נמל חיפה (1948-1917)

הספינה „חנה סנש” הורדה למים – 22 בפברואר 1948

הספינה „חנה סנש” הורדה למים

הספינה „חנה סנש” הורדה למים ביום ו' על ידי אנשי „עוגן” בנמל של חיפה. בגלגולה החדש תהיה „חנה סנש” ספינת־משא בת 300 טון, מצויידת במנוע איטלקי אנסולדו של 160 כוחות סוס. היא תרשם בנמל חיפה ותניף את הדגל הארצישראלי. תפליג לכרתים ואף לאיטליה.

תיקון „חנה סנש” והכשרתה להפלגה הם עדות לכושר עבודה רב ולחיבה שהושקעה בהצלת הספינה הנושאת את השם הנערץ.

"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6874, 22 בפברואר 1948, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

„חנה סנש” בגלגול חדש

הוכשרה כספינת־משא עברית

הספינה „חנה סנש” הורדה ביום ו' על־ידי חברת „עוגן” בימה של נמל חיפה. בגילגולה החדש תשמש „חנה סנש” ספינת משא בת 300 טונות מצויידת במנוע איטלקי „אנסולדו” של 160 כוחות־סוס. היא תירשם בנמל חיפה ותניף את הדגל הא"י. היא תפליג לכרתים ואף לאיטליה.

„חנה סנש”, שעלתה על שרטון בימה של נהריה בדצמבר לפני שנתיים ומעפיליה מצאו חוף מבטחים בארץ, היא ספינת המעפילים הראשונה שהוכשרה לתפקידים חדשים.

"המשקיף", שנה עשירית, גליון 2739, 22 בפברואר 1948, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

עם הורדת הספינה „חנה סנש” למים

עם הורדת הספינה „חנה סנש” למים בנמלה של חיפה, הסתיים פרק נאה בהתפתחותה של „עוגן”. כאשר נרכשה בזמנה הספינה, היה מצבה גרוע מאד. הספינה היתה מוטלת זמן רב על השרטון והעברתה מנהריה לנמל חיפה היתה קשורה בקשיים ניכרים. לא היתה ל„עוגן” המספנה הדרושה לתיקונים יסודיים כאלה ולא פעם נאלצו גם להפסיק את העבודה בשל מחסור בחמרים. מסירותם ומרצם של חברי „עוגן” ושל המנגנון והמכשירים המשוכללים של „סולל בונה”, הם שעזרו להתגבר על הכל.

הורדת הספינה למים היתה שעה של קורת־רוח לכל שעסקו בתיקונה. לספינת המעפילים „אנצ'ו סירני”, שתוקנה בשעתה ע"י „עוגן”, והאניה „קדמה”, שחברי „עוגן” הכשירו אותה להפלגה בים, הצטרפה עתה הספינה „חנה סנש” עם עברה המזהיר.

"דבר", שנה עשרים ושלוש, מס' 6875, 23 בפברואר 1948, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ברל רפטור / עם פתיחת הנמל – 31 באוקטובר 1933

עם פתיחת הנמל

יום פּתיחת נמל חיפה יצוּין כראשית תקוּפה חדשה בחיים הכלכליים של א"י. ערך יום זה יוּרגש באופן מיוּחד ע"י הישוּב היהוּדי הגדל ומתפּתח. כל אשר יזכור את חיפה לפני 13–14 שנה, מיד לאחר כיבוּש האנגלים. את ישוּבה ומפעליה השונים, עיר בת שלשים אלף נפש, בערך, ובהם 5–6 אַלפים יהוּדים ומאות אחדות של פּועלים עברים, עיר בלי נמל וּבלי חרושת ומלאכה, בלי ישוּב חקלאי מסביב לה, ויראה את חיפה של היום עם ישוב בן 75 אלף נפש, מפעלי חרושת ומלאכה גדולים, כבישים מודרניים, תנאי שירות חדשים, ויתבונן גם לגידול הישוב היהוּדי המגיע כבר קרוב לשלשים אלף נפש, עם חמשת אלפים פּועלים עברים מאורגנים, ישוּבים עבריים ושכונות חדשות מרוּכזות, מוסדות וּמפעלי תרבוּת – כל אשר יראה גידול מפליא זה, יבין, מה ערך התפּתחוּתה הקרובה של חיפה לאחר גמר בנין הנמל. זו גם העיר העברית היחידה בארץ עם רזרבה קרקעית גדולה בהר הכרמל מצד אחד ובעמק זבוּלוּן מצד שני, וגמר בנין הנמל מעלה את ערכה, מגלה אפשרוּיות כלכליות חדשות בענפי משק שונים.

ערך הנמל לישוב העברי ולחיפה המתפּתחת וגדלה הוּא קודם כל בגידול כוח הפּועל העברי ורבוּי העבודה העברית בכל ענפי המשק המתפּתחים. מבחינה זו אין שוּם התאמה בין התפּתחוּת העתיד ובין התפּתחוּת הישוּב היהוּדי. דוקא ביום פּתיחת הנמל יש לציין, כי ענפי עבודה רבים הכרוּכים במפעל הנמל והים טרם נכבשו בידי הפּועל היהוּדי, או שערך העבודה העברית בהם אינו ניכר בהם כלל. אין לך כיום מקצוע במשק היהוּדי והכללי שהפּועל העברי לא נמצא בו: בחקלאות ובבנין, בחרושת ובמלאכה, בהובלה ובעבודות צבוּריות – לכל אלה חדר והשתרש, ורק נעילת שערי הארץ היא המעכבת את רבוּיו. לא כן מקצוע הים, שהוּא כמעט לגמרי מחוּץ לפועל היהוּדי. במשך 13–14 שנה לבנין הישוב העברי החדש נעשו נסיונות שונים בכיבוש הסבלות, הספּנות והדיוּג. רובם נגמרו רק בתוצאות חיוּביות חלקיות. מחוץ לסבלות חלקית בנמל יפה וחיפה ונצני ספּנות קטנה בחיפה – ערך העבודה העברית במפעלי הים כמעט אפסי. היה זמן שחדירת הפּועל העברי למפעלי הים נתקל בחוסר אימוּן גמור מצד חוגים ישוביים אחראיים, הסוחר העברי והמוסד הישובי טענו, שעבודות סבלות וספנות הם סוגי עבודה קשים וּבלתי מתאימים לכוחו הגוּפני של הפּועל העברי. בעבודות אלה יש להעסיק „גויים“; הפּועל העברי צריך לחדור למקצועות קלים יותר ונוחים יותר. ואם תוסיף לזה את המכשולים מצד השלטונות, תמצא שהפּועל במלחמתו זו היה בודד ומבוּדד.

תולדות כיבוּש הסבלות בנמלי יפו וחיפה הן התאבקוּת בלתי פוסקת על כל יום עבודה. בהון היהוּדי ששולם בעד סבלות בנמלים במשך שנים אלה אפשר היה לבסס מאות משפּחות עבריות חדשות ולבצר עמדות פּוליטיות ישוּביות שחשיבותן עצוּמה. אבל חשבון זה לא נעשה אלא ע"י הפּועל העברי בלבד, שהסתער הסתערות חלוּצית ללא כל עזרה מצד חלקי ישוּב אחרים. דוקא בשנים האחרונות נתגלו כוחות מקצועיים רבים ורצון חלוּצי לפעולה כיבוּשית זו. בתקוּפת בנין הנמל התמחוּ עשרות פּועלים עבריים בעבודות ים שונות והם מסוגלים כיום לתפוס עמדות עבודה חשוּבות.

התפּתחוּת המסחר העברי בשנים האחרונות לא הביאה לידי גידול אחוז העבודה העברית במקצוע זה. בנמל יפו עובד מספר מצוּמצם של פּועלים עברים בסבלות, וביתר המקצועות אין להם זכר. בחיפה, בזמן בנין הנמל, חלוּ שינוּיים ידוּעים בארגוּן העבודה וסידוּרה. הממשלה הבטיחה לשים לב להגדלת אחוּז העבודה העברית עם גמר בנין הנמל. ההסתדרות אירגנה כוחות עבודה מתאימים; אורגנה לעבודות סבלות קבוצת פּועלים שהוּבאה מסלוניקי, ושהתאימה לעבודה זו לא פחות מן הפּועלים המקומיים. פּועלים אלה עבדוּ במקצוע זה בסלוניקי שנים רבות, אבל החדרתם לעבודה נתקלה בקשיים רבים מצד הקבלן הערבי, שהוּא למעשה שליט יחיד בעבודות הסבלות בנמל, ומחלקת המכס של הממשלה ממשיכה לעת עתה „להבטיח“ את הרחבת העבודה העברית.

