[…]
אנית־האוקינוס הגדולה „אוסטריה„ סדרה לנוחיות נוסעיה „בהמה חשמלית„ הדואגת לחלב טרי מדי יום ביומו.
„בהמה” זו אינה אלא מכונה חשמלית היוצרת חלב טוב ושמנת מכמות ידועה של אבקת־חלב, חמאה בלתי מלוחה, ומים.
"דאר היום", שנה עשירית, גליון כ"ג, 31 באוקטובר 1927, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
כל בר בי רב שמע בודאי על „הארמדה הגדולה“ – זה הצי הספרדי הכביר, שנשלח בשנת 1588 לחופי אנגליה הפרוטסטנתית לכבשה ולהכניעה לספרד הקטולית. ספרד היתה אז השלטת על כל הימים והיבשות כאנגליה כיום, ומאז הוכרעה „הארמדה הגדולה“ עבר השלטון על הימים מידי ספרד לידי בריטניה.
רוב הספינות של הארמדה לא נשמדו במלחמת ציים, כי אם הוטבעו על ידי סערה עצומה שפרצה אז, למזלה של אנגליה, בכל חלקי הים הצפוני.
ספינת המפקדה של הארמדה, הגאליון הספרדי „פלורנציה“, טבעה אז ליד האי הקטן טובר מורי, אחד מאיי ההברידים שבקרבת החוף המערבי של סקוטלנד. לפי המוסמכים שנשארו מהימים ההם נמצא אז בקופתה של „פלורנציה“ הון עצום במטבעות זהב וכסף, ושנועד לכלכלת כל הארמדה במשך שנתים.
מלבד קופת הארמדה נטען על „פלורנציה“ אוצר גדול של לשונות זהב ואבנים יקרות, שנשלחו ע"י מלך ספרד לאחיו שנמצא אז בפלנדריה.
מאז טבעה „הארמדה“ כלה, זה כשלש מאות וחמשים שנה, נעשו נסיונות רבים להרים את „פלורנציה“ מתחתית הים ולהציל את אוצרותיה, אך כל הנסיונות עלו בתהו. נמשו מן הים רק חפצים בודדים: מטבעות, תותחים, אחת החרבות, תכשיטי זהב וכסף ותו לא. החלק העקרי של האוצר עודנו מונח על תחתית הים.
מתהלכת בסביבה אגדה עתיקה, שכל מי שיעיז למשות את האוצר מן הים, יומת בידי שרו של הים.
במאה שעברה, נסה צולל ים מפורסם, ארציבלד מילר, למצא ולמשות את האוצר של „פלורנציה“. הוא צלל תהומה, מצא בחולות תחתיה כתר זהב, וכבר אמר לעלות עם שללו למעלה, אך פתאם התנפל עליו רהב ים גדול ואמר להחניקו. מילר נטש את השלל, מהר להודיע הסכנה, ומיד העלוהו למעלה. בו בים עזב הצולל את האי, ולא הוסיף עוד לחזור אליו.
אחריו ירד צולל אחר, שהצליח להעלות מנורות כסף, תותח לא גדול מטבעות אחדות. ואולם כשהציעו לו להמשיך את החפושים בקנה מידה יותר גדול – נמלט על נפשו, באמר, שחייו יקרים לו מאוצרות „הפלורנציה“. לפי דבריו הרגיש שמאז התחיל את חפושיו במימי טוברמורי – התחיל תוקפים אותו רוחות לא מעלמא הדין.
בחודש שעבר יצאה שוב מלונדון משלחת לא גדולה – המכילה רק 15 אנשים ו־3 ספינות, שפנתה גם היא לטומברמורי לחפש את אוצרות ה„פלורנציה“. הצלחת הספינה „ארטיליו“ שהעלתה את הזהב של „מצרים“ עוררה שוב תקוות בלב המומחים להעלאת האוצרות של „הארמדה הגדולה“. המשלחת האחרונה שיצאה לטוברמורי צוידה במכונות ובמכשירים הכי חדישים להעלאת ספינות שצללו הימה.
