ידיעות העולם והטבע

גלגלי-מים (שטרודעלן, מעער-ווירבעלן *)

מי מקהל הקוראים הנבונים לא שמע בימי חלדו את שמע „גלגלי-המים“? מי לא ידע את עזוז נוראות חזיון הטבע האיום והנפלא הזה? מי לא יתפלץ ממקומו בשומו על לב את תוקף גבורתם וסכנת המות המרחפת על ראשי הנוסעים העוברים ארחות ימים? את מי לא יאחז שמה ושער בזכרו את נפשות החכמים והנוסעים הרבים אשר אבדו חיתם בדרך מסעם בין נבכי ים, ואשר היו טרף לשני גלגלי-המים האלה? – גלגלי-המים יתנו חתיתם על כל הנוסעים, וכל שומעי שמעם וזכרם ישערו שער, כי רבים חללים הפילו ועצומים כל הרוגיהם, הם יכו את האניות חרם על כל נוסעיהם, ועד ארגיע ישברום ויפוצצום לרסיסים קטנים! .

עוד הסופרים הקדמונים ובראשם המשורר הנשגב האָממער היוני, ידברו דברים נכבדים ומבהילים על אדות גלגלי המים בכלל ואדות עזוז נוראותם בפרט. האָממער ידבר מעוצם תקפם לאמר: „מי מנה ומי ספר חללי חרב גלגלי המים? ומספר רבבות הרוגיהם אשר יצעידו למלך בלהות, שבט עברת אל זועם“ ! – שטראַבע, החוקר הטבעי המצוין בימי קדם, יתארם בזה הלשון: „אין דבר בתבל, יאמר שטראַבע עם הספר – אשר יתן חתיתו על נוסעי-הים, יותר מהחזיונות הקשים האלה, אשר אין נסתר למו מחמתם ועזוז נוראותם“. וזולתם נמצא עוד חכמים רבים מחכמי קדם אשר דבריהם אדות גלגלי-המים יבראו לנו מושג נכון וציור אמתי, מסכנת המות אשר יסבו להנוסעים עוברי ארחות ימים.

הנסבה האמתית להוית גלגלי-המים היא: כי מימי הים במקום אשר ישתלמו ויתהוו גלגלי-המים, יסובו שמה במעגלה נחוצים ודחופים מאד וסבת הדבר הזה הוא: כי במקום הזה נסתרים שמה על יסודם וקרקעיתם, פיות מן בורות עמוקות, או שני סלעים וצורים גדולים השוכנים שמה. רבים מחוקרי תכונת המים וטבעם והידראָלאגען יחליטו, כי כאשר נסבת התעוררות הרוחות הסערות (ווירבעלווינדען) על היבשה, הוא משני רוחות-מתנגדות (געגענווינדען), ככה יתעוררו גלגלי-המים ע"י נסבת שני זרמי-מים מתנגדים איש אל אחיו.

אנחנו אין מגמת חפצנו במאמרנו הנוכחי להכביר במלים אדות תכונת גלגלי-המים ואיכות היותם בכלל, כי אם מטרתנו להטיף דברים אחדים לפני קוראי הצפירה המשכילים אדות שני גלגלי-המים היותר גדולים והיותר מפורסמים בעזוז נוראותיהם ועוצם תקפם, הלא המה סצילה וחאַריבדעס המשתרעים בים-התיכון לא רחוק מן העיר העליזה מעססינא, ותקותנו חזקה כי הדברים האלה לא יהיו למעמסה על הקוראים היקרים, וברב עונג ונעימות יקראו, והיה זה שכרי.

„כאשר חתרה אניתנו במצר-הים (מעערענגע) אצל מעססינא – יספר החוקר הטבעי הנודע בשערים ה' לאַצצאַראַ שפאַלאַנאַצא בחלק הרביעי מספר מסעותיו – נכספה וגם כלתה נפשי לשחר את שני גלגלי-המים סציללא וחאַריבדעס, חרדת כל נוסעי-המים באניות עוד מימי קדם קדמתה, ולבוא עד תכליתם וחקר טבעם על נכון, לכן גמרתי אומר למלא את חשק לבבי זאת ולבקרם למחרת. גלגלי-המים האלה ישתרעו במעבר הצפוני ממעססינא איש נוכח רעהו; סציללא ישתרע לא רחוק מחוף הים האיטאליעני, וחאריבדעס – לא רחוק מחוף ים-הסיציליעני. האני-שיט הוליכני בראשונה אל הסציללא.

