מכתבי סופרינו
[…]
טבריא. אל חוף אתליט אשר בקרבת חיפה באה אנית תורן נושאת אבקת שריפה. אחרי עמדה שמה כיום תמים נגלה סודה אל נציב חיפה, וישלח את עושי דברו להתחקות על שורש דבר. רב החובל – איש יוני – בשמעו את דבר בואם השליך את כל הכבודה הימה, ובראותו כי קרבו לבוא קפץ גם הוא אל הים ויברח על נפשו ועקבותיו לא נודעו, והאניה עם חמשת מלחיה נתפשה.
גם אל עכו קרבה אנית תורן גדולה ותעמוד שלשה ימים מול פני העיר. רב החובלים בא אל העיר פעמים רבות הלוך ושוב, ויסובבוהו הסרסורים בבקשתם כי יגיד את חפצו למען יביאו לו את הסחורה הדרושה לו, ויונה אותם במרמה, ואז דמו כי בא למכור מה מזמרת ארץ אחרת, וגם בזאת לא נאות להם; עד אשר משך עליו את עיני שר מבצר החוף, וישאלהו על חפצו בעיר ולא מצא מענה. אז נתנה פקודה תלגרפית ועד מהרה באה אנית מלחמה עותמאנית מבירות ותקרב אל מקום מעמד האניה אשר חשבה להמלט, ויסובבוה מרי נפש אלה וימצאוה מלאה נשק, ויקחוה אחר כבוד אל בירות; אמנם בין כה וכה ורב החובלים איננו. ישנם אנשים אשר יחמדו לצון באמרם, כי זכר החובל את דבר הפסוק וצדקה תציל… וזכות התורה הזאת הגינה עליו (הוא לא יהודי?!).
"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 141, 6 ביולי 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 