אתמול בתל-אביב
– רשומי רגע –
אניות-מלחמה איטלקיות
אניות מלחמה איטלקיות עוגנות בנמל. ודגל איטליה מורם. הטלפון של הקונסול האיטלקי „ששים ושתים“ מצלצל בלי הפסק. והקונסול עצמו לבוש שחורים ומהלך ביתר תוקף מן הרגיל. כגריבלדי בכבודו ובעצמו. פניו ועינו וכל חזותו והעקב-בצד-אגגודל שלו מכריזים היום: "Italia fara da se" ותמונותיהם של מלך איטליה ואביו אשר בבית הקונסוליה צוהלות היום יותר מתמיד. ואף זו המודעה העברית „תרגומים לאיטלקית מקבל פלוני אלמוני“ אותיותיה בולטות היום יותר, איטליה פארא דא סי!
ארבע אניות מלחמה. בצורת קבוץ הן נראות בים מרחוק. ומקרוב, ברחובות יפו ותל-אביב מהלכים מלחים ומפקדים, גבוה מעל גבוה. המלחים – רובם נמוכי קומה, פנים פשוטים, אבעבועות של יצר-הרע עליהם. לבושים הם בגדי מלחים, ככל המלחים, ורק עניבות שחורות לצואריהם. האין אלה עניבות „פשיסטיות“? מציץ אני בפניו של כל אחד מהם ורוצה אני לדלות משם את הפאשיזם. ואין אני מוצא. מלחים ככל המלחים. יכול אתה להושיבם בכפיפה אחת עם מלחים אדומים של רוסיה, ולא יבולע לשניהם. שום אש, כמדומה, לא תתלקח ביניהם. הרי הם מטיילים בקבוצות גדולות על פני רחובותיה של יפו העתיקה. מחליפים כסף איטלקי במטבעות המהלכות כאן ומוריקים את כל אגוזי-הקוקוס אשר בשוק. מלח מלח וערמה של אגוזי-קוקוס בידיו. לרגע נדמה לי, שכל מטרתן של אניות-המלחמה אשר באו הנה, היתה רק להאכיל את המלחים אגוזי-קוקוס. אך לא על אגוזי קוקוס לבד מתנפלים הם כארבה. הרי גם גלויות מצוירות. ג'ירוסלימה, הקבר הקדוש. זכות מיוחדת יש להם לאלה, כי את „יום המולד“ יחוגו כאן, בארץ הקדושה.
והרי גם מפקדי האניות והמצביאים, אין לבם של אלה נמשך לא לאגוזי-קוקוס ולא לגלויות מצוירות. מגוהצים ובסבר פנים חשובות מטיילים הם שנים-שניים. מתעכבים הם על יד מסגד. באיטליה אין כזה. מלוים הם במבטם אשה מושלמית בעלת גזרה נאה המכוסה צעיף. ארשת הפנים: אם גזרה כזו לה, למה תכסה את פניה? ובכל-זאת מעניין. הכל אוריינטלי פה כל-כך.
והרי גם האדמירל בכבודו ובעצמו. בלוית מושל-יפו-ירושלים ועוד אחדים. זה עכשיו ירדו מעל סירת-קיטור אל החוף. הלה, האדמירל, אינו שם עוד לב לא לאגוזי-קוקוס ולא לגלויות מצוירות אף לא למסגד ולאשה מוסלמית מכוסת צעיף. דומה, שאין הוא מהלך כלל על האדמה אלא על איזו רצפה מחומר אחר. מי יודע, מאיזה חומר? הכל עדין כל-כך, מסתורי, פוליטי. מושל יפו-ירושלים בקרו בממשלתו אשר בים, והרי הוא בא להחזיר לו בקור על היבשה. קשה היה לי לתפוס על מה מדברים הם. ואולם ברגע הראשון נדמה לי, שהאדמירל שאל את מושל יפו-ירושלים לשלומו של בן-אבי, ידידו של מוסוליני. שמא זוהי מטרתו של בקור צי איטליה בנמל ים-תיכוננו?
אך הנה הולכת ומתקרבת שעה חמש. בשעה זו אניות-מלחמה ננעלות. הדרך לנמל הומיה. אנשי הים חוזרים מן היבשה. ולאור השמש השוקעת – סירות מתרחקות. ובסירות – מלחים ומפקדים, אגוזי קוקוס, גלויות מצוירות ובבואות של נשים מושלמיות מכוסות צעיף.
פחז
"הארץ", שנה שמינית, מס' 1934, 25 בדצמבר 1925, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים 