היום עומדת לעגון בנמל ת"א אנית „עתיד“. האניה זו תביא כמות גדולה של קמח בשביל הסוכנים פדרמן ומרכס מאלכסנדריה ופורט־סעיד. כן גם תביא האניה כמות גדולה של סוכר בשביל ה' מטלון.
את תעודת השחרור תקבל האניה מידי באי כח השלטונות שיצאו לקראתה – 8 מילין הרחק מנמל יפו ואחר כך תעגון בנמל ת"א.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לאחר המסבה הנהדרת מטעם ועד הים של הסוכנות היהודית (ראה עמ' ב) נתנו אמש ראש העיר תל־אביב מר מ. דיזנגוף וחבר ההנהלה הציונית ה' מ. שרתוק באמפיתיאטרון של יריד המזרח, במעמד אלפי אדם, בטוי עז ונמרץ להרגשת הישוב והאומה לנוכח הצעדים הראשונים על חוף ימה של תל־אביב לאור המסבות שהביאו אותנו בארץ אל ימינו אלה.
לפני הנאומים, שנשמעו תוך הקשבה יוצאת מן הכלל, נערך מסדר מרהיב בהשתתפות שיירת הקצינים, המלחים והעובדים באניה תל־אביב על דגלי ציון ובריטניה, כן גם חברי „זבולון“ ו„הפועל“. עם הרמת הדגל הלאומי בצד דגלי ים של עמים שונים על מגדל הביתן לתוצרת הארץ פרץ רעם של מחיאות כפים, שהרעיש את הסביבה. שתי תזמורות של „מכבי־אש“ ו„הפועל“ הנעימו את הזמן במנגינות עממיות שהשרו רוח של גיל בהמונים המצפים לדברי קברניטי הישוב.
במרכז הבמה נתלה בד צבעוני מטעם האגוד לספנות העברית על רקע סירות בלב ים ועליו הכתוב: אל הים: נמל תל אביב! ספנות עברית! חלוצי הים! כל נוסע, כל ארגז מטען באניה העברית אבן לבנין!
רמקול של חברת ראדיו א"י הפיץ למרחקים את דברי הנואמים, שנקלטו גם מחוץ לאמפיתיאטרון. קול חבר „הפועל“ הכריז: „אנחנו הפכנו חולות אלי עיר ונעש ים למולדת“. חבריו השיבו על קריאה רמה זו ב„הידד“ והקהל הרב בתשואות חן ממושכות.
על הבמה עולה מ. דיזנגוף ואתו מ. שרתוק ומלויהם.
הישיש הנערץ מ. דיזנגוף אמץ קולו והכריז על חג ימי לישראל, על הימים הגדולים שאנו חיים בהם כיום, לא יעברו בלי להשאיר זכר וסימן בהיסטוריה של עמנו וארצנו, על ימים שהם כמפנה בדברי ימי הישוב וישראל ומברך את ספני ישראל שבאו להשתתף בחג הזה. הנואם סוקר את פרישת המכאובים, המלחמות, התבוסות והנצחונות של הישוב העברי החדש בן 50 שנה והעיר העברית הראשית בת 27 שנה מול כוחות ההרס ובני המדבר ומסיק מסקירתו זו, שכדי להגיע למטרה נכספת יש להעיז, לרצות ולגלות רצון כביר. כיום פנינו אל הים, שאנו רוצים לכבוש אותו.
„אנו רוצים גם במים שלנו – מי תל־אביב, עם ספינות משלנו, שיחברו אותנו עם העולם הגדול ועל סיפונן מתנוסס לתפארת דגל ציון.”
מר דיזנגוף מדבר להלן על אי הצדק הקורע עד לב השמים שנעשה לנו במימי הארץ ועל היבשה. „כעת צעדנו ראשונה בחופה של תל ־אביב ואין הכוח שיזיז אותנו מכאן.” פירוש מלא חן ופקחות נותן דיזנגוף לדברי הקדמונים, שהעולם מורכב מאש, ממים, מעפר ורוח, ארבע סגולות שאותן מיחס ה' ד. לאומה הישראלית במולדתה: חלק שכבר חי וקיים בהווה וחלק העתיד לבוא. ועוד מזכיר ה' ד. את קריאתו הגדולה של פרידריך הגדול: „עתיד הארץ אל הים” ו„הים נחוץ לנו כאויר לנשמה”. בקול רטט ובדמעת עין פונה דיזנגוף אל הדור הצעיר ואומר: „מקנא אני בכם, אתם הדור הצעיר, שבגורלכם נפל להוציא לפועל דבר גדול שחלמתי עליו ושלא אוכל בודאי, – כי כוחותי לא יספיקו להוציאו אל הפועל יחד אתכם”. „מה שהבטחתי לכם אנו עומדים להשיג ולא משום שאני נביא או חכם אלא משום שאני נכנס רק לדברים בטוחים.” רגע של הרהורים ושוב מתרומם רוחו של דיזנגוף והוא מכריז על המשך בנין הארץ בים וביבשה ובאויר („גם תורם של אוירונים יגיע אצלנו ואז נתחבר לא רק בים וביבשה אלא גם באויר עם מרחבי העולם”) מתוך עבודה, שויון וחופש. בסוף דבריו קרא ה' דיזנגוף את הצבור לאמץ את אוצר מפעלי ים ולעשותו לדבר כביר, כדי שיהיה מכשיר ענקי בשביל המפעל הגדול (תרועות ממושכות).
בסיימו את הנאום ביקש ה' דיזנגוף סליחה מאת הקהל שהוא עוזב את האספה הנהדרה אבל חזקה עליו מצות הפרופ' מרקוס ללכת הבית לנוח כדי שיוכל לאסוף כוחות חדשים לדבר בפעם השניה לא רק על הים אלא גם על „כיבוש האויר” (קריאות מרעישות: יחי דיזנגוף! לחיים ארוכים וטובים!)
