ירושלם.
החמידיה בירושלים. – עורכנו מודיענו מאלכסנדריה כי אנית-המלחמה „חמידיה“ שהראתה כ"כ נפלאות במלחמה הנכחית הגיעה בימים האלה לאלכסנדריה.
בגליונות הבאים נמסור את פרטי הבקור של עורכנו באניה „חמדיה“ ושיחתו עם מפקד האניה ראוף פשה.
בקור עורכנו ב„החמדיה“ *)
אנית-השריון התורקית „חמידיה“ שהראתה כ"כ נפלאות והצטינה בגבורה אמתית הגיעה בזמן האחרון לאלכסנדריה והופעתה עשתה רשם גדול בעיר. מאות ואלפי אנשים עמדו על החוף לראותה ויריעו לכבודה תרועות שמחה. מושל העיר ורבים משרי הממשלה המצרית עלו על האניה לברך את מפקדה האביר המצוין הוד מעלת ראוף ביי.
מובן כי אנכי השתמשתי בהזדמנות זו לבקר את האניה שלנו בכדי למסור רשמים אחדים לקוראי „החרות“.
האניה עמדה קצת רחוק מן החוף וכמעט רחוקה מיתר האניות שעגנו אז שמה. בשעה תשע ועשרים רגע עליתי לאניה עפ"י רשות מיוחדת מהמפקד שקבלני מיד בחביבות רבה.
כשדרכו רגלי על גב האניה התחיל לבי דופק. רשם חזק שאי-אפשר לתאר עשתה עלי „החמידה“ בגדלה ובתכניתה ובסדריה ואפילו באי-נקיותה.
האמנם עומד אני על גב „החמידיה“? שאלתי לעצמי. האם זהו „השד“ הנורא כמו שכנוה העתונים? ובאמת מי שרואה את הפנים הצמוקים של מלחי „החמידיה“ חושב לרגע כי אלה הם „שדים“, צללים אמתים. אבל, כשחודרת העין במבט עמוק לתוך רשמי הפנים ורואה את עיניהם הבוערות כלפידים, ירגיש מיד את הגבורה החבויה בתוך הפנים וה„צללים“ האלה. כלם מפיקים עז וגבורה, אמץ ומרץ שאין דוגמתם. וכשמדברים אתך אתה נוכח שהם עשויים לבלי חת, שהם עלולים להקריב את נפשם על מזבח אהבתם למולדתם היקרה.
לקראתי יצא צעיר קצת גבוה, חסון ובריא וקומתו זקופה ופניו מפיקות עז ואמץ. בעיניו הקטנות והבהירות אפשר לקרא תבונה ודעת. זה היה המפקד ראוף ביי, שבא בכבודו ובעצמו לקבל את פני.
רגע עמד אצלי ואח"כ עלה על גב האניה ובמנוחה חרישית הסתכל בעבודת המלחים שהיו עסוקים וטרודים בהכנות הנסיעה, כי באותו יום הפליגה „החמידיה“ למקום בלתי-ידוע. ואחרי כן שוב פנה אלי ויכניסני לחדרו היפה והמקושט בטעם מזרחי ארופי. על הקיר היתה תלויה תמונתו של הוד מלכנו השלטן וגם תמונתם של מחמוד שבקת פה, יוסוף עזידין, ואחמד ריזא ביי. שנינו ישבנו על ספה קטנה ושוחחנו כעשרים רגע.
בענוה יתרה, ובדברים מדודים ושקולים ספר לי כאוף ביי הגבור את כל התלאות הגדולות שעברו על אניתו „חמידיה“ עד שהצליחה להמלט מתוך מבצרי הדרדנילים ולא להראות לעיני האניות היוניות שהיו משוטטות הרחק משם ואורבות לצעדיה מכל עברים. המכונות לא השמיעו שום שאון. על גב האניה פרשו שמיכה שחורה ומתוך נקבי האניה יצאו אדים כערפל ממש שכסו אותה כלה. וכאשר עברה ה„חמידיה“ בין שורת האניות (זה היה בלילה) לא הרגישו בה כלל כי חשב חשבו את אדי האניה לערפל כבד. האניה התהלכה בזהירות יתרה באפן שהראתה סמנים של גבורה אמתית.
ראוף ביי ספר לי כיצד ירתה האניה על ספינות האויב בשיאו ובעוד איים אחדים, וכיצד מתהלכת ומשוטטת עכשו בים הגדול ורחב-הידים.
