סירות משא ערביות בנמל יפו. צילום: זולטן קלוגר, 1934. מקור: ויקישיתוף.
הספנים היפואים והממשלה
ועוד מודיע העתון הנ"ל:
מושל המחוז היפואי הזמין את ראשי הספנים לאספה, בנוכחות הגנרל בירון, ה' מילר ושנים מהעיריה והאגודה המושלמית-הנוצרית ולשכת המסחר ביפו. הוא פקד עליהם להוריד את היהודים הבאים באניות מן המדרגה הראשונה לפי תקנות ההגירה החדשות כלומר את התירים.
הורדת הסחורות לחוף יפו והמהגרים
אותו עתון מודיע:
מנהל החוף המיור ג'ון הודיע לבאי-כח האניות המסחריות ביפו, כי הממשלה לא תרשה להוריד שום סחורה מהסחורות המובאות ע"י האניות אלא רק לאחר שיורידו הספנים היפואים את כל המהגרים הבאים באשלות מן המדרגה הראשונה (כלומר תירים). באי כח האניות מתאספים כדי לדון על התשובה שיתנו להודעת הממשלה.
הארץ, שנה שלישית, מס' 591, 22 ביוני 1921, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
טלגרמה של סוכנות „אקסטשנז'“ מודיעה מיפו, כי המצב הנהו שם רציני מאד וכי הולכים ונמשכים שם חכוכים תדיריים בין הערביים והיהודים.
ספנים ערביים סרבו להעביר עולים יהודים אל החוף. (כפי הנראה, החלוצים שהיו בדרך הגיעו כבר לחופי ארץ-ישראל). מפאת התנהגותם זו של הספנים הערביים עומדות ספינות אחדות חדש ימים בקרבת החוף ואינן יכולות להוריד לא נוסעים ולא סחורות.
השלטונות הבריטיים נסו להעביר את העולים מהספינות אל החוף בעזרת אנשי-צבא, אולם אז פרצה תגרה בין ההמון והחיילים, ואנשים אחדים נהרגו ונפצעו.
ירושלים. נתפרסמה פה הודעה רשמית ע"ד המאורעות האחרונים ביפו, האומרת:
בימים האחרונים קמו ביפו קושיים רבים בהורדת יהודים בודדים אל החוף, הערביים בעלי-הסירות שמו מכשולים ועכובים רבים, כדי שהיהודים לא יוכלו לעלות על החוף. אותם הדברים נמשכו גם אחרי אשר עלה בידי יהודי לעלות על החוף, כי בכל פעם היה המון רב של ערביים נקהלים על יד הנמל ומעמידים בסכנה את חיי היהודים העולים על החוף.
ביום 30 יוני באה ליפו ספינה מביירוט שהובילה 10 יהודים פלשתינאים. הנוסעים ירדו אל החוף בלי כל עכובים. אולם בשעה שהמשמר הצבאי שב אל הקסרקטין, התנפלו עליו הערביים. יריה אחת יצאה מאחת הגגות בקרבת הגן העירוני, אולם במקום לפגוע באנשי-הצבא פגע הכדור בערבי שהיה ברחוב והמיתו. ערבי שני, אשר נסה לחטוף את הרובה מידי חייל, נפצע קשה.
החיילים ירו בערביים ופצעו בהם איש אחד. ערבי שני נפצע בשעה שהתנפל על שומר צבאי.
כעת שקטה יפו.
"הצפירה", שנה שישים, מס' 142, 8 ביולי 1921, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זהו נוסח המברק השני שנשלח לנו מיפו ע"י עורכנו ה' איתמר בן-אב"י, אתמול, יום ו', בשעה אחת-עשרה ורבע, ושמסבות בלתי תלויות בנו לא הגיענו עד לחתימת הגליון.
אה"מ "סֶנְטוֹר" (Centaur) בחוף יפו, 30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
הנציב בארצנו
קבלת הנציב ביפו
השעה עשר ועשרים דק בדיוק, ובאפק – עוגנת ספינת-מלחמה אנגלית, אפורה ומלאה הדר. בנמל התרגשות ותנועה. המפקד סטורס, בלוית פקיד-הים ג'יון וקצין-השוטרים ליום אחד, אברהם שפירא, נכנסו לתוך הסירה שעמדה מוכנה לקראתם. ראש-היממים עלי, הידוע לכלנו, קורא לאנשיו להכות במשוטים. אני נגש אל המפקד סטורס ומבקש ממנו להביט אחורנית, אל פני הרציף, כי שם, מאחורי לסורג-עצים עומד בן-דוב המאושר ומכונת-הראינוע לצדו לקלט את התמונה הנפלאה של מושלי המקום בצאתם לקראת הנציב היהודי. סטורס מצטחק בשמחה והתמונה נקלטת – כשהסירה מתחלקת על פני המים שבנמל השקט.