חבר הנהלת הסוכנות ה' מ. שרתוק פתח ואמר: רבותי, קהל תל־אביב, אתכם יחד עומד הערב הישוב כולו, עומדים חלקים גדולים של עמנו בגולה כשפניהם אל הים, אל הים התיכון. חג לנו הערב, אבל לא חג של גמר אלא של התחלה, לא של ביצוע אלא של גיוס. עלינו לגייס כוחותינו למלחמה גדולה וקשה על מקומנו בים זה, על עמדותינו לא רק בחוף הזה, כי דרכנו לארץ על פני הים הזה”. להלן דבר ה' שרתוק על הכמיהה לקרקע שהביאתנו הלום, „ואם צמאנו למים הרי למים חיים שאותם השקענו בתוך האדמה להשקות להפרות את השממה בבואנו הנה פנינו עורף לים ורק לאחר ימים רבים פנינו גם לים שמאחורינו”. ה' ש. מדבר בהמשך נאומו על כיבושינו המצערים עד כה ועל ראשית הצעדים לתקון הדבר, על התנכרות מצד הממשלה, על הזעזוע שמצאנו בראשית הדרך אבל גם לאחר התחלה, מביע ברכה למעפילים הראשונים ולמסיעיהם, מונה מכשולים רבים שהם כאבני נגף על דרכנו, מעמיד להשואה את ההישגים בנמל חיפה מול התוצאות השליליות במו"מ על כיבושים גם בנמל יפו, ובדברו על תקופתנו מדגיש הנואם כי נס גדול התרחש לנו שאנו עומדים מול התקפת האויב כבר מאחורי ההתחלה – אם גם מצערה – ולא לפניה ומשום כך יכולים אנו לעלות בדרך יותר רחבה. „עדיין הדף פתוח והיד כותבת, אבל נבוא חשבון על כל עוות הדין נגדינו”. בכל בזמנו „אולם יש דברים שאסור להחמיצם והחשבון בפרק זה החל מיד בעצם ימי הזעם ודוקא בגלל הזעם וה' ש. מספר את פרשת המו"מ הממושך בין הסוכנות והממשלה עד שהושג הרשיון לפריקת סחורות בתל אביב. אמנם התחלה, אבל נקיים עמדה זו בידינו. „כל מי שסבור כי שחרורה זה של תל אביב מתנאים של שעבוד לעיר השכנה יפו לגבי הובלה ימית אינה אלא הוראת שעה – מי שחושב כך משלה את עצמו בשוא. עיר יפו היא לנו משענת קנה רצוץ”. וה' ש. עושה חשבון צדק עם כת השובתים והמסיתים, מעלה על הפרק את זכויות היהודים לים בכוח התנועה העצומה שהם יוצרים. בדברו על חיצי הרעל שהשכנים שולחים כלפינו בחרב ובאש הוא מציין שהשלום שאנו שואפים אליו יקום כשיהיו שני כחות שוים”. שכנינו ילמדו לגבי העתיד, שהיום נוצר לא להרג ולא לשוד אלא לעבודה, והלילה לא להצתות ולרציחות מן המארב אלא למנוחה. עלינו לרפא סוף סוף את האנשים האלה מן ההשליה המשונה, שמותר להם לאכול לחם יהודים 364 ימים בשנה ואילו ביום ה־365 – לנעוץ ביהודים סכינים.
„לילות חרדה אלה יחלופו, יבואו ימים שטופי שמש וזיעת עבודה, ובנמל תל אביב יעבדו פועלים שטופי אור השמש וזיעת גוף ושטופות שמש תהלכנה אניותינו הלבנות על פני ים התכלת” (תרועות ממושכות).
המסדר והאספה החגיגית נסתיימו בחלק אמנותי, בהשתתפות ה' פינקל.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5130, 29 במאי 1936, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זהו עונג וזכות לנו מסיבות שונות. ידוע לנו ששתי הספינות הללו קטנות מאד. ברגע זה דיברנו על אניות קרב, ואפילו אם נשווה אותן לאנית־כיס קטנה ביותר, הרי גם אז הן קטנות. אולם הן גדולות בשבילנו, משום שהן התחלה ובתור התחלה הן מלאכה הגונה. בדרך כלל אמרו לנו שעשינו עבודה נאה וכמובן שאנו שמחים על כך. זהו חלק מהמאמץ המלחמתי של ארץ זו, ואוסיף – של הציבור היהודי בארץ; איננו היחידי וגם לא הגדול ביותר, אולם היחידי במינו. הננו שמחים שזכינו לתת את חלקנו בין יתר המאמצים שנעשו ע"י הארץ הזאת.
