אניות המערכה הרוסיות "רציוואן" ו"פאלאדה", 1902. המקור: ויקישיתוף
דברי הימים
יְצִיאַת הַאֶסְקַדְרָה הַפּוֹרְט-אַרְטוּרִית.
קורות פורט-ארטור מעת שנתפרדה החבילה. – אותות ומופתים. – הרוסים עד עתה. – תשובות היאפאנים. ההגחה האחרונה והרשם שעשתה. – השערה שהוכחשה. – זהירות היאפאנים וצפיתם. – ההבדל בין אניות השריון ובין סירות המוקשים הקטנות. – הנסיונות השונים אשר נסו. – שאלות שאין עליהן תשובה.
הָעֲבוֹדָה הַנֶעֶלֶמֶת בְּעִיר הַחוֹף. מעת אשר נפסק החבור הקבוע בין פורט-ארטור ובין העולם החיצון באו אך דברים למקוטעין, קצרים, סתומים וחתומים, ע"ד מצב הצי הרוסי במימי פורט-ארטור והצי היאפאני מסביב לו, ומעשיהם, ומטרתם. אך דבר אחד הוא ברור, כי מיום 2 מאי והלאה היו ידי הַסַפָּנִים הרוסים מלאות עבודה לתקן את האניות הניזוקות ולהדוף אחור את האניות היאפאניות שהיו מנסות פעם בפעם להתנפל כחתף בהיסח הדעת. עבודת תקון האניות הניזוקות, וביחוד שלש אניות השריונים („צעסארעוויטש“, „רעטוויזאן“, „פאביעדא“) ואנית-המרוץ „פאלאדא“ נגמרה ביום 1 יוני (עפ"י הידיעות שבאו ביום 3 יוני מאת הקונטר-אדמיראל ויטהפֿט); לפי זה נמשכה עבודת תקון „רעטוויזאן“, „צעסארעוויטש“ ו„פאלאדה“ – ארבעה ירחים (תחת אשר עפ"י ההשערה והאומדנא-בעלמא בראשונה הספיקו שני שבועות), וה„פאביעדא“ – שני ירחים. גם אניות הטורפידין הניזוקות (כנראה „וונושיטעלני“, „ריעשיטעלני“, „סקורי“, „וולאָסטני“ ועוד איזה אניות טורפידין שניזוקו בתגרות שהיו ביום 12 וביום 26 פבר. ביום 31 מאֶרץ ובאפריל) כבר נתקנו עפ"י הודעותיו של הק. אדמיראל ויטהפֿט.
עֲמַל הַיַאפַּאנִים בְּתַכְסִיס הַיָּם. אחרי יום 9 מאי שנה האדמיראל טוגו תכלית שנוי את תכסיסו למען מנוע את אניותיו מסכנת ההתנגפות על מוקשים שטים בסביבות פורט-ארטור על הים. האניות הגדולות החזיקו מעמדן כל הימים הרחק מגדות הים, לא קרוב מן 20-30 מיל 1), ורק אניות המרוץ שתחתיתן במים לא-עמוק (מסוג Chitose) עמדו על משמרתן לצפות על פורט-ארטור – והתנפל לא התנפלו על פורט-ארטור האניות הגדולות, כי אם הקלות, נושאות-התותחים ונושאות המוקשים 2), שאין רעה להן מן ה„מינות“ השטות. קרוב לחשוב, כי ארבע מטרות היו לטוגו בתכסיסו זה: א) לתור ולהתחקות על מצודות החוף של הרוסים; ב) לחסום את הדרך לפני הצי הרוסי לבל יוכל לצאת מפורט-ארטור; ג) לירות יריה תמידית על קבוצות התותחים, על הבאטיריות אשר ביבשה; ד) לשלח מוקשים לפגוע באניות הרוסים. אכן מכל המטרות התבררה בתור מטרה רשית סגירת מוצאי פורט-ארטור ומובאיו לפני הצי הרוסי על ידי מוקשים שטים. אכן הנסיונות האחרונים אשר נסו היאפאנים לגדור ולחסום את החוף עלו בתהו: אנית המשא קוריומארו נכשלה במוקש, ואנית מוקשים אחת, שכדור רוסי פגע בה, ניזקה מאד. כנראה, גם בפעם הראשונה גם באחרונה לא היה סיפק בידי היאפאנים לכלות את עבודת הנחת המוקשים, וזאת היא אשר נתנה היכולת בידי הספנים הרוסים לחפש את הגדרים האלה ולהרסם.
יְצִיאוֹת שְׁתַּיִם. אך שתים היו פעולות של ממש אשר נסו הספנים הרוסים לפעול מיום 2 מאי והלאה. מטרת שתי הפעולות האלה היתה לעזור לצבא היבשה הרוסי במלחמת מגן שהוא נלחם להגן על מצבו בגדות הים של קואנטון. המשלחת הראשונה של שתי מחלקות מפלוגת-האניות הפורט-ארטורית לצינטשאו (קינטשאו) ביום 13 מאי – לא צלחה, וצינטשאו נכבשה ע"י מחנות הגינ' אָקי, כנודע. אמנם במפרץ הטאַלינואַני הֵסַבָּה ספינת התותח באָבר ושלש ספינות מוקשים שלווה, נזקים כבדים, ביריתן הרבה, לדיויזיה היאפאנית השלישית אשר עלתה פה בין הר סאמפסון ובין לשון הים חונוזי, וגם שתקו 3) את הבאטיריא היאפאנית הארבע ועשרים, אך אחרית המלחמה לא שנתה על ידי החבל הזה אשר לקחו במשך ראשיתה. ואגודת 10 אניות מוקש, שׁשֻׁלְחָה בלילה ההוא להתנפל על פלוגת האדמיראל טוגו שֶׁיָרְתָה יריה תמידית על נאנשאן, לא הגיעה כנראה מהתלגרמות הרשמיות הרוסיות, עד האויב, אנית מוקש אחת התפוצצה בחשכת ליל אל סלע, והמחלקה כולה אֻלצה לשוב אחור. יתר מאלה הצליחו אנית המרוץ „נאָוויק“ ומחלקת ספינות מוקש ביום 31 מאי במפרץ סיקאו, אל הכפר לונואגאן 4). אניות המוקשים היאפאניות סרו לפני אנית המרוץ הרוסית, ואחרי כן אלץ אלצו ה„נאָוויק“ ואניות המוקשים הרוסיות ביריתן – מחנה חיל רגלי יאפאני שהשתער על המצודות הרוסיות הראשונות לחדול ממלחמת תנופה.
הַיצִיאָה הָאַחֲרוֹנָה. ביום 10 יוני יצאה האסקדרא של הקונטר-אדמיראל ויטהפט כולה בים, ובכללה גם האניות שמלאכת תקונן נגמרה באין נגרע דבר, המעשה הרב הזה הראה בעליל כי המוצא מן החוף הפנימי אל החוף החיצון הוא חפשי, וכי האניות המתוקנות כשרות לשוט ולהלחם. חֲבַל, שהודעתו של טוגו היא קצרה מאד, עד כי אין להוציא ממנה דבר נכון, מדוע גמר הקונטר-אדמירל ויטהפט בדעתו לעזוב את חוף המבטח. יש לשער השערות רבות ע"ד המטרות האפשריות אשר בגללן יכול היה ויטהפט למצוא לנכון לפניו להפליג עם האסקדרה בים. אבל רחוק הדבר לשער, כי ויטהפֿא החליט להתנפל על אניות טוגו הרבות מאניותיו ולהכנס בפרצה דחוקה ולהמיט על עצמו את הסכנה להיות נתּק ונגזר מן הבסיס שלו. אבל אולי היה מקום לחשוב, כי יצלח לצאת ולהתנפל על מקצת אניות היאפאנים ולכוף אותן למלחמה בטרם יהיה סיפק ביד האדמיראל טוגו להבהיל ולהחיש אל מקום המלחמה את כל אניותיו, וביחוד את אניות התריסין הנשמרות שמירה מעולה לעמוד בתחום רחוק מן החוף. יסוד היה להשערה זו בהעובדא, כי במשך שבועות אחדים נראו עקבות הצי היאפאני אצל גדות הים של ליאאודין ושל קואנטון רק בגדודים קטנים. כן גם יוכל היות, שויטהפֿט, ביציאתו עם האסקדרא, התכוון לצוד את הצי היאפאני לגשת אל החוף ולהתנגף שם על המוקשים הטמונים אשר שות שתו שם הספנים הרוסים.
