אזכרה לחללי „הר-ציון“
בין אזעקה לאזעקה, שהיו אתמול בתל־אביב, נתכנסו רבים לבית הכנסת הגדול לאזכרת נשמותיהם של 17 היהודים שטבעו עם אנית „הר־ציון“.
לאחר שנשמע אות הרווחה השני התחיל הטכס. במזרח בית הכנסת עמדו פלוגות כבוד של „זבולון“, „מכבי“, דגל ציון ובית"ר על דגליהן. באו באי־כח המוסדות, מנהל נמל פיו, מנהלי ה„לויד-הימי“ שיזמו את האזכרה וקציני האניה „הר־ציון“ עם רב החובל הירשפאֶלד בראשם. נרות החשמל של בית הכנסת היו מעוטפים בבד שחור לאות אבל.
הרב עמיאל, שהזכיר את אבלה של תל־אביב, אשר שיכלה למעלה ממאה מתושביה בשעת ההפצצה האחרונה של אווירונים האיטלקים, ציין את האבידה של המלחים העברים הצעירים ואמר: „באנו הנה לחלוק כבוד לי"ז מגבורי ישראל, ששמרו על הר ציון עד נשימתם האחרונה. הם נפלו חלל הרחק מאתנו, הוריהם וידידיהם לא יכלו להשתתף בהלוויתם. מלאכי הרחמים הם אשר ליוו את נשמותיהם.
אנו יודעים: הר ציון לא נחרב. באנו לא להספיד, באנו לתת להם כבוד, כי „כבוד לעם ישראל, שיש להם גבורים כאלה, יבואו חבריהם וימשיכו את עבודתם. ותהא נשמת המלחים האלה וחבריהם צרורה בצרור החיים“. על הברית שנכרתה בין המלחים העברים והבריטים שטבעו יחד על משמרתם באניה של ה„לויד הימי“ דיבר בשם המוסדות ה' ד. הוז. ה' ד. הוז רואה בדבר זה סמל, כי הפעם נוצרה ברית מוות בין היהודים והאנגלים.
לאחר שה' ד. הוז עמד על ערך הקרבנות שעם ישראל הקריב ומקריב במלחמה זו ואמר ברגע זה כשאנו עומדים עטופי אבל, אנו גם עטופי רצון להמשיך במאמצינו כדי להביא את הגאולה.
את הטכס הדתי מלא החזן ה' ראביץ' ומקהלתו.
*
האניה „הר ציון“ נרכשה ב־1934 ע"י חברת הלויד הימי הא"י, מאז הספיקה להעביר כ־12.000 יהודים בין א"י לרומניה. היתה ידועה באווירתה העברית, אף חנכה ספנים יהודים רבים, בין אלה 4 מחברי „זבולון“. הר־ציון היתה מעורבת לנוסעים ולמשאות. אחרי שריפת אחותה „הר הכרמל“ והפסקת השרות של האניה „ת"א“ נשארה „הר ציון“ האניה העברית היחידה לנוסעים.
"הארץ", שנה כ"ג, מס' 6996, 13 בספטמבר 1940, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 