יש עוד סיבה, אף היא חשובה מאד שגורמת לנו שמחה ואושר היום. נוכחנו שאנו מתקרבים לים, והרי זוהי אחת משאיפותינו העיקריות בשבתנו בארץ זו ובפיתוחה. בדרך כלל העם היהודי הוא עם יושב יבשת ולא יורד ים. אנו רוצים להיות בחוף זה של ים התיכון יורדי־ים לא גרועים מיתר העמים ששוכנים בקרבת הים. משהו כבר נעשה בכיוון זה. כל מה שעשינו, עשינו בתקופה הקצרה של דור אחד. יודעים אנו יפה כי אין זו שאלה של חצי דור, דור שלם או שנים או שלשה דורות עד שזה נכנס לדמנו. אולם מתי שהוא יש להתחיל ואנו רוצים להיות המתחילים. להתחיל לצאת לים היא אחת משאיפותינו שהנמל הצנוע שלנו ת"א שם לו למטרה. אנו יוצאים לדוג. פיתחנו את הנמל הפעוט הזה ואנו מקווים שעוד בימי חיינו אנו, לא בעתיד הרחוק ביותר, נפתח נמל עמוק המים. קיבלנו עלינו לבנות אניות. בנינו קטנות ובנינו גם את שתי שולות המוקשים. היינו יכולים לבנותת עוד, אילו נתבקשנו, וכך אנו רוצים להמשיך. – – –
– – – בקרב יש תפקידים יותר חשובים לספינות אחרות, אולם תפקידיהן העיקריים יסתיימו עם בוא השלום. אני בתור אזרח פשוט, אחד מאלה שירצו לעלות על אניה בבטחון המובן שאקום למחרת לארוחת הבוקר כרגיל ולא אתעורר בעולם הבא, או בגלי האוקיינוס הקרים במחשך הליל, כשאניתנו נתערערה ע"י מוקש. למשך שנים נחשב על האנשים שישמרו על בטחוננו וידאגו לכך במיטב כוחותיהם, כי דברים אלה לא יקרו ליוצאים לים למען מילוי תפקידם החוקי. – – –
– – – הייתי רוצה להזכיר לדירקטורים כי לפני זמן רב שאלוני אם אני חושב שיש לסגור את נמל תל־אביב או להשאירו פתוח. עצתי היתה, להחזיקו פתוח, כי אם חיפה תופצץ אולי אצטרך בו, ושנית יהיה יותר חסכוני להחזיק אותו פתוח מאשר להרסו ולהתחיל לבנות הכל מחדש אחרי כן. לא יכולתי לערוב על כך שהאדמיראליות תשא בהוצאות וקשה היה אפילו להשיג את הבטחתם על תשלום משכורתי. אולם הנני סבור שהסכימו, כי עשיתם בחכמה שהשארתם אותו פתוח וכך קבלתם את החוזה לבנין שולות המוקשים. אלה הן הספינות הראשונות שנבנו בארץ בשביל הצי המלכותי או איזה צי שהוא בכלל, אולי חוץ מצי שלמה המלך, אולם אין לי כל פרטים בנידון זה . לפיכך אני חושב כי הנכם יכולים להגיד כי הן הראשונות.
אשר לחומרים אין אני חושב כי הנכם אחראים לטיב כולם, אולם הנכם אחראים לעבודה כולה, והמלאכה היא נאה מאד. כפי שמר הופיין כבר אמר לכם, זהו כמובן נסיון שערכו רב. דברנו על אניות קרב, אולם אין זה מוריד מערכה של עבודתכם, כי זוהי רק התחלה. כפי שאני מבין מתכנים תכניות לבנין אניות הדר שתבננה על נהר הירקון. עוד קצת חפירה בברכה ויתהווה מקום ליציאת ספינות. בכל אופן שולות המוקשים שבניתם הן חלק, אמנם קטן, אבל חשוב מאד של מכונת הצי הגדולה. כל וו קטן חשוב. שולות מוקשים הכרחיות, בייחוד בפעולות פלישה, ומכיוון שכל מהלך המלחמה הזו נהפך ע"י הפעולות המורכבות ע"י הצבא, הצי והאוויריה, תפקיד שולות המוקשים הלך הלוך ועלה. אי-אפשר ששולות מוקשים תהיינה גדולות כאניות קרב, יש צורך בספינות קטנות שתוכלנה לחדור ולפנות את המשעולים בשביל הספינות הגדולות וספינות הפלישה. כל הפלישות, גם באירופה וגם במזרח הצליחו קודם כל מכיוון ששולות המוקשים פינו את הדרכים ממוקשים. עלינו להרכין את ראשינו לפני שולות המוקשים ולפני האנשים שעובדים בהן והעבודה שנעשית על ידם, הכרוכה תמיד בסכנה.
אמנם בניתם שתי שולות מוקשים, שמתפקידן לשלוח מוקשים בלבד, והן מהוות חלק בעל ערך של המכונה. חשיבותו של כל חלק חשובה. הוא מהווה טבעת בשרשרת. אם בנין שולות מוקשים אלה יצדיק את האמון שניתן בהן ואם תמלאנה את תפקידן בהצלחה, הרי זה בוודאי ייחשב לתפארת לבונים. אנו שהשקפנו על בנינן נעקוב אחרי כל תנועותיהן ותולדותיהן בהתענינות רבה.
האסיפה הכללית של סניף החבל הימי בת"א אשר נתקיימה ב-29 לנובמבר, באולם הקהק"ל היתה רבת משתתפים. ד"ר א. גולדשטיין הזכיר בפתיחתו את השואה האיומה שעברה על יהדות אירופה וקרא למאמצים לשם הקמתה של האומה על יסודות עצמאיים ובריאים.
פ. פוגלמאן סקר את התפתחותו של החבל הימי, אשר תוך מאורעות הדמים בארץ וימי המלחמה הצליח להניח את היסוד לחינוך ולהכשרה ימית החל מבית הספר העממי ועד לחינוך קצינים ומהנדסים ימיים. הפעולה בבתי הספר הקיפה את תורת השחיה והשיט ובנין תבניות של סירות. בין ארגוני הנוער נעשתה פעולה חינוכית ואירגונית והולכים ומוקמים תאים להכשרה והתיישבות ימית. סניף החי"ל בת"א מחזיק את מועדון הדייגים ע"י נמל תל אביב ונותן את עזרתו בציוד והדרכה לארגונים הימיים. שני התפקידים העיקריים העומדים עכשיו לפני סניף החי"ל בת"א הם: א) הקמת פלוגות להכשרה ולהתיישבות ימית בתוך ארגוני הנוער וב) ארגונם של דייגי נמל ת"א ורכוזם של כל עובדי הים והנמל בת"א בתוך בית הימאים, אשר בדעת החי"י להקימו, בקרבת נמל ת"א.
