חיפה

[…]

שביתה בנמל

18 פועלים העובדים במכונות הפריקה והטעינה באניות (סטיבידורים) מטעם חברת ג'ברא מרשי ואונבאג'י ושותפיו הכריזו בשבת שביתה. סיבת השביתה – תנאי עבודה קשים, יום עבודה בלתי מוגבל, 14–18 שעות בשכר של 200–340 מא"י; יחסים קשים, חוסר הבטחה למקרי אסון ומות בעבודה. הגורם הקרוב להתפרצות השביתה – ההפליה לרעה בין הפועלים החיפאים העובדים זה שנים ובין היפואים, אשר החברה מביאה לעתים לעבודה דחוקה.

באספת הפועלים הראשונה אחרי הכרזת השביתה החליטו לפנות להסתדרות בבקשת עזרה. אמש התקיימה אספת השובתים בבית הפועלים בהשתתפות אבא חושי ואליהו אגסי. השובתים סיפרו על מצבם הקשה וביקשו כי ההסתדרות תתערב בדבר ותיכנס במו"מ עם נותני העבודה. ב"כ ההסתדרות הסבירו להם את דרכי הפעולה והבטיחו להכנס במו"מ עם המעבידים ולעזור להם במידת האפשרות. המו"מ בין המעבידים וב"כ ההסתדרות נקבע למחר.

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2336, 24 בינואר 1933, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

חיפה

שביתת פועלי הנמל מסתיימת בתווך מ. פ. ה.

אחרי מו"מ שארך כמה שעות בין אגסי  ואבא חושי עם מנהלי חברת הסטיבדורים, הסכימו אלה לקיים את דרישות הפועלים בהדרגה. לא להפלות עוד ביניהם ובין פועלי יפו ולהחזיר את כל השובתים לעבודה.

בערב התקיימה בבית הפועלים אספת כל השובתים. אגסי וחושי מסרו דו"ח על המו"מ עם נותן העבודה. פה אחד נתקבלה החלטה לאשר את תוצאות המו"מ ולחזור לעבודה. כל הפועלים הביעו שביעת רצון מוחלטת מתוצאות המו"מ והודו לב"כ ההסתדרות על עזרתם. גמר השביתה עשה רושם טוב על פועלי הנמל הערבים.

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2338, 26 בינואר 1933, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הַוַעַד הַפּוֹעֵל

[…]

בקרב הפועלים הערבים

שביתת כתפי הים בחברת „ג'ברה, מרשי ואמברג'י“

ב„דבר“ מיום 24 בינואר ומיום 26 בו נמסרו ידיעות קצרות על שביתת כתפי הים (סטיבדורים) הערבים בחברת „ג'ברה, מרשי ואומברג'י“ ועל תיווכה המוצלח של מ. פ. ה. ועזרתה לשובתים. אנו מביאים בזה סקירה מפורטת על מהלך הפעולה.

ביום 23 בינואר ש"ז פנו למזכירות המועצה 18 כתפי-הים הערבים העובדים בחברת „ג'ברה, מרשי ואומברג'י“ והודיעו לה, כי ביום 21 בו הכריזו שביתה. סיבת השביתה: ההפליה לרעה בשכר של פועלי חיפה הקבועים לגבי פועלי יפו אשר החברה מביאה אותם רק בעונת העבודה הבוערת, שכר עבודה ירוד, שרירות לב נותני העבודה לגבי הפועלים. השובתים ביקשו את עזרת ההסתדרות.

באסיפה שהתקיימה בהשתתפות הח"ה אבא חושי ואגסי הסביר להם הראשון את קשי המצב ואת השגיאות שנעשו על ידם בהכריזם שביתה בלי כל הכנה מוקדמת, בלי התיעצות עם ההסתדרות אשר אליה הם פונים בבקשת עזרה, ומבלי לקחת בחשבון כי אצל החברה עובדים כ-150 פועלים אחרים אשר לא הצטרפו לשביתה וממשיכים לעבוד. כן גם לא בחרו בזמן מתאים, היות ודוקא בימים האלה, הראשונים בשבוע, העבודה מעט יותר חלשה. אולם למרות כל הקשיים האלה ההסתדרות מוכנה להגיש להם עזרה בתנאי שהם יתחייבו בכתב, כי כל החלטה שתתקבל ע"י ההסתדרות אחרי התיעצות אתם, וכל ההוראות והפקודות שתנתנה להם ע"י ההסתדרות או ב"כ המוסמכים יתמלאו בלי כל טענות ומענות.

