מחבר: שמחה בינות

שמחה בינות .
תמונת הפרופיל של שמחה בינות

תחרות אניות בחוף חיפה – 1893

חדשות בישראל.

[…]

מחיפה כותבים למכה"ע הא' ל"ג בעמר: ביום החמישי העבר שלח בן האדון פלינג כרוז בעיר לאמר שיהיו נכונים מחר לראות בתחרות האניות ובתחרות השטים בים ובתחרות מרוץ חמורים ותחרות מרוץ אנשים, ולהמנצח בכל דבר ודבר ינתן פרס הגון.

ויהי בבקר ויבא בן האדון הנ"ל, ואחרי אשר נאספו כשלשים אניות פרשו המלחים את המפרשים ויפליגו בתוך הים, וקהל גדול נקהל לראות במחזה הזה אשר עד כה לא נשמע בעירנו דבר משחקים כאלה. ויהי האניה אשר הצליחה בהתחרות לבא לפני רעותיה אל המקום המיועד נתן לה פרס השוה כעשרה זהב, וגם להאיש אשר הצליח לקדם את רעיו במשוט נתן לו שכרו עשרה פראנק. זה היה מהבקר עד הצהרים, ואחרי עבור שתי שעות נאסף כל הקהל הגדול אל מחוץ לעיר ולקול התוף החל מרוץ החמורים. ויהי כאשר כלו רוכבי החמורים לרוץ וילבשו כמה אנשים שקים עד הצואר וירוצו ורגליהם בתוך השקים. והדבר האחרון הזה היה לפלא רב בעיני כל אנשי עירנו אשר לא ראו דבר כזה. וינתן פרס להמנצחים, ולפי הנשמע כה יעשה בכל חדש.

"הצפירה", שנה 20, מס' 108, 30 במאי 1893, עמ' 3-2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

בין החיים ובין המות – 1908

מערי המדינה

[…]

חיפה. הים רעש באופן מבהיל מאד בשבוע העבר. סירת דיגים שהיתה אצל חוף חיפה עם שנים עשר איש שהיו בה נהפכה בין גלי הים וכלם ירדו למצולותיו לא נצלו אלא שנים מהם. והאניה האוסטרית שבאה בזמן המבהיל הזה לקבל סחורות בחוף חיפה בכמות רבה, ובאשר היה עליה לבלות שם כל היום, הורידה אל הים את שני עוגניה כדי שלא תנוע אנה ואנה, אבל הים גבר מרגע לרגע, עד כי לאחרונה הכריח את הנוסעים להרים קול פחד וקול צעקה: אבדנו! כי בו ברגע נקטעו העגנים והספינה נדמה כי תשבר. רב החובל מהר אז ויצו להמלחים להפליג מהחוף אל מחוז יפו.

זרחי.

* * *

בין החיים ובין המות.

הספינה האוסטרית שברחה מחוף חיפה היתה למשחק להגלים הגדולים והנוראים ששטפו בזעף וזעם במשך כל הדרך. הסערה והרוח גדלו מרגע לרגע. קרובים לחוף יפו היינו בסכנה ממש, עד כי רב החובל נתן צו להמלחים לתת לאיש איש עגלי פקקים בכדי להציל את נפשם מרדת אל תהום שחת, ועוד הטה את האניה אל לב הים למען לא תהיה לברות לפני הגלים החזקים, ובזה הציל את נפשותינו מאבדן, כי הים בין כה וכה שקט מעט מסערותיו ולא התמהמהנו ונבוא במהרה אל חוף יפו בשלום.

אחד הנוסעים.