ש. טולקובסקי – יו"ר מרכז החי"ל – בהרצאתו על בעיות הספנות העברית, אמר, כי נוצרו התנאים העיקריים לפתיחת שרות אניות שיהיה כולו עברי ולאומי. כיושב ראש וועדת המשנה לספנות בוועדת התכנון שע"י הסוכנות היהודית, הבטיח מר טולקובסקי, כי החברה הלאומית לספנות קום תקום בצורה זו או אחרת.
מ. ריבלין – מסר סקירה על פעולות המרכז וציין במיוחד את בית הספר הימי בחיפה, אשר 40 מתלמידיו נמצאים כבר בשרות הצי הבריטי. ספינת אימונים „כף פילר” תעמוד מיד אחרי גמר המלחמה לשירות בית הספר. בית יורדי ים בחיפה ממלא תפקיד חשוב בחיי המלח העברי. יש צורך דחוף בהקמת בית יורדי ים גם בת"א. המרכז אירגן מחנות להדרכה ימית בקיסריה ובעתלית ועוסק בהדרכה ימית של תלמידי בתי הספר במושבות שעל חוף הים, המשמשים רזרבה בשביל ביה"ס הימי בחיפה. הוזמנו סירות אימונים בשביל „הפועל” צופי ים. אחת מהן נמסרה כבר לתפקידה. 5400 תלמידים למדו השנה שחיה בארץ. נתנו הקצבות להקמת בריכות, מסרנו ספריות לאניות בשביל מלחי הצי ועומדים אתם בקשר מתמיד. עבודה חשובה עושה הסניף באפריקה הדרומית. ישנן התחלות של סניפים במצרים ובהודו ונאמני החי"ל באנגליה ואמריקה. חשיבותו של החבל הימי תגדל אחרי המלחמה ותפקיד חשוב נועד לו בעתיד הקרוב.
אחרי שמיעת הצעות שונות להגברת הפעולה נבחרה מועצה חדשה, המייצגת את כל חוגי היישוב ומוסדות כלכליים.
"הצֹפה", שנה שביעית, מס' 2104, 5 בדצמבר 1944, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
„אלו הן ספינות המוקשים היפות ביותר של הצי שלנו“ – אמרו קצינים גבוהים בצי הבריטי בארוחת צהרים חגיגית שנערכה אתמול, מטעם אוצר מפעלי ים וזלמן כהן, במועדון סקופוס בת"א לרגל סיום בניית שתי שולות המוקשים ע"י החברה הנ"ל בנמל ת"א. במסיבה נכחו, מלבד מנהלי אוצר מפעלי ים, קפטן הצי לידיקר, קצינים גבוהים, מושל מחוז „לוד“, ראש העיר רוקח וסגנו פרלסון ועוד. הנואמים הרימו על נס את מאמץ המלחמה של הישוב והפליגו בשבחה של התעשיה הצעירה לבניית ספינות בא"י.
אחה"צ ביקרו באי כח העתונות וראשי ציבור בנמל וראו את שתי הספינות העוגנות בבריכה. מר צוקרמן, מאוצר מפעלי הים וקצינים יהודיים ולא יהודיים מסרו פרטים על מבנה הספינות. רוב החמרים הם מתוצרת הארץ ובבניית הספינות הוכנסו השכלולים הטכניים החדישים ביותר של הצי הבריטי. שתי הספינות הללו הן הגדולות והמשוכללות ביותר מכל הספינות שנבנו עד כה ע"י הצי הבריטי במזרח התיכון.
בימים הקרובים הן מפליגות ותמסרנה ע"י באי כח החברה לרשותה של מפקדת הצי הבריטי.
"המשקיף", שנה ששית, מס' 1755, 29 בנובמבר 1944, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האגרת של פועלי הנמל ביפו אל הנציב העליון כנגד פתיחת הנמל בתל-אביב להורדת נוסעים אינה התעודה הראשונה ממין זה. לפני חצי שנה בערך, בשעה שהנציב העליון הודיע בפעם הראשונה – באבגוּסט 1937 – שיש בדעתה של הממשלה להרשות לנמל תל-אביב לשמש גם לשם הורדת נוסעים, עמדו ראשי הספּנים ובעלי-הסירות המעבירים נוסעים בנמל יפו ושלחוּ אגרת מעין זו אל ראש הועד הערבי העליון שעדיין היה מושל בכיפה באותה שעה.
אין כאן שום ספק שאגרת זו הראשונה נשלחה על פּי כתובת מתאימה הרבה יותר מן השניה, לפי שאגרת זו – אם נהא מסיחים את דעתנוּ מצוּרתה הכתוּבה בלשון-הכנעה כביכול וממליצות-החובה על דבר סכנת השליטה היהודית, מן הציוּרים התמימים על החוּקים הבינלאוּמיים האוסרים לייסד נמל שני ומן התביעה לדין את הממשלה וכיוצא באלו – יש בה לא פּחות ולא יותר משום האשמה גלוּיה כנגד המוּפתי והועד הערבי העליון. פּירוּשה האמיתי של האגרת הוא פשוּט בתכלית: אָנוּ – ויחד עמנוּ במידה יתירה כל יפו כוּלה – נתפּרנסנוּ בשפע מן העליה היהודית. עם פּרוץ המאורעות, שאתם יצרתם אותם, ובפרט ענין השביתה, שהשקעתם אותנוּ בתוכה, הרי סתמתם על ידי כך את מעין-הפּרנסה שלנו. ובכן מי הוא אחראי לגורלנוּ, אם לא אתם? ומי מחוּייב לנסות להצילנוּ, אם לא אתם? ואין במשמעה של הצלה זו, אלא להחזיר את המצב ליושנו, שנוּכל גם להבא להוריד את הנוסעים היהודים בנמל שלנו.