הפועלים הסכימו לדרישת הסתדרות וחתמו על יפוי כוח מלא ובלתי חוזר לב"כ ההסתדרות, הח"ח אבא חוּשי ואגסי לנהל בשם השובתים מו"מ עם נותני העבודה וכן התחייבו בכתב למלאות כל ההוראות והפקודות שלהם.

אחרי התיעצות עם 15 הכתפים היהודים נכנסו הח"ה חושי ואגסי במו"מ עם נותני העבודה. בראשית המו"מ לא הסכימו מנהלי החברה, ג'ברה וסקנדרני, להיכנס במו"מ על דבר השובתים בטענה, כי הפועלים הערבים העובדים בחברה זה 12 שנה  ויותר אין להם כלל בא-כוח, הם אינם מכירים באירגון של פועלים ערבים והם רשאים לעשות עם כל פועל כרצונם. למרות שהפועלים עובדים אצלם הרבה שנים הם יכולים בכל רגע לפטרם וכו'.

אחרי מו"מ ממושך של שלוש שעות ואחרי הסברה מקיפה ותקיפה מצד ה"ה חוּשי ואגסי נאותו בכ"ז מנהלי החברה לקבל את התנאים שהוצגו להם ע"י הח"ה והוסכם:

א) כל הפועלים השובתים חוזרים לעבודה;

ב) החברה מתחייבת במשך חודש ימים להעלות את השכר ב-15% לערך;

ג) החברת מתחייבת לשלם לשובתים בעד כל שעה נוספת 25% הוספה על השכר הרגיל;

ד) החברה מתחייבת לבטל כל הפלייה בין הפועלים.

תוצאות המו"מ נתקבלו בשביעות רצון ע"י השובתים, ובאספה הכללית שהתקיימה ביום שלישי 22.1 ש. ז. פה אחד נתקבלה החלטה לאשר את ההסכם ולחזור לעבודה. כל השובתים הביעו את תודתם לב"כ ההסתדרות בעד פעולתם. למחרת בוקר 25.1 חזרו כל השובתים לעבודה.

תוצאות השביתה עשו רושם גדול על כל פועלי הנמל הערבים והצלחת ההסת' היתה בימים אלה לנושא השיחה וההתפעלות של כל הפועלים. 15 הכתפים היהודים אשר עד עתה סבלו מיחסים גרועים מצד רוב הפועלים הערבים מספרים על יחס חברי יוצא מהכלל שנוצר עתה אליהם מצד כל הפועלים הערבים.

העורבים השחורים של הפרקציה, האורבים לכל פעולה שלנו בקרב הפועלים הערבים, לא אחרו גם הפעם לבוא. אחרי גמר השביתה, ביום חמישי 26.1, שלחו לעבודה בכתפות חבר אחד שלהם – קופר – שהוציאוהו ממקום עבודה אחר ובעזרת פרוטקציה הכניסו אותו בין הפועלים הערבים, והוא התחיל מיד בעבודת שיסוי והסתה. אולם הפעם נתקל בפועלים שידעו להעריך את פעולת ההסתדרות והם במקום להענות לפיתויו ולהסתתו פנו לח' אבא חוּשי ומסרו  לו את כל הידיעות על פעולת ההסתה שלו. הפרקציונר אמר להם כי ההסתדרות אינה מתכוונת כלל להיטיב את מצבם של הפועלים הערבים ולעזור להם, כי אם להיפך היא רוצה להכניס פועלים יהודים על מנת להוציא את הערבים ממקום עבודתם. הציע להם ליצור הסתדרות מיוחדת וכו'. הפרובוקציה לא הצליחה. הפועלים הערבים עמדו על טיבה ובקושי רב עלה לח' אבא חוּשי להרגיע את הפועלים, אשר איימו לזרוק את הבחור מהאניה הימה. – אחרי שהדבר נודע גם למנהל החברה הוא שלח אותו להסתדרות שיביא מכתב אישור כי אינה מתנגדת שיישאר בעבודה, אשר מכתב כזה כמובן לא ניתן לו, הוא פוטר מעבודתו.