במשך כל בנין הנמל קוּפחו זכויותיו של הפּועל העברי. בתוך אלף פּועלים ערביים ויותר, הגיע מספר הפּועלים העברים רק למאתיים–מאתים וחמשים. מספר הפּועלים העברית בספּנות, סבלות ו„סטיבדורינג“ מגיע כיום ל־50–60 בתוך 300–350 פּועלים העובדים במקצועות אלה. במידה שיגדל האכספורט והאימפורט, תתרחב העבודה, שיש בידה לפרנס מאות משפּחות חדשות. וביום פּתיחת הנמל הקובע דף חדש בחיים הכלכליים של הארץ ומגלה אפשרוּיות חדשות לפיתוּחה, צריך להדגיש שלא יהיה כל ערך למסחר העברי שיתפּתח בנמל חיפה, אם בד בבד אתו לא תתרחב גם העבודה העברית. מלחמה זו על זכות העבודה העברית בנמל איננה יכולה להישאר גם להבא רק מלחמת ההסתדרות, אלא צריכה להיות מלחמה ישוּבית וציונית.

אוּלם בעבודת הנמל הרגילה יש לפחות מלחמה על עבודה עברית, יש כוח פּועלים מאורגן התובע ודורש את זכוּתו; לא כן בעבודות הים שהן לגמרי מחוּץ לתחוּמי ההשפּעה של המשק היהוּדי. הנסיונות השונים ליצירת חברה מסחרית ימית להובלת נוסעים וסחורות מחופי א"י לגולה, נכשלו כמעט, אף נשמה שטרם נעשה נסיון רציני בכווּן זה. תביעותיהם של בעלי מקצוע בודדים נשארו לעת עתה קול קורא במדבר, מאות אלפי לירות שילם המשק היהוּדי והתנוּעה הציונית לחברות אניות זרתו, איטלקיות, גרמניות, רומניות, וּבזמן האחרון גם פּולניות, בעד העברת נוסעים מן הגולה לא"י ומא"י לגולה. בשנת 1933 לבד יגיעו לחופי א"י כעולים, וישובו כתיירים, קרוב למאה אלף נפש, ששכר נסיעתם יעלה כמיליון לא"י. גם האכספורט והאימפורט הגדלים משנה לשנה עולים מאות אלפי לירות. כל זה זורם לחברות אניות זרות, ובחלקן לחברות שאינן מחזירות כלוּם למשק היהוּדי ולא"י. לממשלה הפּולנית היה כדאי עתה להעמיד לרשות העליה העברית אניה מיוּחדת שעלתה 125 אלף דולר מתוך חשבון שסכוּם זה יוחזר לה במשך זמן קצר מאת העליה העברית. יהוּדי פולין, אזרחי אמריקה ידעו, לפי השמועה, לתת אניה זו מתנה למדינה הפּולנית, ואנחנו משלמים זה 13 שנה מיליונים לכל העולם, ועד עתה לא נמצאה יזמה עברית להקמת חברת אניות מסחרית לקשר את א"י עם חופי הגולה. לא מוּבן כלל, שבשעה שבבנקים בא"י מונחים מיליונים לירות המחכים לאפשרוּיות של השקעה פרודוּקטיבית, לא נמצאו אנשי מעשה לממוּש המפעל הה. וזה כמה שדנים בשאלה, ולידי הגשמה לא הגיעו.

גמר בנין נמל חיפה מחייב. הגיעה השעה להקמת המפעל על אף הקשיים הכרוּכים בו, כגון, התנגדות אקטיבית מצד ממשלות שונות שאניותיהן עוגנות בחופי הארץ, חוסר כוחות מקצועיים יהוּדיים וכו'. אם יתחיל המעשה – יתגלו גם כוחות חדשים ויוּסרו מכשולים רבים. ומפעל זה צריך להיבנות מהתחלתו על העבודה העברית, בכל מקצועות הים. כי בלעדיה אין לכל המפעל ערך וחשיבוּת למשק היהוּדי. ובינתיים צריך גם לדאוג לפתיחת בי"ס ימי בארץ ולהכשרת חומר אנושי בגולה. ואַל יהיה מפעל הים ענין לספסרות ולרדיפת בצע, אלא גורם רציני בהתפּתחוּת המשק הלאומי. ומשום כך חייבים המוסדות הציוניים להשקיע בו גם הון לאומי, כדי להבטיח את תכנו הישוּבי והציוני.

יהא לנו יום פּתיחת הנמל בחיפה יום דין וחשבון דוחף ומזרז למעשים ממשיים להרחבת העבודה העברית במקצועות הים השונים ולהרמת ערכנו הישוּבי בארץ.

ב. רפטור

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933, עמ' 10–11. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חשבונות של מפעל (נמל חיפה) – 31 באוקטובר 1933

חשבונות של מפעל

היום יחנך הנמל בחיפה, הראשון בא"י, הראשון בתולדות הארץ הזאת. הוקם מפעל אדירים. החזון אשר חזה הרצל לפני כארבעים שנה נתגשם; חיפה תהיה עיר מקלט לאניות גדולות, אניות מסחר וצבא, תחנה ראשית בדרך אירופה–הודו, נקודה עיקרית במסחר העמים, נקודה המקשרת את אסיה הרחוקה, את תיהראן ובגדד עם גינואה ומרסיל, האמבורג ושרבורג ומשם עד ניו־יורק ובואינוס איירס. אליה יביאו צנורות את הנפט המוּפק מאדמת הפרת והחדקל ומפה יובל לקצוי עולם; אליה יגיעו הקרונות הנושאים את אוצרות ים המלח המחפשים להם שוקים במדינות הגויים. פה יוטענו עלי אניות פירות ההדר, שבהם נתברכה שפלת ארצנו, וכל תוצרת שדה ועמל כפי אדם בכפרי יהודה והגליל ובעריהם. לא נביאים בחזונם יראו עוד דברים אל – מנהלי החשבונות של חברות הנפט העיראקית, של חברת ים המלח, של „תנובה“, הם הם המצרפים כיום מספרים למספרים ומעריכים את הסחר הרב אשר ינוב כאן בעתיד הקרוב בעקבות הגידול והפריחה הנראים כאן בארץ, עם הקשרים ההולכים ומתהוים מיום ליום והאפשרויות ההולכות ורבות.

–

15 שנה העסיק בנין הנמל את מוחם ואת מרצם של מגשימי החזון. הצעות ותכניות שונות עובדו, וזכות היא לה לבריטניה שבידי בניה נפל הגורל להקים את המפעל הזה, אשר רק את ראשיתו נראה כיום ואחריתו מי ישורנו.

אין לשכוח, כמובן, כי בנין הנמל שעל במיליון ומאתים אלף לא"י, ואשר נתגשם ע"י המלוה שהוכרז בשנת 1926, ושניירות הערך שלו נמכרו לקונים בבורסה בלונדון – הבנין הזה אופשר ע"י אנשי הארץ ה זאת, ע"י העליה העברית לא"י, שהגדילה את יכולת הארץ הזאת, העשירה את קופת ממשלתה ונתנה בידיה במשך השנים האחרונות עודף במזומנים, העולה על הוצאות בנין הנמל; וזה אחרי התשלומים הגדולים ע"ח חובות המלחמה של הממשלה התורכים – אשר שום עם ומדינה אחרת לא שילמו כמותו, ולאחר תשלומים עצומים עבור רכבת ישנה שנמכרה לתושבי הארץ, מבלי לשאול את פיהם.

בבנין הנמל הזה השתתפו 1800 איש מתושבי הארץ, בהם רק שלש מאות יהודים, משום שלא ניתן למספר גדול יותר להשתתף בו. בני הארץ הזאת יכולים לומר בצדק: כוחנו ועוצם ידינו עשו את המפעל הזה. ובכל זאת יביטו כיום בגאון, ובצדק, אותם עשרים המהנדסים הבריטיים, הצעירים שבאו הנה להוציא לפועל את כל המלאכה הרבה הזו, ובראשם המהנדס סיר פרדריך פלמר וחבריו, בעלי הפירמה רנדל פלמר וטריטון, שתכנו את התכניות ושבעצם ולפי הוראותיהם נתגשם המפעל. זכותם הגדולה היא, אשר לא תישכח בתולדות בנין הארץ הזאת. אותם עשרים המהנדסים, בערך, שבאו מאנגליה לא"י לעבוד בבנין הנמל, קיבלו משכורתם ועשו את מלאכתם, לא חשבו אולי כלל שהם עושים משהו בשביל ההיסטוריה. אולם מי שרואה את הנעשה במשך השנים המעטות האלה, את גודל המפעל והיקפו, ומי שראה את הנעשה במשך השנים המעטות האלה בעבודתם, בחוץ, בים, בבנינים ובמשרדיהם הצרים, והבלתי מפוארים, אשר בסימטה הנוצרית ע"י תחנת כרמל בחיפה – אינו יכול להתעלם מן העובדה, כי האנשים האלה עשו דבר גדול, שאין להעריכו רק במשכורת הטובה שקיבלו, אלא מעשה רב שהוא לכבוד להם ולתפארת עמם.

ותהי זאת נחמתנו, שאם לא זכינו להיות הרוח החיה בהגשמת המפעל הזה, ואם בנינו לא נמנו על המהנדסים הראשונים במעלה, הרי לא רק בכספנו עזרנו בהגשמתו. כעשרים מהנדסים יהודים, ביניהם מחניכי התכניון העברי בחיפה, השתתפו בעבודת הבנין בפועל – בשרטוט ובחישוב התכניות. המחלקה הטכנית חולקה כמעט שוה בשוה, במספר לפחות, האנגלים והיהודים. ואם בעבודה ממש לא ניתן לעובד העברי למלא את כל חובתו וליהנות מכל זכותו בבנין הנמל, הרי בעבודה האינטלקטואלית והטכנית מקצועית מצאו להם המהנדסים הבריטיים כמעט את כל עוזריהם בין הכוחות הטכניים היהודים. כי אחרים לא היו בארץ הזאת. גם בעבודת הספנות שנוהלה ע"י הקפטן זאב הים השתתפו כ־40 ספנים יהודים – מחצית הספנים בכלל – אשר רבים מהם קיבלו הכשרה עיונית בחו"ל וחלק גדול מהם גם ע"י התכניון העברי בחיפה.

חיפה נבחרה למקום הנמל משום שהכרמל סוגר כאן על הים ומהוה מחסה טבעי על מימי המפרץ מרוחות הים הסוערות. אולם הטבע עצמו לא הספיק. וחכמת אנוש ועמל כפיו נדרשו להשלים מעשי בראשית.

הרים שלמים נעקרו ממקומם, הוסעו ממחצבות עתלית, הנמצאת במרחק 17 קילומטר מחיפה והוטלו לתוך הים – מיליון ושלש מאות אלף מטר מעוקב אבנים חשופים עומדים כיום ההרים, טרם כיסה הרוח והאבק על פצעיהם. עוד עומדים המנופים הגדולים, ראשיהם מורמים כלפי מעלה ועל ידם הצריפים העזובים ומספרים על התכונה הרבה שהיתה כאן במשך 2–3 שנים, על רעמי הדינמיט, על טיסת הסלעים באויר, על שירת החוצבים ביום ובלילה. עדים הם לכל אשר היה ותמהים על השקט שהשתרע עכשיו.

הפרק היהודי ביותר שבתולדות בנין הנמל תהיה עבודת החיצוב; ממיליון ושלש מאות אלף מטר האבן שנחצבו כאן – שלש מאות אלף נחצבו ע"י הפועל העברי במחצבה מיוחדת של מרכז העבודה של הסתדרות העובדים העברים בא"י. כמאתים פועלים מבין 300 הפועלים היהודים שעבדו בדרך כלל בנמל עבדו כאן; העבודה נמסרה להם בקבלנות, באותם המחירים כמעט שנמסרה לקבלנים אחרים. ובסידורו הטוב ובטכניקה המעולה עלה לפועל העברי להעלות את שכר עבודתו לרמה שאיפשרה לו חיים אנושיים וגם לקמץ משהו. אולם לא רק עמל וזיעה השקיע כאן הפועל העברי, גם מדמו הקריב לבנין. היו גם הרוגים ופצועים בעבודה.

האבנים הוסעו והוטלו הימה והם מהוים כיום שתי חומות ארוכות החובקות בזרועותיהן שטח עצום – 387 אקרים (1.567.300 מטרים מרובעים). הזרוע האחת – הוא משבר הגלים הגדול היוצא מאצל תחנת כרמל בחיפה – ארכה 2210 מטרים; והזרוע השניה – הוא משבר הגלים הקטן יוצא מהנמל הישן וארכו 765 מטרים. הזרועות הללו עוצרות את גלי הים מהסתער על החוף ומהוים יחד איזור של מים שקטים, בהם תעגנה האניות ותסתתרנה מתחת לחומות הרוחות הסוערות. בקצה של כל אחת מהזרועות האלה הוקם מגדלור להראות מרחוק לאניות הבאות את הדרך למי המנוחות.

קרקע הים בתוך האיזור השקט הזה הועמק עד 9.40 ועד 11.30 מטרים, למען אפשר לאניות גדולות לשוט בתוכו. מכונות חפירה גדולות הובאו לשם כך, וקו הועבר בתוך הים, להבדיל בין מים למים והמכונות חופרות ושואבות חול מעומק הים מעבר מזה ופולטות אותו לעבר השני. מעבר מזה הולך הים ומעמיק ומעבר מזה הולך והופך ליבשה. שני מיליון מטר מעוקב חול נשאבו והועברו מהעבר האחד לשני עד אשר נראתה היבשה מהעבר השני – 440 דונם קרקע. ננעץ קנה בים להקים עליו כרך.

ומעבר מזה הועמקו 300 אקרים (כ־1200 דונם) מעבר לאניות הגדולות שבעולם. ועוד המלאכה טרם נגמרה. אם יגדל הסחר, וירבו הצרכים עוד, אפשר להגדיל את ההיקף.

–

ומשנראתה היבשה, התחילו הבנין והסלילה. נבנו 2 רציפים: אחד 400 מטר ארכו, על ידו תיעגנה 3 אניות גדולות או 4 אניות בינוניות, ורציף שני באורך של 285 מטר לסירות משא. נסללו דרכים גדולות ורחבות, אחת 30 מטר רחבה והשאר 15–18. נבנו 2 מחסנים גדולים, בתי מכס והסגר, נגדר שטח למחסנים, נקבע מקום לתחנת רכבת חדשה, ואחרון־אחרון עיקר – הוקם שטח של 340 מגרש, בן 250 מטר מרובע כל אחד, אשר עליו ייבנה מרכז מסחרי גדול – בנינים בני 6 קומות מוקדשים למשרדים ולמחסנים. גם ברחובות הגובלים עם שטח חדש זה הולכות ונעשות תמורות כבירות – הרחבת הרחובות, שינוי הבנינים, ריבוי החנויות. שני בתי קברות שהיו משתרעים לאורך רחוב יפו הולכים ונעלמים – דרכם יעברו הדרכים ועליהם נבנות חנויות. המתים מפנים מקום לחיים. בתוך שטח הנמל יובלעו גם המרכז המסחרי הקיים של היהודים והמרכז החדש הולך ונבנה. ושני הרחובות העבריים של חיפה הישנה, רחובות יפו ואלנבי.

והדרישה למקומות למשרדים ולמחסנים הולכת וגדלה. על 340 המגרשים שבשטח היבוש באו 940 בקשות, רובן מצד יהודים. המגרשים ניתנים רק לחכירה לשבעים וחמש שנים ובמחיר גבוה של 10–15 לא"י המטר לשנה, על מנת למסור אח"כ את המגרש יחד עם הבנינים לרשות הממשלה.

בוני הנקודה נפגשים עוד בקושי אחד – אי אפשרות להשיג הלואות איפוטיקאיות לבנין על מגרשים שכורים, כי הממשלה איננה מסכימה לתת לשוכרים את הרשות למשכן את זכות החכירה. המוצא היחידי במצב זה הוא שעבוד דמי השכירות של הנכסים למלוים במשכנתא.

–

על משבר הגלים הגדול הוקמו 29 אילים (עמודי ברזל וביטון) שאליהם תיקשרנה 24 אניות, אשר תיעגנה בשעת הצורך בשטח הנמל מבלי לגשת לרציף היבשה. אילים הוקמו גם על משבר הגלים הקטן – אולם זה ישמש, כנראה, בשביל נמל הנפט אשר ייבנה כאן. אם לא ייבנה מחוצה לאיזור זה כפי שמציעים עכשיו. שאלה זו תיפתר בעתיד הקרוב. כי ערכה של חיפה בתור חוף לאכספורט הנפט גדול. והנחת הצנור של חברת הנפט העיראקית עומדת להיגמר בקרוב.

עם הרחבת הנמל בעתיד יוגדל אורך הרציף בעוד 900 מטר וייבנו עוד 5 מחסנים גדולים, גם יוכן מקום על יד הרציף לעוד 6–8 אניות גדולות.

