שביתת המלחים באנגליה והולנד מתפשטת ומקבלת אופי מאיים. בכל החופים האנגליים עומדות האניות עגונות על עוגניהן; שבת מסחר-הים, פסקה העבודה בנמלים הגדולים והמלאים סחורות עד אפס מקום. באסמי האנית העגונות הולכים ונשחתים חמרים חמרים של צרכי אוכל, ככרים לאלפים של בשר, גבינה, חמאה, ביצים ועוד הולכים ומתעפשים, ובמחסני הערים הולכים המזונות וכלים. בליברפול יספיק עוד המזון וצרכי האוכל הנמצאים בחנויות לעשרה ימים, אבל כעבור הזמן הזה יבוא רעב ממש, מפני שגם הפועלים במסלות הברזל נמצאים תחת השפעת חבריהם השובתים והם אינם רוצים לפרוק ולטעון משאות של צרכי אוכל. ולהביא את המשאות האלה דרך הים אין כל אפשרות, ואלמלי הובאו, אזי סרבו הסבלים ופועלי הנמל לפרוק אותם.
השובתים באנגליה נזהרים לע"ע ממעשי אלמות וכפיה, לעומת זאת באמשטרדם וביתר החופים ההולנדיים הם עורכים פרעות ומחוללים שערוריות: מנפצים את שמשות החלונות במחסנים המספיקים צידה לאניות המפליגות, מתנפלים על המלחים המובאים מארצות אחרות והמסתפקים בשכר הנקוב להם. כבר הגיע הדבר לידי התנגשות עם הפוליציה והצבא. לידי מאורעות כאלה יכולה להביא השביתה גם באנגליה ביחוד עתה, אחרי אבדה למנהיגי השביתה ההשפעה על השובתים, כמו שנראה מהמקרים בהולל. בעיר הזאת הציעו בעלי האניות תנאים, שמנהיגי השביתה מצאו אותם לרצוים והסכימו עליהם, אבל השובתים בעצמם שנאספו במספר עצום של י"ב אלף איש דחו את התנאים האלה.
השביתה הביאה בעקבה משברים מסחריים גדולים בארצות אחרות. כן סובלות פֿירמות דֶניות גדולות, שהיו מספיקות חמאה לאנגליה, נזקים גדולים.
"הצפירה", שנה שלושים ושבע, מס' 141, 4 ביולי 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ובנוגע לההובאה (אימפארט) בנמל אדעססא יותר מכל תצטיין הובאת הנפט מקוקז שהולכת ומתרבה עד בלתי חק על פי אופנים שונים. זה לא כביר חדש היה לראות עגלות הקטור עשויות כעין חביות ומסוגלות למלאותן – בנפט, ועתה תבאנה גם אניות קטור מסוגלות לדבר הזה, ובעבורן נוסדה על החוף גם תחנה מיוחדה עם אגן גדול ורחב ידים ששם יוצק הנפט מהאניות במשך איזה שעות דרך צנורות ומכונות. האניה „סוויעט“ ממין הזה עשתה במשך שני חדשים שש נסיעות מקוקז לאדעססא ותביא הנה 650,000 פוד נפט. מובן מאליו כי הובאה כזאת הוזילה את מחיר הנפט עד מאד, ועתה הנפט הפשוט ימכר פה 30 קאפ' כל הין, מחיר לא נשמע כמוה! גם עניני החברה הרוסית למוצא הנפט המאושרה מהממשלה תחת פירמא מיראזאוו עט קאמפ. טובים מאד. שטרות החברה נמכרו כעת על סכום 1.200.000 רו"כ, ומחיר כל האקציות יגיע עד 2.400.000 רו"כ.
[…]
* * *
מסחר אדעססא בשנת 1886.
שוק הנפט הרוסי.