„הסציללא, הוא שן סלע מוצק וגבוה למאד, המתנוסס לא רחוק מלשון-הים (מעער בוזען) לאַבריענס, במרחק שנים עשר פרסאות איטאליעניות מן העיר ההוללה מעססינא. בפאת המערבי מן הסלע הזה תשתרע העיר המצערה סציללא, אשר ישא את שמו על שם העיר הזאת. הסלע הזה יתנוסס בגאון עוזו וחוסן תפארתו מלב הים, ברום ארבעים או חמשים רגל ממעל לשטח פני המים. – כאשר אך התעורר רוח צפוני קטן, והנה קול רעש וקול המולה וסאון נורא הגיע לאזני, בהיותי עוד במרחק שתי פרסאות איטאליעניות מן הסלע הזה. הסאון והרעש הנורא הזה, אשר מדי רגע ברגע התחזק משנה, היה כהמית נביחת כלבים הרבה. בראשונה השתוממתי על ההמולה המוזרה הזאת, ולא יכלתי לדעת על נכון הנסבה האמתית להשאון העצום הזה, כי לפי מצב הרוח הקטן דבר בלתי אפשרי היה להסב המולה עצומה כזאת; לכן נוכחתי לדעת כי לא הרוח הסב את הרעש הזה, כ"א נסבה אחרת אשר לא ידעתי שחרה. אכן כאשר אך התקרבתי אל הסלע אחרי שבעי נדודים וסכנות מות מרבה מהכיל, הצליח חפצי בידי לבוא ע"ד חקירות ודרשות הרבות עד תכלית וחקר המית ושטף העז והנמהר של המים המסבב להסלע הזה; וראו זה מצאתי.

בחלק התחתון מן הסלע הזה ימצאו הרבה פיות, מערות ובורות נסתרים העמוקים למאד, אשר המערה היותר גדולה והיותר עמוקה מכלם, היא המערה הנקראת בשם דראַגעראָ בפי ההמון, וכאשר יתעורר על הים רוח סופה וסערה, אז יחלו המים לזרום ולשטוף במעגלה מסביב להסלע, ויתלחצו ויתרחפו בתוך הפיות והבורות העמוקים בלחיצה ודחיפה נוראה באין מעצור, ועד מהרה יעלה קצף נורא על שטח הים מרתיחתם והמית גליהם הנוראים, אשר קול שאונם והמונם יחרישו אזני האדם בהיותו במרחק איזה פרסאות על הים, ומדי רגע ברגע יתנשאו גלים כהררים רבים ברעם וברעש בכח משנה מבתחלה, וכל השטח הרחב בהקף איזה פרסאות מסביב להסלע ירתיח במצולה באין מעצור. – בהיות הסציללא במצב נורא כזה, יש לאל ידו להמשיך אליו אנית תורן היותר גדולה ולהסב אותה כדור במעגלה מסביב לו בעים רוח ושצף קצף הזרם העז והנמהר הזה עד אשר יהפכנה על פניה, או אז יצללו אנשי האניה האומללים כעופרת במים אדירים, והאניה פוץ תתפוצץ לרסיסים קטנים באין מציל! –

מדברי הסופרים הקדמונים ובראשם המשורר הנשגב האממער היוני, בשיר השנים עשר משיריו אשר שר אדות הים-ומלואו (אריזעע), נוכל לברוא לנפשנו מושג נכון וציור אמתי, כי גם בימיהם היה תואר הסציללא ותבניתו, כתוארו ותמונתו בימינו אלה, ולא נשתנה מאומה, גם גובה קומתו היה לפי דברי האָמער כגבהו בימינו אלה. אפס זאת נוכל להוכיח מדבריו, כי בימיו השתרע הסלע הזה במרחק יותר גדול מן החוף מאשר בימינו היום, ותחת אשר יעמוד כעת בעומק עשרים קומות (קלאַפטער) בתוך המים, עמד לפנים בעומק שלשים קומות בתוך המים**). האממער יתארהו בשפת מתק מליצתו, כי גבהו פלח לב שחקים ובכל עבריו מסביב היה זקוף (שטייל) וחלק מאד, עד כי היה דבר בלתי אפשרי בכח האנושי להעפיל עלות על תועפת שיא ראשו.

