מעשה באניה מצרית – 23 במאי 1934

מעשה באניה מצרית

ה„פלשתין“ מודיע:

ב-12 למאי 1934 הפליגה מפורט-סעיד אנית-מפרשים בשם „מועזאז“, שהובילה 62 טונות של פחם למר קדישמן, סוחר בת"א, וגם כ-50 עולים ממצרים ומתימן, שבקשו להכנס לא"י בלי רשיון.

רב החובלים של האניה היה עבד-אל-לאטיף אל ראיבי. עמו עזרו בהסעת האניה עוד 5 מלחים.

ביום השבת  העלתה „מועזאז“ כ-16 עולים בקרבת נבי רובין. אלה הצליחו להמלט מעיני המשטרה. ביום השני בלילה העלתה „מועזאז“ כ-28 עולים בקרבת החוף של תל-אביב, משטרת הרובע של מאנשיה הרגישה בכך והספיקה לאסור שמונה עולים. משטרת הנמל אסרה עוד 12 עולים, והשאר הצליחו להמלט לרחובות תל-אביב.

רב החובלים של האניה וחמשת מלחיו הושמו בבית הסוהר. סוכנה של חברת האניה, אחמד סוכר נסה לשחררם בערבות, אולם הממשלה דחתה את בקשתו. היום הובאו הנאסרים לחקירה בפני השופט הבריטי.

העולים היהודים שנתפסו הושמו גם הם בבית הסוהר. מראם ומצבם של עולים אלה אומלל מאד. בתוכם נמצאות גם 2 גברות. כלם מדברים ערבית שוטפת במבטא מצרי משוכלל.


"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 203, 23 במאי 1934, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לויתנה שנתעתה מן האוקינוס לים התיכון – 24 במאי 1934

לויתנה שנתעתה מן האוקינוס לים התיכון

מנאפולי מודיעים, שלויתנה צעירה „משרכת דרכיה“, כ־14 טונות משקלה, נתעתה ממימי האוקינוּס האטלנטי אל מימי הים התיכון. היא עברה דרך גיבראלטאר, מבלי שירגישוּ בה שומרי החוף שמשני צדדיו, ובהתגלותה על פני הים התיכון עוררה התרגשוּת כללית בין שוכני החופים ויורדי הים.

שלטונות החוּפים הוּכרחוּ על פי דרישת הדייגים, החוששים לשלום סירותיהם ולשלום הסרדינים שבים – לשלוח סירה מוטורית מיוחדת, מזוּינת במכונת יריה על מנת לשים קץ לבקוּרה הבלתי הרצוּי של אורחת קלת דעת זוּ.

המלוּמדים סוברים, שאף אם לא תצליח הסירה המזוינת לצוּד את הלויתנה, לא תוּכל זוּ להתקיים אלא ימים מוּעטים, כי כאן יחסר לה המזון שהיא רגילה בו.


"דאר היום", שנה ט"ז, מס' 204, 24 במאי 1934, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הושם עיקול על אנית מושי הזהב „ארטיליו“ – 19 בספטמבר 1938

אוניית החילוץ וההצלה האיטלקית "ארטיליו", 1932 (Artiglio). מקור: wikimedia commons.

הושם עקול על אנית מושי־זהב „ארטיליו“

מלומד צרפתי תובע מיליונים בעד אמצאתו שנשכחה מזכרונו

ברסט (צרפת). 18. –
בימים האחרונים הופיע בנמל־בריסט האיש, היודע להדליק אש בתוך המים, בלוית פקיד משרד ההוצאה לפועל. שניהם עלו על האניה, השולה זהב מקרקע הים, „ארטיליו“, מתוך כוונה לשים עליה עיקול.
ומעשה שהיה כך היה:

בהשפעת רומנים
לפני 12 שנה החליט איטלקי אחד, שהרבה בקריאת רומנים על הרפתקאות ימיות, ועל מטמוני אנטוניוס וה„ארמדה הבלתי מנוצחת“, לצאת אף הוא לחפוש המטמונים הנרדמים באניות שהוטבעו בלב ים.
הוא השיג כסף וקנה לו את האניה „השולה אוצרות מן הים“, „ארטיליו“, גם גייס לו אמודאים.

