צריח התותחים הקדמי של אניית המערכה "אימפרטור ניקולאי". המקור: ויקישיתוף
עַל פְּנֵי הַיָּם.
ה„אסקדרא הבאלטית“ נעלמה פתאום. ביום א' העבר עזבה בָּמְתֵי ים אצל הונקהו (Honkhoe) ותפלג בים צפונה, ומני אז לא נודעו עקבותיה. אף אנית-צבא רוסית אחת לא נראתה מאז אצל גדות הים הצרפתיות האַנאַמיות. כן מודיעים בתלגרמא רשמית של „סוכנות האַיואַס“ (שממשלת צרפת משמשת בה לידיעותיה), ותלגרמא זו היא מקוימת ע"י אשרתא של האדמיראל ז'ינקייר. הוא צוה, כפי שהוא מודיע, לבדוק את כל מפרצי הים של הגָּדוֹת הנ"ל עד טוֹראן, ולא מצא דבר.
כנגד זה מודיע „סוכנות רייטר“ מטוקיא, שהאסקדרא הרוסית עזבה רק לפי שעה את במתי-הים אצל הונקהו, ואח"כ שבה שמה. אולי זאת היא רק חזרת השמועות מכבר בדבר האסקדרא וחניתה אצל קאַמראַן – שם אמרו שהוא יצאה ותשוב.
אם באמת הפליגו האניות הרוסיות בים, ותסענה צפונה, זה עוד אות מעיד, שהפלוגות של רוז'עסטווענסקי ושל ניעבוגאטוב כבר התחברו. והעת היא, מנקודת ראותם של הַסַּפַָנִים, עת רצון למסע בַּיַמִים ההם. כעת מנשבת שם רוח המונזון בקרן דרומית מערבית, וזרם חזק נוטה צפונה מזרחה.
ובעת אשר אסקדרות רוז'עסטווענסקי וניעבוגאטוב נוסעות אל מטרתן הנעלמה, העבודה נעשית בחופי הים המזרחי: רעוועל, ליבוי וקרונשטאדט, בחפזון נמרץ להכין אסקדרה רוסית רביעית בעד המזרח הרחוק. פלוגה חדשה זו עתידה לעבור בקרבת דניא, עפ"י ידיעה אחת, בעוד שני שבועות, ועפ"י ידיעה שניה, בעוד שני ירחים. בראש פלוגה זו יעמוד האדמיראל נידערמיללער, ובפלוגה תמנינה: אנית התחרא „סלאווא“, שלש אניות קרייצער ממדרגה ראשונה, שמנה אניות מהרסות טורפידין ומספר אניות משא.
אם יעזוב נידערמיללער את חופי הים המזרחי באמצע חודש יוני, אז יבוא למזרח הרחוק באמצע חודש אוגוסט, כלומר בעת אשר כף הנצחון כבר תכריע לצד זה או למשנהו, אבל איך שיהיה תביאינה האניות איזו תועלת.
הַתֶּלֶגְרָמוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת בִּדְבַר הָאֳנִיוֹת. לונדון 81 מאי. בליל העבר שטו שתים עשרה אניות שוט ועבור לפאת דרומית מזרחית מהונגקונג. האניות נראו, אך לאומיותן לא נגלתה.
החינים מדייקים לשמור את חוקי הביניים.
ביום 11 מאי עבר ציר אמריקא בהונגקונג באנית קיטור אחת, וירא ארבע עשרה אניות מלחמה רוסיות על מרחק 24 מילים, לפאת צפון מקאמראן. האניות חנו על עגניהן. שתים מהן עבדו עבודת מצפה. סירת-הרס (מהרסת טורפידין) אחת קרבה על מרחק 200 יאַרדים אל אניות הקיטור אשר בה נסע הדיפלומאטי האמריקאני. רב החובל האשכנזי של אנית הקיטור הזאת לא הודיע בהונגקונג דבר על אדות פגישה זו, כי רב החובל נצטוה מאת החברה שהוא משמש בפקודתה לבלתי הודיע מאומה על אדות האסקדרא הבאלטית, יען כי כל המודיע מפר את חוקי הבינים. במשך שלשים ימים האחרונים אספו הרוסים 20,000 טוננות פחמים – מאין לא נודע.
הרוסים בשאנחיי שולחים את המלחים של אניותיהם הנפרקות אל הפלוגה הבאלטית בתור חולים, שצריכים לשוב לארצם.
לונדון. לפי שמודיע ה„דיילי קרוניקל“ מהונגקונג נראו בימים האלה על במתי הים אצל גאפרוק (הונגקונג) שתים עשרה אניות מלחמה עם מנורות שֶׁכָּבוּ.
הַבֶּהָלָה בְּהוֹנְגקוֹנְג. לונדון 18 מאי. מהונגקונג מודיעים ל„דיילי מייל“, שהמצב הוא שם מעורר שממון. הכנות עצומות נעשות ע"י האנגלים בים וביבשה לְקַדֵם פני כל מאורע אפשרי. לא בדרך רשמית, אבל ממקור שיש לסמוך עליו, מודיעים, כי כל האניות הישנות להובלת כלי תותח הושבו לתשמישן, ופקידי האני (האדמיראליות) חקרו בבתי המלאכה בחוף למתי יגמר תקון כל האניות הנמצאות לתקון.
שְׁמוּעוֹת ע"ד יְרִיוֹת בְּמֵצַר הַיָּם הַקוֹרִיאַנִי. לונדון 16 מאי. על פי הודעת רב החובל של אניות קיטור נורביגית שהביא ביום 12 לח"ז לעיר מאייו, עבר ביום שלפניו (11 לח"ז) בין שעה 8 ושעה 11 בבוקר בין 33 מעלה עם 45 מינוטין רוחב הצפוני ובין 129 מעלה עם 20 מינוטין אורך המזרחי, וישמע שם ירית תותחים. היריות נשמעו היטב, אך מפני הערפל אי אפשר היה לראות את המקום, רק סירת טורפידין יאפאנית אחת נראתה.
התלגרמא הנ"ל באה בנוסח דומה לזה גם ע"י הסוכנויות שלנו זה ימים אחדים. ויש להוסיף, שהמקום המרומז עפ"י מספר-המעלות של רוחב ואורך הנ"ל הוא במצר הים הקוריאני, מדרום לאי טסושימא (ראה על מפתנו). והנה עפ"י הידיעות הראשונות התחברו פלוגות רוז'עסטווענסקי וניעבוגאטוב ותסענה ביום 14 צפונה, ואי אפשר אפוא, כי ביום 11, כלומר שלשה ימים קודם ליציאה זו, כבר היו אניות רוסיות של רוז'עסטווענסקי טרודות במלחמה במצר הים של קוריאה, שהוא לפאת צפון! אם באמת היתה היריה ההיא ירית מלחמה, אז אפשר שאניות המרוץ הרוסיות יצאו מוולאדיבוסטוק, בהתאמצן להתחבר עם אניות רוז'עסטווענסקי, והיאפאנים חרדו לקראתן. היותר קרוב לאמת, שהיריות ההן היו רק יריות הִתְלַמדות, או אותות מזהירים.
"הצפירה", שנה שלושים ושתים, מס' 92, 19 במאי 1905, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הסיירת הממוגנת "בּוֹגָטִיר" בנמל ולדיבוסטוק לאחר שתוקנה, 1905. המקור: ויקישיתוף
המלחמה.
[…]
– אנית המרוץ „באָגאטיר“. השמועה שסבבה זה כבר ע"ד מקרה אסון שקרה לאנית-המרוץ „באגאטיר“ התאמתה והובררה עתה במכתב ל„רוס. סלאווא“ מוולאדיבוסטוק:
בבקר יום 2 מאי, בהיות ערפל כבד, יצאה מוולאדיבוסטוק אנית-המרוץ „באגאַטיר“ עם הקונטר-אדמירל יעססען. לעתים כה התעבה הערפל עד כי נאלצו להפסיק המהלך. קרוב לצהרים, בלכת האניה במהירות 10 קשרים לשעה, ראה האפיציר העומד על המצפה והנה לפניו חוף, ויעמיד את המכונה ויט את האניה לשוב אחור. ואולם כבר היה לאחר זמן. האניה נתקעה בחרטומה עמוק בצור סלע החוף; במחלקת החרטום (הוא אחת ממחלקות האניה) נוקבה התחתית. מ„באגאטיר“ נשלחה אנית-קטור לוולאדיבטוסטוק. השמועה ע"ד האסון התפשטה במהירות כברק בכל העיר. רבים לא נתנו אמון ויחשבו את השמועה כקלוטה מן האויר. ורק ביום השני, כאשר יצאה אחת אנית המרוץ ו„נאַדעזשני“ שובר הקרח, לעזרת „באגאטיר“, נוכחו הכל לכי נאמנה השמועה, אבל לא יכלו הבין סבת האסון.
הרוח שהחל בבקר 3 מאי היה לפנות ערב לסערה; „באגאטיר“ התנועעה ותטולטל יתר ויתר; וסכנה נשקפה לה להטבע. למלחים נתנה פקודה לעלות על החוף. ביום המחרת, 4 מאי, שבה אנית-המרוץ שנשלחה לעזרה ושוברת הקרח וולאדיבוסטוקה. מיום 5 מאי החלה העבודה לפרק מעל „באגאטיר“ את זיונה: הסירו את כלי התותח, מכונות הפחים והכדורים.