בשנת 1885 הובא לאדעססא נפט בערך 1,200,000 פוד, ובשנת 1886 סכום הנפט שהובא לאדעססא הגיע עד 2,500,000 פוד, נמצא – 1,300,000 פוד יותר מדאשתקד. בעד התרבות ההובאה הזאת חייבי תודה אנחנו לחברת האניות הרוסית, אשר הכינה בראשית השנה שעברה אנית הקיטור „סוויעט“ המיוחדה והמסוגלה להובלת הנפט מחופי קוקז לעירנו. עתה נגמרה עוד אניה שנית ממין הזה, ובל"ס תגדל הובאת הנפט לעירנו כפלים, אם רק איזה מפריעים אשר לא יכולנו לראות אותם מראש לא יתיצבו בדרך לנגדן.
האניה „סוויעט“ תצטיין במהירות מהלכה ובכח מכונותיה. כי במשך 48 שעות תדלה אל קרבה בחוף באטום 100,000 פוד נפט, ובשלשה ימים ושלשה לילות תמציא את משאה לחוף אדעססא, ופה תריק את כל משאה אל מקוה-הנפט אשר לחברת האניות הרוסית במשך 36 שעות. מלבד זאת ישארו כעת בכיס סוחרי הנפט כל ההוצאות על החביות אשר לפנים הוביאו בתוכן את הנפט מבאטום לאדעססא, ובגלל זאת הוזל הנפט בשנה שעברה במדה מרובה.
בשנת 1885 מחיר כל פוד נפט היה בעת הזול 85 קאפ. בחביות, ובעת היוקר הגיע גם עד 1 רו"כ שלם, תחת אשר בשנת 1886 מחיר הנפט היה 85-57 קאפ, ובחודש מאי שבו יתמעט המסחר בנפט עד – 43 קאפ. כל פוד מן הנפט שהובא לכאן בשנה שעברה 400,000 פוד נמסכו בחביות וישארו לצורך אדעססא בעצמה ובנותר 2,100,000 פוד מלאו עגלות ברזל המיוחדות לזה ויובילוהו לפנים ארצנו ולחו"ל.
[…]
והנה זה שנים אחדות החלו לעיין בדבר הכנת צינורת רחבים אשר יעברו לרוחב כל גוף הקוקז ויאחדו את העיר באקו העומדת על חוף הים הכספי עם איזה מחופי הים השחור, פאטי או באטום, בכדי להמציא את הנפט מבאקו לחוף ים השחור דרך הצינורות בכוח מכונות.
[…]
לפי החשבון אשר ראינו לעיל תוכל האניה „סוויעט“ להביא לאירופא 100,000 פוד נפט פעמים בחדש. תמול ביום 22 ינואר באה הלום מלונדון האניה השנית של חברת האניות הרוסית „לוטש“, המסוגלה גם כן למזג הנפט, ועוד יתרון לה על האניה „סוויעט“, כי היא נערכה באופן אשר באפס נפט תצלח גם כן להובלת סחורות ממינים אחרים, מה שאין כן בהאניה „סוויעט“ המסוגלה רק להובלת הנפט ולא יותר. האניה „לוטש“ תכיל בקרבה גם כן בערך 100,000 פוד נפט ובמהירות מהלכה לא נופלת היא מהאניה „סוויעט“. נמצא כי באמצעות שתי האניות האלה תוכל חברת האניות הרוסית להוציא לאירופא 100,000 פוד נפט מדי שבוע שבוע או יותר מן חמש מילליאן פוד מדי שנה בשנה. ובהכנת הצנורות הנזכרות לעיל אין כל ספק כי חברת האניות תרחיב את עבודתה כפלים לאושר סחר ארצנו על חשבון סחר הנפט האמריקאני, אשר יגרש כולו מארצות העולם הישן.
של הקאנטארא פאראחאדסטווא אשר להפאטאמסטוועינאיעא פאטשעטנאיא גראושדאנקא חי' לוריא בפינסק הולכת שתי פעמים בחודש.
בֵּין פִּינְסְק וּבֵין קִיעֶוו.
חדרי הפאסאזשירים קלאסס I גם II מרוחים ומפוארים, ולנשים חדרים לבד.
בעת היארמארקים ביעקאטערינאסלאוו, פאלטאווא וחארקאוו (יוני-אוגוסט) תשלח הקאנטאר אניות תמידיות לפאסאזשירים בין קיעוו ובין יעקאטערינאסלאוו במקחים יותר זולים מאשר על אניות אחרות. המודעה על זה תבא בעתה.
