובות נקבצו המוני-אדם, אשר חכו לידיעות המיוחדות של העתונים, הקפיטן של האניה הודיע עפ"י הטלגרף האל-חוטי, כי באניה נזרקה טורפידה מסירה תת-מימית של לאומיות בלתי-ידועה.
הדירקציה של הללויד הודיעה: ב„טובאנטיה“ נזרקה טורפידה בלילה, בשעה השניה וכ"ה רגעים. הטורפידה פגעה בחלק התחתון של האניה. אי אפשר היה משום זה להסיע את האניה. המים חדרו לתוכה והציפו את המכונות. הנוסעים והמלחים ירדו בסירות. המצב הלך ורע. כעבור שלש שעות נטבעה האניה. למען הציל את הנוסעים הפליגו אניות-מלחמה אחדות של הצי ההולנדי וגם עוד אניות-נוסעים אחדות.
לפי הידיעות האחרונות לא אבד איש מאלה שנמצאו על האניה. באור ליום הששי שעבר בא לאמשטרדם מסע מיוחד עם הרבה נוסעים ומלחים של ה„טובאנטיה“. ביניהם נמצא גם כן הקונסול האמריקני בשטוטגארט, שילינג, עם אשתו ובתו. שילינג חושב, כי האניה לא טורפדה אלא נתקלה במוקש.
כאשר קרה האסון שכבו הנוסעים במטותיהם וישנו. תיכף העירו אותם. במחלקה הראשונה פרצה מהומה וחרדה, אבל אנשי האניה הצליחו להקים תיכף את המנוחה. בס"ה הורדו המימה 34 סירות. בשעת האסון לא נמצאה אף אניה אחת בקרבת המקום. אחר כך באו אניות-הצי מפֿליסינגן, אנית-קיטור אחת של החברה הזילנדית, „הקראקאטוי“ וה„סאנקר“.
לפי המספרים של הללויד נמצאו באניה 381 איש, והורדו בסירות ההצלה רק 377. משערים בכל זאת, כי נפלה איזו טעות במספרים, וכי באמת לא אבד איש.
העתונים כותבים בטון נרגז על אבדת האניה הגדולה הזאת, אשר היה אחת ממבחר האניות ההולנדיות.
* * *
הד הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“
ביאוריה של גרמניה.
ראש האדמירליציה הגרמנית מודיע באורח רשמי: לרגל הודעתו הרשמית של הדפרטמנט של הצי ההולנדי ע"ד אבדן ה„טובאנטיה“, כי לפי גבית-העדות בשבועה מפיו של האופיצר הראשון, האופיצר הרביעי ומלחי-המשמר של האניה ההיא ניכר היטב רישומה של טורפידה, אשר פלסה לה נתיב אל האניה, – מתברר בזה, שע"ד תת-מימית גרמנית במקום זה אין כלל לדבר. מלבד זה אפשר לבאר, שאחרי שמקרה „טובאנטיה“ קרה במרחק של פחות משלשים מילי-ים מן החוף ההולנדי, ובאופן כזה היה בתוך התחום, שלפי ההודעה מן הד' פברואר 1915 אינו מסוכן לשיט אניות – לא נטמנו שם מוקשים גרמנים.
הולנדיה ומאורע „טובאנטיה“.
באופן כזה אין הצי הגרמני אשם במאום במאורע „טובאנטיה“. אבל יש להצטער ע"ז, שעתונים הולנדיים גדולים, כמו ה„ניעווע ראָטערדאמש. קוראנט“, האשימו תיכף בסגנון חריף את הצי הגרמני בטרם שהתברר עוד הענין כל צרכו.
ה„בערל. טג"ב“ מביא טלגרמות אחדות של סופריו ע"ד מצב הרוחות בהולנדיה. סופרו הרוטרדמי מוסר, כי מיניסטריון-הים ההולנדי מודיע, שמעדויותיהם של האופיצרים ומלחי-המשמר של ה„טובאנטיה“ יוצא, שבאניה נזרקה טורפידה, ועקבות הטורפידה הזאת ניכרו היטב. הסופר האמשטרדמי אומר:
הולנדיה היא כולה עתה תחת רושם הקטסטרופה של ה„טובאנטיה“. אבל מנוחתם והאוביקטיביות של החוגים הרשמיים לא נזדעזעו. אולם בכל מקום דנים על המאורע בסריוזיות ובלי שום ספק דורשים הענינים הגרמנים, כי ינתנו תיכף ביאורים. אם לא נדבר כלל ע"ד ה„טעלעגראף“, המצטיין תמיד בתעמולה שלו נגד גרמניה ואשר נטיתו מתאימה לחוגים מסוימים של הללו המעונינים בזה, ובכל-אופן לא הולנדיים, – הנה גם יתר העתונים מדברים גם הם בטון סריוזי. כמעט הכל מחזיקים בדעה, שה„טובאנטיה“ נטבעה ע"י תת-מימית, אם ששלטון הללויד אסר על האופיצרים להודיע איזה פרטים עד שתגמר החקירה והדרישה.