כבוא מפקד הצי האדמירל סקרידלוב שבה התעוררה בלב הכל התקוה להציל את „באָגאטיר“. עתה אחזו בכל התחבלות, לבל יטלטלו הגלים את האניה היושבת על הסלע, וישתמשו בכל אמצעיי הנמל לפרק ראשונה מהאניה כל משאה ולהורידה אחרי כן מן הסלע. חלקה התיכון והמשוטי לא נחבלו במאומה והם נמצאים על פני מים עמוקים.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 135, 26 ביוני 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פלוגת הטורפידיות של האסקדרא הבאלטית לפני צאתה למזרח הרחוק, 1904. המקור: ויקישיתוף
המלחמה.
האסקדרא הבאלטית (א)
במכתבי-העתים בחו"ל (מאטען, טיימס לוק.-אנצ. ועוד) באה רשימה פרטית לאניות הצי הבאלטי, שנועדו להשלח אל מרחקי המזרח, תחת פקודת האדמירל רוזדיסטבינסקי. אמנם הרשימה הזאת כבר התפרסמה עוד מקודם, בפקודת שר הצי וחפי הים הבאלטי, ואולם הדברים לא באו בדפוס. עתה החלו מכ"ע רוסים שונים (רוס. ליסטוק, נאוו. דניא, ועוד) להקדיש גם הם מאמרים לאסקדרא הזאת, ולדבר על חין ערכה וחוסן עזוזה.
באסקדרא הבאלטית נמנות, לפי רשימת „מאטען“, 7 אניות-שריון („קיסר אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „נסיך סובאָרין“, אָסלואַביאַ“, „נאַוואַרין“, „סיסוי הגדול“), שתי אניות-מרוץ לבושות שריון („אדמירל נאחימוב“, „דמיטרי הדוני“), 5 אניות-מרוץ שמכסהן מצופה שריון (אָלעג“, „אוראָרע“, „סוויעטלאַנא“, „זשעמטצוג“, איזומרוד“) אנית-המשוט של נציב המזרח הרחוק „אַלמאַז“, 7 אניות תורפידין (בעזאופראָטשני, בלעסטיאשצי, באָדרי, בראַווי, בוּיני, ביסטרי, ביעדאָווי), 4 רצות עוזרות (דון, קובאַן, טערעק, אוראל), 7 אניות-הובלה (קאמטשאטקא, קיטאַי, קאָריאה, קניאַז גורטאקוב, אַרגוּן, אַנאַדיר, אירטיש) בית-חולים שט על המים („רוס“ – לפנים אנית-הקטור „אָרעל“ של הצי המתנדב), אניות-הקטור של הצי המתנדב (לכל הפחות 2: „פטרבורג“ ו„סמולענסק“) – בסך הכל לא פחות מן 36 אניות, שכולן יחד מכילות 280,000 טון, זאת אומרת: יותר מאשר יכיל כל הצי האדיר היאפאני.
צי רב-המספר כזה עוד לא יצא מעולם לדרך רחוקה, אשר נפלה עתה חבל לאדמירל רוזדיסטבינסקי. פחם לבד יִדָרש לצי הזה בדרכו כדי 6 מיליון פוד.
ממספר האניות הנמנות בצי זה תסכונה למלחמה 25; הנותרות, במספר 11, הן רק אניות סיוע ועזר, הנחוצות לצי בעת לכתו בדרך, אבל לא תצלחנה לקחת חלק במלחמה. ואף גם ספק הוא, אם ארבע הרצות העוזרות, שנעשו מאניות קטור פשוטות אשר קנו באשכנז, תביאנה תועלת במלחמת ים. בהיות גוף האניות והמכונות בלי כל מגן ושריון, תוכלנה להפצע על נקלה, ותותחיהן המעטים הנם גלוים בלי כל מחסה. ועוד גם זאת, כי מספר אניות-ההובלה כה מעט, עד כי קרוב לשער, כי בבוא הצי אל האוקינוס השקט תשמשנה הרצות העוזרות האלה להוביל בהן פחם.
הנה כן תהיינה לאדמ. רוזדיסטבינסקי 21 אניות מלחמה, בהן 7 שריוניות, 7 רצות, 7 טורפידיות. „בנוגע לאלה האחרונות – אומר מכ"ע „רוס. וויעד.“ – אין להגיד בבטחה, התלוינה את האסקדרא עד וולאדיבוסטוק. המלחמה הנוכחת הראתה ברור, כי אין מועיל בטורפידיות במלחמה עם אניות ענקיות ואדירות. זאת ראינו גם במלחמה ביום 28 יולי ליד ויי-הא-ויי, כי אז התנפל מחנה גדול של טורפידיות קטנות יאפאניות על אניותינו, ומלחינו הכו אותן כלן אחור, אף כי אניותינו היו נחבלות הרבה, הלכו מפוזרות ולאַטות (כגון „צעסארעוויטש“ – רק ארבעה קשרים לשעה), והתנפלות האויב היתה בלילה, ומצב רוח מלחינו, אחרי אבוד האדמירל וויטהעפט, ודאי היה מדוכא מאד.
„נפלא הדבר, כי האדמירל מאטוסוויטש, שהיה בעצמו ראש פלוגת הטורפידיות בפורט-ארטור, הודה עתה שאין תועלת בהתנפלות אניות הטורפידין. ובין כה והאניות האלה הן זעירות הכשרון לעבור ארחות ימים רחוקים; מכונותיהן ענוגות ורפות, וקלקולן לעתים קרובות יפריע הרבה בפני מהלך האסקדרא. אמנם כי יתכן לרתק אותן בשרשראות אל אניות אחרות גדולות ולמשכן, אולם אם שבע אניות-ההובלה תמשכנה את הטורפידיות, אז לא תהיינה עוד מושכות לאניות אחרות. ומשיכת השריונות והרצות היא אולי התחבולה הכי טובה להעביר בעת מלחמה אסקדרא גדולה דרך 12,000 מיל עד מקום תעודתה. וגם משיכת הטורפידיות בשרשראות ע"י אניות אחרות איננו עוד מבטח איתן כי תעבורנה ה„עלות“ האלה בשלום בעת סער מתגורר, כאשר הוכיח אבדן הטורפידיא מס' 221 שנמשכה בשלשלאות ע"י אנית-הקטור הגדולה מאד „סאראטוב“ (המקרה הזה קרה בעת שוב הבית אסקדרת האדמירל ווירעניוס במימי ים התיכון ליד אי כרתים). הכדאי איפא, בשביל התועלת המסופקת של הגדלת כח האסקדרא בשבע טורפידיות, לאַחר את מועד בואה?“.
„את יתר 14 אניות-המלחמה הגדולות נוכל לחלק לשתי מחלקות בנוגע למטרה הנכונה להן. במחלקה הראשונה נכללות האניות שבנינן חדש אם מעט ואם הרבה (אך לא יותר מן 6–8 שנים), והן ממלאות כל דרישות העת החדשה. כאלה הן חמש הרצות הלובשות שריון: „אלכסנדר III“, „באָראָדינאָ“, „אָרעל“, „סובאָראָוו“ „אָסליאַביאַ“ וכל הרצות שמכסהן מצופה שריון. במחלקה השניה, אניות עתיקות, יש לחשוב את השריוניות: „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ ואת הרצות הלבושות שריון „אדמירל נאחימוב“ ו„דמיטר הדוני“.
ארבע השריונות של המחלקה הראשונה נבנו כלן ברוסיא ע"פ תכנית אחת (בתבנית „צעסארעוויסטש“ שנבנתה בצרפת) והורדו הימה בשנת 1901 („אלכסנדר III“ ו„באראדינא“) ובשת 1902 (אָרעל“ ו„סובאראוו“) ולשוט בדרך הוכנו רק בקיץ העבר, ולבנין כל אחד הענקים האלה נדרש זמן שש שנים. השריונות האלה הן היותר גדולות והיותר חזקות בצי הרוסי, אם לא נביא בחשבון את האניות הנבנות עתה, ועל פי מדת המים שהן מכילות (13,516 טון), מהירות לכן (בבחינות הלכו ½17–18 קשר לשעה), כלי זיינן (4 תותח שקוטבם י"ב אצבע) ושריונן העב אינן נופלות מבחירי השריוניות היאפאניות, מלבד אולי „מיקאַזאַ“. אם יתאחד האדמ' רוזדיסטבינסקי אם האסקדרא הפורט-ארטורית והולאדיבוסטוקית, ארבע השריוניות האלה לבדן דַיָן לבטל את היתרון אשר לצי יאפאן עתה.
יחד עם 4 השריונות האלה היה היו לאדמירל סקרידלוב: 9 אניות-שריון עם 3 רצות, לעומת 5 אניות שריון עם 8 רצות אשר לאדמירל טוגו. ואלו יצליח האדמ' ווירען להבקיע לו דרך לוולאדיבוסטוק ולתקן עד תכלית את אניותיו, כי אז באביב הבא היתה לאל יד האדמ' סקרידלוב לתגר מלחמה עם צי יאפאן.
