צוללת שהועלתה כעבור תשע שנים

מוסקבה, 16. הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ב־1919, הועלתה ע"י אַמָדים רוסים. היא היתה מכוסה שכבה עבה של חלודה. בתוכה נמצאו שלדים של 40 האנשים שטבעו בה. הפצצה פגעה בסיפונה העליון של הצוללת.

לפי ארכיונים אנגלים – שתי אניות משחית סוביטיות נתקשרו בתגרה עם אניות משחית וצוללות בריטיות על יד מפרץ קאפור. נשמעה התפוצצות עמומה ונראה עמוד עשן עצום, שבתוכו נעלמה הצוללת. מתכנסת ועדה (אנגלית?) לחקור בשאלה, אם הצוללת נהרסה ע"י פצצת־תותח או פגעה במוקש.   (ר)

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 981, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

הרמת צוללת בריטית

מוסקבה, 16 (ר). מצילים רוסים הרימו את הצוללת הבריטית ל.55 שנטבעה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“. הצוללת מכוסה חלודה ובה נמצאו עצמותיהם של ארבעים המלחים שמתו. המכסה של הצוללת נפגע על ידי פצצה.

לפי ידיעות הסובייטים היתה בשנת 1919 על יד „קאפור ביי“ פגישה בין שתי אניות מוקש של הסובייטים ובין אניות מוקש וצוללות בריטיים. פתאום נשמע הד של התפוצצות וענן של עשן כסה את פני המים במקום שהיתה הצוללת.

ועד מיוחד יבחן את הצוללת בשביל להחליט אם היא טבעה מחמת פצצה או מחמת התנגשות במוקש.

---

"הארץ", שנה עשירית, מס' 2745, 19 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

43 שלדים לקבורה

מוסקבה, 17. שלדיהם של 43 הטובעים בצוללת „ל 55“ בשנת 1919 הונחו בארונות לשם קבורה. כל חפציהם נאספו ונרשמו, על מנת להשלח לקרוביהם.

לונדון, 17. מיניסטריון הימיה פנה לשלטונות הסובייטיים בבקשה להחזיר לאנגליה את שרידי אנשי הצוללת ל 55, אשר הועלתה מקרקע הים ע"י הרוסים.   (ר)

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 982, 20 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב„הארץ“, 20 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

תשובת רוסיה לאנגליה

מוסקבה, 22. לפי הסוכנות הרשמית טאס"ס ענתה הממשלה הסוביטית על דרישת הממשלה הבריטית להרשות את העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 לאנגליה – כי הממשלה הסוביטית אינה מתנגדת לבואה של אנית מלחמה השייכת למדינה ידידותית, כגון נורבגיה, לשם כך, או לאנית מסחר בריטית, אולם אין היא יכולה להסכים לכניסתה של אנית מלחמה בריטית למי היבשה של ססס"ר. (ר)

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 986, 24 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב"דאר היום", 24 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

גוויות ל 55 – מאניה לאניה

לונדון 25. המשא ומתן עם הממשלה הסוביטית על העברת גויותיהם של אנשי הצוללת ל 55 – עודנו נמשך. התכנית היא שאנית המרוץ „צ'מפיון“ תפגוש בים הבלטי באנית המסחר הבריטית אשר תקבל את הגויות מידי השלטונות הסובייטיים ותמסור אותן לאנית המרוץ. (ר)

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 988, 27 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית. התפרסם גם ב"הארץ", 27 באוגוסט 1928, עמ' 1.

*   *   *

ארונות המלחים מן הצוללת לאנגליה

קאטוביץ, 29. ארונות המלחים הבריטים הועברו כבר מהאניה הסוביטית לאניה בריטית אשר חזרה לחוף אנגליה. טקס קבורתם יערך במקום „באטלר“ (?) אשר בקרבת הנמל דורטמונד.

---

"הארץ", שנה עשירית, מס' 2755, 30 באוגוסט 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

כבוד לגויות ל 55 ברוסיה

מוסקבה, 30. ארונות הקבורה של קרבנות הצוללת ל 55 נשלחו מאנית בית־החולים, שהיתה עטופה שחורים, לאניה „טרוּרו“. האניות בנמל קרונשטאט השפילו את דגליהם עד מחצית התורן והתזמורת של אנית המלחמה „אברורה“ נגנה מארש אבל. שלש מלתחות המכילות את חפציהם של אנשי הצוללת הועברו גם הן ל„טרורו“.     (ר)

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 993, 2 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

41 השלדים לקבורה

לונדון, 5. ארבעים ואחד השלדים של אנשי הצוללת הבריטית ל 55, אשר הוטבעה ע"י הרעשה רוסית בים הבלטי ב־1919 והועלתה זה לא כבר ע"י קבוצת אַמָדים רוסים, הגיעו לפורטסמות על גבי אנית המלחמה „צ'מפיון“, מלווה ארבע צוללות. השלדים יקברו בקבר משותף עם כל הכבוד הימי.     (ר)

הערה: 41 אנשי הצוללת נפלו קרבן ההתערבות המזוינת של אנגליה ברוסיה אחרי גמר המלחמה העולמית.

