יפו. עוד הפעם קרה אסון לאניה אחת פה, היא אנית המלחמה הצרפתית סיניילאי, אשר עמדה במבוא יפו בלכתה מאלכסנדריה צפונה. הסערה החזקה אשר היתה פה בימי הפסח שברה את שלשלאות הברזל, והעגנים נפלו לקרקע הים, והגלים החזקים הרימו את הספינה, וירמוה בכח נורא בתוך גבעת חול על שפת הים, ותשקע הספינה בתוכה ולא יכלה לזוז ממקומה. ושמועה פשטה בעיר כי הספינה נשברה, ואנשיה, מצבא הים בסכנה. ומראה האניה „ציחאצוף“ עליה השלום, קם לנגד עינינו בכל מוראיו. אך בגלל חשכת הלילה לא יכלו לעשות דבר, ולמחרתו הורידו בחבל את הנשים אשר היו שם באניה, כאשר עשו באנית ציחאצוף. וישלחו תלגרמים לקרא לאנית מלחמה האנגלית והתורקית העומדות בפורט סעיד, אלכסנדריה, בירות, ואניות ללויד וצרפת המתינו גם הן לאחד כחותיהן יחד למשך הספינה השקועה בחול. ואחד הלצים בדח מלתא דבדיחותא לאמר: כל כך חזקה החבה בין צרפת ורוסיה, עד כי בעצם המקום שטבעה האניה הרוסית, מהרה לטבוע גם אניה צרפתית.
"האור" (הוספה ל"הצבי"), שנה שביעית, גליון 28, 8 במאי 1891, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ירושלם. בש"א לחדש אייר תרל"ג. – עזובת הטירקיא בכלל ושממות אה"ק בפרט, חטפה מבני ציון היקרים אחד מבחירי ויקירי בניה המסולאים בפז. כנודע, כל חופי הים אשר בטירקיא הנם עזובים, והממשלה איננה חולה עליהם להטיבם באשר לאל ידה. אבל לעזובת ושממות חוף יפו, אין ערוך בכל חופי הטירקיא. בכל חופי הטירקיא מוכרחים היורדים אל האניות והעולים אל היבשה, למסור נפשם ומאדם באניות משוט אשר בהן ירדו מהחוף אל האניה ומהאניה יעלו בה אל החוף. ואין בכל חופי טירקיא נמל כמו בחופי אורופא אשר האניות הגדולות תקרבנה אל הנמל וממנו יעלו וירדו עוברי ארחות ימים. וחוף יפו הוא עוד יותר רע, כי בו אין מסתור ומחסה להאניות, כי החוף פרוץ לכל עבריו, והאניות תעמודנה הרחק מאד מאד מהיבשה, למען תוכלנה לברוח על נפשן אם יתנשא רוח מצויה על הים לבלי תדחקם הרוח בהחול אשר מצד אחד של החוף או לנפצם ככלי חרש על הסלעים הנמצאים שם מצד השני. החפץ לרדת באניות הקטור מוכרח ללכת באנית משוט ערך חצי שעה על פני הים עד בואו אל האניה הגדולה. תופשי המשוט הנם ערביים פראי אדם, וכאשר יפחידו את האיש הבא בידם באימת מות, יאמרו אחרי כן: מה עשיתי? הלא רק משחק הייתי!“ והיה כאשר ימלאו את אנית המשוט יותר מאשר תוכל שאת עם האורחים אשר קצבו להם בטרם רדתם בהאניה את המחיר אשר יתנו להם עבור ההעברה, יעמידו את האניה באמצע הדרך ויאספו את שכר ההעברה מהנוסעים, ויבקשו מהם כפלים מכפי שקצבו בראשונה, ואם הנוסעים לא יאבו למלאות חפצם אזי יחלו להטות את האניה על צדיה ויפחידו את הנוסעים להשליכם הימה עד כי מוכרחים לתת להם ככל אשר ישאלו מהם. ובהיותם בהולים על השכר, לא ישגיחו היטב בלכתם על הים לבלי יפגעו בסלעי נגף אשר בים, כי עיניהם לא יתנו על דרכם כי אם על אנית הקטור או על היבשה ילטשו לראות אם יש שם עוד אורחים להעבירם.
ויהי ביום ו' שבוע העבר העבירו תופשי אניות המשוט מהחוף אשר ביפו אל אנית הקטור ההולכת לביירות, שלשה יהודים ואיזה נוצרים. ובאשר רבים היו על החוף אשר רצו גם המה לרדת באנית הקטור לא שמו המעבירים את עיניהם על דרכם וימהרו ללכת למען ישובו במהרה לקחת הנשארים ויפגעו בסלע נגף ונשברה האניה והאנשים אשר בה נפלו למצולת ים, אך שנים מהיהודים ואחד מהנוצרים נצולו בדרך נס. האיש היהודי אשר נטבע בים, הוא האברך היהודי היקר תום דרך הצנע לכת כמר אליהו בהחה"ש והכולל הצדיק המפורסם מוה' אברהם באצראווי זצ"ל. האברך הנז' הוא מבני העשירים ונשא ותן בכספו באמונה, וקבע עתים לתורה ועבודה, לא פנה לבו אל כל התהפוכות אשר תתילדנה יום יום בעה"ק, כי אם נוכח ה' היה דרכו כל הימים. ועל תום דרכו ויושר לכתו אהוב ורצוי היה בעיני כל בני ציון. גם הישמעאלים והנוצרים אשר נשאו ונתנו עמו כבדוהו מאד על אמון רוחו.
גוית הנטבע נמצאה אחרי כן והובלה לקברות בכבוד גדול בעה"ק יפו וירב המספד עד למאד. גם פה כל עין הורידה עליו דמעות כראוי להוריד על אדם כשר וישר.
ינחם ה' את אבילי ציון ואת המתאבלים על הנאסף בלא יומו ובתוכם גם אנכי שאר בשרו.
בנימין זאב הלוי ספיר
"הלבנון", שנה תשיעית , מס' 41, 11 ביוני 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מאז יום ד' לשבוע העבר עד היום הזה – היה הים כמרקחה. כי יכה הים גלים, כי מימיו ירעשו ויגמאו ארץ אין כל חדש, אבל כי יהיה כמרקחה, וכי לא ינוח מזעפו כששת ימים זה יקרה רק לעתים רחוקות מאד, וכמדומה לי כי זה כשש שנים לא נראה הים בזעפו כאשר נראה בימים הללו.
סערת המים החלה בעת שקט, בעת שלא היה כמעט כל רוח, אך אח"כ כמו להתאחד עם המים הסוערים בא גם רוח סערה נורא מאד, גדול וחזק הרבה יותר מהרוח שהיה לפני שבועים שגם הוא היה מהרוחות הבלתי מצויות, ותמה אני אם לא נעקרו עצים משרשיהם למכביר, ואולי קרו מקרים כאלה ואנחנו לא נדע, אך זאת נדע כי הגשר החדש שנבנה לכבודו של קיסר אשכנז על שפת הים נהרס כלו, וקרשיו וכל העץ והברזל אשר בו נפזרו על פני המים וישוטו הרחק ממקומם עד שנלאו הגלים לשאתם ויגרפום באחד המקומות על היבשה.