הרגעים עוברים והכל – עיניהם נטויות לשם – אל הספינה הגדולה אשר מעל לשלשת תרניה מנופפים דגלים אנגלים באויר הצוחק של שמש הבקר החמה. הנה הגיעה סירת המפקד סטורס אליה, אך, המרחק גדול יותר מדי ואי-אפשר לראות היטב מה סדר-הדברים – מי עלה לראשונה, מי קבל את פניהם והיכן הוא – הנציב?
פתאם – יריה באפק. הטקס החל, איפוא, כאשר מסר לי המפקד סטורס עוד לפני שלשה ימים במשרדו שבירושלם, וידעתי מראש ששבע עשרה פעם יקלעו המקלעים – שהרי אחת ועשרים פעם קולעים לקראת נסיכים, ומאה ואחת לקראת מלכים גדולים. אנו מתחילים למנות: אחת, שתים, שלש, ארבע – עד לשבע עשרה. הסירה הקטנה שגחרה לצדה של האניה הגדולה נתקת מעליה וחותרת היא לחזר אל הנמל. אנו נרכנים כלנו לראות את אשר נוכל, אך הסירה בחרה בדרך עקלקלה ותמלט מעינינו לרגעים. לבנו שואל: האם הכל כשורה?
והנה שקשוק משוטים, קריאות היממים, עלי משמיע את קולו: והאנגלים קוראים שלוש פעמים תרועות-גיל (היפ-היפ-הוררה) לקראתו. הסירה עברה בשלום את הסלעים, שקצף רב החל לכסותם, ובעשותה חצי-מעגל התנהלה לארך גדרו של הרציף מאחורי בית-המכס, עד שצצה לקראתנו בכל קלותה – ובן-דוב מראנע בלי הרף.
המצביאים האנגלים, שיי וחבריו, שעמדו על מפתן הרציף, מרכינים את ראשם לקראת הבאים: סטורס יוצא ראשונה, להכין את הדרך להנציב העליון, והנה מופיע הוא בעצמו לבן כלו, בבגדי-שרד של מושל עליון. שרווליו וענקו מקושטים עלי-זהב וסרט רחב, ארגמן-סגול, מסביב לחזהו, תחוב אותות-כבוד מזהירים, ולירכו – חרב הכבוד.
הנציב העליון הרברט סמואל בנמל יפו, 30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
הוא קופץ בתנועה קלה מתוך הסירה אל מפתן-הרציף, כשאברהם שפירא עוזר לידו. המצביאים משתחוים ומציגים לפניו את ראש העיריה, את ראש תל-אביב, את ד"ר אידר, ה' לנדמן וה' ניורוק, באי-כח ועד הצירים ועוד אחרים – ומנהלים אותו מיד אחר-כך לקראת הרחבה הנמלית הנאה שלארך שפת-הים. התזמרת הצבאית עמדה כבר הכן לקראתו ולקול המנצח החל במהלכת המלך ותמשיך במנגינות צבאיות שונות, כיאות לכבודו, ומשמר-הכבוד, כמאה איש בערך, מרים הנשק לאות משמעת.
אז יעבר הנציב העליון בין שתי שורות המשמר לברך את אנשי-הצבא ולפקדם, ומשם – צועד הוא בצעדים מדודים אל פני האהל שנתקע בשבילו ואנחנו כלנו – העתונאים, האורחים, – מרחק-מה ממנו אחריו.
הריהו באהל, עומד במרכז, כשממעל נשמע רעש שני האוירונים העפים לכבודו ובמזרח נשמע רעש מקלעי היבשה הקולעים לתהלתו. שוב מנגנת התזמרת – עד שראש-העיריה מוציא מגלה מתיבה של עץ-זית וקורא בערבית את ברכת ברוך-הבא.
המתרגם מוסר באנגלית, ואחריו פושט ה' דיזנגוף, ראש-עירית תל-אביב, מגלה גדולה וכתובה הדר, וקורא מתוכה ברכה נלהבת בעברית להאיש שזכה להיות המקים הראשון את הבטחתו של בלפור, ללויד-ג'ורג' למלך אנגליה ולעם העברי. והמתרגם היהודי, מר גורדון, מפקידי הממשלה, מוסר את טופס המגלה באנגלית צחה.