---

"דבר", שנה רביעית, מס' 998, 7 בספטמבר 1928, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

*   *   *

קבר משותף לחללי הצוללת ל-55

למלחי הצוללת ל-55 שטבעה בשנת 1919 בים הבלטי, יכרו קבר משותף מאחר שאי אפשר היה לקבוע את זהותם. הם הגיעו לאנגליה ביום הרביעי (אתמול). ביום השישי תהיה קבורתם.

---

"דאר היום", שנה עשירית, מס' 288, 10 בספטמבר 1928, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מִתּוֹלְדוֹת הַצּוֹלֶלֶת

„שד“ עולה מתוך המים…

מעשה זה אירע לפני כ־45 שנה. אחד הדייגים חזר בבהלה מהנהר ראפּאהנוק שבמחוז ווירגיניה (ארצות הברית) וסיפר מעשה־שדים זה: הוא ראה עצם משוּנה, מעין מצוף, שט מאליו נגד הזרם. אחר כך הופיעה מתוך המצוּלה יצוּר משוּנה בעל־זקן, ספק אדם ספק שד!

עוד הוא ממשיך בסיפוּרו והנה הופיע בחנוּת „שד־המים“ בכבודו ובעצמו: אמריקאי בשם סיימון לייק (שפירושו באנגלית: אגם!), ממציא הצוללת החדישה. הוא בא להשיג צידה בשביל הצוללת שבנה וקראה בשם „אַרגונאוּט 1“. מששמע כי הוא חשוּד במעשהי־שדים מיהר לחזור אל הצוללת ולהתרחק מאותו מקום, כי ידוע ידע שרבים מבני הסביבה מצטיינים בקליעה למטרה…

יחס זה לא הפתיע את לייק כלל וכלל, כי גם בני עירו חשבוהו למשוּגע והמומחים של הצי האמריקאי קיבלוּ בחיוּך של לגלוּג את תכניותיו לבנין סירות השטות מתחת לפני המים. הם טענוּ, כי דבר זה הוא מן הנמנע, אם כי לייק כבר עשה כמה וכמה נסיונות מוצלחים. ביחוּד לגלגוּ על דבריו, שהצוללת עתידה למלא תפקיד חשוב בימי מלחמה כבימי שלום, לשלות מוקשים שהוטמנו בים ואף לטבע אניות־קרב!

סיימון מגשים את חלומו של ז'ול וורן

שנת 1880. סיימון בן ה־14 אינו מחבּב את בית־הספר בפלאזאַנטווייל שבמחוז ניוּ־ג'אֶרזי משוּם שהלימוּדים המשעממים גוזלים את רוב זמנו ומפריעים אותו מקריאת ספרים  מעניינים כספרי ז'וּל וואֶרן. הנה קרא את סיפורו „20 אלף מיל מתחת לפני הים“ וגמר אומר להגשים את חלומו של הסופר הצרפתי ולבנות צוללת כדוּגמת ספינת־הפלאים „נאוּטילוּס“. הדבר עלה בידיו כעבור 15 שנה.

סיימון (שמעון) נולד במשפחת ממציאים. אביו־זקנו המציא מכונת־זריעה, אביו קבע לראשונה תריסים מתקפלים על גבי גליל, בן־דודו אייזיק (יצחק) ריסליי המציא מכשיר־הדפסה ובן־דודו אַיירה התקין לו טלפון. דודו עזרא בנה לו מטוס אך לא הצליח להטיסו. על כן מצא  לו סיימון הצעיר תומכים נלהבים לתכנית הצוללת. הדוד ישי („ג'אֶס“ באנגלית) חיבב את הנער, הביאו לבית היציקה שלו ולימדו להשתמש במכשירי עבודה שונים.

ממציא אנית־הקיטור פולטון ואחרים ניסוּ לבנות צוללות, אך נסיונותיהם עלו בתוהו ונסתיימוּ בתאונות קשות. סיימון לייק למד ממשגותיהם והחליט לבנות צוללת שתשקע בהיותה במצב מאוזן. בעקרון זה של מיבנה הצוללות משתמשים עד היום הזה.

12 שנה לבנין הצוללת הראשונה

אַל יהא הדבר קל בעיניכם. בנינה של הצוללת הראשונה היה קשה כקריעת ים־סוף. כל התחלה קשה, אך אין לך דבר העומד בפני הרצון. סיימון השתכּר די צרכו בעבדו בבית־היציקה של דודו, ואת כל שעות הפנאי הקדיש לרעיון־שעשועיו – תכנית הצוללת שהוגשמה כעבור 12 שנה.