על דבר סכנת המות המרחפת על האניות לרגלי הצור מכשול הזה, התבוננתי כן: אם היה נראה עלית ונפילת המים (עבבע אונד פלוטה) על שטח פני הים, אז הלא דעת לנבון נקל כי בתעלה צרה במצר הים אצל מעססינא, נתבונן אז על עלית ונפילת המים באופן יותר איום ויותר נורא מאשר בשאר חלקי הים, אז אין שום פחד וסכנה למעבר האניות דרך מעבר הסציללא, ויכולים לעשות אז את דרכם דרך התעלה הזאת במרוצה נמהרה למאד ולא יאונה להם שם נזק והפסד, ונהפוך הוא אם יתחולל רוח צפוני לעומת מעבר האניה בעת אשר נפילת-המים יזרום מפאת דרום לפאת צפון, אז תשבות האניה ממרוצתה ותעצר ממהלכה אשר חשבה לסול לה מסלה דרך התעלה; ואם המלחים וחובלי האניה ירהיבו עוז לכונן דרכם הלאה, אז איד נכון לצלעם, ולעתים רחקות יקרה כי יעצרו כח להמלט משצף קצף הסציללא בחיים חייתם. ועל ידי שתי הנסבות האלה תושלך האניה בחמת הגלים העזים ובשצף קצף זרם נפילת־המים – אל הסלע סציללא או על תל־החול (זאנדבאנק) הגדול המשתרע לא רחוק מן הסלע, ואז אין תוחלת ותקוה להאניה ולאנשיה האומללים להמלט על נפשם וירדו מצולה באין מציל.

בכדי להציל את האניות והנוסעים מסכנת המות הנורא הזה, יעמדו תמיד על החוף אצל מעססינא 24 אנשים מטעם הממשלה, אנשים גבורים וחרוצים מאד במלאכתם, היודעים היטב את הליכות הסציללא, וכלים ואמצעים שונים בידיהם, ובראותם מרחוק אניה בסכנה, ישליכו נפשם מנגד וישחו במהרה כעל כנפי נשרים באני-שיט שלהם, להחיש ישע להאומללים, ועל פי רוב יצליח חפצם בידם להצילם ממשלחת מלאכי זעם הים האלה בעזרת חריצתם ואמצעיהם הנפלאים.

כל עבודת חכמי הנוסעים וכל השתדלותם לבוא עד חקר התהום מסביב להסציללא, ולדעת את עומק המים בדיוק נכון, עלו בתוהו  ואבדו, כל חבלי-האנך ועופרת-הצולל (זענק בלייא) אשר השקיעו חכמי הנוסעים המימה, לא הגיעו עד חקר התהום ולא קלעו אל מטרתם, יען כי זרם המים העז והנמהר הזורם בסאון ורעש, הרים את העופרת מעל שטחו התחתון ולא נתנוה לרדת מצולה. וגם כל העגנים (אנקער) אינם יכולים לעגן שם את האניה, מפני הסלעים המוצקים הרובצים שם על הקרקע, ואינם יכולים למצוא שם מנוח לעצור האניה משטפה העז והנורא. (המשך יבוא)

*) תוכן המאמר הזה נעתק ממ"ע בשפת רוסיא.

**) ממוצא הדבר הזה נוכל לראות ברור כי עוד בימי המשורר האממער אשר חי בשנת 950 לפני ס"ה ידעו חכמי הטבע מן הגבהת והשפלת מי הים, ורבים מחכמי דורו השתוממו והתפלאו על חזיון הטבע הנפלא הזה, אבל אין אתם יודע עד מה להגיד נסבה אמתית לזה. הכותב

* * *

(המשך מגליון 41)