[…]

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2392, 30 במרץ 1933, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עיר העתיד בבנינה

פתיחת נמל חיפה בשנה הבאה

כפי שנודע ל„פלשתין בולטין“, תגמרנה עבודות נמל חיפה באביב 1933 והשלטונות כבר החלו בהכנות לפתיחת הנמל באמת מידה רחבה. כפי הנודע, יוזמנו לטקס הפתיחה יורש העצר הבריטי, המלכים ואישים חשובים של הארצות השכנות. כמו כן יש בדעת מסדרי החגיגות לסדר תערוכה גדולה בחיפה. בקרוב תורכב ועדה מיוחדת לשם כך מפקידי הממשלה והצבור.

לקראת חג הפתיחה של הנמל

נודע לנו, שראש עירית חיפה בא לפני ימים אחדים בהצעה אל שלטונות הנמל ומושל המחוז בתכנית לסידור חגיגה גדולה לרגלי פתיחת הנמל שתחול בחודש אפריל 1933. לפי ההצעה הנ"ל עלולה החגיגה המוצעת, אשר תערך ברוב פאר והדר, להסב תשומת לב רבה לעיר העתיד חיפה לא רק בא"י ובמזרח הקרוב, אלא גם בעולם כולו.

ההכנות לפתיחת הנמל תדרושנה זמן רב. יש לקוות שהממשלה ושלטונות הנמל יקבלו את הצעת ראש העיריה ברצון.

---

"דאר היום", שנה י"ד, מס' 226, 8 ביוני 1932, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מהועד הפועל

[…]

בקרב הפועלים הערבים בחיפה

מלבד הקלוּב המשותף וסניף הסתדרות פועלי־הרכבת, קיימות כיום בחיפה, עוד שתי אגודות מאורגנות, המהוות חטיבות של ברית פועלי א"י ומנהלות את פעולתן בהדרכת מועצת פועלי חיפה, והן: אגודת הים ואגודת פועלי האפיה.

אגודת פועלי הים

האגודה מורכבת משתי חטיבות: עברית וערבית. החטיבה העברית מונה למעלה מ־55 חברים: ספנים בנמל החדש, ספנים בנמל הישן וסבלים בנמל הישן. החטיבה הערבית מונה כ-80 חברים, סטיבדורים, 3 נבחרי החטיבה העברית, 3 נבחרי החטיבה הערבית. מזכיר האגודה הנהו הח' אליהו אגסי, שהוזמן ע"י המועצה לשם הנהלת הפעולה בקרב הפועלים הערבים.

האגודה ממשיכה את פעולתה הארגונית ושבוע־שבוע נכנסים חברים ערבים חדשים העובדים במקצועות הים. 95 אחוזים מפועלי הים היהודים מאורגנים בחטיבה העברית, בחטיבה הערבית 60 אחוז מפועלי הים הקבועים.

תכנית הפעולה הקרובה של האגודה היא: א) סידור קורסים ללמוד השפה הערבית ליהודים וערבים (רוב הערבים אינם יודעים קרוא וכתוב ערבית), ושפה עברית לערבים (חלק גדול  מהם רוצה ללמוד עברית). ב) סדור הרצאות מקצועיות על עבודת הים, בעזרת חברנו זאב הים, המקווה למשוך לעבודה זו גם אחדים מהמהנדסים האנגלים בנמל. ג) שיפור תנאי העבודה של הפועלים הערבים. הפעולה הזו מחייבת זהירות רבה מפאת התנאים האובייקטיביים הקשים.

כ-20 חברי האגודה ערבית נעזרו ע"י הלואות קטנות, מקרן ההלואות שליד קופת מלוה וחסכון. לעומת הרבית האגדית שמשלמים הפועלים הערבים (100 מיל רבית חדשית בעד כל לירה) – יש בפעולת הקרן משום עזרה חשובה לחברים.

כל חברי החטיבה הערבית באגודת פועלי הים הם מוסלמים.

אסיפה משותפת לפועלי הים

לאסיפה המשותפת של פועלי הים, שהתקיימה ב־29 באבגוסט, באולם מועצת פועלי חיפה, באו כמה עשרות פועלים יהודים וערבים. חלק היו עסוקים בפריקת שתי אניות שהגיעו לחוף בשעה בלתי צפויה והודיעו על אי יכלתם לבוא לפגישה. דנו יחד בשאלות הארגון המשותפות, מתוך שאיפה להתקרבות, להבנה ולעזרה הדדית.

את האסיפה פתח החבר אבא חושי, בציינו את השמחה הכללית המורגשת בין הנאספים באסיפה זו, הראשונה במינה. הוא ציין את הקושי המיוחד של עבודות הים בחיפה ובארץ בכלל – שעות עבודה בלתי מוגבלות, שכר זעום, יחס גרוע והפקרות רבה. צעד ראשון לקראת הטבת תנאי העבודה – ארגון הפועלים. ההסתדרות נתנה תמיכה נאמנה ומלאה לצעד זה, וכן תוסיף.

עוד הארגון בשלביו הראשונים – וכבר קמו לו שוטנים ומשטינים רבים, המשתמשים בכל אמצעי־רכילות וסכסכנות, על מנת להרסו. הארגון יוכל להתגבר על כל מקטרגיו במדה שיצליח לקשר אליו את החברים ע"י הסברה וחנוך ולהכשירם לקראת תפקידם החשוב בהתפתחות העיר והארץ בכלל. הארגון עתיד לעמוד בפני נסיון קשה עם גמר בנין הנמל – כמאה פועלים, חציים יהודים וחציים ערבים בערך, יפוטרו אז מהעבודה. כדי לקדם את פני הרעה הזו יש צורך בתכנית־פעולה מגוונת, חנוכית־ארגונית.

פעולות הארגון העיקריות תתרכזנה בקלוב הערבי, העומד להפתח בקרוב. גם הפגישות הבאות תתקיימנה שם.

א. חושי תרגם את דבריו לערבית, והם נשמעו בקשב ובענין.

אחד החברים היהודים פנה בדבריו אל הח"ח הערבים וציין, שרוב הספנים המאורגנים הם עד-עתה מבין פועלי הנמל הישן, ומהנמל החדש מעטים הספנים הערבים המאורגנים. הזכיר את הקושי שהיהודים נפגשים בו בנסותם לגשת אל הערבים חבריהם לעבודה – והוא חוסר שפה משותפת ביניהם.

קצרות ונמרצות דיבר חבר הועד הערבי, ודבריו היו מכוּונים אל הפועלים הערבים: בני אדם בעלי פגיות (ג' חרוקה)  פרטיות מזהירים אותנו מפני הסכנה הצפויה לנו משד הציונות הנורא, על כן אשתמש בדברי במלה „ציונים“ במקום „יהודים“, למען תתרגלו לצלצול המלה הזו, ותווכחו, כי אין שום סכנה צפויה אליכם מצד המכונים בה. ובכן, נכנסנו להסתדרות הפועלים הציונים, והתארגנו בארגון משותף עם הפועלים הציונים, נכנסנו לקופת חולים, לקופת מלוה וחסכון, ושאר מוסדות ההסתדרות הציונית, ואנו גם עתידים לייסד קרנות שביתה, בטלה, ועזרה לחולים, בכדי שבמקרים כאלה לא ימחצונו מלוי ברבית, כמו שהיה עד עכשיו. תנאי עבודתנו הקשים, עול נותני עבודתנו המנצלים, מעיקים עלינו בכל כובד משאם ומשפילים אותנו עד עפר, רק הודות לארגוננו עם אחינו הפועלים הציונים נוכל לפרוק את העול מעל צוארנו. אלה מחברינו שנעזרו כבר ע"י קופת חולים, קופת מלוה חסכון, או ע"י איזה מוסד אחד של ההסתדרות, יודעים להעריך יפה את פעולת ההסתדרות הזו למענם, ובודאי סיפרו לכם על היחס הטוב אשר הם נפגשים בו מצד החברים הציונים.

דבריו אלה כמו כן דברי החברים היהודים תורגמו מיד לערבית או לעברית ע"י הח' אגסי.

אחד היהודים העובדים בנמל הישן אמר, כי בחורף שעבר נאלצו לעבוד 18 שעות ויותר ביום. יש בטחון שהחורף תגדל העבודה בנמל  פי שנים, וצפויים לנו קשיים רבים. הציע לקבל החלטה לפנות לועה"פ בבקשה לאפשר הוצאות דו־שבועון בערבית לשם הסברה והדיפת ההתקפות הנערכות נגדנו יום־יום מצד העתונות הערבית.

באסיפה הובלט הצורך לטפל בארגון האגודה ולהעמידה על בסיס איתן. הובע גם הרצון לכינוס לאסיפות תכופות יותר. הועד, שחבריו נבחרו ע"י שתי החטיבות הלאומיות, שלשה־שלשה מכל חטיבה, ואושר באסיפה זו, ששימשה אסיפה כללית של האגודה המשותפת.

---

"דבר", שנה שמינית, מס' 2219, 7 בספטמבר 1932, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אחרונות חיפה

בקור באזור הנמל

עפ"י הזמנת מנהל הנמל מר תומפסון, בקרו אתמול לפני הצהרים באזור הנמל חברי עירית חיפה וועדי לשכות המסחר העברית והערבית. באו גם פקידים גבוהים, ובתוכם מושל המחוז מר קיטרוטש.

הגב' וה' תומפסון קבלו בחביבות את פני האורחים באולם המכס, שקושט במיוחד. לאחר שהנוכחים נתכבדו במשקאות קרים, צולמו כולם, ויצאו בסירת מנוע לתור את אזור הנמל. הם העלו גם על אנית החפירה וקבלו באורים מפורטים מפי המנהל.

מענינת היתה ביותר ההסתכלות מקרוב בעבודת כיסוי הים באמצעות החול המוצא מתוך קרקע הים ע"י סירות משא, המכילות 600 טון כ"א, ומתמלאות במשך 20 רגע ומתרוקנות במשך 13 רגע.

הטיול ארך כשעה וחצי וגרם קורת רוח רבה לאורחים הודות לאדיבותם של הפקידים ומר תומפסון, ובגלל היחסים הטובים ששררו בין כל המוזמנים.

---

"דאר היום", שנה ארבע עשרה, מס' 251, 8 ביולי 1932, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עינם צרה בשותפות ערבית יהודית

סופר ה„ג'אמעה“ בחיפה כותב: „כידוע לקוראים, באו לפני זמן מה ספנים יהודים מסאלוניקי לחיפה באניות מפרש. בואם עורר רעש בין הספנים הערבים ורעש זה גרם כמעט לידי כך שאמרו למנוע ספנים אלה מעסוק במקצוע הספנות בחיפה, מפני המספר הרב של ספנים ערבים.

עכשיו נודע לי, – כותב הסופר – כי אגודת הספנים הערבים השתתפה עם הספנים היהודים. הדבר מעורר צער. מי יתן ואנשי האגודה הערבית יעיינו שוב בענין שותפות זו ויבטלוה, כדי שלא יהיו מוכרחים בעתיד להשתתף עם כל יהודי הבא לארץ מחשש התחרות היהודים.

---

"הארץ", שנה חמש עשרה, מס' 3899, 22 במאי 1932, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נמל חיפה בבנינו

… במחצבת עתלית, הגדולה והמצויידת ביותר בארץ, כבר נחצבו מיליון טון אבן בשביל הנמל ועוד חדשים יעבדו בה. בזמן האחרון עולה התוצרת החדשית של המחצבה ל־70 אלף טון או 55 אלף מטר מעוקב.

אלף פועלים עובדים במחצבת עתלית, המתחלת לכמה חזיות. החזית השלישית כולה יהודית, את יהודים עובדים בכל חזיותיה ביחוד בניפוץ, בעבודת המקדחים ובטיפול בחומר המפוצץ. בכל חזית 3 מנופים, אחד גדול לגושי האבן הכבדים ביותר, עד 15 טון ומעלה הגוש והאחרים לגושים ה„קטנים“ בני 7–8 טון וכדומה. שני אנגלים מפקחים על העבודה כולה.