בימים ההם לא יכול המדע ליתן תשובה לכמה וכמה שאלות מעשיות שהטרידוּ את סיימון, למשל השאלה: מהי כמות האויר הדרוּשה לו לאדם השרוי מתחת לפני המים? הממציא הצעיר פנה לכמה וכמה מלומדים ומרצים באוניברסיטות אמריקה, אך איש מהם לא ידע להשיב על שאלה זו. לכן עשה נסיון, זה: בנה לו תא־עץ אָטים (שאין האויר יכול לחדור לתוכו כשהוא סגור), נכנס לתוכו כששעונו בידו ונוכח לדעת, כי האדם זקוק לאויר די 15 רגל מע' לשעה. מאז הוסיף סיימון לייק להשתמש בחישוּב זה בכל הצוללות אשר בנה.

תא־מוצא בשביל אמודאים

ב„נאוטילוס“, הצוללת הדמיונית שתוּארה על־ידי ז'וּל וואֶרן, היה תא שמתוכו היוּ יוצאים האמודאים לחקור את קרקע הים. לייק החליט להתקין תא כזה גם בצוללת שלו. השאלה היתה כיצד לפתוח דלת בקרקעית הצוללת ולמנוע את חדירת המים אל גוף הצוללת. לשם כך בנה לייק תא אטים בעל שתי דלתות: האחת נפתחת פנימה, אל גוף הצוללת, והאחרת נפתחת החוּצה אל הים. הוא היה נכנס אל התא, מכניס לתוכו אויר דחוּס ופותח את הדלת החוצה. האויר הדחוּס היה מונע את חדירת המים לתוך הצוללת. סידוּר זה איפשר לנוסעי הצוללת לצאת בבגדי אמודאים ולחקור את קרקע הים. דבר זה היה חשוּב בעיני לייק משוּם שהוא נתכוון להשתמש בצוללת לא לצרכי מלחמה, כי אם לצרכי המסחר, להעלאת אוצרות הים, שברי אניות וכדומה.

חוסר עידוד מצד שלטונות הצי

בשנת 1892 הכריזה מחלקת־הצי של ארצות הברית על נכונוּתה לעיין בהצעות לבנין ספינה תת־ימית. לייק קיווה, כי הפעם יקבל את העזרה הדרוּשה להגשמת תכניתו. אך המומחים השיבו את פניו ריקם והשקיעו 200 אלף דולאר בהגשמת תכנית אחרת שנכשלה לחלוטין.

לייק ניסה לרכוש את עזרתם הכספית של בעלי־הון לבנין צוללות לצרכי מסחר, אך הם דחוּ את הצעותיו בטענה, כי אין ברצונם להשקיע את כספם על קרקע הים…

למזלו בא לו עזר מצד אחר. בשנת 1894 הציעה דודתו אַנני צ'אֶמפּיון להמציא לו את הסכוּם הדרוּש לבנין צוללת קטנה.

כיצד נבנתה „ארגונאוט“

אותו חורף, התחילו לייק ובן דודתו באַרט צ'אֶמפּיון לבנות את הצוללת „אַרגוֹנאוּט“, ארכה הגיע ל־14 רגל. היא היתה עשוּיה עץ־אורן ובד, ובה תאים מיוחדים שהיו מתמלאים מים וגורמים לשקיעת הצוללת. בראש הצוללת נקבע מעין הגה לכיווּן תנוּעתה על קרקע הים, ובחלקה האחורי – 2 אופני־הנעה. גליל מתכת להכנת מי־סודה שימש ללייק מיכל להחזקת האויר הדחוּס לתא־המוצא שתואר לעיל. האויר לנשימה בא דרך צינור מחוּבר למצוף שנישא על פני המים. ואף סידוּרי „מותרות“ נקבעוּ בצוללת: תנור אפיה קטן לטיגוּן דגים!

חנוכת הצוללת הראשונה – 1895

חנוּכת הצוללת הראשונה היתה מאורע היסטורי בדומה לטיסת האחים רייט במטוס הראשון שנבנה על־ידם. ואף־על־פי כן לא זכה המעשה לפירסוּם רב בעולם. שני החלוּצים, לייק וצ'אֶמפּיון עשוּ הכל לפי התכנית שנקבעה מראש והנסיון הראשון הוכתר בהצלחה. הם ירדוּ אל קרקע הנהר שרוּסבּאֶרי ועלוּ בשלום.

בקיץ של אותה שנה צללוּ השנים במפרץ ניוּ־יורק. לייק שהכין לו בגדי אמודאי יצא מתוך הצוללת ותר את קרקע הים. אך ראשי העיר ניו־יורק לא האמינוּ לדבריהם ולשם בחינה הטילו הימה קופסה ובה שמוּ תעודה חתוּמה בידיהם. שני ה„נחשוֹנים“ צללוּ שוב והעלו את קופסת־המבחן…

ראשית ההתענינות

העתונים התחילו לגלות התענינוּת באמצאתו של לייק, אך שלטונות הצי בואַשינגטון הבירה הוסיפוּ להתעלם ממנה. התענינוּת הציבוּר גברה והלכה וכמה אנשים בעלי השפעה הציעוּ ללייק עזרה כספית לבנין צוללת עשוּיה מתכת ומונעת במנוע בנזין. הצוללת הראשונה מסוּג זה נחנכה בהצלחה בשנת 1897. היא עמדה במבחן אף בים סוער והצלחתה עוררה התענינוּת רבה בעולם כולו.

