מסע האורחה הבעלגית לציר הדרומי – 1899

על ארץ רבה.

(מתור בגלילות הציר הדרומי). זה לא כביר שב לעירנו התיר הענריק ארצט אשר הלך עם האורחה הבעלגית לתור את הגלילות שאצל הציר הדרומי. באורחה הזאת היו תשעה עשר איש והם ירדו באנית קיטור לא גדולה, אשר תכיל רק 250 טאן. שני אנשים מן האורחה לא עצרו כח לעמוד מפני האקלים הקר ויגועו בדרך וימצאו קבר בין רגבי הקרח בים הציר. אחד חובלי האניה השתגע ויסב להאורחה עמל ותלאה מרבה להכיל.

האורחה יצאה מאירופא לפני שנתים ימים ותרד דרך אסטענדא, מאדיירא, ריא, מונטווידעא ולשון ים מאגעלאן. על חוף ארץ האש קרה להאורחה האסון הראשון: בעת ירידת הים נתקעה האניה בין הסלעים ותשכב על צדה עשרים וארבע שעות רצופות ואך בעמל רב הצליחו התרים להעלותה אח"כ מן השרטון. היציאות מן האניה אל חפי פאטאגאניא, ארץ האש ואיי לשון ים מאגעלאן ארכו ירחים שלמים. אז מדדו התרים את עומק הים וימצאו את מדתו במקומות ההם ארבעת אלפי מיטר.

אחרי אשר עברה האניה אצל המקום אשר נסמנה שם בשגיאה על המפה לשון ים היג, באה אל תעלה אחת נעלמה, אשר, לפי דברת האמריקאנים שלא התאמתו, נמצאה עוד בתחלת מאת השנים הנוכחית ע"י אנית צידי תנינים שהלכה תחת פקידות איש אמריקאני ושמו פאלמער. התרים חקרו את חפי התעלה ההיא ויעלו היבשה עשרים פעם, שהוא דבר קשה מאד במקומות ההם, כי צריכים הנוסעים לבוא במים וכדומה.

Belgica, אוניית המשלחת האנטארקטית הבלגית למרגלות הר ויליאם, 1898 לערך. מקור: ויקישיתוף

בעת מסע האורחה לארך ארץ גראהאמא היו החקירות המיטרולוגיות ובחינות מזג האקלים כבדות מאד לרגלי הערפל הכבד אשר כסה את פני האופק והשלג הרב אשר ירד בלי הפוגות. המסע היה מסוכן מאד. התרים הוכרחו להתרחק מן החוף למען השמר מפני שבר האניה. בטרם יספיקו הנוסעים לבוא אל ארץ וויקטוריא העלה הים רגבי קרח והאניה הקטנה הלכה ותנוד ככפיס עץ בתוך הררי קרח שנים עשר ירחים תמימים. בעת ההיא עסקו התרים בחקירות ובחינות מיטרולוגיות אשר עשו בכל שעה ושעה: מדדו את מעמקי הים, התבוננו אל מראה מאורי הציר המופיעים גם בגלילות הציר הדרומי כמו בגלילות הציר הצפוני, מדדו את מדרגת חום המים בעמקי הים. בעומק 200 מיטר מצאו את מדרגת חום המים 0, בעומק רב מזה היה חום המים לכל היותר 8 מעלות. ביתר שאת מצאו התרים ענין לענות במראות החליפות והתמורות המתחוללות במכסה הקרח שעל פני המים, אשר עוביו היה עד תשעה מיטרים.

באחרונה כאשר החלה הפשרת הקרח הוכרחו התרים לסול למו מסלה בין החרכים שנעשו במכסה הקרח. למטרה זו אלצו הנוסעים לכרות את הקרח במשור ולעשות למו תעלה לארך 700 מיטר. העבודה הקשה הזאת החזיקה את כח התרים אשר כמעט אמרו נואש לתקותם לשוב מדרכם. אחרי עבודה בלי הפוגות משך ירח ימים פוצצו את רגב הקרח האחרון. ויהי בלילה ותהי רוח סערה ותשחת את כל עבודתם ונתיבתם אשר פלסו למו בעמל ויגיעה כבירה. אך הצלחת הארחה היא שעמדה לה למצא חרכים שנעשו מאליהם במכסה הקרח וביום אחד הלכה האניה מהלך 14 מיטר ונשאר להאורחה ללכת עוד מהלך כזה למען צאת מתוך הים הקרוש בגלילות הציר. פתאם בלילה גבר הקור והאניה נקפאה בתוך הקרח. נורא היה מצב האורחה בעת ההיא; האניה נלחצה בחזקה בתוך הקרח ותחשוב בכל רגע להשבר. קול נפץ הקרח בכל רגע ורגע לא נתן להתרים לישון גם בלילה. הנוסעים הכינו עצמם לחיות חיי האסקימאסים כל הימים. ויהי ביום 16 מארץ נמס הקרח מעט ואז יצאה האניה למרחבי הים ותחל ללכת בדרך לשוב. התרים אשר התרגלו לשאת הרפתקאות קשות וכל יד עמל ותלאה שבו בשלום ובידם שלל רב משלל המדעים: אלפים תמונות פוטוגרפיות של המקומות ההם תבנית החיים הנמצאים שם, מאדם ועד בהמה, וחומר רב לחקרי הטבע.


"הצפירה", שנה עשרים ושש, מס' 177, 18 באוגוסט 1899, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון אנית הרוח „קאספאטריק“ – 1875

ענגלאנד

לאנדאן סוף טבת. אם כי הסכן יסכינו פה לשמוע ממקרה אסון כפעם בפעם, אך מאסון נורא כזה תצלינה אזני השומעים. ביום 24 דעצ. בנסוע מסע־מרכבות על מסילת־הברזל, ויהי בעברם גשר תעלה אחת והנה ירך־אופן ממרכבה אחת נשבר וכרגע נטתה המרכבה מעל המסילה ושלש עשרה מרכבות אחריה מטים עקלקלותם וכל האנשים אשר היו בתוכן, מאה במספר, הוכו במכות נאמנות בפצעים מסוכנים, ושנים ושלשים מהם הומתו.

"קוספטריק" (Cospatrick) בכף התקווה הטובה, בין 1856 ל-1874. מקור: ויקישיתוף

עוד זה האסון נשמע וזה (אסון אחר) בא! והשמועה באה העיר לאמר: כי ספינה אחת נשרפה בלב־ים („העברי“ הודיע מאלה בקצרה בגליון ט"ו) ובתוכה היו ארבע מאות ושבעים אנשים. כל העיר היתה כמרקחה, והמונים המונים רצו לחברת „אדוני האניות“ לשמוע מפרטיות האסון הנורא הזה. ואחר החקירה נודע כי אנית רוח „קאספאטריק“ משאה נערך י"ב מאות טאן (אשר עזבה את נהר הטהעמס ביום שנים־עשר לסעפטעמבער לבוא לנייאזעעלאנד) ובתוכה היו ארבע מאות וכ"ד נוסעים אומנים ועובדי אדמה בעזר הממשלה להתישב בארץ החדשה ההיא, ועם רב החובל ואנשיו עלו עד ארבע מאות ושבעים וששה איש, ובתשעה עשר לנאוועמבער פרצה אש בתוכה (והיתה אז קרוב למצר התקוה באפריקא) וכרגע רב החובל ושלישו עלו על מכסה האניה, אבל כל עמלם לכבות את האש היה לשוא!

המהומה אשר היתה בין הנוסעים אין להעלות על הכתב. איש ואשתו, ילדים וזקנים, השליכו את עצמם תוך הים ובחרו למו טביעה במים משריפת אש. ורק שתי ספינות קטנות הורדו מעל האניה ותמלא אחת במספר שלשים נוסעים, וכמו כן השנית במלחים ואנשי־האניה ויחנו קרוב לה עד אשר נשרפה כליל ותטבע תחת המים, ואז הלכו שתי הספינות יחדיו בתקוה כי יתראו מהעוברים על הים ויצילום, אבל רוח סערה אשר בא פתאום הפריש אותם זה מזה, וכעת עוד לא נודע מהשניה מה היה לה.

אך האחת שחה בתוך גלי הים העברו עלי' ברעש וזעם. ששה עשר מהאנשים אשר היו בתוכה מתו ובשרם היה לאוכל בעבור הנשארים! עד ביום העשירי אחרי המקרה לא נשארו בתוכה כי אם חמשה אנשים. ואניה אנגלית „סצעפטער“ בעברה במקום ההוא ראתה מרחוק הספינה הקטנה השחה על הים ותקרב ותציל את האנשים ההם, מהם שנים מתו והנשארים שלשה באו לאנגליא והמה אשר הודיעו לנו את אסון הנורא ההוא.

אדוני־האניה הנשרפה שולחים אניותיהם להארץ ההיא זה י"ז שנה, ויותר מן אלף אניות עם 4 אלף נוסעים בעזר הממשלה לטובת יישוב־ארץ־חדשה נשלחו במשך זמן ההוא בלי שמץ מקרה ואסון. והאניה ההיא עצמה הנשרפה כבר נסעה פעם אחת לנייא־זעעלאנד ושבה בלי מקרה ופגע. וטרם נסעה בפעם הזאת הובחנה מאת פקידי הממשלה לראות כי הכל כראוי ונכון. לכן סיבת האסון בפעם הזאת לא נודעה לנו. וצדקו דברי המשורר „אם ד' לא ישמר וגו' שוא שקד שומר“.


"עברי אנכי", שנה אחת עשרה, מס' 9, 15 בינואר 1875, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אין עוד חולת הים – 1874

מכתבים מווארשא.

(המשך מגליון 49).

