בנמל תל אביב

היום תעגון אנית „עתיד“

היום עומדת לעגון בנמל ת"א אנית „עתיד“. האניה זו תביא כמות גדולה של קמח בשביל הסוכנים פדרמן ומרכס מאלכסנדריה ופורט־סעיד. כן גם תביא האניה כמות גדולה של סוכר בשביל ה' מטלון.

את תעודת השחרור תקבל האניה מידי באי כח השלטונות שיצאו לקראתה – 8 מילין הרחק מנמל יפו ואחר כך תעגון בנמל ת"א.

"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

יום הים ביריד המזרח

מסבה מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית. – מסדר ארגוני הספורט הימי בהשתתפות מלחי אנית „תל אביב“. – אספת־עם רבתי באמפיתיאטרון. – נאומים נלהבים של ה"ה דיזנגוף ושרתוק

לאחר המסבה הנהדרת מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית (ראה עמ' ב) נתנו אמש ראש העיר תל־אביב מר מ. דיזנגוף וחבר ההנהלה הציונית ה' מ. שרתוק באמפיתיאטרון של יריד המזרח, במעמד אלפי אדם, בטוי עז ונמרץ להרגשת הישוב והאומה לנוכח הצעדים הראשונים על חוף ימה של תל־אביב לאור המסבות שהביאו אותנו בארץ אל ימינו אלה.

המסדר

לפני הנאומים, שנשמעו תוך הקשבה יוצאת מן הכלל, נערך מסדר מרהיב בהשתתפות שיירת הקצינים, המלחים והעובדים באניה תל־אביב על דגלי ציון ובריטניה, כן גם חברי „זבולון“ ו„הפועל“. עם הרמת הדגל הלאומי בצד דגלי ים של עמים שונים על מגדל הביתן לתוצרת הארץ פרץ רעם של מחיאות כפים, שהרעיש את הסביבה. שתי תזמורות של „מכבי־אש“ ו„הפועל“ הנעימו את הזמן במנגינות עממיות שהשרו רוח של גיל בהמונים המצפים לדברי קברניטי הישוב.

במרכז הבמה נתלה בד צבעוני מטעם האגוד לספנות העברית על רקע סירות בלב ים ועליו הכתוב: אל הים: נמל תל אביב! ספנות עברית! חלוצי הים! כל נוסע, כל ארגז מטען באניה העברית אבן לבנין!

רמקול של חברת ראדיו א"י הפיץ למרחקים את דברי הנואמים, שנקלטו גם מחוץ לאמפיתיאטרון. קול חבר „הפועל“ הכריז: „אנחנו הפכנו חולות אלי עיר ונעש ים למולדת“. חבריו השיבו על קריאה רמה זו ב„הידד“ והקהל הרב בתשואות חן ממושכות.

על הבמה עולה מ. דיזנגוף ואתו מ. שרתוק ומלויהם.

מדברי ה' מ. דיזנגוף

הישיש הנערץ מ. דיזנגוף אמץ קולו והכריז על חג ימי לישראל, על הימים הגדולים שאנו חיים בהם כיום, לא יעברו בלי להשאיר זכר וסימן בהיסטוריה של עמנו וארצנו, על ימים שהם כמפנה בדברי ימי הישוב וישראל ומברך את ספני ישראל שבאו להשתתף בחג הזה. הנואם סוקר את פרישת המכאובים, המלחמות, התבוסות והנצחונות של הישוב העברי החדש בן 50 שנה והעיר העברית הראשית בת 27 שנה מול כוחות ההרס ובני המדבר ומסיק מסקירתו זו, שכדי להגיע למטרה נכספת יש להעיז, לרצות ולגלות רצון כביר. כיום פנינו אל הים, שאנו רוצים לכבוש אותו.

„אנו רוצים גם במים שלנו – מי תל־אביב, עם ספינות משלנו, שיחברו אותנו עם העולם הגדול ועל סיפונן מתנוסס לתפארת דגל ציון.”

