חדשות שונות.

[…]

בנויארק התמכר הצולל רבערט רוססעל להשאר תחת המים חמש שעות רצופות ולהלוך לשוח שמה שמנה פרסאות אנגליות. מחיר ופרס ההתחרות הזאת לא היה כמו בימי הסופר שיללער בין עדת הצוללים בעד גביע זהב או בעד יד וכבוד בת מלך, רק הפרס היה פרס פשוט בעד חמש מאות דאללאר כסף עובר לסוחר.

המקום אשר בא הצולל במים היה במימי עאסט-ריווער. ה' רוססעל כאמן נפלא עשה את דרכו צלחה גם קבל את השכר טוב בעמלו. הוא התהלך לאורך ולרוחב המוטות התקועים במים אשר התוו לו את הדרך, גם קרהו אסון קל בדרך לכתו כי אחז באחד המוטות אשר הציבו לאותות במים. המוט התרומם למעלה בטרם יכול לחבקהו היטב עד כי נאנס לעלות גם הוא על שנים שלשה רגעים ממעל המים ולראות מעט אור השמש בטרם צלל עוד הפעם להשלים את דרכו אורח ברגליו תחת המים אשר התמהמה שמה ארבע שעות עם עשרים ושבעה רגעים.

משקל המעטפות והמלבושים אשר לבש בהם הצולל הנפלא הזה היה שתי מאות ועשר ליטרות. משקל המנעלים לבדם היו ארבעים ומשקל מגבעת או מכסה הראש אשר בו היה תקוע הפומפע לשאוף על ידו אויר ורוח היה ערך שמנים ליטרות. ואין כל פלא כי אחרי השלימו את לכתו תחת המים כמה שעות רצופות וישוב לאור באור החיים בחברת בני האדם ולא בחברת דגי הים, בשרו כאב עליו רגליו בצקו וראשו כבד עליו במאד מאד.

והנה אם כי רבות פעמים יסכנו הצוללים את חייהם לדלות פנינים מן הים רואים אנחנו בזה למצער איזה תועלת ונסלח לכל עדת הצוללים אשר בנפשם יביאו לחמם ועדי עדיים לאלה אשר למען גאותם וצבי תפארתם הנקל בעיניהם כי אלפי אנשים יאבדו את חייהם אשר במה נחשבים להם, אך לעשות שחוק להמון אנשים מתענגים בעמל איש בא במים ומסכן את נפשו רק לברוא להם ענג והתפעלות הבל ורעות רוח להשיג פרס מסוים, אולת היא מהצולל ורעה רבה ואכזריות נוראה מהמון הצופים אשר תחת לעצרהו עד סמכו את פעלו המסוכן הזה.

"הלבנון", שנה חמש עשרה, מס' 9, 27 בספטמבר 1878, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בגררה על קרקע הים

בדברים נלהבים רשם זמננו בספרי הזכרונות שלו את הצעדים המוצלחים הראשונים של כבוש האויר, שבזה נמלא אחד מהחלומות הקדומים של האדם. וכבוש הארץ עשה את צעדיו האחרונים בגלוי הקטבים אשר עתה ימלאו מחקרים פרטיים את החסר עוד כדי לדעת את טיב הארצות שבסביבותיהם. אבל, בדומיה ובלי סאון עשה נס כבוש הים צעד חשוב בזמננו, כי האדם צלל מעל פני המים, שספינותיו עוברות עליהם מכבר אל קרקע הים כדי לעבור עליו לארכו ולרחבו, לחקרו ולדעתו היטב.

כבר מזמן רב ידע העם לצלול אל מעמקי הים ולחקור ולדרוש שם, אבל, הוא היה קשור לכלי מלאכה שהגבילו את חרות התנועה שלו. הכלי היותר קדום היה הפעמון של האמודאים, שבו משתמשים אנו גם בזמננו, בקצת שנוי צורה. רק אחר כך למד האדם לעשות מלאכתו במים רבים גם בלי פעמון זה, כשהמציא את הבגדים שאין המים מדייתים בהם עם הכובע על ראשו שמרשה להאמודאי לצלול במים לזמן קצר לפי צרכיו, חפשי. אבל, הצלילה החפשית הזאת היתה מוגבלה כמו כן, יען להחליף האויר לנשימתו היה האמודאי קשור עם העולם שעל פני המים. משאבה או יריה דחקה לו אויר חדש נקי על ידי נאד אל הכובע שלו, ודרך נאד אחד יצא לו האויר המושחת. כל הפסקה בהספקת האויר אל האמודאי יכלה להביא מות להאמודאי, שעמד בלי עזרה בארץ האויב, ודוקא זה הנאד של אויר היה עלול להתקלקל על נקלה והדאגה בעד הנאד מנעה את האמודאי ממלאכות רבות, שבעצמן לא היו מהנמנעות. גם קוצר ארכו של הנאד שם גבול לחרות התנועה של האמודאי.

המעמד הזה נשתנה לטובה רק כשהמציאו החכמים בזמן האחרון כלי מטולטל ששחרר את האמודאי מהצרך להיות מחובר עם האויר העליון שעל פני המים. בכלי זה יש אוצר של אבחמץ מצומצם ותקון המחדש את האויר המשחת. האבחמץ הזורם לאט לאט יונק מן הכובע את האויר המושחת ומצמצם אותו יחד עם אדי המים, והאויר היוצא משם, שנתחדש על ידי האבחמץ, הוא שנית טהור וכשר לנשימה, ונכנס שנית אל תוך הכובע, וחוזר חלילה אחרי שהשתמש בו האמודאי. כל זה בנוי באופן, שהאמודאי יכול לשהות תחת המים שלוש שעות, ובלי עזרת העולם החיצוני שעל פני המים הוא יכול על ידי נפוח הנאד להתרומם מעלה כדי לחדש את צרכיו ולצלול שנית.

רק על ידי התקון הזה נעשית הצלילה אל תוך הים חפשית באמת, כי אין לו להאמודאי יותר שום צרך בחבור עם העולם העליון, אף על פי שלמעשה הוא מחובר גם עתה בשחרחוק על ידי חבל דק עם העולם שעל פני המים. התקון הזה מרשה לצלול אל עמקשל ארבעים מתר, כי בעמק יותר גדול לחמץ עמוד המים הוא סכנה להאדם.

החרות הזאת של האמודאי פתחה למלאכת האמודאי דרכים שלא פלל האדם קודם. ואף על פי כן היה עוד חסרון אחד, שגם המצאה זו לא סלקה מעל דרך הצלילה למעמקי הים, והחסרון הזה היה שאף על פי שלא היה לו להאמודאי צרך יותר בחבור עם העולם שעל פני הים, לא יכול לעשות הרבה מלאכה על קרקע הים, יען היה עליו לעבור ברגליו ממקום למקום, וזה היה מיגע אותו ומלאה אותו במהרה. למלאכות רבות, שעקר העבודה היא במקום אחד, היתה ההמצאה הנזכרה למעלה מספקת, אך בימינו יש לה למלאכת האמודאי מטרות רבות שצריך האמודאי לעבור מרחקים מסויימים על קרקע הים כדי להשיג הדבר המבוקש, כמו למשל למצוא ספינות שצללו תהומה ולא ידוע מקומן אלא בקרוב, או למצוא מקום קלקול של החבל של התלגרף שתחת המים וכדומה, וכמו כן לתכלית מחקרים של בנין האדמה שעל קרקע הים. לכל המלאכות האלה של האמודאי נצרכה תנועה והעתקה ממקום למקום כמה שאפשר יותר מהירה, ומלאכה שעתה אפשר לעשותה רק בשבועות תוכל להעשות בזמן קצר ובבטחון גמור.