הסופר הרוטרדמי כותב:
אם רוצים לקבל מושג איבוקטיבי על הרושם העז אשר עשה אבדן ה„טובאנטיה“ בהולנדיה צריך לזכור, כי הולנדיה היא מדינה של עוברי ימים גם במובן זה, שאלה שאינם משתתפים במסע על הים בעצמם הוגים וחושבים תמיד על המסע הזה. גורל האניות מענין אפוא את כל הלאום. אם זה שה„טובאנטיה“ היתה מפליגה תמיד מחוף אמשטרדם, מדבר בכ"ז אפילו הפועל הפשוט ברוטרדם ע"ד ה„טובאנטיה“ „שלנו“, וניכר, שעם אבדן האניה הזאת נגזר חלק מגוף העם.
ה„ניעוו. ראָטערד. קוראנט“ מביא מכתב אל המערכת שבו מודגש, כי גרמניה יכולה לתת פצוי בעד אסון האניה הזאת בתתה להולנדיה אניה אחרת במקומה.
הקטסטרופה – מעשה ידי האנגלים.
מקעלן מודיעים לה„ד. וו. צט"ג“ ע"י הטלגרף:
ה„קעלנ. פֿאָלקסצט"ג“ מודיעה: מפיהם של עדים נאמנים הוברר, שסמוך להטבעת ה„טובאנטיה“ וגם זמן קצר אח"כ נראתה בקרבת מקום האסון תת-מימית אנגלית. משערים בצדק, שיש קשר ידוע להופעתה של התת-מימית עם הקטסטרופה. קיימת ההנחה, שהאנגלים הטביעו את ה„טובאנטיה“ מטעמים שלא הובררו עוד.
לה„קעל. צט"ג מודיעים מפיהם של עדי-ראיה, כי כאשר באו הניצולים מן האניה לחוף פֿויערשיף, הופיעה תת-מימית אנגלית במקום ההוא. היא שטה פעם אחת הנה והלוך ונעלמה שוב.
* * *
חקירת מאורע „טובאנטיה“.
צוללים הולנדיים נגשו לעשות את הנסיונות לחקור את מקום הטורפידה שפגעה באניה ומוצאה. ה„טובאנטיה“ מוּגחה על קרקעית הים על עברה האחד. הטורפידה, אשר נזרקה בה, עשה שמות גדולות במחסן הפחמים שלה ולכן קשה מאד לעשות את החקירה כראוי.
בנוגע להאניה ההולנדית השניה „פאלעמבאנג“ שאבדה, כותב ה„דיילי טעלעגראף“:
„אין שום ספק, כי האחריות בעד הפשע החדש הזה נופלת על התת-מימית אשר הטביעה גם את ה„טובאנטיה“. שני המעשים האלה נעשו, כפי הנראה, עפ"י פקודה מגבוה. בהולנדיה נמצאות עתה יותר מארבעים אניות גרמניות. הממשלה ההולנדית יכולה לדרוש, שאחדות מהאניות האלו תעבורנה לידה בתור פצוי בעד אניותיה שנטבעו“.
האמיריה האנגלית פרסמה בעתוני לונדון אגרת ארוכה, מבארת היא בה מה עשתה הימיה האנגלית מיום שהחלה המלחמה הארפית הכללית ועד היום. אגרת זו הכתבה במלים מדודות, שאין בהן אף קורטוב של התפארות נפוחה, נותנת מושג נאמן באמת מכחה העצום של אנגליה על הים ומבארת למדי, מדוע אין איש באנגליה מסופק בסוף נצחונם של האנגלים.
האגרת הזאת אומרת בקירוב:
ראשית מעשיה של האמיריה האנגלית היתה, בו ברגע שהוכרזה המלחמה בין אנגליה וגרמניה, לתפס את כל האניות המסחריות של הגרמנים בכל מקום שהם. פקודות ניתנו מיד לכל הנהלות הימיה האנגלית באנגליה עצמה ובמושבותיה כלן, ומיד הושם עקול על יותר ממאתים ושלשים אניות גרמניות, קטנות וגדולות, שהן שבעה למאה מהימיה המסחרית הגרמנית.
בה בעת נשבו גם כעשרים אניות אוסתריות, שהן עשרים למאה מהימיה המסחרית האוסתרית.
יותר מחמש מאות אניות גרמניות הספיקו להנצל לנמלים לעלנים, ואולם לפי חקי העמים חייבות הן להשאר בנמלים האלה עד לסוף המלחמה אם אין הן רוצות שיתפסון האנגלים, ובזה עוד עשרים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית מוסגרות הן ואין להן כל אפשרות לבוא לעזרת ארצן. עוד חמשה למאה מימיה זו נשבו על ידי האנגלים במשך נסיעתן ממימי המרחק לארצן חזרה, זאת אומרת ששנים ושלשים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית (כמעט שליש) עומדים הם תחת השגחת האמיריה האנגלית.
