(מאת הסוכנות העותמנית הכללית)
(Agence Générale Ottomane)
ושינגתון. – הציר הגרמני, גרף ברנסטורף הציע לשלח את שקי הפוסטה שבין אמריקה וגרמניה ע"י הצוללות המסחריות. המחלקה של הממשלה לעניני הפוסתה הודיעה, כי הנהלות הפוסתה נכונות לקבל את ההצעה הזאת.
"החרות" שנה תשיעית, מס' 29, 12 בנובמבר 1916, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(סקירה על התפתחות הנשק במלחמה הנוכחית).
התאבקות-העמים הולכת וגדלה. מליונים חדשים באים תמיד אל מערכות־המלחמה למלא את המחסור שהביאו אתם התותחים; מזמן לזמן מתפרצים עמים חדשים, אל הזרם הכביר והשוטף של דם-אדם.
כל הכחות היוצרים שנתנה ונותנת אירופה בכל המקצעות השונים משמשים עתה בשעה חמורה זו בשביל המלחמה. יוצרים את כל יצירותיהם החדשות „במלחמה בשביל השלום“. וככה הולכת המלחמה הנוכחית ומקבלת לאט־לאט צורה של תקופת-יצירה, תקופה שאת פירותיה נזכה להבחין אחרי השלום. הרצון קבל צורה תקיפה, היכלת גם היא חדלה לדעת גבולות, ההכרח הביא את הכחות לידי התאמצות במדרגה היותר גבוהה. מספרים ענקיים של לוחמים, של קרבנות עוברים לפנינו „בסדר רגיל“ – ואין, איפא, להתפלא, אם להנעת „ההסתדרות הגדולה“ הזאת נוצרו אמצעים ענקיים, שאלמלא ראינו את פעולתם, היינו מביטים עליהם כעל דברים שבדמיון גרידא. וביחס להתפתחות הכללית, שקבלה המלחמה הנוכחית, מתפתחים גם האמצעים לנהל אותה, כלי-הנשק, מכשירי הטכניקה בצורותיהם החדשות והמחדשות.
התותחים: הפתעה שלא פללנו אליה כלל וכלל, שעמדה בראש כל ההמצאות היו התותחים, תותחי־המצור והמכתשים של „ארבעים ושנים סנטימטר“, הם היו כזר־הכתרת לכל החדש והמחדש בהכנותיהן של המדינות המגויסות במשך ארבעים וחמש „שנות השלום“ האחרונות.
בעזרת התותחים האלה נכבשו שורת המבצרים שבבלגיה ובצרפת הצפונית.
האוירונים. עוד לפני כשש שנים היו רבים שנבאו את תפקיד הנשק המחדש הזה במקרה של מלחמה. התמרונים השונים, בין אלה שנשאו צביון לאומי ובין אלה שנשאו צורה כל-לאומית, הוכיחו לנו תמיד כי תפקיד חשוב מאד צפון „לצפור המלאכותי“ בעתיד. וחדשי-המלחמה הראשונים באו ואמתו את השערותינו אלה. – מיד לאחר הגיוסים הראשונים הופיעו מעופפים צרפתים מעל לגבול הגרמני באלזס ולוטרינגיה, מעופפים גרמנים עברו את הגבול הבלגי ויכנסו לאדמת צרפת, וכאלה כן אלה השתדלו לפקח עין חרוצה על סדור-הגיוס, על חלוקת-הצבא; פה ושם נסו אחדים מהם גם להחריב גשרים של מסלות-הברזל שחסרונן מורגש בהרבה מקומות בגיוס. אבל כשהתפתחה המלחמה „ורשות-הדבור“ נמסרת לנשק הכבד מלאו המעופפים תפקיד יותר חשוב. עליהם היה לרגל את עמדות-האויב השונות, לחפש מאחורי הגבעות, שמא איזו בטריה של תותחים גנוזה שם. וכששחקה השעה לאחד משני הצדדים הלוחמים והרגיש את עצמו מוכשר לתקף – מלא שוב המעופף את התפקיד היותר מענין והיותר מסוכן, עליו היה לרחף מעל לשטח או לעיר הנתקפה, למסור למרעישים ע"י אורות שונים, סמנים ידועים, לנתק חבור מסלות־הברזל, קצורו של דבר – להקל עד כמה שאפשר את פעולת־המרעישים ולהכביד על הנצורים. והמגור, הפחד שהנצורים חשים בראותם גם מעל לראשיהם את הסכנה הצפויה, גם הם תמיד בעוכרי המגינים.