ואחב"י הפועלים והחרשים העובדים בהמושבות אותם לא עצר הרוח בליל מוצאי שבת החולף מהתאסף ללכת להמושבות. בוא באו לשבות בבתיהם בעיר, ובמו"ש אחרי חצות הליל ובפרורי „נוה שלום“ „נוה צדק“ מקום מושב מרבית הפועלים והחרשים, נשמע קולם מתוך הסערה האיומה בקראם איש לרעהו לגבר חילים – ללכת. באמת לא האמינו כל יושבי עירנו כי בתוך סערה כזאת, בתוך הגשם והברד, בתוך החשך הגדול הלזה ילכו האנשים לעבודתם, אבל הם הלכו כאיש אחד וב"ה כי לא אונה להם כל רע ויהי לנס.
מובן הוא כי בעדן רתחא כזאת לא התיצבו האניות מול חוף עירנו וגם אלה שמביאות הן בי הדואר, ואשר פעמים רבות תתאמצנה להחזיק מעמד להוריד הפוסטא, גם הן שטו עברו ולא עמדו, וגם אחת אניות סוחרים בריטאנית, אשר כל עוד ידעה להחזיק מעמד עמדה על מקומה מול העיר, גם היא נסה על נפשה בעת גאו המים, ותלך לה לביירוט ותמול שבה הנה.
האניה הזאת באה לקחת ארבעת אלפים גרבי יין מייני היקב בראשון לציון להוליכם האמבורגה. נסיונות רבים הראו לדעת כי החום הגדול פה בקיץ לא יתן להיין להתישן, ולכן קבע לו הנדיב מרתף בהאמבורג העיר טבור המסחר, והיה היין שעבר עליו פה יותר משנה ונשלח להמרתף בהאמבורג ועמד שם עד כי יתרחש לו מקום, וימים רבים עבדו על כל העגלות של המושבות עבודה גדולה להביא החביות לבית האוצר של הנדיב אשר לחוף הים, ובבוא האניה לקחתן ולא יכלה בשביל זעפו של הים, עד היום הזה, יום נח הים מזעפו והשמש מאירה לארץ ולדרים עליה.
והים שקט והאניות עומדות במנוחה. כמלך בגדוד עומדת האניה הצרפתית העולה בגדלותה ובהדרותה על רעותיה. היא הביאה עתה את הפוסטא ממצרים שהגיעה עתה ביום ו' העבר להורידה ובאי יכלת הובילה עמה כל אשר אתה לביירוט, והיום תוריד גם את הפוסטא המצרית גם הביירוטית. אחריה עומדת אניה מצרית „כידיו“ שגם היא היה תמול זמנה לבוא, ומסביב להן אניות סוחרים הבאות לקחת את תפוחי הזהב להפיצם בתבל, ורק האניה הרוסית שזמנה היום, היא טרם באה, ואומרים כי נעצרה בדרך ומחר תבוא.
והצבים והכרכרות, ועושי מלאכה במים רבים, יצאו לפעלם ולעבודתם וגם עובדי האדמה לא יטמנו עוד ידם בצלחתם, והבריאה כלה חיה ופועלת אחרי ימי המרגוע. אך הנה עב גדולה הולכת ובאה ומשתרעת ע"פ הרקיע, וגם גלי הים התרוממו מעט ורוצים הם כנראה להשמיע שירה חדשה. האח! מי יתן וטהרו השמים והיתה הרוחה ימים אחדים.
ומותר מחיר הענבים טרם שלמה הפקידות לאכרי המושבות, וגם הנדיב טרם הופיע פה. היוקר יאמיר, ומחיר הפחם עולה וגם אחרי ראות בית פקודות העיר כי לא יוכל להסרסורים ומוכרי הפחם, ויתר איסורו אשר אסר עליהם ממכור פחמים בלתי בבית הפקודות, גם עתה היוקר לפחם גדול מאד, כי כבר לומדו הפלחים למכור פחמיהם ביוקר, וקשה עליהם להוזילם.
יפו כ"ח טבת. הציוני.
"הצפירה", מס' 16, 31 בינואר 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מבוא יפו הוא השער לארץ ישראל, בו תבאנה כל הסחורות הנדרשות בכל ערי יהודה והבאות מן החוץ. וכמות הסחורה הדרושה לאזרחי ארץ יהודה רב יתר על צרכי כל תושבי הארץ, יען חזון אנשים מן הישוב נפרץ ביהודה במדה גדולה על כל יתר חלקי הארץ, ועל כן מצב המסחר ביפו שונה ממצב המסחר בכל ערי ארץ ישראל שנוי רב. לעומת שרבה העזובה במקומות רבים ובקרב הארץ פרוע העם לשמצה בקמיהם, הנה עלתה ביפו שמש תקופה אחרת ותחל לפזר את העננים המקדירים את שמי חיי החברה בארץ הזאת. המדות ודרכי המסחר והקנין פשטו ביפו את הצורה אשר להן בכל מלא רוחב הארץ ותלבשנה צורה אחרת; רוח אחרת פה, רוח חיים נפלא בלבות כל תושביה, לבנות ולתקן, לחדש חדשות, להטיב ולהקל מעליהם את עול החיים. התשוקה לחיים שיש בהם בושה וכלימה לחיות על חשבון אחרים מצאה מסלה בלב העם, חיים של רגשות הכבוד לבלתי יבעלום בעלים זולתם כל עוד יכולים הם היות אדונים להם לבדם. ותחת אשר ביתר ערי ארץ ישראל לא נראה כל אות חיים בין יושביהן בכלל ובין היהודים בפרט, ולדאבון לבבנו גם ירושלים שהיא מרכז כל חיי היהודים בארץ ישראל בימינו אלה, גם היא נרדמה שנתה, לעומת זה תראה לנו יפו אותות חיים, תנועה, תשוקת ההתחרות בעולם המסחר, תחרות המשלוח להוציא מיבול הארץ לארצות אחרות, ולהכניס אל תוכה מיבול הארצות ההן בתמורתו.–
בשורה הראשונה מתנוססים בתי הסוכנים להאניות אשר הם רוח החיה באופני המסחר בערי החוף בכל ארץ וארץ, מושכים את את החבל הכפול, ההולך רצוא ושוב מאַסִיָה ליתר חלקי הארץ וחוזר לאַסִּיָה, ומועילים להצלחת המסחר ולהתפתחותו בעירנו באופן מאד נעלה, ועושים את יפו לסחר גוים, לאגודות בעלי אניות קיטור שונות מטריעסט, ממרשיליא, מליוורפּול, מאודיסא, מסטמבול ומאלכסנדריא של מצרים, שבע לשכות לסוכניהן ביפו, אשר על ידיהם, תחת השגחותיהם, תעבורנה אניותיהם כשלש מאות ותשעים ושש פעמים על פני חופנו זה, מדי שנה בשנה, מלבד אניות התורן העוברות פה לאלפים העומדות תחת השגחת פקידי בית הקרנתּין אשר לממשלת ארצנו פה על יד החוף; ומלבד האניות המיוחדות להביא עמהן אורחים מאנגליא, מצרפת, מאשכנז ומאוסטריא שעל פי רוב ביאתן איננה נוגעת להמסחר ביפו, כי אורחיהן הולכים לשאת רנה ותפלה לקבר משיחם; מהם יניקו רק התגרנים בפנים הארץ המשפיעים להם צרכיהם מדי יום ביומו, בכל המקומות אשר תעבורנה רגליהם אורחות לנשק את אבני הקדש, ומלבד אניות פרטיות רבות כאניות נסיכי ארץ, מושלים ומלכים הבאים לבקר בארצנו שנה שנה, ואניות מלחמה אשר תבקרינה את חופנו לעתים לא קבועות, ואניות מלחמה הקבועה לפרוסיא לעבור דרך אסיא לקחת עמדה את בני חוסי אשכנז אשר מלאו להם הימים לצאת לצבא. האניה הזאת תבא גם אלינו בכל שנה, לא נעדרה אף פעם; מלבד כל אלה אשר עתותיהן לא קבועות, תבאנה אלינו אניות הקטור אשר תחת השגחת שבעת הסוכנים העולות במספר שלש מאות ותשעים ושש, השומרות את חוקיהן בשלש שנים האחרונות לעבור על פני חוף יפו בעתן כסדרן, פורקין וטוענין להכניס ולהוציא את סחר הארץ. ואלו הן:
א) אניות החברה האוסטרית „ללויד“ מטריעסט, תשע פעמים בחודש.