וגם אגרת זו אינה התגוּבה הראשונה של בני יפו הנוגעים בדבר על הנמל של תל-אָביב. עוד במאי של שנת 1936, בשעה שהממשלה התירה לפרוק סחורות מסוּיימות בחוף תל-אָביב, הרגישו שדבר זה עלוּל להיות לסכנה רצינית בשבילם ומיד פּנוּ בקריאַת עזרה אל הועד הערבי העליון ושלחוּ מחאות אל הממשלה. מנהיגי הערבים הרגיעו אותם בדברי תנחוּמין והודיעוּ בבטחון גמוּר, שתל-אָביב לא תזכה לנמל. מהתחלה זו לא יצמח לעולם ענין של ממש. בדרך זו כתבה העתונוּת הערבית כל הזמן על „הנמלמל“, על „צעצוּע-הילדים“ וכיוצא בזה. מצד הממשלה היה בנידון זה כנראה מעין שיתוּף עם ועד השביתה הערבי, וגם מפּיה שמעוּ ספּני יפו ובעלי הסירות הנפחדים במין רמז, שמקום הפּריקה בתל-אָביב אינו אלא אַרעי ומוצא לפי-שעה, ואך תשקוט הארץ, תשוּב יפו לכבודה הראשון. ידוע הוא בכמה מתינוּת ובכמה ערבוּיות החליטה הממשלה לפסוע את הפּסיעה הראשונה מחמת המצב הקשה לבלי נשוא, ומתוך הלחץ הגדול של הסוכנוּת היהודית וכל הישוּב כוּלו. עד כמה מביטים עדיין בספירות הגבוהות של הממשלה בעין רעה על ענין נמל תל-אביב, מעיד אופן דיבוּרה של הממשלה בדין וחשבון שלה אל ועדת המנדטים לשנת 1936 (אין לערבבו בדין וחשבון של הועדה הממלכתית). אמת, במקומות אחדים מדובר במידת-מה של אובּייקטיביות, שהרשיון לפרוק סחורות מסוּיימות והקמת הבסיס ניתן מפּני השביתה של נמל יפו. וכן נמסרוּ שם דברים על ההתאמצוּת הכספּית של הישוב וההתקדמוּת שכבר הוּשגה. ואילו במקום המכריע ביותר, בפרק המדבר על המאורעות (המצטיין בכלל מגמה להציג את היהודים בתפקיד חייבים במידה דומה, אם לא למעלה מזה, אל הערבים), מסוּפר:
„בשטח יפו – תל-אָביב גדלה, כניכר, המתיחוּת הבינלאוּמית משעה שניתנה במאי אפשרוּת פּריקה בחוף תל-אָביב ואחר כך על המזח החדש. מחאות מרות נשמעוּ מפּי הספּנים הערבים של נמל יפו, שראוּ את התפּתחוּת זו כמין התקפה ישרה (טשלנדז')“.
בכמה חריצוּת נתחלפוּ כאן הסיבה והתוצאה, התוקפים והנתקפים!
ביחס כזה ודאי שאין חידוש בדבר, שבדין וחשבון על האימפּורט והאכספּורט נזכרות בכלל רק חיפה ויפו. תל-אביב אינה זוכה אפילו לציוּן שמה בלבד, אף-על-פּי שבזמן פּרסוּם הדין וחשבון כבר עברו דרך נמל תל-אָביב הרבה עשרות אלפים טונות של סחורה.
לכאורה הרי טבעי הוא שנמל תל-אָביב הצעיר הוא פּשוט כקוץ בעיני מוסדות-ממשלה מסוּיימים. מפּני שאילו לא התייחסה הממשלה בשלילה גמוּרה אל הדרישה בדבר קביעת חלק של עבודה עברית בנמל יפו, אפשר הדבר שכל מה שנתרחש בשנת 1936 היו לו פנים אחרות לגמרי.
ימים ושנים דרשוּ הנהלת הסוכנוּת היהודית וההסתדרות לשים קץ למצב הבלתי נשוא, שבשני הנמלים של הארץ, שהגיעו לבנינם והתפּתחוּתם אך ורק בשל העליה היהודית, הכנסות המכס היהודי והאימפּורט והאכספּורט של סחורות היהודים, מכל מקום הרי כל העבודה היא מונופּולין בידי הערבים, והפּועל היהודי אין לו דריסת הרגל שם. בתוך הנימוּקים לפתיחת הנמלים בפני הפּועל היהודי, ציינוּ, אגב, הרבה פּעמים את הסכנות המדיניות הצפוּיות ממצב זה, שהנמלים נמצאים אך ורק בידי שלטונם של הערבים. אבל כל הטענות לא הועילו כלוּם. עוד זמן מועט קודם פּרוץ המאורעות הודיעה הממשלה לסוכנוּת היהודית, ש„לפי שעה“ אינה יכולה לפתוח פּתח לפועל היהודי בשום ענף של עבודת הנמל ביפו, מפּני – שעלוּל הדבר להביא לידי מהוּמות בנמל. מוּכנה היא, כך הכריזה, לשוּב אל הענין הזה כעבור שנה. בנוגע לחיפה מוּכנה היא ליתן הנחות פּעוּטות ובלתי חשוּבות.
אבל כבר באותו זמן היה הבדל גדול בין חיפה ליפו. בחיפה עלה בידינו להכניס מספּר גדול של יהודים בעבודות פּרטיות, בלי עזרת הממשלה ואילו יפו נשארה לפי רצונה של הממשלה נקיה מיהודים. ולפיכך בשעת התחלת המאורעות נפסקה העבודה בנמל יפו מאליה, בה בשעה שנמל חיפה עבד כל הזמן חוּץ מימים ספוּרים באבגוּסט 1936. ואחת מן הסיבות העיקריות, אם לא הסיבה היסודית, של ההבדל שבין יפו לחיפה, היא העוּבדה, שבחיפה היוּ פּועלי-נמל יהודים, שהיה בכוחם לנהל את העבודה, על כל פּנים בחלקה, אילו ניסוּ הפּועלים הערבים להפסיק את עבודתם, ולא עוד אלא שמאות פּועלים נוספים היוּ מוּכנים ומזוּמנים לעבודה בנמל בשעת הצורך.