"השקפה", שנה תשיעית, מס' 46, 26 בפברואר 1908, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אנית מלחמה על שרטון בחוף יפו – 1891

דברי ימי השבוע

[…]

יפו. עוד הפעם קרה אסון לאניה אחת פה, היא אנית המלחמה הצרפתית סיניילאי, אשר עמדה במבוא יפו בלכתה מאלכסנדריה צפונה. הסערה החזקה אשר היתה פה בימי הפסח שברה את שלשלאות הברזל, והעגנים נפלו לקרקע הים, והגלים החזקים הרימו את הספינה, וירמוה בכח נורא בתוך גבעת חול על שפת הים, ותשקע הספינה בתוכה ולא יכלה לזוז ממקומה. ושמועה פשטה בעיר כי הספינה נשברה, ואנשיה, מצבא הים בסכנה. ומראה האניה „ציחאצוף“ עליה השלום, קם לנגד עינינו בכל מוראיו. אך בגלל חשכת הלילה לא יכלו לעשות דבר, ולמחרתו הורידו בחבל את הנשים אשר היו שם באניה, כאשר עשו באנית ציחאצוף. וישלחו תלגרמים לקרא לאנית מלחמה האנגלית והתורקית העומדות בפורט סעיד, אלכסנדריה, בירות, ואניות ללויד וצרפת המתינו גם הן לאחד כחותיהן יחד למשך הספינה השקועה בחול. ואחד הלצים בדח מלתא דבדיחותא לאמר: כל כך חזקה החבה בין צרפת ורוסיה, עד כי בעצם המקום שטבעה האניה הרוסית, מהרה לטבוע גם אניה צרפתית.

"האור" (הוספה ל"הצבי"), שנה שביעית, גליון 28, 8 במאי 1891, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

[הסיירת הצרפתית "סיניילֶה", Seignelay]

אוצר על קרקע הים – 1911

Lutine2
הפריגטה אה"מ "לוּטִין" (Lutine). המקור: ויקישיתוף

במדינות.

[…]

(אוצר על קרקע הים). לפני מאה ושתים עשרה שנה, בט' לאוקטובר של שנת 1799, נטבעה אנית המלחמה הבריטית „לוטינה“, שיצאה מיאַרמוט ללכת האמבורגה. האניה היתה מזוינה בשלשים ושנים כלי-תותח ובה נמצא כסף מזומן בסכום של עשרים וארבעה מיליונים כתר. עד היום הזה נעשו נסיונות רבים, כדי להעלות את הכסף העצום הזה ממצולות ים; בשת 1800 העלו יותר ממיליון וחצי, אחרי כן הצליח להעלות עוד סכום מה, אבל באניה נשאר עוד סכום של עשרים ושנים מיליון. במשך הזמן כוסתה האניה בחול ובצמחי ים ועתה היא נמצאת בעומק של שלשים רגל למטה מקרקעותו של הים. בשנה הזאת נגשה חברה אנגלית אחת להרים ע"י מכונות שונות את החול מעל האניה, וכבר בדקו ומצאו את המקום, ששם טמונה האניה הזאת, ויש תקוה, כי ההון הגדול הטמון בים יועל אל היבשה.

"הצפירה", שנה שלושים ושבע, גליון מס' 49, 12 במרץ 1911, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

טביעת אנית המגן "ויקטוריא" – 1893

HMS_Victoria_(1887)_William_Frederick_Mitchell
אנית המערכה אה"מ "ויקטוריה", ציור מאת William Frederick Mitchell, בין 1885 ל-1893. המקור: ויקישיתוף

תלגרמות

לונדון 16 (28) יוני. מבירות מודיעים על אדות טביעת אנית המגן „ויקטוריא“ לאמר: אחרי התנגש האניה „ויקטוריא“ בהאניה „קאמפערדאון“ הסב האדמיראל טריאן את האניה „ויקטוריא“ אל החוף בתקותו כי תשקע ותנח על קרקע הים במקום בלתי עמוק. כל החולים והאסורים הועלו על מכסה האניה. ויהי אחרי עבור רגעי מספר החלה האניה להשקע במים, ואז קרא האדמיראל לכל האנשים הנמצאים באניה: „ימלט כל איש את נפשו בכל אופן יכלתו!“ ויקפצו כל האנשים המימה ואך האדמיראל בלבדו נשאר על מכסה האניה. עברו רגעים אחדים והאניה נהפכה על פניה ושני קולות מפץ נורא נשמעו, והאניה ירדה במצולות.