לפני העיר פתוחים לרוחה שערי הנהרות. ושני חופים יביאו את האניות אל מקום מגמתן. הסוללה תפריד ביניהם, ותאחד את האי פהארוס העומד בכברת ארץ הלאה, עם היבשה; על מקום מגדל-עוז מגדל המאור אשר בנו בימי תלמי ואשר עתה התעתד לגלים ואבד זכרו, עומד עתה מגדל חדש כליל יופי, אשר יופיע נהרה לעושי מלאכה במים רבים, ולעוברי הים באניות. על החוף לפאת קדמה מזרחה, שם אניות ינוחו מעבודתן, יחזקו בדקיהן וירפאו שבריהן, או כי תבואנה במסה (tenir la quarantaine) ועל החוף אשר לפאת ימה, שם ישתקשקו וידגו לרוב אניות רבות ושונות אשר יכסו את כל פני המים; רכסי סלעי מגור אשר יתנשאו על פני החוף כחצי אגן הסהר, אשר הטבע ירה אבן פינתם, יסוכו בדלתים בעד גלי הים וישימו להם בריח ודלתים, המה יהיו למבטח עוז להאניות אשר תחסינה בצלם מרוח סועה וסער מתחולל, וגם מפחד אויב ישמרו את העיר, כי אך דרך קצרה תוביל בין הסלעים האלה עד היבשה, והאניה אשר תאחז דרכה בתוך התעלה הזאת תעבור לפני חצר המטרה אשר שם גדודי החיל נחתים עם מחי קבלם, והמצודה הטבעית הזאת אשר לא חלו בה ידי אדם, תוסיף עצמה להמבצרים הרבים והחזקים אשר בנה משנה המלך למבטח ומגן מפני עקת אויב, מלבד כל אלה סגורה העיר הזאת מבוא, כי חתחתים רבים בדרך העולה אל העיר, ואניה אשר מבלי דעת איך לפלס נתיב לה תבוא בתוך התעלה הזאת, עד מהרה תנופץ אל הסלעים אשר תחסום בעדה, ואשר כמוקשים ואבני נגף הושתו ליד מעגל, אשר על כן מטעם המלך והממשלה הושם לחק ומשפט, כי לכל אניה אשר תבוא העירה, סירת דוגה ואיש עתי יצאו לקראתה, אשר יובילוה בדרך הישר לבלי תתנגף על הרי נשף, ובעד זאת ישלם אדוני האניה משכורתו שלמה, לבעל סירת הדוגה כי בנפשו הוא, כי אם תאונה רעה להאניה אשר הפקדה על ידו, אז דמו בראש ועל במת מטבח יומת בעבור עשותו המזמתה.
כל החוף הומה מרב אדם, ישוקק כמשק גבים, כשלש מאות ציים אדירים מכל גויי הארץ אשר המסחר אבן פנתם, ישכנו על מפרצו, ולאנגליה וצרפת משפט הבכורה. הבית הראשון אשר חן חן יאמר לו הנוסע, הוא ארמון בית המלכות אשר למשנה המלך, העומד ביפה נוף על חבל הים, אולם לא ביפי תארו ימשך איתן מושבו אבירים בכחו, כי לא מראה לו כלארמנות מלכי אייראפא ונחמדהו, כי כבית חרושת המעשה או כבית מעון הצבא כן מראהו, אך בגדלו ורום מעשהו יקח לב, כי גדול הוא ורחב ידים עד למאד, עדי כי יש שם מקום רחב לא מוצק לחביון עוז המון נשיו ופילגשיו אשר יאסף אל תוך הרמונו; על יד הארמון נשענים בתי המלאכה, אשר בעת הזאת כאשר תרועת מלחמה תעבור בארץ, ישמע שם כל היום וכל הלילה קול מקבות וקול גרזן קול פטיש והולם פעם, באשר שם יבנו ציים אדירים לפחת מצרים, לצאת גם הוא לקראת אויב כי תקראנה מלחמה, ועל יד הבתים האלה ישתרע הפרדס או אוצר העצים.
