מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

מלחמת בן המלך בטורפי ושוללי הים – 1856

ידיעת הארץ – פרייסען

[…]

גם לממלכת פרייסען כעת אניות-מלחמה – קריגסשיפפע – אשר יגדל מספרן מדי שנה בשנה ושר האניות – אַדמירַאל – הוא בן המלך – פרינץ אַדאַלבערט יר"ה. ולמען למד תמיד את אנשיו, יעברו לב ימים פעם כה ופעם כה. בחודש העבר עברו גם לא רחוק מגבול ארץ אַפריקא במקום אשר זה איזו שנים נגזלה שמה אנית-סוחר – האנדעלסשיפף – אשר לפרייסען. ורצה השר הגדול לירד אל החוף לראות את אנשי הארץ ההיא. וירדו עמו גם מאנשיו לשלחו, ויהי כאשר קרבו אל היבשה ובטרם נתקו עוד כפות רגליהם מהאניה, החלו אנשי החוף לירות עליהם בחזקה ולא נתנו להם לבוא אל היבשה. ויחר אף השר הגדול על הנבלה הזו, כי כן לא יעשה בין ממלכות הארץ אשר יבואו לשלום. ויצו להפיץ עלימו כדורי אש מהאניה הגדולה ויביאו אליו עוד מאנשיו לעזרתו וירד אל היבשה הוא ואנשיו אשר עמו ויעל בסערה מעלות הארץ ההיא ויגרש לפניו את הריקים והפוחזים האלו וינסו לפניו כברת ארץ מהחוף. אבל לקול ההמולה הגדולה הזו התקבצו ובאו עוד אנשים רבים עד למאוד ותכבד המלחמה על אנשי פרייסען. וירא השר הגדול והנבון כי לא נכל להם במעט אשר אתו – אף כי לחמו כגבורי החיל – ויצו לשוב עד האניה הגדולה אשר עמדו מרחוק מעט. במלחמה ההיא נפלו וגם נפצעו רבים מאנשי האניה ולדאבון לבב כל אנשי מלכת פרייסען נפצע גם השר הגדול בן המלך הזה, כי כדור נחושת – קוגעל – עבר בבשרו בשוק העליון. שר אגפו – פֿליגעלאדיודאנט – לייטנאנט ה' ניזעמאנן נפל ארצה לימינו, ומת כמו רבע שעה אחרי אשר הביאו להאניה. בהיותם על האניה במנוחה מהרו הרופאים לחבוש פצעי החולים ויחתרו לבוא לעיר הקרובה להם גיבראלטער ונתקבלו באהבה כבוד מאנשי ענגלאנד אשר יגורו שמה ויכינו מקום להחולים בבית החולים אשר להם ויתנו להם כל מחסורם. לפי הידיעות אשר יבואו יום יום לא יארכו הימים וישוב בן המלך יר"ה לאיתנו הראשון ויתרפא מפצעו במהרה בלי כאב גדול. ד' ירפאיהו ויחלימיהו!

כל מלכי הארץ יקצפו עד מאוד על הנבלה הזאת אשר נעשתה ויבקשו לעשות נקמות באנשי הארץ ההיא ולהביא הדבר לפני מלכם ליסרם שבע על חטאתם. אבל מי יודע אם יוכלו להשיגם, כי כפי הנראה הן המה טורפי ושוללי הים – זעע פִראֲטען – וכחיתו יער בכפים ובמערות יגורו, בין הסלעים הגדולים ובמחילות עפר יתחבאו.

"המגיד", שנה ראשונה, מס' 5, 17 באוקטובר 1856, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מקרה מפחיד, לא יאומן כי יסופר – 1869

עסטרייך

[…]

רזעשאוו בירח טבת. בקראי את מ"ע „ווינער טאגע בלאטט“ אמרתי הנה אתן לפני קוראי העברי דבר חדש אשר קרה בלב ים, וכך נאמר שמה:

מכתב-עתי היוצא בעיר „קארק“ מביא מקרה מפחיד, לא יאומן כי יסופר, הנעשה בתוך צי אדיר האללאנדית הנקרא Finnechina הנהוג על יד רב החובל „הארטצא“ בלכתו בדרך מאמעריקא הצפונית לבוא לשפת ים מעיר „קארק“. בתוך אורחת האנשים הנוסעים באניה ההיא ארח גם לחברה אתם איש אחד ושמו „ראגערס“ יליד עיר הבירה לאנדאן, אשר יען היה משוגע ורוח עועים התחולל בקרבו או מאהבת בצע הבוערת בו, וידע אשר בהאניה ההוא מובילים משאת זהב וכסף לרוב, גמר הנבל בלבו להרוג ולאבד את כל הנוסעים, ואז ישלול שלל ויבוז בז מכל הנמצא בתוכה, וכך היה מעשהו זד מעשהו. ביום הרביעי אחרי כי עזבה האניה את מקום „ביענאס-אירעס“ היתה לאיש ראגערס עת מצוא לדחוף את ראש המלחים מעוגני הספינה אל תוך משברי ים. ואת האיש הממונה על עניני הבישול אשר נכמרו רחמיו על רעהו הנאבק על גלי הים וזרק לו חבל למען יאחז בו ויוכל על ידו להציל נפשו מרדת שחת, תפש בחזקה ברגליו וירה גם אותו בים.

ראש המלחים והאומלל השני המה שניהם ילידי האללאנד. מלח אחד אשר ראה בצרת אחיו בהתחננו אליו למען יושע למו, מהר חיש להושיע אותם. אולם הרוצח „ראגערס“ עצר בעד המלח מלהיות המלך הגואל, וסך דרכו, ובהגרזן אשר בידו חפץ להכותו למען המיתו אך בחמלת ד' נס על נפשו ונמלט מתחת ידי הרוצח בתמהון גדול, וברח אל תא רב החובל, ובקפצו לתוך התא, השליך מרוב פחדו אשר נפל עליו, את רב החובל על הרצפה, וכן שכבו שניהם דומם ולא יכלו קום כי נבהלו שניהם. ראגערס הרוצח בראותו כי שניהם מושלכים על הארץ אץ אל פתח החדר, וסגר הדלת בעדם למען אשר יהיו שמה בשבי. ושני המלחים הנשארים אשר מעמד האחד היה בראש הספינה על התורן ומצב השני היה מאחוריה, ידע הרוצח לשמרם היטב לבל יקרבו זה אל זה להיות ביחד, באימת מות אשר הפחידם, כי גבורתו אין לשער, ואלץ אותם שיחזירו את האניה ממטרתה ולא תבוא אל שפת קארק. ארבעה ימים רצופים לא הגיע שינה לעיני הרוצח ותנומה לעפעפיו, ובארבעה ימים ההם שר הרוצח את כל הנמצאים בהאניה ויוכל להם, ואין מידו מושיע!

ויהי מקץ יום רביעי נפלה פתאום תרדמה גדולה על הרוצח וישן בירכתי הספינה. המלח העומד אחורי הספינה צעד חיש מהר אליו בלאט והניף גרזן ובחזקת היד התיז את ראשו מן ערפו, אחרי כן פתח את דלתי החדר מקום ישבו שם רב החובל והמלח, והוציא לחופש אסורים ממסגר, והאניה שטה ובאה אל מקום חפצה.

מג"ד.

"עברי אנֹכי", שנה חמישית, מס' 13, 1 בינואר 1869, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון נורא בהנמל של קרדיף – 1886

מחוץ לארץ.

[…]

מה"ע מודיעים ע"ד אסון נורא שקרה ביום שמונה לירח זה לספינת הקיטור „ריפטעטאן“ בהנמל של קרדיף. האניה ההיא התקלקלה ואחרי אשר עשו בה את התקונים הנדרשים חפצו לעבור בה ארח לבחינה, והציתו אש בדוד הקיטור, אך שכחו לראות ראשונה אם לא נשחתה גם הקלחת, ואחרי אשר בערו באשר שעות אחדות התפוצץ פתאום הדוד לרסיסים ויגזר גם את האניה לגזרים. רב החובל, חרש המכונה והמסיקים וכן ראש המלחים נקרעו לגזרים ולא נודעו עקבותיהם. חלק אחד מהקלחת עף שתי מאות מעטער ובנפלו על ספינה אטלקית כרת את ראש הנוהג בספינה והרג שני מלחים. ע"י התנועה הגדולה אשר הסבה שבירת הדוד היה הים כמרקחה וגליו התרוממו ויעלו על החוף ובשובם משכו אחריהם את העגלות והסחורה אשר עמדו עליו. כל חלוני הבתים אשר על החוף נשברו מקול הרעש, ושתים עשרה אניות נשחתו.