בימי המלחמה הספרדית־אמריקאית הסיע לייק את הצוללת „אַרגונאוט“ לניוּפורט־ניוּז וגילה על נקלה את הנקודות בהן טמנו האמריקאים מוקשים להגנת הנמל. הוא סיפר את הדבר לאחד מראשי הצי האמריקאי והסבּיר לו, כי בעזרת צוללות אפשר לשלות מוקשים של האויב ולנתק את כּבלי הטלגרף התת־ימי. הקצין הטיל ספק בדבר והודיע ללייק, שאם יחזור על נסיונות כאלה – יוּשם בבית הסוהר! אחר הדברים האלה החליט הממציא להשתמש בצוללת רק לצרכי המסחר: להעלות מקרקע מטענים מספינות שטבעוּ.

הפריסקופ הראשון

לייק החליט להתקין בצוללת מכשיר שיאפשר לנוסעיה לראות את כל המתרחש על פני הים בשעה שהצוללת שטה מתחת לפני המים. בשנת 1900 פנה לכמה חברות המייצרות מכשירים אופטיים (משקפות, מיקרוסקופים וכדומה) וביקשן להתקין לו מכשיר עשוּי שפופרת ארוכה ומצוּמד עדשות־זכוכית. בעלי־המקצוע טענו, כי דבר זה אינו אפשרי, אך לייק עשה כמה נסיונות בעדשות והוציא את מחשבתו לפועל.

אין נביא בעירו

בשנת 1901 הוזמן לייק לואַשינגטון, מושב הממשלה המרכזית של ארצות הברית. קצינים גבוהים של הצי האמריקאי הציעוּ לו לבנות צוללת גדולה והבטיחוד לו את תמיכתם בהשגת התקציב הדרוּש. לייק שייסד חברת־מניות פרטית התחיל בבנין הצוללת „פרוטאֶקטור“, שארכה הגיע ל־65 רגל (כ־22 מטר). צוללת זו נועדה לתפקידי הגנה על החופים. שמה, שפירושו באנגלית „המגין“, מעיד כל כך שהממציא לא ראה עדיין את האפשרויות הצפונות בצוללת כמכשיר התקפה.

כתום העבודה נשלחוד שלושה מקציני־הצי לבדוק את הצוללת. הצוללת עמדה בכל מבחן קשה. שטה מתחת לקרח והיתה שרוּיה במים במשך 10 שעות רצוּפות. קציני הצי היו מלאי התפּעלוּת. ואף על פי כן הכביד הקונגרס את „לבּוֹ“ ולא אישר את התקציב הדרוּש…

הגרמנים גנבו וניצלו את האמצאה

בימים ההם היתה נטוּשה מלחמה בין רוסיה ויפאַן, שני הצדדים הלוחמים התענינו באמצאתו של לייק. לייק לא רצה למכור את אמצאתו למעצמה זרה, אך כיוון שממשלת ארצו התעלמה ממנוּ וכדי להימנע מפשיטת־רגל החליט למכור את תכנית הצוללת לרוּסיה. ואין זה דבר חדש. תכופות נאלצים הממציאים למכור את אמצאותיהם לזרים משוּם שאינם מקבלים כל עזרה בארצם.

במשך שבע שנים בנה לייק צוללות בשביל רוּסיה. אך גם אז לא ידע, כנראה, מה רב יהיה תפקידן של הצוללות במלחמות הבאות.

האדמיראל הגרמני פון־טירפיץ, ששוחח עם לייק לפני מלחמת־העולם הראשונה (1914–1918) בא לידי מסקנה, כי יפה כוחה של הצוללת כנשק־התקפה. חברת הנשק הגרמנית קרוּפ הציעה לקנות את אמצאתו של לייק במחיר גבוה למדי, אך כיוון שנודע לגרמנים, כי לייק לא הבטיח את אמצאתו על ידי פּאַטאֶנט החל על גרמניה, הסתלקוּ מהצעתם הראשונה ובלי לשלם לממציא האמריקאי החלו להקים צי צוללות אדיר, שהיה נשקם העיקרי במלחמה הקודמת.

מחלומותיו של ממציא זקן

לאחר שנתפרסם בעולם כולו זכה לייק סוף־סוף בהכרה מצד ממשלת אמריקה. בימי המלחמה שעברה בנה 40 צוללות בשביל צי ארצות־הברית.

סיימון לייק הוא כיום בן 76, אך עודנו פעיל ועסוק בשכלוּל אמצאתו אשר לה הקדיש את חייו. אולם עז רצונו שהיא תביא ברכה לאנושות ולא קללה והרס. לפני זמן מה הציע לייק לבנות צי של צוללות משא, כל אחת של 7,500 טון. הוא טוען, כי הוצאות בנינן אינן עולות על הוצאות הבנין של ספינות המשא הרגילות. יתר על כן, הן עלולות להתחמק ביתר קלות מפני צוללות האויב. אך הצעותיו אלה מכוּונות רק לצרכי השעה. הוא מקווה, כי יבוא יום בו ישתמשוּ בצוללות לצרכי המסחר, לדליית האוצרות ששקעוּ בימים ולהפקת מתכות ונפט מקרקע הים.

אריה

---

"דבר לילדים", כרך י"ג, חוברת 44, 22.7.43, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בעולם הגדול

דברי ימי הצוללות

הצוללה שממלאת כעת תפקיד כל-כך חשוב בציי המלחמה של כל העמים, איננה המצאה חדשה. הופעתה הראשונה בעולם קשורה עם הדורות העתיקים ויש הרוצים לאמר שגם אלסנדר מוקדון התענין בנסיעה מתחת למים. אבל באופן ברור יודעים שכבר במאות הי"ג והי"ד הבינו את החכמה להטביע אניות מלחמה גדולות ע"י צוללה. ידוע גם שבשנת 1372 נטבעו באופן כזה אניות מלחמה אנגליות אחדות. בראשית המאה הי"ז ידעו כבר מדוגמאות שונות של צוללות. המלומד ההולנדי קורנליס ון דרבל המציא אז צוללה, שנבנתה על אותם העקרונים, שמשתמשים בהם גם בזמננו אנו. בשנת 1620 הראה את צוללתו למלך דזיימס בעשותו את נסיונותיו אתה בנחל הטהמזה, אבל המלך לא התענין בהמצאתו של דרבל וצוללתו נשארה מונחת על החוף עד שהתפרקה. בשנת 1627 נרשמו באנגליה י"ד דוגמאות שונות של צוללות. באותו הזמן המציא אמריקני אחד צוללה בדמות צב. בעיני ושינגטון מצאה ההמצאה הזאת חן והוא השתמש בצוללה הזאת במלחמתו עם האנגלים, שקראו אותה „הצב האמריקני“. ה„צב האמריקני“ הזה הכיל בקרבו אויר, שהספיק לאדם במשך חצי שעה. מבחוץ חובר לצוללה מחסן של חמר מפוצץ שאפשר היה בכל רגע לנתקו מהצוללה מבפנים. הצב הזה הטביע בזמן המלחמה האמריקנו-אנגלית את אניתו של האדמירל האנגלי.

המתקוממים האמריקניים השתמשו במלחמת האזרחים האמריקנית בצוללות שהיו דומות לפי צורתן לסיגריה. הן נקראו „דייויד“ ע"ש ממציאן ונדמו בהרבה לצוללות העכשויות. מהעת ההיא מכניסים מדי פעם לפעם השבחות טכניות בצוללה, עד שהיא הגיעה במלחמה האחרונה למרום פסגת עצמתה. עכשיו מרבות הממשלות לבנות צוללות, כיון והן הנן הנשק הכי מועיל במלחמת הים. ישנם אופטימיים הרוצים לראות בצוללה את סוף המלחמות על הים הואיל והן עושות למפרע את כל האניות הגדולות לבלתי מסוכנות.

---

"דאר היום", שנה תשיעית, מס' 44, 3 בנובמבר 1926, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

2 קצינים ו־31 מלחים ניספו בצוללת אמריקאנית שטבעה בשעת תמרוניה הראשונים ליד החוף המזרחי של ארצות־הברית. סבורים, כי התנגשה בקרקע הים.

אניית ההצלה „פאלקון“ הודיעה בראדיו, שקרוב לוודאי, שקבעה את מקום הימצאה של הצוללת „O-9“ בעומק של 440 רגל מתחת לפני המים. אולם כל מאמציה לבוא בדברים עם אנשיה לא העלו כל סימן חיים מתוכה. בשבת בבוקר עמדה אניית ההצלה להוריד אמודאים אל הצוללת. ייעשה נסיון למשות את הצוללת למרות היותה בעומק שאין לו תקדים בתולדות המשייה. המאמץ ייעשה כדי להעלות את הגופות ואולי אפשר יהיה גם לקבוע את סיבת האסון. עד כה לא נמשתה צוללת מעומק יותר משלוש מאות רגל, העמוקה ביותר היתה „פ־4“ שנמשתה בשנת 1916.

---

"הצֹפה", שנה רביעית, מס' 1059, 22 ביוני 1941, עמ' . העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

---

"דבר", שנה שביעית, מס' 1985, 4 בדצמבר 1931, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

י. טבריני

מערכת הצי

הצוללת

הצוללת – כלי שייט העשוי לשקוע במעמקי הים ולעבור מתחת למים מרחקים גדולים – נחשבת לבת־הזקונים של הצי. היא פרי אמצאה גאונית, שבסיסה המדעי מפליא בפשטותו, כהרבה תגליות גאוניות אחרות. הצוללת שוקעת בים מחמת הדוודים המתמלאים מים. בעזרת אוויר לחוץ מוציאים את המים מהדוודים והצוללת מתרוממת שוב על פני השטח העליון. עיקרון פשוט ומובן אף לאלו, שלא עסקו הרבה בלימודי הטבע. אמצאת הצוללת, שבעזרתה עושה האדם דרכו בתוך מצולות הים, הפליאה את דמיונם של בני אדם לא פחות מאמצאת האווירון בו מתרומם האדם לגבהי מרומים.

