רובינזאהן החדש – 1899

הטבע והחיים.

רובינזאהן החדש.

תולדות לואי די רוג'מאן.– ציד הפנינים.– שבר אניה בלב ים. – בנין אהל.– אוכלי אדם.– תחבלות מלחמה עם הטבע.– חיי פרא.– שיבת רובינזאהן החדש לאירופא.

זה לא כביר בא לונדונה, כפי אשר יודיעו מכה"ע, רובינזאהן השווייצארי החדש, לואי די רוג'מאן, אשר בלה שלשים שנות עמל בין אוכלי אדם. קורות רובינזאהן קרוזה וכל הרובינזאהנים האחרים כאין נחשבו מול קורות חיי האיש הזה. הכל ישוחחו בו. המחלקה של „British Association“ לידיעות גלילות הארץ וללמוד כחות נפש האדם שחרה את פניו כי ישא את מדברותיו באספותיהם ובבית אוסף תמונו הגדולים הציגו את תמונתו לראוה בה.

בראשית שנות הששים, בהיותו עוד צעיר לימים, עזב די רוג'מאן את ארץ מולדתו שווייץ לבקש את אָשרו בארצות הקדם וישם את פניו אל העיר סינגאפור אשר באחוזות הצרפתים ויסע באניה הוללאנדית „Vieland“. רב החובל עסק יחד עם עוזריו המאַלאים בציד הפנינים בים טימבר, וההצלחה האירה את פניה אליו, כי במשך תשעה חדשים אסף המון פנינים במחיר רב. פעם אחת מצא בקליפה אחת שלש פנינים שחורות יקרות ערך. תאות ההון נשקה בקרב רב החובל ותעור את עיניו ולא חפץ עוד לשוב הביתה בטרם ימצא עוד פנינים יקרות, והדבר הזה הועיל להותו. בין כה וכה עבר מועד הציד ויקרבו ימי הסערות. ויהי היום, הדבר היה בשנת 1864 בחדש יוני, ורב החובל יצא יחד עם המאַלאַים לעבודתו לציד הפנינים, אבל פתאם קם רוח סערה בים ויך גלים ויטלטל את האניה ויוליכה הרחק מאד ושם טבעה בים, וכל אנשיה ירדו מצולות, ורק רוג'מאן נשאר לבדו עם כלב רב החובל, גלמוד ונעזב באניתו השבורה אשר נתק ממנה הרוח את מפרשיה יחד עם מחטי-הצפון ויתר כלי האניה ויהיו כלם שלל לגלי הים.

ימים אחדים חכה רוג'מאן בכליון עינים לתשובת רב החובל עם המאלאים ובראותו כי שוא תוחלתו נסע לבדו. הוא לא ידע בעצמו אנה יפנה ואנה יסע וגם לא היתה לו ידיעה ברורה אדות המקום אשר ימצא בו כעת, אך באחרונה גמר בדעתו לפנות מערבה, בתקותו למצא על דרכו איזה אי, ולמען אשר תהי לאל ידו לנהג את האניה עשה לו משני משוטים ארוכים משוט גדול, ויחזק כן תרנו ויפרש עליו נס מחתיכות ארג עב אשר נשארו לו לפליטה.

שני שבועות נסע רוג'מאן על פני הים, ובמשך העת ההיא היה פעמים רבות ברעה ובכל פעם יצא בשלום. ואולם לאחרונה השלכה אניתו אל מקום מלא כפי סלעים וגלי-חול. והאניה נהדפה שמה בכח אדיר עד כי רוג'מאן נפל ארצה. כאשר שבה נפשו מעט למנוחתה עלה בידיו וברגליו על ראש התרן לראות את אשר לפניו, אך בכח גלי הים נהדף אחור ויפול על מכסה האניה. כאשר פקח את עיניו החרידה אותו הדממה אשר מסביב לו. הוא ראה את הגלים המתנשאים, האניה מתנודדת כשכור והרוח סוער כבתחלה, אבל כל קול וכל קשב לא הגיע לאזניו. המחשבה הנוראה, כי אזניו חרשו לעולם החרידה את נפשו, אבל עוד לא אבדה תקותו, כי ביום המחרת בקומו ממשכבו הרגיש פתאם באזנו השמאלית קול שאון. – ומני הרגע ההוא שב אליו חוש השמיעה וישמע את המית הגלים ושאון הרוח ונביחת כלבו הנאמן, אבל באזנו הימנית לא שמע מאומה ויהי חרש אזנו האחת עד היום.

האניה נהדפה משן סלע אחד ותתנגף בסלע שני ושם נשברה כלה. רוג'מאן קפץ המימה וישחה אל החוף, אשר היה  לא רחוק מן המקום ההוא. אף כי הסער התחולל, אך בעזרת כלבו הנאמן צלחה לו להגיע בשלום אל החוף, כי אחז בשניו בזנבו וישחה אחריו. ויבט רוג'מאן כה וכה וירא והנה הוא על אי שמם אשר כמאה יאַרד ארכו ועשרה יאַרד רחבו. והאי התרומם מעל פני המים רק שמונה רגל. אדמת האי היתה מלאה חולל, ורק קפוז קננה בה וחית הצב נמצאה על חוף הים למכביר.

כאשר קמה הסערה לדממה וישחה רוג'מאן אל האניה השבורה ויעש לו דוברה ויחל להעביר מהאניה את כל החפצים אשר היה לאל ידו ואשר דמה למצא בהם חפץ. בין החפצים האלה היו שקים מלאי כל דבר אוכל, חביות מלאות מים מתוקים, סכינים, חבלים וכדומה. ומן העת ההיא החלה תקופה חדשה בחייו. הימים חלפו לו בדאגה ובשממון. למען מצא לו ענין לענות בו החל לעשות אהל קטן מקליפות הסרטנים, אשר העבירן מהאניה, גם אבן-השעון ולוח שנתי הכין לו, בסמנו כל אחד מהימים ע"י קליפת-סרטן חדשה אשר הוסיף על הראשונות. גם עשה בחינות בזרעוני דגן אשר היו לו. לתכלית הזאת מלה קליפות סרטן גדולות בחול וישק את החול בדם הסרטנים ויזרע שם זרעים שונים. הנסיון עלה יפה, כי הזרעונים גדלו ויצמחו מהר וכאשר שמום באדמה עשו פרי. כעבור זמן לא כביר היתה לו חלקת אדמה זרועה חטי-תירס וחטים, ומאד שמח לבו כאשר באה באחד הימים עדת צפרים ותחטט ותנקר את כל תבואת שדהו. הוא שמח כי שמע עתה קול אחר מלבד שאון גלי הים אשר הגיע תמיד לאזניו.

מחסור באוכל לא ידע רוג'מאן, כי התפרנס בדגים, בצבים ובפירות שלוקים. כבד מאד היה לו בראשונה להבעיר אש. הוא נסה לחכך שני גזרי עצים זה בזה למען יצא מהם אש, אך לשוא היה עמלו. גזרי העץ אמנם התחממו ואולם כל עקבות נצוצי אש לא נראו. אז נסה להכות בסכין ברזל-עשת באבן באחזו בידו ממעל לאבן שערות אחדות אשר הוצאו מסדינו. והפעם עלתה בידו להבעיר אש, כי ניצוץ שיצא מתחת הסכין נפל בשערות ותציתן וכעבור רגעים אחדים ערך רוג'מאן עצים, אשר לאשרו נמצאו לרוב על חוף האי והם שרידי אניתו השבורה וגם שרידי אניות אחרות אשר כפעם בפעם השלכו על החוף, וידלק את העצים וירחב את המדורה ותעל השלהבת השמימה, ולמען לא תכבה האש הוסיף מדי פעם בפעם עצים. וכדבר הזה היה לו לתועלת איזה מין עץ הגדל באי גווינעא החדש ואשר יצטין בזה, כי יוכל לבער באש שעות אחדות תכופות ולא יכבה.