נוֹעַ הֲלוֹם וְהֵנָה לְסִבָּה לֹא נוֹדַעַת. אם כה ואם כה, ביום 10 יוני בבקר יצא הק. אדמיראל ויטהפֿט עם 11 אניות מלחמה (6 אניות שריון, 5 אניות מרוץ), בלוית 14 אניות טורפידין אל החוף החיצון. יציאה זו נראתה בשעה 11 לפני הצהרים לאנית מרוץ יאפאנית אשר שקדה שם על המצפה, והאדמיראל טוגו דומה שחנה אז במפרץ טורנדון, קבל ידיעה זו תכף ע"י התלגרף בלי-חוט, וירם מהר את אניותיו מעל העגן, וישט בכל עוז הקיטור לארטור, ויחן שם לפנות היום עם כל פלוגתו, אפס כי אל החוף החיצון לא נגש, ובזאת נמלט מן הסכנה להכשל במוקשים רוסים (אם הונחו שם). אז שם ויטהפֿט את פניו נגבה, זאת אומרת: לליאאוטישאן, אך את החוף החיצון לא עזב, ויצבא מאחורי „זנב הנמר“. עד כה ועד כה שטה האסקדרא הרוסית אל החלק הצפוני של החוף החיצון אל קרבת „הר הזהב“, ששם טוב לאניות לעמוד (החלק הזה של החוף מסוכך מצפון בסלעים „שנים כנגד שנים ואחד יוצא זנב“ על פני הים), יען כי בקרבת המקום יש באטיריות רוסיות. ואולי עשה האדמיראל ויטהפט שנוי מקום זה מזהירות: החלק הצפוני של החוף היה גדור יתר מכל בשברי אניות ה„בראנדירין“, וגם לא היה נקי לגמרי ממינות, אך מאחורי „זנב הנמר“ לא הניחו היאפאנים מוקשים ולא הטביעו אניות.
בלילה ההוא לא נכנסה האסקדרא הרוסית אל החוף הפנימי (כך היה נוהג מאקארוב), ותשאר בחוף החיצון כמיחלת לדבר מה. הדבר הזה עורר א היאפאנים לכונן בלילה התנפלות של מוקשים ¹) על אניות המגן הרוסיות. זאת היתה ההתנפלות הראשונה במשך כל הזמן מיום 27 יאנואר והלאה. אניות הטורפידין והקונטר-טורפידין היאפאניות הבקיעו להן דרך בין אניות המוקשים הרוסיות ותשלחנה טורפידין אל האניות הגדולות הרוסיות. ביום 11 יוני בבקר שב ויטהפֿט אל החוף הפנימי בהשכילו להשתמט ממלחמה בים פתוח עם האדמיראל טוגו. התלגרמה הרשמית מאת אלכסיוב אל כבוד אדוננו הקיר"ה, שבאה בגליון הקודם, בררה את הדבר הזה לכל פרטיו ותשם לאל את כל השמועות הפורחות על אדות הקרב הזה.
נ. ס.
1) מיל של ים – 6,080 רגל, או ¾1 וויאָרסט (זאת היא גם המדה שקוראים לה „קשר“ (קנאָטען wezel, узель).
2) קאנאנענבאָאָטטע, טאָרפעדאבאָאָטע.
3) צום שווייגען געבראכט.
4) לונואגאן – בין פורט-ארטור ודאלני.
1) מינען-אנגריפֿף.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 142, 4 ביולי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מִשְׁפָּט הַמוּמְחִים. קֹרוֹת טוּגו. עד שנגמר מצוי החשבון וסך-הכל שורה אחרונה של המהפכה על הים אצל טסושימא, משקיפים מכה"ע השקפה כללית על המלחמה, ומחליטים פה אחד, כי לא היתה עוד כמוה לגודל, לכח ולאימה, וגם המלחמה אצל אדריא והמלחמה המפוארה שהיתה אצל טראפאלגאר לא תדמינה אליה. העתונים האשכנזים אומרים, כי כל האדמיראלים רשאים לאמר על עמם כאשר אמר נעלסאָן בזמנו: תדע אירופא, כי אנגליא עשתה את חובתה! והכבוד הזה נאוה במדה שוה ושכם אחד גם למנצחים גם למנוצחים, אך נקל להבין, כי על המקום הראשון של במת החזיון לקורות תבל מגיחה ועולה כעת דמות דיוקנו של האדמירל טוגו, ויתר עז לו להעסיק ולעורר את סקרנות הצבור. המצביא הזה, חטר מגזע אצילי יאפאן אשר נקראו בשם: סאמוראיים הוא כעת בן חמשים ושש. וכשרון חיל וגבורה מצאו קן בלבו מהורתו ולידו: אבותיו ואבות אבותיו היו עובדים זה שלשלת דורות בצבא, ומשפחתו היתה משפיעה לארץ מולדתו שפעת המון פקידים נלבבים וחרוצים. האדמיראל טוגו הוא בעל גו איתן וקל ונוח-לנוע, ופניו מלאים רוע ומפיקים אופי מצוין. הוא חונך על פי דרכי החנוך האנגלי ויסגל לו השכלה אנגלית, ובהיותו נער צבא, קדט, כבר בא באניות האסכולה שלו לונדונה, וישב שם ימים רבים, ומלונדון נסע גרינוויטשה, שם אסכולה נערצה ומפוארה מכבר לאומנות הספינה, וילמוד שם ויעמוד להבחן ויסמך, והוא אז מושך עליו את עיני חבריו ומוריו במדת הזהירות שהיתה לו לא לפי שנותיו ובאומץ הנפש אשר גבול לא היה לו, ויהי הצעיר המצטיין גם בחזות פניו וברום מצחו לאות, ולא התבולל ולא נבלע בהמון התלמידים. ומשם שב לביתו, וישא עלמה מבנות עמו לאשה, ותלד לו שלשה בנים ושלש בנות.
תְקוּפַת הַתִּקוּנִים בְּצִי יַאפַּאן. ועל יאפאן לשבח לאדמירל טוגו בעבור ריאורגניזציא (תקון וסדור חדש) של הצי אשר לה, כי הוא אִזן יחד עם האדמיראל איטו את תכנית הריאורגניזציא, ויהי מנהל בעצמו את עבודת הבניה והגזרה, ועומד על גבי הבנאים והיוצקים והחוצבים בהבנות אניות המגן ואניות המרוץ הממלאות כעת תפקיד נכבד במדה גדולה כזאת במלחמה הנכחית. בעת המלחמה עם חינא, בהיותו רב החובל של האניה „נאניבה“ עשה לו שם בין מצביאי האניות בתכסיס השתערותו פתאום בהעזה מפליאה על האניה „קובלינג“ (התכסיס הזה נשנה על ידו בעת ההתנפלות על פורט-ארטור) והוא נטל חלק בקרב על שפת היאַלו. וינהל המצור על ויי-הא-ויי, גבורותיו אלה עמדו לו לעלות ממדרגת רב-חובל של אנית מלחמה אחת, כלומר: קאפיטאן, למעלת סגן האדמיראל, והמשרה העליונה נתנה על שכמו בעיר חוף הים מאַיזור. ומעת אשר היה לחבר האדמיראליציא, נפתחה לו הדרך העולה אל כל הכהונות ואל כל הפקודות, וקורות המלחמה האחרונה בשנה הזאת, ומעשי תקפו וגבורתו, ידועים הם למדי, ואין צרך לשוב ולהרצותם.
הַ„קַּרְיֵרָה“ שֶׁל רוֹז'ֶסְטְבֶנְסְקִי. עם אויב ענק כזה נועד האדמיראל רוז'עסטבינסקי להאבק. ורוז'עסטווענסקי הוא מצביא מנוסה, ובש' 1876 השלים חוק למודיו באקאדימיא של ספני צבא, ובש' 1885 נתמנה לקאפיטאן ממדרגה שניה, לרגל איזה דבר כשרון שראו בו הגבוהים עליו, ובשנות 90-91 היה מפקד אניות מלחמה חליפות, ובעת האחרונה היה שליט באנית המרוץ „וולאדימיר מונומאך“ ובאנית המגן „פיערוואָנאס“. בשנת 1898 הצטיין עוד הפעם, ותנתן לו מעלת קאָנטראדמיראל, ובש' 1902 נמנה בין בני לוית הקיר"ה, ואחרי אשר כלה לעשות בהוד ובהדר את המראות הצובאות, לאמר את מסות המלחמה-בשלום על הים הבאלטי היה לממלא מקום ראש השטאב לחיל הים, ו„על משמרתו זאת – כן כותב אחד המומחים האשכנזים – פגע באלפי מכשולים, ובכל זאת הצליח להגיח אותם מעל מסלתו, ותאמר ההיסטוריא לעתיד לבוא מה שתאמר ע"ד מלחמה זו ראשונה שנלחם המצביא הזה בים, אנוסה תהיה לאשר ולקיים את מעלות תכונותיו בתוך מנהל השטאב“.
שנות המצביא רוז'עסטבינסקי כשנות טוגו – 56.
גם ע"ד האדמיראל השני ניעבוגאטוב דעתם של העתונים מחו"ל שבאו לידנו היא רצויה, הוא עשה את שלו: הביא את האסקדרא שלו אל מצב מסודר. האדמיראל ניעבוגאטוב הוא צעיר כדי שנה מן האדמיראלים הקודמים, והוא גמר את למודיו במחנה הקדטים של ים באופן מצוין בשנת 1871. ויעבוד חמש עשרה שנה בהנהגת הצי הבאלטי, ובעת בחינות המלחמה-בשלום וההתגוששות של פלוגות לשם התלמדות והפאר-אדין וכאלה היה מראה כשרון רב, ויהי בשנת 1888 לקאפיטאן מדרגה ראשונה, ובשנת 1901 לקאָנטר-אדמיראל, ומימי הקיץ לשנית 1903 והלאה היה האדמיראל ניעבוגאטוב ראש צי האסכולה על הים השחור עד אשר נתנה עליו המשרה הכבדה לחלץ ולזיין ולצייד אסקדרא שלישית לצאת מלחמה על צי יאפאן.
