קושטא. – אוירון-ים תורקי התעופף מעל גדות המעבר של הדרדנלים והשליך פצצות על אנית-מלחמה אנגלית. האניה נזוקה קשה והתרחקה מן המעבר.
נתאשרה הידיעה כי אנית-המרוץ הצרפתית „גולואה“, שנזוקה בעת הרעשת הדרדנלים, נטבעה.
תרפידים אנגלים ואניות מהרסות-מוקשים נסו לחדור לתוך המעבר, אך לא יכלו מפני האש הנוראה שפתחו מקלעי מבצרינו נגדם.
כחמשים אניות-מלחמה ואניות-משא נמצאות עתה בין מעבר הדרדנלים ובין האי טינידוס.
עתוני אתונה כותבים כי באיי הים האגאי מורגשת תנועה צבאית גדולה מצד האנגלים. שתי אניות-משא גדולות הורידו לאי מודרוס 25,000 אוסתרליים וכ20,000 איש שהובאו מאטלנטיה. כמו כן הובאו גדודים הודים לאי קסירוס (?).
"החרות", שנה שביעית, מס' 159, 15 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מפת טורקיה ומערכת הדרדנלים, 1915. מקור: ויקישיתוף.
צי האויב באסיה הקטנה.
הרעשת מבצרי איזמיר. – מצב-הרוחות בעיר. – פעולות הואלי. – מנוחת נפש התושבים בעת ההרעשה. – אבדות האויב. – מאמרו של ה„קיויילו“ לרגלי ההרעשה. (כתבה מיוחדת ל„החרות“) איזמיר, 15 מרס 15.
כוס המלחמה הכללית עברה גם עלינו וקול רעם התותחים בא להפריע את מנוחתנו. אחרי הרעשת ג'נאק-קלעה החלו אניות הצי האנגלי-הצרפתי להרעיש גם את מבצרי עירנו ולעשות בהם שמות.
ואולם למרות האש הנוראה ששלחו לעומתם, לא הצליחו האויבים בפעולתם זו. בעת ההרעשה הראשונה, שהיתה ביום הששי, 5 מרס, נפלו כל כדורי התותחים המימה, ויחטיאו את המטרה. בהרעשה השניה השליכו הרבה כדורים על המבצרים החיצוניים ופצצות אחרות נזרקו על סביבות „קיליסמן“, „ג'יפליק“ ועל עוד איזה מקומות בלתי־חשובים בין העיר „ב'ורלה“ והמבצר.
מובן שאין אנו יכולים לדעת את מטרת האויב ומה הן תכליתם ותכניתם. אך יש לציין כי תושבי עירנו הראו גבורת־רוח מצוינה. הבהלה ברגעים הראשונים היתה אמנם גדולה. אך בעבר הבהלה הראשונה החל לבם להיות שקט ושאנן. הקהל פנה לעסקיו וכל אחד הלך לעבודתו הפרטית, מבלי שים לב אל הקול המרעיש והמחריד שהשמיעו תותחי הצי האנגלי.
גם המבוכה שקמה ביום הששי לפנות ערב על-יד בתי המאפיה והנחתומים, שקטה אחרי עבר זמן קצר. התושבים, בשמעם את ההרעשה, דמו כי עוד מעט והלחם אזל. ולכן רצו אל בתי-המאפה ומוכרי הלחם להשיג להם עוד איזה אוקיות של לחם יותר מהמדה שהיו רגילים לקחת. וכאשר השיגו את חפצם זה, שבה הסערה לדממה והמנוחה החלה לשרר בעיר כמקדם.
הממשלה המקומית הצטינה בהשגחתה הנפלאה לשמור את סדרי העיר ולהגן על בטחון העם. ביחוד הגדיל לעשות כבוד הואלי החביב שלנו, רחמי ביי, שהראה גבורת-רוח אמתית בשעת-חרום כזו, והוא בעצמו יצא החוצה, רוכב על סוס, ויסובב את רחובות העיר להשגיח על הבטחון ולדבר על לב העם, לאמץ את לבו ולעודד את רוחו בדברים חמים ופטריוטיים. כבוד הואלי פנה לכל התושבים האזרחים, כיהודים וכלא-יהודים, ויבקשם לשבת במנוחה גמורה ולא להבהל כלל וגם הבטיח כי אין העיר עומדת בסכנה כלל, וכל אחד יכול איפוא לעסק בעבודתו באין מפריע.
דברי כבוד המושל החביב עשו את פעולתם והודות לחריצותו לא נשבת שלום העיר, והעם שב לשלות רוחו הקודמת, בהסתגלו לאט לאט אל קול תותחי האניות האויבות.
