בתבל ומלואה.

אנית מפץ השטה מתחת למים.

אמריקה מפליאה תמיד את כל העולם בהמצאותיה הנפלאות. זה עתה מודיעים משם כי בראשית ימי החדש יוני נעשו נסיונות באנית-מפץ (Torpedp) חדשה השטה מתחת למים. הנסיונות עלו יפה. ובכן התעשרו תחבולות המלחמה בתחבולה נוראה ומסוכנת מאד, כי אנית-מפץ זו תוכל לעשות שמות איומות במלחמת הים, בעשותה דרכה מתחת למים מבלי אשר יוכלו האניות להשמר ממנה. ארך האניה הזאת נ"ה רגל, ודמות לה כדמות לויתן (וואַלפֿיש). על גב „החיה הרעה“ הזאת הוקם מגדל קטן, כתבנית קנה צופים, ודרך הקנה הצר הזה יבאו אל תוך האניה. בתוך האניה יש רק שתי מחלקות: המחלקה למכונות, וחדר צר אשר בו יוכל רק איש אחד (זה פקיד האניה) לעמוד שחוח. פרטי בנין האניה הזאת וכל מכֿניזמה נפלאים ומחוכמים מאד, ואע"פ שהאיש היושב בה מתחת למים לא יוכל לראות למרחוק בעד לוחות הזכוכית אשר במגדל, בכ"ז תלך האניה לבטח דרכה, בדרך ישרה, ואפשר לאיש להרימה ממעל למים (למען כוון את הרוחות) ולהשקיעה מתחת למים ככל חפצו. ואולם גם בהרומה ממעל למים לא יראה ממנה בלתי אם קצה המגדל, באופן ש„האויב“ לא  יוכל לדעת את הסכנה הקרובה לבא.

---

"המליץ", שנה שלושים ושבע, מס' 142, 8 ביולי 1897, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ותעש אדם כדגי הים

הן מודעת לכל, המצאת אנית האויר, אשר בה יתחרה האדם עם צפור כנף, לעלות על במתי עב לדמות לנשר יעוף השמים, אבל ראה זה חדש הוא, המצאת „אנית התהום“ אשר בה יתחרה האדם בדגת הים לרדת תהומות, אף ישלוט בה להטותה אל כל אשר יחפוץ, ולשוטט אנה ואנה במעמקים במצולות, מוליך ומביא מעלה ומוריד. ברצותו מרחף בלב ים, לא תרד וגם עלה לא תעלה, בה יתגנב תחת צי אדיר האויב, ויקוב חור בתחתיתו למען יבואו בו המים, וכבד עליו משאו ויצלול הוא מלחיו וחובליו וכל אנשי מלחמתו כעופרת במים אדירים, בה ירד עד מקום שם אניה נטבעה, אשר בלע תהום חילה, ויוציא בלעו מפיו. אך אל נא תמהר להכזיבני קורא יקר! ואל תאמר „נמנע“ לכל אשר ידמה לבך נמנע, כתר לי זעיר ואחוך כי לא יבצר הדבר מיודעי חכמת הטבע.

נחפשה נא בראשונה ונחקורה, מדוע הגשם האחד יצף על פני המים, והשני יצלול במעמקים, והשלישי ירחף, ר"ל כי הוא שוקע מלוא קומתו עד כי המים יכסוהו, ואז לא ירד יותר אם לא יורידוהו ביד? הלא תשיבני כי הראשון קל והשני כבד והשלישי לא קל ולא כבד. אכן תשובתך נשאר מעל בהתבוננך בינה, כי קערת כסף או חרס, או דוד נחושת או אנית ברזל (פאנצערשיפפע) תלכנה על פני המים, בעוד אשר חתיכת כסף, חרס, נחושת, או ברזל כמלוא גרגיר חול תרד במצולות, אף זאת אשאלך ותודיעני, מדוע נקל לך להרים נטל בתוך המים אשר לא תוכל לשאתו ביבשת? אכן ארכימעדעס אזן וחקר את חוק המים, ונקרא הלמוד ההוא על שמו „למוד ארכימעדעס“ (דאס ארכימעדישע פרינציפ) וכה דבריו „כל גשם בבואו במים יקל משקלו בכדי משקל המים שנדחקו מחמתו“ המשל בזה, עשת נחושת ממדת רגל מעוקב, משקלו חמשה ככר, ומדת רגל מעקב מים משקלם חצי ככר *) אם יובא העשת במים, יצלול אך בכובד ארבע וחצי ככר, כי חצי ככר נתבטל ממשקלו, ע"י המים שנדחקו מחמתו, שמשקלם חצי ככר **) ואם יעשה מהעשת ההוא דוד אשר ממלא מקום מעשרים רגל מעוקב, הנה אם ישקע אך מחציתו במים, כבר נדחקו מחמתו שעור מים ממדת עשר רגל מעוקב, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אבל הוא צף משוקע מחציתו במים, וכי יותן אל הדוד מים ממדת עשר רגל מעוקב, מעתה משקלו עם מה שבתוכו עשרה ככר, ואז אם ישקע כולו במים, נדחקו מחמתו עשרים רגל מעוקב מים שמשקלם עשרה ככר, ונתבטל כל כובדו, לכן לא ישקע יותר, אם יש צמיד פתיל עליו למען לא יכנסו בו מים יותר, והוא מרחף במים. ונקוט כלל זה בידך: משקל העצם עם מה שבתוכו נכנה בשם מ, ומשקל מדת המים ממדת העצם נכנה בשם ם. ואם מ גדול מן ם אז העצם צולל, ואם מ שוה אל ם אז העצם מרחף, ואם מ קטן מן ם אז הוא צף.