[…]

אין עוד חולת הים, כן יעידו ויספרו נוסעי הים באניה המכונה „קאסטאליא“ Castalia אשר הוכנה ועשויה על אופן כזה, כי יהיו הנוסעים עליה נשמרים מכל מחלה ופגע בכל עת נסיעתם. האניה ההיא עברה בימים האלה בין המצרים (מעער ענגען) ולמרות סער מתחולל על ראשה באה אל חוף Calais בטח מבלי אשר ידעו הנוסעים כל דבר רע, ויהללו בשערים את האניה ותהי לנס.

ss castalia 1881

אניית המשוטות PS Castalia. שנה: 1881. מקור: ויקישיתוף


"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 50, 23 בדצמבר 1874, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

התועבות הנוראות אשר יעשו סוחרי העבדים – 1872

חדשות שונות.

[…]

בימים האלה הציעו נבחרי בית מועד העם בבריטאניא לפני הממשלה יר"ה לאסור איסר לקנות עבדים ושפחות שחורים השבוים מאפריקא, ולשים קץ להתלאות אשר יסבלו האנשים האלה – אשר גם המה בצלם נבראו.

המ"ע הבריטאנים מודיעים את התועבות הנוראות אשר יעשו סוחרי אדם אלה עם האומללים האלה, לפני ימים לא כבירים מצאה אנית המלחמה „באלטארא“ סמוך לחוף „ראס איל באד“ (בין פרס ובין טורקיא) אניה קטנה מלאה עבדים שחורים המובלים לאירופה למכרם שמה.

ראש אנית המלחמה תפש את האניה הקטנה ויבא לתוכה, ומה השתומם במצאו בתוך האניה הקטנה ילדים קטנים רבים חולים בחולי הפאקען, ומונחים זה על זה,  ואין מרחם עליהם, וגם תשעה ושלשים עבדים גדולים מונחים על האניה נחלשים עד מאד ולא יכלו עמוד על רגליהם.

רופא האניה בקר את האניה – בפקודת רב החובל – וימצא שלשים וחמשה חולים בחולי הפאקען, וחמשה עשר מהם מתו טרם הגיעו אל חוף באמבאיי, ורבים מאתם מתו אחר כך, אדון האניה הקטנה נתן תודה כי מספר העבדים בצאתו אתם ממקומם היה 169, ובהדבק בהם מחלת הפאקען השליכום חיים אל הים, ומכולם נשארו רק עשרים, ובהם ילדים בני שלש שנה, ובטרם נשרט מהמכות אשר הוכו מיד שוביהם.

„תקותנו חזקה“ – יאמרו מ"ע הבריטאנים – „כי הממשלות הנאורות ישימו לבבם למנוע את הדבר הרע הזה אשר היא למרות רוח כל איש אשר בשם ההשכלה יתימר“.

גורנאל ישראלית.


"חבצלת", שנה שלישית, מס' 9, 20 בדצמבר 1872, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

האסונות אשר קרו לספרד בים – 1898

על ארץ רבה.

(ספרד בים). בגלל המלחמה המתחוללת כעת בין אמריקא וספרד בים נערכה במכה"ע רשימה למקרי האסונות אשר קרו לספרד בים לאמר: משנות המאה השש עשרה ועד היום הזה טבעו אניות ספרד במספר שש מאות ובהן אבן נפשות לאלפים.

בשנת 1518 בתקופת הגבורה והנצחונות הגדולים אשר לספרד בים יצא ציר אדיר תחת פקידות רב החובל דאָן הוגאָן מאָנקאדא לכבוש את אלג'יר, ותקם סערה גדולה ושלשים אניות הצי טבעו במצולות ועמהן אבדו ארבעת אלפי נפש. עברו עשרים ושלש שנים ותשלח ספרד צי שני להלחם על אלג'יר וללכדה, והמלך קארל החמישי ישב אז על כסא מלכות ספרד, ויגדל אסון הצי כפלים מאשר בראשונה, כי טבעו מאה וארבעים אניות עם שמונת אלפי נפש.

בשנת 1562 נשלח צי ספרד להושיע את אָראן ובפעם הזאת טבעו עשרים אניות; בשנה השנית טבעו בים אצל קאדיקס 15 אניות לרגלי סופה. בשנת 1588 אבדו לספרד 81 אניות טובות וארבע עשר אלף איש, ועוד מכסת אניות מלחמה כזאת אבדה לספרד במקרי אסון אשר קרו במאה ההיא. המאה השבע עשרה וחצי המאה השמונה עשרה עברו על ספרד בשלום בלי פגע ואסון לאניותיה, ואך בשנת 1741 טבעו חמש אניות מן הצי שיצא להלחם כנגד אנגליא.

במשך מאה ועשרים וחמש השנים האחרונות אבדו לספרד: 12 אניות קיטור, 21 אניות תרן עם 1570 כלי תותח, 23 אניות קטנות עם 800 כלי תותח ויותר ממאה אניות מלחמה. עפ"י הרשימה הזאת תחשב ספרד לאמללה בממלכות השולחות ציים בים.


"הצפירה", שנה עשרים וחמש, מס' 98, 15 במאי 1898, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

המצאה חדשה ומועילה ליורדי הים -1895

ידיעות העולם והטבע

המצאה חדשה ומועילה ליורדי הים באניות בשם סאָלאַראָמעטער (מודד קרני השמש והאור)

נעתק מלשון אשכנז

ע"י זאב וואָלף האבערמאַנן.