ב) אניות החברה המצרית „חֶדְאִיָה“ מאלכסנדריא, שמונה פעמים בחודש.
ג) אניות החברה הצרפתית „מֶסַגֶרִי“ ממרשיליה, ארבע פעמים בחודש.
ד) אניות החברה הרוסית „אניות רוסיא“ מאודיסא, ארבע פעמים בחודש.
ה) אניות החברה האנגלית „בֶּילְסְ אַסִיָה מינוֹר“ מליוורפול, ארבע פעמים בחודש.
ו) אניות החברה הצרפתית „פַבְּר“ ממרשיליה, פעמים בחודש.
ז) אניות החברה האוטומנית „מחצוּצה“ מסטמבול, פעמים בחודש.
כל אניה תבא בעתה ביום הקבוע לה והשליכו עוגנה כאלף מֶתּר (לפי ההשערה) הרחק מן החוף, ובינה ובין שפת היבשה מתנשאים סלעים זקופים אשר עליהם גלים ומשברים יתרוממו, ולא יתנו להאניה להתקרב יתר. בכל יום ויום תתראה אניה ביפו ולפעמים שתים וגם שלש ולעתים גם ארבע אניות, ואליהן ירוצו יעופו, יחישו בעלי ספינות קטנות אין מספר המתנועעות במשוטים בכח ידי הבּחַרים (הספנים) וכל אחד מהם משתוקק לעבור את חברו, למען יוכל לטול חלקו בראש מהאורחים החדשים, או למען פרוק את משאו ולמסרהו לרב החובל בהאניה מקודם לחברו, והספיק לו הזמן לשוב אל החוף וטען את טעינתיו פעם שנית, וכה ממהרות הספינות הקטנות לשוט מן החוף אל האניה ומהאניה אל החוף רצוא ושוב כל הימים, היוצאות אל האניה מזמרת ארצנו ואלה אשר תשובנה מלאות מזמר ארצות ומדינות אחרות, ומגודל שאון גלי הים וההמיה לא נשמע על החוף זעקות הבּחַרים אשר תקיפינה את כל האניה וספינותיהם גם יחד. ומאניות התורן אשר תקרבנה אצל החוף ותעבורנה את סלעי המגור בעת אשר הים איננו עבד המתפרץ מפני האדונים האלה ושוקט על שמריו בלי זעפות, אז תראינה עיני יושב יפו אניות מאניות שונות, דוברות, משוטים, תורנים, ומפרשים, מעין תבנית אניות הגרמנים לפני אלפי שנים, רעם ורעש נורא יקיפו את כל פאת החוף, ועל צוארי הגמלים (אלה אשר הביאו סחורות בעליהם מפנים הארץ להורידם הימה, ואלה אשר באו לקחת את הסחורות הבאות מחוף להעבירן ארצה פנימה) ישתקשקו הזוגים ויצלצלו; הערבי מושך החבל וברסן נוהג, ובעל הגומרק העצל פוהק, והסוחר על גביהם עומד ודואג, והאורח אשר רק ירד מהאניה וכל התמונה מוזרה לפניו, מרעיד ומשתומם על הפוֹליס הצועק, בהלה ומהומה; בחרים, גמלים, סוחרים, סבּלים, אורחים, פוליסים, סרסורים, שתדלנים וסריסים מבתי המלון מקבלי אורחים הגונים.
צאת המסחר וכניסתו ביפו, לאשר דרך אניה לו בצאתו, ודרך הגמלים דרכו בבואו בארץ פנימה, תלויות בתקופת השנה, כאשר גורל ברכת כל תבואות הארץ תלוי במטר השמים; ברבות הגשם והיה זול ושנת ברכה, ואם ימעט או לא יבוא בזמנו וגדל היוקר והיה רעב, כן ברבות הרוחות החזקות והסער על הים יגדל, ותעבורנה אניות המסחר ולא תעמודנה במבא יפו, יען לא תעצרנה כח בפני הגלים וזעפות הים, לפני סלעי המגור הנוראים והיה בימים ההם ושבתה העבודה בהגומרק ואורחות הגמלים לא תצאנה בעת הזאת ממחבואיהן מפני הגשם והסער, ועמדה דרך המסחר; הבאות לא תכנסנה, והיוצאות תעצרנה במגוריהן, והשכילו הסוחרים הגדולים להעלות בעת ההיא את מחיר סחורותיהם השמורות באוצרותיהם, בעד התגרנים המוכרים לאחרים והרימו מקחיהם על אחת שבע. ועלה גם מחיר הכסף, לאמר: מסחר הבאנק, ותגל נפש המוכר ולבו שמח, ומרת נפש הקונה מי יחקרנה!