"אלמאז", "אנית המשוט" של נציב המזרח הרחוק. המקור: ויקישיתוף
האסקדרא הבאלטית (ב)
מלבד ארבע אניות השריון בדמותה כצלמה של „באָראָדינאָ“ יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי עוד אנית-שריון גדולה אחת, „אָסליאַביאַ“, שהורדה המימה בשנת 1898. ואף כי האניה הזאת רפה הרבה מן הראשונות (בה רק 4 כלי תותח בעלי 10 אצבע, 11 בעלי 6 אצבעות, 16 בעלי 3) וחרטומה ואחוריה אינם מצופים שריון, ואולם ע"י מהירות לכתה (¼18 קשר בשעה), גובה דפניה מעל המים וגודל מדתה תוכל להיות למועיל לאסקדרא.
גם ארבע הרצות שסִפּוּנן מצופה שריון הן טובות אם מעט ואם הרבה לעבור ארחות ימים. המובחרה בהן היא הרצה הגדולה „אָלעג“, שזה אך עתה נגמר בנינה והיא כדמות „באָגאַטיר“ שנבנתה בעיר שטעטין ע"י בית מבנה האניות Vulcan. בגלל מהירות לכתה, כ"ג קשר בשעה, רוב הפחם אשר תכיל (1250 טון), דופניה הגבוהות מעל המים וארכה הגדול, תוכל להביא תועלת רבה בעבודת הרגול וההתחקות על האויב ואף כי לדופניה אין מגן ושריון, ואולם מכ[?] אשר בחרטומה ואחוריה העמדו בתוך מגדלים קטנים, עשוים עשת עבה 5 אצבעות, ובכן למצער החלק השלישי מתותחיה יוכלו לכלכל מלחמה ארוכה. בכלל, „אָלעג“ היא חזקה ומהירה מכל הרצות היאפאניות אשר מכסיהן מכוסה שריון (בה 12 כלי תותח בעלי 6 אצ', 12 בעלי 3 אצבעות).
„לדאבוננו – אומר המומחה ברוס' וויעד' – „אָלעג“ היא המתחקה והמרגל האחד באסקדרא השניה של האוקינוס השקט, מוכשרת לעמוד בראותה את האויב ולאסוף ידיעות על דבר תנועותיו. האניה „אוראָרא“, אף כי נבנתה רק לפני ארבע שנים, לא עלתה יפה. לכל לראש מהירות לכתה (¼19 קשר) איננה רבה לגבי עבודת רגול; היא לא תוכל לברוח ולהמלט מפני הרצות היאפאניות, שמהלכן 23–20 קשר לשעה. תותחיה לא אדירים (8 בעלי 6, ועשרים בעלי 3 אצבעות) ובלי כל מחסה ומגן, והיא תוכל לבוא במלחמה רק עם הרצות הזעירות של האויב, מעין „טסושימא“. ואולם גודל מדתה (תכיל 6,731 טון), דופניה הגבוהות ואוצר הפחם הגדול שבה (1,430 טון) יכשירוה לצאת בעקבות האסקדרא בתור אנית-משמר ולמלא עבודות שונות ממדרגה שניה“.
הרצה השלישית של האסקדרא „סוויעטלאַנאַ“ (3,862 טון) נבנתה בצרפת בשנת 1896, זיונה רפה (6 כלי תותח שקוטבם 6 אצבעות), מהירה מעט יתר מ„אורארא“ במהלכה – ¼20 קשר, תכיל אוצר פחם גדול עד 1000 טון, ותוכל לשרת בתור אנית משמר; לחקוי ורגול היא עוד פחות מסוגלה מ„אורארא“.
ולאחרונה, האניות „זשעמטשוג“ ו„איזומרוד“, שבנינן נגמר אך זה מקרוב, הן כדמות „נאוויק“ שאבדה ליד סאחאלין, אך פחות מהירות בלכתן ממנה (24 קשר). תותחיהן לא אדירים (6 שקוטבם ¾4 אצבעות), אוצר הפחם בהן לא גדול (700 טון) ומדתן ג"כ לא גדולה (3,196 טון), ועל כן לא תוכלנה לשמש כמרגלות ולעמוד בקרבת האויב. ואולם לעומת זה, מפאת מהירות מהלכן תוכלנה להיות אניות-מצפה טובות, ולהדוף אחור את הטורפדיות היאפאניות, כאשר עשה „נאוויק“.
הנה כן, מלבד 5 אניות-שריון ממדרגה ראשונה, יש לאדמירל רוזדיסטבינסקי 4 רצות המסוגלות לעבודת משמר וכחן גדול גם להגן בפני התנפלות טורפידיות, ורק רצה אחת הטובה לרגול במרחק, וזה – לפ"ד מכתב העתי הנ"ל – הצד הרפה שבאסקדרא. כבר אמר נעלסון, כי אסקדרא בלי אניות מרוץ היא כהֵלך תועה בדרך. בהמצא האסקדרא במרחבי הים ששם תוכל להפגש עם האויב, חובה על האדמירל המפקד לחפש ולמצוא את האויב בעוד מועד, ואם נחוץ – להסתיר מפני האויב את מהלכו, ולזה נחוצות 3–4 אניות-מרוץ חזקות. ואולם אם יצליח רוזדיסטבינסקי להתאחד עם האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, אז יסור חסרון רצות מרגלות.
„חסרון שני יתר גדול – אומר הלאה המומחה הנזכר – הוא: המצא באסקדרא השניה של האוקינוס השקט ארבע אניות עתיקות, המסוגלות אך מעט למלחמה ובה בשעה לא תוכלנה לשרת בתור מרגלות או נושאות עבודת משמר. „נאווארין“ ו„סיסוי הגדול“ טובות רק למגן החופים, ואף אמנם הן נבנו מעיקרן (בש' 1891–1894) לא לשוט באוקינוס, אך להגן על חפי הים הבאלטי. לשוט על גלי האוקינוס לא תצלחנה גם שתיהן: דופניהן נמוכות יתר מדי, ובולטות לא יתר מן 12–13 רגל מעל המים, מדתן פחותה מכפי הראוי לאנית-שריון („נאווארין“ מכילה 9,475 טון ו„סיסוי הגדול“ – 9,000 טון), תותחיהן כבדים ממדת אניות כאלה, ואוצר פחמיהן בלתי מספיק, 1000–1200 טון). אמת כי עד מקום תעודתן אפשר למשכן בשלשלאות, אכן בעת מלחמה תוכלנה להביא תועלת רק בהיות הים שוקט, כי בעת סער ישטפו הגלים על פני ספונן ואז כמעט [?] להשתמש בכלי תותחיהן. כמעט מחצית [?] [?] (החרטום, [?] באניות אלה היא: לכתן לאט (לא יתר מן ¾15 קשר), וכעת אחרי שוטן 10–13 שנה במים, מי יודע אם תוכלנה ללכת יתר מן 13 קשר לשעה.
„הסתפח האניות האלה אל אסקדרת האדמירל רוזדיסטבינסקי תשלול ממנה את היתרון הכי גדול על האויב – מהירות המהלך. חמש אניות השריון של האדמ' רוזדיסטבינסקי, חוץ מ„סיסוי“ ו„נאווארין“, תוכלנה בלי תפונה גם אחרי עברן את האוקינוס ללכת 15 קשר לשעה, שזה כדי ½1 קשר יותר ממהירות לכת האסקדרא של האדמירל טוגו, ואולם בהספח „סיסוי“ ו„נאווארין“ תתמעט מהירות מהלך האסקדרא של האדמ' רוזדיסט' עד 13 קשר, היינו כדי ½1 פחות ממהירות אסקדרת טוגו (המלחמה ליד וויי-הא-ויי הוכיחה, כי אניות טוגו הולכות עתה לא יתר מן ½14 קשר לשעה).
וע"כ – כה ישער מכה"ע המדובר – יתכן, כי „סיסוי“ ו„נאווארין“ תשארנה בליבוי. ואם תצאנה לדרך, תלכנה בתור פלוגה מיוחדת ונבדלת לעצמה, אשר תוכל ללכת סביב ליאפאן, דרך מיצר לאפערוז (אם רק לא יכוסה עד אז בקרח), מקום אשר אין לירא פן יפגשו את צי טוגו.
כל האמור על אדות שתי האניות האלה יוכל להאמר עוד ביתר שאת על שתי הרצות „אדמ' נאחימוב“ (נבנתה בשנת 1885) ו„דמיטרי הדוני“ (בש' 1883). ובלי תפונה תתאחדנה אל הפלוגה המיוחדה ההולכת לאט, 13 קשר לשעה. בפלוגה ההיא תוכל להמנות גם „אלמאז“ – אנית המשוט של הנציב.
מספר האנשים הנמצאים בכל 32 אניות האסקדרא של האדמירל רוזדיסטבינסקי עולה עד 13000 איש, מחציתן אנשי צבא שנקראו מבני המלואים.
מסיקי דוודים באה"מ "אוסטרליה" במלחה"ע הראשונה. המקור: ויקישיתוף
דמות מלחמה על הים.