בעל אפי מיוחד ומטרה המתבארת לצדדים שונים הוא הנשק הכי צעיר
התחתיות. הסירות הצוללות האלה הכריזו את האזור שמסביב לבריטניה הגדולה לאזור-מלחמה ונתנו מקום לחכוכים בין אנגליה, גרמניה, והמדינות הניוטרליות הולנדיה, דניה, שודיה, נורבגיה ואמריקה. לרגלי השמוש התכוף [התעוררו] שאלות של „חוקי-העמים“ (!) ועוד שאלות שונות, שגמרו להחלפת-תזכירים ולעוד מיני ענינים רשמיים בעוד ששני הצדדים הלוחמים עומדים בשלהם ואזני האחד אטומות משמוע את טענתו „הצודקת“ של משנהו.
המטרה שקותה גרמניה להשיג באמצעות התחתית הושגה רק בהגדרה ידועה. הסירות משוטטות במרחקים ידועים בים הצפוני, הבלטי, בתעלה של דובר וכלה ומגיעות גם לדרום-מזרחה של אירופה לים האיגאי והדרדנלים שבו נמצאת התחתית – U51 –. הן ממלאות במובן ידוע את תפקידן, עד כמה שתפקיד זה נעלם ונסתר מעיני העומדים רחוק מתכניות-הימיה הגרמנית.
תפקידה של התחתית בכלל הוא ענקי ויכל לגרם למהפכה כללית בסדרי-הציים של המדינות הגדולות. התופעה הנמרצה הזאת יכולה להוליד גיוס חדש, גיוס תחת-ימי שיכול ברבות-הימים להיות לחרדת כל פעולות-הקולטורה, הגדולות והקטנות. אבל זוהי רק התחלה של תקופה חדשה לגמרי, תקופה שתביא לנו „צלבנים-תחת-מימיים“ ודרדנוטים השולטים גם במעמקי האוקינוס !? – –
להכתיש את פעולות התחתיות הגרמניות עד כה, קשה –, אחרי ראותנו שממלכות גדולות אינן חדלות מעמד והתריע, כי מלחמת־התחתיות יכולה להמיט אסון כללי, שלא במהרה יתוקן. ומלחמת-התזכירים הולכת וגדלה, גם אוסתריה הגישה תזכיר לאמריקה בנוגע למלחמת-התחתיות והבירה האמריקנית – ידיה מלאות עבודה. היא יודעת היטב, מה יכול להיות התפקיד העתידי של הנשק הזה. אם עכשיו הגיע לידי כך שיסכן את מצבה המסחרי, ואולי במדה ידועה גם המלחמתי, של אנגליה מושל הים, מה גם בעתיד, כשיגיע למדרגת-שכלולו, לאותו הזמן שכל הממשלות הקטנות תוכלנה להשתמש בו בתור תריס בפני כל התקפה של מדינה [.. ? ..] ובטל“, בתור הגנה בודאי שהנשק הזה הוא הרבה יותר מוסמך מהדרדנוטים הכבירים!
תפילתה של אנגליה „שלא יולד נשק כזה“ – כבר נתאחרה במקצת. התחתיות הנן כבר בנמצא, ההכרח יצר אותן בתור אמצעי של הגנה נגד „לוחם קולטורי“ שקוה להרעיב עם של 130 מליונים (70 מליונים בגרמניה – 60 באוסטריה) על-ידי מצור ימי ובעתיד – מי יודע אם לא תהיה התחתית „המפתח לחפשת-הים“. כיום נמצא מפתח זה בידי אנגליה, אבל אם „בשוק העולמי“ יופיעו עוד מפתחות שבהם אפשר גם כן לשחרר את הימים, בודאי שמחיר המפתח הראשון יקטן, ואז אולי „ינער הים מעל רעמתו“ את מושליו הפרטים והיה חפשי לכל העוברים בו. זוהי מטרתה של גרמניה, ולמטרה זו שואפת גם אמריקה, אם גם משתדלת ההסכמה המרובעת לבאר את התזכירים האמריקנים עפ"י ביאוריה היא.