ולפני הקרב האחרון היה דגלו של האדמיראל ניעבוגאטוב מנפנף על האניה שנקראה בשם „הקיסר ניקולאי הראשון“.
הַיְדִיעוֹת הַשׁוֹנוֹת. מה היה לשני האדמיראלים האלה? ע"ד רוז'סטבנסקי כבר יש ידיעה רשמית רוסית, כי הוא נפצע, זה ברור, כי הוא היה בראש הלוחמים, וינהל את הקרב, ושם פגע בו האסון, ובהיותו כבר פצוע, נשאוהו אל אניה אחרת. על הידיעה הזאת יש לנו לסמוך, באשר כי היא אחת מן הידיעות המעטות שבאו ישר אל הקיר"ה באמצעות מצביא חיל היבשה הגינירל ליניענוויטש, מן הידיעות שהביא הפליט, ראש אנית המרוץ „אלמאַז“ שנמלטה מן ההפכה, ותבוא לוולאדיבוסטוק. עד כתבנו את הדברים האלה לא באה האניה אשר בה נוסע רוז'סטבנסקי. לדבר הזה יכולות להיות סבות שונות. יוכל היות, כי „אלמאז“ הספיק לבוא, יען כי הוא מהיר וקל מאד, והאניות האמורות עוד לא הספיקו לבוא; יוכל היות, כי נטו הצדה לבקש מפלט להן בחופי הבינים, וגם יוכל היות, כי היאפאנים השיגו את האניות הרוסיות והם מוסיפים להלחם בהן. אם כה ואם כה, השמועות מאשרות את הדבר שכבר הודיעו מודיעים רבים אתמול, כי המלחמה לא נגמרה.
מַצַב הַשָׁעָה. ונקל להבין גם את כל אמתתה של התלגרמא הרשמית השניה, האומרת בקצור, כי אין ידיעות ע"ד הפקידים והצבא אשר אבדו, וע"ד אלה אשר נצלו. הסבה קרובה: מכל האסקדרא הבאלטית המחוברת, זו של רוז'סטבנסקי וזו של ניעבוגאטוב, באה עד עתה – רצוננו עד שיצאו התלגרמות הרשמיות הנ"ל – אך האניה „אלמאז“ לוולאדיבוסטוק. המקור הרשמי הרוסי האחד הוא – ראש האניה הזאת. החומר שיש לו – הוא רק המראה אשר ראה לפני נוסו. הוא יכול להודיע רק ע"ד אלה אשר אבדו באניתו. הוא ראה גם שרוז'סטבנסקי נפצע, ושהעבירוהו פצוע אל אניה אחרת. מאז והלאה – אין הוא יודע את המעשים אשר נעשו – ונשארות רק הידיעות ממקורים אחרים, וגם הן לא ברורות מאד, כי כבד מאד לשלוח ידיעות מאניות בעת מלחמה.
יְדִיעוֹת מִלְחָמָה מֵאַיִן תִּמָצֶאינָה? סופר אנגלי מומחה כותב: עבודת עריכת דין וחשבון ע"ד מלחמת ים, עבודה שנעשית באמצע האוקיאנוס, היא אחת היותר קשות שאדם יכול לתאר לו בדמיונו. בכל מלחמת ים בשנים האחרונות, מימי מלחמת חינא-יאפאן ועד היום, היו מוציאי מכ"ע עסקנים וזריזים מרבים יגיעות לקבל רשות מאת הממשלות שסופריהם המיוחדים יסעו בלוית הצי, אך עד היום השיבו הממשלות את הבקשות האלה ריקם. בעת המלחמה בין ספרד ואמריקא הפצירו הרבה מוציאי עתונים אמריקאנים בשלטון הצי האמריקאני לכופו לקבל סופרי עתונים לאניות המלחמה, וגם הסרבנות האמריקאנית היתה לשוא.
אֳנִיוֹת מְיוּחָדוֹת לְמִכְתְּבֵי עִתִּים. עתה לנכח המלחמה הגדולה בים, שוכרים בעלי העתונים אניות קיטור מיוחדות, והן משוטטות בתחום מי הטיריטורילים, לאמר: לא במרחק גדול מן החוף, וצופיות ושומרות וְתָּרוֹת את תנועת הציים. כשפרצה מלחמת רוסיא ויאפאן במזרח הרחוק זיין ה„טיימס“ אחת מאניות הקיטור המתוקנות והחזקות אשר בכמותה לא השתמש עוד עתון אחר לפניו, והאניה הזאת נועדה לעמוד ולצפות ליד פורט-ארטור, והבסיס הראשי שלה היה וויי-הא-וויי, והיה לו תלגרף-בלי-חוט, והיה כל אשר ראו אנשי אנית מצפה זו בים המה מודיעים אל התחנה התלגרפֿית שערכו להם ביבשה. אבל דבר זה הביא לידי קטטות מצד הקאָנסולים הרוסים, ויצוו לסגור בסָסִית (אינסטאלאציא) של תלגרף בלי חוט, ויעידו בבעלי האניה שיתפשוה והורידוה לטמיון אם לא תרד מעל המצפה שלה.
רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה בָּאֳנִיוֹת כָּאֵלֶה. באניות צופים כאלה משמשים היו העתונים בפעם הראשונה בעת מלחמת האמריקנים והספרדים. אז היתה לכל עתון אמריקני חשוב אנית קיטור שלו, סובבת מסביב לאי קובא ומשגיחה ומפקחת על הליכות הצי האמריקאני. החיים באניה כזאת הם מלאי סכנה כי כל החפץ לראות היטב את הנעשה, או לְצַלֵם את המלחמה, הוא צריך לקרוב מאד אל הצי, ואז יש שאניה עתונית זאת היא למטרה לכדורי קלע משני העברים, כי בכל עבר רואים אניה זו כראות אנית צר. לא אחת, במשך המלחמות הנ"ל היו הכדורים והנפץ והשראפנילים נופלים כברד בקרבת האניות העתוניות, ואניתו של ה„ניו-יארק העראלד“ נפגעה פעם אחת בכדור בארובת עשנה.
כי אין מראה נהדר ואיום גם יחד כמראה מלחמת ים גדולה בין שני ציים מזוינים באניות מגן עשויות בשנים האחרונות עפ"י גרם מעלות ההמצאות והתקון. היריה תחל תדיר על מרחק 9 עד 13 קילומטר, ואח"כ כשהאניות קרבות זו אל זו, יחלו כלי התותח המוכניים וקני הרובה ממהרי יריה הטמונים בקני-חסידה של האניות לירות, והתפרץ והשתובב והתחולל שאון תופת, ואחרי כי משמשים עתה באבק מורה שאיננו מעלה עשן, נקל לסופרים עומדים באנית העתונים לראות את כל הנעשה – כשהם עומדים על המכסה.
הַמֵרוּץ לְקַלִיּם וְסַכָּנַת הַתַּחְרוּת. ועבודת הסופר לא תתם כתום היריה ובהחל הצדדים הנלחמים למנות את נזקיהם, או את נצחונם; אז אך אז יחל מרוץ האניות העתוניות במהירות הבזק אל החוף להתחרות אשה את רעותה למהר לשלוח אל עתוניהן את הידיעות ע"ד המלחמה, ואז – אין עניות במקום עשירות, וכסף נחשב כעפר. בעת המלחמה בין הספרדים והאמריקאנים, היה קיי-וועסט החוף הסמוך ביותר, והיו הסופרים העתונאים רצים אל החוף ההם רוץ והתחרות להעביר איש את רעהו, ומכונות האניות עבדו יותר מן השעור הקצוב להן כדי למהר את הנסיעה, ובאניה אחת של עתונאי פזיזי ביותר היה מקרה, כי לרגל העבודה המרובה והמהירות הנפרזה התפוצצו המכונות, והאניה כמעט הוכתה לרסיסים.
תַּחְבֻּלוֹת תַּחְרוּת. אוחזים גם בתחבלות שונות, כמו תכסיסיות לגנוב את דעת המתחרים הלקוים מעט בפתיות: אחרי הקרב על שפת היאלו בש' 1894, כשנהרס הצי החיני, וכשהראתה יאפאן את כח מעשיה בעולם, החלו שתי אניות של עתונים מתחרים זע"ז לרוץ במהירות שגעונית אל החוף החיני הסמוך רוץ והוביל חדשות ע"ד הקרב, ואניה אחת העבירה את חברתה ותקדם לבוא כדי ג' שעות, וימהרו הסופרים לרוץ משם אל התחנה התלגרפֿית, והנה מצאו שם לחרדת לבם חבר המערכת המתחרה, והוא עומד ואוחז את הכבל (התלגרף של ים) ושולח תלגרמות אל הרדקציא שלו, והם אינם יכולים להזיזו ממקומו, כי אחרי שהתחיל אדם לשלוח תלגרמות אין לפטרו עד שיגמור, והוא שלח פרשיות שלמות של תנ"ך, ועוד פרשיות ועוד פרשיות, עד שבאה האניה עם הקורספונדנטים, ונמצא לחנם מהרו הקורספונדנטים הזריזים לבוא, אחרי שהכבל לא היה פנוי.