יומים אחרי כן התחיל צי האויב להמשיך את פעולתו וירעיש את המבצרים; היריות נשמעו בראשונה לפעמים רחוקות, אחרי כן לפעמים תכופות ואח"כ ליותר תכופות עד שהן נשמעו יומם ולילה.
ואולם, לפי ההודעות הרשמיות שנתפרסמו והודבקו בחצות עירנו ע"י מושל איזמיר, לא הצליח הצי האנגלי-הצרפתי עד כה כמעט במאומה. וחוץ מזה שלא יכל להזיק לנו נזק כלשהוא, אבד אניה מהרסת-מוקשים שנטבעה ואנית-שריון גדולה שנזוקה נזק עצום.
האניות האויבות הוסיפו תמיד להמטיר כדורי תותח ופצצות מרחוק, וזה גרם להם שרוב הכדורים נפלו המימה.
מצב-רוחו של הצבא ושל העם הוא מרומם. בראשונה לא העיזו התושבים להתקרב אל החוף. אך כאשר עברו ימים אחדים וצי האויב חדל להוריד מלועו את אשו הנוראה, החלו לעמד גם על-יד החוף ולטפס על רמות „קראטאש“ להתבונן אם אין שם הצי, שנעלם מזה ימים אחדים.
בכל פעם שהצי בא לחופנו להרעיש את מצודותינו הופיע תמיד בשלש-ארבע אניות-מרוץ ובלוית ארבעה או חמשה תרפידים ונגד-תרפידים, אנית-משא אחת וספינת-חולים אחת.
האניות נראו מסביב לנמל. מרמות „קראטאש“ יכלנו לראות גם את פעולות המלחמה ותנועות הצי, איך היו האניות משליכות את הפצצות ואיך הכדורים עפו במהירות הבזק ונפלו אל הים. ואז נדמה לי כי כלנו היינו עומדים מסביב לזירה…
והואלי שלנו לא נח ולא שקט אף רגע ויתאמץ בכל כחותיו להשקיט את סערת הרוחות ולדאג לגורלם של התושבים. הוא הוציא מיד כרוז נלהב, באותיות גדולות, ויפיצהו לאלפים בין התושבים והעתקות רבות הודבקו בחוצות עירנו. בכרוז הזה אומר כבוד רחמי ביי כי ישנה אפשרות שהמלחמה תתפשט גם בפנים העיר ולכן הבטיחו החלוצים ומפקדיהם את כל הדרוש לזה ועמד יעמדו על ההגנה עד הרגע האחרון. „אם גם דמנו ישטף ויאדים את כל רחובות העיר, מן הקצה האחד ועד הקצה השני, – אומר הוא – נתן לא נתן להאויב לבצע את זממו“. ולפיכך מיעץ הוא להתושבים הבלתי מזוינים וביחוד לנשים ולילדים קטנים לעזוב את העיר, טרם אשר יתעופפו הכדורים מעל לראשיהם.
ולתכלית זו ניתן צו מגבוה לכל פקידי הממשלה להקל עד כמה שאפשר על כל התושבים מבלי הבדל דת ולאום, מושלמים, יהודים ונוצרים וכן יתר העותומנים וגם אלה החוסים תחת הממשלות הידידות והניוטרליות, באפן שלא יסבלו כלל בעת עזבם את העיר.
לרגלי פרסום כרוזו של כ' הואלי רחמי ביי, החלה תנועת-נסיעה גדולה בכל העיר. ביום הרביעי שבוע החולף נסעו שלש רכבות מלאות, דרך מסלות הברזל „איידין“ ו„קסאבה“.
למחרתו, ביום החמישי, התמידו התושבים בתנועת-הנסיעה שלהם. ביום הראשון קבעו את המחירים מחמש עד שמונה גרוש, אך אחרי כן החלו לקבל כרטיסי-נסיעה כמחירם הקודם.
למרות הנדידה הרועשת הזאת מראה העם אמון גמור והוא בוטח בממשלתנו ואין הוא מתרגש מפעולות האויב.
לפני ימים אחדים נכנס תרפיד אנגלי אחד לנמל „קארה-בורנו“ ויתקדם הלאה עד כדי שעור ירית אקדח, השליך פצצות אחדות ואח"כ מהר לשוב חזרה מפחד היריות שקדמו בהן אנשי הצבא התורקים שעמדו על יד הנמל.
אניה אחת נטבעה. טביעה זו נתאשרה ע"י גופות מלחים אנגלים שנמצאו על שפת הים. בגבעות „מינימון“ נמצאו גם כפות וכובעים. צעקות ונאקות המלחים הנטבעים נשמעו גם בפנים המבצר.