"הצפירה", שנה עשרים, מס', 134, 29 ביוני 1893, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

דיגת הפנינים בארץ-ישראל – 1913

דיגת הפנינים בארץ-ישראל.

באיזה עתונים אני קורא איזו הצעות על אדות צידת שבלולים או קונכאות ודיגת פנינים בחופי ארץ ישראל, ומוצא אני לנכון למסור תמציתן של ההצעות האלו:

אלה אשר עסקו במקצוע זה, כבר ידעו מזמן רב כי גם בהירדן, בנחל יבוק, ובים כנרת נמצאים קונכאות ושבלולים הרבה מאד, כי טבע המים ומזג האקלים גורמים להפראתם של אלה. אבל בכל זאת לא נחקרה השאלה הזאת כראוי, למען שיהיה אפשר לבא לידי מסקנות ברורות, על כמותם ואיכותם של בעלי הקליפות הללו והסבה מובנה, היות כי עבודת הפנינים נעשית בימינו על יסוד המדעים החדישים ובעזרת כלי מלאכה חדישים – ומה פלא אם בארץ ישראל, ואפילו בכל אזיא, עוד לא נעשו נסיונות כאלה.

עד עתה היו רגילים לעסוק במקצוע זה, בציד הפנינים, עפ"י רוב רק בשני הימים הללו, בים האדום, (ים סוף) ובלשון הים הפרסי, ובמקצת גם בחופי ים התיכון וים ההודי.

התחנות העיקריות והיותר גדולות נמצאות בהחופים הדרומים-מזרחים של ארץ ערב. שם ידיגו את הקונכאות והשבלולים מהמינים היותר יקרים במחירים שהם נמכרים באירפה במחיר 1500 עד 2000 פראנק כל טון. והפנינים הנמצאים בהם נשלחים עפ"י רוב לפריז וללונדון, ומשם יביאום סוחרי אוסטריה ואשכנז ע"י סוכניהם המיוחדים.

גם בשני עברי ים סוף, ועל האיים אשר בלשון ים הפרסי, נמצאים בתי עבודה למקצוע זה. הפועלים הם ברובם מבני הארץ, ערביים ובידואים, והעבודה נעשית באופן פרימיטיבי הכרוכה בסכנת נפשות.

סדר העבודה הוא ככה:

דיגת הקונכאות או השבלולים תחל בחדש מרץ וגומרת במאי, ואח"כ היא מתחלת שנית בספטמבר וגומרת בסוף אוקטובר, מפני שבזמנים אלו מי הימים ההם הם צלולים ושקטים ואפשר לצפות ולהסתכל בעומק עשר או חמש עשרה רגל. הערבים נכנסים שנים שנים בכל דוגה, כשהם ערומים, ומסתכלים וצופים אל תוך המים, ובראותם קונכא על קרקע הים אז יצלול אחד מהם הימה לצוד את הציד המבוקש בחריצות מפליאה, כי כן הורגלו מימי ילדותם בזה. אבל לא לעתים רחוקות יש עליהם להלחם עם תנין-החרב (שווערד-פיש), שאַרק אשר כברק יטוש על הדיג ויבתקהו בחרבו, לעיני הדיג השני היושב בדוגה ומביט בצרת נפש אל מחזה העצב ואין לאל ידו להושיע.

לעומת זה, הנה צודי-הפנינים באמריקה אינם מסכנים נפשם כלל. הם כבר משתמשים בההמצאות החדישות, ובמיוחד במיני מלקחים ארוכים אשר בהם ידיגו קונכאות ביום אחד יותר מאשר יעלו בידי הערבים במשך שבוע ימים.