אז החלה פעולתה של ימית-המלחמה האנגלית. בראשונה נסגר מעבר דובר-כלה, בין אנגליה וצרפת. אחר כך נשלחו אניות-משמר רבות לצפון שוטלנד, עד לאיי שטלנד ומשם – עד לגדות נורגיה, ובאופן זה נסגר הים הצפוני כליל גם מצדו הצפוני. ספינות-מלחמה גרמניות הרהיבו אמנם עוז לשוטט עדיין במימי הים הצפוני, ואחדות מהן נגעו גם בשפת-הים האנגלית ותפזרנה פצצות במימי התמזה. אך האניה האנגלית „אמפיון“ הטביעה במצולות שתים מאניות-המלחמה הגרמניות ומאז לא העיזו הגרמנים יותר לגש עד אנגליה; אכן, ה„אמפיוון“ עצמה פגעה באחת הפצצות ההן ותטבע. בין הנטבעים של אניה זו נמנו עשרים מלחים גרמנים, שהצילום האנגלים מעל האניות הגרמניות אשר צללו.
לאט לאט נתקרבו אניות המלחמה האנגליות בשטה ובהדרגה למימי גרמניה עצמה, עד שחגרו לה חגורה אמתית, שהחלה בהולנדיה וגמרה בדניה. בכל הים הצפוני, זאת אומרת בים היחיד אשר ממנו לגרמניה חלון פתוח אל העולם הגדול, לא נמצאה יותר אף אניה גרמנית אחת. המבורג, ברמן, אמדן – אלה שלשת הנמלים הגרמנים הגדולים, ושיום-יום היו יוצאות מתוכם ונכנסות לתוכם חליפות לא פחות מארבע מאות אניות ליום – נשארו סגורות ומסוגרות כיריחו בשעתה, אין יוצא ואין בא.
בחמשה עשר אגוסטוס, כשנתברר להצי האנגלי, כי עיקר המטרה האנגלית – הפסקת כל יחס מסחרי בין גרמניה והעולם הגדול – הושגה כבר וכי אניות המלחמה הגרמניות אינן מעיזות להתראות במימי הים הצפוני, השתמשו האנגלים בערמה קטנה: החלו להתרחק מקרבת הים הגרמני, ממבלי שבטלו את החגורה השומרת על מוצאות גרמניה הימית.
בינתים יצא צי אנגלי, וילכד את האי סמואה, גאונה של גרמניה באוקינוס השוקט. צי אנגלי רדף אחרי אניות-המלחמה הגרמניות בים הסיני, אשר רצו להרעיש את חופי הודו, ויבריחן עד לנמל קיאו טשאו הגרמני (במדינת סין), ושם הסגירון עכשיו היפנים. צי שלישי הרעיש את נמל דאר-אלסלאם באפריקה המזרחית הגרמנית. צי רביעי באוקיאנוס האטלנטי את האניה הגרמנית הגדולה „קיסר וילהלם הגדול“. צי חמשי הבריח בים התיכון את האניות „גבן“ ו„ברסלו“ והטביע אנית-מלחמה אוסתרית בקרבת קורפו.
והיום – חפשים הם כל הימים מאניות-מלחמה גרמניות, ואפילו אניות מסחר גרמניות אינן משוטטות על פניהם. גרמניה הימית סגורה לגמרי, המבורג וברמן צועדות בצעדי ענק לעמת המשבר והרעב ואניות המסחר והנוסעים של אנגליה, במספר שלשים אלף, מתמידות הן לערב מערבן ולהתמיד יחסה של אנגליה עם כל מדינות העולם.
זהו כחה של אנגליה, כחה האדיר על הים, שלא היה כמותו בעולם מלפנים ועד היום. ואם לכחה זה, אשר הציל גם את חפי צרפת מתקיפות האניות הגרמניות, נוסיף גם את כח הים של רוסיה ושל צרפת, ישערו הקוראים על נקלה מהו הכח הימי העצום הזה ומה זאת אומרת כשאנגליה מכריזה, מתוך פיהם של אסקית וגריי, „גרמניה תשלם את הוצאות המלחמה עד להפרוטה האחרונה“ …
במלחמה ארפית זו – כחה של אנגליה הוא אשר יכריע הכף!
ימים אחדים אחרי-כן הודיעה ממשלת גרמניה בקולי-קולות, כי אוירון גרמני, אשר התנשא על פני הים הצפוני, מצא שהים הזה חפשי כלו מאניות האויב, כי האנגלים אינם מעיזים לקרב אל חפי גרמניה, כי אניות המסחר תוכלנה שוב להחל בפעולתן המסחרית.
