אסון אנית הקיטור "ליידי אלגין" – 1860

חדשות.

אמעריקא.

כתבי העתים מודיעים מהאסון הנורא אשר קרה בימים האלה אל יורדי הים באניה הנקראת „לאדי עלגין“ במהלכה לעיר מילווקע באמעריקא. על האניה הזאת נמצאו כמה מאות אנשים נשים ובתולות. אנשי האניה היו שמחים וטובי לב והשתעשעו במחול משחקים עד שעה השנית אחרי חצות הליל, ויהי עודם צוהלים ושמחים, פתאום פגעה באניה אחרת ההולכת לקראתה בסופה וסערה דרכה, ותקוב חור גדול בירכותיה, מוכנת הקיטור התפוצצה לרסיסים, מים הרבים והעצומים אשר פרצו ברעש, כבו את אש המערכה במוכנה, והאניה אשר חבלה בה הלכה לדרכה. האניה „לאדי עלגין“ נאבדה! אחרי אשר עלתה שמים וירדה תהומות לערך חצי שעה במשברי שאון גלים, ירדה במצולות תחת, ולערך ארבע מאות נפש אדם נאבדו מתוך קהל החיים. לערך מאה אנשים נמלטו מתוך המהפכה, מרביתם אלה אשר היו על חלק המכסה הראשון אשר נחלק מיתר האניה וצף על פני המים עד אשר באו אניות אחרות ויצילו את האנשים העומדים עליה בין חיים ומות.

אוניית הקיטור "ליידי אלגין" עוגנת בנמל שיקגו, יום לפני טביעתה. מקור: ויקישיתוף

המגיד, שנה רביעית, מס' 40, 16 באוקטובר 1860, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

חברה למסע אניות קיטור בנהר דנעפר – 1887

חדשות שונות

במכה"ע „קיובסקאיע סלאווא“ אנו קוראים: „זה שבועות מספר אשר הקול יצא בעירנו כי תוסד פה אגודה חדשה למסע אניות קיטור על פני הנהר דנעפר ועתה נודע לנו ממקור נאמן כי אמת בפי השמועה. משטרי האגודה החדשה הזאת אשר בשם „החברה השניה למסע האניות וחרשת המעשה במי הנהר דנעפר וכל אפיקיו“ תכונה כבר ערוכים בכל וסדורים, ושלטון המקום נתן הסכמתו על תקנותיה ויציען לפני הממשלה לאשרן ולקיימן. מייסדי האגודה המה: מנהל בית החרשת לפסי מסלת הברזל בעיר בריאנסק האינזשינער וו. א. צאצקין, השר נ. פ. העססע, מנהל הבאנק המלוה כסף על קרקעות ג. מ. פיליפאוו, האזרחים הנכבדים אליעזר בראדסקי והסוחר מהמדרגה הראשונה ד. ס. מארגאלין. קרן הקימת אשר נתנו מיסדי האגודה לחפץ הזה עולה עד 600,000 רו"כ. יש תקוה כי האגודה אשר בראשה יעמדו אנשים גדולים ורבי פעלים כאלה תעמוד ותתקים ימים רבים ותצליח במעשיה, כי בתי המלאכה והחרשת הרבים העומדים ברשותם ישפיקו די עבודה ומשא לאניותיהם. עתה כבר צוו לבנות להם שמונה אניות קיטור על פי התכנית החדשה.


"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 30, 17 בפברואר 1887, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תיבת המצולה – 1861

תיבת המצולה (טויכערגלאָקע)

הפנינים (פערלען) כעין הבדולח לטהר אשר יעדו הנשים על צואריהם – ופה בגאליציען גם בצעיף על ראשן הם להיות להם לעטרת תפארת – ממעמקי ים, בתיבה אשר לפנינו יביאו, וממצולה ברחב בינתו, ידלם האדם.