שעת הניפוץ. הוכנו לרוחב חזית של 120 רגל שש קדיחות ורווח של 20 רגל ביניהן. הקדיחה – 20 רגל עמקה, אולם פעולת הניפוץ חודרת עד לעומק 15 רגל, בס"ה 35 רגל או כ־11 מטר. עם גמר ההכנות הונף דגל אדום על ראש קיר ההר. הפועלים מתרחקים לפי אות של המנהל. המראה גדול. חומה גדולה נעקרת בבת אחת ממקומה. צהבהבת עם זר שחום של אדמה לראשה. העין רואה כאילו הגוש הענקי של ההר הנעקר מתעגל לצד הקצוות ונופל ומתרסק תוך התאבכות תמרות עפר. וכל זה כדי שניה אחת. ענן האבק עובר וערמת סלעים ארוכה רובצת לרגלי הקיר. הצלחתו של הניפוץ נמדדת בעיקר לפי זה, אם נתפורר הרבה מן האבן או שנעקרו בעיקר רק גושים; אם הקו של חזית המחצבה נשאר תלול למדי, או שמרגלות הקיר נשארו משופעות בולטות כלפי חוץ. ההצלחה תלויה במידת שוים של החורים, מקומם הנכון והכמות הנכונה של החומר המפוצץ, שניתן בהם. קול הנפץ אינו חזק ביותר משום שאבן המחצבה היא רכה, אבן חול, נוחה להיפגע מפעולת האויר, אך מתחזק ומוסיפה במים. המחצבה נמצאת מול מבצר הצלבנים העתיק של עתלית. אותו מבצר יש לו גם חלקי נמל עתיק והנה האבנים שבמים מוצקות ושלמות, בעוד שבחומות הגבוהות סבלו מפעולות הרוחות.

אך עבר הנפץ ממהר כל פועל למקומו. העומדים על ההר מורידים בדקרים את החלקים הנשארים תלויים או רופפים מלמעלה עד כדי סכנת מפולת. בעלי המקדחים מורידים צנורות וקרני קדיחה כדי לפוצץ את הגושים הגדולים מכפי שימוש, אם הם למעלה מ־18–20 טון. מיד מתחילה גם הקדיחה החדשה. ועוד אלה עוסקים בשלהם והממונים על כך הקיפו כבר גושים גדולים בשרשרות כבדות, כדי להעלותם במנוף ולהורידם אל תאי ברזל הנתונים על גבי קרונות רכבת חסרי דפנות. מכאן עד נמל חיפה 22 ק"מ בערך.

בבתי־המלאכה מזרימות מכונות כבירות בצנורות ברזל וגומי את האויר הכבוש למקדחים, מלטשות את שיני המקדחים ועושים עבודות תיקונים לקטרים ולמנופים וכדומה.

ובנמל חיפה – העבודות במלוא מהלכן. אמודאים צוללים ומכוונים את גושי הביטון לקיר הרציף שאליו תגשנה האניות; מהנדסים ומודדים העובדים פה ושם במשקפות המדידה מעל היבשה או מעל איי סלעים זמניים; המחפרה הגדולה עוסקת בהעמקת השטח לפי התכנית. סירות משא טוענות את החול החפור ומובילות אותו אל תחום השטח המתייבש; רכבות אבנים מגיעות מעתלית וסלעים עולים ויורדים כבקלות נוצה לעין הרואה מרחוק; בחצר הנמל עובד בינתים בית חרושת שלם ליציקת גושי הביטון.

ב„שובר הגלים“ הראשי, כלומר, חומת המגן העיקרית החוסמת את הדרך להסתערות מי הנמל, מתנהלת העבודה הגדולה לגמירתו והשלמתו. יסודו ושכבתו העליונה עד לארבעה מטרים מעל פני המים. 2 ק"מ ורבע נגמרו כבר. חלק ממנו כוסה כבר גם בשכבתו העליונה עד לארבעה מטרים מעל  פני המים. ממשיכים להעלות את השכבה העליונה עד סופה של החומה. בבנין היסוד והשכבה התחתונה היה כיוון־הבנין מהיבשה המימה, מנקודה דרומית של המפרץ לצד צפונית־מערבית. ועתה, בבנין השכבה העליונה חוזר הבנין מהקצה שבלב המפרץ אל היבשה. היסוד רחב והולך וצר, כלפי מעלה, עד ל־11 מטר, בעוד שעל קרקע הים הוא מגיע במקומות העמוקים עד ל־60 מטר. חומה זו אינה בנויה בנין חלק, אלא גושים גושים של אבן, נערמים לפי קו הבנין זה על גבי זה וכובשים בכבדם זה את זה. החלק העליון יכוסה פאראפיט של ביטון. במרחק של 50 מטר זה מזה ייקבעו בתי אחיזה לשרשרות האניות שתעגונה ליד החומה. החומה השניה – רגל ה־ה ההפוכה של הנמל – יוצאת כקרן ישרה, 750 מטר מערבה לתוך הים ובה כ־180 אלף טון אבן. חומה זו חלשה יותר, אך בה פוגעים הנחשולים פחות. בין חומה לחומה – פתח הכניסה מהים אל הנמל, 183 מטר ארכו.

