מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

אנית קיטור עשויה מאלומיניום – 1891

על ארץ רבה.

]…]

– (אנית קטור עשויה מאלומיניום). בשערי המערכה למכונות איליקטריות בפראנקפורט הוצגה לראוה אנית קטור חדשה עשויה כלה ממתכת אלומיניום שצבעו דומה לצבע כסף סיגים. ארך האניה הוא 5 וחצי מעטר ורחבה 1,3 מעטר והיא מצטינת במשקלה הקל מאד והמכונה אשר לה תתנועע בעזרת הסקה בנפט. והיה אם תיטב האניה בעיני חכמי בנין אניות תבוא תקופה חדשה במלאכת האניות בכלל, כי יחלו לבנות אניות גדולות מן המתכות הזאת.

"הצפירה", שנה שמונה עשרה, מס' 155, 24 ביולי 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מכונה כעמית למשוך אניות אשר נטבעו – 1876

כל חדש תחת השמש

האנגלי בראנדהאוו היושב במאנשעסטער, המציא עתה המצאה חדשה מועלת עד מאוד והיא מכונה אשר בעזרתה נוכל למשוך את האניות אשר נטבעו בלב ימים, ולהביאן על היבשה.

פעולת המכונה הזאת היא כעמית ואופן בנינה כזה: המכונה יש לה שני חלקים, תחתיים ושניים, והמה שני כלים זה על גב זה. הכלי העליון נתמלא בחומץ־הגפריתי (שוועפעלזיירע) והכלי התחתון נמלא במים ובמתכות הצינק. שני הכלים האלה חוברו יחדיו על ידי פתח פתוח אחד (ווענטיל) באופן שאם נפתח את הפתח ההוא יבא חמוץ־הגפריתי להתחבר עצמו עם הצינק, ומחבור שני אלה יולד חומר אוירי חדש הנקרא „וואססערשטאפגאז“. הכלי הזה מחובר גם הוא עם האניה אשר חפצנו להעלות אותה ע"י נבלים אחדים (שלייכע) אשר הם יביאו את הוואססערשטאפגאז אל תוך האניה. וכאשר ידוע הוא כי בטבע הוואססערשטאפגאז הוא לגרש את המים, יצאו ע"י ביאתו אל האניה כל המים הנמצאים בתוכה ולכן תעלה האניה על פני המים עד לדבר קלותה כי אפסו מים.

"עברי אנכי", שנה שתים עשרה, מס' כ"ט, 5 במאי 1876, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אסון אנית הקיטור „שולטן“ – 1887

עזרת סופרים.

[…]

אמשטרדם, בחדש כסלו, „מחיה ומצמיח ישועה“ לפ"ק.

עוד תצילנה אזנינו מקול אנקת האומללים שטבעו בים הצפוני באניות הסוערות בחדש העבר, והנה קינה חדשה הגיעה אלינו בימים האלה מדאָפער (אנגליה) כי אנית הקיטור „Scholten“ אשר הלכה מראָטטערדאם לנויאָרק טבעה ביום 19 נאָוועמבער העבר בלשון הים קרוב לדאָפער במרחק שלש שעות מראֶמסגאֶט אחוזת השר מונטיפיורי ז"ל, ורוב הנוסעים בה, כמאה ושלשים איש ירדו במצולה. תסמר שערת בשרנו ועינינו תרדנה דמעות לקרוא את המספד המר אשר יקשרו כתבי העתים על האסון הנורא הזה. במשך עשרים וארבעה רגעים צללה האניה כעופרת במים האדירים ובין הנוסעים אשר ירדו שאול חיים היו גם הרבה מאחינו, יהודי רוסיא ופאָלען.