מבעד וממעל להבנינים האלה יופיעו מגדלים רבים ועצומים למבנה האניות, ושם יתראו כפעם בפעם עצמות תנין הים הזה, אנית המלחמה אשר עוד לא עלה עליה בשר ולא קרם עליה עורה מלמעלה, או גוית אניה אשר שתותיה מדכאים, אשר ירפו שבריה ישימו לה חתול ותחבשת להשיבה לאיתנה. מעבר לבתי האור, מלאים תשואות בתי המסכנות, אשר שם יאצרו ויחסנו כל הסחורות הבאות באניות סוחר רצוא ושוב; מעבר מזה בנוים בתי המסכנות, אשר בעד מחיר מצער ינוחו שם בשלום על משכבותם, כל הסחורות הבאות מכל ארצות תבל, ומעבר השני בנוים לתלפיות בתים רבים ועצומים תחתיים שניים ושלישים, אשר שמה יובאו הסחורות הבאות מנבכי ארץ מצרים, ויתעתדו ללכת כמוצא גולה ולעבור ארחות ימים רחוקים; כל המקום ההוא הומה מרוב אדם והמון לאומים; שם אלפי תופשי משוט, מלחים, חובלים ונושאי סבל ידיהם מלאות עבודה לטעון ולפרוק את הסחורות הרבות ולהביא כל עבודת משא אל מחוז חפצה, לקול פרש ורכב והמון גלגלים אשר כרעם בגלגל ירעימו בקול גאונם בכל חוצות אלכסנדריא, תרעישנה אזנים; קולות אדירים, לאלפים ולרבבות יום ולילה לא ישבותו, קול פטיש ומקבות בבתי המלאכות, קול מחצצים במגרות, קול שאון המכונות, קול האניות אשר במעי הדגה (דאָק) יעמדו לבקש מזור ותרופה; כחלילים יהמו, קול משחק חרבות וקול צלצלי שמע, קול תפים וכלי שיר, אשר ישמיעו הוד קולם לאנשי הצבא אשר ילמדו אצבעותיהם לקרב; זעקת המלחים והחובלים אשר יהמו בעיר, קול אדם רב אשר ירוץ איש לבצעו מקצהו, קול רעם כלי תותח אשר מעל גבעת המצפה יענו ויקראו לשלום להאניות הבאות בים, לרבבות קולי קולות האלה יעמוד האדם משמים ומשתאה, ובעיניו יפלא איזה דרך עבר רוח החיה להחיות את העיר הזאת אשר במתים נחשבה זה רבות בשנים, ולהקימה מנקרת בור קברה לראות חיי בתענוגים? אולם גם בזה ישגה ברואה ויוציא משפט מעוקל, כי אף אמנם חזות הכל תראינה עינינו בעיר הזאת, אשר מחמד עלי הפשיט בגדי אלמנותה וילבישה רקמה, אם כי גם בתוך העיר פנימה, כל חיתו גוי ואדם יחד, ברואים שונים ומשונים מכל קצות הארץ יהמו וישוקו, שם בירדונאים ששזפתם השמש וחשך משחור תארם, ועיניהם מורות זיקים וחוצבות להבות אש, פֿעללאססים בשלל צבעי רקמתם ומצנפותיהם האדומות, טורקים רמי עינים עם מכסה עורות השער אשר יכס עליהם מלמעלה, אביססינים שחורים וחשופי שת עם קווצות תלתליהם הארוכות; כושים מארץ שנער וקארדאפֿאן; נשים ערומות אשר בגד פשתן דק הוא שמלתן לעורן ופניהן חמוש בטמוון; גדודי חיל הכושים לבושי מכלול תכלת וארגמן, וחיל הים ההולכים יחפים עד המפשעה, ערבים רוכבים על סוסים דוהרים, פרשי אייראפא אשר בני כוש ומצרים ירוצו לפניהם, שואבי מים כתף עירים ועל דבשת גמלים. אם אמנם פי מחמד עלי הוא יצרם ורוחו הוא קבצם, בכל זאת לא הצליח בידו להעלות את עם מצרים משפל המדרגה אשר ירדה שמה בימי עניה ומרודיה, כאשר ידיו לא עשו תושיה לשום את אלכסנדריא לעיר אשר כבוד יאמר לה, או לבער מקרבה את המון בני האספסוף, אשר השאיר להם הזמן ירושת פלטה מהמכות אשר חלה ה' בארץ מצרים ומכל תחלואיה, ואשר שחין פורח אבעבועות יכס עליהם בצלמות, לגועל נפש כל רואה בם אם בעל נפש הוא.