אש בתוך המים
האיטלקי רצה למשות מקרקע הים את אוצרות האניה „אג'יפט“, שהוטבעה בשעתה סמוך לאואסיאן.
בינתים, בשעת הנסיונות שעשה האיטלקי, נתגלה לו קושי אחד שעיכב את משית־האוצרות: האמודאים הגיעו בנקל לאניה שנמצאה טבועה על קרקע הים; אבל נשאלה השאלה, כיצד לפרוץ את קירותיה, שבהרבה מקומות היו מצופים פלדה? את קירות הפלדה האלה אפשר להתיך רק ע"י אש, אבל איך אפשר להדליק אש בתוך המים?

המצאתו של מלומד צרפתי
אז פנה האיטלקי למלומד הצרפתי רויאה, המומחה לתורת הפיסיקה, בהצעה למצא תחבולה להדליק אש בתוך המים. המלומד טרח וטרח, ולבסוף מצא צירוף של חמצן, פחמן ומימן, הדולק בתוך המים. תמורת זה הבטיח האיטלקי למלומד רויאה חלק בשלל־הזהב.

זה – לזהב, וזה – „לסוד העלומים“
בעזרת האמצאה הזאת נגש האיטלקי למשות את הזהב מן האניה „אג'יפטו“, ואף הצליח בדבר. הוא משה לא פחות מ־100 מיליונים פרנקים זהב מן האניה. והמלומד הצרפתי שכח את כל הענין, כי היה טרוד בינתים בגילוי סוד „חידוש העלומים“ של התא החי, וגם חיפש תרומה למחלת הסרטן.

עתון מצויר במספרה
רק באחד הימים, בקראו עתון מצוייר במספרה, נודע לו, שהאיטלקי שפנה לעזרתו כבר הצליח למשות 100 מיליונים פרנקים.
–כן, אבל הם חייבים לתת לי 10% מן השלל, כי הודות לאמצאתי הצליחו להשיגו.
– לא 10 אחוזים, כי אם 33 אחוזים – תקנו את דבריו המומחים המשפטיים.
והנה התחיל המשפט. אבל בעל האניה „ארטיליו“ טוען, שאין הוא משתמש כלל באמצאתו של רויאה, אלא בחמרי נפץ משלו.
לשם כך עלה עכשו פקיד משרד ההוצאה לפועל על האניה „ארטיליו“ ורצה לשים עליה עיקול, וגם למצא בה את ה„מצית“ של רויאה. לעת עתה לא הצליחו למצאו, והענין עתיד להתברר בבית המשפט…


"הבֹקר", שנה ג', מס' 873, 19 בספטמבר 1938, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תעלולי חיילים בנמל חיפה – 29 ביוני 1931

אחרונות חיפה

מתעלולי חיילים

ביום הששי הגיעו בסירה אל האניה „אונטיני“ של חברת „לויד טרייסטינו“, שעמדה להפליג מחיפה בו ביום, שני חילים בריטיים מנצרת והודיעו כי רוצים הם לנסוע באניה זו לאנגליה. כשנשאלו ע"י רב החובל על דרכיותיהם השיבו החיילים בחוצפה שאין הם חייבים להראות דרכיות ושום איש לא יוכל למנוע בעד נסיעתם. זמן רב עבר בויכוחים בינם לבין רב החובלים והחילים הסכימו לעזוב את האניה ולחזור אל החוף, רק אחרי שרב-החובל יעצם לנסוע באניה השניה (אנית משא), שעגנה בחוף, ואמר להם כי האניה השניה תביאם ישר לאנגליה.