ויושבי הגומרק שבעים רצון בימי סגריר אלה, כי ישבות השמאי מעבודתו, והסופר ינפש מעמלו, והמונה ינום שנתו ואין מחריד רבצו. הפקיד הזקן בכבודו ובעצמו יחבק ידיו ושותה את עשן נרגילתו ופניו נוכח הים הסוער וזועף, ולבו הוגה מחשבות נעלות על פלאי יה ומעשי נביאו, ולבו ירגש תודה וברכה למחמד נביא אלהי הרחמן, בן בנו של ישמעאל אשר ידו בכל ויד כל בו, על אשר אצל עליו מאורו ולא עשהו לכופר כיתר העמים אשר על פני תבל, ומתענג על מנוחתו בשלות השקט. מה שאין כן בימי העבודה; הגומרק מלא אנשים ככלוב מלא עוף; כנעני הארץ, יונים, מדינים, יהודים, הודים, מצרים, ערבים, צרפתים וגרמנים, וכל המבין יבין לקרוץ בעינו הימנית אל השמאי הטוב ובשמאלו להסופר רך הלב, ומושיט לו פיסת ידא די מנאָ בברכת צפרא טבא בחבה יתירה „נֵהַארַך סַעִיד יַא חַבִיבִי“, וקבל הסוחר הזה ברכה כפולה בעד חבתו ואהבתו… והבטחה בצדה, כי לחד בדרא וחשב בעיניו היום, והיו כל יום ויום שבעה עשר חד בדרא בבית הגומרק, ולעת ערב יוצאים כמעט כולם וידיהם על ראשיהם ופיהם מלאים חרפות וגדופים על עצלות הסופרים ואהבתם את הבטלה, והשמאי הטוב, מתנצל כי חף הוא מפשע על לא קראו דרור לסחורותיהם היום, ומאד צר לו גם על אבדן הזמן. אולם, נשבע הסופר בשם הנביא, כי רק ביאת האניה האנגלית המלאה גחלי-אבן והריקתה הסבו באבוד הזמן הזה, ובלי כל אחור ועכוב יוציא מחר את סחורותיהם, אך – אם לא יחלה חברו עזיז איפֿענדי ולא יפול למשכב מאבק הפחמים אשר מלאו היום את גרונו. כה יתאספו הסוחרים או שלוחיהם לבית הגומרק יום יום מבוקר עד ערב, עד אשר יצלח בידם להוציא את סחורותיהם ויברכו ברכת שפטרני ושבים לביתם בלב שמח, כי כה דרכי הגומרק בתוגרמה. זה כחודש ימים נגמר הבנין החדש „אוצרות הגומרק“, ויש תקווה כי יתוקנו הפעם הרבה תקונים לטובת המסחר במבוא יפו.
חוצות המסחר ביפו עוברות לאורך כל העיר בצד המערב צפונה מזרחה. מרחוב „ללמינה“ *) שעל שפת הים ועד „קהאַיה אֻמראַר“ והלאה דרך „שוק אֶלוּהאַבי“ כלן מלאות צאן אדם העוסקים במשא ובמתן ושולחים ידיהם בכל מסחר וקנין. דחף ידחף איש את רעהו ובא הגמל הטעון במשא משני כתפיו שקים, פחמים, חטה או שעורה, שמשמין או דורה ומכריע את שניהם להכנע ולהתחבא באחד המבואות, וקול ההמיה כמו זעקות שוד ושבר אשר יקיף את כל אורך הרחוב אין לשער, הרחובות קצרים, הגמל עב הכרס כממונה ירושלמי, הזוגים מצלצלים; ובתחתיות הבתים ברחוב ללמינה מתנוססים בתי אוצרות הסוחרים הגדולים נוכח שפת הים המתגעש וסוער נגדם; הם ישחק לשאון גליו עם רוח סערתו ומרוצת מימיו, הם על עמדם יעמדו מלאים כל הסחורות הבאות להשפיק בהן לכל המקומות הקרובים אלינו בפנים הארץ – וביתר רחובות העיר נפרץ המסחר הקטן אשר שאונו והמונו יעלוז קריה, עד כי בבוא אליה איש מפנים הארץ והשתאה ואמר כי הובילוהו רגליו אל לעיר הרובצת תחת משא המסחר, מכלכלת עמים באתננה, וארצות יחדיו לסגולות מכמניה תיחלנה.
יסוד מַרכולת יפו אשר עליו נבנה בנין המסחר הוא – עיקר הסחורות – היוצאות: החטה, השעורה, הדורה, התורמוס, השמשמין, שמן הזית, שמן השמשמין, הסבון ותפוחי הזהב; ויתר הסחורות היוצא כטפל הן המצטרפות להראשונות. הסחורות הבאות הן בעיקרן: העץ והברזל, הנפט, הקהוה, הצוקער, צמר גפן, ארג, זכוכית, יינות; ויתר הסחורות הבאות טפלות הן בערך אל היסוד. המסחר הולך הלוך וחזק, הלוך וטוב, ומשרשיו יסתעפו ענפים רבים צפונה ונגבה קדמה וימה. אל הסחורות הנכנסות ליפו תיחלנה צפונה לה: שכם, קסריה, תנתורה נפת דאר, כַּלָנְסוּה, כַּקוּן, אֻם אֶל-אַלַךְ; מזרחה: שָרוֹנה, מקוה ישראל, יעזור, בית פגון, פתח תקוה, יהודיה, סַרַפֶינְדְ אמאר, רמלה, לַתּרון; דרומה: ראשון לציון, יבנה, אשדוד, מזכרת בתיה, גדרה, באר טוביה, אשקלון, חברון עזה, ומַרְשַבַה, ומהן תינק יפו את יבולן למלאות בהם את ממגורותיה, לעטר בהם שוקי ארצות המערב לענג בהם שוכני מדינות רחוקות. –
משפט המסחר ביחוס סוחרי יפו אל הסוחרים בחוץ לארץ יפרד והיה לשני ראשים כאשר אבאר בקרוב. וזאת היא התקופה החדשה אשר עלתה ביפו להאיר חשכתה, ותקופת האור הולכת הלוך וחזק עד נכון היום.
(המשך יבוא)
"המליץ", שנה עשרים ותשע, מס' 5, 18 בינואר 1889, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ירושלם. כל השבוע הזה שעו כל יושבי עירנו רק בדבר האסון הנורא באמת אשר קרה ביפו ביום השבת לחמש ועשרים נפש שירדו בפלוקה (אניה קטנה) מהאניה שבאה מבירות, והפלוקה נהפכה וכל אשר היו בה נפלו הימה ולא נצלו אלא מעטים מהם, כאשר יראו קוראינו הפרטים לקמן. אסון נורא כזה לא יזכרו אפילו הזקנים ביושבי הארץ. מבוא הים ביפו ידוע בלא ידידותו בעת סערה ופעמים רבות קרה כי נהפכה אחת הפלוקות ואנשים אחדים נפלו הימה, אך לרוב הצליחו השטים בעלי הפלוקה למשוטם מהמים, ורק לעתים רחוקות קרה כי טבעה נפש אחת או שתים. אך חמש ועשרים נפש בפעם אחת – זה אסון אשר לא נשמע כמוהו בארצנו.
– והנה לא לנו לחקר ולדרש ולברר מי החיב והאשם בפעם הזאת בפרט. דברנו עם אחדים מהאנשים שהיו שם בשעת מעשה וראו בעיניהם הכל, והם מחיבים פה אחד את בעלי הפלוקה אשר בחפצם להרויח יתר שמו בפלוקתם אנשים יתר מדי. ובאמצע הדרך, כמנהגם הנורא של בעלי הפלוקות פה בעת שהים סוער, עמדו ויחלו לדרש מקשי היום הנוסעים לשלם להם פי עשרה מהמחיר שהשתוו עמם. ובעת הסכסוכים האלה עם קשי היום הכו גלים והפלוקה נהפכה. ובכל זאת אי אפשר לסמוך על הספורים האלה, וצריך לחקר ולדרש ולברר היטב עפ"י עדים כשרים ונאמנים. זאת חובת הרשות, ונקוה כי תצליח לברר את הדבר והאשמים ישאו את עונם. אבל, אם להנפשות האלה אשר אבדו לא נועיל במאומה, אולי לפחות ישמש האסון הנורא הזה למנוע מקרים כאלה לימים יבואו. אולי תתעורר הרשות, ואולי יתעוררו נכבדי עירנו ועיר יפו המושלימים, היהודים והנוצרים, לבוא בדברים עם הרשות אדות זה, שתתקן תקנות בדבר, לקצב מספר האנשים אשר יש רשות לכל פלוקה לקחת בעת סערה ולקצב שכר הפלוקה אשר על כל נוסע לשלם בעת שהים שוקט ובעת שהוא זועף, ולשים ענש קשה על העובר על התקנות האלה ובפרט על בעלי הפלוקה שיעמדו באמצע הים בעת זעפו וידרשו מהנוסעים יתר כסף.