[…]
אברהם אבא ראקאווסקי
"הצפירה", שנה רביעית, מס' 19, 23 במאי 1877, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
נמל אלכסנדריה, 1841. ציור מאת Hamerton, R.J. המקור: ויקישיתוף.
אלכסנדריא.
לכל זמן ועת לכל חפץ. גם לחפץ הזה של אנשי אירופא הבאים אלכסנדריא באה העת – הן מודעת היא לכל באי שערי אלכסנדריא כי לא יכלה אניה לבוא אל החוף מרוב האבנים המוצקים לפני החוף. והמה היו לאבני נגף לאניות רבות. כי לא ידעו להשמר מהם כי מי הים תכסם. ורק אנשים מעט (פילאט) נמצאו באלכסנדריא אשר ידעו דרך עקלתון בים להביא האניות אל החוף. ואנשי תמיד היו על הים להראות הדרך להאניות. וחלף זה יקחו משכורת שלימה בלתי קצב מכל אניה וגם מהדאמפפשיף ומה מאד הובישו יורדי הים באניות אשר ימים רבים דרכה נפשם עוז במים עזים. מבלי מורה דרך ורק בבוא אלכסנדריא שם עמדה חכמתם. ופעמים רבות התקנאו רבי החובלים לבוא אל החוף בלתי המורים הנז'. אבל לא צלחה בידם להציל גם נפשם מני שחת. כי האניות נשבו והמה טבעו במצולות ים – רבות פעמים דרשו הממשלות הנארות מאת הפהה אשר באלכסנדריא כי יניח להם לסקל הים והוא לא מלא בקשתם. והנה בחדש העבר באה אניה גדולה מארץ ענגלאנד לחוף אלכסנדריא. ורב החובל חפץ לעשות לו שם תפארה באלכסנדריא ולא קרא להמורים הנז' להראות לו הדרך. ומדי החל ללכת ותשבר האניה וירדה במעמקי הים. מהמקרה הזאת חזקו דברי הצירים ממלכי אירופא היושבים שמה על הפחה ומפני הכבוד ומפני היראה הבטיח להם למלאות בקשתם וגם להיות בעזרתם לסקל הים מאבני נגף. ואם כי רב החובל הנז' לא קנה לו שם כבוד בחכמתו בכל זאת זכר עולם תהיה לו. כי על ידו תצלח ישועה לכל עוברי ארחות ימים הבאים אלכסנדריא.
"הלבנון", שנה ראשונה, מס' 3, 16 באפריל 1863, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המבדוק הגדול אשר לממשלת ארצות אשכנז על ים הבאלטי. המקור: עיתון "הצפירה"
ידיעות העולם והטבע.
צי אדיר
בימים הקדמונים אצל הפרסיים והרומיים הראשונים היו ידועים מיני ספינות גדולות אשר חז"ל קראו אותן בשם בורני גדולה, „וצי אדיר לא יעברנו“ אמרו חז"ל שזהו בורני גדולה *). מין מעשה הספינות ההן והמלאכה הגדולה אשר תקנו בהן, הפליגו חז"ל לספר כי התעסקו בהן שיתא אלפי גברי בתריסר ירחי שתא או תריסר אלפי גברי בשיתא ירחי שתא וכו', ועיקר המלאכה הזאת ותכליתה היה לשרש עצי אלמוגים (קאראללן) מקרקע הים הגדלים במקומות בלתי עמוקים סמוך לשפת הים, והיו טוענים הספינות הגדולות ההן במשאות כבדות מאוד עד ששקעו לעמוד על הקרקע, ואז קשרו האלמוגים ע"י חבלים אל הספינה, וכאשר הפריקו אחרי כן המשאות מן הספינה, חזרה הספינה לעלות למעלה, ועי"ז הוציאה בכח את עצי האלמוגים מן הים.
