פנים הצוללת "פרוטקטור" שבנה סיימון לייק, 1903. המקור: ויקישיתוף
סירות מתחת למים.
בעת האחרונה הולכת ומתפשטת הדעה, כי בעוד ימים לא רחוקים יבוא שנוי נמרץ בשטח מגן הים. חסן כל ממלכה ועזוזה נחשב עד כה לפי מספר הציים האדירים, אניות השריון ואניות המרוץ הגדולות והכבירות; הענקים האלה, שהם כמבצרים על פני המים, יכריעו במספרם, בכחם ובפיות תותחיהם את כף הנצחון במלחמה בים.
אכן האסונות הרבים שקרו בימים האחרונים נתנו תקף לרעיון, כי עתידות נקפו לא לאניות השריון והמרוץ בעבי גבי מגניהן, אך לאניות הפחים הקטנות והקלות, ולסירות מתחת למים. הנסיון הראה, כי טורפידיה אחת קולעת אל השערה מצא און לה להרוס ולהשמיד אנית-שריון בצורה וגדולה, בעוד אשר בהון הכביר שיוציאו לבנין הענק הזה יוכלו לבנות כעשרים טורפידיות וסירות מתחת למים.
המצאת הסירות השטות כדגים במי הים לא תמול היא, וכבר עברו עליה עשרות בשנים. לפני חמשים שנה עשה האינזיניר בויער את הבחינות הראשונות באניות ממין זה. הבחינות היו קשות; הסירה היתה „עִוֶרֶת“, זאת אומרת: מרגע שקוע הסירה מתחת למים לא יכלו עוד היושבים בה לראות מה נעשה למעלה, אולי הולכת וקרבה איזו אניה, אולי עת לצוף ולעלות, או אולי סכנה נשקפת להופיע עתה.
מלבד „העורון“ היו עוד מגרעות אחרות בסירה הזאת: היא צללה למטה ועלתה למעלה בכבדות רבה; לא מצאו תחבלה להבריא את האויר בקרב האניה, הנהגתה היתה לא בשלמות ותנועותיה היו במכונות הפעולות בידי אדם. ואחרי כל המגרעות האלה הצליחה סירה כזאת בשנת 1864, במלחמת האזרחים בכנסיות הברית של אמריקא הצפונית, להטביע ולהוריד מצולה אנית-מלחמה גדולה „הויסטאנָיק“ ותתן בזה את הנצחון לכנסיות הצפון.
הצעד הראשון הזה עלה בקרבנות רבים. שלש פעמים טבעה הסירה ושלש פעמים הוציאוה אבל אחרו המועד, כי אנשיה נמצאו פגרים מתים. ובכל זאת לא רפו ידי הממציאים. לאט לאט הסירו מגרעותיה, עשו בה תקונים שונים, ובעתים האחרונות הביאה לידי שלמות רבה: היא תוכל להתנועע חפשית במעמקי הים ולצלול בכל רגע שתחפץ. את „העורון“ הסירו ע"י „עין“, והוא מוכני הבולט מן האניה ובו זכוכיות שקופות; בהיות הסירה על המים יוכל המפקד לראות בעזרת העין מה נעשה במרחק רב מסביב. מובן, כי ברגע צלול הסירה תהיה „העין“ ללא הועיל, ועל כן נטל על הסירה להתרומם ולעלות כפעם בפעם, למען ראות את הנעשה על פני הים. אכן בעזרת העין לא ימש חשך גם בהיות הסירה מתחת, כי אור קפאון יהיה בה.
הכח המניע את הסירה מתחת למים הוא האיליקטרון ע"י התקונים החדשים במקצוע זה תוכל הסירה לעבור בעמקי הים מהלך מאתים קילומטר (הק"מ הוא פחות מעט מן הוויאָרסט הרוסית) או להמצא בתהום זמן אשר יספיק לדרך כזו, והוא משך 6-5 שעות.
החלק הנכבד ביותר בסירה כזאת הוא המוכני לזריקת טורפידין, הפועל בעזרת אויר נלחץ. מוכני זה הוא בתבנית קנה חלול, סגור חותם צר, לבל יחדרו אליו אויר ומים, והוא נפתח רק בעת זריקת הטורפידה. בכל סירה נמצאות מארבע עד שש טורפידות, ויען כי בהיותה נהוגה היטב תוכל לגשת קרוב מאד אל אנית השריון, ע"כ תוכל לקלוע אל המטרה ולהשמיד בפח אחד ענק נורא, להוריד תהומות אותו ואת כל מבצרי תלפיותיו ותותחיו ואנשיו.
בנין אנית-שריון עולה למיליונים רבים, ובנין המזיק הקטן המסתתר עולה לא יתר מסך 250,000 רובל. ובכן במחיר אנית-שריון אחת יוכלו לכונן מחנה של איזה עשרות סירות קטנות.
ואבדת הנפשות בסירה שמתחת למים אם תהרס איננה גדולה גם היא, ותחת אשר באנית-שריון תאבדנה מאות נפש, נמצאים בסירה רק אנשים אחדים, ולכל היותר – כעשרה עשרים.
הישיבה בתוך הסירה, אשר לפנים היתה קשה ולא אחת היה סופה מיתת חניקה, איננה עתה מסוכנת כל עיקר. ממציא הסירה האמריקאנית הקאפיטן סיימון לאקע קרא פעמים רבות לחבריו לאכול אתו ארוחת הצהרים בקרב הסירה, והאמריקאנים, הרודפים אחרי דברים מפליאים, הלכו בחמדה לקריאתו, כי לאו בכל יומו מתרחש לסעוד בתהום הים…
הממלכות מחזיקות בסוד כמוס את אפן מבנה הסירות מתחת למים, ועל כן אין הקהל יודע סדרי בנינן. כל ממלכה מתחרה להעביר את רעותיה בשכלול הסירות, ולכן אין לדעת למי היתרון. אך זאת נדע, כי הצרפתים והאמריקאנים מטפלים ביותר בשכלולן; האנגלים והאשכנזים לא יטמנו ידם גם המה ועמלו להיות לפנים ולא לאחור.
אנגלי אחד, שישב בסירה מתחת למים, מספר לאמר: „בעת צלול הסירה יחוש האדם היושב בה רגשות משונות. הנך חש היטב את לחץ המים על קירות הסירה. האור בפנים מספיק לגמרי; הוא חודר ובא ע"י פתחי הזכוכית הרבים הנמצאים במגדל הקטן העשוי להשקיף במעלה הסירה. האור הזה דומה לבין השמשות. גוונו ירקרק והוא חודר מטה כדי אמות אחדות. בהשקיפנו דרך הפתחים האלה אל השמים נוכל להכיר אם כסו בעננים או אור השמש פרוש על הים. הרגש הראשון של האדם מתחת למים הוא כעין רגש חֵרָשׁון. אין תפונה, כי הרגש הנפלא הזה יתקפנו בעל כרחנו על ידי הידיעה, כי אין עזרה לנו פה וכי הננו סגורים בשטח קטן כזה. את תנועת הסירה לא נחוש כלל, גם בלכתה בכל תקף מהלכה, המגיע לשבעה קשרים בשעה. רגש הדממה המוחלטת מסביב יעש עלינו רשם כביר. בכל עת המצאי בסירה מתחת למים חשתי רעש באזני ונדמה לי, כי עוד מעט והיתה עלי יד מחלת הים. כל האנשים הנמצאים בסירה יהיו בזמן לא ארוך חִוְרי פנים, והסבה לזה הוא ודאי האויר הרע בסירה הסגורה מכל עבריה“.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 87, 29 באפריל 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הסיירת האמריקאית USS North Carolina, שנה: 1911 לערך. המקור: ויקישיתוף
יפו
[…]
האניה הגדולה Nord Kar Lien מארצות הברית עומדת כעת בנמל עירנו, בה יש 860 אנשי-צבא-ימיים ומהם 16 יהודים, וכעשרים שחורים, מספר המקלעים 42 – מהם 24 קטנים כשני מתר כל אחד, 18 כארבע מתר כ"א. גם יש 2 מקלעים גדולים. אורך הפה של המקלעים האלה 5 מתר. האניה הזאת מכילה 2 תרפידים, 2 אניות-קטור קטנות, 2 אניות קטנות ההולכות תחת המים, גם יש בה תלגרף בלי חוטים ותליפון. 5 עששיות חשמליות מאירות בה. האניה טוענת 14000 טון סחורה.
ביום א' עלו עליה תלמידי התחכמוני ועזרה וביום ב' עלו עליה כל תלמידי שערי תורה עם מוריהם.
היום אחר הצהרים כבבר נסעה מפה לבירוט ומבירוט, תלך למרסין ומשם לנפולי ושם תחכה עד אשר תקבל ידיעה לאן תעשה דרכה. מטרת נסיעתה היא רק להתלמד במימי ים התיכון.
בן אברהם.
"החרות", שנה ראשונה, מס' 12, 18 ביוני 1909, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
האמיריה האנגלית פרסמה בעתוני לונדון אגרת ארוכה, מבארת היא בה מה עשתה הימיה האנגלית מיום שהחלה המלחמה הארפית הכללית ועד היום. אגרת זו הכתבה במלים מדודות, שאין בהן אף קורטוב של התפארות נפוחה, נותנת מושג נאמן באמת מכחה העצום של אנגליה על הים ומבארת למדי, מדוע אין איש באנגליה מסופק בסוף נצחונם של האנגלים.