אנחנו אשר לא באנו באש ובמים ואך מפי העתונים והספרים שמענו קול שופר ותרועת מלחמה, אין לנו רק מושג כהה מן המלחמות בכלל ומלחמות הים בפרט וביחוד בימינו אלה, ימי המכונות המהירות, אניות הקיטור והתרפידים והתכסיס החדש. לנו ההמוניים יראה הכל רק כמו מתוך העלטה. על כן חושב אנכי, כי יענין מאד את הקורא התאור ממלחמת הים, אשר יצא מאת פקיד אחד מאנשי צבא הים ואף כי רק תאור כללי ושטחי, אפס קצהו…
במלחמת הים קשה עתה ביחוד עבודת המפקדים והמנהלים אשר עליהם לראות מראש ועד סוף ומסביב את כל הצי, את כל חבור אניות המלחמה הגדולות והקטנות המשתרעות במרחק רב על פני המים. ואם יש יתרון טובה בהמרחק הגדול הזה, כי אין הסכנה קרובה, כי הקלעים ממחנה האויב יירו למטרה ולא יחטיאו, הנה יש בו חסרון עצום כי יקשה על המצביא לתת את מצותיו לרגעים לכל פקידיו הרבים הרחוקים ממנו עד מאוד והמיחלים לדבריו בכל צעד ובכל פנה שהם פונים. כל אחד הענקים, לאמר אנית-השריון, הוא מבעל חלקים רבים, אשר איש מרעהו נפרד והולך דרכו ולכלם יחד ארך של קילומתרים רבים והם מחברים כאיש אחד חברים בחוטי הטלגרף או הטלפון על פי המצביא, אשר הוא רוח החיים באופניהם ומסבותיהם, ללכת אל אשר יצוה הוא. הנהו עומד על המצפה, הוא אהל-שריון אשר ממעל למכסה האניה. המטה, מלאכיו עומדים מסביב לו והוא נותן פקודיו ע"י חוט האלקטרי או הטלפון, פקיד אחד עומד ומביט מבלי הרף אל אנית המצביא, למען הודיעהו פעם ופעם את כל האותות והרמזים אשר יבואו לרגעים.
הנה החלה המלחמה! אלפי יריות תבאנה מכל עבר. רבות מהן תטבענה בהמולה גדולה אל מעמקי הים מבלי הסב כל נזק, כי בארבעה או חמשה אלף קילומטרים מרחק גם אניה גדולה עד מאד איננה מטרה בטוחה. האניה הנלחמת רועדת מבין הרעמים אשר היא שולחת מפיות מקלעיה הרבים והקלעים עובדים עבודתם ורוחצים בזעה רותחת, פעולת החם הנורא אשר להמקלעים. לאט לאט מתקרבים הציים הנלחמים איש ברעהו. המטרה תחל עתה להיות קרובה ובטוחה. הרמונים נופלים בהמון על האניה וזורעים שם ברד של שברי ברזל. יריה כזאת היא הרת ילדי שאול ובמקום שתפל היא מביא אך מות ואבדון. איש אשר עינו לא ראתה את המטר הזה אי אפשר כי יהיה לו ממנו מושג נכון גם על ידי עט סופר מהיר, על כן לא אנסה לתאר אותו באמר ובדברים לדבר על מראהו הנורא, על הֶמְיָתו האימה ועל פעולתו האכזריה ואשר אין מספר לקרבנותיו… פעמים רבות יקרה, כי ע"י יריות כאלה, אשר צלחו ביד האויב יאבד חיש כוח האניה העצומה אשר היתה למטרה להן ואפסה לה כל יכלת לעמד במערכה ולהוסיף להלחם. אז באין בה עוד כל תועלת והנה רק למעצור לחברותיה, מתאמצים ככל האפשר למהר להוציאה ולהעתיקה ממקומה.
ע"י התקרבות האניות תבוא עוד סכנה חדשה מיד אניות התרפידים. התרפיד הוא כלי משחית ערום מסתתר. אניות התרפידים עומדות תמיד מאחורי כל יתר האניות, מתחבאות ביניהן, מבלי אשר תראינה לעין האויב המחפשת אותן. ברגע אשר יקרב הצי מתוך מערכת האויב תירה האניה את התרפיד. במהירות נפלאה המיוחדת לה ובורחת חיש קל להמלט על נפשה. אם קלע התרפיד אל מטרתו, אז נוראה ואיומה פעולתו. כל פחי השריון החזקים והאמיצים מתפוצצים ומתפרקים ברגע, מתמוללים כקש יבש, כתלתלי תבן בהריחם אש. עמוד מים עולה אז גבוה למעלה והאניה הגאה… אך היתה!
אך בקרב אנית המלחמה שם פנימה בבטן הענק הזה, צי הברזל הגדול והכבד, בין האופנים והגלגלים אשר להמכונה הכבירה, נורא המצב עוד הרבה יתר מאשר למעלה על המכסה תחת תכלת השמים ולעיני השמש או הירח. האנשים אשר למעלה רואים את הסכנה, מביטים בפניה. יודעים הם את אשר נכון לבוא עליהם ויש אשר עוד תמצא ידם ברגע האסון לעשות דבר מה ולהנצל. לא כן העומדים בבטן האניה מתחת להמים, העובדים במעמקים ואינם רואים ואינם יודעים מכל הנעשה ממעל לראשם. הם עומדים על משמרתם ועובדים את עבודתם הקשה, מבלי דעת כל תוצאות לעמלם, אם לשבט אם לחסד והנם הולכים לאבדון פתאם יחד עם העכברים השוכנים שם בחלל הקנים אשר להאניה, בבוא השעה האחרונה להאניה וקצה הגיע. אולם עוד הרבה יתר מאשר לכל אנשי האניה קשה עבודת המשיקים. ערומים עד החגורה עובדים הם איש איש חליפות את עבודתם, אשר אין דמות לה בין כל העבודות השונות אשר בהן עוסקים בני האדם למיניהם, עבודתם בתוך הלהט הנורא, אש שאול תחתיה אשר מתחת להקלחות. מלמעלה המלחמה הומיה באלפי הקולות הכבירים היוצאים מפיות מקלעיה ושם במעמקים דממה איומה, בלי נשמע קול מבלעדי המולת האש והמית המכונות אשר רכבות-המרוץ תהיינה אלה רק כמו צעצועי הילדים הקטנים. כן תמשך העבודה הקשה הזאת, והנה פתאום נופלת האש מתוך הקלחות והאֻמללים נצרבים, נכוים, נצלים ונשרפים במים הרותחים. אנחות המעונים והגועים מתערבות עם שאון המכונות המשמיעות עתה את קולן האחרון. עוד מעט וחדל כל רעש, כי יד המות, מעשה ידי אדם, שמה קץ לבני אדם ולכל מעשה ידם.
ישראל הלוי טלר.
"השקפה", שנה ששית, מס' 75, 16 ביוני 1905, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מכמורתן אנגלי שניזוק מירי אוניות המלחמה הרוסיות. המקור: ויקישיתוף
דברי הימים.
הַפֶּגַע בין רוסיא ואנגליה.
שתי תלגרמות מאת מצביא הצי השני של הים השקט. – אניות מוקש נכריות שהפסיקו את הדרך בפני הצי הרוסי. – הכרחיות היריה. – מסקנת הנוסח הרוסי. – טענות האנגלים ותביעותיהם. – מצב הסכסוך נכנס לתקופה חדשה. – הפתרון היותר נכון לשאלה זו. – תשובת אנגליא לא נודעה עוד. – הספרות העתית האנגלית ונאומי השרים האנגלים. – ההכנות והתכסיסים. – ההשערה הקרובה אל האמת. –
בֵּרוּר דְּבָרִים. ממשלת רוסיא הודיעה שלשום: מאת ראש הפלוגה השניה של האוקינוס השקט, הגינירל-אדיוטנט רוז'יסטבינסקי הגיעו ביום 27 לחדש זה שתי התלגרמות האלה, בדבר המקרה אשר קרה על הים הצפוני:
א) המקרה על הים האשכנזי (הצפוני) בא לרגל שתי סירות מוקש (טורפידות). הסירות האלה שָׁטו בלי מנורות לעטוֹת בְּמַעֲטֵה הַאֲפֵלָה אשר מסביב, הלך וקרב אל האניה הראשית אשר בפלוגה. אז העלתה הפלוגה הרוסית את מנורותיה, ותפץ אור על פני הים, ותחל לירות, ואז נראו לאור הזה אניות קיטור קטנות שמראיהן היה כמראה אניות הקיטור של דַּיָגִים. הפלוגה עמלה בכל עוז לַחְשׂוֹךְ את האניות האלה ולשמרן מרעה, וכאשר אך נעלמו סירות המוקש, חדלה הפלוגה לירות.
מכה"ע האנגלים מתגוללים עלינו בחימה שפוכה על אשר אניות המוקש של פְּלוּגָתֵנוּ, שהפלוגה השאירה אותם עד אור הבוקר במקום המקרה, לא החישה עזר לחללי המקרה הזה. זה אות מוכיח, כי עד הבוקר נשארה בקרבת אניות הקיטור הקטנות של הדיגים אחת משתי סירות המוקש אשר כוננו אלינו להשחית, והיא האחת אשר לא טבעה בים, כי אם ניזקה.
מקצת האניות לא העלו נרות, ומקצתן אֵחרו מאד להאיר.
ב) הפלוגה פגשה בדרכה הרבה מאות דַיָגִים, ותעבור בשלום בלי פגע, בשים לב אליהם, חוץ מהמקרים אשר קרו, בְּהִמָצֵא הַדַּיָגִים בחברת סירות מוקש זרות, שאחת מהן נעלמה, ואחת – כעדות הדיגים – נשארה בקרבת אניותיהם עד הבוקר.