עומק הים באותו המקום שבו טבעה „פלורנציה“ אינו גדול, בערך, ואולם הקפה הכבדה, שבה נשמר אוצרה של „הארמדה“ נתכסתה כבר בשכבה עבה של חול, שגבהה מגיע לכמה מטרים. הצוללים יוכרחו לפוצץ את השכבה הזאת מתחת למים – דבר הכרוך בקושיים רבים. גם הסערות הרבות המתפרצות מדי פעם בפעם בסביבת האיים ההברידים מפריעות בהרבה את מהלך העבודה.
"דאר היום", שנה ט"ו, מס' 185, 11 במאי 1933, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על המים נולדה וגדלה מרגוט לארוש במשפחת דייגים עניה, שביתה הקטן בנוי על ספינה קטנה העוגנת בקביעות על נהר סיינה, מול העיירה באמידון למטה מפריס.
בת ארבע היתה מרגוט כשלמדה לשחות בנהר, ומאז היתה רגילה לשהות במים יותר מביבשה. יום יום היתה עורכת תחרות שחיה עם כלבם הזקן, ולא פעם הפתיעה את טיילי יום א', בעלותה מתוך המים בצד סירותיהם ובבקשה מהם נדבה מטבע. לא תמיד פגשה טיילים נדיבים, אבל התענוג שבשחיה ובצלילה נתן לה ספוק גם בלי תגמול מיוחד.
בת שש נכנסה לבית הספר, וכשגמרה את למודיה, והיא אז בת 14 שנה, התחילה לעבוד בבית חרושת בווילאנקור הסמוכה. שם עבדה שנים אחדות בשכר זעום, עד שבא המשבר הגדול, ובית החרושת ותר על עבודתה. אז שבה לבית הוריה הצף על פני המים ועסקה בהטלאת הרשתות של אביה.
בימים בהירים היתה חוזרת למנהגי ילדותה ועורכת טיולי שחיה בנהר.
באחד הימים בקר בפאריס מר הרורד ברומפטון מלונדון והחליט לערוך שיוט בסירה עד סן-קלאוד. הוא שכר סירה ליד גשר קונקורד וחתר במשוטיו למורד הנהר. בהגיעו אל מחוץ לתחום הכרך מסר את הנהגת הסירה לנאמנותם של הגלים הנוחים, והוא עצמו התמסר לצלום מראות-נוף נהדרים. הוא שקוע, במלאכתו, והנה נתקלה הסירה בגזע אילן שעל שפת המים. עצמת הזעזוע הפילתו ממושבו לקרקע הסירה והעיפה מידו את מכונת הצלום המימה.
גדוף אנגלי גרעיני פרץ מפיו, והנה קלטו אזניו צלילי צחוק צלול. בפנותו ברוגז לעבר הקול נפגשו עיניו במבטי נערה מביעים לעג טוב-לב.
– מה הצחוק הזה לך? – שאל אותה קשות.
– כיצד לא אצחק, בראותי אדם מבוגר נוהג בסירה באופן בטלני כזה? השיבה הנערה. – אבל אם יבקשני יפה, אעלה לו את המכונה מתוך המים.
מר ברומפטון ידע גם לבקש, ומרגוט צללה המימה. במקום ההוא היה קרקע הנהר מכוסה שכבה עבה של רפש וטיט, ומרגוט לא יכלה למצוא את המכונה ברגע הראשון. שויון הנפש עזב את מר ברומפטון ובמקום הצער לאבדן המכונה תקפה אותו דאגה, ואחר כך גם חשש רציני, לגורל הנערה. לאחר רגעים שארכו בעיניו כשנים הופיעה מרגוט על פני המים ובידה גוש מכוסה טיט, שאין לו כל דמיון לצורת מכונת צלום. הוא הודה לצוללת האמיצה, העניק לה עשרה פרנק ורשם את שמה וכתבתה, – והיא קנתה בכסף הזה זוג גרבים ממשי מלאכותי. ולאחר שעות מעטות שכחה את כל המאורע.
כעבור ימים אחדים קבלה מכתב מאנגליה, ובו הזמנה לעבודה בתור אמודאית אצל החברה העוסקת בהעלאת האניות שטבעו במלחמה העולמית. חברה זו עובדת מטעם מיניסטריון הצי בנסיונות להעלאת אניות המלחמה השקועות בקרקע הים, אבל מטרתה העיקרית היא למשות מן המים את שני אלפי מטילי הזהב שצללו במים אדירים בימי המלחמה בקרבת החוף האירי.