המלחמה בשל התחתיות הכללית צריכה לחדל ואז לא יהיה גם מקום „לשטה של הקפת אירופה המרכזית ע"י שלשלת חזקה“, כתכניתו של אדוארד השביעי – אז בודאי כבר לא תקינה הופעות של תחתיות המכריחות את אניות-המסחר האנגליות למלט את נפש מלחיהן בסירות-הצלה, וצי אנגליה יחדל מהתעסק בבקרת הימים הידועה, בהעברת סחורות אסורות“, מכתבים וטלגרמות אל חופיו הוא, גם השטה ב„רכישת“ איים של מדינות ניוטרליות תחדל – וגם בים יוכר שויון-הכחות המורגש כעת בשדה-המערכה המערבי.
* * *
על הנשק ממדרגה שניה ויתר ההמצאות במקצע הסנטוריה, הפוסטה הצבאית וכו' בפרקים הבאים.
רוממתי – עזר
"החרות", שנה שביעית, מס' 278, 5 בספטמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מכיון שהצי הצרפתי לא הצליח לרכש לו את הכבוד המקוה על-יד-הדרדנלים ומצבו במקומות האלה הורע ביותר ע"י הופעת הצוללות הגרמניות – החלו האניות הצרפתיות לבקר מדי פעם בפעם את חופי-סוריה, בחשבן כי פה יכולות הם להשיג את „זר-הנצחון“ מבלי לסכן את עצמן אפילו במה-שהוא.
אחת המגמות הכי-חשובות, שהציבו להם הצרפתים במלחמה הזאת, הנה, כנראה, הסרת הדגל הגרמני מהעיר אלכסנדרתה. כבר ספרנו פעם לקוראינו, כיצד הורעשה למטרה זו הקונסוליה הגרמנית שבאלכסנדרתה בחדש יולי ע"י אנית-המרוץ הצרפתית „ד'אסטרה“ והנה גם ביות ח' לאגוסטו בבקר בשעה ½8 הופיעה שוב אותה האניה בחוף אלכסנדרתה, ותשלח לקאימקאם של העיר את המכתב, אשר לקמן:
„הנני מתכבד להודיעכם, שאם עד 10 שעות לפני הצהרים לא יורד הדגל הגרמני, תוטל כל האחריות בעד זה על כבודו, ומיד אצווה לפתח אש לעמת אותה הנקודה אשר אמצא לנחוץ.
ואם למרות הזהרתי זאת יתן בכל זאת כבודו לדגל הגרמני להתנופף כמקדם, אצוה, שיוסיפו לירות לכל המגמות השונות, כפי מה שידרש לי.
בכל רגשי־הכבוד הכי־מצינים
רב־החובלים דה לה פסרדייר.
הקאימקאם של אלכסנדרתה לא נפחד כלל מפני ההתראות הנ"ל, ויצהיר לקונסול הגרמני, הא' הופמן, שהוא נותן לו את החפש הגמור להחליט בדבר כפי רצונו, באפן שאם ימצא את הדבר לנחוץ, יוכל להניף את הדגל הגרמני על בית הקונסוליה כמקדם, למרות הסכנה הנשקפת מזה לכל העיר. הקונסול הגרמני הודה לקאימקאם בעד הצהרתו ובעד הידידות והאמון שהובעו בה, ויודיע לקאימקאם, שאחרי התחשבו את כל הפרטים שבמארע הזה, בא לידי ההחלטה הזאת:
ההפחדות של רב־החובלים הצרפתי, הפוגעות בזכיות העמים ובחקי המלחמה הבין-לאמיים אינן עלולות כלל להעליב את הדגל הגרמני; ואולם בכדי לא לסכן את תושבי אלכסנדרתה השלוים מעביר עתה הקונסול את בית-הקונסוליה שלו אל אחד המקומות אשר מחוץ לעיר.