הרבה ספורים נפלאים ומבהילים יספרו חכמי הנוסעים בספרי מסעותם ע"ד תכונת טבע הסציללא בכלל ושברי-האניות בפרט, אפס אנחנו לא נלאה את הקוראים הנכבדים בהכברת ספורים הרבה, ונציב פה רק לדוגמא ספור קטן אחד משבר-אניה (שיפסברוך) אחת אצל הסציללא, אשר הנוסע לאצצארא שפאלאצאני הנזכר ראה זאת בעיניו. הלא כה דבריו: ויהי היום בהיות הבקר בקר לא עבות, ואנכי יצאתי מחדרי לשאוף רוח צח, והתיצבתי על גבעה גבוהה אחת להשקיף דרך הפערנראהר על שטח פני הים לעומת גלגל המים סציללא, בהביטי כה מרחוק התבוננתי כי הזרם העז והרוח הצפוני אשר אתא אז מחדרי תימן, יוליך מרחוק על שטח הים אנית תורן אחת גדול הלמאד במהירות גדולה באין שום מגור ומכשול מנגד, מדגל האניה הזאת הכרתי כי הנה אנית-סוחר ממארזאלע. ויהי כאשר היתה כבר בעצם מצר-הים ממעססינא, והנה התבוננתי כי עבים שחורים כסו בעבי גבי מגניהם את פני רקיע השמים וערפל חתולתם, הרעמים השמיעו קולם בגלגל, והחזיזים האירו מרגע לרגע את חשכת העלטה אשר על פני שטח המים, רוח  סופה וסערה קם והתחולל בתעצומות עוז, רגע הים ויהמו גליו, וזרם מי התעלה החליף את כחו משנה ויעשה כמרקחה, האניה היתה למשחק למו ותנוע אנה והנה כנוד הקנה במים אדירים, אז הכירו אנשי האניה כי איד גדול נכון לצלעם, וחשבו כי במעט רגע יהיו לברות לשיני הסציללא האיום והנורא, המלחים והנוסעים התאמצו בכל כחם להסיר מהרה את תרני ומפרשי האניה ולהוציא את המים מתוכה אשר השליכו הגלים בחמת קצפם. עוד לא השפיקו לגמור את המלאכה הזאת, והנה הגלי הנשאים וזרמי המים העזים התחילו להתפרץ בתוך האניה בכח משנה מבתחלה, אז נפל על כל הנוסעים אשר באניה פחד וחרדה גדולה, כל פנים קבצו פארור וכל לב תמס יהלוך, וכבר אמרו בלענו! ויורו המלחים משני כלי תותח לאות עזר וישע, וכאשר הגיעה הבשורה הזאת לאזני האנשים העומדים על החוף להגן בעד האניות החושבות להשבר, שמו נפשם בכפם, וימהרו לשוט באני שיט שלהם אל האניה ולהחיש ישע להנוסעים, ואחרי תלאות רבות וכבדות אשר יעברו גבול נפש האדם, הצליח חפצם בידם להציל שלשים אנשים ממות ולהביאם על החוף, והאניה עם יתר אנשיה במספר מאה ושמונים, נהדפה בתוך הסציללא וגלגלי המים הסבו אותה והניעוה במעגלה מסביב להסלע באין מעצור, עד כי לאחרונה הפכוה על פניה וכל הנוסעים האומללים ירדו בתהום רבה, והאניה נשברה ונתפוצצה לרסיסים קטנים! נחומי נכמרו על החזיון הנורא והמבהיל הזה ובלב רגש קראתי: אהה! נוראים מעשי הטבע ועצומים הרוגיה!

ועתה אחרי אשר תארתי לפניכם קוראים משכילים את תכונת טבע הסציללא בדברים קצרים – יוסיף הנוסע הנזכר לספר – קומו ולכו אחרי, אנהגכם ואביאכם בקרבת גלגל-המים השני חאריבדעס שמו, החאריבדעס ישתרע בלשון הים (מעערבוזען) לא רחוק מן החוף הנקרא בשם Punta Secca, ובפאת המערבי יתנוסס המגדל המאיר (לייכטטהורעם) המאיר ניב למהלך האניות בליל אישון ואפלה, כדי שלא יטו מדרך הישר ולהשתמר מאבני הנגף וצורי-המכשול.

כל חכמי הטבע וכל נוסעי הים הגדולים יחליטו בפה אחד כי החאריבדעס הוא גלגל מים (שטרודעל) היותר איום והיות נורא בתבל ארצה, ואין בכל הימים משלו, כל הנוסעים יבהילו ויפחדו מעזוז נוראותיו, ורק למשמע אזנים ישערו שער ויתפלצו ממקומם, בשומ על לב את סכנת הות ופלצות נצחת המרחפת על פני הנוסיעם אשר על פי המקרה וההזדמנות יעברו דרך לשון הים הנורא הזה.