האגרת הזאת אומרת בקירוב:
ראשית מעשיה של האמיריה האנגלית היתה, בו ברגע שהוכרזה המלחמה בין אנגליה וגרמניה, לתפס את כל האניות המסחריות של הגרמנים בכל מקום שהם. פקודות ניתנו מיד לכל הנהלות הימיה האנגלית באנגליה עצמה ובמושבותיה כלן, ומיד הושם עקול על יותר ממאתים ושלשים אניות גרמניות, קטנות וגדולות, שהן שבעה למאה מהימיה המסחרית הגרמנית.
בה בעת נשבו גם כעשרים אניות אוסתריות, שהן עשרים למאה מהימיה המסחרית האוסתרית.
יותר מחמש מאות אניות גרמניות הספיקו להנצל לנמלים לעלנים, ואולם לפי חקי העמים חייבות הן להשאר בנמלים האלה עד לסוף המלחמה אם אין הן רוצות שיתפסון האנגלים, ובזה עוד עשרים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית מוסגרות הן ואין להן כל אפשרות לבוא לעזרת ארצן. עוד חמשה למאה מימיה זו נשבו על ידי האנגלים במשך נסיעתן ממימי המרחק לארצן חזרה, זאת אומרת ששנים ושלשים למאה מהימיה המסחרית הגרמנית (כמעט שליש) עומדים הם תחת השגחת האמיריה האנגלית.
אז החלה פעולתה של ימית-המלחמה האנגלית. בראשונה נסגר מעבר דובר-כלה, בין אנגליה וצרפת. אחר כך נשלחו אניות-משמר רבות לצפון שוטלנד, עד לאיי שטלנד ומשם – עד לגדות נורגיה, ובאופן זה נסגר הים הצפוני כליל גם מצדו הצפוני. ספינות-מלחמה גרמניות הרהיבו אמנם עוז לשוטט עדיין במימי הים הצפוני, ואחדות מהן נגעו גם בשפת-הים האנגלית ותפזרנה פצצות במימי התמזה. אך האניה האנגלית „אמפיון“ הטביעה במצולות שתים מאניות-המלחמה הגרמניות ומאז לא העיזו הגרמנים יותר לגש עד אנגליה; אכן, ה„אמפיוון“ עצמה פגעה באחת הפצצות ההן ותטבע. בין הנטבעים של אניה זו נמנו עשרים מלחים גרמנים, שהצילום האנגלים מעל האניות הגרמניות אשר צללו.
לאט לאט נתקרבו אניות המלחמה האנגליות בשטה ובהדרגה למימי גרמניה עצמה, עד שחגרו לה חגורה אמתית, שהחלה בהולנדיה וגמרה בדניה. בכל הים הצפוני, זאת אומרת בים היחיד אשר ממנו לגרמניה חלון פתוח אל העולם הגדול, לא נמצאה יותר אף אניה גרמנית אחת. המבורג, ברמן, אמדן – אלה שלשת הנמלים הגרמנים הגדולים, ושיום-יום היו יוצאות מתוכם ונכנסות לתוכם חליפות לא פחות מארבע מאות אניות ליום – נשארו סגורות ומסוגרות כיריחו בשעתה, אין יוצא ואין בא.
בחמשה עשר אגוסטוס, כשנתברר להצי האנגלי, כי עיקר המטרה האנגלית – הפסקת כל יחס מסחרי בין גרמניה והעולם הגדול – הושגה כבר וכי אניות המלחמה הגרמניות אינן מעיזות להתראות במימי הים הצפוני, השתמשו האנגלים בערמה קטנה: החלו להתרחק מקרבת הים הגרמני, ממבלי שבטלו את החגורה השומרת על מוצאות גרמניה הימית.
בינתים יצא צי אנגלי, וילכד את האי סמואה, גאונה של גרמניה באוקינוס השוקט. צי אנגלי רדף אחרי אניות-המלחמה הגרמניות בים הסיני, אשר רצו להרעיש את חופי הודו, ויבריחן עד לנמל קיאו טשאו הגרמני (במדינת סין), ושם הסגירון עכשיו היפנים. צי שלישי הרעיש את נמל דאר-אלסלאם באפריקה המזרחית הגרמנית. צי רביעי באוקיאנוס האטלנטי את האניה הגרמנית הגדולה „קיסר וילהלם הגדול“. צי חמשי הבריח בים התיכון את האניות „גבן“ ו„ברסלו“ והטביע אנית-מלחמה אוסתרית בקרבת קורפו.
והיום – חפשים הם כל הימים מאניות-מלחמה גרמניות, ואפילו אניות מסחר גרמניות אינן משוטטות על פניהם. גרמניה הימית סגורה לגמרי, המבורג וברמן צועדות בצעדי ענק לעמת המשבר והרעב ואניות המסחר והנוסעים של אנגליה, במספר שלשים אלף, מתמידות הן לערב מערבן ולהתמיד יחסה של אנגליה עם כל מדינות העולם.
זהו כחה של אנגליה, כחה האדיר על הים, שלא היה כמותו בעולם מלפנים ועד היום. ואם לכחה זה, אשר הציל גם את חפי צרפת מתקיפות האניות הגרמניות, נוסיף גם את כח הים של רוסיה ושל צרפת, ישערו הקוראים על נקלה מהו הכח הימי העצום הזה ומה זאת אומרת כשאנגליה מכריזה, מתוך פיהם של אסקית וגריי, „גרמניה תשלם את הוצאות המלחמה עד להפרוטה האחרונה“ …
במלחמה ארפית זו – כחה של אנגליה הוא אשר יכריע הכף!
ימים אחדים אחרי-כן הודיעה ממשלת גרמניה בקולי-קולות, כי אוירון גרמני, אשר התנשא על פני הים הצפוני, מצא שהים הזה חפשי כלו מאניות האויב, כי האנגלים אינם מעיזים לקרב אל חפי גרמניה, כי אניות המסחר תוכלנה שוב להחל בפעולתן המסחרית.
להודעה זו חכתה האמיריה האנגלית, ומיד ניתנה פקודה להצי האנגלי להראות להגרמנים שאין לזלזל בהבריטים.
הצי האנגלי מהר למימי גרמניה היותר קרובים, ובהגיע חלוציו לאי הלגולנד נודע להם כי אמנם יצאו אניות-מלחמה גרמניות רבות מחוץ לתעלת קיל ותשוטטנה הלך ושוב לארך חפי גרמניה בין דניה בצפון והמבורג-ברמן בדרום.
ויפקד האמיר האנגלי להצי לתקף מיד, ובפתאמיות מרעישה, את האניות הגרמניות. הדבר קרה באשמרת הבקר, ערפל עבה הסתיר קצת את מעשי האנגלים ולא יכלו הגרמנים לדעת מה מספר האניות האנגליות – אם רק אחדות או צי עצום. לכן לא נמלטו בעוד מועד, בקוותם להטביע את האנגלים.
אך האנגלים הגיחו על האויב כל כח ועד הצהרים נגמר הכל:
ארבע ספינות גרמניות גדולות ושלש קטנות נטבעו לא רחוק מהאי הלגולנד, אניה גדולה החלה לעלות באש ושאר האניות, שנזוקו כלן, נמלטו לתוך התעלה.
מאז לא נתגלו יותר כל ספינות גרמניות של מלחמה במימי הים הצפוני.
"האור" (לפנים "הצבי"–"השקפה"), שנה שלושים ושתיים, מס' 34, 8 בספטמבר 1914, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
לונדון 1 (14) מארץ. על פי הבודזעט לשנת 1901-2 תבנינה עוד האניות האלה: שלש אניות מגן, שש אניות סובבות עם מגנים, שתי אניות סובבות מן המחלקה השלישית, חמש אניות טורפידיות, עשר אניות קונטרטורפידיות, שתי אניות קטנות וחמש אניות צפות תחת המים עשויות לפי שטת ההולאנדים. מלבד אלה תוסיפנה להתהלך בים עוד ארבעים ושמונה אניות של חברות ובהן תשמש הממשלה לצרכה כמו באניות סובבות עם מגנים. ההצעה ע"ד ההלואה לצרכי בנין האניות החדשות תבוא לפני בית הנאמנים שליחי הקהלות בפעם אחרת.
"הצפירה", שנה עשרים ושמונה, מס' 52, 15 במרץ 1901, עמ' 3. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
"פוטיומקין" בקונסטנצה, מניפה את דגל רומניה. המקור: ויקישיתוף
מכתב מרומניא.
חשכה ועלטה גדולה פרושה כעת על רומניא. המבוכה גדולה עד מאד, אין עצה ואין תבונה. וזה הדבר: מחוף גאלאטץ, סולינא, ומחוף קונסטנצי הודיעו לשר-המלחמה כי הצי הרעוואליצאנרי „ק. פאטעמקין“ שברח מאדעססי עבר דרך שם. מחוף סולינא הודיעו כדברים האלה: אתמול בבוקר אנית-מלחמה אחת גדולה רוסית אשר יש לה שני טורפילים החלה להתקרב אל החוף ורצתה להשליך עגן. אחר איזה מינוטים הסבה מזה, ותשם פניה קונסטנצה. מגאלאטץ הודיעו ג"כ כן. אח"כ באה טעליגראמה מקוסטנצי לשר-מלחמה כדברים האלה: בשעה 6 השליכה הספינה מים השחור „ק. פוטמקין“ עגנה 2 קל"מ רחוק מהחוף, בתוך הספינה נמצאים 700 אנשים.
