ירושלם.
הסרסורים הרעים על ערי החוף עושים מעשים אשר לא יעשו, וביחוד רע מאד מעשה הסרסורים אשר ביפו המכלים ממונם של ישראל, ורוחצים כפיהם בדמים ממש. זה כמה רבים חלליהם ועצמו מספור, אך על החדשים מקרוב באו, על המתים המוטלים לפנינו עתה, לחובה נחשוב לדבר דבר, לספר את השוד והחמס אשר נעשה תחת השמש.
שני יהודים אזרחי אוסטריא משה יוסף גרובשטיין ושלמה היילפער באו מטריעסט ליפו לפני ירח ימים עם האניה האוסטרית, המה נשיהם וטפם י"א נפשות ובידם מכתבי מסע אוסטרים, כשרים ונעלים, ויעל אחד מבעלי אניות הקטנות ציר הסרסורים ויאמר להעלותם אל היבשה אם יתנו לו את כתבי מסעם ויראם לקאנזול אוסטריא ביפו. ויתנו לו וילך אל הקאנזול וישלח הקאנזול לקאמיסאר הפאליצייא לתת רשות להוריד י"א נפשות חוסי בצל ממשלת אוסטריא ויתן, ויעל אחד הסרסורים עם הרשיון אל האניה, ושם היו גם שתי נפשות מרוסיא אשר לא ניתן להם רשיום לעלות ליפו, ויתפשר אתם הסרסור ויקח מאתם חמשים רובל, ויקחם אתו, ועוד תשעה נפשות מבני אוסטריא, ואת שנים מהם אהרן גרובשטיין ושלמה היילפער השאיר על האניה, ויסע וילך.
קרובי הנשארים בעלותם אל החוף הלכו להקאנזול וצעקו, והקאנזול שלח שנית אל הקאמיסאר ותחל חקירה ודרישה, ובין כה וכה נסעה האניה מיפו. וישלח מושל יפו טעלעגראף למושל חיפה לתת רשות לשני האנשים האלה לרדת היבשה, ובעצת הסרסורים שלחו הקרובים גם הם טע"ג אל הסרסור בחיפה לעלות אל האניה בבואה, להודיע להאנשים כי רשות להם לרשת בחיפה. האניה באה שמה בלילה, ובן הסרסור עלה אל האניה וימצא את האנשים ויבשר להם את הבשורה, ויקחם אתו לאניה קטנה אשר בה נמצאו חמשה מלחים ערבים. ויהי בקרוב האניה הקטנה אל החוף קפץ בן הסרסור ויעל אל החוף, והאניה הקטנה הלכה הלאה ותרחק מן החוף והמלחים החלו לדרוש מהיהודים כסף.
בפיהם דרשו ובידיהם מששו את כליהם, ויהי כי החלו לצעוק שמו חבלים על צואריהם ויסתמו פיהם, ויכום מכות אכזריות למאד, ויגזלו מאתם כשלש מאות פלארין וכל אשר היה אתם, ואח"כ הביאום אל אנית הקיטור וישליכום אל אניה קטנה אחרת אשר עמדה שם, והמה ברחו ונמלטו. האנשים הובאו כל עוד נפשם בם אל אנית הקטור ורב החובל חמל עליהם ויביאם ביירוטה. שמה היה אהרון גרובשטיין חולה אנוש ימים אחדים, אח"כ באו קרוביהם מיפו ויביאו להם את מכתבי מסעם וישלחם הגענעראל קאנזול לממשלת אוסטריא לחיפה לדרוש משפט מאת שודדיהם, אך מה יוכל איש עני לעשות בעיר אשר אין לו מודע ומכיר, ושפת הארץ לא ישמע, וישובו כולם ליפו, שם מת אחד מילדיהם וי' נפשות הנותרים באו הנה ומתגוללים בבית הכנסת אורחים ואין להם אף מזון סעודה אחת.
אלה חללי סרסורי יפו.
ישימו נא ראשי עדתנו לבם לדבר הזה, היאות להניח לאנשים האלה אשר בשם ישראל יכונו, לעשות מעשים נוראים כאלה, והאם אין עונם רובץ גם על אלה אשר יש בידם למחות ואינם מוחים!
"חבצלת", שנה עשרים ושלש, מס' 44, 19 באוגוסט 1893, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 