–

טרם נחנך הנמל וכבר השפעתו על סחר העיר הולך וניכר. בחדשי ינואר–אבגוסט ש"ז הגיע האימפורט דרך נמל חיפה ל־2.506.904 לא"י, לעומת 1.576.053 לא"י באותם החדשים בשנת 1932. עליה ב־55%. האכספורט סבל השנה מאד לרגל הבצורת. היבול הרע בעמק ובגליל לא נתן אפשרות לשלוח חטים לחו"ל – אלא להיפך, המשקים מוכרחים לקנות גרעינים לכלכלת ביתם ומשקם וזרעים לשדותיהם. ואעפ"י כן עלה האכספורט ל־1.319.051 לא"י, לעומת 1.263.888 באותם החדשים בשנה שעברה. עליה ב־%½4. מספר אניות הקיטור שעגנו בנמל חיפה בשמונה חודשים הראשונים של השנה הזו ־ 685, ומטענן – 1.765.015 טון (לעומת 504 אניות עם מטען של 1.144.630 טון שעגנו בנמל חיפה במשך 8 החדשים האלה בשנה שעברה). יש לחשוב, כי משלוח ההדר יופנה השנה בעיקר לחיפה.

–

עם גמר בנין הנמל והתגברות המסחר בעיר הולכת וצפה מחדש שאלת הפועל העברי בנמל. גלוי וידוע, כי חלק היהודים בסחרו של נמל חיפה מגיע לששים אחוז. הנמל הולך ומתעשר גם ע"י העליה העברית – ע"י המס לגולגולת. לעומת זה שורר בנמל משטר ערבי וקיפוח העבודה העברית. בבנין הנמל היתה אמתלא של שכר עבודה וכו' – בעבודת הנמל אין מקום לטענה זו. עובדים בקבלנות, יהודים ולא יהודים כאחד. והנהלת הנמל צריכה פעם להכיר במציאותו של הישוב היהודי ושל הפועל היהודי. לאמתו של דבר עסוקים כיום בנמל בס"ה 47 פועלים יהודים; מהם 13 בקביעוּת – קבוצת הסבלים הקיימת זה 13–14 שנה והעסוקה אך רק בעבודת הסוחרים היהודים; 8 סיטיבידורים (פועלים בפריקת אניות והטענתן במנופים) העסוקים ע"י קבלנים ערבים; 20 פועלים זמניים מתחלפים; 3 פקידים בהנהלת המכס ושלשה שוטרים; לעומת זה עובדים בנמל 550–600 פועלים ופקידים לא יהודים. מהם 60–80 סבלים קבועים בעבודת המכס; 80–100 סטיבידורים, 40–60 ספנים, 20–30 פועלים בשירות הנמל, 40–50 שוטרים, 40 פקידים ו־250–300 פועלים זמניים.

הפועל העברי דורש לעצמו את הזכות לעבוד בנמל לא רק מטעם הסוחר היהודי המעסיק אותו, אלא ישר מאת הנהלת המכס. והפקיד היהודי ודאי שזכאי הוא לעבוד כאן במקום שהעליה הבאה לארץ היא רובה ככולה יהודית והכרח שהעולה ייפגש בנמל בפקידים המכירים בלשונו וקרובים לרוחו.

גם הספן היהודי תובע לו עבודה. כארבעים ספנים יהודים עבדו בבנין הנמל – רבים מהם קיבלו גם הכנה תיאורטית ע"י הקורסים המיוחדים שסודרו ע"י התכניון. אלה הם הספנים היחידים בארץ זאת שיש להם השכלה מקצועית מתאימה. חובת הנהלת המכס להעסיקם.

יש בארץ מספר גדול של ספנים ופועלי נמל שהגיעו הנה עם העליה. ביניהם מצטיינים ביחוד עולי סלוניקי, שחונכו מנעוריהם לעבודת הנמל. והכרחי הוא לאפשר להם להמשיך כאן בארץ את עבודתם במקצועם. לתועלתם ולתועלת הנמל. ועוד רבים המתחנכים לחיי הים באגודות הספורטיביות הימיות ובחברות שאורגנו ומתארגנות לשם כך. השלטונות חייבים להעריך את טיב החומר האנושי ואת תביעותיו, ואת רוב העושר שהעליה והישוב משפיעים על הנמל ואשר בכוחו ניתנה האפשרות לסיים את בנינו כיום ולהרחיבו בעתיד.

ד. כהן

"דבר" שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933, עמ' 10.  העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ש. זעירא / נמלים – 31 באוקטובר 1933

נמלים

(סקירה קצרה)

נוהגים להבחין בנמלים לטבעיים, טבעיים־למחצה ומלאכותיים. הראשונים מוגנים בדרך הטבע מגלי הים וזעף־הרוחות, אלא שיש צורך לבנות מסילות ורחובות. לעתים הם זקוּקים גם להעמקת מקום המעגן. נמל אוסטרליה הראשי, סידניי, דוגמא יפה של נמל טבעי: אין בו גם שום העמקת מים מלאכותית. אותו דבר גם בסן־פראנציסקו שבקאַליפורניה.

לסוג הנמלים הטבעיים מתייחסים גם כל אלה, שנבנו ליד שפך נהר גדול. הנמל נמצא אז בין שני גדות הנהר, לפעמים לא־קרוב מהים. ואם כי נמלים מסוג זה מוּגנים באופן טבעי, הרי בנינם והחזקתם בסדר מצריכים עמל רב, לשם פינוּי החול הרב המצטבר בהם. בנמלים כאלה עובדות תמיד מחפּרות גדולות.

רבים מבין הנמלים הגדולים בעולם, סודרו במקום שם שופך נהר גדול את מימיו לתוך הים: ניוּ־יורק, לונדון, האמבורג, ברמן, אנטרפּן, שנחאי, פילדלפיה, כלכותא וכו'.

הנמלים הטבעיים למחצה מוגנים אף הם בדרך הטבע אבל לא במידה מספיקה. הם זקוּקים להגנה מלאכוּתית חלקית בצורת שובר־גלים אחד. הנמל פלימות שייך לסוג זה.

יתר הנמלים נבנו באופן מלאכותי במקומות של הגנה טבעית כלשהי – במפרצי ים. הגנתו הטבעית של נמל חיפה היא הכרמל.

מגן מלאכותי לנמל משמשים שוברי גלים. עפ"י הרוב בונים שני שוברי־גלים: אחד ראשי, ושני קצר יותר, נקרא „שובר גלים כלפי הרוח“. יוצאים מנקוּדות שונות של החוף ונמשכים לכווּן הים הלוך והתקרב אחד לשני עד הגיעם לשתי נקוּדות מורחקות אחת מהשניה כדי 500–600 מטר. מרחק זה – שער הנמל. שובר הגלים הראשי הולך ונמשך לעתים יותר החוצה כדי להגן על האניות העוגנות לאורך שובר הגלים השני. כך נבנו הנמלים הראשיים של א"י ואי מלטה: חיפה ובליטה.

יש ובנמלים גדולים במפרצים רחבי ידים, מוּקמים שלושה שוברי גלים: שנים יוצאים משתי נקוּדות של החוף ומרחק רב ביניהם, והשלישי נמשך בקו מקביל לחוף בהשאירו שני שערי־כניסה.

מבחינה כספּית לא עלה בנין נמל חיפה ביוקר. הקמת שובר הגלים הראשי היא ההוצאה העיקרית בבנין נמל. אורך שובר הגלים הראשי בחיפה הוּא 2600 יאַרד, בערך, והוּא נותן מחסה לשטח של 311 אַקר. לעומתו, נותן שובר הגלים הראשי בנמלה החדש של מאַרוקו הצרפתית – קזבלנקה – מחסה לשטח של 350 אַקר, אבל ארכו הוּא 7215 יאַרד. אותו דבר במארסיל: שטח נמלה אינו עולה בהרבה על זה שבחיפה, בכל זאת אורך שובר הגלים הראשי הוא 6000 יאַרד.