ודרכו של חבר מערכת זה היה ללכת יום יום אל החוף ולהסתכל בכלי צופים, והיה כאשר יראה על האופק את אנית העתון שלו – עמד וחכה עד שבאה האניה וסופריו ולוה אותם במנוחה אל תחנת התלגרף, וכשראה אניה של קונקורנט, רץ כמשוגע אל התחנה, והתחיל מתלגרף, והסופרים הקונקורנטים באים ועומדים וכרישם מלאה חדשות ואין הם יכולים לתלגרף מפני שהכבל כבר הוא בידו של זה, וכל הקודם זוכה לעמוד עד שיגמור, והוא איננו גומר.
סִפּוּרִים שׁוֹנִים. ועוד מכשול מגחך אחד אירע לסופר עתוני בעת המלחמה אצל ס"ט יאגו. כאשר התפרצה המלחמה בכל עוז קם שאון באניה אחת של עתון נויארקי. אחד מן המסיקים הובא אל המכסה, כי התעלף מרוב חום למטה אצל התנורים, ויהי מוטל על המכסה כמת במשך איזה שעות, ורק כשהחלה האניה לשוב לקיי-וועסט עם החדשות ע"ד מפלת הצי הספרדי, שבה רוחו אליו וישב אל עבודתו, והאניה הזאת היתה מהירה מאד והקדימה כדי חצי שעה לבוא לקיי-וועסט, והסופר שהיה שם שמח שמחה גדולה בראותו, שהקונקורנטים מאחוריו, והוא כבר סמוך לתחנה תלגרפֿית, ובעוד מעט יסור שמה ושלח את התלגרמא הגדולה והמרעשת עולמות אל עתונו ולא יקדמהו אחר – ולכן סר לרגעים אחדים לבית המשתה לשתות לכבוד נצחון זה לחיי עתונו.
אך מה השתומם בבואו אח"כ אל התחנה ו„המסיק“ עומד שם ושולח את התלגרמא ע"ד מפלת הספרדים אל איזה עתון זערורי, שלא היה בכחו לשלוח אניה מיוחדת, „ושלח את סופרו להתחפש ולהראות כמסיק ולבוא לאניה המהירה ביותר“.
בדברים האנקדוטיים (השיחותיים) האלה מתארים את קושי השגת ידיעות ע"ד מלחמת ים.
לממשלות נקל יותר לקבל ידיעות מאשר לעתונים, אבל יש אשר המלחמה מתחוללת הרחק מן הבסיס, ואין חבור עם התחנה התלגרפית, ואז אין גם הממשלות יכולות לדעת דבר.
אנית המערכה הרוסית "הקיסר אלכסנדר השלישי", שהוטבעה בקרב צושימה. המקור: ויקישיתוף
הָאֲסוֹנוֹת הַמַּבְהִילִים.
אחרי תערובות השמועות וחלופי הנוסחאות שבאו שלשום, החלו אתמול ידיעות ברורות לבוא, ואין אנו צריכים עוד לסמוך על יאפאנים ועל אנגלים ועל קומפילציות של האגנטורות הפטרבורגיות, כי כבר יש אשרתא רשמית: תלגרמות שלוחות ב„הכנעה רבה“ אל הקיר"ה מאת הגינ' ראש המצביאים ליניעוויטש, והן תהיינה לנו מעתה קנה המדה להשוות עמהן את שאר הידיעות ולבחון את אמתתן.
הנה כן למשל הודיעו אלינו באמצעות הסוכניות מעיר טוקיא כי שלש עשרה אניות רוסיות נטבעו ושש אניות נחטפו. בין הנטבעות נמנו אנית המגן „בורודינו“ ו„הקיסר אלכסנדר השלישי“, ואניות המרוץ המצופות-מגן „אדמירל נאחימוב“, „דימיטרי דונסקוי“, „וולאדימיר מונומאך“, אנית המגן של החוף „אדמיראל אושאקוב“, אניות המרוץ המצופות מקצתן „סוויעטליאנא“ ו„זעמטשוג“ ואניות המשא „קאמטשאטקא“ ו„אירטעססים“, ונפלו ביד היאפאנים אניות המגן: „ארעל“, „ניקולאי השני“, ואניות המגן של חוף „אדמירל סעניאווין“ ו„גינירל-אדמירל אפראקסין“.
זה הוא הנוסח הפרטי. לעומתו כך לשון הנוסח הרשמי של התלגרמא מטוקיא:
„האדמירל טוגו מודיע לממשלה, כי אבדות הצי הרוסי בשבת ובראשון לשבוע הן אלה: שתי אניות מלחמה, אנית מגן אחת של חוף, חמש אניות מרוץ, שתי אניות הצי המתנדב ושלש מהרסות-טורפידין נטבעו, וחוץ מהן נתפשו שני אניות מלחמה, שתי אניות מגן של חוף, אניה אחת של הצי המתנדב ומהרסת-טורפידין אחת. נשבו יותר מאלפים איש. טוגו מוסיף על זה, שהצי היאפאני לא ניזק“.
אחרי כן באה תלגרמא של רייטר מטוקיא, והיא הומצאה אלינו ע"י באטבירא, כי מספר השבוים עולה לשלשת אלפים, וכי ביניהם נמצא נמצא האדמיראל ניעבוגאטוב.
בתלגרמא ההיא נאמר:
– האדמיראל ניעבוגאטוב ושלשת אלפים ספני צבא רוסים נפלו בשביה. האדמיראל רוז'טבנסקי, נראה, שנמלט. המלחמה מוסיפה והולכת.
והנה עפ"י התלגרמות הנ"ל מטוקיא יצא הצי היאפאני בשלום בלי פגע ונזק מהמלחמה עם רוז'סטבנסקי. אבל יש למתוח על הידיעות האלה קו ספק, כי לפי התלגרמא ששלח הצי האמריקאני לממשלתו מטוקיא הודיע טוגו אך שהאניות היאפאניות הגדולות שהשתתפו במלחמה במיצר הים של טסושימא לא ניזקו, מכלל שהקטנות ניזקו, ואמנם רחוק מאד להאמין, כי אף אניה אחת מאניותיו של טוגו לא ניזקו. למען שים לפני הקוראים את כל חומר הידיעות וחליפותיהן נשים בזה גם את הודעת סופר מלונדון (ע"י התלגרף) אל ה„ברלינר טאגעבלאט“.
„תלגרמא פרטית שבאה היום אל הסיטי מאשרת את כל הידיעות ע"ד המאורעות, ומוסיפה, כי מצד היאפאנים טבעו שלש אניות מרוץ, ולערך י"ב סירות-טורפידין קטנות טבעו או נתקלקלו לגמרי“.
ואחרי זה באה מלונדון עוד שמועה שהאדמיראל רוז'סטבנסקי נפץ את אניתו ויעל עמה בסערה. זו היא בלי שום ספק הברה ריקה ושטותית. איך יכול העתון האגלי לאסוף שמועה זו, אם ביאפאן אין יודעים דבר? ואם היה המאורע הזה על פני הים, האיש לא ראה זאת מאנשי טוגו בלתי אם המבשר האנגלי הסובב שם בקרבת הציים (ע"ד אופן חטיפת השמועות ע"י האניות של עתונים ראה לקמן, אבל במקום המלחמה הנכחי קרוב לשער, כי אין אניות עתונים סמוכות לשם).
ידיעה יותר קרובה אל נוסחאותינו באה מלונדון אח"כ, ובה נאמר:
„אנית הנס של רוז'עסטבנסקי ניזקה הרבה, ותלגרמה חצי רשמית מפ"ב מודיעה שהאדמיראל נפצע. השמועה שהאדמיראל ניעבוגאטוב הסגיר א"ע עם שלשת אלפים איש עשתה פה רשם מַדְהִים. טוקיא משתגעת משמחה. עד הצהרים ידוע היה רק שעשר אניות מלחמה רוסיות נהרסו ושמנה רבי חובלים טבעו ואנשי האניות נשבו“.
התלגרמא הנ"ל המובאת בהעתקה גם ע"י הסוכניות שלנו תכיל ידיעות לא מבוררות, ולנו יש רק ידיעה אחת שיש לסמוך עליה, והיא, שהאדמיראל רוז'עסטבנסקי נפצע.
מעין זו היא גם תלגרמת רייטר שבאה אל שלטון הים בוואשינגטון מטוקיא, כי חוץ מהאניות הנ"ל תפשו היאפאנים את אנית המלחמה הרוסית „סיססאָי וויעליקי“, וגם הזיקו את אנית הנס הרוסית.
בדבר כל אלה – עלינו לחכות אך אל הידיעות הרשמיות, אבל בעיקר כבר יש לנו ידיעות רשמיות כל הצורך, הדברים שאנו כותבים לקמן כולם רשמיים, כי כולם נוסדים על הדין והחשבון של שלטון הים שנתפרסם בזמנו ב„ציר הממשלה“.
אחרי התחברות שתי הפלוגות, זו של רוז'עסטבנסקי וזו של ניעבוגאטוב להיות לאסקדרא מחוברת אחת היו לרוסים: שמנה אניות קו (או אניות מחנה, ליניענשיפפען), שלש אניות מגן של חוף (משמשות ביחוד בקרבת ערי חוף, ומטרתן יותר שהיא למלחמת תנופה היא למלחמה מגן) שלש אניות מרוץ מצופות מגן, שלא היה להן ערך חשוב ביותר, והיאפאנים מנו אותן בסוג אניות מגן של חוף הנ"ל ושש אניות מרוץ מכוסות (או מצופות במקצתן). על אלה נוספו מן 22 עד 24 סירות טורפידין ואניות מהרסות טורפידין.