החלטת הקונסול הגרמני הוצאה לפעל בשעה 10 לפני הצהרים, אחרי שנמסרה תחלה עם כל פרטיה לרב־החובלים הצרפתי. שאלת הדגל הגרמני נפתרה באפן כזה בכי־טוב, והאניה הצרפתית יכלה, אפוא, להפליג מאלכסנדרתה בהכרה גאה, שזכתה לנחל במקום הזה „נצחון מזהיר“. אולם כל תושבי העיר צינו את הפעולה הזאת כמעשה־נערות, שאינו נאה כלל לכבוד אומה כ"כ גדולה, כאומה הצרפתית.
ארבעה ימים לפני זה זכה כבר פעם הצי הצרפתי לפעל בחוץ אלכסנדרתה „פעולה כבירה“ כהנ"ל. ביום הרביעי לאגוסטו הופיעו פתאם בחופה של אלכסנדרתה 6 אניות־מלחמה בפעם אחת. לרגלי הופעתו הפתאומית של צי כ"כ גדול, החלו תושבי העיר לחשב, שזו היא הקדמה לאיזה מארעות חשובים. אולם שום דבר חשוב לא אירע גם הפעם. 4 מהאניות הנ"ל נעלמו במשך הלילה לגמרה, ורק האניה „ד'אסטרה“, שנועדה, כנראה, למלא את התפקידים היותר קשים ומסוכנים, נשארה בחוף עד הבקר, ביחד עם עוד תרפיד צרפתי.
יום אחד לפני זה הודיעה אנית האמירל לפקידות החוף, שיש בדעתה להחריב את 6 סירות המפרשים הקטנות, שעמדו על-יד הנמל. הדבר הזה הוצא לפעל בבקר השכם ע"י האניה „ד'אסטרה“ בלוית התרפיד הנ"ל. בסך הכל ירו הצרפתים כ200 פצצות בנות 14 ס"מ כל אחת. תוצאת כל ההרעשה הזאת היתה רק זו, שסירה אחת הובערה וטבעה ויתר הסירות הוזקו.
הימיה הצרפתית תוכל אפוא לרשם בספר-הזהב שלה גם את „ההצלחה“ הזאת ברשימת כל יתר מעשי-גבורתו של רב-החובלים דה לה פסרדייר.
"החרות", שנה שביעית, מס' 279, 6 בספטמבר 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מכתבו של המפקד הצרפתי אל הקאימקאם.
קוראים אנו ב„אכבאר“ היפואי גליון 66 מיום השלישי שבוע זה:
ביום ה' שעבר הופיעה לחוף יפו אנית-המרוץ הצרפתית „ז'אן דרק“ בעלת שש מעשנות ואחרי שעגנה על-יד החוף שלחה סירה אחת עם מלחים ובידם מכתב מיוחד לכבוד הקאימקאם* היפואי, שנמסר להממשלה.
בינתים הרעישה אנית-המרוץ הנ"ל את בית־החרשת של הגרמני וגנר, שבו מתקנים ומכינים מכונות-ברזל ומכשירים שונים בשביל הצבא העותמני.
אחרי הצהרים, בעבר הזמן המיועד במכתב שנשלח למושל העיר, השליכה האניה פצצות אחדות על הקומות העליונות של ביהח"ר וגנר, אבל ההרעשה הזאת לא גרמה אסון בנפשות ושום נזק אחר.
בעת ההרעשה הראו מושלי עירנו כבוד הקומנדן הצבאי חסן ביי ופקידי הממשלה את הצטיינותם לשמור על בטחון העיר ולהשקיט את הרוחות, והתושבים התחילו לעסק, איש איש בעבודתו, כבימים הרגילים.
אחרי זה הפליגה אנית־המרוץ הצרפתית לדרכה.