(שאר יבוא).

* * *

איור מאת Alfred Pearse לסיפורו של לואי דה רוג'מאן ב-Wide World Magazine, שנה: 1899. מקור: ויקישיתוף

הטבע והחיים.

(סוף).

כאשר כלה לבנות את אהלו חשב מחשבה לעשות לו אני-שיט, ומה גדלה שמחתו כאשר כלתה מלאכת אני-השיט, ואחרי אשר כפר אותו בזפת ויפרש עליו נס הורידו המימה. תקותו שעשעתהו, כי באני-שיט זה יסע אל מקומות נושבים, אבל קל מהרה נוכח לדעת כי שגה בדמיונו וכל תקותיו נשארו מעל. אמנם טוב היה אני-השיט אשר עשה, אבל הוא הורידו במקום אשר אין לצאת ממנו, כי מסביב למקום ההוא אשר היה כמין אגם מים יתרוממו סלעים וכפים. למשוך את אני-השיט ולהוציאו משם לא היו לו די אונים ויאלץ להשאיר את האניה באגם ולהשתמש בה רק לשעשועים ולשחות בה הנה והנה על פני הימים.

רוג'מאן למד לשחות לא רק באני-שיט, כי אם גם על גבי הצבים. הוא ישב על גבם ויט אותם לכל עבר על פי חפצו ע"י רגליו. כאשר חפץ להימין ויכס את עין הצב השמאלית וברצותו להשמאיל כסה את העין הימנית. לבל ישכח לדבר שוחח לעתים לא רחוקות עם כלבו ויקרא בקול מן הספר היחידי אשר נשאר לו לפליטה ביום שבור האניה.

כה עברו עליו הימים במשך שתי שנים, ובעת הזאת ראה חמש פעמים מרחוק מפרשי אניה, אבל אל אנשי האניה לא הגיע קולו וגם הנס אשר הרים על מטה לא יכל למשוך עליו את עיניהם. הם עשו דרכם הלאה והוא נשאר בדד וגלמוד על האי כבראשונה.

ולמען אשר יודע לאנשים על אדותיו, קשר בצוארי עופות הקאת גזרי רקועי-פחים ועליהם חרותים דבריו בשפות שונות, אבל גם זה היה ללא הועיל, אף כי כעבור שנים רבות נודע לו כי נמצאה באוסטרליא המערבית על חוף הנהר סוואן קאת ועל צוארה היה קשור רקוע-פח כזה.

התשוקה לראות פני איש ולשמוע קול אדם גברה בקרבו עד כי הבהילוהו חלומות נוראים בלילה ויחזה מחזות שוא.

לאחרונה חמל עליו ה' ויצילהו מידי השממון הנורא אשר כמעט הורידהו שחת. באחד הימים אחרי אשר קם הסער, אשר זה ימים אחדים הכה גלים בים, לדממה, נראתה לעיני בקצה חוג השמים נקודה שחורה אשר הלכה הלוך וגדל, עד כי לאחרונה ראה רוג'מאן והנה היא אנית-דוגה ועליה אנשים אחדים. האנשים היו ילידי אוסטרליא אשר השלכו ע"י רוח סערה הרחק מהיבשה. הם יצאו על החוף ובעזרתם צלחה לרובינזאהן החדש למשות את אניתו מן האגם ולעשות לה בים דרך. באניה הזאת הגיעו כלם עד היבשה בין לשון הים הקמברידשי ובין תעלת המלכה על גבול אוסטרליא המערבית והצפונית.

מן היום ההוא והלאה בלה רובינזאהן שלשים שנה בין אוכלי האדם. הספור על אדות קורות ימי חייו האלה יראה כספור-בדים. בידעו מלאכת אחיזת העינים צלחה בידו לכבוש בלהטיו את לבות הפראים יושבי הארץ ולחזק בקרבם את רגשי הכבוד אליו בתחבלות ערמה שונות. הוא יצא לפניהם במחולת המחנים, התעקם והתפתל, ויחלל בחליל, למד את ידיו לדרוך קשת ולכונן חצים על יתר לפלח בם לבות בני האדם וחיתו יער, וכאוכלי האדם הלך ערום כל היום בלי כל כסות לעורו.