והנה, גם הצרך הזה נמלא עתה על ידי המצאה חדשה, גררה מכונית שתוכל להחליק ולהגרר בכח מכונה על פני קרקע הים, וכבר עשו בימים האלה נסיונות מעשיים בגררה זו והנסיונות עלו יפה מאד. האמודאי יושב לו בהגררה, שצורתה דומה ממש לצורת גררה שנוסעים בה בארצות הקרות על פני השלג, והיא נמשכת בכח אניה במכונה מניע, הכל מתוקן באופן, שהאמודאי יכול בעצמו בלי עזרה מבחוץ, לצלול ולעלות ולהעתק ממקום למקום, הכל לפי צרכו. הנסיונות הוכיחו כי שום סכנה להאמודאי אין, והוא יכול להעתק ממקום למקום במשך שלש שעות ככל אות נפשו במהירות היותר גדולה. גם צרכיו באור הוא מספיק לו במנורות של אור הבנויות באופן שאפשר להחזיק מתחת להמים, או במקרינים, השולחים קרני אור חזקים למרחקים. הגררה מתנועעת במים במהירות ובקלות כמו אוירון בים האוירי.

החכמים מעידים, כי המצאה זו במעמדה הנכחי אינה אלא התחלה, והיא עלולה לתקונים ולהשתלמות בזמן קרוב שיגדיל את תועלתה וערכה עוד יותר, ועל כל פנים גם היום כבר אין לשער גודל התועלת שהמצאה זו תביא להאדם לעזור לו בכבוש הטבע, בחקירת העולם הנסתר והטמון תחת המים.

"האור" (לפנים "הצבי"-"השקפה"), שנה שלושים ואחת, מס' 144, 10 במרץ 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אמנת הטובע

(טייכער קונסט)

אף כי „אין כל חדש תחת השמש“ אמר "קהלת"! בכל זאת אמנם בּל נוכל לכחד אשר כל אותן הפעולות המחוכמת אשר הוציאו החכמים בדורות האחרונים חדשות גמורות המה. אשר מיום נבראת העולם לא היו אותן המפעלות בפועל אולי בכח! ובדורות האחרונים באו החכמים והוציאו הכל בפועל, והנה בין כל אותן הפעולות יחשב בערך רב ונשגב גם הפעולה אשר עמה יפרח האדם באויר כצפור עף בהבלונים ומכונות האויר אשר פעלו החכמים בדור האחרון. אבל אף שמחוכמות מאוד הן אותן המפעלות בכל זאת מצא עוד לפעמים רבות מקרים רעים מאוד וקטסטרפֿים נוראים, ולכן אי אפשר עוד לאמר, אשר האדם כבר נצח את האויר למשל בּו כאוות נפשו וכרצונו. – ומה גם על המים! שכבר חכמים גדולים נלאו ממצוא איזה מחסה שתגן על האיש ההולך למים לקחת מהן אוצר אחצר כל כלי חמדה לברור מתוכן מרגליותן. מימים כבירים ידאגו החכמים ע"ז, ועוד לא הפעילו כלום וכנראה לא יפעלו מאומה!

הן אמת שכבר ישורר האדם על המים כחפצו, עם הספינות אשר ירבו כחול אין מספר, וישנם לאלפים ורבבות, וכבר הסכין האדם לנסוע בהמה כויסע במרכבת, אכן כאשר יאבה לשוט לתוך המים, כל אותן הפעולות המחוכמות והספינות הנעלות כלא הן הנה לפֿניו ובזה תבוא הגזירה עד פה תבוא ולא תוסיף! השיט היותר גדול ומשוטתו מאוד נמהרת בּל יוכל להשאר תחת המים ולשהות שמה זמן מה, במקום אשר המים יגברו בעומקם יותר מחמשים רגל, ולדוגמא אביא כאן האומנה מהאמנת הטובע. ומה רב ההרחק בין אותן האנשים ההולכים למים בלי שום פעולה מחוכמה, ובין אותן האנשים ההולכים במפעלות שונות ומכונות מחסה ושניהם ישא בזה, אשר סכנה גדולה מרחפת על שניהם!