הנציב העליון שומע ברצינות רבה ולכשנגמר הכל – פותח הוא במנאם תשובה. מלים לא רבות, בקול קצוב ומובן היטב, מגיד הוא מדוע בא לכאן בשמו של מלכו – מלך בריטניה הגדולה: לפתח את הארץ, לעשותה מה שהיתה לפנים, ולהשליט צדק בין כל תושביה, יהיו מי שיהיו, יהודים, נוצרים, ערבים.
והטקס נגמר, כשנמסרות לו המגלות, ששלישו הצבאי מקבל מידי הנותנים. הרגע היותר גדול בדברי-ימי ישראל נחתם. למן רגע זה סיר הרברט סמואל הוא המושל על הארץ הזאת – בקשר ישר עם בריטניה הגדולה.
אך הנציב העליון לא רצה לעמד בתקף הסדר המקובל, ויבקש משלישיו ומהקצינים העליונים להציג לפניו את כל האורחים כלם, שבאו לבושי-חג לקבל את פניו. ומאיש לאיש עבר, בבת-צחוק על שפתיו, לברכם בשלום – אותם שהכיר מימי שהותו לפני הפסח ואותם שידעם בפעם הראשונה. לכלם לחיצת-יד, לנוצרים, לערבים, ליהודים, עד שהגיע למכונית שעמדה הכן להסיעהו הלאה מיפו הנמל.
[…]
בוא הנציב העליון הרברט סמואל לנמל יפו,30 ביוני 1920. מקור: ויקישיתוף.
בסירה לקראת הנציב
עד-ראיה מסר לנו את הפרטים הבאים:
בשעה עשר ושלשה רבעים ירדו לקראת הנציב, הקולוניל סטורס, המיור דז'ון, מר אברהם שפירא (שלבש להזדמנות זו בגדי שרד מיוחדים, כי לא הורשה לכל מזרחי להמצא בנמל) ועוד סרדז'נט מיור אחד. בסירה אחרת עלו רופא ההסגר דר' שמי ואנשיו, אליהן נלוו שש סירות ובהן ספנים ערבים שהקיפו את אנית הנציב במשמר כבוד. בכל סירה היו שני שוטרים. האניה עגנה בשעה אחת עשרה בדיוק. אנית המלחמה היתה מקושטה יפה בדגלים אנגלים וחיילים אנגלים מלאוה. רופא ההסגר עלה ראשונה ובקש כנהוג תעודת הבריאות שנמסרה לו מיד ע"י נציב הארץ בטקס הרגיל. אחרי שנבדקה האניה בכל חדריה ותאיה הורשונו לעלות לאניה, עלה ראשונה הקולונל סטורס, ואח"כ יתר בני סירתנו. הקצינים ברכוהו בכבוד צבאי.
לפני רדת הנציב לסירה עמדו באולם האניה כמאה חיילים מצבא הים שבאו באנית המלחמה במשמר כבוד, בחרבות נעוצות והנציב עבר במשמר כבוד. ברכות הפרידה מרב החובל וממלחי האניה היו חמות, הסרז'נט מיור ומר אברהם שפירה הלכו לפני כל ואחריהם ירדו בסירה הנציב והפקידים שעלו על האניה לקבלו. אוירונים עופפו וכשסימנו את שעת רדת הנציב ניתנה פקודה לתותחנים לירות את י"ז היריות. בתוך משמר כבוד של סירות עברה ספינת הנציב. הספנים הערבים הרימו משוטיהם בכבוד צבאי וברכו את האורח הנעלה בתרועות גיל והשוטרים עמדו על רגליהם.
כדרוך רגלי הנציב על הרציף ענו תותחי החוף בשבע עשרה יריות.
"דאר היום", שנה שנייה, מס' 222, 2 ביולי 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מעגן האניות הפתוח בחוף יפו, צילום בספר מ-1906. מקור: ויקישיתוף.
על שביתת המלחים הערבים ביפו
סופרו היפואי של „אליף בא“ כותב על שביתת המלחים הערבים שפרצה בחוף יפו לפני ימים אחדים כדברים האלה:
„המלחים שבו לעבודתם בפקודת המושל לאחר שאסר על חברת „אכספרס“ להשתמש בסירותיה להעברת הנוסעים. אח"כ דרש מן החג' עלי כתה כי יבוא לבית הממשלה יחד עם ראשי המלחים, לשם משא ומתן אתם.
„הם התאספו אצלו והמושל בקש מהם כי יבחרו שנים מהם שיסעו לירושלם ויבואו בדברים עם הנציב העליון.
„קרוב לודאי, כי השאלה הזאת תקבל צורה רצינית, כי המלחים עומדים לשבות מן העבודה אם חברת ה„אכספרס“ הציונית תמשיך לדחוק את רגליהם. הם אומרים, כי לא מן היושר הוא שהממשלה תתחשב עם טובתו של אחד מפועלי החברה הזאת ותקריב את טובתם של ששת אלפים נפש (המלחים ובני משפחותיהם).