*

גודל נמל אפשר למדוד לפי: א. שטח המים אשר בין שוברי הגלים, ב. אורך המעגנים. שטחו של נמל חיפה הוּא 311 אַקר. לפי זה אפשר להגיד, כי איננו קטן. הוּא עולה בהרבה על נמל קייפּטון (באַפריקה הדרומית), ששטחו הוּא רק 75 אַקר; הוּא עולה אפילו על נמל חשוב כברמן, ששטחו הוא 126 אַקר. הוּא דומה בערך לשטחו של מארסיל או קזבלנקה. הוּא מהוה חצי משטחם של נמלים גדולים וחשובים כמו לי־האבר בצרפת, דובר באנגליה או קולומבו בציילון. אולם מבחינת אורך החופים, נמל חיפה לע"ע אחד הנמלים הקטנים. בס"ה אינו עולה אורך חופי העגנה (לרבות שוברי הגלים עצמם במקומות של מים עמוקים) על קילומטר וחצי, בו בזמן בברמן – ששטחו, לפי שאמרנו לעיל, הוא פחות מחצי שטחו של נמל חיפה – אורך החופים הוא 28 ק"מ. בהאבאר, ששטחו הוא רק החצי מזה שבחיפה, אורך מעמדי העגנה 57 ק"מ. אולם כל הרחובות ומעמדי העגנה שייכים לסדוּר הפּנימי של הנמל, והם הולכים ונבנים במשך זמן רב בהתאם לצרכים הממשיים. אין ספק, כי גם בחיפה – כשיגיע הזמן לטעון הנפט מעיראק ומיליוני תיבות תפּוחי הזהב שיתווספו בשנים הבאות – יגשו לעבודות בנין פּנימיות, לבנין מעמדי־עגנה חדשים, להעמקת שטחים חדשים בתוך הנמל גופא (לע"ע הועמקו המים רק בחצי השטח של הנמל).

*

נמלים מסחריים הולכים ומתפּתחים כמו ערים וארצות. רק נמלים אסטראטגיים, בסיסי־צי נבנים בבת אחת בכל גדלם. כך נבנה בשנת 1917 בסיס־אַספּקה בשביל הצי האמריקני בהמפדן־רודס, שעלה לשלשים מיליון דולר והוא יכול לעגן בתוכו בבת אחת אלף אניות גדולות. הנמלים המסחריים הידוּעים נבנו לפני הרבה שנים ועבודות שכלול והרחבה עודן הולכות ונמשכות בהם. להלן תינתן סקירה קצרה על מספר נמלים ידוּעים.

ניוּ־יורק. – הנמל הטבעי הגדול בעולם; ליד שפך הנהר הודסון. אורך מעמדי עגנה – אלף ק"מ. עומק המים לאורך החופים מתשעה עד שנים עשר מטר.

סאן־פראנציסקו. – שטח המים בנמל – 285 אלף אַקר. אורך החופים הפּנימיים 300 ק"מ.

האמבורג. – הנמל הגדול באירופּה. נמל־נהר, 110 ק"מ מן הים. שטח המים 4095 אקר ואורך החופים 30 מטר.

ליברפּול. – נמל־נהר, סובל מגיבוב חול. לא פחות ממאתים מיליון טון חול מוּצאים ממנו במשך שנה אחת. אורך החופים יאה לאניות גדולות – 60 ק"מ.

האבר. – נמל צרפתי, ליד התעלה האנגלית. אורך החופים 12 ק"מ.

ברמן. – על נהר וזר, 70 ק"מ מן הים. שטח הנמל 126 אקר. אורך החופים 28 ק"מ.

פּורט סעיד. – מוצא תעלת־סואץ לים התיכון. נמל מלאכותי בים פרוז, נבנה תחילה לפי תכנית של שני שוברי גלים. אורך האחד 6565 אַרד והשני – 2625. הנילוס מביא לתוכו לא מעט בוץ. דרוש נקוּי תמידי. אגב, יש לשער, שהנילוס ישפּיע גם על נמל חיפה. עמקו 40 רגל.

קזבלנקה. – הנמל הגדול והחשוב של מארוקו הצרפתית. שטחו 350 אַקר. עמקו 9 מטר. אורך שובר הגלים הראשי 7215 יאַרד. התחילו בבנינו ב־1913. נגמר ב־1927.

הנמלים ממזרח של תעלת סואץ הם לרוב טבעיים או טבעיים־למחצה. יוצאים מן הכלל הם הנמלים במדרס וקולומבו. מהנמלים הגדולים שבהודו – כלכותא ורנגון, הם נמלי נהר. נמל סינגפּור הוא אחד הנמלים המסחרים הגדולים. בשנים האחרונות נבנה שם על ידי הממשלה הבריטית בסיס לצי הצבאי.

הונקונג ושנחאי הם ג"כ נמלים טבעיים. עולים בגדלם על כמה נמלים אירופּיים גדולים.

הנמלים היפּניים קוֹבּה ואוסאַקה מוּגנים על ידי שוברי גלים. שוברי־הגלים הגדולים של יוקאהאמה, נמלה הראשי של יפּן, נהרסו כליל ברעש 1923.

דומה מאד לנמל חיפה הוא נמלה הראשי של מלטה – בליטא. גם לו שני שוברי גלים ועמקו מרשה לעגון לאניות הגדולות ביותר.

נמל גיבראַלטאַר שלשה שוברי גלים לו. משמש בעיקר כנמל  צבאי.

שני הנמלים העתיקים בעולם, צור וצידון, נבנו ע"י שמיים וערכם הוּא כיום אפס. רק אחד מן הנמלים העתיקים ביותר עודנו מחזיק מעמד – אלכסנדריה של מצרים שבבנינו ושיפּוּרו טיפל אלכּסנדר מוקדון.

ש. זעירא

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933,  עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמל חיפה – נמל עברי / 18 ביוני 1948

נמל חיפה – נמל עברי

(רשימות מעיר העתיד)

ברציפי נמל חיפה מהלכות מכוניות-משא של הצבא הבריטי, משורינים נראים פה ושם, כובעים ירוקים של אנשי „הקומאנדו הימי“ מתבלטים בשער הנמל. ארגזים כבדים מכילים את „מטעני הפינוי“, וכל הנמל וסביבתו עודם בשטח „מובלעת“ של הכיבוש הצבאי הבריטי: כאן שולט הגנראל מק-מילן בשם האימפריה.

אבל בתוך הנמל הזה אתה מרגיש בכל זאת כי חיים עבריים מפכים פה. הם צמחו וגדלו בדרך אורגנית. החלוצים הראשונים, שנכנסו לעבודות הים, לפני שנים רבות, עודם זוכרים את הקשיים, את הנכר ולבטי הכיבוש. כמה היה צריך פועל יהודי להוגיע את עצמו ולהתגבר על מכשולים – עד שלמד סבּלוּת פשוטה, לטעון פחם, לפרוק ארגזים, להעמיס שקים, ועל אחת כמה – עד שנעשה סואר, מכונאי, הגאי, מתקן-ספינות, אמודאי.

כל אלה ועוד רבים אחרים מילאו עתה את הנמל ועשאוּהוּ נמל יהודי. בין 1200 העובדים בימים אלה (שלא בעונת משלוח-הדר), יש יותר מאלף יהודים, והעבודה נעשית בשיטתיות, המסחר והנסיעות, היבוא והיצוא מתקדמים, ללא צווחות של חורנים, ללא מהומה והמולה ובלי הכרח של מתן-שוחד, כפי שהיה נהוג בכל השנים של שלטון המנדט.

וליד הקיר החיצוני הגדול של המעגן, זה הנקרא „שובר הגלים הראשי“, ניצבת תערוכה של היסטוריה יהודית: אלו ספינות המעפילים לעשרות, שבחורי ההגנה הביאו אותן אל הארץ, מהן קטנות ביותר, הנראות כסירות-דייגים (הספינה „ברל כצנלסון“), ומהן גדולות, כמו „כנסת ישראל“, שהביאה יותר מארבעת אלפים מעפילים, מהן ישנות ורעועות, שהגיעו בקושי לחופים, ומהן חזקות ומוצקות, אשר עוד תצלחנה לשרת את דרכי הים בפיקוחם ובעבודתם של ימאי ישראל.

ליד שובר הגלים, בקרב השלד הטבוע של האניה פּאַטריה“, עומדות בסך הספינות „משמר העמק“, „יחיעם“, „חביבה רייק“, „יגור“, „הנרייטה סאלד“, „מולדת“, „אף על פי כן“ ועוד ועוד. באמצע המעגן עומדות ספינות בתיקונן. אנשי המספנה „עוגן“, שהתמחוּ במשך שנים בתיקון אניות-אורחות, עושות עתה בתקנת הספינות שלנו, אשר הוחרמו ע"י שלטון המנדט. ההחרמה בוטלה עתה, כשם שבוטל השלטון הבריטי עצמו, מן הרציף כבר הפליג הנציב העליון האחרון, ומן המספנה כבר יצאו הספינות הראשונות לשירות העליה היהודית – תחת דגל ישראל.

ש. זרחי

ערב-שבועות תש"ח

"דבר", שנה עשרים וארבע, מס' 6974, 18 ביוני 1948, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סבלי ים בנמל חיפה – 10 ביוני 1937

סבלי ים

כל הלילה טלטלה הרוח את אוהלינו.