סביב האי „סעליאן“ אצל הים הרחב ישוטו האנשים להמים, לקבל מהן המרגליות, בלי שום תחבולה מופעלה, ובלי שום מחסה מחוכמה זולת קשורים בחבל תחת מתניהם, ושקים או כלים בידיהם ונותנים המרגליות להשקים או להכלים אשר בידיהם. אכן במים בל יוכלו לשהות זמן ארוך מחמשה דקים וגם במים אשר עומקם בל יוגבר יותר מן 15 – עד 21 רגל. ועתה הביטו נא קוראים נחמדים מה רב ההבדל בין אותן האנשי' ובין האנשי' ההולכים במפעלות המחוכמות כי הם ילכו במים בעומק עד – 200 – רגל. יוכלו לשהות במים לערך שעה שלימה תחת אשר המדע המודרנית דאגה בעבורם לתת להם מכונות מחסה שונות להגן עליהם לראש, ישימוּ על ראשם כדור של זכוכית אשר יגיע עד חצי גופם והמים לא ילכו לתוך דבר חלול המהופך בשוליו למעלה כמנוסה ולכן בכדור כזה יוכל הטובע לנשום: וגם להבט בעיניו ולידע אנה הוא נמצא ולאן ילך, ומה לעשות.

אבל מה יעשה הטובע בעת אשר החשך ישתרר שמה באופן נורא מאוד, ובכדורו יוכל להמש את החשך, ע"ז מצאו לפניו תחבולה נכונה אשר הטובע יקח עמו פנס עלקטרי וכאשר [י]בוא בעומק המים הוא נותן אות למעלה ויאירו הפנסים את השטח מסביב לו. וכבר יוכל לעשות מה שלבו חפץ ולילך למקום שירצה, וביותר הימים אחרונים המציאו תלפונים מתחת למים למען יוכל הטובע לדבר עם אותן האנשים הנמצאים על הספינה מלמעלה ואליהם יאמר מבוקשו, ואיזו איסטרומנטים הנצרכים לו. מעתה נתתי לכם מקום לחשוב אשר בה נשתלמה אמנת הטובע, וכבר יוכל הטובע להשאר ולשהות תחת המים כאוות נפשו. אכן לא כן הדבר, כי אף אם יגדל הכדור למאוד, עכ"ז בזמן לא ארוך יתמלא אויר נשחתה ועד מהרה יוכל הטובע להחנק, ויותר משעה בל יוכל להשאר במים. – ואי לזאת חשבו בקשו ומצאו להגן גם בעד הסכנה הזאת לקשור בכדור שני צינורות של גומי, אשר קציהו יגיע מעל המים עד האויר מלמעלה, מתוך צינור אחד יפיח הטובע את האויר הנשחתה, ומתוך הצינור השני ישאף רוח צח. ומעתה כבר יוכל הטובע להשאר תחת המים לערך חמש – עד – שש שעות, וכבר יוכל לטבוע בעומק רב ולוקח מהספינות הנטבעות את כל אשר בתוכן – אכן, חבל, כי גם אחר כל זה נוכחנו כי הם עוד בלי שום תועלת ועוד סכנה גדולה מרחפת על ראש הטובע הזה והוא כמבל רפואה!