העתונים התורקים והיונים היוצאים בעירנו מלאים בכל יום פרטים מפרטים שונים על-דבר ההרעשה. אך אחרי הפרטים הקצרים שמסרתי בכתבתי זו, כל הדברים הם למותר.
לעומת זה יש לציין את המאמרים הנלהבים שאנו קוראים עתה בעתונות התורקית המקומית לרגלי ההרעשה. מפני אפים של המאמרים האלה הנני מביא בזה תרגום מאמר אחד שנתפרסם בעתון התורקי המקומי „קיויילו“ ושנכתב באותו הרוח שנכתבו מאמרי יתר העתונים.
בפני התותח!
בשם זה מתחיל ה„קיויילו“ את מאמרו. הכותב אומר:
„ידנו מונחת על לבנו, ולבנו בוטח באלהינו, ואלהינו – בקרבנו!
האויב יורה, יורה לדקור את חזנו, לרמוס את כבודנו, להכתים את עברנו ואת עתידנו. ואנחנו, – בקשרנו לנשק את קדושינו, את חבתנו, את אמונתנו, את זהר האשלאם, את עברנו – רוצים אנו להבטיח את תשועת עתידנו.
עד עתה לא פחדנו מהאויב; ליותר כבוד יחשב לנו בהרקבנו תחת האדמה, במותנו על מזבח המולדת, מאשר להיות עבדים נכנעים לאויבים ושהכלמה תכסה את פנינו. החיים אינם בעולם הזה נצחיים; ולחיים של שבעים או שמונים שנה אין כל ערך אם לא מציגים את עצמם לפני התותח.
דמנו הוא דם מלחמה; מקורנו הוא תכן הגבורה ואמץ-הלב; דתנו היא דת הכבוד, התפארה, השלום והמנוחה; קורות דברי ימינו הם תכנן של כל המדות הטובות האלה.
בתולדות התורקי והאשלאם לא נמצאו מרמה ועול. השמחה האמתית של התורקי היא להמצא בפני האויב. מדרגת-הכבוד היותר גבוהה של התורקי היא זו שנוחל בשדה-המלחמה.
כבר עומדים הננו באותם הימים שצריכים אנו לקצר תפארה וגבורה מכל צד; כבר מבשרים אותנו דבר „החתונה“ הקרובה לבוא; כבר נמצאים אנו בפני תותחי אויבינו הרוצים להבעיתנו ולהרגיזנו ולהחריד את מנוחת-נפשנו. כבר הגיעה השעה שהנשק ימצא באשלאם את אותו היסוד המרוממהו והמפארהו. התורקי אינו ירא; האשלאם לא חת. כח הדת, כח המקור וכח הדם „האציל“ האצורים בחיק התורקי והאשלאם אינם כורעים ברך כי אם לפני האלהים; אין כח בעולם שיכול להטיל אימה ופחד על התורקי ועל האשלאם! לא האש, גם לא מטר הרעמים, יוכל להחרידנו. אם ההרים „יקפצו“ ממקומם ויהיו למקור-אש, אם תהומות יפתחו ויריקו מתוכם אש גהינומית, אם הירח והככבים ישלחו עלי אדמה אש ולהבות, אם השמש יפגע בארץ, אם השמים והארץ יחליפו את מקומם ואם התורקי והאשלאם יהיו שוחים בים אש ולהבה – לא נסוג אחור! ה' הוא אחד, הנביא הוא הצדק; וגם אם המות יחרץ, אי אפשר לסבול את העבדות!
אין בעולם תענוג יותר נשגב ויפה כזה של השגת אופנים ואמצעים להמית בהם את האויבים. אנחנו החלטנו להגן בעד המולדת בדמנו ובצפורני ידינו. אבן על אבן לא נותיר. כל זמן שישאר תורקי אחד או מושלמני אחד חי וקים בעולם – הגן נגין על כבוד ארצנו, ונראה לדורות הבאים אחרינו אות ומופת של גבורה שכמוהו לא נמצא עוד בדברי הימים.
ומובן כי אחרי אשר נקריב את עצמנו אנו לא נחשוב על שום אדם וגם לא על האויב עצמו. אויבינו ואלה הנראים להם כאוהבים, צריכים לעשות חשבונם בדיוק.
הודות לאל, שעלינו לא שולטת וזרה אשר תחתיה נמצאת פצצה אנגלית. נוראות הבלקן קרו פעם אחת, רק פעם! מארע סלוניקו לא ישונה שוב!