בחוּגי הממשלה אין שומעים ברצון את הדיבור על עוּבדות אלו. בדין וחשבון של הממשלה לשנת 1936 לא בא זכרן. לפי שהן מביאות מאליהן לידי מסקנה, שאילו היה גם בנמל יפו מספּר ניכר של פּועלים יהודים, ייתכן שלא התחילה השביתה כל עיקר, או היתה פּוסקת במהרה. והוא הדין להיפך, אילו לא היו בחיפה פּועלי נמל יהודים, אפשר שהיתה השביתה מקיפה גם את הנמל הזה והועד הערבי העליון היה משיג את מטרתו, לנתק את הארץ מן העולם הגדול, ובראש וראשונה לנתק את הישוב היהודי מכל העולם החיצוני, להרעיבו והעיקר להפסיק את העליה בפועל ממש. חוּגי הממשלה נוטים יותר, לייחס את הזכוּת הזאת לעצמם, שבנמל חיפה לא נגעה כמעט השביתה. ואין לכחד שהנהלת הנמל וכוחות הצבא עשוּ הרבה, כדי להרחיק את השביתה. אבל כאן יש לשאול מפּני מה עשוּ כך בחיפה ולא ביפו? מפּני מה לא הרהיבה הממשלה כל הזמן לפתוח את נמל יפו בכוח?
וכך חשים חוּגי-ממשלה אלו, שלא אחדים אלא הם עצמם, הביאו לידי המצב השורר עכשיו, מתוך שנהגוּ שנים רבות בפוליטיקה של עוול כלפּי הישוב היהודי. ומן הסתם היו רוצים לסבב עכשיו את הגלגל אחורנית, אלא שלא קל הוא הדבר. לפי שעה נעשתה תל-אָביב לעוּבדה חיה. וברצונה או בעל כרחה מחוּייבת הממשלה להשלים עם העוּבדות, הגם בלי חשק ולאחר שיקוּל דעת מרוּבה, ולהרחיב את האפשרוּיות החוּקיות של תל-אָביב. ועכשיו הגיע הדבר להתיר לא פּריקה וטעינה של סחורות בלבד אלא גם הורדת נוסעים.
הועדה הממלכתית מתנגדת לנמל מיוּחד בתל-אביב. ואף על פּי שהיא מכירה בחשיבוּת של „הנימוּק היהודי כנגד תלוּתה ביפו“, מכל מקם היא מציעה, שאם ייבנה נמל-ים שני, מוּטב שיהיה נמל משוּתף של יפו–תל-אָביב; לפי שאם תל-אביב תפּרד לגמרי „יהיה הדבר בלי ספק אָסון לפריחתה של יפו“. ואם תצא לפועל החלוּקה ויצירת שתי מדינות נבדלות, אז – ממליצה הועדה – מן הצורך שהנמל המשוּתף יתנהל על-ידי משרד-נמל משוּתף ערבי-יהודי בנשיאוּת בא-כוח של ממשלת המנדט.
וכך אָנוּ מגיעים למצב משוּנה. הועדה הממלכתית, הטוענת שהיא באָה לידי רעיון החלוּקה מתוך ההוכחה שאי אפשר בשוּם פנים שיתוּף של שלום בין הערבים והיהודים, הרי היא מגלה פּתאום דוקא כאן בנקוּדת-הפּגישה המתוּחה ביותר בין שני הכוחות המתנגדים זה לזה, במקום שבמשך 15 שנים נתרחשוּ שלוש פּעמים מאורעות-דמים, במקום שפּרצה השביתה בכל תקפּה לפני שנה – דוקא כאן רואָה הועדה אפשרוּת של שיתוּף, ודוקא כאן יכולה ממשלת המנדט (לאחר סיוּמו של המנדט!) לקבל על עצמה את התפקיד של מתווך וּמפשר. וכך נגזר כנראה מן השמים, שלא חיפה בלבד, אלא גם יפו – תל-אָביב תישאר, לאחר ייסוּדן של מדינות עצמאיות, בידי בריטניה הגדולה.
כדאי הדבר להזכיר בדרך אגב, שהרעיון בדבר נמל משוּתף כבר נשמע זמן מוּעט לפני סיוּם השביתה הערבית, והצד היהודי הודיע על נכונוּתו לישא וליתן בדבר, אם תבוא ההצעה מצד הערבים. אבל באותה שעה עדיין לא חשב איש על דבר ההמלצות המרחיקות לכת של הועדה הממלכתית.
איך שהוא: לפי שעה ראוּי לציין, שסוף כל סוף נשמעה לפחות מצד כוח חשוּב של החיים הכלכליים, מצד הערבים המעוּניינים ביותר, האמת הפּשוּטה, שלא רק „הדחיה הכלכלית“ של הערבים על ידי העליה היהודית, היא בדוּתא מגוּחכת, אלא אדרבא עצם קיוּמה של העיר, המשמשת קן מסוּכן של תעמוּלה נגד היהודים, תלוּי בעליה היהודית ואין עזרתה אלא בה.
האגרת של ספּני יפו אל הנציב העליון מקיים את הדבר בצוּרה בולטת ביותר. וכמובן אין עוּבדה זו משתנית על ידי זה, שבאותה אגרת שנעשה מצדם הנסיון הנואָש להציל ברגע האחרון את מצבם על ידי משיכת העליה בבואָה לארץ, הרי הם מכריזים שהעליה הזאת אינה אלא אָסון „הפּוגע בנוּ מפּני שהוא שולל פּרנסה מפּי טפּנוּ“. הסתירה הגלוּיה הזאת מציירת את השקר של כל ההסתה הערבית כנגד העליה היהודית והיא משמשת כעין מס הכרחי למשטר-הטרור השורר בישוב הערבי.