מר דיזנגוף מדבר להלן על אי הצדק הקורע עד לב השמים שנעשה לנו במימי הארץ ועל היבשה. „כעת צעדנו ראשונה בחופה של תל ־אביב ואין הכוח שיזיז אותנו מכאן.” פירוש מלא חן ופקחות נותן דיזנגוף לדברי הקדמונים, שהעולם מורכב מאש, ממים, מעפר ורוח, ארבע סגולות שאותן מיחס ה' ד. לאומה הישראלית במולדתה: חלק שכבר חי וקיים בהווה וחלק העתיד לבוא. ועוד מזכיר ה' ד. את קריאתו הגדולה של פרידריך הגדול: „עתיד הארץ אל הים” ו„הים נחוץ לנו כאויר לנשמה”. בקול רטט ובדמעת עין פונה דיזנגוף אל הדור הצעיר ואומר: „מקנא אני בכם, אתם הדור הצעיר, שבגורלכם נפל להוציא לפועל דבר גדול שחלמתי עליו ושלא אוכל בודאי, – כי כוחותי לא יספיקו להוציאו אל הפועל יחד אתכם”. „מה שהבטחתי לכם אנו עומדים להשיג ולא משום שאני נביא או חכם אלא משום שאני נכנס רק לדברים בטוחים.” רגע של הרהורים ושוב מתרומם רוחו של דיזנגוף והוא מכריז על המשך בנין הארץ בים וביבשה ובאויר („גם תורם של אוירונים יגיע אצלנו ואז נתחבר לא רק בים וביבשה אלא גם באויר עם מרחבי העולם”) מתוך עבודה, שויון וחופש. בסוף דבריו קרא ה' דיזנגוף את הצבור לאמץ את אוצר מפעלי ים ולעשותו לדבר כביר, כדי שיהיה מכשיר ענקי בשביל המפעל הגדול (תרועות ממושכות).

בסיימו את הנאום ביקש ה' דיזנגוף סליחה מאת הקהל שהוא עוזב את האספה הנהדרה אבל חזקה עליו מצות הפרופ' מרקוס ללכת הבית לנוח כדי שיוכל לאסוף כוחות חדשים לדבר בפעם השניה לא רק על הים אלא גם על „כיבוש האויר” (קריאות מרעישות: יחי דיזנגוף! לחיים ארוכים וטובים!)

מדברי ה' מ. שרתוק

חבר הנהלת הסוכנות ה' מ. שרתוק פתח ואמר: רבותי, קהל תל־אביב, אתכם יחד עומד הערב הישוב כולו, עומדים חלקים גדולים של עמנו בגולה כשפניהם אל הים, אל הים התיכון. חג לנו הערב, אבל לא חג של גמר אלא של התחלה, לא של ביצוע אלא של גיוס. עלינו לגייס כוחותינו למלחמה גדולה וקשה על מקומנו בים זה, על עמדותינו לא רק בחוף הזה, כי דרכנו לארץ על פני הים הזה”. להלן דבר ה' שרתוק על הכמיהה לקרקע שהביאתנו הלום, „ואם צמאנו למים הרי למים חיים שאותם השקענו בתוך האדמה להשקות להפרות את השממה בבואנו הנה פנינו עורף לים ורק לאחר ימים רבים פנינו גם לים שמאחורינו”. ה' ש. מדבר בהמשך נאומו על כיבושינו המצערים עד כה ועל ראשית הצעדים לתקון הדבר, על התנכרות מצד הממשלה, על הזעזוע שמצאנו בראשית הדרך אבל גם לאחר התחלה, מביע ברכה למעפילים הראשונים ולמסיעיהם, מונה מכשולים רבים שהם כאבני נגף על דרכנו, מעמיד להשואה את ההישגים בנמל חיפה מול התוצאות השליליות במו"מ על כיבושים גם בנמל יפו, ובדברו על תקופתנו מדגיש הנואם כי נס גדול התרחש לנו שאנו עומדים מול התקפת האויב כבר מאחורי ההתחלה – אם גם מצערה – ולא לפניה ומשום כך יכולים אנו לעלות בדרך יותר רחבה. „עדיין הדף פתוח והיד כותבת, אבל נבוא חשבון על כל עוות הדין נגדינו”. בכל בזמנו „אולם יש דברים שאסור להחמיצם והחשבון בפרק זה החל מיד בעצם ימי הזעם ודוקא בגלל הזעם וה' ש. מספר את פרשת המו"מ הממושך בין הסוכנות והממשלה עד שהושג הרשיון לפריקת סחורות בתל אביב. אמנם התחלה, אבל נקיים עמדה זו בידינו. „כל מי שסבור כי שחרורה זה של תל אביב מתנאים של שעבוד לעיר השכנה יפו לגבי הובלה ימית אינה אלא הוראת שעה – מי שחושב כך משלה את עצמו בשוא. עיר יפו היא לנו משענת קנה רצוץ”. וה' ש. עושה חשבון צדק עם כת השובתים והמסיתים, מעלה על הפרק את זכויות היהודים לים בכוח התנועה העצומה שהם יוצרים. בדברו על חיצי הרעל שהשכנים שולחים כלפינו בחרב ובאש הוא מציין שהשלום שאנו שואפים אליו יקום כשיהיו שני כחות שוים”. שכנינו ילמדו לגבי העתיד, שהיום נוצר לא להרג ולא לשוד אלא לעבודה, והלילה לא להצתות ולרציחות מן המארב אלא למנוחה. עלינו לרפא סוף סוף את האנשים האלה מן ההשליה המשונה, שמותר להם לאכול לחם יהודים 364 ימים בשנה ואילו ביום ה־365 – לנעוץ ביהודים סכינים.