כבר הודענו הדבר לגדולינו. כבר נשקנו את עוללינו ואת טפנו, כבר עשינו את חשבוננו, סגרנו את ספרינו וכבר הולכים אנו לקראת האלהים… הענין עבר מהלכה למעשה; הדבורים נהפכו כבר לכלי-נשק. שדה-המערכה שייך כיום הזה לאלה שלא יראים את המות ובזים לו…
אם האויב חפץ, ראה יראה עד לאיזו מדרגה יכול התורקי להגיע ועד כמה כובש הוא גבור.
בכל פעם שהאויב יורה אש נגדנו, הריהו מוסיף בנו אש קרבן החיים. אנחנו נכונים לעשות מה שעוד לא נשמע בעולם, מה שעוד לא עלה על לב אנוש. ואם האויב יתקדם צעדים אחדים הלאה, נהיה מוכנים אנו להקריב כל-כך קרבנות עד אשר ימחו מדברי הימים את כל משלי הגבורה הכתובים בם.“
בן־נון.
"החרות", שנה שביעית, מס' 155, 11 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– ההודעות הרשמיות שנתפרסמו ע"י המחנה העותמני הכללי מוסרות עוד פרטים ע"ד הרעשת הדרדנלים ע"י הצי האנגלו-צרפתי בימים האלה:
אניות השריון האנגליות מטפוס „איריזסטיבל“ ו„אפריקה“ נטבעו ע"י אש תותחי התורקים בסביבות המעבר.
המעופפים התורקים עשו רגול. הם התבוננו וראו שעוד אנית מלחמה אנגלית נזוקה קשה והוכרחה להשליך את עגנה על יד האי טינידוס.
למרות חוזק ההרעשה, לא נזוקו המבצרים כי אם נזק קל-ערך. הבטריות התורקיות ממשיכות את פעולתן בלי הרף.
שלשת אניות-המלחמה האנגליות שנטבעו בשבוע האחרון היו בנות 45,000 טון, ובהן היו מאה תותחים וכ,2500 מלחים.
בעת שנפגעו אניות השריון האנגליות במוקשים התורקים נזוק תותח תורקי אחד ונהרגו רק עשרה חיילים תורקים.
טביעת אוניית המערכה הצרפתית Bouvet בדרדנלים, ציור מאת Tahsin Siret. מקור: ויקישיתוף.
– בערב חג הפסח הגיע צי אנגלי-צרפתי מורכב מתשע עשרה אניות מלחמה והשליך, כמנהגו, מטר של כדורים ופצצות. אך מגיני המעבר הגבורים עמדו תחת מטרות האש והברזל במנוחת נפש קרה וענו בחזקה על האש הנוראה של האויב, כאילו הכדורים שהומטרו סביבם לא נועדו בשבילם.
ההרעשה הזאת ארכה מן הבקר עד אחרי הצהרים. ברגע זה נטבעה אנית השריון „בובי“, בת 13,000 טון. בשעה שלש עזב חלק מהצי האנגלו-צרפתי את המעבר ושאר הספינות שנשארו שם המשיכו את פעולתן.
בעת התגרה הזאת נטבעו שתי אניות שריון ותרפיד אחד מצי האויב.
מחירן של שלש אניות השריון האנגליות שנטבעו עולה לארבעה מליונות וחמש מאות אלף לירה שטרלינג.
– לפי ה„טורן“ נטבעה גם אנית מלחמה צרפתית על-יד האי טינידוס.
מנדל קרמר.
"החרות", שנה שביעית, מס' 154, 9 באפריל 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
USS Vulcan, מוֹבֶלֶת הפחם של הצי האמריקני, נובמבר 1911. מקור: ויקישיתוף.
אניות-המכולת האמריקניות.
העתון הניו-יורקי „דער טאג“, אחרי הביאו באחד מגליונותיו את תמונת האניה האמריקנית המביאה את המכלת בשביל יהודי א"י, הוא אומר:
„הידיעה, כי הממשלה האמריקנית נאותה לתת אחת מאניות המלחמה שלה, שבה תובל המכלת שנתאספה ע"י ועד העזרה היהודי-האמריקני בשביל היהודים האומללים אשר בפלשתינה, עוררה שמחה ושביעת רצון רבה בין יהודי ניו-יורק. נראה, כי רוב יהודי ניו יורק לא ידעו כל עיקר, עד כמה קשה היה להשיג את אנית המלחמה לצרך הנ"ל.