אונית הקיטור W.A. Scholten. מקור: ויקישיתוף

ועוד גדול הכאב הרבה יתר מאד, כי האסון קרה לא בידי שמים ע"י נחשול שבים ורוח סערה כ"א בידי אדם, ע"י רב החובל בעצמו שלא נזהר בדרכו ולא שמר את החקים הקבועים לעוברי ארחות ימים בימי ענן וערפל. בלכת האניה שלאָטטען היה חשך אפלה על הים וערפל חתולתו עד אשר לא ראו איש את אחיו. עפ"י החק הקבוע אסור לאניה לעשות דרכה בשעת ערפל, כי מחויבת היא לעמוד על עוגנה עד אשר יעלה הענן, והאניה הזאת שטה על פני המים בעת הזאת ותפגע בה אניה אחרת אנגליה „Rosa Mary“, וע"י זה נעשה פרץ רחב בירכתי האניה מלמטה; רוחב הפרץ היה כשמנה רגל, ואנשי האניה לא ידעו את אשר נעשה ויהיו יושבים שלוים ושקטים, ופתאום ראה רב החובל כי האניה יורדת מטה מטה, ויבן את אשר עשה לה האניה האנגלית וירץ אל הנוסעים ויזעק זעקה גדולה ומרה: „אבדנו כלנו אבדנו!“ ותהי מהומה ומבוכה בין הנוסעים ובטרם הספיקו לבקש הצלה צללה האניה מכובד המים אשר עלו בה ורוב הנוסעים כמאה ושלשים איש ובתוכם גם רב החובל טבעו בים.

ואחרי אשר בין האומללים האלה היו גם רבים מאחינו בני רוסיא ופאָלען, חשבתי לי למצוה ולחובה להביא ב„המליץ“ את שמות כל הנוסעים על האניה הנטבעה משום תקנת עגונות.

[כאן באה רשימה ארוכה ומפורטת של שמות הנוסעים שנצלו ושל אלו שטבעו.]

ישכר בער סאקאלסקי.

[רשימה נוספת של ניצולים בגיליון הבא.]

"המליץ", שנה עשרים ושבע, מס' 255, 13 בדצמבר 1887, עמ' 3; שנה עשרים ושמונה, מס' 16, 1 בפברואר 1888, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

SS W.A. Scholten, Holland-America Line

שגעון קשה פחד מפיגו – 1887

תערובות.

שגעון קשה פחד מפיגו. מכה"ע השוועדים מספרים, כי זה לא כביר שלחו מעיר כריסטיאניה באניות קיטור את אחד המשגעים אל בית החפשית לנגועים במחלת הנפש אשר בקרבת העיר וימסרוהו על יד שומר. ויהי בהיותם בדרך והשומר אך הסב את פניו מהחולה ויקפוץ המשגע מעל הספון הימה. אנית הקיטור שטפה אז במרוצתה ובטרם עצרוה ויורידו מעליה אנית שיט להציל את הטובע עברו עשרה רגעים, אבל המשגע היה שוחה מהולל ויפרוש ידיו וילחם בגבורה עם הגלים בכל העת ההיא ויקרא לעזרה, עד כי קרבו אליו ויצילוהו ויושיבוהו באניה. אולם כאשר הובא אל בית מקלט המשגעים ראו הרופאים כי הוא בריא ודעתו מיושבת עליו כאחד האדם. לפי דברי מכה"ע המספרים את המקרה הזה היה האיש הזה משגע לדבר אחד והרוח הרעה אשר בעתתו היתה המחשבה הזרה כי צריך הוא לשלוח יד בנפשו, ועתה בהיות כפשע בינו ובין המות סרה ממנו הרוח הרעה וירפא.

"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 250, 7 בדצמבר 1887, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תפילה למען האניה הרוסית הטובעת בים יפו – 1891

מעשים בכל יום:

ג) באה"ק.

ירושלם, ת"ו י"ד אד"ר תרנ"א. – ביום החמישי שבוע העבר היתה מהומה ומבוכה בעירנו, וקול צוחה בחוצותינו, לרגלי הבשורה הרעה שהודיע ע"י הטלגרף הרה"ג ר' נפתלי הירץ הלוי רב דק"ק יפו לרבנו הרה"ג הגדול ר' שמואל סלאנט לאמר: „האניה הרוסית טובעת בים צריכה רחמים, התפללו“. השמועה הרעה הזאת התפשטה חיש מהר על פני עירנו, ותסב מהומה ומבוכה, מכל עבר ופנה נשמע אנחות שוברות כל הגוף, הרה"ג מהרש"ם הזעיק את תלמידי ישיבת „עץ חיים“ והת"ת והמון רב לביהכנ"ס „בית יעקב“ להתפלל ולשפוך שיח לפני ד' הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה, כי יציל את האניה וכל הנפשות הנמצאות עליה מרדת תהומות. נורא מאד היה לראות את המתפללים בקול צעקה, גם ב„שופר“ הריעו כדין: „על האניה המטורפת בים“.