המשורר האממער היה הראשון אשר הודיע ליושבי תבל ושוכני ארץ בשיר השני עשר משיריו אשר שר על אודות הים ומלואו (אדיזעע) את  פרשת גדולת החאריבדעס ותוקף עזוז נוראותיו, בדברים  נמרצים וברום מתק מליצתו. בחץ שחוט לשונו ישפוך בוז וקלון על אלה החכמים אשר החליטו בספריהם כי החאריבדעס איננו גלגל מים (שטרודעל) כ"א זרם עוז ונמהר למאד ולא יותר, ויוכיח בושתם ואולתם על פניהם בראיות ברורות ונכוחות הלקוחות מידיעות העולם והטבע, גם שגו מאד בהשערתיהם הכוזבות האלה ועותו הישרה. גם החוקר הטבעי בופפאָן יתן אוזן קשבת לדברי האממער, ויחליט ג"כ בחלק שני מספרו הנחמד „תולדות הטבע הכללית“ כי החאריבדעס הנהו גלגל מים איום ונורא אשר אין השתוות ודמיון לו בכל העולם כלו.

הסופר הקדמון שטראבאָ יביא בס' הששי מסספריו המחוכמים ויחזק את השערת האממער בדברים האלה: „זרם העז ושטף הנורא של החאריבדעס – יאמר שטראבא – בלע אל קרבו פעם אחת אנית תורן גדולה בשוטה כשלשים פרסאות איטאליעניות הרחק משם, בהיותה לא רחוק מן החוף הנקרא טאראמעניוס או טאאראמינא, וכח המושך של גלגל-המים האיום הזה משכה אל קרבו ויהרסה עד היסוד בה“. רבים יספרו כי בתוך החאריבדעס מצאו הדיגים את גוית הצולל (טויכער) המפורסם קאָלאָס פעסקאַ שמו, בהראותו פעם אחת להמלך פרידריך מסיציליען את חריצותיו הנפלאות בהדבר הזה, אשר ירד שלש פעמים רצופים לתוך החאריבדעס פעם אחר פעם, ועד מהרה עלה מן התהום הנורא בלי שום אסון ונזק, אפס בירדו פעם רביעית במצולה, עזבוהו כחותיו ויצלול כעופרת ולא נראה עוד.

בכל דברי חכמי קדם אלה וראיותיהם הנכוחות, לא השתפקתי עוד, ועוד לא נמלא חשק לבבי על דבר תכונת טבע הדבר הנפלא הזה, ולהתחקות בעצמי על שרשו מאד יאבתי, חתרתי בכל עוז לבוא עד חקר החאַריבדעס על נכון, ולדעת בברור אם אמת דברי חכמי קדם הנזכרים, המחליטים כלם בפה אחד כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים. וראו זה מצאתי: החאריבדעס ישתרע במרחק 750 רגל מחוף הים אשר אצל מעססינא, יושבי המחוזות האלה יכנוהו בשם „קאַלאַפארא“ (הוראתו מגדל המאיר הנחמד) יען כי ישתרע לעומת מגדל-המאיר המתנוסס על החוף לשם ולתפארת, ויש לאל ידי האדם לראותו בברור בהיותו עוד במרחק איזה פרסאות איטאליני ממנו. מדי יום ביומו בעת עלית או שקיעת הירח, יתחיל הזרם הדרומי או הצפוני להתנוסס בשטפו הנורא, ולעשות את מעשהו בעזוז נוראותיו והמית סאונו שש שעות רצופות באין מעצור, ובעת התחלפות שני זרמי-המים האיומים האלה, ישתרר על שטח הים דומיה איומה למאד, משך זמן רבע שעה ובעתים רחוקות שעה שלמה, ואחרי כן יתחיל בעת שקיעת הירח הזרם הצפוני לזרום בתעצומות עוזו מסביב להחאריבדעס, עד אשר יעשה את כל שטח הים כמרקחה.

אנכי ירדתי בתוך אני-שיט, ובלוית ארבע מלחים עצומים וגבורי כח שחתי אל החאריבדעס. פחד לבבי התגבר עלי מאד ודמיתי בלבבי כי בעמקי מצולה יובילוני המלחים, בראותם את פחדתי וחתת לבבי נחמוני והבטיחוני כי לא יקרה אותי שום אסון ונזק לרגלי החאריבדעס, וכי לשוא כל החרדה והפחד הזה, כי אין פחד, ואחרי אשר שטנו שעה שלמה באין מעצור, הגענו למחוז חפצנו.