יוקר הפנינים לרב ערכם על שני דברים המה: לאשר כי ימעט מאוד מספרם, וכל דבר הנמצא מעט עלי תבל ארצה יגדל ערכו ויעלה מעלה מעלה בערך מציאותו; ר"ל אם המצא ימצא הדבר הזה על דרך נקל, לנפוץ על כל הארץ, כי אז ימעט מחירם; אולם אם יכבד להשיג החפץ הלזה ולא ימצא כי אם לפעמים, ויזל מחיר הכסף אשר יתנו בעדו; ולאשר כי לא ישנו את מראיהם לנצח, וכמראיהם מקדם מיום גיחם מרחם השרץ, כן גם מראיהם עתה ויהי גם  עד עולם. הסגולה האחרונה הזאת אך לגופות מעטים היא: האבנים יתפוצצו מן האויר והמטר יפתת אותם והיו לעפר; העצים יבולו, וכל אשר נשמת חיים באפיו ירקב ברבות הימים, וגם הזהב יועם מרוח גפרית אולם הפנינים ואבנים הטובות המה לעד; לא יחליפו מראיהם ואך באש יכלו ויאבדו!

אולם לא לבד להביא פנינים ממצולה תועיל התיבה הזאת, כי גם לדברים אחרים הנה: אם תשקע ספינה בים, בתיבה הזאת ירדו אנשים תהומות לבקש את הכלים אשר היו באניה ולהביאם היבשה.

(המשך)

* * *

שניתי ואשלש כי כל דבר הממלא מקום מה נמנע לעצם אחר להיות גם הוא במקום ההוא בלתי אם יעזוב הראשון את מקומו.

תיבת-המצולה (בציור אשר לפנינו) על הסגולה הזאת מיוסדה – התיבה נראתה מחוץ כזכוכית הפוכה ופיה למטה וממעל לה רתוקות ברזל אשר בהם נאחזה באניה אחת מעל למים. קנה-עור (שלויך) ימשך מהאניה אל האיש אשר ילך לבקש הפנינים* ויכסה את פניו וחוטמו. ובכלי-שואב-רוח יתנו לו כפעם בפעם רוח-צח ויעבירו ממנו האויר הרע למען  לא יחנק.

תיבת המצולה. מקור: עיתון "הציר".

איש שני ישב בתיבה וכל אשר ימצא הראשון יושיט לו והוא יאספנו. –

לתיבה פנימה לא יוכלו המים לבא באשר אויר בה** ולכן ישב השני שלו ושקט; זעם שטף המים לא יגעו בו:

*) הפנינים ימצאו במין שרץ כמו צב, הנקרא: צב-פנינים (פערלמושעל); ולא בכל צד כזה ימצאו פנינים כ"א במעט מהם. והחוקרים יאמרו כי הפנינים הם כמו צרעת לשרץ הזה, ועת יחלה את חליו כי אז מגופו יזיעו הפנינים; צרעת ממארת לשרץ, אשר לבני האדם לעדי עדים הוא!

**) בהיות למתחיל קשה להבין – וגם ימצאו אנשים אחדים אשר לא יאמינו – כי לתיבה המים לא יבואו, יקחו האנשים האלה זכוכית ויהפכוה עם פיה למטה ויתנוה לתוך המים (ואך ישמרו לבל יטוה על צדה) וימשוה אחר כן, ואז יראו כי הזכוכית חרבה היא פנימה ולא היו שם מים כי עתה לא היתה חרבה. ונסיון אחר יורה אמתת הדבר אשר כל רואיו יודו ויגידו כי כן הוא. על עץ קטן יותן נר קטנה משעוה ויתנו העץ עם הכלי על מים וידליקו את הנר ויתנו ממעל לה הזכוכית ויורידו את הזכוכית למטה ואז יראו כי הנר דולק בתוך המים.