והנה מאלה נשארו עוד עפ"י הידיעות הרשמיות שש אניות קו, שתי אניות מרוץ מכוסות מגן, אנית מרוץ מכוסה אחת ומן 18 עד 22 אניות טורפידין ומהרסות טורפידין. והנה לא נמנה כלל את אניות-המגן-של-חוף שטבעו, בהיות חשיבותן התכסיסית לא רבה, אף כי למען הגן על בסיס נחוץ לפחמים ומעמד יש גם לאלה ערך גדול.
לפי זה אם יצליחו שרידי הרוסים פליטי החרב להגיע לוולאדיבוסטוק, ומצאו שם עוד את שתי אניות המרוץ המצופות מגן ואנית מרוץ מכוסה אחת ושמנה סירות טורפידין וחמש סירות שטות מתחת למים, הנמצאות שם מכבר, והיו להם סך-הכל (כשיצליחו באופן הנפלא ביותר ובדרך נס גמור להגיע שמה): שש אניות קו, ארבע אניות מרוץ מצופות מגן, שתי אניות מרוץ מכוסות, 27 עד 31 סירות טורפידין וחמש סירות מתחת למים.
זה יהיה מעמד הרוסים אחרי טסושימא. אנו מדייקים לאמר אחרי טסושימא, בכוונה כדי שלא להכניס לחשבון זה את אפשריות האסונות מאז והלאה, רק נסתפק במה שהתרשם כבר בהרצאות רשמיות אחרי הרב אצל טסושימא.
לעומת הצי הזה עומד הצי היאפאני ובו שש אניות קו, תשע אניות מרוץ מצופות מגן, שש עשרה אניות מרוץ מכוסות, אנית-מגן-של-חוף אחת, שלש אניות כלי תותח, שתים-שלש דיביזיות של סירות שטות מתחת למים, שמנה עשרה אניות טורפידין ממדרגה ראשונה, שלשים ושש – משניה, עשרים ושבע משלישית – לפי זה לערך 101 עד 103 סירות-טורפידין.
והנה נניח שמדויקת היא הידיעה הפרטית שבאה דרך פ"ב שהיאפאנים קפחו שבע אניות, מהן שתי אניות מגן וארבע אניות מרוץ – גם עתה עוד נשאר להם כח מכריע אף בכמות.
ע"כ ראוים מה"ע הפטרבורגים לשבח שאינם פורשים צעיפי דומיה על הפצע ואינם לוחשים על המכה ואינם מתיראים לקרוא את המאורע כמו שהוא – כי באמת אך הצורר לעמו ולארצו ישפיק בערמומיות ובאמתלאות של העלמה.
[…]
"הצפירה", שנה שלושים ושתיים, מס' 103, 1 ביוני 1905, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מניחת המוקשים הרוסית "יֶנִיסֶיי". המקור: ויקישיתוף
טלגרמה
שנתקבלה ע"י הוד מלכותו
מנציב המזרח הרחוק מפארט ארטהור.
בהכנעת-אמון הנני מודיע להוד מלכותו שביום 29 ינואר טבעה מחמת נפץ האניה הטרנספורטית של מוקשי-הנפץ „יעניסיי“, אשר היתה תחת פקודת הקפיטן מהמדרגה השניה סטעפאנאוו. היא עמדה קרוב לרצועת מוקשי-הנפץ ותצא לפוצץ מוקש-נפץ אחד שצף על פני המים ותפגע במוקש-נפץ קרוב, אשר התפוצץ מתחת לחלקה הקדום. השעה הספיקה עוד להוריד סירות. בעת הנפץ אבדו: מפקד האניה, המיכניק יאנאווסקי, המיצ'מנים חרושצעוו ודריזענקא, אנשי צבא פשוטים – 92.
"הזמן", שנה שניה, מס 22, 14 בפברואר 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מיום 31 מאֶרץ, יום אבדן „פטרופבלובסק“ ומאקארוב, כמעט לא שונה במאומה מצב הדברים בגי-חזיון המלחמה בים, למרות הופיע אסקדרא יאפאנית חזקה ליד וולאדיבוסטוק. אמת, כי מכחות האדמירל טוגו בים הצהוב נגרע הרבה, בגלל הִפָּרד מעליו שתי דיויזיות אניות-מרוץ, ששטו צפונה, ואולם גם עתה האסקדרא היאפאנית חזקה רב יתר מן הרוסית העומדת ליד פורט-ארטור.
אחרי הפרד שתי דיויזיות אניות-מרוץ נשארו לפקודת האדמירל טוגו, לפעול בחפי קוואנטון, שמונה אניות שריון וחמש אניות-מרוץ קטנות, שמכסהן מכוסה שריון (בהן אחת חדשה, שזה לא כביר נגמר בנינה בנאגאסאקי); מלבד שבעת אניות טורפודין (12 „משמידות“ וכעשר אניות-פחים גדולות). בשלש עשרה אניות-לחם אש לטוגו נמצאים 150 כלי-תותח כבדים, אשר משקל כל כדוריהם ביריה אחת עולה עד 951 פוד.
ובידי הגינ'-אדיוטנט אלקסיוב בפורט-ארטור נשארו – לפי רשימות השטאב של ים – 3 אניות-שריון, 4 אניות-מרוץ, 4 אניות-תותח, 1 אניה להובלת פחים, 2 אניות-מרוץ פחיות, 21 נושאות טורפידין, 7 כנ"ל קטנות, המכונות „מסומנות“ סירה אחת מתחת למים, בסך הכל 43 דגלים, מלבד ספינות שאין להן ערך למלחמה (1 להובלה, 1 אנית-קטור של הצי המתנדב, 1 בית-חולים שט במים, 3 אניות-מרוץ ישנות שנבנו מעץ וברזל וכו'). – שלש אניות-שריון שנפרצו במלחמה בימי 12, 26 פברואר, 31 מאֶרץ, עוד מתקנים עתה פרציהן בחוף.
על שבע אניות השריון והמרוץ של הרוסים נמצאים 83 כלי-תותח כבדים, משקל כדוריהם ביריה אחת הוא 440 פוד. על כן מובן מאד, כי האסקדרא הפורט-ארטורית נכנסה אל החוף הפנימי לזמן ארוך, אחרי כי החוף החיצוני נגדר ונחסם עוד ביום 1 אפריל בפחים שטים.
בתור אניות מוכנות להבא ולע"ע לא תוכלנה עוד לצאת אל המערכה, עומדות ליד פורט-ארטור עוד שלש אניות-שריון ושתי אניות-מרוץ, אם שהן נתקנות מפרציהן שנפרצו בימי 27 יאנואר, 1 פברואר 31 מאֶרץ, או שהן מחכות עד בוא התור לתקנן. מתי תשלם עבודת תקונן – אין יודע. יש לקוות, כי הראשונה לשוב אל המערכה תהיה „פאללאדא“.
עתה הוברר, כי „פאללאדא“ נפרצה פרץ גדול רב יתר מאשר שערו מראש. לפי הודעת האדמירל בורגאָען נפרצה ביום 27 יאנואר לא לבד בצלע שמול מקום המכונות והקלחות כי גם התפוצצה קלחת הקטור. ובגלל זה אֻלצה „פאללאדא“ לעמוד במקום תקון האניות תחת שבועים ימים – שני ירחים. ברשימה האופיצילית של השטאב לא נזכרה „פאללאדא“ בין האניות שנמצאו ביום 2 אפריל בידי האדמירלים הרוסים, ועוד נכללה בכלל האניות שיצאו מן המערכה.
ואשר ליתר האניות הנפרצות, הנה „פאָביעדא“ לא נתקלה כנראה בפח יאפאני, אך – לפי התלגרמא של „הסוכנות המסחרית“ – נשחתה בלי משים אחרי אבדן „פטרופבלובסק“, היינו בעת שנוי עמדת האסקדרא נהלמה ע"י שכנתה וכמדומה – ע"י „נאוויק“). מהלומה מאת „נאוויק“ הקטנה, שפגעה ב„פאָביעדא“ כמעט בקו-המים, ר"ל בצלע המכוסה בשריון תחת פני המים, – לא יכלה להזיק לה הרבה. ואם גם נפרצה בפח שלה ע"י מהלומת „נאוויק“, גם אז אפשר לתקנה, אם יהיו נזהרים כראוי בהבאתה אל מקום תקון האניות (מבוא המקום ההוא רחב רק כדי שש אצבעות יתר מרחב האניה הזאת). תקון „רעטוויזאן“, כנראה, הולך ומתקדם גם הוא.
אחרי שוב אל המערכה כל חמש האניות הנפרצות, תמנה האסקדרא הפורט-ארטורית 12 אניות-מלחמה עם 144 כלי תותח, שמשקל יריתם האחת 811 פוד, לאמר: רק כדי 140 פוד פחות מי"ג אניות האדמירל טוגו. יש לקוות, כי עד הקיץ יגמר תקון כל חמש האניות הנפרצות.