זה כמה חדשים עובדת מרגוט – ואת הזהב עוד לא מצאה. אבל בינתים מצאה את אשרה. היא נענתה לבקשת מר ברומפטון ונישאה לו לאשה…
"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 23, 6 בנובמבר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ברסט (צרפת). 18. –
בימים האחרונים הופיע בנמל־בריסט האיש, היודע להדליק אש בתוך המים, בלוית פקיד משרד ההוצאה לפועל. שניהם עלו על האניה, השולה זהב מקרקע הים, „ארטיליו“, מתוך כוונה לשים עליה עיקול.
ומעשה שהיה כך היה:
בהשפעת רומנים
לפני 12 שנה החליט איטלקי אחד, שהרבה בקריאת רומנים על הרפתקאות ימיות, ועל מטמוני אנטוניוס וה„ארמדה הבלתי מנוצחת“, לצאת אף הוא לחפוש המטמונים הנרדמים באניות שהוטבעו בלב ים.
הוא השיג כסף וקנה לו את האניה „השולה אוצרות מן הים“, „ארטיליו“, גם גייס לו אמודאים.
אש בתוך המים
האיטלקי רצה למשות מקרקע הים את אוצרות האניה „אג'יפט“, שהוטבעה בשעתה סמוך לאואסיאן.
בינתים, בשעת הנסיונות שעשה האיטלקי, נתגלה לו קושי אחד שעיכב את משית־האוצרות: האמודאים הגיעו בנקל לאניה שנמצאה טבועה על קרקע הים; אבל נשאלה השאלה, כיצד לפרוץ את קירותיה, שבהרבה מקומות היו מצופים פלדה? את קירות הפלדה האלה אפשר להתיך רק ע"י אש, אבל איך אפשר להדליק אש בתוך המים?
המצאתו של מלומד צרפתי
אז פנה האיטלקי למלומד הצרפתי רויאה, המומחה לתורת הפיסיקה, בהצעה למצא תחבולה להדליק אש בתוך המים. המלומד טרח וטרח, ולבסוף מצא צירוף של חמצן, פחמן ומימן, הדולק בתוך המים. תמורת זה הבטיח האיטלקי למלומד רויאה חלק בשלל־הזהב.
זה – לזהב, וזה – „לסוד העלומים“
בעזרת האמצאה הזאת נגש האיטלקי למשות את הזהב מן האניה „אג'יפטו“, ואף הצליח בדבר. הוא משה לא פחות מ־100 מיליונים פרנקים זהב מן האניה. והמלומד הצרפתי שכח את כל הענין, כי היה טרוד בינתים בגילוי סוד „חידוש העלומים“ של התא החי, וגם חיפש תרומה למחלת הסרטן.
עתון מצויר במספרה
רק באחד הימים, בקראו עתון מצוייר במספרה, נודע לו, שהאיטלקי שפנה לעזרתו כבר הצליח למשות 100 מיליונים פרנקים.
–כן, אבל הם חייבים לתת לי 10% מן השלל, כי הודות לאמצאתי הצליחו להשיגו.
– לא 10 אחוזים, כי אם 33 אחוזים – תקנו את דבריו המומחים המשפטיים.
והנה התחיל המשפט. אבל בעל האניה „ארטיליו“ טוען, שאין הוא משתמש כלל באמצאתו של רויאה, אלא בחמרי נפץ משלו.
לשם כך עלה עכשו פקיד משרד ההוצאה לפועל על האניה „ארטיליו“ ורצה לשים עליה עיקול, וגם למצא בה את ה„מצית“ של רויאה. לעת עתה לא הצליחו למצאו, והענין עתיד להתברר בבית המשפט…
"הבֹקר", שנה ג', מס' 873, 19 בספטמבר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ה„פלשתין“ מודיע:
ב-12 למאי 1934 הפליגה מפורט-סעיד אנית-מפרשים בשם „מועזאז“, שהובילה 62 טונות של פחם למר קדישמן, סוחר בת"א, וגם כ-50 עולים ממצרים ומתימן, שבקשו להכנס לא"י בלי רשיון.
רב החובלים של האניה היה עבד-אל-לאטיף אל ראיבי. עמו עזרו בהסעת האניה עוד 5 מלחים.