הצוללת יש לה כמה דוודים בעלי דפנות חזקים העומדים בפני לחץ המים. מהם מתמלאים מים בשלימותם, מהם – בחלקם תפוסים מים ובחלקם אוויר. האוויר והמים שבדוודים מכוונים את המשקל העצמי של הצוללת. במשקל זה תלוי עומק צלילתה של הצוללת. הכול לפי הצורך. להעמיק שקיעתה במים מוסיפים מים בדוודים. להחזיק את הצוללת קרוב יותר לשטח פני המים מרבים את האוויר.

כל דוד נמצא במגע עם מי הים. בקרקעיתו של הדוד יש שסתום לכניסת המים ויציאתם. למעלה יש שסתום שני למוצא האוויר. לדוודים מחוברים צינורות, דרכם נכנס האוויר פנימה. במשאבות אוויר אפשר להגביר את לחץ האוויר שבדודים ולגרש את המים מהם עד גמירה.

בזמן שהצוללת שטה על פני המים מותר להשאיר את השסתומים התחתיים פתוחים אם השסתומים להוצאת האוויר סגורים, שכן האוויר שבפנים הדוד, שאין לו כל מוצא, לא יתן למי הים לחדור לתוך הדוד, אלא במידה מועטת מאוד, כבפעמון האמודאים, והצוללת לא תשקע. דבר זה חשוב בשביל הגברת מהירותה של הצלילה. אם על הצוללת לצלול אין פותחים אלא את השסתומים למוצא האוויר והמים מתחילים באים ושוטפים מלמטה דרך השסתומים שבקרקעית הדוד הפתוחים. המים זורמים מאליהם, מבלי כל צורך לשאבם במשאבות מיוחדות. הם ממלאים את הדודים ומורידים בכבדם את הצוללת לתוך נבכי הים. בעומק הדרוש סוגרים את השסתומים העליונים והצוללת מפסיקה ירידתה. למהירות הצוללת יש ערך רב, בה תלוי לפעמים, אם יעלה בידי הצוללת להתחמק מפני התקפת אוייב, שהיא צפויה לה, או יד השונא תשיגנה. בימינו השיגו הישגים חשובים בנידון זה והצוללות שוקעות במשך דקה או שתים.

בזמן שהצוללת נמצאת במעמקים, מקום שם קרני השמש אינן חודרות, רואים המלחים את הנעשה ממעל על פני הים בעזרת מכשיר מיוחד הנקרא „פריסקופ“ – צירוף מלים יווניות, שפירושן צופה מסביב. מכשיר אופטי זה עשוי בצורת צינור ארוך מצוייד בעדשות, מנסרות ובלשכה שחורה, שמשתמש בה הצלם. במכשירים דומים משתמשים גם במלחמת חפירות, כדי לראות את המתרחש בשטח המשתרע מעל ראשי החיילים הנמצאים במחילות. הפריסקופ ארכו מגיע עד 40–30 רגל וקוטרו הוא 9 ס"מ בערך, החלק העליון שעל פני המים קטן יותר וקוטרו מחמשה עד שבעה ס"מ. ה„פריסקופ“ יכול להסתובב ולעבור ממצב אופקי עד למצב מאונך. כרגיל משקף ה„פריסקופ“ מראות אפקיים בלבד של הדברים המופיעים על פני שטחם העליון של מי הים. אולם בימי מלחמת האוויר נולד הצורך להסתכל בנעשה בכל החלל המשתרע מן המים עד לשמים. לשם כך נקבעו ב„פריסקופ“ עדשות המשקפות מראות מאונכים.

ה„פריסקופ“ הוא החלק היחידי הצף על פני המים גם בשעה שהצוללת צללה למטה. עין בוחנת של אוייב תגלה על ידי ה„פריסקופ“ המבצבץ מתוך המים את מקום הימצאו של המחבל התת־ימי, המסתתר במצולות ים. מובן, שהצוללת יכולה להשקיע גם את ה„פריסקופ“ בתוך המים, אלא שאז לא יראו בספינה את הנעשה ממעל. בזמננו ישנים אמצעים משוכללי ומדוייקים אחרים כדי לקבוע את מקומה של הצוללת. בעזרת אפרכסת ומכשירים קולטי רעש. כשהצוללת מונחת על קרקע הים ללא כל תנועה ומכונותיה מושתקות קשה לגלותה.