מעתה נבא לבאר תכנית אנית התהום: האניה ההיא עשויה מברזל בתבנית ביצה חלולה, וקנים רבים חלולים מפולשים יוצאים מצדיה סביב סביב, כל קנה יש בפי חללו מגופה (איינען קאלבען) אשר יוכלו להסיעה רצוא ושוב לאורך הקנה מקצהו ועד קצהו. בתחתית האניה נמצא פתח סגור בדלת, סביבות הפתח נמצא פרוזדור, ארכו כקומת איש ויותר, ובתחתית הפרוזדור נמצא גם כן דלת סגורה, אך אם גם נפתחה אל הפרוזדור לא  יבואו בו מים כי האויר אשר בתוך הפרוזדור לא יתן ידים למים לבוא בתוכו, כאשר תראה אם תכפה צנצנת בתוך המים שלא יבואו בה המים כנודע. נניח כי משקל האניה בצירוף הקנים וכל מה שבתוכה הוא מאה ככר, והוא ממלאת מקום מן 300 רגל מעוקב שמשקל המים ממדה זאת הוא מאה וחמשים ככר, הרי מ קטן מן ם, ולכן היא צפה על פני המים, אכן כשמסיעים המגופות מפיות הקנים אל תוכם עד חצים או יותר, באופן שיכנסו המים בקנים עד מקום המגופות, שעור מאה רגל מעוקב, מעתה משקל האניה בצירוף המים שבקנים 150 ככר, הרי מ שוה אל ם לכן הוא מרחפת, ואם יסיעו המגופות יותר אל תוך הקנים ויכנסו בו מים יותר מהשיעור הנ"ל הרי מ גדול מן ם והיא צוללת עד קרוב לתהום ואז יעשוה מרחפת ע"י הסעת המגופה כלפי חוץ מעט, ואז יחבוש השוחה (דער טויכער) כובע עמוק מעור (קאטשוק) המגיע עד צוארו, ומהדקו בצוארו לבל יכנסו בו המים, ויפתח הדלת הפונה אל הפרוזדור, ויצא בו אל הפרוזדור, ויסגור הדלת אחריו, ויפתח את דלת הפרוזדור ויצא בו אל קרקע הים. אם ימצא שם ד"מ נטל אשר משקלו ארבעים ככר יקשרנו באניה, וישוב אל האניה פנימה ואז מסיעים את המגופות עד פיות הקנים עד שיצאו מהם המים, מעתה משקל האניה בצירוף הנטל 140 ככר, אבל המים שכמדת האניה משקלם 150 ככר כנ"ל, הרי מ קטן מן ם, וכרגע תעוף למעלה לצוף על פני המים. אכן אופן המשוט למען יוכלו להניעו לימין ולשמאל לפנים ולאחור, וכן אופן המכונה לקוב חור בתחתית אנית האויב, הנם דברים טפלים, כי רציתי אך להראות את פלאי תחבולות האדם,אשר אין מעצור לו לעלות שמים ולרדת תהומות, ואיך תחת אשר חסר האדם כל, לא קרני ראם לו, ולא צפרני הארי, לא מעשה הכבש, ולא בית הצב, לא כנפי הנשר ולא סנפירי הדג, הנה השכל יוביל אותו אל אוצר התולדה, לבור משם כל כלי תועלת הדרוש לחפצו, מבלי אשר יצטרך לסחבם אתו גם בעת אשר איננם דרושים לחפצו, כשאר היצורים, ובצדק דמו הראשונים את האדם לעולם קטן.

יצחק בארב.

*) שלא לבלבל את הקורא בחשבון השברים לא דקדקתי לכתוב משקל המים בצמצום אבל באמת משקל מים ממדת רגל מעוקב הוא 56 וארבעה עשרונים ליטרא.

**) אמרו עליו על ארכימעדעס שעלה על לבו הלמוד ההוא ברחצו בנהר, ומעשה שהי' כך הי': המלך מסיזיציליען נתן לצורף כסף וזהב לעשות לו ממעריבתם כתר, והצורף גנב מהזהב ונתן כסף תמורתו, המלך הרגיש בדבר, אך לא יכל להוכיח גנבתו על פניו, כי הכתר הי' במשקלו, ויקרא המלך לארכימעדעס הנודע לחכם גדול בחכמת הטבע אולי ימצא תחבולה למצוא הגנבה? וישאל לו ארכימעדעס מועד להתחקות על שרש דבר. ויהי היום וארכימעדעס רוחץ בנהר ויתבונן כי כל עוד יטבול גופו יותר במים כן יסיעהו ממקומו, אז שער בנפשו כי כאשר נדחקו מים יותר מחמתו כך נקל משקלו, וישמח מאד כי מצא מפתח להתיר שאלת המלך, ומרוב שמחתו שכח כי ערום הוא, וירץ ערום ועריה אל ביתו בקול קריאה, מצאתי! מצאתי! ואמנם על דרך זה ימצא הגנבה. שעור מים אשר מדתו כמדת לאטה זהב ישקול 13 גראן, ואשר מדתו כמדת לאטה כסף ישקול 20 גראן, נמצא אם יכשילו את הכתר בחוט בתוך המים ויקשרו את הקצה השני מהחוט בכף מאזנים לשקלו, ונראה אבוד משקלו כל כך פעמים 13 במספר לאטה הזהב אשר בו וכל כך פעמים 20 כמספר לאטה הכסף אשר בו, נניח ד"מ כי משקל הכתר הי' מאה לאטה, והוא אבד ממשקלו 1685 גראן, ואלו הי' כולו זהב היה אבוד משקלו 13×100=1300 נשתייר עוד 385 בעבור שכל לאטה כסף יאבד 7 גראן יותר מלאטה זהב. 7:385=55, נמצא יש כאן 55 לאטה כסף 45 לאטה זהב.

---

"עברי אנכי", שנה שמינית, מס' 16, 10 במאי 1872, עמ' 4. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.

[נדפס במקור בכתב רש"י]

אניה בלב ים.

(פרפראות לחכמה).

זה עשרים וחמש שנים עברו מאז כתב הסופר הצרפתי הנודע בספוריו מעולם המדע, זשול ווערן, את ספרו „מהלך עשרים אלף פרסא תחת המים“, בו חולל רעיון על אדות המצאה חדשה לבנות אניה אשר תפלס לה נתיב לא על פני המים, כי אם במצולות מים ותהומות ים. בספורו של זשול ווערן, שהוא ככל המון הספורים רק רעיון ותמונה בדויה מלב הסופר, יסופר לאמר: אחד חכמי חרשת מעשה האיליקטרון, אשר אהב להתבודד ולהבדל מבני אדם, בנה לו תבה כנח בשעתו, ואולם לא תבת עצי גופר, כי אם תבת מתכת מברזל עשת, שאיננה צריכה להכפר מבית ומחוץ בכפר, ותבנית התבה היא כתבנית דג, והיא נבנתה עם מכונה מיוחדת אשר תניע את האניה והוליכה אותה במצולות הים עמוק עמוק תחת הגלים, ושם בנבכי התהום יתבודד גבור הספור ימים רבים ואין מפריעהו ממנוחתו.

הרעיון הנפלא הזה, אשר לפי ההשקפה הראשונה יראה כרעיון רחוק מעולם המעשה, איננו לפי החלטת החוקר זשאָרז וויטו רעיון רוח, אשר לא יוכל לצאת לפעולות ידים. ואם אמנם עד כה לא נמצא איש אשר יצא בעקבי הקאפיטאן „אלמוני“ – כן יקרא גבור הספור של זשול ווערן – ולבוא באניה בלב ים ולטייל בנבכי תהומות מים רבים, הנה תקוה נשקפת לנו, כי בעוד מעט ירבה מספר אנשים כאלה בתבל ארצנו.