מסע האניות בלב ימים ונהרות אחוז תמיד בסבך סבות ומקרים שונים ורעים, יקרה לפעמים כי האניות המלאכותיות חזקות יותר מיסודי הטבע „המים והרוח“, ובאות למחוז חפצן במועדן. אבל יקרה לא לעתים רחוקות כי גם הציים האדירים והאניות איבה (קריגסשיפן) החזקות ומוצקות מברזל ונחשת לא תעצרנה כח לעמוד בעד קיומן ונצחן. ולשוא עמל רבי־החובלים והמלחים ללחום נגד משלחת מלאכי הים: הרוחות והסערות (ווירבעלווינדען)  והרוחות המתנגדות (געגענווינדען) אשר יתחוללו תמיד ברעם וברעש ויכו בים גלים ומשברים בהררי עד וישימו חתיתם על כל יורדי הים באניות; סלעי המגור וצורי מכשול, איים והררי חול המשתרעים על קרקע הים ובלתי נראים, הררים וגזרי קרח הצפים על במתי הים ושואה ממרחק יבא על ידי הערפל ומעוף צוקה אשר לפעמים יפרשו מטות כנפיהם עם מרחבי הים ונוסעיו, ויכו את האניות חרם על כל נוסעיהן ועד ארגיעה ישברון ויפוצצון לרסיסים קטנים ותצללנה כעופרת במים אדירים!

כל עוד השמש ביום והירח או הככבים המזהירים בלילה יהלו על ראשי החובלים – אז ע"י עזר ה[???]ים למדת הזמן (כראָנאָמעטערס) וע"י כלים אחרים המיוחדים למדידת המעלות ומרחק הככבים במסלותם – ידעו להחליט איה מקום מעמד האניה על פני המים או על הארץ, וכאשר ידעו על נכון מקום מעמדה נקל למו ע"י האבן־השואבת (קאָמפאס) לדעת אחר כן ע"י מצב הככבים של מפת השמים, לאן לחתור את האניה, ובלעדי המוכנות האלה לא יוכלו רבי־החובלים שעל אניות הקיטור וכל יורדי הים באניות תרן ומשוט למצוא את חוף־הים אדיר חפצם, ועל כן  העריץ והקדיש התייר והספן הגדול „קאָלומבוס“ את חכמת התכונה (אַסטראָנאָמיע) הנחוצה למאד ליורדי הים באניות, כי ע"י ידיעתה יודעים מקום מציאתם ברחבי הים, וגם באיזו מקום ישתרעו סלעי מגור ותלי חול וירחקו מהם, ולאיזה רוח עליהם לחתור את אניותיהם, כי תבאנה בטח לחוף הים, מחוז חפצן.

במאת השנים אשר בה אנו חיים, אשר המסע באניות קטור היה מאד נכבד ונחוץ לכל ארצות וממלכות תבל, ולמאות ולאלפים תרבינה מדי שנה בשנה, ויען כי נחוץ לכל ממלכה, אגודה או חברה (קאָמפּאַניע) השולחת אניות־קטור בימים ובנהרות להחליט ולשים לאניותיה דרכים או נתיבות מיוחדות לפי מעלות השמש, הירח והככבים בשפריר השמים, בל תפגשנה על דרכן יחד עם אניות ממלכה או אגודה שניה ובל תכשלנה גם על ידי משלחת מלאכי הים הרעים; על כן נחוצות המכונות וכלי מלאכה (אינסטרומענטען) לדעת על ידם את מצב ומספר מאורות השמים, וידעו רבי־החובלים באיזה זמן ומקום לעגן את האניה בלב ימים, ולאָן לחתור את האניה כי תבוא למחוז חפצה.

והמכונה היותר נחוצה ומועילה לתכלית וידיעה פרטית הזאת נקראת בשם „סעקסטאנט“ המכילה חלק הששי מחוג אשר במעלות, קשתות הרגעים והדקים נחלק, אשר במשך העת כבר נתקנה בתקוני השלימות.

לפי חשבון ומשפט ראש המפקחים על סדרי מסע האניות בארצות הברית אשר בארצנו אמעריקא, נראה בעליל כי כמעט עשר למאה אניות תצלולנה בתהום רבה ע"י אי־סדר הישר של רבי החובלים, והמספר הזה יכלול כל שנה עד שתי מאות ציים אדירים ואניות גדולות עם אלפי אנשים אשר ירדו חיים במצולות ים.

הסבה לאבדון האניות עם חיי האמללים האלה היא: לא מאשמת ואי־יכולת רבי־החובלים והמלחים, כי אם  כאשר תחסרנה מכונות פרטיות היותר בדוקות ומתוקנות הנדרשות לתכלית הזאת למאד!

הסעקסטאנט היא מכונה המודדת אשר די עצמה ויכולת בהכנתה כאשר יצרכוה ביום צח ובהיר והשמש זרוח, אבל עת השמים יתקדרו עבים והשמש יאסף נגהו, אז החלטת מקום מעמד האניה בלתי נודעה, וכל יתר חבלי מלאכה והאמצעים לאפס ותהו נחשבים, ועדים נאמנים לדבר הזה, הנה הסבות והמקרים הרעים הרבים אשר יקרו ויאתיו לעתים לא רחוקות.