בערב קבל שר-המלחמה ידיעה מהקאפיטאן של חוף קונסטנצי כי הספינה הרוסית קיפוטמקין עגנה שם. המארינארים הרוסים שלחו לו מכתב אשר בו בקשו בתחלה סליחתם על פשיעתם לבוא לחוף זר שלא ברשות, ואח"כ ישפכו שיחם לפניו כי לא אכלו זה שלשה ימים כו' וע"כ הציעו בקשתם שהממשלה תתמוך אותם בכל הנחוץ להם היינו: 40 טאנני (טאנני הוא חבית בת 2000 פֿונד) גחלים, 60 טאנני מים לשתיה, 8 שורים, 200 קולא שומן, 40 קולא בורית, 15 קולא טאבאק לעשן, 600 טאני מים לצרך המכונות, ואם רומניא תמלא בקשתם זאת ועזבו את קונסטנצי ויסעו לקונסטנטינופול.
בשעה שקבל שר-המלחמה את הידיעות האלה קרא לאספה את כל המיניסטרים להועץ על הענין הגדול הזה איך להתנהג. אח"כ שלח שר-המלחמה את החלטת האספה למצביא הצי הרומני בקונסטנצי לאמר: אל תתן להם שום תמיכה הן מזון, הן גחלים, והן שאר הדברים הנחוצים להם, רק באופן זה תאות להם למלאות מבוקשם אם יסגירו את הספינה עם הטורפולים בידך, אז תתמוך אותם הממשלה בכל הנחוץ להם לכלכלת גופם, והם יהיו חפשים לנפשם ליסע באשר יבחרו והממשלה הרומנית לא תמסור אותם ביד מבקשי נפשם. אם לא יקבלו את האופנים האלו שהצעתי לפניהם, – יסיים שר-המלחמה בסוף ההחלטה – אז יתגר צי שלנו מלחמה עמהם אם לא ילכו להם לדרכם לעזוב את החוף. הספינה הרוסית לא השגיחה על הפקודה ההוא, ונסו את עצמם לכנוס הלאה ולהתקרב אל החוף, אבל אנית הסובב המחופית „עליעאבעטא“ התחילה לירות לנגדם ואז הוכרחו לחזור.
אח"כ שלחו עוד הפעם מכתב ובו דברו קשות נגד רומניא, הם כתבו כך: אם הממשלה הרומנית לא תתמוך אותנו ברצונה הטוב, אז ולקחנו בחזקה, כי נתחיל להשליך כדורים על העיר. עוד הודיעו בהמכתב כי בין המתקוממים נמצאים 200 רומנים מבאסאראביע והשאר הם פולנים ופינלנדים. את המכתב הזה טלגרפו מיד לשר-המלחמה, ושר-המלחמה השיב עוד הפעם כי לא יתן להם תמיכה בשום אופן, אך ורק אם יקבלו את התנאים שהציע לפניהם בתחלה, ועבור שיפחידו אותו איננו ירא כי גם לרומניא יש אניות מלחמה. המינסטר נתן פקודה להצי „אליסאבעטא“ שיעמוד הכן ליום קרב, וגם שלח אלפי אנשי צבא מבוקרשט לקונסטנצי.
לע"ע ארצינו היא כמרקחה, להעתונים יש כעת חומר למלאות את גליונותיהם הגדולות, בהקונפרנץ שהיה בין השרים והגנרלים הגדולים אמרו כך: רומניא עומדת כעת בין המצרים, מצד אחד מוכרחה היא להראות את רגש ההומני שבה לאנשים זרים שעשו חטאים פוליטיים בארצם ונסו לארצה, כאשר כן עושים כל העמים המקולטרים, ומצד אחר לא תוכל לבוא בריב עם רוסיא, וע"כ לא יכלו לחלוט החלטה אחרת. בקונסטנצי שורר פחד גדול, הם יראים לבל יחל „ק. פוטמקין“ להשליך בומבות על העיר.
אין ספק – יאמרו העתונים הרומנים – כי פוטמקין לבדו עצום הוא לא רק מהצי „אליסאבעטא“ רק מכל הצי הרומני שעל הים ועל הדונוי, וע"כ אם יפרוץ מלחמה תהיה המלחמה קשה עד מאד. נוסף לזה יפחדו מאד מביאת הצי הסעוואסטאפלי לקונסטנצי להתאחד עם פוטמקין.
פאלטישען. משה ברקאוויטש.
* * *
אנית המערכה "גאורגי פובידונוסץ" שהצטרפה למורדים ב"פוטיומקין". המקור: ויקישיתוף
מרידת האניות בים השׁחר.
על רוסיא נאמר: אין לך יום שאין קללתו מרובה מחברו. כאשר נפילתה בהמלחמה נפלאה למאד, כן מרידותיה הפנימיות זרות ויחידות במינן. על כל המרידות שהיו עד עתה, שׁתה גם אָדעססא קציר להן, ולא האזרחים והפועלים היו המתקוממים כי אם החיל, לגיונו של המלך. שהוקם על לשמור את הסדר גם הוא לא יכול לשאת טורח הדעספוטיזמוס האכזרי הרובץ על הארץ מידי מלכו, שריו ופקידיו.
אחר אבדו הצי הבלטי נשאר לרוסיא עוד צי אחד, היא האיסכדרה בים השחור. מאיסכדרה הזאת לא יכלה אמנם רוסיא להרויח הרבה, כי אסורה היא בחופה מבלי שתוכל לצאת ממנו דרך הדאַרדאַנעללום, שמלכי אירופה חסמו עליה הדרך הזה, אבל קצת תנחומין יכלה רוסיה להתנחם שנשאר לה האיסכדרה הזאת שתוכל להבנות על ידה לעת מצוא. והנה הה; גם האיסכדרה הזאת נהרסה, אבל לא מאויביה החצונים, כי אם ממתקוממים הפנימים הקשים לאדם ביותר. אנשי החיל שעל האניה „פוטעמקין“ התאוננו ביום 28 יוני לפני שר צבאם על מאכילתם הנתן להם כי סר ממנו טעם. האדון הזה לא מצא לנחוץ לענות להמתאוננים אף דבר קל, אבל ביריה אחת המית את האיש המתאונן לפניו כשם כל החיל. חבריו יקמו נקמת רעם שמת בלא עון וכלה עתו, ויהרגו את שר הצבא ואת מפקד האניה ואת כל השרים שנודעו באכזריותם מכבר וישליכום הימה. רק את השרים שהצדיקו מעשי החיל החיו ונספחו אל הקושרים. גם האניה „ונעכא“ למדה אל מעשה רעותה „פוטעמקין“ ואנשי החיל אשר עליה אסרו את מפקדה והעמידו דגל אדום על התורן, לאות כי גם „וועכא“ בקושרים. עדי ראיה מספרים, כי באותה שעה נטפלו אניות רבות שהעמידו דגלים אדומים ולא רק החיל הפשוט כי אם גם שרים רבים אמרו למרוד, רק אחר הפצרת האדמירלים והקומנדנטים שבו מדעתם ונסעו לסעבאסטיפול.
כאשר התקרבה האניה „פוטעמקין“ לאָדעססא הודיעו כי לא יהינו שרי הפקידות לצאת להחוף נגדם, כי יהרגו כל איש הקרב אליהם. תכף התפרצה שביתה כללית של הפועלים באָדעססא והדימונסטרציות בחוצות היו כארבה לרב. הצבא החל עבודתו וקרבנות נפשות נפלו לרב, מסביבות אָדעססא נתוספו צבא, ומספר הצבא העומד עתה שם עולה לשלשים אלף, אָדעססא דומת לעיר נצורה בכל פרטותיה: הצבא מתהלך ברחובות ובשוקים, משפט מלחמה הנהג בעיר, המסחר נשבת והמלאכה בטלה, בכל מקום השלוך הס, יושבי העיר נחבאו מפחד הצבא כבר נהרגו ששה אלפים איש וסוף הדבר מי ישורנה.
האדמירל קריעגער יצא ביום 29 יוני מסיבאטיפול עם אניות מגן טורפדיות אחר אנית „פוטעמקין“ לאָדעססא. ויהי אך קרוב קרב קריעגער להחוף, ויצא הקול כי „פוטעמקין“ סגר עצמו בידי האיסכרה בלי שום עמידה על נפשו, אף ירייה אחת לא נתן „פוטעמקין“ להגנת עצמו. השמועה הזאת פרשה לה כנפים בכל קצות הארץ, והוסיפו לבשר כי קריעגער שב תכף לסיבסטיפול עם פטעמקין וחילו המונח אסיר בזיקי ברזל בירכתי הספינה, כבר חשבו זאת לאמת גמורה, ומכ"שׁ שרוסיא קימה זאת בדרךְ רשמי. בתוך כדי דבור באה השמועה מבוקרעסט, כי לחוף קונסטנאנצא באה האניה
פוטעמקין“ עם חיל 800 במספר נתברר עתה הדבר, כי האדמירל קריעגער קצר כחו נגד המורד „פוטעמקין“ וע"כ שב מהרה לסיבסטיפול, ועוד אחת מאניותיו „פובידונוסעק“ נשארה באדעסע כי נוספה גם על המורדים והתחברה „לפוטעמקין אשר יצא מאָדעססא לבוא לחופי רומניא. כאשר בא לקונסטאנצא דרש מאת פקידות רומניא לתת לו צידה ופחמים. פקידות רומניה לא מלאה שאלת פוטעמקין ואחר ואחר עשותו שם מעל"ע הפליג הימה. מטרת נסיעתו עתה לא נודעה אל נכון. שמועה אומרת, כי ראה „פוטעמקין“ שחסר לחמו ואבק שרפה מכליו, וגם פחמים אין לו רק כעשרה טון, בחר לשוב לסיבסטיפול, אם אמת בפי השמועה לא נודע עוד כשעה זו. כי בכלל נעלמו עקבות „פֿוטעמקין“ עתה ואין יודעים אי' מקומו, שמועה אחרת אומרת, כי עומד „פוטמקין“ בלב ים ומלעטים את ספינות המסחר העוברות ולוקח מהם צידה ופחמים.