"היום", שנה ראשונה, מס' 31, 19 במרץ 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דבר זד אשר תסמר שערות ראש השומע – 1868

עסטרייך

[…]

רועשאוו. בחודש ניסן במ"ע נ. פ. פ. ראיתי מראה מפחיד מאד וזה תארו: מעיר Nantes מודיעים דבר זד אשר תסמר שערות ראש השומע, אניה אחת אשר יצאה מקלקוטא והועדה לבוא מארזיילה, החלה להשבר קרוב לאי Brondom וחשבה להטבע. היורדים בה נסו על נפשם לבלי היות לטרף למלתעות גלי הים אל תוך אניות קטנות הנקשרים בהספינה הגדולה וגם הצילו מחית מזון ככל אשר היה לאל ידם להחיותם בדרך, אולם לא רצו הנוסעים לשוט אל האי הקרובה, רק תוך הים שמו נתיבתם, לבוא לעיר מושב. ויהי אחרי תשע ימים מת רב החובל, וראש המלחים מלא מקומו אחריו. ויהי כאשר תם האוכל אשר הכינו להם ויאמר ראש המלחים, אחי לבלתי סבול תלאות הרעב טוב לנו שנשליך אותנו תוך משברי ים. ויקם אחד מן המלחים ויאמר אדוני! לא טוב דברת אך נפיל גורלות בינינו מי יהיה האיש אשר יהיה אוכל לפינו וכל אשר יעלה עליו הגורל יפדה את שאריתנו מרדת שחת ולמה נגוע כלנו ברעב? ויפילו גורלות ויפול על נוסע אחד אשר נסע צרפתה ויאמר ראש המלחים חכו עוד רגעים אחדים מלשפוך דם נקי עד אשר יתפלל האיש לאלוהיו ויודה לו ברגעי האחרונים לימי חייו, וכן היה. וככלותו להתפלל אמר הנוסע להם: עתה הנני בידכם ועשו עמדי כטוב בעיניכם. האנשים נשמעו לדבריו היורדים חדרי בטן נכמרו רחמיהם לו, וכל אחד לא רצה לפגוע בו ראשונה וגם על זה הפילו גורל מי יהיה הממית. ויפול הגורל על חרש עצים אשר גם הוא ארח לחברה אתם. קל ברגליו כאחד הצבאים צעד החרש וגרזן בידו ויך על צואר הנוסע, וככה נפל שדוד ארצה: כאשר יטוש עלי אוכל, כן עפו הנוסעים אל גוית המת, וישסעוהו כשסע הגדי, ודמו לקקו ומוח ראשו ושוקוי עצמותיו מצצו ויאכלו בשרו לשובע והנשאר מגוית המת אחרי כי שקטו רעבונם נתחוהו לנתחים ויבשו אותם נגד פני השמש, ובכל בוקר יהי לברות למו. ביום השלושה עשר באו לעיר Madagascar ואתם הביאו עוד רבע מגוית המת, הנוסעים כלם היו כמתים, וגרי המקום חשו הביאו להם לחם לאכול ובגדים ללבוש, ואחרי זאת הובילו את האנשים אל Tamaetawa ויציגום תחת משרת ופקודת הסולטאן והודיעו הדבר כאשר נעשה הכל באר היטיב אל ראשי יועצי המארינען.