„הציונים מתאמצים בכל הכחות וההשפעה אשר להם להמריץ את הממשלה כי תתן להם את חופש הפעולה, כי הם חושבים את עצמם כבני-הארץ בעצמם, בהתאם לתנאי המנדט והכרזת בלפור.
„החברה הנ"ל רצתה לבוא לידי הסכמה עם סוכני האניות להעברת הנוסעים והמשא מן האניות אל החוף במחיר יותר זול מן הקבוע אצל המלחים בני הארץ אך הסוכנים לא הסכימו לכך ובכרו את בני הארץ על פני הזרים“.
"הארץ", שנה שלישית, מס' 554, 8 במאי 1921, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האניה „רוסלן“. – במשך היום השני הורד המשא מעל האניה רוסלן ששבה עם המטען והובא לבית-המכס. התברר, כי השמירה על המטען לא היתה כסדרה והרבה חבילות מאורזות נפתחו, וחפצים שונים חסרו בהן. האנשים אשר נשלחו מטעם ועד הספינה עם האניה במטרה לשמור על החפצים מוסרים, כי רב-החובל שלל מהם את היכולת לפקח על החפצים.
"הארץ", שנה שניה, מס' 168, 14 בינואר 1920, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
– עם ימות הגשמים בארץ ישראל התחיל מועד-הרחיצה בחמי טבריה. בגלל הסערות היו מוכרחים להפסיק את חיבור-הדרכים בין טבריה והתחנה סמח של מסה"ב חיפה-אדרעי באמצעות אנית קיטור, ובמקומה סדרה „החברה של ההפלגה בים כנרת“ חיבור על ידי אוטומובילים בין סמח, כנרת, טבריה, נצרת, ראש-פנה וצפת. האוטומובילים האלה מחברים את המושבות בגליל העליון והתחתון.
בשבועות האחרונים התגבר שיט האניות בחוף יפו ואין יום אשר בו לא תכנסנה שתים, שלש אניות אל החוף. בימים האחרונים באו אל החוף ביום אחד לא פחות משלש אניות של חברות שונות עם נוסעים וסחורות בשביל ארץ-ישראל. ביום הראשון לדצמבר הגיעה אל החוף בפעם הראשונה למן חודש אוגוסט 1914 האניה האשכנזית „סמירנה“ עם עצי-בנין, רהיטים של ברזל, כלי-בית, מכונות-תפירה ומנורות-נפט בשביל ארץ-ישראל וסוריה.
"הצפירה", שנה חמישים ותשע, מס' 5, 7 בינואר 1920, עמ' 2. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האניה „רוסיה“ הנושאת לראשונה גולי ציון במספר גדול להשיבם לגבולם, הגיעה לחופנו עוד בליל היום החמשי. עד עתה היו השבים ומגיעים לחופנו במספרים זעומים, ואולם האניה הזאת הנושאת את העולים במאותיהם – כמה חכינו לה. הטיל הקב"ה סערה חזקה בים, ראינו את התנדנדות האניה בין גלים זידונים במרחקי האופק, ראינו רמזי אורה מרחוק, ולהגיע אליהם לא יכולנו. יום ושני לילות עמדה האניה. הספיקה אחת הנוסעות אשר קרבו ימיה ללדת וילדה בן בהטלטל האניה במי יפו. ארכו השעות. בלב דופק עמדו יהודי יפו על החוף, הביטו אל קצף הים, ובאניה – על ספונה עמדו מאות האנשים, מעוני רוסיה, מעוני הדרך הארוכה, אחוזי געגועים למולדת.
ביום הששי שקט מעט הסער. הספינה העברית היתה הראשונה לגשת אל האניה להוריד את הנוסעים הראשונים תחת הדגל העברי. ואחרי הספינה העברית נעו על פני המים, חצו בין גלים ובין סלעי החוף עשרות עשרות סירות הערביים בהנהלת הספן הידוע כ"כ לכל באי הארץ, מר עלי חמיס.
במשך שעות אחדות ירדו כל הנוסעים. גם אלה שאמרו להפליג עד חיפה. רק אי אפשר היה להספיק להוריד גם את החפצים, כי הלך הים וסער, ותשעה צעירים התנדבו להשאר באניה לשמור על החפצים, ורק ביום הרביעי לשבוע זה יגיעו שוב ליפו.
[…]
"הארץ", שנה שניה, מס' 149, 23 בדצמבר 1919, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