ביום השבת העלתה „מועזאז“ כ-16 עולים בקרבת נבי רובין. אלה הצליחו להמלט מעיני המשטרה. ביום השני בלילה העלתה „מועזאז“ כ-28 עולים בקרבת החוף של תל-אביב, משטרת הרובע של מאנשיה הרגישה בכך והספיקה לאסור שמונה עולים. משטרת הנמל אסרה עוד 12 עולים, והשאר הצליחו להמלט לרחובות תל-אביב.
רב החובלים של האניה וחמשת מלחיו הושמו בבית הסוהר. סוכנה של חברת האניה, אחמד סוכר נסה לשחררם בערבות, אולם הממשלה דחתה את בקשתו. היום הובאו הנאסרים לחקירה בפני השופט הבריטי.
העולים היהודים שנתפסו הושמו גם הם בבית הסוהר. מראם ומצבם של עולים אלה אומלל מאד. בתוכם נמצאות גם 2 גברות. כלם מדברים ערבית שוטפת במבטא מצרי משוכלל.
"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 203, 23 במאי 1934, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
מנאפולי מודיעים, שלויתנה צעירה „משרכת דרכיה“, כ־14 טונות משקלה, נתעתה ממימי האוקינוּס האטלנטי אל מימי הים התיכון. היא עברה דרך גיבראלטאר, מבלי שירגישוּ בה שומרי החוף שמשני צדדיו, ובהתגלותה על פני הים התיכון עוררה התרגשוּת כללית בין שוכני החופים ויורדי הים.
שלטונות החוּפים הוּכרחוּ על פי דרישת הדייגים, החוששים לשלום סירותיהם ולשלום הסרדינים שבים – לשלוח סירה מוטורית מיוחדת, מזוּינת במכונת יריה על מנת לשים קץ לבקוּרה הבלתי הרצוּי של אורחת קלת דעת זוּ.
המלוּמדים סוברים, שאף אם לא תצליח הסירה המזוינת לצוּד את הלויתנה, לא תוּכל זוּ להתקיים אלא ימים מוּעטים, כי כאן יחסר לה המזון שהיא רגילה בו.
"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 204, 24 במאי 1934, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
ביום הששי הגיעו בסירה אל האניה „אונטיני“ של חברת „לויד טרייסטינו“, שעמדה להפליג מחיפה בו ביום, שני חילים בריטיים מנצרת והודיעו כי רוצים הם לנסוע באניה זו לאנגליה. כשנשאלו ע"י רב החובל על דרכיותיהם השיבו החיילים בחוצפה שאין הם חייבים להראות דרכיות ושום איש לא יוכל למנוע בעד נסיעתם. זמן רב עבר בויכוחים בינם לבין רב החובלים והחילים הסכימו לעזוב את האניה ולחזור אל החוף, רק אחרי שרב-החובל יעצם לנסוע באניה השניה (אנית משא), שעגנה בחוף, ואמר להם כי האניה השניה תביאם ישר לאנגליה.
מיד הודיעו על המקרה תליפונית למפקד הצבא בחיפה ובקשי רב הצליחו לאסור את שני החילים הנ"ל, סמוך למרכז המסחרי אחר שהוכרו ע"י פקיד חברת „לויד טרייסטינו“ כשישבו ושתו שכר. תוצאות החקירה אינן ידועות עדיין.
"דאר היום", שנה שלש עשרה, מס' 221, 29 ביוני 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…]
[…]
– עד כמה „תוקן“ נמל יפו. באניה גרמנית הגיע לחוף יפו מניע גדול עבור הבאר בעיר־שלום. נמצא שאי אפשר להעלות את המניע לחוף יפו, מפני שהמעלית המיכנית אינה מספיקה לו. המכונה תובל לחיפה.
– מומחים לרדיו. האניה אומברום העוגנת בחוף יפו הזמינה על ידי משרד רוקח ושותפיו מכונני רדיו מתל אביב לתקן את תחנת משלוח הרדיו שלה, שנתקלקלה. התיקון נעשה לשביעות רצון המזמינים. הקצין הראשון באניה אמר, כי במצרים לא מצא מומחה לתיקונים האלה.