ה' דוד ברסלר, המזכיר של ועד העזרה הנ"ל, הצהיר, כי הטובה שעשתה הממשלה האמריקנית בתתה את האניה להובלת צרכי המזון, דומה כאלו נתנה הממשלה להועד סיוע כספי של 60 אלף דולר, כי הוצאות הובלת המכלת מאמריקה לפלשתינה עולות לפחות לסכום הזה.
ה„בולקן“, שם אנית המלחמה האמריקנית המובילה את המכלת, תשא בתוכה 900 טון של צרכי מזון, שהם מיליון ושמונה מאות אלף ליטראות רוסיות. המספרים האלה מראים אל נכון כי ה„חבילה“ של צרכי מזון, שהועד היהודי-האמריקני בסיועה של הממשלה האמריקנית שולח בשביל יהודי פלשתינה, היא בעלת ערך ותועלת גמורים“.
אחרי זה מביא העתון הנ"ל קטעים מחוות-דעותיהם של גדולי יהודי אמריקה בנוגע למעשה היפה של הממשלה האמריקנית. מר מוריס ורטהים, חתנו של הציר האמריקני בקושטא, שהוליך באניה „טינסי“ את קופת העזרה האמריקנית בשביל יהודי א"י, אמר בין יתר דבריו:
„שמח אני מאד, שהממשלה האמריקנית נאותה להוביל באחת מאניות המלחמה שלה את המכלת בשביל יהודי פלשתינה. 900 הטון של צרכי המזון, שהאניה „בולקן“ תביא לפלשתינה, יקילו בודאי את יסוריהם של הנצרכים והזקוקים לעזרה. סיוע זה איננו רק של הכרת תודה אלא גם הכרחי. כל אלה שעמלו והתעסקו להשיג מהממשלה האמריקנית את הסכמתה לכך, ראוים באמת לתהלה ולתודה מאת כל היהודים“.
ה' לוין-אפשטיין אמר:
„כל יהודי היודע ומבין עד כמה דרושה עכשיו עזרה ליהודי פלשתינה, הוא הוא ידע ג"כ להעריך את גדל המעשה של הממשלה האמריקנית בהובילה את צרכי-המזון הדרושים בשביל היהודים הנצרכים בא"י. מובן ג"כ, שכל העסקנים שהקדישו עמלם לטובת הדבר הזה, עשו בשביל יהודי א"י מעשה רב-הערך“.
באותו הגליון מביא העתון הנ"ל את הידיעה, כי מלבד המכלת הידועה שתביא אנית-המלחמה האמריקנית, שלח הועד הציוני הזמני אשר בניו-יורק באניה מיוחדת כמות גדולה של מצות ותפוחי אדמה בשביל יהודי ירושלם.
הועד בא לידי החלטה זו אחרי קבלו מאת הקונסול האמריקני הירושלמי תלגרם שבו נאמר, כי אם יהודי ירושלם לא יקבלו לפסח מצה או לפחות תפוחי-אדמה מאמריקה, רבים מהם יהיו צפויים לרעב ממש בפסח הבא.
"החרות", שנה שביעית, מס' 154, 9 באפריל 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
סוכנות „מלת“ מוסרת עוד פרטים ע"ד הרעשת הדרדנלים בשבוע האחרון:
שלש סירות גדולות מלאות מלחים אנגלים למאות ותחת הגנת חמש אניות-שריון ושבעה תרפידים, התקרבו אל חופי „סד אלבחר“ ו„קום-קלעה“ להוריד צבא אל היבשה. האנגלים חשבו כי המבצרים נכנעו מפני שלא ירו אף יריה אחת. פתאם הגיח גדוד תורקי חזק מתוך המבצרים ויסתער על האויב, בראשות שאויש אחד, מוצטפה אונלו מחמד שמו. הגדוד הזה נלחם בכידונים ויהרוג עשרים איש. מחמד שאויש נפצע בראשו ובחזהו. אך הוא לא התיאש. הוא אמץ את לב גדודו, זחל בארץ כשהוא פצוע והתקדם לקראת האויב. הוא היה מתבוסס בדמו וידו היתה עסוקה בפעולת מלחמה. וכשתשו כחותיו ולא יכול עוד לירות באקדחו, התחיל לרגום את האויב באבנים. בתגרה זו נהרגו מצד התורקים ארבעה ונפצעו עשרה. אניות האויב התמידו להרעיש את המבצרים. אלף פצצות השליכו, אך בלי הצלחה. בינתים ירדו עוד ארבע מאות חילים אנגלי לחזק את כחות חבריהם. התורקים הסתערו עליהם עוד הפעם באמץ-לב נפלא ויפזרום לכל רוח, למרות זה שתותחי האניות האנגליות-הצרפתיות המטירו מטר-אש על עמדות התורקים. סוף סוף אלצו הבטריות התורקיות את אניות האויב לעזב את מקום המערכה ולהתרחק מחופי „ג'נאק-קלעה“.