„לילות חרדה אלה יחלופו, יבואו ימים שטופי שמש וזיעת עבודה, ובנמל תל אביב יעבדו פועלים שטופי אור השמש וזיעת גוף ושטופות שמש תהלכנה אניותינו הלבנות על פני ים התכלת” (תרועות ממושכות).

המסדר והאספה החגיגית נסתיימו בחלק אמנותי, בהשתתפות ה' פינקל.

"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לצאתנו אל הים

(בשעת מסירת שתי שולות־מוקשים לצי הבריטי בנמל תל־אביב)

מנאומו של מר הופיין

זהו עונג וזכות לנו מסיבות שונות. ידוע לנו ששתי הספינות הללו קטנות מאד. ברגע זה דיברנו על אניות קרב, ואפילו אם נשווה אותן לאנית־כיס קטנה ביותר, הרי גם אז הן קטנות. אולם הן גדולות בשבילנו, משום שהן התחלה ובתור התחלה הן מלאכה הגונה. בדרך כלל אמרו לנו שעשינו עבודה נאה וכמובן שאנו שמחים על כך. זהו חלק מהמאמץ המלחמתי של ארץ זו, ואוסיף – של הציבור היהודי בארץ; איננו היחידי וגם לא הגדול ביותר, אולם היחידי במינו. הננו שמחים שזכינו לתת את חלקנו בין יתר המאמצים שנעשו ע"י הארץ הזאת.

יש עוד סיבה, אף היא חשובה מאד שגורמת לנו שמחה ואושר היום. נוכחנו שאנו מתקרבים לים, והרי זוהי אחת משאיפותינו העיקריות בשבתנו בארץ זו ובפיתוחה. בדרך כלל העם היהודי הוא עם יושב יבשת ולא יורד ים. אנו רוצים להיות בחוף זה של ים התיכון יורדי־ים לא גרועים מיתר העמים ששוכנים בקרבת הים. משהו כבר נעשה בכיוון זה. כל מה שעשינו, עשינו בתקופה הקצרה של דור אחד.  יודעים אנו יפה כי אין זו שאלה של חצי דור, דור שלם או שנים או שלשה דורות עד שזה נכנס לדמנו. אולם מתי שהוא יש להתחיל ואנו רוצים להיות המתחילים. להתחיל לצאת לים היא אחת משאיפותינו שהנמל הצנוע שלנו ת"א שם לו למטרה. אנו יוצאים לדוג. פיתחנו את הנמל הפעוט הזה ואנו מקווים שעוד בימי חיינו אנו, לא בעתיד הרחוק ביותר, נפתח נמל עמוק המים. קיבלנו עלינו לבנות אניות. בנינו קטנות ובנינו גם את שתי שולות המוקשים. היינו יכולים לבנותת עוד, אילו נתבקשנו, וכך אנו רוצים להמשיך. – – –