הדיגים חשבו, כי האניה ההיא היתה אנית קיטור רוסית, ויהיו כמתאוננים על אשר לא קרבה אליהם לעזור בעת אסונם. אך באמת היתה זאת אניה נכרית, ותשאר שם עד הבוקר, בחפשה את רְעוּתָה, או בתקנה את בדקיה, ותירא לְהִגָלוֹת לעיני אלה אשר לא ידעוה.
אם היו במקום המקרה גם דיגים שהובאו בסבך הזה לרגל אי זהירותם, הנני מבקש בשם כל הפלוגה להביע את רגשי החנינה והחמלה להאומללים שהמקרה הזה עֲכֲרָם – אכן כל אנית צבא, אף בעת שלום גמור, יכל לא יכלה להתנהג באופן אחר. רוז'יסטבינסקי.
סִפּוּרִים שׁוֹנִים. זאת היא התעודה הרשמית הראשונה שנתפרסמה מצד ממשלת רוסיא בדבר פגע הדיגים על הים הצפוני. גם פקיד אנית הצנה „הקיסר אלכסנדר השלישי“ הנסיך טשיריטילי, ספר, כי אחת מאניות המשא (הרוסיות, אשר בתוך הפלוגה) הוקפה על הים הצפוני ע"י שבע סירות מוקש, ותבקש עזרה. סירות המוקש לא אבו להודיע את מוצאָן, ותחלנה לירות. אז הציג המצביא הראשי את אניותיו במערכה, ויצו לקלע כדורים, אחרי כן שטו אניות הרוסים הלאה, והדבר ברור בעיני אנשי האניות, כי סירות המוקש היו יאפאניות.
אין אנו יודעים אם יש לספור המעשה הזה יחס אל פגע הדיגים, או זה הוא מאורע בפני עצמו. בדבר פגע הדיגים הודיעו עוד להלאָקאַל-אנצייגער מווינא, שפקידי האניות הרוסיות מתארים את המקרה בתמונה זו.
הפלוגה הרוסית שטה בשעה הראשונה אחרי חצות ליל בשתי מחלקות, זו לצד זו. פתאם נראו בין שתי המחלקות האלה שתי סירות מוקש, ויחשבו אנשי האניות כי זו היא התנפלות היאפאנים, ותחלנה שתי אניות מרוץ רוסיות לירות. אז לא נראו סירות דיגים. אם נמצאו במקום ההוא – אין זאת כי אם מנורותיהן היו במקומות נעלמים. הרוסים קלעו אל סירות המוקש, ובארח אסון פגעו בסירות הדיגים. כאשר נודע לרוסים דבר המקרה המעציב הזה דוה לבם עד מאד, כי מעודם חשב לא חשבו לירות אל דיגים שאינם יכולים לעמוד על נפשם.
מִכְשׁוֹלִים בַּדֶּרֶךְ. התעודות הרשמיות והספורים האלה מעמידים דבר ברור אחד, והוא, כי לפי אשר חשבו הרוסים, שטות אניות יאפאניות על פני הים. במחשבה-תחלה זו הפליג הצי הבלטי (הנקרא כעת צי הים השקט השני) בים, ובגלל זה היתה מראש כלה ונחרצה לדרוך על במתי ים בעוז ולירות אל כל אניה אשר תהין לגשת ואשר תהיה חשודה כאניה צוררת. אמנם זה היה רק באור פסיחולוגי. עתה נוסף באור ממשי. היו, לפי עדות הרוסים, שתי אניות מוקש שיצאו מול הפלוגה הרוסית, וגם סללו למו דרך בין שתי מחלקות. האניות הנכריות, שעל אדותיהן מודיע האדמיראל רוזיסטבינסקי, גם אם לא נאמר מפורש, יש לשער לנכון שהיו אך יאפאניות. התנפלות אניות יאפאנית על הצי הרוסי לא תמלט מאַלץ את הצי הרוסי לירות, ובכן ירה אל הטורפידין, ואם בחשכה – פגעו הכדורים בסירות הדיגים – הרי הווא מתעצב על זה, אבל איננו יכול ללמד חובה על עצמו, יען כי מה שעשה חייב היה לעשות.
הנה כן הובררה הגרסא הרוסית: מציאוּת אניות יאפאניות על הים הצפוני. אין לאמר ברור: יאפאניות, אחרי כי לא נבדקו, אבל יש לאמר ברור: נכריות, יען כי לא אבו להודיע מאין באו. ולא רק מציאותן, כי גם נסיון התנפלותן על הצי הרוסי מדי עברו. יש גם ראיה לדבר: הדיגים מספרים ע"ד איזו אנית מוקש שנשארה במקום הקרב, ואניות מוקש אין לרוסים, והשאר לא השאירו כל אניה במקום המקרה. אין זאת אפוא בלתי אם אחת מהאניות „הנכריות“ אשר נסו להתנפל על הצי הרוסי. באפן זה היתה היריה אך יריה של מלחמת מגן מוכרחת.
מַעֲמַד הַדּבָרִים. הנה כן השתנה מצב הסכסוך, ויקבל אחרי התלגרמות של רוז'יסטבינסקי צורה חדשה. כל ימי השבוע העבר היתה רק גרסא אנגלית: התנפלות הרוסים, בשוגג או במזיד, על סירות דיגים. עתה יש גרסא רוסית: הִתְראוּת
איזה אניות מוקש נכריות, עֲלִיָתָן אל מול הצי הרוסי, ירית הצי הרוסי אליהן, ובטעות, בחשכה, נפילת הכדורים על סירות הדיגים. כל ימי השבוע העבר היו תשובות רוסיא: השתתפות בצער נגועי האסון, יגון ונחם על המקרה הרע אשר קרה – ובדבר בעצמו „עוד אין אנו יודעים דבר“. חכה חכו לתשובת רוז'יסטבינסקי. התשובה הזאת באה עתה.
במקום שיש שתי גרסאות, הדין נותן לבחור ועד ולחקור היטב. בהועד ימנו בחירי המומחים משתי הממשלות, וכאשר יחליט הועד אחרי חקרו היטב, כן יקום. אי אפשר לממשלת אנגליא עתה לדרוש מאת רוסיא להעניש את האשמים, כלומר את פקידי האניות, או את המצביא, אחרי כי עפ"י הגרסא הרוסית אין הרוסים אשמים. אנגליא רשאית, לכל היותר, לדרוש תשלומי נזק ותמיכה למשפחות המומתים והנפצעים. לזאת כבר גלתה רוסיא את רצונה. או תדרוש אנגליה מאת רוסיא שתתחייב לבל ישובו מאורעות כאלה? גם הצעה כזאת לא תוכל רוסיא לקבל, בתמכה יתדותיה בהודעת המצביא, שהיא סומכת עליו.
מַרְאוֹת הַצוֹבְאוֹת. בכתבנו את הדברים האלה, עוד לא נודעה תשובת אנגליא בדרך המלך. נודע, כי דעת הקהל מתגעשת מאד. נודע, כי מה"ע חוצבים להבות אש. נודע, מה נָאַם באלפֿור, ומה – ליטלאון (שר הקולוניות), ומה – הלורד הראשון של האדמיראליציא (שלטון האניות). גם נודע, כי תנועה גדולה מתחוללת עתה על פני יַמִים רבים. האדמיראליציא מגייסת את צבא-המאסף של האניות (25,000 איש). מקצת אניות גיבראלטאר יָצאו לחוף לאגוס, ששם תצפינה דרך מעבר האניות למזרח הרחוק; צי הים השקט קבל צו להִזָעֵק אף הוא. בכל יום באות תלגרמות הרבה ע"ד הגפת בעלי תריסין (אניות מגן), צחצוח חרבות, בהלה וחפזון בבתי הנשק, מועצות רבי החובלים, הפלגת אניות בים, התחברות אסקדרות אנגליות מצפון ומדרום, טעינת פחמים, יציקת כלי תותח; אדירי איומה של ים משמיעים נחרת אימה, הגבורה הראשונה שבים מתעוררת ומזדרזת לעשות איזה מעשה רב – סוף-דבר: הכנות של תכסיס; אבל אין איש יודע מה תעשה אנגליא. יש אומרים שתעשה רק פומבי, נשיאים ורוח וגשם אין, מראה וקול – בלי מעשה; יש אומרים שֶׁתְּלַוֶה את הצי את הצי הרוסי בתור איסקורטא פוליציית, ויש מרחיקים את ההשערה ואומרים שתעצור בעד הפלוגה הרוסית של רוז'יסטבינסקי. ההשערה האחרונה הזאת היא דומה למלחמה, ועוד הדבר רחוק בעינינו, שאנגליא תמיט על עצמה ועל תבל כולה שוֹאַת מלחמה חדשה לרגל מקרה אשר אמנם היה מעציב מאד, אבל לא היה בו כדי נמוק וטעם מספיק למלחמה, ומה גם בשים לב, כי מקרה מלחמה בין אנגליא ורוסיא, תאֻלץ צרפת לצאת מגדרה. לכן קרוב הדבר בעינינו, כי איזו תחבולה תִּמָצֵא לצאת ידי כל הדעות. מלחמת רוסיא ויאפאן היא נוראה למדי, ואין להוסיף עליה עוד בלהות חדשות והריסות חדשות. אנגליא עושה את המוראים ואת האימים אך מפני מראית עין, לבל יאמרו העמים, שהיא מוחלת על כבודה, וגם להרגיע את דעת הקהל בארצה, אך הפלמטרים ימצאו איזו אמצעי, איזה פתחון פה שוה לכל נפש לקדם את פני הרעה ולהשיב את היחס הדיפלומטי בין רוסיא ואנגליא למצבו מכבר.