הרעשת פפאסליק.
תלגרם אחרון מקושטא מודיע כי לפני ימים אחדים הרעישה אנית-מרוץ אנגלית א העיר פאסליק אשר באזיה-הקטנה. האניה הרעישה את הגגות הנמצאות מסביב לעיר זו, אך לא גרמה שום נזק. אחרי כן רגלה האניה את חוף אידרמיד והלכה לה.
את איטליה בקשו להשתתף בהרעשה.
לפי העתון „צייט“ מוינה, נפוצה שמועה כי הימיה האנגלית-הצרפתית פנתה להימיה האיטלקית בהצעה שתבא להשתתף את האסכדרה האנגלית-הצרפתית בהרעשת הדרדנלים, אך זו האחרונה השיבה את פני ממשלות-ההסכמה ריקם.
עוד טרם באה שעת השמחה – אומר ה„תימס“.
ה„תימס“ הלונדוני הקדיש מאמר ראשי בדבר המלחמה במזרח ובו הוא מתמרמר נגד שמחת העם לרגלי הרעשת הדרדנלים.
„אחרי שבעה חדשים של מלחמה – אומר הוא – צריכה היתה האומה האנגלית לדעת כי הנצחונות הקלים הם ג"כ קלי-ערך במלחמה הענקית הזאת. עוד טרם הגיעה שעת הגיל והשמחה, כל זמן שלא בא איזה שנוי לטובה בחזית אשר בפלנדר ובצרפת.
ה„תימס“ מסים באמרו כי המלחמות הפנימיות הן הרבה יותר מסוכנות ממה ששערו מראש. צריך, אומר הוא, להסיר את הנגע מקרבנו, להזדין בסבלנות, להיות רצינים גם ברגע של נצחון, קטון או גדול, ולקוות לתוצאות.
[…]
אוניית המערכה הצרפתית Henry IV בדרדנלים, 1915. מקור: ויקישיתוף.
תלגרמים אחרונים.
(מאת הסוכנות העתמנית הכללית).
קושטא. (23 מרס). – סופרנו מרומא מודיענו כי ממשלת צרפת מודה בהודעתה הרשמית באבדות שהיו לממשלות ההסכמה בדרדנלים. ורק ברצותה להפחית את חשיבות הנצחון העותמני, היא אומרת כי האבדות באו לרגלי התפוצצות של מוקשים במעבר. ואולם בדבריה יש הודאה בגבורת גדודינו וערך יריותינו.
– וזרת הימיה הצרפתית מודיעה כי צי ממשלות ההסכמה סבל מפני האש החזקה והתקיפה של התורקים, ומה שרכש הצי במלחמתו עלה לו באבדות יותר גדולות מצדו.
– האניה „בודין“ ושתי אניות שריון טבעו, והאניה „הנרי ד'“ העומדת בחופי סוריה תבא למלאות את מקום ה„בודין“.
[…]
"החרות", שנה שביעית, מס' 150, 28 במרץ 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אוניית המערכה הבריטית "אירזיסטיבל" שוקעת למצולות בדרדנלים, 18 במרץ 1915. מקור: ויקישיתוף.
שמחת ירושלם על הנצחון בדרדנלים.
תהלוכת בתי-הספר.
כפי שהודענו אתמול, לבשה עירנו ביום הראשון צורה של חג והתקשטה בדגלים לרגלי בשורת-הנצחון שנתקבלה ונתפרסמה באפן רשמי בנוגע לטביעת איזה אניות-מלחמה אנגליות על-יד הדרדנלים. גם הצגות פטריוטיות נערכו ע"י המושלמים ובהן השתתפו ביחוד בתי-הספר הממשלתיים.
תהלוכת בתי-הספר הסתדרה בביה"ס „רוצ'ת אלמערף“. בראש התהלוכה נגנה התזמרת הצבאית ואחריה הלכו תלמידי בית-הספר הגבוה לעניני דת שנוסד מחדש ב„צלאחיה“, אחריהם תלמידי ביה"ס „רוצ'ת אלמוערף“ ואח"כ תלמידי ביה"ס „שלטניה“ עם תלבשתם הרשמית והיפה. התלמידים שרו שירים פטריוטיים במשך כל הזמן והתזמרת שעשעה את הקהל בנגינותיה היפות.
לכבודו של רושן ביי.