בשנת 1884 כשהתרבה ההתקוממות (רעוואלוציאן) על האי „קובא“ שלחה ממלכת „ספרד“ אנית מלחמה בשמה „אלפונס דע 12 עם כלי מלחמה ושמנה מאות אלף דלר במטבעות כסף ספרד אל נציב קובא שיוכל לשלם לחליותיו ולקנות אוכל למו. הספינה בדרכה נתקלה בסלע לא רחוק מהאיים הקאנאריען ונטבעה. והספינה היתה בטוחה באחריות ורצו החברת האחריות להוציא הכסף מהמים כי הכסף בל ישחת במים והזמינו טובע אומן אנגלי ידוע בשמו "לאמבערט" ישלמו לו היטב בעד טרחתו לילך להמים ולקחת מהספינה את הכסף אשר בתוכה. הספינ' הנטבעה לא היתה בעומק רק כ. 24 רגל. הטובע חשב מקודם להמשיך שלשלאות תחת הספינה ועל ידי השלשלאו' יגביה מעט את הספינה שלא תעמוד רק בעומק 10 רגל ואח"כ תוכל הספינה לעמוד חלק מעל המים ומעתה יוכל לילך בחדרי' ותאי' ולקחת הכסף ממנה בנקל.

סוף יבוא)

טירבה ולסקה יעקב אביגדור

* * *

אמנת הטובע

(טויכער קונסט)

(סוף)

לא כאשר דימה „לאמבערט“ הי' ! כסיקור עין עצת לאמבערט נפלאת היא. להרים את האני'. והדבר יקשה באזניכם מדוע לא כן היתה? הרי עבודה קשה היא זאת? אכן הספינה נשקעה בחול ונסבכה באבנים עד כי לא יכול להזיזה ולהמישה ממקומה. „לאמבערט“ כאשר ראה כי כל תוחלתי' לשוא נכזבו ואין לפניו שום עצה ותושי' הוכרח לפייס את המעטארי הישנה, לקחת את הכדור ולהשימו על ראשו ולשוט ולצלול בעומקי המים. וכן עשה. חכם גדול הי' „לאמבערט“ הזה! לפני המקום אשר טבע לאמבערט עמדה אני' ועלי' היה נצב רופא אומן תמיד בעת אשר שט, וטביעתו לא היתה יותר מפעמים בחודש. וגם אך בעת אשר המים נחו שקטו, וגליו לא המו, הרוח לא סער ואך קול דממה דקה ישמע רק העת הזאת היתה מוכרת לפני „לאמבערט“ לשוט לתוך המים. חכמתו ואומנתו עמדה לו גם בפעם הזאת ועד שלש עשרה חדש הוציא לאמבערט את הכסף מהספינה הנטבעה. אכן הוא נחלש מאוד מעבודתו הזאת ועד מהרה חלה ומחלתו היתה נואשת וימת.

אומנה נפלאה היתה משוטת „לאמבערט, צללתו לתוך עומק המים, לא ארכה יותר מחמשה דקים. וכאשר משיהו האנשים מהמים אז ארכה משוטתו למעלה משבעה דקים ולא יותר. ושהייתו במים לא היתה אף רגע יותר מחצי שעה. העבודה היותר קשה לפניו היתה אשר הכסף הי' מונח בתא עמוק בספינה סמוך לרצפתו ואז לא יכול לאמבערט להגיע עד התא ההיא עד אשר פתח דלתות התא בדינאמיט והכסף היה מונח בתוך תשע תיבות ברזל והמשא היתה גדולה עד למאוד לפעמים יכל לאמבערט מעצמו לשוט ולבוא מתוך המים מבלי עזר האנשים אשר עמדו על הספינה מלמעלה ולפעמים נחלש בתך החצי השעה ההיא עד אשר הצריך לתת אות הסכנה למעלה ועד מהרה משיהו האנשים למעלה. הרופא צוה תיד להכין אמבטי עם מים חמים עבורו וכאשר משיהו האנשים מהמים אז צוה להניחו להאמבטי ההיא ועד מהרה שב לאיתנו הראשון נוראה היתה העבודה הזאת!.