יפו ט"ו שבט. סוף סוף זכינו לקבל פני האורח הגדול אשר צפינו אליו. הנדיב הגדול אבי המושבות בא"י הבארון עדמונד רוטשילד הופיע יום תמול בשערי עירנו.
עוד מיום ג' שבוע זה חכה מר חזן פקיד מושב רל"צ לבוא אדונו וילן בלילה ההוא בעיר, כי ע"פ ידיעה תלגרפֿית מאלכסנדריא היתה האניה צריכה לבוא ביום ג' אכן התאחרה בדרך וביום ד' אחרי חצי היום נראתה האניה הלבנה הולכת ובאה.
כבר ידענו, כי אניתו של אורחנו זה צבועה לבן ועל התרן נס בעל ג' מראות: שחור לבן ואדום – כתבנית דגל ממשלת צרפת ועל הנס מרוקמים כוכבים, ובהראה האניה ממרחק ידעו הכל כי אנית הנדיב היא, וימהר העם אל החוף, וידים רבות היו עסוקות שם מטעם הממשלה לפנות הסחורות הרבות הצבורות במעברה, ושר השוטרים ושוטריו, ושר הפוליציי וסגניו עמדו על יד החוף ויקבלו את האורח בכבוד.
בוא בא הנדיב באניתו הוא עם זוגתו, אכן היא לא ירדה ביום ההוא ותשאר באניה, וירד הנדיב לבדו באניתו הקטנה ויקבל אצל אניתו הגדולה את מר חזן ויושיבהו לימינו ויעלו היבשה.
ובהגיעם אל המקום שמשם תוכלנה העגלות ללכת וישבו בעגלה וילכו ישר לבקר פני מושל עירנו – אשר הופקד בתלגרמא מהפחה לחלק כבוד להאורח – ושם העמדה בביאה שורת אנשי הצבא מזה ומזה, ובעבור האורח בתוך הרימו קני הרובה לאות כבוד. ויתמהמה שמה כעשר רגעים, ויסע ל„ראשון לציון“ ויבקר שם היקב ויקבל כבוד מבני המושבה ויחזור ללון באניה, ושם בא אליו מושל עירנו וישלב לו בקור בכבוד גדול, וגם מהרוכבים בסוסים מבני המושבה רל"צ, אשר התחרו במרוצת הסוסים לפני האורח בבואו במושבה, גם הם נלוו אליו ויעלו אל האניה. והיום בבקר עלה אורחנו היבשה וילך למושב פתח תקוה, ואחרי שעות אחדות באה אשת פקיד מושב פ"ת הנה ובלוית מר קאמיניץ עלתה לאנית הנדיב ותוריד את הגברת ותסענה לפתח תקוה.
מקצר אני, כי רגעי הפוסט ספורים. במכתב הבא – יום ב' הבא – אאריך יותר ואספר הכל בפרוטרוט.
* * *
המגדלור של יפו, גלויה מ-1900 לערך. המקור: ויקישיתוף
(מגליון 24)
מטעם הממשלה נשלחו להחוף שר השוטרים, שרי הפוליציי ושוטרים לקבל האורח, וידים רבות עמלו לפנות החצר והקרפף שעל החוף להיות חן המקום על עובריו, ובי"כ וכה והאניה עמדה, ואניות קטור קטנה הורדה מהאניה ובה הנדיב. ותסבב האניה הלוך ושוב עדי גשת אליה האניה הקטנה המובלה ע"י מלחים במשוטים, אשר בה ישב מר חזן, ואחרי ברכת השלום הורדה מהאניה אנית משוט קטנה וישב בה הנדיב ומר חזן, וחובלי האניה החזיקו משוט ובראשם ראש החובלים וילכו ויבאו אל החוף.
ופקיד החוף והרופא המפקד על בקור האניות לא חכו עד בא ראש החובלים אליו ותעודתו בידו, כדרכם תמיד, רק הקדימו ללכת גם הם באניות משוט ויקבלו התעודות בדרך, למען לא יהיה כל עכוב בשעת העליה.
והגברת לא ירדה, כי היתה עמלה מהנסיעה, ותשאר היא באניה. ויעל הנדיב על החוף ויקבלו פניו שרי הממשלה הנועדים שם, והשוטרים מפנים לו דרך. וילך רגלי ואמבוהה גדולה אחריו עד בואו אל קצה שוק החוף מקום תוכלנה העגלות ללכת, ושם חכתה לו עגלת הפקידות ממושב רל"צ וישב בה, הוא ומר חזן, ויסעו לבית מועצות הממשלה לבקר שם את מושל עירנו אשר חכה שם, ובמבוא הארמון העמדו שוטרים מזה ומזה וקני רובים בידם ובעבור עליהם האורח חלקו לו כבוד שרים, ויעל אל המושל ויקובל שם בכבוד ואחרי התמהמהו שם כרבע שעה ירד ויעל על העגלה ויסע בלוית מר חזן אל מושב „ראשון לציון“, והמושל שלח שלשה מחיל הרוכבים ללותו על דרכו עד בואו „ראשונה“.
תמונת העיר יפו, בהביטנו עליה מן הים, יפה מאד. העיר הזאת בנויה על גבעה אשר על החוף בתבנית חצי-עגול. הבתים מסודרים בשדרות שדרות, זו למעלה מזו. בעשרות השנים האחרונות נבנו ביפו הרבה בתי אבן עם גגות בטעם אירופא. הבתים האלה עם גגותיהם האדומים מוסיפים לוית חן על פני תמונת העיר. משני עבריה ישתרעו צפונה ודרומה נטלי החול אשר גורשו ממי ים התיכון ויכסו את כל החוף לארך במרחק שעה ויותר לרחב. נטלי החול האלה הולכים ומתרחבים יותר ויותר והם – סכנה אמתית לארץ. ב„ראשון לציון“ יגיעו כבר עד הכרמים וסכנה נשקפה מהם כבר גם לכרמים.
אך במקום אחר נדבר על זה בארוכה.
האניה לא תקרב ביפו אל היבשה, כי לפני החוף תמצא שורת סלעי-מגור, כי ע"כ תעמוד האניה הבאה ליפו במרחק ידוע מן החוף ומן הסלעים. מרוב הסלעים אשר מתחת למים, הים על חוף יפו סוער ומתגעש לעתים קרובות מאד. ביום סערה לא תעמוד האניה כלל, מיראה פן תנפץ אל הסלע וגם מאשר כי אז לא תוכלנה האניות הקטנות להביא את הנוסעים אל החוף. ואמנם, להביא את הנוסעים מן האניה אל החוף תבאנה אניות קטנות עם מלחים חרוצים מאד. באניות הקטנות האלה יובאו הנוסעים אל החוף, הם ומשאם וכל אשר להם. המלחים החרוצים יודעים לכון את מהלך אניותיהן הקטנות למהלך גלי הים. ואמנם, בגשתם אל הסלעים אשר לפני החוף יחנו רגע לעלות הגל מעל לסלעים והם עוברים ככה את הסלעים יחד עם הגל. חריצות המלחים האלה כה גדולה ונפלאה, עד כי רק לעתים רחוקות מאד מאד יקרה אסון וגם זה רק כאשר הים זועף.