כאשר התרחקנו מן החוף אך מאה צעדים, היה כבר לאל ידי לראות מרחוק את החאריבדעס ולהתבונן עליו בברור בתבנית סיר נפוח, וכל עוד אשר האני-שיט שטה הלאה, הגיע לאזני סאון ורעש המים הכבירים והמית שטפם מסביב להחאריבדעס עוד יותר ויותר, פקדתי על המלחים לעגן את האני שיט, בכדי שאוכל להתבונן עליו היטב מכל עבריו מסביב ולבוא עד תכונת טבעו על נכון באין מפר דבר; ולשמחת לבבי אחרי ההתבוננות והחקירות הרבות והשונות, הצליח חפצי בידי לבוא עד תכונתו ולדעת על נכון, כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים נורא ולא דבר אחר.

* * *

(סוף מגליון 42)

חוקרי-טבע-המים (הידראלאגען) אשר חפצם הצליח בידם לבוא עד תכות החאריבדעס על נכון, יורו לדעת כי זרם המים הזורם במעגלה מסביב להחאריבדעס, יזרום וישטוף ממעל לשטח המיםם עד עומק רב בחומר המים, ולפעמים – עד קרקע הים, הקף שטח זרם החאריבדעס יגיע עד מאה רגל, והגלים הרבים המתנוססים בזעף סופה וסערה מדי רגע ברגע, יתראו כמגדלים גבוהים אשר שיא ראשימו עד שחקים יגיעו. האני-שיט אשר ישבתי בתוכה התנודדה משצף קצף הגלים האיומים ויטלטלוה טלטלה גבר באין מעצור, פעם הרימוה למעלה על, ופעם השפילוה מטה, ולוא לא קם הסער הנורא לדממה, אשר התחולל בסופה וסערה לפני זמן לא כביר, כי עתה הייני בלי ספק לברות למלתעות גלגלי-המים באין מציל. אנכי נסיתי להשליך איזה גופים בתוך המים, אשר משקלם היה יותר מחומר המים עצמו, וכל הגופים האלה לא נשקעו במצולה כ"א נשארו צפים על שטח המים בקש ותבן. מן הדבר הזה נוכחתי עוד יותר לדעת, כי החריבדעס הנהו גלגל-מים, יען כי ע"י הרתחותיו העזים וזרמו הנורא לא נתן את הגופים לרדת מצולה כ"א הדפם כה וכה באין מעצור.

אחרי כן נסיתי למדוד את עומק החאריבדעס באנך-עופרת-הצולל (זענקבלייא), ואחרי יגיעות בשר ועמל רב מרבה להכיל, הצליח לי למצוא בעזרת החבל, כי עמקו הוא חמש מאות רגל, ובפאתו המזרחית יגיע עמקו עד אלף רגל, המלחים אשר היו אתי בתוך האני-שיט, ספרו לי אודות החאריבדעס בכלל, כדברים האלה: „בעת אשר הזרם והרוח התמידי יתנגדו איש את אחיו בעים רוחם ותעצומות עוזם, וזולת זאת בעת אשר הסציללאקא או הרוח הדרומי יתעורר בשצף קצפו, אז יתעוררו מי הים מסביב להחאריבדעס, ויתחילו לזרום במעגלה בסאון והמולה נוראה באין מעצור, עוד יותר איום ונורא כמו בהתעוררם התמידי, ואז יוכל כל אדם לראות משלשה עד ששה גלגלי מים איומים אשר ירתיחו מסביב להחאריבדעס, ולפעמים עוד יותר במספרם; אניה היותר חזקה והיותר גדולה בשוטה אז לא רחוק מן החאריבדעס, לא תעצור כח להמלט מתגרת ידי גלגלי-המים, כי בתוקף עוזם ובעים רוחם ימשכוה אליה החאריבדעס במרוצה נמהרה למאד, ויתחילו להסבה ולהניעה במעגלה מסביב, עד כי לאחרונה יהפכוה על פניה ותרד במצולת תהום רבה עם המונה ושאונה יחד. כל השתדלות ותחבולות רב החובל והמלחים האמיצים והחרוצים במלאכתם יעלו בתוהו ויאבדו, וכלם יצללו כעופרת במים אדירים באין מפלט ומנוס ממות, ועד ארגיע יושלכו כחרס נבל יוצרים על החוף לאנטערנא והאניה פור תתפורר לרסיסים קטנים.