מהראוי היה כי מוסדותינו הכספיים יתענינו במקצוע זה, וישלחו מוּמחים מיוחדים לחקור את המקומות ההם שאפשר ליסד שמה אינדוסטריה למקצוע זה עפ"י המכשירים החדישים, ולהשתדל בהשגת קונציות, והיה זה מקור חדש וגדול נפתח לפרנסת כמה מאות נפשות. וגם תביא מהפכה גמורה בכל המקצוע הזה בכל ארץ-ערב.

מ.

"מוריה", שנה חמישית, מס' 388, 10 בדצמבר 1913, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

אניות ההולכות מתחת למים – 1914

שונות.

אניות ההולכות מתחת למים.

הפרופיסור הצרפתי טורניי, הוכיח בספרו אשר הוציא בימים האלה, כי האניות האלה אינן המצאה חדשה, כאשר חשבו עד היום, כי כבר נודעה לאנשים גם בשנים קדמוניות.

במאה השבע עשרה למספרם, כבר בנו אניות ההולכות למים, אך המצאתן ישנה הרבה יותר מאד. גם הפילוסוף אריסטו יספר על אניה כזאת, כאשר עשה אלכסנדר מלך מקדון לחפצו בעת הלחמו על עיר החוף צור, שלש מאות שנה לפני הספירה הנוצרית.

איש דני ושמו קרנליוס ון דריבל הפליא את יושבי לונדון בשנת 1620 באניה תחת-מימית אשר בנה, ואשר הובילה שנים עשר נוסעים ובהם המלך האנגלי יעקב הראשון.

ולפני הימים ההם, בשנת 1534, יעץ נזיר אחד, כי יבנו אניה של מתכת, אשר לא יוכלו המים לבא בה ואשר תוכל לשאת ולסבול את לחץ המים ממעל, כי יעמסו אל תוך האניה הזאת משא לפי משקל המים, אשר תקח האניה את מקומם, ויעשו לה אופנים. אז תלך האניה על קרקע הים או הנהר, או כי יעשו לה משוטות ושטה לא עמוק מתחת לים. אויר יובא אליה דרך צנורי עור, אשר לא יוכלו המים לבא בם. על-ידי הצנורות האלה יוכלו אנשי האניה גם לבא בדברים עם האנשים אשר על הארץ.

גם הציע עוד הצעות אחרות על-דבר בנין אניות תחת-מימיות. ההצעה האחת לעשות אותה כתבנית פעמון גדול אשר בו חלונות רבים ומכסהו שטוח, למען תוכל להוביל עמה נוסעים. השנית, לעשות את האניה תבנית דג למען תוכל האניה לשוב על עבריה הנה והנה על נקלה על האופנים אשר יעשו לה מתחת. אויר לנשימה יביאו אליה דרך מכונות עור, אשר יבא ויצא דרכן האויר. אור יתנו לאניה דיגי הפוספור המפיצים מתוכם אור, אשר בתוך הים. ולמען דעת את הדרך ילכו בה יהיה להם המחט הצפוני.

אניה תחת-מימית כזאת נבנתה אח"כ בשנת 1540 על-ידי הצרפתי פרדין וגם היתה טובה ודרושה אל החפץ.

"החרות", שנה שביעית, גליון ח (8), 2 באוקטובר 1914, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תחבולות תופשי המשוט באיי המארשאללים – 1887

„נוסעים“ בעלי כנף.

עוד היום יחשבו מסעי העופות לחידה סתומה אשר חכמי הטבע יבקשו לה פתרונים. למען הבין את פשר הדבר איזה הדרך יעברו העופות יַמִים רחוקים ולא יטו מנתיבותיהם ומגמת פניהם במרחבי האויר, נחוץ לנו להניח יסוד מוסד כי העופות חוננו מאת הטבע בכח הראות חזק מאד ומגבהי האויר ששם ירחפו ישימו תמיד לנוכח פניהם חוף היבשת אשר אליו ישאו את נפשם. […] אולם מהדבר הזה לא נוכל עוד להביא ראיה על מרחקים גדולים יותר ממאה מיל אשר העופות מוכרחים לשום נכח פניהם, לו גם נניח שהמה עוברים את הים במקומות אשר חלקי היבשה אינם רחוקים כל כך זה מזה.