מ"ג"ד

"עברי אנכי", שנה רביעית, מס' 24, 3 באפריל 1868, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הישוב הימי והתגשמותו – 6 בינואר 1913

הישוב הימי והתגשמותו

צעד חשוב עשה רעיון הישוב הימי בימים האלה. בשם הדייגים היהודים שבהם כל־כך הרבה דברנו, פנה האכר הפתח־תקואי פשקוב להאדון אוסישקין ויתאר לפניו באדיבות את מצבם ואת מטרתם. וכמו בכל הדברים הנוגעים אל הישוב כן גם בענין הזה הבין האדון אוסישקין מיד את הערך הגדול שיהיה לישוב ימי בארצנו, ויבטיח להתענין בשאלה זו, ולא עוד אלא שגם הצהיר להאדון פשקוב שחברת חובבי ציון תתן להדייגים תמיכה הגונה, כדי שיוכלו הדייגים להחל בעבודתם.

–  התחלו נא במעט – אמר אוסישקין לאיש־שיחו – הראו־נא כי יש ממשות ברעיון הישוב הימי. העמידו תחילה על רגליהם את עשרת הדייגים היושבים כבר בארצנו והשאר נעשה אנחנו.

ויבקש האדון אוסישקין להגיש לו תקציב מדויק על הסכומים הנצרכים להדייגים האלה כדי להחל בעבודתם, ויבטיח כי בשובו מהגליל יעין בתקציב הזה יחד עם חבריו לדעה פה בארץ ישראל, ועשה יעשו לטובת הדייגים את כל הנצרך.

ד"ר חיסין והאדון שיינקין היו באותו מעמד, ויתמכו גם הם את בקשתם של הדייגים, ויבטיחו כי עשה יעשו כל אשר לאל ידם כדי לגשם בפועל את הרעיון הימי.

ההבטחות האלו עשו כמובן רשם טוב מאד על הדייגים שלנו, שהתישבו לעת־עתה בפתח־תקוה ומצאו עבודה בפרדסים. האדון פשקוב, הדואג להם באופן כל־כך יפה, מקוה שבקרוב מאד יוכלו הדייגים לגשת להעבודה האהובה עליהם ביותר – עבודת הימים.

הסירה, אשר בנוה הדייגים בעצם ידיהם ונלקחה מאתם על ידי הערבים – כפי שסופר ב„האור“ במכתבו של האדון פשקוב – הושבה להם, ועומדת היא כעת בפתח־תקוה. כן הושבו להם בהשתדלות מרובה כמה  וכמה מכשירים. הסירה הזאת והמכשירים האלה הנם היסוד לעבודת דייגינו להבא ורק מעט כסף נצרך להם עוד כדי שיהיה אפשר להם לעבוד במקצועם.

את התקציב, שבקש האדון אוסישקין, ערך כבר האדון פשקוב.

קוראינו יבינו כי אין אנו יכולים לפרסמו לעת־עתה, ואולם ממספרים אחדים יראו קוראינו מה מועילות ומה ענוות הן דרישותיהם של הדייגים שלנו.

הם אומרים למשל כי די להם לפי שעה בשטח אדמה של חמשה דונם – לא לכל אחד מהם, אלא לכלם יחד. כן אומרים הם, כי מסתפקים הם בבית־עץ גדול, של חמשה מתר על ששה לגור בו יחדיו. בשאר האדמה ישתמשו ליבוש הרשתות וכדומה. כן מבקשים הם עוד סירה אחת ועוד רשתות מכשירים.

בכמה יעלה כל זה?

בית־העץ יעלה בארבע מאות פרנק.

הסירה השניה תעלה במאתים וחמשים פרנק.

הרשתות והמכשירים הנותרים יעלו בשמנה מאות פרנק.

והכל יחד – בפחות מאלפים פרנק!

אלה הם, פחות או יותר, המספרים שהובאו בתקציב. כמובן שצריך עוד סכום קטן לתחלת החיים בכפר הימי ולדברים שאינם נראים מראש. אך בכל אופן – אים האלפים והמליונים שדורש כל ישוב קרקעי הכי קטן?

ולסוף הננו לפרסם המכתב הבא של האדון פשקוב. זהו מכתב תודה, בשם הדייגים, להאדון אוסישקין, על התענינותו בשאלת הדיג העברי ועל הבטחתו לעשות לטובת הענין דבר ממשי.