להודעה זו חכתה האמיריה האנגלית, ומיד ניתנה פקודה להצי האנגלי להראות להגרמנים שאין לזלזל בהבריטים.
הצי האנגלי מהר למימי גרמניה היותר קרובים, ובהגיע חלוציו לאי הלגולנד נודע להם כי אמנם יצאו אניות-מלחמה גרמניות רבות מחוץ לתעלת קיל ותשוטטנה הלך ושוב לארך חפי גרמניה בין דניה בצפון והמבורג-ברמן בדרום.
ויפקד האמיר האנגלי להצי לתקף מיד, ובפתאמיות מרעישה, את האניות הגרמניות. הדבר קרה באשמרת הבקר, ערפל עבה הסתיר קצת את מעשי האנגלים ולא יכלו הגרמנים לדעת מה מספר האניות האנגליות – אם רק אחדות או צי עצום. לכן לא נמלטו בעוד מועד, בקוותם להטביע את האנגלים.
אך האנגלים הגיחו על האויב כל כח ועד הצהרים נגמר הכל:
ארבע ספינות גרמניות גדולות ושלש קטנות נטבעו לא רחוק מהאי הלגולנד, אניה גדולה החלה לעלות באש ושאר האניות, שנזוקו כלן, נמלטו לתוך התעלה.
מאז לא נתגלו יותר כל ספינות גרמניות של מלחמה במימי הים הצפוני.
"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים ושתיים, מס' 34, 8 בספטמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פטרוגראַד. אניות הצי של הים השחור באו בערב חג הלידה בקרב עם אניות המרוץ של האויב „ברסלוי“ ו„האמידיה“ והסבו להן שורה של קלקולים. ביום השני של חג הלידה, בשעת בקורת הנמל הסינופי, השחיתו אניות-המוקש שלנו ביריות שתי אניות טורקיות קטנות טעונות משא. בלילה שרפו אניות המוקש הרוסיות של המשמר שתי אניות-מפרש של האויב טעונות קמח ולקחו עליהם 18 שבויי-מלחמה. ביום השלישי של החג בקרו אניותינו את נמלי טראפיזונד ופלאטאן ולא מצאו שם מאומה. בנמל סורמנה נשרפו ספינות-סבל טורקיות במספר רב. מסורמנה ולמזרח השמידו אניותינו ארבע אניות-מסחר של האויב. בריזיה השחיתו 11 אניות-מפרש גדולות. הנמל הופא היה למטרה לכדורי אניותינו שהרעישו עליו.
לפי הידיעות שנתקבלו, נכנסה אנית-המרוץ הטורקית של המוקשים „פייקי-שפקט“ ביום 20 דצמבר אל הנמל סטיניה (בבוספורוס, בקרבת טיראפיה) בסיוען של שתי אניות הצלה. באנית המרוץ היו קלקולים גדולים אחדים והתותח שבראש האניה נשחת. „פייקי-שפקט“ השלכה אל החוף ונקבה עוד נקב גדול אחד. עתה יש לחשוב, שהיא יצאה מן המערכה לימים רבים. אנית המרוץ הזאת מכילה 775 טונות, מהירות מהלכה היא של 22 מיל והיא מזוינת בשני תותחים בעלי ארבע אצבעות וששה תותחים בעלי 50 מילימטר. האניה נבנתה בשנת 1907.
בפטרוגראַד נתקבלו ידיעות פרטיות שלא נתאשרו עדיין, שאנית המרוץ „געבען“, בהכנסה אל הבוספורוס, נתקלה במוקש ונבקעה שני בקיעים סריוזיים, שתקונם ימשך לא פחות מעשרה שבועות.
"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 295, 10 בינואר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
קרב יוטלנד: אה"מ "אִיְנְדִיפֶטִיגְבְּל" יורדת למצולות. המקור: ויקישיתוף
מלחמת הציים בים.
נצחון גרמני.
מהאמיריה הגרמנית הגיע ביום ו' לפה"צ התלגרם האלחוטי הזה:
ברלין. – צינו המשוטט במרחבי הים פגע בדרכו צפונה ביום 31 מאי בצי המלחמה האנגלי העולה עליו בכמותו בהרבה. אחה"צ התחוללה בין סקגרק ובין הורנסריף שורה של תגרות קשות, שנמשכו כל הלילה ונגמרו בהצלחה לצדנו בתגרות האלה נחרבו על ידינו, לפי הידיעות שהגיעו עד עתה, אנית-המלחמה הגדולה „ורספיט“ (בת 29 אלף טון), הצלבנים „המלכה מריה“ (2743 טון) ו„אינדפטיגבל“ (19050 טון) 2 צלבנים משורינים, כנראה מטפוס „אכילס“ (13770 טון), צלבן קטן, מובילי מחריבי-האניות החדשים: „טרבולנד“, „נסתור“, ו„אלקסתר“ ומספר גדול של מחריבות סירות-מוקשים, וגם צוללת אחת.