מיד הודיעו על המקרה תליפונית למפקד הצבא בחיפה ובקשי רב הצליחו לאסור את שני החילים הנ"ל, סמוך למרכז המסחרי אחר שהוכרו ע"י פקיד חברת „לויד טרייסטינו“ כשישבו ושתו שכר. תוצאות החקירה אינן ידועות עדיין.


"דאר היום", שנה שלש עשרה, מס' 221, 29 ביוני 1931, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

עד כמה „תוקן“ נמל יפו – 21 בנובמבר 1928

תל־אביב

[…]

שונות

[…]

– עד כמה „תוקן“ נמל יפו. באניה גרמנית הגיע לחוף יפו מניע גדול עבור הבאר בעיר־שלום. נמצא שאי אפשר להעלות את המניע לחוף יפו, מפני שהמעלית המיכנית אינה מספיקה לו. המכונה תובל לחיפה.

מומחים לרדיו. האניה אומברום העוגנת בחוף יפו הזמינה על ידי משרד רוקח ושותפיו מכונני רדיו מתל אביב לתקן את תחנת משלוח הרדיו שלה, שנתקלקלה. התיקון נעשה לשביעות רצון המזמינים. הקצין הראשון באניה אמר, כי במצרים לא מצא מומחה לתיקונים האלה.

[…]

רק זהב. אניה תורכית הביאה בסוף השבוע שעבר לחוף יפו קרשים לתיבות תפוחי זהב. רב החובל מאן למסור את הסחורה עד שיסלקו את מחירה בזהב ולא בכסף ניר. לסוף הסכים לקבל חלק של המחיר בהמחאה על בנק בקושטא.

תארים ב„ברית טרומפלדור“. תארו של זאב ז'בוטינסקי – מפקד עליון לגדודי הארץ והגולה; מנחם ארבר – מפקד ראשי לגדודי ארץ־ישראל; המהנדס טובים – מפקד מחלקת הים.


"דבר", שנה רביעית, מס' 1060, 21 בנובמבר 1928, עמ' 4. באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רב חובל בתפקיד מיילדת – 29 בספטמבר 1936

בכל – מכל – כל

רב-חובל בתפקיד מיילדת

והמקרה קרה בלב ים, קרוב לאיים הפיליפיניים, באניה „סילברביטש“. בשעות המאוחרות של הלילה שמע רב-החובל של האניה דפיקה בדלת תאו. אחד מהנוסעים המועטים הודיע לו כי אשתו עומדת ללדת. באניה עצמה לא היה רופא, ואף לא אחות, ורב-החובל נמצא בכל רע. לעזרתו בא הרדיו. הוא ציוה לעובד הרדיו לבוא במגע עם האניה הקרובה ביותר ולשאול לרופא, אולם האניה שבה היה רופא נמצאה במרחק של 700 מילין. רופא אחר נמצא באי קרוב.

הרופא פקד להפסיק את השידור בקוטר של 300 מילין מסביב, ואחר-כך החל לבאר, בשיטת מורס, לרב-החובל, את כל פרטי-הטיפול ביולדת:

„עם העוזר הראשי“ מספר רב-החובל „ירדתי אל התא ובזהירות עשיתי כפקודותיו של הרופא. נולד תינוק שמשקלו היה 4 פונטים ובהיותי בקצה אחד של התא להשגיח עליו, נקראתי שוב למטת היולדת – כי היא ילדה את השני – דבר שלא התכוננו אליו כלל“.

שמות התינוקות ניתנו לפי שם האניה, וחברת האניות „סילבר ליין“ שלה שייכת האניה, נתנה להם במתנה שני גביעי-כסף.


"דבר", שנה שתים-עשרה, מס' 3461, 29 בספטמבר 1936, עמ' 9. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מסעדה בסירה תת-מימית – 1 באוקטובר 1935

לקוטים

[…]

מסעדה נהדרת בסירה תת מימית

בעל המסעדה הניו-יורקית הידועה „שיז לאפורטה“ בא לכלל המצאה אוריגינלית.