* * *
והרי נסח המכתב ששלח מפקד אנית-המרוץ „ז'ן דרק“ להקאימקאם היפואי:
מדרגיז' דה פורניה, סגן־אמירל של הצי השלישי אשר בים התיכון ומפקד מספר 218, אל כבוד קאימקאם יפו.
על גב האניה, 12 אגוסטו.
„נודע לי כי בית־החרשת של וגנר הגרמני עובד עד עתה בשביל הצבא העותמני. ועל סמך זה הנני מזכיר את הסעיף השני מחקי האמנה התשיעית שנעשתה בהג בשנת 1907 ושנתאשרה גם ע"י הממשלה העותמנית, מבלי שום תנאים.
ולכן פקדתי להרעיש את בית החרשת הנזכר אחרי שתי שעות מעת שיגיע מכתבי זה לידכם. ואני אשתדל שהיריות לא תגרמנה שום נזק להבנינים הסמוכים לבית החרשת הנזכר.
אי־לזאת הנני דורש לעזב את המקום ההוא במשך הזמן המיועד בזה לבל יבא הדבר לידי שפיכת דם נקי ושתודיעו לתושבי העיר כי לא תאונה אליהם כל רעה.
וזה לכם לאות, כי בשעה שאניף את הדגל האדום תתחיל ההרעשה.
ועל החתום: דרגיז' דה פורניה.“
* * *
הממשלה היפואית מנתה ועדה מיוחדת שתעריך את הנזק שגרמה ההרעשה הנ"ל לבית־החרשת של וגנר.
"החרות", שנה שביעית, מס' 264, 19 באוגוסט 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
* קאימקאם – ממונה על מחוז באימפריה העות'מנית.
(תלגרמים מאת תחנת־הצבא העותמנית הכללית)
אנית שריון אויבת נסתה להרעיש את עמדות התורקים בסד אלבחר ולא הצליחה. – הבטריות התורקיות ממלאות את תפקידן כיאות. – האבדות והשרפות במחנה האויב.
קושטא. יום שלישי 9 חזירן 331 (22 יוני 1915) בבקר.
על חזית הדרדנלים לא היו בבקר מארעות כבירים הראויים לציון.
קושטא, בו ביום, אחרי הצהרים.
לפני הצהרים הגיעה אנית שריון אויבת, בלוית תשעה תרפידים ושבע ספינות מנקות-מוקשים-וחול, הגיעה ליד סד אל בחר כדי להרעיש את הבטריות התורקיות שעל חופי אסיה הקטנה. ההרעשה לא נתנה לאויב שום פרי. אחרי ההרעשה נסוגה אנית-השריון הנ"ל לאי למנוס ביחד עם האניות והתרפידים שלווה.
בצהרים נסה האויב שוב לעשות התקפה קלה נגד עמדותינו אשר במחוז סד אל בחר אך ההתקפה הזאת נהדפה על נקלה.
הבטריות שעל חופי אסיה-הקטנה ירו על אניות המשא האויבות והרעישו את עמדות האנגלים והצרפתים אשר בסד אל בחר. אחרי זה ראו אש גדולה שפרצה מאחורי העמדות האויבות. מחסני האוירונים של האויב הובערו. כמו כן ראו סוסים וחיילים בורחים בבהלה ובאי סדר. אחר כך התעופפו אוירונים אויבים מעל הבטריות שלנו.
– ביתר החזיות אין תנועה חשובה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 218, 24 ביוני 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אופיצר צרפתי אחד שהובא פצוע לאלכסנדריה מספר ע"ד המלחמה בעת הורדת הצבא של אנגליה-צרפת לגליפולי.
האופיצר הזה היה בין הלוחמים בחפירות-ההגנה בצרפת, ומשם נשלח להלחם בגליפולי והשתתף בהרבה תגרות מרובות דמים.