הרה"ג מהרש"ם הי"ו שלח טלגרמה להרב ביפו, לשאלו „מה שלום האניה והאנשים אשר בה“, ויקבל אחר הצהרים מענה, כי כל הנוסעים כבר נצולו. הטלגרמה הזאת הרגיעה מעט המית לבנו. ביום המחרת יום הששי נודע לנו כי שמונה משפחות מאחינו – כששים נפשות – נמצאו בהאניה, והן עם יתר הנוסעים ניצלו הודות לד'; אך אשה אחת יצאה כמעט מדעתה, כי לא מצאה פרי בטנה בהגיעה ליבשה, ותצעק בקול: הוי, בני ירדו במצולה, כבר נהיו לברות לשיני חזירי וכלבי הים! אבל ערבי אחד הוציאם מבין הגלים וישיבם להאם האומללה.

[…]

דוד בוימגארטען.

"המליץ", שנה שלושים ואחת, מס' 51, 13 במרץ 1891, עמ' 5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

* * *

ב"ה ירושלם ת"ו ט"ו אד"ר.

יום פחד וחרדה, יום נורא ואיום היה יום החמישי העבר לאחינו יושבי יפו, ויום בלהות ומהומה ליושבי ע"הק, כי בבוקר הגיעה שמועה רעה ע"י הטעלעגראף להרה"ג מוהר"ש סאלאנט, אשר האניה הרוססית בשם „צאַר“ טובעת בים והמים באו עד נפשות הנוסעים והנן בכל רע. עד מהרה התאספו אחינו פה לביהכנ"ס להתפלל לה' על הספינה החושבת להשבר, ורבים רצו אל בית הטעלעגראף, לשאול על קרוביהם ומיודעיהם. אך לפנות ערב שקטה העיר, כי באה הבשורה אשר כל הנפשות נצלו. כפי הנשמע התנגשה האניה בשני הסלעים, עוד בטרם בואה לחוף אלכסנדריה, ושם התפוצצה המכונה, אך רב החובל חזק את בדקיה באלכסנדריא וילפת ארחות דרכו ליפו, אולם רוח הקדים ששרר על הים חשב להוריד את האניה במצולות, וכראות רב החובל כי סכנה קרובה, מהר לחזק כן תרנה ולפרוש נס ולהגיע לחוף יפו, והתחבולה הזאת עמדה לו ויבא בחצי הלילה ליפו והים היה הולך וסוער ולא ראה את החוף כי לאסונו לא דלקה העששית המאירה על הים וירעם רב החובל בכלי תותח ויקיצו יושבי יפו והנה אהה; האניה באה בין הסלעים וגלי המים הזדונים פרצו בה פרץ, וקול יללת הנוסעים המתאבקים עם המות עלה עד השמים, וינסו המלחים וכל תופשי משוט אשר ביפו להצילם ולא יכלו, כי הרוח שם את הים כמרקחה, וכה נמשך החזיון הנורא עד הבוקר אשר אז נח הים מזעפו, וימשכו המלחים את האנשים מהאניה בחבלים כל עוד נפשם בם. – אחד מאחינו היודע לשחות שם נפשו בכפו ויקפץ הימה ויצלח אל החוף ויעמוד וינגן בקול רם שירת „אז ישיר“. – מספר אחינו אשר באו על האניה הזאת, היה ששים וששה, הרב מיפו הודיע, כי אשה אחת אבדה את בנה האהוב לה, ומרוב השמחה במצאה אותו, יצאה מדעתה, ואיש אחד נאלם והדבר אין בפיו. – תודה רבה יאתה לאחינו יושבי יפו, כי עמלו הרבה לטובת האומללים ויאספו נדבות ובגדים ויחלקום להנוסעים ולא הבדילו בין יהודי לנכרי.

י"ד.

"הפסגה", שנה שניה, מס' 45, 20 במרץ 1891, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

Чихачёв, Chikhachov

תשעה ימים לאמעריקא בנאָרדדייטשן לאָיד – 1888

תשעה ימים לאמעריקא!