ואלה דברי המכתב:

לכבוד עורך „האור“ שלום!

בבקשה מכב' עורך נכבד לתת מקום בעתונכם לדברי אלו היוצאים מן הלב.

את רגשי תודתי אגיש בזה לנשיא חובבי ציון ה' אוסישקין, ולד"ר חיסין ולה' שינקין על אשר הבטיחו לי להשיג להדייגים את העזרה הנחוצה להם בכדי לגשם את רעיונם, בהיותם אצלנו בפתח תקוה, וגם לכ', עורך נכבד, אגיש את רגשי תודתי על אשר עוררתם את הדבר.

ה' אוסישקין הבטיחנו כי ימציא להם את המכשירים הנחוצים להם לעבודתם אחרי אשר אגיש לפניו רשימה מפורטת מהמכשירים האלה. על כן יהי בואך וצאתך לשלום, נשיא נכבד.

ברגשי כבוד ויקר,

יעקב פשקוב מפתח תקוה.

רוח של ים נודף מהכתב הקצר והטבעי הזה.

יחי הדיג העברי!

ב. א.

"האור" (לפנים "הצבי", "השקפה"), שנה שלושים ואחת, גליון 90, 6 בינואר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

סערה שלא היתה כמוה – 1911

יפו.

(מסופרנו המיוחד)

ביום הששי אחר הצהרים קמה סערה גדולה בים ורוח חזק שלא היה כמוהו כחמש שנים. כשלשים סירות ושלש אניות-תרן נשתברו, שלשה בתים נפלו והגשר הבנוי לפני בית-המכס נפל אל הים. סירות אחדות נתקעו בחול אצל נוה שלום. שתי אניות-ציד שיצאו מנמל-סעיד לבא לנמל עירנו סבלו הרבה מהסערה הגדולה שהתחוללה בים, האחת נדחפה עד שפת הנבי-רובין, והשנית – שעליה נסעו כעשרה אנשים – נאבדה ולא נודע גורלה. ובלכתך על דרך חוף הים וראית מספר רב של אניות וסירות-דוגה שבורות. ומיום הששי עד היום נשבו רוחות חזקות שעקרו כמעט את כל רעפי הבתים אשר בתל אביב, וישברו את הסוכות העומדות על שפת הים ורק היום לעת ערב שקטה קצת הסערה והים עמד מזעפו, ויש תקוה כי מחר יבא לנו הדואר מארפה.

"החרות", שנה שלישית, מס' 51, 15 בפברואר 1911, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

רעת בעלי סירות הדוגה ביפו – 1891

אה"ק.

יפו, ערב סכות. רעת בעלי סירות הדוגה, אשר בבאם להביא אל החוף את הבאים בהאניה, יכום וישלחו בגזל ידיהם, הגיעה למרום קצה. ויהי ביום ו' העבר ותבא אניה מצרית „כידיווי“ ותשליך עגונה אל החוף ויבאו בעלי הס[י]רות להוריד את הבאים וישלחו בחמס ידיהם כדרכם ולאסונם שלחו ידם ברכוש אחד הבריטים הבא באניה, אשר התאונן באזני רב החובלים, והאחרון אמר להראות ידו לבעלי הסירה ותהי ידם בו ויכוהו הכה ופצוע, עד כי לא מצא דרך אחרת כי אם לירות בקנה רובה ויור פעם באבק שרפה לבד ולא הועיל ויור חצים וימת אחד מבעלי הסירות ואחדים נפצעו פצעים אנושים ותהי מבוסה ומבוכה ומהומה, ופקיד החוף עם חוקרי המשפט עלו אל האניה ורוב בני העיר באו להחוף לראות במחזה, אך פקיד האניה לא אבה לקבל עליו פה כל משפט ויאמר למסור משפטו לפני הוואלי אשר בבירות העיר הראשית לחופי פלשת. ומי יתן ולקחו בעלי הסירות מוסר מהמקרה הזה ולא יוסיפו הרע עוד כאשר עד כה, כי בהיותם בלב ים גזו וירועצו את הנוסעים ואיש לא יכל לעמוד בפניהם, ויותר מכל הבאים שתו מצו קובעת כוס התרעלה היו העברים אשר תמיד הם השה לעולה.