החוקר זשעארז וויטו, בכתבו את הדברים האלה, הוא מבטיח את הקורא, כי לא צחוק יעשה לו הפעם, וגם איננו נבהל להאמין על נקלה בכל דבר, ואולם מרוב חקירה ועיון בדבר הזה הוא מחליט את החלטתו. הוא הרבה לחקור ולבחון במסה את רעיון ההמצאה הנפלאה ויוכח לדעת, כי בקרוב יצליח חפצו בידו לטייל בלב ים באניה כזאת. החוקר זשארז וויטו אומר כן בגלל אשר לפי ראות עיניו כבר מצאה השאלה הזאת פתרונים, והחכמים כבר הגיעו אל המטרה הרצויה בענין זה. ואם אמנם האניה החדשה עוד לא תפלס לה דרך ארוכה עשרים אלף פרסא תחת המים, כמו שבדה הסופר זשול ווערן בספורו הנ"ל, ואולם בכ"ז הנה נפתח השער להלוך אניה תחת המים מהלך עשרות מעטר, ויש איפא  תקוה, כי לאט לאט תשוכלל ההמצאה ותעלה ותבוא ותגיע אל השלימות הרצויה, כי יוכלו בני אדם לשוט באניה כזאת בלב ים גם מהלך עשרים אלף פרסא.

מובן מאליו, כי חיל עמל ועבודה רבה בלעה ההמצאה החדשה הזאת, והרבה יגיעות יגעו החוקרים וחכמי החרשת בטרם ימצאו את הפתרונים הנכונים לשאלת הלוך אניה בלב ים.

רב ועצום הוא מספר האנשים אשר הקדישו עד כה ועוד יקדישו לימים הבאים את כל עבודתם ועמלם לבחינות ונסיונות להמציא את המכונה הדרושה לפלס לאניה כזאת נתיבות בתהום רבה. מבלי שית לב לזה, כי אחד האינזינירים הצרפתים, גרובע שמו, המציא עוד לפני שנות מספר סירת דוגה אשר הצליחה לשוח בלב ים, – עוד השאלה עומדת על הפרק לפני החוקרים, והיא נותנת להם ענין רב לענות בו, ולא רק חכמי החרשת בצרפת שמו מעינם בה, כי גם בארצות אחרות באירופא ובאמיריקא חותרים החוקרים בכל עז להגיע אל המטרה הרצויה בענין זה. כן למשל רואים אנו, כי מטעם הממשלה בארצות הברית באמיריקא הצפונית נקבע פרס גדול בעד המצאת אניה כזאת. גם באיטליא, באנגליא ובאשכנז לא טמנו החוקרים וחכמי החרשת ידיהם בצלחת ורבות יעמלו שם כיום הזה לפתור את השאלה הזאת.

ובטרם יבאר החכם וויטו את תכונת האניה החדשה אשר נבחנה בימים האחרונים, ימתח קו על העמל הרב אשר עמלו החכמים בענין זה עד כה, והוא הולך ומונה את האנשים אשר הקדישו עמלם ויגיעם להמציא את ההמצאה הנפלאה.

הבחינה הראשונה לשוט באניה בלב ים נעשתה בארץ צרפת בשנת 1863 באניה שהמציא אז רב החובל בורזשוא. האניה ההיא נקראה בשם „פלאָנזשע“ והיא נבנתה עם מכונה מניעה בעזרת אויר לחוץ. ויהי כאשר בחנוה ולא יכלה למלאות תעודתה, ויבושו בעליה משברם, וישליכו את האניה אחרי גום ככלי אין חפץ בו.

אחרי הבחינה הזאת אשר לא הצליחה, עברו ימים ללא עבודה ומעשה בהמצאה זו בארץ צרפת. אך לפני עשר שנים החלו שנית לבחון ולנסות להמציא את ההמצאה הדרושה, ואולם גם הפעם עלה עמל החכמים בתהו, וכל ההמצאות שהמציאו לא הצליחו.

גם באנגליא קוו זמן רב, כי האניה „נארדענפעלד“ השוועדית תצליח להוביל את החוקרים בהמצאה זו אל המטרה הרצויה. האניה הזאת נבנתה עם מכונה מניעה בעזרת קיטור שנאסף בכלי בחיק האניה. אולם גם הפעם בושו החוקרים משברים וחפצם לא הצליח.