מצדנוּ אָנוּ יכולים רק להגיד, שרחוקים אָנוּ משמחה לאיד כלפּי ספּני יפו. הנבונים שבהם יודעים שהפּועל היהודי רצה תמיד בשיתוּף עמהם על יסוד השמירה על זכוּיות שניהם לעבודה ולחיים. אבל הפּועל היהודי וכל הישוב היהודי לא ישוּבוּ בשום פּנים אל המצב שלפני המאורעות. נמל תל-אָביב הוא עוּבדה וגידוּלו הוא דבר שאין למנעו, וכל המפריע גידוּל זה דינו כשלון גמוּר מלכתחילה. אין זאת אומרת שאפשרוּת ההתפּייסוּת נפסקה לחלוּטין. להיפך, דבר זה נתוּן במידה יתירה בידי המוני העובדים והפּועלים הערבים, שיכולים הם להביא לידי שיתוּף כלכלי וחברתי עם העם היהודי, אם ישתחררוּ מן הכוחות הריאקציוניים המפיחים בתוך העם הערבי את השנאה והמלחמה נגד העליה היהודית והבנין היהודי. ורק במסגרת של הסכמה כללית ערבית-יהודית תמצא דרך של שיתוּף בין שני הנמלים השכנים תל-אָביב ויפו.
ב. לוקר
"דבר", שנה שלוש עשרה, מס' 3875, 20 בפברואר 1938, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ברל לוקר בוויקיפדיה.
[…]
ביום 16.2.38 הורדה בבריכת המעגן סירת-המנוע „עליה“, שנבנתה כולה במספנת „פריקה“ על-ידי מומחים יהודים מקומיים.
בניית הסירה נמשכה כחדשיים. יש בה מקום להעברת 40 איש בבת אחת. ארכה 11 מטרים ורחבה למעלה משלשה מטרים. מניע הדיזל הוא בעל 45 כחות סוס. קודם שנמסרה לתפקידה נבדקה בידי מומחים ממשלתיים וקציני ים מחיפה ומיפו, שציינו כי סירה זו היפה וחזקה בכל הסירות שנבנו בארץ“.
לפי שעה עומדות לשרות הנוסעים שלש סירות, שכל אחת מהן יכולה להכיל 40 איש, וכולן יחד 120 איש. ברשותה של חברת „פריקה“ יש בנמל תל-אביב סירות-מטען, בהן 7 סירות-מנוע המשמשות לסחיבה.
סירות הנוסעים תכנסה דרך תעלת הבריכה. הנוסעים יעלו על הרציף הדרומי וילכו מכאן לתחנת הנוסעים הגדולה.
– תחנת הנוסעים בנמל תל-אביב תהיה המסודרת ביותר בארץ. כל המשרדים הקשורים בטיפול בעולה ובנוסע יתרכזו בבנין אחד והעולה לא יצטרך, כמו בנמלים אחרים, לרוץ מבנין אחד לשני. סבלי חברת „פריקה“ יעלו על האניה יקחו את חפצי הנוסעים, יסמנו אותם לפי מספר סידורי ויכניסו אותם לחדרי המכס הגדולים. לפי פתקה שתנתן לו יוכל העולה לקבל חזרה את חפציו.
"ידיעות עירית תל אביב", שנה ח', חוברת 9, 15 באוקטובר 1937, עמ' 41. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לאחר ארבעה ימי סערה, שקט הים בשבת. אתמול בבוקר החלו בפריקת מטען משלוש אניות שעגנו בנמל. מאניה אנגלית פרקו 450 טון, מאניה אמריקאית 380 טון, ומאניה איטלקית 170 טון.
שתי סוחבות באו אתמול ממצרים לנמל תל-אביב כדי להוריד את האניה האנגלית שעלתה על שרטון בצפונה של נמל תל-אביב. אתמול ב-11 בבוקר הוזעקו הכבאים המתנדבים, לשאוב את המים שחדרו לתוך האניה העומדת על צדה. שתי קבוצות של כבאים החלו בעבודות השאיבה שתימשך גם הבוקר.
[…]
"דבר", שנה עשרים ושתיים, מס' 6545, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
עולי יוגוסלאביה ערכו ביום ה' מסיבה חגיגית, במלון ספיר, לרב החובל של האניה היוגוסלאבית, אשר עגנה ראשונה בחוף תל-אביב. בין המסובים נראו הקונסול היוגוסלבי לא"י, מר רידנסקי, הקונסול הבולגארי לא"י מר שלוש, והקונסול היוגוסלבי לטורקיה.
האינז' פרוינדליך, יו"ר אגודת עולי יוגוסלאביה, פתח את המסבה וציין כי האניה אשר עגנה בימה של תל-אביב הביאה שעת נחמה לישוב בימים חמורים אלה. לאחר שכיבדו הנאספים בקימה ובדומיה את זכר הקדושים הנרצחים המשיך הנואם את דבריו. הוא פונה אל רב החובל ואומר: ודאי השתוממת לקבלת הפנים הנלהבת שערכו לך על חוף תל-אביב, ודאי נתקלת גם בקושיים בעת הפריקה, אך מקוים אנו כי בקרוב יוכשר הנמל הזה לתפקידו.
רב החובל, מר וויקאריטש, השיב בדברי תודה לנאספים. הוא מאחל לישוב שיתקיימו דברי דיזנגוף, כי „פה יהיה נמל גדול על אף הכל“.
