אנית נושאת אבקת שריפה בעתלית – 1888

מכתבי סופרינו

[…]

טבריא. אל חוף אתליט אשר בקרבת חיפה באה אנית תורן נושאת אבקת שריפה. אחרי עמדה שמה כיום תמים נגלה סודה אל נציב חיפה, וישלח את עושי דברו להתחקות על שורש דבר. רב החובל – איש יוני – בשמעו את דבר בואם השליך את כל הכבודה הימה, ובראותו כי קרבו לבוא קפץ גם הוא אל הים ויברח על נפשו ועקבותיו לא נודעו, והאניה עם חמשת מלחיה נתפשה.

גם אל עכו קרבה אנית תורן גדולה ותעמוד שלשה ימים מול פני העיר. רב החובלים בא אל העיר פעמים רבות הלוך ושוב, ויסובבוהו הסרסורים בבקשתם כי יגיד את חפצו למען יביאו לו את הסחורה הדרושה לו, ויונה אותם במרמה, ואז דמו כי בא למכור מה מזמרת ארץ אחרת, וגם בזאת לא נאות להם; עד אשר משך עליו את עיני שר מבצר החוף, וישאלהו על חפצו בעיר ולא מצא מענה. אז נתנה פקודה תלגרפית ועד מהרה באה אנית מלחמה עותמאנית מבירות ותקרב אל מקום מעמד האניה אשר חשבה להמלט, ויסובבוה מרי נפש אלה וימצאוה מלאה נשק, ויקחוה אחר כבוד אל בירות; אמנם בין כה וכה ורב החובלים איננו. ישנם אנשים אשר יחמדו לצון באמרם, כי זכר החובל את דבר הפסוק וצדקה תציל… וזכות התורה הזאת הגינה עליו (הוא לא יהודי?!).


"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 141, 6 ביולי 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פריצי חיות על מכסה האניה – 1874

מכתבים מלאמזא.

[…]

אחד הרודים בפריצי חיות ראבינזאהן הנודע לשם הביא בירח העבר בצי אדיר לוויאנדאטטע (Wyandotte) באמיריקה את אספת חיתו-טרף (מענאזעריע) אשר לו, אשר ביניהם הכי-נכבדים ראם בעל הקרנים (נאזהארן) ושנהב כביר כח מאד אשר בשם "Old Emperor" יכונה. באשמת שומר הכלוב הוציא בן-הראמים מסד רגלו ויצא מן השבכה ויעל כשואה על השנהב שכנו ויתגר אתו מלחמה. נורא ואיום היה המחזה בהלחם שני מצוקי ארץ האלה במלחמת תנופה וביד חזקה על מכסה האניה! כל הכלים אשר עמדו לשטן להם על שדי-קרב הטילו אל משברי ים והאניה חשבה להשבר מדהרות דהרות האבירים האלה ומשאונם ושאננם. לשוא כלו כל תופשי משוט אשר בא לעזרת האניה הסוערה כל כחם להפריד בין עצומים האלה ולהשביח שצף קצפם. לשוא נתן מלך בני-שחץ האלה ראבינזאהן צו לירות בכדורי מות על אלה האיתנים ולהצעידם למלך בלהות. חצי מות ואבדון התמוללו על עבי גבי מגינם ועל עורם כעין התחרא והמה הגדילו עצומיהם ויתמרמרו איש אל רעהו באף ובחמה ובכח גדול עד כי נדדה האניה בלב ים כאשר ינוד הקנה במים, והאניה ומלואה ירדו תהומות, לולא הפליא ה' ראבינזאהן עצה בראותו כי רעה נגד פניו ויתן צו לבעל-המכונה להמטיר אש ורוח זלעפות מקיטור המכונה על שני הלוחמים האלה. עצתו לא נשארה מעל, כי אחרי אשר המטיר עליהם בלחומם נהרי נחלי שלהבת (דאמפף) רגעים אחדים, הרעים הפיל בקול גאונו ויסוג אחור והראם נס מן המערכה ויתחבא בירכתי בית כלאו. לשני הלוחמים לא אונה כל רע ממלחמתם העצומה, אך שנים עשר סוסים נהרגו בעצומותם וחיות קטנות עם גדולות נדעכו ממקומם ויצללו במים אדירים.


"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 37, 16 בספטמבר 1874, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המלח שניצל משיני תנין הים – 1891

חדשות שונות.

בעיר מאקאמא (וואשינגטאן) באה אניה טעונה עשבי טהעע מיאקאהאמא אשר בחינא, ותביא עמה כמה אלפים תיבות מלאות טהעע ליושבי אמעריקא. אנשי האניה ספרו כי היה להם סכנת דרכים בלכתם בים מהלך ארבעה וארבעים יום, מפני רוחות סוערות בים חשבה האניה להשבר, חמשה עשר יום והאניה רחוקה מחוף יאקהאמא, וה' הטיל רוח סערה בים, וגליו התרוממו ויתנשאו מעל להאניה, רב החובל צוה לאחד המלחים מיאפאן לעלות על התורן לקשור החבלים, המלח עלה בראש התורן ואניה נטתה הצדה ויפול המלח אל תוך הים, ותגדל הצעקה באניה, וימהרו להוריד מלחים בתוך המכונה למצוא את הנטבע ולא עלתה בידם למצוא אותו.

פתאום ראו המלחים תנין הים (וואלפֿיש) בתוך הים במקום אשר נטבע המלח, ויתיאשו המלחים מלמצוא אותו, וישובו אל האניה, ויביטו אל התנין ויראו אותו בולע את המלח הנטבע, והנהו בגרונו, והתנין לא יכל לבלוע אותו כלה, ויקא את המלח אל תוך האניה, וינצל. המלח מספר כי בהיותו בפי התנין פחד לנפשו מפני שיני התנין, אך בהיותו לבוש בגדי המלחים משוח בשמן לא יכל התנין לנגוע בו לרעה אף לא יכול לבלוע אותו מפני ריח השמן הזה.


"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 43, 28 באוגוסט 1891, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בעגלה ולא בזמן קריב – 1900

Portrait_of_Muzaffar_al-Din_Shah_Qajar_by_Kamal-ol-molk,_1902
מוזאפר אל-דין שאה קג'אר, 1902. המקור: ויקישיתוף

על ארץ רבה.

בעגלה ולא בזמן קריב. השאך הפרסי ישוב לארצו במרכבה, וגדוד פרשים ילווהו על דרכו. מסע כזה יעלה לו עד ½2 מיליון פראנק ויארך יתר מחדש ימים, ואולם מושל  פרס בוחר לשאת טלטול הדרך מנסוע באניה בים, אשר לא יוכל שאת. באסטענדא נסה השאך לשבת באנית קטור ולשוט מעט על פני הים, ואולם עד מהרה חלה מחלת-הים כבדה, וכמובן צוה לשוב ברגע אל החוף, ועתה תחת לנסוע שני ימים באניה בים, הוא בוחר להיות בדרך יתר מחודש תמים, לבלתי התענות בים.


"הצפירה", שנה עשרים ושבע, מס' 210, 28 בספטמבר 1900, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.