נ.ס.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 236, 30 באוקטובר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
בתלגרמא שהגיעה בתור מלואים מאת הקונטר-אדמירל הנסיך אוחטאמסקי בפורט-ארטור נאמר, כי בעת ששנו אניות האסקדרא הרוסית את מצבן הוכתה אנית-השריון „פאָביעדאַ“ בטורפידא באמצע צלעה הימני. האניה נכנסה בעצמה אל החוף.
אנית השריון „פאָביעדא“ היא גדולה כמעט כגודל „רעטוויזאן“, תכיל 12674 טון. היא נבנתה בשנת 1900 בפטרבורג, ועליה נמצאות 35 כלי תותח גדולים עם 28 מהירי היריה. מספר אנשיה כשבע מאות.
אנית הפחים „בעזסטראַשני“ שבמלחמה בליל 30 מאֶרץ נפרדה מעל רעותיה והאניות היאפוניות הכתירוה ויטביעוה ורק 5 אנשים נצולו ממנה, היתה אחת האניות כנגד טורפידין (конторъ миноноска) אשר מספרן אצל פראט-ארטור הוא כשבע עשרה. כל אניה כזאת תכיל מן 200 עד 350 טון.
[…]
– ע"ד מות האדמירל מאקאראוו כותב מכ"ע „ווארש. דנ.“.
תוגה עמוקה תעורר השמועה המעציבה על מות ראש צינו, רב הכשרון והתהלה אשר לא חת מפני כל, ואשר כל רוסיא קותה אליו תקוות כה רבות במלחמת הים עם האויב. האדמירל מאקאראוו איננו… מימיו הקרים של האוקינוס השקט נשאו בנבכיהם את האדמירל יחד עם עוזריו ויחד עם אנית-השריון „פטרופבלוסק“ שנקרעה ונהפכה בפח יקוש.
„זכרון עולמים לסַפָנינו שאבדו על משמרתם! זכרון עולמים למנהלם, שמת יחד אתם! …
„משא כבד, כבדה לבלי הכיל, יעיק על הנפש, ואולם מה לעשות? … כל מלחמה לא עברה בלי מקרים מעציבים, שמלאו תוגה את לבות החיים בעת ההיא, ואולם מאליו מובן, כי ההרפתקאות האלה לא הראו השפעה מכרעת על תוצאות מעשי המלחמה. המקרים הם אך חזיונות עוברים בטרגידית המלחמה, ואיך שלא יהיו קשים, אַל לרוח לנפול ואל להיות שוממים.
„אין תפונה, כי כבד מנשוא אבדת סַפָּן כאדמירל מאקאראוו, אשר „קול העם“ השליך עליו יהב כזה. ועוד יותר צר, כי מותו לא בא במלחמה קודחת ועזה, המביאה אבדות גם בין האויב, אך ע"י פח אשר במקרה אוּנה שמה; ועם זה קרה האסון כה מהר אחרי בוא האדמירל מאקאראוו לפקד האסקדרא, זו אשר בבוא הנשר-המפקד נגלה בה עוד ביתר עוז השאיפה לצאת לקרָב ולשלם לאויב גמולו על התנפלו במרמת בגד בטרם עוד החלה המלחמה. ואולם נחוץ להכנע לפני רצון ההשגחה העליונה ולקוות, כי המלחמה „המולידה גבורים“ תוציא מפקד חדש בעל כשרון, ובחבלו יעלה להוביל ביום קרב את צינו במרץ לא פחות אך בהצלחה יתר רבה…
„מקרים כזה קרה ל„פטרופבלוסק“ היו גם לא בעת מלחמה; זכרו לו אך אבדת אנית-השריון האנגלית „ויקטוריא“ לפני שנים אחדות, שנהפכה בעת המפקד, בגלל הסובה בכח עצום פתאום, ותאבד יחד עם ראש האסקדרא הגינירל טראיאן והמון מלחים. וזה הן קרה בעת שלום. מאסונות כאלה אין כל צי בטוח אפילו בימי שלום, ובעת מלחמה נחוץ להיות מוכן ומזומן מראש לכמו אלה… אלה הם קרבנות מכרחים של המלחמה. יש אך לדרוש, כי הלואי שהקרבן הזה יהיה האחרון לצינו, הנחוץ לנו כל כך והיקר לנו עתה כל כך“.
ולהלן אומר מכה"ע, כי לכבודו של האדמירל חובב הצי, שאבד בלא עת, אין קרבן יתר טוב מהרבות להתנדב לחזוק הצי הזה. תשטופנה נא הנדבות לצי בזרם עוד יתר חזק מאשר עד כה, והענקים החדשים על הים, שיבראו ממתנות העם ישימו תהלה לדגל רוסיא, במעשי גבורות, למזכרת „ווארינאג“, „קאָרעיעץ“, „סטערענושצי“ והאדמיראל מאקאראוו.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 76, 17 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום 14 מאי התחילה המלחמה של האסכדרה השניה שלנו עם האסכדרה היפונית, שבאה מצד צפונית-מערבית. אנית המוקשים „גראזני“ לא השתתפה במלחמה ועמדה מן הצד כדי לתת עזרה לעת הצורך לאנשי האסכדרה. במהרה נתן אות מאת אנית-המרוץ „אוראל“, שנקב נעשה בתחתיתה ואני נגשתי באניתי אל „אוראל“ לעזור לה. בגשתי אל האניה ראיתי והנה אנשיה יושבים בסירות המפליגות אל הטרנספורטים „אנאדיר“ וסוויר“. גם „סוועטלאנא“ נגשה אליהם, אך מפני שהמטירו עליה היפונים אש היתה מוכרחה לסגת אחור. ובראותי כי „סוועטלאנא“ נזוקה מהרתי ללכת אחריה כדי לתת לה עזרה, אך היא נכנסה והתיצבה בשורת האניות והמשיכה את המלחמה. אז שבתי ל„אוראל“ והחילותי לאסוף אל האניה את האנשים אשר צללו על פני המים. אספתי את שר הגדוד ספרנסקי, את הלייטיננט צ'ונלובוב וכן שמנה אנ"צ נמוכים. בעת הזאת נמצאנו בלהב יריות היפונים והמלחמה נמשכה בכל עוז. בשעה השביעית לפנות ערב נתן אות מאת האניה „אלעג“ שתפליגנה האניות לצד צפונית-מערבית. כל האניות התחילו להסתדר בסדר זה. האניה „בוייני“ נגשה ואדמירלה מסר את ההנהגה להאדמירל ניבוגטוב. אך להתפרץ לצד צפונית מערבית לא היתה כל אפשרות, לפי שכל האסכדרה היפונית התרכזה בצד הזה ולפיכך הסבו האניות את פניהן לצד מזרחית דרומית.