דברי ימיה של הצוללת אינם כל כך קצרים כמו שמקובל. עוד בראשית המאה השבע עשרה נעשו נסיונות להשיט כלי־שייט מתחת המים. הולאנדי אחד, קורנליוס פון דריבול, שנמצא בשירותו של י'מס הראשון מלך אנגליה, בנה בשנת 1620 סירה סגורה וחסונה בפני חדירת המים, שהיתה יכולה לצלול בעומק 15–12 רגל. היא היתה מונעת בשנים־עשר משוטים ויכלה להימצא במים כמה שעות. במאה האמורה נעשו עוד כמה נסיונות בנידון זה. במאה השמונה עשרה המשיכו בחיפושים ובנסיונות ליצירת צוללת משוכללת. בשנת 1776 השתמשו בפעם הראשונה בתולדות מלחמת הים בספינה שטה מתחת לפני המים לשם מטרות צבאיות. הימים ההם היו ימי מלחמת השחרור של ארצות הברית ואמריקאני אחד, דוד בושניל, ניסה בעזרת צוללת שבנה לטבע אניית מלחמה אנגלית, שעגנה על יד ניו יורק. הנסיון לא הצליח. בשנת 1864, בימי מלחמת האזרחים בארצות הברית, טובעה האניה „הוזיטוניק“, ששמה מצור על נמל טשארלסטון, שבמדינת קארוליינה הדרומית, על חוף האוקיינוס האטלאנטי, על ידי צוללת. טביעת „הוזיטוניק“ היא האבדה הראשונה של אניית מלחמה, שנגרמה על ידי צוללת.

בסוף המאה התשע־עשרה נשתכללה ונשתפרה הצוללת עד שמפקדי הציים התחילו ליתן עין בה יותר ויותר. בצרפת נגמרה בניית הצוללת הראשונה, שסופחה לצי בשנת 1888. בית־קיבולה של ז היה 30 טון והיא הונעה בכוח החשמל. בשנת 1893 סופחה לצי הצרפתי צוללת שניה גדולה בהרבה מהראשונה. בית־קיבולה הגיע עד 270 טון. עם הצלחת הנסיון החדש התחילו בבנין צוללות בכמה מדינות ביתר שאת. בבריטניה התחילו מראשית המאה הזאת לדאוג, שיימצאו בידי הצי הבריטי האדיר כמה צוללות.

הגרמנים גמרו את בנייתן של שתי הצוללות הראשונות בשנת 1890. אולם לא התייחסו לסוג חדש זה של אניית־מלחמה ביחס רציני. משנת 1906 ואילך נשתנה היחס האדיש לצוללת וממשלת ברלין תיכנה בנייה מאומצת של צוללות. הגרמנים הכירו בעובדה, שציים לא יוכל להתחרות עם הצי האנגלי והם לא יוכלו לעמוד בים נגד אנגליה במלחמת תנופה וגלויה פנים אל פנים. הצוללת, הנסתרת מן העין בתוך נבכי האוקיינוס, תהווה מכשול רציני לתחבורה הימית האנגלית. במשך הזמן התברר, שהפריזו בסכנת הצוללות. גרמניה לא הצליחה לשים בעזרתן מצור על אנגליה בימי המלחמה העולמית הראשונה וגם לא בשנתיים ורבע של המלחמה הזאת. שיירות גדולות של ספינות מסחר חצו את הימים והביאו מכל טוב העולם לאיי בריטניה במשך כל ימי המלחמה הקודמת וכן במאבק של ימינו. עם אמצאתם של מכשירים אקוסטיים משוכללים ומדוייקים לגילוי צוללות, ירד מסך המסתורין, שעטף את הצוללות. קליעתן של פצצות העומק נעשתה מדוייקת יותר ואניות המלחמה האנגליות חבלו קשות בצוללות הגרמניות בימי המלחמה העולמית הראשונה, כשם שהספיקו כבר להשמיד מספר הגון של צוללות הציר במלחמת העולם שבימינו.

מחבל חדש ויעיל גם בימינו על הצוללת – המטוס הימי. הצוללת המשחרת לטרף אינה יכולה לצלול לעומק העולה על ארכו של ה„פריסקופ“. כשהיא שטה סמוך לפני שטח המים קל ביותר לקבוע את מקומה מן האוויר. מפציצים מרחיקי טוס בולשים את האוקיינוסים ובמהירות מרובה הם עוברים מרחקים גדולים. אניות־המשחית בהשתתפות עם האווירון הקהו במידה מרובה את עוקצה של הצוללת.