הוא אומר:
„כל המלחמות שהשתתפתי בהן לא היו נוראות כ"כ כמו המלחמה הזאת. מעולם לא ראיתי ולא נמצאתי בפני אש אוכלת ובוערת כזו שהקיאו עלינו התותחים של הבטריות התורקיות. מטר סוחף של פצצות וכדורי הנשק הכבד נתך עלינו בלי הפסק. לע"ע אי אפשר להעריך כראוי את האבדות. אבל כפי שמשערים על מספרן בשלשת הימים הראשונים לבד עולות האבדות משמנה עד תשעת אלפים איש.“
* * *
העתון „דיילי מייל“, בדברו על טביעת האניה „טריומפף“, אומר:
„האניה הזאת היתה אחת האניות החשובות ממדרגה הראשונה וטביעתה היא בשבילנו הפסד מרובה“.
סופרו של ה„תימס“ לעניני הצי כותב:
„זוהי כבר אנית המלחמה החמישית שאבדה לנו מראשית המלחמה בדרדנלים ועד עתה. האבדה החדשה הזאת גורמת לנו צער גדול. אבל האסון הזה ברר לנו כי ישנן צוללות במקום המערכה הזה. וכל המקרים האלה מראים אפוא לדעת עד כמה קשה ומסוכן הוא התפקיד שקבלנו עלינו“.
לפי ידיעה שבאה מלוגנו גדולה ההתרגשות בלונדון לרגלי טביעת אניה זו. שם יראים פן ירבה מספר הצוללות הגרמניות בים האגאי ובים התיכון. ולכן נכונה פקידות הצי להקציב פרס למי שיגלה את המקום המשמש בסיס לפעולות הצוללות האלה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 215, 21 ביוני 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(עפ"י הסוכניות התלגרפיות בקושטא).
ברלין. – האניה הצרפתית „ארופה“ נפגעה בצוללת גרמנית וטבעה. אנשי האניה ומלחיה נצולו.
– האניה האמריקנית „גולפליגט“ נפגעה במוקש גרמני על יד סילי איסלנד. מלח אחד נחנק, ומלח שני נעלם. את האניה הובילו לחוף אנגליה.
– צוללת גרמנית הטביעה את האניה הרוסית „סבורנו“ שהפליגה מפרוטלבוט. המלחים הרוסים נצולו.
– האניה השוידית „איללידה“ טבעה ע"י צוללת גרמנית.
ברלין. – „העתון מקלן“ מודיע, עפ"י נוסע אחד שעבר את חופי אנגליה, כי האנגלים פרשו רשתות ומוקשים שבהם הניחו חמר מפוצץ, כדי לעצור בעד הצוללות הגרמניות לבל תתקרבנה אל החופים האנגלים. הנוסע הנ"ל שהוא קפיטן נורביגי מספר כי בים האירלנדי ובתעלת ה„מנש“ נעשו התקפות רבות ע"י הצוללות הגרמניות. צוללת אחת הטביעה אניה אנגלית בת 12,000 טון והיא נמלטה לחופי אירלנדיה. ערי־החוף האנגליות מכבות בלילה את כל המאורות.
"החרות", שנה שביעית, מס' 210, 15 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כבר הודענו ב„החרות“ דבר הרעשת הקונסוליה הגרמנית שבחיפה ע"י אנית־מרוץ צרפתית ביום 31 מאי שעבר. האניה הזאת היתה, לפי ה„לויד“, אותה האניה שהרעישה גם את מחסן-הנפט ביפו, וזוהי אנית-המרוץ „ז'ן-דרק“.
האניה הזאת הרעישה את העיר הפתוחה חיפה ותפתח אש חזקה מאד ביחוד נגד הקונסוליה הגרמנית, אשר נחרבה כמעט כליל, חוץ ממקום הדגל.
ע"ד הרעשה זו הודיעו גם הצרפתים בהודעותיהם הרשמיות. אבל מפקד ה„ז'ן-דרק“ מתנצל בהטילו על הגרמנים שתי אשמות גדולות, שבגללן עשה את הפעולה הנ"ל. המפקד הזה מצהיר, כי עפ"י הסתת הקונסול הגרמני, נתקפה סירה צרפתית אחת שעליה היה מונף דגל לבן; כמו כן מאשים את הקונסול הנ"ל בזה שהסית להרוס את המצבה שהוקמה על הר הכרמל לזכר חלוצי נפוליון הראשון.