השכּמנוּ לעבודת הנמל. עוד חושך. אַך לרכבת נשארו רק 15 דקות. מהר, נמריץ צעד. תוך כדי הליכה מסתדרים זוּגות וקול נקישת נעלי העבודה בכביש האַספלט מדגיש את קצב צעדינוּ. עונת הגשמים קפצה עלינו בלא עת, טרם הספקנוּ להצטייד במלבוּשי חורף ואָנוּ לרוב צעירים בארץ – חשבנוּ בשמחה לקבל את ימי הגשמים לאחר ימי החום והנה הפך יום השמחה לסבל…

בשעה שש בבוקר מתרוקנת קרית־חיים מפּועליה. לעומת זה מלאָה היא הרכבת הנחפּזת לחיפה. את „דרך המלכים“ , בה אַתה ממהר לנמל, ממלאים פועלים הנוהרים לעבודה. גם „מקורביך“ – שמעבר להים – החורנים: יחפים, לבוּשי שקים, מלוּכלכים, עובדים את עבודתם תוך שירה מתמדת. ליד שער הנמל דוחק גדול. מקלות המשטרה נופלים על ראשי החורנים, אַך הם אינם נרתעים. תוך הורדת ראש מתקרב החורני – הוא מוּכן למכה… מתקדם. מעבר מזה של השער תעמוד דומם למראה „השוּרות היושבות“. החורני אינו נוגע באדמה, הוא סומך בישיבה על רגליו – שוּרות, שוּרות וביניהן שוב משגיחים עם מקלות… אין זמן להסתכל. מאן דהוא מנבא, כי בשעת חירוּם יכסוּנוּ אלפי החורנים פּשוט בשקיהם…

נפתחה דלת הקרון. לפנינו חומת תיבות. לפרוק! מה תכאב הכתף הסוחבת תיבות תפּוּחי־זהב, מה רב משקל הפּרי הזה! יש וכל שרירי גוּפך יתמתחוּ בהרימם תיבה. ימים ראשונים לעבודתנוּ. טרם נדע אם האמנוּת שבה, אַך ברור לנו, כי עלינו להסתגל בכל מחיר, למרות הקשיים והסבל. אָנוּ עובדים. אָנוּ ממלאים קרוניות, דחיפה, היא נוסעת, חדשה ממלאָה את מקומה.

„אַחת־שתים“!

חבריה! עוד מספּר קרוניות, ונגמור!

תוספת אומץ שופעות מלים פּשוּטות אלה; הזיעה ניגרת מעל פּנינוּ והקרון גמוּר! ובמידה, שרבו הקרונות הגמורים, אופסים הכוחות. ולפתע פּולחת את הכרתך המחשבה: היינוּ לסבּלים! סבלי נמל…

שעת מנוּחה.

נשב על הרצפּה הקרה, נפתח המזוודות, נשכח את השעות עברו; כל הפּנים קורנות, נטעם מן הקפה הקר, נתחיל בהלצות למיניהן.

טובה שעת נופש משוּתפת זו. קר. לא הרגשנוּ בקור בשעת העבודה, עתה חודר הוא מבעד לבגדי העבודה לגוּף – אָנוּ מתכווצים, מצטופפים, טוב הוא חום חברים לעבודה. הסביבה, החדש בה, מושך, כאבן שואבת. נעמוד דוּמם ונסתכל במימי הים הזועפים, כחוּלים־ירוקים. חדשים אָנוּ פּה – עכבּרי יבּשה צעירים… היש בינינוּ, אשר ראוּ ים לפני עליתם לארץ? ועתה – רק ים סביב, ים – נותן לחם.

קו קרונות חדש הגיע. אָנוּ נחפּזים, כובשים קרוניות, מגישים לאניה. אלפים רבים של תיבות עובדים את ידינו. רד היום, אורות החשמל נדלקוּ בנמל ויפזרו את החשכה, אָנוּ לא הרגשנוּ בדבר. ידענו – כל תיבה זהו מיל, כל קרון 50 מא"י לאָדם. ובקרית–חיים עומדים אהלינו השחים, זה רק התחלנוּ במפעל… ושם בפולין מחכים חברים, עיניהם צופיות, עוקבות אחרינו. במכתבם האַחרון כתבוּ: עברתם לחיי קיבוץ עצמאי, אָנוּ עוקבים בחרדה אַחרי צעדיכם הראשונים. הקימו את הקיבוץ!

אָנוּ מקימים. כובשים עמדות מפתח – נכתוב להם.

קשים ימי עבודה ראשונים, אין גבוּל לשעות עמל ארוּכות.

בדרכנוּ הבית מנסה מאן־דהוא לקשור שיחה, אַך היא גוֹועת באבּה – קשה להתווכח. יצאנו בעוד חושך. חזרנוּ – כבר חושך. למחרת בעוד חושך נקום ונדוד ב„דרך המלכים“, תחנת הרכבת, רחוב הנמל…

אָנוּ מקימים! – נכתוב להם.

זלמן

קיבוץ „עמל“.

"דבר", שנה שלוש-עשרה, מס' 3674, 10 ביוני 1937, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ד"ר א. בונה / נמל חיפה – 31 באוקטובר 1933

נמל חיפה

עם חנוכתו הרשמית של הנמל בחיפה ב-31 באוקטובר תוּנח אבן-הגמר למפעל גדול, אשר במשקלו הכלכלי והמדיני יחתוך את התפּתחוּת החלק הנידון של קידמת אסיה לעשרות השנים הבאות.

בנין הנמל בחיפה אין בו משום תכנית מקרית, שנולדה מתוך כוח של חיי שעה לספק את צרכי התחבורה של האָרץ ההולכים וגדלים. לא היה זה מן הנמנע, שמחזור הסחר הא"י יוּכל למצוא לו בזמן הקרוב כלי קיבול בנמלים הקיימים לאחר שיוכנסו בהם תיקוּנים מבחינה זו או אחרת. אלא שקיומו של הנמל החדש בחיפה שנבנה ברוחב מידות אינו נזקף רק על חשבונם של צרכי התחבורה הא"יים בלבד. הוּא הרבה יותר מזה: בנין הנמל בחיפה אינו אלא השלמת שיטה שקולה ומחושבת מראש הנשענת על עובדה היסטורית חשובה של פילוּס דרכי תחבוּרה בין אירופה מזה ובין המזרח התיכון והרחוק מזה, של שיטה אשר הציר שלה א"י ונמלה הראשי בעתיד – חיפה.

מאָז גמר המלחמה הפכה א"י לגשר טבעי לתחבוּרה גיאוגרפית ופוליטית של כמה ארצות ערביות ובה מתאַצרים ע"י כך האינטרסים המדיניים­־העולמיים החשוּבים של האימפּריה הבריטית הטעוּנים באיזורים אלה ביטוח ופיתוּח.

התכניות בשטח התחבוּרה המדינית והאסטראטגיה, הכרוכות בחזקתה של אנגליה בא"י, נולדו לא בשנים שלאחר המלחמה. הן פרי עבודה פּוליטית וצבאית מוקדמת שהוכתרה בהצלחה עם תבוּסתה של הממלכה העותומאַנית. מיד לאחר גמר המלחמה היתה כבר אפשרוּת לחקור ולעיין בתנאים הדרוּשים להגשמה הטכנית של תכניות־התחבוּרה הגדולות; השיקוּלים והחישוּבים בדבר בנין נמל בחיפה החלו עוד בשנים הראשונות לאחר גמר המלחמה, בשעה שאיש לא חשב עדיין, כי חיפה, נמל קטן כמו רבים כמותו בחלק המזרחי של הים התיכון, עלוּלה להתפּתח לאחת עמדות התחבוּרה החשוּבות ביותר במזרח הקרוב. מחוּץ לכל ספק, כי לתכניות להטענת הנפט מעיראק היה חלק מכריע בהגשמת בנינו של הנמל בחיפה. נצחון מדינות המערב במלחמה על מעינות הנפט של קידמת אַסיה וההשפּעה המכרעת של אַנגליה במישחק הכוחות שהתמודדו לקבל את המעינות האלה לרשותם – קבעו כבר ממילא, נוכח המצב הגיאוגרפי־פּוליטי של ארץ ישראל, את מימוּנה הנוכחית של הנחת הצנור. שילוּב שתי התכניות, העברת אוצרות הנפט בצינורות לחיפה והקמת הנמל הגדול בים התיכון בנקוּדת השפך של צנור הנפט, מפיץ אור מבהיק על הסיכוּיים העצומים שיפּתחו בזמן הקרוב לחיפה ולשטח עיבוּרה.