הנשק העיקרי של הצוללת הוא הטורפידו. רוברט פולטון, אבי אניית הקיטור, המציא את כלי המשחית הנורא הזה. בשנת 1805 הציג פולטון אמצעי להרוס אניה על ידי התפוצצות מטען אבק שריפה בגוף האונייה שמתחת למים. פצצה תת־מימית זו נקראה בשם טורפידו. הקושי להביא את הטורפידו במגע עם האניה, שאותה בוחרים למטרת ההפצצה, עיכב את התפתחותו של הנשק הימי המסוכן לזמן רב. נעשו נסיונות לשלוח את הטורפידו בזרם המים, אולם אין זו דרך בטוחה ביותר. כל הנסיונות הראשונים לא הוכתרו בהצלחה והפכו את הטורפידו מוקש ימי המתפוצץ כשהאניה נתקלת בו או באחד מזיזיו. נשק זה יעיל אם מפזרים אותו בקרבת הנמלים של האוייב. בדרך כלל כוחו של מוקש מוגבל. שכן אין לכסות במוקשים את מרחבי האוקיינוסים. לבסוף חיפשו ומצאו דרך לזרוק את הטורפידו למרחק מסויים ולמטרה מסויימת. הטורפידו, או לפי שמו העברי מקלע, נזרק מתוך צינור הנמצא בספינה בחלק השקוע במים. המקלע מכוון לקלוע בעומק קבוע מראש וכוח המניע שלו הוא אוויר לחוץ. את דרכו עושה הטורפידו בתוך המים. כדי למנוע לחץ המים על המקלע העשוי לגרום לשינוי מהלכו נזרק מן האנייה סינר פלדה או „כף“ באורך הטורפידו סמוך לזריקתו. „כף“ זו „סוללת“ את הדרך בפני המקלע ומעלה את דיוק כיוונו.

המקלע הוא נשק יקר עד מאוד. טורפידו אחד עולה בערך 3000 לא"י כמחצית שוויו של אווירון. האורך המקובל של מקלע בצי האנגלי הוא 21 אינטש ומשקלו 2 טונים. מהירותו במרחק של 5–4 ק"מ מגיע ל־50 קשרים. עם גדול המרחק מתקטנת מהירותו. במרחק של 10 ק"מ למשל, מגיע מהירותו ל־30 קשרים. חסרון גדול יש למקלע, שכיוון מהלכו במים נראה ברור על ידי הקצף, שהוא מעלה סביבו. הואיל ומהירותו של המקלע אינה כמהירות החץ, יכולות האניות להתחמק מפגיעתו.

קשה לקבוע את מספר הצוללות שבידי מעצמות הים אפילו באומד. כלי־שייט אלו אפשר ליצור במהירות בהשוואה לשאר אניות המלחמה. במיוחד קל ליצור את הצוללות הקטנות. מיניסטריון החוץ הבריטי פירסם לא כבר כמה פרטים מעניינים על הצוללות הזעירות שבידי היאפאנים, שאחת מהן נתפסה בשעת התקפה על נמל הפנינים שבאי אוהו השייך לקבוצת איי האוואי. צוללות אלו פועלות מ„אניה אם“. הן כל כך קטנות, שאפשר להעמיסן על סיפונה של ספינה גדולה ולהורידן הימה כדרך שמורידים סירת הצלה. ארכה של צוללת זו הוא 14 מטר וה„פריסקופ“ שלה מתרומם בגובה של מטר וחצי. טווח פעולתה הוא 160 ק"מ בערך ומהירותה מעטה. הן מונעות בכוח סוללות חשמל. צוללת כזו נושאת שני מקלעים והיא נהוגה על ידי שני אנשים – קצין ומלח. הללו מוכנים לכל מעשה יאוש, אף להקריב את עצמם ובלבד שימלאו תפקידם. בצוללת שנתפסה נמצאה פצצה עזת־נפץ בת 150 ק"ג המסוגלת לגרום הריסת אנייה, או מיתקני נמל, או התאבדות עצמית בשעת הצורך. מחמת ההקרבה העצמית של אנשי הצוללת ניתן לה השם „צוללת חאראקירי“.

מובן שלא כל הצוללות החדשות זעירות הן. נעשו נסיונות בכיוון הפוך, להגדיל את בית קיבולה של הצוללת כדי שתוכל לעבור מרחקים גדולים מבלי שתצטרך לשוב לבסיסה ולהצטייד שוב בחמרי דלק ושאר הדברים הנחוצים. ישנן צוללות, שבמהירות של 8 קשרים לשעה, כשהן נתונות בתוך עמקי הים, תוכלנה לעבור דרך של 1800 מיל. על־פני השטח הן שטות במהירות של 24 קשרים. בית־קיבולן הוא 800–600 טון. וישנן גדולות יותר. הצוללות הגדולות  מצויידות בתותחים הפועלים בזמן שהן נמצאות על פני המים. יש מהן, שהותאמו להנחת מוקשים. אחדות מן הצוללות הגדולות נושאות על גבן אווירוני־ים קטנים. צוללות אלו יכולות לפעול הרחק מבסיסיהן והן מהוות מכשול רציני לספינות האוייב. אולם מצד שני הצוללות הגדולות נוחות להיפגע ואף הן זקוקות לשמירה מעולה. צוללות בידי צי חזק, עשויות לסכן חמורות את התחבורה הימית של האויב.

---

"הצֹפה", שנה חמישית, מס' 1222, 5 בינואר 1942, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.