ולדעת מצב הככבים בלילה מאד יכבד לשמש את הסעקסטאנט בעת מהלך האניה המתנועעת תמיד מפני משברי וגלי הים ומאד קשה עליו לציין את המקומות בדיוק כאשר מוכרחים המה לרבי החובלים לדעתם, ואך ביכולתו למדוד את מצב ומרחק של הככבי לכת (פלאנעטען) אשר למרות רוחים בלתי נראים תמיד בשמי מרום; ולבד זה דורשת שמוש הככבים חשבונות רבים הדרושה אך לדבר נכבד ונחוץ למאד!

על כן בשורת המצאת המכונה החדשה אשר תפליא לעשות בפעולתה ועזרתה במסע האניות בלב ימים – יקרה ומאד נשגבה לכל הממלכות ויושבי ארצות התבל וכלם יקדמוה בתרועת נצחון ובעליצות נפש אין קץ!

הממציא של המכונה החדשה „סאָלאַראָמעטער“ הוא ראש החובלים ומפקח של חברת מסע האניות בארצות הברית בשם „וו. ה. בעעהלער“ אשר ישמש בכהונתו וחכם הנסיון הוא הוא זה שלשים שנה, מכונתו בנויה על אַדני חכמת המעכאַניק, אשר לפי הנחתו ועדותו היא היותר מצוינה ומפליאה לעשות מהקודמות לה, הוא המציאה אזנה ותקנה בתכלית השלימות וביכולתה לפעול פעולתה אמת ביום צח ובהיר גם ביום המעונן ובליל חשך ואפלה. אף כי אך אחד מרבי רבבות הככבים יבריקו אורו הכהה, וע"י אור הככב המיוחד בכל מקום מציאותו ברקיע השמים יוכל רב החובל להחליט ולדעת על נכון את מקום מצב האניה במרחבי־הים!

המשך  יבא.

* * *

אחת המכונות הנ"ל הוקמה על האניה „נסיך ביסמאַרק“ ושניה תוצג על האניה „סאַן פראַנציסקא“ בטרם תחל לעשות דרכה בימים, ועוד מוכנות רבות בתכנית (מאָדעל) אחת כנ"ל, נעשות כעת בעד אניות אחרות. עוד יתר שאת ויתר עוז למכונת „בעעהלער“ כי בכל עתות השנה ומצצב מי־היים לפי האויר והרוח לא תשנה את תפקידה, ובנקל להבין את תוצאת (רעזולטאַט) פעולתה, וגם היא מוצקה וחזקה בבנינה, כי תוכל לעמוד לאורך ימים. וגם בעת סגריר, עת השמש, הירח והככבים יאספו נגהם, בכל זאת תראה נפלאות אשר להסעקסטאנט בלתי יכולת לעשות לעולם, וגם זה יקרה לעתים רחוקות כי במשך 24 שעות לא יתראה אף ככב אחד, ואם יתראה אף אחד באיזה עת קצרה בכל שפריר השמים, אז יכירו וידעו רבי החובלים באיזהו מקום ומעלה נמצאות אניותיהם ברגע ההוא.

בהחלטת מקום האניה ע"י הסעקסטאנט נחוץ להשמש להראות לכל הפחות שתי פעמים בכל יום, בבקר ובערב, ופעם אחת בשעת הצהרים, עת השמש עומד סמוך לקו האָרוךְ (מערידיאַן) להחליט את המעלה הארוכה אל קו המשוה עקוואטאָר, ועוד פעם רביעית עת השמש עומד בצד מערב או בצד מזרח של המערידיאן למען החליט אח"כ את העת, וביום סגריר או ערפל (נעבעל) יקרה כי בחוג השמים (אופק, גאָרזיאָנט) יתקדרו עבים ואז הסעקסטאַנט מונח כאבן שאין לה הופכין, ובלתי שמושי כלל!

אבל לא כן הוא הסאָלאראָמעטער (כן מבטיח הממציא) כי לא ישנה את תפקידו ופועל תמיד בלי כל מעצור, גם אמת וישר עצהיו"ט. ויראה גם כן כל חזיוני ומראה המקומות מכל הנסיעה בפרטיות כמו במסלת הברזל. ולבד השלום והבטחה (געפאַהרלאזיגקייט) עוד ימעטו ימי הנסיעה, פחמים ויתר הוצאות כסף, כי האניה תוכל ללכת דרכה ישר ובטח בדרך היותר קצרה, מחוף הראשון עד החוף השני מחוז חפצה!

המוכנה הזאת בנה הממציא על פי שטת וכללי חכמת התכונה של התוכן הקדמון נעווטאָן, ומצא לנכון לתקן בה בקעה כדורית (האָריזאָנטאַלע פלאכע) המחזקת בקרבה אַגן (שאַלע) מלא מעבה כסף חי משקל ערך 400 לטרא, ופועל פעולתו גם בעת טלטלת האניה בלב ימים בין המון גלי הים השואגים ברעם וברעש.