[…]
– רק זהב. אניה תורכית הביאה בסוף השבוע שעבר לחוף יפו קרשים לתיבות תפוחי זהב. רב החובל מאן למסור את הסחורה עד שיסלקו את מחירה בזהב ולא בכסף ניר. לסוף הסכים לקבל חלק של המחיר בהמחאה על בנק בקושטא.
– תארים ב„ברית טרומפלדור“. תארו של זאב ז'בוטינסקי – מפקד עליון לגדודי הארץ והגולה; מנחם ארבר – מפקד ראשי לגדודי ארץ־ישראל; המהנדס טובים – מפקד מחלקת הים.
"דבר", שנה רביעית, מס' 1060, 21 בנובמבר 1928, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
והמקרה קרה בלב ים, קרוב לאיים הפיליפיניים, באניה „סילברביטש“. בשעות המאוחרות של הלילה שמע רב-החובל של האניה דפיקה בדלת תאו. אחד מהנוסעים המועטים הודיע לו כי אשתו עומדת ללדת. באניה עצמה לא היה רופא, ואף לא אחות, ורב-החובל נמצא בכל רע. לעזרתו בא הרדיו. הוא ציוה לעובד הרדיו לבוא במגע עם האניה הקרובה ביותר ולשאול לרופא, אולם האניה שבה היה רופא נמצאה במרחק של 700 מילין. רופא אחר נמצא באי קרוב.
הרופא פקד להפסיק את השידור בקוטר של 300 מילין מסביב, ואחר-כך החל לבאר, בשיטת מורס, לרב-החובל, את כל פרטי-הטיפול ביולדת:
„עם העוזר הראשי“ מספר רב-החובל „ירדתי אל התא ובזהירות עשיתי כפקודותיו של הרופא. נולד תינוק שמשקלו היה 4 פונטים ובהיותי בקצה אחד של התא להשגיח עליו, נקראתי שוב למטת היולדת – כי היא ילדה את השני – דבר שלא התכוננו אליו כלל“.
שמות התינוקות ניתנו לפי שם האניה, וחברת האניות „סילבר ליין“ שלה שייכת האניה, נתנה להם במתנה שני גביעי-כסף.
"דבר", שנה שתים-עשרה, מס' 3461, 29 בספטמבר 1936, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
[…]
בעל המסעדה הניו-יורקית הידועה „שיז לאפורטה“ בא לכלל המצאה אוריגינלית.
כדי למשוך לקוחות למסעדתו סידר בתוך סירה תת-מימית ישנה, תאים, תאים של מסעדה מהודרת.
מסעדה זו שוקע במים מיד לאחר שהיא מתמלאת אורחים ואז מגישים המלצרים לאורחים מנות דגים. בקירות הצדדיים ישנם חלונות מזכוכית עבה, שהיא, אעפ"י כן, שקופה.
דרך השמשות הללו יכולים האורחים לראות את המתרחש בעמקי הים.
מדי יום ביומו מתרחקת הסירה, בשעה תשע בערב, מחופה של ניו-יורק ובמרחק של מיל מהחוף היא שוקעת בנבכי הים. המשטרה אינה מרשה לבעל המסעדה להרחיק נדוד בסירתו הישנה אולם גם במרחק מיל מהחוף אפשר לראות כמה וכמה תופעות מעניינות מחיי הדגים והצומח על תחתית הים.
המסעדה האוריגינלית הזאת יכולה להכיל 25 אורחים מלבד המלצרים והמכונאים.
החידוש הרב שבאמצאתו של בעל המסעדה הזריז הצליח במדה כזו, שאין ערב, שהסירה אינה מלאה אורחים, למרות המחירים המופרזים.
אנשי „החברה המעולה“ הניו-יורקית מתעניינת מאד במסעדה זו ומרבים לבקר בה. בסירה ישנם מזרקורים מיוחדים המאירים את נבכי הים ומושכים לתוך עיגולי האור חיות-ים ודגים רבים ושונים. בשעה אחת בלילה צריכה הסירה לחזור לנמל, לפי זו המשטרה, ובעל המסעדה מוכרח לדייק, אחרת עלול הוא לאבד את הקונצסיה על המצאתו האוריגינלית, שהשקיע בה סכום עצום.
מובן מאליו, שהמחירים הם לפי גודל ההוצאות והחידוש שבהמצאה זו.
"דאר היום", שנה שמונה עשרה, מס' 2, 1 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