הציר, שנה ראשונה, מס' 9, 29 בנובמבר 1861, עמ' 3; מס' 10, 3 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המצאה חדשה להניע האניות – 1861

המצאה־חדשה

מאת געאָרג קארטער בבריטאניה להניע האניות באמצעות האויר

איש בריטאניה חכם אחד הציע המצאתו, להניע האניות ע"י האויר, לפני עדת־החכמים, וינסו את הדבר וימצאו כי טוב. לכן אמרתי אחוה גם לקוראי דבר ההמצאה הזאת למען יבינוה גם המה. והנני עוד להזכיר, כי לא למען חכמים גדולים ורמים אשר ידם רב להם בחכמת המכונות (מעכאניק) ובחכמות למוד המדע כתבתי עד כה, אך למען האנשים האחרים התאבים לדעת ולהבין כל־דבר חדש ונפלא מבלי דרוש אותם מעל ספרים רחבים ועבים, כספרי החכמות האלו –

(המשך יבא)

* * *

המצאה חדשה

מאת געאָרג קארטער בבריטאניה להניע האניות באמצעות האויר

בשתים תתנועע האניה: או יפרשו שמלה על עצים והרוח ינשב בהם ויעביר את האניה על פני המים; או ברחת (שויפעל) יסמכו במים וככה ינהגו את האניה הלאה* – אולם האניה אשר בשמלה עוברת רבים המה המכשולים אשר יתיצבו לשטן לה: כי אם יעמוד הרוח וישתוק האויר, יקשה מאד להנהיג את האניה ובמקומה תעמוד עד יחל הרוח לנשב בשמלה; לכן בא האיש „קארטער“ ועשה אניה אשר מתחת לאניתו יש קרשים נטוים ועל האניה כלי-שואב-רוח (לופטפומפע) ובו ישאב רוח וישב על הקרשים הנטוים אשר מתחת לאניה; והאויר ברצותו להציף מעל פני המים ידחוק את הקרשים המעכבים אותו הלאה, והקרשים ימשכו אחריהם את האניה אשר בה  נאחזים המה.

* חלקי המים יעכבו את הרחת לאשר ברחבו ישען במים והאניה תעצור בנקל באשר ראשה צרה ויקל לה לחלק את חלקי המים ולעצור בתוכם. (עיין הציר נומ' 4)


הציר, שנה ראשונה, מס' 9, 19 בנובמבר 1861, עמ' 3; מס' 10, 3 בדצמבר 1861, עמ' 2. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

English Patents of Inventions, Specifications: 1858

משך הפנינים – 1861

מפעלות הטבע

משך הפנינים

מקום משך לפנינים גדול ויקר הוא במבא חוף ים הפרסי. שמה בתהומו רב החול ואבני הגיר ואלמוגים המנופצים, ומעמקיו שונים מחמש עשרה עד ארבעים וחמשה אמה. כל הבא יכולת בידו לצודד פנינים שמה; ואולם יתחרו השבטים שמה ויגרו מדון איש ברעהו על דברת צידם היקר הזה. בעת תעמוד אנית-קרב לשטן לריבם ומדניהם, אז ישוטו אל האיים ושם יפתחו הצבים אשר פנינים בם, גם שמה יבא דבר משפט למישור.

למען עצור במצה ומריצה אשר כח בהם להביא פרעות בעבודתם היקרה – ישומו שני צים אדירים במרחבי הים הגדול ורחב הידים הזה לעשות שלום להמה. אניות השיט (דיא באֶטהע) שונות הנה בגדלן ובבנינן, ותכילנה מעשרה עד שמונים טאָננען, (כל טאננע משקלה עשרים ככר.) נודע שמה אשר בעת צידת הפנינים ישלח אי באַחריין שלשת אלפים וחמש מאות אניות שונות, חוף ים הפרסי ישלח מאה, והארץ אשר בין האי באחריין ובין מבוא לשון הים עם חוף השודדים שמה ישלחו שבע מאות אניות שיט.

ערך הפנינים הנצודים בעת ההיא שנה בשנה הוא כארבעים אלף לאַק, השוים כארבע מאות אלפים פפונד בריטאנים והם כארבעים רבוא שקל כסף אוסטריים. באוניות שיט האלה ישוטו לשמונה ולארבעים אנשים יודעי הציד הזה, ולעת מצא ישפיקו ערך שלשים אלפים יודעי ציד במשיכת הפנינים מתהומות רבה. שכר פעלת הציד לא קצוב, כי אם לכל אחד ינתן חלק בפניני צידו כפי עבודתו. מס קטן ינתן לסוכן חוף הים.