המוכנה הזאת עומדת ומתוקנה על בית ספון האניה, כמו מצפה הככבים עם גלת גג (קופּּפּעל) ובמצבה זה שמורה נצח מכל פגעי הרוחות, הגשמים והשלגים, ובכל עת יוכל רב החובל לראות בה ולהתבונן אל פעולתה והוראתה הנכונה והתמידית!

אם ההמצאה הזאת תראה את פעלתה בנסיון היומי, אז יצעדו וימעטו קרבנות אדם, חילם, עמלם ויגיעם לצלול בתהום רבה, וכל איש אשר ישאהו לבו לעבור ארחות ימים, יסע בטח ולא יירע רע. ולפני שמש החיים והשלום ינון שמו של הממציא „בעהלער“ אשר בחכמה ובחריצות נפלאה עשתה להצליח מין האנושי בדור דעה הזה ודורות שיבואו וחכמתו תעמוד לעד!


"העברי", שנה חמישית, מס' 14, 2 באפריל 1895, עמ' 7; מס' 15, 8 באפריל 1895, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[W.H. Beehler, Solarometer]

האנגלים ומלחמת הצוללות – 1917

שר הצי הבריטי אדוארד קרסון. ציור מאת John Lavery, שנה: 1916. המקור: ויקישיתוף

האנגלים ומלחמת הצוללות

האורגן של בעלי־האניות האנגלים „פיר פלי“ אומר כי האבדות באניות בחדש פברואר היו „כמעט כבדות“ ("fairly heavy").

עורך העתון אומר כי ממשלות ההסכמה צריכות לאחז במדות הכי קשות בכדי להנצל מסכנת הצוללות. „אנו, האנגלים, כותב בעל הממר, סובלים עתה מאד. האניות הנאוטרליות המוכנות לשרתנו אינן מספיקות למדי את צרכינו ואין לנו, איפוא, להתנחם בהן. מלחמת הצוללות משמידה את צי המסחר שלנו, מגרשת את האניות הנאוטרליות מחופינו, מכריחה אותנו להשתמש רק באמצעינו אנו, אשר הגנתם היתה צריכה להיות למעננו חובה קדושה. אניות אנגליות רבות וגדולות ירדו לתהומות הימים, משאות חשובים שאין תמורתם אבדו לנו. מענין הדבר כי כמעט כל פעם טובעות שתי אניות בבת אחת ע"י התרפיד הערום. למה נוסעות האניות שתים שתים? לאיזו מטרה אנו מתקרבים בפעולות המסוכנות האלו? בעלי-האניות מתמרמרים בעיקר על טביעת אניות הנוסעים שמשקלן הוא גדול מאד. אסונות כאלה משאירים רושם נורא על הקהל האנגלי והמוניטין שיצאו לנו בעולם מה יהיה עליהם? מה יאמר העולם אם יראה שאין בכח צינו הגדול להבטיח את מסע האניות נגד אויבים קטנים כאלה? אבדותינו באניות נוסעים מביאות, אם כי באופן בלתי ישר, תועלת רבה לנאוטרלים. הנוסעים לא ירצו עוד לסכן את עצמם באניות אנגליות ויבכרו על פניהן את האניות הנאוטרליות המגינות עליהן בדגלן הנאוטרלי. דוגמה מעציבה לזה היא טביעת האניה „ורצסטר“ בעלת 7000 טון בהמצאה על הקו בומבי-ליברפול שהשאירה רושם חזק על דעת הקהל הכללית“.

ואחר זה עובר בעל המאמר אל השטה הפוליטית של לורד כרסון ומבקר אותה באפן חריף: „מה עשה עד עתה יורש כסאו ותיקו של בלפור? אין אנו רוצים להמצא עוד במצב של אי-ידיעה כמו עד עתה. ידבר אלינו מר כרסון בדברים ברורים ואל יסתיר מעינינו את החשוב לנו לדעת לטובתנו. הפרלמנט והעם האנגלי רוצים לדעת את האמת לאמתה, את המצב כמו שהוא. עול גדול עושה כרסון בהשאירו אותנו במצב כזה. אין אנו יודעים ואין אנו מכירים את המדות שבהן אחז, לפי דבריו, הצי האנגלי נגד הצוללות. היינו שמחים מאד לו בשר לנו לורד כרסון לפחות פעם אחת ע"ד טביעת צוללת גרמנית. לדאבוננו עוד לא שמענו זאת מפיו והוא מנחם אותנו בהבל, עונה לנו בדברים של מה-בכך. מעציב מאד יהיה הדבר אם גם בוזרה של לויד ז'ורז' מצאנה שגיאות שבהן האשימוו את הוזרה הקודמת של אסקוית. עת עתה עוד לא למדנו מן הנסיון…“.


"החרות", שנה תשיעית, מס' 136, 21 במרץ 1917, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

שבר אניה וטבועים רבים – 1912

טלגרמות.

(על פי הסוכנות הטלגרפית הפטרבורגית).

שבר אניה וטבועים רבים.