כדי למשוך לקוחות למסעדתו סידר בתוך סירה תת-מימית ישנה, תאים, תאים של מסעדה מהודרת.

מסעדה זו שוקע במים מיד לאחר שהיא מתמלאת אורחים ואז מגישים המלצרים לאורחים מנות דגים. בקירות הצדדיים ישנם חלונות מזכוכית עבה, שהיא, אעפ"י כן, שקופה.

דרך השמשות הללו יכולים האורחים לראות את המתרחש בעמקי הים.

מדי יום ביומו מתרחקת הסירה, בשעה תשע בערב, מחופה של ניו-יורק ובמרחק של מיל מהחוף היא שוקעת בנבכי הים. המשטרה אינה מרשה לבעל המסעדה להרחיק נדוד בסירתו הישנה אולם גם במרחק מיל מהחוף אפשר לראות כמה וכמה תופעות מעניינות מחיי הדגים והצומח על תחתית הים.

המסעדה האוריגינלית הזאת יכולה להכיל 25 אורחים מלבד המלצרים והמכונאים.

החידוש הרב שבאמצאתו של בעל המסעדה הזריז הצליח במדה כזו, שאין ערב, שהסירה אינה מלאה אורחים, למרות המחירים המופרזים.

אנשי „החברה המעולה“ הניו-יורקית מתעניינת מאד במסעדה זו ומרבים לבקר בה. בסירה ישנם מזרקורים מיוחדים המאירים את נבכי הים ומושכים לתוך עיגולי האור חיות-ים ודגים רבים ושונים. בשעה אחת בלילה צריכה הסירה לחזור לנמל, לפי זו המשטרה, ובעל המסעדה מוכרח לדייק, אחרת עלול הוא לאבד את הקונצסיה על המצאתו האוריגינלית, שהשקיע בה סכום עצום.

מובן מאליו, שהמחירים הם לפי גודל ההוצאות והחידוש שבהמצאה זו.


"דאר היום", שנה שמונה עשרה, מס' 2, 1 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינות תועות – 15 באוקטובר 1935

ספינות תועות

עונת הסתו נפתחה במערב במשחק של סערות על  פני הים האטלנטי, שהביא בהלה על יורדי הים. קריאות לעזרה נישאו מלב ימים אל היבשות. האוקינוס בלע את קרבנותיו כמימים ימימה – בלע דוגיות על נוסעיהן, נפץ ספינות אל שוניותיו, מהן שאבדו מבלי השאר זכר להן ולנוסעיהן.

אבל יש ספינות שמסבות פיזיקליות שונות אינן יכולות לשקוע במצולות ים. הספינות הללו תועות בלב ימים, באין נוסעים, נטולות תורן, פרומות מפרש; כרוחות שלא מעולם זה נישאות הן על פני הגלים, נדחפות על-ידי הרוח, באין מטרה,  עד שהן מתנפצות אל סלע או שונית.

כל קברניט יודע לספר על פגישות זועה עם ספינות תועות. הן חולפות בלילות סער כמפלצות אפלות לעיני הנוסעים המבוהלים, חולפות ונעלמות במהירות הבזק. וכך נוצרות האגדות על „הספן-התועה“, שהיו מפילות אימה על כל  יורדי-הים.

כיום ידוע לכל, שאין כאן „ספינות-רוחות“, אלא ספינות, שנעזבו בשעת סכנה מנוסעיהן, או אפילו כאלה, שכבר צללו תהומות, ומסבה בלתי ידועה חזרו והתרוממו על פני הים והמשיכו את מסען המסתורי באין תורן ובאין קברניט.