אולם בדברנו קודם כל על הגורמים שהם מחוּץ לא"י שגרמו להשתלשלות ענינים זו, אין כוונתנו להקטין את ערכו של הנמל החדש להתפּתחוּתה המשקית העתידה של א"י. די להזכיר כאן מלה אחת, אשר תדגיש ותבליט ללא צורך של הרחבת דיבור את ערכו הרב של נמל חדיש כביר־פעלים בחיי הכלכלה של האָרץ: אכספּורט ההדרים. סוף סוף יוכל מגדל ההדרים והאכּספּורטר להיות בטוחים, שלא יחולו שום מעצורים ונזקים בטעינת הפּרי, תוצרת האכּספּורט החשובה שבארץ, בגלל סידורי הנמל הבלתי נוחים ביפו. טעינת הפּרי באניות תוכל להבא ליעשות בכל עת ובכל שעה גם בחורף מבלי התחשבות עם מצב הים ותנאי קיבול בנמל. לתנאי הקיבול נודעת חשיבוּת רבה, משום שמספרי־האכּספּורט הולכים וגדלים בשיעור־מהירות מוּאָץ משנה לשנה, וּכבר הוכח, כי נמל יפו אינו יכול להתאים את כּושר הקיבול שלו לדרישות אכספורט הפּרי. יש, איפוא, להניח, כי בזמן הקרוב תלך ותגדל כמות ההדרים הנשלחים דרך חיפה. וכיון ששטח גידול ההדרים הולך וּפורץ צפונה, יבוא יום ותפּקע זכוּתם של ההדרים שלנו לשאת את השם „תפּוז"י־יפו“.

עקירה דומה לזו מיפו לחיפה תהיה גם לגבי תנועת הסחורות והנוסעים הכללית. מכונות ומכשירים יקרים וכבדי תזוּזה, אשר כניסתם תגדל עם פּיתוּחה התעשיתי של האָרץ, מצריכים מראש קיומו של נמל נוח לקבל אותם, וכן הסיפוּק הרצוף של סחורות מעבר לים, סחורות בנות חשיבוּת מכרעת לארץ, מוּבטח אך ורק עם קיומו של הנמל החדש בחיפה. גם תנועת הנוסעים תתחשב ודאי עם המעלות אשר בסדוּרי הנמל החדש. כשיש לבחור בין האפשרוּיות הקודמות של עליה וירידה בנמל יפה לסידוּרים החדשים להעלאַת הנוסעים בחיפה – אין מקום לפסיחה על שתי הסעיפּים.

על יתרונות אחרים: כגון קיצור זמן הפּריקה, הביטחון לאי קלקולן של הסחורות, הוזלת הפּריקה והטעינה – דוּבר כבר לא פעם. אין, איפוא, צורך לייחד עליהם כאן את הדיבור.

נקדיש רק מלים מספר לחשיבותו הבין לאומית של הנמל החדש.

תכנית הנמל, במידות שהיא הוּצאָה לפועל, הקנתה לו מקום בראש כל הנמלים הרבים, הקטנים והגדולים, בים־התיכון והקצתה לו מקום מכוּבד בין גדולי הנמלים של ארצות הים התיכון. הוּא עומד עכשיו במדרגה אחת עם מארסיל ועולה פי כמה על בירות, שהיה עד עתה הנמל הגדול ביותר בכל החוף הסורי. על כן אין תימה שבחוגים הנוגעים בדבר של בירוּת וגם של אלכּסנדריה מעורר נמל חיפה דאגות, וּבזמן האחרון נשמעות גם מחאות נגד פּוליטיקת התחבוּרה האַנגלית בקידמת אַסיה הנוהגת לגבי חיפה יחס של „משא פּנים“. עובדה היא, כי האימפּורטרים הגדולים באלכסנדריה, שהיו קודם מספיקים ממחסניהם סחורות לכל המזרח הקרוב, רואים עתה, כי לקוחותיהם הקודמים הולכים ונעלמים ועם כל מאמציהם ה רבים אינם יכולים להחזיר את הקרקע שנשמט מתחת לרגליהם. מורגשת יותר הפגיעה אשר בירוּת עלוּלה להיפגע עם התפתחוּתו של הנמל בחיפה. שטח עיבוּרה המשקי של בירות השתרע עד כה לא רק באיזור המנדט הסורי־צרפתי, אלא גם בכל צפונה ומרכזה של ארם נהריים ובחלק פרס. דרך החיבור הגדול במדבר סוּריה מתחיל וגומר בבירות המשמשת מרכז־מקח ראשון במדרגה לשווקים הגדולים ביותר אשר בשטח עיבוּרה המשקי. כביש האבטומובילים הגדול בירות–דמשק–בגדאד נבנה בעקב קיומו של דרך מסחר טבעי זה, אלא דא עקא, שכל עיקר ערכו בשביל בירות כלוּל בזה שבירוּת משמשת לו תחנה ראשונה ונמל. עם סידור שירות־אבטומובילים ירושלים–רבת עמון–בגדאד, נפלה עצבנוּת בבירות. החברה שסידרה את השירות החדש הזה דרך המדבר, וכן את השירות בגדאד–בירות, נמצאת תחת השפּעה אנגלית חזקה והיא תהא מוכנה לרכז את כל השירות הזה בקו האבטומובילים חיפה–בגדאד המתוּכן עתה. התכנית לבנות מסילת ברזל חיפה–בגדאד, הגם שהגשמתה עודנה רחוקה, תגביר ודאי את המגמות האלה ותוסיף ותעלה ע"י כך את חשיבותו של נמל חיפה.

בשביל התחבוּרה הבין לאומית במסילות ברזל ואויר הרי חיפה כבר כיום התחנה החשובה ביותר בא"י. אמנם, מגרש התעופה בחיפה לא נכנס עדיין לשימוּש באופן רשמי וכן לא סוּר עדיין כהוגן שירות רצוף של קרונות שינה אירופּה–א"י–מצרים, אולם בלי כל ספק אפשר להביא בחשבון כי התכניות הללו תבוצענה בזמן הקרוב ביותר.

הדאָגה לעתידה של בירות, הסובלת בשנים האחרונות גם בלאו הכי לרגל המשבר הקשה של המשק המקומי, גברה בשבועות האחרונים מאד, עד שעתון כלכלי בעל השפּעה בבירות שוקל כבר את האפשרות של הגשת קובלנה אל חבר הלאומים.

מצב הרוחות בארצות השכנות מלמד על ערכה של חיפה בעתיד הרבה יותר מכל הניחוּשים ומכל צפיות התעמוּלה. מן הצורך לסקור את 15 השנים האחרונות ולהבין את אשר התרחש בא"י בשטח התחבוּרה בפרק זמן קצר זה. במשך השנים המעטות הללו נצטרפה א"י לתחבורה העולמית באמצעי התחבוּרה החדשים שלה כלילי הטכניקה לכל ארבע רוּחות השמים. א"י מתחילה מעתה למלא בממלכת התחבוּרה את תפקיד התיווּך בין היבשות אשר מילאָה פעם בממלכת הרוח. אולם המפתח לעמדה זו של עצירה מסחרית וּפוליטית במזרח הקרוב יישאר בידי חיפה.

ד"ר א. בונה

מנהל הארכיון הכללי למזרח הקרוב בירושלים

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933,  עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמלה של חיפה בימי עבד אל חמיד – 31 באוקטובר 1933

נמלה של חיפה בימי עבד אל חמיד

העיר חיפה שמשה אבן השואבת למעצמות האימפריאליסטיות בעשרות השנים האחרונות לקיום האימפריה העותומאנית. אחרי ירושלים היתה חיפה העיר השניה להתגוששות הבין-לאומית על א"י. במידה שצרפת ורוסיה שאפו לירושלים בעיקר, שאפו שתי המעצמות האימפריאליסטיות הראשיות – אנגליה וגרמניה – להתבצר בחיפה, כי עיני שתיהן היו מכוונות הלאה, מזרחה, אל בגדאד, מוצול, המפרץ הפרסי, הודו. מכאן בנין מסילת הברזל מחיפה עד דמשק ע"י חברה אנגלית ויסוד מושבות גרמניות בחיפה ובסביבה.