ארחאנגילסק. ב-8 בסינטיאבר בערב התנגשה האניה המושכת „פרוגריס“ עם אנית הנוסעים „אובנובקה“ בנהר „דוווינה המערבי“, ואנית הנוסעים טבעה. אנשיה העובדים בה ורב הנוסעים הוצלו. מספר האובדים מתברר.

ארחכאנגילסק. אנית הקיטור „אובנובקה“ הלכה למיימאקס אל מקום בתי מגזרות העצים, ומאה וחמשים איש פועלים היו בה. אנית הקיטור „פרוגריס“ נתקעה בקצה הקדום ב„אובנובקה“. נוסעים רבים קפצו המימה והגיעו אל היבשה, ושאר הנוסעים טבעו. עד כה הוצלו 35 איש. עוד אי אפשר לדעת בדיוק את מספר האובדים, כי עתה אין עבודה בבתי המגזרות, והפועלים עודם בעיר, ועל כן אין למנותם ולדעת כל פי זה כמה מהם אבדו. לפי ההשערה אבד מנהל בית העבודה של אולסינסטאמפי.


"הזמן", שנה שניה, מס' 203, 24 בספטמבר 1912, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

לקרב המרוחקים – 1894

על ארץ רבה.

(לקרב המרוחקים). אדרכל אחד אמיריקאני הציע לאחד את ארצות צרפת ואנגליא בזרוע ים „לאַמאַנש“, ע"י בנין מעברות גדולות על שני החופים, באניות חזקות וגדולות אשר כל מכונת הקיטור עם העגלות, הנוסעים והמשאות יבואו בדרך הלוכם מעל היבשה אל תוך המעברות ההן, והן תעבירנה את כל הכבודה להחוף השני, ושם תפתחנה חרצובות מוטות ברזל את המעברה, ומסה"ב תרוץ דרכה הלאה במסלולה על היבשה, באין כל צורך להריק ולטעון את המשאות פה ושם העולה בדמים יקרים. מעברות כמו אלו כבר ישנן בשפך מימי „קארקינעצקי“ במסלת „Central Pacific“ גם במסלה הפילאדעלפית המאחדת את נויארק עם נאַרפאַלק, אשר המכונה עם עשרים עגלות ויותר תבאנה בהמעברה הגדולה, ותעבירם בערך חמש שעות 57 וויארסט. הבנאי הזה יוציא משפט, כי אין עצה טובה ומתוקנה מאשר לכונן מעברות כאלו בשני עברי החוף.


"הצפירה", שנה עשרים ואחת, מס' 131, 25 ביוני 1894, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

במצולות ים – 1885

ידיעות העולם והטבע

במצולות ים

את מעשי ה' ונפלאותיו במצולה ספרו לנו החוקרים האחרונים אשר לא שערום הראשונים. זה כשנתים אשר החלו חוקרי הטבע בצרפת לעבור באניות על פני הים במקומות שונים לדרוש ולחקור על כל הצפון ונעלם במצולות תהום רבה. החוקר הנודע אלפהי כבר הלך למסעיו עוד בשנות 1880 עד 1882 לתור באניות הקיטור על הים התיכון ועד איי אצארען וקאנאריען אשר בים האוקיינוס, ובכל מקום בואו הוריד חבל האנך אשר בקצהו קשורה מכמורת המתוקנה בתחבולה להעלות מקרקע הים את הנמצא שמה, והנה עלתה בידו להעלות במכמרתו מיני חיים שונים ונפלאים אשר לא ידעום חכמי הטבע עד היום!

על ידו נתעוררה ממשלת צרפת למלא את ידי חברת חכמים שונים ובראשם החכם הנ"ל להספיק להם את כל צרכיהם ללכת לתור על פני הימים הקרובים לממשלת צרפת ולחקור אחר ענינים הדרושים לשלימות החכמה. לתכלית זו הכינה להם אניות הקיטור גדולה עם כל המכונות  והכלים הרבים הנחוצים ומועילים לנסיונות ההם, כולם מתוקנים לפי התחבולות והמצאות היותר חדשות ונכונות למטרת חפצם.

חבל האנך אשר הוא העיקר והיסוד בנסיונות האלה, הכינו להם חבל כזה שזור מחוטי ברזל מוצק (שטאהל דראטה) אשר ארכו עד 6000 מעטר ומשקלו עולה 4500 קילאגראם, ואף כי המשא אשר תעלה המכמורת שבקצהו א"א שיהיה גדול כ"כ עד שיצטרך לחבל ברזל כזה, ודי והותר היה חבל עב של פשתן, אבל בהיות ארכו כדי 6000 מעטר ינתק כפתיל נעורת מפאת כובד עצמו ומשקלו בעת היותו תלוי רק בקצהו האחד. לא כן הוא בחבל ברזל, אף שמשקל אף שמשקל כבדו גדול הרבה יותר, אבל הוא חזק מאד לשאת את כובד עצמו גם בהיותו תלוי על קצהו.