התהלוכה הזאת, שבה השתתפו גם הרבה יהודים, יצאה מבית-הספר „רוצ'ת אלמערף“ עברה את שער שכם והגיעה עד ה„מגזל“ אשר ב„נוטר דם דה פרנס“, מול השער החדש ושם עמדה לכבוד ראש ה„מגזל“ כבוד רושן ביי. השר החביב הזה יצא לקראת ההמון החוגג ויביע להם את ברכתו בנאום קצר אך פטריוטי וחם, שבו הגה את תקותו לנצחונה הגמור של המולדת העותמנית האהובה. רושן ביי אמר בין יתר דבריו כי הנצחון היפה שנחל חיל-המצב המגין על מבצרי הדרדנלים – צריך לעודד את רוחנו ולאמץ את לבנו והוא אות להתגשמות התקוה המפעמת בלב כל בני המולדת המאוחדים ומאוגדים יחד להגנת עניני ארצם. מחיאות-כפים סואנות לוו את דברי הנואם הנכבד והקהל הריע לכבוד הצבא.
נאומו של ה' דוד ילין.
בשם עדת היהודים נשא האדון דוד ילין, חבר המג'ליש עומימי בירושלם, נאום יפה בערבית צחה וברורה וכה היו דבריו: (תרגום מערבית).
עותמנים בני מולדת!
מאויי אור הופיעו, וצפרי רן הריעו, ושמים וארץ רנה פצחו, ביום בו כל הלבבות שמחו.
אמנם כן, היום הזה מלא את לבות כל העותמנים שמחה וגילה, בבשורה המזהירה אשר הגיעתנו בפי התלגרם כי נוצחו אויבינו במיצר הדרדנילים ונטבעו אניותיהם. היום הזה הוא כאחד כוכבי הזהר בשמי הצלחתנו, והוא אחד הימים אשר עליהם אמר המשורר שמואל בן עדיה:
„וימינו נודעים בקרב אויבינו. / בציציות מתנוצצות ועקודים צִיֶנוּ.
מצב ארצנו האהובה היה כמצב האריה אשר הקיפוהו אויביו מסביב, והוא בזיקות אש מבטי עיניו יחרידם ויפיצם כלם. הידעתם מה הן העינים האלה המזרות זיקים ואש?
אלה הם המבצרים האיומים אשר עליהם יאמרו דברי המשורר הנזכר:
„אל קצבי ארץ שרשיהם ירדו / ואל רום כוכבים פֹּארוֹתֵיהֶם תעלינה.“
ממשלה אשר לה מבצרים כפולה ואנשים כוזירנו הנעלה ומפקדנו הרם אחמד ג'מאל פשה לא תתיאש ולא ירפה לבה, כי אמנם לפי המרץ יהיו הפעלים ובערך הרצון הכביר יהיו הנצחונות והשגת התקוה. איש שהוא מאלה אשר עליהם אמר אותו המשורר: „שר אומר ועושה כאמרי הישרים.“
אין כל ספק, כי ינחל תמיד זר ההצלחה והנצחון.
ואתם בני הנעורים צעירי העתמנים – בני בתי-הספר – אל נא תשכחו כי תקוות כל ארץ היא בצעיריה, ובקדמתם תלויה גם קדמתה, זכרו נא, כי עיני הארץ נשואות אליכם ואל רגשותיכם הנאמנים למולדת, פתחו את הרגשות הנעלים האלה, שימו לבכם לקדמה, וגבורי ארצנו יהיו לכם – תמיד – למופת, או אז יהיה נצחוננו בטוח וארצנו חיה תחיה.
תחי הארץ, ויחי מושלנו המפאר!
יחי הצבא, ויחי מפקדו האמיץ!
הנאום הזה נתקבל ברעם של מחיאות כפים וקריאות נלהבות להצלחת הנשק העותמני ולהארכת ימי הוד מלכנו השלטן.
לפני הקונסוליות הידידות.
אח"כ עשתה התהלוכה את דרכה הלאה ותעבור את רחוב יפו ותגיע עד מקום הקונסוליה הגרמנית, ושם לפני הקונסוליה ערכה הפגנה סואנת. כבוד הגנרל-קונסול פון שמידט קדם את פני התהלוכה הפטריוטית הזאת בברכה ובאחול לנצחון גמור של הצבאות המאוחדים של תורקיה, גרמניה ואוסתריה. אחד מנכבדי הערבים נשא נאום יפה שבו הריע לכבודה של גרמניה ולהצלחת הנשק הגרמני והאוסתרי. משם הלכה התהלוכה אל הקונסוליה האוסתרית. אך בהיות כי כבוד הקונסול לא היה שם באותה שעה, עשתה התהלוכה את דרכה הלאה ותגיע עד ארמון העיריה. גם שם נשאו נאומים חמים. התזמורת נגנה את „המהלכה“ הלאומית והמון עם הריע תרועות ששון ואחרי שעבר את שערי יפו נתפזר ההמון בשמחה.