העוגן הושלך; רעש גלגלי המכונה בהשלכת העוגן אל הים חדל. האניות הקטנות עפו במהירות נפלאה אל אניתנו; כל אחת התאמצה להיות הראשונה.
הנה קרבו אל האניה, אחת אחת, בשאון ורעש, בלחצם איש את אנית רעהו. המעלות עוד לא הורדו מן האניה ובעלי האניות הקטנות עמדו ויחכו בעינים כלות עד אם יתנו להם לבא אל לב האניה. ובחכותם קללו ויחרפו איש את רעהו, לא מרוע לב, חלילה, כי אם מהרגלם לזה.
האנגלים שלנו עמדו לפני גדר האניה, איש וקני-ההשקפה בידו האחת וספר ה„בדקר“ בידו השנית; עמדו ויביטו אל המחזה אשר לפניהם בעיני תמהון. נשען אל גדר האניה עמדתי גם אני ואביט… לא על התמונה אשר ידעתיה והכרתיה, כי אם על אניה קטנה אשר קרבה אל אניתנו. באניה הקטנה הזאת ישבו חמשה או ששה אנשים לבושים בגדי אירופא. במדה שקרבה אל החוף הכרתי שנים מן היושבים בה: ראש הועד הפועל ואחד ממורי מקוה ישראל. הבנתי, כי גם שאר האנשים הם ממיודעינו – מאנשי שלומנו – כאשר הרגלנו להגיד. ראש הועד הפועל, מכירי מפאריז, נתן לי אות שלום וגם המורה ממקוה ישראל.
לסוף: הורדו המעלות. המון המחכים על אניותיהם הקטנות פרץ בשאון והמולה אל תוך האניה וכרגע מלאה האניה אותם. הם קללו, חרפו, צעקו, רעשו, התגעשו, דחפו זה את זה; כל אחד חפץ לפרץ לו קדם חברו. כרגע היתה האניה לשדה קרבות מקום שם כל הגבור מחבירו יגבר עליו. פקיד שוטרים אמנם בא מן החוף, אך גם הוא עשה כמעשי אחרים: קלל, כעס, צעק, דחף…
מהומה ומבוכה… צריך להיות קר-רוח במדה מרובה לבלי התקצף והתרגז למראה הערבים אשר יסובבו את הנוסע מכל העברים וימשכוהו, זה הנה וזה הנה. טוב טוב אז לעמוד ולדום עד יעבור הזעם, או להמסר בידי אחד מבעלי בתי המלון או משרתיהם הבאים אל האניה לבקש את הנוסעים. היהודי טוב יעשה מאד אם ימסר את עצמו בידי בעל בית מלון קמיניטץ – זה בית המלון האחד ליהודים הראוי באמת לשם זה. טוב עוד יותר לנסוע מאלכסנדריה ע"י סוכנות קוק – זו הסוכנות היותר נודעה בארצות המזרח והיותר מסודרה. אך עם הסוכנות הזאת אפשר לנסוע רק במחלקה הראשונה והשניה (מחיר המסע במחלקה השניה מאלכסנדריה הוא כחמשים או כששים פֿראנק).
סוכני קוק היו הראשונים לבא אל האניה. חיש מהר – עד כמה שאפשר במהומה ומבוכה כזאת, לקחו הסוכנים תעודות-המסע מידינו ויצוו על מלחי אניותיהם הקטנות להוריד את משאותינו.
כרבע שעה עבר ואנחנו כבר ישבנו כלנו בשתי אניות קטנות ואנשי שלומנו אשר באו לקבל את פנינו ולברכנו בבואנו ישבו באניתם הם אשר באו בה. הנה ירדו מן המעלות גם סוכני קוק וישבו אתנו.
– לדרך! – צוה אחד הסוכנים.
ועל ראש המעלות נראה אז הקומנדנט. על ראשו היה כובע לבן אנגלי אשר ישאו יורדי הים באניות בארצות המזרח להשמר מקרני האור הלוהטים.
– קפטן! קפטן! – נשמע קול האנגלים במבטאם.
הקומנדנט הרים את כובעו מעל ראשו.
– יחי הקפטן! יחי הקפטן! – נשמע עוד קול האנגלים.
שכחתי לספר, כי אתמול בערב ערכו האנגלים מכתב-תודה לקומנדנט ואנכי תרגמתיו לצרפתית.
הקומנדנט של האניה „אוקסוס“ הוא אמנם איש טוב מאד, פאריזי „מכף רגלו ועד שערות ראשו“.
– יחי הקומנדנט! – צעקתי גם אני צרפתית.
ואניותינו התרחקו מן האניה הצרפתית ותלכנה הלך וקרב אל חוף יפו.
(המשך יבא)
אברהם ליודוויפול
* * *
(המשך מגליון 42).
על שפת הים עמדו המון אנשים ונשים, זקנים ונערים אשר באו לראות בבוא „השירה“.
[…]
המחשבות האלה התרוצצו בקרבי מדי הביטי אל החוף ועל ההמון אשר נאסף שמה לקבל את פנינו. וסירת הדוגה הראשונה קרבה היבשה. הראשון יצא סוכן קוק. הוא נגש אל ראש בית המכס וילחש לו דבר מה. ראש בית־המכס הניע ראשו לאות הסכמה. והמלחים החלו להוציא את הנוסעים אחד אחד אל החוף. כמו בירידה מן האניה כן גם פה בעליה אל החוף לא תעמוד סירת הדוגה על עמדה. הגלים הנדחפים אל החוף ונדחפים ממנו לאחור בסדר קבוע ידחפו גם את סירת הדוגה פנים ואחור – וכי ע"כ יעמוד אחד מבעלי המשוט על שפת סירת הדוגה והשני על שפת הים. והיה כאשר ידחפו הגלים את סירת הדוגה אל החוף ימהר העומד בתוכה לקחת את הנוסע בזרוע השמאלית וירימו מעט, והעומד על שפת הים ימהר אז ויחתוף את הנוסע בזרועו הימנית וימשכהו במהירות אליו, לאמר: אל החוף. תנועה לא נכונה אחת וסירת הדוגה נדחפת על יד הגלים אחורנית והנוסע יפול במים? אך לא! בעלי המשוט הם „זאבי־ים“, הם יודעים את תנועות הגלים בדיוק שאין למעלה ממנו.
– אחת, שתים… שלש! והנוסע על החוף.
– אחת, שתים… עמוד! הם לא הספיקו הפעם להביא את הנוסע אל החוף והגלים דחפו כבר את סירת הדוגה אחורנית. הנוסע, אשר הכין את עצמו לעלות עשה תנועה להתרומם, אך הערבי חזק ממנו וימשכהו אליו מבלי תת לו להשלים את תנועתו.