כל מושכי הפנינים יכלכלו בתמרים ובדגת הים והארז אשר יביאו הבריטאנים למכרה יִקָנֶה מהם בלב שמח. עת ימצא מקום בלב-ים המלא שרצים הנקראים פאָליפען אז יתעטפו הצוללים במעטפות לבנות; ואם אין יסגרו מטפחת על חלצים, וכל יתר גויתם ערום ויחף. בצאתם לעבודתם יתפרדו לשתי מחלקות, המחלוקה האחת תותר באניה למען ידלו את המחלוקה הצוללת בים לעת מצא. אלה הצוללים יקחו עמהם סלים, יקפצו המימה ויתיצבו על אבן אחת האגודה בחבל ארוך, ואות ינתן למען יורדו עם האבן על ידי החבל הזה תהומה. צֵדֵי הפנינים כי ימצאון צבורים חמרים חמרים איש על אחיו, אז ינתקו שמונה וגם עשרה יחדו, ואז ינועעו את החבל בחזקה, והיושבים באניותם על הכלים ימשכום למעלה עם צביהם.

רגעי התמהמהם במצולות לא כבירים המה כאשר ספרו מקדם; דגי האי בולעי בני האדם מצער יארבו שמה; אבל דגי הַמְגֵרָה יִוָרְאו במאד מאד שמה. ויסופר מחכמי הטבע שצוללים כמה נחתכו מדגים האלה לשנים. שם על חוף ים הזה גדולים המה הדגים האלה יותר הרבה מגדלם ביתר מי היַמִים, תבנית גויתם הוא כתבנית בֵצָה (אָוואַל) וראשם חד לצד אפם, ואל פני ערפם יתעבה מעט ופתאום הנהו דק מאד. ארכם שש וחצי עד שבעה וחצי אמה, ועור בשרם כהה על גבם ולבנה על בטנם. המגרה (זֶאגע) הנוראה אשר על שמה יקרא שמו הוא חרטום דק, שלשה אמות ארכה וכחמשית אמה רחבה, ומשני עבריה שִנַיִם חדים דומים לשני הדג "האי".


אמרי נעם, שנה ראשונה, מס' 11, 5 בדצמבר 1861, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

נדפס במקור בכתב רש"י.

בשבח מרחצאות הים – 1895

סנסיני עץ החיים.

(מרחצאות הים). „מתחילין בשבח האכסניא“, וגם אני הפעם, לו גם מרגשי תודתי להמקום אשר נתן לי – ליעף כח, הנני רואה לנכון להתחיל את פרקי אחרי דומיתי הארוכה – בשבח מרחצאות הים. כאשר ישמור האיש הירא את ה' ללכת פעם בשנה ל„תשליך“, כן ראוי ונכון לכל האנשים הנהלאים והעיפים מרוב עבודה ונפשם שוקקה לנוח ולהחליף כח, ללכת פעם בשנה אל הים לרחוץ בו את בשרם ולהשליך במצולת ים כל חטאתם אשר חטאו במשך השנה כנגד תורת הבריאות וחוקי החיים. (לנער את שולי צלחת הבגדים כנהוג בתשליך אין צרך, כי התושבים הטובים מכניסי האורחים יעשו זאת מעצמם…). ואם הרחיצה בים טובה היא לבריאים, עאכו"כ היא נחוצה לחולים, והם: מעוטי דם, חולי השקרופל, דלי בשר ואון ע"י התמכרם יתר מדי לתאות וחמדות בשרים או ע"י מחלות או ע"י דאגות ויגונים, חולים במחלת חסרון התאוה לאכילה וכו'.