על אניות הרבה מתעוררת המרידה, כן מודיעים כי „אלכסנדר השני“ „מינין“ „פרוט“ ועוד התקוממו אבל נשתקו בחוזקת יד. עוד מדיעים, כי כל שרי הצבא אשר באיסכדרת ים-השחור הגישו כבי בקשה לפטרם מעבודתם. יש לשער מה עזובה האיסכדרה ההיא שמעשים כאלה נגלו לעין היום, פרטי הידיעות אי אפשר עוד לדעת אל נכון יש ממקום המעשה, כי הגובנר מאדעססא שלח אחר עורכי העתונים והזהירם שבל יגלו מכל הנעשה בעיר וכל העובר ע"ז יאָסר עתונו. הגינ. איגנטיעוו בא לאדעססא ובידו כח הרשאה מהצאר לעשות כל מה שיראה בעיניו טוב ונחוץ להשתיק המרידה.
* * *
אנית המערכה הרוסית "סינופ", שהשתתפה במצוד אחר "פוטיומקין". המקור: ויקישיתוף
המרידה בין האניות הרוסיות
אנית השריון „קניאז פוטעמקין“ שמטרת נסיעתה מחוף קונסטנצא לא היתה ברורה מקודם, נכנסה ביום 6 דנא לפעאָדוזיאָ, הוא חוף הדרומי של חצי-האי קרים שעמד מקודם תחת ממשלת הטרטרים ומשנת 1771 שייך החוף פעאָדוזיא לרוסיא. בהשליכה עוגן בפעאָדוזיא העמידו מנהיגי „הפוטעמקין“ לאנשי העיר אותן השאלות ששאלו בקונסטנצא לתת להם פחמים, בשר, חלב, בקר, שומן, טאבאק ועצרי גפרית ועוד. אם לא תתמלאינה השאלות הללו, ידרשו מאת האנשים לעזוב את העיר ומהאניה יחלו לירות על העיר לעשותה תל עולם. מועצות העיר השיבה דרישת „פוטעמקין“ ריקם וצבא הרגלי העומד בפעאדוזיא התקרב להחוף וקבל פני המורדים על האניה ביריות. שני אנשים על האניה הומתו ושבעה נטבעו. אנית הטורפדית המסומנת במספר 267. שנטפלה באָדעססא „לפוטעמקין“ השיבה יריה אחת על העיר. אמנם החצים עפו ממעל לעיר והלאה לא ולא הסבו כל נזק.
המולה גדולה קמה בעיר ויושביה חשו מפלט להם באשר מצאו ויצאו את העיר כל האנשים והנשים והטף, וכל אשר נשמה באפו נס מפני הפחד כי „הפוטעמקין“ יחרב את העיר רגע אחד. סופרו של „הדיילע מאיל“ הודיע מאָדעססא כי הבומברדציא כבר החלה ופעאודוזיא כלה היא כמדורת אש. כמובן הלכה השמועה הזאת מפי עתון לעתון עד שנתמלא חללו של עולם מהבומברדצא הפיאודוזית. אמנם עד מהרה נוכחו כי כל השמועה לא רק שהיא מגוזמת, אלא שמתחלתה שקר היא, כי אף ריח של בומברדציא לא הי'. „הפוטעמקין“ ראה כי שאלתו לא נתן לו אף אחר שאיים בהשתערות על העיר, ויצא מחוף פעאודוזיא וילך לו בלב ים. לפני יציאתו מהחוף שלחו האנשים כרוז לפיאודוזיא לחלקו בעולם. הכרוז נושא עליו שם „מניפסט אל העולם ההשכלי“ ומדבר רמות וגבות על התנשאות נפשם של המתקוממים הלוחמים בעד החרות נגד הביורקרטיא השפלה. „אין אנו יודעים רק את המלות האלה: מות או דרור להעם הרוסי – נאמר בהכרוז – אחרת זרה לנו. אנו רוצים שלום ואושר לרוסיא. הפסקת שפיכת הדם האי-אנושית על שדמות מנזשוריא וקריאת בלי-אחור לכנסי' קונסטיטוצינית על יסוד בחירה כללית. בעד מלואת השאלות האלה, החלטנו בדעה אחת, להלחם על אניתנו עד הנצחון או עד האבדן. נוכחים אנחנו לדעת בטח, כי כל האזרחים החפשים והפועלים של העולם כלו מרכינים ראש בסימפטיא עזה למלחמתנו בעד השלום והחרות. – תחי הקונסטיטוציא הרוסית.!
המבטאים והמלות מצלצלים יפים כשהם לעצמם, אבל בפיהם של המתקוממים שעל ה„פוטעמקין“ היו רק מושאָלים. לא "בדעה אחת" עשו מה שעשו, כי פלטים אחדים שנמלטו מהאניה דרך החוף שהשליכה שם עוגן, ספרו כי רובם של האנשים שעל האניה קצה נפשם בנדידתו התדירה של ה„פוטעמקין“ משך שבוע אחד מחוף לחוף ורצו להשלים, רק אחדים מהמורדים שהם הנהיגו את האניה בתור ועד הריבולוציוני שבתוכו היו גם שני ציביליסטים שהם היו רוח החיה באופני המרידה, רק האחדים האלה הכבידו אכפם על רוב מנין אנשי האניה. גם כי לא המיתו עצמם המתקוממים על השלום והחרות, וחוץ מהמלות „מות או דרור“ ידעו גם מלה שלישית: השלמה, נראה מסוף הדבר, כדבעינן למימר קמן.
ביום 8 בחצות הלילה שב „פוטעמקין“ לחוף קונסטנצא. הידיעה כי האניה נראתה עוד הפעם בקונסטצא, משכה אליה את כל יושבי העיר שהיו בהולים על נפשם, אף שידעו שלא שב „פוטעמקין“ אדעתא דהכי לעשות בומברדציא כמו שאיים בפעם הראשונה. שמונה מלחים מפוטעמקין באו בספינה קטנה למפקד הנמל ויביע לו דעתם, כי רוצים להסגיר עצמם בידי רומניא באו, ויחל המו"מ בדבר האופנים. שרי החוף הבטיחו להם, מה שאמרו להם עוד בפעם הראשונה, כי אם יסגירו עצמם בידי רומניא לא תאונה להם כל רע. כי רומניא אינה מסגרת לרוסיא חוטאים פוליטיים ויוכלו לשהות בארץ כאשר ייטב להם. מריש לא האמינו המתקוממים בהבטחה זו, ולבם היה נוקף, כי הבטחת שוא היא ורומניא מוציאה לרוסיא אף בעד חטא פוליטי. אבל אחר שהוסיפו שר החוף להבטיחם ע"י כי לא יסגרום כי בכלל לא נעשה חוזה כזה בין רוסיא ורומניא, החלו המתקוממים להאמין בבטחון חייהם בארץ רומניא. המתקוממים העמידו עוד שני תנאים: שהאניה תשאר בחוף רומניא ולא תסגירה לרוסיא ושהמתקוממים יקחו אתם את האוצר של האניה. לשני התנאים האלו לא הסכימו שרי החוף כי המלך קארל צוה להשיב את האניה ואת הכסף הנמצא בה לרוסיא. שמונת המלחים שנשאו ונתנו ע"ד אופני ההשלמה שבו לחבריהם שעל „פוטמקין“ והודיעום מכל המדובר ביניהם ובין שרי החוף. אז החל וכוח בין האנשים, קצתם אמרו מי יתן מותנו פה במים בעד החרות, וקצתם אמרו אחרי שאי אפשר לגמור את דבר המרידה ואין תקוה שיוכל „פוטמקין“ לבצע זממו אשר החל, אז טוב לחוש מפלט לחייהם בארצות נכריות. אחרי דעות שונות שהיו ביניהם החלטו להסגיר עצמם בחוף קונסטנצא. האניה התקרבה לחוף בשעה 12 בצהרים, שרי החוף קבלו את האניה תחת השגחתם והרימו עליה נס של דגל רומניא. קשה היה דבר זה בעיני אנשי האניה שרצו למחות נגד זה, כי דגל רוסיא חביב להם, אבל שרי החוף הוכיחום לדעת כי זהו אחד מנמוסי העמים האינטרנצינליים. האנשים ירדו מעל האניה וכל העם שנאסף מסביב להנמל קבל אותם בתרועת ששון ובקריאת הידד. התופים וחלילים רקדו וחגגו המתקוממים ושמחתם ערבה להם.
המתקוממים קבלו רשות ללכת כטוב בעיניהם, קצתם כבר נסעו למקומות שונים ברומניא וקצתם יצאו לכפרים להיות בקוצרים ולהשתכר לצורך חיי שעה. חמשים אנשים התיצבו לפני ציר רוסיא ויאמרו כי הם נשארו אמונים להצאר ורוצים לשוב לאדעססא.חושבים כי ה"אמונים האלו ישולחו לאחד מחופי רוסיא ונשפטו שם משפט מות.
ביום 9 נראו בקונסטנצא שלש טורפדות רוסיות. אחריהם באו אנית השריון „טשעסמא“ והסובב „סיניפע“. הקונטריאדמירל פיסאריעווסק והמפקד בערגער בקרו את שרי החוף והודיעום, כי יצאו לבקש את „פוטעמקין“ ובבואם הנה ראו כי פוטמקין שוהה בחוף קונסטנצא, ע"כ דורשים הם בשם ממשלת רוסיא מאת ממשלת רומניא להשיב להם את האניה ואת כל חילה ואנשיה, האניה הושבה להם אבל לא הנפשות. כומר רוסיא טהר את ה„פוטמקין“ מטמאת המרידה וכל השרים והאנשים שבאו עם האנויות הרוסיות הנזכרות נשבעו שבועת אומן להצאַר. אח"כ יצאה אנית השריון „פוטמקין“ יחד את יתר אניות הרוסיות ללכת סיבסטיפולה.