ידוע הדבר, שעל פני הימים משוטטים שברי ספינות לאלפים. באמריקה נתחברו מפות שבהן מציינים הדרכים של הנודדים הללו, בהתאם לידיעות שנתקבלו מעדי ראיה ובקשר עם כווון-הרוחות והזרמים התת-ימיים. מפות אלה נתחברו כדי לשמור את דרכי הים מהתנגשויות ואולם לא תמיד נודדים שברי הספינות בדרכים שצוינו להם במפות. תמורות שונות ופתאומיות, בלתי צפויות מראש, במזג אויר עשויות לשים לצחוק את כל עמל האדם.

המקרה המענין ביותר הוא בלי ספק זה שאירע לספינת-המשא „פריד-טיילור“. הספינה הזאת התנגשה באנית-נוסעים גרמנית ונופצה לשני חלקים. כל חלק קבע לו „מרשרוט“ אחר; החלק הקדמי נישא דרומה ושקע לאחר מסע של חדשיים במפרץ דילואר; החלק האחורי צף צפונה עד כף פורפואז ושם נתקע בשרטון. הפתרון לחידה זו נמצא בנקל. החלק הקדמי התרומם מעל שטח הים והרוחות נהגו בו כרצונן, ואילו החלק האחורי לא נראה מעל פני מים והוא נגרף על ידי הזרמים התת-מימיים.

אחד משברי הספינות הללו עבר בנדודיו המוזרים דרך של 15 אלף קילומטר. הספינה הזו „וולסטון“ נראתה 46 פעמים לעיני יורדי-ים, עד שכנראה צללה אי-שם בתהום. מעשה ברפסודה שהיתה מורכבת 30 אלף גזעי עצים, שנתפרדה מחמת התנגשות. שנה לאחר המקרה גלו להקות-להקות של הגזעים הללו במעלה ה60 ממעלות האורך המערבי. חדשים מספר לאחר-כך בצבצו הגזעים סמוך לאיים האזוריים. אחדים מהם הגיעו עד ים-הקרח הצפוני. אכן, דרך ארוכה ונפתלת ביותר היא דרך מסעם של דברי הספינות והרפסודות בנתיבות האוקינוס.


"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 4, 15 באוקטובר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חתונה באניה „גליל“ – 4 באפריל 1935

בחיפה

חתונה באניה

רב החובל היהודי המברטו שטיינדלר מן האניה „גליל“ של חברת ללויד טריסטינו חגג אתמול באניתו שעגנה בנמל חיפה (בדרכה לטרייסט) את חתונת בנו לוזו שטיינדלר, פקיד בחברת לויד טריסטינו עם הג' פאני דיסאו, מורה לאיטלקית בבית ספר הריאלי, החתונה נתקימה ברוב פאר. על המכסה העליון של האניה שקושט בדגל איטלקי גדול ובדגל החברה הועמדה החופה. האניה עצמה קושטה בדגלי כל העמים לכבוד המאורע ובחתונה השתתפו כמה מאות מוזמנים מנכבדי העיר, קונסולים, פקידי הממשלה, מושל המחוז, רבים מבני העדה האיטלקית, והקהלה העברית. לחתונה בא מאיטליה אבי הכלה פרופיסור דסאו מאוניברסיטה בפרודגיה (איטליה) ממשפחת רבנים ידועה בגרמניה. את הקדושין סדר הרב קניאל ועל ידו עזר החזן קברטין.


"הארץ", שנה י"ח, מס' 4777, 4 באפריל 1935, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

צללה לחפש זהב ומצאה את אושרה – 6 בנובמבר 1935

צללה לחפש זהב ומצאה את אשרה

על המים נולדה וגדלה מרגוט לארוש במשפחת דייגים עניה, שביתה הקטן בנוי על ספינה קטנה העוגנת בקביעות על נהר סיינה, מול העיירה באמידון למטה מפריס.