התאורה בלילה.
בערב נערכו תאורות יפות בכל המקומות הרשמיים. אנשי הצבא יצאו ברחובות העיר בכנופיות כנופיות ושרו שירים פטריוטיים. בארמון הממשלה נגנה התזמרת הצבאית והחגיגה הלאומית הזאת נמשכה עד שעה מאוחרת בלילה.
"החרות", שנה שביעית, מס' 147, 24 במרץ 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאת הציר הגרמני בקושטא הגיעה ביום הששי שעבר ההצהרה התלגרפית הזאת:
ברלין (8 מרס). – צירים אנגלים הכחישו באפן רשמי פעמים רבות, בעתונות, את הידיעה כי תחת-מים גרמני נתקף ביום הראשון בפברואר בתעלת ניורג על-ידי אנית-טיול אנגלית. ה„דיילי כרוניכל“ מודה עכשו כי האניה הנ"ל היא אמנם אנית-טיול, אך בימי מלחמה שמשה בימיה האנגלית בתור אניה-שומרת. מובן כי לימיה האנגלית יש הזכות להכניס לתוך שורת אניות-המלחמה גם את אניותיה המסחריות, בעת הצרך, ואולם חובתה היא ג"כ להניף על האניות המסחריות המשתתפות במערכות-הים דגל-מלחמה תיכף בשעה שהן יוצאות לפעולת-מלחמה. בכל אפן זוהי עובדה שאניה אנגלית אחת, שבצורתה החיצונית אי-אפשר היה להכיר בה בתור אניה לוחמת ושעליה לא הונף דגל-מלחמה, תקפה ביום הראשון לירח שעבר תחת-מים גרמני, וזהו נגד החקים.
וננגהיים.
"החרות", שנה שביעית, מס' 140, 16 במרץ 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עתוני קושטא מוסרים עוד פרטים על-דבר הרעשת הדרדנילים לפני ימים אחדים:
צי האויב מורכב משמנה אניות-מלחמה, ארבע אנגליות וארבע צרפתיות, החל לתקוף בפעם הראשונה את מבצרי הדרדנלים. ההרעשה התחילה בשעה שמנה וחצי.
האניות פתחו באש נגד המבצרים החיצוניים ממרחק של ששה עשר קילומתר, בתותחיהן היותר כבדים. הקולעים התורקים לא נפל לבם בקרבם ויחכו במנוחת-נפש לגמר ההרעשה הראשונה. האניות המטירו כדורי-תותח ואש מתלקחת בתוך דומיה חרישית ששררה במצודות החיצוניות, כאילו לא היתה בתוכן אף נפש חיה אחת.
ובראות הצי האנגלי-הצרפתי כי לא ענו לאש תותחו האמין כי המבצרים התורקים נהפכו לערמות-דשן ויתקרב יותר אל החוף. אך הספיקו האניות להתקדם הלאה והנה פתאם נפסקה הדומיה המדומה על-ידי האש החזקה והאיומה שפתחו הקולעים העותמנים לפתע-פתאם נגד האניות האויבות.
משבע-עשרה יריות שירו הקולעים העותמנים רק ארבע החטיאו את המטרה ויתרן פעלו את פעולתן האיומה. האנית-אמירל נזוקה נזק עצום, והוכרחה לצאת תיכף-ומיד משורת האניות הלוחמות על-ידי התרפידים שהקיפוה מכל עברים תיכף בראותם שנזוקה. אח"כ ראו הצופים מעל המבצרים כי עוד שתי אניות-מלחמה אחרות יצאו מתוך השורה והתרחקו ממקום הצי, מפני שפגעו בהן כדורי תותחינו.
הצי האנגלי-הצרפתי הוכרח להתרחק אחרי שהשליך שש מאות כדורי-תותח ואחרי ששלש מאניותיו נזוקו קשה. אבדותינו היו קלות ערך. מצדנו נהרגו אופיצר אחד וחייל אחד ונפצע קולע אחד.
החריצות שהראו הקולעים התורקים בעת ההרעשה ראויה לשבח. האופיצרים והחיילים מלאו את חובתם במסירות אמתית והראו בעליל עד כמה אין הגנת הדרדנלים יכולה להשבר ע"י איזה אויב שהוא.
"החרות", שנה שביעית, מס' 140, 16 במרץ 1915, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 