"הארץ", שנה י"ט, מס' 5125, 22 במאי 1936, עמ' 12. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
זה 2 ימים שימה של תל אביב המצטיין בדרך כלל בסערותיו, לבש צורה של אגם, מימיו השקטים והאויר החם הביאו לחוף ת"א סירת קיטור ערבית שהחלה מסיעה המוני אנשים לטיולים קצרים בלב הים. הואיל ואין סירת הקיטור יכולה להתקרב אל החוף לקחת את נוסעיה, שימשה סירה קטנה להעברת מטיילים מן החוף לספינת הקיטור, שעגנה במרחק של 50–60 מטר מן החוף.
אתמול קרוב לשעה 7 בערב כשחזרה סירת הקיטור מטיולה, מהרו רוב הנוסעים, בתוכם אנשים נשים וטף, לרדת אל הסירה הקטנה שנועדה להחזירם אל החוף, מבלי להתחשב ביכולת הקליטה שלה; ואמנם בין רגע החלה הסירה הקטנה שוקעת במעמקי הים. אין לתאר את הבהלה שקמה על שפת הים למראה מחזה הזועה.
צעקות הגברים, יללות הנשים ובכי הטף התערבו עם הצעקות והקריאות לעזרה שיצאו מפיות אלפי האנשים שעמדו על החוף. בעזרתם של חבריה ועוזריה של תחנת ההצלה שחשו מיד בסירות לעזרת הטובעים נצלו כולם. לחלק מהם, שהוצא במצב של התעלפות, הוגשה עזרה ראשונה על החוף ורק הגב' חוה מגוד, שהוצאה במצב קשה, נלקחה ע"י „מגן דוד אדום“ ל„הדסה“.
"דאר היום", שנה י"ז, מס' 190, 26 באפריל 1935, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספריה הלאומית.
לאחר שנתקבלה בארץ ידיעה על הפלגת אניות איטלקיות מטריאֶסט לארץ־ישראל לשם החזרת תושבי הארץ ועולים – נעשתה פעולה ע"י ב"כ מועצת עובדי הנמל עם הנהלת „אוצר מפעלי ים“, כדי שהאניה תעגון בנמל תל־אביב. הואיל והאניה הוזמנה ע"י ב"כ הסוכנות היהודית השוהה באיטליה, נתקשרה מחלקת העליה של הסוכנות טלגרפית עם בא־כוחה בענין הנידון. כשנודע הבוקר, שהאניה, על אף כל המאמצים, לא תעגון בנמל ת"א, היתה בין עובדי הים אכזבה עמוקה. המעונינים תמהים ושואלים: האמנם לא היתה כל אפשרות אחרת? ומה יהיה באניות הבאות? האומנם אין בידי הנהלת הסוכנות להבטיח שהאניות המוזמנות על ידה לא תחרמנה את נמל תל־אביב?
נמל תל־אביב נאבק על קיומו. בעוכריו היום לא שאלת הסידורים הטכניים, לא סדרי העבודה ואף לא תעריפי השירותים. העבודה בנמל העברי פחתה עד כדי סיכון קיומו מחמת רשלנות וקלות דעת מזה ומחמת אינטרסים צרים וקאפריזות זידוניות מזה. הסיטונאי הידוע מירושלים מר חיות הודיע ליו"ר „אוצר מפעלי ים“ מר הופיאֶן, שסוחרי ירושלם יחרימו את נמל תל־אביב, כי חשבון להם עם פקיד „כופר הישוב“ – כך מסרו ב"כ הועדה למען נמל ת"א לב"כ העתונות בשעה שדרשו עזרה לנמל במלחמת קיומו.
מטעם הועדה הזכירו מר אריסון, זילברדיק, גלובמן וצוקרמן מקרים מדהימים של הזמנת סחורה לנמלים אחרים, אם כי המזמינים והצרכנים הם תושבי תל־אביב, וכל פגיעה בנמל תל־אביב – ובפרנסת אלפי משפחות הקשורת לנמל – תפגע בעיר כולה ותחייב את התושבים לדאוג למחוסרי לחם. לעתים מעונינים סוכני אניות להשפיע על מזמיני סחורה ועל חברות האניות שהסחורה לא תישלח לנמל תל־אביב. המזמינים עושים חשבון של ריוח – ואם הריוח בנמל אחר אינו פחות מבנמל תל אביב, אינם עומדים על כך, שהסחורה תישלח לתל־אביב.
אחדים מהסוחרים אינם רוצים לפרוק את הסחורה בתל־אביב, משום שכאן חל פיקוח חמור על המלאי. והם, כידוע, אינם להוטים אחרי פיקוח ציבורי.
אולם ציבור הצרכנים אינו מעונין לסייע בידי האימפורטרים שישתמטו מהפיקוח, תושבי תל־אביב רשאים לדרוש שכל הסחורה הנועדת לתל־אביב תיפרק בנמלם הם, למרבה עבודה ופרנסה בעיר, ולמרבה פיקוח ציבורי על הסחורה.
2000 טון לוחות לתיבות הדר, שנשלחו מגדיניה, נפרקו במצרים. לאחר מו"מ הוסכם שהאניה תטען את הלוחות שוב ותביאם לנמל תל־אביב.
אניה רומנית הביאה עצים.
האניה למשלוח אשכוליות תעגון בימים הקרובים ביותר ותטען בת"א 7000 תיבות. האשכוליות כבר הגיעו למחסני הנמל.
החוגים הקשורים לנמל רואים בזה רק התחלה לחידוש העבודה בנמל תל־אביב במלוא ההיקף.
בישיבת הועה"פ האחרונה ביום ה' נידונו שאלות המצב בנמל ת"א לרגל רצון ההנהלה לשנות לרעה את תנאי העבודה של העובדים. נבחרה ועדה מיוחדת מטעם הועה"פ לבירור הענינים מכל צדדיהם.
"דבר", שנה חמש עשרה, מס' 4363, 23 באוקטובר 1939, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 