חשכת הלילה שבאה תכף והשתערויות אניות המוקשים הכריחונו לדאוג רק לזאת, שלא נפרד מעל פלוגת אניות-המרוץ ולבל נמצא תחת האש של אניותינו אנו. פלוגת אניות השריון המשיכה את המלחמה בחשכה ולאור הבקר נמצאה אניתנו אצל אנית-המרוץ „דמיטרי דאנסקאי“ ואניות המוקשים „בעדאבי“ ו„בוייני“. בצאתנו מהמפרץ הקוריאי אל הים היפוני קרבה „בועני“ אל „דמיטרי דאנסקאי“. זו האחרונה עכבה את מהלך האניה ושלחה סירת-קיטור ל„בוייני“ ואליה נגשה גם האניה „בעדאווי“. כעבור זמן מה התחילה „בעדאווי“ את מרוצתה ונתנה אות ל„גראזני“ ללכת אחריה. כששאלתי באותות: ממי נתקבלה פקודה זו? ענוני: „האדמירל ראזעסטבינסקי נפצע בראשו ועוד במקומות אחרים בגופו, רוב חברי השטב נפצעו, ולכן אנו הולכים לוולדיבוסטוק ואם לא יספיקו לנו פחמים – נקחם בפאסיעט.“ אחר המשכנו את דרכנו ביחד עם האניה „בוייני“, בלקחנו פחמים מאת „דמיטרי“, אך „בוייני“ התחיל להשאר מאחרינו וכעבור זמן מה חזרה האניה „דמיטרי“ על עקבה ומאז לא ראינו אותן. בתחלת השעה הרביעית נראו שתי אניות הולכות מחוץ קוריאה, והאניות היו לפי הנראה סירות מוקשים, ומהרה השיגו אותנו. כאשר קרבו נודע, כי האחת היתה סירת מוקשים בעלת שתי ארובות והשנית – סירה מהרסת מוקשים בעלת ארבע ארובות. וכאשר השגתי את בעדאווי“ שאלתי על ידי הסימפור (טלגרף מיוחד לאניות), מה לנו לעשות. „כמה תוכל לעבור?“ שאלוני על זה, „22 עניבות“ עניתי. כאשר צוויתי ללכת לוולאדיוואסטאק, שאלתי שנית, למה נלך ולמה לא נלחם, אך לא השיבוני דבר על זה, ובראותי, כי אין „בעדאווי“ ממהרת ללכת ומאשר לא חפצתי לעזבה לבדה המעטתי את מרוצת אניתי ולא הרחקתי ממנה, עד שראיתי, כי הרימו על בעדאווי דגלי השלום והצלב האדם, אז הגדלתי את מרוצת אניתי ואוליכנה הלאה. סירות המוקשים היפוניות ירו על „בעדאווי“ בלי פנות אל הדגלים, אבל אחרי יריות אחדות הלכה המהרסת מוקשים אל „בעדאווי“,וסירת המוקשים רדפה אחרי. במרחק 26 כבלים (הכבל 100 סאזען) החלונו לירות מעט מעט. כל המלחמה היתה במרחק כבלים 14 עד 26. אחד הכדורים הראשונים אשר נפל באניתנו פרץ בה אצל קו המים בהדוד העליון השני ויתוש את קנה האד במכונת הדינאמא ואת חוטי החבור שבגלגלים. אני צויתי לסגור את הקיטור ולצקת מים אל המדור העליון להגן מפני בערה. המיטשמן דאפעלד נשלח לראות את הפרץ ולעשות את אשר בידו לתקנו. כאשר שב המיטשמן משם ויעמוד על הגשר להגיד לי את אשר עשה, נפץ כדור של 75 מילימטר את עמוד הפנסי ובשבריו נהרגו המיטשמן דאפעלד וריאבאוו וז'יז'ין ואני ואפאנאסיעוו נפצענו. ואצו להסיר את החללים ואקרא לחובש לחבש את פצעי. את הליטננט קאפטעוו צויתי לנצח על המורים, כי מפני הדם השוטף עלי לא ראיתי כמעט. בהן ידי השמאלית והאצבע התיכונה שבידי הימנית, נעקרו ופצעים קטנים אחדים היו על ראשי ועל פני. בטרם כלו לחבש את פצעי הוזקה סירת האויב לפי הנראה נזקים גדולים אחדים ותשב אחור בלי ארובה וכפופה לימינה ותורד דגל לבן. אך מאשר מעטו מאד הפחמים אשר היה לנו ולא יכולנו ללכת אחריה צויתי לירות בה עוד, עד אשר שמעי קול קורא: טובעת! טבעה! אז צויתי לשוב, וארד למטה, ואת הלייטיננט קאפטעוו צויתי להשגיח על תקון בדקי האניה וסתימת הפרצים ותקון סירת המוקשים. לבד מאנשי הצבא ההרוגים הנזכרים נצרב באד הקנה הכתוש ומת הקווארטירמייסטער פעאדאראוו ונפצע בירכו בנפוץ עצם המלח וואסיליעוו. כל הפרצים ששה חמשה מהם מעל לקו המים ואחד מהם ברום קו המים, מחציתו מתחת לקו.
בכלות המלחמה פנינו לוולאדיוואסטאק וגמרנו ללכת במתינות ולפי שלא היו לנו פחמים די צרכנו על פי החשבון, צויתי להשיק בכל כלי העץ אשר היו לנו בתבות בצנורות ובשקי הפחמים. בשעה 7 בערב ב-16 למאי נגשנו אל אי אסקאלד כמעט בלי פחמים, ובקצהו הדרומי יצא לקראתנו הקונטר-אדמירל יעסען ועל פיו הורדנו את העגנים.
בבקר ביום 17 קבלנו פחמים מסירת המוקשים אשר נגשה אלינו ונבוא עד וולאדיוואסטאק, ועלי לשבח את האופיצרים, אשר עבדו שלשה ימים רצופים – ושנים מהם כמעט ביריה שאינה פוסקת בלי ראות שנה בעיניהם וכמעט בלי כל אכל – בגבורה ובקר רוח וינצחו על המורים ועל מתקני הבדקים ולא נכשלו גם רגע אחד בבלבול הדעת על ידי המכונות ולא דרשו גם רגע אחד להעמיד את האניה או להמעיט את מרוצתה. אנשי חיל הם כל אנשי האניה למעלה מכל מהלל הם, נאמנים בלי גבול, מחרפי נפשם וגבורים. אני חושב לי לחובה להודיע, כי אני חושב את כולם ראויים לתהלה ולהחזקת טובה.
כתוב מפי מצביא סירת המוקשים האסכדרית „גראזני“.
"הזמן", שנה שלישית, מס' 147, 24 ביולי 1905, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ה„רוס“ מביא ממכה"ע „פטי פאריזיאן“ את השיחה שהיתה לסופר מכה"ע ההוא בפטרבורג עם הקונטר-אדמירל ראָזשדעסטווענסקי, ראש השטאב הראשי לצבאות הים.
האדמירל ראָזשדעסטווענסקי הגיד לסופר: „הנני יכול להקדיש חצי שעה לשוחח עמך, אבל לא יותר. מה חפצך לדעת? שאל, ואנכי אשיבך“.
„אדמירל, אומרים, כי אתה תהיה מפקד האסקדרא הבאלטית בהיותה נכונה ללכת למזרח הרחוק. הנכון הדבר?“.
„אמת, כי הציעו לפני לקבל את המפקד הזה ואנכי נרציתי; פחות אמת הדבר, כי יבוא יום לנהג את האסקדרא הזאת אל המזרח הרחוק“.
„ומדוע זה, אדמירל?“.
„יען אין לדעת אל נכון אם ישלחוה שמה. אמת, כי חקרו בדבר אפשרות משלוח האסקדרא, וגם החלט, כי היא תהיה נכונה ליום 15 יולי, ואולם נחפזו מעט להגיד אפילו בספירות אופיציאליות, כי השליחה למזרח הרחוק דבר נחרץ. הדבר עוד לא נחרץ“.
„ובכן לא קבלת, אדמיראל, משמר מפקד עליה?“.
„להפך, ואולם מי זה יוכל להגיד מראש מה יקרה עד חודש יולי, ומי זה יוכל להחליט, כי אז לא יהיו נחוצים לנו כחות האסקדרא הזאת לים הבאלטי עצמו? איך יוכל איש להיות בטוח, כי עד אז לא יסתבכו המקרים?“
„היכן?“
„באירופא. ומלבד זה, בירח ספטמבר – כן היא דעתי הפרטית – לא יהיה עוד כל מעשה לצבא-הים במזרח הרחוק“.
ובראות האדמירל את השתוממותי הוסיף: „דברי יפליאוך. הנני רואה זאת. ובכן הסכת ושמע: בהיות האסקדרא מוכנה לא יהיה לה עוד כל מעשה במזרח הרחוק. עד העת ההיא כבר יספיקו היאפאנים להוביל לקוריאה כלי תותח, כדורים וכל מכשירי המלחמה, צידה במדה מספקת לעשות מלחמה במשך ירחים רבים. ליאפאנים ישנם מקומות לבדק אניותיהם, ולילדות תחשב לכסות ולהעלים, כי היאפאנים נמצאים במצב מצוין, ומלבד זאת היאפאנים הם אויבים אשר עלינו יהיה להלחם עמם מלחמה קשה אם חפצים אנו לנַצחם. הם לא ישובו אחור מהוציא סכומים עצומים למען השיג אפילו תוצאות כה מעטות אשר בהשקפה ראשונה כלָא תחשבנה. אם היאפאנים עושים ככה, מוכח, כי הם בטוחים ביכלתם לחדש תמיד את צרכי המלחמה, מוכח, כי ידידיהם הנאמנים מספיקים להם כל הנחוץ למו“.
„ובכן לדעתך, אדמיראל, תהיה המלחמה ארוכה?“.
„ודאי, וככה היא דעת כל אלה שאינם רואים הכל אך באספקלריא מאירה“.
„מה דעתך, אדמירל, על דבר תכסיס הים של טאָגאָ?“.
„הנני חושב, כי האדמירל טאָגאָ בהתנפלו על פארט-ארטור הוא עושה מה שדרוש לו לעשות ואופן מעשהו הוא כדבעי. הוא בטוח, כי בשעת ההכרח יוכל תמיד לתקן פרצי ציו, להכין מחדש צרכי מלחמה, ואם יהיה נחוץ יוכל גם להחליף את כלי תותחיו הכבדים. בעצרו את ציֵנו אצל פארט-ארטור, הוא אוכפנו להלחם מלחמת מגן, והוא בעצמו מגביר בעת ההיא את אניותיו, מלמד את אָפיציריו את כל סתרי התכסיס, מחנכם ומרגילם, בשעה שאצלנו העצבים מתרגזים בהמצאנו במצב החִכּוּי“.
„אבל האדמירל מאקאראוו יצא פעמים אחדות למלחמת תנופה, הוא יצא פעמים אחדות מן הנמל הפנימי של פארט-ארטור, הוא יצא אל הים הגלוי גם למרחק 30 מיל“.
„כן, כן, אבל האדמירל מאקאראוו הנהו שבוי המצב אשר לא הוא יְצָרוֹ ואין לאל ידו לשנותו. הוא – ספן מהולל, שליט עז רוח, חרוץ ומורא לא יעלה על ראשו, ובכל זאת הוא רתוק אל פארט-ארטור ע"י טאָגאָ זה, אשר בירותו אל המבצר הוא נותן לאנשיו את היתרון המוסרי ואת יתרונות המתנפל, ובאותה שעה הוא נותן היכלת לאניות-ההובלה היאפאניות להעביר אנשי צבא לקוריאה בבטחה גמורה“.