קיר הרציף, שאליו תוכלנה לגשת 4 אניות בבת־אחת, נבנה תלול, ישר וחלק, כדי שהאניה תוכל  להתקרב לגמרי. הקיר עשוי גושי ביטון בני 7 טון כל אחד. זיזים ושקיעות מכוונים זה לתוך זה מצרפים את הגושים. למען הליכוד המלא, אין הקוים המאוזנים של הנדבכים ישרים, אלא נשברים. הקושי העיקרי הוא – בהנחת הגושים בקו הנכון בנדבכים התחתונים שבתוך המים. עבודה זו נעשית ע"י האמודאים.

בסיסם של האמודאים – שתי רפסודות שעליהן מכשירי הצלילה והמכונות המשיבות אויר בצנורות אל כובעי האמודאים ובגדיהם. הם יורדים עד קרקע הים ומוסרים למעלה סימנים בדבר כיוון הגוש התלוי במעלית, כמה להפנותו לצד הדרוש עד שירבץ בקו המדויק. הסימנים נמסרים באמצעות משיכת חבל, כעין אלפא־ביתא של מורו.

… על המכונה החופרת אומרים תושבי העיר, כי הם שומעים את עבודתה כל הלילה כקול אנקות מאמצים של ענק הנושף וחורק ואינו פוסק. באנטיליה סובבת של דורי ברזל מתרומם החול הנשאב מקרקע הים ונשפך דרך מרזבים רחבים אל תוך סירות משא, העומדות משני צדי הספינה החופרת, בכוח קיטור.

עד לעומק 11,3 מטר ייחפר ויועמק שטח של 97 אַקר, שבו תוכלנה לעגון אניות הנוסעים הגדולות ביותר, הסרות לים התיכון. עוד שטח בין 56 אַקר יועמק עד ל־9,4 מטר. יתר שטחי הנמל המוגנים שמורים למילואים, להעמיקם לכשיהיה צורך בדבר.

ליד קו קיר הרציף עומדת המכונה השואבת. מהסירות היא מעלה ושופכת את החול לשטח העומד להתיבש. 91 אקר (כ־280 דונם) יבשה אוספו לחוף המתוקן. עד סוף מרץ הורקו כבר אל השטח המיועד לייבוש כ־400 אלף טון, ובס"ה יועברו 3 מיליון טון.

בין שתי חומות המגן נעגנו כבר שני מגדלי אור על גבי חביות ברזל גדולות לסימני שער. האחד אדום, שפנסו נדלק וכבה מאליו פעם ב־10 שניות והשני שחור, שפנסו נדלק וכבה פעם בשתי שניות וחצי.

700 איש עובדים מדי יום בעבודות הנמל, שהחל ב־15 בספטמבר 1929. אומרים, כי ביולי 1933 תגמרנה והנמל ייפתח לשימוש, אם כי עוד תשאר עבודה עד להשלמתו…

---

"השומר הצעיר", שנה שישית, מס' 10, 15 במאי 1932, עמ' 13. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חיפה

טעות של תמימים

בשבוע שעבר הגיעה לנמל אנית משא שבידית „קופלאנד“ ובעגנה הניפה דגל ציוני. סוכן החברה של האניה העיר לרב החובל על טעותו באמרו, כי הארץ שבמימיה עוגנת האניה היא בריטית, ומיד הונף על האניה הדגל הבריטי.

---

"דבר", שנה חמישית, מס' 1454, 10 במרץ 1930, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חיפה

(מאת סופרנו המיוחד).