בהתחרות זו בין אנגליה וגרמניה ביחס לחיפה היתה יד גרמניה על העליונה בימי עבד אל חמיד. גרמניה היא שעודדה וטיפחה בסולטאן, השואף לגדולות, את רעיונותיו הפאן-איסלאמיים. וכצעד יסודי לכך, דרשה גרמניה מהסולטאן לפתח את רשת מסילות הברזל. על רקע זה נוצרה התכנית של המסילה החג'אזית וענפיה בא"י, להגברת שלטון התורכי על הערבים. בספטמבר שנת 1900 הוחל בבנין המסילה החג'אזית ב-1903 נפתח הקו אדרעי–רבת עמון ואח"כ מאדרעי לחיפה. זו היתה תקופת הפריחה הראשונה של חיפה כעיר נמל, כי דרכה הובא חלק גדול מכל החמרים, ששימשו לבנין המסילה החג'אזית. תנועת האניות היתה בשנים האלה גדולה מאד, ללא השואה עם השנים הקודמות. וביחוד היתה זו תקופת התבססות והתבצרות לגרמנים שבחיפה, כי הגרמנים לקחו חלק פעיל מאד בהספקת החמרים, בעבודה ובכל מה שהיה קשור עם המסילה. ע"י קשירת חיפה במסילה עם אדרעי, נפתח לפני חיפה שוק גדול, ביחוד חורן ודמשק. הפעולה של הסולטאן, בהדרכת הגרמנים היתה תקיפה וזריזה מאד,  והחברה האנגלית של המסילה חיפה-דמשק נאלצה למכור את זכיונה לממשלה התורכית. למטרת המסילה החג'אזית נאספו בארצות מוסלמיות רבות 750 אלף לירות תורכיות (17 מיליון פרנק) והוטלו מסים שונים, שהבטיחו לאוצר הממשלה הכנסה שנתית של 250 אלף לירות תורכיות. חלק של הכסף הזה עבר בצורות שונות דרך חיפה. הסולטאן החל לחשוב על השלמת מפעל המסילה בבנין נמל טוב, חדיש, בחיפה. הנמל הזה היה צריך להיות הנמל המוסלמי, כי גבו – המסילה החג'אזית. הסולטאן ואתו בן בריתו, וילהלם, לא סמכו על נמל בירות ולא ראו בו מוצא ימי טבעי לדמשק המוסלמית וליתר האיזורים הערבים שהיו נזקקים לנמל בים התיכון. ההשפעה הצרפתית בלבנון, הרחיקה את בירות מהתכניות האסטראטגיות הגדולות של עבד אל חמיד. חיפה נמצאה גם נוחה יותר משום שכנותה למרכזי  הערבים והאיסלאם. לפי פקודת עבד אל חמיד הוכנה תכנית מפורטת של בנין הנמל, אולם המהפכה של התורכים הצעירים שמה קץ לחלומו זה של עבד אל חמיד. באבגוסט 1908, כלומר זמן קצר לפני המהפכה, הגיעה הרכבת הראשונה של המסילה החג'אזית עד מדינה, במרחק 1320 ק"מ מדמשק. אולם המהפכה הפסיקה את אוסף התרומות בארצות המוסלמיות, וע"י זה נפסקה העבודה והקו עד מכה וג'דה לא נבנה. גרמניה, שהשפעתה היתה מכרעת גם בתורכיה הצעירה, נפנתה בכל מאודה אל המסילה הבגדאדית, ובדרך זו חדלה התכנית של עבד אל חמיד על בנין הנמל בחיפה להיות אקטואלית.

מ. א.

"דבר", שנה תשיעית, מס' 2569, 31 באוקטובר 1933,  עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חגיגה באניה בריטית – 13 בנובמבר 1935

אוניית המשא Lancastrian Prince ניגשת לרציף הנמל החדש, כשעל סיפונה הנציב העליון ומלוויו, 31.10.1933. מקור: ויקישיתוף.

חגיגה באניה בריטית

אתמול בשעה 3.30 אחה"צ נערכה חגיגה מטעם הממשלה על אנית המשא הבריטית „לנקסטריאן פרינץ“ של חברת האניות פרינץ-ליין העוגנת בנמל חיפה.

מטרת החגיגה היא מסירת הגביע, שהובטח לרב החובלים של האניה הנ"ל בשעת חגיגת הנמל בחיפה ב-31 לאוקטובר שנת 1933, לפי שהיא האניה הראשונה שחנכה באותו יום את הנמל בחיפה ועגנה ליד הרציף.

לפני ימים מספר נתקבל הגביע מלונדון על מנת למסרו לרב החובלים של האניה.

בחגיגה נוכחו ב"כ חברת האניות „פרינץ-ליין“, מנהלי מחלקות הממשלה, יו"ר לשכת המסחר העברית מר נטנסון, ב"כ לשכת המסחר הערבית מיכאל תומה, חברי מועצת העיריה ה"ה שלאח ואפשטיין, פקיד המחוז ה' בינה ואחרים.

סגן המושל מר ביילי התנצל על  העדרו של המושל מפאת מחלתו, הביע את קורת רוחו שסוף סוף הוצאה לפועל ההבטחה שניתנה בשעת חנוכת הנמל בחיפה, ומסר לידי רב החובלים את הגביע בשם ממשלת ארץ ישראל.

רב החובלים הודה בלב נרגש על המתנה, הזכיר את חיפה בשנת 1902 שהוא העביר באניתו את הקרונות הראשונים ואת פסי הברזל לבנין מסילת הברזל חיפה–חג'אז והביע את התפעלותו הרבה לגידולה ולהתפתחותה המהירה של העיר.

"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 29, 13 בנובמבר 1935, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מספנת „עוגן“ בחיפה עלתה באש – 22 בפברואר 1946

מספנת „עוגן“ בחיפה עלתה באש

בלילה, בעת ששמר בסביבה הלגיון הערבי, נזק 20.000 לא"י

מספנת „עוגן“, באזור המערבי של נמל חיפה, עלתה כולה באש במסיבות מסתוריות. רכוש החברה, הכולל מחסן-עצים, בית-מלאכה ומשרד שבו היו תכניות ושרטוטים, נשרף כליל. שש סירות וכמה סירות-מנוע, שהיו בגמר עבודתן ועמדו להמסר לחי"ל ולמזמינים אחרים – נשרפו. חלקי מוטור של אנית המעפילים „חנה סנש“, שנרכשה לפני זמן קצר ע"י „עוגן“ ושהובאו מנהריה לתקון במספנה – ניזוקו. שני גלילים של אצטילן, שהיו במסגריה לשם הלחמה, התפוצצו. רק פנה אחת בתוך המסגריה נצלה.

הנזק נאמד למעלה מ-20.000 לא"י. המספנה היתה מובטחת ב„הסנה“ בסך 17 אלף לא"י. משטרת הנמל החלה בחקירה. הערבי, השומר על הסביבה, נאסר.

בחלק זה של הנמל שומר הלגיון הערבי, ועוצר קיים במקום משעה 5.30 אחה"צ.

אור ליום ה', בשעה 11.10, הוזעקו הכבאים המתנדבים מהדר-הכרמל ע"י הטלפון מטעם משטרת הנמל, וכשהגיעו למקום, מצאו כבר שלשה גדודים של כבאים צבאיים ומכבי-אש של חברת הנפט העיראקית. לאחר שעתים של עבודה מאומצת השתלטו הכבאים על האש. באותו זמן לא היתה רוח חזקה והאש לא התפשטה ל„יאכט קלוב“ (קלוב לסירות-מפרש) הגובל עם „עוגן“.

כל בניני „עוגן“ והציוד נשרפו כליל. נשארה רק קונסטרוקצית-הברזל.

חברת „עוגן“ הצליחה בתקופת קיומה לארגן מפעל לתיקון סירות-מנוע בנמל; מחלקה לצלילה להצלת אניות טבועות; ומחלקה למכונאות שהעסיקה 60–50 פועל. בזמן האחרון נוסדה קרן להרחבת „עוגן“, שמשתתפים בה הסוכנות היהודית ו„סולל-בונה“ ב-10.000 לא"י כ"א, וקואופרטיב „המספנה“, ש-35 חבריה הם משוחררים משרות הצי המלכותי ב-5000 לא"י. הגדלת הון החברה נועדה לאפשר קליטת ימאים עברים בעבודות בנמל חיפה.

"הבֹקר", שנה י"א, מס' 3139, 22 בפברואר 1946, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

חיפה

איך הוצתה מספנת „עוגן“?

לאחר שמספנת „עוגן“ בנמל חיפה עלתה באש ב-20 בפברואר בלילה, נעצר אחד השומרים הערבים בנמל. בחקירה נתגלה שהשומר עישן נרגילה ונרדם. השומר לא יועמד לדין, הואיל וגם אם אחזה האש במספנה ע"י ניצוצות הנרגילה, נעשה הדבר בשעה שהשומר ישן.

"דבר", שנה עשרים ואחת, מס' 6263, 24 בפברואר 1946, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.