התחבולה הפשוטה הזאת לפי עיקר יסודתה, היא נהוגה עד היום אצל חכמי החרשים במלאכת בנין הספינות, אפס כי ישתמשו בה לא להעלות משאות מן קרקע הים, אשר לזה ימצאו ידם ע"י מכונות אחרות יותר נכונות ונקלות, אבל לענין אחר יותר נכבד ונעלה במלאכת הים, והוא להרים אניות גם היותר גדולות מעל פני המים, ולהעמידן בתוך אניה אחרת תלויה באויר מכל צד, למען יוכלו לתקן אותה ולחזק בדקיה בכל מקום אשר ימצאו בה חסרון, ואחרי כן ישובו להורידה על פני הים ללכת באשר תלך. אניה גדולה כזאת המקבלת בחיקה אניות אחרות לרפא את שבריהן ולתקן אותן למען יוכלו ללכת בדרכן, היא נקראת כיום בשם Dock או דאק המשוטט, ובכדי להראות אל הקורא יתרון הדורות האחרונים על הראשונים בכל מלאכת מעשה חרש וחושב, וכי מה שהשיגו בימים הראשונים רק ע"י ידי אלפי בני אדם במשך זמן ירחים, יעשו כיום אנשים מתי מספר בזמן איזו שעות, ויוציאו פעולות גדולות ונפלאות אשר לא שערון הראשונים, הננו לבאר פה לפניו תכונת הדאעק ההוא ואופן פעולתו, להיותו באמת בנין נפלא המעורר פלא ותמהון בעין כל הרואה אותו על פני הים.
עיקר בנין הדאק הוא תיבה ארוכה וגדולה מאוד עשויה מן פחי ברזל עב ומוצק. אורך התיבה הוא 240 רגל, רחבה 80, וקומתה 8 רגל, והיא סגורה וסתומה מכל צד מהודקת היטב לבל יכנסו לתוכה המים מבחוץ, ועי"ז היא צפה כולה על פני המים מלמעלה. משני צדי התיבה עומדים שני דפנות מחוברים לאורכה אשר גם המה רק תיבות חלולות וסגורות, אורך הדפנות האלו כאורך התבה וגבהם 36 רגל ועבים 10 רגל, באופן שכל הבנין הזה נראה כמו אניה ישרה ארוכה ורחבה, המפולשת ופתוחה מלפניה ומלאחריה, כי אין לה רק שני דפנות על צדיה ושולים למטה אשר עליהם עומדים הדפנות, וכולם חלולים ופתוחים מבפנים מזל"ו. ספינה כזאת בהיותה על המים היא צפה כולה למעלה ודפנותיה עומדים נצבים עליה, ורק מעט מן עובי השולים הוא שקוע בתוך המים. ואולם בשולים ודפנות נמצאו במקומות מיוחדים מגופות, אשר בתחבולות מתוקנות לזה תוכלנה להפתח לחוץ בעת הצורך ולהסגר כאשר ירצו. כאשר יפתחו המגופות למטה יכנסו המים מבחוץ לתוך חלל השולים והדאק ישקע למטה כל אשר ירבו ויגברו המים בתוכו, וכאשר יפתחו גם המגופות שבדפנות ישקע עוד יותר, באופן שע"י פתיחת וסגירת המגופות נוכל להשקיע את הדאק עד איזה עומק שנרצה, וכאשר נרצה להביא בתוכו איזה אניה, יפתחו המגופות בשולים ודפנות בכדי שישקע הדאק בעומק המים עד כדי חציו ויותר, באופן שהמים יעמדו בתוכו עד כדי 25 או 30 רגל בגובה הדפנות, ואז תוכל גם אניה היותר גדולה לבוא מן הים ולעבור בין דפנות הדאק באין מעצור, ובהיותה צפה על פני המים בתוכו יעמידו מתחת האניה עמודים חזקים מכל צד עד אשר תוכל להשען ולעמוד עליהם, ואחרי כן יריקו כל המים מתוך חלל השולים והדפנות ע"י כח מכונות הקיטור הנכונות ומתוקנות לזה, ועי"ז ישוב הדאק להתנשא ויעלה למעלה מתוך המים, והאניה שבתוכו תשאר עומדת למעלה על העמודים אשר היא נשענת עליהם בתוך הדאק כעל מקום יבשה.