עפ"י מה שאפשר היה להשקיף מרחוק, סבלו בלי ספק הרבה מהאניות האנגליות נזקים חשובים ע"י הנשק הכבד של אניותינו וע"י התקפת אניות-המוקשים שלנו במשך מלחמת היום ובלילה.
לפי דברי השבוים נזוקה גם האניה הגדולה „מרלבורונ“ (25400) ע"י תרפיד. רבות מאניותינו הצילו חלק ממלחי האניות הטובעות, ביניהם גם שני המלחים היחידים שנצולו מהאניה „אינדפטגבל“.
מצדנו טבע הצלבן הקטן „ויסבדן“ במלחמת היום ע"י תותחי האניות האויבות ובלילה האניה „פומרן“ (18200) ע"י תרפיד. גורל האניה „פרואגלוב“ החסרה וסירות-מוקשים אחדות שעדין לא שבו, עוד לא ידוע. הצי שב במשך היום לחופינו.
מפקד האמיריה.
"החרות", שנה שמינית, מס' 213, 4 ביוני 1916, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
טביעת "לוסיטניה". ציור מאת Norman Wilkinson ב-The Illustrated London News מן ה-15 במאי 1915. המקור: ויקישיתוף
י.פ.
מלחמת הים.
מאמריו של מר י. ע–ן ב„החרות“ נתקבלו מצד סופרים וקוראים בתשומת לב הראויה. אין אנו כ"כ עשירים בשפעת כחות ספרותיים ועתונאיים, כדי שלא נקדם בשמחה כל „פנים חדשות“ הנראות במחנה. ונעים לנו ביחוד לראות סופר מתחיל, שנתחנך בתוך הארץ ועבר דרך בתי-הספר שלנו ושביחד עם זה הוא מראה כבר בראשית עבודתו דעה מיושבת, נצוצי כשרון ויחס רציני. הרי זוכרים אנו עוד את הכרכורים והנפתולים, את דליקת-המוח ואחיזת עינים, את התוהו ובוהו, את ההתנפחות של מאמרי בן-אב"י, אותם ה„מטעמים“, אשר חנכו להם, לדאבוננו, קהל קוראים הראוי להם. ולנו הרי נבאו כי עתידה א"י לגדל אך ורק כשרונות „נפלאים“ כאלה! –
ואולם דוקא מפני זה רוצה אני לדבר על ענין שדן עליו במאמרו „על הפרק“ בגליון ק"ע. תעודת מאמרי מלחמה בעברית הרי היא בעיקרה לברר לקורא, שאינו מצוי אצל העתונות שבחו"ל את מהלך המאורעות והשתלשלותם. ודוקא מטעם זה חשובה הבהירות והדייקנות.
באותו מאמר דן הסופר על הסכסוך שבין ארצות-הברית וגרמניה בדבר הצוללות והוא אומר: „בראשונה הבטיחה אמנם גרמניה לאמריקה, שצוללותיה תחקורנה ותדרושנה את אניות המסחר, אם הן נושאות עליהן סחורות אסורות, אם לאו; אך עד מהרה נוכחה, כי הבטחה זו היא בלתי-אפשרית, מפני שאניות המסחר האויבות מזוינות בתותחים ובעת שהצוללת נגשת לחקירה ודרישה היא מסכנת את עצמה“. מבלי לדון על כל פרטי הדברים רוצה אני לסקור את השתלשלות הסכסוך שבין ארצות הברית וארצות המרכז, כפי שהעליתי מתוך קריאה בנדון זה.
המשפט המקובל בין העמים מכיר רק שני מיני ספינות: ספינות מלחמה וספינות מסחר. ואולם סמוך להתפרצות המלחמה הודיע צ'רצ'יל – מי שהיה אז שר הצי באנגליה – כי הוא מזיין מספר של ספינות-מסחר לשם הגנה וגם קרא בשם את הספינות האלה. עי"ז יצרה אנגליה טפוס שלישי של ספינות, היינו: ספינת מסחר מזוינת לשם הגנה עצמית. יתר העמים לא הסכימו אז לחדוש זה.
ההבדל המשפטי בין ספינת מלחמה ובין ספינת מסחר ברור הוא. מצד המשפט מותר לאויב לירות בספינת מלחמה בשעת מלחמה בלי אזהרה. ספינת מלחמה דינה כדין מבצר. ואולם ספינת מסחר דורשת אזהרה. אם מצוים עליה לעמוד ומזהירים אותה והיא אינה נשמעת ומנסה לברוח ולהחמק, אז מותר לירות גם בה. אבל לפני האזהרה אסור לירות בה.
גם יחס הממשלות העומדות מן הצד שונה הוא לספינת מלחמה מאשר לספינת מסחר. כאשר ספינת מלחמה מגיעה לחוף נאוטרלי אסור לה לשהות יותר מכ"ד שעות; ולא – עליה לפרק את נשקה מעליה ולהשאר בחוף עד תוך המלחמה. ואולם ספינת מסחר רשאית לצאת ולבוא.
אבל מה דינה של ספינת מסחר מזוינת? זהו „סלע המחלוקת“ בין ההסכמה והמרכז וכתוצאה מזה גם בין ארצות הברית והמרכז.
אנגליה טוענת: ספינת מסחר מזוינת דינה כמו סתם ספינת מסחר, שהרי היא אינה באה להלחם אלא להגן על עצמה. וגרמניה טוענת: גם מי שמגין על עצמו בכח נקרא לוחם. לספינת מסחר אין זכות להתנגד בכח. ואם היא מתנגדת דינה כדין ספינת מלחמה.
בתחלת המלחמה פנתה אנגליה באפן ישיר אל ממשלת אמריקה והודיעה לה באפן רשמי, שספינות המסחר המזוינות תגיננה על עצמן ולעולם לא תירנה טרם אשר יירו בהן. זאת אומרת: הן לא תהיינה לעולם המתחילות במלחמה. על יסוד זה דרשה אנגליה, שאמריקה תתיחס אל ספינות המסחר המזוינות כמו אל סתם ספינות מסחר.
אמריקה לא הסכימה בפרינציפ לשיטת אנגליה, אבל מכיון שספינות אלו אינן ספינות מלחמה טהורות דנתה אותן בדיעבד כספינות מסחר ולא אסרה עליהן לשהות יותר מכ"ד שעות, פריקת הנשק וכו'.
אחר מקרה „לוזיטניה“ דרשה אמריקה הבטחה, כי הצוללות לא תלחמנה בספינות-נוסעים של ההסכמה לפני הנתן אזהרה ישרה (לפני טביעת „לוזיטניה“ הזהירו, כידוע, הגרמנים בעתוני אמריקה), וגרמניה נתנה הבטחה זו.
בינתים קרה מקרה חדש. על ספינה אנגלית שנפלה לידי הגרמנים, נמצאו פקודות סודיות מרעישות. בראש הפקודה נאמר, כי כל זה הוא רק בעד הקפיטן וכי עליו לדאוג שבשום אפן לא תפול הפקודה בידי האויב. אחר כך נאמר כי על ספינות המסחר המזוינות לירות בצוללות תיכף בהגלותן, עוד טרם אשר אלו יעשו איזה מעשה איבה. אח"כ נאמר, כי על המלחים של צי המלחמה הנמצאים בספינות המסחר המזוינות ללבוש בגדים אחרים כשמגיעים לחופים נאוטרלים וכן צריך לכסות את התותחים (ביחוד בחופי ספרד) וכו'.
על הפקודות האלה חתומה האמיריה האנגלית. מצד אנגליה לא הוכחש הדבר הזה.
על יסוד התעודה הזאת באו ארצות המרכז לידי כלל זה: „ספינות מסחר מזוינות דינן כדין ספינות מלחמה“. ודבר זה הודיעו לארצות נאוטרליות בהוספה, שעליהן להזהיר את נתיניהן, שלא ימסרו נפשות אדם ונכסים בידי ספינות כאלו, מפני שיטביעו אותן בלי אזהרה מוקדמת. בנוגע לההבטחה שניתנה מקום לאמריקה הדגישה גרמניה, שהיא נכונה גם עתה לקיים הבטחה זו כפי שניתנה: זאת אומרת לספינות של שלום, אבל ספינות מזוינות, שאינן מסתפקות בהגנה אלא הן גם מתחילות במלחמה, דינן כדין ספינות מלחמה.
וזיר גרמני אמר לעתונאי אמריקני: „אנו הבאנו הוכחה, כי האמיריה האנגלית נתנה פקודות מדויקות עד מאד, כי ספינות המסחר המזוינות צריכות לתקוף את הצוללות ובשביל כך אנו מחליטים בצדק, כי זיון ספינות אלו לשם הגנה כביכול אינו אלא כסות עינים ובאמת הן ספינות מלחמה וכך נתנהג עמהן“.
איך מתיחסת עכשיו אמריקה לשאלה זו? בסינט היו שני זרמים. זרם אחד הודה בצדקת נקודת-המבט של המרכז ודרש מאת הממשלה, להזהיר את האמריקנים, שלא לנסוע בספינות אלו. זרם שני תומך בשיטת וילסון. לפי שעה לא נתקבלה שום הצעה והחליטו לעבור אל סדר היום, מבלי לקבל החלטה מסוימת וברורה.