מלבד האניות הנתקנות תתגבר האסקדרא הפורט-ארטורית בעוד ירחים אחדים בכמה אניות-פחים הנבנות עתה בפורט-ארטור עצמה. לדברת ה„טיימס“ ו„נויארק היראלד“ הובאו עוד בשנה העברה לפורט-ארטור בספינות צי המתנדבים אניות-פחים מפורקות, שנבנו בפטרבורג והובלו פרקים פרקים למזרח הרחוק. הנה כן בראשית הקיץ תהיה תחת פקודת האדמירל סקרדילוב בים הצהוב אסקדרא בעלת 51 דגלים.
בידי אדמירל מומחה ומנוסה תהיה אסקדרא כזאת לכח נורא, עד כי יבצר עוד מהאדמירל טוגו לצבוא על פורט-ארטור באניותיו עתה, והיאפאנים יאֻלצו להגביר את צִיָם בים הצהוב. ואולם לזה תאלץ יאפאן – אם לא תוכל מצוא חפץ באניות שקנתה מאת טשילי – להביא המערכה את יתר אניותיה המוכנות לעת מצוא (שלש אניות מרוץ גדולות מכוסות שריון ממחלקת „מאַטסושימאַ“), או להחליש את האסקדרא שלה בים היאפאני.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 93, 6 במאי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„נגלה, כי האויב מוביל זה שבועות שלמים מאחורי ציו אניות־הובלה עם אנשי צבא, ומחכה לאפשרות להעלותם אל היבשה באיזה מחופי קוואנטון. מובן, כי ע"י זה ייעפו אנשי הצבא וייגעו ע"י הטלטול בים בלי מטרה.
„הוברר גם כן, כי היאפאנים צובעים את אניות-המסחר שלהם בצבעי מלחמה ונותנים להם מראה אימה, למען רמות אותנו בדבר מספר אניותיהם. הערמה הזאת תראנו את התמימות של היאפאנים, תערובה של ערמת ילדים וערך אנשים.
„אומרים, כי היאפאנים מכיני אניות-שרפה חדשות, לנסות עוד הפעם לסגור את מבוא חף פארט-ארטור. אחת האניות האלה תהיה טעונה הרבה פירוקסילין.
[…]
המעשים האחרונים ליד פורט-ארטור.
על אדות הנסיון האחרון, שנסו היאפאנים לחסום את מבוא פורט-ארטור ע"י אניות-שרפה, מודיע הסופר נימירוביטש-דאנטשינקו בתלגרמא מיום 20 לח"ז את הפרטים האלה:
אתמול ביום התרוממתי ואעל אל הבטיריאה אשר על הר הזהב. האוקינוס היה שקט, ובמרחקו השומם לא היה כל אות מבשר סערת המלחמה הצפויה לפורט-ארטור.
לפנות לילה התחולל מפאת הים רוח עז, שאיננו טוב לפעולת הצי היאפאני.
בשעה הראשונה בלילה נשמע פתאם רעם כלי תותח. יחד עם סופר-המלחמה הנודע הגינירל קוזמין-קאראוואיעוו מהרתי לעלות עוד הפעם אל הר הזהב.
כל המרחק נגלה לפנינו לנגה פלדות הכדורים; באופק כמו נפתחות ונסגרות עינים בוערות מפיצות זועה.
באויר כמו תעבורנה מדקרות שוטי ברזל. בכל רגע יעופפו מעל ראשינו בקול שריקה שבבי כדורים. לפעמים יחרישו שברי הקול של „משליכי הכדורים“ את רעם כלי התותח הכבדים.
העיר מתרוקנת.
במרחק נראתה לנגה פנסי החשמל כמפלצת לבנה אנית-שרפה גדולה של האויב. אחרי מינוטא אחת נרתעה לאחוריה, חרטומה התרומם למעלה, ובהנקבה באש הבטיריאות וגם תתחי „גיליאק“, „אטוואזשני“ ו„בובר“ צללה לאט במים.
על צלעות סלעי הר הזהב שרקו בלי הפוגות שבבי הכדורים המתפוצצים. הסלעים הזדעזעו לקול רעם הבטריא האיליקטרית.
אנחנו העומדים למעלה התחקינו בלב נפעם על מהלך המלחמה, המצוינת בין כל מלחמות-הלילה שהיו עד כה.
ליל ירח עכור. המרחק מסתתר בערפל. קרני פנסי המאור חודרות אל הערפל ברצועות אורה. הצי היאפאני איננו נראה בערפל, ואולם משם ישלח אלינו אלומות אור חשמל מאנית-מרוץ, החוסה ומגינה על הטורפידיות ואניות השרפה.
אניות-השרפה נחלקו לשלש קבוצות. שלש באות מדרום וחמש מצפון. שתים שהלכו במרכז נתקלו בפחים עוד בהיותן רחוקות מן החוף ותטבענה.
כל בטריות החוף מריקות אש. עוד לא עבדו עד כה אף פעם כעבודתן בלילה זה.
בכל מקום רעם ורעש. כלי התותח קולעים עד להפליא אל השערה בכל מקום שהפנסים מששו ויגלו מציאות אויב.
תחת אש נוראה ומשמידה הלכו אנית-השרפה כגבורים לקראת המות הנכון להן. שלש טורפידיות הלכו אחריהן במרחק 3,000 סאזן מן החוף. הטורפידיות החזיקו מעמד בעוז נפש, תחת מטר כדורי כל הבטריות וסירות התותח שלנו.
אחרי 15 מינוטין הורדה טורפידיא אחת תהומות. הנשארות נסוגו אחור. ואולם אניות השרפה הוסיפו לשוט במנוחה ולפרוץ קדימה.
בשעה 1 עם 40 רגעים בלילה נגלתה אנית-השרפה הראשונה שראינו מן החוף. גדולה, לבנה עד להכהות העינים, כח קרני פנסי החשמל היא הולכת בצעדי און, ואִשֵׁנוּ הנורא מקבל את פניה.
מאחוריה נגלתה פתאם, כבארח פלא, עוד אניה שניה, גדולה עוד יתר מהראשונה. כדורינו נפלו סביבן עד להפליא. ואולם גם מנוחת האויב היתה מאין דוגמתה.
זה אויב חשוב, הראוי לכבוד.
כאשר טבעה אנית-השרפה הראשונה נאספו מלחיה על חרטומה המורם למעלה, ובעוז רוח הריעו לקראת המות „בענזיי“ – „הידד“ יאפאני.
אנית-השרפה השניה התאבקה לא כביר. בהנקבה מצד אל צד ירדה תהומות. המלחים היאפאנים אשר באיזה פלא נתפשו בתרן, נתנו כל העת אותות, בהניפם אש.
האניה השלישית והרביעים נקרבו יתר, והן נשמדו באש המשחיתה, המכלה, שהמטירו עליהן „משליכי הכדורים“ משני החפים.
אניות השרפה טבעו. אחרי שלש מינוטין נשארו רק קצות ארובותיהן ותרניהן הדקים. היאפאנים טבעו ויזרקו זיקים וידליקו אורות-מתעים, בתתם בזה אותות ע"ד גורלם וקראם לעזרה.
אנית-השרפה הששית טבעה הרחק דרומה, אחרי אשר הכדורים עשוה ככברה.
השביעית, מוארה בקרני פנסינו, הלכה לקראתנו, הלוך והתנשא בכל גאון גדלה.
היא הלכה בחפזה אל מטרת מלחמת הלילה הזה – להטבע על דרך מוצא אניותינו ובזה תסגור אותן פנימה. על „משליכי הכדורים“ השיבה ב„משליכי כדורים“; על רעם תותח – ענתה במהלומות מתותחי גאָטשקיס.
עת ארוכה הלכה בינות לגלי קצף לבן מן הכדורים שנפלו ליד צלעותיה וחרטומה.
האיה הזאת היתה בגדלה מסוכנת מכל חברותיה, ואולם מלחיה שעיניהם כהו מקרני פנסי החשמל, ובהתעותם בשוא ע"י הִכָּבות פתאם מאורות אניותינו העומדות במבוא החוף, חשבו כנראה את פנס הבטיריאה האלקטרית לפנס „גיליאק“. אחרי עת קצרה פרצה האניה בכל כח מהלכה אל מול שִנֵי הסלע ותושלך שם אל השרטון.
את אניות-השרפה נהלו, כנראה, ספנים רבי הנסיון.
לתת למו לשוב אחרו אל אחיהם היה היה מעשה שלא בזהירות. ובכן החלה עבודת „משליכי הכדורים“, הקלעים והרמונים אל הסירות הנפרשות מן האניות ונושאות את המלחים.
נפלא איך התאבקו עם גורלן. פעם עמדו על מקומן בלי נוע, למען נחשוב כי כבר נהרגו כל היושבים בהן, ופעם, בהיות דממה רגע אחד, שבו להתפרץ קדימה ולהמלט.
ואולם בכל רגע ורגע הלכו והתמעטו האנשים העובדים על הסירות. ולאחרונה נשארו בסירות רק הרוגים.
אחרי אבדת אנית-השרפה השביעית גלתה קרן נגה הפנס טורפידיא יאפאנית גדולה, ונכונן אליה כדורינו. היא התאבקה כדי 20 מינוטין, בשיתה סביב לה ענן קטור למסך וכמו החליקה על הים בענן לבן.
אחרי כן עמד הענן ולאט-לאט התפזר. הטורפידיא לא היתה עוד.