כי כפלים לתועלת הרחיצה בים: א) האויר איננו משחת שם כאשר אצלנו פה ע"י האבק והאדים הנודפים מרבבות אדם ובהמה וחמרי בתי החרשת וכו', ובהיותו זך וטהור הנהו לרוח חיים באף כל שואפו, ישובבהו ויחלימהו; ב) מי הים המלוחים וגליהם השוטפים מכים את גוף האיש הרוחץ במו, יגרו את העור, יגבירו את תקופת הדם ואת הנשימה, ובכלל יוסיפו עצמה לכל פעולות הגו, ובהגדילם עם זה גם את תאות האכילה, הן בהכרח יעשו ויצליחו לאמץ את הגוף ולהבריאו.

הרחיצה במי הים איננה נאותה רק: לילדים, לזקנים, לחולי השחפת ולחולי מחלות הלב. אכן אַשרי גם הילדים אשר לחוף ימים ישכנו, כי הישיבה שם תטיב למו מאד, אף אם גם לא ירחצו את בשרם הרך במימיו.

אמנם כי באליה זו נמצאים גם קוצים קטנים, אבל לא הטבע הנקי אשם בזה ואך בני האדם בעצמם ובכבודם. המגרעת הכי גדול ההיא – כי תלבשנה הנשים תלבשת פאר אשר לא תתן להן ליהנות כ"כ מן האויר הנפלא ולשאפו לרויה, ובפרט דפוס בית החזה (קארסעט) הארור, אשר לא יזח מעליהן תמיד וכמזח יחגרן ויעיק עליהן גם בלכתן לשוח וגם בשבתן לאכול בסעודת-חבר, ובכן לא תוכלנה לאכול כדבעי ולא לשאוף רוח כנכון. ואולם המגרעות האלה הלא תמצאנה גם בנאות הקיץ שלנו, אשר כקוף בפני אדם הנן בפני מרחצאות-הים לאמץ ולשובב ולהבריא.

ובכן מי האיש החפץ חים אוהב ימים של בריות גופא, ילך מדי שנה בשנה אל הים – ל„תשליך“.

[…]

ד"ר י. פרענקעל


"הצפירה", שנה עשרים ושתיים, מס' 176 , 16 באוגוסט 1895, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דיגת הפנינים במימי ארצנו – 1914

בארצנו.

דיגת הפנינים במימי ארצנו.

דבר דיגת הפנינים במימי ארץ ישראל וסביבותיה כותב מר בלומנפלד מעיר ממפיס, כי עפ"י עצת הגנרל קונסול האנגלי בעיר עדן פנה בהצעה זו לפני החברה הגדולה של מכרת פחמים בעיר פרס אשר בסיבירה, ואשר רכשה לה כמה ספינות ועסוקה גם בדיגות ענקיות. החברה הזאת השיבה לו כי היא שמה לב לההצעה, ומלאה את ידי מומחים להתענין בזה, ואת התוצאות מהבחינות תודיעהו בהקדם.


"מוריה", שנה חמישית, מס' 489, 27 באפריל 1914, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

הנחה של 30 פרוצנט באניה של הלויד האוסטרי – 8 ביוני 1909

השבוע.

הַצִּיוֹנוּת.

[…]

כל האמיגרנטים הנוסעים לפלשתינה דרך ווינה מתבקשים שיבואו לפני צאתם לדרך בדברים עם לשכת המודעין בשביל פלשתינה, ווינה IX, טירגענשטראסע 9. הלשכה מספיקה ידיעות בדבר תנאי החיים בפלשתינה ונותנת לחברינו את ההנחות האלה:

הנחה של 50 פרוצנט ממחיר הנסיעה במסלת הברזל במחלקה השלישית מווינה לטריעסט. (מחיר כרטיס־הנסיעה אחרי ההנחה הוא 12 כתרים).

הנחה של 30 פרוצנט ממחיר הנוסעים באניה של הלויד האוסטרי במחלקה הרביעית, השלישית והשנית. מחיר הנסיעה מטריעסט ליפו אחרי ההנחה הוא:

באנית הקטור המהירה (זמן הנסיעה ארבעה ימים וחצי) במחלקה הרביעית (בלי מטה ומזון) 61 כתרים עם 80 הלר; במחלקה השלישית (עד אלכסנדריה; זמן הנסיעה שלשה ימים וחצי; עם מטה ומזון) – 94 כתרים עם 50 הלר.