בשבטי ישראל אודיע נאמנה כי נפקדתי להיות סוכן (אַגענט) בבראדי בגאליציה אשר על גבול רוסיא

להנאָרדדייטשען לאָיד בּבּרעמען,

Norddeutscher Lloyd in Bremen

למכור שיפפסקאַרטען לאנשי רוסיא ההולכים לאמעריקא דרך פה.

אניות־הקיטור מהנאָרדדייטשען לאָיד הנה המובחרות והמשובחות מכל האניות, היינו שהולכות במהירות גדולה מאוד, בנויות עפ"י המצאות החדשות, טובות וחזקות ומפוארות. לאלה עוברי ימים העניים ההולכים על

„צווישׁענדעק“

יש מקום רחב־ידים, נוח לבריאת־הגוף ומאכלים בריאים. המקחים ממוצעים. מיום בואם לברעמען עד ירדם האניה ימצאו הנוסעים מקום ללון באכסניא טובה ולחם ומזון כּשׁר חנם אין כּסף. גם בלעכגעשירר ומאַטראַצען הנצרכים לדרך יקבלו חנם.

כל ההולכים לברעמען עם השיפפסקארטען שלי ימצאו אצלי גם אייזענבאַהנקארטען לכל המקומות באמעריקא, אשר יעלה מחירן פחות מהמקח הקצוב אצל הבאַהנען.

ביחוד הנני לעורר את אוזן הנוסעים, כי הפאַססאַשירע אשר יבואו לגבול אשכנו עם השיפפסקארטען אשר לקחו מדי, חפשים המה מהראוֹת סך ארבּע מאוֹת מארק לגלגוֹלת, אשר הוקצב מטעם הממשלה באשכנז לאניות מארץ אחרת. – כל הרוצה לנסוע מרוססיא לאמעריקא יפנה איפוא אלי:

N. Margulies, Brody

בית-מסחר שטרות וקאָממיססיע של תבואה, אַגענט מהנאָרדדייטשען לאָיד עפ"י רשיון הממשלה בעסטרייך.

"עברי אנכי", שנה עשרים וחמש, מס' 3, 19 באוקטובר 1888, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניה נושאת דינאמיט התפוצצה לרסיסים – 1886

חדשות שונות.

[…]

משבר אניה. יושבי העיר האווער נבעתו בליל 24 יולי העבר לקול רעש נורא אדיר וחזק אשר העירם משנתם בהיותם הוזים שוכבים על ערשותיהם בחצי הלילה, וזה הדבר: על יד החוף עמדה אניה נושאת דינאמיט, ויהי בנשוב הרוח על פני מי הים וירומם גליו התנועעה האניה ויחם החומר המפוצץ אשר בתוכה ופתאום התפוצץ וישבר את האניה לרסיסים דקים ויקרע גם את שרשרת הברזל הקשורה בהעוגן ויפוזרו השברים לכל רוח ויעשו שמות בבתים אשר עמדו על יד החוף וגם גלי מי הים עברו את גבולם ויתרוממו למעלה בכח גדול וישטפו את החוצות אשר בחלק העיר הסמוך אל החוף ויכבו את מאורי הגאז, וכל העצים אשר בגנים שוברו ויעקרו משורש. באדם לא היה אסון רב כי רק אשה זקנה אחת מתה ואיש צבא מחיל הזשאנדארמי נפצע.

"הצפירה", שנה שלוש עשרה, מס' 100, 17 באוגוסט 1886, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית קיטור טבעה בהלכה מג'ידה לבצרה – 1876

חדשות שונות.

[…]

אחת אניות הקיטור הבריטיות נשברה לרגלי רוח סערה אשר היה על הים בהלכה מג'ידה לבצרה. עליה נמצאו כמה מאות עוברים ושבים רובם פרסיים אשר שבו מקבר נביאם במעקקא. האניה נמצאה אז במקום לא רחוק עוד מג'ידה ורב החובל אבה לשוב באניה קטנה העירה לבקש עזר, אך הפרסים התנפלו עליו ולא אבו להניחו ויסגרהו על מסגר. וארבעה מהם הלכו באניה קטנה העירה ואך ביום הרביעי באה אל ג'ידא ואך א' מארבעה האלה נמצא עוד חי. אניות הקיטור אשר מהרו לעזרת האניה הזאת לא מצאו עוד כל זכר לה כי טבעה במצולות היא וכל הנמצא בה.