– – – בקרב יש תפקידים יותר חשובים לספינות אחרות, אולם תפקידיהן העיקריים יסתיימו עם בוא השלום. אני בתור אזרח פשוט, אחד מאלה שירצו לעלות על אניה בבטחון המובן שאקום למחרת לארוחת הבוקר כרגיל ולא אתעורר בעולם הבא, או בגלי האוקיינוס הקרים במחשך הליל, כשאניתנו נתערערה ע"י מוקש. למשך שנים נחשב על האנשים שישמרו על בטחוננו וידאגו לכך במיטב כוחותיהם, כי דברים אלה לא יקרו ליוצאים לים למען מילוי תפקידם החוקי. –  –  –

מנאומו של קאפיטן ליידקר

–  –  – הייתי רוצה להזכיר לדירקטורים כי לפני זמן רב שאלוני אם אני חושב שיש לסגור את נמל תל־אביב או להשאירו פתוח. עצתי היתה, להחזיקו פתוח, כי אם חיפה תופצץ אולי אצטרך בו, ושנית יהיה יותר חסכוני להחזיק אותו פתוח מאשר להרסו ולהתחיל לבנות הכל מחדש אחרי כן. לא יכולתי לערוב על כך שהאדמיראליות תשא בהוצאות וקשה היה אפילו להשיג את הבטחתם על תשלום משכורתי. אולם הנני סבור שהסכימו, כי עשיתם בחכמה שהשארתם אותו פתוח וכך קבלתם את החוזה לבנין שולות המוקשים. אלה הן הספינות הראשונות שנבנו בארץ בשביל הצי המלכותי או איזה צי שהוא בכלל, אולי חוץ מצי שלמה המלך, אולם אין לי כל פרטים בנידון זה . לפיכך אני חושב כי הנכם יכולים להגיד כי הן הראשונות.

אשר לחומרים אין אני חושב כי הנכם אחראים לטיב כולם, אולם הנכם אחראים לעבודה כולה, והמלאכה היא נאה מאד. כפי שמר הופיין כבר אמר לכם, זהו כמובן נסיון שערכו רב. דברנו על אניות קרב, אולם אין זה מוריד מערכה של עבודתכם, כי זוהי רק התחלה. כפי שאני מבין מתכנים תכניות לבנין אניות הדר שתבננה על נהר הירקון. עוד קצת חפירה בברכה ויתהווה מקום ליציאת ספינות. בכל אופן שולות המוקשים שבניתם הן חלק, אמנם קטן, אבל חשוב מאד של מכונת הצי הגדולה. כל וו קטן חשוב. שולות מוקשים הכרחיות, בייחוד בפעולות פלישה, ומכיוון שכל מהלך המלחמה הזו נהפך ע"י הפעולות המורכבות ע"י הצבא, הצי והאוויריה, תפקיד שולות המוקשים הלך הלוך ועלה. אי-אפשר ששולות מוקשים תהיינה גדולות כאניות קרב, יש צורך בספינות קטנות שתוכלנה לחדור ולפנות את המשעולים בשביל הספינות הגדולות וספינות הפלישה. כל הפלישות, גם באירופה וגם במזרח הצליחו קודם כל מכיוון ששולות המוקשים פינו את הדרכים ממוקשים. עלינו להרכין את ראשינו לפני שולות המוקשים ולפני האנשים שעובדים בהן והעבודה שנעשית על ידם, הכרוכה תמיד בסכנה.