באנית קיטור רגילה (המסלה הסורית, זמן הנסיעה: עשר הימים): במחלקה השלישית (בלי מטה ומזון) – 51 כתרים עם 60 הלר; במחלקה השנית (עם מטה ומזון) – 169 כתרים.

אניות הקיטור המהירות יוצאות מטריעסט בכל יום חמישי, האניות הרגילות – בכל יום ראשון. על האמיגרנט לבוא לווינה ולהלשכה שלנו לפחות שלשה ימים לפני צאת האניה, כדי שיספיק לקבל כרטיסים ולבדוק את הפספורט שלו.

לבסוף הננו מעירים ביחוד את אזני האמיגרנטים וגם את ההסתדרויות שלנו ואת אנשי בריתנו, כי כל מוסדות הצדקה שבווינה אינם רוצים לתמוך באמיגרנטים שלנו. ולכן עליהם לדאוג בלי שום תנאי שיהיו להם הוצאות הדרך, ואם לא – – נשקפת להם סכנה להשאר בחצי דרכם.


"העולם", שנה שלישית, מס' 20,  8 ביוני 1909, עמ' 15. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מאֹרע בלתי נעים בחוף פיריאו – 24 ביוני 1910

המאורע בפיריאו.

בימים האחרונים קרה מאֹרע בלתי-נעים בחוף פיריאו, והוא יהיה הגורם כי יחס בין רומניה ויון, יתקרר, ומי יודע מה תהיינה תוצאות המאֹרע הזה שהטיל רעש גדול בחוגים העליונים בשתי המדינות הללו.

והסבה היא זאת:

ביום הראשון העבר, הגיעה האניה הרומנית „אמפרטול טריאן“ (שבה נסע הרה"ג חיים נחום מקושטא למצרים) לחוף פיריאו. ואך הספיקה האניה לעגֹן ואלפי אנשים יונים שחכו לבואה עלו אליה ויתפרצו כזאבים-טֹרפים אל תוך הלשכות והחדרים ויכו מכות מרדות את הנוסעים אנשים, נשים וטף.

סבת ההתנפלות הפראית הזאת היתה מפני השמועה שנפוצה כי אנשי-צבא יונים מצבאות עותמניה ברחו למצרים ויתפשו וישלחו לקושטא עם האניה הרומנית „אמפרטול טריאן“. ולזה רצו היונים להציל את אחיהם האסירים.

הפושעים רצו לפרֹע פרעות בהנוסעים, אך מפני התגברותם של האחרונים היו מחזות איומים שאי-אפשר לתאר.

בין הנוסעים היתה הנסיכה פטימה הנום, אחות החידיב עבאס הילמי פשה, שהיתה נוסעת לקושטא בלוית בניה. הנסיכה נתעלפה מרב התרגשות ופחד בעת התפרץ היונים אל חדרה. וכשרצה הנסיך מוסטפה ביי להגן בכח-הזרֹע, נתפש ונאסר בכבלי-ברזל.

הנסיך ניקולה, הבן, והנסיכה מריה, בת יורש-העצר של רומניה, שהיו באניה זו, נתעלפו גם הם מפחד הפראים האלה. רופא-האניה מהר לעזרתם אך הוא קבל מהלומות חזקות מצד ה„פליקרים“.

כל הנוסעים, אנשי-האניה וביניהם פקיד-צבא עותמני ממסלת-הברזל החגז'ית – קבלו בזיונות, חרפות וגם מכות.

לשוא התאמץ רב-החובלים להסביר לההמון המתפרץ את תוצאות מעשיהם. המתנפלים לא אבו לשמֹע לו ואחד מהם, מחץ את ראשו במטיל-ברזל וישבר את אצבעו.