אחרי האניה „נאָרדענפעלד“ שמו החוקרים כל מעינם באניה אחרת שהמציאו בספרד, „פעראל“ שמה, ושאון גדול גם במחנה החוקרים בעת ההיא וירחי מספר הריעו ויתקעו תרועת ששון ושמחה על אדותיה. ואולם גם האניה „פעראל“ בבוא עת הפקודה לנסותה במסה לא הצליחה למלא תעודתה.

גם בארצות הברית באמיריקא לא הצליחו עד כה כל ההמצאות שהמציאו בענין זה, וגם אחת מן האניות ההן שנקראו בשמות: „לויתן החכם“, „פעססעמאקער“, „נויטילוס“, לא מלאה משלחתה כראוי.

בנוגע לאניות ממין הזה באשכנז, הנה עד כה לא ראה איש אותן, וכל הידיעות שבאו על אדותיהן במכה"ע לא היו מבוארות ולא יכול הקורא בהן לתאר גם ברעיונו דמות האניות ההן ולדעת עד מה מתכונתן.

(המשך יבוא.)

* * *

(המשך מגליון 268.)

נשאר לנו עוד להזכיר את שתי האניות הצרפתיות, „גימנאט“ ו„גוסטאוו צעדע“, אשר עוד לא תמו בחינותיהן. אמנם מן האניה „גימנאט“ כבר יאשו חכמי החרשת את לבם, ועל אדות האניה „גוסטאוו צעדע“ הה יבשה לה החכם וויטו בשורה לא טובה, כי בקרוב תשלך גם היא כנצר נתעב, כי לא תצליח לחפץ בני האדם למרות התקונים שנעשו בה.

ממוצא כל הבחינות והנסיונות שנעשו עד כה בהלוך אניות בלב ים נראה,כי כלן לא עמדו בנסיון ולא יכלו למלאות תעודתן, כי בכל בחינה אחרונה באחת האניות ההן, נוכחו בעליה לדעת, כי עוד יש מעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות במלאכת מחשבת זאת.

רק אחד הוא המצליח בדרך הזה, והוא האיש גובע, אשר השכיל מכל המתחרים עמו במלאכה הזאת ואניתו עמדה בנסיון ותלך שעות מספר לעיני אלפי אנשים תחת המים.

החכם וויטו מביע רגשי פלא על שלטון צבא אניות צרפת, אשר לא שם לב עד כה לב אל ההמצאה הנפלאה של האיש גובע ויפזר כסף כאפר לבחינת המצאות אחרות שלא הגיעו גם לקרסולי המצאת גרובע. בדרך אגב ירמז הח' וויטו על מעילה בכסף האוצר, ומוסיף להעיר, כי עוד לא בא יום הפקודה…

נשובה נא אל המצאת גובע.

בטרם כל דבר נשימה נא לב לדעת, מה הן המעלות הטובות הדרושות לאניה עשויה לשוט בחיק המים, ובמה תצטיין אנית גרובע בענין זה. הנה התנאים הדרושים לאניה כזאת הם:

1) כי יהיה בה מקום מרווח לשבת ולבל יאמר הנוסע צר לי המקום לשבת בה; תנאי זה הוא תנאי ראשי אשר בלעדיו לא יהיה לאניה כל ערך ויתרון תועלת.

2) כי תהיה האניה שמורה ובטוחה ממקרה אסון, לבל ידאגו הנוסעים בה מפחד סכנה אשר תבוא מקלקול המכונה או מתנועה לא נכונה.

3) כי תוכל למהר רדתה למצולות ים וגם להחיש עלותה למעלה לצוף על פני המים. התנאי הזה הוא נחוץ מאד, ולאניה כזאת יקרה המקרה לעתים תכופות, כי תצטרך לחמוק ולעבור מעין רואה או לנטות מפני מכשול על דרכה.

4) כי האניה תהיה מוצקה לבל תהיה סכנת שבר נשקפת לנוסעים בה.

5) כי תוכל להחזיק מעמד במקום אחד בנבכי התהום מבלי נוע זמן מה, ונוסף על זה, כי תוכל לבחור לה מקום מעמד בכל עומק שתרצה. בלעדי התנאי הזה לא תוכל אניה בלב ים למלאות תעודתה ולא תביא את התועלת הרצויה.

6) כי תהיה האניה קלת התנועה והמרוץ וא כל אשר יחפצו בעליה יוכלו להטותה בכל רגע.