העתונים הקושטאים מכחישים בכל תקף את שתי האשמות הללו ומודיעים כי הציר הגרמני בעיר-הבירה, הברון ונגנהיים, פקד להעריך את הנזק שנעשה לקונסוליה הגרמנית החיפואית מפני ההרעשה הנ"ל; יען כי צרפת תשלם את הנזק הזה במחיר פצוי שיקחו הגרמנים מאחת מערי צרפת העומדות תחת רשותה של גרמניה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 216, 22 ביוני 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
(תלגרמים מאת תחנת-הצבא העותמנית הכללית)
נצחון עותמני חשוב בקוקז. – בים השחור נכשלו הרוסים בהתקפתם; ה„מדלי“ הטביע תרפיד רוסי וגרם נזק לאסכדרה האויבת. – בדרדנלים הוכו האנגלים עוד מכה רבה.
[…]
קושטא, יום שבת 30 מאיס 331 (12 יוני 1915) לפני הצהרים.
אמש הופיעה אסכדרה רוסית קטנה בסביבות המעבר של הבוספור. האניות האויבות שוטטו מרחוק וחכו להזדמנות הראשונה לתקוף את המעבר. ואולם פתאם יצאה אנית המרוץ התורקית „מדלי“ („ברסלוי“ לפנים) ותתקף בחזקה את האסכדרה הרוסית. שני תרפידים רוסים בנויים עפ"י שטה חדשה נפגעו במוקשים שהשליכה האניה „מדלי“. תרפיד רוסי אחד „בספוקואיני“ שמו, טבע תיכף ומיד עם מלחיו וכלי נשקו ואי אפשר היה להציל מאומה. התרפיד השני הוזק קשה וטרם שהספיק לעשות איזה תנועה נמלט מיד אל החופים הרוסים שבים השחור.
התרפיד הרוסי „בספוקואיני“ שטבע ע"י ה„מדלי“ היה נושא משקל של 1100 טון; מהירותו 30 מיל לשעה. בו היו 3 תותחים בני 10 סנתימטר כל אחד; 5 מכונות מפזרות מוקשים ומספר מסוים של מקלעים וכלי זין שונים.
– האנגלים אשר בסד אל בחר נסו היום לתקוף את עמדותינו. כחות-צבא שהשתתפו בהתקפה זו נשמדו כמעט לגמרי, ע"י האש החזקה שירו תותחי התורקים. אוצר הנשק של האויב נופץ. הנזק הוא עצום.
– ביתר החזיות אין שנוי.
"החרות", שנה שביעית, מס' 209, 14 ביוני 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סופרנו הקושטאי כותב לנו:
אורחים חשובים הגיעו השבוע לעירנו: מלחי האניה „אמדן“.
ההרפתקאות שעברו על ראש המלחים האלה יכולות לשמש חמר לספור מענין.
אחרי שהחריבו מלחי ה„אמדן“, זו אנית־המרוץ הקטנה, אניות אויבות רבות במימי הודו וגרמו היזק עצום העולה לכמה וכמה מיליונות פרנקים, נחרב סוף-סוף ה„אמדן“ ע"י אניות-מלחמה אויבות חזקות מאד בראשית לחדש נובמבר שנה שעברה.
חלק ממלחי ה„אמדן“ ירד לאחד האיים הקטנים הידועים בשם „קוקוס“ כדי להחריב שם תחנה של תלגרף-אלחוטי. אבל עוד טרם הספיקו לגמר את מלאכת-החרבן, והנה פתאם נתקף ה„אמדן“ והטבע ע"י ספינות אויבות. המלחים הגבורים שירדו אל היבשה לא יכלו כמובן לשוב. הקפיטן פון מוקה, שעמד בראש הגדוד, נשאר גם הוא ביבשה ותיכף הרים את דגלו, הכריז מצב-של-מלחמה באי והכין את עצמו למלחמת הגנה.