על הר הזהב חושבים לנכון, כי הטורפידיא אבדה.
היכן טבעה אנית-השרפה השמינית שקרבה אל ארטור – לא ראיתי.
מרחוק הופיעה לא אחת אנית-מרוץ יאפאנית שסבבה במהירות כנואשת, ואולם ספק גדול אם הצליחה להציל בסירות-ההצלה שלה את המלחים הנמלטים מאניות-השרפה.
בטיריאות החוף שלנו נתנה אותות בחזיזי מאור יפים לעין. היאפאנים גם הם הפיצו חזיזים מגיהים עד מאד, שמטר ניצוצות נתך מהם מסביב כאבני אקדח.
ברוח לא חדל נהם כלי התותח. בלי-קרב זה השליכו שני הנלחמים למצער 3000 כדורים. הבטריאות קלעו היטב אל האויב, למרות כל קושי הכוון אל המטרה בלילה.
במקרה אחד, כאשר הצליחה אנית-שרפה לגשת קרוב לאניותינו ולהטבע, באה לעזרתנו רוח עזה, אשר בהכותה גלים השליכה את האניה משם והלאה, אל מקום שאין בו סכנה.
אויבנו הצטיין כל העת בגבורה וימאן להכנע. מלח אחד על האניה שהשלכה אל שן הסלע „האיליקטרי“, כאשר הציעו לפניו להכנע התנפל במקדח (ריבולביר) על מלחינו. היאפאני השני שהנפל המימה, כאשר משוהו מלחינו ויקחוהו על אזרעותיהם, חפץ לשים מחנק לנפשו בקשורי צוארו.
את היאפאנים השבוים השכיבו מלחינו ויכסום לחום להם באדרותיהם.
שני יאפאנים תפשו זמן רב בארובת אנית-שרפה נטבעה. כאשר נגשו אניותינו ירדו פחז כקופים רק אחרי שהעתירו עליהם דברים.
היאפאנים בסירות שהמטרו עליהם כדורינו מתו לעינינו, ואולם גם אחת מהן לא הניפה דגל לבן, לאות הכנעה.
כפי שהוברר אחרי כן אבדה הטורפידיא היאפאנית בהפגע ירכותיה ע"י כדור כלי התותח החמישי של בטרית המחנה.
בסירה אחת שנתקה מאנית-שרפה נמצאו 7 חיים, 15 פצועים. הסירה השלכה אל החוף. וכאשר לקחנום פה שבי חפצו גם הם לשים מחנק לנפשם. – כל פצעיהם בראש ובחזה.
מתרני האניות הטבועות הורידו רק 8 אנשים. – אל אחת האניות הטובעות נגשה סירת-הצלה שלנו, להציל את הנשארים בחיים. ואולם הם החלו לירות בתותח אל מציליהם.
מ„משליכי הכדורים“ שלנו כמו רתחו המים סביב לסירות היאפאנים.
לבקר חדלה המלחמה. – מקום הקרב הוא עתה שדה קברות לאניות השרפה הטבועות. אלה רובצות שבורות על החוף, ותרני אלה וארובותיהן בולטות מן המים.
עתה דממה מסביב. צינותינו מתחקות על האניות הטבועות, מצילות את הנשארים בחיים ומאספות את המתים.
אף פעם לא ארכה פה המלחמה כבלילה זה. האויב לא השיג את מטרתו, לא בגבורתו ולא בקרבנותיו.
כאשר שבתי מהר הזהב כבר שלחה השמש קרניה.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 94, 8 במאי 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אחרי בַּטָלָה שארכה כמעט שני ירחים החלה האסקדרא הוולאדיבוסטוקית להראות אותותיה אותות מעשים ותופיע ליד גענזאַן. תלגרמא של הסוכנות הרוסית ספרה לנו אתמול בארוכה את כל תוצאות מסע האסקדרא: שלש אניות יאפאניות הטביעה, ותקח שבי יתר ממאתים אנשי צבא עם פקידים, ואת הממרים וממאנים להכנע ולהסר נשקם – דנתה בטביעה.
אחרי שתי נסיעות (מיום 27 יאנואר עד 2 פעב' ומיום 6 עד 17 פעב') שבו האניות הוולאדיבוסטוקיות, שנמצאו אז תחת פקודת הקאפיטן רייצענשטיין, לחוף וולאדיבוסטוק ותשארנה, כנראה, על מקום אחד, תחת מחסה הבטריות של „קרן הזהב“. לא נוכל לבאר סבת עמידה ארוכה כזאת ע"י תנאי מזג האויר. אמת כי יש מעט סכנה בנסיעה בים-היאפאני בימות החורף, אבל אין זו סכנה שאי-אפשר להתגבר עליה, כאשר הראתה הנסיעה השניה של הקאפיטאן רייצנשטיין, וביתר שאת – מסע האדמירל קאמימורא (28-19 פבר'). למרות אשר בצי קאמימורא נמצאו אניות זעירות בערך, כגון הרצה “Chitose„ (ס4,480 טון) אשר בהיות הים סוער יכסו הגלים את חרטומה, בכ"ז לא לבד שהצליחו האניות היאפונית לעבור בלי פגע דרך ארוכה מפארט-ארטור עד וולאדיבוסטוק הלוך ושוב לערך (2000 מיל) כי גם סבבו במימי רוסיא יומים, וגם השליכו כדורים אל העיר וולאדיבוסטוק בהיות קור עד 14 מעלות.
והרצות הרוסיות גדולות רב יתר (מן 6675 עד 12,364 טון) ומכשרות יותר לעבור ארחות ימים, בהיות דופניהן גבוהות מעל הים כדי שש שבע רגל יתר מגובה דפני האניות של האדמירל קאמימורא, ויכלו אפוא לעמוד בפני הסערות והגלים לא פחות מן היאפאניות. מלבד באחרית פברואר היה כר נרחב לפני האסקדרא הוולאדיבוסטוקית, לבחר לה שדה עבודה, יען כי מצפון לשון-הים הקוריאית לא נראה הצי היאפאני. בראשית ירח פברואר יכלה להתנפל ולהפריע בפני עלות בריגדא אחת מן הדיויזיא השניה לחוף גענזאן, תחת מחסה רצות עתיקות; יכלה להשמיד את האסמים ובתי האוצר בגענזאן, ובזה היתה שוללת מאת הבריגדא הזאת את הבסיס הנחוץ לה למהלכה הלאה לפיניאן, ותכביד עד גמירא את מהלך היאפאנים בדרכם הקשה בין תועפות הרים.
ערך יתר קטן בנידון התכסיס ואולם רשם מוסרי חזק היתה עושה יריה על איזה חפי המערב של איי ניפאַן ויעססאַ (כגון אָטאַרו, ניחיגאטי, קאָמאטסו). אפשר היה לאסקדרא גם לחדש את מעשה השמדת אניות-סוחר, השטות בין קוריאה המזרחית ויאפאן המערבית ומחברות אותן. אכן הנכבדה בפעולות הקאפ' רייצענשטיין הָיה היתה לשוט דרך מיצר-הים הסאַנגאַרי סביב ליאפאן; למען התאחד עם האסקדרא אשר בפארט-ארטור. אמת כי התאחד שתי האסקדות האלה לא היתה נותנת לרוסים גם לפני יום 31 מאַרט את ההכרעה והיתרון על הצי היאפאני, ואולם מאַקאַראָוו היה מוצא רב תועלת בהוספת ארבע אניות-מרוץ ממדרגה ראשונה, ובפרט בהגיע התור ללכת ולהתאחד עם האסקדרא הבאלטית הנשלחת לעזרת אניותינו באוקינוס השקט.
ועל כן יש לבאר את עמידתן הארוכה של אניות-המרוץ בוולאדיוואסטוק רק בטעמים ונמוקים תכסיסיים שאינה ידועים לנו, למשל: החפץ לשמור את האניות המצוינות ולחשוך אותן לרגע מעשים כבירים ומכריעים על הים (שזה לא יתכן להיות קודם ירח ספטמבר). איך שיהיה ותכנית-המפעל של הרוסים בים שונתה עתה, והקונטר-אדמירל יעססען, שנתמנה בפקודת מאקאראוו (וזו היתה אחת הפקודות האחרונות של המנוח) במקום הקאפיטן רייצענשטיין לפקד את האסקדרא הוולאדיבוסטוקית – יצא אל הים.
ואולם בין כה וגי-החזיון למלחמת הים שונה עד תכלית. אחרי 31 מאַרט אין להעלות עוד על לב התאחדות האסקדרא הוולאדיבוסטוקית עם זו שבפארט-ארטור, והמעשה שעשו לחסום את הנמל החיצוני בפחים צפים – מוכיח כי רעיון ההתאחדות סר לזמן כביר. היאפאנים כבר חדלו להעלות צבא לגענזאן, ובריגאדות הדיויזיא השניה כבר עומדות על נהר יאלו. התנפלות האסקדרא הרוסית על גענזאן לא תוכל להרע למחנה הגינירל קוראָקי. ועוד גם זאת, כי למען הגן על חפיהם ועל סחרם בים יכולים היאפאנים עתה להפריד לזמן מה פלוגה אחת מאניות האדמירל טאָגא, פלוגה יתר חזקה מזו שהיתה לאדמירל קאַמימוּראַ בירח פברואר.