"חבצלת", שנה שישית, מס' 27, 5 במאי 1876, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

מעשה שקרה למלך איטליה בוונציה – 1875

עולם נעלם.

[…]

בהיות מלך איטאליא בפענעדיג הצליח לאיש אחד למסור מכתב בקשה אליו מבלי כל כריעה והשתחויה. ויהי כאשר עבר המלך עם בנו יורש העצר בסירת דוגא אל הלידא קפץ האיש אל המים ומכתב הבקשה בפיו וישח מנגד האניה אשר המלך ישב שם. המלך שמח מאד על העצה טובה אשר מצא האיש לנפשו לראות את פניו ולבא עליו בבקשתו, ויצו את השר העומד לימינו לקחת את המכתב מפיו ולמלאות את חפצו בזה.

"הלבנון", שנה אחת עשרה, מס' 37, 5 במאי 1875, עמ' 8. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

קבור בבטן התנין ועוד רוח חיים בו – 1896

ידיעות שונות.

רבים הם הפלאים אשר יספרו לנו כתבי הקדש ואנחנו מאמינים, כי היו ונבראו רק לשעתם, אבל באמת לא כן הדבר. משפוני טמוני הטבע יגלו לנו לעתים רחוקות מראות כאלה, אשר מעולם לא קוינו לראותם בעינינו, ואז נזכור, כי הדברים אשר חשבנום למעשה נס או לדמיון ומליצה, באמת יסודם והם דברים ככתבם וכפשוטם.

אחד הספורים המפליאים לבות קוראי כתבי הקדש הוא גם הספור מיונה הנביא, כי היה במעי הדגה שלשה ימים ושלשה לילות, אבל עוד יותר יפלא לשמוע, כי הפלא הזה יקרה גם בימינו אלה ולא רק את איש קדוש ונביא, כי אם גם את איש פשוט וגס.

וזה אשר יספר קורבע בהזורנל „העולם“ (“Cosmos„): כאשר צדו זה לא כבר במסבת הנסיך ממאנקו את התנין הגדול הנקרא קאשעלאט (physeter marcocepholus) ע"י צלצל דגים, החל התנין להריק מקרבו דגים גדולים הידועים בשם דגי הדיו (Tintenfische). אגב אורחא  יספר החוקר הזה את אשר קרה פעם אחת לאנשי האניה “Star of the East„ בצאתם לצוד תניני הים במימי מאלווינען. כאשר ראו הצידים מרחוק את התנין מהרו לרדת בשתי סירות דוגה לרדוף אחריו ולהשליך עליו את צלצל הדגים, אשר פצע אותו פצעי מות. ובהיותו מכה בזנבו בחזקה על פני המים מעצמת מכאוביו, נהפכה סירת דוגה אחת על פני יושביה, רבים מהם נצלו בעזרת רעיהם, ורק על שנים הקיץ הקץ: את האחד משו מן המים מת, ואת גוית השני James Battley בקשו ולא מצאו. אבל אחרי אשר הגיעו אל החוף ואחרי אשר עלתה בידם לבתר את התנין במשך כ"ד שעות, מצאו את רעם קבור בבטן התנין ועוד רוח חיים בו. רבות יגעו חבריו עד אשר הקיצוהו לתחיה, ורק אחרי עבור שלשה שבועות החל לזכור נשכחות  ויספר, כי זוכר הוא עוד את הרגעים הראשונים אשר בא במעי הדגה. בעמל גדול שאף ברגעים הראשונים רוח וירגיש בנפשו כאלו מוקדי שאול תחתיו וכאלו מבושל הוא חי על האח, ואחרי כן נתבלבלו רעיוניו ולא זכר את אשר עבר עליו.

ולכן רק זה הפלא האחד, כי יונה הנביא בהיותו שלשה ימים במעי הדגה לא אבדה רוח בינתו.

"המליץ", שנה שלושים ושש, מס' 232, 4 בנובמבר 1896, עמ' 6. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.