כן הכינו להם על האניה מכונת קיטור מיוחדה להוריד ולהעלות את החבל הזה על גלגלים סובבים, ולזה נחוץ כח מכונה חזקה מאד, לפי שהחבל בהיותו תלוי בעומק המים הוא נלחץ מכל צד ע"י גובה כובד המים אשר מסביב לו, ולהוציאו מתוך הלחץ ודוחק הזה איננו כמשחל ביניתא מחלכא, כי כפי הנודע גם בעומק רק כדי 1000 מעטער כבר עלה שעור דחיקת המים על שטח כל אצבע מרובעת מהחבל קרוב לכדי 150 ליטרות!

כן הכינו להם מנורה עלעקטרית הסגורה בכלי זכוכית סתומה מכל צד, להורידה בחבל בעומק הים, בכדי לראות את כל הנמצא שמה סביב, אפס כי בכלי זה אין להשתמש רק במקומות בלתי עמוקים, לא יותר מן 50 מעטער, כי משם והלאה קרני האור הולכים ונחלשים בתוך מי הים עד שבעומק כדי 100 מעטער כבר אין האור נראה לעין, קרני אור השמש לא יגיעו שם לעולם וכל תהום הים הוא אופל וצלמות מקום הדומיה והחושך, וכנודע גם רעש הים ושאון גליו לא יגיעו רק עד כדי עומק 150 מעטער לא יותר, ומשם והלאה הוא מנוחת מות ושאול תחתית.

גם מדת הקור הוא תמיד על מצב אחד בלי שנוי, וע"כ בעומק 250 מעטער כבר יחדל כוח הצומח בקרקע הים, מסבה הזאת שפטו החוקרים עד היו שבעומק רב בתוך הים נפסק גם ממשלת כח החיים שמה, מפאת כובד הלחץ המכביד מאד על גוף החי עד כדי רסוק אברים. ובאמת לא כן הוא, החוקרים האלה מצאו בנסיון כי גם בעומק ד' עד ה' אלפים מעטר עוד נמצאים חיים הנזונים ומתפרנסים זה מזה והגדול שבהם בולע את הקטן ממנו, ומהם העלו במכמרתם מיני יצורים משונים בתכונתם ובנין אבריהם אשר לא שערום מעולם, כי לא ראו ולא ידעו דוגמתם עד היום, וכאשר בשנה העברה העמידו אותם בשער המצבה בפאריז לעין כל, התפלאו והשתוממו עליהם כל  חכמי לב מבעלי הצאאלאגיא, והנפלא בזה כי מצאו שמה גם מיני חיים הספוגיים, (כנודע הספוג שרוחצים בו הוא מין חי הגדל בקרקע הים, אשר בהיותו חי גופו ממלא כל הנקבים החלולים שבו, ואחרי כן נשאר הספוג לבדו כעין עצמות לבשר הגוף) וגם הוא יחיה בעומק הים כדי ה' אלפים מעטר, ולא ירגיש כובד לחץ המים עליו להיותו נבוב וחלול בכולו, ולחיצתו מבחוץ שוה ללחיצתו מבפנים.

ע"י תחבולות חדשות כאלה שהמציאו בימים האחרונים במלאכת הים, השיגה ידי הציידים ההולכים באניותיהם כל שנה על ים הצפוני לצידת התנינים הגדולים (וואלפישע), להביא אחד מהם אל היבשה להראות לעיני יושבי ארץ את הענק היותר גדול בכל יצורי תבל, לא בכל גופו ובשרו, דבר שהוא  מן הנמנעות, אבל עכ"פ בנין גופו השלם לפי עצמות אבריו תכונתם גדלם וחבורם זה עם זה, דבר אשר לא עלתה בידם עד היום, וכאשר הציגו אותו לעין הרואים בשער המצבה בעיר האמבורג בקיץ העבר, התאספו המונים המונים לראות הפלא הגדול הזה (עיין בצורה שלפנינו), השתוממו לראות בעיניהם מה שלא שמעו רק באזניהם מאז, כי אינו דומה שמיעה לראיה.

עד היום לא הצליחה ידי הציידים להביא ממנו לפעמים רק איזה עצמות לדוגמא על גדלו ומשקל כבדו הרב, עתה הנה ראו לפניהם את כל תוקף גדלו ובנין גופו הנורא, אשר כל צלע מצלעותיו הוא כקורת בית הבד, לא יוכלו להתקשר זה עם זה במקום חבורם רק ע"י מטילי ברזל חזקים, וזה יורה על עוצם גבורת העצבים העורקים והגידים המחזיקים אותם בגוף החי, גם מפאת כובדם הגדול למאד הם נשענים על עמודי ברזל מוצקים ועבים, כנראה בצורה ואשר מצד מספר קהל האנשים העומדים תתתיו יוכל הקורא לשפוט על גדלו האמתי.

מה גדלו מעשיך ה'! שם אנו רואים את הארז אשר בלבנון נתגדל בגופו הרם ע"י יניקת עפר מן האדמה, ופה אנו רואים ענק גדול ונורא אשר גרמיו כמטילי ברזל, והוא נתגדל רק ע"י מזון דגים קטנים המתעכלים בכח החיים בתוך מעיו.


"הצפירה", שנה שתים עשרה, מס' 12, 29 במרץ 1885, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.