7) כי יוכלו היורדים באניה כזאת לעשות מעשים מחוץ לאניה בנבכי התהום, כמו למשל: להשליך מוקשים, לקרוע חבלים, לקשור חבל וכדומה מעניני תכסיסי מלחמה.

והנה כל המעלות הטובות האלה נמנו באניתו של גובע. ה' וויטו היה אחד עדי הראיה בהבחן אנית גובע לעיני המון עם ביו 13 לירח אפריל ש' 1890 בעיר שערבורג, ויכתוב את פרטי הבחינה במכה"ע Le Genie civil, ואלה דבריו:

בעצם היום ההוא נעשו שתי בחינות באנית גובע, האחת בבוקר לעיני פקידי צבא וסופרי מכה"ע הפאריזים, והשניה נעשתה אחרי הצהרים לעיני המון עם רב כאלף איש וביניהם פקידי צבא אניות, רב החובל רעוועלער ועוד שרים גדולים.

הבחינה הראשונה נעשתה בשעה העשירית בבוקר בנמל הסוחרים והמים היו צלולים ושקופים. אנית גובע היתה קשורה אל גדר קטן אשר בנמל. אל האניה ירדו שני אנשים. החבל אשר האניה היתה קשורה בו הותר והאניה התרחקה מן הגדר. לאט לאט שקעה האניה במים ותחל לשוט ולהתנועע בתנועות שונות. האניה התנועעה בעזרת שני זוגות משוטים ותנועת האניה כתנועת הדגה במים בעזרת סנפיריה.

האניה גובע אשר בתחלה עמדה על פני מישור המים שקעה לאט לאט לעומק שלשה מעטר ותעבור מתחת אחת האניות אשר חציה שקוע במים עד עומק מעטר וחצי ותלך לדרכה הלאה מהלך חמשה עשר מעטר תחת חמש אניות ואח"כ התרוממה ותעל למעלה עד אשר נראה ראשה על פני מישור המים, ותלך לאטה ותשב בדרך אשר הלכה ותעבור על יד האניות במשעול צר שבין שלשלאות העוגן וכל חוטמי האניה וכה הלכה עד שובה אל הגדר אשר עמדה שם בראשונה. ויארך זמן היות האניה גובע בנבכי הים כשלשת רבעי שעה.

הבחינה השניה נעשה בנמל הסוחרים לא הרחק מן המקום אשר נעשתה שם הבחינה הראשונה. וזה מעשה הבחינה: אל הגדר אשר נקשרה אליה האניה חברו קורה בולטת הצדה בנטית יושר המאזנים, והקורה עשויה לנטות למטה עפ"י חפץ האדם, וכאשר תעמוד ביושר המאזנים תהיה על פני המים וכאשר תרד תסתר במים; בראש הקורה תלו משא דבר מה אשר הכביד את הקצה הבולט ויטהו למטה להשקע במים. נוסף על זה שמו במים במקומות אחדים חביות קטנות ריקות אשר שקעו במים בעזרת משא קשור אליהן, והחביות הושמו במים במרחק 50 מעטר אשה מרעותה ועל כל אחת מהן התנוסס דגל, אשר התראה על פני מישור המים בעת התרוממה החבית כאשר נפרק המשא הקשור אליה. והנה האניה גובע ירדה בנבכי התהום, והמים היו בעת ההיא עכורים, כי הים הכה גלים, ועל יושבי האניה נטל לכרות את החבלים אשר נקשרו בהם המשאות אל הקורה אשר התחברה אל הגדר ואל החביות הנפוצות בים. והנה האניה גובע מלאה את משלחתה זאת לעיני המון אדם רב ולא החטיאה את המטרה. בעת עשות יושבי האניה את מעשיהם במצולות ים שלחו מדי פעם בפעם נאדות של זכוכית מתוך האניה, ובנאדות אשר צפו על פני המים שמו פתקאות והיו כעין הודעות תלגרפיות. בפעם הזאת התמהמהה האניה גובע בתחתיות ים כשתי שעות וחצי, ואחרי כלות אנשי האניה את מעשיהם שבה האניה להתרומם ותצף על פני המים, ואנשיה יצאו ממנה ויתיצבו לפני העם ואותות פניהם העידו בהם כי לא קשתה ישיבתם באניה והיותם במצולות ים משך הזמן הארוך.

(סוף יבוא.)

---

"הצפירה", שנה עשרים ושתיים, מס' 268, 11 בדצמבר 1895, עמ' 4; מס' 276, 20 בדצמבר 1895, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.