ואכן מכל זה אין עוד להחליט ולגזור אמר, כי הקונטר-אדמירל יעססען לא יוכל לעשות דבר באניות-המרוץ שתחת פקודתו. פלוגה כה חזקה ומהירת התנועה כארבע אניות-המרוץ הוולאדיוואסטוקיות תוכל, בהיותה נהוגה בשים שכל, להשביע רב רגז את חפי יאפאן וקוריאה ואת סחר-הים ובהתחמק האניות מבוא במלחמה גלויה עם האויב העצום מהן, תשוטנה ותופענה פה ושם. בכלל יש לדעת, כי אם אמנם פעולות אניות-מרוץ לא תוכלנה להראות רשם אדיר על תוצאות המלחמה, אבל מביאות הן נזק גשמי גדול ומפילות יגון על האויב. לעצור בפני מעשי האסקדרא של יעססען היו היאפאנים אלוצים לשלוח אל הים היאפאני אסקדרא עצומה (כשמונה אניות-שריון ורצות גדולות) גם להתאמץ לסגור את הרצות הרוסיות בחוף וולאדיבוסטוק, לבל תצאנה למרחב. ולחסום את וולאידבוסטוק הוא דבר קשה רב יתר מלחסום את פארט-ארטור, ואפילו אם הצליח מעשה כזה, הן יחלש כח צי האדמירל טאגא אלו תפרד מעליו לזמן כביר אסקדרא גדולה, ועי"ז היתה מתמעטת תקותו להצליח בהתנפלו להרעיש את פארט-ארטור.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 89, 2 במאי 1904, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פטרבורג. ביום 29 יאנ' (אתמול) באה התלגרמא הזאת מן המזרח הרחוק מאת הנציב הרוסי אל הקיסר יר"ה:
בהכנעה גדולה הנני מודיע להוד קסריותך, כי אניות המגן „צעסארעוויטש“ ו„פאלאדא“ הובאו ביום 27 יאנ. אל החוף הפנימי. באניה „רעטוויזאן“ מתקנים לפי שעה את הפרץ. תקון אניות המגן הוא עבודה מורכבת – קשה להגביל בדיוק מתי יגמר. ה„פאלאדא“ ו„נאוויק“ תמשכנה זו אחר זו אל בית-מלאכת האניות. לפי השערתי, זמן שני שבועות יהיה דרוש לתקנתן. כל שאר אניות האסקדרא שלקחו חבל ביום 27 יאנ. בקרב, ושניזוקו ביום 28 יאנ., נכנסו לחוף הפנימי לטעינת פחמי אבן ולתקון, ולפי חשבוני, בעוד שלשה ימים יהיה הכל מתוקן בהן. הפצועים פצעים קלים בקרב אניות האסקדרא סגן שר האלף זאיאנטשקובסקי והפקיד פעטראוו שהיה באניה „אנגארא“ אשר לא השתתפה במלחמה הולכים ושבים לאיתנם. מאנשי הצבא שנפצעו קשה מתו ארבעה, ולנשארים, כאשר הראתה הבדיקה, יש תקוה להתרפא. רב ממספר הפצועים באניות אחרות היה מספר הפצועים באניה „פאלאדא“. סבת הדבר רעל האדים אחרי התפוצצות הפח שהיה ממולא במיליניט. לכל הפצועים הובאה עזרת רפואה זריזה ותכופה. אתמול, ביום 28 יאנואר, סבבו אניות-המרוץ אשר לנו מסביב, ולא מצאו עקבות אניות האויב. גם בלילה, בעת השגחה פרטית של אניות הפחים והסירות אשר לנו, לא קרו מקרים ולא היתה שום התנגשות עם האויב.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 27, 14 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
אנית המערכה הרוסית "צֶסארֶבִיץ'", 1903. המקור: ויקישיתוף
ממקום מערכות המלחמה.
[…]
הורדת הדגל. סופר „ברל. לוקל אנצ.“ מתאר סדר הורדת הדגל מאנית השריון „צעסארעוויטש“:
ביום ב', 2 (15) אוגוסט, בבקר בא אל מכסה „צעסארעוויטש“ שר פלך קיאוטשאו, בלוית שלישיו. בעמדו לפני גשר המפקד, על המכסה הנשחת עד החצי ע"י הכדורים, פנה שר הפלך אל זקן האפיצירים הרוסים, ויודיע לו, כי ממשלת אשכנז אלוצה, ע"פ חוקי הבינים, לבקש להוריד את דגל אנית-השריון, יען כי לא תסכון עוד לשוט בים. אז נשמע קול תרועות קרן, ואל המכסה, בין שברי כלים, העמדו מלחי האניה בבגדי השרד ונשקם בידם. מראה פני אנשי הצבא כעיפים וחדלי כח אחרי ההרפתקאות שעברו עליהם. לאט הורד הדגל. אז עבר שר הפלך האשכנזי אל אניות הפחים הרוסיות וגם מעליהן הורם הדגל בסדר הנ"ל. המלחים והאפיצירים היו נרעשים ודואבים מן המחזה.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 193, 2 בספטמבר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
פטרבורג. כבוד אדוננו הקיסר והקסרית אלכסנדרה פֿיאדורובנא יר"ה בקרו את מחנה חניכי צבא הספנים. הנסיך הגדול אלקסיי אלכסנדרוביטש ומנהל מיניסטריום-הצי וראש המחנה ושאר נושאי המשרות הגבוהות קדמו שם את פני הוד רוממותם. הקיסר והקסרית באו אל אולם-הסעודה הגדול, וספני השומרים-לראש וחניכי הספנים נצבו שם בטור. הוד הקיסר עטה בגדי השרד של הספנים, ויברך את החניכים, ויעבור לפני הטור הערוך ויצו לקרוא לחיל-הספנים השומרים-לראש וישא אליהם מדברותיו ויאמר:
„אתם יודעים, אדונים, כי שלשום יצא האויב למלחמה עלינו. הצר עז-הנפש נועז להתנפל על משגב-מבצרנו, על הצי, בלי אשר נתנו לו כל פתחון פה לעשות זאת. ברגע הזה דרושים לארץ המולדת כחות חיל היבשה וצבא הים, והנה אנכי באתי אליכם למען ראות אתכם ולמען הגיד לכם, שהנני נותן על שכמכם משרות מיטשמאנים (פקידים), למען שום מלואים לצי אשר לנו. ובמנותי אתכם כעת כשלשה ירחים וחצי לפני המועד ובלי בחינות מוקדמות, נכון לבי בטוח, כי תראו אומץ לב וגבורה והייתם לבני חיל למלאות את התעודה הנתונה עליכם וכי תעבדו גם אתם כאשר עבדו זקני אבותיכם, אבות אבותיכם ואבותיכם בפני רבי החובלים, האדמיראלים: טשיטשאגוב, לאזארעוו, נאחימוב, קורנילוב ואסטומין לטובת ארץ מולדתנו האהובה ולתהלתה. לבי נכון בטוח, כי תקדישו את כל כחותיכם בעד הצי אשר לנו תחת דגל ואות הצלב של אנדריי הקדוש“.
קול תרועת הוררא, תרועת הידד חזקה מאד ומנגינות ההימנון ענו על דברי כבוד הדר מלכותו. אח"כ הלכו כבוד הדר מלכותם אל בית החולים, אשר שם הואילו בחסדם לחון בשיחות את חניכי הצבא החולים, ואח"כ נסעו כבוד הדר מלכותם לדרכם. חניכי הצבא לוו את הוד מלכותם ברגש עד ארמון החרף.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 26, 12 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לאודיסה באו בימים האלה מלחי אניות המסחר, שנתפשו על ידי היפונים עוד בתחלת המלחמה.
„קשה לשמוע את ספורי השבויים – מספר אחד העתונים. חייהם אצל היפונים לא היו רעים: היפונים דאגו להם ויבקשו לספר בין הרוסים ע"ד התנהגותם הטובה, אולם – הלא אבדו לנו אניות טובות, שהיפונים משתמשים בהן עתה.
הם עצרו אותנו – מספרים השבויים – עוד בטרם שנפסקו היחוסים הדיפלומטיים, המה עצרו אותנו באופן גס ובעזות לקחו מאתנו את אניות המסחר שלנו. את אניותינו לקחו מאתנו באופן כזה: לקראתנו הולכת אנית מצפה יפונית והיא מורה פעם אחת. בראשונה אין אנו יודעים את פשר הדבר. אח"כ נותנת האניה הספינה היפנית אות: „עמדו“, והיא מתקרבת אלינו. לקראתנו מעמידים את כל כלי התותח היפנים. סירה קטנה מתקרבת אל אניתנו, לוקחים את המפתחות ואת הפנקס והתעודות ובקול קורא „בנזאי“ מסירים את דגלנו ומקימים את דגלם ומובילים אותנו בשמחה ובקול תרועה. תכף אחרי בא האניה לססבו משחירים את הנשר שלנו ואת שם האניה וכותבים בשפת יפוניה שמות חדשים. הלב דואב לראות, אולם מתנחמים אנו בזה, כי עוד מעט ישלמו להם בעד מעשיהם אלה.
(הצופה)
"השקפה", שנה חמישית, גליון לה, 10 ביוני 1904,עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 