פטרוגראַד. אניות הצי של הים השחור באו בערב חג הלידה בקרב עם אניות המרוץ של האויב „ברסלוי“ ו„האמידיה“ והסבו להן שורה של קלקולים. ביום השני של חג הלידה, בשעת בקורת הנמל הסינופי, השחיתו אניות-המוקש שלנו ביריות שתי אניות טורקיות קטנות טעונות משא. בלילה שרפו אניות המוקש הרוסיות של המשמר שתי אניות-מפרש של האויב טעונות קמח ולקחו עליהם 18 שבויי-מלחמה. ביום השלישי של החג בקרו אניותינו את נמלי טראפיזונד ופלאטאן ולא מצאו שם מאומה. בנמל סורמנה נשרפו ספינות-סבל טורקיות במספר רב. מסורמנה ולמזרח השמידו אניותינו ארבע אניות-מסחר של האויב. בריזיה השחיתו 11 אניות-מפרש גדולות. הנמל הופא היה למטרה לכדורי אניותינו שהרעישו עליו.
לפי הידיעות שנתקבלו, נכנסה אנית-המרוץ הטורקית של המוקשים „פייקי-שפקט“ ביום 20 דצמבר אל הנמל סטיניה (בבוספורוס, בקרבת טיראפיה) בסיוען של שתי אניות הצלה. באנית המרוץ היו קלקולים גדולים אחדים והתותח שבראש האניה נשחת. „פייקי-שפקט“ השלכה אל החוף ונקבה עוד נקב גדול אחד. עתה יש לחשוב, שהיא יצאה מן המערכה לימים רבים. אנית המרוץ הזאת מכילה 775 טונות, מהירות מהלכה היא של 22 מיל והיא מזוינת בשני תותחים בעלי ארבע אצבעות וששה תותחים בעלי 50 מילימטר. האניה נבנתה בשנת 1907.
בפטרוגראַד נתקבלו ידיעות פרטיות שלא נתאשרו עדיין, שאנית המרוץ „געבען“, בהכנסה אל הבוספורוס, נתקלה במוקש ונבקעה שני בקיעים סריוזיים, שתקונם ימשך לא פחות מעשרה שבועות.
"הצפירה", שנה ארבעים, מס' 295, 10 בינואר 1915, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
המלחמה פרצה והעם עושה אזניו כאפרכסת ובולע בתיאבון גדול כל שמועה הבאה מירכתי המזרח, מקום שם שני אויבים נוראים עומדים זה מול זה.
ואם נוראה המלחמה ביבשה, מלחמת הים נוראה עוד הרבה יותר בתוצאותיה. שם נצבו כנגד הלוחם שני אויבים: מעבר האחד הים, התהום האיום של האוקינוס, ומעבר השני כל מיני מלאכי חבלה ומשרתי מות ואבדון, בתמונת מכונות ופחים ומוקשים איומים רב יתר מלהט חרב וכדורי עופרת לוהטים ורמוני התותח, הלא המה הפחים אשר מתחת למים והטורפידין, אשר המציאה מזמת האדם לחבל חבל נמרץ.
הטורפידין והפחים (מינען) הם בעלי תבניות שונות, הנעשים בתחבולות שונות ולמטרות שונות.
הפחים או הטורפידין האיליקטרו-מיכאניים נועדו לקרוע או למצער להטיל מום ולהשחית את אניות האויב בקרבן אל החוף; כי הם קבועים לא הרחק מן היבשה, בעמק חצי משקע האניה במים, ר"ל אמות אחדות מתחת למים.
הטורפידין האלה, המחוברים אל היבשה במקום אחד או במקומות אחדים ששם יושבים וצופים ומתבוננים אל מהלך אניות האיוב, נעשו בתבנית קופסאות ממולאות דינאמיט, צמר-גפן מפוצץ או חמרי-מפץ אחרים. בחלק העליון של הקופסא נמצא כלי זכוכית ממולא נוזל. והיה כאשר תקרב אנית האויב אל החוף ותפגע בכלי הזכוכית ותשברהו במגעה, אז יחולל הנוזל הנמצא שם זרם איליקטרי על הנקודה הגאלוואנית מצינק ופחם הנמצאים בחלק התחתון של הקופסא, והפח יתפוצץ ויקרע את האניה.
ואולם הטורפידין העיקריים, לפי מובן המלה עתה, משמשים להשחית את אניות האויב ממרחק רב. את הטורפידין שמשתמשים בהם עתה המציאו בשנת 1867 שני האנשים: לופיס ואוּאייטהעד. זה מין כלי-משחית ארוך כדי 5-4 מיטר, ותבניתו כתבנית סיגארא או – יותר נכון – כתבנית דג, וקוטבו מחזיק כדי 40 צנטימטר.
טורפידו כזאת, אשר בקצֶהָ החד יש לה קורטוב ממולא אבק-שרפה (פיסטאָן), מכילה בקרבה בחלק הקדמוני או בראשה: אוסף חומר-מתפוצץ, מוּכני המחזיק את הטורפדו בגובה אחד במים, גם אסף אויר עב ע"י לחיצת 100 אַטמוספֿירות (כלומר לחץ גדול פי מאה מלחץ האויר על פני האדמה), וגם מניע – מאָטאָר – הבא לידי תנועה ע"י כח האויר העב, והוא מניע את הגלילים המשורבבים הנמצאים בקצה האחרון של הטורפידו. כלי-משחית אלה נזרקים אם מכלי-תותח מיוחדים לזה הנמצאים באניות, או מסירות קטנות מיוחדות, המכונות בשם: „סירות טורדיפידין“ או „צנות פחים“.
הטורפידין המצאת לופיס ואוּאייטהעד נתקנו והשתכללו עוד יותר בשנת 1894 ע"י בואָנאַ-קאָרסי והאָוועלל. בעתים האחרונות עוד מוסיפים לשכללם ככל האפשר, לשנותם ולעשותם עוד יתר נוראי עלילה ומשחיתיים.
הטורפידו הנזרקת מן האניה או הסירה, והיא עשויה בראנז פֿוספֿורי, צוללת במים, ובלי החליף את נטיתה היא עפה במהירות 30 מיל ועוד יותר לשעה, ובהלמה באנית האויב תתפוצץ ותעשה בה פרץ וע"י זה לא תסכון עוד האניה למלחמה.
ועל כן מחזיקים בתחבלות שונות להגן על האניות מפני המשחית הנורא: בונים את האניות תאים תאים מיוחדים, ושורה שלמה של תאים כאלה היא צלע או קיר האניה. בהשחת השורה הראשונה החיצונית של התאים, עוד אין הסכנה גדולה כל כך, כי עוד תוכל האניה להחזיק מעמד על המים ולא תרד מצולה.
מלבד זאת עושים מסביב לדופני האניות רשת של עשת-ברזל, כעין כברה, התלויה על ווים או עמודים חזקים, והיא מגינה על האניה מפני פרץ גדול ע"י הטורפידו.
"הצפירה", שנה שלושים ואחת, מס' 31, 18 בפברואר 1904, עמ' 2. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
על סיפונה של "טירול", מאניות הנוסעים של חברת אוסטרו-אמריקה בים התיכון, 1910. המקור: ויקישיתוף
„אוסטרו אמריקה ליניי“
חברת אניות מסע.
Société de Navigation à Vapeur
הננו מתכבדים להודיע להקהל כי החברה הגדולה הזאת קבעה אניות מסע למהגרים מא"י החפצים לנסע לאמריקה הצפונית או לאמריקה הדרומית.
הנוסעים יצאו מיפו עם האניות של החברה ישר לאלכסנדריה משם יוקחו אל אניות גדולות ויפות של חברת „אוסטרו אמריקה“ ההלכות ישר לאמריקה, והנוסעים ימצאו ענג רב במשך נסיעתם.
ליתר פרטים לפנות אצל הסוכן יונה קובלר ביפו ואצל הסוכן האדון דוד חזן בשוק החדש בירושלם.
"הצבי", שנה ראשונה, מס' 19, 20 במרץ 1910, עמ' 4. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
הצלה נפלאה. מאסטענדע מודיעים כי ביום 23 לחדש העבר בהגיע אל החוף אנית מסע הרופא „נסיכה הענריעטטע“ קרה מקרה אשר כמעט נספו בו מאות אנשים מאנשי מצב האניה ומן הנוסעים. „הנסיכה הענריעטטע“ שטה ממקומה ביום ענן וערפל ותרץ במהירות גדולה עד כי נפלה לתוך מקום עלטה וענן אשר החשיך את אור היום ולא נראה כל דבר גם במרחק שלשה צעדים מן האניה והלאה. רק לפי ארך זמן הנסיעה שער רב החובל פיערר כי הם קרובים אל הנד אשר אצל בית המכס בדאווער ובפחדו פן תתפוצץ האניה אל הנד הזה צוה לעצרה, מנהל המכונה נגש אל מלאכתו לעשות את פקודת רב החובל אך עמלו עלה בתהו כי חלקי מכונת הקיטור שמשמשים בהם להשיב את האניה לאחור – נשחתו והאניה רצה כחץ מקשת קדימה. כפשע היה בין האניה ובין האסון, רב החובל צוה לצלצל בפעמונים אולי ישמע הקול על אחת האניות הקרובות גם צוה לנוסעים לשכוב על הקרקע כי עי"ז לא יזיק להם כח החבטא כ"כ. בין כה וכה והנה הנד נראה לעיני רב החובל, עוד רגע והאניה נשברה או נהפכת אך בארח פלא נוססה רוח בלב רב החובל ויקח עמוד ברזל גדול ובגשת האניה בכח נורא אל הנד תקע את עמוד הברזל בין הנד ובין האניה. העמוד הוכה לרסיסים אך האניה שנתה עי"ז את מהלכה ותחת אשר היה דרכה מול פני הסלע אשר אז נהרסה בלי כל ספק נטתה אל החוף המתוקן – ותנצל.
"הצפירה", שנה חמש עשרה, מס' 164, 3 באוגוסט 1888, עמ' 3. העתק דיגיטלי באתר עיתונות יהודית היסטורית.
מִשְׁפָּט הַמוּמְחִים. קֹרוֹת טוּגו. עד שנגמר מצוי החשבון וסך-הכל שורה אחרונה של המהפכה על הים אצל טסושימא, משקיפים מכה"ע השקפה כללית על המלחמה, ומחליטים פה אחד, כי לא היתה עוד כמוה לגודל, לכח ולאימה, וגם המלחמה אצל אדריא והמלחמה המפוארה שהיתה אצל טראפאלגאר לא תדמינה אליה. העתונים האשכנזים אומרים, כי כל האדמיראלים רשאים לאמר על עמם כאשר אמר נעלסאָן בזמנו: תדע אירופא, כי אנגליא עשתה את חובתה! והכבוד הזה נאוה במדה שוה ושכם אחד גם למנצחים גם למנוצחים, אך נקל להבין, כי על המקום הראשון של במת החזיון לקורות תבל מגיחה ועולה כעת דמות דיוקנו של האדמירל טוגו, ויתר עז לו להעסיק ולעורר את סקרנות הצבור. המצביא הזה, חטר מגזע אצילי יאפאן אשר נקראו בשם: סאמוראיים הוא כעת בן חמשים ושש. וכשרון חיל וגבורה מצאו קן בלבו מהורתו ולידו: אבותיו ואבות אבותיו היו עובדים זה שלשלת דורות בצבא, ומשפחתו היתה משפיעה לארץ מולדתו שפעת המון פקידים נלבבים וחרוצים. האדמיראל טוגו הוא בעל גו איתן וקל ונוח-לנוע, ופניו מלאים רוע ומפיקים אופי מצוין. הוא חונך על פי דרכי החנוך האנגלי ויסגל לו השכלה אנגלית, ובהיותו נער צבא, קדט, כבר בא באניות האסכולה שלו לונדונה, וישב שם ימים רבים, ומלונדון נסע גרינוויטשה, שם אסכולה נערצה ומפוארה מכבר לאומנות הספינה, וילמוד שם ויעמוד להבחן ויסמך, והוא אז מושך עליו את עיני חבריו ומוריו במדת הזהירות שהיתה לו לא לפי שנותיו ובאומץ הנפש אשר גבול לא היה לו, ויהי הצעיר המצטיין גם בחזות פניו וברום מצחו לאות, ולא התבולל ולא נבלע בהמון התלמידים. ומשם שב לביתו, וישא עלמה מבנות עמו לאשה, ותלד לו שלשה בנים ושלש בנות.
תְקוּפַת הַתִּקוּנִים בְּצִי יַאפַּאן. ועל יאפאן לשבח לאדמירל טוגו בעבור ריאורגניזציא (תקון וסדור חדש) של הצי אשר לה, כי הוא אִזן יחד עם האדמיראל איטו את תכנית הריאורגניזציא, ויהי מנהל בעצמו את עבודת הבניה והגזרה, ועומד על גבי הבנאים והיוצקים והחוצבים בהבנות אניות המגן ואניות המרוץ הממלאות כעת תפקיד נכבד במדה גדולה כזאת במלחמה הנכחית. בעת המלחמה עם חינא, בהיותו רב החובל של האניה „נאניבה“ עשה לו שם בין מצביאי האניות בתכסיס השתערותו פתאום בהעזה מפליאה על האניה „קובלינג“ (התכסיס הזה נשנה על ידו בעת ההתנפלות על פורט-ארטור) והוא נטל חלק בקרב על שפת היאַלו. וינהל המצור על ויי-הא-ויי, גבורותיו אלה עמדו לו לעלות ממדרגת רב-חובל של אנית מלחמה אחת, כלומר: קאפיטאן, למעלת סגן האדמיראל, והמשרה העליונה נתנה על שכמו בעיר חוף הים מאַיזור. ומעת אשר היה לחבר האדמיראליציא, נפתחה לו הדרך העולה אל כל הכהונות ואל כל הפקודות, וקורות המלחמה האחרונה בשנה הזאת, ומעשי תקפו וגבורתו, ידועים הם למדי, ואין צרך לשוב ולהרצותם.
הַ„קַּרְיֵרָה“ שֶׁל רוֹז'ֶסְטְבֶנְסְקִי. עם אויב ענק כזה נועד האדמיראל רוז'עסטבינסקי להאבק. ורוז'עסטווענסקי הוא מצביא מנוסה, ובש' 1876 השלים חוק למודיו באקאדימיא של ספני צבא, ובש' 1885 נתמנה לקאפיטאן ממדרגה שניה, לרגל איזה דבר כשרון שראו בו הגבוהים עליו, ובשנות 90-91 היה מפקד אניות מלחמה חליפות, ובעת האחרונה היה שליט באנית המרוץ „וולאדימיר מונומאך“ ובאנית המגן „פיערוואָנאס“. בשנת 1898 הצטיין עוד הפעם, ותנתן לו מעלת קאָנטראדמיראל, ובש' 1902 נמנה בין בני לוית הקיר"ה, ואחרי אשר כלה לעשות בהוד ובהדר את המראות הצובאות, לאמר את מסות המלחמה-בשלום על הים הבאלטי היה לממלא מקום ראש השטאב לחיל הים, ו„על משמרתו זאת – כן כותב אחד המומחים האשכנזים – פגע באלפי מכשולים, ובכל זאת הצליח להגיח אותם מעל מסלתו, ותאמר ההיסטוריא לעתיד לבוא מה שתאמר ע"ד מלחמה זו ראשונה שנלחם המצביא הזה בים, אנוסה תהיה לאשר ולקיים את מעלות תכונותיו בתוך מנהל השטאב“.
שנות המצביא רוז'עסטבינסקי כשנות טוגו – 56.
גם ע"ד האדמיראל השני ניעבוגאטוב דעתם של העתונים מחו"ל שבאו לידנו היא רצויה, הוא עשה את שלו: הביא את האסקדרא שלו אל מצב מסודר. האדמיראל ניעבוגאטוב הוא צעיר כדי שנה מן האדמיראלים הקודמים, והוא גמר את למודיו במחנה הקדטים של ים באופן מצוין בשנת 1871. ויעבוד חמש עשרה שנה בהנהגת הצי הבאלטי, ובעת בחינות המלחמה-בשלום וההתגוששות של פלוגות לשם התלמדות והפאר-אדין וכאלה היה מראה כשרון רב, ויהי בשנת 1888 לקאפיטאן מדרגה ראשונה, ובשנת 1901 לקאָנטר-אדמיראל, ומימי הקיץ לשנית 1903 והלאה היה האדמיראל ניעבוגאטוב ראש צי האסכולה על הים השחור עד אשר נתנה עליו המשרה הכבדה לחלץ ולזיין ולצייד אסקדרא שלישית לצאת מלחמה על צי יאפאן.
ולפני הקרב האחרון היה דגלו של האדמיראל ניעבוגאטוב מנפנף על האניה שנקראה בשם „הקיסר ניקולאי הראשון“.
הַיְדִיעוֹת הַשׁוֹנוֹת. מה היה לשני האדמיראלים האלה? ע"ד רוז'סטבנסקי כבר יש ידיעה רשמית רוסית, כי הוא נפצע, זה ברור, כי הוא היה בראש הלוחמים, וינהל את הקרב, ושם פגע בו האסון, ובהיותו כבר פצוע, נשאוהו אל אניה אחרת. על הידיעה הזאת יש לנו לסמוך, באשר כי היא אחת מן הידיעות המעטות שבאו ישר אל הקיר"ה באמצעות מצביא חיל היבשה הגינירל ליניענוויטש, מן הידיעות שהביא הפליט, ראש אנית המרוץ „אלמאַז“ שנמלטה מן ההפכה, ותבוא לוולאדיבוסטוק. עד כתבנו את הדברים האלה לא באה האניה אשר בה נוסע רוז'סטבנסקי. לדבר הזה יכולות להיות סבות שונות. יוכל היות, כי „אלמאז“ הספיק לבוא, יען כי הוא מהיר וקל מאד, והאניות האמורות עוד לא הספיקו לבוא; יוכל היות, כי נטו הצדה לבקש מפלט להן בחופי הבינים, וגם יוכל היות, כי היאפאנים השיגו את האניות הרוסיות והם מוסיפים להלחם בהן. אם כה ואם כה, השמועות מאשרות את הדבר שכבר הודיעו מודיעים רבים אתמול, כי המלחמה לא נגמרה.
מַצַב הַשָׁעָה. ונקל להבין גם את כל אמתתה של התלגרמא הרשמית השניה, האומרת בקצור, כי אין ידיעות ע"ד הפקידים והצבא אשר אבדו, וע"ד אלה אשר נצלו. הסבה קרובה: מכל האסקדרא הבאלטית המחוברת, זו של רוז'סטבנסקי וזו של ניעבוגאטוב, באה עד עתה – רצוננו עד שיצאו התלגרמות הרשמיות הנ"ל – אך האניה „אלמאז“ לוולאדיבוסטוק. המקור הרשמי הרוסי האחד הוא – ראש האניה הזאת. החומר שיש לו – הוא רק המראה אשר ראה לפני נוסו. הוא יכול להודיע רק ע"ד אלה אשר אבדו באניתו. הוא ראה גם שרוז'סטבנסקי נפצע, ושהעבירוהו פצוע אל אניה אחרת. מאז והלאה – אין הוא יודע את המעשים אשר נעשו – ונשארות רק הידיעות ממקורים אחרים, וגם הן לא ברורות מאד, כי כבד מאד לשלוח ידיעות מאניות בעת מלחמה.
יְדִיעוֹת מִלְחָמָה מֵאַיִן תִּמָצֶאינָה? סופר אנגלי מומחה כותב: עבודת עריכת דין וחשבון ע"ד מלחמת ים, עבודה שנעשית באמצע האוקיאנוס, היא אחת היותר קשות שאדם יכול לתאר לו בדמיונו. בכל מלחמת ים בשנים האחרונות, מימי מלחמת חינא-יאפאן ועד היום, היו מוציאי מכ"ע עסקנים וזריזים מרבים יגיעות לקבל רשות מאת הממשלות שסופריהם המיוחדים יסעו בלוית הצי, אך עד היום השיבו הממשלות את הבקשות האלה ריקם. בעת המלחמה בין ספרד ואמריקא הפצירו הרבה מוציאי עתונים אמריקאנים בשלטון הצי האמריקאני לכופו לקבל סופרי עתונים לאניות המלחמה, וגם הסרבנות האמריקאנית היתה לשוא.
אֳנִיוֹת מְיוּחָדוֹת לְמִכְתְּבֵי עִתִּים. עתה לנכח המלחמה הגדולה בים, שוכרים בעלי העתונים אניות קיטור מיוחדות, והן משוטטות בתחום מי הטיריטורילים, לאמר: לא במרחק גדול מן החוף, וצופיות ושומרות וְתָּרוֹת את תנועת הציים. כשפרצה מלחמת רוסיא ויאפאן במזרח הרחוק זיין ה„טיימס“ אחת מאניות הקיטור המתוקנות והחזקות אשר בכמותה לא השתמש עוד עתון אחר לפניו, והאניה הזאת נועדה לעמוד ולצפות ליד פורט-ארטור, והבסיס הראשי שלה היה וויי-הא-וויי, והיה לו תלגרף-בלי-חוט, והיה כל אשר ראו אנשי אנית מצפה זו בים המה מודיעים אל התחנה התלגרפֿית שערכו להם ביבשה. אבל דבר זה הביא לידי קטטות מצד הקאָנסולים הרוסים, ויצוו לסגור בסָסִית (אינסטאלאציא) של תלגרף בלי חוט, ויעידו בבעלי האניה שיתפשוה והורידוה לטמיון אם לא תרד מעל המצפה שלה.
רֵאשִׁית הָעֲבוֹדָה בָּאֳנִיוֹת כָּאֵלֶה. באניות צופים כאלה משמשים היו העתונים בפעם הראשונה בעת מלחמת האמריקנים והספרדים. אז היתה לכל עתון אמריקני חשוב אנית קיטור שלו, סובבת מסביב לאי קובא ומשגיחה ומפקחת על הליכות הצי האמריקאני. החיים באניה כזאת הם מלאי סכנה כי כל החפץ לראות היטב את הנעשה, או לְצַלֵם את המלחמה, הוא צריך לקרוב מאד אל הצי, ואז יש שאניה עתונית זאת היא למטרה לכדורי קלע משני העברים, כי בכל עבר רואים אניה זו כראות אנית צר. לא אחת, במשך המלחמות הנ"ל היו הכדורים והנפץ והשראפנילים נופלים כברד בקרבת האניות העתוניות, ואניתו של ה„ניו-יארק העראלד“ נפגעה פעם אחת בכדור בארובת עשנה.
כי אין מראה נהדר ואיום גם יחד כמראה מלחמת ים גדולה בין שני ציים מזוינים באניות מגן עשויות בשנים האחרונות עפ"י גרם מעלות ההמצאות והתקון. היריה תחל תדיר על מרחק 9 עד 13 קילומטר, ואח"כ כשהאניות קרבות זו אל זו, יחלו כלי התותח המוכניים וקני הרובה ממהרי יריה הטמונים בקני-חסידה של האניות לירות, והתפרץ והשתובב והתחולל שאון תופת, ואחרי כי משמשים עתה באבק מורה שאיננו מעלה עשן, נקל לסופרים עומדים באנית העתונים לראות את כל הנעשה – כשהם עומדים על המכסה.
הַמֵרוּץ לְקַלִיּם וְסַכָּנַת הַתַּחְרוּת. ועבודת הסופר לא תתם כתום היריה ובהחל הצדדים הנלחמים למנות את נזקיהם, או את נצחונם; אז אך אז יחל מרוץ האניות העתוניות במהירות הבזק אל החוף להתחרות אשה את רעותה למהר לשלוח אל עתוניהן את הידיעות ע"ד המלחמה, ואז – אין עניות במקום עשירות, וכסף נחשב כעפר. בעת המלחמה בין הספרדים והאמריקאנים, היה קיי-וועסט החוף הסמוך ביותר, והיו הסופרים העתונאים רצים אל החוף ההם רוץ והתחרות להעביר איש את רעהו, ומכונות האניות עבדו יותר מן השעור הקצוב להן כדי למהר את הנסיעה, ובאניה אחת של עתונאי פזיזי ביותר היה מקרה, כי לרגל העבודה המרובה והמהירות הנפרזה התפוצצו המכונות, והאניה כמעט הוכתה לרסיסים.
תַּחְבֻּלוֹת תַּחְרוּת. אוחזים גם בתחבלות שונות, כמו תכסיסיות לגנוב את דעת המתחרים הלקוים מעט בפתיות: אחרי הקרב על שפת היאלו בש' 1894, כשנהרס הצי החיני, וכשהראתה יאפאן את כח מעשיה בעולם, החלו שתי אניות של עתונים מתחרים זע"ז לרוץ במהירות שגעונית אל החוף החיני הסמוך רוץ והוביל חדשות ע"ד הקרב, ואניה אחת העבירה את חברתה ותקדם לבוא כדי ג' שעות, וימהרו הסופרים לרוץ משם אל התחנה התלגרפֿית, והנה מצאו שם לחרדת לבם חבר המערכת המתחרה, והוא עומד ואוחז את הכבל (התלגרף של ים) ושולח תלגרמות אל הרדקציא שלו, והם אינם יכולים להזיזו ממקומו, כי אחרי שהתחיל אדם לשלוח תלגרמות אין לפטרו עד שיגמור, והוא שלח פרשיות שלמות של תנ"ך, ועוד פרשיות ועוד פרשיות, עד שבאה האניה עם הקורספונדנטים, ונמצא לחנם מהרו הקורספונדנטים הזריזים לבוא, אחרי שהכבל לא היה פנוי.
ודרכו של חבר מערכת זה היה ללכת יום יום אל החוף ולהסתכל בכלי צופים, והיה כאשר יראה על האופק את אנית העתון שלו – עמד וחכה עד שבאה האניה וסופריו ולוה אותם במנוחה אל תחנת התלגרף, וכשראה אניה של קונקורנט, רץ כמשוגע אל התחנה, והתחיל מתלגרף, והסופרים הקונקורנטים באים ועומדים וכרישם מלאה חדשות ואין הם יכולים לתלגרף מפני שהכבל כבר הוא בידו של זה, וכל הקודם זוכה לעמוד עד שיגמור, והוא איננו גומר.
סִפּוּרִים שׁוֹנִים. ועוד מכשול מגחך אחד אירע לסופר עתוני בעת המלחמה אצל ס"ט יאגו. כאשר התפרצה המלחמה בכל עוז קם שאון באניה אחת של עתון נויארקי. אחד מן המסיקים הובא אל המכסה, כי התעלף מרוב חום למטה אצל התנורים, ויהי מוטל על המכסה כמת במשך איזה שעות, ורק כשהחלה האניה לשוב לקיי-וועסט עם החדשות ע"ד מפלת הצי הספרדי, שבה רוחו אליו וישב אל עבודתו, והאניה הזאת היתה מהירה מאד והקדימה כדי חצי שעה לבוא לקיי-וועסט, והסופר שהיה שם שמח שמחה גדולה בראותו, שהקונקורנטים מאחוריו, והוא כבר סמוך לתחנה תלגרפֿית, ובעוד מעט יסור שמה ושלח את התלגרמא הגדולה והמרעשת עולמות אל עתונו ולא יקדמהו אחר – ולכן סר לרגעים אחדים לבית המשתה לשתות לכבוד נצחון זה לחיי עתונו.
אך מה השתומם בבואו אח"כ אל התחנה ו„המסיק“ עומד שם ושולח את התלגרמא ע"ד מפלת הספרדים אל איזה עתון זערורי, שלא היה בכחו לשלוח אניה מיוחדת, „ושלח את סופרו להתחפש ולהראות כמסיק ולבוא לאניה המהירה ביותר“.
בדברים האנקדוטיים (השיחותיים) האלה מתארים את קושי השגת ידיעות ע"ד מלחמת ים.
לממשלות נקל יותר לקבל ידיעות מאשר לעתונים, אבל יש אשר המלחמה מתחוללת הרחק מן הבסיס, ואין חבור עם התחנה התלגרפית, ואז אין גם הממשלות יכולות לדעת דבר.
אנית המערכה הרוסית "הקיסר אלכסנדר השלישי", שהוטבעה בקרב צושימה. המקור: ויקישיתוף
הָאֲסוֹנוֹת הַמַּבְהִילִים.
אחרי תערובות השמועות וחלופי הנוסחאות שבאו שלשום, החלו אתמול ידיעות ברורות לבוא, ואין אנו צריכים עוד לסמוך על יאפאנים ועל אנגלים ועל קומפילציות של האגנטורות הפטרבורגיות, כי כבר יש אשרתא רשמית: תלגרמות שלוחות ב„הכנעה רבה“ אל הקיר"ה מאת הגינ' ראש המצביאים ליניעוויטש, והן תהיינה לנו מעתה קנה המדה להשוות עמהן את שאר הידיעות ולבחון את אמתתן.
הנה כן למשל הודיעו אלינו באמצעות הסוכניות מעיר טוקיא כי שלש עשרה אניות רוסיות נטבעו ושש אניות נחטפו. בין הנטבעות נמנו אנית המגן „בורודינו“ ו„הקיסר אלכסנדר השלישי“, ואניות המרוץ המצופות-מגן „אדמירל נאחימוב“, „דימיטרי דונסקוי“, „וולאדימיר מונומאך“, אנית המגן של החוף „אדמיראל אושאקוב“, אניות המרוץ המצופות מקצתן „סוויעטליאנא“ ו„זעמטשוג“ ואניות המשא „קאמטשאטקא“ ו„אירטעססים“, ונפלו ביד היאפאנים אניות המגן: „ארעל“, „ניקולאי השני“, ואניות המגן של חוף „אדמירל סעניאווין“ ו„גינירל-אדמירל אפראקסין“.
זה הוא הנוסח הפרטי. לעומתו כך לשון הנוסח הרשמי של התלגרמא מטוקיא:
„האדמירל טוגו מודיע לממשלה, כי אבדות הצי הרוסי בשבת ובראשון לשבוע הן אלה: שתי אניות מלחמה, אנית מגן אחת של חוף, חמש אניות מרוץ, שתי אניות הצי המתנדב ושלש מהרסות-טורפידין נטבעו, וחוץ מהן נתפשו שני אניות מלחמה, שתי אניות מגן של חוף, אניה אחת של הצי המתנדב ומהרסת-טורפידין אחת. נשבו יותר מאלפים איש. טוגו מוסיף על זה, שהצי היאפאני לא ניזק“.
אחרי כן באה תלגרמא של רייטר מטוקיא, והיא הומצאה אלינו ע"י באטבירא, כי מספר השבוים עולה לשלשת אלפים, וכי ביניהם נמצא נמצא האדמיראל ניעבוגאטוב.
בתלגרמא ההיא נאמר:
– האדמיראל ניעבוגאטוב ושלשת אלפים ספני צבא רוסים נפלו בשביה. האדמיראל רוז'טבנסקי, נראה, שנמלט. המלחמה מוסיפה והולכת.
והנה עפ"י התלגרמות הנ"ל מטוקיא יצא הצי היאפאני בשלום בלי פגע ונזק מהמלחמה עם רוז'סטבנסקי. אבל יש למתוח על הידיעות האלה קו ספק, כי לפי התלגרמא ששלח הצי האמריקאני לממשלתו מטוקיא הודיע טוגו אך שהאניות היאפאניות הגדולות שהשתתפו במלחמה במיצר הים של טסושימא לא ניזקו, מכלל שהקטנות ניזקו, ואמנם רחוק מאד להאמין, כי אף אניה אחת מאניותיו של טוגו לא ניזקו. למען שים לפני הקוראים את כל חומר הידיעות וחליפותיהן נשים בזה גם את הודעת סופר מלונדון (ע"י התלגרף) אל ה„ברלינר טאגעבלאט“.
„תלגרמא פרטית שבאה היום אל הסיטי מאשרת את כל הידיעות ע"ד המאורעות, ומוסיפה, כי מצד היאפאנים טבעו שלש אניות מרוץ, ולערך י"ב סירות-טורפידין קטנות טבעו או נתקלקלו לגמרי“.
ואחרי זה באה מלונדון עוד שמועה שהאדמיראל רוז'סטבנסקי נפץ את אניתו ויעל עמה בסערה. זו היא בלי שום ספק הברה ריקה ושטותית. איך יכול העתון האגלי לאסוף שמועה זו, אם ביאפאן אין יודעים דבר? ואם היה המאורע הזה על פני הים, האיש לא ראה זאת מאנשי טוגו בלתי אם המבשר האנגלי הסובב שם בקרבת הציים (ע"ד אופן חטיפת השמועות ע"י האניות של עתונים ראה לקמן, אבל במקום המלחמה הנכחי קרוב לשער, כי אין אניות עתונים סמוכות לשם).
ידיעה יותר קרובה אל נוסחאותינו באה מלונדון אח"כ, ובה נאמר:
„אנית הנס של רוז'עסטבנסקי ניזקה הרבה, ותלגרמה חצי רשמית מפ"ב מודיעה שהאדמיראל נפצע. השמועה שהאדמיראל ניעבוגאטוב הסגיר א"ע עם שלשת אלפים איש עשתה פה רשם מַדְהִים. טוקיא משתגעת משמחה. עד הצהרים ידוע היה רק שעשר אניות מלחמה רוסיות נהרסו ושמנה רבי חובלים טבעו ואנשי האניות נשבו“.
התלגרמא הנ"ל המובאת בהעתקה גם ע"י הסוכניות שלנו תכיל ידיעות לא מבוררות, ולנו יש רק ידיעה אחת שיש לסמוך עליה, והיא, שהאדמיראל רוז'עסטבנסקי נפצע.
מעין זו היא גם תלגרמת רייטר שבאה אל שלטון הים בוואשינגטון מטוקיא, כי חוץ מהאניות הנ"ל תפשו היאפאנים את אנית המלחמה הרוסית „סיססאָי וויעליקי“, וגם הזיקו את אנית הנס הרוסית.
בדבר כל אלה – עלינו לחכות אך אל הידיעות הרשמיות, אבל בעיקר כבר יש לנו ידיעות רשמיות כל הצורך, הדברים שאנו כותבים לקמן כולם רשמיים, כי כולם נוסדים על הדין והחשבון של שלטון הים שנתפרסם בזמנו ב„ציר הממשלה“.
אחרי התחברות שתי הפלוגות, זו של רוז'עסטבנסקי וזו של ניעבוגאטוב להיות לאסקדרא מחוברת אחת היו לרוסים: שמנה אניות קו (או אניות מחנה, ליניענשיפפען), שלש אניות מגן של חוף (משמשות ביחוד בקרבת ערי חוף, ומטרתן יותר שהיא למלחמת תנופה היא למלחמה מגן) שלש אניות מרוץ מצופות מגן, שלא היה להן ערך חשוב ביותר, והיאפאנים מנו אותן בסוג אניות מגן של חוף הנ"ל ושש אניות מרוץ מכוסות (או מצופות במקצתן). על אלה נוספו מן 22 עד 24 סירות טורפידין ואניות מהרסות טורפידין.
והנה מאלה נשארו עוד עפ"י הידיעות הרשמיות שש אניות קו, שתי אניות מרוץ מכוסות מגן, אנית מרוץ מכוסה אחת ומן 18 עד 22 אניות טורפידין ומהרסות טורפידין. והנה לא נמנה כלל את אניות-המגן-של-חוף שטבעו, בהיות חשיבותן התכסיסית לא רבה, אף כי למען הגן על בסיס נחוץ לפחמים ומעמד יש גם לאלה ערך גדול.
לפי זה אם יצליחו שרידי הרוסים פליטי החרב להגיע לוולאדיבוסטוק, ומצאו שם עוד את שתי אניות המרוץ המצופות מגן ואנית מרוץ מכוסה אחת ושמנה סירות טורפידין וחמש סירות שטות מתחת למים, הנמצאות שם מכבר, והיו להם סך-הכל (כשיצליחו באופן הנפלא ביותר ובדרך נס גמור להגיע שמה): שש אניות קו, ארבע אניות מרוץ מצופות מגן, שתי אניות מרוץ מכוסות, 27 עד 31 סירות טורפידין וחמש סירות מתחת למים.
זה יהיה מעמד הרוסים אחרי טסושימא. אנו מדייקים לאמר אחרי טסושימא, בכוונה כדי שלא להכניס לחשבון זה את אפשריות האסונות מאז והלאה, רק נסתפק במה שהתרשם כבר בהרצאות רשמיות אחרי הרב אצל טסושימא.
לעומת הצי הזה עומד הצי היאפאני ובו שש אניות קו, תשע אניות מרוץ מצופות מגן, שש עשרה אניות מרוץ מכוסות, אנית-מגן-של-חוף אחת, שלש אניות כלי תותח, שתים-שלש דיביזיות של סירות שטות מתחת למים, שמנה עשרה אניות טורפידין ממדרגה ראשונה, שלשים ושש – משניה, עשרים ושבע משלישית – לפי זה לערך 101 עד 103 סירות-טורפידין.
והנה נניח שמדויקת היא הידיעה הפרטית שבאה דרך פ"ב שהיאפאנים קפחו שבע אניות, מהן שתי אניות מגן וארבע אניות מרוץ – גם עתה עוד נשאר להם כח מכריע אף בכמות.
ע"כ ראוים מה"ע הפטרבורגים לשבח שאינם פורשים צעיפי דומיה על הפצע ואינם לוחשים על המכה ואינם מתיראים לקרוא את המאורע כמו שהוא – כי באמת אך הצורר לעמו ולארצו ישפיק בערמומיות ובאמתלאות של העלמה.
[…]
"הצפירה", שנה שלושים ושתיים, מס' 103, 1 ביוני 1905, עמ' 1. העתק דיגיטלי באוסף עיתונות יהודית היסטורית של הספרייה הלאומית.
שְׂפַת הַיָּם - מילון מונחים ימיים ועוד 