[…]

אבל בימים האחרונים הפיצו השקפותיו של אחד הפקידים לחיל הים אור בהיר על פני השאלה הזאת אשר ערפל חתולתה. רב החובל של אחת האניות המלחמה האשכנזיות זעבעלין ספר להפרופיסור מאֶביוס את התחבולה אשר על פיה יאחזו דרכם בנבכי ים יושבי חבל האיים המארשאללים וימצאו בו נתיבותיהם ויאמר, כי לפי השערתו ימצאו גם עופות המסע את דרכם במסעיהם הרחוקים. יושבי האיים הנזכרים המה עוברי אורחות ימים מהירים ואמיצי לב, ובצינותיהם הקטנות יעברו מרחקים גדולים מן 500 עד 1000 וויערסט. אולם בדרך רחוקה כזאת לא  יעברו יחידים, אך לפחות יתאספו 15 צינות ולעתים גם עד חמשים, ובראשם יעמוד איש אחד אשר יבחרו מקרבם וישימוהו להם לראש ועל ידו יפקידו תופשי משוט מהירים במלאכתם והיה להם למורה דרך ויעבור בראשם. בין תופשי המשוט אשר באיים האלה ימצאו אנשי חיל הרוצים במלאכתם הראויים לשם ולתהלה, כי בלי כלי הקאָמפאס וחבל המודד את עומק הים, בלי כל מפה וידיעה קלה במצב הכוכבים ומשטריהם יעברו בטח בים הגדול מרחקים גדולים של איזו מאות מיל. גם הטבע יעזור לא מעט ליושבי האיים האלה לפלס להם נתיב במים אדירים, כי במקומות האלה נושב רוח הפאססאט מפאת צפונית מזרחית ויך בים גלים אשר ידודון ידודון עד המעלה השתים עשרה או ארבע העשרה ברוחב הדרומי, והרוחות הנושבות לפרקים על פני הים לא יעצרו אותם בלכתם ולא ימחו רישומם מעל פני הים. את זרם דכיי המים האלה ישימו תופשי המשוט אשר באיים האלה להם לקו והזווית הסגורה בין הצינה ודכיי הים למשקלת, ועל פיהם ידעו את הדרך ילכו בה ואת הפנה אשר אליה יפנו, ובידעם היטב את זרמי מי הים ומגמת פניהם ידעו להשתמש בהם לעת מצוא ולהוביל על פיהם צינותיהם. עפ"י רוב יעשו דרכם לאור היום והצינות תלכנה רחוקות זו מזו בקו ישר אל המקום אשר שמה פניהם מועדות. אולם הצינות לא תרחקנה אשה מרעותה מרחק רב ויושבי האחת יוכלו להראות ליושבי השניה אותות שונים, ואם יושבי האחת יראו אִי או דבר אחר הראוי לשום אליו לב, אז כעבור רגעי מספר יודע הדבר הזה ליושבי יתר הצינות, ויען כי מדת הקו אשר עליו תעבורנה הצינות ארוכה מאד, לכן מן הנמנע הוא אשר כל האורחה תעבור על פני אחד האיים ולא יראה לעיניה, ואף כי האיים אשר במקומות האלה נמוכים הם עד מאד ולא יתנשאו על פני מי הים. בלילה תקרבנה הצינות אשה לרעותה ולא תתפרדנה מיראה פן תתע האחת מהן מדרכה באשון הלילה ותאבד דרך.