בטענה להושיע את האסירים, שללו המתנפלים את האניה, גנבו חפצים רבים, שברו דלתות וחלונות ויקחו את כל מה שמצאו שם.

לאחר הנוסעים נשבר זרועו ונוסע שני נפצע קשה.

הנזק גדול מאד באניה זו.

* * *

המאֹרע האיום הזה עורר התרגשות גדולה בין כל הקהל הקושטאי לשמע הדבר כי היהירים התנפלו גם על הנשים והילדים.

הממשלה העותמנית תלגרמה לנאבי ביי, שר עותמניה באתונה לאחֹז בתקונים מידיים על המעשה הפראי הזה, נגד הנתינים העותמנים וליסר את הפושעים כמשפט.

מצד שני, שלחה הממשלה הרומנית מחאה נמרצה ליון ותדרֹש את כבודה שנתחלל על-ידי אנשי-בליעל, ובה-בעת, החליטה הממשלה הרומנית לבלתי שלֹח עוד את אניותיה לפיריאו.

העתון „צבח“ מודיע כי באניה זו היו ארבעה מיליון פרנק שנשלחו מהבנק האלכסנדרוני להבנק העותמני הלאמי. הסכום הזה לא נגלה לעיני השודדים.

* * *

האדון טבי, מנהל עניני רומניה בקושטא, נסע למקום-המאֹרע באניה „אמפרטול טריאן“, לראות את הנזקים שהיו שם ולצוות את רב-החובלים לבלתי קבל עוד שום נוסע יוני באניה.

היחסים המסחריים בין רומניה ויון נפסקו.

* * *

האדון גריפריס, בא-כח יון בעיר הבירה, הלך אל וזרת הענינים החיצונים ויגיש לרפעת פשה, בשם יון, את תנחומיו וצערו העמֹק על מאֹרע פיריאו. השר הבטיח להממשלה העותמנית, כי ישפטו הפושעים קשה.

ובו ביום, בקר האדון גריפריס את החידיב עבאס הילמי פשה להגיש את צערו בשם הממשלה ההלנית.

* * *

המאֹרע הברברי הזה שקרה בחוף פיריאו נגד נוסעי האניה הרומנית, עשה רֹשם רע מאד בכל חלקי ארֹפה. העתונים המסבירים פנים ליון הצהירו כי המאֹרע הזה יכריח את הממשלות־החסות להתנגד ליון בשאלת בריתה.

חב"ר.


"החרות", שנה שניה, מס' 111, 24 ביוני 1910, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

ספינת תורן לבית המזגיגה בתנטורה – 24 בספטמבר 1893

ג) באה"ק.

[…]

בנין בית המזגיגה בתנטורה נגמר; מראהו יפה למאד, ארכו שלשים ורחבו עשרים מתר, ושתי קומות בו. על ידו עומדים שני בתי אבן גדולים, האחד להפקידות והשני להפועלים. מנהל הבית הוא האדון דיזינהוף, ולפי הידיעות הנאמנות אשר השגנו משם, הוא דואג הרבה לטובת אחינו הפועלים והאומנים הנמצאים שמה. כן יסד בית ספרי קטן ובלילה יבקרו אותו כל העובדים בבית המלאכה. גם אכר אחד – הנתמך מהנדיב – ימצא שמה ולו שש מאות עצי תות, חמש מאות עצי ארגזים, שלש אלפים גפן. גם שו"ב ומורה לילדים ימצאו בהמושבה החדשה הזאת.

חדשה נכבדה חִדש מנהל בית המזגיגה, כי קנה מרכב (ספינת תֹרן למשא), ומעתה אינם נזקקים לשכור ספינות להובלת המשא מהערביים. ועתה הוא מתאמץ לחנך מלחים יהודים.

בעכו ישנו מלח אחד יהודי.

מרכב טוענת אבטיחים בחוף טנטורה, 1920-1933. המקור: ויקישיתוף

"המליץ", שנה שלושים ושלוש, מס' 199, 24 בספטמבר 1893, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות היסטורית יהודית של הספרייה הלאומית.