"המגיד", שנה שלושים וחמש, מס' 43, 5 בנובמבר 1891, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המשפט בדבר אבדן אנית הקיטור "יעקאטערינא" – 12 ביוני 1900

טלגרמות:

יום 29 (11) מאי (י"ד סיון).

[…]

אודיסא. – בבית דין הגליל היה עומד להתברר המשפט בדבר ההתנגשות של אניות הקטור „הקיסרת יעקאטארינא 2“ של „החברה הרוסית למסע הקטור ולמסחר“ ו„פוטר“ של „החברה הרוסית“. יען נפקד מקום 25 עדים אשר לא באו ליום המוגבל נדחה המשפט עד ימי הסתיו. אל אדות תביעת הממון שהיתה ל„החברה הרוסית למסע וכו' ל„החברה הרוסית“ סתם עבור האניה הטבועה שמחירה עלה 436,000 ר' נתפשרו ביניהן, „החברה הרוסית“ שלמה 216,000 ר'. כל הסכומים שיחיב בית המשפט לשלם בעד סחורות שונות ובעד מומים שנתנו בהנוסעים בעת ההתנגשות תשלמנה שתי החברות חלק כחלק.

* * *

בפנים המדינה.

אדעסא – היום נגמר בירור המשפט בדבר אבדן אנית-הקיטור של „החברה הרוסית“ „יעקאטערינא“ ע"י ההתנגשות עם אנית הקטור של החברה הזאת „פעטר“. השופטים חרצו את משפט סגן רב החובלים של האניה „פעטר“ צ'ויקא לדחותו ממשמרתו ולהושיבו בבית האסורים לארבעה חדשים, ואת הממונה על אופן-הגליל (רול) שוועץ להושיבו בבית האסורים לשני חדשים ושיקבל עליו לעשות תשובה כפי שיורוהו כהני הכנסיה.

"המליץ", שנה ארבעים, מס' 118, 12 ביוני 1900, עמ' 2; מס' 238, 13 בנובמבר 1900, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הצלה בחוף יפו – 1890

יפו.

שנים עשר לחדש התשיעי.

[…]

מהעיר הזאת מודיעים לנו לאמר: הים הולך וסער זה ארבעה ימים רצופים. אניה בריטאנית אשר באה ביום הרביעי ז' כסליו לעת ערב חפצה להשליך עגונה על החוף ולא יכלה ותתהלך לארך הים ותשוטט בין גליו עד יום הראשון שבוע הזה. ויהי כי נלאה רב החובלים נשוא את כל העמל והתלאה וישם נפשו בכפו  הוא ואחדים מהחובלים ויורידו סירת-דוגה אל הים וירדה בה מבלי הבט אל גלי הים הזועפים. ותשבר סירת הדוגה, ורב החובלים עם ריעיו היו טובעים במצולות לולי קדמו בעלי סירות הדוגה אשר על חוף יפו, את פני הרעה ויבאו במים אדירים, ואחרי עמל רב מאד הצילו את הטובעים עד אחד.

"חבצלת", שנה עשרים ואחת, מס' 8, 28 בנובמבר 1890, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התנגשות אניות בסטמבול – 1897

סטמבול

[…]

ביום השבת ב' כסלו התנגשה הספינה האנגלית אנטוין בספינה של הלויד האוסטרי דיאנה אשר עמדה בהנמל והיתה מוכנה להפליג לדרכה. ותך הספינה האנגלית בהספינה האוסטרית בכח עצום, ותפרץ בה פרץ, ויבואו בה המים, ותחל הספינה האוסטרית לשקע ולצלל והנוסעים, כמאה במספר, אשר היו בקרבה הרימו קול זעקת שבר. אך בחסד דעתו המיושבת של רב-החובלים נצלו כל האנשים אשר היו על הספינה, והיא טבעה אחרי רגעים אחדים; רבים מהנוסעים אבדו כל חפציהם.

"הצבי", שנה ארבע עשרה, מס' 8, 10 בדצמבר 1897, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.