הסינט תמך אפוא במדה ידועה בדרכו של וילסון, שהוא דורש אמנם מצד ההסכמה להסיר את הזיון מספינות המסחר, אבל מצד שני אין הוא חושב אותן לספינות מלחמה; ובמקרה של טביעת אמריקנים על ספינות כאלה ע"י צוללות המרכז, הוא עושה את ממשלות המרכז אחראיות בעד הדבר הזה.
יותר מדי קשורה עכשיו אמריקה עם ההסכמה בנוגע לתעשיה וכספים, כדי שתוכל עכשיו להתנגד לה ולדרוש בחזקה להסיר את הזיון מסתם ספינות.
אשר על כן עומד העולם ומצפה בחרדה להתפתחות הקרובה של „סלע המחלוקת“ הזה.
את השקפת החוגים הגרמניים על האפשרויות המדיניות התלויות בסכסוך אמתי בין אמריקה והמרכז – אמסור בפעם אחרת. לפי שעה די להגיד, כי בחוגי הצי הגרמני שורר הבטחון הפנימי, כי החוגים האלה סבורים, שבשעה שהצוללות הגרמניות לא תהיינה אסורות בנחושתיים של אזהרות והתחשבות עם אמריקה תוכלנה לעמוד בפני כל הציים שבעולם.
"החרות", שנה שמינית, מס' 179, 14 באפריל 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
טביעת הסיירת הקלה "מיינץ". תצלום בספר Det stora världskriget מ-1915. המקור: ויקישיתוף
המלחמה בים
הנצחון האנגלי הראשון בים
קבלנו מאת קונסול אנגליה בעירנו את המברקים החשובים הבאים, שנשלחו לו מאת ציר אנגליה בקושטא, סיר מלט. מברקים אלה מאשרים את הייעות שקבלנו אתמול, בשעה אחרונה, מחברת רויטר ומוסיפים עליהם פרטים ברורים.
הציר מלט מְבָרֵק:
בתשעה ועשרים לחדש אגוסט (שלשם) עם אשמרת הבקר נערכה בים הצפוני, על יד האי הלגולנד, מערכה ימית קצת חשובה.
פלוגה אנגלית חזקה של משחיתים, שנשענה על אניות-מרוץ מזוינות ועל אניות תחת-מימיות הגיחה לתוך צי של משחיתים ואניות-מרוץ גרמניים, אשר השגיחו על שפת-הים הגרמנית.
שני משחיתים גרמנים הוטבעו. ורבים מהם נזוקו.
המשחיתים האנגלים חזרו כלם במעמד טוב.
הצי הראשון של אניות-המרוץ האנגליות הטביע את ה„מיינץ“ ויסבל רק נזקים קלים.
הצי הראשון של אניות-השריון האנגליות הטביע ספינת-מרוץ ממחלקת ה„קלן“, והציתה באש עוד ספינת-מרוץ גרמנית. ספינה זו עומדת לצלל בכל רגע, נעלמה בערפל.
ספינות השריון שלנו לא נזוקו כלל, למרות תקיפותיהן של האניות הגרמניות מתחת למים והפצצות הצפות על פני המים.
גם אניות-המרוץ לא סבלו נזק.
לעמת זה סבלו ספינת-המרוץ הקטנה „אמטיסט“ והמשחית „לרטס“ של הצי הקל.
אין יותר אניות גרמניות בים הצפוני.
אבדותינו באנשים אינן חשובות.
מלט
"האור" (לפנים "הצבי", "השקפה"), שנה שלושים ושתים, מס' 27, 1 בספטמבר 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המערכה האמריקנית "ניו-ג'רזי", 1918. המקור: ויקישיתוף
צי המלחמה האמריקני.
הפסקת היחוסים בין ממשלת ארצות הברית וגרמניה אינה צריכה להביא בהכרח גם לידי מלחמה בין שתיהן. שמענו כבר בנדון זה גם את דעתו של וילסון וגם את דעותיהם של מנהלי גרמניה המקוים, על יסוד היחס הידידותי, ששרר בין הממשלות האלו לפני המלחמה הנוכחית כי מלחמה לא תפרץ ביניהן. גם העתונות של ממשלות המרכז מראה, כי הצעד הזה היה פתאומי יותר מדי ויש לקוות כי וילסון יבין את המצב האמתי, יתפשר אתו ולא יכריז מלחמה על גרמניה הרוצה להיות גם להבא בידידות עם ממשלת ארצות הברית. אך מן הצד השני הודיעונו כי גם את האפשרות השניה חשבה גרמניה, ובעשותה את הצעד המכריע של הכרזת ההסגר דאגה גם ליחסה של אמריקה התחשבה גם עם כחותיה של אמריקה ועם העזרה שהיא יכלה להושיט לאויביה בעת השתתפותה במלחמה נגדה.