בכדי לתת להקוראים הנבונים מושג נכון וציור אמתי ממקרה מעציבה ומבהילה כזאת, הננו להעתיק בזה ספור קטן אחד מספר המסעות של הנוסע המפורסם ה' גערביליאַן, אשר הוא בעצמו ראה חזיון כזה בהתגוררו לרגלי מסעותיו במעססינא, הלא כה דבריו: ויהי היום, והנה אנית סוחר גדולה למאד התראה מרחוק על שטח פני הים, בעזרת הפערנראהר יכולתי להתבונן על האניה הזאת מרחוק, כי הנה אנית נעאפאל אשר היתה עמוסה בכל מיני בר ומזון להובילם עירה מעססינא, ותכונן דרכה ישר דרך התעלה בפאת המזרחית מן החאריבדעס, רוח דרומי מזרחי (זוד-אסטווינד) התעורר אז בעצם תקפו ויהי לסער מתחולל. החאריבדעס התחיל להראות ליושבי האניה החדשים במה כחו גדול, גליו ומשבריו האיומים התנשאו בגאון עוזם כהררי עד, לשחקים הגיעו, גלגלי המים התחילו מדי רגע ברגע להגדיל את שאונם והמית רוחם באופן נורא מאד. רב החובל והמלחים בראותם לחרדת נפשם כי איד גדול נכון לצלעם, הסירו עד מהרה את תרני ומפרשי האניה, ובכל מאמצי כחם ואונם התחילו לחתור על החוף המשתרע בפאת הצפוני מן החאריבדעס; אפס עוד לא הגיעה בתוך החצי מן התעלה קאלאפארא, והנה זרם מי החאריבדעס התחיל למשכה בתעצומות עוזו ושטפו הנורא אל מרכז החאריבדעס, אשר לשוא היו כל תחבולות ועבודת אנשי האניה האומללים להמלט משני גלגל המים האיום והנורא, ואחרי אשר גליו האיומים והנוראים טלטלוה טלטלה גבר והשתעשעו עמה כמו בכדור בנים שוחקים, הפכוה על פניה, שברוה, הרסוה וערוה עד היסוד בה, אנשיה וכל קניניה ורכושה ירדו למצולה, ורק אנשים מעטים נצלו ממות, בעזרת המלחים אשר החשו ישע באני שיט שלהם“.

ממוצא כל הדברים והאמת האלה, יוכל הקורא המשכיל לברוא לנפשו מושג נכון, ולהוכח לדעת על נכון כי החאריבדעס הנהו גלגל-מים בלי שום תפונה וספק, וכל מי אשר יאבה להחליט כי לא כן הדבר, אינו אלא טועה. בעת אשר זרם המים יקום לדממה ויעצור את שטפו העז והנמהר, אז אין שום סכנה להאניות ולהנוסעים, ויכולים אז לכונן דרכם דרך התעלה בהשקט ובבטחה ואין שום מגור ופחד למו מסביב.

גם המשורר הנעלה שיללער יתאר את שני גלגלי-המים האלה בשירו הנודע „הצולל“ (Der Taucher) בציור איום ונורא מאד, בהחליטו כי המה משלחת מלאכי זעם הים, היותר איומים והיותר נוראים, אשר אין על עפר משלם.

נפלאות שני גלגלי המים האלה ועזוז נוראותם אשר יופיעו על פני שטח המים, ימשכו אליהם בחזקת היד את עיני איש ואיש, כחכם כסכל, כנבון כבער, מן אביר החכמים אשר בידו כל מחקרי ארץ ותועפות הרים לו, ועד צעיר הפראים הקוטף מלוח עלי שיח, בערבות ציה, ועד היושב על ראש תרזה ואלון ביערי עד; החוקר הטבעי אשר כמעט כל מרחבי הבריאה לא אנים לו, ישים אליהם לב כעל כל מראות הטבע, ובעין חכמתו יחשוף תעלומות ונצורות רבות בחכמת ההידראאגראפהיע בכלל וגלגלי המים בפרט, אשר תשיתנה לעיניו נוספות מראות הוד והדר במקדש התולדה אשר כלו אומר כבוד, והבלתי נאורים יושבי חשך וצלמות ושוכני יער לבדד ההם, אשר יתהוללו באימים ואשר נוגה ההשכלה וזוהר הציוויליזאציאן לא האיר עליהם, יחרדו ויפחדו ויעורו לקראת גלגלי המים בלב מלא רעד הבל, ובעינים פראות יראום כראות פני שר בלהות, הרצים לפני מרכבת מלאכי זעם הים לחבל את האניות.