לבנין הנמל

ממשרדנו החיפואי מודיעים לנו בשח רחוק:

המהנדס הראשי לבנין הנמל החיפואי, מר פלמרי, יבוא לחיפה בראשון לינואר 1928, כדי לקבוע את התכניות האחרונות לבנין הנמל.

בראשון לחודש מאי יתחילו בבנין העיקרי בנמל. כהמשך לנמל יבנו את הקיר הקיים עד „ארק אל קרום“ בקרבת השכונה העברית בת גלים.

הממשלה האנגלית מקדישה מתקציב הימיה שלה סך חצי מליון לירות ארץ ישראליות לעשית אגף מיוחד בתוך הנמל החיפואי לאניות מלחמה בריטיות שתוכלנה לעגן שם לעת הצורך. כמובן, שההוצאות לאגף זה לא תזקפנה לא על חשבון המלוה הא"י ולא על חשבון התקציב הא"י.

---

"דאר היום", שנה עשירית, מס' 64, 14 בדצמבר 1927, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דעת הקהל

(מכתבים למערכת)

[…]

הספנים בחוף יפו וחיפה

לכבוד מערכת „דאר-היום“.

אינני יודע אם כבר דברו בעתונים ע"א ההורדה מהאניות העוגנות בחופי יפו וחיפה. ההורדה כיצד מתנפלים ספנים ערבים על האניה, וחוטפים את חפצי הנוסעים צועקים ככרוכיא עד כדי להחריש אזנים, הודפים מדברים בלשון בלתי מובנת ונדמה כאילו שודדי-ים באו לגזול את הרכוש והנפש. לאחר שזרקו את החפצים אל הסירה, זריקה זו שהיא מחריבה אותם, בא תורו של הנוסע עצמו. אחרי שזכה לרדת במדרגות, מתנפלים עליו הספנים בכל מיני צעקות ובחלחול גרון עד לידי גועל נפש, סוחבים ומשליכים אותו אל הסירה כדבר שאין בו רוח חיים.

הסירה אינה קשורה אל האניה העוגנת, אלא שבכל פעם נותן ראש הספנים, – מין בריה משונה וערום למחצה – בקול של הנער הקטן, העומד על יד ההגה והלה מכניס את רגלו האחת באיזה חור שבאניה ובשניה הוא עומד על הסירה ע"י ההגה ומקרב ברגלו את הסירה אל הספינה.

כשעברו עליך שבעה מדורי ההורדה ברכת הגומל שנצלת ב"ה מידי המחבלים האלה. אודם יכסה פניך ועלבון צורב עד תוך תוכה של הנפש, בראותך את ההתנהגות הבלתי מנומסת ביחס לבנות ישראל, שכותב הטורים האלה – מפני הצניעות הצבורית – מוותר על התאור, וכדי בזיון וקצף.

ההפקרות בהורדה מגיע למרום קצה.

במקום להניח קרש לקשר את הספינה כדי שתוכל לעבור בעצמך אל הסירה, מבלי סיועם של הספנים בחרו להם אלה האחרונים דוקא דרך כזו שתהיה להם האפשרות לנגע בבנות ישראל או סתם ספן בהפקירא ניחא ליה. והשאלה נשאלת: מדוע לא דאגו לכך שההורדה מהאניה תעשה ע"י יהודים? רושם עגום נשאר בלב העולה בראותנו כיצד מקבלים פניו בבואו לארץ. ואל לנו לזלזל ברשמים הראשונים. ואם תמצא לומר שאין ספנים יהודים, הרי אפשר לפתוח קורסים מיוחדים לכך ובמשך זמן קצר אפשר יהיה לחנך גם ספנים עברים. הלא בדבר זה נפתח מקור של פרנסה חשוב מהרבה בחינות. אם אי אפשר להכניס תיכף ומיד שנוי רדיקלי בענין ההורדה, אזי לכל הפחות הממשלה וההנהלה הציונית מחויבות לדאוג לכך, שכל ההורדה תעשה בשקט ונמוס, ולא להפקיר אותנו בידי פראים.

י. גולדשטיין

(חיפה, התכניון העברי)

---

"דאר היום", שנה אחת עשרה, מס' 47, 11 בנובמבר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.