„כשעברתי דרך סן-יוהן-די-מידבה, – אמר לי ראוף ביי – ראיתי כשמנה-עשרה אניות-שיט ואניות-מפרשים יוניות וכעשר ספינות-מסחר. בתחבולה גדולה הצלחתי להשקיע הימה שמונה ספינות-מסחר ואנית-מפרשים אחת, ולהמלט מהר לים-איז'י.“
„ – אומרים כי על האניה „חמידיה“ ישנם פקידים ומלחים אנגלים המורים את דרכיה. האמנם נכון הדבר? שאלתי אני את המפקד.
„ – חס וחלילה! ענה לי ראוף ביי בבטחון גמור ובתנועה של גאוה. שקר ענו בי העתונים כי נלחם אני עפ"י עצת איזה מפקד אנגלי שלא היה ולא נברא. המפקד הראשי הוא אנכי בעצמי ואין איש אחר זולתי. אולם עלי לשבח את פקידי בפניהם – ובדברו הורה באצבעו על שלשה פקידים שעבדו בתא הסמוך – על הצטינותם במשמעת ובמלוא כל פקודותי. אבל…
הוא לא סיים את דבריו. מלח תורקי אחד, קצר אך מלא תנועה, בא לפני המפקד וילחש באזניו דברים אחדים בתורקית.
מיד קם ראוף ביי ויגיד לי לעלות עמו על המצפה. הוא התבונן רגעים אחדים באפק הרחב, הסתכל ובחן בעינו החודרת את עמדת האניה ועבודת המלחים ואחרי רבע שעה של הסתכלות והתבוננות עזב את מקומו ויגיד למלח הקצר:
„גייל, עלי, בראק! (בוא, עלי, וראה!). המלח עלי עמד במקומו ויחקה את מעשי אדונו ואחר-כך ירד ואמר: „ג'וק איי!“ (טוב מאד!).
אנכי עמדתי כמשתומם ולא הבנתי פשר דבר. אז נגש אלי המפקד ובבת-צחוק על שפתיו אמר לי:
„מלחי שלי טעה בחשבונו… אך אני נתתי לו לקח הגון…"
וטרם באר לי את ה„טעות“ שעליה מדבר, קראני לשוב לחדרו.
„מעולם לא יגעתי כמו עכשו – אמר לי ראוף ביי ויושיט לי סיגרה – אבל יגיעתי זו מנעימה את חיי. מטבעי איש סבלן אנכי ובסבלנות זו מרגיש אני ברוחי אמץ רב. אין אני נח אף רגע אחד. כל העבודה מוטלת עלי: ההפקדה, ההשגחה, הבקורת, סדור התכסיסים, ואפילו הכתבנות. אולם מרוצה אני לראות שפקידי ומלחי מקשיבים לי וממלאים את פקודתי באמונה ובהתמסרות אמתית.
ורק צר לי על דבר אחד – הוסיף המפקד החביב בסלסלו את שפמו הקטן בידו – על זה שאין אני מקבל משררת הימיה ידיעות בפרוטרוט על כל המארעות והמקרים הנארעים בתורקיה וכל פרטי המהלך של המלחמה. כל הידיעות שאני מקבל מהוזרה אינן מפורטות די-צרכן.
„אולם – סיים המפקד את דבריו – אין אני יכל להגיד כלום בשעה שהמצב חמור והממשלה עמדה בדאגותיה. כשהמולדת בסכנה צריך לרוץ אליה ולהצילה, וזאת עושה אני במלאי את חובתי ביחס למולדתי“.
שעת הפרידה הגיע ואנכי הגשתי להמפקד האהוד את תודתי בעד הפרטים שמסר לי בחביבותו וברכתיו כי יצליח בדרכיו ואויביו, שהם אויבי מולדתנו, ילבשו בשת ועליו יציץ נזרו.
ברשם חזק שאי-אפשר לתאר נפרדתי מהאניה „חמידיה“ שמלאה תפקיד נפלא שכמוהו לא ראינו בשום מלחמה וממפקדה ראוף ביי שמצטיין באמץ-הרוח ובאבירות הלב המצויים רק אצל התורקים ובני ערב.
חב"ר.
*) הכתבה הזו נשלחה בשעתה מעורכנו אך נאבדה בדרך, ומפני חשיבותה בקשנו מעורכנו לכתוב אותה מחדש. ואף כי עבר זמנה ראויים הדברים להשמע. – המערכת.
"החרות", שנה חמישית, מס' 157, 23 במרץ 1913, עמ' 2; מס' 202, 25 במאי 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 