ספר ברית המסחר וחבור הדרכים
בין רוסיא ואשכנז שנחתם ביום 10 פעב. ש' 1894.
סעיף 1. נתיני ממלכה אחת משתי הממלכות בעלות הברית הזאת היושבים ישיבת קבע או המתגוררים לפי שעה בגבולות ארץ הממלכה השנית צריכים ליהנות שם בכל עניני מסחר וחרשת המעשה מכל הזכיות הנתונים לאזרחי הארץ ההיא ואין מטילים עליהם כל מסים מיוחדים ולא כל הוספה על המסים השוררים במדינה בעד האזרחים, ובכל שאר הענינים יהנו מכל הזכיות המיוחדות, הזכיות הפרטיות וההנחות היתרות הנתונות והנעשות לבני ארצות שאר הממלכות הניהנות באותה המדינה מהנחות וזכיות מיוחדות יותר מכל הממלכות האחרות.
[…]
(המשך יבוא)
* * *
סעיף 13. אניות אשכנז עם המשאות העמוסים עליהן הבאות לרוסיא ואניות רוסיא עם המשאות שעליהן הבאות לאשכנז צריכות להחשב כאניות המדינה מבלי שית לב מאין באו האניות ההן ואנה הן הולכות, מאין באו הסחורות העמוסות עליהן ואנה הן מובלות. כל ההנחות מן המסים בענין זה אשר תעשה אחת משתי הממלכות בעלות הברית הזאת לאחת הממלכות האחרות צריכות להעשות תכף גם להממלכה השנית בעלת הברית.
מכלל החקים האלה יוצאות:
א) ההנחות המיוחדות אשר נעשו או העתידות להעשות בגלל ציד דגים במדינה; ב) ההנחות הנעשות או העתידות להעשות לאניות סוחר במדינה.
החקים האלה אינם חלים על האניות השטות אצל החפים, אשר בגללן נתקנו עד כה וגם יתקנו לימים הבאים בכל אחת משתי הארצות האלה חקים מיוחדים. ובכלל תנתן רשות לאניות אשכנז ואניות רוסיא מאחד החפים בשתי הארצות האלה לשוט אל החפים אשר לממלכה השנית לפרוק שם סחורות שהובאו מחו"ל או לטעון שם סחורות להובילן לחו"ל.
סעיף 14. מוצא האניות מאחת משתי הארצות צריך הוכחה עפ"י תעודות נתונות מאת שלטון המדינה לפי החקים השוררים באותה המדינה אשר משם באה האניה.
סעיף 15. אניות אשכנז הבאות אל חוף רוסיא או אניות רוסיא הבאות אל חוף אשכנז לקחת שם סחורות למלאות את משאה או לפרוק שם מקצת משאה, יכולות להשאיר עליהן את שארית משאן להוביל אל מקום אחר אל חוף אותה המדינה או אל חוף מדינה אחרת מבלי התחיב בתשלומי כל מס מן המשא הנשאר חוץ ממס השמירה אשר יגבה מהן לפי הקצבה הקבועה בעד אניות המדינה.
(המשך יבוא)
* * *
סעיף 16. ממס הנגבה מכל טאָן וממס ההוצאה פוטרות שתי הממלכות בעלות הברית הזאת אשה את אניות רעותה:
1) את האניות הבאות אל החוף ויוצאות משם והלאה עם משא אשר תעודתו היא רק להכביד את משקל האניה (באללאסט);
2) את האניות הבאות מחוף אחת משתי הממלכות בעלות הברית אל אחד מחפי הממלכה השנית או אל חפים אחרים ויש להן תעודות כי כבר שלמו את המסים ההם באחד החפים במדינה ההיא;
3) את האניות הבאות באונס או ברצון אל אחד החפים ועוזבות את המקום מבלי עשות שם כל מקנה וקנין.
התנאים האלה אינם פוטרים את האניות ההן ממס הפנסים אשר יאירו את פני הים, ממס הקרנטין וכדומה מן המסים המוטלים גם על אניות המדינה ואניות הממלכות הניהנות באותה המדינה מהנחות יתרות משאר הממלכות, ואשר תעודת המסים ההם ומטרתם היא להקל את חבור הדרכים בעד האניות.
אם באה האניה אל החוף באונס, לא יחשב לה לעסק מסחר פריקת משאה על החוף בעת תקון בדק האניה וטעינת משאה עליה אחרי תקון בדקה, או פריקת משאה לאניה אחרת בעת אשר נשחתה אותה האניה מבלי יכלת לתקן עוד את בדקה, וגם לא יחשב לה לעסק מסחר קנין צרכי אוכל נפש וצדה לדרך בעד מלחיה או ממכר הסחורות הנשחתות ברשיון שלטון המכס.
סעיף 17. אנית אחת משתי הממלכות בעלות הברית הזאת אשר קרבה אל חוף ארץ הממלכה השנית ונשקעה ביון מצולה או שנשברה, צריכים להתנהג עם האניה ועם משאה על פי החקים השוררים באותה המדינה בעד אניות הארץ ועושים לה כל ההנחות שעושים לאניות המדינה בעת צרה כזאת. לרב החובלים של האניה ולמלחי האניה יתנו עזרה למלט נפשם ולהציל את האניה ומשאה כפי היכולת.
שתי הממלכות הסכימו, כי סחורות שהוצלו מרדת מצולה פטורות מכל מכס אף אם הן נמכרות לצרכי המדינה.
סעיף 18. הזכות נתונה לכל נתיני אחת משתי הממלכות בעלות הברית הזאת ליהנות במדינת הממלכה השניה מחבור הדרכים, מדרך המלך ושאר המסלות, מן התעלות, מן המעברות, מן הגשרים, מן החפים, מן הנמל לפריקת משא אניות, ממאור הפנסים על פני הים, מן המאזנים למשקל משא, מבתי האוצרות לסחורות, מתקנות שנתקנו להציל ממצולות את האניות ואת המשא שעליהן וכדומה, אם כל אלה נתקנו לצרכי הצבור ולצרכי המסחר הכללי, באין הבדל אם הנהגתם מסורה בידי הממשלה בעצמה או שנמסרה ברשיון הממשלה לידי אנשים פרטים, והם צריכים ליהנות מכל אלה עפ"י אותם התנאים ובתשלומי אותם המסים אשר נקבעו בעד אזרחי המדינה.
כל תשלומי המסים ההם חוץ מתשלומי מס הפנסים וכדומה, אינם נגבים מאניות נתיני אחת הממלכות בעלות הברית במדינת הממלכה השניה רק אם השתמשו בפועל בתקנות שנתקנו לצרכי ההנאה הזאת.
[…]
סעיף 21. ספר הברית הזאת צריך להתאשר ולהתקים ותעודות הקיום תחליפנה הממלכות זו עם זו בברלין במוקדם האפשר.
לראיה באו על החתום מורשי שתי הממלכות ויקימו בחותמם.
נכתב ונחתם בברלין ביום 29 יאנואר (10 פעברואר) שנת 1894. (מקום החתימות).
(המשך יבא)
"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 30, 16 בפברואר 1894, עמ' 3; מס' 32, 19 בפברואר 1894, עמ' 1; מס' 33, 20 בפברואר 1894, עמ' 1. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 