לאחרונה נשא לו גם אשה מבנות אוכלי האדם. אבל בכל זאת כל חפצו וכל הגיגו היה לשוב אל העמים הנאורים, ואחרי אשר כפי דברי אשתו התגוררו במזרח ארצם אנשים בעלי פנים לבנים, על כן נשא את רגליו ללכת ביחד עם אשתו אל המזרח, ויעברו יערות ומדברות ובחרף נפש הגיעו באחרונה עד חוף הים. רוג'מאן דמה כי הוא ים הקורלים, אבל זה היה רק לשון הים הקרפונטרי. הם עשו את דרכם הלאה לארך החוף, בבקשם מעון הלבנים, אבל לא מצאו את אשר בקשו, ואחרי עבור שתי שנים מיום עזבם את ביתם ראו פתאם באחד הימים כי שבו אל המקום אשר יצאו ממנו.

הספור היותר מלבב בין קורות ימי נדודיו אלה הוא ספורו זה: מהדיגים המקומיים שמע כי אצל אחד השבטים תמצאנה שתי נשי אירופא שבויות. הוא נסע אל השבט ההוא וימצא שם באמת שתי נשים לבנות מתגוררות בבית נשיא השבט, אשר הצילן ביום השבר אניתן בים. רוג'מאן חפץ לקחת את שתי הנערות עמו, אך נשיא השבט התנגד לזה. במלחמת הבינים אשר היתה בינו ובין נשיא השבט הרג רוג'מאן את הנשיא ויחד עם אשתו ושתי הנערות המוצלות עזב את אנשי השבט וישב באני-שיט ויעש את דרכו בים, וישאו את עיניהם ויראו מרחוק אניה גדולה. בלב מלא תקוה שם רוג'מאן את פניו אל האניה ויסע בלוית סירת-דוגה מלאה פראים אשר הריעו לעמת אנשי האניה, ואנשי האניה דמו כי יש בלב הפראים להתנפל עליהם ועל כן עשתה האניה את דרכה הלאה ולרוג'מאן ולשתי הנערות אשר אתו לא צלחה הפעם להנצל. הפליטים מהרו לרדוף אחרי האניה אשר התרחקה מהם, אך לשוא היה עמלם, כי לא השיגוה. ויהי בעשותם כה וכה ויהפך אני-השיט ושתי הנערות הלבנות ירדו מצולות.

עשר שנים היה רוג'מאן נע ונד בארצות כפראי. לאחרונה גמר אומר לשים את פעמיו דרומה ויגיע עד 250 רוחב הדרומי. פה פגש בלבנים אשר באו לחקור את תכונת האדמה. אבל הם חשבוהו לפרא ויאמרו לירות בו את חציהם. אחרי כן נואש רוג'מאן מכל תקוה לשוב אל אנשים נאורים. וישב בלוית אשתו השחורה צפונה ויבלה כעשרים שנה בצפון אוסטרליא הדרומית. בעת ההיא חלתה אשתו את חליה אשר תמות בו, ולפני מותה יעצה לאישה כי ישים את פעמיו דרומית-מערבית ושם יפגוש בלבנים. וכן עשה, ויגיע עד Coolgardie, מקום שם נמצאו חופרי זהב. השאלה הראשונה אשר שאל אותם היתה: איזו שנה היא? כי לא ידע עוד האומלל את מספר השנה. בראשונה חשבוהו חופרי הזהב למשוגע. מקאָלגאַרדיא הגיע למעלבורן ומשם לאירופא…

שלמה מערלינסקי.


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 52, 15 במרץ 1899, עמ' 2; מס' 53, 16 במרץ 1899, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Louis de Rougemont

מחשבה אחת על “רובינזאהן החדש – 1899

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s