ובשנת 1900 קרה מקרה עוד יותר נורא מהזה „טורפעדא“ „באָאָט“ אנגלי נסעה על הים ונטבעה ולא עמדה בעומק רק של 25 רגל. אז צותה האדמורליטעט האנגלי למשות אותה מהמים וצותה להכין טובע אומן לשוט לתוך המים והכינו טובע אומן גדול ומופלא לצלול במים ולהוציא את הטורפעדא ושלחו שמה ספינה גדולה עם האומן ואנשים והטובע שט למים להקיף את הטורפעדא בשלשלאות ברזל ולתת את השלשלאות למעלה ואח"כ בעזר הספינה הגדולה ימשיהו את הטורפעדא ארבעים דקים חלפו למו עד הגיעו להטורפעדא וארבעים דגים ארכה העת עד אשר הקיף את הטורפעדא בהשלשלות אשר היו בידו ועשרים דקים משיהו אותו האנשים אשר עמדו על האני' למעלה. כאשר בא הטובע על הספינה היה עוד בכל כוחו אכן עד זמן לא ארוך הרגיש אשר יחלש מרגע לרגע וצוה לקרא לו את הרופא, הרופא אשר ראהו אמר כי אין מרפא למחלתו. ועד רבע שעה מת.

האדמורליטעט רצתה להשתיק ולכסות את המקרה הנורא הזה. אכן עד מהרה נשמע הקול להעתונים המרצינים והם התחילו לחקור אחר הדבר מה היתה סיבת מיתתו? ואיזה סכנה רחפה על ראש הטובע אשר בעבורה מת? ולאחר ימים זאת עלתה בידם. בארץ על היבשה יתראה לפעמים כאשר יסער הרוח אשר האויר קשה ונסתם עד כי בקושי גדול נוכל לנשום ובמים האויר סתומה בכמה אחוזות יותר מעל היבשה ומה עוד במים מלוחים וכאשר ימצא האדם במים תחת מכבש של 20 – 25 רגל אזי גידיו יתפלצו וכאשר הי' הטובע בעומק המים 100 דקים זאת היתה סיבת מיתתו“.

מקרה עוד יותר נורא קרה בשנת 1907. „הטורפעדא“ „בּאָאָט“ האנגלי נומר „99“ נטבעה לא רחוק מ„בעררי העד“ האנגלי. האדמורליטעט צותה להוציא את הטורפעדא מהמים ולא קשה היתה העבודה יען כי הטורפעדא לא היתה בעומק רק של 24 רגל. ועתה צותה להכין שלשה טובעים אשר בו יצטרך אחד לשהות זמן ארוך במים וכן עשו. אחד מהשלשה טובעים הי' הטובע האומן הידוע בשם „טראפנעלל“. ושטו למים וטראפנעלל כאשר שט בפעם השלישית למים אמר והודיע עם התלפון למעלה כי המים יזרמו מאוד למטה מסביב לו וכאשר אמרו לו אשר יוציאיהו השיב שעוד כח בו לעבוד זמן ארוך והניחוהו ואחר שעה ראו שאין אות למעלה אז הוציאו אותו חצי חי וחצי מת ועד מהרה מת.

מלבד כל אותן הסכנות אשר פרטנו עוד סכנות מוזרות ירחפו עלי ראש הטובע מדג הנקרא „האי“ ומה עוד מהדג הנקרא „אקאטאפוס“ אשר אם יקיף את הטובע בשמנה רגלו אז לא יוכלו להוציאו כי יעצרהו הקאטאפוס. בכלל סכנות גדולות ירחפו על ראשו שום מחסה ומגן אין בעד כל הפעולות המחוכמות כלא הן הנה לפניו וכנראה לא יפעלו בזה החכמים כלום.

טערווא וואלאסקא יעקב אביגדור.

"קול מחזיקי הדת", שנה שלושים ואחת, מס' 3, 25 באוקטובר 1912, עמ' 3; מס' 4, 1 בנובמבר 1912, עמ' 4-5. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.