מעל ספונה של „חנה סנש“
בסירת־מנוע של „עוגן“ „הפלגנו“ מנמל חיפה למספנת „עוגן“ הנמצאת בקצה המערבי של שטח הנמל. החברים לא הסיעו אותנו בדרך הקצרה ביותר; כנראה, התכוונו לזכות אותנו במראה עינינו בדרך למחוז חפצנו. והיה מה לראות. מה שינה הנמל את פניו! בים ממש כמו ביבשה – גדרי־תיל על כל צעד ושעל, ובתוך המים שרשראות סביב־סביב. נראה, שהים טרם הסתגל לביצורים אלה והם בולטים מעל למידה הרצויה ופוגעים בכל אשר תפנה מבטך. גם בנמל „שלנו“ חל שינוי ניכר. את אניות־המעפילים, שקודם לכן עגנו כולן ליד שובר־הגלים, פיזרו והן עוגנות במקומות שונים. ודאי משום עינא בישא… מקרוב ראינו את „כ"ג“ בודדה. חבל שפירדו את החבילה הנאה – צי המעפילים.
הפעם לא באנו לסייר במספנת „עוגן“, אלא בעיקר לערוך ביקור ל„חנה סנש“. נגשנו אליה מיד. היא עושה רושם טוב מאד, אחר לגמרי מאשר בחולות נהריה. החבר אסיר שניצח על העברת האניה שומע זאת בסיפוק רב. ברטט אנו עולים על הסיפון. האם שם הקדושה, שהיתה מאושרת להיות רק גפרור, הוא המעורר בנו רטט? ואולי המעשה הנועז של ההעפלה בים סוער בחדשי החורף, הוא המשרה עלינו עתה חרדת קודש?
„אלמונית, קפיטן, היא הדרך הזאת,
ובלוידים אינה מפורסמת.
אך אם אין היא כיום רשומה במפות,
בהיסטוריה אולי היא נרשמת“.
כך כתב נתן א. אל רב החובלים האיטלקי, שהביאה את עולי „חנה סנש“ לחוף מבטחים. כל פעם בשמענו את החרוזים האלה נרעדים אנחנו, וגם עתה בעלותנו על האניה מצלצלים הם באזני. האניה כולה ברזל ונראית חזקה מאד. הוציאו ממנה את המכונות ולפיכך דמותה גלמית במקצת, אבל חברי „עוגן“ מרגיעים אותנו: ככה נראית כל ספינה לפני תיקונה.
חברי „עוגן“ גאים מאד על רכישת האניה „חנה סנש“. לא מבחינת העסק הטוב הם מעריכים את הקניה הזאת. אם גם יעשו את המאמצים המכסימליים לעשות את האניה חי הנושא את עצמו, אבל מעולם לא היו מקבלים על עצמם למען העסק בלבד את הסיכון שיש בדבר זה, הן של ההעברה והן של התיקון היסודי. הח' אסיר מצביע על „הקרע“ בתוך האניה שהדאיג אותו מאד. החברים לא חסו על שום דבר, לא על מאמץ גופני ולא על השקעה בכסף לשם ביצוע הדבר; ילדי נהריה עזרו להם כמיטב יכלתם. אנשי נהריה התקשרו מאד למעשה זה, שזכו להיות לו קרובים כל כך. חברי „עוגן“ הבטיחו לילדי נהריה לבנות להם סירה בשם „חנה סנש“.
– – –
ואםגם ביקורנו במספנת „עוגן“ היה מכוון ל„חנה סנש“, „חטפנו“ דרך אגב שיחה על „עוגן“. העבודה במספנה במלוא הקצב. סירות־המנוע מצפות אמנם לעולים במספר רב יותר. חברי „עוגן“ מוכנים להתאמץ יותר. אבל בינתיים הם עושים את העבודה השוטפת; הצוללים עסוקים, כרגיל; מזמן לזמן מוזמנים הם גם לחברת האשלג לצלול בים המלח; הנגריה עסוקה מאד, ובמסגריה עובדים 36 משוחררי הצי בקבוצה מיוחדת ובהצלחה ניכרת. כיום מסוגל „עוגן“ להוציא כל חודש מהמספנה שתי סירות. ראינו את הסירות הן יפות; המומחים מעידים עליהן, שטיבן משובח מאד, אבל – ישנם מוסדות וחברות המזמינים סירות מעבודה זרה.
מובן, שאין רצון לקלקל את מצב הרוח וחוזרים אל הנושא העיקרי – „חנה סנש“. האניה מבטיחה טובות. היא תהיה מסוגלת לשאת משא של 300 טו (המנוע „אסולדו“ הוא של 160 כוחות־סוס). יעבדו בה שמונה אנשים והיא תהיה בשירות בים התיכון. ואם נזכה לעליה בשנת תש"ז? ייעשה הכל כדי ש„חנה סנש“ תקח חלק בפעולה. „ספינה זו העלתה לחוף עולים בעזרת ההגנה. תהא ספינה זו מצבה לזכר ששת מיליון אחינו, שנרצחו באירופה וסמל של האשמתנו נגד הממשלה הבריטית“ – כתובת זו נכתבה על דגלה של „חנה סנש“, בעלותה על שרטון ליד חוף נהריה והיא נחרתה במוחות רבים.
שם האניה והכתובת הזאת מחייבים.
מ. ז.
"דבר", שנה עשרים ושתיים, מס' 6457, 15 באוקטובר 1946, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 