האניה האויבת שהטביעה את ה„אמדן“ – ה„סדניי“ – לא נסתה להוריד צבא אל היבשה ותפליג הלאה. באותו יום (ט' נובמבר) לפנות ערב תפס הקפיטן פון מוקה את הספינה הקטנה „איישה“ שעגנה על-יד חוף-האי, הצטיד היטב בעד שני ירחים ומים לירח אחד ואחרי שהניף את דגל-המלחמה על תרן ה„איישה“, שנהפכה לאנית-מלחמה גרמנית, הפליג למרחבי הים. ביום כ"ז נובמבר הגיעה ה„איישה“ לחוף פדנג, בסומטרה, ולמחרתו בבקר הפליגה משם.
בחוף פדנג נמצאה הספינה „שואזינג“ של חברת ה„לויד“ הגרמנית. הספינה הזאת הלכה מיד אחרי ה„איישה“. ביום ט"ז דסמבר טבעה זו האחרונה ע"י ספינת-מלחמה אויבת. ה„שואזינג“ שהסתתרה מעיני האויב באה אחרי ההרעשה לעזרת ה„איישה“, אך היא לא יכלה להציל את הספינה כי-אם את מלחיה ואת כל הצידה והנשק אשר היו בתוכה.
ביום י"ט ינואר הגיעה ה„שואזינג“ לחוף חודיידה (בערב). בראשונה נסו מלחי ה„אמדן“ לעבור את ארץ ערב, אך הם פגשו מכשולים גדולים ולא יכלו לעשות דרך ארכה וקשה כזו. לבסוף עלו על ספינת-מפרשים, כארבעה עשר מתר ארכה, והפליגו לים-סוף, מסביב למחנות האויב.
צרות רבות עברו על ראשם, וסכנת-מות נשקפה להם בכל הזמן: רבים מהם חלו בקדחת ובמחלות אחרות. פעמים רבות קפצו מתוך הים תנינים ודגי־ים גדולים ופתחו את לועם לבלעם חיים, ואך בעמל רב יכלו להנצל מהם. לבסוף הצליחו לבא ביום הראשון במאי לאלויש.
פה נתקבלו בכבוד רב מצד התושבים. הממשלה המקומית שלחה תיכף גדוד חשוב של אנשי-צבא תורקים תחת פקודת סולימן פשה כדי ללוות את מלחי ה„אמדן“ בדרכם. ביום ז' מאי הגיעו לאלואה ושם נסעו ברכבת מסה"ב לדרך קושטא. הם עברו גם דרך דמשק וחלב ובכל מקום בואם נתקבלו בכבוד רב ובחגיגיות גדולה.
אנשי ה„אמדן“ הם ארבעים וארבעה מלחים וחמשה אופיצרים. הקפיטן פון מוקה, מפקדם, הוא בן שלשים ושלש שנה; ויתר המלחים לא הגיעו עוד לשנת השלשים.
בבוא המלחים הגבורים האלה לקושטא נתקבלו בכבוד רב. בתחנת „חיידר פשה“ נוכחו האמירל סושון פשה וחמשה אופיצרים מהימיה שבאו בשם הוזיר, המיור של „קדיקוי“ ומנהל המשטרה של „סקוטרי“.
תיכף בבואם עלו על נגד-תרפיד אחד שהובילם ל„סראיי-בורנו“ שהיה מקושט כלו בדגלים. שם נתקבלו מלחי ה„אמדן“ בשם הוד מלכותו השלטן ע"י הגנרל צלאח פשה, וזירים אחדים, הציר הגרמני הברון וגנגהיים, ראש עירית קושטא, שר המשטרה, מזכיר וזרת־המלחמה, פקידי הקונסוליות, חמשה אופיצרים בשם הצבא העותמני, באי-כח אגודות וחברות שונות ועוד. התזמרת הצבאים נגנה לכבודם. אח"כ עשו מלחי ה„אמדן“ תמרונים בנוכחות כבוד אנור פשה, וזיר המלחמה. אח"כ עברו את גשר „קדיקוי“ והגיעו לוזרת-הימיה ב„קסים פשה“.
מלחי ה„אמדן“ יסעו בעוד ימים אחדים לוינה ומשם יסעו לברלין.
קושטא, 27 מאי. ב.ר.
"החרות", שנה שביעית, מס' 208, 13 ביוני 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