– אחת, שתים… שלש! – הנה כעת הנוסע על החוף.
בהיות הים שקט תעשה המלאכה הזאת כמעט בלי כל מעצור ומכשול. ורק ביום סערה על בעלי המשוט להראות את חריצותם הגדולה. וחריצותם לא רק גדולה, כי אם גם נפלאה במינה וקשה למצא חריצות יותר נפלאה במלאכה כבדה כזאת. בעלי המשוט יודעים את הים עם כל זרותיו, עם כל מעשיו המשונים לפעמים, עם כל תמורותיו וחליפותיו. יודעים הם את מנהגיו הטובים והרעים. הם מכונים את תנועותיהם לתנועותיו הוא. מקול גערתו לא יחתו. אם תהפך סירת הדוגה בלב הים, הם יודעים לשחות במים עזים. הם יבאו אל החוף. אך על הנוסע, כמובן, להזהר. בעלי המשוט ביפו נודעו בעולם וכל כותבי המסעות לארץ ישראל משבחים ומפארים את גבורתם ועוז רוחם. אך הם לא לא שונאים גם כסף ואם יוכלו יחמוסו, על כן אל נא ילך הנוסע יחידי בסירת דוגה.
אחד אחד עלינו אל החוף. מציאות סוכן קוק היא שעמדה לנו בטח, כי נפתחה לפנינו הדרך אל העיר מבלי לעבור דרך בית המכס.
עזבתי את עיר אלכסנדריא ואשב באניות-קטור הנקראת „אדעססא“ ושמתי פעמי לעיר יפו. עברנו דרך עיר חדשה אשר בעת נתיסדה חברת חופרי תעלת זועץ לחבר ים האדום הנקרא ים סוף עם ים התכון, הקימו יסודתה היא העיר קטנה פארט-סאיד. היא בנויה בנאוה לפי חוקי ומשטרי בונים חדשים, ושם נמצא מגדל המאיר על פני הים אשר הצרפתים והאנגליים ברוב חכמתם העמידו אותו שם למזכרת על חכמתם. – שמה נפשנו כשמונה שעות ורוב הרגשות עלו בקרבי עת גשנו אל החוף בהתבונני, איך אנכי עומד פה בפרשת דרכים מחולקים דרך אחד המוביל ארצה אינדיא חינא, והשניה הפנה דרך ים התיכון וכל כדור אייראפא פתוח לפניו, ובהתבונני על המחזה הזה ועל החכמה הנפלאה הזאת לחבר ים סוף עם ים התיכון דרך מדבר-חול אשר נשלמה ע"י המהנדס הנפלא לעספעס. אך עד היום עוד לא נגמר הדבר על נכון, כי מרוח סואה וסער אשר ינשב סביבות התעלה ימצא בתוכה לפעמים כמו גל חול ואבנים, ומוכרחות אניות קטור קטנות, לצוף על פני המים ולשוטט הנה והנה לפנות המקום לאניות הגדולות, ולטהר את התעלה מהחול אשר הרוח ינוע לתוכה, למען לא יהיה לאבן נגף להאניות הגדולות אשר יבאו שמה. – בהעיר הלזו מצאתי הרבה מאחינו אשר לרגל פרנסתם כוננו מושבם פה להביא די טרף לביתם, אף לא מצאתי מרגוע מאתם כי הם פליטי חלאת מין האדם אשר יתנו שם ישראל לשמצה בדרכיהם ובמעלליהם כי הם נקבצו מאלכסנדריא ומסטאמביל ואת אשר פלטה מדינת איירופא תקבץ אלכסנדריא וסטאמביל ואת אשר גם הן הפליטו תקלוט פארט-סאיד. העיר הזאת הוא מקום טוב להכנסה אשר כל אדם יוכל להביא די פרנסתו בכבוד, כי דרך בה יסעו כל הנוסעים מאיירופא לאינדיאה מאינדיאה לאיירופא ופה יעמדו להנפש מדרכם הארוך, ויראו את מחסורם אשר יחסרו להם ויקנו בכסף מלא, אם אך לא ירצו אחינו הגרים פה לחיות בבצע מעשקות, ואם ימצאו פה איזה אנשים היודעים דרכי מסחר איירופא, כי אז ראו שכר טוב בעמלם. וליושבי ירושלם אקרא: למה תדחקו עצמכם לחיות בירושלם ולחכות על נדבת אחיכם באיירופא? הלא טוב היה, אם תבחרו מאתכם איזה אנשים יראי ד' ויודעים גם בדרך ארץ להאחז בעיר הקטנה הלזו כי עתה תפקחנה עינכם לראות איך נואלתם עד היום, ותשחקו לאנשי איירופא ולמסת נדבתם כי תחיו חיי עונג, ותפארו גם כן שם ישראל במעלליכם. ואת שלום העיר תוכלו לדרוש מרחוק כי רק ערך שש עשרה שעות בדרך ים מארץ הקדושה ותוכלו לבקר לפעמים גם בית ד'.
התמהמנו שמה כשעות אחדות ואחרי הצהרים החילונו לשום פעמינו ליפו. בנסיעה הלזו על האניה ראיתי אנשים שונים ממדינות שונות מאחינו העברים אשר תוי ששון ושמחה נראו על פניהם, ובמרוצת דברינו שאלתים אן איפה מגמת פניהם ובקול שמחה השיבוני: „בית ד' נלכה“, אז עלה על רעיוני דברי מנעים זמירות ישראל: „שמחתי באומרים לי בית ד' נלך“ והתעלסנו מאד באהבים כי חכינו בכל רגע אשר נבוא עד גבול ארץ הקדושה, וכל כך התענגנו עד אשר העת נתקצרה לנו ונראתה בעינינו רק כרגעים אחדים, ופתאום הופיעה נגד עיננו מגדלי עיר יפו. אכן רוח סערה החל להתחולל על ים והים עשה משחוק מספינתנו עד אשר דמינו כי תתפוצץ לרסיסים. עודני עומד תפוס ברעיוני אשר אולי כמקרה יונה בן אמיתי אשר ירד בים יפו לברוח תרשישה, והרוח החל לרדות באף עוזו נאלץ היה להגיד לפני מרעיו: „עברי אנכי“, ויען כי התיימר בשם „עברי“ השליכוהו הימה, יקרני גם אני, ונבקה רוחי בקרבי, עד אשר רחם ד' עלינו והסער קם לדממה, והספנים התחילו לירד עוגנה הרחק מן החוף. ספינות דוגות ערביאות התחילו לשוט ולסבב אותנו והספנים התחילו להוריד אותנו מן האניה והובילונו העירה. הנוסעים היו רובם ככולם הבאים רק לראות את שלום ירושלם כי לשמה ולזכרה תאות כל נפש ואין הבדל בין דת לדת כולם יעריצו את שם ירושלם והמונים המונים מכל אפסי ארץ ינהרו אליה. (המשך יבוא.)