בת ארבע היתה מרגוט כשלמדה לשחות בנהר, ומאז היתה רגילה לשהות במים יותר מביבשה. יום יום היתה עורכת תחרות שחיה עם כלבם הזקן, ולא פעם הפתיעה את טיילי יום א', בעלותה מתוך המים בצד סירותיהם ובבקשה מהם נדבה מטבע. לא תמיד פגשה טיילים נדיבים, אבל התענוג שבשחיה ובצלילה נתן לה ספוק גם בלי תגמול מיוחד.

בת שש נכנסה לבית הספר, וכשגמרה את למודיה, והיא אז בת 14 שנה, התחילה לעבוד בבית חרושת בווילאנקור הסמוכה. שם עבדה שנים אחדות בשכר זעום, עד שבא המשבר הגדול, ובית החרושת ותר על עבודתה. אז שבה לבית הוריה הצף על פני המים ועסקה בהטלאת הרשתות של אביה.

בימים בהירים היתה חוזרת למנהגי ילדותה ועורכת טיולי שחיה בנהר.

באחד הימים בקר בפאריס מר הרורד ברומפטון מלונדון והחליט לערוך שיוט בסירה עד סן-קלאוד. הוא שכר סירה ליד גשר קונקורד וחתר במשוטיו למורד הנהר. בהגיעו אל מחוץ לתחום הכרך מסר את הנהגת הסירה לנאמנותם של הגלים הנוחים, והוא עצמו התמסר לצלום מראות-נוף נהדרים. הוא שקוע, במלאכתו, והנה נתקלה הסירה בגזע אילן שעל שפת המים. עצמת הזעזוע הפילתו ממושבו לקרקע הסירה והעיפה מידו את מכונת הצלום המימה.

גדוף אנגלי גרעיני פרץ מפיו, והנה קלטו אזניו צלילי צחוק צלול. בפנותו ברוגז לעבר הקול נפגשו עיניו במבטי נערה מביעים לעג טוב-לב.

– מה הצחוק הזה לך? – שאל אותה קשות.

– כיצד לא אצחק, בראותי אדם מבוגר נוהג בסירה באופן בטלני כזה? השיבה הנערה. – אבל אם יבקשני יפה, אעלה לו את המכונה מתוך המים.

מר ברומפטון ידע גם לבקש, ומרגוט צללה המימה. במקום ההוא היה קרקע הנהר מכוסה שכבה עבה של רפש וטיט, ומרגוט לא יכלה למצוא את המכונה ברגע הראשון. שויון הנפש עזב את מר ברומפטון ובמקום הצער לאבדן המכונה תקפה אותו דאגה, ואחר כך גם חשש רציני, לגורל הנערה. לאחר רגעים שארכו בעיניו כשנים הופיעה מרגוט על פני המים ובידה גוש מכוסה טיט, שאין לו כל דמיון לצורת מכונת צלום. הוא הודה לצוללת האמיצה, העניק לה עשרה פרנק ורשם את שמה וכתבתה, – והיא קנתה בכסף הזה זוג גרבים ממשי מלאכותי. ולאחר שעות מעטות שכחה את כל המאורע.

כעבור ימים אחדים קבלה מכתב מאנגליה, ובו הזמנה לעבודה בתור אמודאית אצל החברה העוסקת בהעלאת האניות שטבעו במלחמה העולמית. חברה זו עובדת מטעם מיניסטריון הצי בנסיונות להעלאת אניות המלחמה השקועות בקרקע הים, אבל מטרתה העיקרית היא למשות מן המים את שני אלפי מטילי הזהב שצללו במים אדירים בימי המלחמה בקרבת החוף האירי.

זה כמה חדשים עובדת מרגוט – ואת הזהב עוד לא מצאה. אבל בינתים מצאה את אשרה. היא נענתה לבקשת מר ברומפטון ונישאה לו לאשה…


"הבֹקר", שנה ראשונה, מס' 23, 6 בנובמבר 1935, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.