אמנם בניתם שתי שולות מוקשים, שמתפקידן לשלוח מוקשים בלבד, והן מהוות חלק בעל ערך של המכונה. חשיבותו של כל חלק חשובה. הוא מהווה טבעת בשרשרת. אם בנין שולות מוקשים אלה יצדיק את האמון שניתן בהן ואם תמלאנה את תפקידן בהצלחה, הרי זה בוודאי ייחשב לתפארת לבונים. אנו שהשקפנו על בנינן נעקוב אחרי כל תנועותיהן ותולדותיהן בהתענינות רבה.

מועצה חדשה לחבל ימי לישראל בתל־אביב

האסיפה הכללית של סניף החבל הימי בת"א אשר נתקיימה ב-29 לנובמבר, באולם הקהק"ל היתה רבת משתתפים. ד"ר א. גולדשטיין הזכיר בפתיחתו את השואה האיומה שעברה על יהדות אירופה וקרא למאמצים לשם הקמתה של האומה על יסודות עצמאיים ובריאים.

פ. פוגלמאן סקר את התפתחותו של החבל הימי, אשר תוך מאורעות הדמים בארץ וימי המלחמה הצליח להניח את היסוד לחינוך ולהכשרה ימית החל מבית הספר העממי ועד לחינוך קצינים ומהנדסים ימיים. הפעולה בבתי הספר הקיפה את תורת השחיה והשיט ובנין תבניות של סירות. בין ארגוני הנוער נעשתה פעולה חינוכית ואירגונית והולכים ומוקמים תאים להכשרה והתיישבות ימית. סניף החי"ל בת"א מחזיק את מועדון הדייגים ע"י נמל תל אביב ונותן את עזרתו בציוד והדרכה לארגונים הימיים. שני התפקידים העיקריים העומדים עכשיו לפני סניף החי"ל בת"א הם: א) הקמת פלוגות להכשרה ולהתיישבות ימית בתוך ארגוני הנוער וב) ארגונם של דייגי נמל ת"א ורכוזם של כל עובדי הים והנמל בת"א בתוך בית הימאים, אשר בדעת החי"י להקימו, בקרבת נמל ת"א.

ש. טולקובסקי – יו"ר מרכז החי"ל – בהרצאתו על בעיות הספנות העברית, אמר, כי נוצרו התנאים העיקריים לפתיחת שרות אניות שיהיה כולו עברי ולאומי. כיושב ראש וועדת המשנה לספנות בוועדת התכנון שע"י הסוכנות היהודית, הבטיח מר טולקובסקי, כי החברה הלאומית לספנות קום תקום בצורה זו או אחרת.

מ. ריבלין – מסר סקירה על פעולות המרכז וציין במיוחד את בית הספר הימי בחיפה, אשר 40 מתלמידיו נמצאים כבר בשרות הצי הבריטי. ספינת אימונים „כף פילר” תעמוד מיד אחרי גמר המלחמה לשירות בית הספר. בית יורדי ים בחיפה ממלא תפקיד חשוב בחיי המלח העברי. יש צורך דחוף בהקמת בית יורדי ים גם בת"א. המרכז אירגן מחנות להדרכה ימית בקיסריה ובעתלית ועוסק בהדרכה ימית של תלמידי בתי הספר במושבות שעל חוף הים, המשמשים רזרבה בשביל ביה"ס הימי בחיפה. הוזמנו סירות אימונים בשביל „הפועל” צופי ים. אחת מהן נמסרה כבר לתפקידה. 5400 תלמידים למדו השנה שחיה בארץ. נתנו הקצבות להקמת בריכות, מסרנו ספריות לאניות בשביל מלחי הצי ועומדים אתם בקשר מתמיד. עבודה חשובה עושה הסניף באפריקה הדרומית. ישנן התחלות של סניפים במצרים ובהודו ונאמני החי"ל באנגליה ואמריקה. חשיבותו של החבל הימי תגדל אחרי המלחמה ותפקיד חשוב נועד לו בעתיד הקרוב.

אחרי שמיעת הצעות שונות להגברת הפעולה נבחרה מועצה חדשה, המייצגת את כל חוגי היישוב ומוסדות כלכליים.

"הצֹפה", שנה שביעית, מס' 2104, 5 בדצמבר 1944, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.