* * *
(המשך מגליון מ"ג)
מה עצמה היתה שמחתי בראותי, אשר קרבו אניות-דוגה קטנות להובילנו החוף על גבול ארץ הקדושה (וכמחלוקת ר"י ורבנן בגיטין דף ח' ע"א) ועוד מעט ורגלי ידרכו על אדמת הקודש. מרחוק ראינו את העיר, אך הרוח לא נתננו לשוט מהרה על פני המים, ובכח עוזו הדפינו בגלי תהום וירדפנו בסערתו בלי הפוגה, ופני הים סביבות החוף מכוסים בקצף מי גלים (שוים). שאלתי להנוסעים עמדי, מה זאת? והשיבוני לפי תומם, כי קבלה אצל הספרדים, אשר מעת ירד יונה בן אמיתי לברוח תרשישה והושלך פה הימה, מני אז לא ינוח הים מזעפו. אם קבלה היא נקבל, ובלבבי דמיתי (ואולי כוונתי להאמת), יען כפי סלע נטועים בתוך הים לכן מלא פניו בקצף (שוים)…
אחזנו דרכנו דרך שני כפי סלעים גדר מזה וגדר מזה והדרך סגור על מסגר בכפים וצורי חלמיש עד כי אין דרך לעבור רק במשעל צר, ומדי תעבור אניה דרך שם תפול רתת וחלחלה גם על המלחים אשר הסכינו לעבור דרך שם ובכל עת מדי עברם יצעקו לאלהים (אללא לא! אללא לא!) וגם אנכי חרדתי לקול הקריאה וימת לבי בקרבי, וכל האנשים אשר נסעו עמדי פנו גם כן מיראה ופחד כי היינו בסכנה גדולה בעברנו בין טורי האבנים האלה. אך תקותנו היתה בד' ובעזר העליון עברנו בשלום.
קרבנו אל סלע גדול (אשר הונח שם לכבוד קיסר עסטרייך אשר נסע שם) לצעוד בשלבי הסלע אל היבשה ובלוית ה' חיים בעקער איש הוראדנא אשר נתארחתי בביתו באנו העירה ועברנו דרך השער, והנה העיר בנויה כמשטר כל ערי הקדם ובתיה בנוים מאבנים לבנות, וממעל לראשי העיר נראו ראשי ארמונות מבתי מסגד הישמעלים, ולעומת זוהר השמש אשר הופיע על מגדלי העיר נראתה העיר מרחוק כמחרוזת פנינים מעולפת ספירים. עיר יפו היא מקום אשר מי הים יצופו סביבו על כן ינהרו אליה המונים המונים מארצות המערב וארץ מצרים לשאוף אויר צח ולרחוץ במי הים כי היא על חוף ימים תשכון, ואנכי בנסעי חזרה לביתי נשארתי בה גם כן ימים אחדים לרחוץ במי הים. בדורות קדומים היתה עיר יפו עיר בצורה למאוד עד כי נאפאליון באנפארטע האדיר והעריץ צר עליה בחודש פעווראר בשנת 1799 ולא יכול לה, ועד היום נמצאו שם זכרונות וציונים עתיקים מחרבות הראשונים. בחפצי היה, להתמהמה פה ולבקר את העיר ולראות כל מחמדיה, אך התשוקה הנמרצה אשר סערה בקרבי, לראות עיר הקודש ולדרוש את שלומה (וכתשוקת נעים זמירות ישראל אשר בעת השתפכות נפשו ביקש „מתי אבוא ואראה פני אלהים“) לא הניחתני להתמהמה פה, ומה גם כי קרבו ואתיו ימי חג הבכורים וחפצתי, לחוג חג הביכורים בירושלם, על כן חשתי ולא התמהמתי לשום דרכי ירושלמה. שכרתי לי שני חמורים אחד בעבורי והשני בעבור הבגדים והכלים שלי עם ערבי אשר הוא הולך רגלי אחרי החמורים והשתוממתי על המראה בשמעי, איך גם הערבי יכנה ירושלם בשם „קודש“. קצבתי משכורתו ששה באשליקעס הוא כערך שני רוב"ם מעות רוססים, ולפינת ערב שמנו דרכנו לבוא ירושלמה. (המשך יבא.)
גם היום סוער עדיין הים ומתקצף. האניה הרוסית שהפליגה אתמול לתוך הים, התקרבה אלינו שוב ומחכה בקצר-רוח להתפיסותו של הים.
אניה רוסית זו אינה מן אותן האניות העושות את מהלכן התכופות מאודיסה לאלכסנדריה וחזרה, זו הולכת לפרס, ובכדי להנצל מגזרה של הסגר בקושטא לא לקחה עמה שום נוסעים במחלקה השלישית שלה. אבל מפה הודיעו לה, שמחכים לה כאן שלש מאות עולי רגל מושלמים (החפצים להשתמש בה לנסיעתם למכה הקדושה), ובשביל כך, כנראה, קשה לה לעזוב את יפו.
מטילות עכשיו לא רחוק מהחוף עוד שתי אניות.
– – –
מחנה עולי רגל פרסים ביפו, יוני 1900. המקור: ויקישיתוף
אתמול, יום השני בשבוע, היה יומן של הספינות. שבע ספינות, אחת אחר אחת, השליכו באותו היום את עוגנן אצל חופנו, והגלים השובבים קבלו אותם בסבר פנים יפות ולקקו בנחת את שוליהם.
הדואר הובא בשתי ספינות.
בספינה הרוסית באו כשלשים נפש מאחינו: אנשים נשים וטף. בתוך אלו שתים עשרה נפש מאחינו הגורזים. צעירים לעבודה ולהסתדרות לא באו הפעם כלל.
האניה הרוסית-הפרסית הזדינה ג"כ בסבלנות ונשארה בחכוי לחבורת עולי רגל המושלימים ובמשך כל היום נשמעו ברחובות עירנו הרנה והצהלה של העולים החסידים. כל עולה וחבורת מלויו, כל עולה ודגליו ותופיו ורכזניו.
[…]
איקס
"הצבי", שנה עשרים ושש, מס' 43, 18 בנובמבר 1909, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הסיירת האמריקאית USS North Carolina, שנה: 1911 לערך. המקור: ויקישיתוף
יפו
[…]
האניה הגדולה Nord Kar Lien מארצות הברית עומדת כעת בנמל עירנו, בה יש 860 אנשי-צבא-ימיים ומהם 16 יהודים, וכעשרים שחורים, מספר המקלעים 42 – מהם 24 קטנים כשני מתר כל אחד, 18 כארבע מתר כ"א. גם יש 2 מקלעים גדולים. אורך הפה של המקלעים האלה 5 מתר. האניה הזאת מכילה 2 תרפידים, 2 אניות-קטור קטנות, 2 אניות קטנות ההולכות תחת המים, גם יש בה תלגרף בלי חוטים ותליפון. 5 עששיות חשמליות מאירות בה. האניה טוענת 14000 טון סחורה.
ביום א' עלו עליה תלמידי התחכמוני ועזרה וביום ב' עלו עליה כל תלמידי שערי תורה עם מוריהם.
היום אחר הצהרים כבבר נסעה מפה לבירוט ומבירוט, תלך למרסין ומשם לנפולי ושם תחכה עד אשר תקבל ידיעה לאן תעשה דרכה. מטרת נסיעתה היא רק להתלמד במימי ים התיכון.
בן אברהם.
"החרות", שנה ראשונה, מס' 12, 18 ביוני 1909, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 