חוקרי הטבע הקדמונים באטאלמעאוס והיפארכוס, חשבו את שני גלגלי המים האלה, לזרמים מים עזים ואיומים אשר ירעשו ויהמו באין מעצור, אשר כמוהם יבראו ויולדו חדשים לבקרים במקומות שונות על שטח המים אשר לים אוקינוס ולים התיכון, לרגלי הרוחות השונים אשר יתעוררו על הים. וגם כאשר פתחה החכמה את  פיה בימי החכמים ההם ובתי מדרשם, ותדבר על כל מקצעות החכמות וחזיונות הטבע השונים, גם אז אטמה את שפתיה לדבר דברים נכוחים ואמתים על אודות חזיון הטבע הנפלא הזה. – שני החכמים האלה, לא מצאו נחת לדבר בספריהם ע"ד הענין הנכבד הזה, לא מהם ולא מעזוז נוראותיהם ולא מאיכות הויתם, ואין זאת רק יען לא נשאו את ראשם להתבונן על חזיונות הים הנפלאים, אשר אך על פקודי צבא השמים ביחוסם לחכמת התכונה שמו כל מגמת פני מחקרם; וגם חוקרי אלכסנדריא של מצרים אשר חיו יחד עם החכמים האלה, חשבו את גלגלי המים האלה לשטף זרם מים עוז ונמהר אשר דבר אין להם עם גלגלי-המים אשר היו נודעים בימים, אחרים בימיהם ובקהלם לא יחדו.

הסופר הלאטיני פלוניוס הקדמון אשר מצא חפץ לדבר דברים נכבדים אודות חכמת ההידראלאגיע בכלל, ידבר ג"כ גבוהה גבוהה על אודות גלגלי המים סציללא וחאריבדעס בפרט. הוא יערך לנו צלם דמות תבנית שני גלגלי המים האלה בתואר איום ומוזר למאד, הוא ירחיב פה ויאריך לשון בדבר הזה, לצייר את עזוז נוראותם ותוקף עוזם בעת אשר יתחוללו שני רוחות מתנגדים על הים, ויספר לנו הרבה ספורים מבהילים למאד מנוסעים שונים אשר היו טרף לשניהם, בירדם המה והמונם וכל קניניהם במצולות תהום רבה באין עזר ומושיע; גם בספרים משנות הבינים, מן שנת המאה האחת עשרה ועד שנת המאה החמש עשרה, ימצאו דברים זרים ונפתלים בדבר הזה. כן למשל החליטו כי גלגלי המים סציללא וחאריבדעס, הן המה שני משלחת מלאכי זעם הים, לכלות מעל פני האדמה את אלה הנוסעים אשר כשאול יחטאו ואין אלהים כל מזמותם, ויציגו למשל הרבה אניות אשר היו מלאות עם אנשים רעים וחטאים מאד, אשר מצאו קברם במצולות הים לרגלי שני גלגלי המים האלה; אף כי לא זכר למו לא בספרי חכמי ההידראאלאגיע, אף לא בספרי הנוסעים וקורות הימים.

כאשר אך ישים על לב החוקר הטבעי או הקורא המשכיל את כל הדברים הנוראים והאיומים אשר הטפנו בזה, ע"ד חזיון הטבע הנשגב והנורא הזה, אז יקרא מנהמת לבו ובחרדת קודש: האח! מה איומים מעשיך צור נורא עלילה! ומה נשגבו.

נחמיה דוב האפפמאנן, בעהמ"ח ס' „אוצר נחמד“ יליד טויראגען

---

"הצפירה", שנה רביעית, מס' 41, 31 באוקטובר 1877, עמ' 6; מס' 42, 7 בנובמבר 1877, עמ' 5; מס' 43, 14 בנובמבר 1877, עמ' 7. העתקים דיגיטליים באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.