אחרי הדברים האלה קרוב מאד הדבר, כי עופות השמים אחזו בתחבולות אשר החזיקו בהן תופשי המשוט באיי המארשאללים וגם המה יפלסו מעגליהם עפ"י תנועת גלי הים. לעיני העופות עת ימריאו במרום יגלה מרחב גדול על הים, והגלים המתנועעים על עבר פניו יראו להם כקוים מקבילים ישרים ההולכים ונעים אל פנה ידועה ועל פיהם יאחזו דרכם ויסעו למחוז חפצם. ולראיה נאמנה לההשערה הזאת יהיה לנו לפי הערת מאֶביוס החזון הזה.

[…]

"היום" (סנקט פטרבורג), שנה שניה, מס' 115, 10 ביוני 1887, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

פריצי חיות על מכסה האניה – 1874

מכתבים מלאמזא.

[…]

אחד הרודים בפריצי חיות ראבינזאהן הנודע לשם הביא בירח העבר בצי אדיר לוויאנדאטטע (Wyandotte) באמיריקה את אספת חיתו-טרף (מענאזעריע) אשר לו, אשר ביניהם הכי-נכבדים ראם בעל הקרנים (נאזהארן) ושנהב כביר כח מאד אשר בשם "Old Emperor" יכונה. באשמת שומר הכלוב הוציא בן-הראמים מסד רגלו ויצא מן השבכה ויעל כשואה על השנהב שכנו ויתגר אתו מלחמה. נורא ואיום היה המחזה בהלחם שני מצוקי ארץ האלה במלחמת תנופה וביד חזקה על מכסה האניה! כל הכלים אשר עמדו לשטן להם על שדי-קרב הטילו אל משברי ים והאניה חשבה להשבר מדהרות דהרות האבירים האלה ומשאונם ושאננם. לשוא כלו כל תופשי משוט אשר בא לעזרת האניה הסוערה כל כחם להפריד בין עצומים האלה ולהשביח שצף קצפם. לשוא נתן מלך בני-שחץ האלה ראבינזאהן צו לירות בכדורי מות על אלה האיתנים ולהצעידם למלך בלהות. חצי מות ואבדון התמוללו על עבי גבי מגינם ועל עורם כעין התחרא והמה הגדילו עצומיהם ויתמרמרו איש אל רעהו באף ובחמה ובכח גדול עד כי נדדה האניה בלב ים כאשר ינוד הקנה במים, והאניה ומלואה ירדו תהומות, לולא הפליא ה' ראבינזאהן עצה בראותו כי רעה נגד פניו ויתן צו לבעל-המכונה להמטיר אש ורוח זלעפות מקיטור המכונה על שני הלוחמים האלה. עצתו לא נשארה מעל, כי אחרי אשר המטיר עליהם בלחומם נהרי נחלי שלהבת (דאמפף) רגעים אחדים, הרעים הפיל בקול גאונו ויסוג אחור והראם נס מן המערכה ויתחבא בירכתי בית כלאו. לשני הלוחמים לא אונה כל רע ממלחמתם העצומה, אך שנים עשר סוסים נהרגו בעצומותם וחיות קטנות עם גדולות נדעכו ממקומם ויצללו במים אדירים.

"המגיד", שנה שמונה עשרה, מס' 37, 16 בספטמבר 1874, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.