בתמונה שלפנינו הצגנו תמונת הדאק הגדול אשר לממשלת ארצות אשכנז העומד אצל החוף שווינע-מינדא אשר על ים הבאלטי. – הבנין הגדול הזה הוא כמו מבצר חזק כולו ברזל מוצק הצף על פני המים, שני דפנותיו העומדים מזה ומזה הם בלתי שוים בעבים מלמטה כמלמעלה רק מתחתם הם הולכים ומתרחבים בשפוע לצד פנים, באופן שמדת הרוחב באמצע למטה הוא רק 10 רגל, לפי שכל האניות הן רחבות למעלה וצרות למטה, וע"כ תוכל גם אניה היותר גדולה לעמוד בתוך הדאק למטה ולהשען על העמודים התומכים אותו מכל צד, ועוד ישאר מקום פנוי ורחב ידים מכל צד עבור העושים במלאכה עם כליהם הנחוצים להם, והשפוע הנמצא למטה בדפנות גם הוא עשוי על תבנית מעלות ומדרגות אשר עליהם ילכו לאורך מן הקצה אל הקצה, גם יעלו וירדו עליהם מן גובה הדפנות למעלה. על פני רוחב הדפנות למעלה נמצאו עליות מרווחים וסורג מסביב להם אשר עליהם ילכו ויסובבו העושים במלאכה לכל ארכם, בתוך הדפנות מבפנים עומדות מכונות הקיטור, אשר בצורה שלפנינו נראו רק ארובות העשן היוצא מהן, ובכח המכונות ההן יעשו כל המלאכות הכבדות בתקון האניות, ועל ידיהן יריקו את כל המים מן חלל הדאק, יפתחו ויסגרו המגופות, ולזה נמצא תחבולות נכונות אשר כל המגופות יפתחו ויסגרו בבת אחת, בכדי שהמים הבאים לתוך החלל בפנים יהיו במדה אחת שוה, כי זולת זה אם יקרה שבצד דופן אחד יתמלאו המים קודם לדופן השני, הלא יכביד הצד ההוא על שכנגדו והדאק יטה לנפול. וכן החלל שבתוך הדפנות והשולים אינם רקים ומפולשים בכל אורכם, רק עשוים חדרים ותאים קטנים נפרדים זה מזה ע"י קירות ודפנות, שכאשר תקרה לפעמים איזה סבה שיולד חור או נקב באיזה מקום מן הדאק, אז לא יכנסו המים רק בתא הקטן ההוא אשר שם החור לא יותר, וזולת זה יוכל כל הדאק לשקוע בתהום הים באין מציל, מבלי יוכלו לדעת באיזה מקום נעשה החור ואיך לתקנו. ובכלל כל פרטי המלאכות הנחוצות למעשה הדאק ופעולותיו הם עשוים ומתוקנים ע"י תחבולות חרוצות ומדויקות, עד כי בכדי להשקיעו בתוך המים ולהכניס איזה אניה גדולה מן הים, לא יצטרכו רק לזמן שעה אחת לא יותר, וכן להוריק שוב כל המים מקרבו ולהגביה כל האניה ההיא שתהיה תלויה ועומדת בתוכו כעל היבשה כל זה נגמר ונעשה במשך ד' שעות לערך! –– נפלאים מעשה אנוש ותחבולותיו בימינו היום!"
*) והוא ענין מבאר מן ויבן ביהודה ברניות
[חיים זעליג סלאנימסקי]
"הצפירה", שנה שניה, מס' 12, 24 במרץ 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 