„ומה איפא נחוץ היה לעשות, אדמירל?“.
„מה שנחוץ לעשות הננו עושים. הננו מגינים על כבוד הדגל; לעבוד ביתר מריצות נחוץ היה קודם; על התנפלות צריך היה להשיב בהתנפלות, להגיח על האויב, להלחם עד מות, הלא תבין, בעזרת כלי תותח, כדורים, קרדומות, אגרופים שִׁנַיִם, נחוץ היה לְנַצֵחַ או למות אך בכל אופן להביא לאויב אבדות, לבל יוכל להעלות צבאותיו אל היבשה. להקריב את הצי – לו יהי כן, ואולם נחוץ היה למחוץ מחץ לב א עזוז-הים היאפאני. או אז היתה עלית צבא יאפאן דבר נמנע. התבין עתה מדוע נחוץ היה בכל מחיר להתנפל ולהגיח?“
„אבל היאפאנים נשאו אבדות גדולות. האם לא אבדה למו אנית-שריון אחת בעת ההתנפלות האחרונה?“.
„לא, הם כמעט לא אבדו מאומה; נהרס הגשר הקטן של המפקד והלם הצריח של אנית-השריון „אַזאַמאַ“, ואולם עתה כבר נתקנו כל הפרצים האלה“.
„אדמיראל, אומרים כי האסקדרא הוולאדיוואסטאקית חטפה שתי אניות-סוחר יאפאניות ותזיק אנית-מלחמה אחת“.
„לא אוכל לתת לך ידיעות נכונות ע"ד המקרה הזה; לא קראתי הודעה אפיציאלית בנידון זה. הנני יכול להגיד לך, כי האסקדרא הוולאדיוואסטאקית מתהלכת לרוחה אל כל אשר תחפוץ, היא יוצאת, שבה, סובבת בים הגלוי, והיאפאנים אינם מרהיבים בנפשם להתנפל עליה“.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 78, 19 באפריל 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הסיירת הרוסית "גרומובוי" בנמל ולאדיבוסטוק, חורף 1903-4. המקור: ויקישיתוף
תלגרמות של הצפירה.
[…]
פטרבורג. (הרצאת הוויצי-אדמיראל סקרידלוב ע"ד הטבעת אניות המשא היאפאניות ביום 2 לח"ז): בהכנעה גדולה הנני מודיע להר קסריותך: ביום 30/6 יצאה פלוגת אניות המרוץ להראות כחה ופעלה על חבור הים של הצבא היאפאני; בפלוגה נמנו אנית המרוץ „רוסיא“ ועל דגלה הוויצי-אדמיראל בוזאובראזוב, אנית המרוץ „גרומבוי“ ואנית המרוץ „רוריק“. בלילה בין יום 8/6 שבה הפלוגה לוולאדיבוסטוק. ע"ד המרוץ מודיע ראש הפלוגה כי ביום 2/6 בבקר שט מדרום אל לשון הים של סימונוסיקי, ובהיותו על מרחק 20 מיל משם ראה על האופק שתי אניות קיטור, ויחל לרדוף אחריהן, אך לא הצליח להשיגן כי רחוקות היו, ואז נראתה עוד אניה שלישית. אז נתן צו לאניה „גרומובוי“ לתפוש אותה (אח"כ הוברר שאנית הקיטור הזאת היא הנקראה „איצימומארו“), ויתנו לה ספני אניתנו אותות לעמוד, אך היא מאנה ותשט הלאה עד אשר פגעו בה כדורים אחדים, ואז עמדה מלכת, ואנשיה החלו להפיל את עצמם לתוך המים. אז נתן ה„גרומובוי“ אות, שהוא מצוה את כל העם אשר באניה לעזוב אותה, ויעשו כן, ויורידו את אנשי האניה לשתי סירות, ואלה אשר שטו מסביב לאניה בים הומשו מן המים ע"י אנשי ההצלה של אניתנו ויובאו אל ה„גרומובוי“, והאניה „איצימומארו המכילה יותר מן 3,000 טאנן, שהיתה מובילה אנ"צ וחומר למערכות המלחמה הטבעה ע"י יריות. במספר 105 איש שהובאו אל אנית המרוץ מאנית המשא הנ"ל היו 17 פקידים. אחרי אשר הטביע ה„גרומבוי“ את ה„איצמימאררו“ נראו עוד שתי אניות קיטור, וישם ה„גרומובוי“ את פניו בהן, וירדפן וישיגן והנה הן האניות „סאדומארו“ ו„חיטאטשימארו“, כ"א מכילה 6000 טאָנן. מלבד חומר מלחמה נמצא באניה הראשונה בית מלאכה שלם של כלי התלגרף עם שנים עשר פקידים וחומר-למבנה גשרים, ובאניה השניה יותר מאלף אנשי צבא וחומר לצרך הצבא. אז נתן צו לאניות המרוץ „רוסיא“ לתפוש את ה„סאדומארו“ ול„גרומובוי“ – את ה„חיטאטשימארו“, ואולם ה„חיטאטשימארו“ נסתה להמלט. אחרי אשר ירינו אליה איזה יריות של התראה לעצרה, והיא לא עמדה, פתחנו יריה למולה, ורק אז עמדה מנוע. לתביעתנו שהאנשים חייבים לעזוב את האניה לא הושם לב, ורק אחרי איזה יריות של כפיה החלו להוריד את סירות ההצלה, אנית משא זו צללה לאט לאט, ולכן נתן הצו לה„גרומובויׅ להחיש את טביעת האניה, וה„גרומובי“ בצע את הדבר במהרה, ואנית המשא „סאדומארו“ שנרדפה ע"י אנית המרוץ „רוסיא“ עמדה אחרי איזה יריות שכוננו אליה, ולאות הנתון שהיא מצווה להוריד סירות ההצלה, החלה מהר להורידן, מקצתן התהפכו ומקצתן מלאו אדם ותשוטנה לעינינו אל האיים טואוסימא ואיניסימו הנמוכים. מזג האויר שקט, הים היה שאנן. אנית המרוץ „רוריק“ נצטותה לקבל את פקידי הצבא ואת הפשוטים ואת המצביא ואת עוזריו. אך מכל אלה נראה שאפשר היה לקבל רק ארבעה בני חו"ל וחמשה ועשרים פקידים, והנשארים לא עזבו את אנית המשא, ואז נצטוה ה„רוריק“ להטביעה ע"י משחיתים. מההתפוצצות הראשונה לא טבעה האניה, וע"כ כוננו אליה עוד „מינא“ שניה, ואז פרץ המפץ, ותחל האניה לטבוע. בחשבנו את הענין כנגמר, ורוח היום החל להתקדר, צוינו את הפלוגה לשוט הלאה. ביום שלמחרתו בדרך העולה אל מצר-הים הסאנגארי פגשה הפלוגה את האניה הבריטית „אללאנטין“. לפקידנו ששלחנו לבדקו אמר הספן שהוא נוסע ממורוא למסינגאפורי ומוביל 6500 טאָנן פחמים. חקירת עובדי האניה, בדיקת התעודות, אי סדרים בפנקס הרשימות נוסף על העובדא כי מתחלה היתה אניה זו מובילה חרם מלחמה ליאפאן עוררו חשד בדבר כשרות סחורה זו, ויאנסו את האניה לשוט לוולאדיבוסטוק בלוית ספינות חילנו תחת פקדת הלייטאנט פטרוב לדון אותה בבית דין הים. חוץ מאנית הקיטור הזאת לא ראתה הפלוגה אניות אחרות. באניה הנ"ל היה נתין יאפאני אחד, איש אינטליגנטי, אשר כנראה, לא נמנה בין פקידי האניה.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 133, 23 ביוני 1904, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המערכה "בּויארין" ומניחת המוקשים "יֶניסִי" בפורט-ארתור. המקור: ויקישיתוף
מכתבי סופרינו.
פטרבורג. בדבר האניה „יעניסיי“ שנשברה ע"י פח וירדה תהומות אוכל להודיע את הפרטים האלה. האניה לא נשברה מגירא דיאפאן אך מגירא דילה עצמה. זה היה אך אסון מקרה רע. „יענייסע“ הניחה חיץ של פחים במבוא המפרץ טאליענוואַן, לבל תוכלנה שם אניות יאפאן לגשת. אחרי הניחה פחים אחדים במים (לה 500 פחים כאלה) ראה המפקד, כי אחד הפחים צף ועלה למעלה, יען נקרע קצה החוט המחברו אל העוגן מתחת למים, וברצות האניה להתרחק למען ירות אל הפח ולקרעו (כי בהמצאו למעלה יוכל להתפוצץ) נשאה שטף המים, ותפגע באחד הפחים שהניחה בעצמה במים, ויתפוצץ הפח והאניה נקרעה.
אניות נושאות פחים כ„יענעסיי“ נמצאו רק שתים במזרח הרחוק: היא ו„אַמור“, וגם בים השחור נמצאות שתים: „בוג“ ו„דונאי“. היא היתה מכוסה שריון עשת-ברזל. נבנתה בשנת 1899, ארכה היה 300 רגל ורחבה 39. בה נמצאו 13 כלי תותח קטנים, 13 אפיצירים עם 290 אנשי פשוטים.
[…]
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 30, 17 בפברואר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 