תופשי המשוט הערביים בחוף יפו – 1873

אזיא

ירושלם. בש"א לחדש אייר תרל"ג. – עזובת הטירקיא בכלל ושממות אה"ק בפרט, חטפה מבני ציון היקרים אחד מבחירי ויקירי בניה המסולאים בפז. כנודע, כל חופי הים אשר בטירקיא הנם עזובים, והממשלה איננה חולה עליהם להטיבם באשר לאל ידה. אבל לעזובת ושממות חוף יפו, אין ערוך בכל חופי הטירקיא. בכל חופי הטירקיא מוכרחים היורדים אל האניות והעולים אל היבשה, למסור נפשם ומאדם באניות משוט אשר בהן ירדו מהחוף אל האניה ומהאניה יעלו בה אל החוף. ואין בכל חופי טירקיא נמל כמו בחופי אורופא אשר האניות הגדולות תקרבנה אל הנמל וממנו יעלו  וירדו עוברי ארחות ימים. וחוף יפו הוא עוד יותר רע, כי בו אין מסתור ומחסה להאניות, כי החוף פרוץ לכל עבריו, והאניות תעמודנה הרחק מאד מאד מהיבשה, למען תוכלנה לברוח על נפשן אם יתנשא רוח מצויה על הים לבלי תדחקם הרוח בהחול אשר מצד אחד של החוף או לנפצם ככלי חרש על הסלעים הנמצאים שם מצד השני. החפץ לרדת באניות הקטור מוכרח ללכת באנית משוט ערך חצי שעה על פני הים עד בואו אל האניה הגדולה. תופשי המשוט הנם ערביים פראי אדם, וכאשר יפחידו את האיש הבא בידם באימת מות, יאמרו אחרי כן: מה עשיתי? הלא רק משחק הייתי!“ והיה כאשר ימלאו את אנית המשוט יותר מאשר תוכל שאת עם האורחים אשר קצבו להם בטרם רדתם בהאניה את המחיר אשר יתנו להם עבור ההעברה, יעמידו את האניה באמצע הדרך ויאספו את שכר ההעברה מהנוסעים, ויבקשו מהם כפלים מכפי שקצבו בראשונה, ואם הנוסעים לא יאבו למלאות חפצם אזי יחלו להטות את האניה על צדיה ויפחידו את הנוסעים להשליכם הימה עד כי מוכרחים לתת להם ככל אשר ישאלו מהם. ובהיותם בהולים על השכר, לא ישגיחו היטב בלכתם על הים לבלי יפגעו בסלעי נגף אשר בים, כי עיניהם לא יתנו על דרכם כי אם על אנית הקטור או על היבשה ילטשו לראות אם יש שם עוד אורחים להעבירם.

נמל יפו, תצלום בספר מ-1898. המקור: ויקישיתוף

ויהי ביום ו' שבוע העבר העבירו תופשי אניות המשוט מהחוף אשר ביפו אל אנית הקטור ההולכת לביירות, שלשה יהודים ואיזה נוצרים. ובאשר רבים היו על החוף אשר רצו גם המה לרדת באנית הקטור לא שמו המעבירים את עיניהם על דרכם וימהרו ללכת למען ישובו במהרה לקחת הנשארים ויפגעו בסלע נגף ונשברה האניה והאנשים אשר בה נפלו למצולת ים, אך שנים מהיהודים ואחד מהנוצרים נצולו בדרך נס. האיש היהודי אשר נטבע בים, הוא האברך היהודי היקר תום דרך הצנע לכת כמר אליהו בהחה"ש והכולל הצדיק המפורסם מוה' אברהם באצראווי זצ"ל. האברך הנז' הוא מבני העשירים ונשא ותן בכספו באמונה, וקבע עתים לתורה ועבודה, לא פנה לבו אל כל התהפוכות אשר תתילדנה יום יום בעה"ק, כי אם נוכח ה' היה דרכו כל הימים. ועל תום דרכו ויושר לכתו אהוב ורצוי היה בעיני כל בני ציון. גם הישמעאלים והנוצרים אשר נשאו ונתנו עמו כבדוהו מאד על אמון רוחו.

גוית הנטבע נמצאה אחרי כן והובלה לקברות בכבוד גדול בעה"ק יפו וירב המספד עד למאד. גם פה כל עין הורידה עליו דמעות כראוי להוריד על אדם כשר וישר.

ינחם ה' את אבילי ציון ואת המתאבלים על הנאסף בלא יומו ובתוכם גם אנכי שאר בשרו.

בנימין זאב הלוי ספיר

"הלבנון", שנה תשיעית , מס' 41, 11 ביוני 1873, עמ' 7. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.