כחותיה של אמריקה, אמרנו, וכחות אלה הם בעיקר כוח אחד – כח הצי, כי לא צבא היבשה ולא אמצעי מלחמות היבשה הגיעו באמריקה לידי התפתחות כזו שבעזרתם תוכל לעמד נגד אויב מסוכן כגרמניה. גם האפשרות להשתמש בכחותיה המעטים היא רחוקה מאד מן המציאות בסבת המצב הגאוגרפי, ז"א בסבת רחוק המקום בין גרמניה ואמריקה ובסבת המצב הפוליטי. ז"א היחס ההדדי בין אמריקה ויפן ובין אמריקה ומכסיכו.
ובדברנו, על כן, על אפשרות מלחמה בין שתי הארצות ובתור תוצאה מזה, על עזרתה של אמריקה לממשלות ההסכמה עלינו להתחשב בעיקר רק עם הצי האמריקני שהוא הנהו כה גדול אם כי לא כח מכריע. אמנם לא ידוע מה יוכל לעשות הצי האמריקני במקום שהארמדה האנגלית ביחד עם הצי הצרפתי והאיטלקי לא יועילו. אך מענין בכל זאת לדעת מה כחו של הצי האמריקני ובאיזו מדרגה הוא עומד בין ציי העולם.
הצי האמריקני הנהו הצי השלישי בעולם אחר הצי האנגלי והגרמני. הוא מורכב מן 31 צלבנים משורינים שנבנו במשך 20 השנים האחרונות ואשר משקלם מגיע ליותר מחצי מליון טון. עשרה מן הצלבנים האלה הם גדולים ביותר ודומים לדרדנאוטים הארופים עם משקל של רבע מליון טון. הם מזוינים כל אחד בעשרה תותחים של 35 ס"מ, בשנים עשר תותחים של 30,5 ס"מ ועבי שריונם מגיע ליותר מ 34 ס"מ. מהירותם אינה גדולה כמו זו של הצלבנים הארופים ומגיעה רק ל 18 או לכל היותר ל 21 קשרים בשעה.
הצי האמריקני הגדול הזה מצטין בעיקר בדבר אחד והוא: הכעור המיוחד שלו, אם אפשר לאמר כך. הכל מסודר בו בהתחשבות יותר עם הצד הפרקטי ולא עם האסטטי. אין אנו פוגשים בצי הזה את אותן האניות היפות הערוכות בפרופורציה ובסדר נאה. האמריקנים דאגו גם יותר לגדלן של האניות ולרבוי תותחיהן מבלי להתחשב עם מהירותן ועם בנין אניות אחרות קלות וקטנות שתמלאנה תפקיד של מרגלים בשדה המלחמה.
בעת שממשלות אנגליה וגרמניה השתדלו בעיקר לבנות אסקדרות של צלבני-קרב גדולים שמשקלם יגיע מ 30 – 28 אלף טון כמו ה„ליוצוב“ הגרמני וה„קוין מרי“ האנגלי (שניהם טבעו במלחמת סקגרק) לא בנתה אמריקה אף צלבן מטפוס זה משנת 1902 ועד עתה.
בשלש עשרה אניות גדולות שעל הצי האמריקני (טפוס „ושינגטון“ „קולורדו“ „מילבוקה“ וכו') שמשקלן מגיע מ 10-16 אלף טון מורגש בעיקר חסרון אחד והוא אי-מהירותן ביחס לצלבנים האחרים. המהירות הכי גדולה של אניות המרוץ האמריקניות מגיע ל25 קשרים בשעה – מהירות שמספיקה רק בכדי להמלט מן הצלבנים האויבים.
אל האניות האלו יש עוד להוסיף 3 צלבנים ממדרגה שלישית ומטפוס ישן (נבנו בשנת 1891 ו1895) שאין להם ערך חשוב במלחמת ים מודרנית וכעשרה מוניטורים אשר גם ערכם אינו גדול מפני השנויים המרובים שחלו בתכסיסי מלחמות הים הנוכחיות.
ערך חשוב יש ל68 הטורפדים האמריקנים שנבנו משנת 1916 – 1901 אף כי גם מהירותם בתוך טורפדים-רודפים היא קטנה ביחס לטורפדים הארופים ומגיעה רק ל28 או לכל היותר ל31 קשרים בשעה (טפוס „ורינגטון“). אותו הדבר אפשר לאמר גם בנוגע ל60 הצוללות השיכות לממשלת ארצות הברית שחלק מהם כבר מוכן וחלק עודנו נמצא בנמלי הבנין.
כפי שאנו רואים עומד הצי האמריקני בין הציים הכי אדירים בעולם אך יש לקוות כי אמריקה לא תצטרך להשתמש בו ותבין שאין לה לחכות לרוחים גדולים במלחמה הנוכחית אלא אם תשאר בנאוטרליותה.
"החרות", שנה תשיעית, מס' 133, 18 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 